Mirrors

Please excuse this editorial comment, but I need to get it off my chest.

Muslims that refuse to recognize that terrorism is a problem that is related to Islam are similar to Jews that refuse to recognize that lack of mentchlichkait in dinei momonus is somehow related to the culture of Yiddishkeit. Maybe it's not your style of Yiddishkeit, and maybe "people like that aren't really frum," but denying that there's a systemic problem is the same willful blindness. It may be extrinsic, but it's deeply enmeshed. It's easy to say that it's extremely rare, and that we only hear about it because the few that do it do it so well, but that's just denial. Ask anyone that, for example, runs a Pesach program - I know someone that used to run a non-gebrokst program, and had endless agmas nefesh dealing with people - excruciating and endless bargaining, enormous boxes of chocolates taken from the tea room ("because I paid so much for the yomtov,") property damage, and kaheina. He changed to non-non-gebrokst, and it's a pleasure. The point is that it is not just "behavior of individual outlaws," it's evidence of a cultural problem that has become a midda mushreshes. As Reb Yisrael Salanter said, uprooting one midda ra'ah is harder than learning and knowing the whole Shas.

To outsiders, Islam's historic and current encouragement and celebration of bloody violence is so obviously true as to be a truism. But apparently, there are decent and sincere people of the Islam faith that are incapable of seeing this. I think the same is true of us, and I think it's deeper than חוץ מנגעי עצמו.

Here's an excerpt from an article in the Christian Science Monitor that made me realize this. Look at lomdus from the fellow from the Islamic Society of Denmark.

The imams’ decision not to bury the terrorists came after British Prime Minister Theresa May, speaking in the wake of a knife attack near London Bridge that killed eight people, said that there was “far too much tolerance of extremism in our country.”

But European Muslims, divided between many schools of thought and traditions, are unlikely to unite around a single approach to terrorism.

Demanding that Muslims address the scourge in the name of Islam “would imply that Muslims are potentially terrorists and we don’t accept that premise,” says Imran Shah, a board member of the Islamic Society of Denmark. “We will not accept orders from someone pointing his finger at us saying ‘this is your fault.’” (My emphasis.)

But British Communities Minister Sajid Javid, himself a Muslim, argued in a recent op-ed article in The Times that British Muslims bear a “unique burden” to tackle extremism. “It is not enough to condemn. Muslims must challenge, too,” he wrote. “We can no longer shy away from those difficult conversations.”

Naz Shah, a Labor party member of Parliament from Bradford in northern England, says that her Muslim constituents have overcome their reservations and that “they are having conversations about empowering communities” to face up to extremists. “We are talking about this amongst ourselves,” she adds.

But she rejects the idea that Muslims tolerate terrorism. The Manchester suicide bomber, Salman Abedi, had been reported to police by friends and neighbors on three separate occasions, she points out.

In France, too, the tone of the debate is changing, says Rachid Benzine, a member of a government commission studying imams’ education. “In the past people were saying that terrorism either had nothing to do with Islam, or everything to do with Islam,” and nothing to do with adolescent rootlessness, or Western policy in the Middle East, or social discrimination at home, or other contributing factors, he recalls.

Now, he says, “there is a recognition that jihadism is a product of both international problems and of the way Islam has been ideologized.”

The danger of radicalism

Though Muslim public intellectuals may think like that, many preachers in French neighborhood mosques “are hesitant to criticize” extremists “because they are afraid of stigmatizing the whole religion,” explains Mr. Benzine. “But there is no way around this; they have to do it.”

To be perfectly honest, the man quoted above, Imran Shah, might not be a good example of a decent, peace loving Moslem. He is probably an extremist in sheep's clothing. See his youtube interview.

Olive Oil and Memory

I know better than to glance at scientific studies and say "Oh, that's what the Gemara says!" Nine times out of ten it doesn't mean anything, especially when it comes to segulos and refu'os, where it's so hard to know when the Gemara is being literal and when it's being symbolic. I learned my lesson when I tried to convince Dr. Barry Simon, a professor at CalTech, that the weightlessness and immeasurabllity and "above time" (See Rogatchover Shemos 16:33 and Teshuvos II 28) nature of the Aron follows from the association of gravity and spacetime. He basically told me to stick to things I understand. But sometimes it's interesting to speculate about commonalities and ancient wisdom.

Horyos 13b:

חמשה דברים משיבים את הלימוד פת פחמין וכל שכן פחמין עצמן והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח והרגיל בשמן זית והרגיל ביין ובשמים והשותה מים של שיורי עיסה ויש אומרים אף הטובל אצבעו במלח ואוכל הרגיל בשמן זית מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה:

והרגיל ביין ובשמים:  מסייע ליה לרבא דאמר רבא חמרא וריחני פקחין:

והטובל אצבעו במלח:  אמר ר"ל ובאחת כתנאי ר' יהודה אומר אחת ולא שתים רבי יוסי אומר שתים ולא שלש וסימניך קמיצה 

Rashi

פת פחמין. פת האפוי בגחלים: 

של שיורי העיסה. שנשתיירה מלישה:

So there you have a Gemara that says that olive oil is beneficial for memory. 

As I said, this certainly can be an unscientific association with the Menora, as the Maharal says in his Chidushei Agados, and not meant to be either descriptive or prescriptive. Even if it is meant literally, it could be a segula, not science.

פירוש, כי השמן זית מיוחד לחכמה ושכל, מפני שממנו האור אשר השכל דומה לו, והזיתים אשר הוא נושא אל השמן, שבתוך הזית הוא שמן, מוכן לשכחה, כי השמן הוא נבדל מן הזית, ומפני שהשמן נבדל מן הזית הוא נבדל לגמרי, שזהו מיוחד לאור ולשכל, והנושא אשר [השמן] יוצא ממנו, כי הנושא אשר השכל עומד בו הוא חמרי, והוא משכח השכל כאשר הוא מוטבע בו. לכך כאשר אוכל הזתים הוא משכח תלמודו, כאלו השמן מוטבע בגוף הזית. וכאשר אוכל השמן שהוא בפני עצמו והוא נבדל מן הזית, הוא יפה לחכמה, כי הוא אור לגמרי, [והזית אשר השמן יוצא] ממנו הוא הפך זה, שהוא מסוגל אל הפך החכמה, לכך הוא מסוגל [לשכחה]. 

The reason this came up is this study in Annals of Clinical and Translational Neurology. Here's the intro to the article, in case the link doesn't work:

Extra-virgin olive oil ameliorates cognition and neuropathology of the 3xTg mice: role of autophagy

Authors

• 
  

• 
  

• 
  

  
  

• First published: 21 June 2017

Objective

Consumption of extra virgin olive oil (EVOO), a major component of the Mediterranean diet, has been associated with reduced incidence of Alzheimer's disease (AD). However, the mechanisms involved in this protective action remain to be fully elucidated.

