B'ha'aloscha, Bamidbar 11:16. The Reward is Yiras Shamayim.

I had posted the seed of this vort earlier this week, but it's gotten so much better, thanks to pilpul chaveirim, that it deserves a panim chadashos, and so I've re-posted it.

Medrash Rabba Bamidbar 15:7

כך דרש רבי תנחומא"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל" הלכה בתוך כמה אמות חייב אדם לעמוד מפני הזקן כך שנו רבותינו בתוך ארבע אמות חייב אדם לעמוד בפני הזקן שנאמר (ויקרא יט, לב): "מפני שיבה תקום" ושואל בשלומו בתוך ד' אמות  .............

אמר רבי אבא הכהן בר פפא כשהייתי רואה סיעה של בני אדם הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהן שלא יהיו רואין ועומדים מלפני וכשאמרתי דברים לפני רבי יוסי ב"ר זבידא אמר לי צריך אתה לעבור לפניהם ויהיו רואין אותך ועומדים לפניך ואת מביאם לידי יראת שמים שנאמר "מפני שיבה תקום ויראת מאלהיך" למה שמעלתן של צדיקים מעלה שאין לה ירידה אבל מעלתו של עשו מעלה שכולה ירידה היא היום הוא אפרכוס למחר סגן למחר קומוס למחר סרדיוט וכן כל גדוליהם וכן הנביא אומר (עובדיה א, ד): "אם תגביה כנשר" אבל מעלתו של יעקב מעלה שאין לה ירידה ואין קדושתם נופלת לעולם וכן אתה מוצא שהזקנים א' מי"ג דברים שהן כתובין לשמו של הקב"ה אלו הן הכסף והזהב הכהנים והלוים וישראל והבכורות והמזבח ותרומה ושמן המשחה ואהל מועד ומלכות בית דוד והקרבנות וארץ ישראל והזקנים הכסף והזהב מנין שנאמר (חגי ב, ח): "לי הכסף ולי הזהב" הכהנים דכתיב (שמות כט, א): "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי" הלוים מנין (במדבר ג, יב): "והיו לי הלוים" ישראל מנין (ויקרא כה, נה): "כי לי בני ישראל" בכורות מנין (במדבר ח, יז): "כי לי כל בכור" המזבח מנין (שמות כ, כא): "מזבח אדמה תעשה לי" תרומה מנין (שם כה, ב) "ויקחו לי תרומה" שמן המשחה מנין (שם ל, לא) "שמן משחת קדש יהיה זה לי" אהל מועד מנין (שם כה, ח) "ועשו לי מקדש" הקרבנות מנין (במדבר כח, ב): "את קרבני לחמי לאשי" מלכות בית דוד מנין (ש"א טז, א): "כי ראיתי בבניו לי מלך" א"י מנין (ויקרא כה, כג): "כי לי הארץ" הזקנים מנין"אספה לי שבעים איש":

It appears from this Medrash that the in the verse מפני שיבה תקום ויראת מאלהיך, the first clause is a mitzvah, and the second describes the result of doing the mitzvah.  מפני שיבה תקום , and if you do, then ויראת מאלהיך. 

This Medrash is brought by the Sefer Chareidim, as follows:

 והרגיל במצות אלו יזכה ליראת שמים דכתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וסמיך ליה ויראת מאלהיך הכי איתא במדרש רבה ובירושלמי והביאו הריטב״א בפ״ק דקדושין

On the basis of this Medrash, (and I saw it attributed to the Zohar as well,) several achronim (Bnei Yissoschor, Harav Eliahu Mishkovsky from Kfar Chasidim,) explain the Gemara in Brachos 28a about Rav Zeira.

ר' זירא כי הוה חליש מגירסיה הוה אזיל ויתיב אפתחא דבי ר' נתן בר טובי אמר כי חלפי רבנן אז איקום מקמייהו ואקבל אגרא נפק אתא ר' נתן בר טובי א"ל מאן אמר הלכה בי מדרשא א"ל הכי א"ר יוחנן אין הלכה כר' יהודה דאמר מתפלל אדם של מוסף ואח"כ מתפלל של מנחה א"ל רבי יוחנן אמרה אמר ליה אין תנא מיניה ארבעין זמנין א"ל חדא היא לך או חדת היא לך א"ל חדת היא לי משום דמספקא לי בר' יהושע בן לוי: 

1. It seems out of character for Rav Zeira, of all people, to choose to do a mitzva davka לקבל פרס, in order to receive reward.
2. If he was exhausted, what gave him the energy to engage in conversation about what was paskened in the Beis Medrash and to review it forty times.

