Thursday, May 18, 2017

Behar. Spectacular is the Benchmark

Chazal say that farmers that keep Shmittah are mighty and valorous, like angels in their selfless fulfillment of Hashem's command. The Lutzker Rov says the reason Yovel only applies when all Klal Yisrael is in the land is because we cannot be expected to leave the land fallow for two years in a row unless two kedushos combine to bring about a supreme matzav of Kedusha - when the holy Klal Yisrael is fully settled in the holy land of Israel. The one year of Shemitah is barely possible, but two years? Impossible. 

So the observance of Shemitah is on the edge of human ability. On the other hand, in the Tochecha we are told that if (and, unfortunately, when,) Klal Yisroel fails to observe the law of Shemitah, the punishment is Galus, so that the land will rest in full payment of the Shmitah years it was wrongly worked. 

I don't understand. If fulfillment of Shmitah is so amazing - superhuman! - how can we be told that if you don't keep Shmita, the land will spit you out in disgust? As a young friend put it, someone is told that lifting a one thousand pound weight is possible, but only for the greatest athletes. Then he is told that if he doesn't pick it up, he will be severely beaten.

Similarly, the passuk in 23:32 says  ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל. Don't be mechallel, and I will be made holy among you. Are these the only possibilities?

I saw that Reb Doniel Movshovitz says exactly that. 
כתבי הסבא מקלם ח״ב תר״ח

ועוד נכתב בזה (ויקרא כב לא לב) ושמרתם מצותי גו' ולא תחללו את שם קדשי שבאי עשיית המצוות בהידור ובדקדוק המחויב לכבוד המצוה יש בזה מגדר חלול השם החמור מאד שנראה ממנו זלזול בעבודה או אי הבנה בתוכנה מהותה ותכליתה ומצוי גם לפעמים שע"י שהאדם עוסק במצוה בשביל זה מקל הוא לעצמו באיזה עוול בחשבו כי ע"י המצוה כבר יוכל לסמוך לעשות איזה עוול ואי יושר והדבר עמוק בכוחות האדם ואכמ"ל מובן שאם באופן שאינו עוסק בהמצוה לשמה ועושה אותה שלא כמאמרה וכהלכתה שאז אפשר שיכנס בגדר זכה נעשית לו סם חיים וחלילה לא זכה נעשית וכו׳ ולזה הוא שהקדים הכתוב שור וגו' שיהיה הכל כהלכתו

דניא' מובשוביץ 

But that does not convince me. I've met two people that saw Reb Doniel, my mother and Yosef Aronovitz, zichronam livracha, and they both used exactly the same words (in Yiddish) to describe him - "He was a Malach, not a human being." And this is by the standards of the Kelmer Talmud Torah. So ein hachi nami, for a malach, of course kedusha is the only option, and lack of kedusha is chillul hashem.

But I saw the same idea in Reb Moshe's writings.  He says in the Darash  in Emor 22:32,
ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל 
ול תחללו ונקדשתי, ופי׳ רש״י ממשמע שנאמר ולא תחללו מת״ך ונקדשתי  ולכאורה לא מובן הא הרבה דברים שליכא חלול וליכא קדוש ושייך שתהיה מצוה גם  לקדש? 
וצ"ל שמה שהאדם מאומד איך שצריך הוא להתנהג אם אינו עושה כן הוא ממילא חלול, וכדאיתא ביומא דף פ"ו כגון אנא דלא יהיבנא דמי לאלתר וכגון אנא דמסגינא ד"א בלא תפילין שלרב ולר יוחנן כשאינם עושים כן הוא חלול ה׳ אף שלגבי אחריני שלא אמודין בכך ליכא חלול ויש למילף מזה גם לאנשים סתם אם הוא ת"ח ומתרשל בלמודו כשאומדין אותו שיכול ללמוד יותר או לעשיר שיכול ליתן סך גדול על דבר גדול ונותן פחות הוא חלול ונמצא שכל שאינו מקדש הוא מחלל והוא מוסר גדול וראיה מהקרא להא דיומא

