Baalei Mussar

 I recently was talking to a scion of the Novarodoker dynasty, and I learned a remarkable thing. 

I said that my father zatzal was a baal mussar. As years pass after my father's petirah, I realize more and more what a great man he was. I always knew that he saved many lives during the war, and fed and clothed and healed many bnei Torah in Samarkahnd when so many were dying in the streets of exposure and starvation. I always knew that he led a group of Yeshiva-lait from Russia to Soviet Asia - my mother's first notice of my father was at a gathering in Moscow, where the olam was trying to figure out what to do, and she saw his stand up and point to the east and say better to go to Uzbekistan rather than starve in Moscow.  I always knew he was from the best talmidim in Slabodkah - he learned bechavrusa for ten years, all day and all night, with Reb Leizer Platzinsky, the alter's grandson, who had his choice of chavrusas.  And the Rogatchover said "Der Yekke ken maseches Shabbos!" But only with the passage of time have I realized what a great Baal Mussar he was. He never said a bad or vulgar word or lost his temper, but he was a lion in business and in yashrus. He never took a penny that might not have been his. He dedicated his life to learning Torah and harbotzas Torah. He treated his wife with the greatest respect and deference under very challenging circumstances. A friend of mine, Reb Dov Peikus, is a nephew of Reb Aharon and Rebbitzen Ella Soloveichik, and he lived in their house for a year before his uncle's yeshiva had a dormitory.  He told me that his uncle never referred to my father by his first name. In all the private conversations in the house, he was always Rabbi Eisenberg. Reb Ahron! Who knew Yerushalmi Baal Peh!

When I said this, that I only now realize what a Baal Mussar my father was, the reaction was  immediate and dismissive - he was a great man but he was not a Baal Mussar at all.

So I learned that even, and perhaps especially, in the great Mussar families, the insularity and provincialism that characterizes Jewish communities is alive and well. He was not a Baal Mussar. We are Baalei Mussar. 

It's a remarkable thing. Evidently, you can be a noach lichos and noteir eiva and kasheh leratzos and rodeph kavod and betza and meracheik krovim, but you can be a Baal Mussar anyway, because all these things, whether you, ignoramus that you are, realize it or not, are really lesheim shamayim and davka what a Baal Mussar should do.

The Holiday Between Shavuos and Rosh HaShanna

 Rab Schwab in Maayan Beis Hashoeiva in Emor (Vayikra 23:22) discusses the Medrash brought there by Rashi.

ובקצרכם. .......... אָמַר ר' אַבְדִּימֵי בְּרַבִּי יוֹסֵף, מָה רָאָה הַכָּתוּב לִתְּנָהּ בְאֶמְצַע הָרְגָלִים — פֶּסַח וַעֲצֶרֶת מִכָּאן וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְחַג מִכָּאן — ? לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה לֶעָנִי כָּרָאוּי, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהִקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו בְּתוֹכוֹ (ספרא):

Why does the Torah see fit to interpose the laws of Leket, Shikchah, and Pei'ah, here, in middle of the description of the holidays of the year? To teach you that one who gives matanos properly to aniyim, it is as if the Mikdash was built in his days and he brought his korbanos in the Beis Hamikdash.

Rav Schwab asks, what is the connection between matnos aniyim and binyan habayis? And whatever the connection is, why is it taught specifically here?

He answers the second question first. These seemingly incongruous pesukim actually fit here perfectly, because they refer to a holiday that occurs between Shavuos and Rosh HaShannah. That holiday is Tisha Ba'av. 

The passuk in Zechariah (8:19) says

כה אמר יהוה צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו

What we experience as a day of mourning for the destruction of the Mikdash will transform into a celebration, because the Mikdash will be rebuilt on that very day.

Who will rebuild it? Mashiach ben David. David Hamelech owes his existence to Rus and Boaz. We see in Megillas Rus that their relationship stemmed from the mitzva of Leket Shikcha and Pei'ah, the Matnos Aniyim that are mentioned in this no-longer-incongruous passuk. Thus, the Binyan Habayis directly relates to Matnos Aniyim.

(Liberties taken, not all from Rav Schwab.) The point is that there is a holiday between Shavuos and Rosh Hashannah, where the Torah inserts these pesukim. But it is a phantom holiday, amorphous and mutable. If Klal Yisrael lovingly cares for the poor and friendless, then it will be a joyful holiday of Binyan Beis Hamikdash. Unfortunately, in our current circumstances, it is a lugubrious commemoration of the consequences of selfishness and sinas chinam. 

