Vayechi Bereishis 49:1. Double Bittul Torah, Superfluous Kaddeishim, and Baruch Sheim,

This is too long and jury-rigged. Here's the synopsis of the below and what I and my friends added over Shabbos.
The Targum Yerushalmi presents what in other iterations is stated as ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד  as  יהא שמי׳ רבא מברך לעלמי עלמין. This clearly indicates an equivalence between the two. This raises two questions. If they are equivalent, why is baruch shem said in a whisper while y'hei is said loudly. Why is baruch said by individuals, while y'hei can only be said with a minyan.

Answer: 
Baruch is said quietly because it is appropriate for angels, not simple men, so we whisper it, knowing that so that the angels are not "jealous." Y'hei is diminished by being in Aramaic, so we can say it out loud. 
Baruch, since it is whispered, can be said by individuals. Y'hei, by virtue of being said loud and clear, attains the status of a Davar shebikdusha, and therefore requires a minyan. 

Proof of this difference is the fact that in special circumstances of kiddush hashem, baruch can be said out loud - such as Yom Kippur, or a gathering like the Siyum HaShas. The loud Baruch not only requires a minyan, it requires even a greater condition of kiddush Hashem and Hashra'as HaShechina.

A problem: seeing the Yerushalmi equating them distracts us from the important difference - that Y'hei does not mention Malchus. Malchus is a very important difference, its absence makes a bracha passul. Why the difference?

Reb Yakov asks this question and says that Malchus requires clear manifestation of the Shechina. In conditions of hester panim, Malchus cannot be said. 

Another big difference is that Baruch is not the same as Mevorach. It can't be the same, because of the innumerable instances of Baruch and Mevorach in the same sentence. So why does the TY consider it a translation?

I'm open to other explanations.


And below is the sausage-making section.

When Yaakov attempted to tell his children about the exiles and eventual redemption of Klal Yisrael, his Ruach HaKodesh was taken away. 
Rashi, 49:1

ואגידה לכם. בקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה, והתחיל אומר דברים אחרים (ב"ר צח, ב.):

Similarly, the Ramban

באחרית הימים הם ימות המשיח כי יעקב ירמוז אליו בדבריו כמו שאמר עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים ורבותינו אמרו (פסחים נו) שבקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה כי לדברי הכל אחרית הימים ימות המשיח הם

This distressed him. He was afraid that his children were unworthy of hearing his nevu'ah, and he asked, is there something wrong with you, that you are not worthy to hear about what is foretold? They answered with an affirmation of absolute faith. "Listen Yisrael," we are mekabeil to serve the malchus of Hashem and we know there is nothing but the Ribono shel Olam (see Igros OC V 5:2.)   Yaakov responded with Baruch Sheim.

According to the Medrash Rabba (98:3) this response to Yaakov was the first time Shema was recited and the source for the words used in the Mitzva of Krias Shema (just as Aharon's inspired bracha was the source for Birkas Kohanim, as the Otzar HaTefillos brings from the Yalkut in Shemini.)

 אלעזר בן אחוי אמר מכאן זכו ישראל לקריאת שמע בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לשנים עשר בניו אמר להם שמעו אל ישראל שבשמים אביכם שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה א"ל (דברים ו) שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת על הקדוש ברוך הוא כך אין בלבנו מחלוקת אלא ה' אלהינו ה' אחד אף הוא פירש בשפתיו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל הדא הוא שישראל משכימים ומעריבים בכל יום ואומרים שמע ישראל אבינו ממערת המכפלה אותו דבר שצויתנו עדיין הוא נוהג בנו ה' אלהינו ה' אחד:

The Gemara in Pesachim (56):

 ואנן מאי טעמא אמרינן ליה כדדריש ר' שמעון בן לקיש דאמר רשב"ל ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמרי רבנן היכי נעביד נאמרוהו לא אמרו משה רבינו לא נאמרוהו אמרו יעקב התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי אמר רבי יצחק אמרי דבי רבי אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה אם תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה להביא בחשאי 

