Mattos, Bamidbar 28:15. Psak Halacha and Truth

Rashi from Chulin 60– Hashem asks that we bring a korbon to be mechaper for Him for His having diminished the Moon during the Ma’aseh Breishis.

Reb Moshe in Kol Rom III and other places: this is a mussar haskeil that when deciding between two sides, a decision for one does not necessarily mean that the other is without merit and truth. There are times when a decision has to be made, and the decision accepts the primacy of one side over the other, but this does not invalidate the truth of the other. Dayanim have to remember this when presiding over a case involving a dispute either in civil law or halachah.

In the Teshuvos, EH IV:34 page 78, Reb Moshe he talks about hysterectomies. Of course, male castration is an issur de’oraysa pursuant to the passuk in Emor  ובארצכם לא תעשו. The question is what the halacha is in the case of hysterectomy. The Gaon, based on his understanding of a Sifri, holds that this, too, is an issur lahv de’orayso. The Gaon, however, is a daas yachid. Reb Moshe brings that the Shach at the end of YD 242, in Hanhagos Hora'ah, brings a Bach that even in an issur de’araysa, you can be someich on a daas yochid against a rabbim in cases of tzaar gadal or hefsed merubah. The Shach disagrees with the Bach, and holds that’s only true in cases of an issur de’rabbanan. However, the Taz in 293:4 does hold like the Bach even in issurim de’oraysa. Since there is a machlokes Achronim whether hysterectomies are an issur deoraysa or derabanan, Reb Moshe is mattir in cases of Tza’ar Gadol. (Obviously, one would need shimush talmidei chachamim to know what comprises tza’ar gadol. This is highlighted by the fact that he assered in EH III:12, and he explains here that the difference was based on the facts of the shailos.)

The Bach is based on a Tshuvos HaRashba I:253, who discusses the Gemara in Nidah 9b that says

ת"ר מעשה ועשה רבי כר"א, לאחר שנזכר אמר כדי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק. מאי לאחר שנזכר? אילימא לאחר שנזכר דאין הלכה כר"א אלא כרבנן, בשעת הדחק היכי עביד כוותיה? אלא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, ומאי לאחר שנזכר, לאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים פליגי עליה, אמר כדי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק

The Rashba:

תחילת כל דבר אומר שאין אומרין כדאי הוא פלוני לסמוך עליו בזמן שיש גדול ממנו בחכמה ובמנין, דהלכה פסוקה היא דהולכין אחר הגדול בחכמה ובמנין (ע' ע"ז ז.- המעתיק). ואפילו בשעת הדחק אין סומכין על הקטן בחכמה ובמנין, וכן במקום מחלוקת יחיד ורבים, אא"כ שעת הדחק שיש בו הפסד מרובה או כיוצא בזה , וכמ"ש בפ"ק דנידה ועשה רבי כר' אלעזר. לאחר שנזכר אמר כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק. ואקשינן מאי לאחר שנזכר, אילימא לאחר שנזכר שאין הלכה כר"א אלא כרבנן, בשעת הדחק היכי עביד כוותיה? אלא דלא איתמר לא הלכתא כמר ולא הלכתא כמר, ומאי לאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים פליגי עליה אמר כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק. ואמרינן התם מאי שעת הדחק איכא דאמרי שעת בצורת הואי איכא דאמרי אפיש עובדא וחשו רבנן לפסידא דטהרות

The Rashba is brought by the Darkei Moshe YD 9 and in the Mapah CM 25:2, where he says

אם הוא בהוראת איסור והיתר, והוא דבר איסור דאורייתא – ילך לחומרא, ואי דבר דרבנן – ילך אחר המיקל, ודוקא אם שני החולקין הן שוין, אבל אין סומכין על דברי קטן נגד דברי גדול ממנו בחכמה ובמנין אפילו בשעת הדחק אא"כ היה גם כן הפסד מרובה, וכן אם היה יחיד נגד רבים הולכים אחר רבים בכל מקום

