TL:DR -
In Tehillim Mizmor 4 are two messages that are worth remembering in our current circumstances.
1. You daven where the Ribono shel Olam tells you to daven. If He tells you to daven in your living room, davening in a secret minyan is no better than shchutei chutz.
2. Hardship inflicted by the Ribono shel Olam is the necessary antecedent for a geula that would not and could not have come if not for that painful experience.
1. I came across an interesting Medrash, in Tehillim 4 on passuk 5.
But what if you can not go to shul?
Then daven in your house.
But what if you can not daven in your house in a normal manner?
Then daven in bed.
Your optimal place of tefilla depends on the circumstances: if you can, you must daven in shul. If you can not, then your makom tefilla is your house.
It seems to me that if the mikva is in your living room, and you go and daven with a minyan, then you're not in the mikva at all. The Ribono shel Olam decides where the mikva is, not you.
And if you daven in a way that increases the danger to your own or your community's health, then you are at best an idiot, at worst an עובד עבודה זרה, and in either case, the Rambam would say אסור לרחם עליו. And Moshe Rabbeinu said, אכן נודע הדבר.
Reb Moshe used to say over the Gemara in Sanhedrin 99b
In what manner have the Sages benefited us with all their Torah study? Never have they permitted a raven nor have they prohibited a dove for us.
The question is, we understand the Apikorus wants to be free from the restrictions the Torah places on us - "Why did Chazal never permit eating other birds, like the raven?" But why would he complain that Chazal never prohibited eating the dove?
The answer is that the Apikorus is motivated by the desire to break the Torah, to break the mesorah. He doesn't really care that raven is treif, he doesn't care that dove is kosher. What bothers him is listening to the instruction of the Torah and of Chazal. Anything that breaks that power makes him happy, even if it means there are greater issurim. As long as he is not meshubad to the Torah, he is happy.
So too, people who insist on davening with a minyan under the circumstances are channeling the House of Binyamin the Doctor. If the mesora, if the leaders of Klal Yisrael, say that we may not daven with a minyan, then "I insist on davening with a minyan."
2. The Yerushalmi Taanis 2 9. The Mishna says that there are special nuschaos for Shmoneh Esrei on a tainis declared because of drought. The seventh bracha mentions Dovid and Shlomo, and, according to Sumchos, ends with the words ברוך משפיל רמים, Blessed he who lowers down the haughty.
The Yerushalmi asks, we know that there was a complaint against Shlomo for expressing pride in building the Mikdash when he said בנה בניתי בית זבול לך. But where do we find Dovid acting high? The Yerushalmi answers that this was shown by his counting Klal Yisrael, על ידי שביקש לעמוד על מניינן של ישראל.
Then the Yerushalmi brings a memra from Rav Avahu.
Pshat in the Yerushalmi is that Dovid HaMelech realized that Hashem's response to his tefillos did not just remove the tzaar. The yeshua that he experienced yielded a benefit that he could not have possibly have attained if he had not suffered through the anguish. (This is reminiscent of the Beis HaLevi in אז ישיר.)
This is how the Netziv explains it in his Imrei Shefer in the Hagadah, on מן המצר.
Similar:
Orchos Tzadikim 26/Teshuva
I found no exact match for the cited Shocher Tov. What I did find was in Shocher Tov 5:1
and Yalkut Shimoni Tehillim Remez 628:
Shaarei Teshuva 2:5
Reb Chaim Shmuelevitz in his Sichos 93:
Some people make the mistake of learning the Yerushalmi like the Medrash in Tehillim, that simply means that Dovid experienced pain several times and Hashem saved him from that emotional suffering. This is just a mistake. The Yerushalmi and the Medrash are completely different.
Medrash Tehillim 4:2
In Tehillim Mizmor 4 are two messages that are worth remembering in our current circumstances.
1. You daven where the Ribono shel Olam tells you to daven. If He tells you to daven in your living room, davening in a secret minyan is no better than shchutei chutz.
2. Hardship inflicted by the Ribono shel Olam is the necessary antecedent for a geula that would not and could not have come if not for that painful experience.
1. I came across an interesting Medrash, in Tehillim 4 on passuk 5.
רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה
Medrash:
רגזו ואל תחטאו. א"ר אחא ארגיז יצרך ואל יחטיאך. ורב אמר אכחיש יצרך ואל יחטיאך שלא תבוא לידי חטא. תנא בשם ר' אחא בר יעקב (ירמיה יז יג) מקוה ישראל ה'. מה המקוה הזה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל. ומי ראוי לילך אצל מי הוי אומר הטמא צריך לילך אצל המקוה ולטבול בו. כך אמר הקב"ה אני אמרתי כשאתה מתפלל התפלל בבית הכנסת שבעירך. ואם אתה אינך יכול לילך בבית הכנסת שבעירך התפלל בתוך ביתך. ואם אין אתה יכול לילך להתפלל תתפלל על מטתך. ואם אין את יכול לדבר הרהר בלבך. הדא הוא דכתיב אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. א"ר יודן ובלבד שתדומו מאותה עבירה שבידך. ואם אתה עושה כן ראה מה כתיב בתריה זבחו זבחי צדק. מעלה אני עליך כאילו בנית מזבח והקרבת עליו קרבנות הרבה. זבח אין כתיב אלא זבחי.
