Monday, April 18, 2016

Tazria, Vayikra 13:37. Error in Psak

Vayikra 13:37
 ואם בעיניו עמד הנתק ושער שחר צמח בו נרפא הנתק טהור הוא וטהרו הכהן

Chasam Sofer on Tazria page samach vov

ואם בעיניו עמד הנתק טהור הוא וטהרו הכהן פירש"י אבל טמא שטיהרו הכהן אינו טהור לכאורה זה משנה שאינה צריכה אלא רצה לומר בענין שטעה כעין שיקול הדעת ומלתא דתליא בסברא וטיהרו הכהן ושוב חזר בו או החזירו הגדול ממנו אפ"ה טמא למפרע וממילא מוכח בהיפוך טהור שטימא הכהן בשיקול הדעת ושוב החזירוהו הרי הוא טמא דקם דינא ומכאן הוציאו חז"ל הך דסנהדרין ל"ג ע"א ומס' ע"ז ז' ע'א אמנם מקרא (שמות כ"ג ז') ונקי וצדיק אל תהרוג שאין מחזירים בדיני נפשות הא בדיני ממונות מחזירין מוכח דלא אמרינן דקם דינא וקשיא קראי אהדדי וצריך לתרץ קראי כדמתרץ ש"ס סנהדרין הנ"ל רומיא דמתניתין אהדדי 




I don't understand this at all.  Rashi's bringing down the Sifra.  Fine, the Sifra only says that declaring tahara when it's tamei does not end the problem.  But the Rambam says it's true by a mistake that declared it tamei, too, and the Rambam's source is a Tosefta in Negaim at the end of the first perek, and it's not an orphan Tosefta because the Rash brings that tosefta.  Why would the Chasam Sofer make this a machlokes Rashi/Sifra and the Rambam/Tosefta?  And what would be the svara? And what does that mean, that if was metzamei with shikul hadaas, and he realizes he was wrong, that it's tamei anyway because Kam dina?  "טהור שטימא הכהן בשיקול הדעת ושוב החזירוהו הרי הוא טמא דקם דינא"  Is this true by Nidda also? Shavya ah'nafshei makes him a metzora? By nig'ei adam, he will bring a korban?

I'm posting this in the hope that some day, someone who has a handle on this issue will come to the rescue.

Rashi
טהור הוא וטהרו הכהן: הא טמא שטהרו הכהן, לא טהור:


Sifra
"טהור הוא"-- יכול יפטר וילך לו? ת"ל "וטהרו הכהן". אי "וטהרו הכהן" יכול אם אמר כהן על טמא טהור יהא טהור? ת"ל "טהור..וטהרו הכהן". על הדבר הזה עלה הלל מבבל


Rambam Tzaraas 9:3
כהן שטימא את הטהור או טיהר את הטמא לא עשה כלום שנאמר טמא הוא וטמאו הכהן טהור הוא וטהרו הכהן. ומצורע שנרפא בין מתוך הסגר בין מתוך החלט אפילו אחר כמה שנים הרי זה בטומאתו עד שיאמר לו כהן טהור אתה:

Tosefta Nega'im 1:12


א,יב  ראהו בסוף ראשון נזקק לו בסוף שבוע שני.  נזקק לו בסוף שבוע שני נזקק לו בסוף שבוע שלישי.  מת או שחלה.  כהן אחר נזקק לו ולא יאמר לו לך ושוב אלא נזקק לו מיד.  כהן שטימא את הטהור וטיהר את הטמא ונזקק לו בסוף שבוע אע"פ שטימא את הטמא וטיהר את הטהור לא עשה כלום.  לענין טומאה הוא אומר טמא הוא וטמאו הכהן.  לענין טהרה הוא אומר טהור הוא וטהרו הכהן.  וזה אחד מן הדברים שעליהן עלה הלל מבבל. 

It's not in Pe'sachim in our story of Hillel, but it's interesting that both the Sifra and the Tosefta end with that statement.


