Friday, March 16, 2018

A useful thought for a bar mitzva

Something good and useful for people that are called upon to speak. The Chasam Sofer at the end of Vayechi  on Vayar Yosef L'Ephraim says that the first mitzva a person fulfills when he becomes a bar mitzva is ivdu es hashem b'simcha. Apparently, it's one of those mitzvos that are implied by many pesukim in the Torah, even though they're not from the minyan taryag. It's a "fundamental value" kind of mitzva.

Concept mitzvos: I once wrote
There are many concepts that the Torah intimates that acquire the description of "mitzvah" even if they don't carry the legal status of the ones in the taryag. For example: according to those that hold tzaar baalei chayim is deoraysa, where does that come from? Every rishon has a different source, ranging from the method of shechita to prikah to kilayim to shiluach hakein to the criticism of Bilaam for hitting his donkey...... The point is that when we see that the Torah stresses a concept, we can call it a mitzva deoraysa. So, too, the Chasam Sofer says, if in the Tochecha we are so harshly chastised for not serving "b'simcha...," it must be that avodas hashem b'simcha is a deoraysa, in the sense of being an Torah value. That's what he means by mitzvah deoraysa. It may not be an av, but it's certainly a tolda.

Tuesday, March 13, 2018

Vayikra Parsha Questions

1. Our dining room tables correspond to the מזבח/Altar (Br 55a, Mn 97a and Avos 3:3.) Besides the many mitzvos we do at our tables, in what specific way do we correlate the bread that we eat there with the offerings that are consumed by fire on the Mizbei'ach.
Salt 2:13.  SA OC 167:5, Rema:
 מצוה להביא על כל שלחן מלח קודם שיבצוע כי השלחן דומה למזבח והאכיל' לקרבן ונא' על כל קרבנך תקריב מלח (ב"י בשם שבולי הלקט) והוא מגין מן הפורענות (תו' והגהת אשיר"י פ' כיצד מברכין וע"ל ס"ס ק"ע):

2. Although our tables correspond to the Mizbei'ach, we are allowed to eat two things which we are never allowed to burn on the Mizbei'ach. Except one of them, for one week each year.
Chametz and honey, 2:11, 'כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה. Rav Hirsch has an interesting approach - this reminds us that luxuries may be enjoyed but should never be aspired to.

3. Identify the word, a homophone, that in our Parsha means ash but in other places means fat or luxury.
Deshen.  Here, 1:16, אל מקום הדשן, and in Mei'ein Sheva Friday night, ומניח בקדושה לעם מדושני עונג זכר למעשה בראשית.   See Tehillim 63:6,  כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי, and Vayeilech, Devarim 31:20, כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבתיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן. Harav Avraham Isenberg says they are related because ash is used to fertilize land, just as manure is called a "fertilizer."

4. Where in this Parsha is meat is referred to as "lechem" and matza as "Challah."
Eimurim, at 3:16, ואת שתי הכלית ואת־החלב אשר עלהן אשר על־הכסלים ואת־היתרת על־הכבד על־הכלית יסירנה והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה לריח ניחח. Matza, the Menachos at 2:4, וכי תקרב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן. On a side, note, the ibn Ezra brings an opinion that because they are called Challos, these matzos need to be round, not square - ויש אומרים עגולות מלשון חלילה בדברי קדמונינו.

5.  In 1:17 Rashi says (from Mn 110) that the expression 'ריח ניחוח לה,  a pleasing fragrance, is found by a זבח/animal sacrifice and by a מנחה, which is a few pounds of flour and two cups of oil, to show that it doesn't matter if you spend a lot or a little. All that matters is what is in your heart, that you did your best.
אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים  
In Gemara parlance, the term for "expansive" is גם, gimmel mem, and the term for "limited" is אך, aleph chaph; (אֶתִים וְגַמִים ריבויין. אַכִין ְוְרַקִין מיעוטין) How are these two words directly related to the לב, the heart?
From the Ben Ish Chai:  Heart is leiv, lamed beis. The letters that precede gimmel and mem are beis and lamed. The letters that follow aleph and chaph are beis and lamed. When it comes to בין אדם למקום, there is no difference between them. All that matters is that they are from the heart.

Wednesday, March 7, 2018

Vayakhel and Pekudei Parsha Questions

1. The brass altar in the courtyard is described as being "five amos long and five amos wide, square." The golden altar in the Heichal is "one ama long and one ama wide, square." The description "square" appears to be unnecessary. If all sides are equal, it's a square. What would we think if it wasn't described as being square? This pertains to practical halacha, because we have an oral tradition from Sinai that our Tefillin must be square, similar to the altars.
"Square" teaches geometric perfection of 90 degree corners and straight lines, so if it is a rhombus, or or there is a nick on the edge, it would be passul. The Meshech Chochma and Netziv in Ki Sisa 27:1 say additional answers regarding where the ribu'a has to begin and the application to the Mizbei'ach in the Mikdash which had different dimensions.

2.  If something has been used personally, can it be donated and used in the Mishkan?
From the Mar'os HaTzovos and the jewelry, yes, but only if it undergoes a significant physical change. See Magen Avraham OC 147 sk 5, אם שינה צורתן. But see Rav Hirsch here regarding the Kiyor.

3. What words in our parsha indicate that a mental resolution to give charity cannot be retracted and creates a legal obligation, and why do you think this applies uniquely to hekdesh/tzedakah.
Nediv Lev.  יו”ד סימן רנח, סעיף יג. Why? You’re on your own.

4. On the basis of a close similarity of its name, some scholars believe that one of the ingredients of the Anointing Oil was Cannabis. Which ingredient do you think that was?
Kenei Bosem. I'm not making this up. There are convincing reasons to believe this is the case.