Methods

Herein, we investigated the effect of daily consumption of EVOO on the AD-like phenotype of a mouse mode of the disease with plaques and tangles.

Results

Triple transgenic mice (3xTg) received either regular chow or a chow diet supplemented with EVOO starting at 6 months of age for 6 months, then assessed for the effect of the diet on the AD-like neuropathology and behavioral changes. Compared with controls, mice receiving the EVOO-rich diet had an amelioration of their behavioral deficits, and a significant increase in the steady state levels of synaptophysin, a protein marker of synaptic integrity. In addition, they had a significant reduction in insoluble Aβ peptide levels and deposition, lower amount of phosphorylated tau protein at specific epitopes, which were secondary to an activation of cell autophagy.

Interpretation

Taken together, our findings support a beneficial effect of EVOO consumption on all major features of the AD phenotype (behavioral deficits, synaptic pathology, Aβ and tau neuropathology), and demonstrate that autophagy activation is the mechanism underlying these biological actions.

The study is also cited in this article in Newsweek . The article ends by saying that the next step is to see whether olive oil ameliorates existing dementia or only prevents it. According to the Gemara, it even cures it - משיבים את הלימוד. It is protective and repairative.

Extra virgin olive oil is the key ingredient of the Mediterranean diet that protects the brain from Alzheimer’s disease and cognitive decline, scientists have discovered.
The health benefits of the Mediterranean diet—rich in plant-based foods, olive oil and fish—have long been known. It reduces the risk of heart disease and stroke, and leads to a lower risk of dementia.
A team of scientists from Temple University, Pennsylvania, has found what in the diet protects the brain from Alzheimer’s—and how this key ingredient works to prevent cognitive decline and preserve memories.
Previous research had already linked extra virgin olive oil to many of the health benefits of the Mediterranean diet. "The thinking is that extra-virgin olive oil is better than fruits and vegetables alone, and as a monounsaturated vegetable fat, it is healthier than saturated animal fats," senior investigator Domenico Praticò said in a statement.
Published in the Annals of Clinical and Translational Neurology on Wednesday, researchers investigated the relationship of extra virgin olive oil and dementia using a mouse model. (The animals used develop key characteristics of Alzheimer’s, including memory impairment and the build-up of amyloid-beta plaques in the brain.)
Animals were divided into two groups; one received a diet rich in extra virgin olive oil and the other did not. The olive oil was introduced at six months of age, before the mouse Alzheimer’s had set in.
By nine and 12 months, the olive oil mice were performing far better on cognitive tests that evaluate memory and learning abilities. Later studies of their brain tissues showed stark differences between the two groups. The mice that had been fed olive oil had lower levels of amyloid plaques and there were big differences in nerve cell appearance and function.
The connections between the neurons—the synapses—were found to be better preserved in the olive oil group than the control, and there was also an increase in nerve cell autophagy activation. The activation of autophagy is the important discovery—since this is the process that helps clear debris and toxins, including amyloid plaques, from the brain.
At present, scientists believe the reduction in autophagy is involved at the onset of Alzheimer’s—so finding a mechanism that prevents it could help develop therapies to treat or even reverse the disease.
"This is an exciting finding for us," Praticò said. "Thanks to the autophagy activation, memory and synaptic integrity were preserved, and the pathological effects in animals otherwise destined to develop Alzheimer's disease were significantly reduced. This is a very important discovery, since we suspect that a reduction in autophagy marks the beginning of Alzheimer's disease."
The team now plans to give 12-month-old Alzheimer’s mice (which have already developed plaques) extra virgin olive oil to see if it can stop or reverse the disease. “Our studies provide mechanistic support to the positive cross-sectional and longitudinal data on this component of the Mediterranean diet, and most importantly the biological rationale to the novel hypothesis that extra virgin olive oil could be considered as a viable therapeutic opportunity for preventing or halting Alzheimer’s disease,” they conclude.

We all know that we cannot take the medical advice in the Gemara at face value.  Let's look at the other things the Gemara says are good for memory:
פת פחמין וכל שכן פחמין עצמן

 והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח

 והרגיל בשמן זית

 והרגיל ביין

 ובשמים

 והשותה מים של שיורי עיסה

 ויש אומרים אף הטובל אצבעו במלח ואוכל 

פת פחמין וכל שכן פחמין עצמן. Bread baked in charcoal, and certainly charcoal itself. I have almost no training in biology or organic chemistry, but as I understand it, toasting bread generates acrylamides, which are considered carcinogenic. Additionally, acrylamides cause neuropathy. That is definitely not good for memory. 
 והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח. Baked egg without salt, like the egg we put on the seder plate as a zeicher for the Chagiga. 
 והרגיל בשמן זית, olive oil, although it doesn't mention extra virgin.
 והרגיל ביין, habitual drinking of wine. 
 ובשמים and habitual use of fragrant spices.
 והשותה מים של שיורי עיסה, one who drinks water left over from kneading bread. I don't know what this means. Since when is water left over after you knead bread?
 ויש אומרים אף הטובל אצבעו במלח ואוכל, and some say "one who dips his finger in salt and eat it." I guess the finger dipping means a certain amount - a pinch.
In any case, it is likely that some of these are segulos, not medicine, so we have to take this, apropos of this particular Gemara, with a pinch of salt.

Shlach. When the Opposite of Reb Zeira's Rule Applies

I'm putting this up because I thought it too interesting to fall between the cracks. Also, Rav Simcha Soloveitchik says it's brilliant, so even discounting for גוזמה and חנופה, it must be ok. Please forgive the peculiarities - I don't have time to make it pretty.

Reb Zeira's famous rule (for example in Menochos 13b) is that כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו.  Something the Torah says is part of a Mitzva is sometimes essential and sometimes not. Where the Torah does not make it fundamentally essential, the rule tells us that although you can do without, that is only where under the circumstances you could have done the act. IF, however, the circumstances are such as to make it impossible to do the act, then you can not fulfill the Mitzvah. 

The first application is by a Korban Mincha: Most Menachos are meant to be mixed with oil. Failure to mix the oil into the flour would not render the Mincha unfit: you simply will have missed the opportunity to do the mitzva of "mixing the flour with oil." But this is true only where you could have mixed it. Where you could not mix it, then failure to mix renders the Mincha unfit.
Other applications:
Nedorim 73a, that even though a man can be meifir without hearing the neder, a cheresh cannot be meifir.
Yevomos 104b, that even though reading is not me'akeiv, a mute man or woman cannot do chalitza.
BB 81b, you need ro'ui to read by Bikurim.
Taz in OC 689 that a deaf person is not chayav Birkas Hamozon, Megilla, Krias Shema based on kol horo'ui. See also Shagas Aryeh 6 - 7.
Kiddushin 25 on Ro'ui le'biyas mayim regarding beis hastorim.

