Gladiator II

 I came across the following, and it reminded me of the Gemara in Avoda Zara 18b.

From an article on BBC, "Did ships really battle in the Colosseum? The bizarre true stories that inspired Gladiator II"

More than that, Mariotti (a fellow of the British Institute of Roman history) believes that films like Gladiator II connect viewers to their ancestors. Especially the scenes in the Colosseum, because Romans were attending those events for the same reasons why people watch films. "That was their cinema. That's where they escaped from life. Where, for a couple of hours, they transformed into a courageous hunter or gladiator and were shown parts of the world they'd never see. That's what happens when people watch Gladiator II. They're doing the exact same thing that the Colosseum was built for."

I was surprised to see the meisi'ach lefi tumo assessment of a serious student of Roman culture that going to swords and sandals movies is "the exact same thing" as attending gladiatorial fights at the Coliseum.  (Don't be misled by the BBC. The "British Institute of Roman History" is not Oxford. It is just a bunch of guys trying to make a living out of a hobby. I think it is the British equivalent of our Civil War Re-Enactment crowd.  Still, this is their life obsession, and they would be reliable as to the attraction of the Roman entertainments to the plebeian. (Not hoi polloi, that's Greek.) )

We assume that when Chazal tell us that going to the Colosseum to watch entertainments is Darkei Ha'Emori and Moshav Leitzim, they couldn't be talking about watching a movie! 

We also tell ourselves that when the poskim say that Moshav Leitzim is assur, (for example, OC 316:16,) it is not really an issur, but more in the way of a strict warning that we should not fritter away our time in trivial pursuits. אשרי האיש, yes, but we wouldn't necessarily equate מושב לצים with עצת רשעים and דרך חטאים. 

 They couldn't be talking about our harmless entertainments.   After all, one cannot fairly compare watching the brutal violence in the Colosseum to just going to a movie. Everyone knows that the movie is fiction, just actors playing a game, so it has not effect on us. But reading the above should give us pause.   This makes you a little nervous about Chazal's warning in the Gemara:

תנו רבנן ההולך לאיצטדינין ולכרקום וראה שם את הנחשים ואת החברין בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון בלורין סלגורין הרי זה מושב לצים ועליהם הכתוב אומר (תהלים א, א) אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה' חפצו הא למדת שדברים הללו מביאין את האדם לידי ביטול תורה ורמינהי [הולכין] לאיצטדינין מותר מפני שצווח ומציל ולכרקום מותר מפני ישוב מדינה ובלבד שלא יתחשב עמהם ואם נתחשב עמהם אסור קשיא איצטדינין אאיצטדינין קשיא כרקום אכרקום בשלמא כרקום אכרקום לא קשיא כאן במתחשב עמהן כאן בשאין מתחשב עמהן אלא איצטדינין אאיצטדינין קשיא תנאי היא [דתניא] אין הולכין לאיצטדינין מפני מושב לצים ורבי נתן מתיר מפני שני דברים אחד מפני שצווח ומציל ואחד מפני שמעיד עדות אשה להשיאה תנו רבנן אין הולכין לטרטיאות ולקרקסיאות מפני שמזבלין שם זיבול לעבודת כוכבים דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מקום שמזבלין אסור מפני חשד עבודת כוכבים ומקום שאין מזבלין שם אסור מפני מושב לצים מאי בינייהו אמר רבי חנינא מסורא נשא ונתן איכא בינייהו דרש רבי שמעון בן פזי מאי דכתיב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב וכי מאחר שלא הלך היכן עמד ומאחר שלא עמד היכן ישב ומאחר שלא ישב היכן לץ [אלא] לומר לך שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב ואם ישב סופו ללוץ ואם לץ עליו הכתוב אומר (משלי ט, יב) אם חכמת חכמת לך (ואם לצת) לבדך תשא א"ר (אליעזר) כל המתלוצץ יסורין באין עליו שנאמר (ישעיהו כח, כב) ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם אמר להו רבא לרבנן במטותא בעינא מינייכו דלא תתלוצצו דלא ליתו עלייכו יסורין אמר רב קטינא כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין שנאמר (הושע ז, ה) משך ידו את לוצצים אמר רבי שמעון בן לקיש כל המתלוצץ נופל בגיהנם שנאמר (משלי כא, כד) זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם שנאמר (צפניה א, טו) יום עברה היום ההוא

Rashi:

לאיצטדינין - מקום שמנגחין את השור:

ולכרקום - מצור ועושין שם שחוק וליצנות:

את הנחשים - מנחשים ומכשפים:

ואת החברים - לוחשי נחשים:

בוקיון מוקיון לוליון סלגריון - כולן מיני ליצנים הן:

הא למדת - מדסמיך ליה כי אם בתורת וגו' מכלל דאזיל להכי לאו בתורת ה' חפצו:

שצווח ומציל - אם רואה שיגיחו שם יהודי צועק ומתחנן להם ומצילו:

מפני ישוב מדינה - ישראל הדרים באותה העיר שזה מבקש בני [ישוב] הכרקום להצילם:

שלא יתחשב עמהם - לחזק עובדי כוכבים ולעשות עמהם מצור:

שמעיד עדות אשה - אם רואה חבירו ישראל נהרג שם מעיד באשתו ומשיאה:

שמזבלים שם - מסדרין צרכי עבודת כוכבים להתנדב לה מזבלין לשון יזבלני אישי (בראשית ל) ענין חנייה של חיבור ואסיפה אמיישנ"ר בלע"ז:

מפני חשד - עבודת כוכבים שלא יחשדוהו [בחזקת זיבול לעבודת כוכבים]:

מאי בינייהו - לר"מ נמי כולהו אסירי דהא לר' מאיר כולהו בחזקת זיבול לעבודת כוכבים נינהו:

נשא ונתן - לר"מ נשא ונתן (לעבודת כוכבים) אסור דהא מפני שמזבלין לעבודת כוכבים סתמא קאמר וסבר דודאי מזבלין לעבודת כוכבים שם ואיכא למיחש לדמי עבודת כוכבים בידו וקונין מישראל זה לצורך עבודת כוכבים ורבנן [דמפרשי] משום חשד ליצנות ולמידי אחריני לא חיישי נשא ונתן מותר דלא חיישינן לדמי עבודת כוכבים:

אם הלך סופו לעמוד - הלך משמע בהעברה בעלמא סופו לעמוד ולהתעכב ביניהם מעט וה"ק אשרי שלא הלך ומתוך שלא הלך לא עמד ומתוך שלא עמד לא ישב הא אם הלך סופו לעמוד כו':

אל תתלוצצו - פן יחזקו מוסריכם כי כלה ונחרצה שמעתי:

מוסריכם - יסוריכם:

משך - הקב"ה:

ידו - הפותח ידו לזון את הכל מושכה מן הלוצצין:

יום עברה היום ההוא - ביום הדין משתעי קרא שנידונין עובדי כוכבים לגיהנם:

לטרטיאות - פלטין וכל דבריהן כשהן נאספין לשחוק וללצון:

קיניגון - צידת חיה על ידי כלבים וכל מעשיהם לשם שחוק ושמחה דוגמתו בשחיטת חולין (דף ס:) וכי משה קניגי הוה: למד לא גרסינן הכא:

and Sifra in Achrei Mos, Perek 13, about בחוקותיהם and  דרכי האמורי:

"ובחוקותיהם לא תלכו". וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו? והלא כבר נאמר "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש…וחובר חבר", ומה תלמוד לומר "ובחוקותיהם לא תלכו"? שלא תלכו בנימוסות שלהם, בדברים החקוקים להם כגון תיטריות וקרקסאות והאסטריות. רבי מאיר אומר אלו דרכי האמורי שמנו חכמים. ר' יהודה בן בתירא אומר שלא תנחור ושלא תגדל ציצית ושלא תספור קומי שפה.

