Eikev. Mezuza, and Seeing Eye Dogs in Shul

Fifteen years ago, we posted on the question of Jews having dogs as pets. Recently, when I was interviewed on the David Lichtenstein show on the topic, I alluded to the Gemara in Shabbos when I said that a Jew should feel at home in every other Jew's house. If you own a dog, the dog lives to bark at strangers, and when someone rings the bell, the first thing he hears is "A stranger is here, a stranger is here." This is the opposite of Avrohom Avinu's Eshel. 

When I later reviewed that Gemara in Shabbos, I looked at the Maharsha, and saw an amazing thing.

The Gemara 

Shabbos 63a-b

מר רב כהנא אמר רבי שמעון בן לקיש ואמרי לה אמר רב אסי אמר (ריש לקיש) ואמרי לה אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו שנאמר למס

ס״ג ב

מרעהו חסד שכן בלשון יונית קורין לכלב למס רב נחמן בר יצחק אמר אף פורק ממנו יראת שמים שנאמר ויראת שדי יעזוב ההיא איתתא דעיילא לההוא ביתא למיפא נבח בה כלבא איתעקר ולדה אמר לה מרי דביתא לא תידחלי דשקילי ניביה ושקילין טופריה אמרה ליה שקולא טיבותיך ושדיא אחיזרי כבר נד ולד 

The Maharsha

כל המגדל כלב בתוך ביתו מונע וכו' כבר אמרו במס' ב"ק אסור לאדם לגדל כלב רע בתוך ביתו שנאמר לא תשים דמים בביתך אבל הכא הוסיף דאל יגדל כלב אפילו הוא יודע בו שאינו כלב רע ומשום דמונע חסד וגו'

 דהאורחים והעניים לא ידעו בו שאינו רע וסוברים שהוא רע ויראים ממנו מלבא לביתו וכדמייתי הך עובדא דלא היה הכלב רע ולא היה יכול להזיק ומתוך שהיתה סבורה שהוא רע הפילה ואמר ויראת שדי יעזוב דפורק ממנו וכו' דדרך מגדל הכלב להעמידו על הפתח לשמירת ביתו ויראת שדי שהיא על המזוזה לשמירת פתח ביתו הוא יעזוב ופורק מחרשייא שבת סייג

The Gemara had said that along with all the other problems with owning a dog, there is פורק ממנו יראת שמים.
What does that mean? How does owning a dog take away your yiras shamayim? When I say the daf, I always say it means that a dog is discribed as being an Az Panim, and keeping a pet like that will influence you to azus panim as well. It may be true.  But the Maharsha says that you keep the dog by the door to guard the house, and that shows that you don't trust the shemira of the Mezuza, and that's פורק ממנו יראת שמים. 

Really??? Are you supposed to rely on the mezuza for shemira instead of taking steps to improve your security? Is it a lack of emuna to build walls around your cities?  What about locking your doors at night?

Obviously, locking doors is teva, and nobody says that a mezuza allows you to be somech on nissim. Apparently, according to the Maharsha, getting a dog for security is unusual and shows that you are not relying on what most people do. If what people do bederech hateva is not enough for  you, then for your enhanced shemira you ought to be relying on your mezuza. 

My friend, Harav Shimon Kalman Goldstein, showed me something in a teshuva that I have known for more than forty years. This teshuva shows clearly that Reb Moshe held that even though a mezuza is a shemira, it is not a shemira from ganovim! This is contrary to the Maharsha. That's fine; the Maharsha is not a Rishon. But it's fascinating. 

The Teshuva is a famous one, about wearing a mezuza as a necklace.  
Igros YD II 141:3.

