Questions for Vayakhel Pekudei

1. It says in the Rama OC 147:1 

 וְאֵין לַעֲשׂוֹת מַפּוֹת לְסֵפֶר תּוֹרָה מִדְּבָרִים יְשָׁנִים שֶׁנַּעֲשׂוּ בָּהֶם דָּבָר אַחֵר לְצֹרֶךְ הֶדְיוֹט

Mishna Berura-

מפות לס"ת - וה"ה לכל תשמישי קדושה שאין נעשין מדברים שנשתמש בהן מתחלה לצורך הדיוט

You are not allowed to use items to serve hekdesh if they were previously used for a non-kodesh purpose, such as making a paroches from a decorative wall hanging you had in your house.

Where do we see such things used in the Mishkan, and how would you distinguish those cases?

--- From the jewelry donated to build the mishkan; and especially the Mar'os HaTzovos in 38:8, the mirrors used to make the kiyor. 

The Magen Avraham OC 147 sk 5, אם שינה צורתן. says that they can be used after they undergo physical change.

נ"ל דוקא כמות שהן אסור להשתמש בהן אבל אם שינה צורתן ועש' מהן כלי אחר שרי דהרי הכיור נעשה ממראות הצובאות ואף על גב דבמזבח בעי' עצים שלא נשתמש בהם הדיוט י"ל דמזבח שאני וכ"מ בגמ' ועיין בילקוט דמגילה ועוד דהרי הקרבנות קרבי' מבהמות שנשתמש בהם הדיוט:

Rav Hirsch here says that you do not need the Magen Avraham in the case of the Kiyor. He says the mirrors remained essentially intact, because of a special symbolism of elevating human desire to serve spirituality instead of repressing it.

ח) במראת הצבאת – ציור רעיון באופן מוחשי באמצעות חומר המתאים לאותו רעיון, מובעת על ידי הצירוף ״עשה ב־״. כך (לעיל לא, ד): ״לחשב מחשבת לעשות בזהב״ וגו׳. אשר על כן, מכיון שנאמר כאן: ״ויעש את הכיור וגו׳ במראת״ וגו׳, נמצא שהצורה והמטרה של החומר שממנו נעשה הכיור, אינן נופלות בחשיבותן לגבי הרעיון המומחש, מאשר החומר עצמו.

הלא דבר גדול הוא, שכלי השרת המיועד לקידוש ידים ורגלים – הווי אומר, לקידוש המעשים והשאיפות (עיין פירוש לעיל ל, יז) – נעשה ממראות. תכליתה של המראה היא להבליט את מראהו החושי־גופני של האדם, כדבר שיש להתבונן בו במיוחד. נמצא שהֶרְגֵשׁ החושים הטבוע בהווייה האנושית הגופנית, לא רק שאינו מופקע מההתקדשות הבאה מהמקדש אלא הוא דווקא הדבר הראשון והעיקרי להתקדשות זו. ולא עוד אלא שהבחינה של המהות האנושית המאפשרת את חירותה המוסרית של השאיפה לקדושה, היא ביסודה הרגש החושים. הבנה זו בענין הכיור בולטת באופן משמעותי בפרשת הסוטה (עיין פירוש, במדבר ה, יז).

ושמא פירוש הביטוי ״במראת הצבאת״ הוא, שמראות הנחושת אפילו לא הותכו, אלא הכיור נעשה מהמראות באופן שצורתן נותרה כמעט ללא שינוי, וניתן היה עדיין להכירה. בדרך כלל אין להשתמש בכלי הדיוט למלאכת גבוה ללא שינוי צורה. אולם נראה שכאן היה יוצא מן הכלל, בשל הרעיון המוסרי העמוק שיבוא בכך לידי ביטוי. עיין אליה רבה על אורח חיים (סי׳ קמז, א ס״ק ד).

AI translation-

Chapter 38, verse 8. במראת הצבאת. To carry out an idea in appropriate material is expressed by עשה ב־. Thus, in Chapter 31, verse 4: לחשב מחשבת לעשות בזהב וגו׳. Here, by saying: ויעש את הכיור וגו׳ במראת וגו׳, the form and purpose of the objects from which the כיור was made are designated as being as essential to the idea being carried out as the material itself. It is profoundly significant that the apparatus of the sanctuary, which was meant to represent the "moral sanctification of action and striving" (קידוש ידים ורגלים), was made of mirrors, thus of the very devices that, by their very nature, highlight the sensual, physical appearance of humankind as an object of special attention. It thus designates the sensual aspect of the physical human being not only as not excluded from the sanctification to emanate from the sanctuary, but as the primary and essential object of this sanctification, indeed, at its core, as that aspect of human nature which primarily conditions the moral freedom of the sanctification to be striven for. This designation of כיור appears with great significance in the סוטה law of Numbers 5:17 (see therein). Yes, the expression במראות הצובאות can even mean that the mirrors were not melted down, but rather that the כיור was assembled from the mirrors in almost unchanged form, so that they were still recognizable on the basin. Although otherwise כלי הדיוט should not be used unchanged to form מלאכת גבוה, this would have been done exceptionally here precisely because of the profound moral thought expressed therein. See אלי' רבה to א'ח 1, 147, note 4.

2. The Gemara in Gittin 52b says that the Sattan made a special effort to instigate fights in a couple’s house on Shabbos. Reb Meir intervened, and the Sattan was heard to say that Reb Meir had made him homeless. 

Another halacha: If one only has enough for one candle, the Shabbos candle takes precedence over Chanuka, because of the vital importance of Shalom Bayis. On other days of the week, Chanuka takes precedence over Shalom Bayis. Apparently, avoiding friction on Shabbos is of greater importance than at any other time of the week. 

Where do we see that Shalom Bayis is more important on Shabbos than on any other day.

----35:3

לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. 

and see Shla'h Shabbos Ner Mitzva 32, where he says

 ועל כן עבירה כפולה היא מי שמראה כעס בשבת. וכבר נתנו סימנים לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת והוא אש המחלוקת וחימום הכעס. 

and Shaarei Ora I Ki Sisa.

 

3. The Mishkan was ready to be assembled on the 25^th of Kislev, but its actual assembly was only on the days of the Miluim, at the end of Adar and the beginning of Nissan, a delay of three months. What perishable item miraculously remained fresh for those three months?

---The Lechem Hapanim. When they showed Moshe that everything was ready, at the end of Kislev, they also showed him the Lechem HaPanim.

39:36

אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים.

The Netziv says this, the miracle, is one of two possibilities. The other is that the Lechem produced in Kislev was just a demonstration, a proof of concept.

4. There were four golden keilim in the Ohel Moed. Three have crowns, Zeir Zahav. One does not.  What are they. And how do they correspond with the Mishna in Avos 4:13 where

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן:

---Rashi brings Rebbi Shimon's full statement from the Medrash. 

שמות רבה לד ב

 א"ר שמעון בן יוחאי: ג' כתרים הם, כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה. 

כתר מלכות זה השלחן דכתיב בו "זר זהב סביב". 

כתר כהונה זה המזבח דכתיב בו "זר זהב סביב". 

וכתר תורה זה הארון דכתיב בו "זר זהב". 

and  במדבר רבה ד סוף סימנים יג יד 

רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר  שם טוב עולה על גביהן. 

מעשה הארון כנגד בעלי תורה ... 

מעשה השולחן כנגד מלכות בית דוד ... 

מזבח הזהב כנגד כתר כהונה ... 

מעשה מנורה כנגד בעלי שם טוב , שנאמר: טוב שם משמן טוב, 

ולכך היו כל כליה עמה בבגד תכלת שכתר שם טוב על גביהם

Aron, 37:2, וַיְצַפֵּ֛הוּ זָהָ֥ב טָה֖וֹר מִבַּ֣יִת וּמִח֑וּץ וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃

Shulchan, 37:11, וַיְצַ֥ף אֹת֖וֹ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃

Mizbeiach HaZahav/Haketores, 37:26, וַיְצַ֨ף אֹת֜וֹ זָהָ֣ב טָה֗וֹר אֶת־גַּגּ֧וֹ וְאֶת־קִירֹתָ֛יו סָבִ֖יב וְאֶת־קַרְנֹתָ֑יו וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃

So if the keser Shem Tov is greater than any of the other three, why did the Menora not have a crown?

The Menora did not have a crown because crowns are a symbol, a simulacrum, of flame. See  Iyov 29:2-3, 

מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי.  בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ.