Malbim there

ובחקותיהם לא תלכו: החוקים הם הנמוסים הקבועים להם והם תיטריות וכולי שהם מיני צחוק שלהם.

So yes, I agree with Mariotti that movies like this connect him with his ancestors. But they were not our ancestors- not biologically and not culturally.  If you find yourself enjoying such entertainments, you should know that you're probably not holding by the Ramchal's Middas haKedusha.

Birkas Chasanim/Sheva Brachos as a Davar shebi'Kedusha

From a drasha at a granddaughter's Sheva Brachos - Shana and Avi Chin.  Good to have in your pocket, and it can be cut down to a quarter if you drop the lomdus and rayos. Simple question. It is clear that many hold that the requirement of ten men at a Sheva Brachos is because it is considered to be a davar shebikdusha. Why? What element of the Sheva Brachos makes it a davar shebikdusha. Two approaches: Either that we see that marriage is the creation of a davar shebidkdusha, or that Chazal insisted that we give the Chasan and Kallah the gift of kedusha when they get married.

If you prefer to see what R Nissen Kaplan has to say on this topic, here you are. But he is only interested in finding mekoros for the two approaches. He doesn't seem to care at all about WHY it would be a davar shabikdusha. Like nobody cares about כאשר זמם ולא כאשר עשה  in the Yeshiva world.

https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=46461#p=41&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr=%D7%A9%D7%91%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%94

We have the Mishna in Megilla (23b) that lists things that require the presence of ten people. 

אין פורסין על שמע, ואין עוברין לפני התיבה, ואין נושאין את כפיהם, ואין קורין בתורה, ואין מפטירין בנביא, ואין עושין מעמד ומושב, ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים, וברכת חתנים, ואין מזמנין בשם — פחות מעשרה. ובקרקעות — תשעה וכהן, ואדם כיוצא בהן.

Even though the Gemara begins by saying

מנא הני מילי? אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, דאמר קרא: ״ונקדשתי בתוך בני ישראל״, כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. 

all that means is that the definition of a kohol/eida is a minimum of ten adults; as the Gemara continues, 

מאי משמע דתני ר' חייא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם (במדבר טז, כא) הבדלו מתוך העדה ואתיא עדה עדה דכתיב התם (במדבר יד, כז) עד מתי לעדה הרעה הזאת מה להלן עשרה אף כאן עשרה:

It is obvious that there is no common denominator other than than a requirement of a kohol/eida, that the requirement for ten in the various cases in the Mishna are not all for the same reason - they are certainly not all because of Davar Shebikedusha.  Veha raya, the next Gemara introduces other reasons for requiring ten:

 ואין עושין מעמד ומושב פחות מעשרה. כיון דבעי למימר: ״עמדו יקרים עמודו, שבו יקרים שבו״ — בציר מעשרה לאו אורח ארעא. ואין אומרים ברכת אבלים וברכת חתנים (וכו׳). מאי ברכת אבלים? ברכת רחבה. דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: ברכת אבלים בעשרה, ואין אבלים מן המנין. ברכת חתנים בעשרה, וחתנים מן המנין. ואין מזמנין על המזון בשם פחות מעשרה (וכו׳). כיון דבעי למימר ״נברך לאלהינו״ — בציר מעשרה לאו אורח ארעא. והקרקעות תשעה וכהן, ואדם כיוצא בהן (וכו׳). מנא הני מילי? אמר שמואל: עשרה כהנים כתובים בפרשה. חד לגופיה, (וחד למעוטי,) ואידך הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. תשעה ישראלים וחד כהן.

The Gemara in Kesuvos (7a) offers two reasons for the requirement at Sheva Brachos.

גופא, אמר רב נחמן: אמר לי הונא בר נתן, תנא: מנין לברכת חתנים בעשרה? שנאמר: ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה. 

ורבי אבהו אמר: מהכא: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל. (רש"י: על ברכת מקור צריך קהל והיינו עשרה כמו הקהל את העדה (במדבר כ) ואין הקהל בפחות מעדה ועדה עשרה כדילפינן (ברכות דף כא:) מעדת מרגלים עד מתי לעדה הרעה יצאו יהושע וכלב.) 

So Rav Nachman says we learn it from the fact that Boaz was makpid to get ten people together for his Sheva Brachos. Rav Avahu says it is from Bamakheilos barchu. 

So: why do we need ten for Birkas Chasanim/Sheva Brachos? It turns out to be at least a machlokes Rishonim that continued to a machlokes achronim, as follows.

שיטה מקובצת כתובות ז ע"ב ד"ה גופא

גופא אמר רב נחמן כו'. מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים. פי' סתמא דמילתא שלא כנסן אלא לברכת חתנים דאי משום עדים או קנין בתרי סגיא ליה הא לא כנסן אלא לברכה בלבד ומפני שדבר שבקדושה הוא לברך את השם כינס עשרה. לשון הגאונים ז"ל

תוספות רי"ד ח ע"א

מאי מברך אר"י שהכל ברא לכבודו. יוצר האדם. אשר יצר. שוש תשיש. שמח תשמח. אשר ברא. פי' תחלה מברך שהכל ברא לכבודו משום דברכת חתנים צריכה עשרה כדכתיב במקהלות ברכו ה' וכתיב ברוב עם הדרת מלך.

ערוך השלחן אבן העזר סימן סב סעי' יא :

ואף על גב דלאו דבר שבקדושה הוא כקדיש וקדושה שלא יתאמרו בפחות מעשרה, מכל מקום כיון דאומרים שהכל ברא לכבודו לכבוד הנאספים, ומזכירים בנין ירושלים, אין מדרך הכבוד להזכירם בפחות מעשרה

(funny thing is that the Aruch Hashulchan says that Birkas Kohanim requires ten davka because it is a davar shabikedusha: OC 128:8.

אין נשיאת כפים בפחות מעשרה והכהנים מן המנין... ואין לשאול למה זו דומה לדבר שבקדושה, הלא היא רק ברכה ככל הברכות; דאינו כן, דכיון דכתיב "ואני אברכם" אם כן צריך השראת השכינה, ואין שכינה שורה בפחות מעשרה ולכן היא דומה לדבר שבקדושה, שאינה אלא בעשרה מטעם זה)

and a machlokes the Mishna Berura and the Brisker Rov:

ב'שלחן ערוך' (או"ח סימן ריט סעי' ג) נפסק שברכת 'הגומל' צריכה להיאמר בפני עשרה, ובהם שני תלמידי חכמים, וזה נלמד מן הפסוק (תהילים קז, לב): 'וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו'. וכתב ה'משנה ברורה' (ס"ק ו) 'עשרה עם בעל הנס', דהיינו שהמברך את ברכת הגומל יכול להיות אחד מהעשרה. וב'שער הציון' (ס"ק ז) הוסיף:   ואע"ג שכתב דהראנ"ח חולק [ונמשכו אחריו איזה אחרונים] אעפ"כ נראה דיש להקל [שהמברך הוא אחד מהעשרה]. וסמך לדבר, דהא כל דין דעשרה ילפינן מוירוממוהו בקהל עם, אם כן כמו גבי ברכת חתנים דילפינן גם כן לחד מאן דאמר מ"במקהלות ברכו את ה'", ואפילו הכי חתנים מן המנין, וכל שכן ברכה זו דקילא.