In fact, the Sdei Chemed in Klal Choph 37 brings the Mas'as Binyomin who says the rule doesn't apply by derbabonons, proving that from the fact that if you're during shmoneh esrei shomei'a k'oneh works, even though you're not allowed to talk. Many argue, and he brings many that say that indeed there is no s'k when you're not allowed to talk.

It doesn't bother me that there are exceptions to this rule. For example: leaning on a Korban is not essential. Shouldn't we say, according to Reb Zeira, that at least you have to be ABLE to lean on it? No. As Tosfos says in Gittin 28b, there are pesukim that indicate that even where Smicha is impossible, the Korban is still Kosher. But what does bother me is that sometimes exactly the opposite of Reb Zeira's rule is true- that where you can do it, you must do it, but where you can't, it doesn't matter. 

With that in mind, I wonder why they make Reb Zeira's rule the universal one, and the contrary cases all just exceptions to the rule. ESPECIALLY when the basis of Reb Zeira's rule is vague (Tosfos Menochos 18b "Svoro b'Alma; Rashbam  BB 81b, that it's not called a Mincha unless the circumstances are such where the mitzvos could be fulfilled - שצוה הקב"ה להביא מנחה שיכול לקיים בהן מצות בלילה; another Rishon I can't remember who says because it's a לא שינה הכתוב לעכב.) Yes, there are droshos for each exception, there's always a reason for the opposite to be applied, but opposites they are. You have some drasha to say like Reb Zeira, you have drashos to say the opposite, and I just can't believe that Reb Zeira's rule is so self evident that we should prefer it. Extrapolating Reb Zeira all over the place is just not right.

1. The Korbon of Geirus, which is in this week's parsha - 15:14, even if you hold that a me'ukov korbon cannot marry a bas yisroel, or at least - see Netziv here in Sifrei - a Bas Yisroel from a choshuveh yichus, whatever that means.  See page 21, where he says

והרשב"א כתב בזה"ל והא דאמרינן אינו גר עד שימול ויטבול אבל הרצאת דמים לא מעכבא אע"ג דהוי באבותינו מדכתיב וכי יגור וגו' וכדאי' בכריתות פרק ד' מחו"כ ולכאורה כוונת הרשב"א משום שאינו מעכב בזמן הזה לא פסיקא ליה למתני אבל יותר נראה דאפילו בזמן הבית אינו מעכבו מלהיות גר כמילה וטבילה אלא כיון שמל וטבל קידושיו קידושין וה"ה כישראל לכל דבר ואינו יכול לחזור בו אלא שאינו כישראל כשר להשיא לו אשה מיוחסת וכשרה ואסור באכילת קדשים וכיו"ב כתב הרמב"ן והביאו הרשב"א ד' מ"ה לדעת הרי"ף בגר שקבל בפני ג' ומל או טבל בפני עצמו דגר הוא ולא פסלינן לזרעיה אלא דלא מנסבינן לי' בת ישראל לכתחילה ולענין שחרור עבדים יש הרבה פרטים כיוב"ז והכי מדויק לשון הגמ' דכריתות שם גר כי מייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל בקהל ולא קאמר למהוי גר וכן מדויק מש"כ הרמב"ם ריש ה' מחו"כ שקרבנו עכבו להיות גר גמור ולהיות ככל כשרי ישראל כו' משמע דגר מיהא הוי ובהל' א"ב שם כתב דלדורות כשירצה עכו"ם להכנם לברית צריך ג' דברים אלו מילה וטבילה והרצאת קרבן ובה"ו כתב שאינו גר עד שימול ויטבול ולא זכר הרצאת דמים אלא כמש"כ דאינו מעכב עיקר הגירות וע"ע להלן ראיה מתוספתא וכי תימא מנלן לחלק בין מילה וטבילה להרצאות דמים ע"ז כתב הרשב"א מדכתיב לדורותיכם ואי היה מעכב בדיעבד האיך היה מהני בזמן הזה אלא לכתחילה מעכב להשיאו אשה והשתא הכל בדיעבד

which explains that ein hochi nami, the fact that it's good without korbon now proves that it was never that important. 

Getting back to business - the fact is that when there was a Mizbei'ach, then the korbon was essential. But when there's no bayis, he doesn't need it at all. See Krisus 8 and 9 and Eirchin in the beginning of perek arba mechusrei kapara.

2. The Korbon Ho'Omer, when there's no bayis, he'ir yom is mattir, but when there is, Chodosh remains assur until you are actually makriv the korbon. Menochos 68a

3. When there's a Mizbei'ach, then you don't have complete kaporo until you're makriv the appropriate korbon. But when there isn't a Mizbei'ach, teshuva brings complete kaporo. This is implicit in the Rambam in the beginning of Teshuva. 

The Mabit in Beis Elokim mentions this and explains it by saying that a sin in the time of the Mikdosh has an extra layer of damage that can only be repaired by a korbon.

מבי"ט בית אלקים שער התשובה פרק ב

וענין הקרבנות שיהיה החוטא מעוכב כפרה עד אשר יקריב חטאתו או אשמו גם שחזר בתשובה לפני האל יתברך, הוא דבר צריך ביאור, כי כיון שהתשובה מכפרת על החטאים ונקרא צדיק בהרהור תשובה בלבו מה לי בזמן שבית המקדש קיים מה לי בזמן שאין בית המקדש קיים, ואם הוא צריך לקרבן והוא מעוכב כפרה בזמן הבית, א"כ בזמן שאין בית המקדש קיים לא תהיה לו כפרה בתשובה עד אשר יבנה בית המקדש, והדבר ידוע כי התשובה מכפרת בכל זמן:

ולכן אני אומר כי התשובה לעולם היא מקובלת אם גמר בלבו שלא לשוב עוד וניחם על מה שעשה, כי היא מצות הגוף ואינה תלויה בארץ ולא בזמן בית המקדש, כי היא מהדברים שקדמו לעולם ולא היה קיום לעולם זולתה, אלא שיש הפרש מה בקבלת התשובה בין שני הזמנים, והזא, כי בזמן שאין בית המקדש קיים התשובה מתקבלת על כל עונות קלים וחמורים עם קבלת העונש כמו שנתבאר למעלה, בין שחטא במזיד בין שחטא בשוגג, כי כיון שהיא מכפרת על המזיד כל שכן על השוגג, ואופן התשובה על השוגג הוא בשיתן אל לבו שאם היה ירא וחרד מעבור על דברי האל יתברך לא היה חטא בא על ידו, והיה ראוי שידע באמת בכל פועל שרוצה לעשותו קודם שיעשנו שהוא פועל היתר ואינו מכעיס בו את יוצרו, ולכן ינחם על מה שעשה בשוגג וישוב לעתיד שיהיה זהיר וזריז במעשיו שלא יאונה לו כל און, כי הצדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם, ובזמן שבית המקדש היה קיים אין תשובה זו מספקת על השוגג עד שיביא את קרבנו, וגם על קצת עונות שאמרו חכמים שמביאין קרבן עליהם על המזיד כשוגג:

וטעם זה, כי בזמן שבית המקדש ושכינה שרויה למטה במקום המיוחד היא מכינה את האנשים לחכמה ויראת חטא יותר מזמן שאין מקום מיוחד לשכינה אלא שהולכת אתנו בגלות בעונותינו ואינה נראית אלא היא נסתרת בינינו וכאמרו (דברים ל"א) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וגו', כי לא יקרא הענין נסתר כי אם בהיותו במציאות במקום ידוע אלא שאינו נראה ונגלה, וכן הוא הסתרת השכינה שהיא אתנו אלא שהיא מסותרת בעונותינו, ולכן בזמן שהיא נגלית היא מועילה לאנשים להשפיע עליהם רוח דעת ויראת ה', וכמו שראינו כי מיום שנסתרה השכינה פסקה הנבואה, כי אפילו בבית שני חסרו חמשה דברים (יומא כ"א), וכמו שאמר הכתוב (חגי ב') וארצה בו ואכבד חסר ה':

וכשהאדם חוטא בזמן שבית המקדש קיים עונו חמור וגדול יותר משני פנים, האחד מצד היותו מושפע מהשכינה לקדש עצמו ולהיותו מוכן לעבודתו עבודת הקודש, והוא בבחירתו הרעה ויצרו הרע מקשה עצמו לדעת ללכת אחרי יצרו הרע. השני מצד היותו כמעיז פנים נגד השכינה בהיותה גלויה ומפורסמת במקום המיוחד והוא עובר על מצות התורה ואינו חושש ואינו מתבייש ממנה, דמיון העבד העובר על דברי האדון בפניו כי אין ספק שענשו גדול, מה שאין כן כשהוא עובר שלא בפניו, או בהיותו במסתר פנים ממנו, והוא בזמן הגלות שאין האדם מוכן כל כך לעבודת השם ויראתו מצד הסתר השכינה, וגם נקל בעיניו לחטוא להיות השכינה נסתרת ממנו, ועל זה חייבה תורה מלקות ומיתת בית דין, כפי החטאים לעוברים שהעיזו פניהם בעדים והתראה בזמן הבית והיות השכינה גלויה, או בהיות בית דין הגדול עומד ליסר הפושעים והחטאים ולהמיתם כפי עונם ולא חשש ולא נתבייש מהם בהיות השכינה נצבת עליהם, כמו שכתוב (תהלים פ"ג) אלהים נצב בעדת אל:

ולכן בזמן שאין בית המקדש קיים ואין ב"ד וסנהדרין, היסורין הבאים על החוטא מספיקים למרק את עונו כמו המיתה בזמן הבית, מצד שאין העון נחשב כל כך חמור בזמן הזה משני הפנים הנזכרים למעלה, כי יש מהיסורין הנחשבים ומצערין את האדם כמו המיתה וכאמרם ז"ל (נדרים ס"ד) ד' חשובים כמתים וכו', וכן החטאים שהם בשוגג אינם נחשבים כל כך חמורים כמו בזמן הבית, ולכך בזמן הבית היה צריך להביא קרבן כפרה על עונו, ובזמן הזה עם התשובה וקצת יסורין שבאים עליו אם החטא הוא חמור יתכפר עונו, כי אפילו בזמן הבית היו באים יסורין על מי שחטא בשוגג אם היה משהה כפרתו, וכמו שמצינו כשנסתפק לו אם חטא בשוגג או לא חטא שמביא אשם תלוי כדי להגין עליו מן היסורין, וכמו שאמרו (בכתובות ל') מיום שחרב בית המקדש אע"פ שבטלו ד' מיתות ב"ד, דין ד' מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו וכו', וזהו כשלא עשה תשובה, שאם עשה תשובה היסורין יעבירו מיתתו וכמו שכתבתי. והתוס' הקשו על זה המאמר, דחזינן כמה פושעים ועובדי עבודת אלילים שמתים על מטתם, ותירצו דע"י תשובה הקב"ה מיקל ולפעמים מוחל לגמרי או זכות תולה לו ואינו נפרע ממנו בחייו ע"כ:

R Nissen Kaplan's remarks in his Shelmei Nissen

ומשמע מדברי המבי"ט שמי שחטא בזמן הזה ועושה תשובה מתכפר לו אף בלא קרבן וכן משמע קצת בלשון הרמב"ם פ"א מהלכות תשובה ה"ג וכן כתב הרמב"ן בשער הגמול וז"ל אע"פ כן אין השוגג ראוי להיענש על שגגתו בגיהנם ובאר שחת אלא שהוא מירוק מאותו עוון ולהתקדש ולהיטהר ממנו כדי שיהא ראוי למעלה ההוגנת למעשיו הטובים בעולם הבא לפיכך חס הקב"ה על עמו ועל חסידיו ונתן להם הקרבנות להתכפר בהם השגגות וכשאין בית המקדש קיים ומשלם עליהם יסורין למרק מהן אותן השגגות ולהתכפר ביסורין כדי להיותם נקיים לעולם הבא

 ולפי"ז לכאורה היה אפשר לומר דלדברי הראשונים מי שחטא בזמן הזה ועושה תשובה ולרמב"ן עם יסורים שוב אינו צריך להביא קרבן אף אם יבנה בית המקדש דכיון דנתכפר לו שוב אין צריך קרבן ולמבי"ט הוי דוקא בעבירות שחטא לאחר החורבן ולרמב"ן אף בעבירות שחטא בזמן שבית המקדש היה קיים 

אלא דלכאורה צ"ע דבגמ' בשבת ויומא דמבואר דאיכא חיוב כתיבה בפינקס אף בזמן הזה ומשמע דשייך חיוב קרבן אף בזמן הזה וצריך לכתוב על פינקסו כדי שיזכור ויוכל להביא קרבן כשיבנה בית המקדש ומצאתי במנחת חינוך מצוה קכ"ט אות ז' שכתב בתוך הדברים בשם הכפתור ופרח דאיכא חיוב קרבן אף בזמן הזה והביא המנח"ח ראיה על זה משבת י"ב ע"ב שכתב על פינקסו שיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה ומיומא דף פ' דהאוכל חלב בזמן הזה צריך לכתוב שיעור 

