Questions for Vayakhel Pekudei

1. It says in the Rama OC 147:1 

 וְאֵין לַעֲשׂוֹת מַפּוֹת לְסֵפֶר תּוֹרָה מִדְּבָרִים יְשָׁנִים שֶׁנַּעֲשׂוּ בָּהֶם דָּבָר אַחֵר לְצֹרֶךְ הֶדְיוֹט

Mishna Berura-

מפות לס"ת - וה"ה לכל תשמישי קדושה שאין נעשין מדברים שנשתמש בהן מתחלה לצורך הדיוט

You are not allowed to use items to serve hekdesh if they were previously used for a non-kodesh purpose, such as making a paroches from a decorative wall hanging you had in your house.

Where do we see such things used in the Mishkan, and how would you distinguish those cases?

--- From the jewelry donated to build the mishkan; and especially the Mar'os HaTzovos in 38:8, the mirrors used to make the kiyor. 

The Magen Avraham OC 147 sk 5, אם שינה צורתן. says that they can be used after they undergo physical change.

נ"ל דוקא כמות שהן אסור להשתמש בהן אבל אם שינה צורתן ועש' מהן כלי אחר שרי דהרי הכיור נעשה ממראות הצובאות ואף על גב דבמזבח בעי' עצים שלא נשתמש בהם הדיוט י"ל דמזבח שאני וכ"מ בגמ' ועיין בילקוט דמגילה ועוד דהרי הקרבנות קרבי' מבהמות שנשתמש בהם הדיוט:

Rav Hirsch here says that you do not need the Magen Avraham in the case of the Kiyor. He says the mirrors remained essentially intact, because of a special symbolism of elevating human desire to serve spirituality instead of repressing it.

ח) במראת הצבאת – ציור רעיון באופן מוחשי באמצעות חומר המתאים לאותו רעיון, מובעת על ידי הצירוף ״עשה ב־״. כך (לעיל לא, ד): ״לחשב מחשבת לעשות בזהב״ וגו׳. אשר על כן, מכיון שנאמר כאן: ״ויעש את הכיור וגו׳ במראת״ וגו׳, נמצא שהצורה והמטרה של החומר שממנו נעשה הכיור, אינן נופלות בחשיבותן לגבי הרעיון המומחש, מאשר החומר עצמו.

הלא דבר גדול הוא, שכלי השרת המיועד לקידוש ידים ורגלים – הווי אומר, לקידוש המעשים והשאיפות (עיין פירוש לעיל ל, יז) – נעשה ממראות. תכליתה של המראה היא להבליט את מראהו החושי־גופני של האדם, כדבר שיש להתבונן בו במיוחד. נמצא שהֶרְגֵשׁ החושים הטבוע בהווייה האנושית הגופנית, לא רק שאינו מופקע מההתקדשות הבאה מהמקדש אלא הוא דווקא הדבר הראשון והעיקרי להתקדשות זו. ולא עוד אלא שהבחינה של המהות האנושית המאפשרת את חירותה המוסרית של השאיפה לקדושה, היא ביסודה הרגש החושים. הבנה זו בענין הכיור בולטת באופן משמעותי בפרשת הסוטה (עיין פירוש, במדבר ה, יז).

ושמא פירוש הביטוי ״במראת הצבאת״ הוא, שמראות הנחושת אפילו לא הותכו, אלא הכיור נעשה מהמראות באופן שצורתן נותרה כמעט ללא שינוי, וניתן היה עדיין להכירה. בדרך כלל אין להשתמש בכלי הדיוט למלאכת גבוה ללא שינוי צורה. אולם נראה שכאן היה יוצא מן הכלל, בשל הרעיון המוסרי העמוק שיבוא בכך לידי ביטוי. עיין אליה רבה על אורח חיים (סי׳ קמז, א ס״ק ד).

