Questions for Yisro

 1.  The Medrash says that Hashem offered the Torah to each nation and they refused. But when Hashem made the offer, He told them about a mitzvah or issur that was totally incompatible with their nature. So how is it fair that we are favored for accepting the Torah? Was there anything we had to do that was totally contradictory to normal Jewish national behavior?

2.  There seem to be two warnings to stay back from Sinai, one to hold back physically and one to hold back intellectually from trying to understand things beyond the abilities of our human minds. Where are these two warnings.

3.  Two times people are described as Kohanim but are not really what we call Kohanim.3.  Two times people are described as Kohanim but are not really what we call Kohanim.

4.  Find a source for the halacha that when you see a place where a miracle happened to Klal Yisrael you should make a bracha.

5. Find a conversation about whether the right to file directly with the highest court (original jurisdiction) should depend on whether large sums are involved, or whether the case involves difficult questions of law, irrespective of the amount at issue. 

6. Many people shukel when they learn Torah. This is essentially unique to us Jews. And even Jews do not shukel when they study physics or read Shakespeare. Where do we find a source for shukelling when learning Torah?

7. What is the eighteenth bracha in Shmoneh Esrei?  "Modim," of course, because Shmoneh Esrei has nineteen brachos. How many commandments are there in the Ten Commandments?  The Torah calls it  עשרת הדברים (or in Chazal עשרת הדיברות,) but how many Mitzvos are there in the ten Dibros.

Alternative: We all call it the Ten Commandments. Even Artscroll calls it The Ten Commandments. Why is that a bad description? What should it be called?

8. Two times birds are mentioned in the parsha.

9. When a law is given in the Torah, and it is obvious that the commandment is because of a specific circumstance, does the law automatically become void when that circumstance no longer exists? Or do you need another statement saying that "When that circumstance no longer exists, the issur is removed."

10. Most of the mitzvos in the Aseres HaDibros involve action. How many of the Mitzvos in the Aseres HaDibros are speech, how many are thought. 

Or, name a mitzva of speech and an issur of speech: a mitzva of thought and an aveira of thought.  (Thought is problematic, so it's probably better to just ask about speech.)

11.  Chazal tell us that keeping the Mitzvos is more meaningful in the Land of Israel. Is this true for מצוות שכליות, Mitzvos that are based on universal ethics?

12.  What is the first mitzva given after the Aseres HaDibros.

13. The Gemara (חגיגה כ'ז ע'א) says that the family table, where you say words of Torah, and host travelers and people who need your friendship, brings blessing and forgiveness to the family. Why is there is a minhag to take knives off of the table during bentching?

 

 

 

1.  The Medrash says that Hashem offered the Torah to each nation and they refused. But when Hashem made the offer, He told them about a mitzvah or issur that was totally incompatible with their nature. So how is it fair that we are favored for accepting the Torah? Was there anything we had to do that was totally contradictory to our national culture?

------Yes. We were told to stay behind the rope and not push our way on to Har Sinai, the equivalent of "Please do not stand up before the seat belt light goes off."

2.  There seem to be two warnings to stay back from Sinai, one to hold back physically and one to hold back intellectually from trying to understand things beyond the abilities of our human minds. Where are these two warnings.

19:12

והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו כל הנגע בהר מות יומת

19:21

ויאמר ה' אל משה רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב

The Chasam Sofer  says

והגבלת את העם סביב לאמר י'ל דהיינו הגבלה גשמיות לבלי ילכו בגופם אל ההר ועדיין לא הוזהרו על ההגבלה רוחניות מבלי יעיינו ויציצו יותר מהראוי. ולפע״ד היינו דבשעת עליית מרע״ה ביום השלישי אמר לו  הקב״ה רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות זה הוא אדהרה אחא מההצצה שכלית לחשוב מחשבות שאינם ראויים או אפילו ראיית עין ממש ע'ד ויחזו את אלהים ..... שיהיו עינינו הגשמיות רואים מה שאי אפשר לצייר

See, similarly, the Rambam in Moreh 1:5

כאשר החל ראש הפילוסופים לחקור ולעשות מופתים בעניינים עמוקים מאד, אמר מתנצל דבר, זה עניינו: שאין ראוי למעיין בספריו שייחסהו במה שיחקר עליו לעזות, או היותו משתבח ומתפאר והורס לדבר במה שאין ידיעה לו בו, אבל ראוי שייחסהו לזריזות והשתדלות בהמציא והעמיד אמונות אמיתיות כפי יכולת האדם.  כן נאמר אנחנו, כי צריך לאדם שלא יהרס לזה העניין העצום הנכבד מתחילת המחשבה, בלתי שירגיל עצמו בחכמות ובדעות, ויזקק מדותיו זקוק רב, וימית תאוותיו ותשוקותיו הדמיוניות.  וכאשר יבין הקדמות אמיתיות וידעם, וידע דרכי ההקש ועשות המופת, וידע אופני השמירה מהטעאות השכל, אז יקדים לחקירה בזה העניין.  ולא יגזור בתחילת דעת שיעלה בלבו, ולא ישלח מחשבותיו תחילה וישליטם להשגת הבורא. אבל יבוש וימנע ויעמד, עד שיעלה ראשון ראשון.  ועל זה נאמר: "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה, פָּנָיו, כִּי יָרֵא, מֵהַבִּיט אֶל-הָאֱלֹהִים" (שמות ג, ו) – מחובר למה שיורה עליו הנראה, מפחדו להסתכל באור הנראה, לא שהשם ישיגוהו העיניים יתעלה מכל חיסרון עילוי רב.  ושובח לו עליו השלום הדבר הזה. והשפיע עליו האל יתעלה מטובו מה שחייב לו, שנאמר בו: "וּתְמֻנַת יְהוָה יַבִּיט" (במדבר ח, יב) - וזכרו החכמים ז"ל, כי זה גמול להסתירו פניו תחילה "מֵהַבִּיט אֶל-הָאֱלֹהִים" (שמות ג, ו).  אמנם אצילי בני ישראל הם הרסו ושלחו מחשבותם והשיגו, אבל השגה בלתי שלמה, ולזה אמר עליהם: "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כד, י); ולא אמר, ויראו את אלוהי ישראל לבד. כל כלל המאמר אינו רק לדקדק עליהם ראייתם, לא לתאר איך ראו.

3.  Two times people are described as Kohanim but are not really what we call Kohanim.

------Yisro is called “kohein Midyan,” and the nation is called “Mamleches Kohanim.”

In 19:22 it says וגם הכהנים הנגשים אל־יהוה יתקדשו פן־יפרץ בהם יהוה, first of all, there’s a machlokes Rebbi and RYBK (Zevachim 115a) whether it means bechorim, who at that time had the kahuna, or Nadav and Avihu, who were made kohanim at that moment. But for sure it does not mean all the sons of Aharon, like it usually does. 

4.  Find a source for the halacha that when you see a place where a miracle happened to Klal Yisrael you should make a bracha.

------18:10

ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה

See San 94, Brachos 54

5. Find a conversation about whether the right to file directly with the highest court (original jurisdiction) should depend on whether large sums are involved, or whether the case involves difficult questions of law, irrespective of the amount at issue. 

------18:22. 

