Chicago Chesed Fund

Wednesday, November 15, 2023

The November 14 Rally in Washington

 This is what I wrote to my shiur.

Our shiur had five representatives - Ron Cope and family, Chaver Mike and family, Ron Abrams and family, Jim Levine and family, and me. Tzvi Berger's son, Nachman, was there too. We did not see each other, and couldn't have expected to. (Two of my grandchildren were there, too, but I did not see them.) Thank God there were so many of us there! A young friend from Cincinnati, Yosef Katzman, espied me and came over, and, speaking as a professional actuary, he tried to explain to me how small the likelihood of that happening was. 

Malkie asked me what I think was the most powerful experience of the day. Some speeches were good, saying Tehillim with Ishay Ribo was very moving, Matisyahu joining the Maccabeats and the crowd singing  along (with movements!) was wonderful, there were many moments each of which would have justified the trip. (I came by bus. Note to self: In the future, fly. Or drive. If you have to, start out early and walk.) But to me, the greatest experience was witnessing and being part of the coming together of so many of our people for one reason; because we are all members of the family of Israel, and our empathy is neither abstract nor superficial. It comes from deep in our hearts. 

We celebrate each other's joy, and we are truly anguished by the suffering of each and every Jew. I loved it not despite our differences. I loved it because of our differences. If everyone there looked the same, it would not have been as powerful an experience. Despite the real differences, that fire, that deep spiritual connection, still burns, and it brought us together from all over. Yesterday did not unite many people. It reunited one people.

An interview with Rav Berel Wein on the Rally.

My personal opinion on the Yeshiva opposition to participation:

Based on a lifetime of close relationships with Gedolei Torah, here are some things I know and some I believe. They are nuanced, which is a synonym for "irrelevant to most people." 

1. Extremism generally wins. Once a powerful Rosh Yeshiva passels something, any other individual who disagrees risks the future of his mossad. He will be labeled 'modern,' and some  supporters and parents of potential talmidim will choose a different yeshiva/mossad. This can only be avoided if a large counter-group of gedolim unanimously say it is a good thing.  And,.......
Unanimity is rare. As Rav Hutner once said upon leaving an endless and contentious meeting of the Moetzes, "The great neis of the Targum Hashivim was that seventy gedolei Yisrael in separate rooms all said the same thing. Today it would be a neis if two gedolei Yisrael in one room could say the same thing."
As a result, one could say that Gresham's law applies to kanna'us among Gedolim.

2. Gedolei Yisrael tend to be ultra-conservative. I do not chas veshalom say this critically. I cannot be critical, because I am not in their position either in gadlus batorah or in responsibility. It is just a fact.

3. Some times, a Gadol will put out a kol korei disapproving of some gathering, but will hope that any reader with an ounce of seichel will respectfully do the opposite. In the case of the letters and pronouncements about this rally, I think that this actually was very clear.

4. Pronouncements that are appropriate on a communal level do not necessarily apply to individuals. What is appropriate for individuals is sometimes inappropriate as policy.

Comments from members of the shiur:

Jim Levine, what we call a real גבר בגוברין:  "Passing three DC Mall officers, I thanked them for being here today.  One of them replied “You are the kindest group I have ever pulled duty for.  I have had more thanks today than in all 25 years of service…”"


Friday, November 10, 2023

Tuesday in Washington

 Taanis 18a

 בעשרים ותמני' ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מן אורייתא שפעם אחת נגזרה גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה אמרה להם עמדו והפגינו בלילה הלכו והפגינו בלילה אמרו אי שמים לא אחים אנחנו לא בני אב אחד אנחנו לא בני אם אחת אנחנו מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות רעות ובטלום ואותו היום עשאוהו יו"ט

Wednesday, November 8, 2023

Another Timely Question about שהחיינו and תתחדש

After the massacres near Gaza, and the subsequent massive demonstrations in many large American cities, which volubly and proudly encourage the torture and murder of Jews, this has become relevant. Judging by the fact that there is almost a minyan at my local gun shop whenever I've walked in during the past couple of weeks, I'm not the only one.

Do you make a "Shehechiyanu" on a new firearm, such as a pistol or rifle? If someone shows you his new shotgun, do you wish him "Oy, vee shein! Tischadesh!" ?

Everyone who reads this is knowledgeable enough to make his own decision. What I offer is this list of considerations to bear in mind.

1. YD 28:2

הגה מי ששחט פעם הראשון מברך שהחיינו על הכיסוי אבל לא על השחיטה דמזיק לבריה (במנהגים ישנים בשם ר' ידידיה משפירא):

Darkei Moshe there

 והטעם שמברכין על הכיסוי ולא על השחיטה משום דבשעת השחיטה מקלקל בריה אחת אבל בכיסוי הוי מתקן ע"כ מצאתי

Let me point out that even though we do not make a shehechiyanu on Shechita, as per the Rema, I can't imagine that anyone would say you don't make a shehechiyanu when you buy a beautiful new chalef.  A good chalef is a treasure, besides being expensive, and getting a good one is a special occasion.

2.  OC 223

מת אביו מברך דיין האמת היה לו ממון שיורשו אם אין לו אחים מברך גם כן שהחיינו ואם יש לו אחים במקום שהחיינו מברך הטוב והמטיב:

3. Ran and Baal Hamaor end of Pesachim and Teshuvos Harashba 126, no Shechechiyanu on Sefiras HaOmer because while it is a mitzva, it brings no joy, only agmas nefesh. 

First, that idea might only apply to mitzvos, not to physical things, as you see in the case of yerusha. What the svara to be mechaleik is I do not know, but that seems to be true. Second, there, there is no hana'ah at all. Here, there is hana'ah of protecting yourself and others.

4. The Rosh in the eighth perek of Bechoros, and the Meiri on 133b, and many others, bring a dei'ah attributed to Rabbeinu Tam that you don't make a shehechiyanu at a bris משום צערא דינוקא, probably because the tzaaar makes the parents sad. Other rishonim (like Tos Sukkah 46a) clearly disagree, because they only apply this factor to שהשמחה במעונו.  This distinction was also pointed out by the Rashba in Tshuvos 1:245.

5. Shabbos 63a, a weapon is a davar meguneh.

לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח. ואם יצא — חייב חטאת. רבי אליעזר אומר: תכשיטין הן לו. וחכמים אומרים: אינן אלא לגנאי, שנאמר: ״וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה

Reb Moshe (OC IV:81) distinguishes swords from the pagers worn by Hatzolah.  I can't think of any reason to distinguish a firearm from a sword, so according to the Chachamim, a gun is a genai, not a tachshit. But as far as I know, being a genai is not a reason to not make a shehechiyanu. If you are grateful that you have it, if it serves an important purpose, you make a shehechiyanu. Like a laundry machine.

6. It could be said that the word שהחיינו is particularly appropriate for an instrument which was purchased specifically to preserve your life or the life of your loved ones. However, the nusach of the bracha is generally thought to pertain to the present moment - Thank you, Hashem, for letting me live to see this moment, allowing me to acquire this object/do this mitzvah. It is a ברכת השבח for זמן הזה, not a tefilla for the future. 

As an additional consideration, כבר הלכו בה הנמושות on whether the bracha Shehechiyanu in general is a רשות or a חובה.
ערו"הש רכ"ה:ה לחלק בין הבאים מזמן לזמן להשאר (which works well with Eiruvin 40b)
רמ"א רכ"ג:א
משנ"ב רכ"ה ס"ק ט
בה"ל סימן רי"ט סעיף ד
שבט הלוי חלק ד ס' כה

Friday, November 3, 2023

A question about Kiddush Hashem

 This is just a question, not a lead in. 