Reb Moshe says the same thing  by Eisav's rejection of the dangerous responsibilities of the Bechorah, in Bereishis 25:323.
הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה  

פרש"י שקשה ליזהר בה ולכאורה תמוה מה שנחשב זה לבזיון הבכורה כיון שמרוב חשיבותה היה ירא לקבלה ונראה שהוא משום שאדם צריך לקבל עליו לעשות לכבוד שמים אף שיש בזה אחריות כבדה ואף שיהיו עליו כמה ערעורים ע"י זה ואם אינו עושה כן הוא בכלל בזיון דכדאי הוא כבוד שמים ומצות ה' שיקבל עליו לעשות אף שיש בזה כמה עניני אחריות דלא כהרבה אנשים שאין רוצים לקבל רבנות וכדומה מצד יראת האחריות ויראת אנשים שיערערו וכדומה 
Even though he gave away the bechorah because Yaakov told him that it was a dangerous responsibility, he was said to be mevazeh the bechorah - ויבז עשו את הבכורה.

Reb Yerucham says a similar thing, in DCh'uM,  Vayikra, Emor, Biurim, 21:4.
העתקנו באריכות כל דבריך כי כשעם מפורש יוצא עיקר ענין קידוש השם ויסוד דיניו למתקוה לכל פרטיו עיקרו הוא הכרות השם (קאנטיקייט) את ה' האמרת העם דברים כ יט לעשותו חטיבה מיוחדת כסכרת מכל בכל וכל לנשאו בתכלית הגלוי ולהיות כולו אומר כבוד כל מבטא שפתים וכל אשר ירמזון עינים וכל הנהגה ופועל ידים כולם יאמרו כי הטוב ושעיקר וששועלת והיקר אשר בעולם הוא עבודת השי"ת ויראתו ותורתו בכל מבטא שפתים וכל אשר ירמזון עינים יתראה גלוי וברור קדותה והתנשאותן עד כי יאמדו עליו ודאי ברוך אלקי שניצון בן שטח בכל הנהגה רפרצל ידים יה פוכח וניכר מעלת השם ויוממותו הוא ענין וקדשנו במצוותיו הוציאנו והגביהנו הפרישנו והבדילנו ניכרים במעלותינו מהרונים ומצוינים על כל שעל ושעל הוא ענין הקדושה הבלטות והכרות המעלוס והפך הקדושה הוא מציאות החילול הוא השפלת מעלה אי הכרות ועלעלה זהו ענין התילול אם אף כל דהו מהאדם אף רמז אחד של עינים לא יקראו גלוי הצטיינות מעלתם הנה זה חילול ודאה נפלאות לראות מאשר נאמר פסוק ח אני ה' מקדישכם את הכהנים יעוין רמב"ן וכן להלן פסוק סו כי אני ה' מקוער אשר לא נאמד כזאת גי אם בכהנים כי הקדושה באמת היא בחינה הנקנית ברצון ובהשלמת החפץ והחשק בה ולא בכפייה ובכהנים אמד הכתוב וקדשתו על כרחו יפוין אור החיים כי קדושתם של הכהנים היא מצד עצם מעלתם' נתונה להם מאת השי"ת הצל כן נאמר עליהם פסוק ו ולא יחללו שם אלקההם כי באי ד כרת משלה הוא חילול השם ודאי וכנראה שגם בנזיר כן הוא הענין שדין איסור טומאתו למתים הוא מצד חילול השם כי נזיר ודאי בר מעלה ודא ואסור הוא ע"כ לחלל מעלתו ומעניין מאוד אשר כתב הספורנו במדבר ו ו וז"ל על נפש מת לא יבא לא יחלל עסקי קדושתו להתעסק בכבוד מתים וכאמרם ז"ל המבלי אין קוברים בטבריא שלהתיך לנציבין הנה ככהן כן נזיר וכנזיר כן ת"ח עומדים באזהרה לא לחלל מעלתם כל אהד בדיניו לפרטיהם אמדו בגמ' יומט פו היכי דמי תילול השם אמר רב כגון אנא וכו' ר' יוחנן אמר כגון אנא וכו' דבי ר' ינאי אמרי כל שחבריו