Every Bullet Has Its Address

This is not a deep discussion. I just post it because sometimes, devarim peshutim can be confusing.

The expression "Every bullet has its address" has been attributed to the Kotzker Rov, to Reb Meir Simcha, and to Reb Chaim Brisker. 

Here is a page from Eilat Gordon's description of Litteh and Litvishe Gedolim. 

In Dvinsk, Reb Meir Simcha wrote his remarkable Torah chiddushim and devoted himself to leading his flock. He was beloved by all members of Dvinsk's society, and many approached him for advice and brachos. His home was open to everyone, and he was attentive to the needs of all his constituents. Although he was offered rabbinical positions in many prestigious cites such as Kovno, Pinsk and even New York, he refused to leave Dvinsk.

His devotion to his flock reached its height during World War I when Dvinsk, which contained a large fortress, was the target of frequent German bombardments.

At that time, many people asked Reb Meir Simcha if they should leave the city, and he would invariably reply, "Every bullet and bomb has an address. If Heaven hasn't decreed that a person be hit, no harm will befall him."

When the danger increased, most of Dvinsk's residents left the city. Only those who lacked the financial means to escape remained behind, along with Reb Meir Simcha, who refused to abandon them.

When his close followers pleaded with him to leave Dvinsk, he replied, "I won't leave my destitute brothers at such a time. I will suffer with them. As long as there are nine other Jews in the city, I will remain and be its tenth man."

During that period, Rav Meir Simcha did his utmost to ease the suffering of his fellow townspeople, encouraging and inspiring them. He took a particular interest in the lot of local women whose husbands were on the battlefront, and would personally help them compose letters to their husbands. He and his wife also addressed their material needs, preparing firewood for them and providing them with money.

eb Meir Simcha's conduct during that period became a guideline for posterity. In one of his letters, Rav Yaakov Yisroel Kaneivsky discusses the futile attempts of people to elude their destinies and to flee to more "secure" places, where they imagine that their chances of being saved are greater. He writes, "It is known that during the war, the gaon Rav Meir Simcha would advise people not to leave [Dvinsk], saying that every bullet has an address."

[The author (Eilat Gordon) is grateful to Rav Asher Bergman, author of "Ha'Or Someach," for his help in preparing this article.    http://www.tzemachdovid.org/gedolim/orsomeach.html  ]

That there are different attributions is not surprising, because the concept is universal. 

 The phrase "Every bullet has its billet" was popularized by King William III of England (1650-1702, a friend of the Jews,) who often used the saying to give courage to himself and his troops during battle, believing that no one would die before their time. John Wesley (also a friend of the Jews,) referenced the King's saying in his journals in 1765, and the idiom evolved into the modern colloquial idea of a "bullet with your name on it."

The ibn Ezra in Shoftim clearly does not believe this is true. Devarim 20:7

ארש אשה ולא לקחה. בנשואין והנה זה הכתוב לאות כי יש מי שימות בבא יומו רק המת במלחמה מת בלא יומו על כן אמר דוד או במלחמה ירד ונספה:

Here's the Ralbag in Shmuel I 26:10

חי ה' כי אם ה' יגפנו. ר"ל להמיתו בלא עתו על צד העונש:  

או יומו יבא ומת. ר"ל הקץ המוגבל לו לחיות כי זה הקץ מתחלף לפי עת הליד':  

או במלחמה ירד ונספה. ר"ל שהוא בעצמו מצד בחירתו יסבב שימות בלא עתו וזה כי מי שלא בא עתו עדין הנה יתכן בבאו במקום הסכנה שימות בלא עתו וכבר זכרו זה בעלי חכמת משפטי הכוכבים בספריהם והוא עוד דעת תורתנו השלמה ולזה צותה לעשות מעקה לגגים למלט הבאים שם מהנפילה:

Here is the Sefer Ha'Ikkarim 4:21

וכן אמרו רבותינו ז״ל בספרי, אתה החלות להראות את עבדך נסים וגבורות שנאמר אסורה נא ואראה, הנה בארו שאתה החלות נאמר על התחלת נבואתו של משה, וכאלו אמר, רבונו של עולם אל יקשה בעיניך לעשות עמי חסד אף על פי שאיני ראוי אליו ולתת לי מתנת חנם, שכן דרכך עמי שאתה מעצמך החלות בסנה להראות את עבדך וגו׳, ואחר שכך דרכך עמי עשה גם עתה עמי החסד הזה שאני שואל, אעברה נא ואראה וגו׳, והתפלה הזאת היא על דרך הושיענו אלהי ישענו, ומה הוא המונע שלא תעשה עמי החסד הזה, שהמיתה הזאת הנגזרת עלי אי אפשר שתהיה אלא מאחד מג׳ פנים, אם מצד העונש המגיע מאתך על חטאי, או מצד הוראת המערכת, או שהגיע זמני להפטר, ואלו השלשה הם הקצים הקבועים לחיי האדם, אמר דוד על שאול כי אם ה׳ יגפנו או יומו יבא ומת או במלחמה ירד ונספה, רמז בזה שהמיתות הן שלש אם כרתית או טבעית או מקרית, כי ה׳ יגפנו ירמוז על המיתה הכרתית, והיא מיתת העונש על חטא, או יומו יבא ומת ירמוז על המיתה הטבעית, והוא שהגיע זמנו להפטר כפי מזגו, או במלחמה ירד ונספה ירמוז על המיתה המקרית המגעת לאדם בלא עתו ובלא חטא קודם אלא מצד הוראת המערכת או הגזירה הכוללת שכל מי שיכנס במלחמה פלונית ימות, ואם לא היה יוצא למלחמה לא היה מת, ואם יצא ימות מצד ההוראה הכוללת אף על פי שאין בידו עון אשר חטא. ולא הזכיר המיתה הבחיריית לפי שאין אדם שיבחר מות מחיים, ולא הסכים בזה אל האמת, שהרי מיתת שאול בחיריית היתה, שנאמר ויקח שאול את החרב ויפול עליה, וכן משה לא הזכיר אותה שהוא לא היה בוחר מות מחיים, ולזה לא הזכיר אלא אלו השלש מיתות בלבד.

To me, the pashtus is like the Netziv in Harcheiv Davar Breishis 37:12, that human intent can shorten an allotted lifespan unless the target has unusually great zechusim.

ולהסביר יותר יש להקדים הא דאיתא בזוהר הק׳ בפ׳ זו דראובן אמר להשליך את יוסף בבור מלא נחשים ועקרבים ולא ירא שיהרגוהו שהיה בטוח על זכותו. והא שהי׳ ירא מן האחים היינו משום דבחירה שבאדם הוא למעלה מהשגחה העליונה. ויש לי ראי׳ מפורשת לזה מדכתיב בדניאל ו׳ בשעה שהשליכו כורש בגוב אריות וחתמא מלכא בעזקתי׳ כדי דלא תשני צבו בדניאל פי׳ הי׳ בטוח שלא יגעו בו אריות שאינם בעלי בחירה. אבל ירא דלא תשני רצון בדניאל. ואמנם חלילה לומר שאין ביד ההשגחה העליונה לשמור גם מבחירת האדם. אלא כך יש לנו לומר דלזה בעינן זכות יותר. והיינו שיהא טוב גם בין אדם לחבירו ויהי׳ צדיק וטוב לו בשביל שהוא צדיק גמור כמש״כ לעיל ריש פ׳ נח בהר״ד. 