 Yisro:

ושפטו את־העם בכל עת והיה כל הדבר הגדל יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך

18:26

Moshe:

ושפטו את העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטן ישפוטו הם

Based on Sanhedrin 8a, from my father zatzal. 

 

------6. Many people shukel when they learn Torah. This is essentially unique to us Jews. And even Jews do not shukel when they study physics or read Shakespeare. Where do we find a source for shukelling when learning Torah?

20:15

וכל־העם ראים את הקולת ואת הלפידם ואת קול השפר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחק

הסולם על ספר הזהר

פנחס קי״ד

קמנא ואזלנא ותוקפא וכו': קמנו והלכנו. ותקפו של חום השמש היה חזק ביותר, והיה מיצר לנו בדרך. ראינו אילנות במדבר ומים תחתיהם. ישבנו תחת צלו של אילן אחד במדבר. שאלתי אותו, את ר"ש, מה זה, שכל עמי העולם אינם עושים נענוע, אלא ישראל לבדם, כשעוסקים בתורה הם מתנענעים לכאן ולכאן, מבלי שלמדו זה מאיזה אדם בעולם. ואינם יכולים לעמוד על עמדם. 

 פנחס קט״ו

אמר לי אדכרתן וכו': אמר לי, הזכרתני דבר עליון, ובני אדם אינם יודעים ואינם משגיחים. ישב מעט ובכה. אמר אוי לבני אדם שהולכים כבהמות השדה, בלי תבונה. בדבר זה בלבד ניכר בין נשמות הקדושות של ישראל לנשמות שאר העמים עכו"ם, נשמות ישראל נגזרו מנר הקדוש הדולק, שהוא המלכות, שכתוב, נר ה' נשמת אדם, ונר הזה בשעה שנדלק מן התורה העליונה, שהיא ז"א, אינו שקט האור עליו אפילו רגע. וז"ס אלקים אל דמי לך. הכתוב על המלכות. וכעין זה כתוב על הנשמות, המזכירים את ה' אל דמי לכם. דהיינו אין שקט לכם. אור הנר כיון שנתאחז בפתילה, אותו האור אינו שוקט לעולם, אלא האור מתנענע לכאן ולכאן, ואינו שוקט לעולם.

 ספר אבודרהם: ונהגו ישראל להתנועע בשעה שקורין כי כשנתנה התורה נרתעו כלם שנאמר (שמות כ' טו') וירא העם וינועו וכתיב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך להודיע כי הוא וכל עצמותיו עסוקים יחד להלל ולשבח לשם.

הרמ"א (או"ח סימן מח' א'): ונהגו המדקדקים  להתנועע בשעה שקורין בתורה, דוגמת התורה שנתנה ברתת, וכן בשעה שמתפללים, על שם: כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (תהילים לה' י').

 משנה ברורה: ויש פוסקים שחולקין על זה ואומרים דבתפלה אין להתנענע ורק בפסוקי דזמרה וברכת קריאת שמע, ולימוד התורה אפילו שבעל פה המנהג להתנענע.

מגן אברהם: ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. והכל לפי מה שהוא אדם, אם מכוין היטב על ידי תנועה יתנענע, ואם לאו יעמוד כך ובלבד שיכוין לבו. 

7. What is the eighteenth bracha in Shmoneh Esrei?  "Modim," of course, because Shmoneh Esrei has nineteen brachos. How many commandments are there in the Ten Commandments?  The Torah calls it  עשרת הדברים (or in Chazal עשרת הדיברות,) but how many Mitzvos are there in the ten Dibros.

Alternative: We all call it the Ten Commandments. Even Artscroll calls it The Ten Commandments. Why is that a bad description? What should it be called?

------Fourteen, according to the Chinuch in Yisro:

1 כה; מצות האמנה במציאות השם

2 כו; שלא נאמין באלה בלתי ה' לבדו

3 כז; שלא לעשות פסל

4 כח; שלא להשתחות לעבודה זרה

5 כט; שלא לעבוד ע"ז במה שדרכה להעבד

6 ל; שלא לשבע לשוא

7 לא; מצות קדוש שבת בדברים

8 לב; שלא לעשות מלאכה בשבת

9 לג; מצות כיבוד אב ואם

10 לד; שלא להרג נקי

11 לה; שלא לגלת ערות אשת איש

12 לו; שלא לגנב נפש מישראל

13לז; שלא להעיד בשקר

14 לח; שלא לחמד

But if you combine all the dinim of kefira/avoda zara (2, 3, 4 and 5,) and the two dinim of Shabbos (7 and 8,) you can call the ten Dibros ten Mitzvos. For halacha purposes, they are totally independent. Ten Dibros, fourteen Mitzvos.

 

8. Two times birds are mentioned in the parsha.

------Tzipora and על כנפי נשרים

However: 

See Igros OC IV 66

ומה שמשמע ממכתבך ששם צפרה הוא מלשון צפור לא מסתבר אלא יותר נוטה שהוא מלשון השקפה ומלשון נהורא אך שאיכא גם רמז לצפור, וגם שם פיגא אינו שייך לפיגל אלא כשהוא קצור לשם פיגל אבל כשנקראת פיגא אינו ענין לשם פיגל והוא מכוונה אחרת שלא ידוע לנו מקור שם זה.‏

and there's' this

מובא בעלון "כאיל תערוג" (גליון 118, עמ' 2) דנשאל הגראי"ל שטיינמן בענין שידוך, שלאמא קוראים "צפורה", ולבחורה קוראים "פייגל" [שזה באידיש "צפורה"]. ואמר הגראי"ל,דכיון שלא מכירים אותה בשם "צפורה", יש להקל דנחשב כב' שמות (צדיק כתמר יפרח)

Still, everyone agrees, as clear in Medrashim, that the name Tziporah is at least a remez to birds.

 

9. When a law is given in the Torah, and it is obvious that the commandment is because of a specific circumstance, does the law automatically become void when that circumstance no longer exists? Or do you need another statement saying that "When that circumstance no longer exists, the issur is removed."

------Beitza 5b

מכדי כתיב גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא במשוך היובל למה לי, שמע מינה דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו, 

Rashi there says it we would know the hetter from the passuk by the luchos sheniyos that says ההר ההוא which is mashma 'because of its kedusha.' 

מכדי כתיב - בלוחות האחרונות ואיש לא יעלה עמך וגו' (שמות לד). מסיפיה דקרא יליף אל מול ההר ההוא, כל זמן שהוא בהויית קדושתו, שהשכינה עליו, אסור. אבל נסתלק שכינה מותר שמעינן ממילא. למה ליה לאדכורי שריותא בהדיא בלוחות הראשונות ולמימר נסתלקה שכינה המה יעלו? והלא לא נסתלקה שכינה ממנו מיום מתן תורה עד אחד בחדש שהוקם המשכן ועד בעשרים באייר שנעלה הענן, והיה לו ללמוד היתר כשמסתלק מאל מול ההר ההוא. ובמסכת תענית (דף כא:) נמי מההוא קרא ילפינן דתניא רבי יוסי אומר לא מקומו של אדם מכבדו אלא הוא מכבד מקומו שכל זמן שהשכינה היתה בהר אמרה תורה גם הצאן והבקר אל ירעו וגו' נסתלקה שכינה אמרה תורה במשוך היובל המה יעלו בהר. הלכך למה ליה לכתוב בהדיא המה יעלו, ולא אישתרי ממילא מדוקיא דההר ההוא. ש"מ צריך מנין אחר להתירו כו':

But for our purposes, Tosfos there says it's just a svara. Why was it assur? Obviously, the issur was because of the presence of the Shechina. If the Shechina is no longer there, the issur should automatically go away. But it did not.

