Tuesday, May 17, 2016

Emor, Vayikra 12:36. A Minhag Not to Work During Sefira

There's an all-but-forgotten minhag involving Sefiras HaOmer that in a pure coincidence, directly relates to our parsha, Parshas Emor (apologies to Israelis,) in two ways.

The Tur in 493 brings from Rabbeinu Yerucham from Rav Haii Gaon the minhag to refrain from work during the Sefira period beginning at Shkia and ending at Shachris. He says the reason is that the talmidim of R Akiva died before Shkia, people took care of the burial after that, and they were too busy to do their normal work. He then says that ונהגו הנשים שלא לעשות מלאכה משתשקע החמה. He goes on to offer another reason- because regarding Sefiras Ha'Omer the Torah says שבע שבתות תמימות תהיינה , and the word שבתות relates to שבות, Shvus, to be at rest.  Here's the Tur.


 מצאתי כתוב מנהג שלא עשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה עד שחרית משום תלמידי רבי עקיבא שמתו סמוך לשקיעת החמה ונקברו אחר שקיעת החמה והיה העם בטלין ממלאכה על גן גזרו שלא לעשות שמחה בינתיים ונהגו הנשים שלא לעשות מלאכה משתשקע החמה ועוד שאנו סופרים העומר אחר שקיעת החמה וכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה מלשון שבות 

This is also in the Mechaber in 493:4, where he says, like the Tur, 
נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה ואילך.

The Mishna Berura says (from the Pri Chadash) that נשים is lav davka, and the minhag is found among both men and women.

The Aruch HaShulchan expands somewhat on this.

כתב רבינו הבית יוסף בסעיף ד:נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת, משקיעת החמה ואילך.עד כאן לשונו, זכר לנשים צדקניות שהיו בימי רבי עקיבא שקדמו אצל תלמידיו להתעסק בהן (אליה רבה סעיף קטן יא בשם תניא). ויש שכתבו דגם אנשים לא יעשו מלאכה בזמן זה (שם בשם כנסת הגדולה). וכן משמע מלשון הטור, אלא דגם הוא סיים דהנשים נוהגות שלא לעשות, כלומר: דהמנהג היה לכל מפני שהתלמידים מתו לאחר השקיעה, אלא שלא קבלו עליהם מנהג זה רק הנשים. וגם הן לא נמנעו ממלאכה רק מן אחר השקיעה, עד אחר תפילת ערבית אחר הספירה. ויש רמז לזה: "וספרת... שבע שבתות", לשון "שבות ממלאכה" (טור). וגם עתה יש נשים שנוהגות כן.

Although the Aruch HaShulchan says that some women still are noheig like this, I have never seen it, and I think that it's practically non-existent today. But who knows? I heard they still sell bub and nahit in Bnei Brak for Purim, so minhagim can be persistant. 

What, you ask, does this have to do with our Parsha? Two things.


First, there's an interesting Mor UKtziah, who gives an additional reason for the minhag.  He relates it to the Ramban in our Parshas who calls the days between Pesach and Shavuos "chol hamo'ed."   והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג והוא יום מתן תורה  So if it's chol hamo'eid, it makes sense to mark it with some degree of abeyance. 

בב"י סוף הסימן מצאתי כתוב כו' ועיין באחרונים שהביאו משם ספר תניא שהאסור מגיע לנשים וכתב בעל הכנסת הגדולה שדבר בהווה שנשים דרכן לעשות מלאכת התפירה וה"ה לאנשים וכך נ"ל עיקר שהטעם הוא כדי להיות היכר שלא לשכוח מצות הספירה שהיא בלילה ומתוך שאסורין במלאכה זוכרים ונותנים לב לקיים המצוה לפ"ז דווקא באנשים שייך האי דינא עוד נ"ל משום שימים הללו הם דוגמת ח"ה כי חג השבועות הוא כמו שמיני עצרת דחג אלא שחס הקב"ה שלא לאסור מלאכת האנשים בימים ההם דזמן חרישה וקצירה היא מ"מ חשו חכמים לדבר לאסור מלאכת הלילה ושל נשים 
In his siddur he says he likes this pshat- 
((בסדור מבוי י"ב יומי ניסן)   "ועשיתי לו סמוכות נאות עיין מו"ק"


Although the the Mor uKetzi'ah offers some basis for why the Geonim said it was a minhag among women (it's harvest season and men can't sacrifice the time, or it's a time when only the women are doing serious work of sewing and the such,) the Tur certainly didn't know the Mor uKetziah's svara, so it's a mystery why he says women in the second mention.  He says women, and it's lav davka?? What is this, gender neutral style???  (And even the RYE's first pshat, he says, would mean that davka men and not women ought to have the minhag.  Furthermore, Rav Yosef Molko, Salonika early 1700s, in his Shulchan Gavo'ah, says that by him, no men had the minhag, but women did.) 

