Are You Relying on the Middas HaRachamim?

Are you relying on the Middas HaRachamim?  Not so simple.  Chesed and Rachamim have to be earned.

Reb Yisrael Salanter, brought in Reb Yitzchak Blazer's Kochvei Ohr, says that the concept of Rachamim, the idea of the 13 middos, only applies in this world, where ראה שאין העולם יכול להתקיים  במידת הדין שיתף עמו מידת הרחמים.   That does not apply to Olam HaEmes.  So after 120, when we go to the בית דין של מעלה, we will cry "Rachamim, Chesed!" and the Malach will say "No רחמים, no חסד.  Here, כולו דין."

Reb Elyah Lopian also brings this in his לב אליהו, at the end of Mattos/Massei, on the last page of Sefer Bamidbar.  The way Reb Elya says it over from Reb Itzaleh, we will come to the Olam Ha'Emes and we will not recognize Hakadosh Baruch Hu.  We're used to being mispallel to אבינו האב הרחמן, we're used to seeing ארך אפים ורב חסד, but there, it is all דין.

I also saw it in the Arvei Nachal, but I can't remember where.

This is a problem.  The Chafetz Chaim says that you can come to the בית דין של מעלה with millions of zechusim, like the sand on the shore, and if they're examined with דין, some will be written off because they weren't done with Ahava, some without Simcha, some without kavana.  Almost all of the zechusim will be gone.  Maybe you'll be left with one or two perfect zechusim.  Faced with דין, with almost no zechusim and no appeal to רחמים.... think about what Reb Akiva and Nachum Ish Gamzu and Chutzpis HaMeturgeman and Yoshiyahu and Iyov and countless others went through; and what they went through was with Rachamim, in order to avoid punishment in the Olam HaEmes, and you'll get an idea of what Middas HaDin means.

So there's no hope.  It's a terrible thing to hear.  In davening, we ask for חן וחסד ורחמים, we say אבינו האב הרחמן המרחם רחם עלינו and it's only for the duration of our lives?  It's only to give us a reprieve, probation, but as soon as our life is over, all that Rachamim and Chein and Chesed is gone and does nothing for us?After 120, the Ribono shel Olam is not האב הרחמן המרחם any more?  According to these baalei hashkafa, "No."

There are three things that lessen the horror of this message.

One is that if you do teshuva in this world, then even though teshuva is based on רחמים, it erases the sin, and ממילא (consequently) the sin won't come before the בית דין של מעלה.  By the way, this is also the explanation for why we say אל מלא רחמים for neshamos.  It's not that we're asking for רחמים stam.  Pshat is that we're being mispallel and doing mitzvos so that the concept of רחמים should come from our world, where it's operative, to theirs.  It is also possible that when we ask for רחמים in this world- for ourselves or for the neshamos of the dead- and it is granted, perhaps the רחמים remains operative in Olam HaBa.
But whatever the pshat is, we ought to be able to ask for Rachamim now for ourselves after we are niftar, which they say doesn't work.  ועדיין צע"ג לענ"ד.

Two is that Reb Yitzchak Blazer, when he came to his life-long friend Reb Chaim Berlin in  a dream, said that the human mind cannot conceive of the severity of the דין in בית דין של מעלה, but a Talmid Chacham has many many defenders.  So learn as much as you can.
This is from the Toldos Chayav intro to the Kochvei Ohr, page 31-2.

שאלתי ממנו מה נעשה בדינו בעולם ההוא. ואמר לי שדין של מעלה חמור מאד שאי אפשר לשום אדם בעולם הזה לשער כלל, וביחוד מקפידים מאד על דברים האסורים שנדברו שלא כהוגן.  אמנם על תלמיד חכם יש הרבה מליצי יושר

ושאלתי עוד, איך עלה בדינו, והשיבני, שכל ימות החול לא הניחוהו לבוא אלי בחלום ולתת לי יישר כח עד יום השבת, שנתנו לו מנוחה והניחוהו להראות אלי בחלום