IN THE CHIDDUSHIM ON SANHEDRIN 33a   page 373/samach daled DH Mihu



דיני ממונות מחזירין בין לזכות בון לחובה יל"ד מאי טעמא לא תנן נמי לטמא ולטהר כמו לקמן בסיפא דיני ממונות הטמאות והטהורות מתחילין מן הגדול הכי נמי הו"ל למתני הכא וכדתנן במתניתין דבכורית (כ"ח ע"ב) דן את הדין כו' טימא את הטהור כו'

מיהו לרב חסדא דמתני' בשיקול הדעת אלא של נטל ונתן ביד משו"ה מחזירון ודעת הראב"ד בר"ן במסכת ע"ז ז' ע"א דבלאו הכי אפילו לא נשא ונתן ביד אין מחזירין משום דשויא חתיכא דאיסורא אתי שפיר דלא מתני במתניתין דהכא. ובחי' תורה אמרתי דנפקא לן מקרא פרשת תזריע (י"ג ל"ז טהור הוא) וטיהרו הכהן (טהור) פירש רש"י עפ"י תורת כהנים דוקא טהור הוא אבל טמא שטיהרו הכהן אינו טהור והאי על כרחך בטועה בשיקול הדעת במראית הנגע איירי דבדטעה בדבר משנה פשיטא אלא על כרחך בדבר שיקול הדעת מיירי ומינה דטימא את הטהור טמא דשויא אנפשי' חתיכה דאיסורא דכבר חל עליו שם מצורע טמא. יהי' איך שיהי' לאוקימתא דרב חסדא ניחא, אבל לרב ששת דמיירי משנתינו בטועה בדבר משנה והתם לא שויא חתיכה דאיסורא א"כ הוה לי' למיתני נמי הטומאות והטהרות וצריך להתיישב בזה

והא דאמרינן בדן את הדין מה שעשה עשוי ולא מהדרינן עובדא נ"ל דנפקי לן מדאיצטרך בדיני נפשות ונקי וצדיק אל תהרוג שמחזירין לזכות (ל"ג ע"ב) ועל כרחך לטעות שיקול הדעת איצטריך ושמע מינה בדיני ממונות כי האי גווני אין מחזירין וקם דינא אלא התינח לרב ששת ואפילו לרב חסדא נמי לדעת הרי"ף דלר' חסדא נמי מעיקר הדין אמרינן בטעה בשיקול הדעת קם דינא אלא רבנן תיקנו משום פסידא דלהדר דינא אלא אם כן נשא ונתן ביד אם כן אתי שפיר כנ"ל. אך להסוברים דר' חסדא מעיקר הדין ס"ל דלא חל ההוראה אלא אם כן נשא ונתן ביד קשיא בדיני נפשות היכי משכחת לי' נשא ונתן ביד וכיון דבלא נשא ונתן ביד אפילו בדיני ממונות לא חל דינא ולא קם אם כן למה לי קרא בדיני נפשות שמחזירין לזכות. מיהו לרמב"ן במלחמות ד' דפירש נשא ונתן ביד היינו שהבעלים נשאו ונתנו ביד ולא הדיין וזהו מסקנת תירוץ ב' דהתוס' ב"ק ק' ע"א ע"ש (סוד"ה טיהר) אם כן בדיני נפשות נמי משכחת לי' במחייבי גלות שכבר נכנס לעיר מקלטו וכבר חל חיובו וקמ"ל דמחזירין לזכות מה שאין כן בממון כי האי גוונא וא"ש

אבל להסוברים דלא חל דינא אלא אם כן הדיין נושא ונותן ביד עצמו קשי' בדיני נפשות היכי משכחת לי' דאפילו במחייבי מלקות שכבר הכהו שליח בית דין איזה מכות אין סברא לומר דסלקא דעתך אמינא דכבר חל הדין ולא יחזירוהו לזכות זהו דוחק

ובני הרב מו"ה אברהם שמואל וואלף נ"י אמר לי דבמחייבי גלות כיון שאמרו הסנהדרין חייב גלות אתה הרי הפקירו דמו לגואל הדם ורשות ביד כל אדם ועל כרחו (עליו) למלט נפשו לנוס לעיר מקלטו וה"ל כאלו הדיין נשא ונתן ביד ונכון הוא

