Noam Hashem

In Pekudei when they finished the keilim and in Shemini when the kehuna was handed over to Aharon, Moshe gave them the bracha.

Shemos 39:43 

וַיַּרְא משֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם משֶׁה

Rashi there

וירא משה את כל המלאכה את כל מלאכת המשכן אינו אומר אלא את כל המלאכה שהיה הכל כמעשה בראשית כמו שכתוב לעיל. מיד ברכם שנאמר ויברך אותם משה. מה ברכה ברכן? רבותינו אמרו ה' אלהי אבותיכם וגו' רבי מאיר אומר יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם והם אמרו ויהי נועם ה' וכו' (תנחומא, פקודי יא)

Similarly Vayikra 9:23,

  ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד יהוה אל כל העם    

Rashi

יצאו ויברכו את העם. אָמְרוּ וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם; לְפִי שֶׁכָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים שֶׁהֶעֱמִידוֹ מֹשֶׁה לַמִּשְׁכָּן וְשִׁמֵּשׁ בּוֹ וּפֵרְקוֹ בְכָל יוֹם לֹא שָׁרְתָה בוֹ שְׁכִינָה, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִכְלָמִים וְאוֹמְרִים לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, כָּל הַטֹּרַח שֶׁטָּרַחְנוּ שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בֵינֵינוּ וְנֵדַע שֶׁנִּתְכַּפֵּר לָנוּ עֲוֹן הָעֵגֶל, לְכָךְ אָמַר לָהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה' — אַהֲרֹן אָחִי כְּדַאי וְחָשׁוּב מִמֶּנִּי, שֶׁעַל יְדֵי קָרְבְּנוֹתָיו וַעֲבוֹדָתוֹ תִשְׁרֶה שְׁכִינָה בָכֶם וְתֵדְעוּ שֶׁהַמָּקוֹם בָּחַר בּוֹ:

which explains why he gave them the bracha a second time.

Why the word Noam for Shechina?

Rav Bergman in maamarim (Tzav) says it's because hashra'as hashechina in the Mishkan davka required perfect middos, such as Aharon's when he saw Moshe made king and Moshe's when he saw Aharon given eternal kehuna. That's why Nadav and Avihu had to die, because their avoda had a lack of hachna'ah and joy at another's success, and it threatened the whole kedusha of the Mishkan.

The word appears in Tehillim 90, in Tefilla l'moshe, and in Zecharya 11, by the two maklos, and in Mishlei. The Malbim learns that noam is the satisfaction of knowing that you've completed your tafkid.

But it seems to me that the simple pshat is that the word Noam refers not to the prerequisite but to the Shechina itself.

I just saw something in the Teivas Goma (here and here) that makes sense of it all. The Pri Megadim says that b'etzem, all the avodos of making the Mishkan were our little hishtadlus and the Ribono shel Olam making the real creation. But to start the process, they had to make themselves a mikdash (b'socham), and for that, for Tikkun Hamiddos, or Yiras Shamayim, the ikkar is what the man does.

אגדה. וירא משה כל המלאכה כן עשו ויברך. עיין רמ"א יפה; והענין כי מלאכת המנורה השליכו לאש ויצאה מאליה. וכל מלאכה המשכן מה' היה והם סייעו לבד. ששת ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה מאיליה, ולא נחסר מזהב וכסף ונחשת כלום כמ"ש רמ"א ז"ל, משכן העדות העיקר מה' והם סייעו, נראים כאלו הם עושים. אבל ושכנתי בתוכם שיעשו הם עצמם מקדש ויטהרו גופם להשראת שכינה, הם העיקרים והקב"ה סייעם. הכל בידי שמים כו'. ופ' תרומה ככל אשר אני מראה אותך וכן תעשו כו' ויהי נועם כו' יע"ש יפה. וקיי"ל מסייע אין בו ממש ונמצא במלאכת המשכן הם היו מסייעים והעיקר מה' ובלי סייעתם היה נעשה אבל שיטהר האדם גופו העיקר ממנו, ובלי סייעת ה' א"א לולי הקב"ה עוזרו כו'. וזה הוה סיוע שיש בו ממש ...

Mimeila, Noam is the perfect term, a word that captures everything that happened.  Noam means the shleimus hamiddos of Veshachanti b'socham that that makes it possible for us to do the beginning of a peula and Hashem then creates a perfect klei machzik bracha for Avodas Hashem, and Noam means the Shechina itself. The Noam is the machshir and the Noam is the totza'ah.  Ultimately, the Noam is knowing that you have fulfilled your tafkid of creating a matzav where the Ribono shel Olam is willing to bring His kedusha into this world.

This is not really a great novelty. It is pashut in the passuk itself. Look at the Malbim:

"ויהי נועם ה' אלהינו עלינו", (הנעימות הוא התענוג שישיג הפועל ממעשהו במה שהפיק ממעשהו את התכלית הנרצה), וע"י שאנו נשיג את השלמות, בזה ימצא ה' נועם בכלל הבריאה אשר ברא לכבודו, שישיגו הברואים את כבודו ויעבדוהו, וזה יתראה עלינו, כי נחנו נהיה תכלית הבריאה וחפץ ה' בעולמו, ובנו ימצא תכלית מעשיו ופעולותיו, "ומעשה ידינו כוננה עלינו", ר"ל כי מעשה ידי האדם בענינים השפלים אינם מכוננים עליו, דהיינו שהוא לא נעשה כן ובסיס אל מעשיו, למשל הבונה בית לשבת בו, הבית מכונן על יסוד אבנים, והאבנים מכוננים על עפר הארץ, לא על האומן הבונה, בהפך האומן יתכונן על ביתו לשבת בו ולמצוא מחסה מזרם וממטר, לא כן מעשה הטוב בענינים הנפשיים, נעשה הוא בסיס וכן למעשה ידיו, למשל הלומד תורה תורתו מכוננת על שכל האדם ונפשו, והעושה מצוה לשמה המצוה יש לה כן בנפש הפועל, וז"ש שמעשה ידינו יהיו מכוננים עלינו, לא על דבר שהוא זולת עצמותנו, "ומעשה ידינו" יהיו דברים אשר "כוננהו", שכל מה שנעשה יכונן ה' אותם מפני שיהיו טובים בעיניו, עד כאן דבר איש האלהים המתפלל, והיא תפלה כללית, וגם פרטית, שהתפלל גם על עצמו במה שנגזר עליו שלא יכנס לארץ, שאמר שאינו מבין עז אף ה' ולא עברתו, ובקש שה' ינחם על עבדו, ושיראו אליו פעולות ה' בעת יכנס לארץ להשיג שלימותו, והדר ה' יראה על בניו שהם יירשו מקומו אחריו, ושמעשה ידיו מה שהוציא עם ה' ממצרים יתכוננן עליו לא על זולתו. - ע"כ היא התפלה:

מעשה ידינו כוננה עלינו means that our efforts of self-improvement, to grow in ruchniyus, כוננה עלינו- may they be successful and make us what we want to be. מעשה ידינו כוננהו  asks Hashem "May we be worthy so that our efforts to make the world better should bear fruit and create a מדור לשכינה." The bracha, the tefilla, of נועם, has two steps. Step one,  עלינו. Step two, כוננהו. Step one, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. Step two, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.