והיה אפשר לומר דבאמת היינו טעמא דאין אנו כותבין על הפינקס דכיון דמעיקר הדין נתכפר לו בתשובה שוב אינו צריך לכתוב על פנקס שיביא קרבן דכשיבנה בית המקדש אינו מחויב בקרבן שכבר נתכפר לו אלא ראם ירצה יהיה רשאי להביא קרבן אף על חטא שחטא בזמן שלא היה בית המקדש ואינו כחולין בעזרה ובפרט לדרכו של הרמב"ן בשער הגמול ולכן רבי ישמעאל בן אלישע החמיר על עצמו וכתב על פינקסו שכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה ולפי"ז נצטרך לפרש כוונת הגמ' ביומא האוכל חלב בזמן הזה צריך לכתוב שיעור הכוונה דאם רוצה להביא קרבן לעתיד לבא צריך לכתוב השיעור דבלא"ה לא יוכל להביא דשמא ב"ד של אחריהם יאמרו שהשיעור יותר גדול ונמצא דאינו מחויב קרבן כלל והוי חולין בעזרה ומ"מ ההו"א שם בגמ' עדיין צ"ע יעויי"ש וכן נצטרך לדחוק בלשון התוס' בשבועות שכתבו דלא יצטרך לכתוב על פינקסו שיביא חטאת דכוונתם לומר שאין לומר שאמר לו שלבך אנסך לגבי שאין לו מה לכתוב על פינקסו כיון שהוא פטור מקרבן אבל לא נתכוונו לומר שאם חייב קרבן היה צריך לכתוב על פנקסו ומ"מ הלשון דחוק דמשמע יותר דסברי התוס' דצריך לכתוב על פנקסו

אמנם היה נראה דאפשר לומר עוד בזה דאולי בזמן הזה אם אנו עושין תשובה ומתכפר לנו שוב אין אנו צריכין לכתוב על פנקס ראין אנו חייבים עוד בקרבן ואף אם לא הספיק לעשות תשובה עד שנבנה הבית מ"מ לדעת המבי"ט יהיה סגי שיעשה תשובה כיון דבשעת החטא היה שלא בפני הבית ולא היה חטאו גדול כל כך ורק לרמב"ן בכה"ג יצטרך להביא קרבן ומ"מ רבי ישמעאל בן אלישע כיון דהיה בפני הבית כמבואר בגמ' בברכות דף ו' אע"ג דכשחטא בשוגג היה כבר שלא בפני הבית מ"מ כיון שהיה חי בפני הבית צריך כפרה כמו בפני הבית ואף במעשה דרב כהנא ורב אסי בשבועות שמא י"ל דכיון דהוו אמוראים תשיבי בני מעלה וכבפני הבית דמו וצריכים עדיין להביא קרבן חטאת על חטאם אף שחטאו שלא בפני הבית ושמא עד"ז יש לפרש הגמ' ביומא ועדיין צ"ב

ומצינו כעין חילוק זה ברמב"ן עה"ח בפרשת ויקרא פ"ד פסוק ב' וז"ל ולא הזכיר בכהן המשיח וכפר עליו ונסלח לו כאשר הזכיר בשאר החוטאים בקהל ובנשיא ובהדיוט אולי לרוב מעלתו לא יתכפר לו לגמרי עד שיתפלל ויתחנן לאלוקיו כי מלאך השם צבקות הוא וצריך להיות נקי וטהר ידים כו' עכ"ל ועל דרך זה יש לבאר החילוק דמצינו דגבי נשיא כתוב אשר נשיא יחטא ודרשו חז"ל בתורת כהנים אשרי הדור שהנשיא מביא כפרה על שגגתו וראיתי מי שהקשה אמאי לא הזכיר לשון אשר גבי כהן משיח אמנם להנ"ל י"ל דכיון דאין מתכפר להכהן המשיח לגמרי אפילו ע"י הקרבן עד שירבה בתפילה ותשובה וכו' לא נופל על קרבנו לשון אשר מלשון אשרי הדור שהכהן המשיח מביא כפרה על שגגתו

I'm sure there are plenty more "exceptions to the rule." I'd appreciate hearing about any you think of.

Behaaloscha, Bamidbar 9:7 and 11:4. Consuming Passions

There's an interesting contrast in our parsha between two groups.  Both had their basic needs, they were missing nothing essential, and both were distraught over their frustrated passion for something better. These are the Te'meiyim (9:7) and the Mis'onenim (11:4). (For the purposes of this discussion, I am combining the Mis'onenim and the Assafsuf, based on the Alschich and more.)

The Te'meiyim knew perfectly well that they could not bring the Korban Pesach.  This is a basic halacha that they were taught in Mitzrayim, and they obviously knew it.  So if you're pattur, if you have a din oneis, then that's it.  The same Ribono Shel Olam that gave the mitzvah also said that under the circumstances, they could not fulfill the mitzva.  But they couldn't stand it, they came to Moshe Rabbeinu and begged him for an eitzah, because the inability to enjoy the mitzva was so painful.

Then you have the Assafsuf, who had the Mahn, the most nutritious food in the world.  They knew that the Ribono shel Olam had made it available to them so that they could live a more spiritual life in perfect health without any patschkerai, שעשה לי כל צרכי.  But they said that their souls were dry as dust, they couldn't sleep at night, dreaming of the tasty foods they used to have in Mitzrayim.  Yes, we have all we need, but we don't have what we desire.

Two worlds.  There will always be people whose main interest in life is to experience the most exotic and most rare delicacies, who smirk at those who live simple lives but derive their greatest satisfaction from being mehadeir far beyond what is necessary in halacha and mitzvos - two disparate groups: the Chevra and the Kadisha*.


I think that this contrast is presented not only to highlight the difference, to show how high or how low a person can choose to live their lives.  I think the Torah is teaching us that the two groups have a great deal in common.  Both of these groups expressed the same human tendency, the tendency to seek something in life that excites you, a passion that fills your heart and mind.  It's human nature, but human nature is an engine, and an engine can power many different kinds of machines.  The same passion that inflames the animalistic drives can be the "engine" that powers the quest for purity and Godliness. There's nothing wrong with desiring a physical pleasure. What's wrong is allowing the desire to become so fiery and consuming an addiction that it dominates your life decisions. The Asafsuf, deprived of their pleasures, were so frustrated that they regretted leaving Mitzrayim.

On reflection, one realizes that the "engine" metaphor actually is used in our parsha.  The parsha begins with a description of Aharon's lighting of the Menora, a fire that spread enlightenment and spirituality.  But later, in the parsha of the Mis'onenim, the punishment was a fire that burned around the edges of the camp- ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה.  The fire was meant to teach the Misonenim that they were missing the opportunity to direct their passion toward Torah and Mitzvos and dveikus, so that their experience in the Midbar would make them the angels they were capable of becoming.  They were using their fire to inflame their desires.  As the Alshich says, 

היתה עליהם אז למשא עבודת ה' ועמל התורה, וקצים בפרישות תאוות חומרם. על כן היו עושים מצות ה' בעצבון כמתאוננים, כקצים בעבודתו יתברך. אך לא ערבו אל לבם להוציא מפיהם מלים. כי בושו מקונם יתברך וממשה רבם. והוא עון פלילי, כמאמר הכתוב (דברים כח, מז) "תחת אשר לא עבדת"' וכו' "בשמחה ובטוב לבב".