מתביישין מחמת שמורתו וכר וכו' ואם תאמר הלא מצינו גדרים שיכולים למהול על כבודם אבל כל זה לא במקום כבוד מעלה איש מעלה אין לו דין לכשול על כבודו כי את המעלה הוא מחלל השא חילול השם ודאי מעלה וחילול שני דברים הפכים הם ובמקום חילול הנה זה ביטול המעלה ומעלה כי ישנה לו אינו הבעל להסירה בגונו עליו ודאי נקרא הפסוק וקידשתו בע"כ וכופין אותו לעמוד במעלתו אין לו הרשות להבטל ממנה אדם אשר יאמר אני לא איכפת לי ואוהב אני לחיות בין בהמות אין בזה ענין של הקפדה ולא הקפדה אדם אתה ולא בהמוך ובמקומך אתה מוכרח לערפד בן רביבה כי יאמר עניו אנכי ולא מקפיד ואינני רוצה להתגאות על חברת אנשים פשוטים לא בני תורה אלא עמהם אשב ואתערב וכמוהם בשוה את הנה הוא המתחייב בנפשו את מעלתו הוא מחלל וחילול מעלה הוא חילול שמו ית הגרי"ב זצל' הי' אומר שאף שנפסק הדין יור"ד רמג ב דאין בדורנו עכשיו חכם לענין שיתנו לו ליטרא דדהבא אם מביישו אבל לענין חילול הנטם הננו ודאי כתלכידי חכמים על מעלותיו לא יכול אדם לניקול ואפילו במקום מצוה אסור לו לחלל מעלתו כמנבאר בכהן ובנזיר ובמעשה דר"ע בנציבין הנ"ל בני תורה
צריכים תמיד לשמור על מעלתם בנפשו הוא לא להשפילה ולא לחללה בני תורה צריכים תמיד להכיר מעלתם לכל ולהתנהג בהתנשאות כמעלתם באהבת הבריות וכבוד הבריות ומדבר בנחת עם הבריות עד שכולם יאמרו עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלבסי תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו הוא ענין הקדוש גלוי ומוכר לכל אבל בן תורה כי עושה הנהגותיו שוה כשאר בני אדם יהי' אף מחמת טענתם ונמוקים צודקים אבל סוכ"ס הרי היוצא מזה כי בן תורה ולאו בן תורה שוים ושקולים הם הנה זה עצמו של חלול אין קדוש כה' השי"ת הוא מופרש ומובדל מכל מושגים קדושה היא כי ניכרת מעל כל ניכרת היא בכל שעל ושעל אחרת מכל מציאות וכן כל מעלה צריכה לעמתי בבועלתה מופרשת ומובדלת וניכרת לכל מכמו ואם לאו הרלהו חילול הפוכו של קדושה

These mefarshim are learning that the passuk is another way of saying ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. Those are the only options. There is no inertia, there is no floating in life. You rise, or you fall.


And this fits perfectly with the Netziv in שאר ישראל.   There's a fascinating (and hard to find) essay by the Netziv called She'or Yisrael, in which he addresses the causes of antisemitism. Among other things, he says that in this world, there are natural levels - דומם, צומח, חי, מדבר, ישראל. Many have said that when something on a certain level loses its natural advantage and its specific function, its deterioration makes it fall below everything beneath it. The Netziv says that the natural function of Klal Yisrael is kedusha and prishus and histapkus. A Yisrael that does not have these traits appears subhuman, like a חיה.

