I'll begin with the way Harav Gershon Edelstein zatzal asked the question in a shiur in 2017.
ידוע מהאר"י ז"ל, שיום הכיפורים הוא כ"פורים" ויש להבין, שהרי יום כיפור הוא יום שכולו קדושה, ומתענים חמישה עינויים, ומתנתקים מכל ענייני הגשמיות, ואילו בפורים עוסקים בענייני גשמיות, במשתה ובשמחה, וכיצד יתכן שזוכים בו יותר מיום כיפור? בפרט שידוע שבפורים יש הרגשה של פריקת עול…
(I was going to pick out highlights, but it's straight highlight, so here it is. After the shmuess from R Gershon I will have the Drasha I gave in preparation for Purim this year, 2024/pei daled.)
מדוע תיקנו משלוחי מנות? I שיחה מיוחדת מיוחד ממרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א על חג הפורים
ידוע מהאר"י ז"ל שיום הכיפורים הוא כ"פורים", היינו שבבחינה מסויימת פורים הוא זמן מסוגל יותר, ויכולים לזכות בו למעלות רוחניות יותר מיום כיפור, ולכן יום הכיפורים נתלה בפורים – כ"פורים".
ויש להבין, שהרי יום כיפור הוא יום שכולו קדושה, ובמשך כל היום עוסקים בתפילה ווידויים, ומתענים חמישה עינויים, ומתנתקים מכל ענייני הגשמיות, ועוסקים רק ברוחניות, וגם זוכים לטהרה ולכפרת עוונות, ואילו בפורים עוסקים הרבה בענייני גשמיות, במשתה ובשמחה, וכיצד יתכן שזוכים בו יותר מיום כיפור?
בפרט שידוע שבפורים יש הרגשה של פריקת עול, ורבים סבורים כאילו שיש "פטור" מתלמוד תורה בימים אלו, וגם מאלו שלומדים יש שמרגישים שזו מידת חסידות, וכאילו נוהגים "לפנים משורת הדין" במה שלומדים תורה בפורים, ובאופן של פריקת עול לא רק שלא מתעלים כמו ביום כיפור, אלא יש גם ירידה, וכבר אמרו (אבות ג', ה'): "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ וכל הפורק ממנו עול תורה נותנים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ", ואמנם ב"ה יש גם רבים בקרב הציבור שאינם נוהגים בפריקת עול בפורים.
ונראה שהיא הנותנת, דווקא משום שבפורים הנסיון גדול יותר, ומצד הטבע נמשכים בו לפריקת עול, לכן מי שעומד בנסיון ואינו פורק עול בפורים זוכה לדרגות גבוהות יותר, כי ככל שהנסיון אצל האדם יותר גדול, שמצד טבעו הוא אוהב פריקת עול, ולמרות הכל מתגבר ועומד בנסיון, זוכה בזה למדרגה יותר גבוהה, וכיון שבפורים הנסיונות יותר גדולים מיום כיפור, לכן מי שמתגבר עליהם זוכה למדרגות יותר גבוהות מיום כיפור.
להרבות באהבה ואחווה
אמנם יש להבין מהו עניין תקנת משלוח מנות ומתנות לאביונים. ידוע שהענין בזה הוא להרבות באהבה ואחווה בין איש לרעהו, אבל צריך ביאור מה זה שייך לנס פורים, בשלמא תקנת קריאת המגילה והזכרת 'על הניסים' מובן שהם כדי להזכיר את הנס ולחזק את הרגשת ההודאה, אבל מה השייכות בין מידות טובות לנס פורים, ומדוע דווקא בימים אלו תיקנו תקנות לחיזוק המידות הטובות?
