Monday, February 8, 2016

Teruma: Kiyum Through Limud. Does the Study of Mitzvos Fulfill the Obligation to Do those Mitzvos.

Our Parsha begins the discussion of the building of the Mishkan.  The Tanchuma says that although the construction of the Mishkan was a singular event that took place thousands of years ago, and we will never need Kerashim or Yeriyos or Amudim or a Paroches ever again, the Mitzva to build it continues forever.  We fulfil the Mitzva by thoroughly learning and deeply understanding the dinim of this mitzvah.  This applies even more so to the Mitzvah to build a Beis HaMikdash.


The Tanchuma (Tzav 14)

למה אמר זאת תורת העולה? ירצה לומר, קריאת תורה. ראו כמה חביבה קריאת תורה לפני הקדוש ברוך הוא, כי יש חיוב באדם לתת כל ממונו ללמד תורה לעצמו ולבניו, שנאמר: צו את אהרן ואת בניו לאמר. כלומר, שיאמרו לבני ישראל ויתעסקו בקריאת העולה. שאף על פי שמקריבין עולה, עוסקין היו בקריאתה כדי שיזכו בקרבן עולה ובקריאתה. וכן אמר [רב] שמואל בר אבא: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אף על פי שבית המקדש עתיד ליחרב והקורבנות בטלין, לא תשכחו עצמכם לסדר הקורבנות, אלא היזהרו לקרות בהן ולשנות בהן. ואם תעסקו בהן, אני מעלה עליכם כאלו בקורבנות אתם עוסקים. ואם רצונך לידע, בא וראה, כשהקדוש ברוך הוא מראה ליחזקאל את צורת הבית, מה הוא אומר? הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית (יחז' מג י). אמר יחזקאל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו, ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית, וכתוב (אותה) לעיניהם, וישמרו את כל צורותיו ואת כל חוקותיו (יחז' מג יא). וכי יכולין הן לעשות?! הניח להם עד שיעלו מן הגולה, ואחר כך אני הולך ואומר להם. אמר לו הקדוש ברוך ליחזקאל: ובשביל שבני נתונים בגולה, יהא בנין ביתי בטל?! אמר לו הקדוש ברוך הוא, גדול קרייתה בתורה כבנינה. לך אמור להם, ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה. ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקין בבניין הבית. ואשרי האיש העוסק בתורה, והנותן ממונו ללמד תורה לבנו. כי בשביל הממון שהוא נותן ללמוד, זוכה לחיי העולם הבא, שנאמר: כי הוא חייך ואורך ימיך (דב' ל כ). חייך, לעולם הבא. ואורך ימיך, לעולם שהוא ארוך. ודע שכן הוא.


The Tanchuma began by referring to the rule in the Gemara at the end of Menachos- when there is no Beis HaMikdash, the study of a parsha of a Korban is viewed, to some extent, as if one had brought that korban. This is brought le'halacha in OC 1. So we see this rule applied by the Mitzvos of building the Beis HaMikdash, and bringing Korbanos.


The question is whether this is true for mitzvos outside the parsha of Kodshim.


If this would be the case, there would be two interesting applications.  If being oseik in the parsha of a mitzvah is something of a kiyum, we should learn the dinim of all the mitzvos in order to fulfil all the taryag, just for the Shleimus ha'adam.  Besides the obligation to know kol haTorah kullah, we should learn the Chinuch or Smag or SHM be'iyun for the kiyum hamitzvos value.  


But there is a more practical relevance. If you have no Lulav on Sukkos, is there any reason for you davka to be oseik in the parsha of daled minim?  If you don't have tefillin, should you be oseik in the parsha of tefillin?  When Rosh Hashanna falls on Shabbos, is there any special benefit from the perspective of the mitzva of Shofar for you to learn the dinim of Tekiyah? 


The obvious answer is No.  No because nobody ever said so, and No because the only place we find this is by Korbanos and binyan hamishkan,


(This is different than the Gemara in Kiddushin 40a

מחשבה טובה מצרפה למעשה שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו מאי ולחושבי שמו אמר רב אסי אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה


The Gemara in Kiddushin only applies where chashav and ne'enas, where you intended and planned to do the actual pe'ula, not where you have no expectation of doing it in this lifetime.  It applies to cases like Akeidas Yitzchak, where the Ribono shel Olam sees the ashes on the Mizbei'ach. It has nothing at all to do with learning and being oseik in the parsha of that din. The Gemara in Menachos deals with being osek in the learning, the Gemara in Kiddushin is talking about preparing and intending and being prevented by an oneis.  They are completely different.)

But the Mabit surprises us in his hakdama and says that the inyan we find by korbanos applies to all other mitzvos as well.  (The Shlah and the Abarbanel also say this.  I have them later in the post.)


Here's what the Mabit has to say.

He brings the Tanchuma in Ki Seitzei 2 that implies that each of us is obligated to fulfil every one of the 613 mitzvos.  This is impossible, because there is no individual to whom all can possibly apply, and there are mitzvos that never occurred.  Do we do the Mitzvah of Zaken Mamrei? Do we do the Mitzvah of Ir Hanidachas?  His first answer is the well known Areivus approach. His second answer is as follows.