מכדי כתיב גם הצאן והבקר אל ירעו וגו'. פירוש מכדי כתיב אל מול ההר ההוא דמשמע כל זמן שהוא בהוייתו בקדושה ששכינה שרויה עליו דוקא אסור אבל נסתלקה שכינה מותר וא"כ במשוך היובל למה לי וא"ת והא אל מול ההר ההוא בלוחות אחרונות כתיב ובמשוך היובל נאמר קודם לכן בלוחות הראשונות ואי לא במשוך היובל לא שמעינן שריותא בלוחות הראשונות ופירש בקונטרס שלא נסתלקה שכינה ממנו מיום מתן תורה עד יום שהוקם המשכן ועד בעשרים באייר בשנה השנית שנעלה הענן וא"כ שריותא דבמשוך היובל לא הוי עד שנה שניה ואז נאמר כבר אל מול ההר ההוא דמשמע מינה שריותא כדפי' כך שיטת הקונטרס ודוחק הוא דהא במשוך היובל משמע שגם בו ביום דמתן תורה הותרו לעלות כשימשוך היובל שלא היו קולות רק בלוחות הראשונות בסיון וא"כ ליכא למימר שריותא דבמשוך היובל לא היה עד השנה שניה ועוד כיון דמההוא משתמע היתר בהדיא כדפרי' א"כ אין צריך מנין אחר להתירו מידי דהוה אחרמות לאחר הזמן כדפרישית לעיל לכן נראה לי ה"פ ת"ש במשוך היובל וכו' למה לי והלא בלאו הכי יש להתיר מסברא דהא לא אסר להם לעלות אלא משום שכינה וא"כ ממילא משתריין כשנסתלקה השכינה והא דקאמר מכדי כו' זהו שלא תאמר דבמשוך היובל אתי למשרי כשיפסקו הקולות אע"פ שלא נסתלקה שכינה עדיין והאי התירא לא הוה שמעינן ממילא מסברא והשתא לא תפשוט מידי הא לא אפשר לומר דמכדי כתיב גם הצאן והבקר אל ירעו בלוחות האחרונות אע"פ שלא היה שם קולות ומסתמא ה"ה נמי בדברות הראשונות שנאסרו כל זמן ששכינה בהר אפילו כשיפסקו הקולות כמו באחרונות א"כ במשוך היובל לא בא להתיר (אלא) כשיפסקו הקולות (. שנסתלקה) שכינה והאי התירא שמעינן ממילא מסברא אלא שמע מינה שצריך מנין אחר להתירו:

19:12

והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו כל הנגע בהר מות יומת

19:20

לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר

 

10. Most of the mitzvos in the Aseres HaDibros involve action. How many of the Mitzvos in the Aseres HaDibros are speech, how many are thought. 

Or, name a mitzva of speech and an issur of speech: a mitzva of thought and an aveira of thought.  (Thought is problematic, so it's probably better to just ask about speech.)

----Speech: 

לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא

זכור את יום השבת לקדשו

  לא תענה ברעך עד שקר

 

Thought:

אנכי יהוה אלהיך if it is a mitzva leida u'l'haamin and not an introduction.

לא יהי͏ה לך אלהים אחרים

 לא תחמד (Not really true in Parshas Yisro. Certainly not according to the  Rishonim that לא תחמד involves actual purchase by harassment, based on BM 5b and a Mechilta. Example: Rambam GvA 1:9-10,

כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חברו או דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביר עליו ברעים והפציר בו עד שלקחו ממנו אף על פי שנתן לו דמים רבים הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר (שמות כ יד) (דברים ה יח) "לא תחמד". ואין לוקין על לאו זה מפני שאין בו מעשה. ואינו עובר בלאו זה עד שיקח החפץ שחמד. כענין שנאמר (דברים ז כה) "לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך". חמוד שיש בו מעשה:   

כל המתאוה ביתו או אשתו וכליו של חברו. וכן כל כיוצא בהן משאר דברים שאפשר לו לקנותן ממנו. כיון שחשב בלבו היאך יקנה דבר זה ונפתה בלבו בדבר עבר בלא תעשה שנאמר (דברים ה יח) "לא תתאוה" ואין תאוה אלא בלב בלבד:

According to them, only Lo Tis'aveh in Devarim is thought. 

And even according to the Rishonim that lo tachmod and lo tis'aveh are synonymous, like Rashi Devarim 5:18 and Smag Lahvin 158, I think they mean that both are not assur without a maaseh. You can't ignore the Gemara in BM.)

 to some extent, kibbud av v'eim might belong in both.

 

11.  Chazal tell us that keeping the Mitzvos is more meaningful in the Land of Israel. Is this true for מצוות שכליות, Mitzvos that are based on universal ethics?

------Yes. 20:12

כבד את־אביך ואת־אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר־יהוה אלהיך נתן לך 

Netziv here- 

בא המקרא בזה ללמדנו עיקר גדול. דכבר כ׳ הרמב״ן בפרשה תולדות ובכ״מ שהתורה ומצותיה אע״ג דמצות שאין תלויות בארץ נוהגות אפי׳ בחו״ל. מכ״מ מיוחדות המה יותר בא״י. וע״כ נקראת תורת אלהי הארץ. והדבר מובן שלפי זה גם יעודיה אע״ג שישנם בחו״ל מ״מ יותר משמשים ומגיעים בא״י: 

מעתה היתה הדעת נותנת שזה הכלל אינו אלא במצות שבין אדם לשמים ואין הדעת אנושי נותן עליה. הוא שהסברא נותן שעיקר שכרה מיוחד בא״י. משא״כ כיבוד או״א שהוא דעת אנושי בזה אין סברא לחלק בין א״י לחו״ל. מש״ה כתיב במצוה זו של כיבוד או״א ג״כ על האדמה ללמדנו דאחר שהיא מ״ע הכתובה בתורה. הרי היא ככל חוקי התורה שאין בהם טעם ושכל אנושי :

 

12.  What is the first mitzva given after the Aseres HaDibros.

------20:20

לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם

 

13. The Gemara (חגיגה כ'ז ע'א) says that the family table, where you say words of Torah, and host travelers and people who need your friendship, brings blessing and forgiveness to the family. Why is there is a minhag to take knives off of the table during bentching? 

------20:23, ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה

OC 180:5, Magen Avraham there, that anything that can be called a metal Cherev does not belong on the Mizbeiach, and a family's table is akin to the Mizbeiach.

Officially, this minhag does not apply on Shabbos, as the Rema and Magen Avraham say there. Some do it on Shabbos and weekday alike, and they insist that you do that, too.

From what I've personally seen, some only do it on Shabbos and Yomtov, and not on weekdays, which makes zero sense, but there it is. No harm, no foul.

Questions for Beshalach

1.  The Trop in the words ויהי בשלח is revii munach. How does this relate to the description of the Bnei Yisrael in the next passuk?