The Menora did not need a symbol, it defined the crown, just like the Kesser sheim tov.  It did not need a נזר or a זר because it had a  זוהר. All the other crowns are imitations of the crown of the Shem Tov.

 

 5. Medrashim indicate that the Mishkan corresponds to the entire world, that what we do in the Mishkan perfects the entire world. What word is used both at the completion of the creation of the world and at the completion of the building of the Mishkan?

 40:33, 

וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה.

 and 39:32,

וַתֵּכֶל כׇּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ.

 

like Breishis 2:1-2

ויכלו השמים והארץ וכל צבאם 

ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה

 This is alluded to in the Baal HaTurim here:

ותכל. אית לומר כי עתה כלה מלאכת כל העולם:

 This is also indicated in Brachos 55a, 

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: יוֹדֵעַ הָיָה בְּצַלְאֵל לְצָרֵף אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בָּהֶן שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כְּתִיב הָכָא: ״וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחׇכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת״, וּכְתִיב הָתָם: ״ה׳ בְּחׇכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה״. וּכְתִיב: ״בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ״.

 and at length in the Medrash Tanchuma in Pekudei 2.

אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי אַסִּי, לָמָּה הוּא אוֹמֵר, ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ (תהלים כו, ח), בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד בְּרִיאַת עוֹלָם. כֵּיצַד, בָּרִאשׁוֹן כְּתִיב: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, וּכְתִיב: נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה (תהלים קד, ב). וּבַמִּשְׁכָּן מַה כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים (שמות כו, ז). בַּשֵּׁנִי, יִהְי רָקִיעַ, וְאוֹמֵר בָּהֶן הַבְדָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם (שמות כו, לג). בַּשְּׁלִישִׁי כְּתִיב מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: יִקָּווּ הַמַּיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת וְגוֹ' וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם (שמות ל, יח). בָּרְבִיעִי בָּרָא מְאוֹרוֹת, דִּכְתִיב: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב (שמות כה, לא). בַּחֲמִישִׁי בָּרָא עוֹפוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף. וּבַמִּשְׁכָּן, כְּנֶגְדָּן לַעֲשׂוֹת קָּרְבָּנוֹת, כְּבָשִׂים וְעוֹפוֹת. וּבַמִּשְׁכָּן, וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׁי כְנָפַיִם לְמַעְלָה (שמות לה, כ). בַּשִּׁשִּׁי נִבְרָא אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ (בראשית א, כז), בִּכְבוֹד יוֹצְרוֹ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב אָדָם, שֶׁהוּא כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁנִּמְשַׁח לַעֲבֹד וּלְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי ה'. בַּשְּׁבִיעִי, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַתֵּכֶל כָּל עֲבוֹדַת בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה. בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב: וַיְכַל אֱלֹהִים. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת (במדבר ז, א). בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב: וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ (במדבר ז, א). וְלָמָּה הַמִּשְׁכָּן שָׁקוּל כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אֶלָּא מַה שָּׁמַיִם וָאָרֶץ הֵם עֵדִים עַל יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ (דברים ל, יט), אַף מִשְׁכָּן עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. לְכָךְ נֶאֱמַר: ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְגוֹ'. 

 It is worth mentioning another Baal HaTurim. In the tefilla Friday night, we say חמדת ימים אותו קראת. Many point out that nowhere does Hashem call Shabbos the Chemdas Hayamim. So the Baal HaTurim in Breishis 2:2 says 

ויכל אלהים תרגום ירושלמי וחמד זהו שאמרו חמדת ימים אותו קראת. 

We don't have this Targum on that passuk, but the Baal HaTurim did. Knowing that ויכל connotes "precious" or "beloved" sheds light on the use of the term here.

 And once we're talking about that pshat in vayechal, here's a nice thought from the Tzror haMor, also very apropos to the Mishkan.

 ולזה אמרו כי ויכלו הוא לשון חמדה כמו נכספה וגם כלתה. ויכל אלהים ביום ז' ויחמד כי ה' חמד בהם להכינם לשבתו וזהו ויכלו שנכספו לפניו שמים וארץ. וכן ויכל אלהים ביום השביעי ויחמד ביום ז' מכל שאר הימים. וזהו שאמרו חמדת ימים אותו קראת. וכן ויכל אלהים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה 

לפי שהשבת נתן קיום לכל הדברים. ולכן חמד השם ביום ז' יותר מכל המלאכות שעשה אחר שהיום הזה נתן קיום לכל הדברים ולכל המלאכות ולפי שיום השבת נותן כח לכל הדברים. 

ולכן צותה התורה שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים וכו' בענין שיעבור עליהם יום השבת ויתן להם כח וקיום. וכן צוה השם המילה שתהיה בשמיני בענין שיעבור עליו שבת ויתן לו כח וקיום לסבול המילה.

ואם יהיה פי' ויכל אלהים כפשוטו זהו הפי' הנכון והאמיתי כי אע"פ שנגמרו כל המלאכות בו' ימים עם כל זה לא היה להם קיום גמור כאומרו עמודי שמים ירופפו עד שבא יום שבת ונתן להם קיום וזהו ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה כי ביום השבת כלה כל המלאכות ואחר השבת נתן להם הכח הראוי לכל אחד ואחד.

 

6. On the basis of a close similarity of its name, some scholars believe that one of the ingredients of the Shemen Hamishcha, the  Anointing Oil was Cannabis. Which ingredient do you think that was?

Kenei Bosem. See, for example, Kaneh Bosem 101: The Botanical, Linguistic, Archaeological and Contextual case for Hebrew 'kaneh' as 'Cannabis'

But nobody was getting high. This is the Shemen Hamishcha, which was neither burned nor ingested, not the Ketores. Still, from the couple of times I smelled dried cannabis, I know that some varieties have a wonderful fragrance.

7. What words in our parsha indicate that an unvoiced decision, a mental resolution, to give tzedaka, cannot be retracted and creates a legal obligation, and why do you think this applies uniquely to hekdesh/tzedakah.

---35:5, כל נדיב לבו יביאה 

See Rema in  יו”ד סימן רנח, סעיף יג.

הגה אם חשב בלבו ליתן איזה דבר לצדקה חייב לקיים מחשבתו ואין צריך אמירה אלא דאם אמר היו כופין אותו לקיים (מרדכי פ"ק דקדושין ובפ"ק דב"ב ובהגהות ובמהרי"ק שורש קפ"ה ומה"ר פרץ ובהגהות סמ"ק ורא"ש פ"ק דתענית) וי"א דאם לא הוציא בפיו אינו כלום (הרא"ש כלל י"ג) והעיקר כסברא הראשונה (ועיין בחושן המשפט סי' רי"ב):

Why are tzedaka and hekdesh different than other nedarim and shvu'os? I do not know.

Questions for Vayakhel

 1.  If something has been used personally, can it be donated and used in the Mishkan? Can you use a woman’s tichel for a gartel on a Sefer Torah?

2. A Neder or a Shvu’ah is only binding if expressed verbally, or at least in writing. What words in our parsha indicate that a mental resolution to give tzedakah creates a legal obligation, and why do you think this applies uniquely to hekdesh/tzedakah.

3. The Gemara in Gittin 52b says that the Sattan went all out to start fights in a couple’s house on Shabbos. Reb Meir intervened, and the Sattan was heard to say that Reb Meir had made him homeless. Where do we see that Shalom Bayis is more important on Shabbos than any other day.

4. How thick were the Kerashim, and how thick was the kapores on the Aron.

5. Three golden keilim in the parsha have crowns, Zeir Zahav. One golden keli does not.  What are they. And how do they correspond with the Mishna in Avos 4:13 

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן:

 

1.  If something has been used personally, can it be donated and used in the Mishkan? Can you use a woman’s tichel for a gartel on a Sefer Torah?

Answer: From the jewelry donated to build the mishkan; and especially the Mar'os HaTzovos, the mirrors; so, yes, but only if it undergoes a significant physical change. See Magen Avraham OC 147 sk 5, אם שינה צורתן. But see Rav Hirsch here regarding the Kiyor.

2. A Neder or a Shvu’ah is only binding if expressed verbally, or at least in writing. What words in our parsha indicate that a mental resolution to give tzedakah creates a legal obligation, and why do you think this applies uniquely to hekdesh/tzedakah.

Answer: Nediv Lev.  יו”ד סימן רנח, סעיף יג.

Why? I do not know.

