1. Chazal say (Kid 40a) that a resolution to do good is rewarded as if you had done it, while the intention to do a sin is not punished. The same is true for earning Brachos and Klalos. Where do we see this in the first few pesukim in the parsha?
2. The Torah talks about three specific harim/mountains in this parsha (besides the general location of idol worship.) Two are identified by name, while the third is left unidentified.
5. Who executes the person found guilty of sedition against the Torah?
6. If a person is the sheriff of the Beis Din, and the Beis Din rules that a man should get malkos, or is to be executed, his son can not carry out the punishment.
YD 241:4-5
היו אביו ואמו רשעים גמורים ועוברי עבירה אפי' נגמר דינם להריגה ויוצאים ליהרג אסור לו להכותם ולקללם ואם הכה אותם או קללם פטור ואם עשו תשובה ה"ז חייב ונהרג עליהם אע"פ שיוצאים ליהרג:
עבר אביו או אמו עבירה שלוקים עליה והיה הבן שליח לדיינים לא יכה אותם וכן אם נתחייבו נידוי לא יהא שליח לנדותם ולא ירדוף ולא יכה אותם בשליחות בית דין אע"פ שראויים לכך ולא עשו תשובה:
7. A common animal that you would think is mentioned more often but is actually only mentioned four times in the Torah, all in this week’s parsha. The name is also used in Akdamos and elsewhere in Tanach as an adjective meaning desire or beauty.
8. The Gemara in Taanis 8b-9a famously says
10. Was there a mitzva of Aliyah LaRegel to the Mishkan, or only to the Beis HaMikdash?
11. Among Ashkenazim, women make a bracha on mitzvos they do not have to do, such as Lulav and Shofar and Tzitzis. (Sefardim do not, following the Rambam, because וציוונו is really not applicable.) If there was a bracha on Aliya LaRegel, would Ashkenazi women make a bracha on that mitzvah?
12. Which laws in this parsha refer to the number seven? (5 answers)
1. Chazal say (Kid 40a) that a resolution to do good is rewarded as if you had done it, while the intention to do a sin is not punished. The same is true for earning Brachos and Klalos. Where do we see this in the first few pesukim in the parsha?
11:26-28
רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה׃
אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל מִצְוֺת֙ ה’ אלקיכם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃
וְהַקְּלָלָ֗ה אִם לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺת֙ ה’ אלקיכם וְסַרְתֶּ֣ם מִן הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא יְדַעְתֶּֽם׃
For Bracha, Tishme'u is enough. For klalah, only Lo tishme'u plus vesartem.
2. The Torah talks about three specific harim/mountains in this parsha (besides the general location of idol worship.) Two are identified by name, while the third is left unidentified.
11:29, Gerizim and Eival.
12:11 , the Har Habayis. It is not named, but it is referred to.
והיה המקום אשר יבחר ה’ אלקיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם
רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר
לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים
לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך כי תעשה הישר בעיני ה'
Rashi brings part of the Gemara in Makkos 23b that says
״אשר יעשה אתם האדם וחי בהם״.(הקדמת התורה לפרשת עריות) הא היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה. רבי שמעון בר רבי אומר: הרי הוא אומר ״רק חזק לבלתי אכל (את) הדם כי הדם הוא הנפש וגו׳״ ומה אם הדם, שנפשו של האדם קצה ממנו – הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות, שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן – הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות.
On the other hand, there is the Gemara in Kiddushin 39b that says that the schar is only when the opportunity and desire presented themselves and he overcame them:
רמי רב טובי בר רב קיסנא לרבא: תנן כל העושה מצוה אחת מטיבין לו: עשה – אין, לא עשה – לא. ורמינהי: ישב ולא עבר עבירה – נותנים לו שכר כעושה מצוה! אמר ליה: התם, כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה.
The passuk (13:4) says that if you withstand the navi sheker, it is only because of that great Ahava and nothing else.
לֹ֣א תִשְׁמַ֗ע אֶל דִּבְרֵי֙ הַנָּבִ֣יא הַה֔וּא א֛וֹ אֶל חוֹלֵ֥ם הַחֲל֖וֹם הַה֑וּא כִּ֣י מְנַסֶּ֞ה ה’ אלקיכם אֶתְכֶ֔ם לָדַ֗עַת הֲיִשְׁכֶ֤ם אֹֽהֲבִים֙ אֶת ה’ אלקיכם בְּכׇל לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל־נַפְשְׁכֶֽם
5. Who executes the person found guilty of sedition against the Torah?
The person he attempted to seduce.