הדרך ב' הוא כשיקבל האדם לעשות כל מה שנצטווה מפי הגבורה הרי הוא כאילו עשאן עשאו והקבלה על ידי הקריאה תחשב כמעשה כמו שנאמר בישראל כשצום משה רבינו בפסח כתיב ויעשו בני ישראל את הפסח בראשון וכו' נראה שעשיה הראשונה קראה הכתוב עשייה על ידי קבלה ושמיעה וכן אמרו בספרי פר' שלח פיס' קטו וזכרתם תזכרו ועשיתם את כל מצות ה' במדבר טו לט מכאן שהזכירה כמעשה

אם כן על דרך זה יוכל כל אדם לקיים כל המצות שיעשה אותם שאיפשר לו לעשותם ויקבל על עצמו לעשות אותם שלא הגיעו עדין לידו והמצות שאי איפשר לו לעשותם שאינו מצווה בהם כמצות כהנים וזולתם בקריאה בהם ובקבלתם אילו נצטווה נחשב לו כאילו עשאה עשאם
וזה הדרך כולל כל המצות אף בזמן שאין בית המקדש קיים וכמו שאמרו עיין מנחות קי א זאת התורה לעולה למנחה וגו' ויקרא ז לז כי בקריאת תורת עולה ומנחה נחשב כאילו עשאם ואפילו הוא ישראל וכן אותם המצות שלא היו ולא עתידים להיות בקריאה בהם נחשב כעשייה
ויש שבקריאתם שכר יותר מעוסק בתורה אלא כעוסק באותה המצוה עצמה כמו שאמרו לא ניתנו אלא לידרש ואם הוא מפני היותו עוסק בתורה בלבד הרי התורה רחבה מני ים ויכול לדרוש בה כל הימים אלא נראה שיש בהן שכר כעוסק באותה מצוה וזה רצה לומר בדרוש וקבל שכר סנהדרין עא א כלומר בדרישה תקבל שכר כעשייה וזהו כל אבר ואבר אומר עשה בי מצוה כי לכולם יגיע מנה יפה במה שיעשה בפועל ובמה שיקבל על עצמו בקריאה וכן בימים כל יום יזהר שלא לעבור שום עבירה והעבירות שאינם תלויות בו בקריאתו בכל יום וקבלתו נחשב לו כאילו באה לידו ולא עשאה ואם כן נתקיים באלו השני דרכים אמר מה שאמרו נצטוו ישראל תרי"ג מצות וכן תורה צוה לנו משה מורשה שהיא מורשה לנו אפילו בזמן הזה בקריאתנו ועסקנו בה יומם ולילה


There's one thing I want to get in here before I forget.  And it's important that I do so, because I'm pretty sure nobody else ever did, or ever will, say it.


We all know the Gemara in Ksuvos 31 about  קים לה בדרבה מיניה.  The bottom line is that if A is mechayeiv peulah X, then peulah X is considered part of A.  If so, one might say that every mitzvah obligates one to learn the dinim of the mitzva.  Not like the Beis HaLevi's teshuva about birkas hatorah for women, I'm talking about limud that is a self standing requirement.  This requirement is created by the mitzva.  Therefore, it is reasonable to apply the formula of KLBM- that the mitzva is mechayeiv peulah X.  Here, the Mitzva is mechayeiv limud.  Therefore, limud is part of A. Not just a necessary precursor, it is a cheilek of the maaseh mitzvah.


I feel better now.


Back to the sugya:

I saw a sefer "Or Avraham" from Avrohom Gurewitz, and he says two worthy things relating to the Mabit.

1. Rashi in Bava Metzia 114a seems to contradict the Mabit. Gemara- Rabbah bar Avuha met Eliahu Hanavi, and told him that he only knows four out of the six sedarim on Shas, because he was poor and didn't have yishuva hadaas. Rashi explains, he knew what he needed to know; Nashim, Nezikin, Moed, and Kodshim, but he didn't know Zeraim or Taharos because they are not relevant in our time.  The reason Kodshim is relevant is because 

בארבעה לא מצינא. בגירס' דארבעה סדרין כגון מועד ישועות נשים שהן נוהגות בזמן הזה כבזמן הבית וקדשים נמי כדכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ואמרי' (מנחות דף קי.) אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות עבודה בכל מקום מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש
So it is clear in Rashi that the idea of Ke'ilu pertains exclusively to Kodshim, not mitzvos in general.  If it would, then Zeraim and Taharos would have been part of his machzor no less than Kodshim.

2. He says a yishuv; I was mechavein to half of it, but he says it far better than I did, and his way is meyasheiv the Mabit with Rashi as well.  He says that doing every mitzvah has two aspects: Kiyum and Toeles.  (Even the Rambam agrees there's a Toeles, albeit an intellectual one.) In all Mitzvos, learning the dinim is somewhat of a kiyum as far as Kiyum.  But only by Kodshim does Limud also generate something of the Toeles of the Mitzvah.

Here's how he says it:

על כן היה נראה לומר בזה דבר חדש והיינו דבאמת שונה הוא ענין דקדשים בדבר זה משאר מצות התורה ומשום דבקיום כל מצוה הרי יש בו ב' דברים הא' שכר המצוד מחמת קיום רצונו של הקב"ה שציוה עליה אלא דעוד יש במצוה התועלת מכח עשיית המצוה עצמה ולכל מצוה יש בה התועלת כפי מה שהיא בפרט וממילא נראה דמה דאמרינן לגבי כל המצות כולן דכל שלומד ועוסק בהלכות המצוה הרי זה נחשב לו מעין קיום המצוה הרי דבר זה נאמר רק לגבי שכר המצוד בלבד והיינו דיש לו לעוסק בתורת המצוה מעין הקיום לענין זה שראוי הוא לקבל שכר כאילו קיים המצוה ממש וכלשון דגמ' בסנהדרין הנ"ל לענין בן סורר ומורה במה דקאמר התם דרוש וקבל שכר וכפי מה שנתבאר היינו שכר על קיום המצוד ואולם הרי אין בזה אלא שכר קיום המצוה בלבד אבל לא יהיה בזה התועלת שיש בקיום מעשה המצוד ממש ונראה להוסיף הביאור בזה דהנה איתא בקידושין דף מ דקאמר התם מאי ולחושבי שמו אמר רב אסי אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה ע"כ יעו"ש הרי מבואר דאפילו מחשבה טובה בלבד לעשות את המצוה הרי זה נחשב לו כאילו עשה אלא דיש לעיין בזה דהרי לפי מה שכתבנו כאן והיינו דע"י הלימוד בהלכות ותורת המצוה הוא דנחשב לו כאילו קיים אותה והרי לפי דגמ' קידושין הנ"ל נראה מבואר דאף בלא זה אלא רק במחשבה בעלמא שפיר נחשב לו כאילו עשאה ומקבל עליה שכר אלא ע"כ נראה דיש מעלה יתירה היכא דלומד ועמל בתורת המצוד יותר מהיכא דהוי רק מחשבה ורצון לעשות את המצוה 
ובביאור דבר זה נראה דהנה עי' בקידושין דף פא דקאמר התם דתניא אישה הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין ומטמאה למתים וכו' מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה וכו' יעו"ש ויש לעיין בזה מדא דאיתא בקידושין דף מ דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה והרי שם דעלה בידו בשר טלה ולא עשה עבירה ממש הרי לכאורה לא הוי אלא כמחשבה רעה בעלמא אלא ע"כ צריך לומר דכל היכא דהמחשבה רעה הביאו לעשות שום מעשה אע"פ דבעצם הרי מעשה זה אין בו צד עבירה ממש דהא למעשה אכל רק בשר  טלה וכדומה הרי אין זה נחשב רק רעה בלבד ועי' לקמן בפנים הספר בעמוד רפ"ט מה שביארנו דבר זד ואם כן נראה דה"ה להיפך דאף דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה אבל הרי בזה אין שכר אלא רק על המחשבה טובה בלבד ואולם היכא שיצא מזה שום מעשה אע"פ דאין זה מעשה המצוה ממש הרי בזה שפיר יש לו שכר כאילו קיים המצוה ממש במעשה וממילא 

וממילא היה נראה דבשאר כל המצות כולן הרי הלימוד בתורת המצוה שפיר נחשב לו כעשיית מעשה המצוה ושוב יש לו בזה שכר כאילו עשה ממש ואולי יהיה לו המעלה דעשיית אותו מעשה המצוה ואולם הרי יש מצות אשר חוץ מהשכר והמעלה שיש בעשייתה הרי כמו"כ יש בו פועל יוצא מההוא מעשה וכגון מצות בנין בית המקדש או מצות מחיית עמלק וכדומה הרי חוץ ממה שהן מצות ככל המצות ויש בה שכר ומעלה בעשייתן הרי כמו"כ יש בזה פועל יוצא במה שיש לנו מקדש ונמחה זרעו של עמלק אבל הרי ודאי דדבר זה לא יהיה לנו ע"י לימוד תורת המצות הללו דהרי אף דשפיר נחשב לנו כאילו נבנה המקדש ונמחה זרעו של עמלק מצד השכר יש בזה והמעלה בקיום ועשיית המצות אבל הרי למעשה המקדש לא נבנה ועמלק עדיין קיים ועומד ואולם נראה דזהו מה שנתחדש לעניין לימוד תורת הקרבנות והיינו דע"י הלימוד והעסק והעמלות בהן הרי לא רק שיש לנו שכר קיום מצות הקרבנות וכן המעלה בקיום מצות אלו אלא דגם התוצאה למעשה שיש בקרבנות דהיינו במה שהם מכפרים על העונות הרי גם זה יש בלימוד תורת הקרבנות וכלשון דהני מדרשים הנ"ל במה דקאמרי דכשלומדים הלכות הקרבנות הרי הקב"ה מוחל על כל עונותיהם הרי דגם התוצאה למעשה יש ע"י לימוד מעשה הקרבנות וזה הרי לא מצינו בשאר המצות כולן


(There is one small complaint on his pshat: The Tanchuma in Tzav says that the idea of Eisek=Peulah applies not only to korbanos but also to the mitzva of binyan hamikdash.  This only makes sense according to the Ramban.on the Taam HaMitzva of Binyan Beis HaMikdash- Ramban, to be mashreh the Shechina, which would work with R Gurewitz's pshat, maybe, and Rambam, to enable hakrava, which would not.
Ramban at the beginning of Teruma-
והנה עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר (להלן כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, על כן הקדים הארון והכפרת בכאן כי הוא מוקדם במעלה,… וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר
Rambam at the beginning of BhB and many other places- the Mitzvah is a hechsher for doing the avodah-
מצות עשה לעשות בית ליי' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש, וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו, והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם עד עתה 
so I suppose we would have to limit this pshat to the Ramban's mehalach.  And even according to the Ramban, if the to'eles of Binayn Hamikdash is being mashreh the shechina on the Bayis, that might require an actual bayis.  No bayis, no hashra'ah.
I later spoke to my son Rav Mordechai, and he said an excellent pshat.  Veshachanti means two things.  It means besocham, which requires an actual bayis, but it also means, as the Alshich says, besoch libo shel kol echod v'echod.  That doesn't require a bayis.  Farkert, even when there is a bayis, it requies that yechidim are misbonein in what they own house should look like so there will be hashraas hashechina- a menora of torah, a mizbei'ach of kashrus, a shulchan of hachnassas orchim.  He told me that R Chaim Kanievsky was mekabeil, four years ago, that when he sits at the table Shabbos he visualizes the Mishkan, davka in order that there should be hashra'as hashechina in his house.
He told me to look at something that I myself had written, from Rabbeinu Bachaya, that is the makor for what R Kanievsky does.)


