Shoftim, Devarim 16:22. Issur of Matzeiva. שטן מלפנינו ומאחרינו

Synopsis:

We discuss Reb Moshe's mussar derhehr in the issur of Matzeiva; we bring that Reb Moshe's idea, together with Rav Schwab's, was used at his daughter in law's levaya; and that both Reb Moshe's and Rav Schwab's words explain the sentence in Maariv והסר שטן מלפנינו ומאחרינו.
Then I bring many other explanations of those interesting words, each a good mussar haskeil.

Hashem prohibited the erection of single-stone sacrificial altars.

ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלקיך

Rashi - Even though before Mattan Torah a matzeiva was pleasing to God, now that the idolators adopted it it has become repugnant.

מצבת אבן אחת להקריב עליה אפילו לשמים, אשר שנא - מזבח אבנים ומזבח אדמה צוה לעשות, ואת זו שנא, כי חק היתה לכנענים, ואף על פי שהיתה אהובה לו בימי האבות, עכשיו שנאה, מאחר שעשאוה אלו חק לעבודה זרה.

Reb Moshe in the Darash here, and in the Kol Ram II, says

ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלקיך [טז כב] פרש"י אעפ"י שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאוה אלו חק לעבודת כוכבים.

ולכאורה תמוה דמה בכך שהם עושים כן הא גם מזבחות עושין ומקריבין קרבנות ומ"מ יש חיוב לישראל בהם דלא מינייהו קא גמרינן.

ונראה שהכוונה שאחר מתן תורה צריך האדם לילך מעלה מעלה בתורה ובמצות באיכות ובכמות, ואף אם חיה כבר שבעים שנה והיה צדיק, והיו מעשיו הטובים מרובים כ"כ שאף אם בשנים האחרונות לא יעסוק בתורה ולא יעשה מעשים טובים ועוד יחטא מ"מ יהיו מעשיו הטובים יותר, שלכן עלול לטעות שכבר הוא צדיק שזוכה לשכר בעוה"ב, וע"ז מפורש ביחזקאל [לג יז] שאינו כן, שלא כמחשבת העם שאמרו לא יתכן דרך זה, וטענתם הוא בזה שהוא רוב זכיות, אבל באמת אינו כן, דרוב זכיות נחשב רק במי שכל ימיו עד שמת רצה לעשות מעשים טובים אך שחטא זהו צדיק, אבל כשהחליט שיותר אינו צריך משום שכבר יש לו הרבה זכיות אזי לא נחשב לכלום, וזהו איסור מצבה דהוא מאבן אחת שעומד ולא מוסיף כלום זכיות, אבל קודם מתן תורה שלא נתחייבו היה גם זה אהוב, אבל אחר מתן תורה, אף אם יניח רק מה שעשה לפנים משורת הדין נמי הוא חטא גדול ושנא זה השי"ת כי גם לפנים משוה"ד הוא מציווי השי"ת, ונחשב מצווה ועושה לזה.

Reb Moshe says that it is true, if a person is more mitzvos than aveiros, he is a tzadik. But that is only if he continues to actively do mitzvos. If a person says "I'm set, I have so many mitzvos that I don't have to do more, because even if I happen to sin, my mitzvos outweigh whatever I might do," then his mitzvos do not help him and he is adjudged a Rasha. You can't become inert.
(Note too his fascinating words about a person that has in the past done mitzvos lifnim mishuras hadin, and now he retires and just does what's required - this is A Great Sin and is hated by the Ribono shel Olam! For this person, lifnim mishuras hadin is metzuveh v'oseh! This is a concept that Reb Moshe uses in many places, such as the mitzvos of Limud Hatorah and Trumas Hamishkan.)
(I am aware that Reb Moshe's yesod about losing zechus of past mitzvos out of inertia or a change in direction seems to be inconsistent with Reish Lakish in Kiddushin 40b, and I don't have a teretz.)

Reb Moshe makes a reference to a passuk in Yechezkel, which for some reason he thinks we all know. In case you don't, here's the perek he refers to, with great thanks to Sefaria. Reb Moshe's raya is from Psukim 12 through 21. What it says is

ואתה בן־אדם אמר אל־בית ישראל כן אמרתם לאמר כי־פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה

Now, O mortal, say to the House of Israel: This is what you have been saying: “Our transgressions and our sins weigh heavily upon us; we are sick at heart about them. How can we survive?”