Third, the Chafetz Chaim says that it's a mistake to think there's only one book called Middas HaDin.  There are millions.  According to how you acted toward others in this world, that is the volume of דין that is applied to you.  במידה שאדם מודד בה מודדין לו means that the מידת הדין will be determined by your behavior.  If someone offends you, or hurts you and you are dan lekaf zechus, then a מידת הדין book of דן לכף זכות will be used in your case.  It's not רחמים- it's a different set of rules of דין.
This idea is also developed in Reb Chaim Shmuelevitz in his Sichos.
The problem is, how can you be dan lekaf zechus, when usually, the better you know someone, the less you respect them.  The answer is, as Reb Chaim Shmuelevitz says regarding the Tzeduki in the Kodesh Kodoshim in Yoma 16, and Reb Yochanan ben Zakai before he died, a person can sincerely believe something his whole life and be dead wrong.  The point is that many people that are bad are tinokos shenishbu, to some extent.  That too is a limud zechus.
When we say you should be דן לכף זכות, that doesn't mean smile and go on with your life.  It means that now that you were  דן  that he is רעך, you will actively apply the pessukim  ואהבת לרעך כמוך and וחי אחיך עמך.

Reb Itzel Blazer on Din:

מורי זצוק"ל אמר כי כביכול בעולם האמת לא מכירין כו' כי בעוה״ז אם יקרא איש לה׳ יענהו. שערי רחמים פתוחים, אבל שם אין רחמים ואין חסד, ע״כ ימהר האדם בעוד ששערי רחמים פתו­חים וישוב מחטאיו וירוחם

(Also in his כוכבי אור p 134 on the bottom.)

Reb Yitzchak Blazer there on delaying Teshuva:

ד. גופא מה שהאדם אינו עושה תשובה הוא חטא גדול וכמש״כ במדרש רבה הרי החתירה לפניך כו׳ והנה ביבמות (פ״ח ע״ב) מבואר מפני מה גרים בזה״ז מעונין ויסירין באין עליהן מפני ששהו להכנס תחת כנפי השכינה, והלא הדברים קו"ח ומה גרים שאין עליהם חיוב כלל להתגייר ואינם מחיייבים במצוות ובכ״ז אם נתגיירו הם מעוניו ומדוכין ביסורין בשביל ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה, א״כ ישראל שהוא מחויב בכל התורה ואם הוא חוטא א״כ אף אם עשה תשובה הלא יש עליו עוד תביעה מה ששהה להכנס תחת כנפי השכינה, ועל אחת כו״כ אם לא עשה תשובה כלל, הדבר נורא מאד. אשרי האיש הממהר לעשות תשובה­

I don't think you can do teshuva for delaying doing teshuva.  It's too hard for me to think about.  Maybe someone out there can help.

From the Lev Eliahu:

והטעם בזה והסבר הדברים- כבר אמרנו למעלה, כי לגבי כל העולם ודאי אין העולם יכול להתקיים במדת הדין לפיכך שיתף הקב"ה מדת הרחמים למדת הדין. אבל עם הצדיקים הגדולים היחידים הללו- מתנהג הקב"ה אתם במדת הדין לבד וכו' כמשנ"ל

ומדוייק בזה מה שאמרו "ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים במדת הדין- ושיתף עמו מדת הרחמים", ללמדנו שלעולם היה צריך להעמיד את העולם במדת הדין לבד דוקא, אלא שאי אפשר, אבל עם הצדיקים- שאפשר להנהיגם במדת הדין לבד- נוהג הקב"ה אתם כן כפי שראוי להעות בעולם וכמש"נ

ושמא תאמר 'עכ"פ לקתה מדת הדין והאמת - שאין כאן מדה שוה!  שהצדיקים לוקים- ואותם שאינם צדיקים פוטרים אותם לשלום!'... לא מחכמה שאלת זאת!   אדרא, דע כי הצדיקים מנקים אותם מכל עון וחטא בעוה"ז- כדי שיזכו ויכנסו למחיצתם בגן עדן לעוה"ב, משא"כ מי שהוא נצרך לשתף לו מדת הרחמים בדינו - זה רק בעוה"ז, אבל בעוה"ב- שם אין שיתוף של רחמים במדת הדין, כי לקבל עוה"ב אי אפשר אלא בדין גמור.

