Corpse Flowers, Carrion Flowers, Durian, Skunk Spray, and Davening

It's been a while since I added pictures to these posts. This one really calls for it. 

The Mishna in Brachos 22b tells us that one may not daven in the vicinity of something that produces a disgusting smell.  This is a broad prohibition, which includes all vocalized words of kedusha, from tefilla to brachos to words of Torah. Under some circumstances, it even prohibits thinking Torah thoughts.

ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא ולא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים וכמה ירחיק מהן ומן הצואה ד' אמות:

The gemara there adds that davening in such a place is not tefilla at all; One who davens there transgresses an issur. His 'prayer' is an affront to God, not praise. 

 היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו מהלך לפניו עד שיזרקנה לאחוריו ד' אמות והתניא לצדדין ל"ק הא דאפשר הא דלא אפשר היה מתפלל ומצא צואה במקומו אמר רבה אע"פ שחטא תפלתו תפלה מתקיף ליה רבא והא זבח רשעים תועבה אלא אמר רבא הואיל וחטא אע"פ שהתפלל תפלתו תועבה :

(Even though Rava's shitta in Temura 4 is כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני, so he should have passeled the tefilla on that basis alone, evidently the circumstantial nature of the issur makes אי עביד לא מהני inapplicable; but he passels on the basis of זבח רשעים תועבה , similar to אין זה מברך אלא מנאץ.)

Now that Rava used the expression דבר השם בזה on one who davens there, the poskim give terrible warnings to one who disregards this issur, to the extent that he is said to be Chayav Kareis, because כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה.  (See Mishna Berura 79 sk 5, and Gra in אמרי נועם ברכות כד ע"ב ד"ה כי, and Shulchan Aruch Harav 85a.)

This issur is derived from the passuk in Ki Seitzei, Devarim 23:15, 

כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך

Certainly מחניך קדוש pertains to human waste. According to the Rashba, ולא יראה בך also applies to צואה and בית הכסא, and so davening כמלא עיניו is also אסור מדאורייתא. (see Pri Megadim brought in Biur Halacha hakdama to OC 79.)

(Even in our time of hygienic plumbing, this halacha has practical application: for example, if you have a litter box in your house; or if there is a port-a-potty at a construction site. In both cases, if you are facing them, it is assur to daven, no matter how far away they are.)

So my question is: does this apply to other objects that produce a disgusting odor, or only the items listed in the Mishna and the Gemara.

Answer: Mishna Berura 79 sk 23:

(כג) ריח רע - היינו כל שדרך בני אדם להצטער מאותו הריח. כתב הח"א דבר שטבעו ריח רע כגון עטרן וכדומה מותר ולא נקרא צואה אלא מה שנסרח מחמת עיפוש וכ"כ בספר מנחת שמואל:

עטרן is pitch, which the Gemara in many places considers to have a repulsive odor. 

So the Mishna Berura is paskening that disgusting smells do not interfere with tefilla, unless they are the product of decomposition/digestion. 

Rav Chaim Kanievsky (נקיות וכבוד בתפילה תשובה עב) is quoted as having said that one may daven when smelling the repellant odor of osmidrosis and bromidrosis, more commonly known as Body Odor.  (I do not know how this shtims with the issur of beis hamerchatz, which is bacause of zuhama, when the zuhama is just the water and steam people used to bath. If human body odor is not a problem, why would beis hamerchatz be a problem?) Rav Chaim Vital is quoted as saying the halitosis is not incompatible with tefilla (תשובות באר מים חיים פג) . 

In Siman 86 sk 3 the Mishna Berura assers davening in a wine cellar where there is a powerful malodor; evidently this is understood to be the result of decomposition. 

I understand the logic behind the distinction; מי משרה וצואה involve objects that are decayed and rotten. Things that have a foul odor by their nature are exactly as they should be. 

If you've ever had Durian, as I have, you know that some people are extremely disgusted by its smell. Sure, some people love it, but dogs love the smell of human waste and decaying flesh, and that doesn't change the halacha. In the Philippines, you will find legal warnings prohibiting the possession of Durians in hotels or public transportation. 

Similarly, the Corpse Flower, the amorophophallus titanum, produces the exact same chemicals that cause the miasma of rotting flesh, i.e., cadaverine and putrescene.  Or the less showy but equally horrid stapelia gigantea, Carrion flowers, which also produce cadaverine?