2.   The Mishna in Nedarim says 

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ קוֹנָם לְבֵיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס וְשָׂדְךָ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר, מֻתָּר. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס, שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר, אָסוּר:

If a person swears he will never come within four amos of someone, or that he will never look at someone, is the shvu'ah still in force after he is dead?

3. Chazal tell us that yud kei vov kei is middas harachamim. Where do we find a passuk that seems contrary to this?

4.   Why did Pharaoh run after the Jews? What did he want to do when he caught them?

5.   Prove from this Parsha that the greater your  אמונה ובטחון in hashgacha pratis, the more effective is your tefilla. 

6.  By the Bikkurim, Devarim 26:5, it uses the word וענית even not in response to a question, just a strong reaction to special circumstances, your joy at seeing the fruit of your labor on your land. Where do we find in this parsha the word Aniyah used in the same way.

7.  Did everyone get the same volume of Mann- man, woman, and child?   The answer is in a passuk that has the whole Alef Beis.

8.   Something in the parsha that is described as being like rock, and lead, and straw.

9.   Generally, when the Torah says something is yours, you can do whatever you want with it. Sometimes, the Torah says it's yours but limits what you can do with it; it's yours, but only for one specified purpose. Find an example in this week's parsha where we were given something, but we only had the right to use it for one purpose. 

Another way to ask the question is, "Can you be mekadeish a woman with your portion of the Mon." But that makes it too easy.

10.   What solid became liquid, and what liquid became solid.

11.   The Gemara (Shabbos 118b) says that if Klal Yisrael would keep two Shabbosim (Shabbatot) we would immediately be redeemed.

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים שנא' כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי וגו'

Bring a raya from the parsha that keeping one Shabbos is not enough.

12.   Four times Moshe causes a neis by using his hands. 

13.   Source that daytime meals should be starch and night-time meals should be protein. 

14.   What name of Hashem appears only twice in חמשה חומשי תורה (25 times in Tanach) and both are in this parsha.

15.  Chazal say  אמר הקדוש ברוך הוא אין זרעו של עמלק נופל אלא ביד בנה של רחל

Moshe was from Shevet Levi. How could he fight Amalek?

1.  The Trop in the words ויהי בשלח is revii munach. How does this relate to the description of the Bnei Yisrael in the next passuk?

---It fits in with Rashi's second pshat in Chamushim, 

וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֮ אֶת־הָעָם֒

דָּבָר אַחֵר, חֲמֻשִׁים אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה יָצְאוּ וְאַרְבָּעָה חֲלָקִים מֵתוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה (מכילתא):

2.   The Mishna in Nedarim says 

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ קוֹנָם לְבֵיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס וְשָׂדְךָ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר, מֻתָּר. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס, שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר, אָסוּר:

If a person swears he will never come within four amos of someone, or that he will never look at someone, is the shvu'ah still in force after he is dead?

---No. 14:15

כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם.

But then 14:30

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם

3. Chazal tell us that yud kei vov kei is middas harachamim. Where do we find a passuk that seems contrary to this?

---15:3, ה' איש מלחמה. The name Hashem as a warrior.

Alshech:

או יאמר כי הנה ארז"ל על דבר חנניה מישאל ועזריה. שגבריאל שצינן התנור עם היותו שר האש ואיך נהפך אלא שאחז כח האש מבחוץ ונשאר צונן מבפנים באופן שלא שינה מציאותו ועל הדרך הזה מדת הרחמים להמית איך יצדק אם לא בסילק רחמיו מהמצריי' אך א"כ לא היה הדבר נעשה רק בשב ואל תעשה. אמר כי לא כן היה רק ה' של רחמים איש מלחמה ממש נלחם כגבור ואינו מן התימא כי איננו שנוי במדתו. כי הלא הרוגז הנעשה מצרים הוא רחמים. וזהו ה' שמו. כי בעשות מלחמה ברשעים ה' שמו. כי רחמי רשעים הוא היות אכזרי. או יאמר כי הנה בכל מדה יש בחינת דין כנודע מספר הזוהר. והייתי אומר כי הבחינה ההיא שבה מפאת הדין לבדה עשתה מלחמה. ע"כ אמר כי לא כן הי'. רק ה' שמו בבחינת כללות ההויה. או יאמר תדע למה ה' היה איש מלחמה בלי צירוף אלהים על כי ה' שמו. והוא כי פרעה בשומעו שם זה אמר לא ידעתי את ה'. והוא כי לא ידע רק שם אלהים שהזכיר לו יוסף. על כן בבואו יתברך להודיעו את כמו. באומרו וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה כו'. לא רצה יתברך לצרף שם זולת אשר הכחיש כי הוא יכה בו עד ידענו. וז"א ה' שמו כי מה שהיה ה' איש מלחמה. היה להודיע כי ה' שמו:

4.   Why did Pharaoh run after the Jews? What did he want to do with them when he caught them?

---I do not know the answer, because two pesukim say contradictory things. 14:5 says he wanted to take them back as slaves.

וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם, וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעׇבְדֵנוּ.

15:9 says he wanted to kill them.

אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל, תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.

(Taama d’Kra)

5.   Prove from this Parsha that the greater your  אמונה ובטחון in hashgacha pratis, the more effective is your tefilla. 

  ---מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו---

אור החיים:

מה תצעק אלי פירוש כי אין הדבר תלוי בידי הגם שאני חפץ לעשות נס כיון שהם אינם ראוים מדת הדין מונעת ואין כח ברחמים כנגד מדת הדין המונעת, ואמר אליו דבר אל בני ישראל פירוש זאת העצה היעוצה להגביר צד החסד והרחמים דבר אל בני ישראל ויתעצמו באמונה בכל לבם ויסעו אל הים קודם שיחלק על סמך הבטחון כי אני אעשה להם נס ובאמצעות זה תתגבר הרחמים, ואתה הרם את מטך פירוש באמצעות מעשה הטוב נעשה להם הנס ובקע הים כי גדול הבטחון והאמונה הלז להכריעם לטובה.

This should not be overstated. From the Gemara in Sotah 37a

קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה, שנאמר: ״סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עד רד עם אל״. ועליו מפרש בקבלה: ״הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש ... טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וגו׳״, ״אל תשטפני שבלת מים ואל תבלעני מצולה וגו׳״.

that after Nachshon and Shevet Yehuda jumped in, they called to Hashem, they were mispallel. It seems clear that the lesson is that tefilla without faith is not effective. Even after the act of faith, though, you need tefilla. It did not split until they asked Hashem to save them.

On the other hand, the Gemara there continues and says

 באותה שעה היה משה מאריך בתפלה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני?! אמר לפניו: רבונו של עולם! ומה בידי לעשות? אמר לו: ״דבר אל בני ישראל ויסעו. ואתה הרם את מטך ונטה את ידך וגו׳״.

and the Maharsha says

וא"ל הקב"ה ידידי טובעים בים ואתה מאריך כו'. דבמקום סכנה מתפללין תפלה קצרה כדאמרי' במסכת ברכות ונקט לשון ידידי לר"מ דבנימין ירד תחלה לים וזכה דבין כתפיו שכן ובההוא רישא דקרא קראו ידיד לבנימין אמר ידיד ה' גו'. ואמר שא"ל הקב"ה דבר אל בני ישראל ויסעו. לגבי אותן שירדו לים תחלה אין להם אלא ליסע כו' כפירש"י בחומש ולגבי שאר השבטים נטה את ידך גו':

which seems to mean that Yehuda needed nothing because of their bitachon and personal tefilla, but the other Shevatim needed tefilla, at least a tefilla ketzara, and נטה את ידך. This is not like the Ohr HaChaim who says that Yehuda needed the help of the Matteh as well. 