5. If one only has enough for one candle, the Shabbos candle takes precedence over any other, including Chanuka. This is because of the vital importance of Shalom Bayis. On other days of the week, Chanuka takes precedence over Shalom Bayis. Apparently, avoiding friction on Shabbos is of greater importance than at any other time of the week. What passuk indicates that this is so.לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת
See Gittin 52b about the Sattan instigating fights between a married couple every erev Shabbos and Reb Meir's intevention. 
See Shla'h Shabbos Ner Mitzva 32, where he says
 ועל כן עבירה כפולה היא מי שמראה כעס בשבת וכבר נתנו סימנים לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת והוא אש המחלוקת וחימום הכעס 
and Chasam Sofer there in Gittin and Shaarei Ora I Ki Sisa.

6.  Moshe and Betzalel were required to give a precise accounting. For every penny they were given, they had to say "This is what I used it for." This was a public accounting given to Klal Yisrael, and it was presented in a fashion that the Jews all said "Well done. You used it all just as it ought to have been used."  After 120 years, when you come to the Olam Ha'Emes, you're going to undergo a Din v'Cheshbon. This Din v'Cheshbon will be like the cheshbon of Moshe and Betzalel in Parshas Pekudei. You are going to be asked, "You were given the ability to walk, to talk, to see, to feel, to think, to influence others, you were given intellectual and emotional gifts above others. What did you do with these precious gifts? You are now going to tell us exactly how you used your gifts, how you spent your time and money." It's not enough to convince yourself that you did the right thing. You're going to have to show the court that you did the right thing, Rochel Bitcha Haketana. Each one of us was given a Tafkid, and the tafkid involves בין אדם למקום, and בין אדם לחבירו, and בין אדם לעצמו. How do you think you're going to do when you leyn your personal Parshas Pekudei?
Inspired by Kol Rom I beginning of Pekudei.

Friday, March 2, 2018

Ki Sisa, Shemos 33:16. The Shechina Still Rests Upon Us.

I posted this some years ago, but I added something and so am re-posting with changes.

Moshe Rabbeinu asked that Hashem dwell amidst the Jewish People, a Hashra'as HaShechina unique among the nations of the Earth.  Sometimes we wonder about Hashem's relationship with us.  Our endless experience of being despised and hounded can become tiresome.  So it's nice to hear stories about the Gedolim, such as the story I heard this morning about Rav Eliashiv.

Rav Yitzchak Zilberstein published another two volume eight hundred page sefer, in Hilchos Pesach, but one of the volumes, while nominally on the Hagada, is mostly stories.  This is a story about his brother-in-law, Reb Chaim Kanievsky, and their father-in-law, Rav Eliashiv Zatzal.  When Rav Zilberstein tells a story about his father-in-law and brother-in-law, you can take it to the bank.

A couple had been married for fifteen years, and they remained childless.  Finally, agonizingly, and with many tears, they decided they would have to divorce, hoping that perhaps if they married others, at least one of them might have a child.

Two months after the divorce, they found out that she was pregnant.

The man was a kohen.

He came to Reb Chaim Kanievsky, and cried his heart out, and Reb Chaim told him there was nothing he could do for him; the halacha was cut and dried.  He is a kohen, and he could not marry a woman that had been divorced, even if he himself was the one that had divorced her.  But, he said, go to my father in law, go to Rav Eliashiv, see what he will say to you.

So the man, with his heart in his throat, went to Rav Eliashiv and told him his story.  Rav Eliashiv told him that the halacha is clear, and there was nothing he could do for him, and he advised him to do two things.  He should remind himself of the story of the Asara Harugei Malchus, the story of the ten great and holy martyrs, and remember that Hashem's gzeiros are impossible for man to understand, and he should accept the gzeira with faith and love of Hashem.  Also, he said, go to the Kosel and cry your heart out to the Ribono shel Olam.  The man began crying, but accepted what he had been told, and left.  As he was leaving, in total despair, he was thinking to himself that there was no reason to go to the Kosel.  What's finished is finished, he had to accept the din of the dayan ha'emes, and that was it.  But, he decided, Rav Eliashiv said go, so I'll go.

And he went, and he came close to the kosel, and he began saying Tehillim, and he cried, he cried for what he had lost, he cried for the loss of his beloved ex-wife, and for the loss of a normal relationship with his long prayed for child, and he cried for finding out that his dream of having a child had come true at precisely a time when he had just thrown away what the dream could have meant to him.

A man, a stranger, came over to him, and tapped him on the shoulder, and said, I see you are suffering, that you're in a lot of pain. I wish there were something I could do to help.  But if you can, I suggest that you go and talk to your father, and discuss your problems with him.  Sometimes that helps.  The man thanked him for his concern, and ignored him, and continued davenning.

A few minutes later, the same man came over, and said, again, I really think it would be a good idea.  Go and talk to your father.

The man went home, and thought to himself, what do I have to lose.  Rav Eliashiv told me to go to the Kosel, this guy comes over and tells me to go and talk to my father, my father's old, maybe I should go.  So he bought a ticket to go to the US to visit his father, who was in a nursing home.

He came to the nursing home, and the nurses told him that his father had deteriorated pretty badly, and hadn't said a word in a week.

He sat down with his silent father, and he poured his heart out to him, and told him the whole bitter, ironic story.  His father began talking, and said, "I have something to tell you.  Your mother and I had decided never to tell you this, but you were adopted as an infant.  Your birth father was not a kohen.  You are a Yisrael."

A similar story:

In 2013, the mentor of a group of Baalei Teshuva from the US brought them to Rav Aharon Leib Shteinman's house for Chizuk.  Rav Shteinman spoke to them, and then turned to the man who had brought them in and said that two of the visitors did not have a proper bris milah and they should see to it that they have it done al pi halacha.

When this was conveyed to the visitors, two of them said that when they were born, their bris had been done in the hospital by a non-Jewish physician.    Indeed, the halacha is that in such a case, an additional minor procedure has to be done.