There is also the yesoidesdikkeh Gaon in Mishlei 22:3  (or here.)

(ג) כי (לעיל יג כג) ׳יש נספה בלא משפט׳ הגזירה עליו, אלא שנספה עם אותו שעליהן נגזר, ולכן הערום מסתיר את עצמו. ופתיים עברו ונענשו ואף שלא נגזר עליהם, אלא מאשר לא סתרו את עצמם, יספו עמהם! וכן בדרך ה׳, צריך האדם להיות רץ כצבי מפח יקוש! כמו: מחבורת הרעים, וממושב הלצים. והערום, כשרואה הרעה, יסתיר את עצמו! אבל הפתיים, עברו שם, ונענשו:

which is, I think, incompatible with Reb Chaim Shmuelevitz's pshat about משפטי השם אמת צדקו יחדיו and הצור תמים פעלו in Drush 98 on page 414.

I am familiar with the Ohr Hachaim in Breishis 37:21 about bechira. and the Zohar thought to be his source, which in my opinion is not relevant at all, but I prefer not to discuss it.  I remember Reb Dovid Kronglass saying that what the Ohr HaChaim says is not right, and even if it is right, he was wrong to write it in his sefer.  For an excellent discussion of this topic see here.

Questions for Re'ay 2026

1.  Chazal say (Kid 40a) that a resolution to do good is rewarded as if you had done it, while the intention to do a sin is not punished. The same is true for earning Brachos and Klalos. Where do we see this in the first few pesukim in the parsha?

2.  The Torah talks about three specific harim/mountains in this parsha (besides the general location of idol worship.) Two are identified by name, while the third is left unidentified.

3. We are told many times that Hashem rewards a person who does a mitzvah. Where do we find that Hashem rewards a person who refrains from doing an Aveira.

4.  Yiras Shamayim is the foundation. But only Ahavas Hashem makes you charlatan-proof. Where do we see this in our parsha?

5. Who executes the person found guilty of sedition against the Torah?

6.  If a person is the sheriff of the Beis Din, and the Beis Din rules that a man should get malkos, or is to be executed, his son can not carry out the punishment.

Rambam Mamrim 5:13, from Gemara in Sanhedrin 85a.

עבר אביו ואמו על עברה שלוקין עליה והיה הוא חזן לפני הדינים לא יכה אותם. וכן אם נתחיב נדוי לא יהיה שליח לנדותם. ולא ידחף אותם ולא יבזה אותם בשליחות בית דין אף על פי שהן ראויין לכך ולא עשו תשובה:

YD 241:4-5

היו אביו ואמו רשעים גמורים ועוברי עבירה אפי' נגמר דינם להריגה ויוצאים ליהרג אסור לו להכותם ולקללם ואם הכה אותם או קללם פטור ואם עשו תשובה ה"ז חייב ונהרג עליהם אע"פ שיוצאים ליהרג: 

עבר אביו או אמו עבירה שלוקים עליה והיה הבן שליח לדיינים לא יכה אותם וכן אם נתחייבו נידוי לא יהא שליח לנדותם ולא ירדוף ולא יכה אותם בשליחות בית דין אע"פ שראויים לכך ולא עשו תשובה:

Bring a Raya to this halacha from our parsha. 

7.  A common animal that you would think is mentioned more often but is actually only mentioned four times in the Torah, all in this week’s parsha. The name is also used in Akdamos and elsewhere in Tanach as an adjective meaning desire or beauty.

8.  The Gemara in Taanis 8b-9a famously says 

ואמר רבי יוחנן, מאי דכתיב: ״עשר תעשר״ — עשר בשביל שתתעשר. אשכחיה רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש, אמר ליה: אימא לי פסוקיך! אמר ליה: ״עשר תעשר״. אמר ליה: ומאי ״עשר תעשר״? אמר ליה: עשר בשביל שתתעשר, אמר ליה: מנא לך? אמר ליה: זיל נסי.

 

This is Chazal's drasha. But what is the result of the mitzva of maaser that is explicitly stated in the Torah.

9.  Is there a mitzva of Aliyah laregel on Shmini Atzeres; in other words, is Shmini Atzeres part of the Shalosh Regalim.

10.  Was there a mitzva of Aliyah LaRegel to the Mishkan, or only to the Beis HaMikdash?

11.  Among Ashkenazim, women make a bracha on mitzvos they do not have to do, such as Lulav and Shofar and Tzitzis. (Sefardim do not, following the Rambam, because וציוונו is really not applicable.) If there was a bracha on Aliya LaRegel, would Ashkenazi women make a bracha on that mitzvah?

12.  Which laws in this parsha refer to the number seven? (5 answers)

13.  The Rambam (6 Y'T 18) says that a person who does not see to it that the poor and lonely are happy on Yomtov does not fulfil the mitzva of simcha. He says

וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו.

The Magid Mishna there says that the Rambam saw in a passuk in our parsha that selfish enjoyment of Yomtov does not fulfil the mitzva of simcha at all. Which passuk does the Maggid Mishna mean?

On the other hand, the Rambam does not say that a person who begrudgingly gives tzedaka loses his mitzvah. It is Tzedaka, but he does not get schar. Which passuk shows this, and how is this passuk different than the passuk by simchas haRegel?

 1.  Chazal say (Kid 40a) that a resolution to do good is rewarded as if you had done it, while the intention to do a sin is not punished. The same is true for earning Brachos and Klalos. Where do we see this in the first few pesukim in the parsha?

11:26-28

רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה׃

אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל מִצְוֺת֙ ה’ אלקיכם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃

וְהַקְּלָלָ֗ה אִם לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺת֙ ה’ אלקיכם וְסַרְתֶּ֣ם מִן הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא יְדַעְתֶּֽם׃

For Bracha, Tishme'u is enough. For klalah, only Lo tishme'u plus vesartem.

 

2.  The Torah talks about three specific harim/mountains in this parsha (besides the general location of idol worship.) Two are identified by name, while the third is left unidentified.

11:29, Gerizim and Eival.

12:11 , the Har Habayis. It is not named, but it is referred to.

 והיה המקום אשר יבחר ה’ אלקיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם

3. We are told many times that Hashem rewards a person who does a mitzvah. Where do we find that Hashem rewards a person who refrains from doing an Aveira.

12:23-25

רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר 

לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים 

לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך כי תעשה הישר בעיני ה'

Rashi brings part of the Gemara in Makkos 23b that says

״אשר יעשה אתם האדם וחי בהם״.(הקדמת התורה לפרשת עריות)  הא היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה. רבי שמעון בר רבי אומר: הרי הוא אומר ״רק חזק לבלתי אכל (את) הדם כי הדם הוא הנפש וגו׳״ ומה אם הדם, שנפשו של האדם קצה ממנו – הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות, שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן – הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות.

On the other hand, there is the Gemara in Kiddushin 39b that says that the schar is only when the opportunity and desire presented themselves and he overcame them:

 רמי רב טובי בר רב קיסנא לרבא: תנן כל העושה מצוה אחת מטיבין לו: עשה – אין, לא עשה – לא. ורמינהי: ישב ולא עבר עבירה – נותנים לו שכר כעושה מצוה! אמר ליה: התם, כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה.

Rabbeinu Yona (Sh'T 3:9 says that even in that case, it's really not the avoidance of the issur, it is the kiyum of the mitzvas assei of yir'as Hashem.

