It is well known that the Gaon said that the hardest mitzva of Yomtov for him is to be besimcha the entire duration of Yomtov.
It has been pointed out that this is apparently contrary to the Rambam in Avos 2:1 that indicates that it Simchas Yomtov is a mitzvah kallah, not a difficult mitzvah.
Mishna
רבי אומר, איזוהי דרך ישרה שיבר לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות.
Rambam:
שצריך ליזהר במצוה שיחשב בה שהיא קלה כשמחת הרגל ולמידת לשון הקדש כמצוה שהתבאר לך חומרתה שהיא גדולה כמילה וציצית ושחיטת הפסח
Additionally:
The Gaon is certainly not like the Netziv in the Haamek Sheilah Vayakhel, where he deals with the differences of opinion regarding aveilus on Purim. (There are two prints. In the older one, it's on page 107. In the newer one, it's on page 429.) He says that the mitzva of simcha on Yom Tov is one moment, like Lulav and Shofar and Matzah.
ולא תקשה הא פורים דרבנן ואבלות יום ראשון מה"ת לדעת הגאונים ז"ל. שהרי כ' הרא"ש כתובות פ"א בשם הרמ"ה ליישב הא דחתן דוחה אבילות יום א' משום דהוי דברי קבלה ביום חתונתו וביום שמחת לבו. מכש"כ פורים דמפורש בד"ק מצות שמחה וגם הוי עשה דרבים. זה שיטת רבינו. והרא"ש בשם רבינו מאיר מרוטנבורג ז"ל הקשה דא"כ ה"נ פורים מבטל גזירת שלשים שהרי מדמה לרגל. וא"כ אמאי לא חשיב במשנה כמו רה"ש ויוה"כ. ולענ"ד ודאי דוקא שבעה מבטל משום שמחויב בשמחה ולעקור מצות שבעה מש"ה הוי כרגל לשבעה. אבל גזירת שלשים דעיקר הוא אחוי קרע וגהוץ ותספורת כמבואר בירו' פ"ג דמ"ק ה"ה גזרת שלשים אחוי גהוץ ותספורת ואע"ג שבכלל גזרת שלשים הוא שמחת מריעות דאסור כל שלשים. מכ"מ עיקר גזרת שלשים הוא גו"ת וע' מש"כ לעיל שם דאיכא דמפרשי הא דאי' בד' י"ט ב' דנוהג מצות שלשים ברגל כפרש"י דאסור בגהוץ ותספורת ואע"ג דס"ל דשמחת מריעות מותר בקובר מתו ברגל ולא כהרמב"ן וסיעתו ז"ל. ובהא דאסור בהני תרתי מש"ה קרי שנוהג כל מצות שלשים ומש"ה עולה למנין שלשים ע"ש היטיב והטעם דקרי לגו"ת מצות שלשים נראה פשוט משום שהקילו במקום מצוה שאין לו בנים לישא בתוך שלשים. עכ"פ כיון שעיקר גזרת שלשים הני תרתי ולא מצינו מצוה לכבס ולספר בפורים כמו במועד שקנסו שלא לכבס ולספר בחוה"מ כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין כדאי' ריש פ"ג דמ"ק. משא"כ בפורים. וא"כ דנוהג בפורים איסור גהוץ ותספורת מש"ה אינו מפסיק מצות שלשים. עוד הקשה הר"מ ז"ל דחזינן בפורים נשים מענות ומטפחות ולא כמו במועד. ולי העני לק"מ. דהא שאין מטפחות במועד לאו משום שמחה. דפשיטא שאין הולכים לפני המטה בשמחת המועד ח"ו ובאמת אין זה בטול המצוה כלל. שאין מצות שמחת החג תמידית בלי הפסק. אלא הוי כמו כל מצוה זמנית אכילת מצה ותק"ש שאינו אלא פעם א'. ה"נ מצוה לשמוח שעה א' ברגל. עכ"פ הא דאין מטפחים לאו משום שמחה אלא משום כבוד המועד שלא ינהגו בו מנהג חול. ובפורים לא חשו משום כבוד.
After all, bigdei tzivonim is not going to have her walking on clouds all day long, nor is eating the Chagiga going to make you smile for 24 hours.
Of course, the Netziv only means the ikkar mitzvah chiyuvis is fulfilled with one peula. He certainly holds that there is a kiyumis of simcha the whole day, because he famously says that every mitzva that has a shiur is still a kiyumis beyond that shiur.
He says this in the Sheiltos in Yisro regarding kolos of Shofar, in the Meromei Sadeh in Chagiga, and here it is in in the Meromei Sadeh on 39, where he warns his son to not overdo it with the horseradish, to use a minimal kezayis, or even better, to use lettuce.