Rav Eliahu Mann, who learns with Rav Chaim Kanievsky, related this story to his chavrusa, and asked if this demonstrates that Rav Steinman has Ruach HaKodesh.

Harav Kanievsky responded that Harav Steinman certainly does have Ruach HaKodesh, but this story does not prove it, because "one can tell just by looking at someone's face whether he has a proper bris milah."

It's an interesting story. I sure can't tell, but evidently, if you're on a certain madreigah, it's not only visible but even obvious.

Just a couple of weeks ago, Rav Kanievsky demonstrated the truth of what he said.  I have this story ish mipi ish from an eye witness, the man that drives Reb Chaim around. (He is not an ishvostchik.  He is an adam chashuv that comes from a chashuveh family that decided to dedicate his life to being meshameish Reb Chaim.)

A man came in to Reb Chaim with a friend, who has some important government position (I don't remember what.) The friend's son, a child of several years of age, was going to have an operation, and he wanted a bracha. Reb Chaim said, "Ehr iz a goi, a goi." He didn't give a bracha. The visitors went out and waited in the other room. Reb Chaim's grandson, that was with him that day, talked to them and asked them why they think he may have said that. The man said that when his son was born, he was very ill, and the doctors felt they could not make a bris on him, and they were planning to do the bris together with the upcoming surgery.

Now some people react to that story by saying that Reb Chaim should have given a bracha irrespective of the child's religion. To that, I say that in this case, it would have been a goy who thought he was Jewish, which is a serious problem. Others say that the child was not a goy, he was a yisrael kasher who could not have a bris. I could respond to that with the Darkei Moshe OC 693:4 or with the Shoel U'Meishiv תניינא חלק ג סימן סד. But more importantly, the point is that Reb Chaim discerned that something was seriously wrong.

Thursday, March 1, 2018

Ki Sisa: Parsha Questions

I have these on a different blog, but I want to see if they belong here.

Many tribes are symbolized by an animal. Only two (which?) share a symbol. (what?) Although in one sense, they were diametrically opposed, (how?) individuals from those two tribes (who?) shared the lead in building a structure (what?) that shares the same motif (how?)
A young lion, Gur Aryeh. Yehuda, by Yaakov in Bereishis 49:9, Gur Aryeh. Dan, by Moshe in Devarim 33:22, the Mikdash called Ariel in Yeshaya 29:1,   This is pointed out by Rabbeinu Bachay in 38:22. In the travels in the desert, Yehuda led the nation, and Dan was the last. 

Another menagerie question: Our Parsha mentions the calf/Eigel. Name the four other animals mentioned in the parsha.
שור, כבש וחמור by Bechor in 34:19-20, and גדי in 34:26 by basar b'chalav.

Two people are introduced in this Parsha. Both of their fathers are mentioned (X son of Y), but only the grandfather of one (X son of Y son of Z.). Why.
 Betzalel and Ahaliav. Because Chur died trying to prevent the Eigel, and his grandson built the kapara for the Eigel.

The Torah tells us that two things were described as having been done by "the finger of God," אצבע אלוקים. One is in our parsha. 
 The luchos were written with אצבע אלוקים, in 31:18, and the plague of Kinim in Mitzrayim was with אצבע אלוקים,  in 8:15.

There are three famous sins for which one must give up his life rather than transgress them, even under duress. All three carry the penalty of capital punishment for deliberate, willing, transgression. In our parsha, there is one commandment for which deliberate transgression incurs a capital penalty, but, oddly enough, one is permitted, even required, to transgress it where there is any risk of mortal danger.
 Shabbos. See Reb Meir Simcha 31:14 for the reason.

Who wrote the Aseres HaDibros on the second Luchos?
Hashem. NOT Moshe. Shemos 34:1  ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שיברת and ואכתוב על הלחות את הדברים אשר היו על הלחת הראשונים אשר שברת  Devarim 10:2. Don't get distracted by obscure Medrashim, or by the passuk in the end of the parsha that says (34:27) ויאמר יהוה אל־משה כתב־לך את־הדברים האלה כי על־פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת־ישראל. That passuk is not referring to the Aseres HaDibros.

The Tiferes Yisrael in in Yevamos Perek 7 comment #7 suggests (somewhat tongue in cheek) several explanations of the Hebrew word for marriage, "Nisu'in."  They are:
Gift (מתנה, כמו וישא משאות מאת פניו),
Burden (משא עליו),
Elevation (נס מתנוסס),
or Oath/promise (לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא).
Forms of the word "nassa" appear three times in our parsha. How is the word used here?
Extra credit: What do you think the word "Eirusin" (betrothal, the first stage of marriage,) comes from? (Hint: it's probably not related to eres/poison.)
Good luck. You're on your own with this one. 

Friday, February 23, 2018

Titzaveh: 28:30. Leiv Aharon and Psak Halacha

Harav Shimon Kalman Goldstein told us of an interesting shailah and and interesting and revealing discussion he had with a poseik. As it turns out, it has a direct connection to our parsha.

Some years ago, we posted the following.  Here is the part that is relevant, with a few minor changes, such as Zatzal for my father.