מבואר בדבריו כי ברכת 'חתנים' וברכת 'הגומל' שוות בכך שצריכות להיאמר בפני 'קהל'. בברכת 'חתנים' נלמד דין זה מהפסוק 'במקהלות ברכו את ה'', ובברכת 'הגומל' נלמד דין זה מהפסוק 'וירוממוהו בקהל עם', וכשם שבברכת חתנים – חתן נכלל בעשרה, כך גם בברכת הגומל – בעל הנס נכלל בעשרה שבנוכחותם נאמרת הברכה.

ובספר 'מעתיקי שמועה' (עמ' יא) הביא בשם הגרי"ז מבריסק שיש להבחין בין ברכת חתנים לברכת הגומל: דדינא דעשרה שנאמרה בברכת חתנים הוה משום אין דבר שבקדושה פחות מעשרה, ואילו דינא דעשרה לענין ברכת הגומל ודאי לא הוה משום דינא דאין דבר שבקדושה גרידא. וביאר מרן זצ"ל [הגרי"ז] דדינא דאין דבר שבקדושה פחות מעשרה הוא מחובת הברכה שטעונה להיאמר בעשרה, משא"כ דינא דעשרה שברכת הגומל הוה דין במצות הודאה ולא דין במה שהברכה טעונה.

So it is clear that this is a machlokes the Shita and the Brisker Rov hold it is a דבר שבקדושה and the Tosfos Rid, and Aruch Hashulchan, and the Mishna Berura hold that it is not a דבר שבקדושה and it requires ten like birkas hagomel, for pirsum.

I don't know if this is the same machlokes or not, but the Ran on the Rif in the beginning of Kesuvos brings a machlokes the Sheiltos and Rav Shmuel haNagid whether this din is also by Birkas Eirusin.

מניין לברכת חתנים בעשרה. כתב רב אחא ז"ל דברכת ארוסין נמי בעשרה והנגיד רב שמואל ז"ל חלק עליו ואמר שאינה צריכה י' אלא בברכת חתנים:

Same in the Rashba on 7b,

מברכין ברכת אירוסין בבית אירוסין וברכת חתנים בבית חתנים. כתב רב אחא ז"ל (שאילתות חיי שעה ריש סי' טז, וע"ש ברד"ל), דברכת אירוסין בעשרה, והנגיד רבינו שמואל זצ"ל (הובא בראב"ד שם וברמב"ן וש"ר כאן) חלק עליו ואמר שאינה צריכה עשרה אלא ברכת חתנים בלבד שלא הוזכרו עשרה אלא בה. ועוד, שהרי קדושין בפני שנים ואם כן אתה מצריכן עשרה.

(Some want to learn in the Sheiltos that he holds it's a davar shebikdusha; That's how the Netziv learns there in the Shiltos. But the extrapolation that if one of the minyan walked out during bentching that you can still say the Sheva Brachos is not correct, as the Netziv says there in 16:3, because the Sheva Brachos are considered too separate from the bentching.)

So, getting back to Birkas Chasanim.

Assuming that the requirement of ten is because it is a davar shebikedusha: 

Why is Birkas Chasanim called a Davar Shebikedusha.

The first thought you have is, "Why not? If Zimun with Elokeinu requires ten, same for Birkas Chasanim." That's not right. Zimun, like Barchu, requires ten because we say "נברך אלהינו" and that invitation automatically requires ten. There is no similar call/response in Birkas Chasanim.

First: an interesting old machlokes. 

Ramban Kesuvos 7b

ונראה מזה שאין חותמין מקדש ישראל על ידי חופה, אע״פ שכתוב במקצת נוסחאות,

לפי שאין ראוי לחתום על החופה שאינה נעשית עכשו. ועוד שמקדש ישראל הוא מעין הפתיחה, שקדשה בכל עסקי נישואין. לפיכך אין לחתום אלא מקדש ישראל בלבד. וכתב רבי׳ האיי גמר׳ היא בהדיא מקדש ישראל, וכך חותמים בב׳ ישיבות מימות חכמים הראשונים עד עכשו. ותוספת זו שאתם מוסיפין גריעות היא, שאין קדושת ישראל תלויה בכך, ונאה לכם לחזור להלכה ולמנהגנו בהסכמת הכל, עכ״ל רבי האיי גאון.

ובהלכות רבתי׳ מצאתי בא״י מקדש ישראל על ידי חופה וקידושין. ובכתב ידו נמחק על ידי חופה וקידושין.

But Yam shel Shlomo there

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14088&st=&pgnum=9

וכתב רבינו האי גאון, שאין להוסיף על ידי חופה וקדושין, וכן דעת הרמב"ן, והטעם, שאין קדושת ישראל תלוים בכך, והרא"ש )סימן י"ב( והגהת מימוני )ה' אישות פ"ג אות ע'( כתבו, שהאידנא נהגו לומר על ידי חופה וקידושין, וכן נראה, כדי שיהיה סמוך לחתימה מעין חתימה, ואמת שהרבה קדושה תלוי בה, והוא דבר הגורם לכמה קדושות ופרישות, כשאתה מתכוין, איך החמירו ישראל בקדושתם, אפילו בדבר המותר, קל וחומר באסור להם, גם יש בו שבח, ודוגמא למתן תורה, שהקדוש ברוך הוא קידש לישראל בקדושי התורה, שהיא מורשה, אל תקרי מורשה, אלא מאורסה )ברכות נ"ז ע"א(, וענן על ההר, כעין חופה, וישראל זכו לאותה קדושה

and more importantly, Reb Yaakov in Emes l'Yakov in Ki Seitzei says that the issurei kiddushin are called לא יבא בקהל; and their inclusion in Sefer Devarim proves that marriage is the foundation of kedushas Klal Yisrael, and it is through marriage that a person enters Khal Hashem.  This is a good explanation for why Birkas Chasanim requires a minyan - it is a perfect example of a davar shebikdusha in its pivotal role in the establishment of kedushas Klal Yisrael.

Or you could take the easy way out and refer to the Gemara in Sotah 17a that

דריש ר"ע איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן 

It might work for drashos, but it's weak. Just because you're giving them a bracha and hoping that they will have a placid and loving marriage does not mean that you are creating that matzav. You don't need a minyan when you say זאלסט דו דערלעבן משיח. 

Another possibility- Chazal want us to give the Chasan and Kallah the great gift of kedusha. That is why the first line in Maseches Kallah is

כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה מה נדה שלא טבלה אסורה לבעלה (כנדה) אף כלה בלא ברכה אסורה לבעלה.

Chazal did not want a marriage to begin without a matzav of Hashra'as HaShechina.  Believe it or not, this line has been used to explain the various brachos that precede the mitzva of achilas Matza at the seder, the idea being that it is very important that Achilas Matza be davka in a matzav of Kedusha (obviously there without a minyan, but the idea is the same.) See our discussion of this topic here.

I would be happy to hear your thoughts on the matter. 

As long as you don't say it's a davar shebikdusha because you say שהכל ברא לכבודו in honor of the kohol that is gathered. I think that is just circular reasoning. It's because you need a kahal that you can make that bracha. In fact, we brought above from the Aruch Hashulchan (EH 62:11) that it is because we have these brachos לכבוד הנאספים that Chazal required having a minyan. 

Should Women Say the Parshos Hakorbanos.

This post was elicited by an experience I had while saying my Halacha Shiur. We are learning Siman 70. Two members of the shiur commented, and each was a very strong stimulus for deeper analysis.

