Land of the Free (Part II)

(This is Part II and follows Part I.)

ונראה שתלמידי ר"ע סבלו מאותו בעיה של "אהבת ממון יותר מדי." ולכן כל אחד דאג להשתכר מתורתו ולא היה מוכן לקיים "מה אני בחינם אף אתם נמי בחנם."(נדרים ל"ז.) ואולי יותר מזה, דאגו שאם השני ילמד את חידושי תורה שלהם, לא יהיה לו שום יתרון לקבל משרה בתלמוד תורה או ברבנות לפני התלמיד שלו. והלשון "עניהם צרה בתורה זה בזה" משמע כך.

וא"כ כבר אין שאילה למה מתו בתקופה שבין פסח לעצרת, דזה זמן ההכנה לקבלת התורה לכל כלל ישראל, כאיש אחד בלב אחד. והם רצו לצמצם קבלת התורה לעצמם. ועוד, כמו שציטט הרה"ג בעל הבלוג הזה

http://havolim.blogspot.com/2009/07/67-veshinantom-levonecho.html

תניא היה ר' מאיר אומר הלומד תורה ואינה מלמדה זה הוא דבר ה' בזה (סנהדרין צ"ט.) ואולם צ"ב מה הבזיון בזה שאינו מלמדו לאחרים. ועי' במהרש"א שם דהיות והלימוד היא ע"י שמיעה, ורק הלימוד לאחרים היא ע"י דיבור, הרי הפסוק דדבר השם בזה - קרי דיבור ה' בזה - מחייב לדבר דבר ה' לאחרים וה"ה מבזה הדיבור החיובית הזה. ועי"ל ע"פ הגמ' שם ע"ב כל המלמד את בן חבירו תורה ... ר' אלעזר אומר כאילו עשאן לדברי תורה... הרי שבזה שממאן ללמד לאחרים מבטל מעשיית דברי תורה , ואין לך בזיון גדול מזה (ועי' בבן יהוידע משפי' בעשיית דברי תורה).

[ולכבוד הרה"ג בעל הבלוג הזה הריני מוסיף נופח משלי על הענין שעיקר תלמוד תורה היא הללמד. והדברים הם מהרה"ג הרי"ד סאלאווייציק גאב"ד דבוסטון שגם הוא היה מטרה לחץ להרבה שנאת חנם ורציחה בהיתר. בהררי קדם ח"ב רנ"ז ע"ב מביא ראייה עצומה לזה ש"מהות החיוב [דתלמוד תורה] הוא ללמד את התורה ולמוסרה לכל ישראל." שהרי בפ"א הל' א' מת"ת כותב הרמב"ם שקטן אביו חייב ללמדו תורה וכו' ובהלכה ב' כותב כשם שחייב אדם ללמד את בנו כך הוא חייב ללמד את בן בנו וכו' ולא רק בנו ובן בנו בלבד אלא מצווה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע"פ שאינן בניו. ובהל' ד' כותב ... שכשם שמצוה עליו ללמד את בנו כך הוא מצווה ללמד את עצמו. לא "ללמוד בעצמו" אלא "ללמד את עצמו" ושפתיים יושק...

ועיי"ש שמביא מעשה מהגר"ח שיש קדימה למי שיש בכחו להרביץ תורה עיי"ש]

ונחזור לעניננו שא"כ יש לחדש דבר נורא - שהפירוש של שנאת חנם הינו שנאת החיוב של "מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם." ועכשיו מובן מה הקשר בין אהבת ממון יותר מדי לשנאת חינם. וכבר סרה התמיהה שאם היו עוסקים בגמ"ח איך הגיעו לשנאת חנם. וגם יתיישב הקושיא מה היה החטא הנורא בשנאת חנם שגרם לחורבן הבית, שכנראה שמזה הכריח הנצי"ב שהגיעו לרציחה בהיתר שחשבו שמקיימים מצוה בשנאת ובהריגת האחר.

ואולם אם כנים דברינו הרי היו מוכנים לעשות גמ"ח בכל תחום גשמי, אבל החשיבו את התורה כפרנסה שלהם, ולא ששנאו את השני אלא ששנאו את החיוב ללמד לשני תורה בחינם. ובאמת גרם זה לבזיון וביטול תורה נורא. ודי בזה לגרום לחורבן בית מקדשנו.

ידוע לכל בן תורה, ולדאבוני גם להרבה מאלו שמותחים ביקורת על מחנה הבני תורה, המחלוקת הערוכה והארוכה אם מותר לת"ח לקחת תמיכה מהציבור כדי שיוכל ללמוד. כידוע הרמב"ם (פ"ג דת"ת ה"י ובפיהמ"ש אבות פ"ד מ"ה) קורא לזה חלול ה' ובזיון התורה. וכבר יצאו כנגדו התשב"ץ והכ"מ ואולי רוב מנין ובנין של גדולי ישראל. ואחרי השואה הנוראה כמעט שלא היה חולק שלכה"פ היתה הוראת שעה להרבות התלמידים ולתמוך בכוללים כדי לאפשר שמתוך אלף יצא אחד הראוי להוראה (עי' אג"מ יו"ד ח"ב סי' קט"ז) ואולם לענ"ד יש סכנה כרוכה בזה.

שהרי אם מותר ומצוה לקבל תמיכה כדי ללמוד נראה שאין לעשות סחורה מהתורה. ואם אמנם יש לת"ח האפשרות למסור שיעור בשכר יכול להעדיף את זה על מסירות שיעור בחנם. אבל להגיע למצב שאם אין משלמים - וכמובן מחוסר יכולת - אין מלמדים במקום שאין מפסיד עי"ז מפרנסתו - נראה שזה היה חטא תלמידי ר"ע. וכמובן שיש בזה חשבונות רבים כמו התוצאות הצפויות שאנשים שהיו מוכנים לשלם עד עכשיו ידרשו גם הם שיעורים בחינם, וכדומה. ועל דבר המסור ללב נאמר ויראת מא-להיך.

ואם מגיעים למצב של אהבת ממון יותר מדי ושנאת "מה אני בחנם" מובן מאליו שאין תורה כזו מגין ומצלי. והגם שמתוך שלא לשמה בה לשמה, הרי כבר כתב הגר"י סלנטר שזה רק אם מתכוננים להגיע ללשמה. ועיננו ראו ולא זר הרבה שעסקו שלא לשמה ולא רק שלא הגיעו ללשמה אלא שפקרו. ואולי אפשר לאמר שזוהי אחד מהסיבות לחילולי השם שפוקדים אותנו ר"ל חדשים לבקרים - ולא רק ע"י אנשים פוחזים ורקים. ודי לחכי' ברמי' .

ואם רוצים להשתמש באהבת חינם לתקן את השנאת חנם - שכל דור שלא נבנה בהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו - אז איך שנפרש "שנאת חנם" אין אהבת חינם גדולה מקירוב לבבות ע"י לימוד התורה לחלשים ורחוקים. ומדה כנגד מדה נזכה ל"והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם."

וע"ז באתי על החיתום, אה"ק

(ed: See also Bava Metzia 30b,

דאמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא לדיינו? אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין

and Tosfos there.)