The Shlah in the introduction to his Torah She'biksav says the same as the Mabit.  I don't have a link, but it's easy to find.  The relevant words are

וע״ז שנה ר' מאיר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא פי׳ מה הם הדברים הרבי' כי מה שפי׳ אחר כן שנקרא ריע כו' זה קאי על ולא עוד אלא הענין הוא כשעוסק לשמה וכבר כתבתי פי׳ לשמה הוא שעוסק בחורה ללמוד ולקיים כל צווי שימצא בתורה שיוכל לקיים יקיים אזי הוא כאלו קיימם אף מה שאי אפשר לו לקיים מאחר שהכין עצמו לכל אשר ימצא כתוב ואין המניעה מצידו זהו שאמר זוכה לדברים הרבה כלומר זוכה לדברים הרבה שלא עשאם שיהיו כאילו עשאם 
and
 וענין ההכנה היא שיקיים כל מה שאפשר לו לקיים רצוני לומר במה שנמנע לו לקיים' מכל מקום יעשה מה שאפשר לו לעשות בזו המצוה ילמוד זו המצוה והוא על דרך שאמרו רבותינו ז"ל מנחות קי א כל העומק בפרשת קרבנות הוא כאילו הקריב הקרבנות גם אם נתן לו הקדוש ברוך הוא חכמה וחננו בבינה ידע וישכיל סוד המצוה כי אף על פי שלא יוכל לקיים המצוה בפועל יקיימנה בשכל להשכיל ולהבין אותה גם אם אירע מצוה זו לאבירו יעזור הוא את אבירו ויזרזנו ויגרום שיקיימה בזה נשלם מעלת ההכנה ועולה לו כאילו קיימה בפועל ועל זה רומזים הפסוקים דברים ל יא יד כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא לא בשמים הוא וגו' ולא מעבר לים הוא וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו' הנה הפמוקים מגלים כל מה שכתבתי כי מחויב כל אחד לקיים כל התרי"ג ואף מה שאי אפשר לו לקיים יש המצאות שיהיה נחשב כאילו קיימם 
and
כי יש תקנה וזהו שסיים ואמר כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו' הם הם הדברים שזכרתי לעיל כל מה שאפשר לו לעשות יעשה וזה נכלל בתיבת לעשתו' ומה שאי אפשר לו לעשות בעצמו יש תקנה בפיך' היינו לימוד המצוה והעומק בלימודה כאילו קיימה מאחר שעושה במצוה זו כל מה דאפשר לו לעשות בה גם נכלל בתיבת בפיך' ללמד את המצוה לאחרים שיכולים לקיימם ויזרזם ויעזרם גם בלבבך' היא הכנת המצוה לידע מודה איש איש לפי שכלו כמו שכתבתי אז כשתעשה כך לא נפלאת ולא רחקה' וכו' והוא כאילו קיים בפועל כל התרי"ג 




Harav Yehuda Oppenheimer of Toronto pointed out the similarity between the Mabit and Rabbeinu Yona in Shaarei Teshuva 2:10, where he says

הדרך הג' כאשר ישמע מוסר החכמים והמוכיחים יקשיב וישמע ויכנע ויחזור בתשובה. ויקבל בלבו כל דברי התוכחות ושלא יגרע דבר מדבריהם. והנה האיש הזה ברגע קטן יצא מאפלה לאור גדול. כי עת אשר יאזין ויסכית ולבבו יבין ושב ויקבל ביום שמעו דברי המוכיח. וקיים עליו להיותו עושה ככל אשר יורוהו תופשי התורה מן היום ההוא ומעלה להזהר כאשר יזהירוהו יודעי בינה לעתים. עלתה בידו התשובה ונהפך לאיש אחר. ומעת אשר קבל כזאת במחשבתו וגמר עליו ככה בלבבו קנה לנפשו זכות ושכר על כל המצות והמוסרים ואשרי כי צדק נפשו בשעה קלה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (שמות יב) וילכו ויעשו בני ישראל וכי מיד עשו והלא לא עשו עד י"ד לחדש. אלא כיון שקבלו עליהם לעשות מעלה עליהם [הכתוב] כאלו עשו מיד. ואמר באבות של רבי נתן כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת שנאמר (שמות כד) נעשה ונשמע. ביאור הדבר כי האיש אשר קבל על נפשו בלב נאמן לשמור ולעשות על פי התורה אשר יורוהו ועל המשפט אשר יאמרו לו היושבים על המשפט. יש בידו מן היום הזה שכר על כל המצות על אשר שמעה אזנו מדברי התורה ותבן להם. ועל הדברים אשר לא גלו אזנו עליהם עדנה. וצדק לבש וקנה זכות על הנגלות אליו ועל כל נעלם מעיניו. ואחרי זאת יום יום ידרוש וישקוד על דלתות מוכיחיו וישכיל מכל מלמדיו. ונמצא האיש הזה מעשיו מרובין מחכמתו כי לא ידע את הדבר והנה שכרו אתו (עליו) וכענין מה שאמרו ישראל בסיני נעשה ונשמע שהקדימו קבלת המעשה על נפשם לפני השמיעה. ובענין אחר לא יתכן שיהיו מעשי האדם מרובין ממה שהוא יודע:

Rabbeinu Yona is focusing on the kabalas hamitzvah, not the limud, which is really not so different than the Mabit's words 
 כשיקבל האדם לעשות כל מה שנצטווה מפי הגבורה הרי הוא כאילו עשאן


Along the same lines we have Rabbeinu Bachay in Shemos 38:9  and in Vayikra 7:37 where he says that it just means that it will bring you to do teshuva.