וזהו מה שאמרו בגמרא (ל"ה ע"ב) "ג' באים לדין, עני עשיר ורשע וכו,"- והיינו לדין ממש! וכן במשנה אבות (פ"ג מ"א) "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", וכן תמצא ברבה מקומות, וכבר אמר הגרי"צ בלזר זצוק"ל מליצה, שבעולם האמת לא מכירים את הקב"ה ... כי כאן - הוא ארך אפים ורב חסד. אבל שם - אין רחמים בדין!ד

From the Chofetz Chaim

והנה מה מאוד צריך האדם להתחזק את עצמו במידה זו , לדון את כל אדם לכף -זכות ,כי על -ידי מידה זו דכף זכות, וכן להפך חס ושלום ,נקל להאדם להעלות על עצמו שם צדיק או רשע לעולם ,כי ידוע הוא דחובתו של האדם וזכותו תלוי לפי רוב המצוות והעונות שיש בידו , כמה שאמרו חז"ל בכמה מקומות {רמב"םהל' תשובה }, ריש פ"ג} :אם רב מצוות הוא בגדר צדיק , ואם רוב עונות ,הוא בגדר רשע , ואמרו חכמינו ז"ל בראש -השנה ,דף טז ,עמוד ב : שלושה ספרים נפתחין ליום -הדין {והיינו יום -הדין הגדול בעת התחיה ,כפרוש רש"י שם }: צדיקים גמורין -נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עולם ,רשעים גמורים {היינו רוב עוונות ,כפרוש רש"י שם } נכתבין ונחתמים לאלתר לגיהנום ,שנאמר וגו' , ובינונים וכו' , והנה ידוע הוא ,דבענין הזכיות שיש ביד האדם ,אף אם {הוא} כחול ירבון - אם הקדוש -ברוך -הוא יתנהג עמו במידת הדין הגמורה ,לא ישאר בידו כי אם מעט מזער ,כי כמה וכמה מהן לא השלים לעשות אותן בכל פרטיהן ואפניהן הנאותין לאותה מצווה , ואפילו אותן שהשלימן כדין ,לא היה באהבה וביראה ובשמחה הראוי לעשית המצווה , כללו של דבר : אם ידקדק הקדוש -ברוך -הוא , חס ושלום , אחר עשית מצותיו ,ימצאו רבן בעלי מומין ,והמצוות שישארו לו יהיה מעוטא דמעוטא נגד העוונות שיש לו ויקרא על האדם הזה עבור זה שם רשע לעולם

אבל אם הקב״ה יתנהג עמו במדח הרחמים ויחפש עליו זכות בכל עניניו ישארו זכיותיו על מכונן • ויותר מזה שאפילו אם נמנו מעשיו ונמצא שיש לו רוב עונות אם הקב״ה יתנהג עמו במדת הרחמים הגמורה יתמעטו מנינן כי בודאי ימצא כמה וכמה מהעונות שיש לחפות עליו שעשה אותן בשגגה או בסבה אחרת • כללו של דבר אם ירצה הקדוש ב״ה לחפש זכות על האדם לא יבצר ממנו • וממילא אם יתמעט מקצת עונותיו יכריע הכף זכות ויקרא עליו שם צדיק לעולם

והנה כל זה תלוי לפי ההנהגה שהנהיג את עצמו בימי חייו עם הבריות : אם דרכו היה לדון אותם לכף זכות, דנין אותו גם כן לזכות ,כדאיתא בשבת קכז : ואם דרכו היה ללמד חובה על הבריות ולדבר עליהם רע - גם המלאכי -השרת מדברים עליו רע למעלה , כדאיתא במדרש משלי {יא ,ה} ,על -כן צריך שידע האדם בנפשו בעודו בחיים , כי בעת שהוא דן את חברו , בין לטב בין למוטב , אז בדבוריו ממש הוא מסדר דין לעצמו

The Ramchal in Derech HaShem also says this (4:8:4).  My son Shlomo Sheyichyeh said this over at the Seuda HaMafsekes at Rav Tzvi Kaplan's yeshiva, and one of the yungeleit came over and showed this to him.