ודע דיש לעיין לרב ששת דמשנתינו מחזירין בטעה בדבר משנה ובדיני נפשות אין מחזירין לחובה וקשה הכי נמי ה"ל למיתני בטעה בשיקול הדעת אין מחזירין בדיני ממונות ובדיני נפשות מחזירין לזכות אפילו בשיקול הדעת וצ"ע לכאורה ולהרמ"ה שבטור חו"מ סימן כ"ה דס"ל דטעה בשיקול הדעת לא קם דינא אלא להחזיק אבל לא להוציא מהמוחזק י"ל אהנ"ל דלא פסיקא לי' למיתני אין מחזירין אבל להטור דפליג וס"ל אפילו להוציא אמרינן וכשיטתו מוכרח לרמב"ן דר' חסדא נשא ונתן ביד הבעלים עצמם קאמר ולא הדיין אם כן ע"כ לרב ששת אפילו נתנוהו הבעלים אין מחזירין א"כ קשיא וראיתי בס' מהרשש"ך למ"ה ז"ל אהא דמלמד זכות חוזר ומלמד חובה דשור הנסקל הוה בכלל דינו ממונות לענין זה ואם כן י"ל קצת דלא הו"מ למימר דיני ממונות אין מחזירין בטעה בשיקול הדעת דזה אונו דשור הנסקל מחזירין לחובה דמהיכי תיתי להתירו בהנאה דהו"ל כמו טיהר את הטמא שהקשה תוס' ד"ה מה מהיכי תיתי לומר מה שעשה עשוי והי' מה"ת וה"נ מהיכי תיתי להתיר בהנאה השור שחייב סקילה ומצוה לבערו מן העולם ואם כן לא פסיקא לי' למיתני' בדיני ממונות אין מחזירין בשיקול הדעת ונקיט משנתי' בטעה בדבר משנה דבדיני ממונות מחזירין

 ובחידושי תורה אמרתי סוף פרשת בחוקותי (כ"ז כ"ט) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת פירש"י מי שנגמר דונו וווצא ליהרג ואמר אחד ערכו או דמו עלי לא יפדה אינו חייב ליתן ערכו או דמיו שהרי הולך למות ע"ש ויל"ד תיבת האדם"' מיותר וה"ל למכתב כל חרם אשר יחרם לא יפדה וי"ל דקרא מיירי במי שנגמר דינו למיתה ויוצא ליהרג ואמר זה דמיו עלי ושוב מצאו לו זכות ופטרוהו קא משמע לן דאפילו הכי לא יפדה ואין לו דמים שהרי עכ"פ בשעה שאמר זה דמיו עלי לא הי' לו דמים שהרי בשארי הוראות כיוצא בו לא הדר דינא משום שכבר עשאו חתיכה דאיסור ונהי בדיני נפשות מחזירין לזכות מגזירת הכתוב מ"מ אין זה חייב בדייו וזה צריך לאשמועינן באדם אבל שור הנסקל שיוצא ליהרג ואמר אחד דמיו עלי אין צריך להשמיענו שאין לו דמים דפשיטא דהרי גם אם ימצאו לו זכות לא מהדרינן לי' שכבר קם דינא ונעשה חתיכה דאיסורא ונסקל ואסור בהנאה

FROM THE TESHUVOS, NEW EDITION, VOL 7 27
דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה יל"ד מאי טעמא לא תנן נמי לטמא ולטהר כמו לקמן בסיפא דיני ממונות הטמאות והטהורות מתחילין מן הגדול הכי נמי הו"ל למתני הכא וכדתנן במתניתין דבכורות כ"ח ע"ב דן את הדין כו' טימא את הטהור כו'

מיהו לרב חסדא דמתני' בשיקול הדעת אלא שלא נטל ונתן ביד משו"ה מחזירין ודעת הראב"ד בר"ן במסכת ע"ז ז' ע"א דבלאו הכי אפילו לא נשא ונתן ביד אין מחזירין משום דשויא חתיכא דאיסורא אתי שפיר דלא מתני במתניתין דהכא ובחי' תורה אמרתי דנפקא לן מקרא פרשת תזריע י"ג ל"ז טהור הוא וטיהרו הכהן טהור פירש רש"י עפ"י תורת כהנים דוקא טהור הוא אבל טמא שטיהרו הכהן אינו טהור והאי על כרחך בטועה בשיקול הדעת במראית הנגע איירי דבדטעה בדבר משנה פשיטא אלא על כרחך בדבר שיקול הדעת סיירי ומינה דטימא את הטהור טמא דשויא אנפשי' חתיכה חל עליו שם מצורע טמא יהי' איך שיהי' לאוקימתא דרב חסדא ניחא אבל לרב ששת דמיירי משנתינו בטועה בדבר משנה והתם לא שויא חתיכה דאיסורא א"כ הוה לי' למיתני נמי הטומאות והטהרות וצריך להתיישב בזה