As the Rambam (KSh 1:4) puts it,

הקורא קריאת שמע כשהוא גומר פסוק ראשון אומר בלחש ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וחוזר וקורא כדרכו ואהבת את יי' אלהיך עד סופה. ולמה קורין כן מסורת היא בידינו שבשעה שקבץ יעקב אבינו את בניו במצרים בשעת מיתתו ציום וזרזם על יחוד השם ועל דרך ה' שהלך בה אברהם ויצחק אביו ושאל אותם ואמר להם בני שמא יש בכם פסלות מי שאינו עומד עמי ביחוד השם כענין שאמר לנו משה רבינו פן יש בכם איש או אשה וגו' ענו כולם ואמרו שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד, כלומר שמע ממנו אבינו ישראל יי' אלהינו יי' אחד, פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. לפיכך נהגו כל ישראל לומר שבח ששבח בו ישראל הזקן אחר פסוק זה:

The literal Aramaic translation of Baruch Sheim is the Yehei Shmei Rabbah that we say in Kaddish. The basis for saying that the two are the same is the Targum here. 

While the Medrashim and the Gemara in Pesachim mention that Yaakov responded with ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, the Targum Yerushalmi here translates it into יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא.

מִן דְאִתְכַּנְשׁוּ תְּרֵי עֲשַרְתֵּי שִׁבְטוֹי דְיַעֲקב וְאַקִיפוּ דַרְגְשָׁא דְדַהֲבָא דַהֲוָה אֲבוּנָן יַעֲקב רְבִיעַ בְּגַוָהּ סָבְרִין דְהוּא גְלֵי לְהוֹן סְדָרֵי בִּרְכָתָא וְנֶחֱמָתָא וְאִתְכְסִי מִינֵיהּ: עָנָא אֲבוּנָן יַעֲקב וַאֲמַר לְהוֹן אַבְרָהָם אָבוֹי דְאַבָּא קָם מִינֵיהּ פִּיסוּל יִשְׁמָעֵאל וְכָל בְּנֵי קְטוּרָה וְיִצְחָק אַבָּא קָם מִינֵיהּ פִּיסוּל עֵשָו אָחִי וַאֲנָא דָחִיל דְלָא יְהֵי בֵּינֵיכוֹן גְבַר לִבֵּיהּ פְּלִיג עַל אָחוֹי לְמֵיזַל לְמִפְלַח קָדָם טַעֲוָון אוֹחֲרַנְיָין עַנְיַן תְּרֵי עֲשַרְתֵּי שִׁבְטוֹי דְיַעֲקב כּוּלְהוֹן כַּחֲדָא וְאָמְרִין שְׁמַע מִינָן יִשְרָאֵל אָבוּנָן יְיָ אֱלָהָנָא יְיָ חַד עָנִי יַעֲקב אֲבוּנָן וְאָמַר יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרֵךְ לְעָלְמֵי עַלְמִין:

Given this equivalence, the halachic differences become interesting. (1) Kaddish is called a דבר שבקדושה and therefore can not be said without a minyan. (2) Furthermore, we are not only allowed but encouraged to say it emphatically. On the other hand, (1) Baruch sheim can be said by individuals (2) and must be said in a whisper that only you hear. 


This line of thought was stimulated by an experience I had this week. Speaking every day between mincha and maariv is difficult, doubly so if you're a busy man. I am not chalilah criticizing anybody, since I couldn't do better. But one day, there was what I call double bittul Torah. The rabbi spoke about the minhag not to learn on nittel nacht. Double bittul Torah, because the minhag is bittul Torah, and talking about such a silly minhag is double bittul Torah. (When I say "silly," that, of course, is from the perspective of non-chasidus, like shnapps and kichel for a yohrtzeit. In the matrix of chasidus and kabbala, I'm sure it's very meaningful.)

Since the Rabbi ended with Reb Chananiah (see MA OC 54 sk3 and Chayei Adam 30:7) I suppose it was okay, but if not for that, it would have been a Kaddish Levatala, an uncalled for totally superfluous kaddish. Assuming that קדיש לבטלה is a problem, should one answer יהא שמיה רבא? More importantly, is one ALLOWED to answer, or must one be silent and not participate in such an inappropriate kaddish?