ונראה לבאר בזה, כי הנה מידות טובות הם יסוד כל התורה כולה, וכמו שכתב בספר שערי קדושה לרבי חיים ויטאל שמי שחסר לו בשלמות המידות כל מצוה שהוא מקיים אינה בשלמות, והיינו שחסר בקדושת המצוה, שהמצוה מקדשת את האדם, ועושה תיקונים בכל העולמות העליונים, ומשפיעה שם שמחה ואור, וזהו בזמן שאדם עושה את המצוה לשם שמים, אבל אם חסר לו בשלמות המידות, הרי זה מלווה את כל המצוות שהוא עושה, שכל מצוה ומצוה שהוא עושה יש בה נגיעות של מידות רעות, ואינו מקיים את המצוות בשלמות לשם שמים, וממילא חסר בשלמות קדושת המצוה.
ונמצא שאם חסר לאדם קצת אהבת הבריות, שאינו מקיים ואהבת לרעך כמוך ממש, הרי זה חיסרון בשלמות כל התורה, ולכן אמרו (ירושלמי נדרים ט', ד') "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", היינו שחסר בשלמות כל התורה אם חסר באהבת הבריות.
והדרך לאהבת הבריות ולמידות טובות היא גם על ידי תורה, כי היצר הרע מפתה את האדם לתחרות ולמידות רעות, שירגיש שהכל שייך לו, וכביכול צריך לדאוג רק לעצמו שיהיה לו טוב, ואינו צריך להתחשב עם השני, וכדי להגבר על היצר צריכים לעסוק בתורה, כמו שאמרו חז"ל (קידושין ל, ב) "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין".
אמנם תורה תבלין לבד אינו מספיק לשנות את טבע המידות, כמו שכתב באור ישראל לרבי ישראל סלנטר (מכתב י"ד) "ההתהפכות מרע לטוב בלי לימוד המוסרי הוא כמו בקשת הראיה בלי עין ושמיעה בלי אוזן", היינו שכדי שישתנה הטבע צריכים עבודה מיוחדת על המידה עצמה, על פי חכמת הנפש שבספרי המוסר, להתרגל במידות הטובות ולעקור את המידות הרעות, עד שהרגל נעשה טבע, וכגון מי שהוא בעל גאווה לשנות את הטבע שיהיה ענו בלב.
ואמנם גם לימוד המוסר אינו מספיק, אלא צריכים תפילה על מידות טובות, וכפי שמבקשים בסוף שמונה עשרה 'ולמקללי נפשי תידום' היינו שלא יהא אכפת לי שמבזים אותי, ולא להרגיש צער בזה.
ומבקשים תחילה 'נצור לשוני מרע' שלא לדבר לשון הרע. ויש להבין למה צריכים להתפלל נצור לשוני מרע, הרי זה תלוי באדם עצמו שלא ידבר לשון הרע, כמו שכתוב (תהילים ל"ד, י"ד) "נצור לשונך מרע", ומדוע צריכים תפילה על זה, עד כדי כך שהאמוראים הקדושים היו מבקשים על זה בסוף תפילתם (ברכות י"ז, א), ומבואר כי לא מספיק מה שאדם משתדל בעצמו, אלא צריך גם לבקש רחמים, מפני שהיצר הרע חזק מאד, וצריכים סייעתא דשמיא להתגבר עליו כמו שאמרו (בקידושין שם) 'שאלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו', ומה שכתוב "נצור לשונך מרע" היינו על ידי השתדלות יחד עם תפילה.
בפרט בענין לשון הרע, יש יצר הרע חזק מאד לדבר לשון הרע, ויותר מזה קשה שלא לשמוע ולא להאמין ללשון הרע, ומצינו שאמרו חז"ל (כתובות ה, ב) מפני מה אצבעותיו של אדם דומות ליתדות שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעותיו באזניו.
ומי שכבר שמע לשון הרע, כתוב (משלי ט"ו, ד') 'מרפא לשון עץ חיים', היינו שעסק התורה הוא רפואה ללשון הרע, ונחלקו בגמרא (ערכין טו, ב) אם זוהי רק עצה לכתחילה למנוע שלא להיכשל בלשון הרע, או אפילו אחרי שכבר נכשל, עסק התורה מרפא ועוקר את החטא, וכל זה בזמן שכוונתו ורצונו לעקור את המידה הזאת.