ודרשו רז"ל זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם וגו', כל העוסק בפרשת עולה כאלו הקריב עולה, בפרשת מנחה כאלו הקריב מנחה, בפרשת חטאת כאלו הקריב חטאת. והענין שהוא מתבונן בבאור הפרשה אל איזה ענין היא רומזת, כי מתוך כך יתגלו עיני שכלו ויבינו נפלאות מתורת הקרבנות, ובזה ישתדל יותר בקיום התורה והמצות ויהיו עונותיו נמחלין לו כאלו הקריב קרבן, כי אין לומר שתהיה הכונה שיהגה ויגרוס לשון הפרשה בפסוקיה הערומים בלבד מבלי שיתבונן בפירושם. וכיוצא בזה אמרו כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, הכוונה כי מתוך שיתבונן במה שיורו הפסוקים ואל מה שירמזו, אז יכיר ויבחין נפלאות תמים דעים ויתחזק לבו באמונת הש"י ועבודתו, ובזה יירש חיי העולם הבא. ומטעם זה תקנו ז"ל בסדר תפלתנו משנת איזהו מקומן לאומרה בכל בוקר ובוקר, ואמרו על זה אמר הקב"ה בזמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני

But as I said above regarding the Gemara in Kiddushin 40, I don't think that's the pashut pshat in the Gemara in Menachos, nor do I find his rationalistic perspective helpful.


(One final thing relating to the Tanchuma in Tzav that says that learning about binyan habayis is like binyan:  The Satmarer says a nice thing in Vayakhel.  The issur to build on Shabbos is only mentioned in Vayakhel, but not in Teruma, where the original tzivui was given.  Why?  Because Teruma was taught, according to the Zohar, before the Eigel, and the plan was they would learn the dinim and it would come from Heaven ready-built. Learning  you can do on Shabbos.  Only after the Eigel did the plan change, so that they would have to build it themselves, and so they were told not to build on Shabbos.)

This morning, (Feb 22 2016) Harav Shimon Kalman G brought two more marei mokom to Shachris- Reb Chaim Palagi in his Nefesh Kol Choi and, as he brings down, Reb Dovid Pardo.in Chasdei David.
תורה; מעלת הלימוד בתורה דהוי כמעשה וכמ"ש בענין הקרבנות בסוף מנחות כל העוסק.בתורת עולה כאילו הקריב עולה ואפי׳ כי בלילה לאו זמן הקרבת הקרבנות מעלת התורה הוא דמהני.לימוד הקרבנות כאילו הוה ביום וכ"כ הרב תבואות שור ומז"ה הגדול ז"ל......... והה"נ בשאר מצות דאינן מתקיימות בלילה כגון ציצית תפילין וכדומה להם אם קורא בפרשיות שלהם ובדינם מעלה עליו הלימוד כמעשה וכ"כ ה"ה מוהרר״ף ז"ל בס׳ חסדי דוד פ"ק דברכות ד"א ע"ד וז"ל וע"י קריאתנו אף כי לילה לאו זמן ציצית סוף סוף ונשלמה פרים שפתינו עכ"ל 

 וזוהי כוונתו של ר' אלעזר בן עזריה להיות כי בו היו כלולים חסדים וגבורות כהן ולוי לזה היה משתדל שיקראו פרשת ציצית בלילה בזמן תגבורת הגבורות בעולם וע"י קריאתנו אף כי לילה לאו זמן ציצית סוף סוף ונשלמה פרים שפתינו וע"י האמירה תחשב לעשיה כאילו היינו ממתיקים את תוקף הגבורות ולזה אמר לא זכיתי 


Harav C Brown (of the excellent website Divrei Chaim) sent me two superb Mareh Mekomos on this topic.  One is the Abrabanel at the end of Teruma, who says that all mitzvos have an intellectual component, that learning about them will change you for the better, and that this is what Reish Lakish etc mean at the end of Menachos.  The Abrabanel is thus applying that dictum to all mitzvos, not exclusively to Kodshim.  As I also said before, this is like Rabbeinu Bachay, and I prefer a more chasidishe approach, but there you have it.  The second Mareh Makom was to Reb Elchonon in KSh II on Kiddushin 31, where he explains the Ramban's Sifri that the ikkar kiyum of Mitzvos is in Eretz Yisrael by saying that every mitzvah has a din kiyum and a toeles of kiyum, which I brought from R Avraham Gurewitz above.  Reb Elchonon doesn't apply it to our discussion, but what we said follows naturally from what he says.