With this, he says, we understand the old minhag of the young women dancing in the vineyards on Yom Kippur and the fifteenth of Av. Bishlema Yom Kippur, we understand that the men will not have improper thoughts, and their interest in a good shidduch will be l'sheim shamayim. But the fifteenth of Av? Isn't this an invitation to improper thoughts and sin? 

The answer is that Tu Ba'av will be the seventh day of a holiday that begins on Tisha Ba'av, with intermediate days of Chol Hamoed, just like Pesach and Sukkos. At the finale of this wonderful holiday, young men and women will be inspired to seek a match that will enable a lifetime of Zikui Harabbim and Avodas Hashem. (Yes, I know that this minhag from the Mishna predates Mashiach by several millenia. So Tzorich Iyun.)

This is a wonderful pshat. I just saw something from the Ari zal that while slightly different, is essentially the same and also fits perfectly into Rashi's Sifra in Emor. The Ari zal in LIkutei Torah Ki Sisa, Shemos 32:5, says

ויאמר חג לה' מחר הנה תימא גדולה בדבר זה וכבר תרצו ז"ל מלת ויבן מזבח לה' שכונתו לש"ש הי' אך החג הזה מה יאמר בו ואיך כתבה תורה פלסתר ואיך יצאו דברים כאלה מפי אהרן אמנם סוד הנמרץ בזה כי העגל נעשה בי"ו בתמוז ובי"ז נשתברו הלוחות ועתיר הקב"ה להפכם ליו"ט נמצא כי חג לה' מחר כי יש מחר לאחר זמן וכ"מ בדרז"ל

So the Ari is saying that the yomtov will begin on Shiva Asar and end on Tisha Ba'av, while Rav Schwab is saying that it will begin on Shiva Asar and end on Tisha.  Many ask that it is odd that the ikkar yomtov, Tisha Ba'av, would end the holiday, because on the Yamim Tovim that we have, the ikkar simcha is at the beginning. In any case, Rav Schwab was unaware of the this Kisvei HaAri, but his view of the future yomtov is more understandable, that it begins on Tisha Ba'av and ends on Tes Vov Ba'av.

When I said this at the table, one of my grandchildren asked me, "If the Torah calls it a moed, then why don't we make havdalah?" Good point, and I imagine that when Zechariah's nevuah is fulfilled, we really will make both havdalah and kiddush. The answer is that unlike tachanun, havdalah is not talui in Moed alone, it also requires that you are going from issur melacha to hetter, or greater issur to lesser issur. Moed it may be, but there is no metziyus of issur melacha.

Reb Chaim said an interesting hearah. The Mecholos on Yom Kippur and the fifteenth of Av seem to have been davka in the environs of a Mikdash or Mishkan. The Mishna says בנות ירושלים, and the passuk in Shoftim 21:21 also mentions davka the young women of Shiloh, where the Mishkan was at that time.

וּרְאִיתֶ֗ם וְ֠הִנֵּ֠ה אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֮ לָח֣וּל בַּמְּחֹלוֹת֒ וִֽיצָאתֶם֙ מִן־הַכְּרָמִ֔ים וַחֲטַפְתֶּ֥ם לָכֶ֛ם אִ֥ישׁ אִשְׁתּ֖וֹ מִבְּנ֣וֹת שִׁיל֑וֹ וַהֲלַכְתֶּ֖ם אֶ֥רֶץ בִּנְיָמִֽן׃

So it is very yitachen that it was only in those places, in the light of the Aron Hakodesh and the avodah, that these dances could take place in purity.  

He also pointed out what Reb Chaim Kanievsky says in his Taamah Dikra here on the relevance of Matnos aniyim in connection with Rus and Naami.

ובקצרכם וגו' לעני ולגר תעזב אותם. עי' בתו"כ למה כתובה פרשה זו כאן שכבר כתובה בפ' קדושים, ואפשר לומר עוד שרמזה כאן התורה למעשה רות שהיתה גיורת ולקטה הלקט לכן כתיב לעני ולגר והיא באה בתחלת קציר שעורים (ואמרו במדרש שזה קציר העומר) ולכן סמכו כאן לקציר העומר, ולגר עם האות שלפניה ושלאחרי' אותיות לגיורת, ויש כאן עוד רמזים לזה ולגר תעזב, תעזב אותיות בעז והת' עם ראש וסוף תיבת ולגר אותיות רות, לעני ולגר תעזב אתם בגימטריא זו נעמי ורות המואביה כלתה. 

