Ki Seitzei, Devarim 23:15 . Skunks and Krias Shema

 והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך

OC 79: Tefilla and Torah is prohibited where there is a repulsive odor of filthy things, such as a bathroom smell, or decaying flesh. Since this is a din of Makom, you even have to go daled amos away past the point where the smell is not evident.

What about other bad smells, like skunks or hydrogen sulfide or ethyl mercaptan. Ethyl mercaptan is particularly interesting, because its use as an odorant began after it was noticed that vultures would gather around gas leaks.

This might appear to be a far fetched hypothetical. But the use of skunk spray, מי בואש, by the Israeli police for crowd control, has made this increasingly relevant, especially for those participating in Peleg Yerushalayim civil disobedience demonstrations.

The Chayei Adam, and quoted by the Pischei Teshuva and the Mishna Berura, say it is not a problem. The proscription of tefilla and Torah near a bad smell only applies to tzo'ah and things that are rotten. The raya is from the Mishna in Shabbos that says you can't light with itran and napht because it will make the residence unlivable, but it does not say you couldn't make the bracha when lighting.

Chayei Adam is in Tefilla Klal 3:

נראה לי דדבר שטבעו ריח רע מותר. ולא נקרא צואה אלא מה שנסרח מחמת עיפוש [כדאיתא בפרק אין מדליקין מפני כבוד השבת ,שלא תאמר הואיל וריחו רע יהא טעון הרחק ד אמות, לפום כן צריך לומר אין מדליקין, וכ״מ בסוכה י״ב עיי״ש]

Quoted in Pischei Teshuva OC

Mishna Berura 79 sk23

ריח רע היינו כל שדרך בני אדם להצטער מאותו הריח. כתב הח"א דבר שטבעו ריח רע כגון עטרן וכדומה מותר ולא נקרא צואה אלא מה שנסרח מחמת עיפוש וכ"כ בספר מנחת שמואל:

Even though the Magen Avraham 79:11 says

ריח רע:    כל שדרך בני אדם להצטער מאותו הריח [כ"מ]:

and one might say that this should apply regardless of the source of the smell, it seems that the Chayei Adam is generally accepted.

Notably, the baal Chavos Yair, in his Mekor Chaim, paskens differently, at least as regarding Shmoneh Esrei:

 ונראה דיש בני אדם שמואסין בריח גביגה וריח עלי דובאק (וכן יש כמה מיני ירקות שריחם רע כמבואר בש"ס וש"ע סי' תרל"ט סי"ד וכן ריח שום כבפ"ק דסנהדרין די"א ע"א) ומי רגלי חתול כל שריחו רע להאי גברא אסור כך נ"ל מסברא. ואין להביא ראיה מש"ס דאפילו בבית שיש בו שכר והרסנא ונפשו חשקה בהם חיו מונעים להתפלל משום ביטול כוונה ותרצה לומר דכ״ש ריח רע אבל אין זה ראיה די"ל תפלה חמורה בכמה דינים כבר"ס פ"ז

Assuming like the Mishna Berura, and assuming that the smell does not cause distraction, we do not apply this halacha unless the smell is associated with something that is instinctively viewed as being repulsive.  Therefore, even though hydrogen sulfide is the reason rotten eggs smell bad, and even though ethyl mercaptan and tetramethylenediamine (otherwise known as Putrescine) are the reasons for the terrible smell of decomposing flesh, these chemicals in themselves would not interfere with tefilla. Certainly skunk spray is not a problem.

Shoftim. Vekara bo. Reb Isser Zalman's definition of Bittul Torah.

I just want to get this Even Ezel down, so I'm copying Rabbi Chaim Brown's post and the comments from his site. I found out about the Even haEzel from him.

Rav Chaim Brown:
5. The Rambam (Melachim 3:5) writes that a king is not permitted to drink like a drunkard, but rather he is supposed to learn Torah and deal with the needs of Klal Yisrael day and night.  The Rambam quotes as proof this pasuk of "v'kara bo kol y'mei chayav."

Don't all of us have to (ideally) learn Torah day and night, to the extent possible?  The Rambam in hil talmud Torah ch 1 paskens this way with respect to any Jew.  So why do we need a special din by a melech that he has to learn day and night?

R' Isser Zalman Meltzer in the Even ha'Azel answers that there is a difference.  If you or I want to relax, we are free to sit down and have a beer, read a book, take a jog.  If that leads to some bitul Torah, we are excused.  Enjoying life is not assur.  Bitul Torah means deliberately not learning when one has nothing else to do and no other interest at the moment.  The melech, however, is different.  The melech is not allowed to sit back and relax with a beer or go for a jog.  He has an affirmative obligation to be engrossed in Torah and the needs of Klal Yisrael every moment, irrespective of his personal interests.

When I saw this Even ha'Azel I understood in a completely different light the statement of "man malchai? -- Rabbanan."  The true kings are the Rabbis, talmidei chachamim, because only they, like kings, are engaged every moment in the dvar Hashem to the exclusion of their own interests and pleasures.
Ad Kahn L'shon R' Chaim Brown.


Rambam Melachim 3:5,6 -

המלך אסור לשתות דרך שכרות. שנאמר אל למלכים שתו יין. אלא יהיה עוסק בתורה ובצרכי ישראל ביום ובלילה. שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו:

וכן לא יהיה שטוף בנשים. אפילו לא היתה לו אלא אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטפשים. שנאמר אל תתן לנשים חילך. על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו. שלבו הוא לב כל קהל ישראל לפיכך דבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם שנאמר כל ימי חייו:

Even Ha'Ezel there-

אלא יהיה עסוק. יש לדקדק במה שכתב הרמב"ם דין מיוחד בענך שדבקו הכתוב בתורה יותר משאר העם שנאמר כל יעי חייו ולכן חייב לעכוק בתורה יותר משאר העם וקשה דבהל "ת פ"א הל' כ' כחב עד איית חייב ללמוד תורה עד יום מותו שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ומבואר דזה דין בכל אדם מישראל. ונראה דכאן אנו דנין באיסור המלך לשתות אף שרוצה להתענג בשתיה, וכן בהל ו' שרוצה להיות מצוי אצל אשתו וזה אינו אלא במלך אבל הדיוט מותר לו להתענג אף שזה יגרום לבטול תורה בהכרח ע״י השיכרות או בעילות נשים ולהדיוט אינו אסור אלא לבטל תורה בלי כל סבה שאז אם הוא מסיר לבו מהתורה עובר על ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ועוד הרבה פסוקים מחיובי ת"ת, ועי' בספר מעלות התורה בתחילתו שמנה יותר משלשים מ"ע ומל"ת על ביטול תורה.

Comments:

abukspan
I once spent some time "bothering" Rav Shach and asked him about this Even Haozel.[He is a nephew of Rav Issur Zalman] The issue being whether it shlugs-up all the schmoozen about bittul Torah that I had received. [See the synopsis of this piece -written by Rav Shneur Kotlar- where his wording is that if you are enjoying yourself, shekein nehena, there is no issur of bittul Torah]

He explained that there is little chance of this being an actual hetter. Being that the hetter is that he is enjoying what he is doing, the test will be if he switches to another activity when given the option. Taking a bachur who loves swimming, which he described as an activity with no obvious issur, he said "imagine if a bachur is swimming rather than being in seder learning and his chaveirim come to invite him on a tiyul. If he now opts to go along it is a sign that he was not swimming because he loves it so much, but rather that he was not interested in learning. He really does not want to learn, but knowing that that is wrong he finds some pastime to occupy himself with. He now does not feel that bad. If he chooses to now go on a tiyul it is a sign that his interest was not so much to swim but not to learn. With a better activity coming along, switching to that shows that even the swimming was not for its sake but rather to not be learning. My Rebbi Rav Yakov Weinberg Z`L from Ner Yisroel made the same point, but used reading a kosher book and then being invited to go to a ball-game as the scenario that illustrates this point.

This was in the early 80`s that I heard this and am certain that I am not giving it over with the clarity it deserves.

NOTE:
I want to emphasize and expand on what R Bukspan said from Rav Shach and Rav Weinberg.

Reb Isser Zalman is NOT talking about 'PASTIMES."  People indulge in pastimes because they can't sit idle forever, although there's nothing in particular they want to do, so they find something to do JUST TO PASS THE TIME.  Such activities are not an excuse to not learn. Reb Isser Zalman is talking about doing something that you have a positive desire to do.  A member of our Kiddush chevra, Ms. Miriam Cope, described it as an activity that is undertaken "to fill a void." That's perfect!  

Here's a general mussar haskeil on "Pastimes." It was written by a Roman named Epictetus, who was a major influence on Marcus Aurelius, so he has my mother's haskama. He said,

“Most of what passes for legitimate entertainment is inferior or foolish and only caters to or exploits people's weaknesses. Avoid being one of the mob who indulges in such pastimes. Your life is too short and you have important things to do. Be discriminating about what images and ideas you permit into your mind. If you yourself don't choose what thoughts and images you expose yourself to, someone else will, and their motives may not be the highest. It is the easiest thing in the world to slide imperceptibly into vulgarity. But there's no need for that to happen if you determine not to waste your time and attention on mindless pap.” 