מדרגה השניה – חמר מצוות עשה: יסוד השכר ושרש הגמול חלף העבודה בקיום מצוות עשה. כמו שנאמר (משלי י"ג:י"ג) וירא מצוה הוא ישלם. ונאמר (מלאכי ג':י"ח) ושבתם וראיתם בין עבד אלהים לאשר לא עבדו. והעבודה היא במצות התלויות במעשה. בין שאין בהם זולתי מצות עשה בין יש עמהן לא תעשה. כגון שנאמר (דברים ט"ו:ז') לא תאמץ את לבבך וגו'. ומצות העבודה תתבאר בשער העבודה בעז"ה. אולם ימצא דרך בשכר הנזהר מעבור על מצות לא תעשה. אשר השג ישיג לשכר עושה מצוה כגון אם הזדמן דבר עברה ליד האיש. והתאוה תאוה לדבר ערוה וכבש יצרו כי זה מעקרי יראת הש"י. וכן מי שהזדמן לידו להתעשר באונאה ותרמית ואין ראה ואין יודע. והתהלך בתמו ובר כפיו. שכרו על זה כזורע לצדקה וטורח במצוה. וכן כתוב (תהלים קי"ט:ג') אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כיון שלא פעלו עולה בדרכיו הלכו. וכבר הקדמנו לך פרוש המקרא הזה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה ישב ולא עבר עברה נותנין לו שכר כעושה מצוה כגון שבא דבר עברה לידו ונצול ממנו. ועוד אמרו (מלאכי ג':ט"ז) ליראי ה' ולחשבי שמו זה הבא דבר עברה לידו ונצול ממנו. גם השכר הזה עקרו ויסודו מצות עשה שכבש יצרו ביראת אלקים כמו שנאמר (דברים י':כ') את ה' אלהיך תירא. 

4.  Yiras Shamayim is the foundation. But only Ahavas Hashem makes you charlatan-proof. Where do we see this in our parsha?

The passuk (13:4) says that if  you withstand the navi sheker, it is only because of that great Ahava and nothing else.

לֹ֣א תִשְׁמַ֗ע אֶל דִּבְרֵי֙ הַנָּבִ֣יא הַה֔וּא א֛וֹ אֶל חוֹלֵ֥ם הַחֲל֖וֹם הַה֑וּא כִּ֣י מְנַסֶּ֞ה ה’ אלקיכם אֶתְכֶ֔ם לָדַ֗עַת הֲיִשְׁכֶ֤ם אֹֽהֲבִים֙ אֶת ה’ אלקיכם בְּכׇל לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל־נַפְשְׁכֶֽם

The ability to resist the temptation of the false navi is only because of Ahavas Hashem. 

5. Who executes the person found guilty of sedition against the Torah?

The person he attempted to seduce.

13:10

כִּ֤י הָרֹג֙ תַּֽהַרְגֶ֔נּוּ יָ֥דְךָ֛ תִּֽהְיֶה בּ֥וֹ בָרִֽאשׁוֹנָ֖ה לַהֲמִית֑וֹ וְיַ֥ד כׇּל הָעָ֖ם בָּאַחֲרֹנָֽה׃

6.  If a person is the sheriff of the Beis Din, and the Beis Din rules that a man should get malkos, or is to be executed, his son can not carry out the punishment.

Rambam Mamrim 5:13, from Gemara in Sanhedrin 85a.

עבר אביו ואמו על עברה שלוקין עליה והיה הוא חזן לפני הדינים לא יכה אותם. וכן אם נתחיב נדוי לא יהיה שליח לנדותם. ולא ידחף אותם ולא יבזה אותם בשליחות בית דין אף על פי שהן ראויין לכך ולא עשו תשובה:

YD 241:4-5

היו אביו ואמו רשעים גמורים ועוברי עבירה אפי' נגמר דינם להריגה ויוצאים ליהרג אסור לו להכותם ולקללם ואם הכה אותם או קללם פטור ואם עשו תשובה ה"ז חייב ונהרג עליהם אע"פ שיוצאים ליהרג: 

עבר אביו או אמו עבירה שלוקים עליה והיה הבן שליח לדיינים לא יכה אותם וכן אם נתחייבו נידוי לא יהא שליח לנדותם ולא ירדוף ולא יכה אותם בשליחות בית דין אע"פ שראויים לכך ולא עשו תשובה:

Bring a Raya to this halacha from our parsha. 

13:6-10

זכִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ. חמֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ. טלֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו. יכִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כׇּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה.

It does not mention every relative but not parents. True, by the Eigel it did, but that was a hora'as sha'ah.

 

7.  A common animal that you would think is mentioned more often but is actually only mentioned four times in the Torah, all in this week’s parsha. The name is also used in Akdamos and elsewhere in Tanach as an adjective meaning desire or beauty.

Tzvi.

12:15 וְהַטָּהוֹר֙ יֹאכְלֶ֔נּוּ כַּצְּבִ֖י וְכָאַיָּֽל׃

12:22   יֵאָכֵ֤ל אֶֽת הַצְּבִי֙ וְאֶת הָ֣אַיָּ֔ל

14:5  אַיָּ֥ל וּצְבִ֖י וְיַחְמ֑וּר וְאַקּ֥וֹ

15:22 וְהַטָּהוֹר֙ יַחְדָּ֔ו כַּצְּבִ֖י וְכָאַיָּֽל׃

Akdamos- צְבִי וְאִתְרָעִי בָן וּמְסַר לָן אוֹרָיְתָא

(also, in the same pesukim, Ayal.)

 

8.  The Gemara in Taanis 8b-9a famously says 

ואמר רבי יוחנן, מאי דכתיב: ״עשר תעשר״ — עשר בשביל שתתעשר. אשכחיה רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש, אמר ליה: אימא לי פסוקיך! אמר ליה: ״עשר תעשר״. אמר ליה: ומאי ״עשר תעשר״? אמר ליה: עשר בשביל שתתעשר, אמר ליה: מנא לך? אמר ליה: זיל נסי.

 

This is Chazal's drasha. But what is the result of the mitzva of maaser that is explicitly stated in the Torah.

That you will become a Yarei Shamayim. 

14:22-23

עשר תעשר את כל־תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה 

ואכלת לפני  ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים

9.  Is there a mitzva of Aliyah laregel on Shmini Atzeres; in other words, is Shmini Atzeres part of the Shalosh Regalim.

No. It is not mentioned in the end of our parsha, because unlike Pesach, Shavuos, and Sukkos, there is no mitzva of Aliyah LaRegel on Shmini Atzeres.  So it must not be part of the Shalosh Regalim.

 

10.  Was there a mitzva of Aliyah LaRegel to the Mishkan, or only to the Beis HaMikdash?

There is no mitzvah until the Beis Hamikdash was built; By each of the Regalim, and in the final passuk, it says במקום אשר יבחר השם, and that means the Har HaBayis. See Ramban 16:11.

וְהִזְכִּיר כָּאן בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, וְכֵן אָמַר (דברים ט"ז:ט"ז) שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ וְגוֹ' בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, וְלֹא יָדַעְתִּי אִם לוֹמַר כִּי לְאַחַר שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא נֵאָסֵף לְהַקְרִיב קָרְבְּנוֹת הָרְגָלִים אֶלָּא בַּמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה', כַּטַּעַם שֶׁיֹּאמַר (דברים ט"ז:ה') לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, אוֹ שֶׁיְּבָאֵר כָּאן שֶׁלֹּא יִתְחַיְּבוּ לַעֲלוֹת לָרֶגֶל עַד אֲשֶׁר יִבְחַר הַשֵּׁם מָקוֹם לְשִׁכְנוֹ שָׁם:

 However, Shilo was an exception, as is clear in Chagiga 6a from the story of Elkana and Chana. See Ramban Devarim 26:2,

ובספרי (תבוא ב), והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם, זה שילה ובית עולמים, 

 Note: This is a big mevucha. Here's a quick intro I found.

