Questions for Shelach

 1. The meraglim brought back grapes and figs and pomegranates, three of the Shivas Haminim that are the pride of Eretz Yisrael. 13:23

ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים ומן הרמנים ומן התאנים

Why didn't they bring back the other four- olives, dates, and grain (wheat and barley)?

2. Rachel called her son Binyamin meaning suffering, or mourning. Yaakov kept the basic name but gave it a different meaning- Southerner (Rashi Breishis 35:18), or mighty. In this parsha there are two names that stayed the same or only changed a little but acquired new meaning.

3. The passuk in Tehillim 118:6 says ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם.  Where do we see that fearing an enemy is related to rebellion against Hashem?

4. The Gemara in Megilla 28b says אין דבר שבקדושה פחות מעשרה. The Gemara derives this from 

.דאמר קרא 'ונקדשתי בתוך בני ישראל' - כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. מאי משמע? - דתני רבי חייא: אתיא 'תוך' 'תוך', כתיב הכא: 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', וכתיב התם by Korach: 'הבדלו מתוך העדה', 

so you see that the din of kiddush Hashem is davka with an Eida. Bring a raya that an Eida made of of reshaim is still called an eida, and you can say a davar shebikdusha.

5. Hashem called Moshe 'Avdi'. Who else does Hashem call Avdi?

6. The Mitzva of Shechita does not mean one should go find an animal to Shecht. It means that if you want to eat meat, you must shecht the animal. The Mitzva of Tefillin, or lulav, is a personal obligation irrespective of your needs or wants. You have to put on Tefillin. You have to take a lulav. Is the mitzva to be mafrish challah only if you want to eat, like shechita, or a general Mitzvah, like Tefillin, that if you made dough you have to separate Challah even if you have no intention of eating it, like if you make it for play or decoration? The same question applies to Teruma.

7. Is there a mitzva deoraysa to take Challah from flour that grew outside Eretz Yisrael and was made into dough outside Eretz Yisrael.

8. Issur צד on people? It is assur to trap living things on Shabbos. Does this apply to people.

9. Which 5 groups were not included in the gzeira of the Meraglim and were allowed to enter Eretz Yisrael.

10. Not fair because it requires outside knowledge, but- What do יתרו עמינדב and יפונה have in common?

1. The meraglim brought back grapes and figs and pomegranates, three of the Shivas Haminim that are the pride of Eretz Yisrael. 13:23

ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים ומן הרמנים ומן התאנים

Why didn't they bring back the other four- olives, dates, and grain (wheat and barley)?

Reb Meir Simcha in Chukas, 20:5

לא מקום זרע ותאנה וגפן כו'. לא זכר זית שמן ודבש, שכל זה היו טועמין בהמן שטעמו כצפיחית בדבש ולשד השמן, לכן לא זכרו זאת, ומשום זה נשאו המרגלים רק אשכול ומהתאנים והרימונים, ולא מן הזיתים והתמרים, שזה טעמו במן ופשוט.

They only brought back things that were exciting, exotic, things that they did not have every day in the Midbar. The Mahn already had the flavor of oil (olives) and honey (dates) and was lechem, a kind of bread.

Honey (honey in the Torah is date honey) - Shemos 16:31  כזרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש  

Oil- 2. Bamidbar 11:8 (Oil in the Torah is olive oil)  .והיה טעמו כטעם לשד השמן = זית.

Grain - That's covered by lechem, bread. Lechem in the Torah is davka from wheat and barley, Shemos 16:4, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים

A more prosaic answer is that it was harvest season for what they brought back, והימים ימי ביכורי ענבים, and it was not harvest season for the others. Or they didn't make special trips to pick things up, they just took what they came across on their journey. Or they nefariously wanted to imply that the land does not produce the essential foods- grain, oil, and honey (Maharsha Sotah 35a, 

 ודקדקו לסיים בדבר שקר ודיבה "וזה פריה" – שהראום. אבל עיקר חיי הנפש שהם שאר הג' מינים: חיטה ושעורה ושמן – אין בה ".)

2. Rachel called her son Binyamin meaning suffering, or mourning. Yaakov kept the basic name but gave it a different meaning- Southerner (Rashi Breishis 35:18), or mighty. In this parsha there are two names that stayed the same or only changed a little but acquired new meaning.

13:23, ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד

13:24, למקום ההוא קרא נחל אשכול על אדות האשכול אשר כרתו משם בני ישראל

The Gaon says it was originally called Nachal Eshkol after its builder, Avraham Avinu’s friend, Eshkol, of the group Aneir, Eshkol, and Mamrei. Henceforth, it was called Nachal Eshkol because of the enormous cluster of grapes they took from there.

דבאמת כאן מתחילה נקרא המקום נחל אשכל על שם איש שהיה נקרא אשכל, כמו (בראשית י"ד, כ"ד) ענר אשכול וממרא. ושם האיש אשכל שעל שמו נקרא נחל אשכל היה אשכל בכתיב חסר, וכפי שכתוב ויבואו עד נחל אשכל, אשכל חסר. לכן, לאחר כריתת האשכול ענבים קראו למקום נחל אשכול מלא בו', שמורה על שני דברים הן על שם האיש, וכן על שם האשכול אשר כרתו משם, ולהכי כתיב ויבוא עד נחל אשכל חסר ואילו למקום ההוא קרא נחל אשכול מלא (פנינים משולחן הגר"א). 

Slightly different from Sefer Haksav v'Hakabala:

עד נחל אשכול. אף שעודנו לא היה שמו כך הזכיר שם זה לפי מה שנקרא המקום ההוא אחר כן על ידי אותו המעשה (הראב"ע), ולרבותינו (במדבר רבה) אשכול אוהבו של אברהם היה (ענר אשכול וממרא והם בעלי ברית אברם), ונקרא אשכול על אודות האשכול שעתידים ישראל לכרות ממקומו, לדעתם היה שמו כך מימים קדמונים בימי אברם והיה נקרא אז נחל אשכול (דער בעזיצטהום אשכול'ס), כלומר אחוזת נחלה וקנין של אשכול, נחל מענין ונחלו נחלה (אייגענטהום), אשכול הוא שם עצם פרטי לאוהבו של אברהם, ושם זה שהיה לו מקודם נשאר לו אבל לא לפי המכוון הראשון כ"א לשם כוונה אחרת ע"ש המאורע ע"ש האשכול אשר כרתו משם, וקראוהו נחל אשכול (דאס טהאל דער טרויבע), נחל ענין עמק ומישור, אשכול על הפרי; ואפשר שלכוונה זו אשכול הראשון הוא חסר וי"ו כמו שם עצם הפרטי שהוא חסר בלך לך (י"ד י"ג) גם (שם כ"ד), ואשכול השני שהוא על הפרי הוא מלא וי"ו, להורות על שנוי המובן שביניהם, וכבר מצאנו שם אחד למקום והוא לכוונת מתחלפות, באברם נאמר (וירא כ"א ל"א) קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם, וביצחק אמר (תולדות כ"ו), ויקרא אותה שבעה ע"כ שם העיר באר שבע (ע"ש בראב"ע וברמב"ן). ופי' אשכול ענבים, שריג שבו קבוץ ענבים (איינען קאם מיט וויינטרויבען), ולפעמים יבא מלת אשכול לבד בלא מלת ענבים אחריו ויורה על הפרי, כמו (ישעיהו ס״ה:ח׳) התירוש באשכול (מיכה ז׳:א׳), אין אשכול לאכול:

And Yehoshua bin Nun. First, the obvious: Moshe changed his name from Hosheia to Yehoshua. 

Second, and less obvious: He was the son of Nun, Ben Nun, but he was called Bin Nun because he was wise, and binun implies binah.  (Ramban Shemos 33:11-

וַאֲנִי חוֹשֵׁב כִּי נָהֲגוּ לִקְרוֹתוֹ כֵּן לְכָבוֹד, כִּי הָיָה הַגָּדוֹל בְּתַלְמִידֵי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְיִקְרְאוּ לוֹ בִּינוּן, כְּלוֹמַר הַנָּבוֹן, כִּי אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹהוּ, אוֹ יִהְיֶה עִנְיָנוֹ יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהַבִּינָה מוֹלִיד, יַעֲשׂוּ "נוּן" מִלְּשׁוֹן "לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ" (תהלים עב יז):

Shloma, in the comments on a different site, said something totally new to me. 

Shloma - 

יְהִ֤י שְׁמ֨וֹ לְֽעוֹלָ֗ם לִפְנֵי־שֶׁמֶשׁ֮ ינין  perhaps the Midrash is also in refrence to Yehoshuas relationship with the one that changed his name- Moshe(שֶׁמֶשׁ֮) as Yehoshua Bin Nun (ינין) was always לִפְנֵי־שֶׁמֶשׁ֮

My response - 

How interesting. The word as used there in Tehillim means "ever growing" and "greatness."  לפני שמש ינון שמו. כל ימי השמש יגדל שמו: 

Rashi-

ינון. ל' מלכות ושררה כמו (משלי כ״ט:כ״א)

ואחריתו יהיה מנון, ולניני השליט על נכסי אחרים, אמרו בלבם נינם יחד (לקמן ע"ד) מלכיהם יחד:

     Perfect for Yehoshua, Yehoshua the Great.