6.  By the Bikkurim, Devarim 26:5, it uses the word וענית even not in response to a question, just a strong reaction to special circumstances, your joy at seeing the fruit of your labor on your land. Where do we find in this parsha the word Aniyah used in the same way.

---15:21

 וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם, שִׁירוּ לַיהֹוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.

7.  Did everyone get the same volume of Mann- man, woman, and child?   The answer is in a passuk that has the whole Alef Beis.

---I do not know the answer, because the passuk seems to say two contradictory things, but the answer is in this passuk. 16:16.

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאׇהֳלוֹ תִּקָּחוּ.

(The other passuk in Chumash that has all the letters is Devarim 4:34,

אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי, בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ.)

8.   Something in the parsha that is described as being like rock, and lead, and straw.

---The Mitzrim in the Yam Suf.

Rashi 15:5

"כמו אבן" - ובמקום אחר צללו כעופרת ובמקום אחר יאכלמו כקש הרשעים כקש הולכים ומטורפין עולין ויורדין בינונים כאבן והכשרים כעופרת שנחו מיד

 

9.   Generally, when the Torah says something is yours, you can do whatever you want with it. Sometimes, the Torah says it's yours but limits what you can do with it; it's yours, but only for one specified purpose. Find an example in this week's parsha where we were given something, but we only had the right to use it for one purpose. 

Another way to ask the question is, "Can you be mekadeish a woman with your portion of the Mon." But that makes it too easy.

---16:15, 

וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָדְע֖וּ מַה־ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהֹוָ֛ה לָכֶ֖ם לְאׇכְלָֽה׃

The Netziv here says that just as in Sukkah 39 by פירות שביעית we darshen לכם לאכלה to mean it is assur to sell, so too here.

 Tosefta Bechoros 3:6,

כל פסולי מוקדשין נמכרין באטליז ונשחטין באטליז ונמכרים בליטרא חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנאתן לבעלים רשב"ג אומר מפייס אדם את עצמו בליטרא בבכור לידע מה הגיעו. רבי יהודה אומר מצא אדם את חברו בירושלים אמר לו אכלת היום אמר לו מן יודע שמהמעשר אכל מה המן אין לו דמים אף מעשר אין לו דמים אמר לו קייץ יודע שהבכור אכל מה הקייץ נמכר בזול אף הבכור נמכר בזול.

קייץ is cheap figs.

 Rav Itamar brings the Chasdei Dovid there and the Rogotchover here, that they learn this is pshat in the Tosefta, and that if you were mekadesh with Mon it would not be a kiddushin, because משולחן גבוה כזכי. Rogotchover:

לאכלה. ר״ל רק לאכילה גדר קדשים ומשלחן גבוה וכמבואר קדושין דף נ״ב ע״ש בזה. ועיין תוספתא בכורות פ״ג גבי מעשר שני ומן ע״ש, ובירושלמי פ״א [דמע״ש], והוה כמו ק״ק ולכך יש לאו דאל יותר ממנו כו׳.

 Rav Garbuz  says that you could learn the Tosefta that Mon was cheap because it was rarely sold, because nobody needed any more than he had. But the Chasdei Dovid and the Rogotchover are learning that it can not be sold.

 But according to the Netziv, it's not pshat that he is not the baalim, just that it's assur to sell. If so, just as with peiros shviis, if you were over and sold them it is sold. It is yours, but it is assur to do business with it.  He brings the Rash in the beginning of Maaser Sheni that you can give it as a gift, you just can not do business with it.

 

10.   What solid became liquid, and what liquid became solid.

---The water became solid, קפאו תהומות בלב ים, and the mann melted, וחם השמש ונמס 
and according to Rashi but not Targum Onkelos, נמוגו כל יושבי כנען, meaning dissolved.

11.   The Gemara (Shabbos 118b) says that if Klal Yisrael would keep two Shabbosim (Shabbatot) we would immediately be redeemed.

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים שנא' כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי וגו'

Bring a raya from the parsha that keeping one Shabbos is not enough.

---Because in 16:30 it says וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי. That one Shabbos was observed by all, and the geula did not immediately come. (Taama d’Kra.)

 

12.   Four times Moshe causes a neis by using his hands. 

 ---Splitting the Yam Suf 14:16, Closing the Yam Suf 14:26, Refidim 17:5 with the matteh, Amalek 17:9-11.

I can't ask "How many times Moshe used the Matteh," because there are many questions about whether Moshe used the Matteh by the Yam and by Amalek. Hashem told him to take the matteh by splitting the Yam Suf, but then it says ויט משה את ידו על הים and doesn't mention the matteh, and for sure by closing the Yam Suf it says nothing about the Matteh. Also by Amalek, Moshe says he will take the Matteh, but the Ramban says that after raising it toward Amalek he put it down and raised both hands -בעת היותו מתפלל וכפיו פרושות השמים לא יתפוש בידו דבר. Also the Netziv, באמת לא השתמש באותו מעשה במטה כלל.  Most, if not all, the mefarshim that I saw, say that he did not use the Matteh during the fight.

So I can only ask about the times used his hands, with or without a matteh.  

  

13.   Source that daytime meals should be starch and night-time meals should be protein. 

---Yoma 75a-b from 16:8

 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְהֹוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ 

 

14.   What name of Hashem appears only twice in חמשה חומשי תורה (25 times in Tanach) and both are in this parsha.

--- עזי וזמרת and כי יד על כס

As for the question if kah indicates that something is missing by Amalek, why is it used by shiras hayam and so many times in shira in Tanach. Like the Arizal says, yisgadal veyiskadash שמיה is a way of saying that the שם יה should be expanded into the full שם השם.  I think it's something like davka when Hashem seems to have left us that is when His nissim are so wonderful and remind us that despite all, even in an imperfect world, Hashem still protects us.  Similar to the Kli Yakar

 וגם שם של י"ה מורה על מדת הדין כמבואר ברבינו בחיי על פסוק כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק (שמות יז טז) וכל אלו המתיחסים אחר מדת הדין מכל מקום ויהי לי לישועה שנהפכו לי לרחמים ולתשועה וזה דקדוק נכון בתוספת וי"ו של ויהי, ובדין הקב"ה עושה עמי חסד זה מדה כנגד מדה, כי גם אני מברך את ה' על הרעה כשם שאני מברכו על הטובה, ואע"פ שירעו המצרים לנו ולאבותינו מ"מ אני מרומם שמו ית' על כל, ז"ש זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו, אלי ואלהי הכל רמז למדת הדין כי אל לשון חוזק ותוקף

 

15.  Chazal say  אמר הקדוש ברוך הוא אין זרעו של עמלק נופל אלא ביד בנה של רחל

Moshe was from Shevet Levi. How could he fight Amalek?

---17:9

 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק

Yehoshua led the battle, and he was from Ephraim.

