Massei. The Disregarded Halacha of the Greenbelt

Again, here's the conclusion before the discussion. 

Our Parsha mentions that the cities given to the Leviim must include a greenbelt, an inviolate open area, certainly free of buildings, and even of orchards and gardens. 

We're all familiar with the concept when it comes to houses - there's a setback, or sideyard requirement, that mandates that nothing be built too close to the property line. The rationale is obvious. A healthy environment requires light and air. If there were no rules limiting development, the result would be cities that were endless, dismal, and noisome, a sprawling blight that would suffocate body and soul.

It seems that many poskim hold that this halacha ought to apply now, in Eretz Yisrael, at least in some form. From what I see, untouched and contiguous parkland around cities is not high on the agenda in modern Israel. But frankly, in Frum neighborhoods around the world zoning laws are "more honor’d in the breach than the observance."  

I am in no position to criticize, and I certainly don't mean to, chas veshalom. When Eretz Yisrael was being rebuilt, those heroic pioneers were busy trying to survive and make a life, and niceties were not on the agenda. But still, moving forward, one dreams of a time when the Torah's lesson of the value of fresh air and green grass surrounding Jewish cities are taken seriously.



Massei 35 2-8

ב צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבתיהם תתנו ללוים ג והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם ד ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב ה ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה והעיר בתוך זה יהיה להם מגרשי הערים ו ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר ז כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמנה עיר אתהן ואת מגרשיהן

Behar 25 32-34

לב וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים לג ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל לד ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחזת עולם הוא להם

Rashi here explains that this was for beauty. Open parkland, even free of orchards.

  ומגרש. ריוח מקום חלק חוץ לעיר סביב, להיות לנוי לעיר, ואין רשאין לבנות שם בית, ולא לנטוע כרם, ולא לזרוע זריעה

Similarly, Rash in Sotah 27b

מגרש. רחבה פנויה מזריעה ומבתים ומאילנות לנוי העיר להיות לה לאויר 

Beyond this belt of inviolate parkland (the Migrash) was an additional area (Sados; Rashi, 1000 amos, Rambam 2000 amos,) of planted fields and orchards. The point is that it is a park, not a field and not an orchard.) The apportionment and size were not subject to mechila or exchange. (In BB24 it seems clear that you can plant trees for beauty in the Migrash, but, again, that is because it enhances the beauty, as it does in a park.)

The Chinuch says that this requirement was specific to the cities of the Leviim, because they were the cynosure of Eretz Yisrael.  (Cynosure - a person or thing that is the center of attention or admiration; something serving for guidance or direction.)

ספר החינוך  בהר מצוה שמב

שלא לשנות מגרשי ערי הלוים ושדותיהן. כלומר, שלא יחזירו העיר מגרש, ולא מגרש עיר, ולא השדה מגרש, ולא המגרש שדה, והוא הדין מגרש (נ''א שדה) עיר או עיר מגרש, (נ''א שדה) שאין לשנות בענינם דבר. והענין הזה ידוע, כי התורה צותה (במדבר לה ב ז) שיתנו שאר השבטים ערים ידועים לשבט לוי, והם ארבעים ושמנה עיד עם שש ערי מקלט שהיו בהן, וצותה גם כן להיות באותן ערים אלף אמה מגרש. כלומר מקום פנוי לרוחה ונוי לעיר, ואלפים אמה חוץ לה לצרך שדות וכרמים, וזה גם מנויי העיר וממה שצריך לה כמו שמפרש בסוטה (כז, ב), ובאה המניעה בזה שלא לשנות ענינים אלה לעולם, ועל זה נאמר ושדה מגרש עריהם לא ימכר, שכן בא הפרוש על לשון מכירה זו. כלומר, לא ישנה, דאלו במכירה ממש, לא קאמר, שהרי בפרוש כתוב גאלת עולם תהיה ללוים, מכלל שרשות יש להם למכר. 

משרשי המצוה. לפי שערי הלוים היו נכונים לצרכי כל שאר השבטים, כי הוא השבט הנבחר לעבודת השם, וכל עסקם היה בחכמה שלא היו טרודים בעבודת האדמה כשאר שבטי ישראל, ועליהם נאמר (ויקרא לג י) יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. ומתוך כך שהחכמה בתוכם, היה עסק כל ישראל תמיד עמהם, מלבד שהיו בתוך עריהם, ערי מקלט הרוצח, ומתוך כך גם כן היו עיני כל ישראל על עריהם, כי לא ידע האדם מה ילד יום ולכן היה בדין להיות אותן הערים אשר יד הכל שוה בהן ולב הכל עליהן, להיותן בתכלית היופי והחמדה, ושבח כל עם ישראל בכך, ומפני כן באה הצואה עליהם שלא לשנות בענינם דבר, כי אדון החכמה יסדן ותקנן והגביל גבולם, וירא כי כן טוב וכל חלוף אחר דברו אינו אלא גרוע וגנאי. 

