Benefiting From a Friendly Ganav

Section I

I am not making this up. This question was brought to me this morning.

My friend runs a business that requires the services of an all-around handyman. This person can be relied upon to fix things that need fixing, or drive him when he needs to get somewhere, and in general to do that sort of thing.

Recently, he was asked to see if he could fix a broken vacuum cleaner. A few days later, he brought it back as good as new. He explained that he bought another one from Walmart, exchanged its new motor with the burned out motor in the shmatteh, and returned the new one, with the broken, to Walmart, for a refund.

He explained that he did this as a favor to his employer. He likes and respects his employer, and he wanted to do him a favor by going above and beyond the call of duty, saving him the expense of a new machine. (I just had an enormous outdoor vacuum- a Billy Goat - at a building repaired, and it cost me $375. I don't have a guy working for me like my friend has.)

First, Sukkah 30a-b:

אמר להו רב הונא להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מעכו"ם לא תגזזו אתון אלא לגזזוה אינהו ויהבו לכו מאי טעמא סתם עובדי כוכבים גזלני ארעתא נינהו וקרקע אינה נגזלת הלכך לגזזוה אינהו כי היכי דליהוו יאוש בעלים בידייהו דידהו ושינוי הרשות בידייכו

Second, Bava Metzia 90a-b:

תא שמע דשלחו ליה לאבוה דשמואל הלין תורי דגנבין ארמאי ומגנחין יתהון מהו שלח להו הערמה אתעביד בהו אערימו עלייהו ויזדבנון אמר רב פפא בני מערבא סברי לה כר' חידקא דאמר בני נח מצווין על הסירוס וקא עברי משום (ויקרא יט, יד) ולפני עור לא תתן מכשול

רש״י

ומנגחין יתהון - ומסרסין אותם ואח"כ מחזירין לבעלים ומאהבת בעליו ישראל גונבו הנכרי שהוא מכירו ומסרסו כדי שיהא יפה לחרישה:

ויזדבנון - ולא יהנה ישראל בעבירה הוא עשה כדי שיהא יפה לחרוש לפיכך יקנסוהו שלא יחרוש בו אלמא באיסור דלאו נמי אסורה אמירה לנכרי:

Note that in BM 90, although the Gemara starts with amira l'nachri, it extends to a nachri that does something for you without asking because he likes you.

Based on that Gemara, the Rama in EH 5:14 says exactly that. He adds the words 

וַאֲפִלּוּ לֹא הֶעֱרִים, וְהָגּוֹי מַכִּירוֹ וּמְכַוֵּן לְטוֹבָתוֹ.

אָסוּר לוֹמַר לְכּוּתִי לְסָרֵס בְּהֵמָה שֶׁלָּנוּ. וְאִם לְקָחָהּ הוּא מֵעַצְמוֹ וְסֵרְסָהּ, מֻתָּר. וְאִם הֶעֱרִים יִשְׂרָאֵל בְּדָבָר זֶה, קוֹנְסִין אוֹתוֹ, וַאֲפִלּוּ לֹא הֶעֱרִים, וְהָגּוֹי מַכִּירוֹ וּמְכַוֵּן לְטוֹבָתוֹ, וּמוֹכְרָן לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר,

which sounds like a problem here. I assume that Avankeri is not really any proof, because nobody even knows who the land belonged to, and it's just an assumption that it was stolen. The owners, if there were any, have been long forgotten.

However, the Beis Shmuel and thePrisha say that this issur only applies where what he did is open and seen by the public. Otherwise, there is no knas and it's not a problem, although you should definitely tell your handyman not to do it in the future.

The Taz does not agree. He says the determining factors are definite and immediate benefit, which would be a problem. But I think most people are meikil, like the Beis Shmuel, which also explains avankeri.)



Section II

There is a problem, however, according to the Machaneh Ephraim and the Gemara in Gittin.