 "שגם הרמב"ם מודה שאיכא שמירה בשמות מלאכים ושמות קדושים ופסוקים ולכן פשוט שגם פרשיות דמזוזה לא גריעי משאר פסוקים ושמות ששייך לכותבם בקמיע לשמירה, ורק מה שסוברין שהנחת המזוזה בפתח הבית היא לשמירה גשמית דהנאת עצמן הוא ביטול המצוה, ולכן שלא במקום המצוה אף ששם נכתבו לשמירה דקמיע אין בזה גרעון וחסרון לכתיבת הפרשיות והנחתן בפתח הבית למצוה, כדחזינן דפסוקים ושמות הם דברים שיש בהן ענין שמירה אף להרמב"ם ממה שכותבין בצד השני, שא"כ יש להבין מזה שגם הפרשיות יש בהו ענין שמירה אף שלא מצד המצוה, ומ"מ מודה הרמב"ם שאין בזה בטול וגריעותא להמצוה דאף דאיכא בה גם שמירה עכ"פ הוא מניחן בפתח למצוה ולא לקמיע, א"כ גם כשכותב אחד את הפרשיות לקמיע מה בכך הא כן הוא האמת שאיכא בהו ענין שמירה. ולכן אין למילף שהרמב"ם יאסור שם לכתוב פסוקי הפרשיות לקמיע כשמניחים במקום שלא שייך ענין מצות מזוזה, דאין ראי' שסובר דאסור להאמין שכתיבת פסוקים ושמות יועילו לשמירה בכלל ואף לא שפסוקי הפרשיות יועילו, היפוך מה שמפורש בגמרא בשבת דף ס"א שהיו כותבין קמיעין מענינות הרבה ויש בהן משום קדושה ואיפסק כן ברמב"ם פ"י מס"ת ה"ה, וגם בכאן אינו כותב שהן טפשין שמאמינים בדבר שאין להאמין אלא כתב שהן טפשין במה שמבטלין המצוה שעושין מצוה גדולה שהיא יחוד השם כאילו הוא קמיע שזהו הטפשות וגם איסור גדול לדעתו. ולכן יותר נוטה לע"ד שאם נושא אדם על צוארו לכוונת שמירה ליכא בזה איסור דלא כסברת כתר"ה בזה, וכמפורש בתוספות יום טוב כלים פי"ז מט"ז שמפרש כן בכוונת הרמב"ם פ"ב מכלים ה"ב שנקט מקל שיש בו בית קבול מזוזה שמשמע שכן הי' אורח ארעא, ואינו כלום מה שכתב בתוס' אנשי שם שהרמב"ם שכתב שהם טפשים קאי גם על אנשים כאלו דהא אדרבה מפורש ברמב"ם שאינו כן אלא על אלו שכותבין שמות מלאכים ושמות קדושים בפנים קראן טפשים, ולא על אלו שכותבין מבחוץ וכ"ש שלא על אלו שנושאים מזוזה עמם לשמירה, ומשמע שגם הוא סובר דיש בזה שמירה כקמיע, ואף חכמים גדולים רשאין לעשות כן"

 ועיין בספר סדרי טהרות להגאון האדמו"ר מראדזין שפי' כהתוי"ט, וביאר בד"ה ומקל שמוכרחין לפרש כן. וארטבון דשלח לו רבי מזוזה, כדאיתא בפאה ירושלמי פ"א ה"א, ודאי היה נכרי. דאם היה יהודי כפי' הפ"מ, ודאי ידע ממזוזה והיה לו מזוזות על פתחי ביתו. ועיין בשאילת יעב"ץ ח"ב סימן קכא שהביא ראיה מכאן דמותר ליתן מזוזה לנכרי שיודע שינהוג בה כבוד דארטבן ערל היה. ותמה על מהרי"ל שנעלם ממנו ירושלמי זה, משום שגם בעובדא שמהרי"ל היה הגמון שבקש המזוזה לשמירת המבצר שודאי היה שומרה. ולדידי לא קשה זה דרבי היה בטוח שהמזוזה תשמור לארטבן, ומהרי"ל היה חושש דשמא לא זכה אותו הגמון שהמזוזה תשמרנו להמבצר שלו. וגם אולי חשב ההגמון שהמזוזה תשמור גם מגנבים, שזה לא מצינו שהמזוזה משמרת, וכשיזדמן לו הפסד מגנבים וכדומה יכעוס וישליך המזוזה לאשפה בבזיון, שלכן אסר. עכ"פ חזינן שמזוזה הוא דבר המשמר גם שלא במקום מצותה לא פחות מקמיע . . ".

 אבל אולי מפני שנכנסין לבית הכסא אין כדאי להניחן בצואר ואף שהן מחופות בהגובתא שמסיק בשבת דף מ"ב שמותר בקמיעין שמחופות עור ליכנס לבהכ"ס אולי עכ"פ יותר ראוי שלא ליכנס בהן כדי שיכירו שהוא דבר שבקדושה וגם לפעמים שעל הגובתא חקוק שם דש"י שזה אסור ולא ידעו לחלק

You see that Reb Moshe held that the shemira of Mezuza does not extend to protection from Gneiva. So it's ok to install an alarm system in your house. According to the Maharsha, it's not pashut. If alarm systems are like locks on the door, then they're fine. If they're more than people normally do, then having an alarm system is a flaw in your yiras shamayim and trust in the Shemira of the Mezuza.