 ונתת אל חשן המשפט  את האורים ואת התמים  והיו על לב אהרן בבאו לפני ה' ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד
 The Urim Vetumim were on the heart of Aharon. This phrase, “ahl leiv Aharon,” does not merely describe the placement of the Urim Vetumim. As we will explain, it describes the condition necessary for the Urim Vetumim to function.
The Yalkut here: R’ Shimon Ben Yochai says, the heart that rejoiced when Moshe was elevated to greatness will wear the Urim Vetumim. Rav Chaim Shmuelevitz here in the ma’amar “Sheves Achim Gam Yochad” says that this means that a heart that feels such empathy for others is fit to wear the Urim Vetumim. To understand the messages that come through it, one has to have complete sensitivity and sympathy for Klal Yisroel. 
The Choshen only serves to amplify and augment that intrinsic empathy, which enables the wearer to correctly understand its messages. He connects this to the story in Brochos 31b with Eli Hakohen. When Eli told Chana that she was a drunk— shikora— she answered “no, Master...” And the Gemora there explains
ותען חנה ותאמר לא אדני אמר עולא ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא אמרה ליה לא אדון אתה בדבר זה ולא רוח הקודש שורה עליך שאתה חושדני בדבר זה איכא דאמרי הכי אמרה ליה לא אדון אתה לאו איכא שכינה ורוח הקודש גבך שדנתני לכף חובה ולא דנתני לכף זכות מי לא ידעת דאשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי 
You are not a master in this matter, you have revealed that the divine spirit is not resting on you, for then you would know that I am not drunk, but rather I am overwhelmed with emotion and I am praying with total concentration. The pshat is that if Eli did not have the necessary sympathy to discern that she acted as she did because she was davening with great kavono because of her emotional desolation, he could not correctly interpret the message of the Urim Vetumim. He thought it said "shikora," drunk, when it actually said "kesarah," like Sarah, who also prayed to have a child.
The lesson is that you need the “leiv Aharon” in order for the Urim V’tumim to work. I once heard a nice story about empathy from my father Zatzal. The Baal Shem Tov once said that he learned ahavas Yisroel from a drunken peasant. Two drunken peasants were staggering through the street, holding on to each other, saying "John, you are my best friend!" "Ivan, you are my best friend!" Suddently, John pushes Ivan away and kicks him. Ivan, shocked, said, "John, why did you kick me? I am your best friend!" And John said, "I was sick last week, why didn’t you visit me!" Ivan answered, "But John, my best friend, how was I supposed to know you were sick? I didn’t know you were sick, I don’t see you every day!" John yelled at him, "You call yourself my friend? Why didn’t it hurt you when I was sick?" 
The question that came up was as follows: Babysitting is in high demand in Lakewood. Often, a babysitter agrees to do a job, and turns down other offers, and an hour before gets a call that they are cancelling - "My husband is too tired to go out," "We forgot," and so forth. Do they have to pay the babysitter? The posek immediately answered the obvious answer, which is that in CM 333:2 it says that if the employee turned down other work and cannot get a replacement job, the baalhabayis has to pay him or her like a poeil battel. In this case, poel battel would probably be the same as the going rate for babysitters. In fact, this is common knowledge in Lakewood. For example, if you agree to send your child to a playgroup, and later back out, and they can't find a replacement child, you have to pay the full 100% fee for the playgroup. Pashut.

So Rabbi Goldstein asked, why is this simple halacha not done by anyone in Lakewood when it comes to babysitters? He answered that in his family, the girls really don't want to babysit, but they do it because of social pressure, and they try to push it off on each other. When someone cancels, they're relieved! So that's why people don't pay for cancellation.

The problem is that this may be his experience with his own daughters, but there are plenty of girls that use every penny they earn to pay for seminary, to pay for their expenses after they get married, to pay for their education, and every penny matters to them.

The bigger problem is that a posek cannot try to justify an avlah because of his prejudice, because of his experience in his own family. Instead of rationalizing a bad hanhaga based on is private circumstances, he should ask about the expectations of this particular babysitter.

If the rule in 333 were based on "common practice" and "expectations," one could say that unless the babysitter had made it clear that she was relying on the job offer, the baalhabayis could say that he had no obligation to assume that the babysitter was one of those for whom it mattered, that she was makpid.  But the obligation is not based on "common practice." It is based on the din of Mazik. It is a mazik under Dinah d'Garmi. Just because others say "kra ksusi v'hipater" does not mean that you can go around being a mazik and relying on the kra ksusi people. You're a mazik, and you're chayav, unless you have demonstrable proof that you were told that you would not have to pay.

This is another example of the importance of the Leiv Aharon in psak. You can have the Choshen, and the Urim v'Tumim, you can be the biggest lamdan in the world. If you are missing the Leiv Aharon, you won't have the siyata dishmaya of asukei shmaita aliba d'hilchesa.

Thursday, February 8, 2018

Mishpatim, Shemos 23:5. Sona'acha

After an introductory discussion, the main purpose of this post is to think about the nature and limitations of the din of שנאת רשעים. Please keep in mind that we are not discussing when the mitzva does or does not apply.  We are discussing the nature and the limitations of the mitzva when it does apply. At the end, I added something from Rashi in Tehillim and from the Dubner Maggid even though they are not quite on topic, just because they are beautiful.

In the parsha of Prika and Te'inah (and by aveidah) in Mishpatim  the passuk says חמור שנאך. In Ki Seitzei, it says חמור אחיך.
Shemos 23:5
 כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו
Devarim 22:4
לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו.

(According to Tosfos in Psachim 113b,) the Gemara in Bava Metzia (32b) states that this שנאך, the "one you hate," refers to a person that truly deserves to be hated, a rasha. One is not only allowed to hate a rasha, but it is even a mitzva to hate him.

With that in mind, Reb Meir Simcha in Ki Seitzei explains the difference between the two parshios. The din in Mishpatim was taught before the sin of the Eigel, when most people were tzadikim. Tzadikim can be told to hate those reshaim that do aveiros.  The din in Ki Seitzei was taught in Arvos Moav, after the Eigel, after 40 years of rebellions and failures.  At that point, the great majority of the people were flawed. Imperfect and flawed people have no right to disparage others for being resha'im, so it says achicha.
לא תראה חמור אחיך כו׳ (כב ד) ובמשפטים (שמות כג ד) כתיב אויבך משום דבערבי פסחים (קיג ב) אמר מי שרי לשנויי הא הא כתיב לא תשנא אחיך בלבבך ומוקי בראה בו שעבר עבירה וזה היה קודם העגל אשר היו כולם ממלכת כהנים וגוי קדוש אז אם ראה בו עבירה הוה שרי לשנויי לא כן אחרי כל המסות אשר נכשלו בעונות אם יראה אדם בחבירו חטא אם יפשפש במעשיו ימצא כמה מכשולים ופקפוקים זה בפרט זה וזה בפרט זה  לכן אסור לשנוא איש כזה רק מי שהוא בעצמו סר מרע וצדיק תמים בדרכיו אבל קשה למצא כמותו  וע״ז אמרו (סוכה מה ב)  ראיתי ב"ע והמה מועטים לכן כתיב אחיך


