Shemini. An Honest Discussion of the Tuma Caused by Nadav and Avihu.

 When Nadav and Avihu died, their bodies lay in the Mishkan, according to Rabbi Akiva.  The law of Tumas Ohalim should have applied. Therefore, the Keilim in the MIshkan and Mishkan covers themselves should have become tamei. 

(We have discussed Rav Akiva's shita and the basis for the tuma of the yerios elsewhere, in Weighted or Staked I and Weighted or Staked II.)

But we find no record of this tuma. We find no mention of a week of mei chatas for the Mishkan or the keilim followed by taking them apart for tevilla, or of an additional week of tuma for the Kohanim serving there due to חרב הרי הוא כחלל of the Menora and maybe the Mizbeiach hazahav.

There is a lot of reyd on this question, and I found some of it excellent, and some of it not excellent. So I offer here a roundup of the reyd, with some he'aros to round it out- because so many just say a teretz, hooray, and do not talk arum and arum or point out a weakness.  There are others that offer their thoughts on the topic, and I prefer to not deal with them, because my rabbeim taught me that although younger bachurim are given a certain latitude, when you reach a certain age, you should avoid ploiderai (פלוידעראי).

1. We have discussed the Baal HaTurim, who says that the Mishkan had a din Mechubar because of על פי השם יחנו and so was not mekabel tuma. 

👉We mentioned that this is only true according to those Rishonim that hold that ohalim are not mekabel tuma when they are physically mechubar.  According to the Rishonim that an אוהל פשתן, צמר, ועור is mekabel tuma even when it is physically mechubar lekarka, it is not reasonable to say that the din mechubar of על פי השם יחנו is more mechubar than literal mechubar.  

👉Furthermore, his answer does not address the issue of the Keilim becoming tamei, namely the Shulchan and the Menora and the Mizbeiach Hazahav.

2. Reb Meir Don Plotzki, the Kli Chemda, expands on the Tur's answer by saying that not only was the Mishkan קבוע, but it was assur to uproot it, so it is more kavuah/mechubar than a regular mechubar, which at least is muttar to remove from the earth. True, it was actually uprooted and moved several times, but that does not matter. As we know from שבת ל"א ע"ב, 

כל מלאכות ילפינן להו ממשכן והתם סותר על מנת לבנות שלא במקומו הוא אמר ליה שאני התם כיון דכתיב על פי ה׳ יחנו כסותר על מנת לבנות במקומו דמי

so it is not called uprooting at all.

👉Again, this does not address the issue of the Menora and other keilim being tamei.  Maybe it would help for the Shulchan and the Mizbeiach hazahav, by making them כלי עץ העשויים לנחת, but not the Menorah.

3. Some people jump on the Baal Haturim because of the Sifri Zuta that says משכן מקבל הזייה, which they think means the Yerios can become Tamei. 

👉It's a tempest in a teapot, because it's most likely that this is not at all what the Sifri means.  

Sifri Chukas #85 19:13

פסוק יג את משכן ה' טמא ונכרתה "י הואיל ונאמרה הזייה במשכן ונאמר הזייה במקדש מה מצינו טמא שנכנס למשכן חייב כרת אף טמא שנכנס למקדש חייב כרת קל וחומר ומה אם משכן שקדושתו קדושת שעה אם נכנס לו בטומאה הרי ענוש כרת מקדש שקדושתו קדושת עולם אינו דון שאם נכנס בטומאה יהא ענוש כרת לא אם אמרץ במשבן שהוא מקבל הזייה תאמר במקדש שאינו מקבל הזייה אמ' מקדש ה' טמא ונכרתה להלן פס' כ ילמד משכן ממקדש הואיל ונאמרה הזייה במקדש ונאמרה הזייה במשכן מה מצינו טמא שנכנס למקדש חייב כרת אף טמא שנכנס למשכן חייב כרת קל וחומר ומה אם מקדש שאינו מקבל הזייה אם נכנס לו בטומאה הרי הוא ענוש כרת משכן שמקבל הזייה אינו דין שאם נכנס לו בטומאה יהא ענוש כרת לא אם אמרת במקדש שקדושתו קדושת עולם תאמר במשכן שקדושתו קדושת שעה אמ' את משכן ה' טמא ונכרתה 

The Ambuha deSifri does say that might be the pshat, but he ends up saying that it probably means something very different, that the Mishkan became holy through the application of Shemen HaMishcha.