3. The Gemara in Gittin 52b says that the Sattan went all out to start fights in a couple’s house on Shabbos. Reb Meir intervened, and the Sattan was heard to say that Reb Meir had made him homeless. Where do we see that Shalom Bayis is more important on Shabbos than any other day.

Answer:  .לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת
and see Shla'h Shabbos Ner Mitzva 32, where he says

 ועל כן עבירה כפולה היא מי שמראה כעס בשבת וכבר נתנו סימנים לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת והוא אש המחלוקת וחימום הכעס 

and Chasam Sofer there in Gittin and Shaarei Ora I Ki Sisa.

 

4. How thick were the Kerashim, and how thick was the kapores on the Aron.

Answer: Kerashim: The Torah does not say. Only says 1.5 wide x 10 tall. It is a machlokes Tannaim in Shabbos 98b. Reb Nechemia says 1 amah, Rebbi Yehuda says they are 1 thick at the bottom but they get narrow toward the top where they are only I Etzba thick.

Kapores: The Torah does not say.  But the Gemara Sukka 5a says it was 1 Tefach thick, based on the words “pnei haKapores,” and אין פנים פחות מטפח.

By the way, if the Kerashim were one amah thick, each keresh was 50 cubic feet of wood (18 inches times 27 inches times 180 inches equals 50 cubic feet.) Acacia wood weighs around 42 pounds per cubic foot. That means each Keresh weighed a minimum of one ton.

Unlike the Aron, the Kapores was solid gold. If the Kapores was 2.5 Amah x 1.5 Amah x one tefach, it would be 3645 cubic inches of gold. That would weigh 3,524,810.32 pounds, 1,762 tons, around the same as the giant Sequoias in California. It’s a good thing the Aron was נושא את נושאיו.

Back to the Kerashim for a moment: The Daas Zkeinim in Shemos 25:5 addresses this issue and says that Shittim wood must have been very light, because otherwise the wagons and cattle of Merari could not possibly move them.

דעת זקנים  ה

ועצי שטים. נוטריקון "שלום "טובה "ישועה "מחילה ובמדבר היו שם יערים גדולים שנטלו משם אותן עצים הקרוים שטים דכתיב וישב ישראל בשטים וכן וישלח יהושע בן נון מן השטים וע"ש היער נקרא המקום שטים וזש"ה אתן במדבר ארץ שטה והדס והוא עץ קל מאד וחלק ותדע שהוא קל שהרי מ"ח קרשים ואדניהם צ"ו ועמודים ואדני החצר וט' עמודי המשכן חמש של מסך וד' של פרכת ויתדותם ואדניהם כל זה מושכין שמנה בקר שנתנו לבני מררי כמו שמפורש בפרשת נשא ואע"פ שהקרשים גבהן עשר ורחבן אמה וחצי ועביין אמה אלא ש"מ כי עץ קל מאד ודומה לעץ שקורין מדר"א בלע"ז

As Rav Galinsky in the beginning of Pekudei points out, though, whatever the Daas Zekeinim gained by making Shittiim wood light is lost because the gold plating, according to the Pleisi (YD 43 sk 6), was a dinar thick and that is a third of an etzba. By Rav Galinski's calculations, each karesh, plated, weighed over three tons. I don't think he's correct on that, but let's agree that they weighed at least one ton each.

and Back to the Kapores: Here is how R' Aryeh Kaplan deals with this in his The Living Torah.

Since a talent is 3000 shekels, this was a total of 87,730 shekels, 1/7 shekel for each person counted. It was a total of 4386 1/2 pounds of gold. According to Saadia Gaon (quoted in Ibn Ezra, Perush HaKitzur):

1/2 talent was used to plate each of the 48 beams of the Tabernacle, accounting for 24 talents.

Another 2 talents was used for the four pillars holding the cloth partition.

1 talent for the menorah.

1 talent for the ark and its cover.

1 talent for the table and golden altar.

This accounts for the 29 talents. The additional 730 shekels (36.5 pounds) were used for such items as the fasteners and clothing.

[Since 1/2 talent was used for each pillar, which was 10 cubits high, and 1 1/2 cubits wide, it can easily be calculated that the thickness of the gold on the pillars was approximately 1/100 inch. If it is assumed that the same thickness was used all around the incense altar, it can be calculated that the top of the altar had a gold layer around 1/4 inch thick.]

3' 9' x 2' 3', like the dimensions of the ark (Exodus 25:10). The Talmud states that the ark cover was one handbreadth (3 inches) thick (Sukkah 5a). It can easily be calculated that if it were solid gold, it would weigh (without the cherubs), some 2500 pounds, or 17 talents (see note on Exodus 25:39). Some sources thus state that the ark cover was considerably thinner (Tur), since we find that the ark had to be light enough to be carried easily (Baaley Tosafoth on Exodus 25:11). One source states that the ark-cover weighed one talent (150 pounds), just like the menorah (Exodus 25:39; Saadia Gaon, quoted in Ibn Ezra on Exodus 38:24). The ark cover would therefore have been around 3/16 inch thick, or, if the cherubs are taken into account, more likely around 1/8 inch thick. It may have been made like an inverted open box, so that its sides were one handbreadth thick on the outside.

 5. Three golden keilim in the parsha have crowns, Zeir Zahav. One golden keli does not.   What are they. And how do they correspond with the Mishna in Avos 4:13 where

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן:

 

Answer: Rashi brings the Medrashim that lists them. 

שמות רבה לד ב

 א"ר שמעון בן יוחאי: ג' כתרים הם, כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה. כתר מלכות זה השלחן דכתיב בו "זר זהב סביב". כתר כהונה זה המזבח דכתיב בו "זר זהב סביב". וכתר תורה זה הארון דכתיב בו "זר זהב". 

and

במדבר רבה ד סוף סימנים יג יד 

רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר  שם טוב עולה על גביהן. מעשה הארון כנגד בעלי תורה ... מעשה השולחן כנגד מלכות בית דוד ... מזבח הזהב כנגד כתר כהונה ... מעשה מנורה כנגד בעלי שם טוב , שנאמר: טוב שם משמן טוב, ולכך היו כל כליה עמה בבגד תכלת שכתר שם טוב על גביהם

Aron, 37:2, וַיְצַפֵּ֛הוּ זָהָ֥ב טָה֖וֹר מִבַּ֣יִת וּמִח֑וּץ וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃

Shulchan, 37:11, וַיְצַ֥ף אֹת֖וֹ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃

Mizbeiach HaZahav/Haketores, 37:26, וַיְצַ֨ף אֹת֜וֹ זָהָ֣ב טָה֗וֹר אֶת־גַּגּ֧וֹ וְאֶת־קִירֹתָ֛יו סָבִ֖יב וְאֶת־קַרְנֹתָ֑יו וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃

The Aron is Torah, the Shulchan is malchus, the Mizbach haKetores is Kehuna.

The Menora did not have a crown. Crowns are a symbol, a simulacrum, of flame. The Menora did not need a symbol, it defined the crown, just like the Kesser sheim tov.

Vayakhel, Shemos 35:30, 31. Betzalel ben Uri ben Chur l’matei Yehudah....Chochmoh, tvunoh, vodaas.

Originally published in 2007. It's very good, so I'm putting it in the front of the line.

Reb Meir Simchah here (Meshech Chochmoh) asks, why does the possuk list Betzalel’s yichus selectively, noting specifically his ancestors Chur and Yehudah.

He answers that one is faced with the possibility of the ultimate sacrifice, of martyrdom, close and meticulous rational analysis is untimely. When Nachshon and Shevet Yehudah were faced with the test of whether they would jump into the Red Sea, and when Chur was faced with a mob of hysterics demanding an Eigel, if Nachshon and Chur had indulged in careful critical analysis and deep consideration of the alternatives and ramifications, they never would have moved: they would have suffered from “the paralysis of analysis.” But they had the deeper wisdom and strength to do what needed to be done without hesitation, and what they did echoes throughout all time. He brings an epigram from the Chosid Yaavetz– "analysis saps the strength of the will."   דהחקירה תעכב [ברצון הפנימי] מלמסור נפשו על קדוש השם יתברך

So, middoh k’neged middoh, Hashem filled Betzalel with wisdom. When the time came, and there was a need for careful and prudent wisdom, Hashem granted that as a gift to the descendant of these two people who had shown they knew the limits of chochmoh.