My premise that Kaddish levatala is wrong and frowned upon is based on the many poskim that bring the Dvar Shmuel, such as the Aruch Hashulchan in 55, who states it clearly and emphatically.  I know that in many communities, especially among the Chasidim, and always when there are chiyuvim that vie for the kibbud, this is not the minhag. But let's go with the Aruch Hashulchan, the Pri Megadim, and the Gaon.

סימן נה סעיף ג

יש מהמון בני ישראל שסוברים שמצוה להרבות בקדישים. וכמה טועים הם! וקורא אני עליהם "תשתפכנה אבני קודש...". ואין משתמשין בשרביטו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא רק כפי מה שהרשה אותנו, והמרבה בהם מזלזל בהדרת קודש.

וכבר כתב אחד מגדולי הפוסקים בסימן זה, דכשם שטוב למעט בברכות, כמו כן טוב למעט בקדישים (כנסת הגדולה). ואחד מיוחד מגדולי החסידים צעק מרה על זה (החסיד דבר שמואל בתשובה סימן קפ"ג, הובא בבאר היטב סעיף קטן א'), וזה לשונו:

המרבים באמירת הקדישים... ומתישים כוח קדושת ה' הגדול והנורא...

עד כאן לשונו. ולכן נבאר כמה קדישים יש לומר בתפילות. ופירושו של קדיש יתבאר בסימן נ"ו בסייעתא דשמיא.

While I pondered the question of answering יהא שמיה רבא to such a Kaddish, I remembered the Targum here.

I saw that Reb Yaakov talks about this connection in both his Emes L'Yakov on Brachos and on Chumash. In Chumash it's here and in Va'eschanan, and in Brachos, it's on 3a. 

Unlike everyone else that noticed the similarity, Reb Yaakov focuses on the difference! He points out two things: That one big difference between Baruch Sheim and Y'hei Shmei is the absence of Malchus in Y'hei Shmei; and that the Gaon in Avnei on musaf of yomtov says that each wing of the malachim has one word of Baruch Sheim on it, and that the two wings that were lost at the churban are the ones with the words Kvod Malchuso. His approach is that when you see the Ribono shel Olam be'chush, you can say kvod malchuso. When you don't see nissim gluyim and certainly when there is hester panim, you take out those words of kvod malchuso. That's why the malachim lost those wings. You can figure the rest out yourself, but here it is anyway. This is from Brachos, on 3a.

ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי כו' ואמר לי חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום ג׳ פעמים אומרת כך ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמי׳ הגדול מבורך הקב״ה מנענע ראש ו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם ע״כ. והנה צריך לבאר כאן כמה דברים; 
- אמאי ג״פ בכל יום ב״ק מנהמת ואומרת אוי לבנים וכו׳, 
- ובשעה שעונין יהש״ר אומר (הקב״ה) ענין אחר — אשרי המלך וכו׳. 
- גם צריך לדקדק. אמאי הכפיל לומר אשרי המלך כו׳ מה לו לאב וכו׳ - התחיל במלך וסיים באב ובנים. 
וכבר דייק זה הדיוק בח״א למהרש״א, ויפה כתב משום דכל זמן שהי' ביהמ״ק קיים היתה ניכרת מלכותו יתברך, אבל אחר החורבן שאין הכסא שלם אז הוא בבחינת אב. ועיי״ש.

והנה יסוד לדברי המהרש״א ראיתי בסדור הגר״א (עיין בפי׳ אבני אליהו על מוסף של יו״ט) שפי׳ מה שאנו אומרים בתפלת מוסף של יו״ט אבינו מלכנו גלה כבוד מלכותך עלינו וכו׳. דהיינו הא דאמרי׳ בחגיגה דף י״ג ע״ב כתוב א׳ אומר שש כנפים שש בגפים לא׳ וכתוב א׳ אומר וארבע כנפים לאחת להם לא קשיא כאן בזמן שבהמ״ק קיים כאן בזמן שאין בהמ״ק קיים וכו׳, עיי״ש שפי׳ דהיינו שש תיבות של בשכמל״ו, ובזמן שחרב ביהמ״ק אימעוט ב׳ והיינו כבוד מלכותו, וזה שאנו אומרין גלה ככוד מלכותך עלינו והופע והנשא וכו׳. והיינו כדברי המהרש״א.