Putting the Taama Dikra togther with the Mayan Beis Hashoeivah tremendously enhances both.  Kideamri inshi, 

אז מ'גייט אויפן ריכטיגן וועג, טרעפט מען זיך.  

Behaaloscha, Bamidar 8:3. Shleimus, More Than Dveikus.

 שי לתורה

 חלק ג

ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה ה' את משה (ח' ג') 

יעוין ברש"י שהביא בשם הספרי להגיד שבחו של אהרן שלא שינה 

ונראה הביאור בזה דעיקר גדלות האדם הוא רק במה שעושה את ציווי ה', וגם על אהרן הכהן נחשב זאת למעלה, שלא שינה. והוא משום שהעיקר אינו מדרגות, כי אם לעשות ציווי ה'. ובזה היצר הרע שולט יותר מכל. 

ויעוין לקמן בענין המסעות שיש אריכות גדולה בפסוקים ימים רבים ימים מספר מערב עד בוקר או יומם ולילה או חודש או ימים וצ"ב כל האריכות 

ויעוין ברמב"ן שמסביר הנסיון הגדול בכל המצבים הנ"ל אולם אכתי צ"ב הרי ראו את הענן בעיניהם וראו וחוו את הנס העצום של הענן וא"כ מהו החידוש שנסעו כפי הציווי?

 אלא מבואר כהנ"ל דלעשות ממש כפי המצווה בלי לשנות כלום ולא להוסיף או לגרוע אינו דבר פשוט 

ויעוין באור החיים שכתב ג"כ על דרך הרמב"ן ומוסיף שלא היו חפצים אלא לעשות מאמר ה' ר"ל לא שרצו ליסוע לאיזה מקום וממילא כל חניה היה להם לעיכוב אלא כל רצונם היה לעשות רצון ה' וממילא לא היה משנה אצלם זמן הנסיעה וזמן החניה 

וצריך לידע שזו גדלות אם האדם עושה כל מעשיו יום יום כפי רצון ה', ולא שעושה לפעמים דברים גדולים. הרי כל יהודי יש לו לפעמים זמנים של התעוררות, כגון יום הכיפורים וראש השנה. אכן זו אינה גדלות. גדלותו של אדם נמדדת בדברים קטנים ובהנהגות היום יומיות וכו' 

[מדברי מו"ר הגרמ"ד הלוי סאלאווייציק שליט"א]

This is precisely congruent with the Brisker/Feinstein shittah about זה אלי ואנוהו, that is is essentially doing the mitzva perfectly, and unrelated to aesthetic beauty.  It's supposed to be black? Make it ultra black. The letters are supposed to be legible? Make them super clear and perfect. The "beauty" type of Hiddur is just a middas chasidus to make the Torah beloved, and that would include Rashi's talis na'eh, but the real din of hiddur is to do the mitzva perfectly, not adequately, but perfectly.

There's a famous story about the Chofetz Chaim's son. He was on a train with a group of Poilisheh Chsidim, and they all wanted to hear marvels about the Chofetz Chaim. They knew very well that he would not say anything about his father, so they came up with a strategy. Each one said a story about their Rebbe's miraculous deeds, and then, the turned to him and said אל תפרוש מן הציבור, we all said stories about our rebbes, you have to say something about your father. He answered that your rebbes do mofsim because צדיק גוזר והקב"ה מקיים.  I can only say one thing about my father, and that is that הקב"ה גוזר ואבא מקיים.  

One version - 

דער זון פונ'ם חפץ חיים האט דאס געזאגט ווען די פוילישע חסידים אין ווארשא האבען איהם געפרעגט מיט וואס זיין טאטע צייכענט זיך אויס. זיי האבען פארציילט מופתים פון זייערע רבי'ן, האט ער געזאגט 'ביים טאט'ן איז פארקערט, הקב"ה גוזר וצדיק מקיים'

Naso, Bamidbar 6:2. Narcissus and Nezirus

 In the Greek myth, a young man, Narcissus, was punished by the gods for spurning someone's consuming romantic attraction (innamorato in the Greek version, innamorata in the Roman.)  He was guided to a pond and he looked into the water and saw his own reflection.  He was awed and entranced by his beauty, and because he could not possibly attain the object of his desire, he died of sorrow (or killed himself) as he gazed at his reflection.

