Friday, October 23, 2020

A Post I "Borrowed" From the Divrei Chaim Blog

 This is being posted without permission. I couldn't help myself. It's so well written!

So here's the post, with only insignificant changes.

At the end I have the original from the Chasam Sofer, and the source of the idea, a Zohar. So at least I can add the credibility of the source.

Where's the Passion?

I am hesitant to quote this Chasam Sofer because I only saw it quoted second hand and have not been able to find it inside, so buyer beware.  It's a nice pshat anyway.  

The Midrash comments on the doubling of the name Noach in the first pasuk in the parsha, "אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את־האלהים התהלך־נח," that Noach was "neicha l'elyonim v'neicha l'tachtonim,

אלה תולדת נח נח, אתמהא, לא הוה צריך קרא למימר אלא אלה תולדות נח שם, אלא ניחא לו, ניחא לעולם, ניחא לאבות, ניחא לבנים, ניחא לעליונים, ניחא לתחתונים, ניחא בעולם הזה, ניחא לעולם הבא.

he was viewed pleasantly both by Heaven and by his fellow man (see Baal haTurim).  B'pashtus, you can't ask for a bigger compliment than that.  Chasam Sofer, however, says exactly the opposite.  Avraham did not care about pleasantries when he demanded of G-d, "Chalila l'cha, ha'shofet kol ha'aretz lo yaaseh mishpat?!"  Moshe Rabeinu did not care about pleasantries when he went to bat on behalf of Klal Yisrael and argued with Hashem to not punish them.  David haMelech did not care about pleasantries when he said, "Anochi chatasi... v'eileh ha'tzon meh asu?" (Shmuel II 24:17).  Being a tzadik sometimes means arguing with G-d, not going along passively with the program.  And the same, kal v'chomer, holds true when dealing with other people.  Avraham smashed idols, Moshe Rabeinu called out the people when they did wrong, Eliyahu haNavi gave mussar.  Being a tzadik will not necessarily win you a popularity contest, and that's as it should be.  Noach was "ish tzadik b'dorosav," he wanted to get along with everybody, and "es ha'Elokim hishalech Noach," he didn't want to challenge G-d either.  The result is that those around him took no heed of his example and continued to do wrong, and G-d was not assuaged and brought a flood to destroy the world.  Noach, Noach -- both are strikes against him.

These days the message everybody preaches is that the job of our Rabbis and leaders is to make sure everybody feels welcome, happy, warm and fuzzy.  We have so much noach going around it's incredible.  G-d forbid anyone should actually try to tell someone that what they are doing is wrong and needs to change -- oh no, that could only be done in past generations, not today.  If you are a rebbe or a Rav and see a group of teenagers dressed in sweatpants and T shirts on Shabbos on the way to play ball, the response is not to speak to them about Shabbos (then or at some other time), but aderaba, you are supposed to join the game, to show them that you are one of the boys, because only then will you be able to influence them.  And then you wonder why after 4 years of high school and over 100k in tuition these same boys probably wont keep Shabbos much better or know how to read a piece of gemara.  Am I wrong?

R' Yehudah Deri puts together the Midrash which blames Noach for the flood because he did not give tochacha and the Rashi (7:) that says אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא מבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים.  If you truly believe something, then you are passionate about it and can't help but speak out and share your views.  Noach was "mi'ktanei emunah," and when you need convincing yourself, you don't stand much chance of convincing others.  

A certain person was all over the Jewish news last week, some people in favor of his actions, some opposed to his actions.  I was at a wedding this week and this guy was there and he was like a rock star, the way some people gathered around him for pictures, to talk to him to shake his hand.  

What is this guy's secret?  Why do people respond to him?

I think the answer is one word: passion.  You may disagree with what he did, with how he expressed it, but you can't take away the fact that he showed passion.  Everyone else was busy being Noach, neicha to this politician, neicha to that entity, etc. sending the usual mealy mouthed letters that say nothing and mean nothing.  Is that all you can do when your yeshivos and shuls are having locks put on the doors???  In case it's not clear, that does not mean rioting in the street is necessarily the best idea, but if that's not the answer, then find some other way to at least show some passion for what you believe in!  Mordechai did not send a mealy mouthed letter to Achashveirosh -- it was "sak v'eifer yutzah la'rabim."  When you read those words in the nigun of Eicheh you get the message: this is a tragedy that's unfolding.  Do we even think anymore that putting a lock on a beish medrash is a tragedy, or have we lost our feelings completely?  If closing down our shuls and yeshivos is not enough to spur the community to grave action -- whether it is civic action or religious action in considering why Hashem is allowing this to happen -- what will???