Since I mentioned this sugya about dogs, there's another teshuva from Reb Moshe on the topic. He is mattir bringing a seeing eye dog in to shul. 

  Igros OC I 48

מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם מוהר"ר פינחס מרדכי טייץ הגאב"ד עליזאבעט שליטתם שלו' וברכש הנה נדבר הסומא אשר למדו לכלב להוליכו וטוכרח הכלב להיות תמיד אצלו אם יבול ליחס לביה"כ להתפלל בצבור ולשמוע קדיש וקדושה וקה"ת וקריאת המגילה וכדומה אף שהכלב מוכרח ליכנס עמו או שיש בזה בזיון להכניס בע"ח לביה"כ שהוא מקדש מעט 

והנה איתא בירושלמי פ' בני העיר ה"נ ר' אימי מפקיד לספריא אם אחא ברנש גביכון מלכלך באורייתא לגבכון תיהוון מקבלין ליה ולחמריה ולמטי. והוא משום דסובר כר"י בן לוי דאמר שם לעיל מזה בתי כנסיות ובתי מדרשות לחכמים ולתלמידיהם וכדאיתא גם בגמ' דידן בדף כ"ח אמר רבא חכמים ותלמידיהן מותרין דאמר ריב"ל מאי בי רבנן ביתא דרבנן ולכן אמר ר' אימי לספריא שאף אם הוא רק קצת בן תורה נמי נחשב כבן תורה לגבי זה ומותר כשהוא אורח להיות שם עם חמורו וכל כליו והובא בר"ן במגילה שם. וא"כ חזינן דהכנסת חמור לביהכ"נ אין קלות ראש ובזיון יותר מאכילה ושתיה ושינה דאם היה יותר מזה לא היה ניתר לת"ח דאטו ת"ח אינו מוזהר על מורא דמקדש כדאיתא במג"א סי' קנ"א סק"ב ודייק גם מלשון הטור וש"ע דאינך מילי אסור וגם המג"א הביא םש ירושלמי זה ברמז שכתב וכן הוא בירושלמי שת"ח מותר להתאכסן בביהכ"נ עיי"ש והוא ירושלמי זה שמפורש שגם רשאי להכניס שם החמור וגם הגר"א בסק"ח הביא לשון הירושלמי וא"כ פוסקין כן  

וגם יש להסתפק דאולי בכלל שום בזיון וקלות ראש בכניסת בהמה אלא כשהכניסה היא שלא לצורך תפלה אלא לצורך התאכסנות כעובדא דירוש' אבל כשהכניסה היא לצורך תפלה של בעליו אפשר אין זה דבר בזיון וקלות ראש כלל ויהיה ניחא מה שלא הזכירו זה לחדוש דין משום דאין בזה אלא משום ההתאכסנות שהזכיר המג"א בסק"ב ונוגע זה בביהכ"נ של א"י שאנו על תנאי שג"כ לפ"ז יש להתירו אבל אין זה ראיה ברורה ועדיין יש לעיין בבתי כנסיות של א"י אבל בב"כ שלש היא ראייה ברורה לע"ד שיש להתיר

 ועיין בברכות דף סיב שפרש"י בהא דאביי מרביא ליה אמרא מגדלת לו שה ומלמדתו שהולך עמו תמיד, והא אביי היה כמעט כל היום בביהמ"ד וא"כ משמע קצת שהלך עמו גם לביהמ"ד דאל"כ אלא על המעט מהיום שהיה הולך לעסקיו היה הולך עמו לא היה שייך לשון תמיד. וגם הטעם שפירש"י ק הוא ראם לא היה עמו תמיד לא היה הולך עמו לבית הכסא ובמעט היום לא היה מתרגל ונמצא שגם מגמ' דידן יש ראיה קצת אך אין זה ראיה ברורה אבל מהירושלמי הוא ראיה ברורה כדלעיל 

Here's someone that argues. Both his reasoning and his attitude sorely need adjustment, but it's kedai to know that such an "opinion" is out there.