Unfortunately, they did not learn their lesson, and the immediate result was the episode of the Slav.  We're hungry!  We can't stand this constant perfect Mahn, we want the hedonistic experience of Taavah- his'avu Ta'ava, they wanted "desire."  It's the same fire, but Aharon used it to light the Menorah, and for the Mis'onenim it only inflamed their hedonistic desire for good and plentiful meat.  The Torah teaches us בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות.  Use the fire to light a Menorah.

It is easy to say "Be disciplined and thoughtful" and "Don't impetuously pursue wordly pleasures." But is there something you can do to help make it happen? The Torah gives us good advice by showing us another contrast, and this time, once you see it, it is obvious. 
Who were the ones that began the complaints about food? The אספסוף, the Assafsuf. The Torah tells us that it is easy enough to be influenced by an environment that focuses on the enhancement and fulfillment of physical desire. Bamidbar 11:4

 והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר  

The best way to combat this is to create an environment that encourages the pursuit of spiritual growth, a focus on Torah and Middos. To do this, one needs to seek out the company of Gedolei Torah and Marbitzei Torah. Moshe was told אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, Esfah li, gather Gedolei Torah. Bamidbar 11:16

ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך

Here you have the stark contrast between the אספסוף and the אספה לי., between the lowlifes that get together for a good time, and the tzadikim that gather to do avodas Hashem. The only way to avoid the רדיפת התאוות הבהמיות ובקשת תענוגי העולם influence of the אספסוף is by cultivating a relationship with the אספה לי שבעים איש מזקני ישראל so that you can learn how to live a life of חכם לב יקח מצוות.

(I don't mean that the Torah requires asceticism, or that Olam Hazeh and Olam Haba are mutually exclusive. I just meant that an undue focus on ta'anugei olam hazeh is an impediment to growth in ruchniyus. As Rabbeinu Bachaya says in Toldos,

השתדלותו של אדם במאכל ובמשתה והיותו משתעשע בציד שהם תענוגי הגוף בעולם הזה הלא היא סיבה לבזות עבודת השי"ת ויראתו לעשותם טפל ותענוגי הגוף עקר, וזאת היתה מדתו של עשו, הוא שאמר ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה)

*   This originally said "and the Nosei arono shel Yosef.  Rabbi Dr. Nachum J cavilled that they were Mishael and Eltzaphan.  I had chosen Nosei because I thought it sounded better.  As a compromise, I changed it to Chevra Kadisha, which covers both Mishael/Eltzaphan and the Nosei arono shel Yosef.  It sounds peculiar, but it's correct.  Either one is better than "The barbecue and the bar bei rav."


note
This parsha contains a far greater concentration of forms of the word "asifa" than any other parsha in the Torah. I mentioned two, the contrasting Asafsuf and Esfah li. But there are many others, including Moshe being "gathered" to his house before the Slav came, and the gathering of the Slav, and Klal Yisrael not traveling ad hei'aseif Miriam, twice. I'd love to hear a way to tie them all together.

note
I used this, slightly modified, at my grandson's bar mitzva - Akiva Lawrence - in June 2019. Harav Mordechai Eisenberg also mentioned it in his chumash shiur that week at Kollel Horaah of America. Listening to Harav Mordechai, I realized that the delivery of this vort might be improved with a little play acting. Imagine a child using his or her most annoying voice to wheedle something out of you - "But it's not faaaaair!" It would be nice after mentioning the Misonenim and describing their dissatisfaction to mimic them saying "But it's not faaaaair!", and then to use a similar nusach for the Tmei'im who wanted to somehow be mekayeim the mitzva of Korban Pesach. "But it's not faaaaair!"

Shalos Regalim- The Mitzva to Present Yourself to Your Rebbi on Yomtov להקביל פני רבו ברגל

The basics are well known. I'm posting this because of several good he'aros.

1. The Gemara (RH 16b) derives from the story of the Ishah HaShunamis

מדוע [את] [הלכת] אליו היום לא־חדש ולא שבת

 that one is obligated to present himself to his Rebbi on Regalim.

  אמר רבי יצחק: חייב אדם להקביל פני רבו ברגל

2. This is brought lehalacha in the Rambam, but not in Hilchos Yomtov, where it would seem to belong. It is in Hilchos Talmud Torah 5:7

וחייב לעמוד מפני רבו משיראנו מרחוק מלא עיניו עד שיתכסה ממנו ולא יראה קומתו ואח"כ ישב. וחייב אדם להקביל פני רבו ברגל

3. Reb Yonasan Eibshutz in Yaaros Devash ( 1:12) explains that going to the Beis HaMikdash on Yomtov had two benefits - the experience of seeing a tzadik provides spiritual elevation, and being seen by him imbues you with kedusha. Yes, that's not really two different benefits. It's one benefit, achieved actively and passively. (He is addressing the issue of how the Gemara proves a chiyuv on Regalim from a passuk that says Shabbos and Rosh Chodesh. He answers that when there was a Bayis, there was no need to go on Regalim, because you went to the Shechina. So the chiyuv was only on Shabbos or Rosh Chodesh.)

ידוע דענין קבלת פני חכמים יש בו שתי תועליות, אחד, הרואה אותו מקבל ממנו ברכת שפע וטוב, כמו שהרואה פני רשע פוגם בנפשו ומשיב רעה לעצמו, כן הרואה פני צדיק משיב לנפשו שפע טוב וברכה, כי עליו חל ושורה אור שכינה. ולכך אמרו [עירובין יג ע"ב] האי דמחדדנא מחבריא דחזיתא לר' מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי. ויש עוד תועלת בזה, במה שהצדיק ותלמיד חכם רואה אותו, כאמרם ראיה של צדיק לברכה, כי כמו מן בעל ארס, קוי אור היוצאים מן העין מזיקים לאדם, ולכן יש אנשים אשר מזיקים בראות, ויוצא מתוך עיניהם ארס, וכן בלעם הרשע, קוי עין שלו היו מזיקין. כן קוי עין היוצאים מן צדיק לברכה, וראייה שלהם לטובה. וא"כ יש בצדיק שתי תועליות, אחת שאנו רואים אותו, והשנית שהוא רואה אותנו

4. The Noda Biyehuda (II OC 94, while explaining why this halacha is not brought in the Tur and Mechaber,) says, similar to the Yaaros Devash, that the benefit of appearing before a Rebbi on Yomtov is that doing so influences the talmid in a positive spiritual manner. (He is also addressing the issue of how the passuk supports a chiyuv to go on the Regalim. He answers basically the opposite of the Yaaros Devash - that really, one should go every Shabbos, but you can't obligate Kavod for a Rebbi greater than the obligation of Kavod for the Shechina. When there was a Bayis, it was nice to go every week, but the obligation could not be greater than three times a year.)