אמר אליהם חי־אני נאם אדני יהוה אם־אחפץ במות הרשע כי אם־בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל (פ)

Say to them: As I live—declares the Lord GOD—it is not My desire that the wicked shall die, but that the wicked turn from his [evil] ways and live. Turn back, turn back from your evil ways, that you may not die, O House of Israel!

ואתה בן־אדם אמר אל־בני־עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא־יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו

Now, O mortal, say to your fellow countrymen: The righteousness of the righteous shall not save him when he transgresses, nor shall the wickedness of the wicked cause him to stumble when he turns back from his wickedness. The righteous shall not survive through his righteousness when he sins.

באמרי לצדיק חיה יחיה והוא־בטח על־צדקתו ועשה עול כל־צדקתו [צדקתיו] לא תזכרנה ובעולו אשר־עשה בו ימות

When I say of the righteous “He shall surely live,” and, relying on his righteousness, he commits iniquity, none of his righteous deeds shall be remembered; but for the iniquity that he has committed he shall die.

ובאמרי לרשע מות תמות ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה

So, too, when I say to the wicked, “You shall die,” and he turns back from his sinfulness and does what is just and right—

חבל ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול חיו יחיה לא ימות

if the wicked man restores a pledge, makes good what he has taken by robbery, follows the laws of life, and does not commit iniquity—he shall live, he shall not die.

כל־חטאתו [חטאתיו] אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה

None of the sins that he committed shall be remembered against him; since he does what is just and right, he shall live.

ואמרו בני עמך לא יתכן דרך אדני והמה דרכם לא־יתכן

Your fellow countrymen say, “The way of the Lord is unfair.” But it is their way that is unfair!

בשוב־צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בהם

When a righteous man turns away from his righteous deeds and commits iniquity, he shall die for it.

ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה

And when a wicked man turns back from his wickedness and does what is just and right, it is he who shall live by virtue of these things.

ואמרתם לא יתכן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל (פ)

And will you say, “The way of the Lord is unfair”? I will judge each one of you according to his ways, O House of Israel!


The navi is saying that a tzadik that is confident in his zechuyos and so he commits iniquity, he will die even if he is rove zechyos, and a rasha that turns to the good will live, even if he is rove aveiros. According to Reb Moshe, the  ועשה עול is just the fact that he is בטח על־צדקתו.  The tzadik that abandons his growth abandons what he achieved in the past.  If you're not actively seeking to do more, then your zechusim won't help you.  (I saw the same pshat in a sefer called Even HaRoshah, from R Naftali Klatzkin, Warsaw 1887:

 עוד ואמרו בני עמך לא יתכן דרך ה׳ והמה דרכם לא יתכן בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בה ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחי׳ ואמרתם לא יתן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל. וכן הוא ביחזקאל י"ח. ושם אמר הדרכי לא יתכנו בית ישראל הלא דרכיכם לא יתכן לכן איש כדרכיו וגו' ומוקשה כפל הענין.

וביאור הכתובים וביאור הדברים שהצדיק בשובו מצדקתו ועשה עול עוד מעשיו טובין יותר מהרשע שהחל לשוב מרשעתו (כמו העשיר ורב הון שירד מכסיו שעוד ירבה הונו מעני אשר החל עתה הצליח בעסקיו) ובכ״ז ימות הצדיק השב מצדקתו ויחי' הרשע השב מרשעו באשר הי"ת ישפוט דרכי האדם ומעלליו אם פונה לדרך הטוב או לרעה )

WITH THIS IN MIND, I segue to something Harav Mordechai Eisenberg spoke about this week in his Hesped for his grandmother, Rebbitzen Shelia Feinstein.  I have a synopsis of the highlights in the previous post, here, but the paragraph that has become relevant to this week's parsha, and this passuk, is as follows.

