Reb Zeira's famous rule (for example in Menochos 13b) is that כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. Something the Torah says is part of a Mitzva is sometimes essential and sometimes not. Where the Torah does not make it fundamentally essential, the rule tells us that although you can do without, that is only where under the circumstances you could have done the act. IF, however, the circumstances are such as to make it impossible to do the act, then you can not fulfill the Mitzvah.
The first application is by a Korban Mincha: Most Menachos are meant to be mixed with oil. Failure to mix the oil into the flour would not render the Mincha unfit: you simply will have missed the opportunity to do the mitzva of "mixing the flour with oil." But this is true only where you could have mixed it. Where you could not mix it, then failure to mix renders the Mincha unfit.
Other applications:
Nedorim 73a, that even though a man can be meifir without hearing the neder, a cheresh cannot be meifir.
Yevomos 104b, that even though reading is not me'akeiv, a mute man or woman cannot do chalitza.
BB 81b, you need ro'ui to read by Bikurim.
Taz in OC 689 that a deaf person is not chayav Birkas Hamozon, Megilla, Krias Shema based on kol horo'ui. See also Shagas Aryeh 6 - 7.
Kiddushin 25 on Ro'ui le'biyas mayim regarding beis hastorim.
In fact, the Sdei Chemed in Klal Choph 37 brings the Mas'as Binyomin who says the rule doesn't apply by derbabonons, proving that from the fact that if you're during shmoneh esrei shomei'a k'oneh works, even though you're not allowed to talk. Many argue, and he brings many that say that indeed there is no s'k when you're not allowed to talk.
It doesn't bother me that there are exceptions to this rule. For example: leaning on a Korban is not essential. Shouldn't we say, according to Reb Zeira, that at least you have to be ABLE to lean on it? No. As Tosfos says in Gittin 28b, there are pesukim that indicate that even where Smicha is impossible, the Korban is still Kosher. But what does bother me is that sometimes exactly the opposite of Reb Zeira's rule is true- that where you can do it, you must do it, but where you can't, it doesn't matter.
With that in mind, I wonder why they make Reb Zeira's rule the universal one, and the contrary cases all just exceptions to the rule. ESPECIALLY when the basis of Reb Zeira's rule is vague (Tosfos Menochos 18b "Svoro b'Alma; Rashbam BB 81b, that it's not called a Mincha unless the circumstances are such where the mitzvos could be fulfilled - שצוה הקב"ה להביא מנחה שיכול לקיים בהן מצות בלילה; another Rishon I can't remember who says because it's a לא שינה הכתוב לעכב.) Yes, there are droshos for each exception, there's always a reason for the opposite to be applied, but opposites they are. You have some drasha to say like Reb Zeira, you have drashos to say the opposite, and I just can't believe that Reb Zeira's rule is so self evident that we should prefer it. Extrapolating Reb Zeira all over the place is just not right.
1. The Korbon of Geirus, which is in this week's parsha - 15:14, even if you hold that a me'ukov korbon cannot marry a bas yisroel, or at least - see Netziv here in Sifrei - a Bas Yisroel from a choshuveh yichus, whatever that means. See page 21, where he says
והרשב"א כתב בזה"ל והא דאמרינן אינו גר עד שימול ויטבול אבל הרצאת דמים לא מעכבא אע"ג דהוי באבותינו מדכתיב וכי יגור וגו' וכדאי' בכריתות פרק ד' מחו"כ ולכאורה כוונת הרשב"א משום שאינו מעכב בזמן הזה לא פסיקא ליה למתני אבל יותר נראה דאפילו בזמן הבית אינו מעכבו מלהיות גר כמילה וטבילה אלא כיון שמל וטבל קידושיו קידושין וה"ה כישראל לכל דבר ואינו יכול לחזור בו אלא שאינו כישראל כשר להשיא לו אשה מיוחסת וכשרה ואסור באכילת קדשים וכיו"ב כתב הרמב"ן והביאו הרשב"א ד' מ"ה לדעת הרי"ף בגר שקבל בפני ג' ומל או טבל בפני עצמו דגר הוא ולא פסלינן לזרעיה אלא דלא מנסבינן לי' בת ישראל לכתחילה ולענין שחרור עבדים יש הרבה פרטים כיוב"ז והכי מדויק לשון הגמ' דכריתות שם גר כי מייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל בקהל ולא קאמר למהוי גר וכן מדויק מש"כ הרמב"ם ריש ה' מחו"כ שקרבנו עכבו להיות גר גמור ולהיות ככל כשרי ישראל כו' משמע דגר מיהא הוי ובהל' א"ב שם כתב דלדורות כשירצה עכו"ם להכנם לברית צריך ג' דברים אלו מילה וטבילה והרצאת קרבן ובה"ו כתב שאינו גר עד שימול ויטבול ולא זכר הרצאת דמים אלא כמש"כ דאינו מעכב עיקר הגירות וע"ע להלן ראיה מתוספתא וכי תימא מנלן לחלק בין מילה וטבילה להרצאות דמים ע"ז כתב הרשב"א מדכתיב לדורותיכם ואי היה מעכב בדיעבד האיך היה מהני בזמן הזה אלא לכתחילה מעכב להשיאו אשה והשתא הכל בדיעבד
which explains that ein hochi nami, the fact that it's good without korbon now proves that it was never that important.