Reb Meir Simcha 35:30

ראו קרא ד' כשם כצלאל כו' כן חור למטה יהודה כו' הענין דמסירת נפש צריך להיות שלא בחקירה והתחכמות יתירה ויהודה מסר עצמו בים במסירת נפש כמו דאיתא בתוספתא דסוטה וכן חור מסר עצמו בעגל דהחקירה תעכב [ברצון פנימי] מלמסור נפשו על קדוש השי"ת כעדות יעב"ץ החסיד לכן אמר שבעבור זה שלא חקרו ולא נתחכמו יותר מדאי לכן וימלא אותו בחכמה ובדעת כו' והבן 

Reb Meir Simcha ends his discussion with with “vehovein.” He clearly means to say that his pshat is not just his usual standard of a brilliant and deep vort, or a new iteration of a truism. And the reason is because at first glance, he seems to be advocating imprudence and foolhardiness! This, obviously, is not what he wants us to come away with. We are all too familiar with the delusional extremists whose acts of 'martyrdom' fill the newspapers. What, then, does he mean?

The answer is this: Reb Meir Simcha is not saying that there is an alternative to prudent wisdom. He is saying that along with chochmas hatorah, you have to develop another kind of chochmoh, and that is the chochmoh of mussor and hashkofoh. This is what the Torah means by "chochmo, tevuna, voda'as. Only when you combine Chochmas Hatorah with the Binoh of mussor and hashkofo do you come to Da'as, the knowledge of what needs to be done right now. If you only have the wisdom of havonas hatorah, you are lacking a crucial part of what a ben Torah must develop. People talk about ‘the fifth shulchon oruch.’ Everyone has their own opinion of what comprises this part of shulchon oruch, and it is usually cited in support of some unsupportable and foolish opinion that contradicts daas torah. In fact, however, this part of Shulchon Oruch is not an alternative to the first four parts. The fifth shulchon oruch is the mussor and hashkofoh that cannot be written on paper. Only if a person knows and understands kol hatorah kuloh, and he also is a godol in hashkofoh and mussor, only then can he trust that his kol demomoh dakoh comes from an inculcated sense of what the right thing to do is.

My father (Shlitah) Hareini Kapparas Mishkavo, liked to say that if someone would open a store that sold common sense, it would go bankrupt, because everyone thinks he has plenty of common sense. In fact, though, common sense is a rare and precious commodity. The same is true regarding the Tevunoh VoDa'as the Torah mentions here.

In Parshas Titzaveh, 30:7, it says B’heitivo es haneiros yaktirenu. The ketores is brought in middle of the hatovas haneiros. While this is a well known halachah which many of us say before pesukei de'zimra every day, did you ever wonder why this is so? Why must we interrupt the preparation of the menorah in order to burn the ketores? Where do we find a Gzeiras Hakasuv that requires that Oseik Bemitzvah should davka stop in middle to do a different mitzvah? Reb Moshe in the original Dorash Moshe says that a talmid chochom (the menorah) needs to have a sense of smell (the ketores) – to be able to discern that something is wrong even when nothing apparent is evident, to be able to sense when people are using the Torah to trick others into following false philosophies. He brings Sanhedrin 93b about the Melech Hamoshiach who is “morach v’do’in.” He explains that this is not a din of nevu’ah, it is simply a sense that every yorei shomayim develops to some degree.

This is what Reb Meir Simcha is talking about. A talmid chochom that does not develop this extra sense, and who relies on just his wisdom, is incomplete, and he should remember that the ketores is an essential part of the hatovas hamenorah.

And this quality is essential for building a Mishkan for the Shechina on earth. The Nesiim did not understand this! The passuk (35:27) says

וְהַנְּשִׂאִ֣ם הֵבִ֔יאוּ אֵ֚ת אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם וְאֵ֖ת אַבְנֵ֣י הַמִּלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן׃

The word Nesiim is missing two yuds.

Rashi explains

והנשאם הביאו. אָמַר רַ' נָתָן: מָה רָאוּ נְשִׂיאִים לְהִתְנַדֵּב בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בַּתְּחִלָּה וּבִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן לֹא הִתְנַדְּבוּ בַּתְּחִלָּה? אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ נְשִׂיאִים, יִתְנַדְּבוּ צִבּוּר מַה שֶּׁמִּתְנַדְּבִין, וּמַה שֶּׁמְּחַסְּרִים, אָנוּ מַשְׁלִימִין אוֹתוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִשְׁלִימוּ צִבּוּר אֶת הַכֹּל – שֶׁנֶּ' וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם – אָמְרוּ נְשִׂיאִים מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת? הביאו את אבני השהם וְגוֹ', לְכָךְ הִתְנַדְּבוּ בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ תְּחִלָּה, וּלְפִי שֶׁנִּתְעַצְּלוּ מִתְּחִלָּה נֶחְסְרָה אוֹת מִשְּׁמָם, וְהַנְּשִׂאִם כְּתִיב (ספרי במדבר מ"ה):

AND THE PRINCES BROUGHT [ONYX STONES] R. Nathan asked, “What reason had the princes to give their contributions at the dedication of the altar (Numbers 7:12ff.) first of all the people, whereas at the work of the Tabernacle they were not the first, but the last to contribute?” But — replied he — the princes spoke thus: “Let the community in general contribute all they with to give and what will then be lacking we shall supply” But when the community gave everything needed in its entirety — as it is said, (Exodus 36:7) “For the stuff they had was enough [for all the work to make it, and some was left]” — the princes asked, “What can we now do?” therefore הביאו את אבני השהם וגו׳ THEY BROUGHT THE ONYX STONES etc. That is why they were the first to contribute at the consecration of the altar. Because, however, they were dilatory at the beginning, a letter is missing here from their title (thus intimating that something, viz., zeal was lacking in them): for it is written והנשאם instead of והנשיאים (Numbers Rabbah 12:16).

The Baalei Mussar explain that the Nesi'im were 100% right. What they did was rational and prudent and appropriate. But they were looked down upon by the Ribono shel Olam, because if their hearts were filled to bursting with excitement at the opportunity, they would have hung up the phone on their accountants and lawyers and run to give what they could at the first opportunity. 

Here is what bothers me. Why was this quality necessary, or relevant, to davka Betzalel? Of course you need kavana, and chachma, and daas, to fabricate the keilim and invest them with kedusha. As we have said elsewhere, the degree and quality of kavana is an essential part of the keilim and the begadim, no less than in writing a Sefer Torah. But why this particular techunas hanefesh? There was no mesiras nefesh involved here.

My nephew, Harav Yitzchak Buchalter, suggested the following. We know the story said about the Ramak, who said in a drasha that total bitachon will mean the Ribono shel Olam will take care of you 100%. A simple Jew listened, and sold his horse and wagon, we all know the story. The lesson is that the talmidim of Reb Moshe Cordevero were each and every one a gadol in Chochma and Mussar and Kabbala. But they were not simple Jews, they were great thinkers. As such, they had the problem the Chosid Yaavetz described. When Betzalel made the keilim, he had to have the deep wisdom of the heart, which entails dakusdikkeh kavanos that are entirely outside of a normal person's comprehension. To make the keilim with these kavanos required a faith in siyata dishmaya that the kavanos were exactly as they needed to be, with no sfeikos at all. 

  A young medical school student I met, Reb Jacobowitz from Baltimore, said the following, and I think it's superb. Chazal tell us again and again that Betzalel and Ahaliav and indeed all the craftsmen were איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אותו, which means they didn't apprentice, they didn't practice, they were inspired with divine wisdom and skill which expressed itself in their sublime work.  As the Ramban says in 35:21,

כי לא היה בהם שלמד את המלאכות האלה ממלמד, או מי שאימן בהן ידיו כלל, אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן, ויגבה לבו בדרכי ה' (דה''ב יז ו) לבא לפני משה לאמר לו אני אעשה כל אשר אדני דובר 

 If so, the type of chochma needed here is beyond learned chochma. It is the tevunas haleiv that was exemplified by Nachshon and Chur, a direct connection to kedusha and truth. 

Was the Mishkan Weighted or Staked? Installment Three

Reb Moshe in the Darash derives important יסודות from the יתדות, a lesson from these alternative methods of keeping the יריעות, the fabric and leather panels that covered the Mishkan, in place.

וכל יסדות החצר נחשת (כז יט) 

רש"י מסתפק ביתדות אם כובדן עושה שלא יגביהם הרוח או תקועין בארץ, ונראה דילפינן מזה שצריך כל אדם להשתדל שבכח עצמו מצד ידיעתו והבנתו לא יגביהנו הרוח בכל מקום שיהיה. אבל מתחלה יהיה זה ע"י אחרים היינו ע"י התמדתו בישיבה בין מורים וחברים שישפיעו עליו להתחזק בדרך ה', עד שמזה יבא שיהיה חזק בעצמו שלא יגביהו אותו ויטלטלוהו הרוחות הרעות והכפירה אף כשיהיה לבדו.