 ואחר שזה הוא צורת ישראל, שיהיה בדד בגויים ומובדל מהם, על כן, בשעה שמבקש לפרוץ הבדד ולהתחקות אל פעולתם ולבסוף להסיר צורת היהדות, מה הקב״ה עושה באותה שעה להעמידו על תכלית צורתו, הנה הוא מעורר שנאה מן העמים בפועל, ומרחיקין אותו בעסקיהם ובמושבם עד שבעל כרחם ניכרת צורת ישראל ודבר ה׳ יקום
 לעולם.

עוד זאת טבע הענין נותן, שבהשחית ישראל את צורתו היא היהדות, נעשה שפל ונבזה בעיני העמים. כי זה כלל בטבע,.דכל בעל צורה גבוהה, כשנשחתה צורתו זאת, אזי נעשה פחות הרבה יותר גם מאשר איננו בעל צורה גבוהה כמותו, כמו בדומם צומח חי מדבר, שהצומח בשעה שפסק כח הצמיחה הרי זה נובל וגרוע מדומם, וכן החי אחר שמת ופסקה חיותו הרי זה מבאיש וגרוע הרבה יותר מהצומח הנובל, האדם כשמאבד דעתו הרי הוא גרוע מחיה ובהמה, וכן אדם המזיק גרוע מכל חיה רעה, כמו שכתבנו בהעמק דבר בראשית ו' מקרא ה'. והכי נמי ישראל כשמאבד צורתו היא היהדות כשהיא גבוהה נעשה גרוע מכל אדם חי, והרי הוא דומה אז כקוף בפני אדם, וחושבים אותו לבריה שאין עליה הצורה האנושית כלל.
 ודבר זה מרומז במקרא שם ו' כ"א. ״ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול״, והיחס אומר דרשוני ופרשוני, מה נצרך הכתוב ליחס את שם שהוא אחי יפת הגדול ובמה נקרא יפת אחיו הגדול עד ששם מתיחס אחריו שהוא אחיו אלא בא המקרא ללמדנו דשם באמת היה גדול במעלת צורתו מיפת ומשום הכי ביחס
בניו שהיתה להם אותה הצורה הנשאה היינו בני עבר ביחס זה היה גדול הרבה מיפת וע"ז כתיב אטי כל בני עכר היינו שהיו אנשי מעלה גבוהים מבני יפת ועל אלה האחרונים נאמר יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם המשמעו שבני יפת יהיו בעלי שכל וירגישו בחכמת בני שם באהלי תורתו שהיא אלהית ואין לה קץ ותכלית כמו לחכמת ודעת אנושית ומשום הכי יבאו גם המה לשכון באהלי שם ללמוד מהם דעות ישרות ומדות טובות אבל כל זה רק ביחס בניו של שם שזכו למעלת בני עבר משא"כ שארי כניו שלא הגיעו למעלת בני עבר המה פחותים בצורתם מבני יפת הגדול בצורתם האנושית וביחס בניו אלה נקרא אחי יפת הגדול ומשום הכי אנו מתבזים במה שקוראים אותנו בני שם שגרוע הוא מבני יפת הגדול אבל כשאנו נקראים בני ישראל או זרע אברהם אזי אנו במעלה גבוהה מבני יפת.
 ואחרי שכן הוא שבאבדן הצורה הישראלית תאבד גם כן הצורה האנושית בעיני העמים על כן לא יפלא אפוא בעינינו אם שפלים ונבזים אנחנו בעיניהם כאילו העברנו מעלינו הצורה האנושית כלה והושע הנביא ח' ח' אמר ״נבלע ישראל עתה היה בגוים ככלי אין חפץ בו״, פירוש כאשר נבלעה היהדות, ונשארה בסתר לבבם בלבד, ובגלוי יבושו בצור מחצבם, עתה שהגיעו למדרגה כזאת, היו בגוים בבזיון ככלי אין חפץ בו, שאינו עומד אלא להיות נשבר ח"ו.