Beshalach, The ibn Ezra as a Defender of Tradition

Although the ibn Ezra often interprets Tanach very differently than the classical words of Chazal, he draws a line, and often stands strong in defense of the mesora. I like what he says in this parsha about the writings of Chivi Habalchi, from the city of Balkh in Afghanistan.  He also changes Balchi to Kalbi. From Wiki:

Ḥiwi was the author of a work in which he offered two hundred objections to the divine origin of the Hebrew Bible. Ḥiwi's critical views were widely read, and it is said that his contemporary Saadia Gaon found in Babylonia, in the district of Sura, some schoolmasters who used elementary textbooks which were based upon Ḥiwi's criticisms to teach children. Saadia not only prohibited the use of these books, but combated Ḥiwi's arguments in a work entitled Kitab al-Rudd ala Ḥiwi al-Balkhi. Both Saadia's and Ḥiwi's books are lost.

and

חיוי הבלכי עורר את זעמם של יהודים מאמינים רבים, בעיקר עקב העובדה שספריו התפשטו ללא הפרעה והשפיעו על אמונותיהם ודעותיהם של יהודים רבים. עדות על השפעתו מצויה בכתבי חכם יהודי שחי עשרות שנים אחריו: "חיוי חיבר ספר שבו מאתיים שאלות הטוענות נגד ה' ונגד תורתו... והתקיימו שנים רבות מבלי שהשיב עליהן איש, והפסידו אמונת אנשים רבים, עד שנתקנא אדוננו (הכוונה לרב סעדיה גאון) לה' ולתורתו וחיבר ספר תשובות על חיוי...". עדות אחרת מספרת כי: "חיוי בדה מלבו תורה, והעיד רב סעדיה שהוא ראה מלמדי תינוקות מלמדים אותה בספרים ובלוחות עד שבא רב סעדיה ונצחם" (הראב"ד (בעל הקבלה)). 

It is one thing to say like the Ramban that Hashem used natural forces to split the sea, to minimize the neis to some extent, but to say that it was a spectacular concatenation of tides and surges and wind is simply going too far.

ibn Ezra:

 נסים לקראתו. פרשתיו שהם חושבים בנוסם שהם חוזרין ליבשה, והם הולכים לקראתו ישתחקו עצמות חוי הכלבי שאמר כי משה ידע עת מיעוט הים ברדתו, ועת רבותו בעלותו בהמשכו, והוא העביר עמו במיעוט המים כמשפטו, ופרעה לא ידע מנהג הים על כן טבע, ואלה דברי שגעון, כי מנהג הים ברדתו לא ייבש מקום וישארו חומות מים מימינו ומשמאלו, כי הכל ייבש, ועוד כי לא יתברר סוף רדת הים ותחלת עלותו רק אחר שעות, ועוד לא השלימו ישראל לעבור עד שטבע פרעה וחילו:

 

The Halacha of Shinui Makom in Birkas Hanehenin

 I say a Halacha shiur now. After forty years of saying "This is a Gemara shiur, not a halacha shiur," the refrain is "This is a halacha shiur, not a Gemara shiur." 

We just finished OC 178, and I am pleased with this succinct summary of the Halachos of Shinui Makom for Birkas HaNehenin.  

Change of place

Birkas HaNehenin, the bracha before eating, is to remind us that we are grateful for God’s beneficence in providing us with nourishment and the opportunity to enjoy the world. This state of mind should permeate the entire experience. It is not the bracha alone that is the mattir, it is the bracha and the sense of gratitude that comes from the bracha. Our Chachamim said that a change in location will diminish the ongoing sense of gratitude created by the bracha; it changes a person’s “frame of mind,” and therefore a new bracha is necessary.

 

The Rule

When one leaves his place in the middle of eating and drinking, the Amoraim disagreed: Rav and Shmuel say that this constitutes an interruption of the previous blessing, which is thereby nullified.  The Hebrew term would be hesech hada’as, or hefsek, or silook.

Rabbi Yochanan says that this is not viewed as an interruption, because the only factor is intent; if he intended to continue eating, change of location is not important.

The halacha is in accordance with Rav and Shmuel that the original blessing is nullified.

The Rambam says that interruption mandates that one bentch before eating anything else. The Rosh says the interruption only mandates another prior-bracha, but there is no obligation to bentch first on what one had eaten. The Mechaber follows the Rambam and the Rema follows the Rosh.  Ashkenazim follow the Rema, and therefore, in cases of interruption, one must make a bracha before eating again, but there is no need for bentching twice.

What is called a change of place

The Gemara says that mibayis l’bayis is a change, but mimakom l’makom is not. Bayis l’bayis is understood in Shulchan Aruch to mean not only leaving the house but even leaving the room. Within a room, even a vast amphitheater that has areas hidden from each other, is not called a change of place. This happens all the time when at a wedding, especially if one is not eating bread.

Circumventing the rule of interruption

1.  It can be argued that if something requires that you return to the original place, that walking out is not an interruption. With that in mind, Rav Chisda said that only when he ate things that do not require a blessing after them in their place is walking out an interruption. But if he ate things that require a blessing after them in their place, since he is required to return, he is still tied to the original place and it is viewed as if he had not left at all.

Rav Sheshes rejects this, and says that it does not matter what he was eating. In all cases, walking away is a halachic interruption.

The Rambam follows Rav Sheshes. The Rosh follows Rav Chisda. The Mechaber follows the Rambam, the Rema follows the Rosh. Ashkenazim follow the Rema, and therefore, walking outside during a meal that included bread is not viewed as an interruption.

2.  Another way to circumvent the rule of interruption is leaving family or friends at the original location when you walk away.

If one had been eating with friends or family, and the circumstances are such that he is expected to rejoin them, this becomes like the case of eating bread, where walking outside is not an interruption because you are tied to your original location.

 Many poskim limit this to a bread meal according to the Rambam. However, the accepted practice is to apply this exemption even to non-bread meals.

Note; this exemption applies only if you return to where you left your friends. If you do not return, your original bracha is interrupted.

3. Tosfos says that if, when he made the bracha, he had in mind that he would be going from room to room under the same roof, it is not an interruption. However, intention to leave the entire house after beginning the meal is disregarded and legally remains an interruption. We follow the opinion of Tosfos.

In our time, Tosfos’ idea is automatically assumed. We are more mobile during meals, and it is assumed that one expects to go from room to room and therefore it is not an interruption.

Candy

If one is eating a piece of candy that is kept in the mouth for a long time, Rav Moshe says that he does not have to make another bracha. Similarly, if he is drinking or eating something and goes outside, if, between sips, he does not wait kedei dibbur, he does not have to make another bracha.

(The Chazon says there is no such exception; therefore, he would be obligated to take the candy out of his mouth and make another bracha.)

Davening in the same place, Davening in a different place

Davening in a different place has all the halachos of hefsek/interruption.

Davening in the same room (or, following current practice, the same house,) is not an interruption.  Again, this comes up often at weddings.

(The Aruch HaShulchan says that davening is an interruption for for anything but bread for one who follows the Mechaber, but davening, even in the same room, is an interruption for brachos other than bread.  According to the Aruch Hashulchan, if one begins a meal and then davens– even in the same room- he has to make another bracha.  Others, for example the Kaf Hachaim, disagree and say that davening is not inherently a hefesk for any bracha. One who wishes to follow the Aruch HaShulchan is welcome to do so. I personally do not.)