In other words, when you create your own Mishkan, your wellspring of Kedusha and shelter from pernicious forces, you have to make sure that the wind will not blow it away, and that that its lines will remain straight, that it will neither sway nor slump. This requires that you do two things. One is that you you need to be anchored, thoroughly grounded in a community, amidst a cohort of good and wise עובדי השם, who by instruction and example help you to grow intellectually and spiritually.  The other is that you, through your personal work on ידיעת התורה and מדות תרומיות and זיכוי הרבים, achieve a personal gravitas that will give you the wisdom and strength to stand steadfast.   

To build a בית נאמן בישראל, you have to be both weighted and staked.

Yasher koach to Rabbi Avrohom Bukspan.

Was the Mishkan Weighted or Staked? Installment Two

 We brought Rashi's alternative explanations of what kept the Mishkan covers from being blown about by the wind and from sagging into the Mishkan. Either there were weights on the hanging edges, or ropes that attached them to stakes driven into the ground.

The Gemara in Shabbos 27b-28a

וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים, אלא פשתן

Rashi

אינו מטמא טומאת אוהלים - אם עשה מהן אהל והמת תחתיו הוי כשאר בית וא"צ להטביל האהל עצמו דלא קבל טומאה אלא כלים שתחתיו:

אלא פשתן - שאף אהל טמא כדכתיב והזה על האהל ובגמ' יליף דבפשתן משתעי קרא:

(It is not only Pishtan, it is anything that is called "ohel" by the Mishkan, including wool and leather.)

Tosfos holds that this susceptibility to tuma is even if the Ohel is actually attached to the ground.  Proof that Tosfos holds like that is because he asks, how can it be that the Ohel is tamei, but we have a rule that something that is mekabel tuma is not a barrier to Tuma, and the Mishna in Ohelos says that an ohel made of "sadinim" are a barrier to Tuma! They shouldn't be, if they are tamei themselves. Tosfos answers that the Mishna is talking about silk, not linen, sadinim that are attached to the ground.

וקשה לר"י דתנן באהלות (פ"ח מ"א) אלו מביאין וחוצצין השידה והתיבה כו' והסדינים שהם עשוים אהלים ואיך חוצצין סדינין של פשתן בפני הטומאה והא כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה וי"ל דמיירי בסדינין של משי וקבועין שאינן מטמאים ורשב"א פירש במשניות בע"א:

Obviously, Tosfos holds that everything, even non-linen, is mekabel Tuma if it is merely draped over a frame to function as a shelter, because it would not lose its din keli. What distinguishes linen is that it is mekabel Tuma even if is fully attached to the earth, and it loses its din keli, but it is mekabel tuma as an ohel of pishtan. This opinion is shared by the Ramban, Tos Rid, and the Raavad Tu'M 5:12.

Other Rishonim hold that the din tuma of ohel pishtan is only if it is draped over a frame, but NOT if it is attached to the earth. This is the Tosfos HaRosh, and the Rosh in Keilim 27:1 and the Smag.  (and possibly the Rambam in Tu'M 5:12.) The Rashba goes even farther. The Rosh holds that the exclusion of tents from Tumah is only if they were originally manufactured to serve only as tents. The Rashba holds that even pishtan, if it was originally a regular garment or keli, draping it over a frame to serve as a tent would remove its susceptibility to Tumah - even תלוש ואחר כך חיברו. In any case, this group of Rishonim holds that if it is literally attached to the ground, it is never tamei, not even pishtan.

(The Rashba that Tosfos brings just says that the rule of כל המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה does not apply to an ohel.)

It seems clear that this whole machlokes depends on whether the Mishkan itself was weighted or staked. Tosfos ודעמיה hold that the Mishkan was staked, mechubar mamash, and and the gzeira shava that teaches tuma by all such ohalim is that even mechubar mamash of pishtan is mekabel tumah.  The Rosh ודעמיה hold that the Mishkan was just weighted. The limud teaches that tents that were made of other materials, even if not attached to the ground, are not mekabeil tumah - they lose their din keli. But pishtan is still mekabel tumah even if it serves as a tent. This does not teach anything about mechubar mamash, and  mechubar mamash is never mekabel tumah.

I should have realized this would happen, but I found that the Cousin Rav Yechiel Michel Feinstein says this nekuda also.  I guess that even if I'm not the first to realize this, it's nice that the first was the Torah giant Reb Yechiel Michel.

In his Sefer on Chumash, end of Teruma:

 ובפירש"י ואיני יודע אם תחובין בארץ או קשורין וכובדן מכביד שיפולי היריעות שלא ינועו ברוח וכו' ונראה דבזה תליא פלוגתת הראשונים בדין טומאת אהלים דמבואר במשנה שבת דף כ"ז ב' דכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן ובגמ' שם דף כ"ח א' ילפינן לה ממשכן דקרוי אהל ונחלקו הראשונים אי מטמאין גם כשהן מחוברין וכן הוא דעת התום שם והראב"ד פ"ה מהלכ' טומאת מת הי"ב אכן דעת הרמב"ם שם נראה דס"ל דאין מטמאין מחוברין אלא דווקא כשעשויין אהלים עי"ש וי"ל דהרמב"ם ס"ל דבמשכן היו היתידות תלושין ולא מחוברין בארץ ומש"ה דווקא אהל שאינו מחובר מיטמא כמו משכן אבל הראב"ד והתוס' ס"ל דהיתידות היו תחובין בארץ ומש"ה איכא טומאת אהלים גם במחובר והארכתי בזה במקום אחר. 

Was the Mishkan Weighted or Staked? Installment One.

 What kept the roof of the Mishkan, the יריעות, from sagging in middle, or flapping in the desert wind? Fabric or leather of that great an unsupported span would not remain horizontal.  True, the material of the Yerios was quite heavy, but it was as heavy in middle as it was on the sides. Specifically, the middle was ten amos wide, and over the Kerashim and hanging down the sides were a total of eight or nine.  If you've ever had a sukkah cover that doesn't rest on the schach, you know that it's going to sag in middle, even without rain. The answer is, the Yerios had copper bars, or pegs, or stakes - יתדות - to keep them in place.

We are not talking about the קלעי החצר. Everyone knows that the curtains around the Chatzer had מיסרים ויסדות, ropes and stakes. We are talking about the יריעות המשכן.

 

Teruma, Shemos 27:19

לכל כלי המשכן בכל עבודתו וכל יתדותיו וכל יתדות החצר נחושת

Rashi in Teruma says he is not certain whether the copper pegs, or stakes, were attached directly to the ends of the material to weigh the Yerios down, or  were attached with rope to the יריעות and hammered into the ground, but he leans towards the latter.

. כְּמִין נִגְרֵי נְחֹשֶׁת עֲשׂוּיִין לִירִיעוֹת הָאֹהֶל וּלְקַלְעֵי הֶחָצֵר, קְשׁוּרִים בְּמֵיתָרִים סָבִיב סָבִיב בְּשִׁפּוּלֵיהֶן, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְהֵא הָרוּחַ מַגְבִּיהָתָן, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם תְּחוּבִין בָּאָרֶץ אוֹ קְשׁוּרִין וּתְלוּיִין וְכָבְדָּן מַכְבִּיד שִׁפּוּלֵי הַיְרִיעוֹת שֶׁלֹּא יָנוּעוּ בָרוּחַ, וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁשְּׁמָן מוֹכִיחַ עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם תְּקוּעִים בָּאָרֶץ, לְכָךְ נִקְרְאוּ יְתֵדוֹת, וּמִקְרָא זֶה מְסַיְּעֵנִי אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח (ישעיהו ל"ג):

Indeed, in Vayakhel Rashi says only that pshat.

Vayakhel, Shemos 35:18

את יתדת המשכן ואת יתדת החצר ואת מיתריהם

Rashi there

יתדת. לִתְקֹעַ וְלִקְשׁוֹר בָּהֶם סוֹפֵי הַיְרִיעוֹת בָּאָרֶץ, שֶׁלֹּא יָנוּעוּ בָּרוּחַ:

(Rashi in Naso, Bamidbar 4:32 possibly could be read either way, but he equates the Yerios and the Kla'im, which again implies that he assumes the latter pshat.

