Friday, December 4, 2015

Vayeishev, Breishis 37:25. Eating During Davening

For those that like to skip to the end of a teshuva, the answer is an unqualified Yes, a qualified Yes, and No.


In our parsha, we are told that after they threw Yosef into a pit, the brothers sat and ate bread.  Before eating bread, they certainly made a bracha.  Of course, they also davened when it was time to daven. So our parsha involves the topics of Birkas HaNehenin and Tefilla.  With that in mind,......

When davening before the amud recently, we were worried about some minor coughing and hoarseness interfering with our davening.  Naturally, one would simply drink some water and continue.  Doing so during davening involves several interesting questions.

Of course, one might say that drinking plain water because of hoarseness or a cough does not necessitate a bracha at all.  That may be true, but it is also boring.  So let's say that you're really thirsty, and you will enjoy the water that you drink, or someone brings you sweet tea or a candy, so you would have to make a birkas hanehenin.

Before beginning, we want to point out that this issue is not simple to resolve.  Rav Ephraim Greenblatt says he just does not know.  See his Rivevos 6:29.  So if you feel you know the answer intuitively, it is not intuition, it is guessing.  As it turns out, we are mattir much more broadly than Rav Greenblatt, and it's not a guess.

Another important point.  We're discussing eating or drinking during tefilla.  This has nothing whatsoever to do with לא תאכלו על הדם or with  ואותי השלכת אחרי גויך in Brachos 10b.  We're talking where those issues are not applicable (e.g., OC 83:3.)

So there is a great deal to talk about.  Current likut sefarim bring down the opinions of many of our great contemporaries.  With all due respect, and in light of the fact that my chiyuv of talmud torah, unlike that of women, is not merely to know what to do, simply listing the opinions of Reb Chaim Kanievsky and Reb Nissim Karelitz and on and on would just be a sin, besides the fact that without seeing their reasoning in writing by their own hand or their own print, it's often either useless or misleading..  We am more interested in learning and discussing the sugya - with your help.

An important introduction to the concept of Hefsek.

There are two dinim in "Hefsek."  One is a halachic standard that establishes at what point does an Interruption cause Discontinuity, and the other is a halacha that Prohibits an Interruption that shows Disrespect.

ישנן שני מושגים בפרשת הפסק. דין הפסק שנובע מסילוק והיסח הדעת, ודין הפסק של איסור מחמת זלזול תפילה

The concept "hefsek" assumes a state of "Keviyus."  In other words, the yesod of hefsek is that it is interrupting or removing a keviyus. Here are two applications that illustrate the different kinds of hefsek.

                  1. Keviyus of a meal or achila.  When you make a bracha, you're koveya that the eating includes everything at that meal.  This is true for Shehakol and for HaMotzi.  HaMotzi has a greater keviyus and is harder to interrupt, but the idea is the same.  Hefsek interruption by achila involves  סילוק והיסח הדעת, distraction, or a diversion from the Keviyus.  This kind of hefsek has nothing to do with issur or hetter, it does not matter why you interrupted, whether it was an life emergency or a lark, whether it was to shmuess with someone or to go to a levayah.  If the diversion is of a nature that it breaks the keviyus, it is a hefsek.  (The phrase "סילוק והיסח הדעת" comes from the MB 178 sk 48.)

A similar din of hefsek is found by Birkos HaMitzvos: when you make a bracha on a ma'aseh mitzvah, such as kisui hadam, or bedikas chametz, and you begin to look for Chametz or you do one kisui, that bracha applies to subsequent kisuyim and bedikos, so long as there has not been a hefsek of  היסח הדעת.  Of course, what constitutes היסח הדעת depends on the degree of keviyus required.  (A yungermahn in our Kollel in Chicago, Rabbi Neuberger, suggested this distinction between nehenin and mitzvos, such that talking between drinks is not a problem while talking between mitzvos might be:  He said that food requires that you have made a bracha on achila, but it does not have to be a bracha on the food.  Mitzvos require that you have made a bracha on that mitzva. So for mitzvos, you are always in the condition of "between hamotzi and achila."  In our terminology, a greater keviyus is required between the Bracha and the ma'aseh mitzva.)

                  2.  Keviyus of tefilla.  This keviyus involves both an aspect that is the same as the keviyus of achila and an additional aspect of issur. Where do we find, in Tefilla, the concept of hefsek of סילוק?  We find it by the din of שהה כדי לגמור את כולה.  See, e.g., MB 104 sk 16.  The other din, that is unique to Tefilla, is the din issur.  Keviyus of tefilla means that you are not allowed to interrupt because of the importance of making the tefilla a tefilla kevu'ah, not ara'i.  So while the keviyus of a "break" is similar to the idea of היסח הדעת as achila, the idea of hefsek as an איסור which relates to the importance of tefilla kevu'ah will depend on the  חומר of that particular tefilla, and the need for the interruption.  If it's a זלזול, then it's called a hefskek and it is אסור.  Therefore we find that it might be muttar to respond to one person's greeting, but assur to respond to another's.  