בשבת וחודש שיש בו תוספת קדושה שהרי יש בו קרבן מוסף יש מקום לקבל פני רבו שגם על הרב ניתוסף אז שפע להשפיע על תלמידו, והוא הדין ברגלים.

5. According to the Noda Beyehuda and the Yaaros Devash, the reason one ought to visit his Rebbi on Yomtov is because it is a day that is spiritually auspicious and will provide spiritual elevation, similar to appearing in the Beis HaMikdash. Simply being in the presence of the Rebbi imbues you with kedusha and revitalizes your neshama.

6.  The Pnei Yehoshua in RH asks, why would a woman be chayav to go to a Rebbi, if it's zman gramma and an aspect of Talmud Torah in which women are peturos anyway. He answers that because of the special relationship and spiritual resonance she had with Elisha, it was a svara that she should go to him. (He also addresses the Shabbos+Rosh Chodesh ≠ Regalim, and explains that since women don't work on Rosh Chodesh, they're free to go, while men are busy working. He doesn't talk about Shabbos for some reason. ) What matters to us here is that he says that the yesod of this chiyuv is to go and hear divrei Torah, or at least some aspect of Talmud Torah.

ואמר ר"י חייב אדם להקביל פני רבו ברגל כו', מכלל דבחודש ושבת בעי למיזל.  ולכאורה יש לתמוה כיון דמהאי קרא יליף ר"י, הו"ל למימר חייב להקביל פני רבו בר"ח כדמסיים מכלל דבר"ח בעי למיזל, וכה"ג קשה על הרמב"ם ז"ל שפסק כר"י דדווקא ברגל. 

ונ"ל ליישב משום דבלא"ה קשה אלישנא דקרא דבעלה של שונמית אמר לאשתו מדוע את הולכת וגו', ובעי ר"י לדייק מינה דבחודש ושבת בעי למיזל, האיך אפשר לומר כן דהא נשים פטורות ממ"ע שהזמ"ג אפילו מצוה דאורייתא, מכ"ש מחיוב דדברי קבלה, אלא ע"כ צ"ל דבכה"ג לא מיקרי מצות עשה שהז"ג, שמצד הסברא היה חייב להקביל פני רבו בכל שעה, אלא א"א משום ביטול מלאכה כדילפינן מאפס לא יהיה בך אביון, אבידתו ואבידת רבו אבידה שלו קודמת, ודבר ידוע בתוספות ובפוסקים שאין לנשים לעשות מלאכה בר"ח כדאיתא בירושלמי ובפרקי ר"א, הובא בטור א"ח סי' תי"ז, נמצא דלפ"ז אתי שפיר דבנשים השוו ר"ח לשבת ומועד, דר"ח נמי מקרי מועד, משא"כ אנשים פטורים בר"ח משום ביטול מלאכה. ונהי דמעיקר הדין אף בנשים לא שייך כלל דין זה, כיון דנשים אינם חייבים בת"ת, מיהו כיון דקרא בשונמית כתיב שהלכה לגבי אלישע שהיה נביא, והיתה תדיר אצלו, והכירה במעשיו שהיה איש קדוש, מש"ה הצריכה לילך להקביל פניו כנ"ל,

7. The Ramban in Yisro (20:8) says that the mitzva is because of the spiritual benefit one derives from being in the presence of kedusha and hearing words of Torah.

וטעם לקדשו שיהא זכרוננו בו להיות קדוש בעינינו, כמו שאמר וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד (ישעיה נח יג). והטעם, שתהא השביתה בעינינו בעבור שהוא יום קדוש, להפנות בו מעסקי המחשבות והבלי הזמנים, ולתת בו עונג לנפשינו בדרכי ה', וללכת אל החכמים ואל הנביאים לשמוע דברי ה', כמו שנאמר (מ''ב ד כג) מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת, שהיה דרכם כן, וכך אמרו רז''ל (ר''ה טז.) מכלל דבחדש ושבת בעי למיזל.

8. According to the Ramban and Pnei Yehoshua, Shabbos and Yomtov offer special opportunities for growth in Ruchniyus, and the purpose of this halacha is to take advantage of  that kedusha to learn Torah from your Rebbi.

8. Many mefarshim are surprised that the Rambam brings this halacha in Hilchos Talmud Torah in the context of showing honor to your Rebbi, because this is not how any of the four we quoted above understand it.

     a. According to the Yaaros Devash and the Noda Beyehuda, it would appear to be an aspect of Hilchos Yomtov: just as the Rambam says that Yomtov is mechayeiv you to present yourself in the Beis HaMikdash (with the Korban Chagiga - according to the Sfas Emes in the beginning of Chagiga, or in order to bring the Korban Chagiga- according to Reb Meir Simcha there, Hilchos Chagiga 1:1,) he should say that Chazal said that Yomtov is mechayeiv you to present yourself to your Rebbi.

     b. According to the Ramban and the Pnei Yehoshua it is bechlal not a din of Kevod Rabbo, it is simply a din that on Yomtov, there is an enhanced opportunity for spiritual growth, and learning Torah from a Rebbi is the best way to actuate that potential. So for the Rambam to put it in Hilchos Talmud Torah as an aspect of kevod Rabbo is difficult.

9. Additionally, one should ask, that since according to both the Yaaros Devash and the Noda Beyehuda, the purpose of this halacha is to gain from being in the presence of a tzadik, why davka go to your rebbi? Go to the biggest tzadik that is available. According to the Ramban and Pnei Yehoshua, find out who's in town, and go to him, if he's a greater talmid chacham.

10. The answer to all these questions is the same (and this is really pretty clear in the Noda Beyehuda,) Yes, the purpose is to gain the benefit of being in the presence of a tzadik, to experience and be elevated by his or her kedusha, to hear Torah on Yomtov. But which Adam Gadol do you go to? The din of Kevod Rabbo tells us that in choosing which tzadik to visit, choose your Rebbi. More than that - going to someone else is a zilzul of your rebbi. He may deserve to be mezulzal, but that's not your job. An aspect of the Rebbi/Talmid relationship is that you need to be mechabeid him. In particular on Yomtov, the Torah is mechayeiv that you present yourself and bring a korban to the Ribono shel Olam, lir'os v'leira'os, so, too, on Yomtov Chazal were mechayev you to present yourself to your Rebbi,  li'ros v'leira'os, and show him honor. 
.
11. The Pnei Yehoshua makes much more sense now. He is saying that the chiyuv to be mechabeid a Rebbi is applicable primarily to one who is chayav to learn Torah.  Since when does a woman have a chiyuv of Kevod Rabbah? But since the Shunamis was especially influenced by Elisha, the chiyuv of kevod rabbo/rabbah applied to her as well.