The mechaber begins Siman 70 by saying, from the Mishna in Brachos 20a, that women are not obligated to say Krias Shema, and adds that it is correct and proper for them to do so. 

Hachaver Michoel (Mike) Nussbaum questioned the application of Mitzvas Asei shehazman gerama to krias shema. He said that Shofar is a clearly time-bound mitzvah, and, as such, it is not obligatory for women. But Shema is an application, or a parallel, of the universal mitzva of Kabalas Yichud Hashem, and as such, it should apply to women despite the general rule of zeman gerama. 

So we spent a day going through the Chinuch, who says that the mitzva of achdus (417) is derived from the word "shema," and the mitzva of kerias shema (420) is derived from vedibarta bam; and the Rambam, that the mitzva of achdus (2) is from Hashem echad, and the mitzva of Shema is from vedibarta, and the Ramban that achdus is from Anochi. In any case, the two mitzvos are clearly separated, and as such, although achdus is universal, its rules are entirely different. For example, we do not know how often one is obligated to be meyached Hashem. Only when faced with a life or death decision? Once a year like mechiyas amalek? Once a day, like Tefillin? But Shema has specific times and specific words, albeit in any language. 

Still, his sevara is shared by the Sefer Ohel Moed, brought in the Beis Yosef. 

כתוב באהל מועד נראה דעבד ואשה חייבים הם בקבלת הייחוד דהיינו פסוק ראשון:

According to him, the Mishna that says that women are pattur is only if you hold the mitzva requires the whole parsha or two parshios. But if you hold the mitzva is only the first passuk, then women are equally chayav.

(Who, you ask, is the Sefer Ohel Moed?  It was written by Harav שמואל ירונדי, who was born a few years before the petirah of the Baal HaTurim, and was highly respected, but overshadowed by the Tur. It is brought down only a few times in the Beis Yosef.)

As for Korbanos; Should women say the parshios of korbanos?

Because the mechaber says women have no obligation to say Shema, the Mishna Berura reviews what he had said in other places about what parts of tefilla women are required to say. A glimpse at the Aruch Hashulchan here and in Siman 106 will illustrate the many differences of opinion on this topic, and indeed there is a wide range of opinion in women's mosdos hachinuch today regarding the practical requirements and priorities of tefilla for women. But I mentioned that back in the end of Siman 47, the Biur Halacha brings that women have to make birkas hatorah because, among other reasons, they have to say the parshios of korbanos.  He holds that once a person has an obligation to read a parsha in the Torah, reading that parsha requires Birkas HaTorah.

This halachic opinion is well founded; it is brought in the Beis Yosef from the Agur quoting the Maharil, and reaffirmed by the Magen Avraham and the Taz and the Shulchan Aruch Harav ((וְעוֹד שֶׁבִּרְכַּת הַתּוֹרָה מְבָרְכִין קֹדֶם "פָּרָשַׁת הַתָּמִיד" וּבִקְרִיאַת "פָּרָשַׁת הַתָּמִיד" הֵן שָׁווֹת לָאֲנָשִׁים, שֶׁהֲרֵי תְּפִלָּה בִּמְקוֹם תָּמִיד תִּקְּנוּהָ) and the aforementioned Biur Halacha. This is an authoritative and impeccable list of poskim.  

And now that the new teshuvos of the Maharil have been published, we find the original teshuva quoted by the Agur. He is talking about women's obligation to say birkas hatorah, and says

 ועוד נראה דעדיף משאר מצות שפטורות מהן, דרבנן תקנו פרשת וידבר משום נגד התמיד כדאמר מר כל העוסק בפרשת עולה וכו', ואטו נשים מי לא מחייבי בתמיד וקרבנות כמו אנשים, הא חייבות בתפילות וכנגד תמידין תקנו, וא"כ מחייבי נמי לסדר ענייני קרבנות, קראי, ושמא נמי מתני' דאיזהו מקומן. ותפלות אין שייך דאינן מבינות, ומ"מ הוי כאילו הקריבו קרבן משום עקימת שפתים, דליגרוס איניש אע"ג דלא ידע [מאי קאמר], ופשיטא דאיש חייב לברך אע"ג דאין מבין קריאתו וגרסתו וכו'.

Please note the circuitous three part reasoning: Are women not chayav in the Tamid and Korbanos like men?  1. They are obligated to say Shemoneh Esrei. 2. Shemoneh Esrei corresponds to the korbanos. 3. Therefore, they are chayav to say the Korbanos.

The question is often asked, why don't women say the parsha of korban Yoledes from the beginning of Tazria. In fact, this question was asked by the Cheshek Shlomo in his Teshuvos Binyan Shlomo: 

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1866&st=&pgnum=93

Why don't our siddurim have the parsha of zava and yoledes? He says that they are wrong, and that it is a mistake to not have it in the siddur, because women are absolutely obligated to say these parshios. Or, perhaps, their husbands are obligated to say it for them. 

Similarly, many ask on that parsha, why does it describe the korban ashir of yoledes, then say Zos Toras hayoledes to bring a korban, and only then say that if she can't afford it she should bring a pair of birds, the korban dalus.  It should have said korban ashir, korban ani, then Zos Toras. 

וּבִמְלֹ֣את יְמֵ֣י טׇהֳרָ֗הּ לְבֵן֮ א֣וֹ לְבַת֒ תָּבִ֞יא כֶּ֤בֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ֙ לְעֹלָ֔ה וּבֶן־יוֹנָ֥ה אוֹ־תֹ֖ר לְחַטָּ֑את אֶל־פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ 

וְהִקְרִיב֞וֹ לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ וְכִפֶּ֣ר עָלֶ֔יהָ וְטָהֲרָ֖הֿ מִמְּקֹ֣ר דָּמֶ֑יהָ זֹ֤את תּוֹרַת֙ הַיֹּלֶ֔דֶת לַזָּכָ֖ר א֥וֹ לַנְּקֵבָֽה׃ 

וְאִם־לֹ֨א תִמְצָ֣א יָדָהּ֮ דֵּ֣י שֶׂה֒ וְלָקְחָ֣ה שְׁתֵּֽי־תֹרִ֗ים א֤וֹ שְׁנֵי֙ בְּנֵ֣י יוֹנָ֔ה אֶחָ֥ד לְעֹלָ֖ה וְאֶחָ֣ד לְחַטָּ֑את וְכִפֶּ֥ר עָלֶ֛יהָ הַכֹּהֵ֖ן וְטָהֵֽרָה׃

Several achronim answer that the words Toras by korbanos is used elsewhere to teach that if there is no Beis Hamikdash, you can fulfil your chiyuv korban by saying the parsha. If that is what Toras alludes to, it doesn't make sense to say it after the korban dal. If all you're doing is saying the parsha, you should say the parsha of the korban ashir! That is why it says zos toras after ashir and before ani. This answer also assumes that a yoledes can fulfil her obligation by reading the parsha. (Unless you say it refers to her husband.)

So you have a sterling list of poskim who say that that women are obligated in Tamid no less than men, and also that they have the din of saying korbanos to fulfil their korban obligation, whether it be Tamid or Musaf or yoledes or zava or chatas or asham or todah. 

But there are three strong questions on this idea. 

1. Women are pattur from Machatzis hashekel so they should be pattur from all korbanos tzibur

2. The rule that learning is in place of hakrava makes sense when you have a mitzva of talmud torah, because then the limud is an equal part of the etzem mitzvah. But if you have no mitzva of talmud torah, who says the rule in Menachos 110 that כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם applies? They have no mitzva of La'asok. 