3. The passuk in Tehillim 118:6 says ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם.  Where do we see that fearing an enemy is related to rebellion against Hashem?

Rabbeinu Bachaya in 14:9 sees this in the passuk  אך בה' אל תמרודו.

אך בה' אל תמרודו. למדך הכתוב שיראת העם הוא מרד בהקב"ה. וכן אמר שלמה המלך ע"ה (משלי כ״ט:כ״ה) חרדת אדם יתן מוקש, החרדה שיחרד האדם מבשר ודם היא הנותנת מכשול ומוקש לנפשו, וכן היא גורמת שישכח האדם להקב"ה, והוא שאמר הנביא (ישעיהו נ״א:י״ב-י״ג) מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן ותשכח ה' עושך.

4. The Gemara in Megilla 28b says אין דבר שבקדושה פחות מעשרה. The Gemara derives this from 

.דאמר קרא 'ונקדשתי בתוך בני ישראל' - כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. מאי משמע? - דתני רבי חייא: אתיא 'תוך' 'תוך', כתיב הכא: 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', וכתיב התם by Korach: 'הבדלו מתוך העדה', 

so you see that the din of kiddush Hashem is davka with an Eida. Bring a raya that an Eida made of of reshaim is still called an eida, and you can say a davar shebikdusha.

From the Eida of the Meraglim. As the Gemara in Megilla says in the part that I skipped,

.דאמר קרא 'ונקדשתי בתוך בני ישראל' - כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. מאי משמע? - דתני רבי חייא: אתיא 'תוך' 'תוך', כתיב הכא: 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', וכתיב התם: 'הבדלו מתוך העדה', ואתיא 'עדה' 'עדה', דכתיב התם 'עד מתי לעדה הרעה הזאת', מה להלן עשרה - אף כאן עשרה

So you see that the Meraglim was called an eida in the context of the din of דבר שבקדושה requiring ten men who are chayav in mitzvos.

5. Hashem called Moshe 'Avdi'. Who else does Hashem call Avdi?

14:24, ועבדי כלב

 It's not in our Parsha, but also all of Klal Yisrael, in Behar, Vayikra 25:55, 

כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים 

So the question is, how is the appellation as  applied to Moshe and Kalev distinct from its use on the entire nation.

My father in law Shlita said that Klal Yisrael Avadai means that Hashem acquired them. Individuals Avdi means they came forward on their own to be Avadim.

6. The Mitzva of Shechita does not mean one should go find an animal to Shecht. It means that if you want to eat meat, you must shecht the animal. The Mitzva of Tefillin, or lulav, is a personal obligation irrespective of your needs or wants. You have to put on Tefillin. You have to take a lulav. Is the mitzva to be mafrish challah only if you want to eat, like shechita, or a general Mitzvah, like Tefillin, that if you made dough you have to separate Challah even if you have no intention of eating it, like if you make it for play or decoration? The same question applies to Teruma.

15:19-20

והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה

This appears to be only necessary if you want to eat, באכלכם.

In fact, of course, it is a machlokes haposkim by Truma and Challah. The Taz holds it is a general obligation if you make dough. The Magen Avraham and Rav Akiva Eiger hold that it is not obligatory, just that if you don't separate challah and teruma, you can not eat the food.

הט“ז ביו“ד סימן א סקי“ז כתב: אבל בהפרשת תרומה הוה עיקר הברכה על מצות הפרשה לא  על איסור אכילת טבל שהרי מצות ההפרשה חיוב עליו אפילו אם אינו רוצה לאכול מן התבואה עדיין, ע"כ.

ורעק"א שם על השו"ע ס"ז השיג על דבריו וכתב: לא  מצאתי זה, דבפשוטו הוא רק כשרוצה לאכלו אסור עד שהפריש תרומה, ובמג"א רסי' ח' כ"כ לענין חלה עיין שם וה"נ בתרומה. 

 

7. Is there a mitzva deoraysa to take Challah from flour that grew outside Eretz Yisrael and was made into dough outside Eretz Yisrael.

It is not deoraysa. It is a derabanan.

15:19       והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה

Question: in such cases, would you say there is reward on the basis of אינו מצווה ועושה or is purely a mitzva derabanan? Does it make sense for people to attribute such segulos to hafrashas challah in chutz la'aretz?

The same question can be asked regarding Sheviis. Nowadays, Sheviis is not deoraysa. It is Derabanan. Do the brachos and miracles the Torah promises apply to those who keep Sheviis nowadays?

This is a machlokes the Sma and the Chazon Ish.

Sma on the din derabana of shemitas kesafim today, CM 67:sk2

ומדברי סופרים שתהא כו' וטעמם כדי שלא תשתכח תורת שביעית מישראל אבל חרישה וזריעה לא אסרו בשביעית וביובל כדי שלא תשתכח שלא היו רוב הצבור יכולין לעמוד בו לאסור בעבודת קרקע ב' שנים שביעי' ויובל כ"כ התו' בפ' השולח (גיטין דף ל"ו ע"ש) דדוקא בזמן שהי' שמטה ויובל נוהג מה"ת היה מקויים בהן הברכה לגדל בשנה ששית לשלשה שנים ולע"ד הי' נראה טעם אחר והוא דכיון דקדושתן תלוי' בארץ ולא שייכא בח"ל וכיון דלא שייכים לעשות בהו דבר בח"ל גם בא"י לא תקנוהו משא"כ שמיטת כספים שהיא חובת הגוף וק"ל ועיין בפירש"י שה ע"א וגם עיין בפרישה מ"ש כאן:

(Yes, the what the Sma says about Charisha is very shver, as pointed out by the Chasam Sofer there.)

Chazon Ish Sheviis 18:4

ומסתבר דהיתה הברכה גם בבית שני וגם אחר החורבן, דבית דין של מעלה עושין מה שגוזרין בבית דין של מטה. והברכה נאמרה אחר שעשו את ההשתדלות או במקום שנפטרו מהשתדלות, ועד כמה להשתדל מסור לחכמים על פי עיון התורה ברוח קדשם

However: There is a big difference between the Chazon Ish by Shmita and Challas chutz la'aretz. Shmita is an אינו מצווה ועושה.  Challas chutz la'aretz is like potato kugel. It is not a cheftza shel mitzva at all. But you could argue about this chiluk. Could be A, that shmitta in our time is also potato kugel, like sitting the Sukkah on Purim, and B, if you take the Chazon Ish literally, that Beis Din shel Maalah ratifies dinim derabanan such that the bracha of a deoraysa applies to them as well, then bracha will apply to Challas chutz la'aretz as well. 

Gary Schreiber added that since the Galus is punishment for the disdain of Sheviis, it stands to reason that the sacrifice of doing Sheviis is in place of the years it was not kept. Or you could say that this sounds like the reasoning of the Maapilim.

8. Issur צד on people? It is assur to trap living things on Shabbos. Does this apply to people.

15:34, ויניחו אתו במשמר, they imprisoned the man who was mechallel Shabbos. If there was an issur צידה, this would not be allowed.

Case on point: OC 339: 4, that the only problem of imprisoning on Shabbos is that it is an aspect of an action of the court, which is not allowed on Shabbos. 

אין דנין: הגה ולכן אסור לתפוס ולהכניס לבית הסוהר מי שנתחייב איזה עונש כדי שלא יברח וכל שכן שאסור להלקותו דהוה בכלל דין ואם יברח אין עלינו כלום (ב"י סוף סימן רס"ג בשם שבולי הלקט) 

MB 339 sk14:

(יד) ואם יברח וכו' - ואין בכלל זה אם אחד רוצה לברוח כדי לעגן אשתו דבזה מותר היה לחבשו 

However, the Avnei Nezer is  not sure. אבני נזר קפ'ט סעיף כ'ב. 

"ותינוק נכרי שנפל לים, לכאורה נראה פשוט דלא שייך באדם שום צידה. אלא שראיתי להתוס' במסכת מנחות (ס"ד ע"א) בדיבור המתחיל להעלות דגים והעלה דגים ותינוק, לא דמי להא דאמרינן הואיל ואי מקלעי לי' אורחים. והכא נמי הואיל ופטר ליה אתינוק פטור נמי אדגים, עיין שם. משמע דפטורא דתינוק משום פקוח נפש. ויש לומר דשייך ביה צידה להשיבו אל אביו, וצריך עיון. ובאדם גדול שהוא איש לעצמו, פשיטא דלא שייך ביה צידה, דלמי צד אותו ואינו אלא מצילו ממיתה לבד".

This is something I thought about when I had to chase one of my sons and lock him in his room. I decided that with the safek, and that it was a מלאכה שאינה צריכה לגופה, I was on sound ground. 

9.Which 5 groups were not included in the gzeira of the Meraglim and were allowed to enter Eretz Yisrael.

Yehoshua and Calev; the women; Sheivet Levi, who did not join in the sins of the eigel (they even refused to donate their gold,) or of the meraglim;  boys under 20 years old; men above 60.

10. Not fair because it requires outside knowledge, but- what do יתרו עמינדב and יפונה have in common?

They were Amram's mechutonim.  Amram's children married their children.

Aharon married Aminadav's daughter, Elisheva. 

Miriam married Yefunah's son, Kaleiv. 