Ambuha

נראה דהכונה משום דמשכן טומאה וכשנטמא צריך הזאה דהא היה ומקבל טומאה ואפי' אם נאמר דאינו אלא או דדינו כמחובר משום דכתיב על יחנו מ"מ הא במשכן היו יריעות של ומקבלין טומאה גם במחובר כו' וע"כ דרק במכן חייב משום טומאה משום כניסתו בטומאה נטמא המשכן אבל דהוא מחובר ואינו מק"ט הו"א דא"ח משום טומאה ולזה צריך קרא דגם חייבין משום טומאה ויתכן עוד קצת 

ויתכן עוד קצת הספ"ז כהא דש"ס דלין שבועות טז ב משכן ולא נאמר מקדש הייתי אומר משכן יהא חייב שהרי משוח בשמן המשחה וי"ל דזה כוונת הספ"ז שהוא מקבל הזיה דהיינו משיחת שמן המשחה וקדושתו חמורה תאמר במקדש שלא קיבל הזיית שמן המשחה ועי' בתום' יומא דף מ"ד א' ד"ה בשילה 

and the second pshat is pretty good, because it really echoes the Gemara in Shavuos 16b.

טומאה בעזרה מנלן א"ר אלעזר כתוב אחד אומר (במדבר יט, יג) את משכן ה' טמא וכתוב אחד אומר (במדבר יט, כ) כי את מקדש ה' טמא (אם אינו ענין לטומאה שבחוץ תנהו ענין לטומאה שבפנים) וקראי מיתרי הא מיצרך צריכי דתניא ר' אלעזר אומר אם נאמר משכן למה נאמר מקדש ואם נאמר מקדש למה נאמר משכן אילו נאמר משכן ולא נאמר מקדש הייתי אומר על משכן יהא חייב שהרי משוח בשמן המשחה ועל מקדש לא יהא חייב ואם נאמר מקדש ולא נאמר משכן הייתי אומר על מקדש יהא חייב שהרי קדושתו קדושת עולם ועל משכן לא יהא חייב לכך נאמר משכן לכך נאמר מקדש

4. Rav Yosef Babad, the Minchas Chinuch, in his Kometz Hamincha, and Rav Pinchas HaLevi Horowitz, the Haflaah, in Panim Yafos in Truma, accept the possibility that everything became tamei, even though it is not mentioned in the Torah.

👉This is not like the shittah that tuma hutra/dechuya betzibbur would not help when you are being mechaneich keilim or inaugurating a new Hashra'as HaShechina.  This is from Rav Zevin's pshat in the Daas Zkeinim in Shmini on Bikrovai Ekodeish. However, Rav Kook disagreed with Rav Zevin, as he brings down there.  I discuss this in Answer Four here.

5. The Tzlach brings the Magen Avraham's Zeis Raanan on the Yalkut, who brings the Beis Avraham, who says that the parsha of Tumas ohel was only said after the bodies had been removed from the Mishkan, so there was no din ohel, but the parsha of maga had been taught before, so Mishael and Eltzafan were tamei from touching the bodies. The Tzlach doesn't like that, so he says that the parsha of tuma was said while they were carrying the bodies, after they had been removed from the Mishkan. 

צל"ח מסכת פסחים דף צ עמוד ב

ואמנם בזית רענן פרשת שמיני הקשה בשם ב"א דלמ"ד נדב ואביהו מתו בפנים, אם כן נטמא אוהלי המשכן וכל הכלים השלחן והמנורה, ותירץ הב"א דפרשת טמאים בו ביום נאמרה, ופרשת טמאים היינו טומאת מת, ("דאכתי לא איתיהב פ' טומאת אהלות דשמנה פרשיות נאמרו בו ביום שהוקם המשכן ופרשת טמאים היינו טומאת מת")  ובאותה שעה עדיין לא נאמר. והקשה הזית רענן אם כן איך נטמאו מישאל ואלצפן, ותירץ בדוחק דטומאת מגע מת נאמר קודם לכן אבל טומאת אוהל נאמר אח"כ, ודבריו דחוקים. ולי נראה באותה שעה שנשאום אחר שכבר הוציאם מקדש הקדשים נאמרה הפרשה, ואם כן הם נטמאו והאוהל לא נטמא, ולפי זה צריך לומר דמי שנגע במת או נכנס לאהלו קודם היום ההוא לא היה צריך טהרה אף אחר שנאמרה פרשת טומאת מת, מה דהוה הוה ועל להבא נאמרה ולא על לשעבר, ולפי זה לא נטמאו שבט לוי בשעת העגל כלל ולא שום אדם מקוברי ההרוגים, והיו ישראל טהורים כולם, ולא היו בהם טמאים רק יחידים הללו שבאו אל משה ביום ההוא, ואם כן אפשר שלא היו ממהרים לשרוף הפרה כל כך.