(With the Chinuch in mind, you have to ask, was the beauty to please outsiders or insiders? It would appear from the way he puts it that it was for the appearance from the outside. However, I think that answer has to be that it was primarily for people in the city; if it were for outsiders, then the parkland would be on the outside and the orchards and fields would be on the inside. The fact that the parkland was on the inside proves, to me, that the beauty was for the benefit of the people in the city - resident, guest, or internee.)

Does this apply to non-Levy cities? From the Mishna in BB 24b it seems that it does.

Mishna

מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה ואם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים ואם אילן קדם קוצץ ונותן דמים ספק זה קדם וספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים: 

The Gemara says that the reason is to enhance the beauty of the cities, and applies our pesukim to this rule.

מאי טעמא אמר עולא משום נויי העיר ותיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה לא צריכא לר"א דאמר עושין שדה מגרש ומגרש שדה הכא משום נויי העיר לא עבדינן ולרבנן נמי דאמרי אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ה"מ זרעים אבל אילנות עבדינן והכא משום נויי העיר לא 

Now, one might get the feeling that our passuk is being applied to non-Levy cities, perhaps even outside of Eretz Yisrael. The Yad Ramah points this out.

Yad Ramah in BB 24b

ושמעינן מיהא דאפילו בחוצה לארץ נמי הכין דינא דאי ס"ד דוקא בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ לא מאי דוחקיה לאוקומי מימריה דעולא אליבא דרבי אלעזר לחודיה לוקמה בח"ל ודברי הכל ולימא הכי הני מילי בא"י אבל בחוצה לארץ עושין והכא משום נויי העיר לא אלא מדאיצטריך לאוקומה אליבא דר' אלעזר ש"מ דבין בארץ ישראל בין בח"ל חד דינא הוא דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה 

However, I think it is clear that this is not to be taken at face value. From the fact that the Gemara asks מאי טעמא it is clear that we're assuming that our pesukim are not a basis for the din of the Mishna. The fact that the Gemara relates out din to the pesukim must be based on a conceptual relationship, not a halacha. In other words, now that we see that Chazal mandated some open space around a city, they must have done so to reflect the Din Torah that mandates this for Arei HaLeviim. If so, it stands to reason that the derabannan should be similar to the deoraysa.

This is not just my pshat. This is how many meforshim learn the sugya, Example, Rav Gershon Edelstein:

 והנה ילפותא זו היא לעניז ערי הלויים ולמ"ד דזה גם בערי ישראל היינו מתקנ"ח וטעם התקנה כנ"ל פי' רש"י וגם בערי הלויים יש לפרש שזהו טעמא דקרא

This is also evident in the Minchas Chinuch in 342, in Behar.

שלא לשנות כו'. הנה דינים אלו מה שנותנים ללוים וכמה מגרש כו'. יתבאר בעזה"י בפרשת מסעי וכאן עיקר המצוה היא לאו שלא לשנות ממגרש לשדה ומשדה למגרש וממגרש לעיר שנאמר כו' ודיני מצוה זו מבואר כאן בר"מ פי"ג. ולשון הר"מ אין עושים בערי הלוים עיר מגרש כו' ומפי השמועה למדו כו' לא ימכר לא ישונה כו'. וכן בשאר ערי ישראל. והנה במשנה דערכין הוא פלוגתא ת"ק סובר דאין עושין אפילו בערי ישראל ור"א סובר דוקא בערי הלוים ואמרינן דבערי הלוים כ"ע מודים מה"מ ואמרינן דא"ק ושדה כו' לא ימכר לא ישונה כו' והנראה שם דבערי הלוים הוא לאו בתורה אבל בערי ישראל לדעת ת"ק אינו לאו כי לא מצינו בזה לאו בתורה רק הוא מדרבנן משום חורבן א"י או מפני נוי ע"ש וכ"נ מדברי הר"מ והרב המחבר דכתבו ערי הלוים והביאו בזה הפסוק דאסור ונכתב רק בערי הלוים ובערי ישראל רק איסור יש כי אינו מבואר לאו בתורה. והנה בערי ישראל א"י השיעור איזהו מגרש איזה שדה דגבי ערי הלוים נתנה תורה שיעור אלף אמה ובערי ישראל לא נתברר לי השיעור וצ"ל כמו שהי' בעת ירושת הארץ אסור לשנות לעולם וזה אין סברא כ"כ וצ"ע ומהש"ס דב"ב נראה דהשיעור הוא קצוב ע"ש. 