קיימו וקיבלו – במידות טובות
על כל פנים נתבאר כי חיסרון במידות הוא חיסרון בשלמות כל התורה, ושלמות המידות מוכרחת היא לצורך קיום כל התורה, ובזה מובן מה שתיקנו בפורים תקנות לחיזוק המידות הטובות בין אדם לחברו, שהרי בפורים כלל ישראל קיבלו את התורה מאהבה, וכדאיתא בגמרא (שבת פח, א) שבמעמד הר סיני כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, ובימי אחשורוש חזרו וקיבלו את התורה מאהבה שנאמר "קיימו וקיבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר.
ובאמת יש להבין כיצד יתכן שבמעמד הר סיני לאחר כל הניסים ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף, היו במדרגה נמוכה יותר מימי אחשורוש, וקיבלו את התורה רק מיראה ולא מאהבה.
ויש לבאר מפני שדרגות הולכות בהדרגה, וצריכים תחילה להשיג מדרגת היראה, ורק אחר כך זוכים למדרגת האהבה שהיא מדרגה גבוהה יותר, לכן במתן תורה הראשון במעמד הר סיני השיגו את המדרגה הראשונה שהיא מדרגת היראה, וקיבלו את התורה מיראה, ורק אחר כך בימי אחשורוש, שכבר היתה להם מדרגת היראה ממה שקיבלו בסיני, אז היו יכולים להוסיף על זה ולזכות גם למדרגת האהבה הגבוהה יותר, ולקבל את התורה מאהבה.
ומאחר שימי הפורים הם זמן קבלת התורה מאהבה, לכן בימים אלו יש להרבות באהבה ואחווה בין איש לרעהו, כיון שלצורך התורה צריכים מידות טובות, ולכן יחד עם מה שקיימו וקיבלו את התורה מאהבה, תיקנו גם משלוח מנות ומתנות לאביונים לחיזוק המידות הטובות, והרגל נעשה טבע, כשעושים מעשים טובים מתוך מידות טובות זה מחזק את המידות הטובות. זה הכלל, כשאדם עושה מעשה טוב מתוך אהבת המעשה הטוב מתחזקת בו המידה הזאת, וככל שעושה יותר מעשים טובים, נעשה יותר ויותר טוב.
וזו היא עצה להצלחה בתורה, כדי לזכות שתהא קבלת התורה מאהבה צריכים מידות טובות, שלא יהיו לאדם דרישות, וירגיש שלא מגיע לו כלום, ויוותר לאחרים, ויאהב כל אחד ואחד, אלו הן מידות טובות הנצרכות לקבלת התורה מאהבה.
ההנהגה בפורים
והנה כתוב בספרים כי השפעת המועדות חוזרת בכל שנה ושנה, שאפשר לזכות שוב למעלות שהיו באותו הזמן, ובימי הפורים שקיבלו את התורה מאהבה, זהו זמן המסוגל, שיכולים לזכות בו לתורה מאהבה, וצריכים לנצל את הזמן המסוגל לזה.
וב"ה בשנים האחרונות בהרבה ממקומות התורה קובעים סדרי לימוד בפורים, אפילו אברכים בעלי משפחה, ושמעתי שגם בחוץ לארץ יש מקומות שלומדים סדרים שלמים בפורים, בלילה וביום, ועל ידי זה רואים ישועות! אנשים שזקוקים לישועה זוכים לישועה בזכות לימוד התורה בפורים, זוהי המעלה של תורה בפורים.
כמובן שצריכים גם לקיים מצוות היום, וצריך להיות בשמחה ובמצב רוח טוב, שהתמדת התורה תהיה מתוך אהבת הבריות ומידות טובות, ושלא יהיה על חשבון מישהו אחר, שבני המשפחה לא יסבלו מזה, וגם הם ירגישו אווירה שמחה בפורים.
ועוד יש לדעת בענין שמחת פורים, הנה אמרו חז"ל (מגילה ז', ב') חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו', ופשוט כי תכלית השמחה הוא להגיע על ידה לאהבת השם ולקבלת התורה מאהבה, וכן הביא הביאור הלכה סימן תרצ"ה מדברי המאירי "שלא נצטוו" על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא בשמחה של תענוג, שיגיע מתוכה לאהבת השם יתברך, והודאה על הניסים שעשה לנו".