There are other ways to learn this. For example, you have Rabbeinu Bachye on 22:32, who understands the contrast to teach us that although the sin of Chilul Hashem cannot be erased with Teshuva, it can be remedied through Kiddush Hashem.

ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל. חלול ה' הוא עון חמור ביותר, ומצינו שויתר הקב"ה על עבודה זרה ולא ויתר על חלול ה', והוא שאמר הנביא (יחזקאל כ) ואתם בית ישראל איש את גלוליו לכו עבדו ואת שם קדשי לא תחללו עוד, ואמרו רז"ל על עון זה שאין כח ביום הכפורים לכפר ולא בתשובה לתלות ולא ביסורין למרק, אלא כלן תולין ומיתה ממרקת.
ואמנם מצינו תקנה לעון חלול השם כשיקדש את השם כנגד מה שחלל, ולכך סמך לו ונקדשתי וכן אמר הכתוב (משלי טז) בחסד ואמת יכופר עון, כלומר עון הרשע והשקר שהם הפך חסד ואמת, כענין החולי שאינו מתרפא אלא בהפכו, ומפורש אמרו רז"ל חטא אדם בלשון הרע יעסוק בתורה, חטא אדם בעיניו יזילם דמעות, וכן אמר דוד (תהלים קיט) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך, לא שמרתי לא נאמר אלא לא שמרו. ועוד אמרו רז"ל אם עשית חבילות של עברות עשה כנגדן חבילות של מצות. רגלים ממהרות לרוץ לרע יהיו רצין לדבר מצוה, ידים שופכות דם נקי יקשור תפילין על ידו ויתן צדקה לעניים.

Another pshat is offered by the Sfas Emes in Emor, who says that zehirus in avoiding chillul Hashem will bring about Kiddush Hashem.

בפסוק ולא תחללו וגו' ונקדשתי, מצות עשה לקדש שמו ית', כמו שאמרו, מסור עצמך וקדש שמי, ובודאי יש מצוה זו לעולם אף שאין באין לידי נסיון, רק שהמצוה לקדש שמו ית'. וחכמים הוסיפו מסור עצמך, כי אי אפשר להיות מקוים ונקדשתי רק על ידי מסירת הנפש, וכשאדם מוכן לזה בא לכלל קדושה, כי מאחר שכתוב "בתוך בני ישראל", אם כן צריך האדם להיות נבדל מגשמיות, שהוא בחינת קדושה, וזאת לא יוכל להיות בלתי מסירת הנפש. והרי אמרו חכמים המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי, אם כן יש ללמוד קל וחומר מדה טובה המרובה שעל ידי קידוש שמו בסתר זוכין גם כן לבא להקדושה בהתגלות, ובסתר הוא בלב, וצריך כל איש הישראלי לייגע עצמו להכין את עצמו למסירות נפש בעבור קדושת שמו ית', ובכל מצוה כשמוכן לזה זוכה לקדושה, וגם נראה שהכתוב מקדים ולא תחללו כי חילול השם הוא דבר גדול, ומי שירא מאד מחלול השם ושומר כל מעשיו תמיד לבל יתחלל שמו ית' על ידי גרמתו שכרו שיזכה לקדש שמו ית' ושאם יבא לידי נסיון יעמוד בנסיונו... (תרל"ח)

בפסוק ולא תחללו וגו' ונקדשתי, כי קדוש השם היא מצוה גדולה וזוכין לה על ידי שנשמרים בעצמם מאד מחילול ה' חס ושלום שאין לזה שיעור, וכפי מה שנשמרים מזה זוכין לקדוש ה', וחכמים הגידו המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי, אם כן מדה טובה מרובה, השומר עצמו מחלול השם זוכה שיתגלה על ידו כבוד שמים בעולם, כי "ונקדשתי" היא הבטחה גם כן בפרט ובכלל, שבסוף יתגלה קדושת שמו ית' על ידי בני ישראל... (תרמ"א)