שו"ת תלקת יעקב או"ח סימן ר כתב לחלוק עליו וכתב דאף אם יהיבנא לי' שכוונת הירושלמי ולחמריה הכוונה על חמור ממש אין זה ראי' להתיר להכניס גם כלב לביהכ"נ וכלשונו דודאי לא גרע כלב מחמור אדרבה ודאי כלב מגרע גרע מתמור ומי זוטר לן מאמר חז"ל ההיא איתתא דעלת למיפא בההוא ביתא נבח בה כלבא אמר לה מרי' לא תיסתפי מיניה שקולי ניביה אמרה לי' שקילי טיבותיך ושדי' אחיזרי' כבר נד ולד ודומה קצת להא דסי' קנ"א סע' ו' דיש אוסרין ליכנס לביהכ"נ בסכין ארוך והטעם שתפלה מארכת ימיו של אדם וסכין מקצרת ועוד אמרו שהיתה אשה מעוברת נבת בה כלב והפילה נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל והכא נמי כשישחקו בו הנערים והכלב יתחיל לנבות חוץ מהגנאי והקלות ראש שיהיה בזה יש גם חשש הפלת ולד וקצת דומה לסכין ארוך ובתב שם עוד טעם לאסור וכותב כי זה העיקר אצלו כי במקומות הללו שהפקירות כך מצוי' ויהדות כך נתרופפה ורבים הם האנשים השתצנים ההולכין עם כלביהן בראש כל חוצות אף שעפי"ד אפשר שאין זה בכלל מה שנאמר בסוף מרובה דלא יגדל את הכלב והמגדל כלבים כמגדל חזירים למה נפ"נ למיקם עלי' בארור כיון שבשו"ע חו"מ סי' ת"ט הגירסא לא יגדל כלב רע בתוך ביתו אלא א"כ קשור בשלשלאות אכן מאן מפיס לידע אם זה הכלב אינו בסוג זה ^ והעיקר שאין זה רגש יהדות האמיתית להוליך עמו כלבים רק האנשים השחצנים עושין כן א"כ בשלמא כשאחד יראה חמור בביהכנ"ס שהוא שם לאיזו סיבה ליכא חשש למיגדר מילתא שגם הוא יכניס לשם חמור אבל כשיראה שם כלב ודאי יש מראית העין שיכולין לחשוב זה הכלב של הראש הקהל וכיו"ב שמלווה אותו לדרכו לביהכ"נ עי' ש"ך יו"ד סי' ק"י ס"ק ל"ג דברבים קרוב הדבר לטעות ותוץ לזה יפסוק לעצמו כשהותרה הרצועה לאיזה צורך להכניס כלב לביהכ"נ גם לו יש צורך גדול להכניס כלב וכאמור בעווה"ר שהיהדות כך נתרופפה ובפרט במקומות הללו אם יופתח פתח כמחט של סדקית יופתח הפתת כפתתו של אולם ויתכן שימצא כבר איזה ראביי להתיר זאת ויתלה את עצמו באילן גדול לומר כבר הותר מהפרושים לצורך גדול להכניס כלב לביהכ"נ והוא בתור ראביי כבר יכריע מה זה נקרא צורך גדול וח"ו יוכל לצמות מזה תילול השם גדול ^ שהנוצרים אוסרים להכניס כלב לבית תיפלתם ולהבדיל לביהכנ"ס מותר עי' מג"א סי' רמ"ד ס"ק ח' לענין לבנות ביהכ"נ בשבת ע"י קבלנות וז"ל ומ"מ ראיתי שהגדולים לא רצו להתיר כי בזמן הזה שאין העכו"ם עושים מלאכה ביום חגם תהי' חילול השם בזה ועי' חת"ס ת"ו סי' מ"ג דברים מלהיבים בענין זה שלא לגרום לבא לתיה"ש ועי' רש"י עירובין ו' א' רב בקעה מצא עמי הארצות היו ומזלזלין היו במצות והחמיר עליהן סייג להרחיקן מעבירה כאדם הגודר גדר לבקעה פרוצה ובעוונה"ר לא די שאין לנו כח לגדור גדר נפרוץ בעצמנו גדר הגדור מי שהוא נוטל עליו בהוראה כזו ועי' בהקדמת אגרות משה או"ת דברים מלהיבים בענין זה של יראי הוראה וע"ז נאמר תכמים הזהרו בדבריכם של עצמיכם

I have to insert something a friend wrote. This is Dr. NJS, of Maaleh Adumim.