אבל יש שבאים מתוך השמחה לקלות ראש ופריקת עול, וצריכים לדעת מה שכתב הביאור הלכה בשם חיי אדם כי "היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצוות בנטילת ידיים וברכה וברכת המזון או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהג קלות ראש מוטב שלא ישתכר וכל מעשיו יהיו לשם שמים", היינו שאם יש חשש ששמחת פורים תגרום איזה זלזול ופריקת עול במשהו, יצא שכרו בהפסדו, ואין על זה שכר, רק הפסד, ולדאבוננו הרבה מהציבור נכשלים בזה.
והנה ימי הפורים נועדו להרבות באהבה ואחווה, אבל יש כאלה שלהיפך, בפורים מתירים לעצמם לפגוע במי שיש להם חשבון איתו, ועושים ליצנות או אונאת דברים, על ידי "עיתון קיר" וכיוצא בזה. צריכים לדעת שאין לזה שום היתר! וכבר דיברתי על זה הרבה פעמים וסיפרתי עובדות על אלו שעשו דברים כאלו בפורים, אפילו מעשים שאינם חמורים כל כך, אבל היה איזה זלזול בבין אדם לחברו, ולבסוף נענשו בעונשים משונים שלא כדרך הטבע.
עיקרם של ימי הפורים הוא תורה ומידות טובות, וזו הזכות הגדולה לכל אחד ואחד, שנזכה באמת להתחזק בתורה ובמידות טובות. תחילת השמחה היא באדר, וממשיכים אחר כך בניסן, כמו שכתב רש"י בתענית (כט, א) משנכנס אדר – ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח, חודש ניסן הוא גם זמן של שמחה, שהיו בו ניסים, ולאחר מכן באים ימי הספירה שהם זמן של חיזוק והכנה לקבלת התורה.
יהי רצון שנזכה כולנו להתחזק בכל הדברים הצריכים חיזוק.
מתוך עלון 'דרכי החיזוק', תשע"ז
Here are my thoughts.
It known that the Gaon said that other yamim tovim are חצי לה' וחצי לכם. Yom Kippur is כולו ל'ה, and Purim is כולו לכם. So the two days are two halves of one unified combination. This is good, of course, according to R Yehoshua in Psachim 68b. It leaves us room to think about how the other Tannaim would understand it.
I saw that R Y M Kulefsky suggested that although the kedusha of Yom Kippur is tremendously greater than that of Purim, Purim has a certain advantage. Yom Kippur is entirely bein adam lamakom. On Purim we have both Mitzvos Hayom that are bein adam lamakom, in PIrsum HaNeis, and lechaveiro, in Mishloach Manos.
He finds this inadequate, because the bein adam lamakom on Purim is not comparable in any way to the bein adam lamakom on Yom Kippur.
He answers with the Rambam at the end of his list of Mitzvos in the intro to the Yad, where he says, regarding the derabanan of Megillas Esther,
אלא כך אנו אומרים, שהנביאים עם בית דין תיקנו וציוו לקרות המגילה בעונתה כדי להזכיר שבחיו של הקדוש ברוך הוא ותשועות שעשה לנו, והיה קרוב לשווענו כדי לברכו ולהללו, וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה, "ומי גוי גדול, אשר לו אלוהים קרובים אליו" (ראה דברים ד,ז; דברים ד,ח). .ועל דרך זו היא כל מצוה ומצוה שהיא מדברי סופרים, בין עשה ובין לא תעשה.
that the central theme of Purim is that Hashem answers our tefillos. It is said that the Brisker Rov pointed out that the piyut Shoshanas Yaakov says the exact same thing-
להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא ייכלמו לנצח כל החוסים בך.
We see that this is the central theme, this is the point of the pirsum haneis: The Ribono shel Olam answers the tefilla of Klal Yisrael. Whose tefillos? קוויו וכל החוסים בו.