Having said that issur or hetter of Hefsek in tefilla depends on the requirement of keviyus of that part of tefilla and the justification for the interruption, our questions might have different answers for different parts of tefilla, such as Bein HaPrakim and B'emtza Perek and in middle of Shemoneh Esrei.  But, you say, who would think you can eat in middle of Shemoneh Esrei!  You are standing lifnei haMelech!  The answer is that a diabetic that must eat something in middle of davening, will obviously do so.  But may he eat without a bracha?  If he can eat, maybe he must make a bracha!  After all, the Bracha is a mattir; eating without a bracha is like gezel (Brachos 35a, beginning of Keizad Mevarchim,)  As we will see, there is good reason to be mattir even for non-life-threatening situations.

Here are the general questions.

1.  First of all, is one allowed to eat or drink during davening?  Perhaps the act of eating during tefilla is a hefsek.  Just because tefilla is not a hefsek during a meal (OC 178:6) does not prove that eating is not a hefsek during davening. (During eating, unrelated speech is not a hefsek, so tefilla is not a hefsek.  But during tefilla, when unrelated speech is a hefsek, perhaps eating is a hefsek too.)  On the other hand, it might not be different that any other bodily need that does not contradict the kedusha of tefilla, such as breathing or coughing.

2. Let us assume that eating is not, or is sometimes not, a hefsek, so there are times that you can drink during davening.  I assume that the best thing would be to prepare for this eventuality by making a bracha on something before beginning to daven.  But if he did not, and then he needs to eat or drink, may one- must one- make a bracha in middle of davening, or would the bracha be a hefsek?

3. And if the bracha is a hefsek, may he or she eat without making a bracha, or would the impossibility to make a bracha result in an issur to eat?

Of course, the answer will depend on the circumstances.

1. Medical emergency.  Where he has to eat, such as a diabetic, and he eats a fruit or a candy that requires a bracha. Obviously, he can eat.  Does he make a bracha?
2. Pressing physical need in order to continue davening properly.  Where he wants to eat because he is coughing, or he is in pain, and this makes tefilla difficult, especially where he is davening for the amud.  Here, both questions apply.  Can he eat in middle of tefilla?  If he does, should he make a bracha?
3. To prevent discomfort and to improve the quality of his davening.  He can muddle through davening even if he does not eat or drink.  But he wants to eat so his throat won't bother him or so he can daven with a clear voice. Again, both questions apply.  Can he eat in middle of tefilla?  If he does, should he make a bracha?

Relevant sugyos:
1. צורך תפילה לא הוי הפסק
Brachos 40a, that something that is necessary for what you're doing is not called a hefsek.
אמר רב טול ברוך טול ברוך א"צ לברך, הבא מלח הבא לפתן צריך לברך. ור' יוחנן אמר אפי' הביאו מלח הביאו לפתן נמי א"צ לברך, גביל לתורי גביל לתורי צריך לברך. ורב ששת אמר אפי' גביל לתורי נמי א"צ לברך דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת
and OC 167, MA OC 66 sk 4 etc.
Rav says it's not a hefsek when your dibbur is necessary for the Bracha. Rav Yochanan adds even when it is necessary for the food that you're about to eat.  Rav Sheishes says, even if it is only tangentially related to your meal, such as the need to feed your animals before you eat.
The Magen Avraham in 236 sk 1 says the same applies to Tefilla.

2. מותר להפסיק מפני צורך גדול
OC 66:3, what to do if you hear kaddish or kedusha during davening, and responding to someone whom you fear or respect.
and Magen Avraham 66 sk 5, that one may interrupt tefilla for the bracha on thunder.
דאם פוסק לשאול מפני כבוד בשר ודם ק"ו מפני כבוד הקדוש ברוך הוא ומה"ט נ"ל דאם שמע קול רעמים יפסיק ויברך
Aruch Hashulchan 66:6-
לקדיש ולקדושה ול"ברכו" מפסיק אפילו באמצע הפסוק. דאם מפני כבוד בשר ודם מפסיקים, קל וחומר כבוד שמים. וזהו כמשיב לא כשואל, דכיון שכולם משיבים להשליח ציבור שבחו של הקדוש ברוך הוא – מוכרח גם הוא להשיב.
ולכן גם אם שמע קול רעם וברק מחויב לברך אף באמצע הפסוק מטעם שנתבאר (מגן אברהם סעיף קטן ה'), דזהו גם כן כמשיב ולא כשואל

3. כשאינו יכול לברך ברכת הנהנין מהרהר בלבו ודיו
The Taz in OC 62 sk 1 that says that if you drink at night, you don't have to drag yourself out of bed, just have kavana for she'hakol in your mind. However, the Aruch HaShulchan, in his attempt to simplify the Taz, complicates it.