Moshe married Yisro's daughter, Tziporah. 

That is a picture I would like to see. Amram, Yisro, Yefunah, and Aminadav at the muzinka tantz.

Rachel's Duplicity

 Rachel gave the simanim to Leah. Was Rachel right to do that? Did Rachel have the right to do that?

The fact that Yaakov gave Rachel the simanim showed that he expected, or at least knew it was possible that Lavan would try to give him Leah instead of Rachel. That means that he decided that no matter the cost to Leah, he did not want to be cheated. He trusted Rachel with this most important secret to protect himself. Rachel then abused Yaakov's trust and gave the simanim to her sister. It seems to me that she had absolutely no right to do that. 

It seems like a childish question. Who am I to question the behavior of the Avos and the Imahos? If she did it, it must have been right. But the fact remains that Yaakov did not want her to do it, and he trusted her to protect him, and she did the opposite.

My brother Akiva said that this falls under malbin pnei chaveiro equals shfichas damim. Although we pasken that אסור להציל עצמו בממון חבירו, or at least you have to pay him back, what about about cases where it can not be paid back? Perhaps it is muttar להציל ראובן בממון שמעון because of לא תעמוד על דם ריעך and that is what Rachel did. I did not like that explanation because A, המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים  is just ke'ilu, and B, Yaakov had decided that pikuach nefesh it might be, but he did not want to be irreparably harmed?  And bichlal I don't like reducing the issue to "they were klerring Dovid HaMelech's iboya." Or that Rachel held like Rashi that it's just an issur, so it's nidcheh, or like Tosfos that it just means you have to pay back- and where you can't, of course אין לך דבר. Yaakov was the bechir ha'avos; he knew what he was doing. He gave her the simanim because he trusted her to not ruin his life, and she took that trust and turned it against him.

Someone else suggested that even if  להציל בממון חבירו is a problem, that's only ממון. Who says it's assur when there is no gneiva involved. Adderabba, in this case Yaakov got something.  Sorry, also a non-starter. This is a much more grievous harm than taking a man's possessions.

Mibeinayhu of my wife and myself, I propose this explanation. Yaakov wanted to marry Rachel. He wanted to marry Rachel because of who Rachel was. A Rachel who would allow Leah to suffer this extreme public humiliation was not Rachel. Davka in order to make it possible for Yaakov to marry Rachel, Rachel had to trick Yaakov into marrying Leah. This is an eizer k'negdo concept. 

My brother said there is the same "But Yaakov knew this and still wanted Rachel to prevent him from being fooled so that he could marry her." I don't know if that is a kashe. Only Rachel knew what being Rachel entailed. 

This really belongs in the discussion that every one of the daled Imahos made their husbands do something against their will- Sarah with Yishmael, Rivkah with Yaakov and Eisav, and Rachel and Leah as above. That does not make the question any easier. By Sarah and by Rivkah they saw something Avraham Avinu and Yitzchak did not see. Here, it is simply a matter of doing an avla to someone who trusted you and who paskened he was right to protect himself.

Questions for Naso

1.  The word for counting, Naso, or Se'u, which has the positive connotation of "lift up," is used for all the Bnei Yisrael, with one family excluded. Which family was the exception.

2. Who carried the Kiyor? Every item, including ropes used to tie down the covers of the Mishkan, and the hammers used to knock the pegs into the ground, is accounted for and assigned- 4:32, וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם לְכׇל כְּלֵיהֶם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם

and Rashi says 

וִיתֵדוֹת וּמֵיתָרִים הָיוּ לַיְרִיעוֹת וְלַקְּלָעִים מִלְּמַטָּה, שֶׁלֹּא תַגְבִּיהֵם הָרוּחַ, וִיתֵדוֹת וּמֵיתָרִים הָיוּ לָעַמּוּדִים סָבִיב לִתְלוֹת בָּהֶם הַקְּלָעִים בִּשְׂפָתָם הָעֶלְיוֹנָה בִּכְלוּנְסוֹת וְקוּנְדָּסִין, כְּמוֹ שֶׁשְּׁנוּיָה בִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן:

but nothing is said about the Kiyor. And it had no baddim, so how was it carried?  

3.  In the yud gimmel middos, nosei avon means "He Who Grants forgiveness."  In our parsha, it means exactly the opposite.  Where, and how can you tell what it means where?

4.  Can a nazir shave his beard?  How do you imagine Shimshon? 

5.  There are three kinds of Nazir: Limited term, Permanent, and Shimshon. Each has unique halachos: For example, a Permanent Nazir may cut his hair once a year if it is burdensome. A Shimshon Nazir is not prohibited from becoming tamei.  All of them are prohibited from drinking wine.  Which of these types of Nazir is allowed to drink beer and whiskey.

6. In Uva LeTzion we say  וְיָשֵׂם בְּלִבֵּנוּ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ when it seems that it should say וְיָשִׂים בְּלִבֵּנו. This is called volitive or jussive mood, used for a wish that someone should do something, or that something should happen. יָשִׂים means "he will put." יָשֵׂם means "I hope that he will put." Where do find this twice in adjacent pessukim.

7. Something is granted to three brothers: the youngest gets two thirds, the bechor gets one third, the middle gets nothing.

8.  Which two sons of Yaakov are not named as participating in the korbanos of the Nesiim?

9.  In Devarim 33:18 Rashi cites Breishis Rabbah 99:9 saying that Zevulun preceded Yissachar in receiving Moshe’s bracha because that shevet enabled Yissachar to learn Torah by providing for their material and financial needs. 

שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך. זְבוּלֻן וְיִשָּׂשכָר עָשׂוּ שֻׁתָּפוּת, זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְיוֹצֵא לִפְרַקְמַטְיָא בִּסְפִינוֹת וּמִשְׂתַּכֵּר וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשָּׂשכָר, וְהֵם יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, לְפִיכָךְ הִקְדִּים זְבוּלֻן לְיִשָּׂשכָר שֶׁתּוֹרָתוֹ שֶׁל יִשָּׂשכָר עַל יְדֵי זְבוּלֻן הָיְתָה (בראשית רבה צ"ט):

Here, however, in 7:19, Rashi says that Yissachar was the second of the tribes to offer korbanos, preceding Zevulun, because he was learned in Torah. 

 שֶׁבִּשְׁבִיל שְׁנֵי דְבָרִים זָכָה לְהַקְרִיב שֵׁנִי לַשְּׁבָטִים, אַחַת שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים" (דבהי"א י"ב), וְאַחַת שֶׁהֵם נָתְנוּ עֵצָה לַנְּשִׂיאִים לְהִתְנַדֵּב קָרְבָּנוֹת הַלָּלוּ.

Here, Rashi’s criteria for precedence is being Talmidei Chachamim. In Devarim, Rashi said Zevulun’s support of Yissachar’s Torah learning earned them precedence.  How can we resolve the contradiction.

10.  Which Nasi brought his korban on Shabbos?

11.  Did the twelve Nesiim bring all their korbanos on the same day or on separate days?

12.  The Greek myth of Narcissus was that a beautiful young shepherd refused the advances of a wood nymph, and was punished by seeing his reflection in the water and dying of hunger because he could not tear himself away from admiring his beauty. What are the similarities and differences between the Greek myth of Narcissus and the din of Nezirus?

13.  Who does the Korban of the Sota belong to, the husband or the wife?

14. There is a rule in the Gemara that a curse of a Talmid Chacham will have an effect; even if it was conditional and the condition never occurred (Makkos 11a) ; even if it was simply based on a mistake;  it will have an effect. Find a case in our Parsha where this may occur.

1.  The word for counting, Naso, or Se'u, which has the positive connotation of "lift up," is used for all the Bnei Yisrael, with one family excluded. Which family was the exception.

Merari. 4:29

בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם

Of all the 625,850 people counted, only the 8,580 members of the family of Merari were counted without the word ‘Seu.’

The standard explanation belittles Merari. But the Chasam Sofer turns it around and says that they had the strength of character to withstand the worst afflictions and derision. As such, they were superior to their ancestors, and the term נשא ראשם לבית אבותם is wrong. Their aspiration was not to equal their forebears; they exceeded them.

נשא את ראש בני גרשון גם הם מה לשון גם הם ומ"ט לא ישא ראשם כמו בני קהת והנה בבני מררי לא כתיב נשיאות ראש כבר כתבתי במק"א כי שלשה בני לוי בהם מרומזים כל אשר אירע לישראל

כי קהת הוא על זמן קהלת ישראל בארצם ומקדשם וה' עמהם והיינו קהת לשון קהלה לו יקהת עמים ובניו עמרם שהם ברומו של עולם יצהר כצהר צחר וחברון חברותא ודביקות ועוזיאל תוקפו וגבורתו של אל אמנם

גרשון בזמן שמגורשים ובנים גלו מעל שולחן אביהם בעו"ה מלבן עוונותיהם במקום קרבן כשהם שומעים לחכמים שביניהם כדכתיב בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי ומנחה טהורה ודרשו חז"ל אלו ת"ח שבבבל שעוסקים בתורה כאלו הקריבו כל הקרבנות והיינו בני גרשון לבני ליבון עונותיהם כמו בהר הלבנון (וכמו שדרשו חז"ל לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל) ע"י ששומעים פי חכמים ואמר נשא בני קהת למשפחותם לבית אבותם שימשיך ראש נשמתם לבית אבותם הראשונים ואבות העולם ואמר נשא ראש בני גרשון אעפ"י שהם מגורשים בגלות מ"מ אפי' מחיצה של ברזל אינו מפסקת ונשא גם הם לבית אבותם כמו בני קהת.