As the Minchas Chinuch says, the extent of the extrapolation is the subject of a machlokes in the following Mishna in Erchin 33b.

מתני' אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ולא מגרש עיר ולא עיר מגרש אמר רבי אלעזר במה דברים אמורים בערי הלוים אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש (ולא) מגרש שדה מגרש עיר ולא עיר מגרש שלא יחריבו את ערי ישראל הכהנים והלוים מוכרין לעולם וגואלין לעולם שנאמר (ויקרא כה, לב) גאולת עולם תהיה ללוים:

Rashi there

מתני' שדה מגרש - מגרש הוי אלף אמה סביב לעיר מדכתיב (במדבר לה) מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב וחוץ לאותו אלף היה להם ללוים אלף אמה לשדות וכרמים כדכתיב (שם) ומדותם מחוץ לעיר וגו' צא מהם אלף אמה מגרש והשאר שדות וכרמים מגרש פנוי מכלום ואין בו בית ואין זורעין אותן אלא נוי הוא לעיר:

אין עושין שדה מגרש - משום יישוב ארץ ישראל והיינו חורבן שממעט את הזריעה:

ולא מגרש שדה - שמחריב את נוי העיר:

מגרש אין עושין עיר - שיעשו בו בתים שאין עיר נאה בלא מגרש וכ"ש שאין עושין עיר מגרש שאין מחריבין את יישוב העיר:

What about the cities in Eretz Yisrael now?

The Tur in 155

מרחיקין האילן מן העיר כ"ה אמה וחרוב ושקה נ' אמה ואם נמצא קרוב לעיר בפחות מזה השיעור אם העיר קדמה קוצץ בלא דמים ואם האילן קדם קוצץ ונותן דמים ספק איזה קודם קוצץ בלא דמים וטעמא דהא מלתא משום נוי העיר לפיכך אין דין זה נוהג בחוץ לארץ:

Tosfos Yomtov in Mishnayos

מרחיקין את האילן מן העיר. כתב הר"ב לפי שנוי הוא לעיר וכו' גמ'. וסיים הטור סימן קנ"ה לפיכך אין דין זה נוהג בחוצה לארץ ע"כ. ונראה דאף בארץ ישראל אינו נוהג אלא בזמן שהיא ביד ישראל. וכ"כ נ"י שהוא הלכתא למשיחא ע"כ. ומפני כן הוא שהשמיט הש"ע להעתיק המשנה לא כמ"ש מהר"ר ואלק משום שאינו נוהג בחוצה לארץ שהרי המחבר הש"ע בארץ ישראל היה:

Beis Yosef there on the Tur, 

מרחיקין האילן מן העיר וכו' משנה פרק לא יחפור (כה:) וטעם חרוב ושקמה פרש"י שענפיהם מרובים. וכתב ה"ה פ"י מהל' שכנים ודין זה והרחקה זו אינן אלא בא"י לפי שאין אנו חוששין לנוי העיר ואפילו רובה ישראל אלא בא"י וכ"כ הרשב"א וכן נראה מפרש"י וכן מוכח בגמרא: (ב"ה) ונ"ל דאף בא"י אינו נוהג בזמן הזה שהיא בידי עכו"ם בעונותינו עד שנזכה לזכות בה:

Even the most rabid anti-zionist will have to admit that Eretz Yisrael is in the hands of Jews. According to all I have here, this should mean that the din of Migrash, albeit not necessarily the dimensions given in our Parsha, applies now.

Also, although the Din Deoraysa only applies to Arei HaLeviim, the idea applies just as well to other cities in Eretz Yisrael. It is a lesson we are supposed to derive from the Dinei Torah, like a Tolda from an Av, or the issur of melacha on Chol HaMoed.

Daniel Burnham overcame the fiery enmity of land developers, and insisted on the Chicago lakefront remaining public and open, and drew up a network of parks. He is still remembered gratefully here Chicago, and for good reason.  Just imagine if urban planners in Eretz Yisrael would have the foresight and courage that he had,.and would have taken the Torah ideals of Aesthetics and zoning into consideration. 

I have to add that the Gaon, as brought in Haksav v'hakabbala, says that the empty area was for markets and trade. And the Netziv says that it was for storing things, even animals, and the Malbim says it was for doing laundry. But I have to deal with the pashut pshat in the Gemara and Rishonim that say that it was for beauty נוי, כפשוטו.