Thursday, July 19, 2012

Stand Your Ground and Rodef. התורה אמרה אם בא להורגך השכם להורגו


George Zimmerman has been in the news lately.  He killed an assailant, and, because he was less colored than his young assailant, a national brouhaha has arisen over whether the circumstances justified the killing.  Considering the centrality of color and allegations of racism in this case, this is a classic example of a "hue and cry."  In any case: In Florida, where this occurred, there is what is called a "Stand Your Ground" law, which allows a person who is threatened to react with deadly force even if he could theoretically avert the danger by retreating.  One of the sources for this law is the Supreme Court decision Brown v. United States - 256 U.S. 335 (1921).  Oliver Wendell Holmes wrote the following:

Many respectable writers agree that, if a man reasonably believes that he is in immediate danger of death or grievous bodily harm from his assailant, he may stand his ground, and that, if he kills him, he has not succeeded the bounds of lawful self-defense. That has been the decision of this Court. Beard v. United States, 158 U. S. 559. Detached reflection cannot be demanded in the presence of an uplifted knife. Therefore, in this Court at least, it is not a condition of immunity that one in that situation should pause to consider whether a reasonable man might not think it possible to fly with safety or to disable his assailant, rather than to kill him. 

In the Halacha, there is a rule that one may use deadly force against an assailant's threat to life, whether one's own life or someone else's.  As the Gemara says, (Sanhedrin 72a),  אם בא להורגך השכם להורגו. If, however, one can avert the threat by injuring the assailant, it is a capital crime to kill the assailant.    There are many that hold that this rule of lesser force only applies to a third party, but it does not apply to the threatened victim himself.  In other words, that the person who is threatened can use deadly force even where lesser force would end the threat.  I find it interesting that the reasoning Justice Holmes used is reminiscent of that which we find in the Poskim.

Here is a compendium of opinions on the Halacha that I found.

 הצלת הרודף באחד מאיבריו אחת ההלכות הידועות בדיני ההגנה העצמית מתירה להשתמש בכוח ממית רק כשאין דרך אחרת. בהלכה ידוע הדבר כאפשרות להציל "באחד מאיבריו". כלומר, המציל חייב לנסות לפגוע ברודף באחד מאיבריו לפני שיהרגנו, כמו שנאמר  בתלמוד : רבי יונתן בן שאול אומר: רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו ויכול להצילו באחד מאבריו, ולא הציל, נהרג עליו.

  ונשאלת השאלה גם כאן: היש הבדל בין המציל לבין הנרדף


 המשנה למלך אומר בשם הריב"ש שהנרדף יכול להציל את עצמו בנפשו של הרודף גם בלא התראה, "לפי שהוא בהול על נפשו להציל עצמו, ולא חייבוהו להתרות". מכאן חידש "משנה למלך" שהלכת הצלה באחד מאיבריו נאמרה במציל, אך לא בנרדף עצמו. וזה לשונו :  הא דאמרינן, דאם יכולין להציל באחד מאבריו של רודף, שאין הורגין אותו, שדין זה לא נאמר אלא באיש  אחר הבא להציל, אבל הנרדף איננו מדקדק בזה. חובל ומזיק, פרק ח, הלכה י

הלכת "משנה למלך" היא חדשנית ביחס ויש מן האחרונים שניסו למצוא לה ראיות. "חזון איש" הביא לה ראיה ממעשה זמרי ופינחס : זמרי בא שלא כדין על כזבי בת צור נשיא מדין, ונהרג על ידי פינחס. לפי התלמוד, נהרג זמרי בידי פינחס במעשה קנאות ולא במעשה שפינחס היה חייב לעשותו מן הדין. לכן רשאי היה זמרי לפגוע בפינחס ולהרגו, משום שרדפו פינחס. וזה לשון התלמוד בעניין זה 
אמר רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן: הבא לימלך, אין מורין לו. ולא עוד, אלא שאם פירש זמרי, והרגו פנחס, נהרג עליו. נהפך זמרי והרגו לפנחס, אין נהרג עליו, שהרי רודף הוא. סנהדרין פב ע"א


אולם נשאלת השאלה: האם מותר היה לזמרי להרוג את פינחס אף אם פינחס רודפו? הרי הייתה לזמרי דרך קלה יותר להגן
 על עצמו, לפרוש מהמדינית ולהפסיק את מעשהו עמה, וממילא לא ניתן היה להרגו. אלא שלדברי "חזון איש", מאחר שלא נדרש הדבר מזמרי, יש בכך משום ראיה לדעת "משנה למלך". מותר לנרדף להגן על עצמו ולהמית את הרודף מבלי לדקדק 
עמו, שלא כפי שמחויב לעשות מי שמציל את הזולת.

וכן פסק גם הרב קוק בעניין זה 
מ"מ פשוט הוא שהנרדף יכול להציל את עצמו בנפש הרודף. ואפילו עובר לגבי אשה קרא הרמב"ם רודף פ"א מה' רוצח, ולא ממעט אלא שאחרים אין יכולין לדחות נפש מפני נפש (משהוציא ראשו). אבל הנרדף ודאי יכול הוא להציל את נפשו. והפוסקים כתבו דאפילו להציל באחד מאבריו אין צריך לדקדק הנרדף עצמו. 


גישות אחרות 


יש להדגיש שלא כל הדעות תואמות לדעה שהובעה כאן. עניין ההבדלים בין הגנה עצמית להגנת הזולת (כמו גם כל דין רודף), נתון במחלוקת, ויש בו דעות רבות ומגוונות. יש מי שקראו תגר על עצם ההבחנה בין זכות הנרדף לחובת המציל, וטענו שמדובר בזכויות זהות לחלוטין. לשיטתם אין הנרדף רשאי לפעול יותר ממה שמותר למציל. פרימר דרך משל טוען שהרחבה זו היא מאוחרת מאוד, ואין לה אסמכתה בדברי הראשונים . אולם גם הוא מסכים שהרבה מן האחרונים תמכו בהרחבה זו, וקשה להתעלם מדעתם. 

 There was also this interesting point from Reb Moshe there:

 ההבחנה בין המציל לנרדף מוסברת היטב בדברי הרב משה פיינשטיין שנאמרו אמנם בהקשר אחר שהנרדף עצמו, שמותר להרוג את הרודף, אינו מצד מצות הצלה, אלא הוא היתר אחר, שאינו מחוייב להניח את האחר להורגו אף באופן שאי אפשר לו כשלא יהרגהו, וזהו דין דהשכם להרגו שעל הנרדף לא מדין ההיתר שלכל אדם

2 comments:

  1. "He killed an assailant..."

    Amend to read: "Armed, he stalked a young man against the admonition of a police dispatcher not to do so, and subsequently got into a tussle with the young man."

    Zimmerman may well have been the rodef, and Martin may well have been standing his own ground.

    ReplyDelete
  2. Good point. The circumstances are unknowable, particularly here because they arise from subjective perceptions.
    I used Zimmerman as an example of a nirdaf because
    A. I assume that Jackson and Sharpton are contrary indicators of the truth.
    B. Because I wanted to use the Stand your Ground rule to educate readers as to the machlokes about a nirdaf.

    ReplyDelete