ובזה נבין דברי הגמ׳, דהנה אם נעתיק יהא שמי׳ רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא ללשון הקודש נמצא שהוא יהי שמו הגדול מבורך לעולם ועד. דהיינו כמו בשכמל״ו אלא שחסר כאן כבוד מלכותו, והשבח שהיו אומרין במקדש הי׳ בשכמל״ו [כדאיתא בתענית דף ט״ז ע״ב], ונמצא שבשעה שישראל עונין יהש״ר אז מתעורר כביכול ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך. כלומר כשהי׳ כבוד מלכותו — דהיינו בביתו. דאז היו אומרין שבח זה וגם עם כבוד המלכות. ומדוקדק היטב מש״כ רש״י בד״ה אשרי המלך כו׳ אשרי כל זמן שהי ׳ קלום זה בתוך בית המקדש עכ״ל, ודו״ק.

ויתיישב לפ״ז מה שהביאו התוס׳ כאן בד״ה ועונין וכו׳ וז״ל — וגם מה שאומרין העולם לכך אומרים קדיש בלשון ארמית כו׳ שלא יבינו המלאכים ויהיו מתקנאים בנו כו׳ וזה אינו נראה שהרי כמה תפלות יפות שהם בלשון עברי וכו׳ עיי״ש.  ולפי״ז י״ל ע״פ מש״כ הטור באו״ח סי׳ תרי״ט וז״ל — ונוהגין באשכנז (on Yom Kippur) לומר בשכמל״ו בקול רם וסמך לדבר במדרש דברים בו׳ כשעלה משה למרום שמע מלאכי השרת שהיו מקלסין להקב״ה בשכמל״ו והורידו לישראל כו׳ לכן כל השנה אומרים אותו בלחש וכו׳ עיי״ש, וכיון שכן (שיהש״ר הוא תרגום של בשכמל״ו) שפיר חששו לומר בלשון הקודש שלא יתקנאו בנו, ודו״ק היטב.

ועיין במכילתא פי׳ בשלח דגירסת הגר״א היתה אימתי ד׳ ימלוך לעולם ועד כשמקדש ד׳ כוננו ידיך ועיי״ש. והיינו בזמן שביהמ״ק קיים אז ההנהגה במקדש למעלה מדרך הטבע וניכרת מלכותו יתברך, ועיי״ש בפי ׳ המלבי״ם ז״ל.

ומדוייק לפ״ז מה שלא הזכיר בסוגיין את ה״אמן״ של היש״ר [ועיין להלן דף כ״א ע״ב שדנתי בענין זה], משום שהכא העיקר הוא להביא את התרגום של בשכמל״ו, ודו״ק.

ועיין בפסחים דף נ״ו ע״א שארשב״ל ביקש יעקב אבינו לגלות את הקץ כו׳ פתח ואמר ברוך שם בבור מלכותו לעולם ועד. ועיי״ש. ובתרגום (יונתן) (זה טעות. צ״ל ירושלמי.) בראשית מ״ט פ״א העתיק בזה״ל — עני יעקב אבונן ואמר יהא שמי׳ רבא מברך לעלמי עלמין עכ״ל, הרי הוא כמש״כ שאיש״ר הוא תרגום של בשכמל״ו, אלא שהת״י השמיט תיבות כבוד מלכותו ומשום דס״ל כמש״ב דמכיון דהיה זה קודם בנין בהמ״ק לא שייך למימר כבוד מלכותו, וע״ז י״ל דחולק ש״ס דידן וסובר דעד שנכנסו ישראל לארץ [או אפשר עד שנבנה המשכן] היתה כבוד מלכותו בכל העולם, ושפיר הי׳ יכול יעקב אבינו לומר כבוד מלכותו, ודו״ק היטב

If you'll look at the comments you'll see that R Avrohom Wagner was mechavein to much of what R Yaakov said, and wants to say that davka the fact that kaddish in said b'tzibbur makes it a davar shebikdusha. I thought this was kind of cart before the horseish, but then R D N Stone sent in the yediyah that RYB said that by definition, anything said responsively is a davar shebikdusha! Talk about carting before horseing!