The second half of her legacy is that once you have accomplished what you set out to do, don't think that you are so great and don't rest on your laurels. Don't fall into the traps of כוחי ועוצם ידי or complacency. Your hatzlacha stems from two things: your decision and discipline, and Siyata Dishmaya. Without Siyata Dishmaya you would have accomplished nothing. And your ability brings with it a never ending life long duty!
This attitude, this way of life, reminds us of something Rav Schwab said. He asked, what does it mean הסר שטן מלפנינו ומאחרינו? We understand what the Satan before is, it tries to convince us not to do mitzvos, or to do aveiros. But what's the Satan after? The answer is that the Satan before is "I can't do it." The Satan after is "How great I am, look what wonderful things I have accomplished."
Rebbitzen Sheila was a living example of someone that rejected both the yetzer hara of מלפנינו and the yetzer hara of מאחרינו, and she taught her grandchildren to do the same, both by example and by not so subtle words.

Why are we discussing והסר שטן מלפנינו ומאחרינו in Parshas Shoftim?  Because Reb Moshe's pshat in the Issur Matzeiva here also can explain those words.  The "Sattan before" is inertia that prevents you from doing good.. The "Sattan after" is thinking that once you've achieved greatness, once you're in the rov zachuyos book, you can relax, you don't have to do more - once again, the sin of inertia. The Sattan after is just as destructive as the Sattan before. The inertia that prevents you from doing good and the inertia that prevents you from continuing to do good both result in a zero sum. It would be as if  you never did all your mitzvos.

Now that we're thinking about the sentence והסר שטן מלפנינו ומאחרינו, I looked around and found some very nice explanations of those words on the Otzar forum.  Everything from 13 and on - 8, so far - is not from the forum and has been added here. The pshat based on Reb Moshe is #14 and Rav Schwab's is 15.  Many of the explanations are hinted at in #1, but #1 is really more of a template for answers rather than an answer itself.

א' - הסר שטן לפני עשיית המצוה/העבירה ולאחריה. ובכמה סגנונות כידוע.

ב' – שם משמואל בפרשת שמיני תרע״ו בשם המגיד מקאזיניץ .
 ".... דעבירות שנעשין ע"י שהי' היצה"ר תוקף עליהן ולא הי' ביכולתם לדחותו ונפלו ברשת זו ע"כ שלא בטובתם הם יהיו בבחי' נושא. אבל עבירות שהוא הי' מעורר יצה"ר על עצמו, די שיהי' בבחי' כובש. וכמו שהגיד המגיד מקאזיניץ זצללה"ה בהא שאנו מתפללין והסר שטן מלפנינו ומאחרינו מלפנינו הפירוש שאנחנו רודפין אחר היצה"ר ומאחרינו שיצה"ר רודף אחרינו. "

ג' – תפארת שמואל.
 "מלפנינו ומאחרינו, בזכות האבות הקודמים ובזכות בניהם אחריהם" 

ד'   - אמרי אמת
שבת הוא כעין סוכות שכן בשבת אומרים הפורס סוכת שלום עלינו בשבת הפסולת נפרדת מן האדם כדאיתא בזוה"ק ומארי דדינא כלהו ערקין ואתעברו מינה וכו ואז ממילא חל שם שמים דכתיב לא יגורך רע וכן הוא בכל אדם לאחר ראש השנה ויום הכפורים שאז ישראל נטהרים וחל עליהם שם שמים בסוכות כדאיתא שחל שם שמים על הסוכה אומרים והסר שטן מלפנינו ומאחרינו ובצל כנפיך תסתירנו מלפנינו זה ראש השנה כדאיתא כדי לערבב השטן ומאחרינו זה יום כפור דאיתא ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני וכן איתא דוראית את אחורי היינו יום כפור ובצל כנפיך תסתירנו זה סוכות ביציאת מצרים היו גם כן אלו ב ההסתרות מצרים והים מצרים היינו השטן מאחריהם כדכתיב והנה מצרים נוסע אחריהם והים היה השטן שמלפניהם ואחר כך כתיב ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם שזכו אז לענני הכבוד כמו אחר ראש השנה ויוה"כ וזה שאיתא במדרש לדוד ה' אורי וישעי וכו אורי בים וכו וישעי התיצבו וראו את ישועת ה' וכו אורי בראש השנה וישעי ביוה"כ אאז"ל אמר שסוכה היא בבחינת גן עדן בגן עדן כתיב לעבדה ולשמרה היינו עבודה לשם שמיס בלבד וכן בסוכות חל שם שמיס על הסוכה לאחר החטא נתהוו ב הסתרות להט החרב המתהפכת והכרובים וראש השנה הוא כנגד להט החרב המתהפכת שהדין מתהפך בו לרחמים כדאיתא עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים ויום כפור הוא כנגד הב כרובים שהכהן גדול נכנס בו לפני ולפנים ואיתא שהכרובים עומדים שם שומרים כדוגמת אותם הכרובים העומדים בשערי גן עדן זכה הכהן נכנס וכו הבנין של סוכות מתחיל מראש השנה כדכתיב בכסה ליום חגנו וכתיב בחכמה יבנה בית זה רה ובתבונה יתכונן זה יוכ ובדעת חדרים ימלאו זה סוכות כדכתיב למען ידעו דורותיכם ושבת הוא גם כן כך ששמור וזכור הם כנגד הב הסתרות וכתיב בשבת לדעת כי אני ה' מקדישכם
 .