אך מררי הם דורו של שמד רח"ל אשר מררו חייהם ביסורין קשים ובניו מחלי כל חולי מכה אשר לא כתובה סבלו ושם השני מושי משו מאהליהם ובחוצות הושלכו לעוף השמים בעו"ה ואין ברי' יכולה לעמוד במחיצתם (כמו שאחז"ל דורו של שמד אין ברי' יכולה לעמוד במחיצתם) ומה יאמר אליהם נשא ראשם לבית אבותם הלא אבותם טפלים להם והם גדולים מהם כנלע"ד:

2. Who carried the Kiyor? Every item, including ropes used to tie down the covers of the Mishkan, and the hammers used to knock the pegs into the ground, is accounted for and assigned- 4:32, וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם לְכׇל כְּלֵיהֶם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם where Rashi says 

וִיתֵדוֹת וּמֵיתָרִים הָיוּ לַיְרִיעוֹת וְלַקְּלָעִים מִלְּמַטָּה, שֶׁלֹּא תַגְבִּיהֵם הָרוּחַ, וִיתֵדוֹת וּמֵיתָרִים הָיוּ לָעַמּוּדִים סָבִיב לִתְלוֹת בָּהֶם הַקְּלָעִים בִּשְׂפָתָם הָעֶלְיוֹנָה בִּכְלוּנְסוֹת וְקוּנְדָּסִין, כְּמוֹ שֶׁשְּׁנוּיָה בִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן:

but nothing is said about the Kiyor. And it had no baddim, so how was it carried?  

The best answer is from R Zalman Sorotzkin in Aznaim LaTorah - that it was immersed into the Be'er shel Miriam and carried along with the be'er as they traveled.

יל"ע מי נשא את הכיור [דלא מוזכר בתורה מי נשאו], ואעתיק בזה דברים נחמדים מספר חשוקי חמד בכורות ד. "כתב הרמב"ן (שמות לח כא) שלכן לא הוזכר בפרשת פקודי את החשבון של הכיור וכנו, כי לא נעשה במשקל, אבל כל המראות שהביאו הנשים הצובאות שם בהם ולא ידע משה משקלו. ויתכן שלא היה בפקודת איתמר, כי יכנס בכלל מה שאמר הכתוב (במדבר ג לא) 'ומשמרתם הארון והשלחן והמנורה והמזבחות וכלי הקדש אשר ישרתו בהם', כי בכיור וכנו ישרתו למזבח. וכן מבואר בספר חסידים (מקיצי נרדמים תתתתרל"ז) שבני קהת נשאוהו והוא בכלל המזבח, מאידך כתב האבן עזרא (שמות לה טז) הנה אין לכיור ולכנו בדים אולי על העגלות היו נשואים. וכן כתב בחזקוני (שמות ל יח) לא היו להם בדים והיו נשואים על העגלות. ולא פירשו מי נשאו בני גרשון או בני מררי. ובפירוש רבינו חיים פלטיאל כתב שבני גרשון נשאוהו, ואולי נפיק 'את כל אשר יעשה להם ועבדו' (במדבר ד כו), 

ובספר אזנים לתורה (שמות לה טז) כתב לפלא גדול היה בעיני למה לא נזכר מי ואיך נשאו את הכיור ואת כנו בנסוע המחנות, ולא מצאתי שם דבר מזה במפרשי התורה עד שמצאתי שאלה גדולה זו שלא במקומה היינו על פסוק זה באבן עזרא, אבל בפרשת נשא נמנו הדברים אפילו הקטנים ביותר כמו ויתדתם ומיתריהם של משא בני גרשון ובני מררי, ואין שם זכר לכיור וכנו ומי נשא אותם ואיך נשאו אותם מכיון שגם בדים לא עשו להם, והנה לקמן (לח ח) הבאנו דברי התוספתא (סוכה פ"ג ה"ג) שבארה של מרים שהיתה עולה עם מחנה ישראל להרים ויורדת גבעות מכיון שהיו ישראל שורין ומעמידין את המשכן, והנה בבית המקדש היתה באר ובה היו משקעין את הכיור בתחילת הלילה כדי שלא יפסלו מי הכיור בלינה, וגם באהל מועד בוודאי היו משקיעים את הכיור במדבר לפנות ערב בבארה של מרים, וכן בשעת סילוק המסעות השקיעו בבארה של מרים כדי לא יפסלו המים ביוצא וממילא היה נשאים עם המים שבבאר המתגלגלים מתחנה לתחנה, ומכיון שאין לנו תירוץ אחר מסתבר, והאבן עזרא בעצמו כתב על תירוצו אולי, יש לומר כן, יעו"ש".

(He is disregarding the Gemara in Menachos 95 that the lechem wasn't nifsal b'yotzei when they travelled, and the Medrash that the be'er was a porous stone, not a hole in the ground, but it's still great.)

More discussion on the missing kiyor from a Torah forum:

רמב"ן שמות פרק ל פסוק י"ט

ורחצו אהרן ובניו וגו' - וכו' אבל הכיור צוה בו להזמנה ואיננו מעכב ולא מצוה, כי ביום הכיפורים כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב שהיו עושין לכבודו (יומא מג ב), אבל למדנו מן הכיור כי צריכה כלי: 

ספורנו שמות פרק ל פסוק יח

ועשית כיור. גם זה הכלי לא הוזכר למעלה עם שאר הכלים, כי לא היתה הכונה בו להשכין שכינה במקדש כענין הכונה באותם הכלים כמבואר למעלה, אבל היתה הכוונה להכין את הכהנים לעבודתם:

משך חכמה שמות פרק מ' פסוק י"א

(יא) ומשחת את הכיור וכו' וקידשת אותו. לא כתוב "והיה קודש" בכיור וכן בכהן גדול כתוב (פסוק יג) "והלבשת (... ומשחת אותו וקדשת אותו"). הענין מפני שלדעתי מי כיור אין מועלים בהם, דניתנו לרחיצה ולהנות לכהנים, וכן בגדי כהונה אין מועלין בהן דניתנו ליהנות בהן, כדאמר קידושין נג א ודו"ק.

והנה בפרק שני מדות אמר דמדות הלח נמשחו בין מבפנים בין מבחוץ, ולכן בירוציהם קדוש. ולכן נראה דהכיור צוה השם יתברך לתת בו מים (פסוק ז) ואחרי זה למושחו (פסוק יא) אם כן לא נמשח מבפנים רק מבחוץ, ובו לא היו בירוצים, דאין בירוצים למים. ולכן כתוב הכיור בפני עצמו (פסוק יא) ולא נכתב בכלל כלי המזבח (פסוק י), משום דהוא נמשח מבחוץ לבד. והוא נכלל בכלל כלים יעויין זבחים נט, א. צפונה - שיהא צפון פנוי מכלים - וכיור כלי הוא, רש"י ודו"ק.

ולפי כל הנ"ל נראה שהכיור לא היה בו כ"כ קדושה ולכן הוא לא נכתב יחד עם כל הכלים.

3.  In the yud gimmel middos, נושא עוון- nosei avon- means "He Who Grants forgiveness."  In our parsha, it means exactly the opposite.  Where, and how can you tell what it means where?

5:31

והאשה ההיא תשא את עונה.

It means to bear, and it all depends on who it is addressed to. If it addresses the one who was offended,  it means forgive- bear his sin. If it refers to the sinner, it means suffer the consequences- bear the sin.  The same is true in - עובר על פשע. There is a big difference between being a מעביר and being an עבריין.

4.  Can a nazir shave his beard?  How do you imagine Shimshon? 

Simple meaning of the passuk is yes, he can shave his beard.  6:5,,

כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר יזיר לה' קדש יהיה גדל פרע שער ראשו

Rashba, yes. Tosefta according to the Gaon and the Zohar, no.