וִיתֵדוֹת וּמֵיתָרִים הָיוּ לַיְרִיעוֹת וְלַקְּלָעִים מִלְּמַטָּה, שֶׁלֹּא תַגְבִּיהֵם הָרוּחַ)

I do not know know if these putative ropes and stakes pulled the Yerios directly downward and held the sides vertical, or tented outward, and I don't think it matters much. It seems to me that the Gemara in Shabbos 98b implies they were vertical  (לרבי יהודה מיגליא אמה דאדנים, לרבי נחמיה מיגליא אמה דקרשים.), while the Chizkuni implies they were pulled to form an angle (ומושכין בכח המיתרים ונועצין היתדות בארץ והיריעות נמתחות יפה כדי שלא תהיינה שחות ונופלות בתוך המשכן מתוך כבדן וממעטת חללו).

What I do know is that that the character of these stakes explains a whole bunch of interesting machloksim of  Rishonim on several different topics, and I seem to be the first to point this out.  (לעניות דעתי)  (not really.)

When Nadav and Avihu died, why didn't their bodies cause the entire Mishkan and its contents to become Tamei? The Gemara in Shabbos learns from והזה על האהל in Chukas that a meis causes tumah to the ohel itself, if it is made of the materials used in the Mishkan. But we do not find anywhere that they had to take the whole Mishkan apart, and do טבילה והזאת מי חטאת on it.

This question was asked by the Rishonim, who, for some reason, primarily focus on the ohel itself and not on the keilim in the Mishkan. 

Rebbi Eliezer and Rabbi Akiva in Toras Kohanim argue whether they died outside the Mishkan, or in the Heichal mamash.

The Daas Zkeinim Shemini 10:2 asks, 

וימותו לפני ה'. פלוגתא איכא בתורת כהני' רא"א שמתו בחוץ במקום שהלוים מותרים ליכנס שנא' ויקרבו וישאום בכתנות' וא"כ מאי לפני ה' שנגפן המלאך והוציאן לחוץ רע"א לא מתו אלא בפנים שנא' לפני ה' ומאי ויקרבו וישאום בכתנות' מלמד שנתנו חכה של ברזל לתוך פיהם וגררום והוציאום לחוץ. ותימה לדברי ר' עקיבא א"כ נטמא המשכן דאיקרי אוהל מטומאת מת וצריך הזאה שלישי ושביעי ולא מצינו שפסקו מעבודתם כלל וכן כתוב בפירוש ומפתח אהל מועד לא תצאו דבשלמא לר"א א"ל שדחפן המלאך לחוץ קודם יציאת נשמה אלא לר' עקיבא קשיא וצ"ע:

The Baal HaTurim 10:4 there answers

קרבו. בתורת כהנים פליגי איכא מאן דאמר בחוץ מתו כיון שהלוים נכנסו לשם ומה דכתיב וימותו לפני ד' נגפם המלאך והוציאן לחוץ ואיכא מאן דאמר בפנים מדכתיב לפני ד' ומה דכתיב ויקרבו וישאום שהטילו בהם חנית וגררום והוציאם לחוץ ואע"פ שאין חלוק בין כהן ללוי בשלא צורך עבודה אפי' כהנים אינם נכנסים ולצורך כגון לפנות טומאה אפי' לוים נכנסים אם אין כהן והכא לא הי' כהן שלא היו רשאים לטמאות מ"מ כיון דאפשר לגוררם בחנית לא חשיב לצורך ואסור ליכנס. והשתא למ"ד בפנים מתו א"כ נטמא המשכן טומאת מת והיה צריך טבילה והזאת שלישי ושביעי שהרי אהל של פשתן מקבל טומאה ולא מצינו שנתפרק המשכן אחר כך שהרי לא פסקו מעבודתן. וי"ל כיון דכתיב בי' על פי ה' יחנו ועל פיו יסעו חשיב קבוע ולא מקבל טומאה:

The Minchas Chinuch in Kometz HaMincha 264 asks, what do you mean it was not mekabel tuma because it was mechubar? But the Gemara in Shabbos learns from the Mishkan that an ohel itself is mekabel Tumah even if it is mechubar!

מצוה רס"ד מבואר שם דלדברי המדרש מתו נדב ואביהו בהיכל. וראיתי בטור על התורה פ' שמיני הק' שהרי המשכן היה של פשתן ונטמא בטומאת מת וצריך הזאה וטבילה ולא מצינו שנתפרק המשכן. ותירץ כיון דכתיב על פי ה' יחנו וגו' חשוב קבוע ולא מקבל טומאה. וצ"ע היטב במס' שבת דף כ"ח ובתוס' ובהר"מ בפ"ה מה' טומאת מת במנ"ל שם ובהראב"ד דעיקר הלמוד שפשתן מטמא באוהל הוא רק בקבוע וצריך עיון גדול. ולא ראיתי לדעתי מקום לקושיא של הטור ולא תי' כלום וצ"ע רחב בדינים אלו:

It is my opinion that if the stakes were actually hammered into the ground, then it was mechubar mamash. If it was mechubar mamash, then the Gemara in Shabbos is saying that Mechubar Mamash is mekabel Tumah, and it doesn't make sense to say that כיון דכתיב בי' על פי ה' יחנו ועל פיו יסעו חשיב קבוע. Sure, al pi Hashem makes it super mechubar. But it's not more mechubar that mechubar mamash.

The Baal HaTurim must hold that the Yerios were not really mechubar. That's why they would be susceptible to Tumah if not for the unique status of מחובר מחמת דין "על פי השם"  The Gemara in Shabbos is assuming they were just weighted at the edges, and such an ohel is mekabel Tumah. It so happens, according to the Baal HaTurim, that this particular ohel was not mekabel tumah, but any such type of ohel would be mekabel tumah, so the drasha in Shabbos is valid. If the Baal HaTurim held that the Yerios were hammered into the ground, his teretz would not make sense.  Mechubar is mechubar.

The Minchas Chinuch assumed that they were hammered into the ground, and if the Gemara in Shabbos says that an ohel like the Mishkan is mekabel Tumah, then the Mishkan itself must have been mekabel Tumah despite being mechubar.  Apparently, the idea that they became Tamei does not bother the Minchas Chinuch.

As I said, this seemingly trivial issue actually is pivotal in several other machloksim among the Rishonim. I'm planning on at least three more installments, but each should be independently understandable.

Vayakhel and Pekudei Parsha Questions

1. The brass altar in the courtyard is described as being "five amos long and five amos wide, square." The golden altar in the Heichal is "one ama long and one ama wide, square." The description "square" appears to be unnecessary. If all sides are equal, it's a square. What would we think if it wasn't described as being square? This pertains to practical halacha, because we have an oral tradition from Sinai that our Tefillin must be square, similar to the altars.
"Square" teaches geometric perfection of 90 degree corners and straight lines, so if it is a rhombus, or or there is a nick on the edge, it would be passul. The Meshech Chochma and Netziv in Ki Sisa 27:1 say additional answers regarding where the ribu'a has to begin and the application to the Mizbei'ach in the Mikdash which had different dimensions.

2.  If something has been used personally, can it be donated and used in the Mishkan?
From the Mar'os HaTzovos and the jewelry, yes, but only if it undergoes a significant physical change. See Magen Avraham OC 147 sk 5, אם שינה צורתן. But see Rav Hirsch here regarding the Kiyor.

3. What words in our parsha indicate that a mental resolution to give charity cannot be retracted and creates a legal obligation, and why do you think this applies uniquely to hekdesh/tzedakah.

Nediv Lev.  יו”ד סימן רנח, סעיף יג. Why? You’re on your own.

4. On the basis of a close similarity of its name, some scholars believe that one of the ingredients of the Anointing Oil was Cannabis. Which ingredient do you think that was?
Kenei Bosem. I'm not making this up. There are convincing reasons to believe this is the case.

5. If one only has enough for one candle, the Shabbos candle takes precedence over any other, including Chanuka. This is because of the vital importance of Shalom Bayis. On other days of the week, Chanuka takes precedence over Shalom Bayis. Apparently, avoiding friction on Shabbos is of greater importance than at any other time of the week. What passuk indicates that this is so.לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת
See Gittin 52b about the Sattan instigating fights between a married couple every erev Shabbos and Reb Meir's intevention. 
See Shla'h Shabbos Ner Mitzva 32, where he says

 ועל כן עבירה כפולה היא מי שמראה כעס בשבת וכבר נתנו סימנים לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת והוא אש המחלוקת וחימום הכעס 

and Chasam Sofer there in Gittin and Shaarei Ora I Ki Sisa.