The point of the Medrash, and the relevance is self evident, is that tefilla is like a mikva. A mikva does not come to you; you have to go to the mikvah. So, too, you have to daven in Shul with a minyan. But what if you can not go to shul?
Then daven in your house.
But what if you can not daven in your house in a normal manner?
Then daven in bed.
Your optimal place of tefilla depends on the circumstances: if you can, you must daven in shul. If you can not, then your makom tefilla is your house.
It seems to me that if the mikva is in your living room, and you go and daven with a minyan, then you're not in the mikva at all. The Ribono shel Olam decides where the mikva is, not you.
And if you daven in a way that increases the danger to your own or your community's health, then you are at best an idiot, at worst an עובד עבודה זרה, and in either case, the Rambam would say אסור לרחם עליו. And Moshe Rabbeinu said, אכן נודע הדבר.
Reb Moshe used to say over the Gemara in Sanhedrin 99b
"אפיקורוס וכו', רבא אמר, כגון הני דבי בנימין אסיא דאמרי מאי אהני לן רבנן, מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה
In what manner have the Sages benefited us with all their Torah study? Never have they permitted a raven nor have they prohibited a dove for us.
רש"י
לא שרו לן עורבא - לא אמרו לנו שום חידוש שלא מצינו בתורה
The answer is that the Apikorus is motivated by the desire to break the Torah, to break the mesorah. He doesn't really care that raven is treif, he doesn't care that dove is kosher. What bothers him is listening to the instruction of the Torah and of Chazal. Anything that breaks that power makes him happy, even if it means there are greater issurim. As long as he is not meshubad to the Torah, he is happy.
So too, people who insist on davening with a minyan under the circumstances are channeling the House of Binyamin the Doctor. If the mesora, if the leaders of Klal Yisrael, say that we may not daven with a minyan, then "I insist on davening with a minyan."
2. The Yerushalmi Taanis 2 9. The Mishna says that there are special nuschaos for Shmoneh Esrei on a tainis declared because of drought. The seventh bracha mentions Dovid and Shlomo, and, according to Sumchos, ends with the words ברוך משפיל רמים, Blessed he who lowers down the haughty.
The Yerushalmi asks, we know that there was a complaint against Shlomo for expressing pride in building the Mikdash when he said בנה בניתי בית זבול לך. But where do we find Dovid acting high? The Yerushalmi answers that this was shown by his counting Klal Yisrael, על ידי שביקש לעמוד על מניינן של ישראל.
Then the Yerushalmi brings a memra from Rav Avahu.
אמר רבי אבהו כתיב [תהילים ד ב] בקראי ענני אלהי צדקי בצר הרחבת לי אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כל צרה שהייתי נכנס לה אתה הייתה מרחיבה לי נכנסתי לצרתה של בת שבע ונתת לי את שלמה נכנסתי לצרתן של ישראל ונתת לי את בית המקדש:
Pshat in the Yerushalmi is that Dovid HaMelech realized that Hashem's response to his tefillos did not just remove the tzaar. The yeshua that he experienced yielded a benefit that he could not have possibly have attained if he had not suffered through the anguish. (This is reminiscent of the Beis HaLevi in אז ישיר.)
This is how the Netziv explains it in his Imrei Shefer in the Hagadah, on מן המצר.
מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה דמה שקראתי מן המצר הגיע לבסוף שענני במרחב מה שלא היה אלו לא היה מיצר לי וכדאיתא במדרש עה"פ בצר הרחבת לי אמר דוד לפני הקב"ה כל צרה שהכנסתי הרחבת לי ממנו ממעשה דבת שבע יצא שלמה ושלשלת המלוכה ממעשה דמנין ישראל והדבר נתגלה מקומו של בהמ"ק הי לי לא אררתן בשעה שאני במצר מ"מ ה' לי וכמאמר דוד גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי וזהו מה יעשה לי אדם וכל הצרות שאני מיצר הכל שבטך הוא הכל בהשגחה פרטית למרחב
Orchos Tzadikim 26/Teshuva
ויש על הבוטח בשם ברוך הוא לידע, כי הצרות הם לטובתו ולהיטיב באחריתו, שנאמר: "אל תשמחי איבתי לי, כי נפלתי קמתי, כי אשב בחשך ה' אור לי" (מיכה ז, ח); ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: אלמלא שנפלתי, לא קמתי; ואלמלא שישבתי בחשך, לא היה אור לי (שחר טוב כב ז).