In the Gemara (Nedarim 9b), we have the following story:

 אמר <רבי> שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית להשחית את שערך זה הנאה אמר לי רועה הייתי לאבא בעירי הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם אמרתי לו רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה העבודה שאגלחך לשמים מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו בני כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר (במדבר ו) איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' 

There was once a young man who saw his reflection in the water, and he realized how extraordinarily handsome he was.  His Yetzer Hara suddenly assailed him and attempted to drive him away from this world.  He said "Villain!  Of what are you so proud in a world that is not yours, of a body that is fated to decompose into mold and vermin?  I swear by the Holy Worship of the Temple that I will shave you bald in service of Heaven" and thus declared himself a Nazir.  The story of his nezirus was presented by Shimon the Kohen Gadol as the ideal, the paragon, of holy Nezirus.

Each of of these stories teaches us that vanity and excessive love of self is destructive.  Despite the superficial similarity, the subtexts of the two stories are diametrically opposed.

In the Greek version, Narcissus' fate was sealed because he displeased the gods by spurning someone who loved, or lusted after, him; his refusal caused the other to suffer the pain of unsatisfied desire. The Greek version does not contemplate the option of asceticism in dealing with sensual urges; His "selfish" refusal to gratify his lover's desire was punished by making him feel what his disconsolate lover felt, and this sealed his doom.  In the story of the Nazir, the impulses engendered by his amazement at his beauty were countered by recognizing the infantilism and self-destructiveness of those feelings, with the life-saving antidote of becoming a Nazir.  But most importantly, in the Greek story, the tragedy is the unwillingness to satisfy desire, and the punishment came through the creation of a desire that was impossible to satisfy.  In the Jewish story, satisfying desire would have been the tragedy, and the triumph was overcoming desire.

(Please note that the comparison is not really fair to Greek culture. The gods imagined by the Greeks were just magnified humans, and often libidinous and vindictive. They certainly were not thought of as role models, in most cases. Still and all, I think that the similarities and contrasts between the two stories are instructive on a deep level.)

I got a letter from a friend who said this over in his shiur, and one of the listeners immediately remarked "so narcissus  was punished for being chaste while being chased"

Shemini. An Honest Discussion of the Tuma Caused by Nadav and Avihu.

 When Nadav and Avihu died, their bodies lay in the Mishkan, according to Rabbi Akiva.  The law of Tumas Ohalim should have applied. Therefore, the Keilim in the MIshkan and Mishkan covers themselves should have become tamei. 

(We have discussed Rav Akiva's shita and the basis for the tuma of the yerios elsewhere, in Weighted or Staked I and Weighted or Staked II.)

But we find no record of this tuma. We find no mention of a week of mei chatas for the Mishkan or the keilim followed by taking them apart for tevilla, or of an additional week of tuma for the Kohanim serving there due to חרב הרי הוא כחלל of the Menora and maybe the Mizbeiach hazahav.

There is a lot of reyd on this question, and I found some of it excellent, and some of it not excellent. So I offer here a roundup of the reyd, with some he'aros to round it out- because so many just say a teretz, hooray, and do not talk arum and arum or point out a weakness.  There are others that offer their thoughts on the topic, and I prefer to not deal with them, because my rabbeim taught me that although younger bachurim are given a certain latitude, when you reach a certain age, you should avoid ploiderai (פלוידעראי).

1. We have discussed the Baal HaTurim, who says that the Mishkan had a din Mechubar because of על פי השם יחנו and so was not mekabel tuma. 

👉We mentioned that this is only true according to those Rishonim that hold that ohalim are not mekabel tuma when they are physically mechubar.  According to the Rishonim that an אוהל פשתן, צמר, ועור is mekabel tuma even when it is physically mechubar lekarka, it is not reasonable to say that the din mechubar of על פי השם יחנו is more mechubar than literal mechubar.  

👉Furthermore, his answer does not address the issue of the Keilim becoming tamei, namely the Shulchan and the Menora and the Mizbeiach Hazahav.

2. Reb Meir Don Plotzki, the Kli Chemda, expands on the Tur's answer by saying that not only was the Mishkan קבוע, but it was assur to uproot it, so it is more kavuah/mechubar than a regular mechubar, which at least is muttar to remove from the earth. True, it was actually uprooted and moved several times, but that does not matter. As we know from שבת ל"א ע"ב, 

כל מלאכות ילפינן להו ממשכן והתם סותר על מנת לבנות שלא במקומו הוא אמר ליה שאני התם כיון דכתיב על פי ה׳ יחנו כסותר על מנת לבנות במקומו דמי

so it is not called uprooting at all.