(end of note. now back to the comments.)
Reb Avraham later sent me this note: To you I can tell the whole story. When i found the even h`azel -in the early 80`s i went around to all the mizrach-vant inhabitants asking what they thought.  Rav Weinberg said (and I do quote) "It`s pashut azaoi, rov rishonim hold this! (he referred me to the Ran in nedarim as being the one exception.) I then asked about all the mussar shemuzeh I had gotten in yeshiva regarding bittul Torah. Rav Weinberg responded "I hope not in my yeshivah". 

great Unknown
Reb Moshe in Dorash Moshe Parashat Terumah goes one step further - that if a person does not enjoy learning, he has no chiyuv of yomam valailah beyond b'shochbecha uv'kumecha. If he still learns for other reasons, he only gets schar like a aino metzuva v'oseh.

Apparently, a person who does not enjoy learning cannot be oiver on bittul torah. So much for schmoozen.


Eliezer Eisenberg
Yeah, but if he sits and does nothing, he's over on bal tashchis. I'm something of an expert on the topic.

Eliezer Eisenberg
Like a man that was given a Stradivarius and uses it to shoot paper clips. Boiiinggg!

great Unknown
but oh what a lovely sound it makes...

Eliezer Eisenberg
I have Rabbi Shimon Krasner at my house, and he wanted to say that R Isser Z is only talking about this issur like in Avos 3:10 or Menachos 99 about ופן יסורו מלבבך במסירם מלבו הכתוב מדבר, that as far as that lav is concerned it will not apply to a hedyot when you are engaged in a tainug of reshus. But it will apply to a melech. He admits that it's hard to read it into the words עובר על ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ועוד הרבה פסוקים מחיובי ת"ת, which imply that he's saying his pshat on all the pesukim that are mechayeiv talmud torah.
אלא יהיה עסוק: יש לדקדק במה שכתב הרמב"ם דין מיוחד במלך שדבקו הכתוב בתורה יותר משאר העם שנאמר כל ימי חייו ולכן חייב לעסוק בתורה יותר משאר העם וקשה דבהל ת"ת פ"א הל' כ' כחב עד אימת חייב ללמוד תורה עד יום מותו שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ומבואר דזה דין בכל אדם מישראל ונראה דכאן אנו דנין באיסור המלך לשתות אף שרוצה להתענג בשתיה וכן בהל ו' שרוצה להיות מצוי אצל אשתו וזה אינו אלא במלך אבל הדיוט מותר לו להתענג אף שזה יגרום לבטול תורה בהכרח ע״י השיכרות או בעילות נשים ולהדיוט אינו אסור אלא לבטל תורה בלי כל סבה שאז אם הוא מסיר לבו מהתורה עובר על ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ועוד הרבה פסוקים מחיובי ת"ת ועי' בספר מעלות התורה בתחילתו שמנה יותר משלשים מ"ע ומל"ת על ביטול תורה
Similarly, the Gemara after that in Menachos that you avoid lo yamush if you just learn morning and evening, clearly the Gaon's list of pesukim goes beyond just lo yasuru and lo yamush, and it's hard to see how RIZ's pshat works with those.
I wish I could find it, but my father zatzal used to say from the Chofetz Chaim that businessmen that get together to shmuz are not over bittul torah, but bnei torah are. Because the former talk business, and for them, that's not bittul torah. The bnei torah don't talk business, and they don't talk torah, so for them, it's bittul torah mamash.
תניא רבי יוסי אומר אפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום אלא מה אני מקיים לפני תמיד שלא ילין שלחן בלא לחם א"ר אמי מדבריו של ר' יוסי נלמוד אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות (יהושע א, ח) לא ימוש (את) ספר התורה הזה מפיך אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ ורבא אמר מצוה לאומרו בפני עמי הארץ

Eliezer Eisenberg
Someone asked me on this EhE from Brachos 5a,
כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו שנא' נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו.
Why? If he wants to play ball, he doesn't have to be oseik.

New comment:
Anonymous:

עיין באור שמח הל' ת"ת וכמדומני שהדברים עולם בקנה אחד עם דברי הגרא"ז מלצר, ודברי האו"ש והאה"א משלימים זא"ז. ואולי כוונת הח"ח כדברי האו"ש הנ"ל

He is right, and, as great  Unknown said, this is very similar to what Reb Moshe says about both Limud HaTorah and Trumas  Hamishkan.

UPDATES:
Here's an idea. Maybe Reb Isser Zalman's idea is true, but not practically relevant. The passuk in Mishlei 3:15 says

 יקרה היא מפניים [מפנינים] וכל חפציך לא ישוו בה

We are aware of the Gemara in MK 9b that deals with this as a balance between mitzvos ma'asiyos and limud haTorah. However, I suggest that לא ישוו is a prescriptive, not descriptive: Perhaps it means that yes, if you enjoy doing something else, you're not over on bittul Torah. BUT you are obligated to come to a madreiga where you don't enjoy anything more that you enjoy limud hatorah, and mimeila you lose your hetter. That's what כל חפציך לא ישוו בה means- it's a chiyuv to come to love the Torah so much that nothing else has any taam.

Shoftim, Devarim 16:22. Issur of Matzeiva. שטן מלפנינו ומאחרינו

Synopsis:

We discuss Reb Moshe's mussar derhehr in the issur of Matzeiva; we bring that Reb Moshe's idea, together with Rav Schwab's, was used at his daughter in law's levaya; and that both Reb Moshe's and Rav Schwab's words explain the sentence in Maariv והסר שטן מלפנינו ומאחרינו.
Then I bring many other explanations of those interesting words, each a good mussar haskeil.

Hashem prohibited the erection of single-stone sacrificial altars.

ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלקיך

Rashi - Even though before Mattan Torah a matzeiva was pleasing to God, now that the idolators adopted it it has become repugnant.

מצבת אבן אחת להקריב עליה אפילו לשמים, אשר שנא - מזבח אבנים ומזבח אדמה צוה לעשות, ואת זו שנא, כי חק היתה לכנענים, ואף על פי שהיתה אהובה לו בימי האבות, עכשיו שנאה, מאחר שעשאוה אלו חק לעבודה זרה.

Reb Moshe in the Darash here, and in the Kol Ram II, says

ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלקיך [טז כב] פרש"י אעפ"י שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאוה אלו חק לעבודת כוכבים.

ולכאורה תמוה דמה בכך שהם עושים כן הא גם מזבחות עושין ומקריבין קרבנות ומ"מ יש חיוב לישראל בהם דלא מינייהו קא גמרינן.

ונראה שהכוונה שאחר מתן תורה צריך האדם לילך מעלה מעלה בתורה ובמצות באיכות ובכמות, ואף אם חיה כבר שבעים שנה והיה צדיק, והיו מעשיו הטובים מרובים כ"כ שאף אם בשנים האחרונות לא יעסוק בתורה ולא יעשה מעשים טובים ועוד יחטא מ"מ יהיו מעשיו הטובים יותר, שלכן עלול לטעות שכבר הוא צדיק שזוכה לשכר בעוה"ב, וע"ז מפורש ביחזקאל [לג יז] שאינו כן, שלא כמחשבת העם שאמרו לא יתכן דרך זה, וטענתם הוא בזה שהוא רוב זכיות, אבל באמת אינו כן, דרוב זכיות נחשב רק במי שכל ימיו עד שמת רצה לעשות מעשים טובים אך שחטא זהו צדיק, אבל כשהחליט שיותר אינו צריך משום שכבר יש לו הרבה זכיות אזי לא נחשב לכלום, וזהו איסור מצבה דהוא מאבן אחת שעומד ולא מוסיף כלום זכיות, אבל קודם מתן תורה שלא נתחייבו היה גם זה אהוב, אבל אחר מתן תורה, אף אם יניח רק מה שעשה לפנים משורת הדין נמי הוא חטא גדול ושנא זה השי"ת כי גם לפנים משוה"ד הוא מציווי השי"ת, ונחשב מצווה ועושה לזה.

Reb Moshe says that it is true, if a person is more mitzvos than aveiros, he is a tzadik. But that is only if he continues to actively do mitzvos. If a person says "I'm set, I have so many mitzvos that I don't have to do more, because even if I happen to sin, my mitzvos outweigh whatever I might do," then his mitzvos do not help him and he is adjudged a Rasha. You can't become inert.
(Note too his fascinating words about a person that has in the past done mitzvos lifnim mishuras hadin, and now he retires and just does what's required - this is A Great Sin and is hated by the Ribono shel Olam! For this person, lifnim mishuras hadin is metzuveh v'oseh! This is a concept that Reb Moshe uses in many places, such as the mitzvos of Limud Hatorah and Trumas Hamishkan.)
(I am aware that Reb Moshe's yesod about losing zechus of past mitzvos out of inertia or a change in direction seems to be inconsistent with Reish Lakish in Kiddushin 40b, and I don't have a teretz.)

Reb Moshe makes a reference to a passuk in Yechezkel, which for some reason he thinks we all know. In case you don't, here's the perek he refers to, with great thanks to Sefaria. Reb Moshe's raya is from Psukim 12 through 21. What it says is

ואתה בן־אדם אמר אל־בית ישראל כן אמרתם לאמר כי־פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה

Now, O mortal, say to the House of Israel: This is what you have been saying: “Our transgressions and our sins weigh heavily upon us; we are sick at heart about them. How can we survive?”

אמר אליהם חי־אני נאם אדני יהוה אם־אחפץ במות הרשע כי אם־בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל (פ)

Say to them: As I live—declares the Lord GOD—it is not My desire that the wicked shall die, but that the wicked turn from his [evil] ways and live. Turn back, turn back from your evil ways, that you may not die, O House of Israel!