13:10
כִּ֤י הָרֹג֙ תַּֽהַרְגֶ֔נּוּ יָ֥דְךָ֛ תִּֽהְיֶה בּ֥וֹ בָרִֽאשׁוֹנָ֖ה לַהֲמִית֑וֹ וְיַ֥ד כׇּל הָעָ֖ם בָּאַחֲרֹנָֽה׃
6. If a person is the sheriff of the Beis Din, and the Beis Din rules that a man should get malkos, or is to be executed, his son can not carry out the punishment.
YD 241:4-5
היו אביו ואמו רשעים גמורים ועוברי עבירה אפי' נגמר דינם להריגה ויוצאים ליהרג אסור לו להכותם ולקללם ואם הכה אותם או קללם פטור ואם עשו תשובה ה"ז חייב ונהרג עליהם אע"פ שיוצאים ליהרג:
עבר אביו או אמו עבירה שלוקים עליה והיה הבן שליח לדיינים לא יכה אותם וכן אם נתחייבו נידוי לא יהא שליח לנדותם ולא ירדוף ולא יכה אותם בשליחות בית דין אע"פ שראויים לכך ולא עשו תשובה:
It does not mention every relative but not parents. True, by the Eigel it did, but that was a hora'as sha'ah.
7. A common animal that you would think is mentioned more often but is actually only mentioned four times in the Torah, all in this week’s parsha. The name is also used in Akdamos and elsewhere in Tanach as an adjective meaning desire or beauty.
Tzvi.
12:15 וְהַטָּהוֹר֙ יֹאכְלֶ֔נּוּ כַּצְּבִ֖י וְכָאַיָּֽל׃
12:22 יֵאָכֵ֤ל אֶֽת הַצְּבִי֙ וְאֶת הָ֣אַיָּ֔ל
14:5 אַיָּ֥ל וּצְבִ֖י וְיַחְמ֑וּר וְאַקּ֥וֹ
15:22 וְהַטָּהוֹר֙ יַחְדָּ֔ו כַּצְּבִ֖י וְכָאַיָּֽל׃
Akdamos- צְבִי וְאִתְרָעִי בָן וּמְסַר לָן אוֹרָיְתָא
(also, in the same pesukim, Ayal.)
8. The Gemara in Taanis 8b-9a famously says
9. Is there a mitzva of Aliyah laregel on Shmini Atzeres; in other words, is Shmini Atzeres part of the Shalosh Regalim.
No. It is not mentioned in the end of our parsha, because unlike Pesach, Shavuos, and Sukkos, there is no mitzva of Aliyah LaRegel on Shmini Atzeres. So it must not be part of the Shalosh Regalim.
10. Was there a mitzva of Aliyah LaRegel to the Mishkan, or only to the Beis HaMikdash?
There is no mitzvah until the Beis Hamikdash was built; By each of the Regalim, and in the final passuk, it says במקום אשר יבחר השם, and that means the Har HaBayis. See Ramban 16:11.
וְהִזְכִּיר כָּאן בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, וְכֵן אָמַר (דברים ט"ז:ט"ז) שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ וְגוֹ' בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, וְלֹא יָדַעְתִּי אִם לוֹמַר כִּי לְאַחַר שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא נֵאָסֵף לְהַקְרִיב קָרְבְּנוֹת הָרְגָלִים אֶלָּא בַּמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה', כַּטַּעַם שֶׁיֹּאמַר (דברים ט"ז:ה') לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, אוֹ שֶׁיְּבָאֵר כָּאן שֶׁלֹּא יִתְחַיְּבוּ לַעֲלוֹת לָרֶגֶל עַד אֲשֶׁר יִבְחַר הַשֵּׁם מָקוֹם לְשִׁכְנוֹ שָׁם:
and later
ראיות האמרי אמת והגרי"ז לעלייה לרגל באהל מועד ובמשכן שילה
ובמאסף ישורון )ח"ט עמוד שכה( הובא בשם מרן הגרי"ז, שהוכיח כצד זה שיש חובת עליה לרגל גם במשכן שילה, מהכתוב בתהילים )קכב ג( "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו", ופירש רש"י: ירושלים הבנויה, כשיבנה שלמה בנו בית המקדש כו', כעיר שחוברה לה יחדיו כשילה. והרי בפסוק שם מוזכר גם "שם עלו שבטים שבטי קה", וביאר הגרי"ז שכוונת רש"י שירושלים תהיה דומה בזה לשילה, שיהיה בה מצות עליה לרגל כמו בשילה ולא כפי שהיה עד עתה בנוב וגבעון.
and for me, a really big problem is that if מקום אשר יבחר' הוא בית הבחירה, דהיינו בית עולמים דוקא, then how does that shtim with the undisputed fact that they were makriv the Korban Pesach in Gilgal, Nov, and Gilgal. And by the Pesach it also says מקום אשר יבחר. So I'm at sea on this.