Here's the Abravanel at the end of Teruma:

ולא יעלה בלבבך שהסיפורים האלה ממעשה המשכן וכליו וסדר הקמתו ומשאו והקרבנות וענייני הנשיאים ובגדי הכהנים ושאר הדברים שהיו בדורות ההם, עתה שאנחנו בגלות אין לנו תועלת בידיעתם. וכן המצוות התלויות בארץ או המיוסדות בטהרת הכוהנים וטומאתם מה התועלת שיש לנו עתה בידיעתם. כי הנה התשובה בזה היא שכל העניינים שבאו בתורה, מאי זה מין שיהיו, הנה עיקר הכוונה בהם שיהיו בספר חכמה עליונה ולימוד אלהי בה יעיינו כל בעלי דת, עד שישלימו נפשותיהם בהשגות והידיעות ההם. וכמו שאמר ושמרתם את כל דברי הברית הזאת ועשיתם אותם, למען תשכילו את אשר תעשון. ואמרו חז“ל: ושמרתם - זו משנה, ועשיתם – כמשמעו. ובזאת המדרגה מהמעשה שיש בו לימוד וחכמה התייחדו היחידים והחכמים בשלמות. ואין להם הבדל משעת המעשה לאחר המעשה. ולכן היה מה שידענו היום בענייני המשכן וכליו עם רמזיהם מועיל לנו היום הזה כיום המעשה עצמו. ועל זה האופן באמת לא בטלה עבודת הקורבנות ודיני טומאה וטהרה, אף שהמעשה בפועל בהם בטל, כי השכלתם לא בטלה, וכבר יקנה האדם בזיכרונם תמיד ההכנעה לפניו יתברך. וכמו שכתוב זבחי אלהים רוח נשברה. והוא עצמו מה שאמרו חז"ל: זאת תורת העולה למנחה ולזבח השלמים, מלמד שכל העוסק בפרשת קורבנות מעלה עליו הכתוב כאלו הקריבה. וזה כי כמו שיועיל המעשה ההוא כשנעשה, להעמיד נגד רעיוניך יראת האלהים ורוממותו, ככה יכונו מחשבותיך להשכיל גדולתו וחכמתו, ולהידבק בו בהשכיל העניין הנכבד אשר אליו התיישרו מצוותיו. והמקרא והעיון ללמוד ולעיין באמיתת המצוות ההן, הוא יביאהו באמת אל ההצלחה האמיתית. וכן הוא בכל המעשים התורניים, עד שהייתה מפני זה התורה אשר בידינו כלי אומנות להכין לפנינו את הדרך אשר נלך להיות כאלהים יודעי טוב, לחיותנו בכל המקומות ובכל הזמנים.

And here's Reb Elchonon.



קידושין דף לא. ברמב"ן ס"פ אחרי הביא לשון הספרי (עקב מג) ואברתם מהרה דברים יא יז אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצות שכשתחזרו לא יהיו עליכם חדשים רמב"ן ויקרא פי"ח כ"ח קאי במצוות שהן חובת הגוף הנוהגות בחו"ל כי עיקר המצוות ליושבים בארץ ה' וע"כ האבות שקיימו כל התורה לא קיימוה אלא בארץ ולא בחו"ל ונראה ביאורו לפי מ"ש בקובץ הערות בדוגמאות לביאורי אגדות על דרך הפשט בשם בעל מסילת ישרים דבכל מצוה יש שני דברים א' הטעם שבשבילו נצטוינו לעשותה ומפני הטעם הזה ראוי היה לקיים המצוות גם קודם הציווי כמו שעשו האבות ב' אחרי שנצטוינו צריך לקיים ציווי ה' וכ"ז בארץ אבל בחו"ל אינו רק ציווי גרידא לנהוג בחובת הגוף כי טעמי המצוות אינן שייכין רק בארץ וע"כ לא קיימו האבות את התורה בחוץ לארץ



The Mabit and the Shlah and the Abarbanel and the Nefesh Kol Chai are interesting.  But I would say that they intended their words to fall under the rubric of Hashkafa, not Halacha.  If you don't have a lulav, you will not mitigate the loss a ki hu zeh by reading the parsha of the Daled Minim. Even if they mean it le'halacha, it is not brought down anywhere, and nobody does it, other than in the case of Kodshim.

Having said all this, I have to mention what Rav Chaim Kanievsky says in his introduction to Nachal Eisan, quoting the Chafetz Chaim who brings the Be'er Sheva.  It's interesting that Rav Chaim uses the expression יושלמו ע"י לימוד , which, to me, is very different than kiyum.
  
 והח"ח זצ"ל כתב במאמר תורה אור שנדפס בתחלת אסיפת זקנים פ"ד בשם הספרים שכל אדם חייב לקיים כל הרמ"ח מ"ע ושסה ל"ת ועי"ז נשלם כל נפשו לעייל והמצות שא"א לקיימן יושלמו ע"י לימוד הענינים ההם כאילו קיימם וגם הביא שם בשם באר שבע שהמצות שא"א לקיימן בזה ז החיוב יותר גדול ללמדן מהמצות שאפשר לקיימן מטעם הנ"ל 

Other mekoros: The Smak in his hakdama, which I didn't see inside yet, and 
או ירצה ע״ד אומרו זאת התורה לעולה ולמנחה ודרשו ז״ל אדם עוסק בפ' עולה מעלה עליו כאלו הקריב עולה וכו׳ ע״ד אומר ונשלמה פרים שפתינו  לא זה בלבד אלא כל מצוה ומצוה שאינה בפרק השג יד כשאדם לומד מצותה בתורה כאלו עשאה והוא מאמר הכתוב ואם בחוקותי תלכו ואת מצותי וגו׳ אותם שאין מציאות לעשותם תשמרו פי׳ תהיו מחכים אותם מתי יבואו לידכם לעשותם מעלה אני עליכם כאלו עשיתם אותם ג״כ והוא או׳ ועשיתם אותם לומר לא שכר מחשבה לבד אני נותן והגם שכתבנו בסמוך ות״ת כנגד כולן יש מצות שמבתלין ת״ת בשבילן כגון מעשה הקרבנות וכדומה ולבחינה זו צריך שילמוד מצות׳ ויקו לעשותם: 



11 comments:

  1. Perhaps Ketoret, as an insence offering falls under the category of Korbanot, but as a side note, the Zohar, in Bamidbar 224A states in relation to Pitum HaKetoret, that a person who recites the section of incenses will be spared death. We see that Rabbi Shimon said:

    If men only knew how exalted the incense-offering was in the eyes of the Holy One, blessed be He, they would take each single word and make it an ornament for their heads, like a crown of gold. And whoever, wishes to study it should examine it in every detail. And if he concentrates upon it every day, he will have a share both in this world and the world to come. Pestilence will disappear from him and from the world, and he will be delivered from all the judgments of this world, from evil powers, from the judgment of Gehinnom and from Judgment of the foreign kingdom.