ואתה בן־אדם אמר אל־בני־עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא־יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו

Now, O mortal, say to your fellow countrymen: The righteousness of the righteous shall not save him when he transgresses, nor shall the wickedness of the wicked cause him to stumble when he turns back from his wickedness. The righteous shall not survive through his righteousness when he sins.

באמרי לצדיק חיה יחיה והוא־בטח על־צדקתו ועשה עול כל־צדקתו [צדקתיו] לא תזכרנה ובעולו אשר־עשה בו ימות

When I say of the righteous “He shall surely live,” and, relying on his righteousness, he commits iniquity, none of his righteous deeds shall be remembered; but for the iniquity that he has committed he shall die.

ובאמרי לרשע מות תמות ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה

So, too, when I say to the wicked, “You shall die,” and he turns back from his sinfulness and does what is just and right—

חבל ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול חיו יחיה לא ימות

if the wicked man restores a pledge, makes good what he has taken by robbery, follows the laws of life, and does not commit iniquity—he shall live, he shall not die.

כל־חטאתו [חטאתיו] אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה

None of the sins that he committed shall be remembered against him; since he does what is just and right, he shall live.

ואמרו בני עמך לא יתכן דרך אדני והמה דרכם לא־יתכן

Your fellow countrymen say, “The way of the Lord is unfair.” But it is their way that is unfair!

בשוב־צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בהם

When a righteous man turns away from his righteous deeds and commits iniquity, he shall die for it.

ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה

And when a wicked man turns back from his wickedness and does what is just and right, it is he who shall live by virtue of these things.

ואמרתם לא יתכן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל (פ)

And will you say, “The way of the Lord is unfair”? I will judge each one of you according to his ways, O House of Israel!


The navi is saying that a tzadik that is confident in his zechuyos and so he commits iniquity, he will die even if he is rove zechyos, and a rasha that turns to the good will live, even if he is rove aveiros. According to Reb Moshe, the  ועשה עול is just the fact that he is בטח על־צדקתו.  The tzadik that abandons his growth abandons what he achieved in the past.  If you're not actively seeking to do more, then your zechusim won't help you.  (I saw the same pshat in a sefer called Even HaRoshah, from R Naftali Klatzkin, Warsaw 1887:

 עוד ואמרו בני עמך לא יתכן דרך ה׳ והמה דרכם לא יתכן בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בה ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחי׳ ואמרתם לא יתן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל. וכן הוא ביחזקאל י"ח. ושם אמר הדרכי לא יתכנו בית ישראל הלא דרכיכם לא יתכן לכן איש כדרכיו וגו' ומוקשה כפל הענין.

וביאור הכתובים וביאור הדברים שהצדיק בשובו מצדקתו ועשה עול עוד מעשיו טובין יותר מהרשע שהחל לשוב מרשעתו (כמו העשיר ורב הון שירד מכסיו שעוד ירבה הונו מעני אשר החל עתה הצליח בעסקיו) ובכ״ז ימות הצדיק השב מצדקתו ויחי' הרשע השב מרשעו באשר הי"ת ישפוט דרכי האדם ומעלליו אם פונה לדרך הטוב או לרעה )

WITH THIS IN MIND, I segue to something Harav Mordechai Eisenberg spoke about this week in his Hesped for his grandmother, Rebbitzen Shelia Feinstein.  I have a synopsis of the highlights in the previous post, here, but the paragraph that has become relevant to this week's parsha, and this passuk, is as follows.

The second half of her legacy is that once you have accomplished what you set out to do, don't think that you are so great and don't rest on your laurels. Don't fall into the traps of כוחי ועוצם ידי or complacency. Your hatzlacha stems from two things: your decision and discipline, and Siyata Dishmaya. Without Siyata Dishmaya you would have accomplished nothing. And your ability brings with it a never ending life long duty!
This attitude, this way of life, reminds us of something Rav Schwab said. He asked, what does it mean הסר שטן מלפנינו ומאחרינו? We understand what the Satan before is, it tries to convince us not to do mitzvos, or to do aveiros. But what's the Satan after? The answer is that the Satan before is "I can't do it." The Satan after is "How great I am, look what wonderful things I have accomplished."
Rebbitzen Sheila was a living example of someone that rejected both the yetzer hara of מלפנינו and the yetzer hara of מאחרינו, and she taught her grandchildren to do the same, both by example and by not so subtle words.

Why are we discussing והסר שטן מלפנינו ומאחרינו in Parshas Shoftim?  Because Reb Moshe's pshat in the Issur Matzeiva here also can explain those words.  The "Sattan before" is inertia that prevents you from doing good.. The "Sattan after" is thinking that once you've achieved greatness, once you're in the rov zachuyos book, you can relax, you don't have to do more - once again, the sin of inertia. The Sattan after is just as destructive as the Sattan before. The inertia that prevents you from doing good and the inertia that prevents you from continuing to do good both result in a zero sum. It would be as if  you never did all your mitzvos.

Now that we're thinking about the sentence והסר שטן מלפנינו ומאחרינו, I looked around and found some very nice explanations of those words on the Otzar forum.  Everything from 13 and on - 8, so far - is not from the forum and has been added here. The pshat based on Reb Moshe is #14 and Rav Schwab's is 15.  Many of the explanations are hinted at in #1, but #1 is really more of a template for answers rather than an answer itself.

א' - הסר שטן לפני עשיית המצוה/העבירה ולאחריה. ובכמה סגנונות כידוע.

ב' – שם משמואל בפרשת שמיני תרע״ו בשם המגיד מקאזיניץ .
 ".... דעבירות שנעשין ע"י שהי' היצה"ר תוקף עליהן ולא הי' ביכולתם לדחותו ונפלו ברשת זו ע"כ שלא בטובתם הם יהיו בבחי' נושא. אבל עבירות שהוא הי' מעורר יצה"ר על עצמו, די שיהי' בבחי' כובש. וכמו שהגיד המגיד מקאזיניץ זצללה"ה בהא שאנו מתפללין והסר שטן מלפנינו ומאחרינו מלפנינו הפירוש שאנחנו רודפין אחר היצה"ר ומאחרינו שיצה"ר רודף אחרינו. "

ג' – תפארת שמואל.
 "מלפנינו ומאחרינו, בזכות האבות הקודמים ובזכות בניהם אחריהם" 

ד'   - אמרי אמת
שבת הוא כעין סוכות שכן בשבת אומרים הפורס סוכת שלום עלינו בשבת הפסולת נפרדת מן האדם כדאיתא בזוה"ק ומארי דדינא כלהו ערקין ואתעברו מינה וכו ואז ממילא חל שם שמים דכתיב לא יגורך רע וכן הוא בכל אדם לאחר ראש השנה ויום הכפורים שאז ישראל נטהרים וחל עליהם שם שמים בסוכות כדאיתא שחל שם שמים על הסוכה אומרים והסר שטן מלפנינו ומאחרינו ובצל כנפיך תסתירנו מלפנינו זה ראש השנה כדאיתא כדי לערבב השטן ומאחרינו זה יום כפור דאיתא ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני וכן איתא דוראית את אחורי היינו יום כפור ובצל כנפיך תסתירנו זה סוכות ביציאת מצרים היו גם כן אלו ב ההסתרות מצרים והים מצרים היינו השטן מאחריהם כדכתיב והנה מצרים נוסע אחריהם והים היה השטן שמלפניהם ואחר כך כתיב ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם שזכו אז לענני הכבוד כמו אחר ראש השנה ויוה"כ וזה שאיתא במדרש לדוד ה' אורי וישעי וכו אורי בים וכו וישעי התיצבו וראו את ישועת ה' וכו אורי בראש השנה וישעי ביוה"כ אאז"ל אמר שסוכה היא בבחינת גן עדן בגן עדן כתיב לעבדה ולשמרה היינו עבודה לשם שמיס בלבד וכן בסוכות חל שם שמיס על הסוכה לאחר החטא נתהוו ב הסתרות להט החרב המתהפכת והכרובים וראש השנה הוא כנגד להט החרב המתהפכת שהדין מתהפך בו לרחמים כדאיתא עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים ויום כפור הוא כנגד הב כרובים שהכהן גדול נכנס בו לפני ולפנים ואיתא שהכרובים עומדים שם שומרים כדוגמת אותם הכרובים העומדים בשערי גן עדן זכה הכהן נכנס וכו הבנין של סוכות מתחיל מראש השנה כדכתיב בכסה ליום חגנו וכתיב בחכמה יבנה בית זה רה ובתבונה יתכונן זה יוכ ובדעת חדרים ימלאו זה סוכות כדכתיב למען ידעו דורותיכם ושבת הוא גם כן כך ששמור וזכור הם כנגד הב הסתרות וכתיב בשבת לדעת כי אני ה' מקדישכם
 .

ה' – קול מבשר בשם ישמח ישראל

 "שטן מלפנינו, היינו בגדלות, שלא יתגרה בנו להחטיאנו בגיאות ורוממות הלב. ומאחרנו, היינו בעת הקטנות, שלא יתגרה בנו להשפילנו עד לארץ, ולהראות לי שאין לי עוד תקוה ח"ו" .

ו׳ - אבודרהם כתב: "שבור שטן מלפנינו ומאחרינו - על שם יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, וכן בלילה אומר לשם שמירה כן מלפני אוריאל ומאחרי רפאל".