Besides the reconciliation of the two parshiyos, there is a more fundamental question. We mentioned that the Gemara (BM 32b) brings a braisa that says that based on the passuk in Mishpatim, if one sees two people that need help - your friend needs help with unloading his suffering donkey and someone you hate needs help with loading his animal so he can get going - you should help the sonei with Te'ina before you help your friend with Prika.  The Gemara explains that the benefit of "breaking your yetzer hara" outweighs considerations of friendship and tzaar baalei chaim.
אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא הא עדיף ליה אפ"ה כדי לכוף את יצרו עדיף
As I mentioned above, Tosfos in Bava Metzia and in Pesachim asks, if the passuk is talking about a person it is a mitzva to hate, why does the Torah tell us not only to help him, but also that it's imperative to help him so that you break your yetzer hara. What yetzer hara??? It's a mitzva to hate him! The more you hate him, the bigger hiddur mitzva!
Tosfos in Bava Metzia simply answers that the sonei in the passuk is not the same as the sonei in the braisa. The sonei in the passuk refers to a rasha, and although you are obligated to help him, he certainly does not come before helping a tzadik that you are supposed to love. The sonei in the braisa, who is given preference in order to break your yeitzer, is someone who is not a rasha and who it is assur to hate.
More interesting is the famous Tosfos in Pesachim which we brought earlier. Tosfos in Pesachim says that the passuk is indeed referring to a rasha, and it's a mitzva to hate him. But despite the mitzva to hate him, not only are you obligated to help him get to work on time, but he even is given precedence over your friend the tzadik. Why is this true? Because since you hate him, he will naturally hate you, and the hatred will feed on itself and heat up to a point where you hate him more than you ought to - which is a sin, and it needs to be broken.
 ואם תאמר דבאלו מציאות (ב"מ דף לב: ושם) אמרינן אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו והשתא מה כפיית יצר שייך כיון דמצוה לשנאתו וי"ל כיון שהוא שונאו גם חבירו שונא אותו דכתיב (משלי כז) כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ובאין מתוך כך לידי שנאה גמורה ושייך כפיית יצר:

So we see that although it is a mitzva to hate a rasha, this is not a pitchforks and torches Mitzva.
First of all, despite the hatred, you still are obligated to help him load his donkey so he can earn a living.
Second, the mitzva to hate him is limited. Until a certain point, it's a mitzvah. Anything beyond that point is an aveirah.
It's not just a "limit." This is carefully calibrated, it is a genteel sort of hatred. What's the shiur?

I imagine that your first reaction would be to relate this to Rav Meir and Bruria (Br 10a.) Perhaps that is the idea behind several of the answers below. 

1. As said above, most Rishonim agree that the mitzva of P&T assistance (and hashavas aveida) applies even to a person we are told to hate. Here is the Rambam, in Rotzeiach 13:14.
השונא שנאמר בתורה לא מאומות העולם הוא אלא מישראל והיאך יהיה לישראל שונא מישראל והכתוב אומר לא תשנא את אחיך בלבבך. אמרו חכמים כגון שראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר הרי זה מצוה לשונאו עד שיעשה תשובה וישוב מרשעו. ואע"פ שעדיין לא עשה תשובה אם מצאו נבהל במשאו מצוה לטעון ולפרוק עמו ולא יניחנו נוטה למות שמא ישהה בשביל ממונו ויבא לידי סכנה. והתורה הקפידה על נפשות ישראל. בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת. שנאמר אמור אליהם חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה:
Additionally, here is the Machatzis Hashekel on OC 156:2, discussing a sonei that it is a mitzva to hate.
  כשאין שם אוהב הצריך פריקה ליכא מאן דפליג דמצוה לטעון עמו כדכתיב קרא כי תראה חמור שונאיך וע״כ מיירי בשונא כה״ג :
If so, Tosfos is very simple. The Torah says you should hate him, but still help him when he needs help.  The problem is that what may begin as a relatively benign hatred easily becomes malignant, growing wildly and destructively. That is a terrible sin, and the Torah insists that we be extremely vigilant, and train ourselves to avoid that disastrous deterioration. Make sure to temper your animosity such that when he needs help earning a living you sincerely ang willingly offer assistance.

2. We brought Reb Meir Simcha above, who says that the mitzva of sin'ah only was given to מי שהוא בעצמו סר מרע וצדיק תמים בדרכיו.  But even if you're not obligated to hate him, I find it hard to believe that Reb Meir Simcha would say that for a tzadik we apply משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי , and for the average person we apply לא תשנא את אחיך בלבבך.  I would say that even though it's not a mitzva for the average person, it's also not assur. If so, Tosfos might mean that even if this is a person that it is muttar to hate, and in theory this person deserves sin'ah, if you're not chayav to hate him, it is a middah meguneh, and you should work on your ahavas chinam instead.