6.  Moshe and Betzalel were required to give a precise accounting. For every penny they were given, they had to say "This is what I used it for." This was a public accounting given to Klal Yisrael, and it was presented in a fashion that the Jews all said "Well done. You used it all just as it ought to have been used."  After 120 years, when you come to the Olam Ha'Emes, you're going to undergo a Din v'Cheshbon. This Din v'Cheshbon will be like the cheshbon of Moshe and Betzalel in Parshas Pekudei. You are going to be asked, "You were given the ability to walk, to talk, to see, to feel, to think, to influence others, you were given intellectual and emotional gifts above others. What did you do with these precious gifts? You are now going to tell us exactly how you used your gifts, how you spent your time and money." It's not enough to convince yourself that you did the right thing. You're going to have to show the court that you did the right thing, Rochel Bitcha Haketana. Each one of us was given a Tafkid, and the tafkid involves בין אדם למקום, and בין אדם לחבירו, and בין אדם לעצמו. How do you think you're going to do when you leyn your personal Parshas Pekudei?
Inspired by Kol Rom I beginning of Pekudei.

The Four Crowns in the Mishkan

In Teruma and Tetzaveh, Rashi points out that three keilim had gold crowns: the Shulchan, the Golden Mizbei'ach, and the Aron haKodesh.  Rashi says that these three zeirim/crowns correspond to the three crowns mentioned by Rav Shimon in Avos 4:13 the crowns of Royalty, of Kehunah, and of Torah. (Aron, see Rashi 25:11; Shulchan, 25:24; Mizbei'ach, 30:3.)

שמות רבה לד ב

 א"ר שמעון בן יוחאי: ג' כתרים הם, כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה. כתר מלכות זה השלחן דכתיב בו "זר זהב סביב". כתר כהונה זה המזבח דכתיב בו "זר זהב סביב". וכתר תורה זה הארון דכתיב בו "זר זהב". 

and

במדבר רבה ד סוף סימנים יג יד 

רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר  שם טוב עולה על גביהן. מעשה הארון כנגד בעלי תורה ... מעשה השולחן כנגד מלכות בית דוד ... מזבח הזהב כנגד כתר כהונה ... מעשה מנורה כנגד בעלי שם טוב , שנאמר: טוב שם משמן טוב, ולכך היו כל כליה עמה בבגד תכלת שכתר שם טוב על גביהם

 אבות פרק ד משנה יג 

רבי שמעון אומר: שלשה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. וכתר שם טוב עולה על גביהן.   

(Reb Shimon=Reb Shimon bar Yochai.)

Yoma 72b

אמר רבי יוחנן שלשה זירים הן, של מזבח, ושל ארון ושל שולחן

Rashi says in Yoma there,

שלשה זירין נעשו בכלי הקודש. של מזבח סימן לכתר כהונה ושל ארון סימן לכתר תורה ושל שולחן סימן לכתר מלכות, שהשולחן הוא סימן לעושר מלכים

Many mefarshim ask, where is the fourth crown?  If, as the Mishna in Avos says, the greatest crown is that of Shem Tov, why is that crown not found in the Mishkan?  And now that the Medrash in Bamidbar says that the Menora represents that crown, why did the Menorah not have any crown? If the symbolic crown appeared on the Shulchan, the Mizbei'ach, and the Aron, why did the Menorah have no crown at all?

There are many teirutzim to this question, beginning with the Maharal in Derech Chaim in Avos.  But the ellipsis is obvious and clearly intentional, and so I think it deserves a simple and satisfying answer. (H. L. Mencken once wrote that "For every complex problem there is an answer that is clear, simple, and wrong."  Unlike most such answers, I think this one is good.)

A כתר-זיר-crown is a symbol of greatness.  By placing a crown on top of a person or a thing, you express its glory. But it is only a symbol.  What a crown expresses is splendor, a shine.  In fact, the idea of a crown is most fundamentally expressed in Iyov 29:2-3, 

מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני.  בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך

There, we see the crown as a halo, a ring of light.  That is a true crown, symbolically expressed by placing a gold crown on one's head.  In fact, the words   זהב  and זיב , gold and shine, are basically the same.  We use gold to represent and produce a zohar/ziv.  In the same way, the words זר  and  זוהר are essentially the same- a crown, and a shine.  The purpose of the זר is to represent and embody a זוהר.

But the Menorah did not need a symbolic crown.  The purpose of the Menorah was to cast light, and that light is an inherent crown.  The Menorah, which represented the Keser Shem Tov, did not need a golden crown.  It did not need  זהב, because it had  זיב , and it did not need a זר because it had a  זוהר , and it did not need a קרן של זהב because it had  קרני אור.  It did not need a crown, because it had a Corona. When you have a halo, it doesn't make any sense to wear a crown.

After Mattan Torah, the members of Klal Yisrael had עדיים, crowns of glory, which they had to give back after the Eigel.  But Moshe, as far as I know, did not have any עדי.  He had Karnei Ohr, and he didn't need any עדיים.

One last thing. An answer as simple as this will often evoke the reaction that it is so obvious that everyone knows it without being told.  If,you feel that way, why don't you ask someone the question.  "If" they don't give this answer immediately, tell them to think about it for a while and come back to you with an answer.  Then you'll see how obvious it is.  The only criticism I accept on this answer is that it doesn't offer anything meaningful from a hashkafa or chochma standpoint.  It's just a simple fact.

But one question does remain.  Assuming that the light of the menora is the crown that corresponds to the Keser Shem Tov, why is the menorah and its light the best metaphor for that Keser?  The shulchan, the mizbei'ach, the Aron, are obviously appropriate.  But what is it about the Menorah that corresponds davka with Keser Shem Tov?

My initial response is that without the light of the Menorah/Shem Tov, the other kesarim remain in the dark and lose their significance. What good is a Talmid Chacham without Da'as? Or a Kohen that is unpleasant and unsympathetic? Or a King that walls himself off in his Versailles?  Only when they have a shem tov can their other qualities become an additional crown.

I'm open to suggestions.

Vayakhel, Shemos 35:3. Do Not Tell This To Your Children

Many years ago, on a Yomtov, I had finally cornered one of my sons and he was about to get the punishment he had earned. He said to me, Daddy, you can't patch me today, it's Yomtov!

Whether it was the cleverness, or the coolness in the face of doom, he got away with it. This week, I discovered that he was probably right.

One difficult passuk in our parsha has elicited some very different explanations.  In Shemos 35:3, it says לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.  The problem is that lighting fires is one of the 39 melachos, so why does the Torah single it out.  The Gemara Shabbas 70a and Yevamos 6b brings a machlokes Tanaim as to what the passuk teaches.  הבערה ללאו יצאת דברי רבי יוסי ר' נתן אומר לחלק יצאת.  Reb Yosi says that unlike other melachos on Shabbos that are capital crimes, lighting fires is a lesser aveira and only gets Malkos.  Reb Nassan says that if not for this passuk we would have thought that the punishment for Chillul Shabbos only applies when one does all 39 melachos.  This singling out of one the melachos shows us that each and every melacha is independent of the others both for punishment and for korbanos. This machlokes Tanaim appears and is used numerous times in Shas.

The Gemara in Yevamos 6b addresses the end of the passuk (בכל מושבותיכם) and uses it for an additional drasha.  You might think that a person awaiting capital punishment might be executed on Shabbos (because of a kal vahomer from the avodah,) so this passuk tells us that Beis Din is not allowed to execute a criminal on Shabbos.

 דתנא דבי רבי ישמעאל לא תבערו אש בכל מושבותיכם מה ת"ל מה ת"ל אי לרבי יוסי ללאו אי לר' נתן לחלק דתניא הבערה ללאו יצתה דברי ר' יוסי רבי נתן אומר לחלק ואמר רבא תנא מושבות קא קשיא ליה מושבות מה ת"ל מכדי שבת חובת הגוף היא וחובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בח"ל מושבות דכתב רחמנא בשבת למה לי משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפי שנאמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת שומע אני בין בחול בין בשבת ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממיתת ב"ד או אינו אלא אפילו מיתת ב"ד ומה אני מקיים והומת בחול ולא בשבת או אינו אלא אפילו בשבת ת"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ולהלן הוא אומר והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה מושבות האמורים להלן בב"ד אף מושבות האמורים כאן בב"ד ואמר רחמנא לא תבערו 

The Rambam (Lavin 322) enumerates this as an independent issur lav that counts towards the taryag mitzvos.  In the Yad, Shabbos 24:7, he says that it even prohibits Malkos. Similarly, the Chinuch in 113 counts it as a separate mitzvah.

