Friday, September 12, 2014

Today: The Fast of the 17th of Ellul

The Tur (OC 580, from the Bahag) says that there was a takana to fast on certain days, and the takana was accepted by Klal Yisrael.  One of the fast days is today, the seventeenth of Ellul.

כתב בה"ג:  אלו הימים שמתענין בהם מן התורה והמתענה לא יאכל בהם ולא ישתה עד הערב
באחד בניסן מתו בני אהרן
בי' בו מתה מרים, ונסתלק הבאר
בכ"ו בו מת יהושע בן נון
בי' באייר מת עלי הכהן ושני בניו, ונשבה ארון הברית
בכ"ח בו מת שמואל הנביא, וספדוהו כל ישראל
בכ"ג בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט
בכ"ה נהרג ר"ש בן גמליאל ורבי ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים
בכ"ז בו נשרף ר' חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו
בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס התורה, והעמיד צלם בהיכל
באחד באב מת אהרן הכהן
בט' באב נגזרה גזרה על אבותינו שלא יכנסו לארץ, ונחרב הבית ראשונה ושנייה
בי"ח כבה נר מערבי בימי אחז
*בי"ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ במגפה*
בג' בתשרי מת גדליה בן אחיקם והיהודים אשר עמו במצפה
בה' בו מתו כ' איש מישראל, ונחבש ר' עקיבא בן יוסף בבית האסורים ומת
בז' בו נגזרה גזירה על אבותינו שימותו בחרב וברעב ובדבר מפני מעשה העגל
בו' במרחשון עיורו עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו
בכ"ח בכסליו שרף יהויקים את המגילה אשר כתב ברוך מפי ירמיה
בח' בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך לעולם ג' ימים
בט' בו לא כתבו רבותינו על מה הוא
בי' בו סמך מלך בבל על ירושלים להחריבה
בח' בשבט מתו הזקנים שהיו בימי יהושע בן נון
בכ"ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על ענין הפלגש ועל פסל מיכה
בז' באדר מת משה רבינו עליו השלום
בט' בו גזרו תענית על שנחלקו בית שמאי ובית הלל זה על זה.
אלו ימי תעניות קבלו ישראל מן התורה.

"On the seventeenth of Ellul, because on that day, those who slandered the Land of Israel died in a plague."

Obviously, we have no such minhag, and the mefarshim have trouble figuring out how it comes out on that day.   More fundamentally, the Beis Yosef says that he doesn't understand the logic of fasting on that day.  Why should we fast on the day the slanderers of the land died?  It should be a holiday, because "When the wicked perish, celebration!"
אבל הא קשיא לי, למה התקינו להתענות ביום שמתו מוציאי דיבת הארץ? שמחה מיבעי באותו יום, דבאבוד רשעים רינה

The Beis Yosef offers a possible answer (ושמא), that they probably (דמסתמא) did teshuva, and the tragedy is that their teshuva was not accepted.
 ושמא מפני שלא זכו שתתקבל תשובתם מצטערינן, דמסתמא שבו ולא נתקבלו.

The Bach says that it's a reminder to us to never listen to lashon hara.
דלפי שכל ישראל נענשו על ידם לפי ששמעו לקולם ונגזרה עליהם גזירה וצרה גדולה שימותו במדבר ועל כן מדרך התשובה קיבלו עליהם להתענות ביום זה לדורות כדי שישימו ללבם העון הגדול ששמעו לקול הרשעים ולא יחזרו עוד לעשות כמעשה הרשעים

Reb Moshe in his first Igros (OC I:23) said that we learn from the fact that the Meraglim were called an eida (Bamidbar 14:27, and see first Mishna in Sanhedrin,) that mechallelei Shabbos and Kofrim count to create an eida, a minyan for being allowed to say Kaddish/Kedusha/Barchu (Reb Moshe says that for Krias HaTorah and the benefit of Tefilla B'tzibur it remains a safek because they might not be called chayav, like a mumar is not called a bar zevicha, and in those cases many hold that you need that the rove should be chayav.)  In a later teshuva (OC III:14), he responds to someone that questioned his psak on the basis of our Beis Yosef:  If, as the Beis Yosef says, they did teshuva, then maybe their teshuva was before they were called an Eida, and Eida only applies to people that are not resha'im.  Reb Moshe answers that the Beis Yosef does not mean that we fast for them because they were tzadikim.  The fact that their teshuva was rejected by "The רוצה בתשובה" proves that their teshuva was nothing.  Furthermore, even if their teshuva had been accepted, that wouldn't make their death a reason to fast, as if they were such irreplaceably great tzadikim, especially in light of the public kefira and being meisis and meidiach and chillul Hashem.  Also, for chillul Hashem, death is a good thing, not a reason to fast.  The pshat is that we need to remind ourselves that there are sins that are so terrible that teshuva is not accepted, and this will remind us that in some cases, we cannot trick ourselves into sinning by thinking that we always have the chance to do teshuva.

Reb Moshe then offers a slightly different pshat in the Beis Yosef's question and answer.  He says the Beis Yosef is asking, even if, as the Bach says, it's worth remembering the irreparable damage an aveira can cause, but the death of the wicked is a reason to celebrate- as it says in Mishlei 11:10, באבוד רשעים רנה, and we shouldn't fast on a day of רנה- we ought to celebrate, not fast.  On that, the Beis Yosef answers that since they did teshuva, albeit a teshuva that was rejected, the celebratory aspect of באבוד רשעים רנה does not apply, and so we can fast for the reason the Bach offered, just to remember how terrible their sin was.

2 comments:

  1. IIRC in the Eim haBanim Smeicha he answers that you see from here that a person can be a big tzadik, so much so that his yahrzeit deserves to be a ta'anis, and the same person can be guilty of failing to appreciate the need for yishuv eretz yisrael. No stirah, we see it right down to our times. (I'll leave it to you whether you want to categorize his answer as derush or not.)

    ReplyDelete
    Replies
    1. That is a brilliant חאפ- very reverse engineered, but still. Reminds me of something I saw in Menachem Tzion. Reb Akiva says the mekoshesh was mechallel Shabbos. Reb Yishmael angrily criticised RA, saying if RA was right, the Torah hid the sin, why are you revealing it. If he's wrong, he's motzi laaz. So he goes and says the mekosheish was from the Maapilim. Everyone asks, but the same complaint applies to Reb Yishmael's answer! He says that the sin of excess in Kibush Eretz Yisrael is indeed a sin, but it is a sublime and glorious sin, not nearly as bad as chillul shabbos.

      Delete