Drasha Shavuos 2022 תשפ'ב

The most important element in attaining gadlus in Torah is unremitting ameilus. But after ameilus, and even after knowing kol hatorah kulah, there are other factors that make a difference in the quality of your Torah.

Bava Metzia 85b

כי הוו מינצו ר' חנינא ור' חייא אמר ליה ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי קא מינצית ח"ו אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפילפולי אמר ליה ר' חייא לר' חנינא בהדי דידי קא מינצית דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נישבי וציידנא טבי ומאכילנא בשרייהו ליתמי ואריכנא מגילתא וכתבנא חמשה חומשי וסליקנא למתא ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי ואמרנא להו עד דהדרנא ואתינא אקרו אהדדי ואתנו אהדדי ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל היינו דאמר רבי כמה גדולים מעשי חיי

We see from Rav Chiya's method of ensuring the permanence of Torah that if you want Torah to have a kiyum, it has to be learned in kedusha and tahara, and that any admixture of tumah weakens its kiyum. Total kedusha and tahara, absolute guaranty of permanence.

A similar thought is found in Sukka 45b on the passuk in Shemos 26:15

תניא נמי הכי: 'עצי שטים עמדים' - שעומדים דרך גדילתן. דבר אחר: 'עמדים' - שמעמידין את ציפוין. דבר אחר: 'עמדים' - שמא תאמר אבד סיברם ובטל סיכויין, תלמוד לומר 'עצי שטים עמדים', שעומדים לעולם ולעולמי עולמים.

It is said from the Gaon and from the Maharsha that the reason the Krashim are eternal is that they were planted from seed by Yaakov Avinu in Knaan for use in the Mishkan , transported to Mitzrayim, brought to the Midbar, and fashioned by Betzalel and Uri ben Chur, every moment in perfect kedusha and lisheim shamayim. Such a yetzira is eternal. Of course, this is not an all or none. The more kedusha, the less shelo lishma, the more kiyum the Torah has.

But I do not understand what Rav Chiya's proved as far as his argument with Rav Chanina. Rav Chanina and Rav Chiya, the gedolei hador, were arguing. Rav Chanina said "With me you argue? My mind is so glatt and deep from my learning Torah that if c'v Klal Yisrael would forget the Torah, I could recreate it purely from my chochma and seichel hayashar." Rav Chiya answers, "With me you argue? I made sure that Torah will never be forgotten from Klal Yisrael." So what? That makes Rav Chiya a bigger lamden? It makes him a great benefactor. It makes him a great teacher. But how does that mean that his piskei halacha are one iota better?

We see from here that if your Torah is more similar to the Torah as it was given on Sinai, then it is more emes le'amito; you have greater siyata dishmaya to be omeid on the emes. By being marbitz Torah in such a manner, Rav Chiya's Torah was domeh to the Torah of Mattan Torah that was given to the whole Klal Yisrael. Mimeila, he had more siyata dishmaya to be mechaven el haemes.

We see the same idea is the Sefer Hamikna in Kedushin 30a. What would you say if there were an argument between a father and a grandfather about who gets to learn with a boy? Pashtus, the father wins. It says limadetem es bneichem, it's mitzvas haav al haben. Here is what the Baal Hafla'ah says.

שם מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר חורב וכו' נראה לפרש מפני שאמרו חז"ל אינו דומה לשומע מפי הרב או ששמע מפי התלמיד וכן מצינו בכל דור ודוד מימות משה רבינו ע"ה שנתמעט ההשגה כפי ריחוק המקבלי' זה מזה והארכנו בזה בפתיחו' ספר מס' כתובות ובשאר מקומות וזה הטעם שאמרה תורה שילמד את בן בנו אף על גב שמחוייב בנו ללמדו שהוא אביו אלא שאינו דומה ממה שיקבל מבנו למה שיקבל ממנו לכך חייבה התורה לאבי אביו שהוא עדיף טפי וכיון שמצינו ששכר הגמול המלמד את חבירו תורה הש"י משפיע לו חכמה וכמו שאמרו מתלמידי יותר מכולם וכן בהופכו העונש הוא במיעוט החכמה וכמו שאמרו חז"ל בפסוק עשיר ורש נפגשו ומפורש בחידושינו בפסוק ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל שדרשו חז"ל שהי' זקן ויושב בישיבה שע"י כן בירך ה' אותו בחכמה העליונה הכוללת הכל ופירשנו בזה מה שאמרו חז"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם אף על פי ששם חכם הוא מורה שהוא מלמד לאחרי' מ"מ נקרא לומד מכל אדם שהוא מקבל מהם שעל ידם הקדוש ברוך הוא משפיע לו חכמה וכן הוא הגמול הזה שהוא מכווין ללמד את בן בנו כדי לקרב קבלתו כן הקדוש ברוך הוא מקרב קבלתו כאילו קיבלו מהר חורב וק"ל  

And look at the Maharsha in Yevamos 14a. 