Obviously, this is reflected in our Matanos and Mishlochim, which manifest the idea that כל הפושט יד נותנים לו.
As Rav Tzadok פרי צדיק, פורים א׳ and countless others have said,
והקב"ה מקיים מצותיו תחלה (ויקרא רבה בחקותי)וכן מתנות לאביונים דאיתא (ירושלמי מגילה פ"א ה"ד) אין מדקדקין במצות פורים אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנין לו.והקב"ה מקיים מצות זקנים, ונותן צדקה לכל דורשי ישועתו בכל ענינים.
which matters mostly because it coincides with the theme of שכל קוויך לא יבושו and שאמת מה שהבטיחנו בתורה, "ומי גוי גדול, אשר לו אלוהים קרובים אליו" .
The Gemara in Megilla 5b says that Chazal initially wanted Purim to be a Yomtov including Issur Melacha, but Klal Yisrael, אם לא נביאים, decided that it should not be assur b'melacha. Chazal said משתה ושמחה ויום טוב, but we said משתה ושמחה alone. So the Sfas Emes (brought in Likutei Yehuda Purim page 1) says that if it were a Yomtov with issur melacha, Havdala would be necessary.
ומטעם זה לא קבלו עליהם את יום הפורים להיות יום טוב כדי שלא יצטרכו לעשות הבדלה
Rav Kukefsky said that this was because the mussar haskeil of Purim is davka that בכל קראנו אליו, and saying havdala would imply that this promise is limited to one day. Because Purim is not limited, they decided to forego issur melacha and thereby eliminate the need for Havdala.
I added a story I saw from R Y Zilberstein's shiur. A gadol batorah came to him with a serious problem. Great story, of course.
שאלה. אחד מארגוני הצדקה הכריז שהתורמים מעל סכום מסוים, יזכו ששמותיהם בצירוף הבקשה בה חפצים, יועברו לתלמיד חכם, ירא שמים וצדיק, שיעתיר עבורם ביום הפורים, שעליו נאמר 'כל הפושט יד (גם בתפילה) נותנים לו'. ובכן, רשימת השמות והבקשות הועברו לתלמיד חכם, והוא מתחיל להתפלל בעד התורמים, והנה הוא נתקל בתרומה שנתקבלה מאת יהודי בשם א. בן ש. ובצידה בקשתו: 'מתחנן שיעתירו בעדי לשלום בית עם רעייתי ש. בת ר.', ותורם 788 שקלים (כמניין שלום בית). כעבור שתי שמות נוספים, הגיעה בקשה לתפילה בעד הגברת: ש. בת ר. ובקשתה: 'משוועת לגט, מבעלי א. בן ש.', ותרמה עבור זאת 360 שקלים. חושב התלמיד חכם בליבו, השמות הללו מוכרים לי, ונזכר בבקשה הקודמת של הבעל, לשלום בית. נמצא אפוא שהבעל תרם להשכנת השלום בבית, ואשתו תרמה לפירוק השותפות.
בא התלמיד חכם ושאל: כיצד יש לנהוג כעת, וכי ניתן להתפלל על שתי בקשות שסותרות זו את זו, ואם לא אמלא את בקשת האשה, האם יש כאן בעיה מצד 'חושן משפט', שכן תרמה רק על דעת שתזכה שנזכירה לזכייה בגט המיוחל.
תשובה. נוסח התפילה שיש להתפלל עבור בני הזוג הוא, שיעזור השי"ת שתזכה למה שטוב לה באמת. כי קמיה שמיא גליא, אם הטוב עבורה הוא להמשיך לחיות עם בעלה או להתגרש. ואף על פי שהאשה דרשה שיתפללו לגט, ותרמה רק לשם כך, מכל מקום בקשה זו (על דבר מסוים) נובעת מחמת חסרון ידיעה ובורות, וכעת, אנו 'נפרש' את בקשתה באופן הראוי והמועיל עבורה.