Another pshat is that yes, keeping Shmita shows valor and angelic faith, but all that is needed is to resolve to do your best. Once a person makes that resolution, the Ribono shel Olam will help him. This was something my father zatzal said over from his mesorah in Slabodka, and which I heard from the Ponovezher Rov (when asked how he had so much energy although he ate almost nothing.) Instead of writing it out myself, I found it said well in the name of Rav Ezrachi by someone named Abramovsky:
מאת: הרב ישראל אברמובסקי
"ותרא את התיבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה"
מביא רש"י מגמ' בסוטה שנשתרבבה אמתה אמות הרבה
ויש לתמוה האם לא היה יותר פשוט לעשות נס שהתיבה תשוט אל עבר שפת היאור,למה נצטרך לעשות פלא כ"כ גדול שנשתרבבה אמתה אמות הרבה.

שמעתי לבאר מהגרב"מ אזרחי שליט"א ידוע שכל מדינה מתוקנת מכינה מחסני חירום, שמא יבואו ימים קשים שמא יגיעו זמנים שאינם מתוקנים, מלחמות, מגפות, מכות,ובכדי לקדם את פני הרעה מכינה המדינה מחסנים ענקיים עמוסים במזון ותרופות למשך חודשים רבים,אך מחסנים אלו סגורים הרמטית ואין גישה אליהם אלא בשעת חירום אם יעיז מישהו לגעת בהם בזמנים רגילים ייענש מיד שהרי הם מיועדים לשעת חירום שעת אין ברירה!

כך ברא הבורא את האדם בבריאה, כשנברא האדם ניתן בתוכו כל טוב, כישרונות ברוכים, מידות טובות, גבורה אך יחד עם זאת ברא הקב"ה לכל אדם מחסני חירום, בהם אסור לגעת בטרם הגיעה השעה שהיא שעת חירום. ומתי היא השעה כאשר נוצל כל אשר זמין בתוכו של האדם כאשר הוא זקוק לחירום שאין לפניו מקור אחר למחייה, וכאשר נפתחים המחסנים אין גבול לאוצרות הנשפכים מבפנים,אין סוף של ניסים
אבל רק בתנאי שכעת שעת חרום, רעב של חרום.

ניצבת בתיה בת פרעה על שפת היאור, ומרחוק שטה התיבה בין הגלים והיא מוכנה לעשות הכל בכדי להגיע להציל ולמשות את התבה אבל כל ניסיונותיה לא צלחו, ובכ"ז היא מאד מאד רוצה, ובתוך תוכה דחף שאיננו הגיוני מושיט את ידה לקראת התיבה, ובשעת הושטת היד ברור שלא תגיע אל התיבה אבל יש ביטוי לרצונה מעבר לקצה יכולתה, ולכן נפתחים המחסנים, וממחסני החירום יוצאת יד ארוכה על טבעית שתופסת ולוקחת את התיבה – והנה הוא משה.


אומר הרבנו יונה בשערי תשובה"כי יעזור ד' לשבים כאשר אין טבעם משגת ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיג מעלת אהבתו"
אומר הרבנו יונה כאשר נגמרה השגת ידו של האדם הטבעית אז יעזור ד' לשבים. אבל בלבד שינצל האדם את כל מה שניתן לו מהבורא רק שעת חירום שעת אין ברירה.

זה ה'סייעתא דשמיא' שמושפעת על האדם אבל 'פתחו לי פתח.. ואני אפתח לכם..'

2 comments:

  1. https://www.youtube.com/watch?v=gatrEwTegTE
    Rabbi Mordechai Leib Tsuckerman. A student of the Hafetz Hayyim and Rabbi Daniel Movshovitz from Kelm

    ReplyDelete
    Replies
    1. Thank you very much. I look forward to seeing his sefer on Shaarei Teshuva.

      Delete