Shoftim, Devarim 19:13. Pity Prohibited

Updated Wednesday 8/26/2020 11:10 am -  explanation of Reb Ahron's shitta in the beginning, and a Tzror HaMor at end.

The Torah warns us not to have pity on a murderer. You might find the widely diverging words of the mefarshim very interesting. 

Rashi, from the Sifrei, and the Ramban, and the Rambam, say that it is natural to recoil from the obligation to execute a murderer. This might even be how you ought to feel. We are Rachmanim bnei Rachmanim! Human life if precious! Let the God who gave the life take it, not me! But, as the Ramban says,  failure to punish the wicked harms all of mankind by weakening the vitally important deterrent effect of a strict code of justice. Put aside your mercy and do what needs to be done, as unpleasant as it is.

The Rambam and the Chinuch indicate that there is nothing intrinsically wrong with pity on a condemned man, other than the problem that it might lead to finding excuses to not execute him. In order to ensure that he is executed, in order to preserve the deterrent, the Torah warned us to avoid empathizing with him. Or her. 

The Ohr HaChaim says that the act of executing even a murderer is indeed terrible, and it can engender a bloodthirsty love of violence, but Hashem promises that He will ensure that this does not happen.

Reb Aharon Kotler argues with the entire premise. He says (like Rav Sternbuch in many places) that if it's a mitzva, it is rachamim. There is no "moral code," there is no "rachamim," other than "what the Torah teaches us to do." Mitzva=Rachamim.  The only source of moral rules is the RBSO; something is good because the RBSO says it is; the way to lead a good life is to do what the RBSO wants. Because it is in its deepest essence rachamim, it is all good, it can not harm you. It will make you a greater rachaman. Additionally, the mere existence of a malefactor causes direct harm to all of mankind, and destroying him or her is the greatest philanthropy. As many say in the sugya of משנין מפני השלום, in some cases, what looks like a lie is really אמת.

(I have an approach to explain the difference between Reb Ahron and the other mefarshim. The other mefarshim hold that these acts are acts of Achzariyus, but under the circumstances, the need for achzariyus is docheh the need to have rachmanus. As the Or HaChayim says, although you had to do an achzariyusdikkeh act, Hashem will ensure it will not harm your middos. Reb Ahron holds that it's not dechuya, it's hutra. Under these circumstances, these acts are bichlal not achzariyus at all. It is just a different kind of rachamim.)

I have discussed this elsewhere, with a focus on Rav Sternbuch.  And Reb Chaim Brown lists several baalei hashkafa that discuss this as well., including Rav Bloch in Shiurei Da'as and contemporaries.

Here are their words.

11 through 13:

יא וכי־יהיה איש שנא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת ונס אל־אחת הערים האל

יב ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם ונתנו אתו ביד גאל הדם ומת

יג לא־תחוס עינך עליו ובערת דם־הנקי מישראל וטוב לך

Rashi brings the Sifrei, 

לא תחוס עינך. שֶׁלֹּא תֹאמַר הָרִאשׁוֹן כְּבָר נֶהֱרַג, לָמָּה אָנוּ הוֹרְגִים אֶת זֶה וְנִמְצְאוּ שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים הֲרוּגִים?

that the Torah was anticipating those merciful souls that say that "Nothing is to be gained through capital punishment! The victim has no benefit, and how will killing a second person be of any use?" As attributed to the once respected Gandhi, “An eye for an eye will leave the whole world blind.”

The Ramban adds that in many cases, there might be a natural aversion to administering corporal punishment. Here, it might be fear of the murderer, or, as the Sifrei says, the sense that the act of killing another person is not justified. This is why the Torah has to emphasize that we should not shy away from doing justice. The Ramban adds that in this case, the Torah tells us why such pity is misplaced and ultimately injurious to society - 

וטעם וטוב לך כי ביעור הדם הנקי מצוה וטובה גדולה לך להציל ממות נפשך כי הרחמנות על הרוצחים שפיכות דמים מידי הרוצחים ומידי אחרים המתפרצים:

that capital punishment has an important deterrent effect, and avoiding it due to emotional abhorrence of taking another life, will cause the death of more innocent people.