ז׳ - בשם האר"י הובא רמז מלפנינו ומאחרינו על יום ו' ויום א' של הישמעאלים והנוצרים.

In other words, the Muslim devils, whose day of rest is Friday, and the Christian devils, whose day of rest is Sunday.

ח׳ -  בשם ר׳ דסלר - "הסר שטן מלפנינו"-כמשמעו, שהיצה"ר מסית לאדם לחטוא בכל מיני טצדקי.

"ומאחרינו"-אחרי שאדם חוטא אומר לו היצה"ר, את העוה"ב שלך כבר הפסדת, לפחות תהנה מהעוה"ז (ותמשיך לחטוא עוד)

ט׳ - מרבי לוי יצחק מברדיצ'ב:

פעמיים בשנה עומד השטן ומשטין על כלל ישראל שהן אוכלים ושותים - בפורים ובערב יום הכיפורים.

הקב"ה משיב לו לשטן: מה שאוכלים בפורים, זה מפני שהתענו בתחילה בתענית אסתר, ומה שאוכלים בערב יוה"כ הוא משום שעתידים הם להתענות למחר!

וזה מה שאנו מבקשים בתפילה:

"והסר שטן מלפנינו" - ביום הפורים מחמת מה שהתענינו "לפני" 

"ומאחרינו" -  בערב יוה"כ הקדוש בזכות מה שאנו מתענים "אחרי"...

י׳ - הוא יצה"ר הוא השטן כו' והכונה מלפנינו יורד ומסית, ומאחרינו עולה ומקטרג.

י״א - מראש ישיבת לוצערן הגרי"ד קאפעלמאן זצ״ל (שלמד 18 שנה אצל הרב שמעון שקופ בישיבת שער התורה בגרודנא, ונפטר בגיל מאה ושש, ושימש בתוקף ועוז וקנאות בוערת על כסא הרבנות עד יומו האחרון).
בעת שהאדם הוא צעיר אזי חושב בנפשו שעדיין יש לו זמן רב "כל החיים לפניו" ואין לו מה למהר, אח"כ כשמגיע עת זקנותו אומר לו היצר הרי "הכל מאחריך" עכשיו כבר מאוחר ולא תוכל לעשות כלום ולתקן, וזהו והסר שטן "מלפנינו" ו"מאחרינו".

The yetzer hara of youth is, "What's the hurry? I have my whole life ahead of me." The yetzer hara of advanced age is "What's the point of trying. My time is over."

י״ב - על פי הפסוק בשמואל (ב' פרק י' ט')...

"וירא יואב כי היתה אליו פני המלחמה מפנים ומאחור

י״ג - (לכבוד חודש אלול.)
מלפנינו הוא יצר הרע המכשילו לחטוא. שטן מאחרינו הוא אחר שכבר חטא, היצר הרע מונע אותו מלעשות תשובה. 

י״ד - על פי דברי רב משה באיסור מציבה
שטן מלפנינו היינו עצלות מלטרוח לעשות מצוות. שטן מאחרינו היינו היצר המפתה את האדם להחליט שיותר אינו צריך משום שכבר יש לו הרבה זכויות. 

ט״ו  - בשם רב שוואב
מלפנינו הוא היצר המפתה את האדם ואומר שאין בכוחו לעשות את המצוה. מאחרינו הוא שלאחר שהצליח לעשות את המצוה מפצה אצ האדם לומר ״כוחי ועוצם ידי,״ שהצלחתו בעשיית המצוה היה מפני שהוא צדיק ובעל כשרון ולא על ידי סייעתא דשמיא.

ט״ז - פעמים שאדם מתחרט על מצוה שעשה, וכידוע, התוהה על הראשונות מבטל זכות של המצוה (קידושין מ:).  לפיכך, כשיצר הרע איו יכול לעכב את האם מלעשות מצוה,  הוא משתדל לגרום שלכה״פ יתחרט אח״כ על המצוה.   זהו השטן שמאחרנו.

י״ז - מלפנינו זה שהיצר מונע את האדם מלעשות מצוה. מאחרינו זה כשהיצר דוחף את האדם לעשות עבירה, כמו שנדחף המן על המטה של אסתר, "והמן נופל על המיטה אשר אסתר עליה."

18.  From R Menachem Shafran:

"Me'achareinu" refers to the trail of obstacles we sometimes leave behind us for others to be nichshal in, our responsibility for which is not to be taken lightly (as Avtalyon tells us in the first perek of Avos). To illustrate the severity of this point, there is a vort I heard from my Rosh Yeshiva, Rav Shimon Alster shlit"a, bisheim Rav Reuvein Katz in sefer Duda'ei Reuvein (if i remember correctly): in Brachos 28b there is a story about Rebbi Yochanan ben Zakai on his deathbed, and when his talmidim came in he cried and explained that gehinnom and gan eden were before him and "ve'eini yodeah be'eizeh molichin osi"! Says Rav Katz, "molichin" refers to the talmidim themselves, for if they stray as a result of their Rebbis words or actions, they will ch"v "bring" the Rebbi down with them, no matter how perfect he himself is! So perhaps on this derech, we beg the Eibishter to "remove the satan from behind us" i.e. to prevent others from tripping over our michsholim.

19.  From R Avrohom Wagner:

The mem can also be a מ"ם הסבה, remove the Satan through our origins and through our end, as Chazal say מאין באת ולאן אתה הולך.

 - Peirush l'peirusho- מ"ם הסבה is a Mem that means "because." We are asking for Siyata Dishmaya in our struggle against aveiros. The Mishna in Avos 3:1 from Akavya ben Mahalalel says 

עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עברה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון. מאין באת, מטפה סרוחה, ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:

So we ask that Hashem be mechazek us when and because we try to overcome the Yetzer Hara with מלפנינו, in other words when we remind ourselves of מאין באת, and מאחרינו, when we remind ourselves of לאן אתה הולך.

20.  From Michael Gutman, citing the peirush of the great Tzadik and Gaon Rav Chatzkel Sarna on Mesillas Yesharim.
The Mesilas Yesharim in Perek 1 says that the war with the Yetzer Hara is in front and behind, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור.  Rav Sarna says פנים is the obvious temptation, and  אחור is the temptation that is not evident.

והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החמריות אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי, ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל עניני העולם בין לטוב בין (למוטב) לרע הנה הם נסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד כענין שאמר שלמה (משלי ל ט): "פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה', ופן אורש וגנבתי וכו'". השלוה מצד אחד והיסורין מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו.

On that, Rav Sarna says

המלחמה אליו פנים ואחור. פנים הוא הנסיון הגלוי כנסיון העוני. ואחור הוא שאינו גלוי כל כך, ונחבא מאחוריו, כנסיון העושר. וזוהי הבקשה והסר שטן מלפנינו ומאחרינו ונכלל בה ג"כ הנסיון לפני המעשה ואחר המעשה 

Hespeidim for Rebbitzen Shelia Feinstein

Rabbi Gershon Weiss at 9:34
Rabbi Bussu from Shaarei Torah at 23:27
My Shver, Harav Reuven Feinstein, at 35:15
My brother in law Harav Dovid Feinstein at 42:50
My divrei hesped begin at 55:55
Harav Yosef Asher Weiss at 1:07:29
Rav Avi Feinstein at 1:18:40

My son, Harav Mordechai, was maspid in the yeshiva the day after the Shiva ended, along with my Shver and R Gershon Weiss. I'll offer a synopsis. He focused on something my mother in law taught all her grandchildren. When a challenge presents itself, you have no right to say that you can't do it, and you have no right to say that you are not worthy of being the one that does it. You accept the challenge and you do it with Ratzon. He explained that Ratzon, and the same is true of the English word Will, has two meanings. It means discipline and it means willingness, ratzon. Do what Hashem has placed in front of you with discipline, but not only discipline, do it with desire, with energy, with alacrity. There's an expression, "אין דבר העומד בפני הרצון", nothing resists a man's will. The word Ratzon means will, and it means willingness - Ratzon and Rotzeh.
The second half of her legacy is that once you have accomplished what you set out to do, don't think that you are so great and don't rest on your laurels. Don't fall into the traps of כוחי ועוצם ידי or complacency. Your hatzlacha stems from two things: your decision and discipline, and Siyata Dishmaya. Without Siyata Dishmaya you would have accomplished nothing. And your ability brings with it a never ending life long duty!

This attitude, this way of life, reminds us of something Rav Schwab said. He asked, what does it mean הסר שטן מלפנינו ומאחרינו? We understand what the Satan before is, it tries to convince us not to do mitzvos, or to do aveiros. But what's the Satan after? The answer is that the Satan before is "I can't do it." The Satan after is "How great I am, look what wonderful things I have accomplished."
Rebbitzen Sheila was a living example of someone that rejected both the yetzer hara of מלפנינו and the yetzer hara of מאחרינו, and she taught her grandchildren to do the same, both by example and by not so subtle words.

Here is the audio of Harav Mordechai's hesped in the Yeshiva of Staten Island.


(I have a lengthy discussion of the words מלפנינו ומאחרינו in the next post, on Parshas Shoftim, here.)

Devarim; Shabbos Chazon, Haftorah: Kashanim and Kasheleg

In the Haftorah: Yeshaya 1:18.