Sleeping

If someone fell asleep during the meal, no matter how long he slept, it is not an interruption. If he lied down in bed and planned to not be woken up to continue the meal, it is a hesech hadaas and upon rising he would have to make another bracha, even for bread.

 

Misplaced Faith

Originally published on a different website, now edited to belong here.

Rav Galinsky here in his sefer talks of an experience he had during his world travels to collect for his mosad. He once stayed at a fine man's house, a baal tzedaka, and he told him a vort. It was not meant as a criticism, it was just in response to something the man had said.

He began by saying that although we have tremendous potential, and every man should say "when can I be like Avraham, Yitzchak, and Yaakov," we also have terrible middos which are part of what it means to be human, and we have to constantly be on guard against them, and not be meyayeish if we have that feeling or thought. You just have to realize this is part of what it means to be a mixture of Heaven and Earth, and you should anticipate it, and face it, and overcome it.

He said that he once heard from Harav Chatzkel Levenstein on the topic, who said that every middah can be used in Avodas Hashem in some form. The Alter from Kelm said that this is why they're called middos. Middah means measure. Every middah, what we call good and what we call bad, is vitally important, but only in the right dose. 500 years ago, the Swiss physician and chemist Paracelsus formulated the basic principle of toxicology: “All things are poison and nothing is without poison; only the dose makes a thing not a poison.” (https://en.wikipedia.org/wiki/Water_intoxication) This is often condensed to: “The dose makes the poison.” (Anivus and rachamim can be deadly (ענוונותו של זכריה בן אבקילוס and the Targum Yonasan Bamidbar 13:16 that Moshe was mispallel for Yehoshua because Yehoshua's anivus increased his risk - כד חמא משה ענותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע), and gaiva and achzariyus can be vitally important. 

Rav Galinsky asked Reb Chatzkel, how can we possibly use the middah of "ולא תסורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם," the middos of Kefira?  Reb Chatzkel famously answered that when a person is faced with a terrible challenge, he must have bitachon. When a person earns a living, he must have bitachon. But if a poor person comes to you, or someone that doesn't have a job and can't earn a living, comes to you for help, do not tell him to have bitachon. That should not be what you say, and it should not be how you feel. You should feel that if you don't help him, he will be hungry and he will suffer.  That was one of my all time favorite New Yorker cartoons:

Rav Galinsky's host told him that they, Chasidim, had exactly the same idea, expressed differently. Someone came to the Baal Shem in terrible distress, saying that the army was going to quarter a soldier in every person's house. The concerns of kashrus, drunkeness, having women in the house, are self evident. It so happened that the Baal Shem's talmid, Reb Nachman Horodenker, was in the house, and he said, "Gam zu l'tova." The Baal Shem retorted "It is a good thing that you did not live at the time of Haman, because instead of eitzos and taanis and tefilla, you would have just said "Gam zu l'tova.""

(I heard this in the name of Reb Meir Simcha. At a kneisiah, the gedolim discussed all the terrible dangers facing the community, and one person said אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים. Reb Meir Simcha said that now he understands why that expression is in the Mishna that speaks of the terrible events of ikvesa d'meshicha. This, too is one of the terrible events, that the gedolim will throw their hands up in the air and say oy, אין לנו etc.)

The host then continued and said that he heard someone apply this to a passuk in our parsha, in Beshalach. It says ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם. The lesson is that when the tzibbur is faced with a crisis, you had better not act like נחום איש גמזו, that is not the time to say גם זו לטובה. That is pshat in the passuk. When it comes to את העם, when the tzibbur is facing hardships, then לא נחם, it is not the time for Nachum, it is not the time for pieties like gam zu l'tovah.

When I said this to my friend, he responded with this famous story. 

Reb Nachum the Darshan was chastising the community. As is often the case when the mussar is needed, his criticism offended some of the listeners.  The insulted Baalei Batim got up in protest, shaking their fists at the Rov and one of them cried out "Who are you to criticize us? You're not God, לא נחם אלקים!" The Rov immediately responded, "דרך ארץ, פלשתים!!"

AN EXCELLENT MAREH MAKOM FROM ר' אברהם בוקספאן, from R Yaakov Yosef

וזאת דרש הרב הגאון מו"ה יעקב שליט"א מ"מ ומ"ץ דק"ק ווילנא בחברה "סומך נופלים" דח"ק קירזנער יצ"ו דווילנא בשנת תרמ"ה 

וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו וגו' (כה לה) ואיתא במדרש ויק"ר פרשה לד א וכי ימוך אחיך הדא הוא דכתיב (תהלים מא ב) אשרי משכיל אל דל וגו' ע"כ וצרינין להבין כוונת המדרש ומאי קשה ליה 

ואמר הרב הנ"ל כן דהנה ידוע דהקדוש ברוך הוא נתן באדם כוחות שונות ונפרדות אשר כל אחת מתנגדת לחברתה לא כן שאר בעלי חיים דכח אחד הוטבע בהן מתחילה והוא עומד תמיד על מצב אחד מצד דאין לו התנגדות כנגדו. למשל הבת יענה יש לה מדת העצבות לזאת היא בוכה תמיד ואיננה שמחה בשום פנים. ולהפך יש בעלי חיים שהם שמחים תמיד ואין נעצבין כלל. אך האדם מצד שהוא בעל שכל נטע בו השי"ת את כל הכחות והוא בשכלו ישתמש בכל אחת מהן כפי שיהא נדרש לו לפי המקום והזמן, ולפעמים צריך להעביר מדת אבר אחד לאבר אחר. 

ועתה נדבר מן שני כוחות הנצרכים לענינו והמה הדאגה והבטחון. הנה יש אנשים שהם תמיד בדאגה ואף פר' מצורע אם ברכם ה' בעושר והון רב אשר אך מפירות הונם יוכלו לחיות כל ימיהם בשלוה בלי שום עסק ורווח ממקום אחר כלל, בכל זאת הם עמלים תמיד בכל כחם להרבות הון, כי ידאגו עבור בניהם שיש להם שלשה או ד' בנים ויחשבו מה יהיה עמם לאחר מותו, שלא יגיע לכל אחד רק חלק שלישי או רביעי מהונו ומאין ימצאו חית ידם. ויש עוד יותר מזה אשר גם לבניהם יהיה די נחלתם לחיות ובכל זאת הם ידאגו עוד עבור בני בניהם כי יש לכל אחד מבניו טפלים מרובים ויחשוב מה יהיה עם הטפלים הללו אחר מאה שנה מאין ימצאו הם חית ידם. כל זה וכיוצא בזה מחשבות הבליות מפריעות אותם ממנוחתם. בקיצור הם יושבים תמיד ביגון ובדאגה. לעומתם יש אנשים אשר אם אך יש להם מזונות על יום אחד או אפילו רק על סעודה אחת הם שמחים וטובי לב ויבטחו בה' כי ישלח להם כל צרכיהם. 

אמנם יקרה דהאיש אשר הוא חי תמיד ביגון ובדאגה נעשה לפעמים בעל בטחון גדול דהיינו כשיבואו אליו לבקש נדבה על איזה דבר נחוץ, דהקדוש ברוך הוא יושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כנים ובודאי לא יעזוב את האיש אשר אתם מבקשים נדבה עבורו. ומאן דיהיב חיי יהיב מזוני (תענית ח ע"ב), ועוד טענות רבות כאלה. בקיצור נעשה עליו בעל בטחון גדול ולא יתן אף פרוטה אחת. 