"Va'ya'as Noach k'chol asher tzivahu Hashem."  Ksav Sofer explains that Noach did whatever he was commanded: he did the 7 mitzvos given to Adam, and he built the ark just as he was commanded.  But that gufa is the problem with Noach!  A command like "Build an ark because the world is going to be destroyed" is not a command like any other command.  Those words should have sent a jolt through Noach's system. 

There are tents in people's backyards not too far from where I live that are even bigger I think than the shul I daven in.  A person can say who cares if they close the shul -- I've got where to go.  I'm still doing what I have to do.  The problem is not that we are not doing what we are supposed to do -- "Vayaas Noach k'chol asher tzivahu Hashem."  The problem is where's the jolt, where are the tears, where's the feeling that our chiyus is being taken from us?  

Where's the passion?



And here is the original that I found on Otzar, in one of the versions of the Toras Moshe.


דרשות חתם סופר  דף שפ"ח טור א' 
תורת משה פרשת נח
כתיב אלה תולדות נח בראשית ר ט' במדרש נח לשמים נח לבריות ע"ד פשוטו י"ל אדלעיל קאי ונח מצא חן בעיני ה' מ"ט כי היה הוא נח לבריות וכל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו ע"כ אחז"ל שבת קג"ג מהספדו של אדם ניכר אם בן עה"ב הוא ר"ל ע"י ההספד שמתחממין עליו ניכר שהי' נח לבריות וממילא נדע שרוח המקום נוחה הימנו אבל באמת נ"ל שאיננו לשבח וכבר אמרנו מ"ש מרע"ה שמות ל"ג הודיעני נא את דרכיך למען אמצא חן בעיניך הכונה פי אחז"ל פסחים קי"ט למנצח זמרו למלך שנוצחיס אותו ושמח ואמנם מ"מ חשש מרע"ה במחלוקתו של קרח שמא יהי' קשה בעיני הקב"ה לעמוד בפרץ כל כך הרבה פעמים ולנצחו ית"ש ע"כ פירש"י יען הוא סרחון הרביעי נתרשלו ידי האוהב ע"ש במדבר ט"ז ד' והנה מרע"ה טרם ידע דרכיו של הקב"ה דהיינו י"ג מדות שבהם ראוי להשיב חמתו מאפו אז בא בכח ואמר ואם אין מחני נא וכדומה ואעפ"י שהקב"ה שמח בשמנצחים אותו אבל מ"מ קשה קצת לפניו ובפ ואתחנן פירש"י שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן אך כשידע המדות שראוי להתפלל שוב אין קפידא כל כך ובמרגלים התפלל באותן המדות ארך אפים ורב חסד וע"כ אמר מרע"ה הודיעני נא את דרכיך להתפלל במדות ידועות ולא אצטרך לעמוד בכח בפרץ ואדעך למען אמצא חן בעיניך ולא אחי' כמשא וטורח בעיניך כביבול והיות כן הצדיקיט הללו לא היו נח לשמים אאע"ה אמר השופט כל הארץ לא יעשה משפט חוליו הוא לך לעשות כדבר הזה ומרע"ה כיוצא כו דהמע"ה אמד ש"ב כ"ד י"ז ותהי ידך בי ואלה הצאן מה עשו וכדומה ולא היד נוחים לשמיש' ולבריות פשיטא שלא היו נוחים שהוכיחו בני דורם ולא נשאו להם פנים ומפני זה לא כתוב במרע"ה ויבכו אותו כל בית ישראל כמו באהרן מפני כי מרע"ה חרה אפו בם כמה פעמים וקרא להם מורים וממרים ובבה הוי מפני כי מרע"ה חרה אפו בם כמה פעמים וקרא להם מורים וממרים ובבה אאע"ה הוכיחם ושיבר צלמם וכל הצדיקים ואליהו הנביא הי' נח לשמים ולא התפלל על בני דורו אדרבא אמר קנא קנאתי לה' אבל עכ"פ לבני דורו לא הי' נח ומסר את נפשו באחאב יהורם ואיזבל ולא נתרצה הקב'ה  במה שהי נח לשמים ולא התפלל על בני דורו וסלקו למעלה רזה נח גם כי היה צדיק תמים מ"מ זהו חסרונו שהי' נח לשמים ונח לבריות כי את בני דודו לא הוכיח והי' נח להם וכשאמר לו הקב"ה קץ כל בשר בא לפני שתק ולא התפלל כמו שהתפלל אאע"ה על אנשי סדום אלא הי' נח לשמים לאמור ה' יעץ מי יפר וע"כ מצא חן בעיני ה' כי לא עמד בכח בפרץ להשיב את חמתו מהשחית וז"ש צדיק תמים הי' עם אנשי דורותיו ונח להם ואת האלקים ג"כ התהלל ונתרצה במעשי ה' ית' 