Getting back to business - the fact is that when there was a Mizbei'ach, then the korbon was essential. But when there's no bayis, he doesn't need it at all. See Krisus 8 and 9 and Eirchin in the beginning of perek arba mechusrei kapara.
2. The Korbon Ho'Omer, when there's no bayis, he'ir yom is mattir, but when there is, Chodosh remains assur until you are actually makriv the korbon. Menochos 68a
3. When there's a Mizbei'ach, then you don't have complete kaporo until you're makriv the appropriate korbon. But when there isn't a Mizbei'ach, teshuva brings complete kaporo. This is implicit in the Rambam in the beginning of Teshuva.
The Mabit in Beis Elokim mentions this and explains it by saying that a sin in the time of the Mikdosh has an extra layer of damage that can only be repaired by a korbon.
מבי"ט בית אלקים שער התשובה פרק ב
וענין הקרבנות שיהיה החוטא מעוכב כפרה עד אשר יקריב חטאתו או אשמו גם שחזר בתשובה לפני האל יתברך, הוא דבר צריך ביאור, כי כיון שהתשובה מכפרת על החטאים ונקרא צדיק בהרהור תשובה בלבו מה לי בזמן שבית המקדש קיים מה לי בזמן שאין בית המקדש קיים, ואם הוא צריך לקרבן והוא מעוכב כפרה בזמן הבית, א"כ בזמן שאין בית המקדש קיים לא תהיה לו כפרה בתשובה עד אשר יבנה בית המקדש, והדבר ידוע כי התשובה מכפרת בכל זמן:
ולכן אני אומר כי התשובה לעולם היא מקובלת אם גמר בלבו שלא לשוב עוד וניחם על מה שעשה, כי היא מצות הגוף ואינה תלויה בארץ ולא בזמן בית המקדש, כי היא מהדברים שקדמו לעולם ולא היה קיום לעולם זולתה, אלא שיש הפרש מה בקבלת התשובה בין שני הזמנים, והזא, כי בזמן שאין בית המקדש קיים התשובה מתקבלת על כל עונות קלים וחמורים עם קבלת העונש כמו שנתבאר למעלה, בין שחטא במזיד בין שחטא בשוגג, כי כיון שהיא מכפרת על המזיד כל שכן על השוגג, ואופן התשובה על השוגג הוא בשיתן אל לבו שאם היה ירא וחרד מעבור על דברי האל יתברך לא היה חטא בא על ידו, והיה ראוי שידע באמת בכל פועל שרוצה לעשותו קודם שיעשנו שהוא פועל היתר ואינו מכעיס בו את יוצרו, ולכן ינחם על מה שעשה בשוגג וישוב לעתיד שיהיה זהיר וזריז במעשיו שלא יאונה לו כל און, כי הצדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם, ובזמן שבית המקדש היה קיים אין תשובה זו מספקת על השוגג עד שיביא את קרבנו, וגם על קצת עונות שאמרו חכמים שמביאין קרבן עליהם על המזיד כשוגג:
וטעם זה, כי בזמן שבית המקדש ושכינה שרויה למטה במקום המיוחד היא מכינה את האנשים לחכמה ויראת חטא יותר מזמן שאין מקום מיוחד לשכינה אלא שהולכת אתנו בגלות בעונותינו ואינה נראית אלא היא נסתרת בינינו וכאמרו (דברים ל"א) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וגו', כי לא יקרא הענין נסתר כי אם בהיותו במציאות במקום ידוע אלא שאינו נראה ונגלה, וכן הוא הסתרת השכינה שהיא אתנו אלא שהיא מסותרת בעונותינו, ולכן בזמן שהיא נגלית היא מועילה לאנשים להשפיע עליהם רוח דעת ויראת ה', וכמו שראינו כי מיום שנסתרה השכינה פסקה הנבואה, כי אפילו בבית שני חסרו חמשה דברים (יומא כ"א), וכמו שאמר הכתוב (חגי ב') וארצה בו ואכבד חסר ה':