חילוק הפנים יפות בין שילה לנוב וגבעון שרק בשילה היתה עליה לרגל

בסוף פרשת פנחס כתיב (במדבר כט לט): "אלה תעשו לה' במועדיכם, לבד מנדריכם ונדבותיכם לעולותיכם ולמנחותיכם ולנסכיכם ולשלמיכם". ופירש רש"י: אם באתם לדור קרבנות ברגל... או נדרים או נדבות שנדרתם כל השנה - הקריבום ברגל, שמא יקשה לו לחזור ולעלות לירושלים ולהקריב נדריו ונמצא עובר בבל תאחר.

והקשה הפנים יפות, מדוע הוצרך רש"י לתת טעם 'שמא יקשה לו' וכו', הרי בלאו הכי אם לא יקריב הקרבן ברגל, יעבור עכ"פ על עשה, וכמבואר בגמרא בראש השנה (ו.) שאף שבל תאחר אינו עובר אלא אחר ג' רגלים, מכל מקום כיון שעבר רגל אחד עובר בעשה. ונו"נ בשאלה זו ולבסוף הסיק שאפשר לומר שפסוק זה עוסק גם בי"ד שנים של ירושה וישיבה מיד עם כניסתם של בני ישראל אל הארץ, וכן בנוב וגבעון, שבזמנים אלו כיון שלא היה הארון קבוע - לא היה חיוב לעלות לרגל. 

ואמנם מסייג הפנים יפות את דבריו, שכל זה אינו אלא ביחס לאותם השנים, אך בזמן שהיה המשכן בשילה, שם נראה שנחלקו המפרשים אם היה חיוב עלייה לרגל. שכן בפסוק בשמואל (שמואל א' א ג) נאמר על אלקנה: "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להתשחוות ולזבוח לה' צבקות בשילה", ונחלקו המפרשים בביאור זמן זה 'מימים ימימה', אימתי היה אלקנה בא למשכן שילה. הרד"ק מפרש, מימים ימימה - משנה לשנה, וכמו שנאמר )פסוק ז( : "וכן יעשה שנה בשנה מדי עלותה בבית ה'". אמנם התרגום יונתן תירגם: מזמן מועד למועד. ובעקבותיו פירש רש"י: היה עולה מזמן מועד למועד לשילה. ]והאברבנאל שם הסתפק בזה וכתב, מימים ימימה, פירוש שנה בשנה, והיה עולה בחג האסיף שהוא זמן השמחה. או יהיה פירושו, ממועד למועד ומרגל לרגל, שהיה הולך לשילה שלש רגלים בשנה. ומכל מקום הסיק שהפירוש הראשון יותר נכון, מכח המבואר בהמשך הפסוקים "וכן יעשה שנה בשנה"[.

וביאר הפנים יפות שנחלקו בנידון זה האם היתה חובת עלייה לרגל במשכן שילה, והטעם שלא לחייב בעלייה לרגל, אף שמשכן שילה היה הארון קבוע שם. משום שבמצוות עלייה לרגל נאמר )דברים טז טז(: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר" וגו', ו'מקום אשר יבחר' הוא בית הבחירה, דהיינו בית עולמים דוקא.

וכן דקדק בספר שלמי חגיגה )חגיגה ו.( מדברי רש"י )דברים יב ה( על הפסוק "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה", פירש ש'לשכנו תדרשו' - זה משכן שילה. ואם כן רש"י לשיטתו ס"ל שאף משכן שילה הוא בכלל מקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם, והוא הדין שיהיה חיוב עלייה לרגל במשכן שילה.  

and later

ראיות האמרי אמת והגרי"ז לעלייה לרגל באהל מועד ובמשכן שילה

ובמאסף ישורון )ח"ט עמוד שכה( הובא בשם מרן הגרי"ז, שהוכיח כצד זה שיש חובת עליה לרגל גם במשכן שילה, מהכתוב בתהילים )קכב ג( "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו", ופירש רש"י: ירושלים הבנויה, כשיבנה שלמה בנו בית המקדש כו', כעיר שחוברה לה יחדיו כשילה. והרי בפסוק שם מוזכר גם "שם עלו שבטים שבטי קה", וביאר הגרי"ז שכוונת רש"י שירושלים תהיה דומה בזה לשילה, שיהיה בה מצות עליה לרגל כמו בשילה ולא כפי שהיה עד עתה בנוב וגבעון.

and for me, a really big problem is that if מקום אשר יבחר' הוא בית הבחירה, דהיינו בית עולמים דוקא, then how does that shtim with the undisputed fact that they were makriv the Korban Pesach in Gilgal, Nov, and Gilgal. And by the Pesach it also says מקום אשר יבחר. So I'm at sea on this.

11.  Among Ashkenazim, women make a bracha on mitzvos they do not have to do, such as Lulav and Shofar and Tzitzis. (Sefardim do not, following the Rambam, because וציוונו is really not applicable.) If there was a bracha on Aliya LaRegel, would Ashkenazi women make a bracha on that mitzvah?

No. Because it says זכורך (16:16). 

שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים בַּשָּׁנָ֡ה יֵרָאֶ֨ה כׇל זְכוּרְךָ֜ אֶת־פְּנֵ֣י ה’ אלקיך בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר

Unlike other mitzvos which are general but women are excused because of Zman Grama, this mitzva was only given to men. Women are not in the parsha of the mitzva at all.

(Based on R Chaim Kanievsky’s טעמא דקרא  at the end of the parsha.)

Important to know: Reb Chaim's postulate that when the mitzva is directed only to men, a woman who does the mitzva gets no schar at all, should be examined in light of the Rambam who seems to say that even a non-Jew who does mitzvos is rewarded. 

י' שופטים י'

בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר. אין מונעין אותו לעשות כהלכתה.

פיה"מ תרומות (פ"ג משנה ט') "הנכרי והכותי שתרמו תרומתן תרומה" וכתב הרמב"ם "הנכרים אע"פ שאינן חייבין במצוות אם עשו מהם שום דבר יש להם קצת שכר וזהו מן העיקר שלנו, וכיון שהן משתתפין עמנו בשכר, מעשיהן במצוות קיימין"

On the other hand, Reb Moshe (YD II:7) strongly disagrees with this interpretation of the Rambam. Also the Ohr Hachaim in Yisro (19:10) and the Chazon Ish (YD 65:6)  state absolutely that a non-Jew who does mitzvos achieves absolutely nothing.

And my grandson Moshe Lawrence pointed out that even if you read the Rambam differently than Reb Moshe, even the Rambam would not say that a non-Jew who does mitzvos can make a bracha on doing them. Whatever schar he may have is too tenuous to justify a bracha.  Furthermore, it is theoretically possible that a mitzva done by non-Jew has more meaning than Aliyah LaRegel by a woman; before mattan Torah, the mitzvos were universal, as we see that the Avos did the mitzvos. But a mitzva that explicitly states that it is for men has no meaning for women.

 

12.  Which laws in this parsha refer to the number seven? (5 answers)

Shmittah occurs every seventh year (15:1). 