Gemara in Sanhedrin 74a about arkesa d'emasana.

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא שלא בשעת השמד, אבל בשעת השמד - אפילו מצווה קלה יהרג ואל יעבור, וכו'. מאי מצווה קלה - אמר רבא בר יצחק אמר רב: אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא.

I've heard about camouflaged mezuzos, the Camozuzah.

In Europe, soaring antisemitism popularizes a new invention: The camouflaged mezuzah

In Chicago, I'm told certain yeshivos told their bachurim to not wear their tzitzis out, to wear baseball caps. Everyone knows that this is not really effective, but to some extent it might work.

I wonder if this contradicts the above Gemara in Sanhedrin. There's an obvious difference: in Sanhedrin, the case is they want to see Jews who are not keeping the Torah. Here, they will kill Jews even if they do not keep the Torah. 

On the other hand, you have Tosfos in Shabbos by אלישע בעל כנפים.

נטלם מראשו - ואף על גב דאמר בסנהדרין (דף עד: ושם) בשעת גזרת המלכות אפי' על מצוה קלה יהרג ואל יעבור ואפילו לשנויי ערקתא דמסאנא אסור היינו משום דבשינוי ערקתא מתנהג כעובד כוכבים ודומה שמוציא עצמו מכלל ישראל אבל הכא אינו עושה כלום אלא שאין לו תפילין בראשו שעה אחת והרבה ישראל שאין להם תפילין כמותו:

Or you have the Ramban there who says in his first teretz that it's only on bittul lahv, not bittul assei. 

ואי קשי', אלישע שהי' גוף נקי למה נטלן מראשו, הא בשעת שמד אפי' אערקתא דמסאנא יהרג ואל יעבור 
ה"מ לעבור על מצות לא תעשה אבל אם גזרו לבטל מצות עשה ודאי תבטל ואל יהרג דהא שב ואל תעשה שאני. 
ועוד שהן יכולין לבטל ע"כ שיניחוהו בבית האסורין וממילא תבטל. 
דאף על פי שהי' מניחן שמא הי' סביר שלא יראהו אדם או שהי' מוסר עצמו למיתה שלא לבטל מעליו מלכות שמים ורשאי הוא בכך ואינו כמתחייב בנפשו אף על פי שאמרו יבטל ואל יהרג שכל מצוה שהחזיקו בה ישראל בשעת השמד נוטלין עלי' שכר הרבה ועדיין מוחזקת ואמרו בהגדה בבראשית רבה מה לך יוצא ליסקל על שמלתי את בני מה לך יוצא ליצלב על שנטלתי את הלולב וכו', וכן מצינו בדניאל שמסר עצמו למיתה על התפלה שהוא מצות עשה דרבנן:

Or the Ritva who says it does not apply to middas chasidus. 

Nafka mina would apply to not wearing a yarmulka and removing the Mezuzah. Again, camouflaging the mezuzah would only be a problem according to Tosfos. 

And of course, according to the Maharik it would be 100% muttar. 
ועוד נרא' להביא ראיי' להתי' ממה שמצאתי כתוב בהגהות הגדולו' אשר הוגהו על הסמ"ק וז"ל ואו' דהא דאמר אפילו ערקתא דמסאנא אסו' וכו'. עד היינו דווק' כשהגוים אומרים לו עשה כך כדי לחלל השה אז הוא אסו' אפי' בשנויי ערקת' אבל כדי שלא יהא ניכר שהו' יהודי כגון ללבוש בגדי נכרי שקורי' רא"יי או להתנהג בדבר שלא יהא ניכר מות' או כדי להעביר המכס דה"ק לא ילבש אדם כלאים כדי להעביר בו את המכס אבל ד"א מות' עכ"ל ההגהות בספר ישן.

(That tshuva in the Maharik is good to know anyway because of his statement that bechukosheihem only applies where their hanhaga has an element of pritzus or something contrary to yahadus. Nothing wrong with wearing a cap and gown.) 

All this is besides the important question of standing up for what you believe in even where it might result in broken windows, molotov cocktails, and broken bones.  

I guess that is what really bothers me. Should we be cowed by savages, or should we be standing up proudly, knowing that there is a serious probability that there will be painful consequences.

Wednesday, November 1, 2023

Segulos for Warriors - בתחבולות תעשה לך מלחמה

Originally posted in 2017. 


With the matzav in Eretz Yisrael, it has become very timely, so I am re-posting with updates. The concept is being taken very seriously - we hear of thousands of soldiers who have undertaken to wear tefillin and tzitzis.

This is an "as is" post - if I don't post this as is, I'll never get around to it, and I think it might be useful to someone.  This website has always been participatory and iterative, so if you have something useful to add or subtract, please write.

What hanhagos and segulos would you suggest to a soldier to improve his chances in battle? You could tell him to be a tzadik gamur, but I don't know if that really helps - everyone is a tzadik gamur when they're looking up the barrel of a gun. More realistically, are there particular hanhagos and segulos that Chazal associate with safety and victory in battle?

Number one, and it's not a "Segula." It's just a fundamental reality.  

כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים

But even there, it was in combination with Moshe Rabbeinu's hands. 
So in combination with bitachon and משעבדין את לבם לאביהם שבשמים, here are actions that confer a special Shemira.

הקובע מקום לתפלתו  
Daven in a Makom Kavu'ah. 
הקובע מקום לתורתו 
Learn in a Makom Kavu'ah. 
 העוסק בתורה ובגמילות חסדים 
Put serious effort into Chesed and Limud haTorah. 
שלא היה להן דילטורין  
Avoid at all costs divisiveness and harming others with speech. 
מפני קיום מצות תפילין  
Be vigilant in the dinim of Tefillin. 
אֲפִלּוּ אֵין בָּכֶם זְכוּת אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד  
Say Kri'as Shema
אומרים (ויהי נועם) ז״פ במלחמה  
Say Vihi Noam and Yosheiv B'seiser seven times.
Wear Daled Kanfos with Tzitzis
אמירת פרשת הקטורת
Say Pitum Haketores Twice

Makom kavu'ah for Torah and Limud HaTorah are similar, and they're both from Rav Shimon bar Yoachai, if you are goreis tefilla, you are not goreis Torah; so they should be counted as one.

(Question: In many places we have a rule of מכלל הן אתה שומע לאו. Maybe that applies here as well, i.e., that doing the converse of one of these positive segulos means you're likely to get yourself killed. Or maybe you could do 2X#1 to make up for -#2. I know this doesn't apply to mitzvos. What the rules are by segulos I have no idea.)


1. Brachos 6:, from Parshas Lech Lecha, kviyus makom for tefilla.
א"ר חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום דכתיב (19:27) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל:
What does אלהי אברהם בעזרו mean? It means that he will be able to vanquish his enemies, as Avraham did when he saved Lot, and as the Iyun Yaakov says, with an excellent contrast to Bilaam's unsuccessful attempt to harm us - 

שכל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו, היינו שקובע מקום לתפילתו ואינו הולך אחר הניחוש כמו בלעם הרשע שהלך לקראת נחשים והלך ממקום למקום, כדכתיב "לך אל מקום אחר וקבנו לי משם וכו' ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים", אלא הוא מתלמידיו של אברהם שהיה תמים עם הקב"ה כדכתיב "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" וכן מי שהוא נפש גבוה כבלעם הרשע אם כן כשעולה מעלה למעלה יותר ויותר הוא הולך גם כן למעלה לישב במקום חשוב יותר ויותר מקדם.
אבל מי שנפשו שפלה כאברהם (כדאיתא בפרק ה' באבות), נשאר עומד במקומו הראשון אף על פי שנתעלה כדכתיב "ואנכי עפר ואפר", על כן כשמת אומרים עליו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו. 