ה' – קול מבשר בשם ישמח ישראל

 "שטן מלפנינו, היינו בגדלות, שלא יתגרה בנו להחטיאנו בגיאות ורוממות הלב. ומאחרנו, היינו בעת הקטנות, שלא יתגרה בנו להשפילנו עד לארץ, ולהראות לי שאין לי עוד תקוה ח"ו" .

ו׳ - אבודרהם כתב: "שבור שטן מלפנינו ומאחרינו - על שם יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, וכן בלילה אומר לשם שמירה כן מלפני אוריאל ומאחרי רפאל".

ז׳ - בשם האר"י הובא רמז מלפנינו ומאחרינו על יום ו' ויום א' של הישמעאלים והנוצרים.

In other words, the Muslim devils, whose day of rest is Friday, and the Christian devils, whose day of rest is Sunday.

ח׳ -  בשם ר׳ דסלר - "הסר שטן מלפנינו"-כמשמעו, שהיצה"ר מסית לאדם לחטוא בכל מיני טצדקי.

"ומאחרינו"-אחרי שאדם חוטא אומר לו היצה"ר, את העוה"ב שלך כבר הפסדת, לפחות תהנה מהעוה"ז (ותמשיך לחטוא עוד)

ט׳ - מרבי לוי יצחק מברדיצ'ב:

פעמיים בשנה עומד השטן ומשטין על כלל ישראל שהן אוכלים ושותים - בפורים ובערב יום הכיפורים.

הקב"ה משיב לו לשטן: מה שאוכלים בפורים, זה מפני שהתענו בתחילה בתענית אסתר, ומה שאוכלים בערב יוה"כ הוא משום שעתידים הם להתענות למחר!

וזה מה שאנו מבקשים בתפילה:

"והסר שטן מלפנינו" - ביום הפורים מחמת מה שהתענינו "לפני" 

"ומאחרינו" -  בערב יוה"כ הקדוש בזכות מה שאנו מתענים "אחרי"...

י׳ - הוא יצה"ר הוא השטן כו' והכונה מלפנינו יורד ומסית, ומאחרינו עולה ומקטרג.

י״א - מראש ישיבת לוצערן הגרי"ד קאפעלמאן זצ״ל (שלמד 18 שנה אצל הרב שמעון שקופ בישיבת שער התורה בגרודנא, ונפטר בגיל מאה ושש, ושימש בתוקף ועוז וקנאות בוערת על כסא הרבנות עד יומו האחרון).
בעת שהאדם הוא צעיר אזי חושב בנפשו שעדיין יש לו זמן רב "כל החיים לפניו" ואין לו מה למהר, אח"כ כשמגיע עת זקנותו אומר לו היצר הרי "הכל מאחריך" עכשיו כבר מאוחר ולא תוכל לעשות כלום ולתקן, וזהו והסר שטן "מלפנינו" ו"מאחרינו".

The yetzer hara of youth is, "What's the hurry? I have my whole life ahead of me." The yetzer hara of advanced age is "What's the point of trying. My time is over."

י״ב - על פי הפסוק בשמואל (ב' פרק י' ט')...

"וירא יואב כי היתה אליו פני המלחמה מפנים ומאחור

י״ג - (לכבוד חודש אלול.)
מלפנינו הוא יצר הרע המכשילו לחטוא. שטן מאחרינו הוא אחר שכבר חטא, היצר הרע מונע אותו מלעשות תשובה. 

