Emor. The Shalosh Regalim and Agricultural Celebrations. Season's Greetings.

The Torah tells us that the Shalosh Regalim must correspond with the seasons.  This is emphasized most clearly regarding Pesach.  

Devarim 16:1

שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' אלקיך כי בחדש האביב הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה 

Rosh Hashanna 21a.

שמור את חדש האביב שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן

Although there are several opinions in the Gemara in Sanhedrin, the Rambam says that the most important factor in determining whether to intercalate a second Adar to the calendar (and thereby delay the oncoming holidays) is the relationship between Pesach and the Vernal Equinox, the Tekufas Nissan, the first day of Astronomical Spring.  Still, we do take into consideration the stage of development of grain and tree fruits.  Rambam 4 Kiddush Hachodesh 1-2.

שנה מעוברת היא שנה שמוסיפין בה חדש. ואין מוסיפין לעולם אלא אדר ועושין אותה שנה שני אדרין אדר ראשון ואדר שני. ומפני מה מוסיפין חדש זה מפני זמן האביב כדי שיהא הפסח באותו זמן שנאמר שמור את חדש האביב שיהיה חדש זה בזמן האביב. ולולא הוספת החדש הזה הפסח בא פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים

על שלשה סימנין מעברין את השנה. על התקופה ועל האביב ועל פירות האילן. כיצד בית דין מחשבין ויודעין אם תהיה תקופת ניסן בששה עשר בניסן או אחר זמן זה מעברין אותה השנה. ויעשו אותו ניסן אדר שני כדי שיהיה הפסח בזמן האביב. ועל סימן זה סומכין ומעברין ואין חוששין לסימן אחר

But this is not exclusive to Pesach.  All of the Shalosh Regalim are intended to be synchronous with the solar and agricultural seasons.  In our parsha, Pesach and Shavuos are related to the קציר and Sukkos is related to the אסיף, which are seasonal events unrelated to the spiritual aspect of the chag.  

Rabbeinu Bachay notes this in Parshas Bo, where Pesach is connected to אביב, Spring.

Rabbeinu Bachay, Shemos 13:4

קבעה תורה חג פסח בזמן האביב שהוא זמן קציר שעורים שהרי קנה השבלת נקרא אביב מלשון אב כי הוא המוליד גרגירי החטה וידוע כי כל מועדי התורה תלויים בזמנים חג הפסח בזמן האביב, חג שבועות בזמן הקציר והוא קציר חטים שנאמר  (שמות כג ט"ז)  וחג הקציר בכורי מעשיך חג הסכות בזמן האסיף, לכך תקנו לנו ז"ל בתפלה ובברכות לומר מקדש ישראל והזמנים ולא המועדים כלשון הכתוב לפי שכל המועדים תלוים בזמן.

Reb Yaakov interprets this duality beautifully.  He says that the dual themes of commemoration of great miracles that formed our nation, and agricultural celebration, are independently significant, but the question remains as to the degree of their independence:  Rebbi Eliezer and Rebbi Yehoshua argue as to whether they are alternative or synergistic.  What he says is classic Toras Rav Yaakov Kaminetzky, and I would only add a few little comments after quoting him.

Reb Yaakov in his Emes L'Yaakov in Beitzah:

ר׳ אליעזר אומר אין לו לאדם ביו״ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה ר׳ יהושע אומר חלקהו חציו לה׳ וחציו לכם וכו׳. הנה ביאור מחלוקת התנאים שם הוא. דהנה אם נחקור בשורש המועדים שנצטוו בני ישראל לשמור נראה דבאמת יש

 בכל יום טוב טעמים שונים. ולמשל חג הפסח נקבע כזכר ליציאת מצרים וגלוי שכינה בתפארתה. וכל המצוות שאנו מקיימין בו הם זכר לחרות האומה במובן הרוחני. ואף על פי כן הדגישה התורה כמה פעמים כי ״חג האביב״ הוא. כלומר שקמת התבואה כבר במילואה ועושים יו״ט בשביל זה. וכן סוכות שבתורה נקבע הטעם לזכר ענני כבוד, וכן בארו חז״ל כי עיקר שמחת החג היא מה שזכינו לכפרה גמורה ביהכ״פ, ואעפ״כ הוא נקרא בתורה [שמות כ״ג פט״ז] גם בשם ״חג האסיף״. וכן חג השבועות שהוא זמן מתן תורתנו מכל מקום נקרא בתורה [שם] בשם ״חג הקציר״. וכן גם הדינים: שבפסח דנים על התבואה ובעצרת על הפירות ובסוכות על המים [ראש השנה דף ט״ז ע״א], הלא אלו הם דברים השייכים לגוף ולא לרוח. ולכאורה אין שום שייכות ביניהם. כי או שנאמר שהטעם הוא רוחני או שהוא גשמי, ועל נקודה זו סובבת המחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע:

ר׳ אליעזר סובר שכל אחד יכול לבחור איזה חלק מהשמחה הוא חוגג. דאם רצה יכול האדם לתפוס את השמחה הרוחנית ויושב ושונה. ואם רצה הוא יכול לחגוג את השמחה הגשמית ויושב ואוכל — אבל שניהם אינם משלימים זה את זה, והיינו משום ששיטתו [בראשית רבה י״ב י״א] היא דכל מה שבשמים ברייתו בשמים וכל מה שבארץ ברייתו מן הארץ ואין לערבב ביניהם, אבל ר׳ יהושע סובר שגם החלק הארצי שמימי נינהו, ובאכילה ובשתיה ג״כ יש צד רוחני. ולכן יכול לחלוק את החג חציו לכם וחציו לה׳ ואין בזה שום סתירה. והיינו משום שהוא סובר [מדרש שם] שכל שברייתו בשמים ובארץ ג״כ ברייתו מן השמים, דהכל שמימי הוא. ואם נעמיק יותר אפשר לומר דמחלוקת ר׳ אליעזר ור׳ יהושע [בבא מציעא דף נ״ט ע״ב] אם משגיחין בבת קול כנגד סברת החכמים נמי תלויה בזה, ודו״ק. ועיין בפסחים [דף ס״ח ע״ב]: הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם וכו', וכמש״כ שם לבאר זה.