 אך ענין השופר בר"ה הוא, כי הנה ביום זה הקב״ה דן את בל העולם בלו, ומחדש כל המציאות בבחינת הסיבוב החדש, דהיינו השנה החדשה. והנה נסדרים הסנהדראות, ונערך הדין על כל היצור, כפי סדרי הדין העליון, וכט״ש בח׳׳ב. והקטיגור מזדמן לקטרג כפי עוונותיהם של בני האדם. והנח ציונו הקב״ה לתקוע בשופר, והבינה בו. להמשיך ההגהגה ברחמים ולא

 בתוקף הדין, ולערבב הקטיגור שלא יקטרנ  והנה כבר ביארנו, שכמו שאין מדת הדין נותנת שיגיע טוב לבני אדם אם לא יזכו לו, כן מחוק המשפט עצמו, במעשים מן המעשים שיעשו בני האדם, בהגמלם הגמול הראוי להם לפי ענינם, שינוהג עמהם בכלל דינם ברחמים ובחמלה, ולא ידוקדק עליהם בדין גמור. וכענין מה שאמרו חז"ל, כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, כמו שהוא מוותר כך יוותרו לו, ונמצא שמתנהגים עמו ברחמים, וזה עצמו מדת משפט. ואמנם לא המעשה הזה לבד יגמל על דרך זה, אבל כל מעשה שתגזור החכמה העליונה עליו שראוי להגמל כך יגמלך כך, ומכלל זה מצוה של תקיעת שופר שנצטוו בה ישראל להיות ממשיכים עליהם ההנהגה ברחמים, וכשישמרו אותה כראוי זה יהיה הפרי שילקטו ממנה  ואמנם פרט הענין, היחס אשר לתקיעת שופר עם המשכת הרחמים תלוי בשרשי ההנהגה ויסודותיה, והכוונה בזה באמת לעורר אבות העולם להתחזק בזכותם, לעורר את הרחמים ולפייס מדת הדין, ולהגביר הטוב על הרע, וליטול הכח מהמקטרגים, ולהתכוון שישתמש האדון ברוך הוא מרוממותו, להנהיג בשליטת יחודו ולעבור על פשע. וכל זה על ידי מצוה זאת, כשתתחבר עמה תשובתם של ישראל כראוי.  ופרטי כל ענין זה כפי פרטי התיקון בדרכיו

I don't understand this well enough to know whether these contradict the above.
Rabbeinu Bachay Shemos 15:2.

זה א-לי - ועל דרך הקבלה היא השכינה שנקראת זה וזאת, כי השכינה עמהם בכל הגלויות, ולכן הזכיר כאן שם י-ה, שהוא מדת הדין, כמו שכתב בתהלים קל"ג "אם עוונות תשמר י-ה", ובמדרש, בעולם הזה מקלסין בב' אותיות, ולעולם הבא בו' אותיות, שנאמר בי-ה ה' צור עולמים. רוצה לומר שם בן ב' אותיות מדת הדין שבה נברא עולם הזה, ועולם הבא נברא ברחמים, כי מדת הדין תתעלה ברחמים ואינה נוהגת עוד, שאין יצר הרע ומיתה 

Ramban Beshalach 13:21.

 וה' הולך לפניהם יומם. כבר אמרו (ב''ר נא ב) שכל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו, הקב''ה עמהם ביום ובית דינו בלילה. אם כן פירוש הכתוב שהשם שוכן בתוך הענן והולך הוא לפניהם ביום בעמוד ענן, ובלילה בית דינו שוכן בעמוד האש להאיר להם, כטעם אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה (במדבר יד יד): 

וראיתי באלה שמות רבה (יט ו) כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' (ישעיה נב יב), לשעבר אני ובית דיני הייתי מהלך לפניכם, שנאמר וה' הלך לפניהם יומם, אבל לעתיד לבא אני לבדי, שנאמר (ישעיה נב יב) כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל. וסוד המדרש הזה כאשר הזכרתי, כי בגאולה הראשונה היה הקב''ה עמהם ביום ובית דינו עמהם בלילה, אבל לעתיד לבא תתעלה מדת בית דינו ברחמים, וה' הולך לפניהם, השם המיוחד, כי אלהי ישראל מאספם עמו, ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה (תהלים קלט יב), כי הכל במדת רחמים מיוחדת