11. Among Ashkenazim, women make a bracha on mitzvos they do not have to do, such as Lulav and Shofar and Tzitzis. (Sefardim do not, following the Rambam, because וציוונו is really not applicable.) If there was a bracha on Aliya LaRegel, would Ashkenazi women make a bracha on that mitzvah?
No. Because it says זכורך (16:16).
שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים בַּשָּׁנָ֡ה יֵרָאֶ֨ה כׇל זְכוּרְךָ֜ אֶת־פְּנֵ֣י ה’ אלקיך בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר
Unlike other mitzvos which are general but women are excused because of Zman Grama, this mitzva was only given to men. Women are not in the parsha of the mitzva at all.
(Based on R Chaim Kanievsky’s טעמא דקרא at the end of the parsha.)
Important to know: Reb Chaim's postulate that when the mitzva is directed only to men, a woman who does the mitzva gets no schar at all, should be examined in light of the Rambam who seems to say that even a non-Jew who does mitzvos is rewarded.
י' שופטים י'
בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר. אין מונעין אותו לעשות כהלכתה.
פיה"מ תרומות (פ"ג משנה ט') "הנכרי והכותי שתרמו תרומתן תרומה" וכתב הרמב"ם "הנכרים אע"פ שאינן חייבין במצוות אם עשו מהם שום דבר יש להם קצת שכר וזהו מן העיקר שלנו, וכיון שהן משתתפין עמנו בשכר, מעשיהן במצוות קיימין"
On the other hand, Reb Moshe (YD II:7) strongly disagrees with this interpretation of the Rambam. Also the Ohr Hachaim in Yisro (19:10) and the Chazon Ish (YD 65:6) state absolutely that a non-Jew who does mitzvos achieves absolutely nothing.
And my grandson Moshe Lawrence pointed out that even if you read the Rambam differently than Reb Moshe, even the Rambam would not say that a non-Jew who does mitzvos can make a bracha on doing them. Whatever schar he may have is too tenuous to justify a bracha. Furthermore, it is theoretically possible that a mitzva done by non-Jew has more meaning than Aliyah LaRegel by a woman; before mattan Torah, the mitzvos were universal, as we see that the Avos did the mitzvos. But a mitzva that explicitly states that it is for men has no meaning for women.
12. Which laws in this parsha refer to the number seven? (5 answers)
Shmittah occurs every seventh year (15:1).
An Eved Ivri or Amah Ivriyah go free on the seventh year, after working for six years (15:12).
Seven days of Pesach (16:3, 4, 8).
Seven weeks of counting the Omer (16:9).
Seven days of Sukkos (16:13, 15).
13. The Rambam (6 Y'T 18) says that a person who does not see to it
that the poor and lonely are happy on Yomtov does not fulfil the mitzva of
simcha. (See Bad Kodesh here.) He says
וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים.
אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים
ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו.
The Magid Mishna there says that the Rambam saw in a passuk in our parsha
that selfish enjoyment of Yomtov does not fulfil the mitzva of simcha at all.
Which passuk does the Maggid Mishna mean?
On the other hand, the Rambam does not say that a person who begrudgingly
gives tzedaka loses his mitzvah. It is Tzedaka, but he does not get schar.
Which passuk shows this, and how is this passuk different than the passuk by
simchas haRegel?
I saw a fascinating Sefer haIkkarim, brought by the Avnei Miluim, and others who were mechavein to the Baal haIkkarim, who say that all the special schar for tzedaka is only for those who give tzedaka with love and know that it is a privilege to give things away to the poor. If you give it because you have to, no brachos for you.
The Avnei Miluim in 71:1 brings Tosfos in BB 8b:
Gemara,
דרבא אכפיה לרב נתן בר אמי, ושקיל מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה.