Rambam Sanhedrin 20:4

אסור לבית דין לחוס על ההורג שלא יאמרו כבר נהרג זה ומה תועלת יש בהריגת האחר ונמצאו מתרשלין בהריגתו. שנאמר ולא תחוס עינך ובערת דם הנקי. וכן אסור לבית דין לחוס על מי שנתחייב קנס שלא יאמרו עני הוא זה שלא בכוונה עשה אלא מגבין ממנו כל שיש לו בלא חנינה שנאמר ולא תחוס עינך. וכן בדיני ממונות אין מרחמין על הדל. שלא תאמר עני הוא זה ובעל דינו עשיר הואיל ואני והעשיר חייבין לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בכבוד. על זה הזהירה תורה ודל לא תהדר בריבו. ונאמר לא תשא פני דל. אסור להדר פני גדול כיצד הרי שבאו לפניך שנים לדין אחד חכם גדול ואחד הדיוט לא תקדים לשאול בשלומו של גדול ולא תסביר לו פנים ולא תכבדנו. כדי שלא יסתתמו טענותיו של אחר. אלא אינו נפנה לאחד מהן עד שיגמר הדין שנאמר לא תהדר פני גדול. אמרו חכמים אל תאמר עשיר הוא זה בן גדולים הוא זה היאך אביישנו ואראה בבושתו. לכך נאמר לא תהדר פני גדול:

The Rambam says that the issur applies only to Beis Din, and adds the words "and it will result in unwillingness to execute the criminal."  

The Radvaz expands this, somewhat- he says that even the verbal expression of pity is assur - 

אסור לב"ד לחוס על ההורג וכו'. ג"ז שם במכילתא. אלא דקשיא לי על מ"ש אסור לב"ד והלא לאו גמור הוא והכי הוה ליה למימר כל ב"ד שחס על ההורג עובר בלאו וכו'. וי"ל שמלבד הלאו אסור לומר דברים שנראה מהם שהוא חס על ההורג שעל ידי כך יבאו להתרשל בהריגתו וכן נראה מדברי רבינו:

The Rambam and the Chinuch seem to coincide. It is because of the Rambam's approach that the Chinuch says that this issur of Lo Sachos only applies to men, and only where it actually results in avoiding the administration of the punishment (contrary to the Radvaz who says it is an additional issur, the Chinuch presents it as a Taam HaMitzvah.) The Chinuch is by knasos, but says that the same applies to capital punishment.

מצוה תקכא - לא לחוס על החובל

שנמנענו מלחמול על מי שהרג חברו או חיסר אחד מאבריו, שלא יאמר הדיין "עני זה שכרת יד חברו או סימא עינו, לא בכוונה עשה זה". ויחמול עליו וירחמהו מלשלם לו כדי רשעתו, ועל זה נאמר "ולא תחוס עינך, נפש בנפש וגו'" (דברים יט, כא). ונכפלה המניעה בזה במקום אחר, שנאמר "לא תחס עינך עליו, ובערת דם הנקי" (שם, יג).

שורש מצוה זו ידוע, שאם לא נייסר המזיקין ונבער הרע מקרבנו, איש את רעהו חיים בלעו, ולא יתיישבו המדינות. אין הצורך להאריך בו הדיבור.

דיני המצוה קצרים, מבוארים בלשון הכתוב.

ונוהג איסור זה בזכרים כי להם לעשות המשפט, ובזמן הבית. והדין העובר על זה והעלים עינו מלענש המחיב כפי רשעתו עבר על לאו זה, אבל אין בו מלקות, לפי שאין בו מעשה,

Reb Aharon Kotler says something very interesting and novel on this halacha. He says that failure to execute a murderer inherently drives away the Shechina and brutalizes society.  The mere existence of the murderer harms mankind as a whole, so executing him cures society of a deadly illness. (He says it by Ir Hanidachas, and תן לחכם ויחכם עוד.)