3. Just as Musaf is zman grama, the Tamid is also Zman Grama. Bishlema tefilla is Rachami. But Musaf is not, and the Tamid is no more Rachami than the Musaf.

The first question was stated by Reb Akiva Eiger, the second by the Chasam Sofer, and the third by the Noda Biyehuda in the Tzlach. All directly contradict the Maharil/Beis Yosef/MA/TAZ/ShAHarav/Biyur Halacha.

RAE in Tshuvos 9 (and there's a nice piece in the Kehilas Yaakov in Zevachim siman daled on this)

דלכאורה נראה דנשים פטורות מתפלת מוסף כיון דנשים לא היו שוקלות אין להם חלק בקרבנות ציבור

The second point is made by the Chasam Sofer in in the new version al hatorah in Tazria, which I don't have, and the Kli Chemda in Tazria is mechavein.

(The Chasam Sofer says as follows: What does Rashi/the Gemara mean that chatas comes first except "למקראה"? But when you read it, you are yotzei, so it should have the same order as hakrava! He answers that this may be true by other korbanos, but not here, because it's a women's korban, and she doesn't have a mitzva of Talmud Torah, so her reading the parsha is indeed mikra b'alma, not k'ilu hikriv.

שבכל התורה כל העוסק בפרשת הקרבנות כאילו הקריב אותו קרבן, וא"כ לעולם צריך להקדים החטאת לעולה, משא"כ פרשת יולדת דלא שייך בהו כאילו הקריב, שהרי ת"ת אינו אלא לזכרים, ובהו לא שייך יולדת, ואינו כאילו הקריב רק מצות קריאה בעלמא, ומשום הכי ראוי להקדים עולה דחשיב טפי מחטאת.)

The third point is from the Tzlach in Brachos 26a

https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37718&st=&pgnum=49

But most importantly, nobody does this. So if someone says, let's make a campaign, tell him it is not a good idea. Saying korbanos is not a chiyuv even for men, and certainly not for women. And their time is better spent saying Tehillim.  When it says that all the yeshuos of Jewish history were in the zechus of nashim tzidkaniyos, I guarantee that their tzidkus was not expressed in saying איזהו מקומן.

This sounds like a lot of effort to explain the self evident, but it's not. When I said the shiur, I said that technically, women have the same mitzva as men to say korbanos, but not one women in ten thousand actually does it. One guy (Howie Borenstein) in the shiur said "My wife says korbanos." I said no she doesn't, bring her to the computer (the shiur was one Zoom.) She came and said she heard it from Rabbi Eliezer Krohn, Rav Pesach's son. My reaction was not positive. She then wrote him, asking if he indeed told his family members to say the parshios of korbanos, and he answered "Thank you for listening and for your email. I did not tell my family members to say tamid. But that's great that you do." I suspect that he was so surprised by the Maharil that he did encourage people to do it, but later realized that it was not normative practice, so he backed off, which is perfectly fine. I don't have the patience to search for his shiur, and there's no benefit in doing so. And anyway, Howie's wife is a tzadeikes, so she's no raya.

Who was Zocheh to the Mon, the Be'er, and the Anan

 BM 86b:

אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו – עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו. וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח – עשה הקדוש ברוך הוא לבניו על ידי שליח. ״ואל הבקר רץ אברהם״, ״ורוח נסע מאת ה׳״. ״ויקח חמאה וחלב״, ״הנני ממטיר לכם לחם מן השמים״. ״והוא עמד עליהם תחת העץ״, ״הנני עמד לפניך שם על הצור [וגו׳]״. ״ואברהם הלך עמם לשלחם״, ״וה׳ הלך לפניהם יומם״. ״יקח נא מעט מים״, ״והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם״. 

ופליגא דרבי חמא ברבי חנינא. דאמר רבי חמא ברבי חנינא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלשה – זכו לשלשה. בשכר ״חמאה וחלב״ – זכו למן; בשכר ״והוא עמד עליהם״ – זכו לעמוד הענן; בשכר ״יקח נא מעט מים״ – זכו לבארה של מרים.

Maharsha there:

בשכר ג' זכו לג' בשכר חמאה וחלב זכו למן כו'. יש לדקדק דבפ"ק דתענית אמרו המן בזכות משה והבאר בזכות מרים והענן בזכות אהרן ומהך דהכא גופא קשה דמאי קרא לה בארה של מרים וי"ל דבזכות אברהם לא היו זוכין בהן אלא לפי שעה אבל בזכות משה ואהרן ומרים היו נמשכים המן והענן והבאר כך זמן רב מ' שנה ולכך כשמת אהרן נסתלק הענן וכשמתה מרים נסתלק הבאר וכשמת משה נסתלק המן:

Taanis 9a:

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר — בזכות מרים, עמוד ענן — בזכות אהרן, מן — בזכות משה. מתה מרים — נסתלק הבאר, שנאמר: ״ותמת שם מרים״, וכתיב בתריה: ״ולא היה מים לעדה״, וחזרה בזכות שניהן. מת אהרן — נסתלקו ענני כבוד, שנאמר: ״וישמע הכנעני מלך ערד״, מה שמועה שמע? שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל. והיינו דכתיב: ״ויראו כל העדה כי גוע אהרן״. אמר רבי אבהו: אל תקרי ״ויראו״, אלא ״וייראו״. כדדריש ריש לקיש, דאמר ריש לקיש: ״כי״ משמש בארבע לשונות: אי, דלמא, אלא, דהא.

I saw the Torah Temima says a great answer to the Maharsha's question, and it's very useful for Sheva Brachos and Bar Mitzva as well:

Torah Temima Bamidbar 20:2:

ולא היה מים לעדה. תניא, א"ר יוסי ב"ר יהודה, באר ניתן לישראל בזכות מרים, מתה מרים נסתלק הבאר, שנאמר ותמת שם מרים ולא היה מים לעדה  

ועיין בב"מ פ"ו ב', בשכר שאמר אברהם למלאכים יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים, והקשה מהרש"א, א"כ מה זה שאמר כאן דהבאר ניתן בזכות מרים, אחרי דאברהם זכה עוד לזה, וגם מה טעם שנקרא בארה של מרים, ותירץ, דאלו בזכות אברהם לבד היו זוכין בזה רק לשעה, ורק בזכות מרים זכו לכל משך ארבעים שנה שהיו במדבר, עכ"ל. וצ"ל דמש"כ לכל מ' שנה לאו דוקא הוא, דהא משמתה מרים נפסק הבאר, כמבואר כאן, ועדיין לא תמו הארבעים שנה, אלא כונתו לכל זמן שהיתה חיה, אבל בכלל דבריו דחוקים, דמהיכי תיתא להגדיל זכות מרים יותר מזכות אברהם לומר שבשבילו היו זוכים רק לשעה.

ולי נראה דהפי' זכו לבארה של מרים, כלומר זכו שיצאה מהם מרים שבשבילה זכו לבאר, וקיצור לשון הוא, והכונה כמו שהיה אומר זכו למרים שבזכותה ניתן הבאר, וכהאי גונא צריך לפרש מ"ש שם בשכר חמאה וחלב [שנתן לאורחיו] זכו למן, אע"פ שכאן מבואר בסוגיא שזכו למן בזכות משה, וכן מ"ש שם בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן, אע"פ שכאן מבואר שבזכות אהרן זכו לזה. וצריך ג"כ לפרש ע"ד שכתבנו שבשכר שעשה אברהם מה שעשה זכו בניו שיצאו מהם משה ואהרן שבזכותם ירד המן ולוום ענני כבוד.