Tosfos,
אכפיה לרב נתן. וא"ת והא בפרק כל הבשר (חולין דף קי: ושם ד"ה כל) אמר כל מ"ע שמתן שכרה [כתובה] בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרים עליה וגבי צדקה כתיב כי פתוח תפתח את ידך לו וכתיב כי בגלל הדבר הזה יברכך (דברים ט״ו:י׳)
ואר"ת דהאי כפיה בדברים כמו כפייה ועל בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף נג.) ועוד תירץ דהכא קבלו עליהם שיכופו אותן הגבאי
ולר"י נראה דבצדקה כופין משום דאית בה לאו דכתיב בה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ וגו'
ולריצב"א נראה דהא דאין ב"ד מוזהרין על מצות עשה שמתן שכרן בצדה היינו דאין נענשין וכן משמע בירושלמי דהמוכר את הספינה וההיא דכל הבשר (שם) דלא הוה מוקיר אבוה וכפתוהו ואמר להו שבקוהו ה"פ אינכם מוזהרין להכריחו עד שיעשה כשאר מצות עשה דאם א"ל עשה סוכה ולולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו כדאמר בהכותב (כתובות דף פו: ושם) [וע"ע תוס' כתובות מט: ד"ה אכפייה ותוס' חולין קי: ד"ה כל]:
The Avnei Miluim says one answer from the Maharik,ומהרי"ק כתב בשם רבינו אליהו דלא מקרי מתן שכרה בצדה כיון דלא כתי' בי' אריכות ימיםand then he says this interesting teretz based on the Sefer HaIkarim.ולענ"ד נראה לפמ"ש בעקרים דלמען יברכך לא קאי על הגוף הנתינה רק על הא דלא ירע לבבך בתתך לו שהוא נותן בשמחה ובטוב לבב ולא קאי על נתן תתן ע"ש, וא"כ א"ש דכופין על הצדקה ומשום דכיון דאינו נותן ברצון א"כ אין כאן טוב לבב והכפיי' היא על הנתינה לבדה ובנתינה לחודה ליכא מתן שכרה בצדהThe words of the Baal HaIkarim are in מאמר ג' פרק ל'ג א. Another link - here.הדבר הנותן שלמות אל המצוה כדי שיושג על ידה התכלית המכוון בה הוא השמחה, כי השמחה נותנת גמר ושלמות אל הדבר הנפעל, עד שהפעל האחד בעצמו כשיעשה בשמחה ובטוב לב יקרא מעלה, וכאשר יעשה בעצבון יקרא פחיתות, וזה דבר נתבאר במאמר השני מספר המדות לאריסטו, כי הנדיב כשיעשה פעל הנדיבות והוא שמח בפעל ההוא יקרא מעלה, ואם יפעלהו בעצבון יקרא פחיתות. וכן נמצא הכתוב מיעד הגמול על עשית הצדקה בשמחה, אמר נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלהיך, תלה הברכה בולא ירע לבבך ולא בנתון תתן לו.The Mishna l'melech and the Minchas Chinuch both came up with the idea independently and were mechaven to the Ikarim and to the Avnei Miluim. But one has more courage.In Avadim 3:14 the Mishna L'melech saysועוד היה נ"ל חילוק אחר דאפשר דאין המתן שכר דהענקה אלא על מה שלא יקשה בעיניו אלא שמעניק בלב טוב ובנפש חפצה ואם אינו מעניק לו בלב טוב זהו עונשו שלא יהיה מבורך מה' אבל על הענקה עצמה לא שמענו לא עונש ולא שכר ולפי זה כייפינן ליה וזה היה נ"ל חילוק נכון אלא דקשיא לי צדקה דהתם נמי כתיב ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה וגו' וא"כ נימא דהמתן שכר לא קאי אלא על לא ירע לבבך אבל על הצדקה עצמה ליכא מתן שכר ומש"ה אכפייה רבאso, oddly, he says the teretz by haanaka, but says it can't be, because then it would answer Tosfos by Tzedaka. Which is what the Avnei Miluim wants to do.The Minchas Chinuch in 479 also came up with it independently, but prefaces it with לולא דברי....He saysוהנה אם כופין על מצוה זו כמו על שאר מצות כגון לולב וכו' דמכין אותו עד שת"נ דעת הרמב"ם והרבה ראשונים דכופין אך הקושי' הא הו"ל מ"ע שמתן שכרה בצדה וכל מ"ע שמ"ש בצדה אין כופין ותירצו דאיכא לאוין לא תאמץ וכו' וזה כמבואר בתוס' כ"פ בחולין וב"ב ובכתובות גבי רבא דאכפי' לר"נ והתוס' תירצו עוד תירוצים דבאמת אין כופין ואכפי' בדברים או רשות ביד ב"ד או הי' קיצותא דמתא ועיין בב"י סי' רמ"ח דהכריע דכופין דכן דעת רוב הראשונים. ולולי דברי רבותינו הראשונים שכולם תפסו במושלם דצדקה הו"ל מ"ע שמתן שכרה בצדה איני מבין דכתיב בפסוק נתן תתן וכו' ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל וגו' יברכך אם כן אפשר דמתן שכר קאי על טובת הלב אבל על עיקר הצדקה אינו מבואר המתן שכר כלל.