Poskim do not rely on the Bach and the Taz by an issur deoraysa (see, for example, Chazon YD 150:3-4, although I believe that it has been used in cases of Agunah.) But still -the Bach is amazing. What does psak halochoh mean? If you can be mattir when there is hefsed merubah, what does it mean when you pasken issur under normal circumstances? How does tza’ar or hefsed affect your decision? If you’re paskening it’s assur, then it’s assur, isn’t it? Apparently not, according to the Bach and Taz. If there’s a daas yachid to be meikil, the fact that you generally pasken like the rabbim le’chumroh is a din in how to pasken when you have two shittos that are both emes on some level. But where there’s a hefsed merubah or tzaar gadol, then you can be someich on the daas yochid, because that is also true. So it seems to me that if a person was oveir on a psak lechumrah, and he said, I’m going to be meikil like the opinions that are mattir, even though the posek has determined, in his own mind and on the basis of his understanding of what the majority hold, was he oveir on an issur de’oraysa? Maybe not. It seems that he was just over on the procedural rules of psak halacha.

There is an expression in the US, "Hard cases make bad law."

This is clearly a risk benefit analysis. The decision whether to endanger yourself depends on the problem you're facing. If a person has a minor ailment, he is not going to take a medicine that has a one percent chance of killing him. If his ailment is life threatening, or extremely painful, then he might take a chance with a treatment that entails some risk of death or damage because it might cure his disease.  Does psak mean that even if there is a clear majority of poskim say assur, we still acknowledge that we don't know with certainty who is right. If nobody is mattir lehalacha, like Reb Eliezer's rule that tipas dam requires shiva nekiim, or it is only Beis Shammai, then it is a certainty. For practical purposes, there is no daas yachid. But if a respectable minority, or even one poseik, is mattir, we recognize that he might be right, but relying on him is a risk - he is probably not right. Exigency changes the balance. The degree of acceptable risk depends on the danger or pain or financial loss you are facing.

Maybe psak addresses the Tzura of Klal Yisrael more than what is correct or incorrect. Klal Yisrael does a certain thing in a certain way. As the passuk in Chabakkuk 3:6 says, הליכות עולם לו. The olam, Klal Yisrael, does it in a certain way.  That individuals, under hard circumstances, do differently, does not change that fact.

Or perhaps the pshat is that the din of psak is to preserve the path of the Torah, not the individual mitzvah. In other words, psak is not necessarily a guarantee of truth: when you seek a psak, or you study a question and pasken, your true quest is to sincerely seek the answer to your question in the Torah. What you come out with doesn’t really matter. The main thing is to seek to live your life ahl pi dinei Torah. Halacha is a mehalach.

That is probably not the real meaning of the word. It is also used for dinim there is no safeik on, like הלכה למשה מסיני. The Aruch says the word Halacha means something that walks forever through time - ancient and enduring, a path that continues without end.

The Aruch:

הלך (גאנג ארט פערכהייט רעכט געריכטס ארדנונג)

בערך תלמוד פי' הלכתא דבר שהולך ובא מקודם ועד סוף או שישראל מתהלכין בו 

כאשר תאמר בל' ישמעאל אל סירה 

ב"מ צג שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה 

Here is what R Elya Bachur says in his Sefer HaTishbi. It is followed by a footnote there from R אליעזר בן מנחם שמואל הרשטיק .

אליהו בחור (לויטס) בספר התשבי

הלכה 

הלכה למשה מסיני (פאה פ"ב מ"ו ) והלכה כפלוני (מנחות מח:) וכן הרבה והוא ענין משפט ודת, וכן תרגום של כמשפט הזה (יהושע ו טו) כהלכתא הדין, והשתיה כדת (אסתר א ח) ושקיותא כהלכתא וכלשון אשכנז ליץ ובלעז ליצייון 