לכו נא ונוכחה יאמר ה' 

אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו 

אם יאדימו כתולע כצמר יהיו

What is the difference between shanim/scarlet, turning to sheleg/snow, and tola, a crimson worm, turning to tzemer/lambs' wool?  From the Gemara in Shvuos that describes the symptoms of Tzaraas, we know that sheleg and tzemer are substantially different. "Az kasheleg," bright snow white, is the strongest white, followed by "katzemer," the white of lambs' wool. 

(An irrelevant note: Although we all think of Tolaas Shani as a dye derived from a worm, or some kind of insect, many rishonim reject that. They hold that it must have been some kind of seed. Their reason for saying this is that items used as chafeitzim of mitzva have to be kosher, on the basis of "min hamuttar be'ficha," or from a kosher species, and they hold the same is true for dyestuff. See Rabbeinu Bachaya in Shemos 25:3. Many other rishonim disagree, and hold that dyes are not considered b'ein. This has application for tefillin, among other things. This is discussed in the Noda Biyehuda OC II:3, where he brings different opinions about the tolaas and says that even if it is a bug it may not prove what the halacha is for tefillin. It's a long and interesting teshuva.)

Reb Meir Simcha in the Meshech Chochma brings down a Yerushalmi (which I have after Reb Meir' Simcha below) that says "kashanim" applies to the time of is the Bayis Rishon and "katola" to the Bayis Sheini.  The metaphor is to shanim, which is only a surface dye, and tola, which is through and through.  In the Bayis Rishon, their aveiros were only on the surface, but inside, their hearts were full of Torah and Ahavas Yisroel (the Achav vort from Parshas Beshalach), while in the Bayis Sheini their aveira was through and through, in their pnimius.  So the pshat is that if the aveira was because of a superficial taiva, teshuva will completely erase the aveira and leave the person pure white.  But if it stems from an ingrained midda ra’ah, then teshuva is very hard and is rarely thorough.  
My son, Harav Mordechai, told me that R Meir Simcha really means that bein adam lamakom is not pogeim the nefesh to the same extent as a person who looks to make trouble for another person, because that attitude means that his nefesh hayehudi is nifgam.
(I don't know how Reb Meir Simcha explains the shfichas damim in the bayis rishon and by Achav.)

Reb Meir Simcha:

שם בהפטרה א, יח אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.

בראשון [פירוש במקדש ראשון היה הוט של זהורית מלבין כשלג] ״אם יאדימו כתולע כצמר יהיו.״  בשני [במקדש שני לא היה מלבין רק כצמר] [ירושלמי שבת פרק רבי עקיבא (פרק תשיעי הלכה ג)] 
פירוש שהשני הוא חוט לבן בצבע אדום כן היו ישראל במקדש ראשון ״נתגלה עונם״ [פרק קמא דיומא (ט ב)] שעונם לא היה רק בגלוי. אבל פנימיות לבבם היה מלא אהבת התורה ואהבת ישראל, כמו שאמרו (ירושלמי פאה א א ) מפני מה דורו של אחאב מצליחים במלחמה מפני שלא היה בהם מלשינות. ואליהו אמר (מלכים א, יח כד) ״אני נותרתי לנביא לה"' ואין איש מוסר אותו! וכן אמרו (סנהדרין קב ב) באחאב (מלכים א כ פסוקים ג ט) שנשיו וכספו וזהבו היה נותן למלך בני עמון, לבד ״מחמד עיניו״ -- זו התורה -- לא היה נותן והיה מוסר נפשו על זה. ולכן היה מלבין כשלג. 
לא כן במקדש שני היה חטאיהם כתולע שדם אדום בתוכו, כן היה בהם  בפנימיותם שנאת חנם ומלשינות (יומא שם ) לכן רק כצמר יהיו ולא היה מלבין כשלג.

Here's the Yerushalmi that he brings, Shabbos 9:3, or 60a. (Similar in Yoma 6:1, 34b)

 כתיב (ישעיהו א) לכו נא ונוכחה יאמר ה' וגו'. 

תני רבי אליעזר אומר (שם) אם יהיו חטאיכם כשנים וגו'. כשנים שבין שמים לארץ כשלג ילבינו יותר מיכן כצמר יהיו. 

ר' יהושע אומר אם יהיו חטאיכם כשנים כשני אבות כשלג ילבינו יותר מיכן כצמר יהיו. 

אמר רבי יודן בר פזי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו בראשון. ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו בשני. 

ורבנן אמרי אם יהיו חטאיו של אדם כפי שניו כשלג ילבינו יותר מיכן כצמר יהיו. 

אמר רבי יודן ענתדרייא בשעה שעונות קלין כשלג ילבינו. בשעה שהן כבידין כצמר יהיו:

(Reb Zalman Volozhiner, (brought in Mayana Shel Torah) says that one refers to a private aveira which doesn’t affect other people, and the other to an aveira which affects other people, either through the act hurting them or through chillul Hashem or by showing a bad example and making the aveira less unthinkable.  Again, it appears that Tola is the material that dyes the Shani.)

Interestingly, the Nesivos also talks about incomplete teshuva in this parsha, where he asks why Moshe Rabbeinu was mochiach them for aveiros they already did teshuva for, and he answers that an aveira that leaves a roshem on the person makes him more susceptible to doing it again.  He compares it to a sick person who gets better and is then exposed to the agent that caused his illness in the first place.  If he is completely cured, he will have built up a resistance and will be safer than a person who had never been sick.  If, on the other hand, he wasn’t completely cured, he just has the sickness under control, the second exposure will bring the illness raging back.  See there.

Regarding the difference between aveiros of desire and aveiros of middos ra'os, Reb Yerucham says that learning Torah and doing Mitzvos does not help against middos ra'os. In case you're wondering what קדשנו in the bracha of אשר קדשנו במצוותיו means, I would suggest that it only means it helps where you either want it to help or that you don't have middos ra'os, so then it elevates you. But the basic rule is that Mitzvos and Torah won't help against middos ra'os.

Daas Torah, from Reb Yerucham, Bamidbar, Bolok, Maamarim, page 217-8

 באו"ח להרא"ש (אות קיג) כתוב אל תתן בלבבך קנאה שזו היא חולה רעה שאין לה רפואה בל הנמצא בארץ צומח ושואף כח ממנה ואמנם הכל אפשר לאבדם חוץ מן עצמה של האדמה גם אם תשרש אותה במקום אחד הנה עדיין ישאר עפר הרבה

במקום אחר וכן הוא הענין במדה רעה שאי אפשר להשרש אותה לגמרי אמרו הז"ל על אדה"ר שעשה תשובה ק"ל שנה שפירש מן האשה ואח"ב כתיב (בראשית ד כה) וידע אדם עוד את אשתו ואמרו חז"ל שם ברש"י שנתוספה לו תאוה על תאותו מדה רעה אי אפשר להכרית כליל כי חזקה היא מאוד מן עבירה אפשר להפרש אבל לא ממדה רעה 

כתיב (דברים כט יז) פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה דאגת משה היתה בעיקר שמא יש בישראל בעל שורש רע משה לא היה מתירא כ"כ מעבירות שבישראל אלא מן שורש של עבירות כי שרשים אי אפשר לכלותם כי גם אם חופרים אחריהם במקום אחד וגם שורפים שם השרשים הנמצאים שמה אבל עדיין יש להם ספיחים במקום אחר כל עיקר דאגת משה רבינו היתה שמא ישנם בישראל מדות רעות הוא ענין שורש פורה ראש ולענה וזהו גם כן ענין הרהורי עבירה קשים מעבירה יומא כט כפי שביארנו שחספא חשובה ממרגניתא בגמ' (חגיגה סו) איתא דאשכחיה שמואל לרב יהודה דהוה בכי כשקרא בכתוב (ישעיה לג) איה סופר איה שוקל על דואג ואחיתופל שהיו שונין ג' מאות הלכות במגדל הפורח באויר ותנן (סנהדרין צ ע״א) וכו' אין להם חלק לעוה"ב אנן מה תהוי עלן א"ל טינא היתה בלבם עיי"ש טינא זהו מדות ורואים אנו מכאן יסוד נורא כי תורה מגינה ומצלא בפני עבירה (עיין סוטה כא) ואינה מגינה בפני מדות

Similarly, Daas Torah, Bamidbar, Balak, Maamorim, page 220.

הבאנו במאמר הקודם מה שאמרו בגמ' חגיגה על דואג ואחיתופל שלא הגינה תורה עליהם עיי"ש רש"י ד"ה אחר מפני שהיתה טינא בלבם ובסנהדרין קו אמרה כן הגמ' בלשון שהקב"ה ליבא בעי עיי"ש והוא אותו הענין שביארנו במאמר הקודם ענין של מדות רעות הנתונים בלב האדם והסקנו מכל זה יסוד נורא כי תורה מגנא ומצלא בפני עבירה ואינה מגינה בפני מדות רעות וזוהי הבנת הדברים כי מדות שהן קודמות לתורה ומצוות ואם רעות הן הלא אין יסוד לכל התורה ואיך התורה תציל אותן כי הלא אם אין יסוד אין בנין ומי זה יגן ויציל

All this from Reb Yerucham is Reb Yisrael Salanter's shittah that limud hatorah even with the greatest ameilus is not enough.  You have to learn mussar and dedicate yourself to mussar and be a baal mussar, because otherwise your middos ra'os will remain as they are and you will never overcome them.