רהא דאמרינן בדן את הדין מה שעשה עשוי ולא מהדרינן עובדא נ"ל דנפקא לן מדאיצטרך בדיני נפשות ונקי וצדיק אל תהרוג שמחזירין לזכות ל"ג ע"ב ועל כרחך לטעות שיקול הדעת איצטריך ושמע מינה בדיני ממונות כי האי גווני אין מחזירין וקם דינא אלא התינח לרב ששת ואפילו לרב חסדא נמי לדעת הרי"ף ד לר' חסדא נמי מעיקר הדין אמרינן בטעה בשיקול הדעת קם דינא אלא רבנן תיקנו משום פסידא דלהדר דינא אלא אם כן נשא ונתן ביד אם כן אתי שפיר כנ"ל אך להסוברים דר' חסדא מעיקר הדין ס"ל דלא חל ההוראה אלא אם כן נשא ונתן ביד קשיא בדיני נפשות היכי משכחת לי' נשא ונתן ביד וכיון דבלא נשא ונתן ביד אפילו בדיני ממונות לא חל דינא ולא קם אם כן למה לי קרא בדיני נפשות שמחזירין לזכות מיהו לרמב"ן במלחמות ד' דפירש נשא ונתן ביד היינו שהבעלים נשאו ונתנו ביד ולא הדיין וזהו מסקנת תירוץ ב' דהתוס' ב"ק ק' ע"א סוד"ה טיהר ע"ש אם כן בדיני נפשות נמי משכחת לי' במחייבי גלות שכבר נכנס לעיר מקלטו וכבר חל חיובו וקמ"ל דמחזירין לזכות מה שאין כן בממון כי האי גוונא וא"ש

אבל להסוברים דלא חל דינא אלא אם כן הדיין נושא ונותן ביד עצמו קשי' בדיני נפשות היכי משכחת לי' דאפילו במחייבי מלקות שכבר הכהו שליח בית דין איזה מכות אין סברא לומר דסלקא דעתך אמינא דכבר חל הדין ולא יחזירוהו לזכות זהו דוחק

ובני הרב מו"ה אברהם שמואל וואלף נ"י אמר לי דבמחייבי גלות כיון שאמרו הסנהדרין חייב גלות אתה הרי הפקירו דמו לגואל הדם ורשות ביד כל אדם ועל כרחו עליו למלט נפשו לנוס לעיר מקלטו וה"ל כאלו הדיין נשא ונתן ביד ונכון הוא 

ודע דיש לעיין לרב ששת דמשנתינו מחזירין בטעה בדבר משנה ובדיני נפשות אין מחזירין לחובה וקשה הכי נמי ה"ל למיתני בטעה בשיקול הדעת אין מחזירין בדיני ממונות ובדיני נפשות מחזירין לזכות אפילו בשיקול הדעת וצ"ע לכאורה ולהרמ"ה שבטור חו"מ סימן כ"ה רס"ל דטעה בשיקול הדעת לא קם דינא אלא להחזיק אבל לא להוציא מהמוחזק י"ל אהנ"ל דלא פסיקא לי' למיתני אין מחזירין אבל להטור דפליג וס"ל אפילו להוציא אמרינן וכשיטתו מוכרח לרמב"ן דר' חסדא נשא ונתן ביד הבעלים עצמם קאמר ולא הדיין אם כן ע"כ לרב ששת אפילו נתנוהו הבעלים אין מחזירין א"כ קשיא וראיתי בס' מהרשש"ך למוז"ה ז"ל אהא דמלמד זכות חוזר ומלמד חובה דשור הנסקל הוה בכלל דיני ממונות לענין זה ואם כן י"ל קצת דלא הו"מ למימר דיני ממונות אין מחזירין בטעה בשיקול הדעת רזה אינו דשור הנסקל מחזירין לחובה דמהיכי חיתי להתירו בהנאה דהו"ל כמו טיהר את הטמא שהקשה תוס' ד"ה מה מהיכי חיתי לומר מה שעשה עשוי והי' סה"ת וה"נ מהיכי חיתי להתיר בהנאה השור שחייב סקילה ומצוה לבערו מן העולם ואם כן לא פסיקא לי' למיתני' בדיני ממונות אין מחזירין בשיקול הדעת ונקיט משנתי' בטעה בדבר משנה דבדיני ממונות מחזירין 

No comments:

Post a Comment