The answer is that the schar Rav Zeira was seeking was increased Yiras Shamayim. If that's the schar, even Rav Zeira would choose to do that mitzva על מנת לקבל פרס.  With the increase in Yiras Shamayim comes an  increase in Ahavas HaTorah, and with Ahavas HaTorah, you get an infusion of new energy. It's like Yaakov's ability to roll off the stone as soon as he saw Rachel.

It's a nice and useful and logical idea, especially in the context of the memra of Shimon Ha'Amsoni. . אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.  Indeed, Reb Micha Berger says, in a comment, that "consequence" or "effect" would be better choices of words than "Schar."  Reb Micha has written extensively on this topic, and one such article can be found here.  I responded that the term Schar mitzva is used even if it is an effect of the Mitzvah, so the use of the term "reward" in this post is not incorrect. Virtue may be its own reward, but it's still a reward.  Additionally, the idea that honoring talmidei chachamim leads to Yiras Shamayim is not, in my opinion, an obvious progression in the sense that doing Czerny leads to technical proficiency.

When I said this at my grandson's bar mitzva - Moishy Eisenberg יצ"ו - this past Wednesday in Lakewood, my brother law, Harav Yosaif Asher Weiss, wondered, if, in this string of clauses of

 מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלקיך אני ה' 

we interpret the first two as prescriptive and the last as a consequence, why is this not true in the other places the Torah says ויראת מאלהיך.

Harav Yosaif Asher suggested that in the other places, where the first clause/s are issurim, ויראת מאלהיך follows naturally as an admonition, a warning, as the Gemara in Kiddushin 32b says.  Here, though, the first clause is a mitzvas asei, and  ויראת מאלהיך as a warning would be incongruous.  This leads us to say that it is the schar of מפני שיבה תקום. As far as I can tell, his rule is correct.

The expression appears in the Torah five times, as far as I know:

Vehadarta in Vayikra 19:32

Lifnei Iveir, Vaykira 19:14
Ona'as Devarim, Vayikra 25:17
Ribbis, Vayikra 25:35.
Not to force avodas parech upon an Eved Ivri, Vayikra 25:43

If anyone has another approach, please let me know. The only thing that bothered me was that the Gemara in Kiddushin does say that it is a warning davka here, which means that the Gemara holds that the expression fits by an assei.

 מפני שיבה תקום  והדרת פני זקן  ויראת  מאלקיך אני ה’  - דבר המסור ללב

However, as pointed out by HaRav Yehuda Oppenheimer, the fact remains that the Gemara in Kiddushin interprets the passuk differently than the Medrash, so it's perfectly valid to say that while the Gemara is not bothered by the ויראת in the context of an assei, the Medrash holds that it cannot be interpreted as the others are, and therefore reads it as a schar.  His words- 

There's clearly a Machlokes between the Medrash and the Gemara. The Medrash says that ויראת in this Pasuk is a Schar and the Gemara says it's an Azhara. Hu Gufa - perhaps the reason the Medrash argues with the Gemara in this case is because the Medrash holds that by an Aseh a warning doesn't apply, unlike in the other Pesukim. 

In all honesty, I believe that the drasha in the Medrash, and what I bring below from the Gaon, are not dinim, they are drashos. Where it makes sense, you darshen.  Where it doesn't, you don't.  I really don't think they mean this is the pshuto shel mikra.

More important than the lomdus aspect  is the basic idea - that expressing sincere kavod for Talmidei Chachamim enhances a person's yiras shamayim.



UPDATE:

I met Harav Hagaon Reb Simcha Soloveichik at the Novardok dinner and he told me about the wonderful wonderful Gaon in Shabbos 23a and the Ran in Sanhedrin that fit in exactly with this idea.  Our Gemara says 

 אמר רבא דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן דמוקיר רבנן הוו ליה חתנוותא רבנן דדחיל מרבנן הוא גופיה הוי צורבא מרבנן ואי לאו בר הכי הוא משתמען מיליה כצורבא מרבנן

But the Gaon has a different Girsa.  Here is the Gaon in Kol Eliahu:

אמר רבא דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן דדחיל רבנן הוו ליה חתנוותא רבנן דמוקיר רבנן איהו גופיה הוי צורבא מרבנן.