It's such a good answer that you wonder why the Maharsha didn't say it. It's not because it's so brilliant, because I said this answer myself before I saw the Torah Temima. The way I said it was that it was a great thing that Avraham Avinu was zocheh to these things himself. But it is a far greater gift that he was zocheh to have descendants who in their own zechus were zocheh to these things. What a great thing to have a granddaughter whose zechus was so great that she brought the Be'er to Klal Yisrael. What a great thing to have grandsons whose preternatural gadlus enabled them to bring the Anan and the Man from Heaven to Earth.  (Don't ask silly questions like "But מצוה בו יותר מבשלוחו.")

So what's pshat with the Maharsha? Why did he think it wasn't a good answer? 

Maybe the answer is that the truism that בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמיד is only the shita of Rav Yosi bar Chuni, but Rabbah bar Mari disagrees with him, and holds that the progenitor/Rebbi will feel bad, at least when the son outshines the father. 

(We discussed a similar question regarding whose zechus brought the mitzva of tzitzis and tefillin, Shem's or Avraham's, here:

https://beisvaad.blogspot.com/2006/10/how-we-were-zocheh-to-tzitzis.html  )

Avoda of Rosh Hashannah 2024 pei hei

 Based on Mishnas R Aharon in Shmini.

ויקרא ט ו

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד יְהוָה.

Pashtus it’s talking about building the Mishkan for hashraas hashechina. But there is much more in the passuk. It does not say זה הדבר תעשו. It says asher tzivo hashem.

When a person feels that he is doing is because of tzivui Hashem, with cheshek and mesirus, as if he heard it from God Himself, he will feel enormous joy and pride in doing the mitzvah, that his whole life is wrapped up in it. Like someone you love and respect asked you to do something very important, every movement will be imbued with love.

If he does it from mitzvas odom milumadah, or because not doing it would distance him from the society he’s used to, he will totally lack the dveikus and joy and pride in what he is doing.

Not only will he be missing fundamental aspects of basic avodas hashem, of Yira and Ahava, the mitzvos temidios,  the mitzva itself will be shrunken and shriveled.

Ramchal in Daas Tevunos:

הנה האדם עושה מעשיו, ולמעשים האלה יש תולדות, כי מפני הכונניות שזכרנו נמצא שכל תנועה קטנה שבאדם מנועעת דברים רבים וגדולים - כלל כל הנבראים העליונים והתחתונים, הגשמים והרוחנים, וכל הכחות הנבדלים, והשפעותיו ית' בהם, וכמו שביארנו. ועם כל זה, לא כל בני האדם שוים, ולא כל המעשים שוים, כי גבולות גדולים שם האדון ב"ה לכל נבראיו בשיעור מדוקדק עד אין תכלית. וימצאו שני בני אדם, על שלחן אחד ידברו, יאכלו וישתו, ותולדות מעשי האחד יתעלו עד רום שמי השמים, ותולדות מעשי האחר לא יתעלו, ולא קרוב להם. ואביא לך ראיה ברורה, יונתן בן עוזיאל יושב ולומד - כל עוף הפורח עליו נשרף (סוכה כח ע"א), ואחרים לאלפים ולרבבות יושבים ולומדים, ולא יהיה להם כן; וזה מצד הפועל. ומצד הנפעל, קדשים יוכיחו, שאכילתם מצוה רבה, ואכילת חולין - לא כן, וזה וזה אוכלים אותם בדרך אחד; ולא עוד, אלא כהן האוכלם עושה מצוה, וזר האוכלם חייב מיתה. וגדולה מזו - המצוות עצמם, אמרו חז"ל (עבודה זרה, ג ע"א) "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה", והמצווה ועושה נמצא מתקן כל הבריאה כולה, ושאינו מצווה לא תשיג ידו לעשות כן; והרי שניהם עושים מעשה אחד ולכונה אחת.

 

אך הענין הוא, שתנאי הפועל והנפעל בכל המתלוים להם הם הם המשנים ומחליפים תולדות המעשים. יונתן בן עוזיאל לפי שהוא איש קדוש ונורא מאד, ונשמתו מעוטרת בעטרי קדושה והארה רבה, על כן כל מעשה אשר יעשה יעלה ויגיע לרומו של עולם, וינועע כל אופני הקודש; ואדם אחר שאינו כל כך קדוש, ואינו מעוטר באלה העטרות, לא יתעלו מעשיו לעילוי זה. וכאן ההדרגה רבה, לפי הכנת האדם, ולפי הכנת המעשים עצמם, והזמן, וכל שאר המתלוים. הלא זאת ההכנה הכללית שנתן הקב"ה לעמו ישראל בתחלה, להיותם מקיימים ועושים כל התורה והמצוה, כי זולת זה לא היו יכולים לעשות במעשיהם מעשה התיקון הגדול שהם עושים לכלל כל הבריאה, כמו שנבאר. ועם כל זה, בהם עצמם יש ההדרגה שזכרנו, כי לא ידמה מעשה אחד מעמי הארץ למעשה אחד מן בעלי התורה; ולא מעשה בעל התורה עצמו שאינו כל כך מקודש במעשיו למעשה המקודש ממנו; ולא מעשה המקודש למעשה המקודש יותר, מן השרידים אשר ה' קורא; וכן על דרך זה עד משה רבנו ע"ה

 

Example:

Matza at the seder. Can be with awareness and total faith of swift geula that happened and that will happen again, it could be a reenactment and faithful anticipation of a glorious future, or it could be just so.

Tefillin. Leshabeid. That’s a fine thought, but it’s not just a side mitzvah. It changes the entire mitzva of tefillin to be not a man wearing tefillin, but instead a combination of man and tefillin.

Gemara in Brachos 30b:

״עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה״. מאי ״וגילו ברעדה״? אמר רב אדא בר מתנא אמר רבה: במקום גילה שם תהא רעדה. אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דהוה קא בדח טובא. אמר ״וגילו ברעדה״ כתיב! אמר ליה: אנא תפילין מנחנא. רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא. חזייה דהוה קא בדח טובא אמר ליה: ״בכל עצב יהיה מותר״ כתיב? אמר ליה: אנא תפילין מנחנא.

Rashi:

דהוה קא בדח טובא – יותר מדאי ונראה כפורק עול:

תפילין מנחנא – והם עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי:

 

Why is this particularly relevant to Rosh HaShannah? Because of the words of the navi in Nechemiah. They cried because they thought they were not worthy, that Hashem still rejected them.

וַיֹּ֣אמֶר נְחֶמְיָ֣ה ה֣וּא הַתִּרְשָׁ֡תָא וְעֶזְרָ֣א הַכֹּהֵ֣ן ׀ הַסֹּפֵ֡ר וְהַלְוִיִּם֩ הַמְּבִינִ֨ים אֶת־הָעָ֜ם לְכׇל־הָעָ֗ם הַיּ֤וֹם קָדֹֽשׁ־הוּא֙ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם אַל־תִּֽתְאַבְּל֖וּ וְאַל־תִּבְכּ֑וּ כִּ֤י בוֹכִים֙ כׇּל־הָעָ֔ם כְּשׇׁמְעָ֖ם אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה׃ חיוַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יְהֹוָ֖ה הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם׃ 

There are two ways to read חדות ה' היא מעוזכם. One is, Hashem's gets nachas from the Jews, and that joy gives you strength. But others learn it means Your joy in doing the mitzvos, in the mitzvos of Rosh Hashanna and all year, that is where your strength comes from.