I know that this needs organization and clean up. Like that's going to happen. 

For anyone who understands these things, here's the Zohar, first the original and then the translated Zohar La'am.  What I understand is that by Kedusha, it only requires a minyan when it's in Hebrew. But Kaddish, i.e., Yehei Shmei Rabba, even though it's in Aramis, it requires a minyan because of something I don't get. I think that whatever he's saying also explains why in the case of יהש״ר the opposite of the usual is true - that in Hebrew, it's NOT a davar shebikdusha, but in Aramis it is. (This reminds me of the teshuva in the Noda BeYehuda OC I:4. He was asked why the weekday shmoneh esrei does not mention the Korban Tamid. He said that the Anshei Knesses HaGedola had their reasons and we are not in any position to ask the question or to attempt to offer an answer. 

ואשר בדק לן מעלתו למה פסוקי המוספין קבעו בתפלת המוסף ופרשת התמיד לא תיקנו לומר בתפלה פסוקי התמיד. הנה בדבר זה היה לי למנוע מלהשיב כי מי הוא ואיזה הוא שיאמר מלבו טעם על דברים העומדים ברומו של עולם ואנשי כנסת הגדולה להם לבדם נפתחו שערי שמים וקבעו הכל בטעם ידוע להם ואין אתנו יודע עד מה.

Then, of course, he offers an answer.)
Here it is in the original, 129:2.

קְדוּשָׁה דִּי בְּסוֹפָא, אִיהִי תַּרְגּוּם, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וְדָא אֲפִילּוּ (קל''ב ע''ב) יָחִיד יָכִיל לוֹמַר לָהּ, אִינּוּן מִלֵּי דְּתַרְגּוּם. אֲבָל מִלִּין דְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ דִּקְדוּשָּׁה, לָאו אִינּוּן אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה, בְּגִין דְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שְׁכִינְתָּא מִתְחַבְּרָא בַּהֲדֵיהּ. וּבְכָל קְדוּשָׁה דִּשְׁכִינְתָּא אַתְיָא, לָאו אִיהוּ אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה. דִּכְתִּיב, (ויקרא כב) וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ', בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִינּוּן לָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וַדַּאי, וְלָא שְׁאָר עַמִּין דְּאִית לוֹן לִישָׁן אַחֲרָא.

ד וְאִי תֵּימָא, הָא קְדוּשָׁתָא דְּקַדִּישׁ, דְּאִיהוּ תַּרְגּוּם, אֲמַאי לָאו אִיהוּ בְּיָחִיד. תָּא חֲזֵי, קְדוּשָׁתָא דָּא, לָאו אִיהוּ כִּשְׁאָר קְדוּשָׁאן דְּאִינּוּן מְשַׁלְשִׁין. אֲבָל קְדוּשָׁתָא דָּא, אִיהִי סָלְקָא בְּכָל סִטְרִין, לְעֵילָּא וְתַתָּא וּבְכָל סִטְרֵי מְהֵימְנוּתָא, וְתַבְרָא מַנְעוּלִין וְגוּשְׁפַּנְקָן דְּפַרְזְלָא, וּקְלִיפִּין בִּישִׁין, (ס''א ודא איהו שבחא דאסתלק ביה יקרא דקודשא בריך הוא יתיר משבחא אחרא. ואסתלקו דא יתיר מכלא, מאי טעמא, בגין דאיהו גרים לאתרפיא סטרא אחרא ולאסתלקא) לְאִסְתַּלְּקָא יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל כֹּלָּא, וַאֲנָן בָּעֵינָן לְמֵימַר לָהּ בְּלִישָׁנָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וּלְאָתָבָא בְּחֵילָא תַּקִּיף, אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, בְּגִין דְּיִתְבַּר חֵילָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וִיסְתַּלָּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּיקָרֵיהּ עַל כֹּלָּא. וְכַד אִתְּבַּר בִּקְדוּשָׁתָא דָּא חֵילָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּלָּק בִּיקָרֵיהּ, וְאַדְכַּר לִבְנוֹי, וְאַדְכַּר לִשְׁמֵיהּ. וּבְגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּלָּק בִּיקָרֵיהּ בִּקְדוּשָׁתָא דָּא, לָאו אִיהִי אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה. וּבְלִישָׁנָא דָּא, עַל כָּרְחֵיהּ דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְכַּפְיָא, וְאִתְתְּבָר חֵילֵיהּ, וְאִסְתַּלָּק יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְתָבַר מַנְעוּלִין וְגוּשְׁפַּנְקָן וְשַׁלְשְׁלָאן תַּקִּיפִין, וּקְלִיפִּין בִּישִׁין, וְאִדְכַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִשְׁמֵיהּ וְלִבְנוֹי. זַכָּאִין אִינּוּן עַמָּא קַדִּישָׁא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב לָן אוֹרַיְיתָא קַדִּישָׁא, לְמִזְכֵּי בָּהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי.