From Chedvisa De'Oraysa:

קט. אי נזיר מותר לו לספר זקנו פרק ו פסוק ה, כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר יזיר לה' קדש יהיה גדל פרע שער ראשו,

 עי' שו"ת הרשב"א (ח"א סי' ת"ז) דדעתו דנזיר מותר לו לספר זקנו וכל מה שנאסר זה רק תגלחת הראש, 

אמנם יעוי' בתוספתא נגעים סופ"ד ובהג' הגר"א שם דמבו' דנזיר אסור לו לגלח את זקנו, 

ועי' בעל הטורים (ויקרא י"ג ל"ג) ובמגיה שם, ועי' בזוה"ק נשא (קכ"ז.) שנזיר צריך לגדל גם זקנו }

וז"ל הזוה"ק ע"פ תרגום "בא ראה, שהרי למדנו מספרו של רב המנונא סבא, וכך הוא: כתוב גדל פרע שער ראשו, צריך שיתרבה שער ראשו וזקנו"{ ]

וז"ל הרשב"א "שאלת נזיר אם מותר בתספורת זקנו אם אין? מי אמרינן דמותר מדהקפיד הכתוב במצורע נזיר בראשו וזקנו מכלל דשאר נזירים מותר, תשובה מסתברא שלא הקפיד הכתוב בנזיר אלא בשער שבראש דכתיב (במדבר ו') תער לא יעבור על ראשו. ובשעת תגלחת לא כתיב אלא ראשו דכתיב (שם) וגלח את ראשו ביום טהרתו. וכתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו. ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש וכו'. הנה שלא הזכיר בכל הפרשה זקנו אלא ראשו לבד. ושנינו בפרק מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו )דף כ"ח ב'( האיש מדיר את בנו בנזיר. ואיפליגו בטעמא בגמרא רבי יוחנן הלכה היא בנזיר. וריש לקיש אמר כדי לחנכן במצות. וגרסינן התם נזיר כ"ח בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר מגלח ועביד הקפה. אלא למ"ד כדי לחנכן במצות הא קא עביד הקפה. ודחה קסבר הקפת כל הראש דרבנן וחנוך דרבנן ואתי חנוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן. אלמא שמעינן מיהא דאין תגלחת זקן בכלל. דאם איתא ליקשי למאן דאמר כדי לחנכן הא עביד הקפה והשחתת זקן דמי לא עסקינן דהביא זקן העליון מיד כשהביא זקן התחתון. ולא הוה מצי לדחויי בזקן כדדחי בהקפה דהשחת' זקן באיש דאוריי' היא", ועי' נזיר נ"ז.

5.  There are three kinds of Nazir: Limited term, Permanent, and Shimshon. Each has unique halachos: For example, a Permanent Nazir may cut his hair once a year if it is burdensome. A Shimshon Nazir is not prohibited from becoming tamei.  All of them are prohibited from drinking wine.  Which of these types of Nazir is allowed to drink beer and whiskey.

Every single one. 

All Nezirim can drink whatever they want and get as drunk as they want, as long as their drink is not derived from grapes. When it says Sheichar in 6:3, it means only sheichar that is a product of grapes. 

When the ibn Ezra brings that “acheirim” say sheichar includes all intoxicating drink, those Acheirim are the Karaim.

מִיַּ֤יִן וְשֵׁכָר֙ יַזִּ֔יר חֹ֥מֶץ יַ֛יִן וְחֹ֥מֶץ שֵׁכָ֖ר לֹ֣א יִשְׁתֶּ֑ה וְכׇל־מִשְׁרַ֤ת עֲנָבִים֙ לֹ֣א יִשְׁתֶּ֔ה וַעֲנָבִ֛ים לַחִ֥ים וִיבֵשִׁ֖ים לֹ֥א יֹאכֵֽל׃

כֹּ֖ל יְמֵ֣י נִזְר֑וֹ מִכֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר יֵעָשֶׂ֜ה מִגֶּ֣פֶן הַיַּ֗יִן מֵחַרְצַנִּ֛ים וְעַד־זָ֖ג לֹ֥א יֹאכֵֽל׃

Ibn Ezra-

וטעם מיין ושכר. אם נדר להיותו נזיר וקדוש מיין ושכר יזיר על דעת המעתיקים ששכר גדול מהתירוש ואחרים אמרו שכר ממש כל דבר שישתכר האדם ממנו:

So now you know that if you see a clean shaven drunk with a man bun, he might be a holy nazir.

6. In Uva LeTzion we say  וְיָשֵׂם בְּלִבֵּנוּ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ when it seems that it should say וְיָשִׂים בְּלִבֵּנו. This is called volitive or jussive mood, used for a wish that someone should do something, or that something should happen. יָשִׂים means "he will put." יָשֵׂם means "I hope that he will put." Where do find this twice in adjacent pessukim.

6:25, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ instead of יָאִיר 

6:26, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם instead of  יָשִׂים

7. Something is granted to three brothers: the youngest gets two thirds, the bechor gets one third, the middle gets nothing.

7:6-9, Gershon Kehas and Merari, dividing the six wagons and and twelve oxen.

אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן כְּפִי עֲבֹדָתָם. חוְאֵת אַרְבַּע הָעֲגָלֹת וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר נָתַן לִבְנֵי מְרָרִי כְּפִי עֲבֹדָתָם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. טוְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ.

8.  Which two sons of Yaakov are not named as participating in the korbanos of the Nesiim?

Yosef's name is not mentioned since his tribe is split into the tribes of Ephraim and Menashe. Levi is not mentioned because his Nasi did not bring an offering in this parsha. In fact, in next week’s parsha Rashi says that Aharon was sad that he did not participate in these korbanos.

9.  In Devarim 33:18 Rashi cites Breishis Rabbah 99:9 saying that Zevulun preceded Yissachar in receiving Moshe’s bracha because that shevet enabled Yissachar to learn Torah by providing for their material and financial needs. 

שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך. זְבוּלֻן וְיִשָּׂשכָר עָשׂוּ שֻׁתָּפוּת, זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְיוֹצֵא לִפְרַקְמַטְיָא בִּסְפִינוֹת וּמִשְׂתַּכֵּר וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשָּׂשכָר, וְהֵם יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, לְפִיכָךְ הִקְדִּים זְבוּלֻן לְיִשָּׂשכָר שֶׁתּוֹרָתוֹ שֶׁל יִשָּׂשכָר עַל יְדֵי זְבוּלֻן הָיְתָה (בראשית רבה צ"ט):

Here, however, in 7:19, Rashi says that Yissachar was the second of the tribes to offer korbanos, preceding Zevulun, because he was learned in Torah. 

 שֶׁבִּשְׁבִיל שְׁנֵי דְבָרִים זָכָה לְהַקְרִיב שֵׁנִי לַשְּׁבָטִים, אַחַת שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים" (דבהי"א י"ב), וְאַחַת שֶׁהֵם נָתְנוּ עֵצָה לַנְּשִׂיאִים לְהִתְנַדֵּב קָרְבָּנוֹת הַלָּלוּ.

Here, Rashi’s criteria for precedence is being Talmidei Chachamim. In Devarim, Rashi said Zevulun’s support of Yissachar’s Torah learning earned them precedence.  How can we resolve the contradiction.

Of course, Yissachar is the greater of the two, in that they embody the Torah. That is why Zevulun sacrificed so much to support them. But the brachos in Devarim were for success and wealth. Yissachar's ability to learn depends on Zevulun's success. A bracha for Zevulun is a bracha for Yissachar.

10.  Which Nasi brought his korban on Shabbos?

Ephraim. 7:48,

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד.

Assuming the rishon was on Sunday. Ibn Ezra and Daas Zkeinim etc.

Daas Zkeinim, quoting the Tanchuma in the story of Yosef preparing food for his brothers in Mitzrayim:

"וטבח טבח והכן, והלא אין דרך מלכים להכין מיום לחברו? א"ר יוחנן שבת הייתה, ואין הכן אלא יום השבת, שנאמר: והכינו את אשר יביאו. א"א הקב"ה אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה, חייך לבן בנך אני עושה שיקריב ביום השבת, שנאמר: ביום השביעי נשיא לבני אפרים".

I saw a good explanation for why this Korban Yachid was brought on Shabbos:

וכתב רבינו ה‘מגן אברהם‘ בספרו ’זית רענן‘ על ’ילקוט שמעוני‘, וכ“כ במהרז“ו וב‘יפה תואר‘ על המדרש, כי מה שקרבן הנשיא דחה את השבת, הוא רק משום שיש להם דין קרבן ציבור, שהרי קרבן יחיד אינו דוחה את השבת, מה שהיה משקלן ארכן ורחבן שוה, בכך קבלו דין קרבן ציבור. וכעין מה שמצאנו בקרבן פסח אע“פ שהוא קרבן יחיד הרי הוא דוחה את השבת משום ’דאתי בכנופיא‘, הגם שלמדוהו מפסוק להקריבו בשבת, אמרו חז“ל סברא שמכיון שהכל מביאים הקרבן פסח בזמן שוה, הזמן המשותף משוה אותם כקרבן ציבור. שם אין השואה מצד הקרבן עצמו, אחד מביא כבש ואחד עז, אחד מביא גדול ואחד מביא קטן, ההשואה שם היא שהוא בא בזמן אחד, בי“ד אחר חצות מביאים כל קהל עדת ישראל את פסחיהם. אבל בנשיאים היה הבדל זמן, כל אחד ביומו, מה שמאחד אותם הוא שהיה קרבנם נראה שוה בשוה עם קרבנות שאר הנשיאים.

From the Lubavitcher,

ביום השביעי נשיא לבני אפרים (במדבר ז,מח)

פרשתנו מתארת את הקרבנות שהקריבו נשיאי ישראל בעת חנוכת המזבח, לאחר שסיים משה רבנו להקים את המשכן. שנים-עשר ימים הקריבו הנשיאים את קרבנותיהם, "נשיא אחד ליום". ביום השביעי, שהיה יום השבת, הקריב נשיא שבט אפרים.

הקרבת קרבן היא פעולה הכרוכה בחילול שבת, ועל-פי ההלכה אסור להקריב קרבן יחיד בשבת. אמנם במשכן ובבית-המקדש היו מקריבים קרבנות בשבת, אך אלה היו קרבנות ציבור, שהקב"ה ציווה להקריבם באותו יום. מה היה ההיתר של נשיא שבט אפרים להקריב את קרבנו (קרבן יחיד) בשבת?