Metzudos:

כי חדות ה׳. ר״ל שמחת י״ט שהיא שמחה של מצוה היא תתן לכם עוז ותעצומות:

The mussar haskeil is that on Rosh HaShanah we accept God’s malchus. That means not only that we do His will, but that we do it with pride and joy and a full awareness of the infinite gravity of each mitzva and dvar torah, that we break away from mitzvas anashim milumada and renew our bris with the Ribono shel Olam as if we are hearing His words at Har Sinai.

Note: Reb Chaim in Nefesh Hachaim stresses the primacy of act over dveikus, but he certainly says that done with dveikus it is much more potent.

Before Tekiyos day two pei hei 2024

with R Moshe Wolfson and Avraham Bukspan. 

It is well known, from, for example, Reb Tzadok, that the way a word is used in its first appearance in the Torah reveals a deep truth about its essential meaning. 

Reb Tzadok, Yisrael Kedoshim 7:1

[א] ופעם ראשון שנזכרה בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת, מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית, ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. וקבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין, וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת, שהיא קדושה קביעא וקיימא, שקבע הש"י בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו. 

 Also, Maamarei Rosh Chodesh Tamuz:

בכל מקום במה שנזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הדבר כמו שאמרו (בב"ק נה.) באות ט' שמורה על טובה אף שיש ט' להיפך גם כן רק הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה.

Also Bnei Yisoschor, מאמרי חודש אייר/מאמר ג

נשמע מזה שיש ללמוד מהאות והתיבה שנכתב בתורה בראשיתה, היינו שאותו האות והתיבה שנזכר בתחילה בתורה, אותו הדבר הוא דבר כללי לכל הנאמר אחריו. 

 The period from Rosh HaShanah to Yom Kippur is called the Yamim Noraim. What is the first time the word נורא appears in the Torah? When Yakov realized that he was at the Shaar HaShamayim, at the Har HaBayis, at the place of the Beis HaMikdash.

Breishis 28:16-17

וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי

ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים

 We see that Nora, in its truest sense, refers to a place where the spiritual world intersects with the physical, where the Ribono shel Olam makes HImself accessable to Man, the Beis HaMikdash, the Shaar HaShamayim.

 It is, then perfectly appropriate to call these days the ימים נוראים, because ראש השנה is the same Gematria as בית המקדש.  They are 861. 

 And it appears that only one passuk in Tanach shares that Gematria, and that is

 למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך 

(Tehilim 119:91), a perfect description of Rosh HaShanah.

 

(There is another partial passuk, a phrase, in Tanach that shares this Gematria, though. That is Shemos 3:5, אדמת קדש הוא. That was Har Sinai, not the Beis HaMikdash. But it was, at that moment, Admas Kodesh.) 

 

In fact, the Gemara tells us that the Tekias Shofar is akin to standing in the Kodesh Kodashim. Rosh HaShanah 26a:

 מתני' בכל השופרות כשרים חוץ משל פרה מפני שהוא קרן אמר רבי יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר (יהושע ו, ה) במשוך בקרן היובל:

 גמ' שפיר קאמר רבי יוסי ורבנן כל השופרות אקרו שופר ואקרו קרן דפרה קרן אקרי שופר לא אקרי דכתיב (דברים לג, יז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו ור' יוסי אמר לך דפרה נמי אקרי שופר דכתיב (תהלים סט, לב) ותיטב לה' משור פר אם שור למה פר ואם פר למה שור אלא מאי שור פר משופר ורבנן כדרב מתנה דאמר רב מתנה מאי שור פר שהוא גדול כפר עולא אמר היינו טעמא דרבנן כדרב חסדא דאמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור ולא והא איכא דם פר הואיל ואשתני אשתני והא איכא ארון וכפורת וכרוב חוטא בל יקריב קאמרינן והא איכא כף ומחתה חוטא בל יתנאה קא אמרינן והא איכא בגדי זהב מבחוץ מבפנים קא אמרינן שופר נמי מבחוץ הוא כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי והא תנא מפני שהוא קרן קאמר חדא ועוד קאמר חדא דאין קטיגור נעשה סניגור ועוד מפני שהוא קרן

 

 This is why the Shaliach Tzibur begins HaMelech from his seat - because unlike other days, when we need to go the Mikdash to be in Hashem's presence, on these days, Hashem comes to us, wherever we are. Wherever we are, we are at the Beis HaMikdash, at the Shaar HaShamayim.

 The second passuk of the haftorah on the second day of Rosh Hashannah, which we just read, says

מֵרָחוֹק יְהוָה נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד.

and the word מֵרָחוֹק reminds us of 

ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק

which was the makom of akeidas Yitzchak, which is a fundamental part of zichronos and shofros. 

And also, there is the Gemara in Shabbos pei tes b,

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מ"ד (ישעיה סג, טז) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו אמר ליה בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה אמר לו ליצחק בניך חטאו לי אמר לפניו רבש"ע בני ולא בניך בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם (שמות ד, כב) בני בכורי עכשיו בני ולא בניך ועוד כמה חטאו כמה שנותיו של אדם שבעים שנה דל עשרין דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין דל כ"ה דלילותא פשו להו כ"ה דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא פשו להו תרתי סרי ופלגא אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך ואת"ל כולם עלי הא קריבית נפשי קמך פתחו ואמרו (כי) אתה אבינו אמר להם יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב"ה ומחוי להו יצחק הקב"ה בעינייהו מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים (ישעיה סג, טז) אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך

Gifts to Talmidei Chachamim as Korbanos

(Sharing a humorous experience from last week. My father in law, Harav Reuven Feinstein, spent several days at our house and joined us for a Shabbos Sheva Brachos for my grandson. Wherever he goes, many people approach him with questions of halacha and hashkafa and life issues, and of course, for brachos. My responsibility is to him alone, so I often have to discourage what I deem excessive demands that jeopardize his emotional and physical safety. I remarked to other members of the family that Hungarians treat their Rebbes very differently than the Litvisheh. The Rebbes live like kings, while historically, Litvisheh gedolim starved. (My father in law said that this was not always the case. His grandfather was Rov in Uzdeh, and one man always chopped the wood for the Rov. As he grew older, his grandfather told the man that he should no longer do that, and that he would take care of it himself. The man said that he had a chazaka, and he would take Reb Dovid to a din Torah.)  I said there were two reasons for the difference. One, that when a Rebbe gives a bracha and it is fulfilled, the chosid says, thank you, Rebbe. When a Rov gives a bracha and it is fulfilled, the person says, thank you, Ribono shel Olam. Two, as my father once said, there is a fundamental issue at hand. A Rov has the position because he is a lamdan. Every baalabos in town thinks to himself, eh, I am a bigger lamdan. But a Rebbe is chosen on the basis of his being a holy man. There is no way to quantify 'holy." He is holy, you are not. This is doubly so if he is also a famous mekubal. That is absolutely hefker.

In any case, I said, quietly, to other members of the family that "Even Eisav knew that if you want a bracha, you bring matamim." The father of the girl who went in for the next bracha said to me "My daughter wants to know how to make out the check for Matamim." I guess I wasn't quiet enough.