    As per Shulchan Aruch HaRav, Mahadurah Kammah, 1, 11 and 19, and Siman 48, 1. Mishna Berura, 234, 6, however; we do ask HaShem to accept the recitation as if the actual Ketoret had been offered. And as per Ben Ish Chai, Miketz, 8, our very actions emulate the actions of the Ketoret.

    I don't see anywhere, however; that directly states that the recital of Ketoret is as if we had offered it (or it had been offered). Does the rav know of any such statement?

    ReplyDelete
    Replies
    1. Thank you for your comment. It requires a more careful treatment than I have time for at the moment, but I plan to get back to it soon.

      Delete
  2. There is a significant amount of overlap between this Mabit and Rabbeinu Yonah in Shaarei Teshuva Shaar bais "Haderech Hashlishis". The question is if the Ikkar is merely learning about the Mitzva or being Mekabel to do it when possible.

    ReplyDelete
    Replies
    1. Are you talking about the one in 2:10, where he says
      הדרך הג' כאשר ישמע מוסר החכמים והמוכיחים יקשיב וישמע ויכנע ויחזור בתשובה. ויקבל בלבו כל דברי התוכחות ושלא יגרע דבר מדבריהם. והנה האיש הזה ברגע קטן יצא מאפלה לאור גדול. כי עת אשר יאזין ויסכית ולבבו יבין ושב ויקבל ביום שמעו דברי המוכיח. וקיים עליו להיותו עושה ככל אשר יורוהו תופשי התורה מן היום ההוא ומעלה להזהר כאשר יזהירוהו יודעי בינה לעתים. עלתה בידו התשובה ונהפך לאיש אחר. ומעת אשר קבל כזאת במחשבתו וגמר עליו ככה בלבבו קנה לנפשו זכות ושכר על כל המצות והמוסרים ואשרי כי צדק נפשו בשעה קלה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (שמות יב) וילכו ויעשו בני ישראל וכי מיד עשו והלא לא עשו עד י"ד לחדש. אלא כיון שקבלו עליהם לעשות מעלה עליהם [הכתוב] כאלו עשו מיד. ואמר באבות של רבי נתן כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת שנאמר (שמות כד) נעשה ונשמע. ביאור הדבר כי האיש אשר קבל על נפשו בלב נאמן לשמור ולעשות על פי התורה אשר יורוהו ועל המשפט אשר יאמרו לו היושבים על המשפט. יש בידו מן היום הזה שכר על כל המצות על אשר שמעה אזנו מדברי התורה ותבן להם. ועל הדברים אשר לא גלו אזנו עליהם עדנה. וצדק לבש וקנה זכות על הנגלות אליו ועל כל נעלם מעיניו. ואחרי זאת יום יום ידרוש וישקוד על דלתות מוכיחיו וישכיל מכל מלמדיו. ונמצא האיש הזה מעשיו מרובין מחכמתו כי לא ידע את הדבר והנה שכרו אתו (עליו) וכענין מה שאמרו ישראל בסיני נעשה ונשמע שהקדימו קבלת המעשה על נפשם לפני השמיעה. ובענין אחר לא יתכן שיהיו מעשי האדם מרובין ממה שהוא יודע:
      Yes, I agree. While he's focusing on the kabalas hamitzvah, not the limud, one can say the same about the Mabit's words
      כשיקבל האדם לעשות כל מה שנצטווה מפי הגבורה הרי הוא כאילו עשאן
      and reminiscent of the Gemara in Kiddushim 40a that
      אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה

      Delete
    2. Also Rabbeinu Bachaya in Shemos 38:9, but his chiddush is far more narrow. He just adds the mitzva of binyan to the din of the Gemara in Menachos, not all mitzvos.
      ודע, כי הסיפור בעניין המשכן וכליו, והחקירה בתכונות צורותיו ומובאיו, ושיעור אורכן ורוחבן וקומתן, אעפ"י שאין בית מקדש קיים, מצווה גדולה היא, עד שמים יגיע שכרה ותורה היא, וללמוד אנו צריכין.
      וכן הזכירו רבותינו ז"ל, בענין הקרבנות, כי כל המתעסק בלימוד פרשיות, ויישא וייתן בליבו ענייניהם , כאילו הקריבו הקרבן עצמו, הוא שאמרו (מסכת מנחות ק, ב): "כל העוסק בפרשת עֹלה, כאילו הקריב עֹלה, בפרשת חטאת, כאילו הקריב חטאת" וכן כולם.
      הא למדת מזה, על הסיפור בפיו בלבד, שכרו איתו ופעולתו לפניו , כאילו עשה המעשה והקריב קרבן על המזבח. והוא הדין, בסיפור עניני המשכן והמקדש, שיש לנו זכות עצומה, ועקב רב, כאשר נהגה בהם, ונשתדל להבין פשוטן ונגליהם, על אחת כמה וכמה אם נזכה להשיג תוכם, להשכיל אחד מרמזיהם, והוא שהזכיר דוד על הענין הזה, על הנסתר והנגלה (תהילים מח, יג-טו): סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ. שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן, ובזכות הסיבוב וההיקף בנגלה ובנסתר ישיב שכינתו לתוכו, שנאמר: כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת.