י״ד - על פי דברי רב משה באיסור מציבה
שטן מלפנינו היינו עצלות מלטרוח לעשות מצוות. שטן מאחרינו היינו היצר המפתה את האדם להחליט שיותר אינו צריך משום שכבר יש לו הרבה זכויות. 

ט״ו  - בשם רב שוואב
מלפנינו הוא היצר המפתה את האדם ואומר שאין בכוחו לעשות את המצוה. מאחרינו הוא שלאחר שהצליח לעשות את המצוה מפצה אצ האדם לומר ״כוחי ועוצם ידי,״ שהצלחתו בעשיית המצוה היה מפני שהוא צדיק ובעל כשרון ולא על ידי סייעתא דשמיא.

ט״ז - פעמים שאדם מתחרט על מצוה שעשה, וכידוע, התוהה על הראשונות מבטל זכות של המצוה (קידושין מ:).  לפיכך, כשיצר הרע איו יכול לעכב את האם מלעשות מצוה,  הוא משתדל לגרום שלכה״פ יתחרט אח״כ על המצוה.   זהו השטן שמאחרנו.

י״ז - מלפנינו זה שהיצר מונע את האדם מלעשות מצוה. מאחרינו זה כשהיצר דוחף את האדם לעשות עבירה, כמו שנדחף המן על המטה של אסתר, "והמן נופל על המיטה אשר אסתר עליה."

18.  From R Menachem Shafran:

"Me'achareinu" refers to the trail of obstacles we sometimes leave behind us for others to be nichshal in, our responsibility for which is not to be taken lightly (as Avtalyon tells us in the first perek of Avos). To illustrate the severity of this point, there is a vort I heard from my Rosh Yeshiva, Rav Shimon Alster shlit"a, bisheim Rav Reuvein Katz in sefer Duda'ei Reuvein (if i remember correctly): in Brachos 28b there is a story about Rebbi Yochanan ben Zakai on his deathbed, and when his talmidim came in he cried and explained that gehinnom and gan eden were before him and "ve'eini yodeah be'eizeh molichin osi"! Says Rav Katz, "molichin" refers to the talmidim themselves, for if they stray as a result of their Rebbis words or actions, they will ch"v "bring" the Rebbi down with them, no matter how perfect he himself is! So perhaps on this derech, we beg the Eibishter to "remove the satan from behind us" i.e. to prevent others from tripping over our michsholim.

19.  From R Avrohom Wagner:

The mem can also be a מ"ם הסבה, remove the Satan through our origins and through our end, as Chazal say מאין באת ולאן אתה הולך.

 - Peirush l'peirusho- מ"ם הסבה is a Mem that means "because." We are asking for Siyata Dishmaya in our struggle against aveiros. The Mishna in Avos 3:1 from Akavya ben Mahalalel says 

עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עברה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון. מאין באת, מטפה סרוחה, ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:

So we ask that Hashem be mechazek us when and because we try to overcome the Yetzer Hara with מלפנינו, in other words when we remind ourselves of מאין באת, and מאחרינו, when we remind ourselves of לאן אתה הולך.

20.  From Michael Gutman, citing the peirush of the great Tzadik and Gaon Rav Chatzkel Sarna on Mesillas Yesharim.
The Mesilas Yesharim in Perek 1 says that the war with the Yetzer Hara is in front and behind, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור.  Rav Sarna says פנים is the obvious temptation, and  אחור is the temptation that is not evident.

והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החמריות אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי, ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל עניני העולם בין לטוב בין (למוטב) לרע הנה הם נסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד כענין שאמר שלמה (משלי ל ט): "פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה', ופן אורש וגנבתי וכו'". השלוה מצד אחד והיסורין מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו.

On that, Rav Sarna says

המלחמה אליו פנים ואחור. פנים הוא הנסיון הגלוי כנסיון העוני. ואחור הוא שאינו גלוי כל כך, ונחבא מאחוריו, כנסיון העושר. וזוהי הבקשה והסר שטן מלפנינו ומאחרינו ונכלל בה ג"כ הנסיון לפני המעשה ואחר המעשה