הנה האיש הזה ישתמש בכחותיו במדה הפוכה. דמדת הבטחון היתה לו להשתמש נגד עצמו, דעיקר מדת הבטחון היא נגד עצמו דהיינו שהיה לו לבטוח בה' כי יזין את צאצאיו והוא יעסוק בתורה ובמצות, אחרי כי יש לו די ספוקו אשר ברכו ה'. והדאגה צריכה להיות בעד אחרים דהיינו לדאוג בעד טובת אחרים ולהחזיק יד עני ואביון ולגמול חסד לכל אדם. 

וזאת היא כוונת תורתנו הקדושה במה שסמכה וכי ימוך אחיך וגו' לפרשת שמיטה דבפרשת שמיטה כתיב האי וכי ימוך ייקרא כה לה ודרשת חז"ל בזה הסמיכות ידוע (בערכין ל ע"ב) משום דשמיטה משרישה בלב הישראלי נחוץ מדת הבטחון רכל השנה היו עיניהם נשואות לשמים כדאמר הכתוב שם (שם פ' כ) וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו' וצויתי את ברכתי לכם וגו' ולכן חששה תורתנו פן יפסיד להם זה הבטחון לצד זה שיהו תולין אותו גם על אחרים כנ"ל לזה סמכה וכי ימוך אחיך וגו' ר"ל דמדת הבטחון הוא רק נגד עצמו אך כי ימוך אחיך כל תסמכו על הבטחון כלל רק והחזקת בו וגו' 

וזהו גם כן כוונת המדרש וכי ימוך אחיך הה"ד אשרי משכיל אל דל ר"ל דאל דל הוא משכיל ולא יסמוך על הבטחון וכוונת המדרש היא לדרוש הסמיכות כנ"ל כנ"ל 

כן אמר הרב להחברה הנ"ל הנה נא ידעתי כי אנשים לא עשירים אתם ובכל זאת קמצתם מעצמכם ותדאגו עבור עניים שבחברתכם הנה זה אות אמת כי תתנהגו עם כוחותיכם במדה נכונה בכן התחזקו ויעזריכם ה'!

(קהלת יצחק פר' בהר)

Questions for Bo

1. Name one of the makkos that began with the East Wind, changed to the West Wind, and ended with a great drowning in the Yam Suf.

2. Two mitzvos in this parsha are described as "אות." What are they. What two other mitzvos in the Torah are described as אות

3. It says (11:7) וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ .  Chazal say that dogs were rewarded for their silence by the suggestion that we throw inedible meat to them, (22:3) וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ.  There is a medrash that Chananiah Mishael and Azariah learned from the צפרדע who willingly jumped into the ovens that they, too, should willingly die in Nevuchadnetzar's furnace. If dogs are rewarded for their silence, why aren't frogs rewarded for their self sacrifice?

4. What mitzva requires that you wear shoes while doing it.

5. When we eat Korach, we are required to do הסיבה. (Heseiba is a Mitzva Derabanan.) Korach is Matza, Maror, and Korban Pesach. This implies that we are supposed to eat the Korban Pesach be'heseiba.  If someone chose to do this, would this have been an inyan by the first Korban Pesach, in Mitzrayim? Was it possible to eat that Korban בהסיבה?

6. There are certain words that appear only once in all of Tanach. There is one word that appears hundreds of times in Tanach, and its meaning is well known, but only once in Tanach, in our parsha, it has a completely different meaning. What is that word. I want to emphasize that the word itself is common, but its meaning in this parsha is rare.

7. We have a mesora that the Jews in Mitzrayim did not assimilate culturally; they firmly retained their distinctive names, language, clothing. Where do we see that once they left Mitzrayim and received the Torah this was less important.

8. We all know that we eat Matza as we did at the time of Yetzias Mitzrayim on the first Pesach. But we also eat Matza because of Sukkos. Why is that true?

 

1. Arbeh.

10:13 and 19

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַה’ נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כׇּל הַיּוֹם הַהוּא וְכׇל הַלָּיְלָה הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה

וַיַּהֲפֹךְ ה’ רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם.

2. Dam on the mashkof, Tefillin. 

Shabbos and Milah.

3. Reb Chaim Brown suggested that keeping your mouth closed is a bigger nisayon than dying al kiddush hashem. The association of the reward for the dogs and controlling lashon hara is evident in that passuk- 

לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ.  לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא, אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס.

4. Eating the Pesach in Mitzrayim.12:11,  נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם

5. Absolutely not. The Pesach Mitzrayim had to be eaten בחפזון, and everything about חפזון  is a stira to heseiba.  We don't do חפזון, so we can do הסיבה.  

12:11

וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מׇתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן

None of this is possible when you’re doing הסיבה . The Gemara in Pesachim 96a says that

דאמר קרא: ״ואכלתם אותו בחפזון״. ״אותו״ נאכל בחפזון, ואין אחר נאכל בחפזון.

As for my statement that eating Pesach Doros requires heseiba, see the discussion in Rivevos Ephraim IV Siman 238 . He brings a Bach in 475 that pretty clearly assumes yes. Then he discusses whether Hillel's korach was with or without the Korban. He says that from the Rambam and Rabbeinu Chananel it appears that the sandwich was only matza and marror, which is, of course, incredible and not credible, but it would take away the raya to heseiba from the Korach.

6. נא.  When I asked the question, (In 2025, I repeated that "the word is very, very, rare" or "exceedingly rare" about five times, and it did not help. In 2026, Moshe Kurtzer got it as soon as I asked, and came over to me to say I gave away the answer. I told him to wait till I asked again after Krias Hatorah and he would see that nobody else caught it- and I was right.)

The ibn Ezra here is interesting. He connects the meaning here to the usual נא by saying it means 'now,' to eat without proper preparation, but he, too, says that it is unique.  Also, Avremi Isenberg pointed out that my joke about rare is not correct according to some pshatim in Onkelos, who can be read to mean, in concert with the Mechilta and contrary to Shas Bavli, that na means raw mamash. See the Artscroll Onkelos for the various mehalchim.

7. In 12:35, it says

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת

What good are Semalos if they weren’t going to wear them? Possibly, they would use the material, or put them on the children. Or, as Rav Moshe says, once they left Mitzrayim and had a Torah, distinguishing themselves based on language, names, and clothing, was no longer important.

It is important to mention that the first mention of לא שינו on clothing is in Medrash Lekach Tov, which is a likkut of Medrashim, and many believe that שמלותם is likely a mistake, and should have said שמותם. See תורה שלמה מילואים לפרשת וארא עמ' קטז אות ב .  

But it doesn't matter, because rishonim and many achronim quote such a Medrash, so it is part of the canon, like הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב.  Torah shebaal peh is also something.  But Reb Moshe says this svara, that this was only important before we had taryag mitzvos and dinim that distinguished us, so we needed these things to remember our that we are unique and to prevent assimilation.  See Igros OC V:64.

8. 12:37-9  

וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף. וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד. וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם.

The Matza they ate in Mitzrayim was only because of the lechem oni aspect. Lo Hispik had not happened  yet. But the Matza we eat ledoros is also because כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה, and making that matza took place in Sukkos.