On 20/08/19 14:29, Eliezer Eisenberg wrote:

I have a personal problem with dogs, that dog lovers [tolerators] just cant relate to.
I have said on a number of occasions. including on a large stage in Koln, at the largest global dental convention. 
(The security was very tight, the  place was crawling with  swat teams each led by a very intimidating dog who was responding if not talking German.My forebears did a fine job of instilling in me a fear and revulsion for all things german and all things dog.They seem to have come a set, the gestapo  guys and their dogs...)
"It is my perception that dogs dream in German" [ explaining why I didn't really want to be there and was going right back to Israel an hour after I finished speaking]

Vayeitzei. Why So Few Orthodox Jews Own Dogs

Many people wonder if Orthodox Jews are allowed to own dogs, or any pet at all.  The answer is yes, they may.  There is no absolute barrier to pet or dog ownership for an Orthodox Jew.  Historically, there are numerous references to Jews having owned dogs in the Mishnaic and Talmudic period, from approximately 300 B.C.E to 200 C.E.  However, pet ownership is certainly less common among Orthodox Jews than among the general population, and dog ownership is unusual, and in some communities unthinkable.  This may stem from the Halacha (Jewish Religious Law) issues discussed below, and it also may be a cultural artifact.  This post begins with a discussion of practical issues of Halacha for Orthodox Jews who own pets, followed by general conceptual discussion connected to this week's Torah Reading.

The primary Halachic and cultural matters one must deal with when owning a dog, and to a lesser extent, a cat, which may, for many, comprise a barrier to pet ownership, are the following.

1. Muktzah.  One Sabbath and Holidays, Rabbinic Law prohibits us from handling objects that do not serve some use for that day.  Examples: we cannot handle money; because we cannot engage in commerce on these days, money is of no legitimate use, and is called "muktzah," or "set aside."   We cannot handle lumber, because we can't do construction.  We cannot handle pebbles, because they have no utility.   Many people apply this prohibition to animals, because you can't really "do" anything with animals on the Sabbath or Holidays.  You can't have them do work for you or carry your things, and you can't eat them.  So animals would be Muktzah.  This was certainly true when dogs were working animals.  Over the course of the last one hundred and fifty years, however, the function of dogs and cats in the context of human society has changed from provider of service to provider of companionship, from work to sentimentality. (An interesting indicator of this change was the creation of Le Cimetière des Chiens et Autres Animaux Domestiques, the Dog and Domestic Pet Cemetery of Paris.  This was founded in 1899, and apparently is the first pet cemetery in the world.  To save you the trouble of visiting, here is a series of photos.) There are rabbinic opinions that say that today, pets are not muktzah because they are owned in order to play with them, which, then, becomes a legitimate 'use.'  This is, for the moment, the minority opinion. Of course, the balance of opinion is irrelevant to one who has asked the question to his own Rabbi. Because there is a broad spectrum of legitimate opinions on this issue, every Rabbi of good repute can make halachic decisions for his community.
(The muktzeh issue is discussed in the comments which follow this post.)

2. Walking a dog with a leash on the Sabbath.  On the Sabbath, and to some extent on religious holidays, we are not allowed to carry anything in a unenclosed public areas.  Although we can carry inside a house or  an enclosed back yard or a park on the Sabbath, we can not carry outside of such areas unless an eruv was built around the area.  No keys, no handkerchiefs, no ID, nothing.  Holding an animal's leash while walking it in a public domain can be problematic, because it can be viewed as carrying the leash.  Technically, this depends on how the leash is held, but this is a topic for live rabbinic consultation, not the internet. 

3. Feeding pets: Jews can only eat kosher food.  Our animals, however, are not Jewish.  They can eat whatever they want.  However: there are certain foods that Jews are not even allowed to own and certainly not to have on their property; one example is leavened grain products on Passover.  Similarly, cooked mixtures of milk and meat: not only are we not allowed to eat such mixtures, but we are prohibited from having any benefit, no matter how small, from them. We can't sell them (because receiving the proceeds of the sale is a benefit), we can't even give them away to non-Jewish friends (because the enjoyment of giving a gift is a benefit), and, most importantly for this discussion, we can't feed them to our animals.  It can be difficult to  find pet food that does not contain a mixture of meat and milk, or grain products on Passover. This has led to the peculiarity of animal foods which are not kosher but which have a Kosher symbol on them to certify that there are no grain products in them (on Passover) and that they have no mixture of milk and meat.