Machaneh Ephraim in Shluchin v'Shutfin 11: 

מחנה אפרים

שלוחין ושותפין סימן י

שאלה מי שרוצה לתקן המעקה ע"י אומן עובד כוכבים אי יברך עליו תשובה ברפ"ק דמציעא סבירא ליה לרב נחמן דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואותביה ליה ממתני' דהשוכר את הפועל לעשות עמו מלאכה היום מציאתו לב"ה אלמא דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ומשני שאני פועל דכידו של ב"ה דמי ע"כ ואיכא למידק בה דמ"ש פועל משליח בעלמא בעלמא אי משום דיד פועל כיד ב"ה שליח נמי קי"ל שלוחו של אדם כמותו וכב"ה דמי ואפ"ה ס"ל דלא קנה חבירו אבל פי' דמילתא הכי הוא דשליח שאני משום דאין אדם יכול לעשות שליח שיזכה לו במקום שחב לאחרים מה שאין כן בפועל דכיון דפועל גופו קנוי לב"ה לגמרי חשיב ידו כיד ב"ה ממש ונמצא שאין דין הפועל והשליח שוים דשליח שרוצה לזכות לחבירו היינו היכא דקא מכוין לזכות לחבירו אבל אי לא כיון לזכות לחבירו לא קנה חבירו אפי' למ"ד המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו אבל פועל שנשכר לכל מלאכת בע"ה ואפילו למציאה אפילו אי בשעה שהגביה המציאה לא היה בדעתו להגביה אלא לעצמו הרי היא של ב"ה כל כמה דלא הדר ביה בהדיא וכן ראיתי זה ימי' בתשובות החדשות להרשב"א ז"ל וה"ט משום דידו כיד ב"ה דמי דשכירות ליומיה ממכר הוא וכמ"ש הריטב"א שם בחי' ודמי לעבד כנעני דאמרינן בפרק השואל אמר לעבדו צא והשאל עם פרתי מהו תיבעי למ"ד שלוחו של אדם אינו כמותו ה"מ שליח אבל עבד יד עבד כיד רבו דמיא ומסיק מסתברא יד עבד כיד רבו דמי 

ואגב אורחין איכא למילף דאי א"ל לשכירו צא והשאל עם פרתי ה"ז חשיב שאלה בבעלים דיד פועל כיד ב"ה דמי ודכוותה כתב הרב מהרש"ך ז"ל דאפטרופוס של יתומים שתפס בשביל היתומים ה"ז זכה משום דידו כידם כמ"ש ר"ח ז"ל ה"ה נמי לענין שאלה בבעלים דפטור מהאי טעמא ובפ"א מהלכות תרומות הביא הרב בכ"מ בשם א"ח שכתב בשם הראב"ד דאם קנה מהכותי שבלים לצורך מצוה ומרחן כותי בשביל ישראל חייב בתרומה דשלוחו של אדם כמותו ע"כ והרב ז"ל תמה ע"ז דהא קי"ל דאין שליחות לכותי ולכאורה היה נראה דהראב"ד ז"ל איירי כשמרחן על ידי פועלים כותים דנהי דאין כותי נעשה שליח לישראל מ"מ פועל שאני דידו כיד ב"ה וכאלו מרחן ב"ה דמי והכי משמע מהירושלמי דמסכת פאה אמתני' דקצרוה עובדי כוכבים ה"ז פטורה משום דקצירך אמר רחמנא ולא קציר כותים אמרו עלה דאם קצרוה פועלים כותים ה"ז חייבת ולפ"ז יש לומר דאם שכר פועל לתקן המעקה ה"ז מברך עליו דחשיב כאלו הוא עצמו עשהו 

In short, that although ein shlichus l'akum, the hand of a hired worker is viewed as the hand of the employer. If so, something done in pursuit of his employment is not viewed as an independent act whose benefit accrues to the employer. It is viewed as the act of the employer himself. If so, we might be dealing with unintentional gneiva on the part of the employer.

The Machaneh Ephraim continues and his second approach compounds our problem.