ל"ט א במשנה ומצטרפין לכזית אשר כתב לבנו הגר"ח זצ"ל מיום ג' ח' ניסן תרמ"ב
הקשבתי ואשמע מבנינו שליט"א כמה מעכ"ה נ"י מחמיר בכזית מרור והוא חריין ונפלאתי על זה מה ראה מעכ"ה בני נ"י לזה הן אמת לדעתי כל חיובי זית אינו אלא לצאת ידי חובה אבל מצוה יש כל זמן שמרבה וכמוש"כ הרבה בחיבורי (העמק שאלה י סימן נ"נ אות ד') ובפי' איתא בירושלמי והובא בתוס' חגיגה דף ח' לעולם הוא מוסיף והולך ודוחה יום טוב עד שיאמר אין בדעתי להוסיף, בכ"ז אין מצות מרור בכלל, חדא, אחר שאינו אלא מדרבנן. שנית, לשיטת הרא"ש אין מצוה אלא כל שהוא לטעום טעם מרור, ועי' מש"כ בהשמטות הנדפסות בח"ג על סי' ע"ג ישוב שיטת הרא"ש מקושית הגאון שאגת אריה. זה ברור דשיעור כזית המבואר בשו"ע הוא שיעור קטן מאד ולמה לנו להחמיר
וגם מה שמדקדק לאכול חריין איני מבין מדוע לא ינהיג עצמו בסאלאטא כדעת רוב אחרונים זצ"ל שהוא חזרת והכי נראה ממס' עוקצין פרק ב' משנה ז' ולמאי נחמיר לאכול דבר שהוא כחרבות לגוף והלא דרכיה דרכי נועם כתיב ומכל שכן בליל פסח אחרי תענית ושתית יין לפי דעתי הדלה על בני נ"י לשנות מנהגו בזה
Differences in his words in various places create some doubt about whether he means you can be mosif by doing more in the same peula, like אל תשתה, or that you can be mosif all day long even after a hefsek, like the Yerushalmi. I think that he holds that it's a mitzva to be b'simcha even after a hefsek.
It is well known that the Shaagas Aryeh, and Reb Chaim in the stencil, and RYBS, all say that there is a din simcha besides the simchas chagiga which does not apply the first night. But all I am pointing out is that there is no denying the vast difference between the approach of the Netziv and the Rambam, and that of the Gaon.
I have to add one thing. If you read the Netziv kipshuto, it is extremely difficult to understand, and I believe he means something very different from the pashut pshat in his words. According to him, why אין נושאין נשים במועד? Have a piece of your Chagiga, or a piece of kishka, and then get married. I think he means that the day is mechayeiv simcha; the kiyum hamtizva is done with one peula. But the nature of the day is that is makes a chalos chiyuv simcha, which permeates the whole 24 hours, such that besides the constant kiyumis of simcha, anything inconsistent with simcha is a bitul asei. But then his pshat in Shloshim on Purim becomes difficult.
But the bottom line is that the Netziv will somehow have to agree with the achronim brought above, nicely expressed by R Nissim Karelitz
חוט השני חלק יום טוב וחול המועד דף קנ"ח:
ודע דמצות שמחת יום טוב יש בה ב ענינים, והם א', להיות שמח וטוב לב כמ"ש הרמב"ם, ב', לעשות פעולות מסוימות שמביאים את האדם לשמחה כמו אכילה ושתיה
Whoever you hold like, I wish you a
חג כשר ושמח במלא מובן המלה!
My understanding is that the Gra made that comment specifically about the אך in "והיית אך שמח". To feel nothing my but happiness for a whole week or 8 days truly is difficult. No down moments, no moments where boredom breaks the happiness. Or you are just frustrated trying the fall asleep. Not even a mixture of something else while also happy. My guess is it is entirely impossible.
ReplyDeleteI hear. Of course, we can only speculate about the Gaon's intent, since it is only an oral mesora. What I have is:
ReplyDeleteבספר דברי שלום (סטרופקוב, עמ' לו) כתב: "אמר בשלחן הטהור דפעם אחת שאלו להגאון החסיד ר' אלי' מווילנא זצ"ל, הגר"א, שיאמר איזהו הוא המצוה שיותר קשה לקיימה מכל מצות שבתורה. והשיב שחקר ודרש היטב הדק עד שבירר שמצות שמחת הרגל הוא המצוה היותר קשה בקיומה מכל מצוות התוה"ק, לאשר החיוב מוטל אקרקפתא דגברא דכל בר ישראל בכל שמונת ימי החג להיות שמח וטוב לב בכל הימים ובכל הלילות שלהם בלי שום הפסק רגע, ואסור להניח בכל אותו הזמן להעלות על לבנו שום מחשבת והרהור של דאגה בשום ענין שבעולם, ושום צער ויגון לא יתערב בשמחתינו כדי שלא יבטלנו משמחה, וזה הוא דבר המסור ללב וצריך, ונחוץ לזה הרגל לחזק השמחה בלב בעבודה גדולה, וא"כ זה הוא המצוה היותר קשה בקיומה מכל מצות התוה"ק, וכן נזכה להתחזק בשמחה".
בספר ובכן צדיקים (להגר"ש דבליצקי שליט"א) הביא בשם הגר"א, שמצות שמחת יום טוב היא המצוה הקשה ביותר.
However, I disagree with your pshat. The Gaon says on the Gemara in Sukkah 48 that the words אך שמח are marbeh the night of שמיני עצרת for Simcha; Rashi says that אך שמח is extra, in that it is implicit in ושמחת, so it's a ribui for ש"ע. The Gaon asks, but ach is always a miyut, not a ribui. So he explains that on the days of Sukkos we have three mitzvos - Sukkah, Simcha, and Lulav in the Mikdash. The extra אך tells you that on ש"ע, we do have one of the three, but only one. There is no mitzva of Sukkah, nor of Lulav, only simcha.
That being the case, I find it hard to accept that the Gaon is based on the אך as a miyut of anything that is incompatible with Simcha. The miyut of אך is a uniquely dual-function word that both is marbeh simcha on ש"ע and also m'maeit the other mitzvos.