4. Spaying and Neutering pets. The owner of an animal might want to spay or neuter his pet for peace of mind, or for health reasons.  Some municipalities require that pets be spayed or neutered.  This can generate serious problems in Jewish law, because spaying and neutering of all organisms, from insect to human, is biblically forbidden. 
Spaying and Neutering pets, and other issues, are discussed here and here. 

5.  Animal tags and collars.  We are obligated to see to it that our animals do not work on Shabbos for anything but their own benefit.  Obviously, they can eat grass, because although eating growing grass would be prohibited to us, they can do whatever they want if it is what they want.  Animals that have collars and tags can be said to be carrying them in the street.  If these are for their benefit, namely ornamentation or to prevent the government from impounding them or to enable us to retrieve them if they are lost, then it can be argued that they are permitted to carry them, as does Rav Shlomo Zalman Auerbach as brought in the Shmiras Shabbas Kehilchasa.  The Aruch Hashulchan is very leery of being permissive.  This, too, requires consultation with a live and knowledgeable Rabbi.

6.  A Non-Halachic Factor: Among some Orthodox Jews, there is a belief that dogs are 'impure' or 'unholy.'  This perception is limited to communities that are oriented toward Hasidism and Kabbala, who discourage even gazing upon animals that are not kosher, and strongly discourage playing with such animals.  However, for the many Orthodox Jews that are not Hasidic this is not a factor at all.

7.  Frightening away wayfarers and the poor.  A dog frightens away people who come to seek help, people whom we should be welcoming into our homes.  (Shabbos 63a-b)

8.  The language of the Rambam.  Maimonides, the Rambam (5 Nizkei Mamon 9) says that it is prohibited to own dogs that are not bound by a strong rope, but one may own such a dog if he lives in a dangerous area and needs the dog for protection.  He ends by saying that dogs often cause a great deal of damage, and so the Sages cursed those that own dogs.   One of the dangers the Rambam is referring to is mentioned in Bava Kamma in Meruba, where it says that a barking dog can frighten a pregnant woman and cause her to miscarry (Bava Kamma 83a, and the Maharsha in Bava Kamma 15b).
In any case, the Rambam is not cited by the later Halachic authorities.  Obviously, the concern about damage depends on the circumstances, and he does say that a dog that is not dangerous is not a problem.  These days, such events are vanishingly rare except among the the maladjusted, or criminals, or uneducated people who buy dogs specifically to intimidate and threaten.
Certainly, if the dog is chained and obviously not a threat, these issues would not apply.  (see, e.g., Choshen Mishpat 409:3-4, and  שו״ע הרב הל׳ שמירת גוף ונפש ובל תשחית סעיף ג)


9.  It is incongruent, perhaps incompatible, with a solemn and contemplative lifestyle.  The truth is that classical Jewish culture (see, e.g., Against Apion, paragraph 12), despite the ugly image that often appears in the mass media, has always frowned on frivolousness and wasting of time.  Outside of marginal or ignorant Jews, the Jewish People has historically striven to focus their time and their lives on moral and intellectual self-improvement.   Owning a dog is a self-indulgence that does not contribute to spiritual growth.  Still, this is not a hard and fast concept.  People are certainly entitled to a pleasant life, and not everyone is a scholar or a ascetic.

This ends the Halachic and Cultural section of this post.

The craziness that sometimes arises from dog ownership, that also repels some Orthodox Jews, and no doubt others as well, is illustrated here and here.

I don't know how long the links will be active, so I'll tell you that they're about a New York Jew, one David Best, who made a bark-mitzvah for his dog-- and fired his rabbi when he made a mildly negative comment about the appropriateness of the event.  Maybe he should have contacted Rabbi Halivni.
There are news articles that make you proud of your fellow Jews.  This is not one of them.

Thankfully, this, from the aforementioned pet cemetery in Paris, outdoes Mr. Best.

Translation:

To my affectionate hen

Who lived 16 years

Faithful inseparable companion

Mourned by your mistress who remains inconsolable

To you I was attached

You will never be forgotten

Regretfully,

R.O.C.