וכשהאדם חוטא בזמן שבית המקדש קיים עונו חמור וגדול יותר משני פנים, האחד מצד היותו מושפע מהשכינה לקדש עצמו ולהיותו מוכן לעבודתו עבודת הקודש, והוא בבחירתו הרעה ויצרו הרע מקשה עצמו לדעת ללכת אחרי יצרו הרע. השני מצד היותו כמעיז פנים נגד השכינה בהיותה גלויה ומפורסמת במקום המיוחד והוא עובר על מצות התורה ואינו חושש ואינו מתבייש ממנה, דמיון העבד העובר על דברי האדון בפניו כי אין ספק שענשו גדול, מה שאין כן כשהוא עובר שלא בפניו, או בהיותו במסתר פנים ממנו, והוא בזמן הגלות שאין האדם מוכן כל כך לעבודת השם ויראתו מצד הסתר השכינה, וגם נקל בעיניו לחטוא להיות השכינה נסתרת ממנו, ועל זה חייבה תורה מלקות ומיתת בית דין, כפי החטאים לעוברים שהעיזו פניהם בעדים והתראה בזמן הבית והיות השכינה גלויה, או בהיות בית דין הגדול עומד ליסר הפושעים והחטאים ולהמיתם כפי עונם ולא חשש ולא נתבייש מהם בהיות השכינה נצבת עליהם, כמו שכתוב (תהלים פ"ג) אלהים נצב בעדת אל:
ולכן בזמן שאין בית המקדש קיים ואין ב"ד וסנהדרין, היסורין הבאים על החוטא מספיקים למרק את עונו כמו המיתה בזמן הבית, מצד שאין העון נחשב כל כך חמור בזמן הזה משני הפנים הנזכרים למעלה, כי יש מהיסורין הנחשבים ומצערין את האדם כמו המיתה וכאמרם ז"ל (נדרים ס"ד) ד' חשובים כמתים וכו', וכן החטאים שהם בשוגג אינם נחשבים כל כך חמורים כמו בזמן הבית, ולכך בזמן הבית היה צריך להביא קרבן כפרה על עונו, ובזמן הזה עם התשובה וקצת יסורין שבאים עליו אם החטא הוא חמור יתכפר עונו, כי אפילו בזמן הבית היו באים יסורין על מי שחטא בשוגג אם היה משהה כפרתו, וכמו שמצינו כשנסתפק לו אם חטא בשוגג או לא חטא שמביא אשם תלוי כדי להגין עליו מן היסורין, וכמו שאמרו (בכתובות ל') מיום שחרב בית המקדש אע"פ שבטלו ד' מיתות ב"ד, דין ד' מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו וכו', וזהו כשלא עשה תשובה, שאם עשה תשובה היסורין יעבירו מיתתו וכמו שכתבתי. והתוס' הקשו על זה המאמר, דחזינן כמה פושעים ועובדי עבודת אלילים שמתים על מטתם, ותירצו דע"י תשובה הקב"ה מיקל ולפעמים מוחל לגמרי או זכות תולה לו ואינו נפרע ממנו בחייו ע"כ:
R Nissen Kaplan's remarks in his Shelmei Nissen
ומשמע מדברי המבי"ט שמי שחטא בזמן הזה ועושה תשובה מתכפר לו אף בלא קרבן וכן משמע קצת בלשון הרמב"ם פ"א מהלכות תשובה ה"ג וכן כתב הרמב"ן בשער הגמול וז"ל אע"פ כן אין השוגג ראוי להיענש על שגגתו בגיהנם ובאר שחת אלא שהוא מירוק מאותו עוון ולהתקדש ולהיטהר ממנו כדי שיהא ראוי למעלה ההוגנת למעשיו הטובים בעולם הבא לפיכך חס הקב"ה על עמו ועל חסידיו ונתן להם הקרבנות להתכפר בהם השגגות וכשאין בית המקדש קיים ומשלם עליהם יסורין למרק מהן אותן השגגות ולהתכפר ביסורין כדי להיותם נקיים לעולם הבא
ולפי"ז לכאורה היה אפשר לומר דלדברי הראשונים מי שחטא בזמן הזה ועושה תשובה ולרמב"ן עם יסורים שוב אינו צריך להביא קרבן אף אם יבנה בית המקדש דכיון דנתכפר לו שוב אין צריך קרבן ולמבי"ט הוי דוקא בעבירות שחטא לאחר החורבן ולרמב"ן אף בעבירות שחטא בזמן שבית המקדש היה קיים