פירוש ״רגלי מבשר״ שם

בשרש הלכה. והלכה מלשון הילוך וכן כתוב בכתבי הקודש בליקוטים מספר צמח צדיק מהקדוש רמ"מ מוויזניץ זצללה"ה זי"ע ועכ"י [זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל] בפירוש הלכה כבית הלל עיין שם ונקראים מנהגי התורה חוקותיה ומשפטיה הלכות לפי שהם הדרך הנכון שילך בם האדם ולא בזולתם, ועל ענין זה כתוב בתורה (דברים כח ט) והלכת בדרכיו ובתרגום ותהך באורחן דתקנן קדמוי. וכן (מלכים א׳ ח נח) ללכת בכל דרכיו למהך בכל ארחן דתקנן קדמותי ור"ל אע"פ שיש דרכים הרבה בכל דבר אין לך לבור דרך שתרצה וכן הלכה כפלוני כלומר הדרך הנכון בדבר זה הוא כפלוני ולא כדברי החולק והאריך בדברים אלו ביין לבנון 

וגם אני בעניי כתבתי במילי דאגדתא אשר לי דברים ראויים בזה

ומאוד תמהתי על מסדר הגיטין שמביא בהפלאה שבערכין שרש הך שלא ידע פירוש למהך המובא בתרגום רבות פעמים ובברכות לא אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה בהגהת מהר"ץ שם מביא הרבה ראיות דמיקרי הלכה אע"פ שאינו אלא אגדה ובהגהת מהרש"ש בכתובות בסופם על הרא"ש פ"י דמצינו לשון והלכתא שאינו לפסק הלכה עיי"ש 

,

I take no responsibility for what follows, but here is what Shaul Lieberman has to say about the etymology of the word Halacha.
Before posting it, I recommend this pithy description (by CR Wayne Allen) of the ambivalence that characterized that great and confounding mind.
This is footnote 3 on his essay "The Publication of the Mishnah."

The origin of this word is not definitely established. Leopold Wenger (Canon in den romischen Rechtsquellen und in den Papyri) undertakes to prove that canon as regula iuris (see pp. 47-71) derived its meaning from canon, rent annually paid by the tenant to the land owner and canon, land tax paid to the government. "The characteristic features of the economic and financial canon are that its amount is fixed beforehand as a regular, annual payment which, on principle, is unchangeable. These features are the bridge which connects the two meanings of the term. Canon as synonymous with regula shows the same traits as the various payments covered by the term: stability, regularity and fixedness, although moderation is not excluded." (A. Berger, Seminar VII, 1944, p. 96). Although Wenger's study covers a later period (canon as land tax is not attested by sources earlier than the fourth century C. E.) his research and reasoning may perhaps elucidate our term. In Ezra (4:13 passim) the tax הלך  is mentioned. It has been identified (see Gesenius-Buhl, s. v. הלך ) with the Babylonian ilku (tax) which is already extant in the laws of Hammurabi. From the Aramaic Indorsements on the Documents of the Mura§0 Sons (A. T. Clay in Old Testament and Semitic Studies in Memory of W. R. Harper I, p. 308, No. 26; p. 316, No. 48) we learn that a land tax was called הלכא. Hence it is possible that the term הלכה, regula, fixed rule (הלכה קצובה), has its origin in the name of the fixed land tax.
In practice הלכה has the same meaning as Opos (literally "boundary") which means regula, and especially a statement of the law, a juristic principle, in antithesis to case law (מעשה), see F. Schulz, History of Roman Legal Science, p. 137, n. 4. The Rabbis (Sifre II 188, ed. Finkelstein, p. 227) interpreted the verse (Deut. 19:14) "Thou shalt not remove thy neighbor's boundary11 ( גבול.
The Septuagint and Symmachus render it dpia) as a reference to the deliberate change of the traditional halakha (See Lieberman, Tosefeth Rishonim IV, p. 52). Comp. also Dionysius of Alexandria quoted by Eusebius, Historia Eccles. VII. 7. 5 and A. Rahlfs, Septuaginta Studien I, 1904, p. 76.

In fact, in the case of par he’elam davar shel tzibbur, the Gemara in Horyos says that Beis Din brings the korban only when the psak was shown to be false, not where the balance of votes moved from heter to issur on a question of logic or precedent. If, however, there are individual dayanim on the court who maintain the previous psak, it would seem that, again, it is a procedural determination, not a finding of truth.


Coincidentally, I realized that something I posted ten years ago, about the tension between nekama against Midian and Moshe's need to be makir tov, follows this path as well, especially with R Chaim Brown's comment at the end of that post.