An Eved Ivri or Amah Ivriyah go free on the seventh year, after working for six years (15:12). 

Seven days of Pesach (16:3, 4, 8). 

Seven weeks of counting the Omer (16:9). 

Seven days of Sukkos (16:13, 15).

13.  The Rambam (6 Y'T 18) says that a person who does not see to it that the poor and lonely are happy on Yomtov does not fulfil the mitzva of simcha. (See Bad Kodesh here.) He says

וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו.

The Magid Mishna there says that the Rambam saw in a passuk in our parsha that selfish enjoyment of Yomtov does not fulfil the mitzva of simcha at all. Which passuk does the Maggid Mishna mean?

On the other hand, the Rambam does not say that a person who begrudgingly gives tzedaka loses his mitzvah. It is Tzedaka, but he does not get schar. Which passuk shows this, and how is this passuk different than the passuk by simchas haRegel?

16:14

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.

15:10

נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ.

Rambam 10 Matnos Aniyim 4

כל

הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע, אפילו נתן לו אלף זהובים, אבד זכותו והפסידה, אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה ומתאונן עמו על צרתו 

By selfish simchas haregel, he says you do not fulfil any mitzvah. By begrudging tzedaka, he says that it is tzedaka, but you do not get the schar the passuk describes.

(My grandson, Yaakov Eisenberg, pointed out that numbers 11 and 13 both use the concept of "צורת המצווה" to answer the question.)

Important info on whether angry tzedaka is tzedaka at all: from an older post:

I saw a fascinating Sefer haIkkarim, brought by the Avnei Miluim, and others who were mechavein to the Baal haIkkarim, who say that all the special schar for tzedaka is only for those who give tzedaka with love and know that it is a privilege to give things away to the poor. If you give it because you have to, no brachos for you.

 The Avnei Miluim in 71:1 brings Tosfos in BB 8b:

Gemara, 

דרבא אכפיה לרב נתן בר אמי, ושקיל מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה.

Tosfos,

אכפיה לרב נתן. וא"ת והא בפרק כל הבשר (חולין דף קי: ושם ד"ה כל) אמר כל מ"ע שמתן שכרה [כתובה] בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרים עליה וגבי צדקה כתיב כי פתוח תפתח את ידך לו וכתיב כי בגלל הדבר הזה יברכך (דברים ט״ו:י׳) 

ואר"ת דהאי כפיה בדברים כמו כפייה ועל בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף נג.) ועוד תירץ דהכא קבלו עליהם שיכופו אותן הגבאי 

ולר"י נראה דבצדקה כופין משום דאית בה לאו דכתיב בה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ וגו' 

ולריצב"א נראה דהא דאין ב"ד מוזהרין על מצות עשה שמתן שכרן בצדה היינו דאין נענשין וכן משמע בירושלמי דהמוכר את הספינה וההיא דכל הבשר (שם) דלא הוה מוקיר אבוה וכפתוהו ואמר להו שבקוהו ה"פ אינכם מוזהרין להכריחו עד שיעשה כשאר מצות עשה דאם א"ל עשה סוכה ולולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו כדאמר בהכותב (כתובות דף פו: ושם) [וע"ע תוס' כתובות מט: ד"ה אכפייה ותוס' חולין קי: ד"ה כל]:

The Avnei Miluim says one answer from the Maharik,

ומהרי"ק כתב בשם רבינו אליהו דלא מקרי מתן שכרה בצדה כיון דלא כתי' בי' אריכות ימים

and then he says this interesting teretz based on the Sefer HaIkarim.

ולענ"ד נראה לפמ"ש בעקרים דלמען יברכך לא קאי על הגוף הנתינה רק על הא דלא ירע לבבך בתתך לו שהוא נותן בשמחה ובטוב לבב ולא קאי על נתן תתן ע"ש, וא"כ א"ש דכופין על הצדקה ומשום דכיון דאינו נותן ברצון א"כ אין כאן טוב לבב והכפיי' היא על הנתינה לבדה ובנתינה לחודה ליכא מתן שכרה בצדה

The words of the Baal HaIkarim are in מאמר ג' פרק ל'ג א.  Another link - here. 

הדבר הנותן שלמות אל המצוה כדי שיושג על ידה התכלית המכוון בה הוא השמחה, כי השמחה נותנת גמר ושלמות אל הדבר הנפעל, עד שהפעל האחד בעצמו כשיעשה בשמחה ובטוב לב יקרא מעלה, וכאשר יעשה בעצבון יקרא פחיתות, וזה דבר נתבאר במאמר השני מספר המדות לאריסטו, כי הנדיב כשיעשה פעל הנדיבות והוא שמח בפעל ההוא יקרא מעלה, ואם יפעלהו בעצבון יקרא פחיתות. וכן נמצא הכתוב מיעד הגמול על עשית הצדקה בשמחה, אמר נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלהיך, תלה הברכה בולא ירע לבבך ולא בנתון תתן לו.

 The Mishna l'melech and the Minchas Chinuch both came up with the idea independently and were mechaven to the Ikarim and to the Avnei Miluim. But one has more courage. 

In Avadim 3:14 the Mishna L'melech says

ועוד היה נ"ל חילוק אחר דאפשר דאין המתן שכר דהענקה אלא על מה שלא יקשה בעיניו אלא שמעניק בלב טוב ובנפש חפצה ואם אינו מעניק לו בלב טוב זהו עונשו שלא יהיה מבורך מה' אבל על הענקה עצמה לא שמענו לא עונש ולא שכר ולפי זה כייפינן ליה וזה היה נ"ל חילוק נכון אלא דקשיא לי צדקה דהתם נמי כתיב ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה וגו' וא"כ נימא דהמתן שכר לא קאי אלא על לא ירע לבבך אבל על הצדקה עצמה ליכא מתן שכר ומש"ה אכפייה רבא

so, oddly, he says the teretz by haanaka, but says it can't be, because then it would answer Tosfos by Tzedaka. Which is what the Avnei Miluim wants to do.

The Minchas Chinuch in 479 also came up with it independently, but prefaces it with לולא דברי....

He says

והנה אם כופין על מצוה זו כמו על שאר מצות כגון לולב וכו' דמכין אותו עד שת"נ דעת הרמב"ם והרבה ראשונים דכופין אך הקושי' הא הו"ל מ"ע שמתן שכרה בצדה וכל מ"ע שמ"ש בצדה אין כופין ותירצו דאיכא לאוין לא תאמץ וכו' וזה כמבואר בתוס' כ"פ בחולין וב"ב ובכתובות גבי רבא דאכפי' לר"נ והתוס' תירצו עוד תירוצים דבאמת אין כופין ואכפי' בדברים או רשות ביד ב"ד או הי' קיצותא דמתא ועיין בב"י סי' רמ"ח דהכריע דכופין דכן דעת רוב הראשונים. ולולי דברי רבותינו הראשונים שכולם תפסו במושלם דצדקה הו"ל מ"ע שמתן שכרה בצדה איני מבין דכתיב בפסוק נתן תתן וכו' ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל וגו' יברכך אם כן אפשר דמתן שכר קאי על טובת הלב אבל על עיקר הצדקה אינו מבואר המתן שכר כלל.

Questions for Eikev 2026

1.   Where do we find a mitzva to use a deprecating epithet for an individual whose persona exhibits the character traits of an oved avoda zara, e.g., sheigitz or shikseh?