I

 יומא עא ע"א

"ואמר רבי ברכיה הרוצה לנסך יין על גבי המזבח (בזמן הזה) ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין שנאמר "אליכם אישים אקרא"

Rav Meir Arik (mechaber of Minchas Kena'os, rebbi of Rav Meir Shapiro and Rav Reuven Margolios,) asked the Imrei Emes why Rav Brachia said that one who wants to fulfil the mitzva of Nesachim should give wine to talmidei chachamim. Why wouldn't the universal rule of ונשלמה פרים שפתינו, that כל העוסק בתורת, from Menachos 110a and Taanis 27b suffice?  He said that he had this question for a long time, and had asked so many gedolei Torah, and not one could give a satisfactory answer. 

The Imrei Emes immediately answered by pointing out that the source of כל העוסק is the passuk in Tzav (Vayikra 7:38)

זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים

which lists all the korbanos except Nesachim. So Rav Brachia davka was asking, bishlema chatas, olah, shelamim, yes, כל העוסק, you have the limud of זאת התורה. But what about Nesachim? (We are obviously talking where a person is bringing wine nesachim alone; generally, wine is part of a Korban Mincha, but one can be makdish and makriv wine alone, as it says in Zevachim 104b.)  (One assumes that the general limud in Taanis is just an application of the limud from the passuk in Vayikra.) To answer that question, Rav Brachia showed that there is another way of bringing a korban in our time, and that is by being mehaneh a talmid chacham. This method is not limited to the korbanos listed in Vayikra, it is a universal rule. Giving something to a talmid chacham that is mehaneh him is like bringing it on the mizbei'ach.

I was thinking that one could say the same thing about ההוא גברא's drasha in the Gemara in כתובות ק"ה ע"ב

 רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי. אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי. לא קביל מיניה. אמר ליה: פסילנא לך לדינא. אמר ליה: דינא דמר לא בעינא, קבולי לקביל מר דלא למנען מר מאקרובי בכורים. דתניא: ״ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו״. וכי אלישע אוכל בכורים הוה? אלא לומר לך: כל המביא דורון לתלמיד חכם  כאילו מקריב בכורים. אמר ליה: קבולי לא בעינן דאיקביל, השתא דאמרת לי טעמא, מקבילנא.

Tosfos there says that the כאילו מקריב בכורים refers to the Minchas Ha'omer. 

וכי אלישע אוכל בכורים היה - אין צריך לדחוק כפי' הקונטרס דהכי פי' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא בשומרון היה ואין בכורים נאכלין חוץ לחומה כדמוכח בריש אלו הן הלוקין (מכות יז.) ובפ' בהמה המקשה (חולין דף סח: ושם) והכי איתא בהדיא בסדר אליהו זוטא דתלמידי חכמים כפרה להם לישראל בכל מקום מושבותיהם שנא' תקריב מנחת בכורים ואומר ואיש בא מבעל שלישה וגו' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא אין שם מקדש ולא מזבח ולא כהן גדול אלא אלישע ותלמידיו יושבין לפניו מכאן אמרו וכו':

and the passuk Tosfos brings, תקריב מנחת בכורים,  is the Minchas Ha'omer on Pesach. 

But Rashi, according to the Shitah there, learns that it refers to the regular Bikurim in Ki Savo, that you bring and say mikra Bikkurim.   Lefi Rashi, we can say that the כל המביא דורון לתלמיד חכם  כאילו מקריב בכורים is necessary because bikkurim is not listed in that passuk in Tzav, so you need an alternative alternative.

II

Rav Bergman, in Shaarei Orah, says a very nice thing about the Gemara in Kesuvos.

He says he always wondered, why is being mehaneh talmid chacham davka like Bikkurim. What isn't it like Truma or something else? 

He answers with Rashi in 26:3 from the Sifri ואמרת אליו. שֶׁאֵינְךָ כְּפוּי טוֹבָה:, that the yesod of Bikkurim is hakaras hatov. 

The Gemara in Cheilek says that one who denigrates the contribution of Talmidei Chachamim to mankind is an apikores and megaleh panim and אין לו חלק לעולם הבא. The most fundamental requirement of hashkafa is to revere and appreciate talmidei chachamim. So Bikkurim, the matanah of hakaras hatov, is the perfect match for a gift that expresses your hakaras hatov to a talmid Chacham. (He says much more there on the simcha one should have when doing this, and how the mitzva has no limit; unlike the chomesh of Tzedaka and the shiyare'ha nikarim of Truma, one can give his entire field as Bikkurim.) 

When I said this over to my shul, I added that this explains why the passuk says אל הכהן אשר יהיה בימים ההם and Chazal say אֵין לְךָ אֶלָּא כֹּהֵן שֶׁבְּיָמֶיךָ כְּמוֹ שֶׁהוּא. I said that everyone needs a talmid chacham that he sees as a great man who is a role model. You can not say oh, Reb Moshe, Ponivezher Rov, those were malachim, but nowadays, meh. This is a terrible thing. Asei lecha Rav means a living man, not a dead man, even if he is נקרא חיים. You have to have a living person that you respect, one you try to be mehaneh according to your ability. A mizbeiach is a mizbeiach, and you use the one you have in your time.

III

It would not be right to walk away without reminding myself what the Mesillas Yesharim towards the end of his sefer says regarding these maamarei Chazal.

והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש, וסימניך אכילת קדשים שהיא עצמה מצות עשה, ואמרו ז"ל (ספרא): כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, ותראה עתה ההפרש שבין הטהור לקדוש: הטהור, מעשיו החומרים אינם לו אלא הכרחים, והוא עצמו אינו מתכוין בהם אלא על צד ההכרח, ונמצא שעל ידי זה יוצאים מסוג הרע שבחומריות ונשארים טהורים, אך לכלל קדושה לא באו, כי אילו היה אפשר בלתם, כבר היה יותר טוב.

אך הקדוש הדבק תמיד לאלהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה, והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן, כמקדש, וכמזבח, וכמאמרם זכרונם לברכה (ב"ר פפ"ב): ויעל מעליו אלהים, האבות הן הן המרכבה, וכן אמרו (רש"י בראשית ז): הצדיקים הן הן המרכבה, כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש, ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי האישים, כי ודאי הוא שיהיה נחשב לעילוי גדול אל אותם הדברים שהיו עולים על גבי המזבח כיון שהיו נקרבים לפני השכינה, וכל כך יתרון היה להם בזה, עד שהיה כל מינם מתברך בכל העולם, וכמאמרם ז"ל במדרש כן המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל, עילוי הוא למאכל ההוא ולמשתה ההוא, וכאילו נקרב על גבי המזבח ממש.

והוא הענין שאמרו עליו ז"ל (כתובות ק"ה): כל המביא דורון לת"ח כאילו הקריב בכורים. וכן אמרו (יומא ע"א): ימלא גרונם של ת"ח יין במקום נסכים, ואין הדבר הזה שיהיו הת"ח להוטים אחרי האכילה והשתיה ח"ו שימלאו גרונם כמלעיט את הגרגרן, אלא הענין הוא לפי הכונה שזכרתי, כי הת"ח הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש ממש, והנה הנקרב להם כנקרב על גבי המזבח, ומילוי גרונם תחת מילוי הספלים (ספלים שהיו על גבי המזבח שהיו מנסכים לתוכם יין). ועל דרך זה כל תשמיש שישתמשו מדברי העולם אחרי היותם כבר דבוקים לקדושתו יתברך, הנה עילוי ויתרון הוא לדבר ההוא שזכו להיות תשמיש לצדיק, וכבר הזכירו ז"ל בענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו (חולין צ"א): אר"י מלמד שנתקבצו כולן והיתה כל אחת אומרת עלי יניח צדיק ראשו.