אלא דלכאורה צ"ע דבגמ' בשבת ויומא דמבואר דאיכא חיוב כתיבה בפינקס אף בזמן הזה ומשמע דשייך חיוב קרבן אף בזמן הזה וצריך לכתוב על פינקסו כדי שיזכור ויוכל להביא קרבן כשיבנה בית המקדש ומצאתי במנחת חינוך מצוה קכ"ט אות ז' שכתב בתוך הדברים בשם הכפתור ופרח דאיכא חיוב קרבן אף בזמן הזה והביא המנח"ח ראיה על זה משבת י"ב ע"ב שכתב על פינקסו שיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה ומיומא דף פ' דהאוכל חלב בזמן הזה צריך לכתוב שיעור
והיה אפשר לומר דבאמת היינו טעמא דאין אנו כותבין על הפינקס דכיון דמעיקר הדין נתכפר לו בתשובה שוב אינו צריך לכתוב על פנקס שיביא קרבן דכשיבנה בית המקדש אינו מחויב בקרבן שכבר נתכפר לו אלא ראם ירצה יהיה רשאי להביא קרבן אף על חטא שחטא בזמן שלא היה בית המקדש ואינו כחולין בעזרה ובפרט לדרכו של הרמב"ן בשער הגמול ולכן רבי ישמעאל בן אלישע החמיר על עצמו וכתב על פינקסו שכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה ולפי"ז נצטרך לפרש כוונת הגמ' ביומא האוכל חלב בזמן הזה צריך לכתוב שיעור הכוונה דאם רוצה להביא קרבן לעתיד לבא צריך לכתוב השיעור דבלא"ה לא יוכל להביא דשמא ב"ד של אחריהם יאמרו שהשיעור יותר גדול ונמצא דאינו מחויב קרבן כלל והוי חולין בעזרה ומ"מ ההו"א שם בגמ' עדיין צ"ע יעויי"ש וכן נצטרך לדחוק בלשון התוס' בשבועות שכתבו דלא יצטרך לכתוב על פינקסו שיביא חטאת דכוונתם לומר שאין לומר שאמר לו שלבך אנסך לגבי שאין לו מה לכתוב על פינקסו כיון שהוא פטור מקרבן אבל לא נתכוונו לומר שאם חייב קרבן היה צריך לכתוב על פנקסו ומ"מ הלשון דחוק דמשמע יותר דסברי התוס' דצריך לכתוב על פנקסו
אמנם היה נראה דאפשר לומר עוד בזה דאולי בזמן הזה אם אנו עושין תשובה ומתכפר לנו שוב אין אנו צריכין לכתוב על פנקס ראין אנו חייבים עוד בקרבן ואף אם לא הספיק לעשות תשובה עד שנבנה הבית מ"מ לדעת המבי"ט יהיה סגי שיעשה תשובה כיון דבשעת החטא היה שלא בפני הבית ולא היה חטאו גדול כל כך ורק לרמב"ן בכה"ג יצטרך להביא קרבן ומ"מ רבי ישמעאל בן אלישע כיון דהיה בפני הבית כמבואר בגמ' בברכות דף ו' אע"ג דכשחטא בשוגג היה כבר שלא בפני הבית מ"מ כיון שהיה חי בפני הבית צריך כפרה כמו בפני הבית ואף במעשה דרב כהנא ורב אסי בשבועות שמא י"ל דכיון דהוו אמוראים תשיבי בני מעלה וכבפני הבית דמו וצריכים עדיין להביא קרבן חטאת על חטאם אף שחטאו שלא בפני הבית ושמא עד"ז יש לפרש הגמ' ביומא ועדיין צ"ב
ומצינו כעין חילוק זה ברמב"ן עה"ח בפרשת ויקרא פ"ד פסוק ב' וז"ל ולא הזכיר בכהן המשיח וכפר עליו ונסלח לו כאשר הזכיר בשאר החוטאים בקהל ובנשיא ובהדיוט אולי לרוב מעלתו לא יתכפר לו לגמרי עד שיתפלל ויתחנן לאלוקיו כי מלאך השם צבקות הוא וצריך להיות נקי וטהר ידים כו' עכ"ל ועל דרך זה יש לבאר החילוק דמצינו דגבי נשיא כתוב אשר נשיא יחטא ודרשו חז"ל בתורת כהנים אשרי הדור שהנשיא מביא כפרה על שגגתו וראיתי מי שהקשה אמאי לא הזכיר לשון אשר גבי כהן משיח אמנם להנ"ל י"ל דכיון דאין מתכפר להכהן המשיח לגמרי אפילו ע"י הקרבן עד שירבה בתפילה ותשובה וכו' לא נופל על קרבנו לשון אשר מלשון אשרי הדור שהכהן המשיח מביא כפרה על שגגתו
I'm sure there are plenty more "exceptions to the rule." I'd appreciate hearing about any you think of.
No comments:
Post a Comment