הוראה מיוחדת

במדרש נאמר: "שלא תאמר היאך חילל את השבת, והלוא אין קרבן יחיד דוחה את השבת, וזה הקריב בשבת. אמר הקב"ה: לא על פיו עשה, שאני אמרתי למשה". על-פי המדרש הזה נראה, שזו הייתה 'הוראת-שעה' מיוחדת מאת הקב"ה.

יש מוסיפים ומסבירים, ששבט בישראל נקרא 'קהל', ומכיוון שהקרבנות של נשיאי השבטים היו בעבור כל השבט, אין הקרבן נחשב קרבן יחיד אלא קרבן ציבור, הדוחה את השבת.

שכרו של יוסף

אולם ממדרש נוסף עולה, שהקרבתו של נשיא אפרים בשבת הייתה דבר מכוון מאת הקב"ה. המדרש מביא את הפסוק "מי הקדימני ואשלם", ואומר: "(הפסוק) מדבר ביוסף, שהוא הקדים ושימר את השבת עד שלא ניתנה... אמר הקב"ה: יוסף, אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה, חייך שאני משלם לבן-בנך, שיהא מקריב קרבנות בשבת, מה שאין יחיד מקריב, ועליי לקבל קרבנו ברצון".

הדבר מעורר תמיהה: איך ייתכן שהשכר על שמירת שבת יהיה פעולה של חילול שבת? מכאן מוכח, שהקרבת קרבן הנשיאים בשבת לא זו בלבד שלא הייתה בבחינת חילול שבת, אלא להפך, היה בה משום הוספה בשמירת השבת.

זו שמירתה

יש דעה, שכאשר נאלצים לעשות מלאכה בשבת במקרים של פיקוח-נפש, אין פירוש הדבר שהתורה רק מתירה לעשות זאת בשבת, אלא זהו דין בשמירת שבת. ובלשון בעל אור-החיים: "אין זה קרוי חילול; אדרבה, זה קרוי שמירת שבת".

וכך, הואיל ויוסף שמר את השבת עד שלא ניתנה, נתן לו הקב"ה שכר מיוחד - תוספת בשמירת שבת - ציווי שבן-בנו, נשיא אפרים, יקריב את קרבנו ביום השבת. כאן היה לא רק היתר להקריב קרבן בשבת, אלא על-ידי ההקרבה קיימו באופן חיובי את מצוות שמירת שבת - הוסיפו בקדושתה של השבת על-ידי הוספת קרבן מיוחד בשבת. יוסף הוסיף בשמירת שבת והקב"ה גמל לו בכך ש"בן-בנך" הוסיף קרבן מיוחד בשבת.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כג, עמ' 42)

11.  Did the twelve Nesiim bring all their korbanos on the same day or on separate days?

They presented them all on the same day. Hashem then told Moshe that they should be brought on the Mizbeiach on separate days.  (Medrash Rabbah 12:21.)  So the answer is: They were all brought on one day. But they were each brought on separate days.

7:10-11

וַיַּקְרִ֣יבוּ הַנְּשִׂאִ֗ים אֵ֚ת חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּי֖וֹם הִמָּשַׁ֣ח אֹת֑וֹ וַיַּקְרִ֧יבוּ הַנְּשִׂיאִ֛ם אֶת־קׇרְבָּנָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃

וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה נָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד לַיּ֗וֹם נָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לַיּ֔וֹם יַקְרִ֙יבוּ֙ אֶת־קׇרְבָּנָ֔ם לַחֲנֻכַּ֖ת הַמִּזְבֵּֽחַ׃

This would also support the idea that this had a din korban tzibur: They brought them all the same day. That Hashem said to bring them in daily sequence does not take away their having been brought all together.

 This is important in dealing with the issue of Linah; if the soles was in a kli shareis, keeping it overnight would cause a Linah problem. See, for example, Reb Meir Simcha here on this issue.

See also the Or HaChaim 7:84, on זאת חנכת המזבח ביום המשח אתו מאת נשיאי ישראל , he says כאן הצדיק דברינו שכתבנו למעלה כי כולן הקריבו יחד ביום אחד אלא שנסדרה נדבתם אחד ליום

12.  The Greek myth of Narcissus was that a beautiful young shepherd refused the advances of a wood nymph, and was punished by seeing his reflection in the water and dying of hunger because he could not tear himself away from admiring his beauty. What are the similarities and differences between the Greek myth of Narcissus and the din of Nezirus?

They both gazed upon their beautiful reflection in a pond. (Nedarim 9b) The former was punished for not satisfying his and others’ desires. The latter is given guidance in ensuring that he does not fall prey to his desires.

13.  Who does the Korban of the Sota belong to, the husband or the wife?

5:15-

וְהֵבִ֨יא הָאִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֮ אֶל־הַכֹּהֵן֒ וְהֵבִ֤יא אֶת־קׇרְבָּנָהּ֙ עָלֶ֔יהָ

 Ramban, Chizkuni, ibn Ezra, Rambam, it is the husband’s.

Gemara in Sota 23a as understood by Tosfos there, Reb Akiva Eiger Tshuvos II:100, Steipler Sotah 1, say it was owned by both the husband and the wife.

This is a very important issue, because of the pigul problem.

From the חדוותא דאורייתא

אבנ"מ (סי"א סק"א) וז"ל "אולם כיון דעיקר המנחת סוטה של האשה היא והאשה היא הבעלים וכמ"ש רש"י בסוטה [יט, א, ד"ה וכהן] ע"ש ואף על גב דמשל בעל באה מנחת סוטה אבל המנחת סוטה קרבן אשה היא והבעל הוא המביא משלו, וכיון דקרבן אשה היא נראה דהוי דיחוי מכי אמר איני רוצה להשקותה ואף על גב דבידו לחזור ולהשקותה כיון דקרבן דידה היא והאשה אין בידה שיחזור הבעל וחשיב לאו בידה וה"ל דיחוי ומש"ה המנחה נשרפת וצ"ע"[ ובשו"ת הגרעק"א (תנינא סי' ק') ]וז"ל "נראה לענ"ד, דעל מנחת סוטה ליכא קושיא, דהבעל הוא בעל הקרבן, ומביא משלו וכמ"ש הרמב "ם פ" ג הי"ב מהל' סוטה, אלא כיון דלכפרתה מביא מקרי ג "כ שלה, והכי דייקא לשון רש"י, והן הן דברי הירושלמי רפ "ב דסוטה, והובא בתוס' סוטה (דף כ"ג) דאיתא התם מנחתה מלמד שהיא קדשה לשמה כך קדשה לשמו, ותני ר" ח לקרב א"י מפני שותפתה דאשה, לאכול א"י מפני שותפתו דאיש, עכ"ל , והיינו דהירושלמי דן דמנחה זו צריך להיות קדושה לשמו ולשמה, והוא והיא כשותפים, ומביא ראיה מדתני ר"ח דא"י לא לקרב ולא לאכול, וא"כ בין כך ובין כך בין במביא משלו, צריך לקדש לשמה, ובין במנחה משלה לגמרי בענין שאין לבעלה רשות בה, מ"מ צריך שיהי' קודש לשמה, מש"ה מקרי מנחה של שניהם , ומ"ש מעכ"ת נ"י ובפרט לרש"י דמיירי במנחת נדבה, בלא"ה לק"מ, דמיירי בהביאה שלא מדעתו והוא לא רצה ליתן לה במתנה, ואף אם בעידן ההקרבה רוצה הבעל בכך אפשר דלא מהני, כיון דכבר הוקדש בכלי"[, ועי' בחזקוני שכתב "אי אפשר שיהא קרבן זה לכפר עליה שהרי זבח רשעים תועבה הוא, אלא האיש מביא קרבן לכפרה על שראה בה פריצות בתחלה ולא הוכיחה וגרם לשם הנכבד והנורא להמחות במים". 

14. There is a rule in the Gemara that a curse of a Talmid Chacham will have an effect; even if it was conditional and the condition never occurred (Makkos 11a) ; even if it was simply based on a mistake;  it will have an effect. Find a case in our Parsha where this may occur.

5:28.  By Sotah. That is why Chazal tell us that if she is innocent, ואם לא נטמאה האשה וטהרה הוא ונקתה ונזרעה זרע, she is blessed with easy pregnancies. This is not because she is a role model of כל כבודה בת מלך פנימה: it is so the words of the Kohen can be fulfilled in a positive manner, (as we find in the story of Reb Shimon bar Yochai and his son in MK 9b)  Here, the Kohen told her

 וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ

the ominous words of the kohen - her stomach will swell and her thighs will collapse and she will be gazed at in wonder by all - can be fulfilled as a blessing, that people will smile at her when they see her lugging around her large belly, and that when she gives birth her legs will not support her. 

(This observation is my brother's, Harav Akiva. He said it to the Gaon Rav Sternhell of Baltimore around 1970, and he liked it. If Rav Sternhell liked it, it is gold. The ibn Ezra says it is to repay her for her public disgrace- Akiva's explanation is much better.)