אויביו נופלים תחתיו, שכיון שאלהי אברהם בעזרו, וכמו שגבי אברהם נפלו ארבע מלכים לפניו על ידי עפר שנאמר יתן כעפר חרבו (כדאיתא בתענית דף כא, א) וזה בזכות ענוה בשביל שאמר "אנכי עפר ואפר", וזה שקובע מקום לתפילתו אוחז גם כן במדה זו כאברהם, לכך זוכה גם כן שאויביו נופלים תחתיו.

2. Brachos 7b, according to the girsa of the Rif and the Rosh
, kviyus makom for Torah. 
וא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל הקובע מקום לתפלתו (גירסת הרי"ף לתורתו) אויביו נופלים תחתיו שנאמר (שמואל ב ז, י) ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה 

The Rif and Rabbeinu Yonah
רי״ף ברכות ז:
אמר ר' יוחנן משו' ר' שמעון בן יוחאי כל הקובע מקו' לתורתו אויביו נופלין תחתיו שנא' ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו וגו׳

רבינו יונה שם
כל הקובע מקו' לתורתו אויביו נופלין תחתיו שנא' ושמתי מקום לעמי ישראל וגוי זה הפסוק נאמר על בה״מ שהקב"ה היה משרה שכינתו שם ובזכותו היו ישראל יושבי׳ לבטח ולא היו מפחדים מן האויבים ועכשיו שאין בה״מ קיים מקום התורה במקומו הפסוק נאמר על ביהמ''ק, שהקב''ה היה משרה שכינתו שם ובזכותו היו ישראל יושבין לבטח ולא היו מפחדים מאויביהם, ועכשיו שאין ביהמ''ק קיים מקום התורה במקומו, כדאמרינן מיום שחרב ביהמ''ק אין לו להקב''ה בעולמו אלא ד''א של הלכה בלבד, ולפיכך בזה ינצל מהאויבים, ואפי' מי שאינו יודע ללמוד אלא מעט, יש לו לקבוע באותו מקום וללמוד במה שיודע  כדי שיזכה לזה ויחשוב בעניניו ויכנס בלבו יראת שמים ואם אינו יודע כלל יש לו ללכת לבהמ שלומדין ושכר הליכה בידו

This is brought l'halacha in OC 115,
אַחַר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ; וְיִקְבַּע עֵת לִלְמֹד, וְצָרִיךְ שֶׁאוֹתוֹ עֵת יִהְיֶה קָבוּעַ שֶׁלֹּא יַעֲבִירֶנּוּ אַף אִם הוּא סָבוּר לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה. 
הַגָּה: וְאַף מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּשְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ, אוֹ יִקְבַּע לוֹ מָקוֹם וְיִלְמֹד מְעַט בְּמַה שֶּׁיּוֹדֵעַ וְיַחֲשֹׁב בְּעִנְיָנָיו וְיִכָּנֵס בְּלִבּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם (הר''י פ''ק דִּבְרָכוֹת).

(I admit that the Iyun Yaakov on 6b which I brought in #1, who says that Elokei Avraham b'ezro means victory in battle, is relying on our girsa on 7b. But what he says makes sense in the pashut pshat in the words "Elokei Avraham b'ezro," even without the Gemara on 7b,  and especially in light of his contrast of kviyus makom with Bilaam's jumping around.) 

(See notes for more mekoros.)

3. Bava Kamma 17a, Torah and Gemilus Chasadim, 
א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים שנאמר אשריכם זורעי ואין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים וזוכה לנחלת שני שבטים זוכה לכילה כיוסף דכתיב בן פורת יוסף בנות צעדה עלי שור וזוכה לנחלת יששכר דכתיב יששכר חמור גרם אית דאמרי אויביו נופלין לפניו כיוסף דכתיב בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ וזוכה לבינה כיששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל:

4.  The Yerushalmi in Pei'ah 1:1, extreme avoidance of the parsha of Lashon Hara and abizrayhu, even involving people you hate, e.g., the mamzeirim from the Neturei Karta:
אמר רבי אבא בר כהנא דורו של דוד כולם צדיקים היו וע"י שהיה להן דילטורים היו יוצאים במלחמה והיו נופלים הוא שדבר דוד (תהילים נז) נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים נפשי בתוך לבאים זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה אשכבה לוהטים זה דואג ואחיתופל שהיו לוהטים אחר לשון הרע בני אדם שניהם חנית וחצים אלו בעלי קעילה דכתיב (שמואל א כב) היסגרוני בעלי קעילה בידו הירד שאול ולשונם חרב חדה אלו הזיפים דכתיב (תהילים נד) בבוא הזיפים ויאמרו לשאול וגו' באותה שעה אמר דוד לפני הקב"ה רבון העולמים מה שכינתך לירד בארץ סליק שכינתך מבינהון הה"ד (תהילים נז) רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך אבל דורו של אחאב עובדי ע"ז היו וע"י שלא היה להן דילטורין היו יורדים למלחמה ונוצחין הוא שעבדיהו אמר לאליהו (מלכים א יח) הלא הוגד לאדוני אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה' וגו' ואכלכלם לחם ומים אם לחם למה מים אם מים למה לחם אלא מלמד שהיו המים קשים לו להביא יותר מן הלחם ואליהו מכריז בהר הכרמל (שם) אני נותרתי נביא לבדי לה' וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא

5. The Rosh in הלכות קטנות – הל' תפילין סט"ו in Menachos, vigilant care to put the shel yad on before the shel rosh and not interrupt between them. 

The Rosh there says 
סימן טו
תניא סח בין תפלה לתפלה עבירה היא (בידו) וחוזר עליה מעורכי המלחמה שעל שם קיום מצות תפילין שתקנו יתקיים באנשי המלחמה וטרף זרוע אף קדקוד ואף ליהא שמיה רבה ולקדושה ולענות אמן אין להפסיק. ובהל' תפילין עתיקתא כתב סח בין תפילין של יד לתפילין של ראש אם סח שיחת חולין חוזר עליה מעורכי המלחמה. ואם בקדושה ויהא שמיה רבה סח אין חוזר עליה מעורכי המלחמה אלא חוזר ומברך על של ראש שתים מפני שכל תפילין טעונות שתי ברכות. ואם ברכן כאחת עולות זו לזו. ואם הפסיקן בקדושה בטלה הראשונה וצריך לברך ב' על של ראש.
Similarly, Rabbeinu Bachaya at the end of Parshas Mattos, 
וטרף זרוע – בזכות תפילין שבזרוע אף קדקד – בזכות תפילין שבראש
All relating to the Gemara in Menachos 36a:
תנא סח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו (ג) וחוזר עליה מערכי המלחמה תנא כשהוא מניח מניח של יד ואחר כך מניח של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד בשלמא כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ מניח של ראש דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפת בין עיניך אלא כשהוא חולץ חולץ של ראש ואח"כ חולץ של יד מנלן אמר רבה רב הונא אסברא לי אמר קרא והיו לטוטפת בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהו שתים 
and the Medrash in Shir Hashirim.
 כמגדל דוד גבי מלחמת מדין, שאלמלי היה אחד מהם מקדים תפילין של ראש לתפילין של יד, לא היה משה משבחן, ולא היו חוזרין בשלום
Interestingly, Harav Greenblatt in VII Siman 261 brings from the Kanievskies a discussion of whether our soldiers davka wore their tefillin during battle. because "v'yar'u mimeka."  It's really worth looking at that teshuva! 