 ערוך השלחן  סימן סב 
סעיף ו
כתבו רבותינו בעלי השולחן ערוך בסעיף ד: אם מחמת חולי או אונס אחר קרא קריאת שמע בלבו – יצא. ואף לכתחילה יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי, ואינו יכול לנקותו משום אונס – יהרהר בלבו. ובלבד שלא יהא המקום מטונף לגמרי, דאסור להרהר בדברי תורה במקום הטנופת. עד כאן לשונו. 
ביאור הדברים נראה לי דהכי פירושו: דוודאי קיימא לן להלכה דהרהור לאו כדיבור דמי. דכן פסקו התוספות והרא"ש בברכות (כ ב) כרב חסדא דהרהור לאו כדיבור דמי, וכן פסקו תלמידי רבינו יונה שם בשם הגאונים, וכן פסקו המאור והראב"ד בספר תמים דעים סימן ר"מ (לבד הריא"ז בשלטי גיבורים שם, והיא דעה יחידאה).
ואפילו הרמב"ם שפסק בפרק ראשון מברכות דיוצאין הברכות בהרהור, מכל מקום בקריאת שמע נראה ברור דמודה דאין יוצאין בזה. וראיה דבברכות כתב ואם לא השמיע לאזניו – יצא, בין שהוציא בשפתיו בין שבירך בלבו עד כאן לשונו. ובקריאת שמע שקודם לברכות כתב ואם לא השמיע לאזנו – יצא.
עיין שם. ולא סיים "בין שבירך בלבו" – שמע מינה דבקריאת שמע לא יצא. והטעם נראה דבקריאת שמע כתיב "ודברת בם". מיהו על כל פנים דעת כל רבותינו דלא יצא ידי קריאת שמע בהרהור. וכן העיקר לדינא.
 סעיף ז
וזהו כוונת רבותינו בעלי השולחן ערוך אם מחמת חולי או אונס... – יצא. כלומר: דאף על גב דהרהור לאו כדיבור דמי, מכל מקום כשאי אפשר בענין אחר – יצא בזה. כלומר: דטוב משלא לקרות כלל. דהכי אמרינן לרב חסדא דלכן בעל קרי מהרהר בלבו, כדי שלא יהא כל העולם עוסקין בו והוא יושב ובטל, עיין שם. ובוודאי אם עבר האונס או החולי בתוך הזמן קריאת שמע – יחזור ויקראנה בפיו, אלא דלא שכיח.  וזהו שכתבו אחר כך:ואף לכתחילה יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי...כלומר: דמשום דמקודם אמר "יצא" לשון דיעבד, לזה אומר דאין כאן לכתחילה ודיעבד, דוודאי גם בדיעבד לא יצא בהרהור מי שיכול לדבר. אלא דאותם שאינם יכולים לדבר יוצאים בזה, ובהם אפילו לכתחילה כיון שאי אפשר בענין אחר. ולכן גם במקום שאינו נקי לגמרי – אסור מפני הספק לדבר בפה, ובהרהור מותר. וכן מי שצמא בלילה במיטתו, שאי אפשר לו ליטול ידיו ולקום ממיטתו – הוא משוקע בשינה והוי כלא אפשר, ומהרהר הברכה בלבו (ט"ז סעיף קטן א'). אבל במקום מטונף לגמרי – גם בהרהור אסור. (כן נראה לעניות דעתי. ובזה מתורץ קושיות האליה רבה סעיף קטן ב'.

4. כשאינו יכול לברך ברכת הנהנין מחמת אונס קל אסור לאכול
On the other hand, the MB 62 sk 9 and 84 sk 7 says that an oneis that makes bracha impossible does not mean that you can eat without a bracha, it means that you can't eat.  In the Biyur in 62 he explains that a bracha is not just a mitzva, which would mean that where you cannot do the mitzva it does not pertain, but it is also a mattir.  AND, he says, it's not really an oneis, because you have the option of walking into to the next room, making a bracha and drinking, and then continuing to drink in the room where you can't make the bracha.  The point is that he emphasizes the "Mattir" and "Gzeila" aspect of birkas hanehenin.  But I believe that he only means it where it''s not really an oneis.

5. עוסק במצוה פטור מן המצוה
The petur of an onein from birkos hanehenin is Oseik Be'Mitzvah/Tirda.  Obviously, we don't say the onein shouldn't eat, or should minimize his eating, because that would negatively affect his ability to do what the mitzvah he needs to do.  This might apply to someone who is in middle of davening.  But, again, if there's a Mattir aspect, Oseik would not help.

6.  פטור פועלים העוסקים במלאכתן מלברך ברכת הנהנין
Brachos 16b, laborers that eat during work should not make a bracha on their food, according to the girsa of Rashi and Tosfos, or that they do have to make a bracha, according to the girsa of the Rif and the Geonim. But the Rosh and Tosfos are goreis the opposite, that laborers are obligated to make the birkas hanehenin, and the shittah of the Rif/Geonim is not brought down in OC.