Questions for Bamidbar

1. What is the lower and upper age to be included in the census of the Leviim? What is the lower and upper age to be included in the census of Bnei Yisrael?

2. Which was the largest shevet? Besides Levi, which was the smallest shevet? Why is the last answer really a half truth? What is another answer that is only superficially correct?

3. Could someone sleep over at a friend’s tent in the Midbar?

4. What was the order of travel.

5. What is the optimal percentage of Klei Kodesh, of people who are dedicated exclusively to avodas Hashem and who are supported by the rest of Klal Yisrael?

6. Which uncles of Moshe had the same names as a cities.

7. In a six member family, five had names beginning with aleph.

8. The first Kohanim got their kedusha through anointment after they were appointed. How did the first Leviim get their kedusha?

9. Pidyon Haben is five shekalim. In the parsha of Arachin, last week, we learned that the erech of a child between thirty days and five years is five shekalim. Is the pidyon five shekalim because that is the child's erech when the mitzvah of pidyon goes into effect?

10. Who covered the Keilim of the Mishkan before travel?

11 Besides the ones in charge of the covering, who watched them being covered?

12. Why by Klal Yisrael does it say kol yotzei latzava, but by Kehas it says kol habo latzava.

13.  The Torah identifies every vessel and utensil and rope and curtain in the Mishkan and who is assigned to carry them. Why doesn't the Torah tell us whose job it was to carry the kevesh, the ramp of the mizbei’ach?

14. Can a Kohen become tamei for his Rebbi?

 

 

 

1. What is the lower and upper age to be included in the census of the Leviim? What is the lower and upper age to be included in the census of Bnei Yisrael?

There were two counts of Levi. In 3:15 it says 

פקד את בני לוי לבית אבתם למשפחתם כל זכר מבן־חדש ומעלה תפקדם

so in the first count, anyone over a month old, no matter how old, would be included. The later count, in Parshas Naso, is limited to between age 30 and 50. 4:39 

מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל הבא לצבא לעבדה באהל מועד

As for Bnei Yisrael, in 1:3 it only says to count from twenty and above. There is no explicit upper limit.

מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל תפקדו אתם לצבאתם אתה ואהרן

But  the Sforno here, the Ramban in Bamidbar 26:64, the Shita in BB 117b dh Mikan, and is the pashtus of the Gemara in BB 121b that there the phrase esrim shana va’maala is a gzeira shava those words in Erchin, where above sixty is strictly separate from below sixty, and so here, too, the upper age was 60 years. Tosfos in BB 117b says not like this, but as I said, the Shita there brings from Gilyon Tosfos like the Ramban/Seforno.

See שקל הקדש-ר חיים קניבסקי,דף ד ציון הלכה עז ,

Even though it says כל יצא צבא בישראל, and it stands to reason that you wouldn't fight in the army if you were over sixty, there were plenty of jobs to be done besides fighting.

2. Which was the largest shevet? Besides Levi, which was the smallest shevet? Why is the last answer really a half truth? What is another answer that is only superficially correct?

Largest, Yehuda, 74,600. 

Smallest, Menashe. But that is not really true, because while they were smallest individually, they were the two sons of Yosef, and together totaled 72,700, more than any other shevet other than Yehuda.

The "technically correct/it really doesn't mean that" answer is in 4:18, where the family of Kehas is called a shevet.

אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם

(Reb Meir Simcha says that the word "shevet" for the Kehas family was a promise that their family would exist forever, just as is promised to each Shevet.

אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי. רמז במלת שבט, שמשפחת הקהתי שקול כשבט, וגמירי דלא כלה שבטא (ב"ב קט"ו), וזה הוא שנאמר לו והקמותי בריתי את זרעך אחריך כו'. וכמו שאמרו בפלגש בגבעה ולא יכרת שבט מישראל. ולכן מרמז כי שקול כמו שבט. ועיין מדרש.

The Zohar says that Kehas is the root and stem of Levi.

רבי אלעזר אמר, אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלוים, בגין דאינון גזעא ושרשא דליואי.)

3. Could someone sleep over at a friend’s tent in the Midbar?

Not if the friend is from another shevet. 2:2

איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו

Based on R Dovid Soloveichick I saw in Pardes Yosef Shelach 14 page 513 that the reason Moshe did not send the Nesiim to be meraglim is that based on our passuk, "שכל אחד צריך לחנות ליד מקום שבטו ודגלו ואסור לכ"א לצאת ממקום חנייתו", that nobody could be away from his degel without good reason, and the Nesiim for any reason at all.

ובשם הג"ר דוד סלוביצ'יק שליט"א שמעתי הטעם שלא שלח מרע"ה את הנשיאים עצמם, דלעיל (ב, ב) כתיב: איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בנ"י. והיינו שכל אחד צריך לחנות ליד מקום שבטו ודגלו. ואסור לביא לצאת ממקום חנייתו, ואפי' אי נימא דליחיד היה שרי לצאת במקום צורך, אך י"ל דלנשיא היה איסור לצאת ממקום חניית שבטו ודגלו אפי' בדיעבד, כיון שעי"ז שהנשיא יצא ממקומו יתבטל סדר הדגלים כל עיקר ולכן הוצרך משה לשלוח אחרים עכ"ד ודפח"ח.

4. What was the order of travel.

Counterclockwise, starting from the east. Yehuda’s quadrant, Reuven's group, Levi and the Mishkan, Ephraim's group, and Dan.

5. What is the optimal percentage of Klei Kodesh, of people who are dedicated exclusively to avodas Hashem and who are supported by the rest of Klal Yisrael?

The Beis Halevi says that Shevet Levi was kept small because they were not self supporting, and so this decreased the burden on the rest of the people. Evidently, they were kept at a number that was necessary for the spirituality of the nation without excess hardship. That number was 3.7%, 22,300 Leviim out of 603,550. 

Someone pointed out that this is not really correct, because the 22,300 was from a month old, while the 603,550 was from twenty years old and above, perhaps up to sixty, perhaps all. So the percentage is smaller. Additionally, there were the many members of Yissochor who only learned Torah, which increases the percentage.  But they did so voluntarily. I am asking about what the Torah says is a national necessity.

Just as a curiosity: A genetic analysis was done that found that the percentage of people who called themselves Leviim in today's Jewish population is around 4. The ratio has not changed very much since we were in the Midbar.  As a Wikipedia article puts it, 

In modern times, Levites are integrated in Jewish communities, but keep a distinct status. There are estimated 300,000 Levites among Ashkenazi Jewish communities, and a similar number among Sephardic and Mizrahi Jews combined. The total percentage of Levites among the wider Jewish population is about 4%.

6. Which uncles of Moshe had the same names as a cities.

Chevron, brother of Amram.  And now there's a city Yitzhar. There's also a little moshav call Bet Uziel, but that's too small to count.

7. In a six member family, five had names beginning with aleph.

Aharon, Elisheva, Avihu, Elazar, and Isamar. And Nadav.

8. The first Kohanim got their kedusha through anointment after they were appointed. How did the first Leviim get their kedusha?

First of all, there was a Chinuch process, involving korban and tenufa, described in the beginning of Behaaloscha (Bamidbar 8:5-22,) just like there was a chinuch process with korbanos and tenufa process for the Kohanim in Parshas Tzav (Vayikra 9:6-36.) But the basic kedusha was done through a transfer of the kedusha from a Bechor, whose kedusha began in Mitzrayim when they survived makkas bechoros. This transfer of kedusha was accomplished by the one-for-one exchange. 

Haamek Davar 3:41

אלא עיקר המקרא הלז בא ללמדנו דלא בא מנין הבכורים כדי לפוטרן מחמשה שקלים. דלזה לא היה צריך למצות מנין אלא היה הציווי שיעלו הלוים תחת הבכורים. ואם יהיה מותר בבכורים יתנו חמש סלעים. אבל עיקר מצות מנין היה כדי להחל קדושת כ״ב אלף בכורי ישראל על כ״ב אלף לוים. וכל בכור בא עם הלוי למשה. ומשה במאמרו החליף את קדושת הבכורה על הלוי.

People ask on this Netziv that this would not explain the kedusha of the Leviim who were under a month old, and who were not exchanged for any bechor. The most likely answer is that there once the sheivet as a whole is made kodesh, the rules are less important. 

9. Pidyon Haben is five shekalim. In the parsha of Arachin, last week, we learned that the erech of a child between thirty days and five years is five shekalim. Is the pidyon five shekalim because that is the child's erech when the mitzvah of pidyon goes into effect?

No. In our parsha (3:47), the obligation of pidyon went into effect on many people who were adults, whose erech is much higher, and they still gave five shekalim. (The extra three hundred were adults, as Reb Meir Simcha points out in 3:49, as we see that they brought their own pidyon to Moshe Rabbeinu.)

10. Who covered the Keilim of the Mishkan before travel?

Kohanim.

11. Besides the ones in charge of the covering, who watched them being covered?

Nobody. It was prohibited for anyone else to watch, and whoever did not need to be there and watched would die. 4:15

וכלה אהרן ובניו לכסת את הקדש ואת כל כלי הקדש בנסע המחנה ואחרי כן יבאו בני קהת

4:20

ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו

12. Why by Klal Yisrael does it say kol yotzei latzava, but by the Leviim (in the beginning of next week’s parsha) it says kol habo latzava.