And Sefer Chasidim (Parma,)

תרמב. אפילו סח בין תפילין לתפילין חוזר עליו מערכי המלחמה לפי שכתוב (דברים לנ כ) וטרף זרוע אף קדקד בזכות שהיה לזה תפילין של יד ושל ראש מצינו פאר בזרוע (ישעיה סנ יב) זרוע תפארתו ועל ראש פאר (יחזקאל כד יז) פארך חבוש עליך וכתי׳ (דה׳א כט ינ) לשם תפארתך ואדם בזרוע מנן ואדם מכה על הראש או על הזרוע לכן סח בין תפילין לתפילין חוזר מערכי המלחמה כיון שחטא בביטול שם וכתיב (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך וכתיב (תהלים פט כה) ובשמי תרום קרנו וכתיב (הושע יא נ) קחם על זרועותיו כך היא המידה שמזכירים עונותיו כשצריך לנס כגון במלחמה להגן על ראשו ועל זרועו ושמאל נגד ימין שכנגדו וכציב סכות לראשי ביום נשק

6. Kri'as Shema
Devarim 20
 והיה, כקרבכם אל המלחמה  ונגש הכהן ודבר אל העם ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם  אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם.  כי ה' אלהיכם, ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם  להושיע אתכם.
Rashi - 
שמע ישראל. אֲפִילּוּ אֵין בָּכֶם זְכוּת אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד, כְּדַאי אַתֶּם שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם:

Rav Sternbuch here - first he says (like the Sifsei Chachamim) that Shema means full Bitachon. When you trust in Hashem and you know that Hashem is the only one to decide your fate, then your enemies will have no power over you. But then he says that the pashtus is that saying Krias Shema is simply a Segula.  
אמנם פשוטן של דברים שהקורא קריאת שמע בכוונה ובזמנה סגולה היא לו להינצל ממלחמה, וזכות ק"ש משמרתו ומצילתו, ומזה הטעם פתח הש"ס ברכות (דף ב.) במצוות ק"ש, כי בקבלת עול מלכות שמים בתחילת היום וכן בסופו, תצלח דרכו וייטב עליו יומו בעניני פרנסה וכדו'. [וגם יש בזה סוד, דמקרי הזמן ופגעיו, לפעמים תלויים בקריאתו של שמע באותו היום]. 

7. Say Vihi Noam seven times. I found it in the Kaf Hachaim OC 295, as follows:

הגה. ואומרים ויהי נועם. לפי שהוא מזמור של ברכה שבו בירך משה לישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן. ונוהגין לכפול פסוק אורך ימים אשביעהו שע״י כן נשלם השם היוצא ממנו. טור. ועיין מ״א. ובתשב״ץ כתב שיש בו ק״ל תיבות כמנין הכהני״ם שכהני חשמונאי אומרים אותו ז״פ במלחמה ונוצחין ולכך נעלם זי״ן בויהי נועם שכל האומרו ז״פ ניצול מכלי זי״ן. א״ר או׳ ב׳.

The seven times is the passuk vihi noam and the kapitel Yosheiv Bseiser together, because he says it has 130 words. 

Kli Yakar Breishis 24:60 on Chesed and success in battle.
כלי יקר

"ויירש זרעך את שער שנאיו". גם לאברהם נאמר לשון זה ויירש זרעך את שער אויביו כי כך המדה בכל גומלי חסד שיש להם אוהבים רבים כמ"ש (משלי יט.ו) רבים יחלו פני נדיב וכל הרע לאיש מתן. ואברהם היה גומל חסד לכל לקרובים ולרחוקים וכן רבקה על כן בדרך טבע יירשו שער אויביהם, כי יש להם ריעים רבים העומדים להם בעת צרתם, וכאמרו רז"ל (ב"ק יז.) כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת ב' שבטים כו'. ומסיק שם איכא דאמרי אויביו נופלים לפניו חללים כיוסף, שנאמר (דברים לג.יז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו וגו'. כי גם יוסף היה גומל חסד עם כל בית אביו ועם הרחוקים בשני רעבון, וכן אמר דוד (תהלים קיב.ה) טוב איש חונן ומלוה וגו' סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו פזר נתן לאביונים קרנו תרום בכבוד. כי בקרנו ינגח עמים כיוסף. לפיכך אמרו לה היי לאלפי רבבה וכי נתנו קצבה לברכתה ומאי רבותא כל אדם שיש לו בנים ברבות הימים יצא ממנו מספר זה ויותר מהמה. אלא ודאי שלא דברו ביוצאי חלציה כי היו בטוחים על כחו של זקן זה אברהם שנתברך כבר שיהיה זרעו כחול הים ומהו שאמרו לאלפי רבבה למ"ד של לאלפי מה טיבה, אלא שאמרו יהי רצון שתזכה להטיב ולגמול חסד לאלפי רבבה כי יהיה רב חילך, ועי"ז יהיו לך אוהבים רבים ובסיבה זו יירש זרעך את שער אויביו, כי רבים יעמדו בעזרתך כי תצא למלחמה. ויכול להיות שדרך עצה אמרו לה כן, ובזה מדוקדק הלשון היי לאלפי רבבה. ומדנקט לשון ויירש ש"מ שאמרו לה אל תדאגי על ההוצאה, אלא שלח לחמך על פני המים לאלפי רבבה אנשים, וסוף תקבל ירושה בשער שונאיך פי שנים כפלים, כי יש מפזר ולסוף ונוסף עוד.

and 38:29 where he focuses on the root of tzedaka, and why rich people get bone spur deferments. 

והנה מקום אתי, לפרש ד' ידות אלו שיש בהם רמז על איש חומד ממון ואינו נפטר מן העולם וחצי תאותו בידו, יש בידו מנה מתאוה מאתים כו', והנה כל אדם יש לו שתי ידים אשר בהם עמל וטרח להשיג מלא חפנים בכחו ועוצם ידו כפי אשר תשיג ידו, וא״כ כל אשר בכוחו מושג משתי ידיו, ואם אינו מסתפק במה שחננו אלהים מלא חפנים הרי הוא חומד עוד מלא חפנים דהיינו כדי מלאכת ד' ידים, כפל מן המושג בשתי ידיו, והוא בעצם השיעור של בעל המנה החומד מאתים, דהיינו כפל מכדי המושג לו כבר משתי ידיו וכל חומד ממון אינו בעל צדקה ע״כ לא יצלח למלוכה, לפי שארז״ל (סנהדרין מט) שבזכות שעשה דוד משפט לזה וצדקה לזה היה יואב מנצח במלחמה, ע״כ נאמר אצל יהודה (דברים לג ג) ידיו רב לו, ירבו לו מבעי ליה, כי ידיו שתים במשמע ורב לשון יחיד, אלא שהורה שלא היה חומד ממון של שתי ידים הנוספים, כי שתי ידיו רב לו די לו, כי רב הוא משמש לשון די, כמו רב לך אל תוסף, ורמז שהיה די לו בעמל שתי ידיו, כי לא בקש עוד על שנים לפיכך עזר מצריו תהיה, כי הסתפקות זה סבה אל הצדקה אשר בזכותה אויבים נופלים לפניו, וראיה מיואב, וכמ״ש (תהלים קיב ה) טוב איש חונן ומלוה וגו' סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו וכן מסיק בב״ק (יז.) שהעוסק בג״ח אויביו נופלים לפניו חללים, לכך נאמר שבזכות שידיו רב לו, עמל המושג משתי ידיו רב לו ואינו מבקש מותרות ואז הוא בעל צדקה, ע״כ עזר מצריו תהיה, וזה נאמר על יהודה הבא מפרץ. אבל זרח לא היה ידיו רב לו, אלא בקש עמל ד' ידות וחמד ממון שאיננו ראוי לו כמו שנאמר אצל עכן (יהושע ז כא) ואחמדם ואקחם. ע״כ הושב אחור ימינו כמשיב ידו, כי לא לו יהיה משפט הבכורה והמלוכה כי כל מלך צריך לנצחון האויבים והוא לאו בר הכי כאמור.