7.  ברכת הנהנהין דאורייתא
As a general matter, besides the Gemara about gozeil in Keitzad Mevorchim, it's worth pointing out the Pnei Yehoshua I heard from R Chaim Brown that Bracha Rishona is Deoraysa, although the form of the Bracha is not. Here's the Pnei Yehoshua, from the beginning of Keitzad Mevorchin.
 משמע מלשון כל הפוסקים דלפום הך מסקנא דהכא כל ברכת הנהנין הן מדרבנן לבר מברכת המזון לחוד ולרשב״א ברכת ז׳ מינין דלאחריו נמי מדאורייתא אבל בשאר ברכות מודה ולענ״ד יש לתמוה דהא בכל הש״ס משמע דמידי דאתיא מסברא הוי מדאורייתא ואדרבה מקשה הש״ס הא למה לי קרא סברא וכו׳ מיהו נראה לענ״ד דאפילו את״ל דסברא זו הוי נמי מדאורייתא אפ״ה אתי שפיר הא דקיי״ל דספק ברכות להקל משום דלא שייך להחמיר דכיון דאסור לברך ברכה שאינה צריכה משו״ה ממילא אזלה לה הך סברא ומהאי טעמא גופא נמי א״ש דבעל קרי על המזון אינו מברך לפניו דכיון דלא מחייב אלא מסברא והוא מונע עצמו משום כבוד דשם אינו שייך הך סברא 
Which, to me, means that the mitzva aspect is Deoraysa, but the "Gezel" aspect is derabanan, and only applies when the mitzvah aspect applies.  Also, it means to me that you can be yotzei the deoraysa with hirhur, as from the Taz in #3.  Which is close to something R Nissim Kaplan said in 1984.  Reb Shlomo Zalman also says this in his Halichos Shlomo.

8. מותר להפסיק הפסק גמור בשמונה עשרה לצורך התפילה
The great kula of the Chayei Adam:
 כתב החיי"א בכלל כ"ה סע"ט וז"ל העומד בתפילה ונסתפק באיזה דין איך יתפלל כגון ששכח איזה דבר בתפילה מותר לילך ממקומו למקום מיוחד ולעיין שם בספר ואם מותר לשאול הדין צ"ע ונ"ל דמותר עכ"ל וע"ש בנשמת אדם שנימק הפסק משום דכל שיחה שהיא לצורך אותו דבר לא הוי הפסק
Here's what someone wrote about this: Basically, he says that the Emek Bracha argues with the Chayei Adam, because according to Reb Chaim's pshat in tefilla, it doesn't matter why you went to the seforim shank to look up a shaileh, you're not standing lifnei hamelech.  He, this author, says it's odd to argue with the Chayei Adam based on Reb Chaim, when both the Mishna Berura and the Chazon Ish disagree with Reb Chaim.
 שם ספר : זכרון יעקב - ברכות שם מחבר: מרל, שמואל גרשון בן נחום יצחק שנת הדפסה: תשס"ב מקום הדפסה: גייטסהעד
 והנה כתב הרמב"ם פ"ד מהל' תפילה הט"ו וז"ל כוונת הלב כיצד כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה ואס התפלל בלי כוונה חוור ומתפלל בכוונה וכו' כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה עכ"ל והקשה הגר"ח ז"ל בספרו שזה סותר מש"כ הרמב"ם ריש פרק י' ראם כיוון את לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך ותירץ הגר"ח דאיכא תרי מיני כוונות חדא כוונת פירוש המלות והענינים ועוד איכא כוונה שצריך לכווין כאילו שכינה כנגדו והנה הכוונה של פירוש המלות אינה אלא תנאי בתפילה אבל בלי כוונה זו גם כן מיקרי תפילה וע"כ סגי בזה שיכוון בברכה ראשונה אבל הכוונה של שכינה כנגדו אינה רק תנאי בתפילה אלא זוהי כל ענין התפילה מה שהוא עומד לפני השכינה דאל"ה לא מקרי תפילה כלל וע"כ צריך כוונה זו בכל הי"ח ברכות לעיכובא וזהו שסתם הרמב"ם בפ"ד כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה וכו"' ודוקא כוונה זו צריך בכל התפילה אבל הכוונה של פירוש המלות אינו צריך אלא בברכה ראשונה ובזה הוא דמיירי הרמב"ם בפרק י' עכ"ד הגר"ח בקצרה

 ומכח ביאור הגר"ח בדברי הרמב"ם השיג ס' עמק ברכה עמ' י"א על החיי"א הנ"ל וז"ל ולענ"ד ברור שאין כן הדין דודאי אסור להפסיק באמצע התפילה לצורך התפילה וכו' הרי בתפילה בעינן שכינה נגדו וזהו כל עיקר ענין התפילה כמו שנתבאר א"כ אם מפסיק בשיחה הרי הוא מפסיק בשכינה נגדו ושוב אינו עומד לפני השכינה והוי כאלו גמר תפילתו ומה מהני לזה מה שהוא לצורך התפילה עכ"ד וע"ע בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' ט"ז בענין זה 