3. Reb Moshe in the Dibros BM second perek ha'ara 77: The mitzva is to hate the person "l'sheim shamayim," not personally (with the unique exception of a Meisis.) He says it's easy to tell the difference - the personal kind is more enthusiastic. That being the case, he says this is the pshat in Tosfos: the thin line between l'sheim shamayim and personal antipathy needs to be constantly reinforced.
הנה פשוט לע׳׳ד דאף בישראל שראה בו דבר ערוה שמותר לשנאתו אינו מותר אלא לשם שמים ולא בשנאה מצד חאותו לשנאתו, דלבד שהוא מסברא הוא ראיה גדולה, מהא שרק במסית נאמר שאסור לאהוב אותו כדדריש בספרי פ׳ ראה והובא בפרש׳׳ י בחומש שם וכן הוא במנין המצות לרמב׳׳ם בתחלת חיבורו וקודם הלכת ע״ז גם לחיוב שנאה אבל בכל חייבי מיתות ב׳׳ד אף בהתראה ליכא דין זה. וא׳׳כ משמע שצריך לאהוב אותו ואסור לשונאו ויקשה לכאורה על הא דפסחים דף קי״ג שבראה דבר ערו ה אף ביחידי מותר ומצוה לשנאתו ובשלמא לר׳ שמואל ב״ר יצחק שם שרק מותר לשנאתו יש לתע דבמסית הוא חיוב ובאיסור לאו אבל לרנב׳׳י שסובר מצוה לשנאתו ודאי דוחק לומר שבמסית מתוסף רק שאיכא לאו.

ולכן נראה דבשאר עבירות מה שמותר וגם מצוה לשנאתו הוא רק כשהוא לשם שמים בשביל החטא אבל לשנא אותו שלא בשביל החטא אלא מצד איזה מריבה ביניהם וכדומה אסור ועובר גם עליו בלאו דלא תשנא ובעשה דואהבת לרעך משום דבעצם נאמר גם עליו מצות אהבה ואיסור שנאה  רק שנדחה זה מפני החטא שלכן הוא רק בלשם שמים, ובמסית נתחדש בהקרא שליכא בו כלל מצות אהבה ואיסור שנאה ולכן אף שנאה בשביל אתה מריבה שהוא שלא לשם שמים מותר. וזה נראה בטעם התוס׳ פסחים שם שפירשו שלכוף את יצרו ולהקדים להשונא אף לטעינה עדיף איירי גם בשונא דקרא שהוא בראה דבר ערום משום דבאין מתוך כך לשנאה גמורה, שלכאורה לא נאמר מדה בשנאה בשביל החטא ומאי כונתם שבאין לשנאה גמורה, אבל הכוונה הוא שבאין לשנאה גם שלא לשם שמים שזה קורין שנאה גמורה שהוא מצד כח היצר הרע שהיא שנאה הנוספת על השנאה שלשם שמים, והרבה אנשים ואולי הרוב לא היו שונאים כל כך אם הוא רק לשם שמים, ובשביל חשש שלא יוסיף שנאה מצד יצרו הרע סברי שצריך להקדים אף לשונא דבשביל דבר עבירה אף שאוהבו לפרוק והתוס׳ דסוגיין נמי לא נחלקו על זה שאסור לשנאתו שלא לשם שמים וממילא אסור להוסיף שנאה יותר ממה שהיה שונאו בשביל העבירה אן לא מסתבר להו שנחוש לזה שיתוסף לו שנאה להקדימו שלא כדין ולכן הוצרכו לתרץ דדין הקדימה שבברייתא לא איירי בשונא דקרא.

4.  The Machatzis Hashekel (OC 156:2) we mentioned above also addresses this question. He answers that you can tell when you've crossed the line with a simple thought experiment. Would you hate the other person even if he would do teshuva? (Which is pretty normal. Think about Wiesenthal's The Sunflower.) Then you've crossed the line.
 ומשמע שם בתו' דאפ״ה מצוה לטעון עמו ר׳ל דאפילו יש שם אוהבו שצריך סיוע לפרוק עמו ־ אף דפריקה קודם לטעינה משום צער בע״ח מ״מ כה״ג מצוה לטעון תחלה לשונא מלפרוק עם האוהב והכי אי׳ התם הרואה שחברו עבר עבירה אסור להעיד עליו כיון שיהי׳ עד א׳ ולא יאמינו לו והוי בכלל מוציא שם רע א״ר שמואל בר״י מ״מ מותר לשנאותו • שנא׳ כי תראה חמור שנאיך רובץ תחת משאו איך הותר לשנאותו  וקרא לאו ברשיעי עסקי׳ ששונאו באיסור אע״כ בנדון כה״ג שראהו שעבר עבירה דכה״ג מותר לשנאותו • והקשו התו׳  הא דאמרי' בב״מ אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא לטעון כדי לכוף את יצרו • ובשונא כה״ג דמותר לשנאותו (גם אמרו שם דמצוה נמי איכא לשנאו) מאי כפיית יצר שייך הכא ותי׳ דע״י שהוא שונא לו  גם חברו שונאו דכמי' הפנים וכו׳ ובאים ע״י כך לידי שנאה גמורה ושייך כפיית יצר עכ״ל פי' שבאים לידי שנאה גמורה, שמוסיף שנאה על מה ששנאו כבר ע"י שעבר עבירה, גם תחלה אלו היה שב בתשובה היה חוזר משנאתו, ועכשיו כשבאו לידי שנאה גמורה אפילו כשישוב בתשובה תשאר השנאה בלבו, ולכן שייך שפיר כפיית יצר הרי דאפי' שונא כה״ג שעבר עבירה אם הוצרך לטעינה ויש שם אוהבו הצריך לפריקה מצוה לטעון עם השונא כדי לכוף יצרו :
ונ״י פסק היפך מזה וכו׳ וכ״כ רמ״א ט' ר״ל ששונא מחמת שעבר עבירה אין מצוה לטעון עמו כשיש שם אוהב הצריך פריקה  והא דאמרי׳ מצוה בשונא היינו בשונאו כפשוטו לא משום שעבר עבירה נהי דנראה לו דוחק לאוקמי כה״ג בשונאו באיסור מ״מ הברייתא שאמרה מצוה בשונא ע״כ מיירי בשונא ששנאו שלא כדין   אבל כשאין שם אוהב הצריך פריקה ליכא מאן דפליג דמצוה לטעון עמו כדכתיב קרא כי תראה חמור שונאיך וע״כ מיירי בשונא כה״ג :