 כך יש לגרוס, ולפי הגירסא הזאת מצינו רמז במקרא, על פי מה דאיתא בגמרא בכמה דוכתי את ה׳ לרבות ת״ח, וזהו מרומז דרחים רבנן הוו לי׳ בנין רבנן דאחר ואהבת את ה׳ שמרבינן לאהוב תלמידי חכמים סמוך ליה ושננתם לבניך, ר״ל שתזכה לזה, והנה איתא בדברי חז"ל ואתם הדבקים וגי׳ וכי אפשר לדבוקי בשכינה אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מדבק בשכינה. ובזה מרומז מאן דדחיל רבנן הוו לי' חתנוותא רבנן דכתיב את ה׳ אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים , וסיפא דקרא ובו תדבק,וקשה וכי אפשר לדבק בשכינה ע׳׳כ צ״ל במשיא בתו לת״ח והיינו שתזכה לזה :

It's marvelous. The Gaon is saying that when the passuk says 

  ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך

and the paragraph ends with 

 ושננתם לבניך

that is not a tzivui, it is a promise.
Also, he says, in the passuk

  את ה' אלקיך תירא אתו תעבד ובו תדבק 

the beginning is the tzivui, and the end is the schar.
According to the Gaon, Ahava leads to having a son who is a talmid Chacham, (ואהבת- ושננתם לבניך) and Yira leads to being daveik to a talmid chacham, (תירא-ובו תדבק) for example, having a son in law who is a talmid chacham.
So we have a progress.  Hiddur leads to Yira, as the Sefer Chareidim says. Yira leads to Dveikus.  Ahava leads to having a son in law a Talmid Chacham.
Even better, the Gaon says that giving kavod to a Talmid Chacham or showing love to a Talmid Chacham is is like giving Kavod and love to Hashem, because of Shimon/Nechemiah Ha'amsoni. So it is a Middah kneged middah.  

Also, Reb Simcha told me that the Ran in Sanhedrin (in the sugya of who stands in front of Beis Din) brings from R Dovid Bonfid (talmid of Ramban, a Rebbi of the Ritva,) that kavod for a talmid chacham is like kavod for Hashem.  Therefore, it's a perfect middah kneged middah- hiddur/yira of a talmid chacham is like yira of Hashem, and the schar is ribbui of Yiras Shamayim.

Here is the Ran (Sanhedrin 19b DH עמוד על רגליך) 

עמוד על רגליך ויעידו בך. לא על קבלת עדות העדים אמרו שיעמוד על רגליו דלא מצינו שיהיו בעלי דינין בעמידה בשעת קבלת העדות אלא על שעת גמ״ד הוא דבעי דיינין בישיבה ובע׳״ד בעמידה ולשון ויעידו ר״ל שהב״ד יאמרו הדין ויגמרוהו והכי מוכח בפרק שבועת העדות (דף ל) ואע״ג דאמרינן התם בצורבא מרבנן מותבינן ליה משום כבוד תורה וה״נ הוה להו לאותובי משום אימת מלכות. איכא למימר דעשה דכבוד תורה עדיפא לדחויי עשה דבעלי דינין בעמידה אבל עשה של אימת מלכות לא עדיף לדחויי עשה דבעלי דינין בעמידה דאדדבה איכא קרא אחרינא לא תגורו מפני איש אבל בכבוד תורה אינו כן שלא לכבוד אדם הוא עושה אלא לכבוד שמים דמקרא דאת ה' אלהיך תירא נלמד מוראת תלמידי חכמים. ה״ר דוד ז״ל.

One thing is certainly true.  Rav Zeira fits into Rava's rule of דמוקיר רבנן איהו גופיה הוי צורבא מרבנן.  With the Gaon in mind, there is more involved: I'm not sure whether standing for them fits more into  דדחיל רבנן הוו ליה  חתנוותא רבנן and he was zocheh to dveikus, and of course, there is no greater dveikus than learning Torah, or that by showing ahava he was zocheh to veshinantam, or just, as we said, he was showing hiddur and he was zocheh to Yirah and Yirah then brings to dveikus.  

Medrash: Takum ve'hadarta is rewarded with Yiras shamayim.
Rava: Being mokir is rewarded with becoming a talmid chacham
Gaon: Ahavta is rewarded with veshinantam.
Gaon: Yira is rewarded with dveikus.
The מדה כנגד מדה is because, as Rabbeinu David says, k'vod talmid chacham is, al pi halacha, another form of k'vod shamayim.

Whichever schar follows from standing up for talmidei chachamim, it's fine to do it על מנת לקבל פרס, and Reb Zeira's words, ואקבל אגרא, are in character.