ג ברם לא זכיתי להבין מכמה טעמים איך העמק ברכה דחה פסק החיי"א כל כך בפשיטות חדא הרי אם ימשיך להתפלל ולא יפסיק לברר הדין יש לחוש שמא הוא טעה וכל שאר הברכות יהיו ברכות לבטלה ולפי הבנת המג"א סי' רט"ו סק"ו בשיטת הרמב"ם ברכה לבטלה אסור מה"ת משום לא תשא וע' לקמן סק"ה בשם הפמ"ג
עוד קשה לי דיש להקשות על העמק ברכה לטעמיך מי ניחא הרי ברגע שהוא נסתפק באמצע תפילת י"ח באיזה דין איך יתפלל הרי כבר תשיב הפסק מפני שהסיח דעתו אז באותו זמן מהכוונה לעמוד לפני השכינה וא"כ לפי סברת העמק ברכה הוי כאילו גמר תפילתו אפילו אם אינו מפסיק יותר לעיין בספר או לשאול הדין ומש"כ העמק ברכה אם מפסיק בשיחה הרי הוא מפסיק בשכינה נגדו ושוב אינו עומד לפני השכינה והוי כאילו גמר תפילתו 
השכינה והוי כאילו גמר תפילתו אני הדל לא מצאתי רמז לסוף דבריו בדברי הגר"ח הנ"ל ולולא דמסתפינא אמינא אנא ששפיר יש לקיים הכרעת החיי"א ולאחר שהפסיק לצורך שוב יכוון שעומד לפני השכינה ויכול להמשיך לגמור תפילתו

 ד איברא קיי"ל שצריך לומר הפסוק ה' שפתי תפתח וכו"' לפני תחילת שמונה עשרה ע' ברכות דף ט' ע"ב ונראה הטעם כדי שיפנה את לבו מכל הטרדות ויראה עצמו כעומד לפני השכינה ע' לעיל סק"ב בשם הרמב"ם ועלה בדעתי דבר חדש דלפי החיי"א הנ"ל סק"א אולי רצוי לומר שוב הפסוק הזה לאחר שהפסיק לצורך התפילה לפני שממשיך לכוון 
בתפילתו כדי שיזכור לכוון שעומד לפני השכינה ואינו דומה להא שכתב השע"ת סי' קי"ד סק"ו בשם הריטב"א בכה"ג שחוזר לראש הברכה ראשונה שאינו צריך לחזור לומר ה' שפתי תפתח וכו"' דהתם לא היה הפסק גמור בתפילתו משא"כ בנידון דידן שהפסיק לעיין בספר וצ"ע לדינא 

ה עוד הוקשה לי בהבנת השגת העמק ברכה על החיי"א דגברא אגברא קרמית אתמהה דהרי מוכח דהמ"ב לא פירש בדעת הרמב"ם כמש"כ הגר"ח לחלק בין ב' מיני כוונות וא"כ יתכן שהחיי"א גם כן פליג על יסוד זה ויע' בשו"ע סי' צ"ח סע"ג  שכ' בזה"ל יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת ושלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה עכ"ל וכ' בביאור הלכה שם דצריך האדם ליזהר בזה כי יש כמה פוסקים המצריכים לחזור ולהתפלל מחמת זה והמאמר מרדכי ומגן גבורים הוכיחו מהרמב"ם הל' תפילה פ"ד הטס דסבר ג"כ הכי וכ' הבה"ל בצה"ל ולדעתי אין ראיה כל כך דמה שאמר הרמב"ם שם יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהוא נושא משאוי ומשליכו והולך לו בודאי הוא רק לכתחילה וכן הפמ"ג כתב דיש לחוש לחשש ברכה לבטלה ואין להחמיר בדיעבד עוד נ"ל פשוט דאפי' לדעת המאמ"ר ומגן גבורים אין לעיכובא רק באבות לבד ובשאר ברכות התפילה הוי רק לכתחילה דהלא לדידהו עיקר הטעם משום כוונה וכמו שהוכיחו מהרמב"ם הנ"ל וא"כ בשאר ברכות לא הוי לעיכובא בדיעבד עכ"ל הבה"ל הרי דנקט המ"ב בפשיטות דדברי הרמב"ם בפ"י מהל' תפילה דכוונה אינה מעכבת אלא בברכה ראשונה עולים בקנה אחד עם מש"כ שם בפרק ד' לענין מהות הכוונה דגם כוונה זו הנזכרת בפרק ד' אינה מעכבת אלא באבות וסמך הרמב ם בפ"ד על מה שיפרש הגדר לענין עיכובא בפרק י' וכל זה דלא כהבנת הגר"ח בדעת הרמב"ם ששר שהחזו"א בגליונותיו על הרמב"ם ג"כ נחלק עם הגר"ח וביאר שיטת הרמב"ם ע"ד הבה"ל וכפי שנתבאר וע"ע בס' אהל ברוך עמ' תקמד שדן בדברי העמק ברכה 

And along these lines, and very relevant to this discussion, see Igros OC 4:16.
I say it that the Chayei Adam and Reb Moshe are important because some of our questions deal with tzorech tefilla, to some extent- hoarseness that interferes with his davening for himself or at the amud.