Sanhedrin 49a that refers to Torah in general as a vital aspect of victory in war:
דאמר רבי אבא בר כהנא אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה דכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו משום דיואב על הצבא ומה טעם יואב על הצבא משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו 
Rashi - 
אילמלא דוד. שהיה עוסק בתורה לא עשה יואב מלחמה אבל זכותו של דוד עומדת לו ליואב במלחמותיו של דוד: 

and Makos 10a

א"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה 

Medrash Rabba Breishis 65:20 on the zechus of Limud Hatorah

  • וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק וגו' הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב (בראשית כז, כב), הָא קוֹל דְּקָל חַכִּים וְיָדַיָּה דְּמַשְׁלַחִין מִיתִין. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אֵין יַעֲקֹב שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּקוֹלוֹ, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין עֵשָׂו שׁוֹלֵט אֶלָּא בַּיָּדָיִם. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מַכְנִיס, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, מְרַמֵּז לֵיהּ וְהוּא אָתֵי. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשָׁעָה שֶׁיַּעֲקֹב מַרְכִּין בְּקוֹלוֹ, יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת, דִּכְתִיב (שמות טו, כד): וַיִּנוּ כָּל הָעֵדָה, (שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מְצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לֹא עָמְדוּ פִּילוֹסוֹפִין בָּעוֹלָם כְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר וּכְאַבְנִימוֹס הַגַּרְדִּי, נִתְכַּנְסוּ כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶצְלוֹ, אָמְרוּ לוֹ תֹּאמַר שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ, אָמַר לְכוּ וְחִזְּרוּ עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וְעַל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁלָּהֶן, וְאִם מְצָאתֶם שָׁם תִּינוֹקוֹת מְצַפְצְפִין בְּקוֹלָן אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, שֶׁכָּךְ הִבְטִיחָן אֲבִיהֶן וְאָמַר לָהֶם, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בִּזְמַן שֶׁקּוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מָצוּי בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, וְאִם לָאו, הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם.
From the other post:
The Levush says that Kevi'as Makom is a segula for winning wars.  The Gemara in Brachos 7b does say אויביו נופלים תחתיו as an outcome of kvius makom, but only the Levush says that the sources for the din, both by Avrohom Avinu and by Dovid Hamelech, are specifically related to that quality.  I haven't seen anyone that either says this or brings it down.  These are his words

 וכיון שהוא עושה מעשה אבינו אשר עזרו יי׳ במלחמותיו גם אותו יעזרנו .... וכן מצינו ג"כ בדוד המלך ע'ה שעשה כן ועזרו יי' בכל מלחמותיו דכתיב (שמואל ב טו) ויהי דוד בא עד הראש אשר השתחוה שם לאלהים אין כתיב כאן אלא אשר ישתחוה שם לאלהים

In a conversation in the comments, Avrohom brought out the interesting coincidence that with this Levush, we find that three basic rules of Tefilla are derived specifically from the context of battle:  Avoidance of erva (ולא יראה בך ערות דבר, in Ki Seitzei, Devarim 23:15,) avoidance of filth (there, והיה מחניך קדוש), and now, kvi'us makom from the Tefillos of Avraham Avinu and Dovid Hamelech, whose success in battle is being associated with/attributed to their minhag of kvi'us makom.  An interesting puzzle.

This morning after davening, when I mentioned this discussion to my friends, they immediately reminded me of the Gemara in Bava Basra 123a which translates the words (said by Yaakov Avinu, describing his victory over the Emorites) whose literal meaning is "sword and arrow" as meaning "prayer and supplication":
ואומר (בראשית מח) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי וכי בחרבו ובקשתו לקח והלא כבר נאמר (תהילים מד) כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני אלא חרבי זו תפלה קשתי זו בקשה 
And the Onkelos there that translates  בחרבי ובקשתי as  בצלותי ובבעותי, exactly like the Gemara.
It was also pointed out that in Kiddushin 29b, the Gemara relates the story of Reb Acha, whose every bowing down in tefilla severed one of the heads of a demon that was menacing the community, again Tefilla as a sword.
And finally, there is the Gemara in Brachos 5a that says that one who says Krias Shma when going to bed is like one who holds a double edged sword against the forces that would hurt him:
א"ר יצחק כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו שנאמר (תהילים קמט:ו) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם מאי משמע אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי מרישא דענינא דכתיב (תהילים קמט) יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם וכתיב בתריה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם

8. Tzitzis: Obvious, lechora. The Gemara says there is a punishment בעידן ריתחאfor not seeking to wear daled kanfos. That means that a soldier in battle who doesn't bother to wear daled kanfos/tzitzis is in danger. So it's definitely good to wear in order to avoid trouble. But I think that logic dictates that if not-wearing brings danger, there is a positive shemira from yes-wearing. I saw a Rashi in Chumash that uses מכלל לאו אתה שומע הן like that, that if there's an onesh for lahv, there's is positive schar, not just avoidance-of-onesh, for hein, but I can not remember where. (There are plenty of "if yes, then X, so in not, then no X.  But I can't find that case of "if yes, then X, if no, then Y," where X is punishment and Y is reward.)  This is really an application of the Gemara in Kiddushin 39b, that by a issur lahv, ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה. But first of all, that is just general schar, not any particular shemira. Second, the Gemara says it's only where  כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה. It also relates to the Machlokes Reb Meir and Reb Chanina ben Gamliel in Kiddushin 61a-b on תנאי כפול and מכלל הן אתה שומע לאו, where even according to Rav Chanina ben Gamliel the converse is לא שכר ולא עונש. Anyway, it's definitely a good idea to be wearing Tzitzis when you go out to fight.  

Menachos 41:

מלאכא אשכחי' לרב קטינא דמיכסי סדינא, אמר ליה קטינא קטינא, סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא, ציצית של תכלת מה תהא עליה. אמר ליה ענשיתו אעשה. אמר ליה בזמן דאיכא ריתחא ענשינן. אי אמרת בשלמא חובת גברא הוא, היינו דמחייב דלא קא רמי, אלא אי אמרת חובת טלית הוא, הא לא מיחייבא. אלא מאי? חובת גברא הוא, נהי דחייביה רחמנא כי מיכסי טלית דבת חיובא, כי מיכסי טלית דלאו בת חיובא היא מי חייביה רחמנא? אלא הכי קאמר ליה: טצדקי למיפטר נפשך מציצית.