The Sasover Rebbe, the Yad Chanoch, jumps on the Tzlach. He says that even if the parsha had been said while the bodies were in the Mishkan, they would not make the Mishkan tamei, because they had died before the parsha was said.  He says this is clear in Tosfos in BB 58a, on the din of קבר שלפני הדיבור. 

שו"ת יד חנוך סימן טו

עוד ראיתי הלום בספר צל"ח כאן שהביא בשם רבינו המגן אברהם בספרו על הילקוט שהקשה בשם הגאון בית אברהם דאם נדב ואביהו מתו בפנים א"כ נטמאה אהל המשכן וכל הכלים והשולחן והמנורה. ותי' דפרשת טמאים בו ביום נאמרה כדאיתא בגיטין (דף ס' ע"א), ובאותה שעה עדיין לא נאמר, והקשה א"כ איך נטמאו מישאל ואלצפן. ותי' הצל"ח דבאותה שעה שנשאום אחר שכבר הוציאום מקודש הקדשים נאמרה הפרשה, וא"כ הם נטמאו והאהל לא נטמא עיי"ש:

ואני תמה על הגאון צל"ח דמשמעות דבריו דאם היתה הפרשה נאמרה אחר שמתו נדב ואביהו קודם שהוציאום בעודם מונחים במשכן היה נטמא אהל המשכן, ולפיכך ההכרח לומר שנאמרה הפרשה אחר שכבר הוציאום מקודש הקדשים. ואחרי נשיקות כפות רגליו אומר אני דאישתמיט מיני' דברי התוס' (בבא בתרא דף נ"ח ע"א ד"ה מציין) דהא דמרבינן מקרא או בקבר זה קבר שלפני הדיבור, היינו רק לענין טומאת נגיעה שמי שנגע במת שלפני הדיבור נטמא, אבל לגבי טומאת אהל לא מרבה לה ואין מת שלפני הדיבור פירושו שמת קודם שנאמרה פרשת טמאים עיי"ש, הרי דאותו שמת קודם שנאמר פרשת טמאים אין מטמא באהל דאדם כי ימות באהל מכאן ולהבא נאמר כמ"ש התוס' שם, ורק גבי טומאת נגיעה איתרבי מקרא דאו בקבר, וא"כ אפילו אם נאמרה פרשת טמאים בעוד שהיו מונחים בקודש הקדשים ג"כ לא נטמא המשכן משום שמתו קודם הדיבור, אבל מישאל ואלצפן נטמאו דטומאת נגיעה איתרבי מקרא הנ"ל, וזה ברור:

👉He says וזה ברור, but it is very far from ברור. The Rashash in Pesachim 9a and Niddah 57b says that being directly above the meis is called maga.  From Pesachim:

רש"י ד"ה מי לא תנן. במגע ובמשא מודה. נראה דר"ל וחיישינן שמא יאהיל על הקבר וזה מיקרי מגע כדמוכח ברפ"ג דאהלות וכרבא בחולין (קכה ב) דאפילו למעלה מטפח מיקרי מגע. והתוי"ט במשנה זו לא ירד לזה ע"ש:

And there's the Gaon (אדרת אליהו פרשת חוקת ד"ה בקבר) (as brought, for example, in או"ש  טו"מ פ"א הי"ג ) that says that the din that קבר שלפני הדיבור and a מת שלפני הדבור have no tumas ohel is only to the extent that the ohel will not bring the tuma to the sides. But if you touch the ground directly above a tuma retzutza, it is called maga. Reb Meir Simcha says that this is not when you are maahil directly above, only if you touch the ground mamesh, but from the Rashash it seems that even being maahil is like maga, and should apply even to kever shelifnei hadibbur. Also, the Yeshuos Yaakov in a teshuva written to the Chasam Sofer (OC 343:2 last column) klers whether bokaas v'oleh, even by kivrei akum, is called ohel or maga, and he's talking about just being above it, not touching it.

6.  The Maharsham 2:94 says that they just took everything apart, and since taking apart took off the utility as keilim, the tuma went away. True, mideraban it comes back when you put it together, but we're talking about deoraysas here. 

👉But he himself notes that this would only explain how they immediately got rid of the tuma of the Mishkan and the Shulchan. The Menora could not be taken apart, if you hold the lamps were part of the Miksheh zahav, so this does not really solve any problems at all.