[וכעין דברי הספר חסידים (סימן תד), שכתב: 'איש שנדר ב(סתם לתלמוד תורה), ואמר דעתי למצוה רבה, לתת כסף לספר תורה, לפי שהוא יחשוב שאין מצוה (גדולה) יותר מזו. יאמר לו [החכם], כיון שלבך למצוה ושיהיה מעיין תדיר, הרי בספר תורה שאתה חפץ, אינה כל כך מעלה, שהרי יש לקהל הרבה ספרי תורה, אלא תן לצורך ספרים )ספרי לימוד(, להשאיל שילמדו, וצדקתך תעמוד לעד'. דהיינו, החכם מייעץ ליהודי )החסר ידיעה( מהי המצוה היותר חשובה שכדאי לו לעשות בכספו, ואף שחשב לייעדו לספר תורה, מן הסתם הוא מתכוין למה שיורו לו חכמים שכדאי לעשות )ויעו"ש במקור החסד(
[. ומסופר על הגאון רבי יצחק מוולאז'ין זצ"ל, שהופיע פעם בראש משלחת של גדולי ישראל בארמונו של הצאר הרוסי. מיד בכניסתו, פנה אליו הצאר ואמר לו: "יש לי שאלה קשה לשאול אותך, ידוע לי שאתם היהודים בכל שבת ושבת מתפללים ומברכים את הצאר לשלומו ושינצח בכל מלחמותיו, אני גם בקשתי מאחד היהודים שיתרגם לי את נוסח הברכה הזו, אולם עתה אני יודע שכל הדברים הללו אינם אלא מן השפה ולחוץ, שכן כפי שידוע לי תפילה זו נאמרת על ידי אותם היהודים בכל מדינה ומדינה, ואם כן, כיצד מתפרשת תפילה זו, הרי יש לי שנים ארוכות מלחמה עם קיסר גרמניה, ואם גם בגרמניה מתפללים היהודים לניצחון מלכם, ואתם כאן מתפללים לניצחון מלככם, אם כן כיצד מתיישבת סתירה זו?".
הגר"י מוולוז'ין השיבו באופן מיידי: 'הרי פיך אמר שתירגמו לך את התפילה, ויודע אתה היטב את נוסחה. כיון שכך בודאי שמת לב שהתפילה מתחילה במילים: "הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, הוא יגדל וירומם וינשא וכו', את הקיסר האהוב",... ונשאלת השאלה, וכי אין שבח אחר של הקדוש ברוך הוא המתאים לקובעו בתפילה זו, אלא בזה שהקב"ה מכוון את האוניות בלב ים ומפלס להם דרך ונתיב?!'. "ובכן, התשובה היא כיון שהאניות נוסעות בעזרת מפרשים שהרוח נושבת בהם, תאר לעצמך שעתה נמצאת אוניה במזרח וברצונה להפליג למערב, צריכה היא אם כן רוח מזרחית, באותה שעה ממש יוצאת אוניה מהמערב שפניה מועדות למזרח, היא צריכה כמובן רוח מערבית, כיצד בכל זאת מתנהלת תנועת האוניות על אף קושי זה? אלא זהו כוחו של הקדוש ברוך הוא! אף כאן, יכול הקדוש ברוך הוא ל'סדר' שגם אתה תנצח, וגם אויבך קיסר גרמניה ינצח...".
תשובה מחודדת זו כבשה את ליבו של הצאר, ומאז דברי הגר"י מוולאז'ין היו נשמעים אצלו בכבוד ובהערכה, על אף שהצאר היה ידוע כשונא ישראל.
וכעין זאת נאמר גם בנידון שאלתנו, יש להתפלל גם עבור הבעל וגם עבור האשה, כדי שהשי"ת יסדר את הטוב ביותר עבורם, ואין כאן כל חשש של גזל, כי אליבא דאמת הת"ח התפלל גם על האיש וגם על האשה כרצונם, והקב"ה יסדר הטוב ביותר עבורם.
For me, the mussar haskeil is that Hashem hears our tefillos and answers our tefillos, but Hashem does not do what we want. When you daven, talk about your problem and ask that the Ribono shel Olam solve your problem with Rachamim. How the problem will be solved is not up to you.
No comments:
Post a Comment