👉Again, this does not address the issue of the Menora and other keilim being tamei.  Maybe it would help for the Shulchan and the Mizbeiach hazahav, by making them כלי עץ העשויים לנחת, but not the Menorah.

3. Some people jump on the Baal Haturim because of the Sifri Zuta that says משכן מקבל הזייה, which they think means the Yerios can become Tamei. 

👉It's a tempest in a teapot, because it's most likely that this is not at all what the Sifri means.  

Sifri Chukas #85 19:13

פסוק יג את משכן ה' טמא ונכרתה "י הואיל ונאמרה הזייה במשכן ונאמר הזייה במקדש מה מצינו טמא שנכנס למשכן חייב כרת אף טמא שנכנס למקדש חייב כרת קל וחומר ומה אם משכן שקדושתו קדושת שעה אם נכנס לו בטומאה הרי ענוש כרת מקדש שקדושתו קדושת עולם אינו דון שאם נכנס בטומאה יהא ענוש כרת לא אם אמרץ במשבן שהוא מקבל הזייה תאמר במקדש שאינו מקבל הזייה אמ' מקדש ה' טמא ונכרתה להלן פס' כ ילמד משכן ממקדש הואיל ונאמרה הזייה במקדש ונאמרה הזייה במשכן מה מצינו טמא שנכנס למקדש חייב כרת אף טמא שנכנס למשכן חייב כרת קל וחומר ומה אם מקדש שאינו מקבל הזייה אם נכנס לו בטומאה הרי הוא ענוש כרת משכן שמקבל הזייה אינו דין שאם נכנס לו בטומאה יהא ענוש כרת לא אם אמרת במקדש שקדושתו קדושת עולם תאמר במשכן שקדושתו קדושת שעה אמ' את משכן ה' טמא ונכרתה 

The Ambuha deSifri does say that might be the pshat, but he ends up saying that it probably means something very different, that the Mishkan became holy through the application of Shemen HaMishcha.

Ambuha

נראה דהכונה משום דמשכן טומאה וכשנטמא צריך הזאה דהא היה ומקבל טומאה ואפי' אם נאמר דאינו אלא או דדינו כמחובר משום דכתיב על יחנו מ"מ הא במשכן היו יריעות של ומקבלין טומאה גם במחובר כו' וע"כ דרק במכן חייב משום טומאה משום כניסתו בטומאה נטמא המשכן אבל דהוא מחובר ואינו מק"ט הו"א דא"ח משום טומאה ולזה צריך קרא דגם חייבין משום טומאה ויתכן עוד קצת 

ויתכן עוד קצת הספ"ז כהא דש"ס דלין שבועות טז ב משכן ולא נאמר מקדש הייתי אומר משכן יהא חייב שהרי משוח בשמן המשחה וי"ל דזה כוונת הספ"ז שהוא מקבל הזיה דהיינו משיחת שמן המשחה וקדושתו חמורה תאמר במקדש שלא קיבל הזיית שמן המשחה ועי' בתום' יומא דף מ"ד א' ד"ה בשילה 

and the second pshat is pretty good, because it really echoes the Gemara in Shavuos 16b.

טומאה בעזרה מנלן א"ר אלעזר כתוב אחד אומר (במדבר יט, יג) את משכן ה' טמא וכתוב אחד אומר (במדבר יט, כ) כי את מקדש ה' טמא (אם אינו ענין לטומאה שבחוץ תנהו ענין לטומאה שבפנים) וקראי מיתרי הא מיצרך צריכי דתניא ר' אלעזר אומר אם נאמר משכן למה נאמר מקדש ואם נאמר מקדש למה נאמר משכן אילו נאמר משכן ולא נאמר מקדש הייתי אומר על משכן יהא חייב שהרי משוח בשמן המשחה ועל מקדש לא יהא חייב ואם נאמר מקדש ולא נאמר משכן הייתי אומר על מקדש יהא חייב שהרי קדושתו קדושת עולם ועל משכן לא יהא חייב לכך נאמר משכן לכך נאמר מקדש

4. Rav Yosef Babad, the Minchas Chinuch, in his Kometz Hamincha, and Rav Pinchas HaLevi Horowitz, the Haflaah, in Panim Yafos in Truma, accept the possibility that everything became tamei, even though it is not mentioned in the Torah.