Zohar la'am, Truma, 52.

הקדושה שהיא בסוף (ב'ובא לציון') היא תרגום, כמו שהעמדנו, וזה אפילו יחיד יכול לומר אותה מפני שהם דברי תרגום, אבל קדושה בדברי לשון הקודש אינה אלא בעשרה, משום שלשון הקדש השכינה מתחברת עמו, ובכל קדושה שהשכינה באה אינה אלא בעשרה, שכתוב ונקדשתי בתוך בני ישראל וגו', בני ישראל הם בלשון הקודש ודאי, ולא שאר העמים שיש להם לשון אחר.

ואם תאמר הרי קדושת הקדיש שהוא תרגום, למה אינו ביחיד. תא חזי, קדושה זו אינה כשאר קדושות שהם משולשים, אבל קדושה זו היא עולה בכל הצדדים למעלה ולמטה ובכל צדדי האמונה, ומשברת מנעולים וטבעות ברזל וקליפות רעות, להתעלות כבוד הקב"ה על כל. ואנו צריכים לומר אותה בלשון של הסטרא אחרא, ולענות בכח גדול אמן יהא שמיה רבא מברך, כדי שישבר כח הסטרא אחרא. והקב"ה יתעלה בכבודו על כל, וכשנשבר בקדושה זו הכח של הסטרא אחרא, הקב"ה מתעלה בכבודו, וזוכר את בניו, וזוכר את שמו, ומשום שהקב"ה מתעלה בכבודו בקדושה זו אינה אלא בעשרה.

ובלשון הזה (של תרגום) נכנעת הסטרא אחרא בהכרח, ונשבר כחה, ומתעלה כבוד הקב"ה ומשבר מנעולים וטבעות ושרשרות חזקות, וקליפות רעות, והקב"ה זוכר את שמו ובניו, אשרי הם עם הקדוש, שהקב"ה נתן להם התורה הקדושה לזכות בה לעולם הבא.

R Chaim Brown in the comments brought a kashe on Baruch Sheim, 

 Tiferes Yisrael in Brachos perek 2 #9 asks how it makes sense that no hefesk is allowed when saying Baruch Shem... but you can be mafsik mipnei ha'yirah in the middle of a pasuk of shema. How, he asks, can the non-pasuk of baruch Shem be more chamur than a real pasuk of shema?

 He answered that if BSh is akin to YSR, and you're allowed to be mafsik in KS for YSR, then you see that YSR is more chamur than KS. If so, that's why the dinim of hefsek are more chamur on BSh than they are on KS proper.

I came across the new Shaarei Ora from R Bergman, and he asks a slightly different question, in the context of a discussion of the relationship between BSh and YSR, and he says that it's not a hefsek because it's mechazeik the kabbalas ol. He says that it is a kabalas ol for good times and bad. That's why if you say it loud it's koreia gzar din. Why, he asks, is that not true for BSh? Because Chazal were kovei'a that we must say it softly.

Here's the beginning of what he says. (It's not online, and it's a hassle to photo and OCR and correct it.)