9. Parshas HaKetores

The Chidah in Birkei Yosef 132: We say Ketores before Shachris for neshalmah parim. We say it after Shachris because it is a segula for Shemira. That's why I wrote "Say Pitum Haketores Twice." I don't know how these things work, but it seems to me that the first recitation ought to do double duty, as ונשלמה פרים  and שמירה. Evidently, it doesn't work that way. You have to say it after you've already done the ונשלמה פרים for Shemira.

כי אחר פ' התמיד בבוקר ובערב מכוונים לקטורת ממש על דרך ונשלמה פרים שפתנו.אך אחר תפלת השחר אמירת פיטום הקטורת הוא משום שמירה ולכן אין אומרים הקדמת אתה הוא ה' וכו' דעתה אינה בשביל מצות הקטרת קטורת.

The Mishna Berura in 132 sk 14 kind of alludes to this idea-

(יד) ובוקר אחר התפלה - וצ"ע למה אנו אומרין אותה בשבת ויו"ט אחר מוסף והלא הקטורת קודמת למוספין לכו"ע והיא שייכא לקרבן תמיד ואפשר דכונתנו ליפטר מתוך ד"ת ובכתבים איתא שהטעם להבריח הקליפות ובשל"ה כתב לאמרו קודם תפלה ואחריה:

UPDATE 2/17/16.

We came across a Baal HaTurim in Tzav 6:3 that says that the word Mido-מדו is found in two places.  One by the Bigdei Kehuna, and the other in describing the outfit of a soldier in battle.  He explains that in the zechus of the bigdei kehuna they were victorious in battle.
מדו בד. ב' הכא ואידך ויואב חגור מדו לבושו שבגד. כהונה היו כעין בגדי מלחמה וכן המעיל כפי תחרא ובזכותם היו מתגברים במלחמה

UPDATE 11/7/23

Avi sent a comment as follows:

November 7, 2023 at 11:35 AM

כי אשמרה שבת אל ישמרני 

Thank you, Avi. 

First, it's important to get one thing out of the way. There is an expression 

"יותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת אותם"   

This was made up by Achad Ha'am. Like him or hate him, it is not citation to authority.  Lehavdil elef alfei havdalos,           Avi is quoting the Zemer written by the ibn Ezra. That is certainly citation to authority.

The ibn Ezra's source is the Medrash mentioned in the Tur in 267 about how to finish Hashkiveinu on Shabbos. 

ומשנין בחתימה שחותם ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך בא"י הפורס סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלים. וכן המנהג באשכנז ובצרפת. ואין חותמין שומר עמו ישראל לעד כדאיתא במדרש שבשבת אין צריכין שמירה שהשבת שומר.  ונוהגין לומר פסוק ושמרו בני ישראל וגו' לומר שאם ישמרו שבת אין צריכין שמירה והוא ג"כ מעין גאולה כדכתיבנא לעיל שאם ישמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלין

We do not have any such Medrash. All we have are Medrashim that imply a difference in the nusach from weekdays to Shabbos, like  מדרש תהלים (בובר, מזמור ו), ולפי שאין מצות ציצית בערבית, מוסיפין פורס סכת שלום בשבת ויום טוב, ובחול שומר עמו ישראל

But we do have such a Zohar.  
פרשת בראשית (דף מח עמוד א),
ת"ח כד אתקדש יומא במעלי שבתא סוכת שלום שריא ואתפריסת בעלמא, מאן סוכת שלום דא שבתא וכל רוחין ועלעולין ושדין וכל סטרא דמסאבא כלהו טמירין ועאלין בעינא דריחייא דנוקבא דתהומא רבא, דהא כיון דאתער קדושתא על עלמא רוח מסאבא לא אתער בהדיה, ודא עריק מקמיה דדא, וכדין עלמא בנטירו עלאה ולא בעינן לצלאה על נטירו כגון שומר את עמו ישראל לעד אמן, דהא דא ביומא דחול אתתקן דעלמא בעיא נטירו, אבל בשבת סוכת שלום אתפריסא על עלמא ואתנטיר בכל סטרין ואפילו חייבי גיהנם נטירין אינון וכלא בשלמא אשתכחו עלאין ותתאין וכו'.

Also, there is the Gemara in Shabbos 118b, 
אמר רב יהודה אמר רב: אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון, שנאמר: ״ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט״, וכתיב בתריה: ״ויבא עמלק״. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן — מיד נגאלים, שנאמר: ״כה אמר ה׳ לסריסים אשר ישמרו את שבתותי״, וכתיב בתריה: ״והביאותים אל הר קדשי וגו׳״

There is an enormous difference between the Tur's Medrash, and the Medrashim we have, and the Zohar, on the one hand, and the Gemara in Shabbos on the other hand, and because of this difference, it really does not belong in the list of special segulos, to wit:
The Medrashim only say that on Shabbos there is a special shemira, but it only effects that Shabbos, like ליל שימורים הוא. The Gemara in Shabbos indicates that Shabbos has a special power to prevent the harsh decrees of nations. Obviously, that is true not only on Shabbos. But this special power is not pertinent to any individual Jew, it pertains only to the the behavior of nation as a whole. 



From Harav Avraham Bukspan, From his outstanding sefer Classics and Beyond / Parsha Pearls.