ועוד היה נראה טעם אחר לומר דיכול לברך עליו ואע"פ שהעובד כוכבים עשהו ואין שליחות לעובד כוכבים ה"ד במידי דבעי שליחות כגון תרומה וכיוצא אבל במידי דלא בעי שליחות ובלאו הכי יכול חבירו לעשותו ומה שעשה עשוי כגון נ"ד דאי תיקן מעקה של חבירו שלא מדעתו ה"ז שפיר כי נמי עשהו עובד כוכבים חשיב כאלו עשהו ישראל וכיוצא לזה כתב הרשב"א ז"ל דטבילת כלים כיון דאי הטבילו ישראל שלא מדעתו מה שעשה עשוי טבילת עובד כוכבים נמי מהני ואפשר לומר שזהו טעמו של הראב"ד ז"ל שכתב דשלוחו של אדם כמותו איברא דהאי טעמא לחודיה לא סגי אלא לומר שיועיל טבילת כלים ע"י עובדי כוכבים כיון דלא בעינן שליחות וכמו שכתב הרשב"א ז"ל אבל שיהא חשיב מה שעשה העובד כוכבים כאלו עשהו הוא בעצמו כדי שיברך עליו דהא אפילו אם עשהו חבירו לא חשיב כאלו עשהו הוא בעצמו כדי שיתחייב הוא לברך עליו כמ"ש הרב בכנסת הגדולה משם רבותיו ז"ל דעשיית מעקה וכיוצא דלא בעינן שליחות אין ב"ה מברך עליו אלא האומן המתקן אותו מברך דכיון דלא בעינן שליחות בכה"ג אינו חשיב עושה המצוה אלא המתקן אותו יע"ש בה' שופר ור"ה ודלא כבפ"ח שכתב דאם הטביל ע"י עובד כוכבים שיברך עליו אבל בנ"ד נראה לי שיברך הב"ה אם עשהו ע"י אומן פועל יום מהטעם הראשון ולפי מ"ש הבפ"ח נראה דכי אימעיט עובד כוכבים משליחות ה"ד במידי דצריך שליח דא"א לעשותו שלא מדעת ב"ה אבל מידי דיכול לעשותו שלא מדעת ב"ה והרי הוא עשוי כסוכה ומעקה הרי זה נעשה שלוחו 

According to this, the exclusion of akum from shlichus is only where you need an identity, that to make a chalos the agent has to acquire the legal identity of the principal. But by Tevilas Keilim, of in our case, Gneiva, where you don't need a chalos, there is a din of shlichus. 

If so, again, although certainly you didn't send him to do this, he might be your shliach anyway, at least to the extent that you share culpablity.  I have to admit that this second issue is smaller, because for tvilas keilim it would work, but not where you would have opposed his act.

Another problem here is the Gemara in Gittin 45, the Gemara that says that where a person does a sinful act and then profits by selling what he acquired through the act, the purchaser is no less liable than the seller. In English, that means that the fence is no less guilty than the thief.

The Gemara there talks about a man that owns an Eved Knaani in Eretz YIsrael, selling him to an owner that will take him out of the country. The Gemara punishes the purchaser more than the seller.

אמר ליה אביי לרב יוסף מאי חזית דקנסינן ללוקח נקנסיה למוכר א"ל לאו עכברא גנב אלא חורא גנב א"ל אי לאו עכברא חורא מנא ליה במסתברא היכא דאיכא איסורא התם קנסינן:

Rashi

מאי חזית - במכירת העבד דקנסת ללוקח:

חורא - חור הכותל שהעכבר נכנס לתוכו וניצול מפני רודפיו:

חורא מנא ליה - הגניבה:

היכא דאיכא איסורא - והנה העבד ביד הלוקח:

If so, in our case we cannot wash our hands and say, as by Avankeri, that it was laundered by the time it came to our hands. Taking it abets the original gneiva. Still, I believe that this would only be a problem if the employer did not make it clear that he never wants him to do it again.