Thursday, January 5, 2017

Vayigash, Bereishis 44:18. Pshat and Drush Absolutely and Diametrically Opposed

The literal meaning of our parsha's opening pesukim is that powerless and terrified Yehuda approached royal and all-powerful Yosef begging for mercy, appealing to his wisdom and noblesse oblige to forgive a sinful and undeserving underling.

Chazal say exactly the opposite. Yehuda was deriding and threatening Yosef, telling him that for his behavior he deserved to be afflicted with a disgusting and deadly disease, because he was a wicked liar,and that if he didn't release Yosef, Yehuda and his brothers would kill him and wipe out the entire royal house of Egypt. Here in Chicago, we like to quote one of our celebrated dignitaries, who said "You can get much farther with a kind word and a gun than you can with a kind word alone." But this is worse. The way Chazal interpret it, it was a clear insult coupled with a direct threat, precisely the opposite of how one would naturally read the words.

Here is what Reb Yaakov Kaminetzky says about this remarkable interpretation. This first part is what he has here in Vayigash, and the second part is what he says in Parshas Lech Lecha.


מ"ד י"ח כי כמוך כפרעה 

פירש"י וז"ל חשוב אתה בעיני כמלך זהו פשוטו ומדרשו סופך ללקות עליו בצרעת כמו שלקה פרעה כו' ד"א מה פרעה גוזר ואינו מקיים כו' אף אתה כל כו' ד"א כי כמוך כפרעה אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדונך עכ"ל צריך לבאר אם פשוטו הוא חשוב אתה בעיני כמלך א"כ למה באו בעלי הדרש ואמרו ההפך שהתריס כנגדו בכמה זלזולים ואיך יתכן שהדרש יתנגד אל הפשט מן הקצה אל הקצהי 

אבל באמת נראה דבאמת בכל דבור ודבור שלנו יש פשט ודרש ולדוגמא ננקוט מה דמצינו לעיל בפרשת וישלח ל"ג פ"י שאמר יעקב לעשו כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים ותרצני ופירש"י וז"ל כי כדאי והגון לך שתקבל מנחתי על אשר ראיתי פניך והן חשובין לי כראיית פני המלאך שראיתי שר שלך כו' ולמה הזכיר לו ראיית המלאך כדי שיתיירא הימנו ויאמר ראה מלאכים וניצול איני יכול לו מעתה עכ"ל הרי שאף שאמר לו יעקב דבר זה לכבדו ובכל זאת הטיל עליו אימה והיינו בפשוטו כבדהו ובמדרשו כלומר לכשיחדור לתוך דבריו יתיירא ממנו שהרי ישמע שהוא רגיל ליפגש עם מלאכים ועיי"ש 

וכמו כן כאן דהנה נצייר נא איך יעריך יהודה את צפנת פענח זה שסידר את כלכלת מדינת מצרים וכל המדינות שסביב ארצו באופן של חכמה ומוסר ואח"כ רואה הוא שכאשר חשדם למרגלים והחליט שכולם יאסרו והא' ילך להביא את אחיהם הקטן ואעפ"כ אחרי עבור ג' ימים בא אליהם בהצעה שכלם ישובו הביתה ויקחו אתם את שבר רעבון בתיהם והסביר להם כי ירא הוא את האלקים וכן בכל עניניו הלא ודאי הוא שהוא היה בעיניו גדול הרבה מפרעה והיה לו לשבחו בחכמתו וביראתו ומה זה שאמר לו כי כמוך כפרעה מזה הבינו כי על דרך הדרש הוא דברים קשים שדבר אליו ידי ק יזי הבנקפה כללית בלמוד המדרשים שאלו ואלו דברי אלקים חיימי וגם כמו שנמצא בתורה פרד"ס כמו כן בכל אדם יש פרד"ס והסנר לכל א' מחלקי נפשו וזה ביארתי במקום אחר דיש חלקי הנשמה בכל אחד ואחד בכמה מדרגות כמו נר"נ חיה יחידה ודו"ק 

אמת ליעקב פרשת לך לך 
י"ג י' כגן ה' בארץ מצרים באצה צער פירש"י וז"ל ומדרש אגדה דורשה לגנאי על שהיו שטופי זמה בחר לו לוט בשכונתם עכ"ל והנה היא סוגיא בהוריות דף י' ע"ב ועיי"ש לכאורה תמוה מה ראו חז"ל לגבב על לוט דברים שלא נאמרו עליו והלא המקרא מפרש שמפני המשקה של הככר בחר לו לוט בככר הירדן והנ"ל בביאור הענין והוא גם השקפה כללית לכמה פרשיות בתורה כי כמו שיש כתורה פרד"ס פשט רמז דרוש וסוד כמו כן יש באדם פרד"ס בתור מליצה והיינו שנמצאים באדם כוחות כהים שהם פועלים הרכה בהנהגת האדם אף על פי שאין האדם מרגישם עדיין והם בבחינת הכליות או הלב כלומר כשהמחשבה נגמרת כבר בשכל האנושי היא כמין ממש וזו היא הפשטות ואח"כ נמצאים כאדם יצירות של מחשבות שלא נתגשמו עדיין והן הן עדיין בבחינת הכליות היינו המחשבה בכח ולא כפועל והיא היא צורת המעשה של האדם