משנת רבי אהרן ח"א קמ"ג

ובפרשת עיר הנדחת כתוב דברים י"ג י"ח ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ובשבת קנא ב ר"ג ברבי אומר מלמד שכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים וכתבו המפרשים שלא תחשוש שיש בכאן מדת אכזריות ח"ו והיינו שאף שהוא דין תורה מ"מ הקיום למעשה נוטע ח"ו כח אבירות לב לזה אמר שאינו כן כי באמת הדין הזה הוא רחמים גדולים והצלה לכלל וזה גורם מדת רחמים בישראל שירוחמו מן השמים כי אחרי שבפנימיות הענין מונח בזה רחמים לכשעושה זה מצד ציווי התורה מתגברת בישראל מדת הרחמים ובהנהגת מדה כנגד מדה ירוחמו ומפורש בסנהדרין קיא ב אקרא דולא ידבק בידך מאומה מן החרם שם שם שכל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו רשעים נסתלק חרון אף מן העולם ובספרי בקרא שם למען ישוב ה' מחרון אפו וכו' כל זמן שאלילים בעולם חרון אף בעולם ואמרו זה על הנהנה מאלילים או מעיר הנדחת הרי דאף קיום הממון דעיה"נ גורם חרון אף  הדין החמור הוא רחמים ממש ואז"ל קהלת רבה ז' על הפסוק אל תהי צדיק הרבה בשאול בחיר ה' במעשה דאגג כל המרחם על האכזרים סופו שנעשה אכזרי על הרחמנים והיינו שכשם שהאכזריות על האכזרים היא רחמנות כן הרחמנות על האכזרים היא אכזריות נגד מדת הרחמנים ותוכנה הפנימי הוא אכזריות וזהו שסופו להיות אכזרי על הרחמנים וגרם לשאול מעשה דנוב עיר הכהנים 

I especially enjoyed Reb Aharon's words in juxtaposition with the Ohr HaChaim words to the contrary there - that the words venasan lachem rachamim is not, as Reb Aharon says, a simple statement of fact, but instead a promise that although doing this would naturally engender the worst middos of bloody violence, Hashem promises that He will cure you of this illness and you will remain a rachaman by nature.

ונתן לך רחמים ורחמך. כוונת מאמר זה כאן לפי שצוה על עיר הנדחת שיהרגו כל העיר לפי חרב ואפילו בהמתם מעשה הזה יוליד טבע האכזריות בלב האדם, כמו שספרו לנו הישמעאלים כת הרוצחים במאמר המלך כי יש להם חשק גדול בשעה שהורגים אדם ונכרתה מהם שורש הרחמים והיו לאכזר, והבחינה עצמה תהיה נשרשת ברוצחי עיר הנדחת לזה אמר להם הבטחה שיתן להם ה' רחמים הגם שהטבע יוליד בהם האכזריות מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש לבטל כח האכזריות שנולד בהם מכח המעשה.

One more important point.

How does Reb Aharon understands the machlokes Tanaim in Makkos (7a),

רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים, אלו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף הן מרבין שופכי דמים בישראל:

It seems that if not for the deterrence issue, everyone would agree with Rabbi Tarfon and Rabbi Akiva, that the importance of executing a murderer is only the deterrent value, but otherwise it would be virtuous to help the malefactor avoid punishment!  According to Reb Aharon, that should not be true. If he is a rasha gamur, you should not seek to confuse the witnesses and get him off on a technicality!

But we're talking about Reb Aharon here, one of the greatest Torah minds of the century, not what people now call גאונים. So it is obvious that Reb Aharon is right and the kashe from that mishna does not contradict what he says. 

I think the answer is what is indicated in Makkos 11b. A kohen gadol's death releases the inmates of the Arei Miklat. On 11a the Gemara said the Kohen Gadol's mother used to send them food so they shouldn't pray for her son's death. The Gemara asks, but why would a totally unjust curse or prayer have any effect at all? The Gemara answers that the Kohen Gadol is not blameless. Had he been more caring or righteous, his prayers would have prevented the accidental death.  Then, on 11b, the Gemara says that even if he was only appointed Kohen Gadol after the accidental killing but before the trial, he also bears responsibility. Why? Because he should have prayed that the defendant be found not guilty and not liable to exile to the Ir Miklat.  That is puzzling. If the man is guilty, what justice is served by finding him not guilty? 