      Delete
    3. Truth is, Rabbeinu Bachay is kind of a rationalist about this whole idea. In Vayikra 7:33 he says that it's not really like hakrava, it's just that if you are me'ayein in the dinim of korbanos, it will bring you to do teshuva.
      ודרשו רז"ל זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם וגו', כל העוסק בפרשת עולה כאלו הקריב עולה, בפרשת מנחה כאלו הקריב מנחה, בפרשת חטאת כאלו הקריב חטאת. והענין שהוא מתבונן בבאור הפרשה אל איזה ענין היא רומזת, כי מתוך כך יתגלו עיני שכלו ויבינו נפלאות מתורת הקרבנות, ובזה ישתדל יותר בקיום התורה והמצות ויהיו עונותיו נמחלין לו כאלו הקריב קרבן, כי אין לומר שתהיה הכונה שיהגה ויגרוס לשון הפרשה בפסוקיה הערומים בלבד מבלי שיתבונן בפירושם. וכיוצא בזה אמרו כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, הכוונה כי מתוך שיתבונן במה שיורו הפסוקים ואל מה שירמזו, אז יכיר ויבחין נפלאות תמים דעים ויתחזק לבו באמונת הש"י ועבודתו, ובזה יירש חיי העולם הבא. ומטעם זה תקנו ז"ל בסדר תפלתנו משנת איזהו מקומן לאומרה בכל בוקר ובוקר, ואמרו על זה אמר הקב"ה בזמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני

      Delete
  3. It's the inverse of the Meiri's hallel on Purim in lieu of megillah

    ReplyDelete
    Replies
    1. It's not an inverse, reverse, or obverse. It's a cute tzushtell, but you realize that it's very different. The Meiri just says that since the Gemara says we don't say hallel because the Megilla supplants/replaces it, where you don't have the Megilla, you revert to Hallel.
      I do want to point out that a friend of mine from Maaleh Adumim made the same comparison, but the way he put it was
      "sort of sideways like meiri on saying hallel on purim if you dont have access to a megilla"

      Delete
  4. I shouldn't attribute that thing with the Mishkan to Rabbeinu Bachaya when it's a Tanchuma in Tzav 14,
    למה אמר זאת תורת העולה? ירצה לומר, קריאת תורה. ראו כמה חביבה קריאת תורה לפני הקדוש ברוך הוא, כי יש חיוב באדם לתת כל ממונו ללמד תורה לעצמו ולבניו, שנאמר: צו את אהרן ואת בניו לאמר. כלומר, שיאמרו לבני ישראל ויתעסקו בקריאת העולה. שאף על פי שמקריבין עולה, עוסקין היו בקריאתה כדי שיזכו בקרבן עולה ובקריאתה. וכן אמר [רב] שמואל בר אבא: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אף על פי שבית המקדש עתיד ליחרב והקורבנות בטלין, לא תשכחו עצמכם לסדר הקורבנות, אלא היזהרו לקרות בהן ולשנות בהן. ואם תעסקו בהן, אני מעלה עליכם כאלו בקורבנות אתם עוסקים. ואם רצונך לידע, בא וראה, כשהקדוש ברוך הוא מראה ליחזקאל את צורת הבית, מה הוא אומר? הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית (יחז' מג י). אמר יחזקאל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו, ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית, וכתוב (אותה) לעיניהם, וישמרו את כל צורותיו ואת כל חוקותיו (יחז' מג יא). וכי יכולין הן לעשות?! הניח להם עד שיעלו מן הגולה, ואחר כך אני הולך ואומר להם. אמר לו הקדוש ברוך ליחזקאל: ובשביל שבני נתונים בגולה, יהא בנין ביתי בטל?! אמר לו הקדוש ברוך הוא, גדול קרייתה בתורה כבנינה. לך אמור להם, ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה. ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקין בבניין הבית. ואשרי האיש העוסק בתורה, והנותן ממונו ללמד תורה לבנו. כי בשביל הממון שהוא נותן ללמוד, זוכה לחיי העולם הבא, שנאמר: כי הוא חייך ואורך ימיך (דב' ל כ). חייך, לעולם הבא. ואורך ימיך, לעולם שהוא ארוך. ודע שכן הוא.

    ReplyDelete
  5. Take a look at the Abarbanel at the end of Terumah who reads the idea of limud=doing very broadly (he explicitly includes zeraim and taharos). The whole point of action is to pefect the mind (very Maimonidian idea), so we can just cut to the chase and focus on the mind even if we don't have the action.

    The chiluk between kiyum and to'eles is found in R' Elchanan (unfortunately I couldn't find it this morning -- somewhere in Koveitz Shiurim vol 2 I think) to explain the Ramban who writes in Acharei Mos that mitzvos only apply in Eretz Yisrael. Of course there is a kiyum mitzvah everywhere -- what is lacking is the true to'eles. This chiluk may explain the machlokes wheter mitzvos b'teilos l'asid lavo or not -- there is a kiyum, but the toeles of overcoming the yetzer and working on ourselves is missing (R' Cooperman z"l suggests this hesber in the footnotes to the Meshech Chochma).

    Good to have your posts back -- hope you enjoyed the vacation!

    ReplyDelete
    Replies
    1. Your excellent MMs have been inserted into the post. I'm sure your daughter will give you the message, but since I often quote the Abudraham that you can't say "thank you" al yedei shliach, Thank you very much.

      Delete