כדי להסביר ענין זה ננקוט לדוגמא מה שכתבתי בביאור הפסוק כפרשת בהעלותך במדבר י"א פ"ה זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים חנם גו' ואת הכצלים ואת השומים הרי שמפורש בקרא שהם התאוננו על זה שחסר להם האוכל שהיה להם במצרים ואף על פי כן הביא רש"י שם פ"י בשם חז"ל שעיקר טענתם ובכייתם היה על עסקי משפחות והיינו על העריות שנאסרו להם וזה תמוה דמנא להו לחז"ל לתת מילים בפיהם שלא הזכירו הם כעצמם אלא שהביאור הוא כמש"כ שחז"ל בין ברוח קדשם ובין מצד המדע העריכו שאין הדבר כפשוטו דהרי זה אינו מסתבר כלל שאנשים יבכו על שלא הרגישו טעם בצלים ושומים בו בזמן שהיה אצלם המן שהיה כל כך טעים ומשובח ועל כרחך שאף שהם בעצמן בכו על טעם השומים והבצלים שנעדר מהם מכל מקום בכוחות הכהים היתה תביעה אחרת עסקי עריות 

וזהו הענין שביארו חז"ל גם אצל לוט דבפשוטו בודאי שלוט דימה כי חפץ הוא להיטיב מצנו בעשירות ומשום שלא נשא אותם הארץ לשבת יחדו אבל הם כרוח 
קדשם הבינו כי אילו היתה פנימיותו כהוגן ודאי שהיה נותן אל לבו דאפילו אם פרנסתו תהיה מצומצמת אבל הכי מילתא זוטרתא היא לחיות בקרבתו של אברהם אבינו ומכל שכן שראה שכבר נתעשר על ידי קרבתו של אברהם וכמו שדרשו רז"ל שהביא רש"י על הפסוק לעיל י"ג פ"ה וגם ללוט ההולך עם אברהם היה צאן ובקר ואהלים מי גרם שהיה לו זאת הליכתו עם אברהם ואיך יתכן שכשביל הנאת ממון יתרחק מאברהם אלא על כרחך משום זמה נתרחק ממנו וכדמצינו אח"כ על הפסוק להלן י"ס פ"ה הנה נא לי שתי בנות וגו' לעצמך אתה משמרן ואכן כך היה בסופו של דבר עם לוט ושני בנותיו ודו"ק היטב בכל זה 

So in short, Reb Yaakov says that the human mind comprises many disparate motivations and attributes, and that when we make a decision, or when we say something, it expresses the negotiated combination of numerous competing desires and intentions. Yehuda's words were simultaneously servile and audacious, he was simultaneously begging for mercy and threatening bloody havoc.

What had bothered me was that it is rare that we discard the pshuto shel mikra in a drasha. We darshen, but not where it requires that the literal meaning is contravened, and it seems that this is what's happening here.  As Rashi says in Yevamos 24a, it's ok to darshan differently from the pshat, but only where the pshat remains somewhat intact- אין מקרא יוצא מידי פשוטו - ואע"ג דדרשינן ליה לדרשא מידי פשוטו מיהו לא נפיק לגמרי.  But Reb Yaakov explains that Chazal do not mean that Yehuda came with blood in his eyes and blatant disrespect. Anyone listening would agree that Yehuda was begging for mercy; that's the pashut pshat, and that's what you would have heard if you were there. But a more discerning listener would also hear the implied threat and the insult to Yosef's wisdom and honesty. It sort of reminds me of something General Mattis once said to Iraqi tribal leaders: "I come in peace. I didn’t bring artillery. But I’m pleading with you, with tears in my eyes: If you (vulgarity) with me, I’ll kill you all." Except in Yehuda's case, he didn't have to say the second half out loud- he stopped before the "If," but it was no less clear.

I really don't think Reb Yaakov's words are a big chiddush. Or, more correctly, once Reb Yaakov said it, and once you get past the fear of attributing modern psychology to the figures in the Torah, the truth of his words becomes obvious.  We all know people that act like they're lemachels, and they hide in the shadows and pose a threat to nobody, but if you read carefully into their words and behavior, you can discern the potential for unbridled mayhem.

This helped me to relax when I heard a pshat on Yaakov's reaction when to Shimon and Levi wiped out the city of Shechem. The simple meaning of Yaakov's words, which is the meaning 99.9% of the mefarshim learn, is that Yaakov was angry that they had overreacted thoughtlessly and that their unbridled rage had endangered his family. I heard one pshat that Yaakov was not at all angry that they killed Shechem. Yaakov was angry that they had done it by means of subterfuge. They should have put out a kol korei, they should have made their intentions absolutely clear! They should have stood on a mountaintop near Shechem, and announced, "People of Shechem, we are coming to kill you all tomorrow for harboring your filthy animal of a prince who did this crime to our sister."  I was very annoyed by this pshat, because it contradicts everything Yaakov every said, here and in Vayechi, about his feelings about what they had done. When I heard this I said that is was a good example of מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, a form of apikorsus.  But with Reb Yaakov's words, perhaps we can defend this pshat  What seems contradictory to the literal meaning is just an expression of one of many layers of meaning in Yaakov's words, albeit a layer that is absolutely contrary to what he himself consciously perceived when he said it.

Years ago, someone asked me how I understood the machlokes (BB 64b) רבי עקיבא סבר  מוכר בעין יפה מוכר, ורבנן סברי מוכר בעין רעה מוכר, whether a seller intends to be expansive or restrictive in the terms of what the sales contract includes. Is this a machlokes in metziyus? I answered, along the lines of what Reb Yaakov said, that most sellers are aware that there are ambiguities in the deed. How do they really want to resolve those ambiguities depends on which element in their personality is dominant. Both ayin yafeh and ayin ra'ah are factually true, and the only issue is which should be recognized and primary.

The Maharal on Agados (Shabbos 89b) says something very similar in explaining how "emes" is a middah of chesed. He says that even when we do aveiros, there is a deep hidden motive to do it le'sheim shamayim, and focusing on that is what we call the middah of emes.

No comments:

Post a Comment