There are plenty of examples of this idea in Chazal:
Mechaber YD 246:7

אין מלמדין תורה לתלמיד שאינו הגון, אלא מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ובודקין אותו, ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו.

and the Rambam he's quoting, in TT 4:1

אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו. או לתם. אבל אם היה הולך בדרך לא טובה מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ובודקין אותו ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו. אמרו חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זרק אבן למרקוליס שנאמר כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד. אין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו. וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה אע"פ שחכם גדול הוא וכל העם צריכין לו אין מתלמדין ממנו עד שובו למוטב. שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא. אמרו חכמים אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו אם לאו אל יבקשו תורה מפיהו:

Then on the other hand you have the intro to Medrash Eicha

ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו – הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה המאור שבה היה מחזירן למוטב

To be perfectly honest, Tzemer looks pretty good to me too.

Mattos, Bamidbar 28:15. Psak Halacha and Truth

Rashi from Chulin 60– Hashem asks that we bring a korbon to be mechaper for Him for His having diminished the Moon during the Ma’aseh Breishis.

Reb Moshe in Kol Rom III and other places: this is a mussar haskeil that when deciding between two sides, a decision for one does not necessarily mean that the other is without merit and truth. There are times when a decision has to be made, and the decision accepts the primacy of one side over the other, but this does not invalidate the truth of the other. Dayanim have to remember this when presiding over a case involving a dispute either in civil law or halachah.

In the Teshuvos, EH IV:34 page 78, Reb Moshe he talks about hysterectomies. Of course, male castration is an issur de’oraysa pursuant to the passuk in Emor  ובארצכם לא תעשו. The question is what the halacha is in the case of hysterectomy. The Gaon, based on his understanding of a Sifri, holds that this, too, is an issur lahv de’orayso. The Gaon, however, is a daas yachid. Reb Moshe brings that the Shach at the end of YD 242, in Hanhagos Hora'ah, brings a Bach that even in an issur de’araysa, you can be someich on a daas yochid against a rabbim in cases of tzaar gadal or hefsed merubah. The Shach disagrees with the Bach, and holds that’s only true in cases of an issur de’rabbanan. However, the Taz in 293:4 does hold like the Bach even in issurim de’oraysa. Since there is a machlokes Achronim whether hysterectomies are an issur deoraysa or derabanan, Reb Moshe is mattir in cases of Tza’ar Gadol. (Obviously, one would need shimush talmidei chachamim to know what comprises tza’ar gadol. This is highlighted by the fact that he assered in EH III:12, and he explains here that the difference was based on the facts of the shailos.)

The Bach is based on a Tshuvos HaRashba I:253, who discusses the Gemara in Nidah 9b that says

ת"ר מעשה ועשה רבי כר"א, לאחר שנזכר אמר כדי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק. מאי לאחר שנזכר? אילימא לאחר שנזכר דאין הלכה כר"א אלא כרבנן, בשעת הדחק היכי עביד כוותיה? אלא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, ומאי לאחר שנזכר, לאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים פליגי עליה, אמר כדי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק

The Rashba:

תחילת כל דבר אומר שאין אומרין כדאי הוא פלוני לסמוך עליו בזמן שיש גדול ממנו בחכמה ובמנין, דהלכה פסוקה היא דהולכין אחר הגדול בחכמה ובמנין (ע' ע"ז ז.- המעתיק). ואפילו בשעת הדחק אין סומכין על הקטן בחכמה ובמנין, וכן במקום מחלוקת יחיד ורבים, אא"כ שעת הדחק שיש בו הפסד מרובה או כיוצא בזה , וכמ"ש בפ"ק דנידה ועשה רבי כר' אלעזר. לאחר שנזכר אמר כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק. ואקשינן מאי לאחר שנזכר, אילימא לאחר שנזכר שאין הלכה כר"א אלא כרבנן, בשעת הדחק היכי עביד כוותיה? אלא דלא איתמר לא הלכתא כמר ולא הלכתא כמר, ומאי לאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים פליגי עליה אמר כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק. ואמרינן התם מאי שעת הדחק איכא דאמרי שעת בצורת הואי איכא דאמרי אפיש עובדא וחשו רבנן לפסידא דטהרות

The Rashba is brought by the Darkei Moshe YD 9 and in the Mapah CM 25:2, where he says

אם הוא בהוראת איסור והיתר, והוא דבר איסור דאורייתא – ילך לחומרא, ואי דבר דרבנן – ילך אחר המיקל, ודוקא אם שני החולקין הן שוין, אבל אין סומכין על דברי קטן נגד דברי גדול ממנו בחכמה ובמנין אפילו בשעת הדחק אא"כ היה גם כן הפסד מרובה, וכן אם היה יחיד נגד רבים הולכים אחר רבים בכל מקום

Poskim do not rely on the Bach and the Taz by an issur deoraysa (see, for example, Chazon YD 150:3-4, although I believe that it has been used in cases of Agunah.) But still -the Bach is amazing. What does psak halochoh mean? If you can be mattir when there is hefsed merubah, what does it mean when you pasken issur under normal circumstances? How does tza’ar or hefsed affect your decision? If you’re paskening it’s assur, then it’s assur, isn’t it? Apparently not, according to the Bach and Taz. If there’s a daas yachid to be meikil, the fact that you generally pasken like the rabbim le’chumroh is a din in how to pasken when you have two shittos that are both emes on some level. But where there’s a hefsed merubah or tzaar gadol, then you can be someich on the daas yochid, because that is also true. So it seems to me that if a person was oveir on a psak lechumrah, and he said, I’m going to be meikil like the opinions that are mattir, even though the posek has determined, in his own mind and on the basis of his understanding of what the majority hold, was he oveir on an issur de’oraysa? Maybe not. It seems that he was just over on the procedural rules of psak halacha.

There is an expression in the US, "Hard cases make bad law."

This is clearly a risk benefit analysis. The decision whether to endanger yourself depends on the problem you're facing. If a person has a minor ailment, he is not going to take a medicine that has a one percent chance of killing him. If his ailment is life threatening, or extremely painful, then he might take a chance with a treatment that entails some risk of death or damage because it might cure his disease.  Does psak mean that even if there is a clear majority of poskim say assur, we still acknowledge that we don't know with certainty who is right. If nobody is mattir lehalacha, like Reb Eliezer's rule that tipas dam requires shiva nekiim, or it is only Beis Shammai, then it is a certainty. For practical purposes, there is no daas yachid. But if a respectable minority, or even one poseik, is mattir, we recognize that he might be right, but relying on him is a risk - he is probably not right. Exigency changes the balance. The degree of acceptable risk depends on the danger or pain or financial loss you are facing.

Maybe psak addresses the Tzura of Klal Yisrael more than what is correct or incorrect. Klal Yisrael does a certain thing in a certain way. As the passuk in Chabakkuk 3:6 says, הליכות עולם לו. The olam, Klal Yisrael, does it in a certain way.  That individuals, under hard circumstances, do differently, does not change that fact.

Or perhaps the pshat is that the din of psak is to preserve the path of the Torah, not the individual mitzvah. In other words, psak is not necessarily a guarantee of truth: when you seek a psak, or you study a question and pasken, your true quest is to sincerely seek the answer to your question in the Torah. What you come out with doesn’t really matter. The main thing is to seek to live your life ahl pi dinei Torah. Halacha is a mehalach.

That is probably not the real meaning of the word. It is also used for dinim there is no safeik on, like הלכה למשה מסיני. The Aruch says the word Halacha means something that walks forever through time - ancient and enduring, a path that continues without end.

The Aruch:

הלך (גאנג ארט פערכהייט רעכט געריכטס ארדנונג)

בערך תלמוד פי' הלכתא דבר שהולך ובא מקודם ועד סוף או שישראל מתהלכין בו 

כאשר תאמר בל' ישמעאל אל סירה 

ב"מ צג שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה 

Here is what R Elya Bachur says in his Sefer HaTishbi. It is followed by a footnote there from R אליעזר בן מנחם שמואל הרשטיק .

אליהו בחור (לויטס) בספר התשבי

הלכה 

הלכה למשה מסיני (פאה פ"ב מ"ו ) והלכה כפלוני (מנחות מח:) וכן הרבה והוא ענין משפט ודת, וכן תרגום של כמשפט הזה (יהושע ו טו) כהלכתא הדין, והשתיה כדת (אסתר א ח) ושקיותא כהלכתא וכלשון אשכנז ליץ ובלעז ליצייון 

פירוש ״רגלי מבשר״ שם

בשרש הלכה. והלכה מלשון הילוך וכן כתוב בכתבי הקודש בליקוטים מספר צמח צדיק מהקדוש רמ"מ מוויזניץ זצללה"ה זי"ע ועכ"י [זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל] בפירוש הלכה כבית הלל עיין שם ונקראים מנהגי התורה חוקותיה ומשפטיה הלכות לפי שהם הדרך הנכון שילך בם האדם ולא בזולתם, ועל ענין זה כתוב בתורה (דברים כח ט) והלכת בדרכיו ובתרגום ותהך באורחן דתקנן קדמוי. וכן (מלכים א׳ ח נח) ללכת בכל דרכיו למהך בכל ארחן דתקנן קדמותי ור"ל אע"פ שיש דרכים הרבה בכל דבר אין לך לבור דרך שתרצה וכן הלכה כפלוני כלומר הדרך הנכון בדבר זה הוא כפלוני ולא כדברי החולק והאריך בדברים אלו ביין לבנון 

וגם אני בעניי כתבתי במילי דאגדתא אשר לי דברים ראויים בזה

ומאוד תמהתי על מסדר הגיטין שמביא בהפלאה שבערכין שרש הך שלא ידע פירוש למהך המובא בתרגום רבות פעמים ובברכות לא אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה בהגהת מהר"ץ שם מביא הרבה ראיות דמיקרי הלכה אע"פ שאינו אלא אגדה ובהגהת מהרש"ש בכתובות בסופם על הרא"ש פ"י דמצינו לשון והלכתא שאינו לפסק הלכה עיי"ש 

,

I take no responsibility for what follows, but here is what Shaul Lieberman has to say about the etymology of the word Halacha.
Before posting it, I recommend this pithy description (by CR Wayne Allen) of the ambivalence that characterized that great and confounding mind.
This is footnote 3 on his essay "The Publication of the Mishnah."