Can you daven in a room that has durian and corpse and carrion flowers? 

Another important application: In Israel, the police use a crowd dispersant called בואש, which leaves a powerful odor similar to rot or sewage on whatever it touches. May one daven if he is suffused with this odorant? 

Evidently, the answer is yes. You may.

Picture of a man davening in front of Corpse Flower. 

By Antares2000~enwiki - Own work, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=118129009

and making a bracha on durian.

Not really.

better idea: Let's Not.

Here is a good discussion of the Chayei Adam's raya from a Yerushalmi.

שנינו (שבת ב' ב') 'אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת', ומבאר הירושלמי (שבת ב' ב') 'עיטרן בין כבה בין דלק ריחו רע, שלא תאמר הואיל וריחו רע יהא טעון הרחק ארבע אמות - לפום כן צריך מימר אין מדליקין בו', וביאר הפני משה 'אגב אורחיה אשמעינן שלא תאמר דינו כשאר ריח רע לענין ק"ש ותפלה וצריך הרחק ד' אמות ממנו - לפום כן צריך מימר דלענין הדלקה בלבד הוא דאמרו'; מכאן למד החיי אדם (א' ג' י"ב, הובא במ"ב ע"ט כ"ג) 'כשם שמרחיקין מן הצואה כך מרחיקין מן הריח רע אפילו אינה צואה, וכל שדרך בני אדם להצטער מאותו ריח נקרא ריח רע... נראה לי דדבר שטבעו ריח רע, מותר, ולא נקרא צואה אלא מה שנסרח מחמת עיפוש', הרי שהוסיף תנאי בריח רע - שיהא זה ריח של דבר שהתקלקל, ולא ריח טבעי שהדרך להצטער ממנו.

וכן מצאנו במ"ב (ע"ט כ"ג) שהביא את הגדרת החיי אדם, וכן כתב (מ"ב צ"ח ז'): '...אין להתפלל בבית שיש שם שכר חדש או מי דבש [מפני חסרון הכוונה], וכ"ש ריח רע מעופש קצת'; וכן הוסיף (מ"ב רכ"ז ט') על מ"ש השו"ע שאין לברך על הרעמים בבית הכסא: 'וה"ה אם היה בבית שמקצבין בו בשר דשם ריח מעופש מאד, או שהיה הולך במבואות המטונפות...'; וכ"כ (מ"ב פ"ו ג'): 'כתב הא"ר והובא בפמ"ג במרתפות היין שיש ריח רע מעופש וקץ ביה אסור לקרות ק"ש, וה"ה כל כה"ג'; אמנם, הוסיף שם להסתייג מכך 'וברמב"ם (תפילה ד' ט' 'גדולי החכמים לא היו מתפללים בבית שיש בו שכר ולא בבית שיש בו מורייס בעת עפושו - מפני שריחו רע') משמע דמותר, ורק גדולי החכמים היו נזהרין מזה בעת התפלה, עיין שם, ולפלא שלא העירו בזה', אך דחה את עצמו בשעה"צ (רכ"ז י"א): 'אפשר דהכא [בבית שמקצבין בו בשר] - משום דיש ריח רע יותר גדול, ועל כן נחשב זה כמבואות המטונפות, ובהכי נוכל לישב ההיא דסימן פ"ו שהבאתי שם בשם אליה רבה דמרתפות היין גם כן אין לדבר שם דברי תורה [שמדובר כשקץ בריח הרע המעופש], ובחנם השגתי שם עליו [מהרמב"ם דמיירי בריח מורייס מעופש, אך לא קץ בו כל כך - ורק בכה"ג התיר מעיקר הדין], עיין שם'; הרי שלמסקנת המ"ב רק ריח רע מעופש שקץ בו ביותר הוא בכלל טינוף, אך דבר שריחו מעופש קצת איננו בכלל טינוף, אם כי הוא עלול לבטל את הכווונה בעת התפילה, ולכן גדולי החכמים לא היו מתפללים שם.

The raya from the Yerushalmi is not strong. That Yerushalmi might just mean that the smell is not so repulsive as to be incompatible with tefilla. But the Mishna Berura is a safe harbor; you can't go wrong relying on the Mishna Berura.