In Emes L'Yaakov Pesachim:

הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ״ט יום שניתנה בו תורה הוא. ביאור הדבר, דהנה יש מחלוקת עיקרית בין ישראל לעמים, דלדידן הנפש והגוף יש להם קשור סינטטי — וכמו שביאר הרמב״ן בפרשת בראשית [ב׳ פ״ז] בפסוק דויפח באפיו נשמת חיים שגם הגוף נתעלה על ידי הנשמה, וכן פירשו הפרשנים על הפסוק לא ידון רוחי גו׳ בשגם הוא בשר, כלומר שגם הרוח נעשה לבשר, והיינו דעל ידי ההרכבה נעשה האדם למין בריה חדשה, אבל העכו״ם אומרין כי הנפש נמצא בתוך

 הגוף ואינה ממלאה כל הגוף אלא שיש לה מדור בתוכו אבל אינה מעורבת עם הגוף, ולפיכך כשהוצרכו להמציא להם מחוקק הוצרכו לבדות שנולד על ידי רוח — דעל ידי בשר אי אפשר להם לצייר שיצא קדושה מבעלי חומר. משא״כ בתוה״ק ספרה התורה כי הלך איש מבית לוי ולקח את בת לוי וגר. והנה בהלכה אנו רואין כי שלמי העכו״ם עולות מ ״ט דלבו לשמים, והיינו שא״א לעכו״ם להבין איך יתכן שיאכלו הבשר ויהיה זה קרבן של קדושה, אבל בישראל אמרינן כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. וזהו ביאור מאמרם הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ״ט יום שניתנה בו תורה הוא, דלכאורה אדרבה אפילו לר׳ יהושע הו״ל בעצרת להיות יושב ושונה דהלא יום שניתנה בו תורה הוא, אבל לפ״מ שבארתי הרי זו חידשה התורה דגם הגוף שייך לתורה, וזהו צריך להוכיח על ידי אכילתו.

I would add is that the dual themes may not be coincidental.  It is possible that in view of our natural and proper (and trans-cultural) celebration of the bounty of the seasons, the Torah davka wanted to infuse a spiritual aspect into these celebrations, and that's one of the reasons the Torah was makpid that the spiritual commemorations take place during the seasonal celebrations.  As Rabbeinu Bachay said, לכך תקנו לנו ז"ל בתפלה ובברכות לומר מקדש ישראל והזמנים ולא המועדים.  The point is that it is by combining the ruchniusdikeh experience- the מועדים- with the celebration of the season- the זמנים, we are mekadeish the זמנים.

We find this concept in the Gemara regarding a sixteen day Winter Solstice celebration as well, although we didn't get a corresponding religious holiday.  The fact that others co-opted these celebrations into inimical belief systems does not diminish the reality that the fundamental concept is universal.  As my mother says, in Litteh, they used to color eggs brown with cocoa powder for Pesach.  We have a habit of automatically denigrating anything that is not exactly like what we do, and there is value in doing so, as we find by the issur of a single-stone Matzeiva altar.  Indeed, the manner of celebration, and the theology the celebration is dressed in, can be diametrically opposed to ours.  But in all honesty, you have to admit that there is some commonality deep down at the beginning.
Avoda Zara 8a:

ת"ר לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה] כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא הלך ועשה שמונה ימים טובים לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים הוא קבעם לשם שמים והם קבעום לשם עבודת כוכבים

We can find a practical lesson in this as well.  In life, we celebrate our blessings and accomplishments, and that's a perfectly natural and appropriate thing to do.  But it would be a good thing, as Rav Yehoshua says, to ensure that we join that celebration with a ruchniusdikeh element as well.  Doing so will not diminish the celebration.  On the contrary, the two will create a beneficial synergism that will give the entire experience a greater power and beauty.

One more tiny thing I have to point out about Reb Yaakov's pshat.  While he says that ר׳ אליעזר סובר שכל אחד יכול לבחור איזה חלק מהשמחה הוא חוגג, this does not mean that Rebbi Eliezer considers them equal alternatives.  Sukka 15b- 

ת"ר מעשה ברבי אליעזר שהיה יושב ודורש כל היום כולו בהלכות יום טוב יצתה כת ראשונה אמר הללו בעלי פטסין כת שניה אמר הללו בעלי חביות כת שלישית אמר הללו בעלי כדין כת רביעית אמר הללו בעלי לגינין כת חמישית אמר הללו בעלי כוסות התחילו כת ששית לצאת אמר הללו בעלי מארה נתן עיניו בתלמידים התחילו פניהם משתנין אמר להם בני לא לכם אני אומר אלא להללו שיצאו שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה בשעת פטירתן אמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם 

so Rebbi Eliezer was clearly not happy with those- at least those Bnei Torah- who chose the  second of the two options in רבי אליעזר אומר אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה.

(An even tinier thing- Christians complain that the secularization of America resulted in people saying "Season's greetings," instead of wishing them a merry holiday in December.  Reb Yaakov and Rabbeinu Bachay might approve of saying Season's Greetings instead  of Good Yomtov or Moadim l'Simcha- it is indeed a season's greeting, another way of saying מקדש ישראל והזמנים. )