The origin of this word is not definitely established. Leopold Wenger (Canon in den romischen Rechtsquellen und in den Papyri) undertakes to prove that canon as regula iuris (see pp. 47-71) derived its meaning from canon, rent annually paid by the tenant to the land owner and canon, land tax paid to the government. "The characteristic features of the economic and financial canon are that its amount is fixed beforehand as a regular, annual payment which, on principle, is unchangeable. These features are the bridge which connects the two meanings of the term. Canon as synonymous with regula shows the same traits as the various payments covered by the term: stability, regularity and fixedness, although moderation is not excluded." (A. Berger, Seminar VII, 1944, p. 96). Although Wenger's study covers a later period (canon as land tax is not attested by sources earlier than the fourth century C. E.) his research and reasoning may perhaps elucidate our term. In Ezra (4:13 passim) the tax הלך  is mentioned. It has been identified (see Gesenius-Buhl, s. v. הלך ) with the Babylonian ilku (tax) which is already extant in the laws of Hammurabi. From the Aramaic Indorsements on the Documents of the Mura§0 Sons (A. T. Clay in Old Testament and Semitic Studies in Memory of W. R. Harper I, p. 308, No. 26; p. 316, No. 48) we learn that a land tax was called הלכא. Hence it is possible that the term הלכה, regula, fixed rule (הלכה קצובה), has its origin in the name of the fixed land tax.
In practice הלכה has the same meaning as Opos (literally "boundary") which means regula, and especially a statement of the law, a juristic principle, in antithesis to case law (מעשה), see F. Schulz, History of Roman Legal Science, p. 137, n. 4. The Rabbis (Sifre II 188, ed. Finkelstein, p. 227) interpreted the verse (Deut. 19:14) "Thou shalt not remove thy neighbor's boundary11 ( גבול.
The Septuagint and Symmachus render it dpia) as a reference to the deliberate change of the traditional halakha (See Lieberman, Tosefeth Rishonim IV, p. 52). Comp. also Dionysius of Alexandria quoted by Eusebius, Historia Eccles. VII. 7. 5 and A. Rahlfs, Septuaginta Studien I, 1904, p. 76.

In fact, in the case of par he’elam davar shel tzibbur, the Gemara in Horyos says that Beis Din brings the korban only when the psak was shown to be false, not where the balance of votes moved from heter to issur on a question of logic or precedent. If, however, there are individual dayanim on the court who maintain the previous psak, it would seem that, again, it is a procedural determination, not a finding of truth.


Coincidentally, I realized that something I posted ten years ago, about the tension between nekama against Midian and Moshe's need to be makir tov, follows this path as well, especially with R Chaim Brown's comment at the end of that post.

Mattos. Marital Peace - At What Price?

Bamidbar 30:11. One of the methods of nullifying an oath (neder or shevua) is Hafara. Hafara allows a father of a single girl, or the fiance of an arusa, or a husband, to nullify  a woman's oath where it might otherwise affect the relationship. Reb Meir Simcha here asks why the Hafara of a Shevu'ah is only mentioned explicitly in the case of a married woman but not where she is a pnuyah or an arusa. He answers by using Rav Assi in Nedarim 22b. 

Rav Assi says that a Beis Din must not accept requests to annul a shevu'ah when the person had used Hashem's name in his declaration. Such an oath is so severe, and the chutzpah to use Hashem's name is so reprehensible, that we don't want to alleviate the problems that arose because of such intemperate behavior.  (A Shevu'ah usually includes Sheim Hashem, while a neder usually does not. See Rashi, Tosfos, and the Rosh in Nedarim 22b.)

Rav Assi allows one exception to his rule. He says that you can be mattir or meifir only where it involves Shalom Bayis, because Shalom Bayis outweighs Kvod HaSheim.
Rashi -

חוץ מקונם אשתי נהנית לי. שאפילו נדר באלהי ישראל שאין אשתי נהנית לי נזקקין להתיר לו לפי שאמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים בידים לעשות שלום בין איש לאשתו לא כ"ש

We do not pasken like Rav Assi. Beis Din or the male guardian are mattir/meifir even a Shevuah with Hashem's name.  As the Bach says,

מי שנדר ונתחרט וכו' בפ' ד' נדרים (דף כ"ב) א"ר יוסי אין נזקקין לאלהי ישראל (פי' אין נזקקין להתיר לו נדרו לפי שנדר חמור הוא) ואע"ג דלשם (בדף כ"ח) אסיקנא דלב"ש אין שאלה בשבועה ולב"ה יש שאלה בשבועה והלכה כב"ה היינו דוקא בשבועה גרידא בלא הזכרת השם אבל כשהזכיר השם חמיר טפי והכי משמע מלשון הרא"ש שכתב אין נזקקין לאלהי ישראל כיון שהחציף פניו להזכיר השם ובתר הכי אסיקנא אמר רבא א"ר נחמן הלכתא נזקקין לאלהי ישראל והא דקאמר נדר באלהי ישראל לאו דוקא נדר דהא באלהי ישראל שבועה היא ולא נדר וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מהלכות שבועות אחד הנשבע וכו' ואפילו נשבע בשם המיוחד בה' אלהי ישראל ונחם ה"ז נשאל על שבועתו וכ"כ הסמ"ג:

Although we don't pasken like Rav Assi, the underlying idea is certainly true. Where the person had used Hashem's name in the Shvu'ah/Neder, Beis Din, or the husband, should think twice about being mattir/meifir.

With this, Reb Meir Simcha explains that the Torah only mentions the din of annulment of a Shevuah in the context of a husband and his wife to teach us that only where a marriage is at stake, to preserve Shalom Bayis, should we be mattir such an oath.

Reb Meir Simcha

ואם בית אישה נדרה כו׳ בשבועה. הא דהזכיר שבועה גבי נשואה לא גבי נערה בבית אביה לא גבי מאורסה, יתכן עפ״י מה דאמרו פ״ג דנדרים אין נזקקין לאלדי ישראל אלא משום שלום בין איש לאשתו, כן למדה לנו התורה שלא יפר אב וארוס ובעל שבועה,  רק משום שלום בין איש לאשתו בעל מפר לאשתו שבועה. ודוק:

So here's the question, Rabbis.

A woman comes to you and says that she had a baby boy a few weeks ago. Her husband is joyously planning a pidyon haben because he thinks (cue Dragnet theme) that it is her first child, petter rechem. What he does not know is that his wife, a baalas teshuva, had previously been pregnant and had aborted/miscarried the fetus, and is not in the parsha of pidyon haben. The bracha that he would make would be a bracha levatalah.

The woman, obviously a baalas yiras shamayim, tells you that she does not know what to do. She is certain that if she tells her husband about her past, and certainly when he realizes that she had intentionally hidden her past from him, he will divorce her.

So, what do you tell her? Let her oblivious husband make a bracha le'vatalah in order to preserve Shalom Bayis?

Life being what it is, this shaila has been asked many, many, times, in one form or another. I have two answers here, one from Rav Elyaishiv (where it was the Kohen that knew the history) and one from Rav Ovadia Yosef (where it was the woman herself who came to ask.) I also have one attributed to Rav Wosner (where the husband knew what was going on, but if the truth got out it would be painfully stigmatizing for them both.) For the moment, I'm just posting the Hebrew and writing b'kitzur. If I have time I'll discuss it at greater length, and there's plenty to discuss, and plenty that bothers me about the whole question.
For example,
1. What right do the poskim have to even think about the question? The husband was defrauded. Isn't he entitled to know he was cheated and did not get what he thought he was getting? If she was stealing his money, would Sholom Bayis be a hetter? What if she told him she was a big meyucheses from the Pyannytzer Rebbe  but she is really a שתוקי or an אסופי? Is Shalom Bayis mattir fraud? (Yes, I know that this is the minhag Yisroel. I've seen it plenty of times. Plenty of kesuvos say Besulta when they should've said Itsa, and it's a good thing that you don't write the age of of the Chassan or the Kallah in Kesuvos.)
2.  How does this relate to the white lies people promulgate in Shidduchim? As is obvious from Reb Meir Simcha, preserving a marriage is much more important than bringing a marriage about. (Thank you, Reb Avrohom Wagner.) 
But to what extent can you mislead someone in order to encourage a marriage?
Reb Moshe OC IV 118 doesn't say you shouldn't start by telling tell the other party negative information, but instead you can wait till he knows you as a good person so he will put the information in that context. But eventually you certainly have to tell him!