👉This is not like the shittah that tuma hutra/dechuya betzibbur would not help when you are being mechaneich keilim or inaugurating a new Hashra'as HaShechina.  This is from Rav Zevin's pshat in the Daas Zkeinim in Shmini on Bikrovai Ekodeish. However, Rav Kook disagreed with Rav Zevin, as he brings down there.  I discuss this in Answer Four here.

5. The Tzlach brings the Magen Avraham's Zeis Raanan on the Yalkut, who brings the Beis Avraham, who says that the parsha of Tumas ohel was only said after the bodies had been removed from the Mishkan, so there was no din ohel, but the parsha of maga had been taught before, so Mishael and Eltzafan were tamei from touching the bodies. The Tzlach doesn't like that, so he says that the parsha of tuma was said while they were carrying the bodies, after they had been removed from the Mishkan. 

צל"ח מסכת פסחים דף צ עמוד ב

ואמנם בזית רענן פרשת שמיני הקשה בשם ב"א דלמ"ד נדב ואביהו מתו בפנים, אם כן נטמא אוהלי המשכן וכל הכלים השלחן והמנורה, ותירץ הב"א דפרשת טמאים בו ביום נאמרה, ופרשת טמאים היינו טומאת מת, ("דאכתי לא איתיהב פ' טומאת אהלות דשמנה פרשיות נאמרו בו ביום שהוקם המשכן ופרשת טמאים היינו טומאת מת")  ובאותה שעה עדיין לא נאמר. והקשה הזית רענן אם כן איך נטמאו מישאל ואלצפן, ותירץ בדוחק דטומאת מגע מת נאמר קודם לכן אבל טומאת אוהל נאמר אח"כ, ודבריו דחוקים. ולי נראה באותה שעה שנשאום אחר שכבר הוציאם מקדש הקדשים נאמרה הפרשה, ואם כן הם נטמאו והאוהל לא נטמא, ולפי זה צריך לומר דמי שנגע במת או נכנס לאהלו קודם היום ההוא לא היה צריך טהרה אף אחר שנאמרה פרשת טומאת מת, מה דהוה הוה ועל להבא נאמרה ולא על לשעבר, ולפי זה לא נטמאו שבט לוי בשעת העגל כלל ולא שום אדם מקוברי ההרוגים, והיו ישראל טהורים כולם, ולא היו בהם טמאים רק יחידים הללו שבאו אל משה ביום ההוא, ואם כן אפשר שלא היו ממהרים לשרוף הפרה כל כך.

The Sasover Rebbe, the Yad Chanoch, jumps on the Tzlach. He says that even if the parsha had been said while the bodies were in the Mishkan, they would not make the Mishkan tamei, because they had died before the parsha was said.  He says this is clear in Tosfos in BB 58a, on the din of קבר שלפני הדיבור. 

שו"ת יד חנוך סימן טו

עוד ראיתי הלום בספר צל"ח כאן שהביא בשם רבינו המגן אברהם בספרו על הילקוט שהקשה בשם הגאון בית אברהם דאם נדב ואביהו מתו בפנים א"כ נטמאה אהל המשכן וכל הכלים והשולחן והמנורה. ותי' דפרשת טמאים בו ביום נאמרה כדאיתא בגיטין (דף ס' ע"א), ובאותה שעה עדיין לא נאמר, והקשה א"כ איך נטמאו מישאל ואלצפן. ותי' הצל"ח דבאותה שעה שנשאום אחר שכבר הוציאום מקודש הקדשים נאמרה הפרשה, וא"כ הם נטמאו והאהל לא נטמא עיי"ש:

ואני תמה על הגאון צל"ח דמשמעות דבריו דאם היתה הפרשה נאמרה אחר שמתו נדב ואביהו קודם שהוציאום בעודם מונחים במשכן היה נטמא אהל המשכן, ולפיכך ההכרח לומר שנאמרה הפרשה אחר שכבר הוציאום מקודש הקדשים. ואחרי נשיקות כפות רגליו אומר אני דאישתמיט מיני' דברי התוס' (בבא בתרא דף נ"ח ע"א ד"ה מציין) דהא דמרבינן מקרא או בקבר זה קבר שלפני הדיבור, היינו רק לענין טומאת נגיעה שמי שנגע במת שלפני הדיבור נטמא, אבל לגבי טומאת אהל לא מרבה לה ואין מת שלפני הדיבור פירושו שמת קודם שנאמרה פרשת טמאים עיי"ש, הרי דאותו שמת קודם שנאמר פרשת טמאים אין מטמא באהל דאדם כי ימות באהל מכאן ולהבא נאמר כמ"ש התוס' שם, ורק גבי טומאת נגיעה איתרבי מקרא דאו בקבר, וא"כ אפילו אם נאמרה פרשת טמאים בעוד שהיו מונחים בקודש הקדשים ג"כ לא נטמא המשכן משום שמתו קודם הדיבור, אבל מישאל ואלצפן נטמאו דטומאת נגיעה איתרבי מקרא הנ"ל, וזה ברור:

👉He says וזה ברור, but it is very far from ברור. The Rashash in Pesachim 9a and Niddah 57b says that being directly above the meis is called maga.  From Pesachim:

רש"י ד"ה מי לא תנן. במגע ובמשא מודה. נראה דר"ל וחיישינן שמא יאהיל על הקבר וזה מיקרי מגע כדמוכח ברפ"ג דאהלות וכרבא בחולין (קכה ב) דאפילו למעלה מטפח מיקרי מגע. והתוי"ט במשנה זו לא ירד לזה ע"ש:

And there's the Gaon (אדרת אליהו פרשת חוקת ד"ה בקבר) (as brought, for example, in או"ש  טו"מ פ"א הי"ג ) that says that the din that קבר שלפני הדיבור and a מת שלפני הדבור have no tumas ohel is only to the extent that the ohel will not bring the tuma to the sides. But if you touch the ground directly above a tuma retzutza, it is called maga. Reb Meir Simcha says that this is not when you are maahil directly above, only if you touch the ground mamesh, but from the Rashash it seems that even being maahil is like maga, and should apply even to kever shelifnei hadibbur. Also, the Yeshuos Yaakov in a teshuva written to the Chasam Sofer (OC 343:2 last column) klers whether bokaas v'oleh, even by kivrei akum, is called ohel or maga, and he's talking about just being above it, not touching it.

6.  The Maharsham 2:94 says that they just took everything apart, and since taking apart took off the utility as keilim, the tuma went away. True, mideraban it comes back when you put it together, but we're talking about deoraysas here. 

👉But he himself notes that this would only explain how they immediately got rid of the tuma of the Mishkan and the Shulchan. The Menora could not be taken apart, if you hold the lamps were part of the Miksheh zahav, so this does not really solve any problems at all.

Was the Mishkan Weighted or Staked? Installment Three

Reb Moshe in the Darash derives important יסודות from the יתדות, a lesson from these alternative methods of keeping the יריעות, the fabric and leather panels that covered the Mishkan, in place.

וכל יסדות החצר נחשת (כז יט) 

רש"י מסתפק ביתדות אם כובדן עושה שלא יגביהם הרוח או תקועין בארץ, ונראה דילפינן מזה שצריך כל אדם להשתדל שבכח עצמו מצד ידיעתו והבנתו לא יגביהנו הרוח בכל מקום שיהיה. אבל מתחלה יהיה זה ע"י אחרים היינו ע"י התמדתו בישיבה בין מורים וחברים שישפיעו עליו להתחזק בדרך ה', עד שמזה יבא שיהיה חזק בעצמו שלא יגביהו אותו ויטלטלוהו הרוחות הרעות והכפירה אף כשיהיה לבדו.

In other words, when you create your own Mishkan, your wellspring of Kedusha and shelter from pernicious forces, you have to make sure that the wind will not blow it away, and that that its lines will remain straight, that it will neither sway nor slump. This requires that you do two things. One is that you you need to be anchored, thoroughly grounded in a community, amidst a cohort of good and wise עובדי השם, who by instruction and example help you to grow intellectually and spiritually.  The other is that you, through your personal work on ידיעת התורה and מדות תרומיות and זיכוי הרבים, achieve a personal gravitas that will give you the wisdom and strength to stand steadfast.   

To build a בית נאמן בישראל, you have to be both weighted and staked.

Yasher koach to Rabbi Avrohom Bukspan.

Was the Mishkan Weighted or Staked? Installment Two

 We brought Rashi's alternative explanations of what kept the Mishkan covers from being blown about by the wind and from sagging into the Mishkan. Either there were weights on the hanging edges, or ropes that attached them to stakes driven into the ground.