The Minchas Chinuch asks that just because the Torah prohibited capital punishment on Shabbos does not make it a separate lav.  All that does is remove the hetter we might have applied based on the Kal Vachomer.  Now that you have the passuk, all you know is that the general issur of Shabbos applies here.  How does that make it a new lav?  And he brings another question from the Magen Avraham in 339 sk3, who asks on the Rambam, what issur of chillul Shabbos is transgressed when you give malkos?  The Magen Avraham suggests that Malkos causes bruising, which is chillul Shabbos.

But I saw that Reb Berel Povarsky (Bahd Kodesh here) answers both questions, and it's hard to disagree with him.  He notes that the Chinuch ends by saying that

משרשי המצוה. שרצה השם יתברך לכבד היום הזה שימצאו בו מנוחה הכל, גם החוטאים והחיבים.

The "root" of the Mitzva is that Hashem wants to honor this day, that the guilty and the sinners too will find rest.  The point is that it is a new issur, the issur for Beis Din to punish on Shabbos.  Basically, the Magen Avraham's question answers the Minchas Chinuch's question.  It's not merely a removal of a kal vachomer based hetter, it creates a new issur.  That issur has nothing to do with whether some melacha is being transgressed.  It's a new issur of punishing on Shabbos.

(I should point out that the Magen Avraham himself suggests this as a second teretz-

כתב הרמב"ם פכ"ד אין עונשין בשבת שאע"פ שהעונש מ"ע אין דוחה שבת כיצד הרי שנתחייב מיתה או מלקות אין מלקין שנאמר לא תבערו אש וה"ה לשאר עונשין וכתב המ"מ שמנאה הרמב"ם במנין המצות ע"כ ובאמת במנין המצות סי' שכ"ב משמע דוקא בדבר שיש בו חילול שבת אסור מדאורייתא וכ"מ בגמ' שבת דף ק"ו גבי הבערה ע"ש ואפשר דבמלקות נמי איכא חילול שבת כגון שעושה חבורה וצ"ע ואפשר דמרבוי דקרא דבכל מושבותיכם נפקא לן שאין דנין כלל וצ"ע בסנה' דף ל"ה משמע דוקא בדבר שיש בו חילול שבת וכ"מ בתו' שם ודיני ממונות אין דנין גזירה שמא יכתוב:)

The problem with this pshat, and the obvious reason the Minchas Chinuch and the Magen Avraham did not assume it, is that it is strongly implied in the Gemara that the reason Beis Din is not ma'anish is because of the chillul Shabbos aspect, as the Magen Avraham points out.  To improve Rav Povarsky's pshat, I would add that the Chinuch and the Rambam learned that the limud is not that we should ignore the kal vachomer and reinstate the general rule of issur chillul shabbos.  The limud is that the kal vachomer that would be mattir is really true, and Retzicha would be docheh Shabbos BUT ONLY IF THERE WOULD BE A DIN OF BEING MA'ANISH ON SHABBOS.  The chiddush of the drasha is that THERE IS NO DIN OF BEIS DIN BEIN MA'ANISH on Shabbos, and mimeila there is no kal vachomer, and that's why it's not docheh. Now that this is the case, of course it's a new mitzvah.

If anyone sees R Povarsky, please let him know that I dramatically improved his vort.

(Or the Rambam is going with the Yerushalmi Sanhedrin 4:6 that makes a general statement of "ein danin."

מה אם עבודה שדוחה שבת רציחת מצוה דוחה אותה שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות שבת שהעבודה דוחה אותה אין דין שתהא רציחת מצוה דוחה אותה.  ר' לא בשם ר' ינאי מיכן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת מאי טעמא נאמר כאן בכל מושבותיכם ונאמר להלן והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה להלן בבית דין הכתוב מדבר אף כאן בב"ד הכתוב מדבר)

I said this over at the Kiddush this morning, and Rav Yitzchak Resnick said (implied) that I should be ashamed of myself if I think this is a chiddush.  After all, the Ramah in OC 291:2 says, (based on many Medrashim and the Zohar that the fires of Gehenom do not burn on Shabbos,)  (The Rama says something very similar in 295 regarding Maariv motzei Shabbos.)

יש אומרים דאסור לשתות מים בין מנחה למעריב בשבת דאז חוזרות הנשמות לגיהנם ועל כן אין לאכול סעודה שלישית בין מנחה למעריב אלא יאכל אותה קודם מנחה (תוספות והרא"ש ומרדכי פרק ערבי פסחים)

If the fires of Gehinom themselves don't burn on Shabbos, is it not obvious that the din menucha on Shabbos mandates that even resha'im are not punished?

I have to admit that R' Yitzchak is probably right.  And so was my son, so many years ago. The truth is, it's pashut that he was right on Yomtov, because there's a din of simcha, and by punishing him I would be over on a bitul asei.  But there is no din of simcha on Shabbos.  (see note)  Now, as it turns out, he was right both for Yomtov and for Shabbos.  If Beis Din cannot give Malkos, when the Malkos is a din deoraysa, and was earned according to the psak of Beis Din, Kal Vachomer a parent can't give a child a patch on Shabbos.


UPDATE: Not only is R Yitzchak right, but I a friend sent me a video in which the speaker quotes a Chidah that uses our passuk to refer to the fire of Gehinom, but he says it doesn't stop burning unless the person himself was shomer Shabbos, and that the Baal HaTurim also makes the connection.  Not at all my style, much too earnest.  But you might like it.  https://youtu.be/Ho-RhOHACTA

Note: R Abbie Jakubovic is giving me a hard time in the comments about my statement that there is no din of simcha on Shabbos.  He has excavated a number of mekoros that seem to say that there is. I say that they are all mezuyaf or ta'us sofrim. Or that when they say "simcha" they don't really mean simcha, which even AJ admits is likely, nay, undeniable.

R Avi Lencz strengthens R Abbie's suggestion that while there might be a din simcha on Shabbos, it is not the same as the din of simcha that we find on Yomtov.  He directs us to a discussion on this topic from R Wahrman in the Oros HaShabbos.  He uses it to show a difference between the simcha of Yomtov and the simcha of Purim, but the idea applies just as well to Shabbos- that the kind of simcha on Shabbos is just another way of describing Oneg, which is very unlike the simcha of Yomtov. R Avi's take on it is 

אולי י"ל דשמחה דחג ויו"ט הוא דין בהיו"ט עצמו, דצריך לשמוח בעיקר היות היום יו"ט. משא"כ שבת הוי שמחה במה שהוא יום של הארת מלכותו ית', וכלשון "ישמחו במלכותך."

R Abbie just sent me the Sifri in Behaaloscha and the Netziv there.  Yasher Koach.

The Sifri says 

וביום שמחתכם ובמועדיכם. אלו שבתות.

The Netziv there (next page middle of column) says very something that fits in here very nicely:

 ועי׳ שבועות ד׳ ט״ו כ׳, וביום הקימו כר דייק ג״כ מיתור דוביום. להכי דריש אלו שבתות דיש בו שירה כדתנן בסוכה פ״ה ובמוספין היו מוסיפין עוד תשע ותני שם ד נ״ה יכול כשם שתוקעין על שבת בפ״ע כו', ומשתמע מביום שמחתכם דאע״ג שאין בו מצות שמחה אלא עונג, מכ״מ יש בו שמחת הנפש. וע״ז סמכו לתקן בתפלה ישמחו במלכותך. עי׳ ב״י או״ח סי׳ רפ״א בשם רב כהן צדק. והוא עשה״כ נכון כסאך מאז וגו', דאע״ג שכבר מלך כשני כדאי׳ ברה״ש ל״א, ובששי מלך על כל בריותיו ע״ש, מ״מ לא הי׳ כסאו שלם עד שנגמר מלאכת שמים וארץ. וזהו ביום השביעי התעלה וישב על כ״כ. וע״ע ירוש׳ מגילה פ״א והובא כר״ן שם, ויעשו אותם בשבת, א״ל לעשות אותם ימי משתה ושמחה, את ששמחתו תלוי בב״ד, יצא זה ששמחתו תלוי בי״ש, היינו שמחת מלכות שמים.

Update March 2021

I realized that if the din of simchas yomtov makes it assur to get married because of ein mearvin, then kvbbshkv that it's assur to be mevateil beyadayim.