ובדבר אם צריכה את להגיד להבחור שירצה לישא אותך לאשה, ודאי את צריכה לגלות לו, אבל אינך צריכה להגיד לו בראיה והכרה דפעם ראשונה שעדיין לא ידוע אם ירצה בכלל השידוך וממילא אסור אז להגיד לו, ורק אחרי שתדעי שרוצה לישא אותך בברור שכבר אמר לך ודבר בדבר הנישואין, צריכה את לומר רק בזה שנזדמן איזה פעם בשעה שלא היה לך כובד ראש כל כך לעמוד נגד המפתה בדברי רצוי ופתוי הרבה ותיכף נתחרטת ומצטערת על זה שאירע דבר כזה עד שיכיר מדבריך שאין לו לחוש שיארע גם כשתהא נשואה לו, ואז מאחר שהוא רוצה בך מפני שהכיר המעלות שלך לא יחזור בו בשביל זה שאירע איזה פעם מאחר שיכיר אותך לנערה שומרת תורה ומצותיה שיש להאמין שלא חשודה את שוב בזה ותהי' אשה מסורה לבעלה כדין התורה. 

3.  Is there not an issue of Mekach Ta'us, in which case we're preserving the Shalom of non-Bayis. Obviously, you wouldn't declare the marriage batteil on that basis, because that's not what we do bizman hazeh, but isn't there a strong basis to be chosheish that there is no legal state of marriage?
4.  If there is an issue of Mekach Ta'us, isn't there an ongoing problem of living together without marriage? Even though the oblivious husband is a shogeig, there's still an anan sahadi that אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. And for the wife, it's meizid. Maybe nebach a meizid, but meizid nonetheless.

It is possible that if there weren't a child involved the responses would be different. I don't know.


Back to the question and how it's addressed by the poskim.

Rav Eliashiv, in He'aros on Sukkah 53b, page 258, says the Kohen must tell the husband. Shalom Bayis does not allow Bracha levatala.

מעשה בא לפני בפלוני שרוצה לפדות בנו בכורו שלדעת אותו פלוני הוה זה הנולד פטר רחם של אמו וזה הכהן יודע שקודם שנשאת זאת האשה לפלוני הרתה לזנונים והפילה אותו וולד ושמרו זה המעשה בהסתר שאפילו בעלה אינו יודע זאת ועכשיו אם יוודע זה לבעלה שהרתה קודם שנשאת לו ודאי שיגרשנה. ובא אותו כהן לשאול אי צריך לספר לבעלה כדי שיצילו מברכה לבטלה, או שלא יספר לו. 

Answer -

ודאי שאין שום היתר להתיר לאותו פודה בנו שיברך ברכה לבטלה אע"פ שע"י שיגלו לו יופרע שלום ביתם 

Here is a condensed version of the condensed version of his reasoning. He brings a Tshuvas HaRema 110:10 that brings from R Hai Gaon that a man cannot be oiver the Shevuah he made to divorce his wife. His reasoning is unclear, and R Yosef Shalom does not like the Rema's pshat. RYSE says the pshat is as follows, and the application of his pshat is to be machmir. 

והיה נראה לבאר דעת רב האי גאון בדרך אחרת דהנה מצינו בהשקאת סוטה דין של ונזרעה זרע"' ודרשינן בגט' סוטה כו א אי היתה עקרה יולדת בנים וכר ולכאורה דינא דהשקאת סוטה איבא בתרי אופנים חדא שעצם היחוד היה בהיתר וכגון בת עם אביה או בנה או עם שני אנשים דעצם היחוד לא היה באיסור רק כיון דקינא לה אפילו בכי האי גוונא משקה אותה ועוד גוונא באופן שהיחוד עצמו כבר היה באיסור והרי התורה איירי בכל גווני ובהאי גוונא שהיה איסור ביחור חזינן דאף שהתייחדה באיסור והרי אף אם לא זינתה מ"מ עבירה בידה אעפ"ב כיון דהיה כאן חשד שוא והיה כאן גדר הלבנת פנים ושפיכות דמים במשך תקופה זו נתנה לה התורה שכר של ונזרעה זרע  

ולפיייז נראה לבאר דזוהי כוונת רב האי גאון דדוקא בסוטה שיש כאן עוד נושא של בירור הספק דהיינו להצילה מידי הלבנה חוץ ממה שיש כאן נמי ענין של שלום בית דוקא בכה"ג הותר האיסור של מחיקת השם משא"ב התם בשבועה ודאי שאין שום היתר משום שלום בית לבד ומה שאחיתופל למד מזה ק"ו היינו שבהצלת כל העולם ודאי שיותר דומה להתם כיון דיש כאן הצלת עולם ושייך ק"ו ומה שילפינן לה נמי לדחות עשה דשילוח הקן נראה דודאי לגבי מאי אולמי' האי עשה מהאי עשה ודאי דיש כאן אולמי' וזה מה שהביא דוגמא מסוטה שמצטרף הענין של שלום בית לענין של הצלה מהלבנה וחזינא דיש לזה משמעות א"כ ממילא אולמי' דהאי עשה דמצורע מהאי עשה דשילוח הקן ודי לן בזה 

וא"כ בנידון דידן לגבי איסור של ברכה לבטלה ודאי שאין שום היתר להתיר לאותו פודה בנו שיברך ברכה לבטלה אע"פ שע"י שיגלו לו יופרע שלום ביתם וברור 

Rav Ovadia, Yabia Omer YD VIII, advises silence.

נשאלתי אודות אשה שבהיותה צעירה פנויה חיתה חיי אישות עם בחור אחד ונתעברה ממנו, וכשהוכר עוברה הלכה אצל רופא אחד ועשה לה הפלה מלאכותית, ואח"כ עברה משם לעיר אחרת, וחזרה בתשובה שלימה בשמירת תורה ומצות, ונישאת לבחור ישיבה החרד לדבר ה', וחיו יחדיו באהבה ואחוה שלום וריעות, ונתעברה ממנו וילדה לו בן זכר. והנה הביע רצונו לקיים מצות פדיון הבן כהלכת גוברין יהודאין, כי לא ידע שקודם נישואיו עם אשתו, נתעברה כבר מאיש אחר והפילה כשהוכר עוברה, והאשה באה אל הרב המקומי וסיפרה לו כל מה שאירע לה קודם נישואיה לאברך הנז', ושאל הרב האם חייב הוא להודיע לבעלה, כדי להצילו מעון ברכות לבטלה של פדיון הבן, למרות שאם יודיע לו כל הקורות לאשתו קודם נישואיו, יופר שלום הבית, ועלול הדבר קרוב לודאי שתפרוץ ביניהם מריבה וקטטה, ואחריתה מי ישורנה, שאולי יבאו גם לידי גירושין, או שמא יש לומר גדול השלום שאפילו שם שמים שנכתב בקדושה נמחק מפני השלום, (סוכה נג ב), ולכן שב ואל תעשה עדיף... 

לכן טוב שלא לגלות לו ולא כלום, כדי שלא לגרום חשש גירושין בין הזוג, ועכ"פ ודאי שיהיו מריבה וקטטה וביטול שלום הבית, וגם בזיון גדול לאשה ולמשפחה. וגם לילד הנולד יגרום הענין להוצאת שם רע, שיהיה שיחה בפי הבריות עד עולם וכו', הילכך יניחו לאבי הבן לעשות הפדיון עם שתי הברכות, שגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה, וכיו"ב כ' הנוב"י קמא (חאו"ח סי' לה), שיש לסמוך בזה על הרא"ש דס"ל שבשוגג א"צ להודיעו. וכ"ש בנ"ד דהוי איסור דרבנן בלבד, והרי אם יגלו הכל להאב יצמח מזה בזיון ופגם גדול, והתורה התירה למחוק שם שמים שנכתב בקדושה כדי לעשות שלום בין איש לאשתו, אלא יניחו את האב שהוא אנוס בדבר לעשות הפדיון בברכות, ויחיה עם אשתו בשלום ובמישור בהשקט ובטח. ושו"ר שכ"כ בשו"ת לחם שלמה (חיו"ד ח"ב סי' נג). עכת"ד. הנה לפנינו כמה מאחרוני זמנינו  ובדור שלפנינו שפסקו להתיר. ודבריהם נכונים, שגדול השלום. ונכון שהרב המקומי שנוכח בשעת פדיון הבן, והיודע את כל פרשת העיבור, יבקש מהכהן שידלג על כל השאלות השגרתיות לאשה האם הפילה איזו פעם? וכו'. לבל תצטרך לשנות מפני השלום, בפני הקהל הרב הנמצאים שם בשעת הפדיון. [וכעת ראיתי לידידי הרב הגאון הראש"ל רבי אליהו בקשי דורון שליט"א בספרו בנין אב ח"ב (סי' נד - נה) שדן ג"כ בשאלה זו, והעלה כאמור לעיל. ע"ש]. סוף דבר הכל נשמע שאין להודיע לבעל ולא כלום ויקיים מצות הפדיון בברכות, ומכאן ולהבא חושבנא טבא. והנלע"ד כתבתי

Rav Shmuel Vosner is also quoted  (רחמי הרב עמ' קצח-קצט) as being meikil, but it's not in the Shevet Halevi. The case, as brought down there, was that the husband knew, but their friends didn't, and it would be a painful bizayon if the information got out. So Rav Vosner said that if possible, the husband should say "Lamdeini chukecha" while everyone is saying "Baruch Hu ubaruch shemo," but if he has to, he can make a bracha levatala because of kavod habriyos.