ויקרא יﬠקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לבם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים

ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (פסחים נו.)

"ﬠני יﬠקב אבונן ואמר יהא שמיה רבא מברך לﬠלמי עלמין"
(תרגום ירושלמי)

מדברי התרגום ירושלמי מתבאר שהלשון שאנו אומרים בקדיש - 'יהא שמיה רבא מבורך לעלם ולﬠלמי ﬠלמיא' - הוא ביאור ופירוש של דברי יﬠקב לבניו ,ברוך שם כבוד מלכותו לﬠולם וﬠד, ויש לבאר את הדברים.
כמו כן יש לבאר מה שאמרו בגמרא )שבת ת'טי(: “אמר רבי יהושﬠ בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורﬠין לו גזר רינו", מה טﬠם הדבר, ומדוﬠ כה גדולה סגולת אמירת יש״ר?
עוד יש להבין, היאך אנו מפסיקים באמצﬠ קריאת שמﬠ כדי לומר בשכמל"ו,


בהקדם ביאור הדברים, יש לﬠמוד ולהתבונן, ﬠל כרחך צריך לומר ש״ברוך שם כבוד מלכותו לﬠולם וﬠד״ שייך וקשיר לאחדות ה'. שהרי מיד לאחר תשובת בני יﬠקב לאביהם שאין לו מקום לחשוש ﬠליהם - ,כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד ככר נסתיים הדין ודברים שביניהם, ומהן ״שבאותה שﬠה פתח יﬠקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לﬠולם ועד״  כמו כן בשעת קריאת שמע אחרי פסוק ראשון אנו אומרים ה׳ אחד - בשכמל״ו, וﬠײכ שמילים אלו מבטאות את אחדות ה׳, וצריך להבין את הקשר והשֲֲייכותְ, האיך אחדות ה מתבטאת במלים אלו.

ונראה לומר שיעקב חשש מפני המצב שיהיה באחרית הימים. בקץ הימים יהיה הסתר פנים גדול, צרות רבות ונסיונות על כל צעד ושעל. בזמן כזה ﬠלול האדם להרגיש פחות את מלכותו ית'  . אך גם ﬠל זמן זה אנו מצווים לראות מלכות שמים וכמו שאמרו בתנחומא )תולדות ה׳( ׳,אדריאנום אמר לרבי יהושﬠ גדולה הכבשה הﬠומדת בין שבﬠים זאבים, אמר ליה גדול הוא הרוﬠה שמצילה ושומרה ושוברן לפניה". כמו שבקריאח שמﬠ צריך האדם לקבל ﬠליו ﬠול מלכות שמים ﬠל כל המקומות ד׳ רוחות הארץ וז׳ רקיעים כך צריך הוא גם לקבל את מלכותו ית׳ בכל הזמנים, ביז בזמנים טובים ובין בזמני צרה

זה היה חששו של יﬠקב: שמא יש אצל בניו פגם בﬠנין זה, שאינם מקבלים מלכות שמים בזמני צרה, ואם כך איך הם ראויים לדﬠת את קץ הימים.  ואף לאחר שאמרו לו ,שמﬠ ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד חזר והדגיש להם ״ברוך שם כבור מלכותו לﬠולם וﬠד״ אין די בכך שהאדם יקבל את מלכותו ית׳ בזמן שבו רואים בחוש את הנהגת ה׳, אלא צריך להכיר בכך גם בזמנים של הסתר פנים. מובן איפוא מדוﬠ יש לומר זאת מיד לאחר שאנו מקבלים מלכות שמים באמירת ,שמﬠ ישראל, כיון שדברים אלו הינם השלמה וביאור שמה שקיבלנו ﬠלינו מלכות שמים היינו בכל זמן ובכל מצב, בינה זאת.


זהו גם הביאור במה שאנו אומרים בקדיש - ״יהא שמיה רבא מברך לﬠלם ולﬠלמי ﬠלמיא". בדברים אלו אנו מקבלים ﬠלינו ﬠול מלכות שמים ﬠל כל הזמנים, הן בﬠת שמחה והן בﬠת צﬠר ח״ו.