Evidently, like it or not, the court's decision creates a reality even klapei shmaya. Rebbi Tarfon and Rebbi Akiva hold the same is true for a meizid. If you find him pattur, he is bemtziyus pattur.  But the Chachamim hold that even if it is true by a meizid klapei shmaya, setting him free by getting the witnesses to contradict each other on a triviality means that everyone knows he is guilty and that he is getting away with it.  So you need the execution for purposes of deterrence.

UPDATE ON REB AHARON'S PSHAT:

I found the Tzror Hamor here says something similar to Reb Ahron.  

Today's True Fact:  The Tzror Hamor's granddaughter married the Beis Yosef.  

Another True Fact: The Tzror HaMor was among the generation that was driven out of Portugal, and he was at one point imprisoned and tortured until he escaped and fled to Morocco. I mention this because it makes his words about how a man behaves in extremis very poignant.

ואמר ובערת הדם הנקי מישראל. ..... או שרמז בזה סוד גדול מסתרי התורה בענין ההרוגים. כי ההרוג ששופכים דמו כמים הולך נע ונד בארץ ואינו עולה למעלה ונפשו ירעה לו. לפי שאולי במרירות נפשו אמר דברים לא כן בשעת ההריגה. וז"ש בתעניות על יאשיהו גחין עליה ירמיהו וכו'. כי אולי אגב צעריה אמר דברים לא כן. ושמע שאמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי וכו'. עד שנראה שרוב ההרוגים אגב צערייהו יהרהרו בלבם או יאמרו בפיהם כלפי שמיא. עד שלזאת הסבה נשמתם אינה עולה למעלה במהרה. ומיני מדות הדין שהם הכלבים עזי נפש פוגעות בהם. ולכן אמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ולכן אמר בקין קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. ובאומרו מן האדמה נראה שלא עלו למעלה. כי הדם הוא הנפש והולכים נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר. עד שינקמו נקמתו ויהרגו לרוצח. עד שלזאת הסבה צותה התורה לא תחוס על הרוצח. והחומל עליו עושה רע להרוג. שהולך נע ונד ודמיו צועקים אלי מן האדמה. וזהו לא תחניפו את הארץ. ואמר לארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו וכמו שפירשתי במקומו. ואז כששופכים דם הרוצח. מיד עולה נפש ההרוג למעלה. ובזה מבערים אותו מן הארץ שהולך וצועק ואומר אל נקמות ה'. ובזה גורם רע ליושבי הארץ אחר שאין עושין דין. וכששופכים דם הרוצח מיד מתבער אותו דם ההרוג מן הארץ. ולזה אמר בכאן לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי מישראל. כי זהו דם ההרוג שנשפך על לא חמס בכפיו והולך נע ונד בארץ. ובשעת הנקמה עולה מן הארץ ואינו שואל דין כנגד ישראל. וזהו וטוב לך. כי בנקמה. כמו שעושין טוב להרוג. כן עושים טוב לכל ישראל. וזהו סוד עגלה ערופה כמו שנפרש שם בע"ה. ולכן תמצא שכתב ג"כ שם ואתה תבער דם הנקי וגו':

I'm not really following what he means. He says that as the victim of murder dies, he is likely to say or think things that a man of faith should not be saying or thinking, and he regrets this after his death and his soul wanders the earth. Then, he says that in general, a murdered man's soul wanders the Earth until revenge is taken from the murderer, and until then, his cries for justice and revenge harm the living. So I am left not knowing whether the soul wanders the Earth because of shame for his impetuous words, or because he desperately wants to take revenge.  

But for our purposes, my point is that he is saying that the pshat in לא־תחוס עינך עליו ובערת דם־הנקי מישראל וטוב לך is that by punishing the murderer, you are doing tov both for the victim and for all living people.