Here is a brief outline of Reb Moshe's teshuva.
Reb Ephraim Greenblatt asked him whether it's muttar to be mafsik for the sake of other people's tefilla in those places where you're allowed to be mafsik for your own tefilla's sake.  In Rav Greenblatt's shailah, he indicates that he holds that for your own need of tefilla, you can be mafsik in middle of shemoneh esrei.  On that, Reb Moshe says two things.  First, that between the brachos of shemoneh esrei, no hefsek is allowed except for pikuach nefesh.  But, importantly, he says there is a machlokes whether tzorech tefilla is called a hefsek that is muttar, or that it is not a hefsek at all.  For example, he brings the Magen Avraham in 236 sk 1 that says that tzorech tefilla is like havei melech, which is not a hefsek at all, and he holds not like the Maharshal who is only mattir by maariv because it's a reshus- because, apparently, the Mahrshal holds it's a hefsek which needs a hetter.

Most importantly, Reb Moshe says that this is a machlokes betgween the Rambam (and the Rashba) and Tosfos.  Tosfos Brachos 40a holds that the hetter to talk the bracha and achila is only muttar if it's directly relevant to the bracha of hamotzi, i.e., melach.  But the Rambam holds that anything having to do with the meal is muttar, and that is because tzorech achila is not a hefsek at all.  צורך תפילה לא הוי הפסק כלל

So according to Reb Moshe's Rambam/Rashba, tzorech tefilla, like drinking because he's hoarse, is not a hefsek at all, and would be muttar in middle of Shemoneh Esrei between brachos.  According to Tosfos, it would be assur during Shmoneh esrei.

Also, Reb Moshe says that even the Rambam would not be mattir in middle of a bracha in Shemoneh Esrei, because  that is a hefsek in all cases "כיון שמקלקל הברכה".  Even if צורך תפילה לא הוי הפסק כלל, being mekalkeil a bracha is inherently a hefsek.

So, here's what I think.

It is muttar to drink during davening when it enhances your tefilla.  Doing so to enhance  your tefilla is neither  סילוק והיסח הדעת nor is it by any means  זלזול תפילה. This is certainly muttar bein haprakim, and I think it's muttar even be'emtza perek.

When you eat or drink during davening, you can make a regular bracha.
However, during Shemoneh Esrei, although you can eat, if necessary, you should eat between brachos, and not during a bracha.  If you do eat during a bracha in Shemoneh Esrei, you should make the bracha in your heart, not verbally.  

I would have considered being mattir drinking and making a bracha between brachos during Shemoneh Esrei, because this has support from the Chayei Adam and Reb Moshe and the excellent svara of Tzorech, But I have a problem with the pashtus of the Gemara  in Brachos 21b
כי אתא רב דימי אמר ר' יהודה ור"ש תלמידי דרבי יוחנן אמרי לכל אין מפסיקין חוץ מן יהא שמו הגדול מבורך שאפילו עוסק במעשה מרכבה פוסק ולית הלכתא כותיה
To me, לכל אין מפסיקין is mashma לכל, which is an absolute.  So during Shemoneh Esrei it's better to do like the Taz and make the bracha in your heart.

In additional support of my opinion,

1.  Aruch Hshulchn 66:5
אם לא היה לו טלית ותפילין כשהתחיל להתפלל או שכח להניחם, ובאמצע התפילה בא לו הטלית והתפילין או נזכר עליהם, פסק רבינו הבית יוסף בסעיף ב שיכול להפסיק בין הפרקים להניחם, ויברך עליהם.
והטעם פשוט: דכיון דלהניחן חייב – ממילא דמברך עליהן. דלא גרע משואל מפני הכבוד, והברכה היא כבוד המצוה. ורבינו הרמ"א כתב: ויש אומרים שלא יברך עליהם עד אחר התפילה, והכי נהוג לענין טלית.
עד כאן לשונו, כלומר: דיש אומרים סבירא ליה דכיון דיכול לברך אחר כך, למה לו להפסיק? אבל אין זה טעם נכון, ובעל דעה זה בעצמו חזר בו (עיין בית יוסף בבדק הבית) מטעם שבארנו. ורק לענין הטלית יש לקיים דעה זו, דכיון דטלית אינו חובה לתפילה – אין מן הראוי שברכתו תדחה איסור ההפסק. אבל תפילין שהם חובה – בוודאי ברכתם דוחה, דהוי כמפני הכבוד.(עיין מגן אברהם סעיף קטן ד'. ודייק ותמצא קל.

MB sk 16
אבל תפילין דהוא חובת הגוף וגם בלתי התפילין הוא כמעיד עדות שקר בעצמו ח"ו שאומר וקשרתם ואיננו קושר ע"כ נקטינן כדעה הראשונה דלא חשיבה הפסק

True, they are talking about bein haprakim of Krias Shma.  But I say that the tzorech of water to enable you to daven properly is a bigger tzorech and less of a hefsek, and would be muttar even b'emtza perek, and even between brachos in Shemoneh Esrei.