The Rambam, too, can agree with the Ramban, that the purpose is to benefit from the Rebbi's Torah and Kedusha. But who to go to? Go to the one you have a chiyuv to honor.

12. This may seem elementary. As is the case with many good teirutzim, it is only elementary after you read it. In fact, many achronim have misunderstood the Rambam and other mefarshim because they didn't realize this.

13. This mehalach in the Rambam is VERY MEDUYAK in Reb Meir Simcha in Hilchos Chagiga 1. Reb Meir Simcha says that the mitzva of R'iyah in the Mikdash has two inseparable parts; re'iyah and the korban. It's not pshat that the mitzva is Re'iyah and the Re'iyah is mechayeiv a korban. Pshat is that the mitzva is to bring a Korban, and it is done with Re'iyah. You can't send a shaliach.
Rambam:

ב  הראייה האמורה בתורה--הוא שייראה פניו בעזרה ביום טוב הראשון של חג, ויביא עימו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה.  ומי שבא לעזרה ביום ראשון, ולא הביא עולה--לא דייו שלא עשה מצות עשה, אלא שעבר על מצות לא תעשה:  שנאמר "לא ייראו פניי, ריקם" (שמות כג,טו; שמות לד,כ).  ואינו לוקה על לאו זה, שהרי לא עשה מעשה.

Reb Meir Simcha:

 ומה שכתב רבינו לא די שלא עשה מצות עשה כו׳  הנה כן משמע מתו״כ ריש פ׳ אחרי דמדמה לביאת כה״ג ביוהכיפ דשם שלא עם הקרבן אין שום מצוה בביאתו כלל כן בישראל ברגל בלא קרבן לא קיים מ״ע כלל

If Reb Meir Simcha says that the Rambam holds that the ikkar of Re'iyah in the Mikdash is the Korban, and the heichi timtzah is by going in person and bringing it, so, too, he must hold, that when Chazal required that you see your Rebbi on Yomtov, it is a dual din as well. It involves giving your Rebbi Kavod for the Torah he taught you, and r'iyas panim. 

Just as by R'iyah in the mikdash, the Rambam puts it in Chagiga, not Yomtov, because the yesod, the ikkar, is the hakrava of the Korban and the heichi timtzah is the R'iyah, so too here, he puts it in Talmud Torah, because the ikkar is the Kavod HaTorah, and the circumstance of the mitzva is is by presenting yourself before your Rebbi on Yomtov.
Whatever else results is not as important. The Rambam holds that the concept of R'iyah is to honor the RBSO (by bringing a korban,) and in the application to a Rebbi, to honor the Rebbi. Sure, by Yomtov there are brachos, such as all the brachos the Torah gives for those that make aliyah laregel, and for sure there are benefits from presenting yourself to your rebbi. But the Ikkar is the kavod.

(By the way, RMS is not like the Sfas Emes in Chagiga, who holds that the Rambam's שלא עשה מצות עשה is because he was over on the lav, and the lav was mevatel the mitzvah. This is very different than RMS.)

14. So, bottom line: two very similar mehalchim in the Rambam's placement of this halacha in Talmud Torah.
a. The obligation is based on limud haTorah, but who do you go to? The din of Kevod Rabbo obligates you to choose your rebbi.
b. With Reb Meir Simcha - the ikker of the mitzva of re'iyah is the korban, and the heichi timtza is with Re'iyah, personally. The derabanan of Rabbo is the same. The ikker is kevod rabbo, and the heichi timtza is by going personally and giving him kavod.

15. This is a very good pshat, and I don't need a nafka minah. But I guess a nafka minah would be if your Rebbi is saying a shiur on Yomtov, and a more choshuveh talmid chacham is saying a shiur at the same time, the Rambam would say you should go to hear your Rebbi. But the truth is that you don't need the Rambam for that. The lashon of the Gemara is להקביל פני רבו, not להקביל פני צדיק או חכם.



UPDATE 
August 1 2017

I just saw a remarkable Alshich that Reb Chaim Brown brought down.  It is in Shmuel I:11, and it goes like this:

הענין אומרו את פני יהיה ע"ד מאמרנו על פסוק יראה כל זכורך את פני ה׳ אלהיך שהלא יקשה שאם הכוונה היא שיראה כל ישראל לפני ה׳ הראוי יאמר לפני ה׳ ואם הוא שיראה ה׳ לפני ישראל הל״ל יראה בשב״א הרי״ש וכן ראוי לשום לב אל אומרו כי תבואו לראות פני מי בקש זאת כו׳ שהל"ל לראות לפני או לראות פני בשו"א הרי"ש. ועוד כי ראות ישראל פני ה׳ הוא דבר בלתי אפשר. אך היא ענין ידועה מרז״ל ומה גם בספר הזוהר כי הצדיק נקרא אפי שכינתא ואין ספק כי אין תאותו יעלו ישראל אל בית מקדשו ועבירות בידן כי אם שידעו לפני מי הולכים ויתקנו עצמם תחילה למען יראו בפנים קדישי׳ שיקראו פני שכינה וזהו יראה כל זכורך את פני ה׳ כלו׳ עם פני ה׳ כנודע ממשמעות את שהוא כמו אם במקומות אין מספר שהוא יראה עם פני ה׳ עמו שיקראו פניו פני שכינה ועל הכנסם ועבירות בידם הנביא דבר נגדם בשם ה׳ כי תבואו לראית פני כלומר כאשר תבואו הלא הכונה היא לראות פני שתהיו מראים פני שבכם לפני אך מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי שתבואו ועבירות בידכם ואות׳ העבירות נעשו כנודע כחות הטומאה והם דבקי׳ בעושם נמצא שבבואם אל בית ה׳ בלכתו ילכו אתו ורמוס חצריו ית׳ יקרא  היות כחות הטומאה בחצרות בית ה׳. ושיעור העין היפכתם כונתי כי כאשר תבואו כונתי הית׳  לראות פני של קדושה שבכם לפני ומי בקש זאת שיהפכו ממה שהיא בידכם

He says that the mitzva of re'iyas panim on the Shalosh Regalim is not to "see" the Shechina of the Ribono shel Olam, it is to bring yourself to the madreiga that when you look in the mirror, or when Hashem looks at you, He will see the kedusha of the Shechina in your face.  

I don't know if this relates to our topic. But I do know that once the Alshich says that 

היא ענין ידועה מרז״ל ומה גם בספר הזוהר כי הצדיק נקרא אפי שכינתא 

the face of a tzadik is "apei Shechinta," then maybe that's the purpose of the Regalim, to see "apei Shechinta." It would be nice if you could see it in the mirror, but at least go and see it in someone else.