Wed, Nov 1 at 10:14 PM
Mattos 3— The Mind-Body Connection
 ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו ולא נפקד ממנו איש
They said to Moshe, “Your servants took a census of the men of the war under our command, and not a man of us is missing” (Bamidbar 31:49). 
The Midrash (Shir HaShirim Rabbah 4:5) notes the reason not one soldier was lost: Because they donned tefillin in the proper sequence, first the shel yad and then the shel rosh. If even one of them had placed the shel rosh before the shel yad, they would not have come back in peace. 
While this is proper adherence to halachah, what is it about the sequence that is so significant?
Rav Yosef Shaul Nathanson (Divrei Shaul, fourth edition ad loc.) explains the symbolism and message behind the order. The halachah is that we place the tefillin shel yad on our yad keihah, the weaker hand (Menachos 37a). This symbolizes the recognition of our inherent weakness, that the human hand by itself is unable to accomplish without Hashem’s help and assistance. Once we acknowledge this fact in our minds, after having first demonstrated this by donning the tefillin shel yad on our weakened hand, we are then primed to wear the shel rosh, the symbol that Hashem is the One Who gives us strength, as it says in Parashas Ki Savo (Devarim 28:10), “Ve’ra’u kol amei ha’aretz ki Shem Hashem nikra alecha ve’yaru mimeka — Then all the peoples of the earth will see that the Name of Hashem is proclaimed over you, and they will revere you.” The Gemara (Berachos 6a) explains that this is referring to tefillin shel rosh, which, Rav Nathanson explains, represent the Hashgachah of Hashem, and how He is always at our side. 
When fighting against Midian, Bnei Yisrael did not trust in themselves; they fully realized that all victory comes from Him. They realized that their own hands were weak, symbolized by their donning first their tefillin shel yad. Accordingly, Hashem was at their head and He fought their battle for them. Only when we understand the message of the yad keihah, the weak hand of man without His help, are we able to experience the true greatness and impact of the tefillin shel rosh. Only when we recognize the weakness of our arm, the weakness of our own efforts, will we then inspire fear over the other nations.
A related thought is said by the Tolna Rebbe in Parashas Shoftim (Heimah Yenachamuni Devarim pp.118-121). One of the soldiers sent home from the battlefield is the one who is fearful and fainthearted (Devarim 20:8). According to the Gemara (Sotah 44b), this is referring to someone who sinned by speaking between the time that he put on the tefillin shel yad and the tefillin shel rosh. 
What is it about this interruption between the two that is so substantial that someone who does this must return from the battlefield? 
The Tolna Rebbe explains that it is specifically during war that the dangerous attitude of: “Kochi ve'otzem yadi asah li es hachayil hazeh — My strength and the might of my hand made me all this wealth” (Devarim 8:17) can rear its ugly head. In war, we must not to be deluded by the illusion of our own power.
The tefillin shel yad represent action and using our power and strength. The shel rosh represent our mind and thoughts, the power of the intellect over emotion. We are supposed to bind and connect both to Hashem. It is easy to have our thoughts in the right place and be committed intellectually to Hashem. Harder is divorcing ourselves from the illusion of power and connecting our actions to Hashem. 
A person who speaks between placement of the tefillin shel yad and tefillin shel rosh is a person whose hand and mind, whose body and spirit, are not acting in consort. The interruption between the two indicates that the actions of his hand are not as fully connected as the thoughts of his mind. Such a person is excused specifically from war, because he thinks it is he who is doing the fighting. 
One who dons tefillin, either out of sequence or with an interruption, loses sight of the fact that we do not have the power, that it all comes from Hashem.
The Yerushalmi (Taanis 4:5) teaches us that when Bar Kochva would go to war, he would declare, “Ribbono shel Olam, I do not need Your help; just don’t hinder me!” In the end, he and his armies were punished for their lack of belief in Hashem’s greatness. The Gemara (Gittin 57b-58a) speaks about the defeat of Bar Kochva in Beitar. First, it tells us that one box of forty sa’ah of tefillin was found on the heads of those who were killed in Beitar, and then it says that three boxes, each of which contained forty sa’ah of tefillin, were found. So which was it? Forty sa’ah, or three times forty sa’ah? The Gemara concludes that one count refers to tefillin shel yad and the other refers to tefillin shel rosh. 
 The Vilna Gaon (Kol Eliyahu #222) understands that there were forty of the tefillin shel rosh, while there were three times forty of the tefillin shel yad.  (See Rashi for an alternative pshat.) The Gaon then calculates why they found three times more baskets of tefillin shel yad than shel rosh. The enemy attacked during davening, while one group was in the process of removing their tefillin, another group was putting them on, and a third group was wearing them both. Since we put on the shel yad first, but first remove the shel rosh, it makes sense that when they were caught, they were wearing three times as many shel yad as shel rosh. They all had on the shel yad, but only one group had on the shel rosh.
Rav Mordechai Kornfield suggests that perhaps the timing in which the Jews were murdered reveals the nature of the very sin that caused their deaths. It is only through keeping the mitzvah of tefillin properly, and without interrupting between donning the shel yad and shel rosh, that Hashem grants the Jewish armies the blessing of Moshe Rabbeinu: “He will tear off arm and even head” (Devarim 33:20). As the Vilna Gaon (Kol Eliyahu #132) explains, Hashem smites the arms and heads of the enemy in one blow as a middah k’neged middah for putting on the shel yad and shel rosh without interruption.  
Perhaps we can say that this is because, as we have discussed, in so doing we are showing that our body and spirit are connected in our service of Hashem and that we fully realize that all of our might comes from Him.
 The defeat of Bar Kochva's army, and the fact that many were killed while wearing the tefillin shel yad without the shel rosh, may have derived from the fact that they did not put their faith in Hashem, but in their own physical ability and strength.
Now we can explain the Gemara in Chullin (88b-89a), which says that in the merit of Avraham saying to the King of Sodom, “I lift up my hand to Hashem, G-d, the Most High, Maker of heaven and earth, if so much as a thread to a shoestrap; or if I shall take anything of yours” (Bereishis 14:22-23), his children were rewarded with the blue string of techeiles and the leather strap of tefillin.
The Meshech Chochmah (ad loc.) explains that when Avraham lifted his hands Above, he was expressing his earnest belief that the military victory was not “kochi ve’otzem yadi — my strength and the might of my hand,” but from the Al-mighty Above. He therefore refused to take any of the spoils for himself, as he truly felt unentitled to them. It is as if he were saying, “What did I do to deserve any of this?”
With this in mind, perhaps we can explain why his children received the mitzvos of techeiles and tefillin as reward. The color of techeiles is light blue, which reminds and connects us to Hashem’s Heavenly Throne (Chullin ibid.). Tefillin remind a person that as strong as he is, he has at best been dealt a weak hand, with victory only coming with the help of Hashem, which inspires fear in the hearts of our enemies (ibid.). 
How appropriate that tefillin and techeiles were given as a reward and legacy to the children of the person who took nothing for himself, ever mindful that everything came, not from his weak hand, but from the Hand of Hashem, as He sits on His Heavenly blue Throne.

Monday, October 23, 2023

Ne'ilah drasha pei daled

For two weeks, we have been saying vidui. On Yom Kippur, we said the long Al Chet eight times. But now, in Neila, as the day ends, we do not say a long vidui any more, we just say ashamnu. After the final Ashamnu, after all this time, we read a paragraph that begins אתה הבדלת אנוש מראש.  In this paragraph, we are finally told why we have been saying vidui and doing teshuva, what the purpose of Yom Kippur is. 
אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך, כי מי יאמר לך מה תִּפעל, ואם יצדק מה יתן לך. ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הכיפורים הזה, קץ ומחילה וסליחה על כל עונותינו למען נחדל מעושק ידינו ונשוב אליך לעשות חוקי רצונך בלבב שלם.
Lmaan nechdal meioshek yadeinu. What is this Oshek that we have to avoid? Why is it so important, of the ultimate importance, that the whole purpose of Yom Kippur is that we stop our Oshek? After all is said and done, Lord, save us from Oshek, so we can return to the Ribono shel Olam?

Artscroll translates Oshek to mean "so that we can withdraw our hands from oppression." In the footnote, they remark that "In its narrow, literal meaning, the word עושק, oppression, refers to a refusal to pay a worker for his services...."  but that here it must mean more than that. I noted that after the Seder Haavoda in Musaf, we have a piyut "תכפו עלינו צרות" describing the hashraas hashechina when the Kohen Gadol did the avodah, and contrasting our time, when, it says, even nature has become stingy, עשקו זיתים שמנם, the olive, which once was full to bursting with oil, produces nothing, the olive withholds its oil. I think that is exactly what Oshek means in Ne'ila. It means cheating someone out of what they deserve. Why is this the ultimate sin? Why is it is essence of Yom Kippur, of Teshuva?

Sometimes think that we ought to do something, to undertake a task, to improve ourselves somehow, but we don't do it. We are chained by our aveiros, handcuffed by our failures, locked in the cage of inertia, of bad habits, of the frustration of past attempts that failed. We cheat ourselves out of what we are capable of doing . That is Oshek! Oh, I can't do it, it is too hard... Oshek! It is unreasonable....! Oshek! It is impossible.... Oshek!  But it is now the end of the day. We did everything we could. We said vidui, we did teshuva, we promised tzedaka, we have done our work, and Yom Kippur has done its work. The slate is clean. What would have failed yesterday, we can do now. The self-sabotage of yesterday is gone. The cage is open! The handcuffs are unlocked! The chains are broken! I'm not a revivalist, I'm not promising miracles. But take a little step, take on something that you wouldn't have yesterday. You will have special siyata dishmaya today! I've experienced this personally.  I forgot I davened mincha, and I came to shul and began shmoneh esrei, and in middle of atta chonein l'adam da'as I remembered. I think it's because you get a tiny little special gift with every bracha. 
למען נחדל מעושק ידינו 
and then, 
ונשוב אליך לעשות חוקי רצונך בלבב שלם
We can stop cheating ourselves out of our great potential, and finally do what we were created to do.
You were given a gift today. Use it!   