5. I love the approach of the Baal HaTanya. He says that even rish'ei Yisrael are full of beauty, and if you fail to love that immutable holiness, you've gone too far. Rav Kook, I am told, says the same thing.  I admit that I don't understand it, because just as the Chelbana smelled awful but mixed into the Ketores it enhanced the fragrance, so, too, whatever remnants of positive qualities a rasha has only aggravate his repulsiveness.
The Tanya in Perek 32.
פרק לב 
והנה ע"י קיום הדברי' הנ"ל להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה הרי זו דרך ישרה וקלה לבא לידי קיום מצות ואהבת לרעך כמוך לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן. כי מאחר שגופו נמאס ומתועב אצלו והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלקי' חיים. בשגם שכולן מתאימות ואב א' לכולנה ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד רק שהגופים מחולקי'. ולכן העושי' גופם עיקר ונפשם טפלה אי אפשר להיות אהבה ואחוה אמיתית ביניהם אלא התלויה בדבר לבדה. וז"ש הלל הזקן על קיום מצוה זו זהו כל התורה כולה ואידך פירושא הוא כו'. כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגביה ולהעלו' הנפש על הגוף מעלה מעלה עד עיקרא ושרשא דכל עלמין וגם להמשיך אור א"ס ב"ה בכנסת ישראל כמ"ש לקמן דהיינו במקור נשמות כל ישראל למהוי אחד באחד דוקא ולא כשיש פירוד ח"ו בנשמות דקב"ה לא שריא באתר פגים וכמ"ש ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך וכמ"ש במ"א באריכות: ומ"ש בגמ' שמי שרואה בחבירו שחטא מצוה לשנאותו וגם לומר לרבו שישנאהו. היינו בחבירו בתורה ומצות וכבר קיים בו מצות הוכח תוכיח את עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות ואעפ"כ לא שב מחטאו כמ"ש בס' חרדים אבל מי שאינו חבירו ואינו מקורב אצלו הנה ע"ז אמר הלל הזקן הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. לומר שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו ולכן נקראי' בשם בריות בעלמא צריך למשכן בחבלי עבותו' אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה' והן לא לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם שמצוה לשנאותם מצוה לאהבם ג"כ ושתיהן הן אמת שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בחי' הטוב הגנוז שבהם שהוא ניצוץ אלקות שבתוכם המחיה נפשם האלקית וגם לעורר רחמים בלבו עליה כי היא בבחי' גלות בתוך הרע מס"א הגובר עליה ברשעי' והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה כנודע ממ"ש ליעקב אשר פדה את אברהם [ולא אמר דה"עה תכלית שנאה שנאתים וגו' אלא על המינים והאפיקורסים שאין להם חלק באלהי ישראל כדאיתא בגמרא ר"פ ט"ז דשבת]:

6.  The Chazon Ish. The Chazon Ish in YD 2:28 says that first of all, the mitzva of sin'ah applies only after he's rejected your best efforts to explain to him why he's wrong, and that your efforts would have borne fruit if the other were willing to listen. Additionally, he says, it made sense when there were prophets and miracles and men of preternaturally great kedusha. But in our day, when the Hester Panim is so terrible that being a maamin is a challenge, you can't fault apikorsim for not having faith, and there's no hetter to hate them.  If so, perhaps the sin'ah gemura in Tosfos is not being melameid zechus on the other person, not accepting the Chazon Ish's defense.

(כח) בח״א אה"ע נשים סימן ק"ח כתבנו לדעת הגאונים דאין מומר זוקק לבום כל אותו שדינו כמין לענין שחיטה אינו זוקק ליבום וכתבנו שם דמומר לד"א להכעיס או כופר בתורה שבע״פ בכלל זה אבל למה שנתבאר לעיל אין מומר להכעיס לד"א בכלל זה רק ברודף אחר האיסור לדעת הרא"ה וכן כופר בתורה שבע"פ דוקא בכופר גם בעיקר עול המצות ועוד יש בזה תנאי שלא יהי' אנוס וכמש"כ הר"מ פ"ג מהלכות ממרים ה"ג דבניהם ותלמידהם חשיבי כאנוסים וכתינוק שנשבה ותינוק שנשבה מביא קרבן כדאמר ר"פ כלל גדול ומצווין אנו להחיותו ואף לחלל עליו השבת בשביל הצלתו ובהגה"מ פ"ו מהלכות דעות כתב דאין רשאין לשנאתו אלא אחר שאינו מקבל תוכחה ובסוף ספר אהבת חסד כתב בשם הגר"י מולין דמצוה לאהוב את הרשעים מה"ט והביא כן מתשובת מהר"מ לובלין כי אצלנו הוא קודם תוכחה שאן אנו יודעין להוכיח ודיינינן להו כאנוסין ולכן אי אפשר לנו לדון בזה לפטור מן היבום וכן לענין שאר הלכות
Elsewhere -

ונראה שאין דין מורידין, אלא בשעה שהשגחתו של הקב"ה גלויה, כמו בזמן שהיו ניסים ומשמש בת קול וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית... והכופרים אז בנליוזות מיוחדות, בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם והכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורענויות... אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם, אין במעשה ההורדה גדר הפרצה, אלא הוספת הפרצה שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח . ו" וכיון שכל עצמנו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת

There's a Rashi in Tehillim that brings a Mechilta that is a very useful perspective on the sonei in our passuk. Whether it shtims with Tosfos in Pesachim or in BM is up to you, but the mussar haskeil is powerful.
Tehillim 99:
  ועז מלך משפט אהב אתה כוננת מישרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית
Rashi there:
אתה כוננת מישרים. פשרה ושימת שלום בין אנשים כוננת באמרך (שמות כג) כי תראה חמור שונאך רובץ וגו', כי תפגע שור אויבך ומי הוא שיראה את שונאו גומל לו חסד שלא ידבנו לבו לחבקו ולנשקו, תנחומא:

Thank you R' Avrohom Wagner for the mm to the Dubner Magid's Sefer HaMiddos. Middas HaSin'a 4:
’גם אם יסיתך יצרך ויאמר לך כי ראוי ומצוה, לשנאתו. מגודל רשעתו גם אם האמת כן הוא אבל אתה חשוב נא תחלה עם נפשך אולי תשמח במפלתו . ואז לא יאבה ד׳ שנאתך וקנאתך בעבור שמחתך . אבל אם בעל נפש אתה תאבל על זה ותתפלל עליו ותשתדל בתיקונו אם אפשר בתנאים המבוארים. ואם אי אפשר חדל ממנו ובטח בד׳ כי הוא יעשה הטוב בעיניו . ויחמול עליו . ויתקנהו להטיב אחריתו כמאמר וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח . ולכן תראה לאהוב אותו ע״ש סופו . כי כן מדתו ית׳ לחשוב אל האדם זכות במה שעתיד לעשות מן הטוב . כאשר רמזו חכמינו ז׳׳ל במאמר מי הקדימני ואשלם. ואין השנאה ראויה לכ״א אל אותו שאין עוד תקוה שירד׳ לו תקומה בזמן מן הזמנים . לא בעוה״ז ולא בעזה״ב . כמו שאמר דהע״ה (תהליס קל״ט) הלא משנאיך ד׳ אשנא ובתקוממיך אתקוטט . והמאמר מוסב על המורדים ופוישעים העושים להכעיס אשר עליהם אמרו ז׳ל (ר״ה י״ז) גיהנים כלה והם אינם כלים . ולא יטעך מאמר(משלי ג׳) אל תריב עם אדם חנם אם לא גמלך רעה, אשר ההוראה מדבריו שאם גמלך רעה תריב עמו. דע כי באור דברי המאמר כך הוא . כי אין מהראוי להתעבר עם אדם אם לא שכוונתו היתה, רעה ונם בפועל עשה עמך רעה . אבל אם ברעיון לבו הי׳ לעשות לך רעה ואלקים חשבה לטובה באיזה אופן שיהי׳ אז לא גמלך רע. כי מאמר גמל מורה על אותו שעשה את אשר זמם לעשות. וא״כ מה לך להביט ולנקום ולנטור בני עמך על הרעיון ועל החפץ לבד. אם ד׳ לא אנה לידו . ומלת גמול כמו ויגמול שקדים . היינו יציאת הדבר מן הכח אל הפועל. ואיכ לא השאיר מקום לריב ולהתעבר עם שום אדם ולשנוא אותו. אחר אשר תקדם האמונה בלב כי אך מאת ד׳ יצא הדבר . כמאמר משיח ד׳ (שמואל ב׳ י״ו) ד׳ אמר לו קלל . סוף דבר השנאה אין לה מקום היתר . כי לא הותרה מכללה הנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך . ואותם אשר מצוה לשנוא אותם מהסוג שזכרנו . הוא רהוק במציאות .

Back, for a moment, to Reb Moshe's approach - it should surprise no-one that Rav Yonasan Eibshutz says  e x a c t l y  the opposite. It's also the opposite of the Dubner Magid and of most of the mefarshim I brought above.
Hilchos Dayonim 7 sk 9
 והנה יש לדקדק במ״ש דשונא פסול לדון דקשה קושית הגמ׳ אטו בדיין רשע עסקינן והא כתיב לא תשנא אחיך בלבבך ועכצ״ל כתי׳ הנמ׳ דראהו עובר על דבר עבירה אם כן קשה הא דקיי״ל סנהדרין שראו באחד שהרג הנפש או שאר עבירה שחייב עליה מיתת ב״ד אם ראו ביום הם נעשים דיינים ואיך אפשר הא ה״ל שונאים שראו שעשה עבירה גדולה כזו ואם שונא פסול לד״מ כ׳׳ש לד״נ  וצ״ל דהא דאמרינן הרואה בחבירו דבר עבירה מותר לשנאותו היינו שיש לו בלא״ה תרעומה עליו מחמת דבר רשות וענין עה״ז רק מחמת זה אסור לשנוא אותו אבל ברואהו עובר דבר עבירה א הור לו הרועה לשנוא אותו. והא דאמרינן דשונא פסול לדון לא חזי לי׳ זכותו היינו בשונאו שהרע לו וטבע החומרי לשנוא ובזו אין מניח לו להפך בזכותו אבל אן אין שונא לו מחמת ענין עה״ז רק מחמת ענין שמימי והוא שנאת הנפש וחפצי שמים בזה מותר לדון כי בזו מ״מ יחפש בזכותו וידדביק בדרכי ה׳ החפץ בהצדיק רשעים ומצדד למאוד בזכותם. ולכן כשרין לדון דיני ממונות ודיני נפשות. אבל בשונאו מחמת שהרע לו, רק כל זמן שלא עבר עבירה א״א לשנאותו מחמת איסור, אבל כשראהו מותר לשנאותו, אבל מכ״מ השנאה מסתעף מחמת ענין עוה״ז, ואז לא חזי לי, זכותו ופסול לדון ע״ש.

יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב, but that's enough for now.

Zero shaychus, but I want to share a photo of something an awesome friend brought from Eretz Yisrael for our kiddush.  What's even more interesting, another friend had tried to bring something similar, and it was confiscated in Newark. Chummus is allegedly covered by TSA regulations, and is prima facie tasty.

One of the Chalavas is infused with Jack Daniels, and the other one is chocolate.  The beers are Israeli micro-brews; on the right is "Dancing Camel Babylonian Ale, 7.5% ABV."

Every single one of the food groups!