I found the source of the idea. It is a Zohar Chadash 23:

תָּנוּ רַבָּנָן, מָה הֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנֹחַ, כְּשֶׁיָּצָא מִן הַתֵּיבָה וְרָאָה כָּל הָעוֹלָם חָרֵב, וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת עָלָיו, וְאָמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נִקְרֵאתָ רַחוּם, הָיָה לְךָ לְרַחֵם עַל בְּרִיּוֹתֶיךָ.
קי הֵשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רַעְיָא שַׁטְיָא, כְּעָן אֲמַרְתְּ דָּא, וְלָא בְּזִמְנָא דַּאֲמָרִית לָךְ בְּלִישְׁנָא רְכִיכָא, דִּכְתִיב (שם ו) עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר כו', וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל כו', לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר כו', וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ כו', כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה, כּוּלֵּי הַאי אִתְעַכָּבִית עִמָּךְ, וַאֲמָרִית לָךְ, בְּדִיל דְּתִבְעֵי רַחֲמִין עַל עָלְמָא. וּמִכְּדֵין דְּשָׁמַעְתְּ דְּתִשְׁתֵּיזִיב אַתְּ בְּתֵיבוּתָא, לָא עָאל בְּלִבָּךְ בִּישׁוּתָא דְּעָלְמָא, וַעֲבַדְתְּ תֵּיבוּתָא וְאִשְׁתְּזֵבְתָּא. וּכְעָן דְּאִתְאֲבֵיד עָלְמָא, פָּתְחֵית פּוּמָךְ לְמַלָּלָא קֳדָמַי בַּעְיָין וְתַחֲנוּנִין.
קיא כֵיוָן דְּחָזָא נֹחַ כָּךְ, הִקְרִיב עֲלָוָון וְקָרְבָּנִין, דִּכְתִיב (שם ח) וַיִּקַּח מִכָּל הַבְּהֵמָה הַטְהוֹרָה וּמִכָּל הָעוֹף הַטָהוֹר וַיַּעַל עוֹלוֹת בַּמִּזְבֵּחַ.
קיב אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, בֹּא וּרְאֵה מַה בֵּין הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ לְיִשְׂרָאֵל אַחַר כַּךְ, וּבֵין נֹחַ. נֹחַ לֹא הֵגִין עַל דּוֹרוֹ, וְלֹא הִתְפַּלֵּל עָלָיו כְּאַבְרָהָם. דְּכֵיוָן דְּאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, זַעֲקַת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה כִּי רָבָּה, מִיָּד וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר. וְהִרְבָּה דְבָרִים כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד שֶׁשָּׁאַל שֶׁאִם יִמְּצָא שָׁם עֲשָׂרָה צַדִּיקִים, שֶׁיְכַפֵּר לְכָל הַדּוֹר בִּשְׁבִילָם, וְחָשַׁב אַבְרָהָם שֶׁהָיוּ י' בָּעִיר, עִם לוֹט וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו, וַחֲתָנָיו, וְלָכֵן לֹא הִתְפַּלֵּל יוֹתֵר.
קיג בָּא משֶׁה וְהֵגִין עַל כָּל הַדּוֹר, כֵּיוָן שֶׁאָמַר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ, סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ. מַה כְּתִיב בֵּיהּ, (שמות ל״ב:ח׳) וַיְחַל משֶׁה. מַהוּ וַיְחַל. מְלַמֵּד שֶׁהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁאֲחָזַתּוּ חַלְחָלָה. רַבָּנָן אָמְרֵי, לֹא הִנִּיחַ משֶׁה לְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא. דִּכְתִיב, (שם) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתַבְתָּ.
קיד אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מֵהָכָא, (תהילים ק״ו:כ״ג) וַיֹּאמֶר לְהַשְּׁמִידָם לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו. וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הֵגִינוּ עַל דּוֹרָם, וְלֹא הִנִּיחוּ מִדַּת הַדִּין לִשְׁלוֹט בָּהֶם.
קטווְנֹחַ הִתְעַכֵּב עִמּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר לֵיהּ רִבּוּי דְבָרִים, שֶׁמָּא יְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, וְלֹא הִשְׁגִּיחַ, וְלֹא בִּיקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, וְעָשָׂה הַתֵּיבָה וְנֶאֱבַד כָּל הָעוֹלָם.




No comments:

Post a Comment