לא נמנעו ב"ש לישא וכו' לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו. הגם שא"א שיהיו שני הדעות אמת לאמתו מ"מ מצד השלום ואהבה שהיה ביניהם כולם אמת כמ"ש בחגיגה (ג:) כי כולם דברי אלהים חיים נתנו מרועה א' וק"ל:

He starts by saying that they can't both really be right (אמת לאמתו), but because of the shalom between them they are all emes. What does that mean? Because of Shalom, emes becomes emes le'amito?

The Gemara in Chagiga the Maharsha brought

ואף הוא פתח ודרש (קהלת יב, יא) דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד...בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא דכתיב (שמות כ, א) וידבר אלקים את כל הדברים האלה

but that Gemara says nothing about Shalom creating Emes.

Maybe the Maharsha is thinking about the gemara in Eiruvin 13b,

א"ר אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלקים חיים הן והלכה כב"ה וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלקים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי ב"ש ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן

(The Ritva there in Eiruvin, however, is incompatible with the Maharsha's words that only one can be אמת לאמתו, but they don't have to shtim with the Ritva.  

אלו ואלו דברי אלקים חיים. שאלו רבני צרפת ז"ל היאך אפשר שיהו שניהם דברי אלקים חיים וזה אוסר וזה מתיר, ותירצו כי כשעלה משה למרום לקבל תורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר, ושאל להקב"ה על זה, ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור ויהיה הכרעה כמותם.)

With the Maharsha and the Gemara in Chagiga, it could be that Reb Chiya was saying that as far as psak halacha goes, there is a din that learning and teaching Torah in a manner that reflects the original Mattan Torah gives you the home field advantage for halacha psukah.

We have a similar idea in Tosfos BB10b.

Gemara

דיוסף בריה דרבי יהושע חלש אינגיד אמר ליה אבוה מאי חזית אמר ליה עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה אמר ליה עולם ברור ראית

Tosfos

עליונים למטה ותחתונים למעלה. פי' ר"ח דאמרו הגאונים שקבלה בידם רב מפי רב דעולם הפוך היינו שראה שמואל דהוה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידיה משום דמיחה בשמואל בפר' במה בהמה (שבת נה) גבי ההיא איתתא דאתיא וצוחא קמיה דשמואל ולא אשגח בה א"ל רב יהודה לית ליה למר אוטם אזנו מזעקת דל וגו':

How does that make Reb Yehuda the Rosh Yeshiva and Shmuel, his life long rebbi, the talmid?

Evidently, being נושא בעול עם חבירו makes your Torah more emes le'amito. Why? Because that is what Mattan Torah was like, it was ויחן ישראל, it was davka davka because כאיש אחד בלב אחד. Torah that comes from that middah is כנתיתה.

The same goes for the Gemara BB22a.

דתניא (דברים ד, ט) והודעתם לבניך ולבני בניך וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע 

If you are kovei'a ittim, whether it is for an hour or half an hour, you can not do it with one eye on TikTok and one eye on the Chumash. You have to be totally immersed for as long as your seder lasts.

When I said this in Shul, I ended with words of encouragement. I said that for adults, making the commitment to be kovei'a ittim is hard. We are not so mutable as we were as when we were young. But Torah is different. This determination is what is required, and when you make that conscious and sincere decision, you will have siyata dishmaya to acheive it.  That is precisely the lesson of the entire Yomtov. I heard (from Rabbi Avrohom Bukspan from Rabbi Frand Junior from Rabbi Doniel Pransky) a great pshat in a Rashi in Megillas Rus 2:3

ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקצרים

Rashi

וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה. מָצִינוּ בְמִדְרַשׁ רוּת, עַד לָא אֲזָלַת אָתַת? שֶׁהוּא אוֹמֵר "וַתָּבוֹא", וְאַחַר "וַתְּלַקֵּט". אֶלָּא שֶׁהָיְתָה מְסַמֶּנֶת הַדְּרָכִים קֹדֶם שֶׁנִכְנְסָה לַשָּׂדֶה, וְהָלְכָה וּבָאָה וְחָזְרָה לָעִיר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סִמָּנִים וְצִיּוּנִים שֶׁלֹּא תִטְעֶה בַּשְּׁבִילִין וְתֵדַע לָשׁוּב:

What is the Medrash telling us? Why do we need to know this? It seems totally uninformative.  But the pshat is that the navi is telling us what Rus was like, that she was obsessively meticulous and planned out. She did not go anywhere before knowing exactly how to go and exactly how to come back. But when it came to her decision to become a Jew and follow the Torah, she knew very well that everything she was used to, everything set in her world, was no longer reliable. She knew absolutely nothing about where her future would take her, but she said 

ותאמר רות אל־תפגעי־בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל־אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי

באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהוה לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך

She did what Klal Yisrael did at Sinai. Unlike the other nations that asked מה כתיב ביה, we said נעשה ונשמע, come what may. We trusted the Ribono shel Olam, and we decided to through our lot with the Torah. 

זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה  

So take advantage of what the Yomtov offers. Make that commitment, whether for a half hour or whatever, but that half hour is sacrosanct. You are in the עולם האמת, focus, learn in kedusha and tahara, and bring the experience of Mattan Torah into your own life.