2.   Prove that the Ribono shel Olam is less willing to change basic laws of nature than to make a weak army vanquish its stronger enemy. How does this apparently contradict a tefilla we say on weekdays.

3.   Two examples of the dangers of sudden success.

4.   The explanation for why Americans don’t realize how blessed they are to live in this wonderful country.

5.   The Ohr Hachaim says that the word Vehayah, for example in the beginning of our parsha, והיה עקב תשמעון, indicates simcha.  There is a Vehayah in the parsha that seems to completely contradict this.

6.   How many times did Moshe Rabbeinu go up to Har Sinai in this parsha, and how long did he spend there in total?

7. It can be said that the three times Moshe Rabbeinu spent 40 days on Sinai without eating were attainments of Torah, Avodah, and Gemilus Chasadim, Why?

8.   What is the name of the craftsman who made the first Aron Kodesh

9.   Where do we find evidence that the breaking of the first luchos was pre-ordained, or at least anticipated.

10.   Who wrote the second Luchos?       

11.   Where do we see that a Gadol BaTorah is a person you should get a Bracha from?

12.   Where do we find that Hashem spoke to Aharon directly, not through Moshe.

13.   We are told that we should make at least one hundred brachos every day. Do women have this mitzvah?

1.   Where do we find a mitzva to use a deprecating epithet for an individual whose persona exhibits the character traits of an oved avoda zara, e.g., sheigitz or shikseh?

7:26,

וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא.

As explained by Rashi in Shabbos 83b, based on AZ 46a,

יכול לא לשבח ולא לגנאי ת"ל שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא הא כיצד היו קורין אותה בית גליא קורין אותה בית כריא עין כל עין קוץ

 Rashi-

ושקץ תשקצנו לאו לשון שרץ ממש הוא אלא עיקר קרא לכנות לה שם לגנאי אתא:

 

2.   Prove that the Ribono shel Olam is less willing to change basic laws of nature than to make a weak army vanquish its stronger enemy. How does this apparently contradict a tefilla we say on weekdays.

7:22

וְנָשַׁל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה.

You see that while Hashem told them that they would easily overcome the armies of Canaan, it would take greater zechusim to overcome the animals that would overrun the land.

In Tachanun, Dovid Hamelech asked that he be punished not by the hand of man, but instead some natural disaster.

To explain the difference, I remember Reb Moshe emphatically telling me that in war, there is no teva. That being the case, it makes sense that a miraculous victory in battle is only a difference in degree, not in kind. I think the same can be said about plagues, that they are directly in the hands of Hashem, and there is no real "natural course of events."  On the other hand, animals are part of teva, and a change in their behavior is literally shinui hateva, akin to Krias Yam Suf.

Gary Schreiber said that the enemies of Klal Yisrael were resha'im and deserved their fate. Animals are simply doing what they were created to do and can not be blamed for their behavior when there is a great change in their environment.

 

3.   Two examples of the dangers of sudden success.

7:22

וְנָשַׁל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה.

6 :10-12

וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ  ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא־בָנִיתָ׃

וּבָתִּים מְלֵאִים כׇּל־טוּב אֲשֶׁר לֹא־מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא־חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא־נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ׃

הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃

This goes hand in hand with Reb Meir Simcha's idea in 8:10 that bentching after eating is because when we are satiated, it is easier to forget there is a Ribono shel Olam. We do not bentch after learning, because adderabba, learning increases our yiras shamayim- if we made the bracha before learning.

4.   The explanation for why many Americans don’t realize how blessed they are to live in this wonderful country.

8:3

וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְהוָה יִחְיֶה הָאָדָם.

When you are born lucky, you don’t appreciate how lucky you are. That is why Hashem made us so hungry before giving us the mann- so that we would realize what a treasure Hashgacha Pratis and the mann were.

 

5.   The Ohr Hachaim says that the word Vehayah, for example in the beginning of our parsha, והיה עקב תשמעון, indicates simcha.  There is a Vehayah in the parsha that seems to completely contradict this.

8:19

והיה אם שכוח תשכח את ה' אלוקיך והלכת אחרי אלהים אחרים

Possible answers: Rav Chaim Kanievsky: The Vehayah there is that even though the sins are so bad that Hashem will not want teshuva, they will do teshuva anyway and be brought back.

Also Rav Chaim Kanievsky: Or that the worst part of the sin is that their conscience won’t bother them- the Vehayah refers to their happiness in sinning.

Reb Tzadok: the joy of kedusha is heightened by the awareness of the existence of its opposite.

6.   How many times did Moshe Rabbeinu go up to Har Sinai in this parsha, and how long did he spend there in total?

3 times; and 120 days.  9:10, 

בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהֹוָה עִמָּכֶם וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי. י

9:18,

וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהֹוָה כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כׇּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה לְהַכְעִיסוֹ

and 10:4.

וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי. דוַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם יְהֹוָה אֵלָי.

Elsewhere in Chumash, Moshe went up to Sinai to talk to the Ribono shel Olam at the Sneh, Shemos 3:1

וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה.

 and when Hashem put him in the nikras hatzur and passed over him, Shemos 33:21-22

וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל־הַצּוּר׃ 

וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד־עׇבְרִי׃

.As I have discussed elsewhere, it is a mistake to think that as soon as Mattan Torah was over, Sinai became spiritually insignificant. Besides these instances, Eliahu also went up to Sinai to experience a unique gilui Shechina.

7. It can be said that the three times Moshe Rabbeinu spent 40 days on Sinai without eating were attainments of Torah, Avodah, and Gemilus Chasadim, Why?

The first time was just to learn the Torah. The second was prayer that Hashem forgive Klal Yisrael. The third was to receive the metaphysical gift of the Luchos to replace the ones that were broken, which was a chesed for Klal YIsrael.

8.   What is the name of the craftsman who made the first Aron Kodesh

Moshe. 10:1

וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי׃

Moshe made this aron before getting the second luchos. Betzalel only made his aron after Moshe came down with the second luchos.  This is clear in the simple meaning of the pesukim. The Aron of Moshe was just wood. The commandment to Betzalel to make the Aron only was given after Moshe came down with the second luchos. The Aron of Moshe was without any doubt separate from what Betzalel later made.

 

9.   Where do we find evidence that the breaking of the first luchos was pre-ordained, or at least anticipated.

From the fact that Moshe was only commanded to make a box to hold the second luchos, but not for the first. (Ramban) Exactly what this container was, and the purpose it served, is a great machlokes among the rishonim.

10.   Who wrote the second Luchos?       

Hashem.  Do not pay attention to any Medrashim or drashos that say not like this. 10:1-2 and 4

בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי פְּסׇל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ.

וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן. 

וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי. 

וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם ה' אֵלָי. 

 The reason I said to ignore any Medrashim that seem to say otherwise is because I once mentioned such an idea to Reb Moshe, and he immediately dismissed such a possibility. He said that there can not be any such Medrash because the pesukim are absolutely clear that Hashem wrote the second luchos.