A friend and talmid chacham, a man who measures his words, Milt Wakschlag, a musmach and talmid muvhak of Rav Ahron Soloveichik, sent me his thoughts.

Just wanted to expand a bit on our conversation last night about the ne’ila drasha.  As I said, I thought it was powerful, which is because it took a very concealed yet indispensable concept and brought it out into the light of day, resulting in a surprising insight.  

Ne’ila is not what we do to pass the time between mincha and maariv yom kippur-style, but actually beckons us to a spiritual adventure that most of us never associated with yom kippur at all.  As you said, most of YK is about the negative, past-oriented message of ashamnu and al chait.  We’ve messed up and we need to fix that.  But at this moment, that’s (mostly) behind us — it’s settled now — and we have - surprise! - a new orientation: a positive, bold, optimistic view of the future.  Okay, we’ve sinned, but we’ve repented and we hope have been atoned.  What now?  March boldly into the future!  This is your mandate.  Do what has to be done.  The YK process itself can be a downer, causing a person to think that he’s better off just withdrawing from the world.  Maybe if i just crawl into a shell in 5784 i won’t have so much to repent for in 5785.  Wrong answer!  You MUST face the future boldly and you MUST do your best to do so without getting sidetracked by everyday temptations.  You won’t always succeed but you must relentlessly try.  That’s what neila is about, at least in part.  Powerful.  In league with, shabbos/rosh hashana is not a diluted yomtov but a turbo-charged shabbos - go meet the challenge!

It occurs to me that this message may be embedded already in the mincha tefila.  Why do we read Yona?  A thousand answers are given. One may be that just what we’re talking about is precisely what yona had to learn.  He didn’t do what he had to do.  He was afraid it wouldn’t work out well - for him, for b’nai yisroel, whatever. He dropped the ball.  Mah lecha nirdam! (Rav Ahron o’h used to quote that line all the time.)  There’s no room in this world for a “sleeper”.  Chazak va’amatz! Get going!  Don’t let the inevitable failures get in your way.  You’ll learn from them and move on.  Ain tzadik ba’aretz asher ya’aseh tov v’lo yecheta (another favorite of R Ahron’s).  If you seek perfection you’ll never get anything worthwhile done.

This may be stretching things, but i think there are resonances of this idea in the din of בריה אפילו באלף לא בטל, because of chashivus.  A Jew has to recognize his chashivus as a birya and not allow himself to be overwhelmed by self-doubt, fear of getting things wrong, and confusion about the goal.  Ne’ila is the first step.  Yishar kochacha!  And thank you.

The germ of this idea came from a link I got from Rav Avraham Bukspan. Thank you and יישר כחך.

למען נחדל מעושק ידינו
הרב יגאל פסו , ד' תשרי התשע"ו
עת עומד להיגמר הזמן להתוודות על חטאינו ביום הכיפורים, בתום תפילת הנעילה אין אנו אומרים את נוסח “על חטא”. אנו אומרים שם את נוסח “אתה הבדלת אנוש מראש”, ושם, בין היתר, נאמר “ותתן לנו ה’ אלוקינו באהבה את יום הכיפורים הזה… למחילה ולסליחה ולכפרה ולמחול בו את כל עוונותינו למען נחדל מעושק ידינו”.

הפרש גדול יש בין גניבה או גזל לבין עושק. בעוד שהגזל הוא לקיחת דבר שלא שייך לאדם באופן אקטיבי, העושק הוא מצב של חוסר נתינת דבר מה המגיע לזולת. למשל המלין שכר נקרא עושק שכר שכיר, הוא לא גזל פרוטה מאיש, הוא רק לא נתן לפועל מה שמגיע לו מן הדין. לכן שלמה המלך הרואה את “דמעת העשוקים”, שאין להם מנחם, מדבר על מצב של כאלה שמונעים מהם את הטוב המגיע להם. והמצב הזה מסובך יותר מבחינה מסוימת מאשר הגזל, שכן בגזל ברור מה נגזל ומה צריך להיות מושב, ואילו בעושק הטוב המגיע לנעשק תמיד מוטל בספק, והעושק (מלרע) לא נתפס באופן פשוט כגזלן ופושע שהרי לא שלח ידו בממון חבירו.

ואת יום הכיפורים הזה קיבלנו, “למען נחדל מעושק ידינו”. כי בכנפי כולנו נמצא עושק גדול. אנחנו, כולנו, בשל עוונותינו, מונעים מהטוב הגדול שבקרבנו להופיע. אנחנו מונעים את הטוב שבנו מלהופיע בבריאה ולהיטיב את העולם, להאיר את העולם, כראוי וכנדרש.

האנושות כולה, הבריאה ובוראה מצפים מהטוב שבנו שיתפרץ ויופיע. עוונותינו היו ככבלים על ידינו, מונעים מאיתנו להוציא אל הפועל כל דבר טוב. והנה בא יום הכיפורים לכפר את כל עוונותינו. וממילא בשעת מחילה וסליחה וכפרה, נשאר רק הטוב, שהוא העיקר. וכעת אין כבלים, אין חסימות ומחסומים, והעולם ובורא העולם מבקשים את הטוב שבנו להופיע, מבקשים את מה שמגיע להם ואנחנו לדאבון לב מנענו מהם במשך זמן.

בשעה קדושה זו עלינו לקבל על עצמנו לחדול מעושק ידינו. להפסיק עם מניעת המעשים הטובים שבידינו לעשות תמיד. לחדול מהקטנות שלנו בעיני עצמנו, ולפרוץ עם כל הטוב והברכה שהקב”ה נתן לנו קדימה. להיות אלה שמאירים את העולם בתורה ומעשים טובים, לא רק אלה שיגדלו בנים שמאירים את העולם בתורה ומעשים טובים.

בשנה הקרובה ב”ה נחדל מעושק ידינו. נחשוף בטוב ה’ ובחסדיו עוד טוב ועוד טוב שבנו, נוציא מהכח אל הפועל עוד ועוד דברים טובים ומבורכים הכל בזכות חשיפת הנקודה הפנימית שחשפנו ביום הכיפורים הזה: אנחנו מלאים בטוב, טוב שהעולם זכאי לו.

יהי רצון שנבושר כולנו בחתימה טובה.

I came across this discussion of the possibility that the nusach למען נחדל מעושק ידינו is a unique hope for kapara on bein adam lechaveiro where you didn't get mechila.

Very high standard of learning among the participants, and much interesting there, such as 
אבל אגב: ידוע בשם הגרי"ס שהנוסח "למען נחדל מעושק ידינו" בתפילת נעילה מראה על עוצם נוראות עניין גזל שכל יו"כ נתקן עבורו.

אבל כמדומה שיסכימו איתי הרבנים דכאן שקשה מאוד לומר שיו"כ נתקן דווקא למה שאינו יכול לכפר עליו בלי ריצוי חבירו,
והפירוש הפשוט עושק ידינו הוא הדברים הרעים שעשינו, כמו "מעשי ידינו הרעים".