My speculation was simply that even after the minhag had disappeared among men the fact was that there were still some women that kept the minhag, which would not be surprising. As the Aruch HaShulchan says, 
 דהמנהג היה לכל מפני שהתלמידים מתו לאחר השקיעה, אלא שלא קבלו עליהם מנהג זה רק הנשים

But I later realized that there could be a better explanation.
Reb Moshe (YD II:137) was asked whether women are allowed to cut their hair during Sefira. He leans towards being mattir, because we find many that are mattir for them even during Shiva, but he says that unless it's very important, it's better to be machmir.

In light of Reb Moshe's words, it's interesting to see that the Nehar Shalom (Rav Shabsai Ventura, 1750,) writes, regarding the words נהגו הנשים, why not men, 

אפשר דכיון דגברי הא עבדי אבילות במה שאין מסתפרי׳ לא החמירו נמי בהא דמלאכה 
which shows two things: that in his time and place, women did cut their hair during sefira, as Reb Moshe says, and that he thought that the reason for davka women to refrain from melacha after shkiah was since they did not refrain from cutting their hair, this was their alternative way to show aveilus.

And that brings us to the second coincidental connection between this minhag and our parsha.
In the very first passuk in our parsha, which enjoins the sons of Aharon from becoming Tamei, the Baal HaTurim, Rabbeinu Bachaya, the Moshav Zkeinim in the name of the R'I, and the Rokeiach all say the same thing (but I didn't see them inside- I couldn't bring myself to look.  Even though the basic idea of שגרמו מיתה לעולם is common- a Medrash in Breishis and a Yerushalmi Sanhedrin 2:4 as brought in Tosfos in Sanhedrin 20a and by the light of havdala and the Yerushalmi in Shabbos 20:1 that that's why they have נדה וחלה והדלקת הנר and so forth, it's just not my department. I just saw it brought down in our Parsha:) 

בעל הטורים: "בני אהרן. ולא בנות אהרן,לפי שהם גרמו מיתה לדורות", וכ"כ הרבינו בחיי. וברוקח עה"ת
מבואר יותר: "בני אהרן. בגימטריא אלה הזכרים, לפי שהעבודה בזכרים, ועוד, לפי שהנשים גרמו מיתה לעולם לכך רשאות לטמאות למתים"

This relates to our discussion because the next line in the Nehar Shalom is

א״נ כיון דאשה הביאה מיתה לעולם החמירו הן להתאבל על מיתת תלמידי ר״ע טפי

The connection of the minhag to the special relationship of women and death precedes the Nehar Shalom by five hundred years, to the time of the Rishonim- albeit with a different slant.  While the Nehar Shalom sees it as a chumra for mournful expiation, the Shibalei HaLeket explains that the minhag commemorates and congratulates the dedicated women of that generation who took upon themselves to honor and bury the dead. True, that alacrity stems from their desire to expiate their role in bringing death to the world, but in the end, that self-sacrificial dedication deserves recognition and reward, and the purpose of the minhag is to laud them and to show our gratitude for what they did.
שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה לאחר שקיעת החמה בימים שבין פסח לעצרת יש תולין הטעם לפי שבין פסח לעצרת מתו תלמיד׳ ר"ע קרוב לשקיעת החמה ובשם הרב ר' שמחה משפירא זצ"ל מצאתי עדיין צריכין אנו למודעי בבראשית רבה פרשח י"ז דגרסינן התם מפני מה הנשים מהלכות אצל המת חחלח אמר להן מפנ׳ שהם גרמו מיתה לעולם הולכות אל המת תחילה והלכך בידהן ובהן נוהגת מדה זו זריזות ונשכרות להודיע שבחן בכל דור ודוד שקדמו אצל אותן התלמידים ולכבדן ולהתעסק בהן לפיכך נהגו שלא לעשות מלאכה באותו העת זכר לנשים צדקניות שהיו באותו הדור. 

So, two connections to our parsha. 
1. Why the minhag to refrain from Melacha during Sefira? Because the Ramban calls the Sefira period Chol HaMoed.
2. Why is the Minhag especially by women? Because a woman brought death to the world, and women were mekabeil special chumros having to do with the death of Reb Akiva's talmidim (Nehar Shalom) or that since they brought death to the world they dedicated themselves to the care and honor of the dead, in particular to the Talmidim of Reb Akiva, and we honor that service with this minhag (Shibalei HaLeket.)
(3. And tangentially, we see in the Nehar Shalom that in his time, women cut their hair during Sefira, as Reb Moshe says.)

Just for shleimus, at the end the Nehar Shalom does say
אבל הפר״ח כתב דנשים אורחא דמלתא נקט ולאידך טעמא שכתב הטור מדכתיב שבע שבתות לשון שבות וכו׳ פשי' שאין חילוק בין גברי לנשי :


(In case there's someone out there that decides he/she wants to adopt the minhag, just don't. There's no reason to resurrect something that might have had meaning at one time but no longer does. If you insist on taking on the minhag, know that it is clear in the Pri Megadim and the EA- Butchacher that the minhag, such as it is, only means serious melacha (as the Yaavetz says in his siddur, מלאכה גמורה וארוכה,) and only till Lag Ba'Omer.)

No comments:

Post a Comment