 

11.   Where do we see that a Gadol BaTorah is a person you should get a Bracha from?

10:8

בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' את שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת־אֲרוֹן בְּרִית ה' לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃

 וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ can’t be Birkas Kohanim, because then it’s only the regular Leviim.  לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה  can’t be carrying the Aron, because then it’s not the Kohanim. It must refer to the dedication of Shevet Levi to a life of study of Torah. From here you see that if  you need a bracha, go to someone whose life is dedicated to the study of Torah. (Netziv in Haamek Davar here, and Gemara BB 116a-

דרש ר' פנחס בר חמא כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים)

 

12.   Where do we find that Hashem spoke to Aharon directly, not through Moshe.

10:9

עַל־כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו ה' הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֶיךָ לוֹ׃

13.   We are told that we should make at least one hundred brachos every day. Do women have this mitzvah?

The Gemara derives this from 10:12,

וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה ה' אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם לְ֠יִרְאָ֠ה אֶת ה' אֱלֹהֶ֜יךָ

as if  מה  were really מאה. There is no reason to think that the word ישראל would refer only to men. (See Piskei Teshuvos 46:9) 

However, since (even if it is an obligation instead of something to try to do) it is a din derabanan, it is impossible to know what the original takana was, and you can't prove much from the asmachta Chazal use. All but one of the poskim who talk about it assume that the takana was not intended for women for varying reasons. The only exception that I know of is Rav Ovadia Yosef in his Yabia Omer who says that the takana applies to women no less than men.

Questions for Va'eschanan 2026

1.  Generally, when we refer to Hashem as ykvk, Hashem, it implies the attribute of rachamim, and when we say elokim it impliesthe attribute of justice. Where in our parsha is this not necessarily true, that it says ykvk but it means din.

2.   The definition of Tefilla is asking the Ribono shel Olam for something. When you know there is no chance of being answered, you should not daven- the Gemara calls it a "Tefillas Shav." Moshe did not ask to be let into Eretz Yisrael as long as he thought Hashem had made an oath to not let him in . There are two pesukim in the parsha that tell us what the purpose of tefilla is. Is there a difference between the intention of Tefilla and the purpose of Tefilla?

3   Although Hashem forbade Moshe to enter the land of Israel, He did allow him to see the entire land, commanding him (3:27) to ascend to the top of a mountain, ראש הפסגה, and raise his eyes westward, northward, southward, and eastward in order to take in the entire land. As Moshe was standing to the east of the land of Israel, why did Hashem command him to also look to the east, as the land he would see in this direction wasn’t part of Israel?

4  Where does it say that if a person forgets his Torah learning out of indifference, he is risking his very life.

5.   In parshas kerias shema we see the mitzva to teach your torah to your children- ולימדתם אותם את בניכם. Does a grandparent have a mitzva to teach his grandchild?

6. Back in Beshalach, three days after they left Mitzrayim, they came to a place called Marah, and the passuk says (Shemos 15:25)

 שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ

Gemara in Sanhedrin 56b-

עֶשֶׂר מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בְּמָרָה, שֶׁבַע שֶׁקִּיבְּלוּ עֲלֵיהֶן בְּנֵי נֹחַ, וְהוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן דִּינִין וְשַׁבָּת וְכִיבּוּד אָב וָאֵם.

It's hard to know why these mitzvos were given seven weeks before Mattan Torah, three days out of Mitzrayim. But where do we see in this parsha a statement that two of the three mitzvos mentioned were given before Mattan Torah. 

7  Where do we see that for repaying a debt, you are rewarded as if you did the greatest of mitzvos.

8.    The Medrash here (29:4) says that with each dibbur, the people’s souls left their bodies (פרחה נשמתם ) and Hashem had to bring them back to life, with תורת ה' תמימה משיבת נפש.

שני דברים שאלו ישראל מלפני הקדוש ברוך הוא שיראו כבודו וישמעו קולו והיו רואין את כבודו ושומעין את קולו שנאמר (דברים ה, כא) ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו וכתיב (שם) ואת קולו שמענו מתוך האש ולא היה בהם כח לעמוד שכיון שבאו לסיני ונגלה להם פרחה נשמתם על שדבר עמהם שנאמר (שיר ה, ו) נפשי יצאה בדברו אבל התורה בקשה עליהם רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא יש מלך משיא בתו והורג אנשי ביתו כל העולם כולו שמחים ובניך מתים מיד חזרה נשמתן שנאמר (תהלים יט, ח) תורת ה' תמימה משיבת נפש

In the Gemara  (Shabbos 88b) it says יצתה נשמתן

ואריב"ל כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתן של ישראל שנאמר (שיר השירים ה, ו) נפשי יצאה בדברו ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן דיבור שני היאך קיבלו הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם שנאמר (תהלים סח, י) גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה

Prove to me that whatever פרחה נשמתם and יצתה נשמתן  mean, it does not mean they died.

9.   The Rambam says there is a mitzva to know there is a Ribono shel Olam. We know there is a mitzva to have faith. Many people have argued that faith and knowledge are incompatible. Faith means belief in something you can not prove. Mark Twain said "Having faith is believing in something you just know ain't true."  Where do we see in our parsha that Yediah, rational certainty, and Emunah, emotional certainty, are not mutually exclusive, but instead work together.

1.  Generally, when we refer to Hashem as ykvk, Hashem, it implies the attribute of rachamim, and when we say elokim it impliesthe attribute of justice. Where in our parsha is this not necessarily true, that it says ykvk but it means din.

Right in the beginning, in 3:23-24

וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהֹוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר׃ 

אֲדֹנָי יֱהֹוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת־עַבְדְּךָ אֶת־גׇּדְלְךָ וְאֶת־יָדְךָ הַחֲזָקָה

The ykvk is pronounced Elokim, so it might mean justice, not mercy. That's what Rashi says. The Ramban says no, here too it means mercy, because that's how it is written.

The machlokes, in my opinion, relates to Reb Moshe's teshuva in OC I:32 6   and OC IV:24 page מא (where he brings the Brisker Rov al haTorah here) about kri/ksiv in general and when you read ykvk and pronounce it adnus do you have to see the word when you read it. 

The Pr"M in E"A 141:9 says you can read it baal peh, but the Shaarei Ephraim Shaar 3:3 says the contrary, that you have to look inside. 

2.   The definition of Tefilla is asking the Ribono shel Olam for something. When you know there is no chance of being answered, you should not daven- the Gemara calls it a "Tefillas Shav." Moshe did not ask to be let into Eretz Yisrael as long as he thought Hashem had made an oath to not let him in . There are two pesukim in the parsha that tell us what the purpose of tefilla is. Is there a difference between the intention of Tefilla and the purpose of Tefilla?

I think the purpose of tefilla is to become close to Hashem by asking that Hashem relate to you through Middas HaRachamim. I say this because otherwise, what is the point of telling us that Moshe davened 515 times, and did not get what he wanted.  It must be that the purpose of tefilla is to bring middas harachamim, and even the greatest middas harachamim is not necessarily what you want. In Moshe’s case, the rachamim was that he was allowed to see the land, and that his talmid Yehoshua would carry his legacy forward.

Example: the Zohar here:

(דברים ד') ויאמר יי' אלי רב לך אל תוסף וגו'. אמר רבי חייא, אמר ליה קודשא בריך הוא למשה, משה, רב לך דאזדווגת בשכינתא, מכאן ולהלאה אל תוסף, רבי יצחק אמר, רב לך בנהירו דשמשא דהוה גבך, אל תוסף, דהא זמנא דסיהרא מטא, וסיהרא לא יכיל לאנהרא, עד דיתכניש שמשא. אבל וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו. אנת דהוא שמשא, בעי לאנהרא לסיהרא, והא אתמר.

Also, in 4:7 it says

כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו

Not that we get what we ask for, but that Hashem is close to us when we daven.