The tzava by Yisrael is the army, and it involved leaving the machaneh. The tzava by the Leviim is working in the Mishkan, or in any case while surrounded by Machaneh Yisrael.

13.  The Torah identifies every vessel and utensil and rope and curtain in the Mishkan and who is assigned to carry them. Why doesn't the Torah tell us whose job it was to carry the kevesh, the ramp of the mizbei’ach?

The Torah says nothing about carrying the kevesh. I think this is because the Kevesh was a dirt or stone ramp, just like the inside of the Mizbeiach, and was built anew whenever they camped.

It seems obvious, and I have it only because a mechutan of mine, Harav Yitzchok Noble, in his Imrei Yitzchok, asks it for a question and says probably it was included in the job of carrying the Mizbeiach, because the kevesh has certain dinim of the mizbeiach. 

As it turns out, the issue whether the Mizbeach on the Mishkan had a kevesh at all is argued, as I was told by my  nephew, Harav Yitzchak Buchalter of Lakewood. 

Mareh Mekomos:

 Keren Orah in Zevachim 63a dh kol kivehi 

He says he has no clue as to what kind of kevesh there was, and whether there was a kevesh at all. 

And the Panim Yafos in Vayikra 1:7:

אבל במשכן שבמדבר שלא היה שם כבש שהרי לא נזכר במעשה משכן וגם לא היה אפשר לעשות כבש של ל"ב אמה שהרי לא היה מן המזבח לקלעים שבדרום אלא פחות מכ"ה אמה

and, he continues, even if there was one, it had no kedusha, as it is not mentioned at all.

All of which is very puzzling, because of Rashi in Teruma 27:5, 

וכבש שהיו עולין בו אע"פ שלא פירשו בענין זה כבר שמענו בפרשת מזבח אדמה תעשה לי לא תעלה במעלות לא תעשה לו מעלות בכבש שלו אלא כבש חלק למדנו שהיה לו כבש כך שנינו במכילתא

The next part of that Rashi even addresses the Panim Yafos' problem of the kevesh being too long for the chatzer: 

 וְהַכֶּבֶשׁ הָיָה בִּדְרוֹם הַמִּזְבֵּחַ, מֻבְדָּל מִן הַמִּזְבֵּחַ מְלֹא חוּט הַשַּׂעֲרָה, וְרַגְלָיו מַגִּיעִין עַד אַמָּה סָמוּךְ לְקַלְעֵי הֶחָצֵר שֶׁבַּדָּרוֹם, כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ, וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר דְּבָרִים כִּכְתָבָן – שָׁלֹשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ – לֹא הָיָה אֹרֶךְ הַכֶּבֶשׁ אֶלָּא עֶשֶׂר אַמּוֹת, כָּךְ מָצָאתִי בְּמִשְׁנַת אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע מִדּוֹת,

(This Rashi is brought down by the Gri'z in the beginning of Beis Habechira.) So what is going on with the Keren Orah and the Panim Yafos, they missed a Rashi??? 

Rashi's girsa in the Gemara in Zevachim 87a also indicates pashtus that there was a kevesh in the Mishkan and that it was nimshach. 

תנו רבנן: ״הנגע במזבח״ – אין לי אלא מזבח; כבש מנין? תלמוד לומר: ״את המזבח״.

Rashi

את המזבח - ומשחת את המזבח (שמות מ, י).לרבות את הכבש:

There was no meshicha of keilim after the Mishkan, so meshicha of the Kevesh can only be in the Mishkan.

The Malbim (צו סימן ג) says that he believes the girsa in our Gemara is not correct, and it should be (as it says in the Sifra, and the Yerushalmi Shabbos Shabbos 7:2) from passuk in Vayikra 2:12  "ואל המזבח לא יעלו" and if so, it is not talking about meshicha, so it might be only in the Mikdash, not in the Mishkan.

[ביאור משנה יא'] ובארו שהוא הדין שהכבש מקדש את הראוי למזבח שנאמר "ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח" שלמד מזה בספרא (ויקרא נדבה פרשה יב) שהוא הדין שאסור להעלות שאור ודבש על הכבש (כמו שבארנו שם (סימן קמב)). הרי מבואר שהכבש דינו לענין הקטרה כמזבח. [ובזבחים (דף פז.) גריס "את המזבח". וגירסת הספרא יותר נכונה]. וכן הכלים מקדשים דכתיב בפר' תשא (שמות ל׳:כ״ז-כ״ח) "ומשחת..ואת מזבח העולה ואת כל כליו..כל הנוגע בהם יקדש" שכולל גם הכלים.

Also: R Chaim Kanievsky in Taam d'Kra in Teruma says for a davar pashut that there was a kevesh in the Mishkan.

14. Can a Kohen become tamei for his Rebbi?

Maybe, because the Torah calls a rebbi muvhak a father to his talmid. See Sanhedrin 19b

תניא, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו, שנאמר ואלה תולדת אהרן ומשה, וסמיך ליה ואלה שמות בני אהרן , לומר לך, אהרן ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו

and the sefer רביד הזהב  from Reb Dov Ber טריווש, the av beis din of Vilna at the time of the Gaon, on this passuk, who says that he can't understand why this din, that כאילו ילדו, would not be mattir becoming tamei for him. 

He doesn't say that is the halacha, he only says he can't figure out why that is not the halacha.

In fact, though, see YD 375:8 where Rav Akiva Eiger is mattir for a SAFEK Kohen to become tamei to his Rebbi.

הן שפירשו אבותיו מדרכי צבור כגון המסורות (*פי' מעלילי עלילות שקר) אינו מיטמא להם ולא להרוגי ב"ד ולא למי שמאבד עצמו לדעת ולא לספק כגון שנתערב ולדה בולד חברתה או ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון:

Reb Akiva Eiger there brings a Rosh from the Yerushalmi that it is a baya dlo ifshita, and says it would be mitztareif to make a sfeik sfeika in the case of a safek Kohen.

(ש"ע ס"ח) ולא לספק. הוא אינו מיטמא להם והם אין מיטמאין לו כך הוא במתני' וכדאיתא להדיא בש"ע אה"ע (סי' ג' ס"ט) וזהו דלא כשו"ת בית יעקב (סי' ק"ל) ואם הוא ספק בן ט' לראשון כהן או בן ז' לשני ישראל ומת רבו י"ל דרשאי לטמא לו עי' בהרא"ש (הלכות טומאה) שהביא ירושלמי דהוא איבעיא דלא אפשטא אם תלמיד יכול ליטמא לרבו וכתב הרא"ש כיון דלא אפשיטא עבדי' לחומרא וא"כ י"ל דהוי ס"ס ספק שהוא ישראל ואת"ל כהן שמא מותר תלמיד כהן ליטמא לרבו:

This makes you wonder whether the same idea would apply to a Kohen foster child. The same Gemara (San 19b) that says 

אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו שנאמר (במדבר ג, א) ואלה תולדות אהרן ומשה וכתיב ואלה שמות בני אהרן לומר לך אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו

says

אמר לך רבי יהושע וכי מיכל ילדה והלא מירב ילדה מירב ילדה ומיכל גידלה לפיכך נקראו על שמה ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו:

I have never seen anyone dream of relying on this, but maybe, according Rav Akiva Eiger, it could be used by a foster child safek kohen to the parent who raised him. And if you're feeling bold and foolish, maybe you would bring in the Shach (YD 322:4), Maharshal (Yam Shel Shlomo, BK 5:35), and the Magen Avraham (OC 456:9; 201:2) who say that our Kohanim are all a safek. Of course, relying on that lekulah would be seen as a poretz geder in face of the many poskim who hold their chazakah is a deoraysa.

Mareh mekomos:

תלמיד שהוא כהן, נחלקו אמוראים בירושלמי אם נטמא הוא לרבו: ר' חמא - או ר' אחא (כן הוא בירושלמי ברכות ג א. וראה ברוקח שטו שגרס ר' אבא) - אומר נטמא לו (ירושלמי נזיר ז א), ור' יוסי אוסר (ירושלמי ברכות שם ונזיר שם).

להלכה כתבו ראשונים שהדבר בספק, ולפיכך לא יטמא לרבו כשיש קוברים אחרים (תורת הבית הארוך לרמב"ן עמ' קלא, והובא בבית יוסף יו"ד שעד; רא"ש הלכות טומאה; רבינו ירוחם אדם נתיב ב ה, וכן פסק הטור שם; ויש שכתבו בתורת ודאי שתלמיד אינו נטמא לרבו אפילו הוא רבו מובהק (האשכול [רצב"א] ב עמ' 174 - 175 שדוקא לנשיא נטמא, ראה לעיל).

I found the whole idea surprising. I thought the mitzva to become tamei to a parent was specifically because of the natural relationship, not the chiyuv of kibbud. For example: Tos Yevamos 22b dh כשעשה  says there is no chiyuv kibbud on a father a rasha. The Rema paskens like that in YD 240:18. I never heard anyone say a kohen can't be mitamei to such a father. So why would the din kibbud to a rebbi be mattir tumah? Because of the drasha of כאילו ילדו. But I thought כאילו ילדו is a din of the extent of kibbud, like אבידת אביו etc. So I thought it was surprising.