2.  If brand names will make you happier, here's what a likkut sefer, Mareh Davar 4, Avraham Hart, Bnei Brak tof shin ayin, has to say about this.
מי שבאמצע תפילת שמונה עשרה חייב לשתות משום פיקוח נפש וכגון שבמוצאי צום באמצע שמ"ע מרגיש סחרחורת שאם לא ישתה יתעלף ואם ישתה וינוח מעט יוכל להמשיך את השמ"ע יש לעיין אם צריך לברך על השתיה וכגון שמצד בריאותו יכול לברך כיון שאסור להנות בלא ברכה או דלמא משום הפסק בשמ"ע לא יברך כיון שדעתו להמשיך את השמ"ע ומבואר במשנ"ב סי' פ"ד ס"ק ז' שאין לשתות אף במקום שאסור לברך כגון במרחץ ובאבני נזר או"ח סי' ל"ז ס"ק ח' כתב שכשאסור לברך אין איסור לאכול וכדחזינן בבעל קרי שאוכל ולא מברך ולא אמרינן שאסור לאכול עד שיטבול ונראה דאף דמשום הפסק בשמ"ע יש לדון אם צריך לברך מ"מ משום עוסק במצוה לכאורה הוא פטור מלברך דכיון דדיבור באמצע שמ"ע הוא הפסק יותר משהיה בשתיקה עי' סי' ק"ד והברכה על השתיה היא סתירה לתפילת שמ"ע מחמת ההפסק שבאמירתה א"כ שייך בזה הכלל שכל העוסק במצוה פטור מהמצוה ופטור גם מברכות הנהנין וכדחזינן לגבי אונן שפטור מברכות הנהנין ועיקר הפטור של אונן הוא מחמת שעוסק במצוה ואף בעוסק במצוה דרבנן מ"מ פטור ממצוה דרבנן ולענין אם פטור ממצוה דאורייתא עי' קובץ הערות סי' מ"ח ס"ק י"א שדי חמד מערכת ע' כלל מ"ה ביה"ל סי' ע"ב סעי' ד' ואף דשרי להפסיק באמצע ק"ש לדבר שבקדושה ולא פטרינן ליה משום שעוסק במצוה שאני התם דכל שאינו נחשב הפסק בק"ש אין גם לפוטרו מחמת עוסק במצוה דכיון דתרוייהו עניני תפילה ושבח אין אחד סותר לשני ועי' משנ"ב סי' ס"ו ס"ק י"ט אשי ישראל סי' י"ט הערה ט' ציץ אליעזר ח"ח סי' כ"ג משא"כ ברכת הנהנין באמצע שמ"ע הוא הפסק אלא דאתינן לחייבו משום דאסור להנות בלא ברכה לזה מהני הא דעוסק במצוה פטור מהמצוה ואף שכעת אינו מתפלל מ"מ הוא באמצע התפילה וצורך התפילה הוא שיהא בלא הפסק באמצע וכעין שכתב במשנ"ב סי' ע"א ס"ק י"ג שהחופר קבר למת פטור מק"ש אף בשעה שנח מעט דחשיב עדיין עוסק במצוה שעי"ז יתחזק כוחו אלא שיש קצת לחלק שכשנח באמצע חפירת הקבר אזי הק"ש מפריע לו במנוחה שעוסק בה כעת משא"כ כששותה באמצע שמ"ע אינו עסוק כעת בתפילה אלא שהדיבור יקלקל לו בתפילה שממשיך אח"כ וצ"ע אם גם בכה"ג יש פטור של עוסק במצוה וכן שמעתי מהגר"נ קרליץ שליט"א שלא יברך על השתיה באמצע שמ"ע 

ובעלון מים חיים מהגרי"א דינר שליט"א באלול תש"ע כתב שדעת הגראי"ל שטיינמן והגר"ח קניבסקי שליט"א שיברך ודעת הגר"נ קרליץ שליט"א שלא יברך מחמת הפסק ודעת הגרי"ט וייס שליט"א שמחמת ספק יהרהר בליבו את הברכה ע"כ ובחשוקי חמד על ברכות כ"ד ע"ב הביא על ניד"ד דדעת הגרפ"א פאלק שליט"א שאסור לברך וכמש"כ המשנ"ב סי' צ' ס"ק פ"ד שמי שעומד בתפילה ויש מי רגלים לידו אסור להפסיק בדיבור להביא לו מים כיון שאיסור מי רגלים הוא מדרבנן ע"כ וכל דבריהם שם אי פטור מלברך מחמת שעושה הפסק בשמ"ע ולפמש"כ לעיל לכאורה יש לפטור מברכה מחמת שעוסק במצוה 