The Gemara in Shabbos 27b-28a

וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים, אלא פשתן

Rashi

אינו מטמא טומאת אוהלים - אם עשה מהן אהל והמת תחתיו הוי כשאר בית וא"צ להטביל האהל עצמו דלא קבל טומאה אלא כלים שתחתיו:

אלא פשתן - שאף אהל טמא כדכתיב והזה על האהל ובגמ' יליף דבפשתן משתעי קרא:

(It is not only Pishtan, it is anything that is called "ohel" by the Mishkan, including wool and leather.)

Tosfos holds that this susceptibility to tuma is even if the Ohel is actually attached to the ground.  Proof that Tosfos holds like that is because he asks, how can it be that the Ohel is tamei, but we have a rule that something that is mekabel tuma is not a barrier to Tuma, and the Mishna in Ohelos says that an ohel made of "sadinim" are a barrier to Tuma! They shouldn't be, if they are tamei themselves. Tosfos answers that the Mishna is talking about silk, not linen, sadinim that are attached to the ground.

וקשה לר"י דתנן באהלות (פ"ח מ"א) אלו מביאין וחוצצין השידה והתיבה כו' והסדינים שהם עשוים אהלים ואיך חוצצין סדינין של פשתן בפני הטומאה והא כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה וי"ל דמיירי בסדינין של משי וקבועין שאינן מטמאים ורשב"א פירש במשניות בע"א:

Obviously, Tosfos holds that everything, even non-linen, is mekabel Tuma if it is merely draped over a frame to function as a shelter, because it would not lose its din keli. What distinguishes linen is that it is mekabel Tuma even if is fully attached to the earth, and it loses its din keli, but it is mekabel tuma as an ohel of pishtan. This opinion is shared by the Ramban, Tos Rid, and the Raavad Tu'M 5:12.

Other Rishonim hold that the din tuma of ohel pishtan is only if it is draped over a frame, but NOT if it is attached to the earth. This is the Tosfos HaRosh, and the Rosh in Keilim 27:1 and the Smag.  (and possibly the Rambam in Tu'M 5:12.) The Rashba goes even farther. The Rosh holds that the exclusion of tents from Tumah is only if they were originally manufactured to serve only as tents. The Rashba holds that even pishtan, if it was originally a regular garment or keli, draping it over a frame to serve as a tent would remove its susceptibility to Tumah - even תלוש ואחר כך חיברו. In any case, this group of Rishonim holds that if it is literally attached to the ground, it is never tamei, not even pishtan.

(The Rashba that Tosfos brings just says that the rule of כל המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה does not apply to an ohel.)

It seems clear that this whole machlokes depends on whether the Mishkan itself was weighted or staked. Tosfos ודעמיה hold that the Mishkan was staked, mechubar mamash, and and the gzeira shava that teaches tuma by all such ohalim is that even mechubar mamash of pishtan is mekabel tumah.  The Rosh ודעמיה hold that the Mishkan was just weighted. The limud teaches that tents that were made of other materials, even if not attached to the ground, are not mekabeil tumah - they lose their din keli. But pishtan is still mekabel tumah even if it serves as a tent. This does not teach anything about mechubar mamash, and  mechubar mamash is never mekabel tumah.

I should have realized this would happen, but I found that the Cousin Rav Yechiel Michel Feinstein says this nekuda also.  I guess that even if I'm not the first to realize this, it's nice that the first was the Torah giant Reb Yechiel Michel.

In his Sefer on Chumash, end of Teruma:

 ובפירש"י ואיני יודע אם תחובין בארץ או קשורין וכובדן מכביד שיפולי היריעות שלא ינועו ברוח וכו' ונראה דבזה תליא פלוגתת הראשונים בדין טומאת אהלים דמבואר במשנה שבת דף כ"ז ב' דכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן ובגמ' שם דף כ"ח א' ילפינן לה ממשכן דקרוי אהל ונחלקו הראשונים אי מטמאין גם כשהן מחוברין וכן הוא דעת התום שם והראב"ד פ"ה מהלכ' טומאת מת הי"ב אכן דעת הרמב"ם שם נראה דס"ל דאין מטמאין מחוברין אלא דווקא כשעשויין אהלים עי"ש וי"ל דהרמב"ם ס"ל דבמשכן היו היתידות תלושין ולא מחוברין בארץ ומש"ה דווקא אהל שאינו מחובר מיטמא כמו משכן אבל הראב"ד והתוס' ס"ל דהיתידות היו תחובין בארץ ומש"ה איכא טומאת אהלים גם במחובר והארכתי בזה במקום אחר.