However, that connection only happens when you think there is a chance of the tefilla being answered.

 

3.    Although Hashem forbade Moshe to enter the land of Israel, He did allow him to see the entire land, commanding him (3:27) to ascend to the top of a mountain, ראש הפסגה, and raise his eyes westward, northward, southward, and eastward in order to take in the entire land. As Moshe was standing to the east of the land of Israel, why did Hashem command him to also look to the east, as the land he would see in this direction wasn’t part of Israel?

I think the simple answer is that he was on the west side of Gilad, the area they already conquered, and he was told to look at the entirety of Eretz Yisrael- what they had already taken, which was behind him, to the east, and what they were about to conquer.

Some say it does not mean eastward, it means look at the east side of Eretz Yisrael. Divide the land into three; north, central, and south, and central subdivided into east and west.

Rav Sorotzkin in Oznayim L’Torah says- because the lands of the Keini, Kenizi, and Kadmoni, were not given to us at the time of Yehoshua.  We will not take them until Mashiach comes. It is on that area that Moshe Rabbeinu looked.

Breishis 15:19-

ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת

את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני

ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים

Rashi

"את הקיני" - (ב"ר) עשר אומות יש כאן ולא נתן להם אלא שבעה גוים והשלשה אדום ומואב ועמון והם קיני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד שנאמר אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם (ישעיהו יא)

Rav Sorotzkin’s pshat is great, and I wish it were correct, but it is not.  He forgot a Gemara in BB 56a which says clearly that Moshe did not gaze upon that part of the land which would only be given in the time of Mashiach.

אמר רב יהודה אמר שמואל גכל שהראהו הקב"ה למשה חייב במעשר לאפוקי מאי לאפוקי קיני קניזי וקדמוני

The Sifri in Vezos Habracha that he mentions only says “עד הים האחרון” means that Hashem showed him all the future held until bias HaMashiach. He extrapolates so that it means Hashem showed him the eastern lands that will be part of Eretz Yisrael in Yemos HaMashiach. The Gemara clearly says that Hashem did not show him the eastern lands of K, K, and K.

 4  Where does it say that if a person forgets his Torah learning out of indifference, he is risking his very life.

4:9

רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך

Avos 3:8

רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד) רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ. יָכוֹל אֲפִלּוּ תָקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם) וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, הָא אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ:

 Question: Can you think of why forgetting is such a sin, but not learning in the first place is not?

5.   In parshas kerias shema we see the mitzva to teach your torah to your children- ולימדתם אותם את בניכם. Does a grandparent have a mitzva to teach his grandchild?

4:9-10

וְהוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ׃

י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י ה' אֱלֹהֶ֘יךָ֮ בְּחֹרֵב֒

6. Back in Beshalach, three days after they left Mitzrayim, they came to a place called Marah, and the passuk says (Shemos 15:25)

 שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ

Gemara in Sanhedrin 56b-

עֶשֶׂר מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בְּמָרָה, שֶׁבַע שֶׁקִּיבְּלוּ עֲלֵיהֶן בְּנֵי נֹחַ, וְהוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן דִּינִין וְשַׁבָּת וְכִיבּוּד אָב וָאֵם.

It's hard to know why these mitzvos were given seven weeks before Mattan Torah, three days out of Mitzrayim. But where do we see in this parsha a statement that two of the three mitzvos mentioned were given before Mattan Torah. 

5:12

שָׁמוֹר אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ  יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ׃

5:15

כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ

7.   Where do we see that for repaying a debt, you are rewarded as if you did the greatest of mitzvos.

5:16

כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלהיך למען  יאריכן ימיך ולמען ייטב לך על האדמה אשר ה' אלהיך נתן לך

ירושלמי פרק א דפאה 

כבד את ה' מהונך ממה שחננך מפריש לקט שכחה ופאה ומפריש תרומה וכו' ועושה סוכה ולולב שופר ותפילין וציצית ומאכיל את העניים וכו', אם יש לך אתה חייב בכולן ואם אין לך אין אתה חייב באחת מהן, אבל כשהוא בא אצל כיבוד אב ואם בין שיש לך הון בין שאין לך כבד את אביך ואת אמך, ואפילו אתה מסבב על הפתחים

מהר"ם שיק (חלק או"ח סימן שלא)

דדווקא במצוה שאינה נגד אחרים, אבל במצוה שהיא נגד אחרים הוי ליה כבעל חוב ומניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה. וזהו הטעם דכיבוד אב ואם צריך לחזור על הפתחים, משום דהוי ליה כפריעת חוב

 Kibbud Av v'Eim is just paying them what you owe them - and still, the Torah says that for Kibbud you are rewarded with long and good years in Eretz Yisrael.

8.   The Medrash here (29:4) says that with each dibbur, the people’s souls left their bodies (פרחה נשמתם ) and Hashem had to bring them back to life, with תורת ה' תמימה משיבת נפש.

שני דברים שאלו ישראל מלפני הקדוש ברוך הוא שיראו כבודו וישמעו קולו והיו רואין את כבודו ושומעין את קולו שנאמר (דברים ה, כא) ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו וכתיב (שם) ואת קולו שמענו מתוך האש ולא היה בהם כח לעמוד שכיון שבאו לסיני ונגלה להם פרחה נשמתם על שדבר עמהם שנאמר (שיר ה, ו) נפשי יצאה בדברו אבל התורה בקשה עליהם רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא יש מלך משיא בתו והורג אנשי ביתו כל העולם כולו שמחים ובניך מתים מיד חזרה נשמתן שנאמר (תהלים יט, ח) תורת ה' תמימה משיבת נפש

In the Gemara  (Shabbos 88b) it says יצתה נשמתן

ואריב"ל כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתן של ישראל שנאמר (שיר השירים ה, ו) נפשי יצאה בדברו ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן דיבור שני היאך קיבלו הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם שנאמר (תהלים סח, י) גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה

Prove to me that whatever פרחה נשמתם and יצתה נשמתן  mean, it does not mean they died.

Because in 5:20 it says

ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבדו ואת גדלו ואת קלו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי

If they died and were brought back to life, it would not make sense for the passuk to say that we saw Hashem's glory and heard His voice and lived. 

9.   The Rambam says there is a mitzva to know there is a Ribono shel Olam. We know there is a mitzva to have faith. Many people have argued that faith and knowledge are incompatible. Faith means belief in something you can not prove. Mark Twain said "Having faith is believing in something you just know ain't true."  Where do we see in our parsha that Yediah, rational certainty, and Emunah, emotional certainty, are not mutually exclusive, but instead work together.

 4:39

וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד 

You see that there are two separate, but related, mitzvos: Daas of the mind, and Daas of the heart. One without the other is imperfect- it happens very often that a person professes a belief, but realizes that he never really believed it when he is under pressure.  Sometimes Emunah peshutah is stronger, and sometimes the strict philosophy of reason and logic is stronger.  See, for example, the famous diatribe of the Chasid Yaavetz describing the mesiras nefesh of those with emunah peshuta during the Inquisition, as opposed to the shameful capitulations of the famous philosophers. 

I recommend Reb Chaim Brown's excellent posts, and the valuable comments, on the idea of Emunah and Yedi'ah, to be found here

https://divreichaim.blogspot.com/2009/02/emunah-knowledge-or-belief.html

and here

https://divreichaim.blogspot.com/2009/02/emunah-and-yediya-recap.html