ושריר בשו"ע סי' ק"ג סעי' ב' שמי שנצרך להפיח באמצע התפילה ולא יכול להעמיד עצמו ילך לאחוריו ארבע אמות ואחר שהפיח יאמר רבון העולמים יצרתנו נקבים וכר וכתב המשנ"ב דהא דשרי לומר זאת באמצע התפילה דכיון שהתפילה מופסקת כבר יכול להפסיק נמי ולומר דבר זה ולכאורה לפי"ז ה"ה בניד"ד דכיון שהתפילה מופסקת מחמת השתיה יכול גם לברך וכן בחשוקי חמד ברכות כ"ד ע"ב כתב שהגר"ח קניבסקי שליט"א צידד שיתכן שיש לברך על מה שאוכל באמצע שמ"ע דמאחר דחייב להפסיק ולאכול חייב גם לברך כעין המפסיק להפיח שאומר ריבון העולמים וכו' 

אמנם בעמק ברכה הל' תפילה אות א' הביא שהגדול ממינסק אמר שמי ששכח שהגדול ממינסק אמר שמי ששכח יעו"י ולא עקר רגליו שדינו לחזור לרצה מותר לו לומר דברים שבקדושה כיון שהתפילה מופסקת וכמו מי שנצרך להפיח אך בעמק ברכה פליג וס"ל דדוקא בנצרך להפיח שהולך לאחריו ד"א ועקר רגליו מלעמוד כנגד השכינה חשיב שהתפילה מופסקת וא"כ בניד"ד לפי העמק ברכה אם לא עקר רגליו י"ל דלא חשיב שהתפילה מופסקת כ"כ כדי להתיר לברך וצ"ע ובחשוקי חמד שם מסיק שיברך בלב וכמבואר בשו"ע סי' ס"ב סעי' ד' שכשלא יכול לקרוא ק"ש יקרא בהרהור וכן הט"ז סי' ס"ב ס"ק א' כתב שמי שצמא בלילה במטתו שא"א לו ליטול ידיו ולברך יהרהר הברכה בליבו וישתה עי' משנ"ב סי' ס"ב ס"ק ח' ועי' שבת שבתון עמ קכ"ו ועי' שבט הלוי ח"י סי' ק"ח לענין יחיד שלא שמע את התקיעות דמיושב אם יברך באמצע שמ"ע 
התקיעות שבאמצע שמ"ע ועי' בנודב"י או"ח סי' מ"א שדן להתיר להפסיק באמצע ק"ש ומגילה לקידוש לבנה וצ"ב אמאי אין פטור של עוסק במצוה 

3.  The Bechor Shor argues on the Magen Avraham that we brought who allows saying the Bracha on thunder bein haprakim.  But you should know that the reason the Bechor Shor argues is that you can't prove birkos shevach from the hetter to answer Kaddish and Kedusha; you're busy saying one shevach, you shouldn't interrupt with a different shevach.  Only Kaddish and Kedusha, where not saying it is disrespectful, is muttar.  It is pashut that the Bechor Shor would agree that saying Birkas HaNehenin would be muttar, because unlike Re'eimim, which is just Shevach, Nehenin is more similar to Kaddish and Kedusha, due to the svaros in Brachos 35, as I mentioned above.  Whether nehenin is a mitzva or a mattir, it is not just shevach.

Aruch Hshlchn 66:6
לקדיש ולקדושה ול"ברכו" מפסיק אפילו באמצע הפסוק. דאם מפני כבוד בשר ודם מפסיקים, קל וחומר כבוד שמים. וזהו כמשיב לא כשואל, דכיון שכולם משיבים להשליח ציבור שבחו של הקדוש ברוך הוא – מוכרח גם הוא להשיב.

ולכן גם אם שמע קול רעם וברק מחויב לברך אף באמצע הפסוק מטעם שנתבאר (מגן אברהם סעיף קטן ה'), דזהו גם כן כמשיב ולא כשואל.
MB sk 19
(יט) מפסיק — דאם פוסק לשאול מפני כבוד ב"ו ק"ו מפני כבוד הקב"ה ומה"ט נראה דאם שמע קול רעמים יפסיק ויברך דהוי מצוה עוברת ויש חולקין דכיון שהוא עוסק בשבחו של מקום אין לו לפסוק בשביל שבח אחר ולא דמי לכל הני דהוי דבר שבקדושה [תבואות שור וא"ר ושארי אחרונים] גם מח"א משמע דאם שמען באמצע אין לו לברך עליהן כ"א כששמע אותן בין הפרקים

4.  Above, we brought down the Magen Avraham OC 66 sk 4 about the bracha on a tallis in middle of davenning.  The Mishna Berura, (66 sk 16) in discussing this, says an interesting thing.  He says that Tefillin you can put on and make a bracha, but a tallis, better to put it on but make the bracha afterwards.  But, he says,  והיכא שהוא יושב בבהכ"נ ומתבייש לישב בלי טלית לכו"ע יכול לברך עליו בין הפרקים.  So if he's embarrassed, he definitely can put on the tallis and make a bracha bein haprakim.  So you see that once you are embarrassed, it becomes a צורך תפילה, and that enables you to make a bracha on it.

No comments:

Post a Comment