I found no exact match for the cited Shocher Tov. What I did find was in Shocher Tov 5:1
אמר לו דוד כל מה שנתת לנו טובים ונעימים הם שנאמר (תהלים טז ו) חבלים נפלו לי בנעימים. וכן הוא אומר (מיכה ז ח) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי. אלולי שישבתי בחשך לא היה אור לי. אמר להם הקב"ה הצדקתם עליכם את הדין אני קורא לכם (ישעיה סא ג) אילי הצדק מטע ה' להתפאר:
and Yalkut Shimoni Tehillim Remez 628:
ד"א אל הנחילות כמד"א (ירמיה י יט) נחלה מכתי וכה"א (מיכה ז ח) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי אלולא שנפלתי לא קמתי (שם) כי אשב בחשך ה' אור לי אלולא שישבתי בחשך לא היה אור לי
Shaarei Teshuva 2:5
ויש על הבוטח בשם להוחיל במעוף צוקתו כי יהיה החשך סבת האורה. כמו שכתוב (מיכה ז) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אלמלא נפלתי לא קמתי אלמלא ישבתי בחשך לא היה אור לי. וכל איש ואיש ביום צר לו יתן לבו להבין ולהתענות עם התשובה והתפלה. כמו שהצבור חייבים לצום ולהתענות בעת צרתם כאשר תקנו חז"ל וזה צום נבחר ויום רצון. וכאשר יבא מוסר הש"י על האיש אשר הוא זך וישר יהיה לנסיון ולהגדיל שכרו לעולם הבא כמו שנאמר (דברים ח) למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה פשפש במעשיו בעת צרתו וחפש וחקר ולא מצא חטא בידו הן הן יסורין של אהבה:
Reb Chaim Shmuelevitz in his Sichos 93:
כתיב במיכה (ז, ח) " אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך ה׳ אור לי". ופירשו חז"ל: "אילולא נפלתי לא קמתי, ו אילולא שישבתי בחושך לא היה ה׳ אור לי". (עי׳ שוחר טוב תהילים ה׳ ובילקוט תהילים רמז תרכ"ח). ואף לגבי מלחמת האדם עם יצרו נאמרו הדברים, אלמלא נפלתי לא קמתי, ואלמלא ישבתי בחושך לא היה ה׳ אור לי, שהנפילה והישיבה בחושך הם הם המביאים את האדם לראות את האמת, ומתוך החושך מבחין הוא באור ביתר שאת, וכמו שיתבאר...
ובטעם הדבר נראה, כי המפריע העיקרי להתעלות האדם הוא ההתרגלות למצבו... וכיון שכן נשאר האדם במצבו, ואין בו הכח והרצון להתעלות, ורק זעזוע של נפילה קשה ח"ו מוציאה את האדם משלוותו והרגליו, ומעוררת אצלו התרגשות הלב, וכשרואה פתאום את התהום שבו הוא נמצא יש בכוחו להתעלות מעלה מעלה, " עד ה׳ אלקיך", ולהגיע למקום שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם
Some people make the mistake of learning the Yerushalmi like the Medrash in Tehillim, that simply means that Dovid experienced pain several times and Hashem saved him from that emotional suffering. This is just a mistake. The Yerushalmi and the Medrash are completely different.
אמר ר' יוחנן שלשה דברים היה דוד מצטער עליהם והרחיב הקב"ה דעתו בהן ואלו הן בית המקדש ומעשה בת שבע ועסק מלכות שלמה בית המקדש מנין שכן כתיב זכור ה' לדוד את כל ענותו אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום תהלים קלב א ה והרחיב לו הקב"ה ומצא שנאמר ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלהים (דה"א כב א) ואחת מעשה בת שבע לפי שישראל היו מלידין עליו ואמרו אי אפשר ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל ישראל בחרב יש לו תשועה עולמית והרחיב לו הקב"ה ואמר לו גם ה' העביר חטאתך לא תמות (ש"ב יב יג) שלישית ישראל אמרו מה דוד סבר שתשתל מלכותו על בנה של בת שבע והרחיב לו הקב"ה ואמר לו הנה בן נולד לך כי שלמה יהיה שמו (דה"א כב ט) אמר ר' יהודה הלוי וכי שאר כל הבנים אינם נולדים ומהו נולד לך לרפואתך מן חטא שלך ע"י נתן הנביא שנאמר וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה (ש"ב יב כה)
In Teveria in the times of Rav Mendel Vitebsker, there was an epidemic (see Pri Haaretz Michtav 17). He and a few students locked themselves in a room (chatzeir chadashah) for the duration of the epidemic. One of the students strongly desired to toivel in a mikvah. Finally, he could no longer hold himself back, and he left isolation to go to the mikvah. Sadly, he contracted the disease and died.
ReplyDeleteRav Mendel later commented, “It was not the disease that killed him, but his lack of emunah that Hashem is השוכן אתם בתוך טומאותם!”
He was an interesting man, R MM of Vitebsk.
ReplyDeleteIndeed.
Delete