Now, the conceptual discussion.

In Plutarch's Pericles, written in the year 75, he says
(Translated by John Dryden)
CAESAR once, seeing some wealthy strangers at Rome, carrying up and down with them in their arms and bosoms young puppy-dogs and monkeys, embracing and making much of them, took occasion not unnaturally to ask whether the women in their country were not used to bear children; by that prince-like reprimand gravely reflecting upon persons who spend and lavish upon brute beasts that affection and kindness which nature has implanted in us to be bestowed on those of our own kind.

Plutarch was not the first to make this critical observation.  The Haftorah this week (although some people lein it for next week’s parshah), is from Hosheah 13. In passuk 13:2 it says "Zovchei odom agolim yishokun," Those who slaughter men, they kiss their Calf effigies. Rashi brings the Gemora in Sanhedrin (63 or 4) that this is what the idolatrous priests told their followers— if you have sacrificed your child to Moleich, then you will be allowed the great merit of kissing the Calf Effigy. But others (see Ibn Ezra) have said this is a sarcastic reference to those people who have an overdeveloped sense of love for animals but hate people. The Nazis also encouraged love for pets, and the most vile and debased officials often had a pet dog upon whom they lavished their love. O’Henry was aware of this apparent incongruity, and he wrote a story called "The Theory and the Hound" in which a detective exposes a murderer by kicking a dog in the presence of the several suspects and seeing which of them reacts with the most visceral and angry howl of outrage.


Although anecdotal, this seems to be an real phenomenon, and we need to understand why it is true and the underlying mechanism. I suggest that this is a self-esteem compensation mechanism. These people are misanthropes. This trait bothers them, because they want to think of themselves as morally superior and good. So they compensate by saying to themselves, at some deep level, that really they are good people, and they find some absurd way of demonstrating their warmth and sympathy. They are unwilling to love people, so they shower their love on whatever else enters their sphere– cats, dogs, monkeys, anything that does not compete for equivalence, anything that does not infringe on their solipsistic world view--, that is, anything but people. This enables them to feel good about themselves, to have high self-esteem.

We find the same idea expressed in the story of Laban. He cheated Jacob mercilessly, but when the time came to make an accounting, and Jacob took what he was entitled to, Lavan said that Yaakov was a theif. Lavan was the biggest thief, but he thought of himself as the most honest person who was being taken advantage of, and he decided that letting Yakov get away with the sheep showed that he, Lavan, was a sweetheart. He said, the children are mine, the sheep are mine, if only you had let me kiss my daughters goodbye. In fact, no matter what settlement Yakov suggested, he never would have let Yakov go; he would have kept the sheep and his daughters and their children, and he would have killed Yakov in the bargain. But in his own mind, he was a prince of a man.

UPDATE December 2011:

Plutarch was also not the last to make that observation.  I just read an article in the New Yorker that contained an ironic group of stories, as follows:
Have you tried SweeTango?  Glickberg asked another customer.  "If you like a crisp apple, this one is good."
"Too expensive"  the woman said......
The next woman began filling a bag with them.  "I just like the way they look," she said.
Another woman stopped in front of SweeTango. "Now I read about these new apples on the web, and I think this was one of them."
"Probably was."
"What are they like"
"Very crisp and very sweet."
"Oh, good, my dogs will like them."
Glickberg nodded.
"Well, we share them," the woman went on.  "I have four dogs."  She lowered her voice conspiratorially.  "I have to peel them for one.  He doesn't like the skin."
John Seabrook, Annals of Agriculture, “Crunch,” The New Yorker, November 21, 2011, p. 54

Read more http://www.newyorker.com/reporting/2011/11/21/111121fa_fact_seabrook#ixzz1fPCbPNKH

I found a nice little story that is best left untranslated:

מספרים: שפעם א׳ פגש רב אחד את אחד ממכיריו ברחוב שטייל עם כלבו — ואמר לו: מה לך לטפל בדברים

טמאים למה לך הכלב הזהו? א״ל: רבי! זה הקדיש שלי אני אוהב אותו מאד מאד. ממש כבן. כן. אמר לו הרב- צדקת

מאד כי כבר רואה אנכי שאתה תשאיר אחריך קדיש יותר נחמד ונעים ממה שהשאיר אביך המנוח

UPDATE: I recently posted something new on this topic.