AI translation-

Chapter 38, verse 8. במראת הצבאת. To carry out an idea in appropriate material is expressed by עשה ב־. Thus, in Chapter 31, verse 4: לחשב מחשבת לעשות בזהב וגו׳. Here, by saying: ויעש את הכיור וגו׳ במראת וגו׳, the form and purpose of the objects from which the כיור was made are designated as being as essential to the idea being carried out as the material itself. It is profoundly significant that the apparatus of the sanctuary, which was meant to represent the "moral sanctification of action and striving" (קידוש ידים ורגלים), was made of mirrors, thus of the very devices that, by their very nature, highlight the sensual, physical appearance of humankind as an object of special attention. It thus designates the sensual aspect of the physical human being not only as not excluded from the sanctification to emanate from the sanctuary, but as the primary and essential object of this sanctification, indeed, at its core, as that aspect of human nature which primarily conditions the moral freedom of the sanctification to be striven for. This designation of כיור appears with great significance in the סוטה law of Numbers 5:17 (see therein). Yes, the expression במראות הצובאות can even mean that the mirrors were not melted down, but rather that the כיור was assembled from the mirrors in almost unchanged form, so that they were still recognizable on the basin. Although otherwise כלי הדיוט should not be used unchanged to form מלאכת גבוה, this would have been done exceptionally here precisely because of the profound moral thought expressed therein. See אלי' רבה to א'ח 1, 147, note 4.

2. The Gemara in Gittin 52b says that the Sattan made a special effort to instigate fights in a couple’s house on Shabbos. Reb Meir intervened, and the Sattan was heard to say that Reb Meir had made him homeless. 

Another halacha: If one only has enough for one candle, the Shabbos candle takes precedence over Chanuka, because of the vital importance of Shalom Bayis. On other days of the week, Chanuka takes precedence over Shalom Bayis. Apparently, avoiding friction on Shabbos is of greater importance than at any other time of the week. 

Where do we see that Shalom Bayis is more important on Shabbos than on any other day.

----35:3

לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. 

and see Shla'h Shabbos Ner Mitzva 32, where he says

 ועל כן עבירה כפולה היא מי שמראה כעס בשבת. וכבר נתנו סימנים לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת והוא אש המחלוקת וחימום הכעס. 

and Shaarei Ora I Ki Sisa.

 

3. The Mishkan was ready to be assembled on the 25^th of Kislev, but its actual assembly was only on the days of the Miluim, at the end of Adar and the beginning of Nissan, a delay of three months. What perishable item miraculously remained fresh for those three months?

---The Lechem Hapanim. When they showed Moshe that everything was ready, at the end of Kislev, they also showed him the Lechem HaPanim.

39:36

אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים.

The Netziv says this, the miracle, is one of two possibilities. The other is that the Lechem produced in Kislev was just a demonstration, a proof of concept.

4. There were four golden keilim in the Ohel Moed. Three have crowns, Zeir Zahav. One does not.  What are they. And how do they correspond with the Mishna in Avos 4:13 where

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן:

---Rashi brings Rebbi Shimon's full statement from the Medrash. 

שמות רבה לד ב

 א"ר שמעון בן יוחאי: ג' כתרים הם, כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה. 

כתר מלכות זה השלחן דכתיב בו "זר זהב סביב". 

כתר כהונה זה המזבח דכתיב בו "זר זהב סביב". 

וכתר תורה זה הארון דכתיב בו "זר זהב". 

and  במדבר רבה ד סוף סימנים יג יד 

רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר  שם טוב עולה על גביהן. 

מעשה הארון כנגד בעלי תורה ... 

מעשה השולחן כנגד מלכות בית דוד ... 

מזבח הזהב כנגד כתר כהונה ... 

מעשה מנורה כנגד בעלי שם טוב , שנאמר: טוב שם משמן טוב, 

ולכך היו כל כליה עמה בבגד תכלת שכתר שם טוב על גביהם

Aron, 37:2, וַיְצַפֵּ֛הוּ זָהָ֥ב טָה֖וֹר מִבַּ֣יִת וּמִח֑וּץ וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃

Shulchan, 37:11, וַיְצַ֥ף אֹת֖וֹ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃

Mizbeiach HaZahav/Haketores, 37:26, וַיְצַ֨ף אֹת֜וֹ זָהָ֣ב טָה֗וֹר אֶת־גַּגּ֧וֹ וְאֶת־קִירֹתָ֛יו סָבִ֖יב וְאֶת־קַרְנֹתָ֑יו וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃

So if the keser Shem Tov is greater than any of the other three, why did the Menora not have a crown?

The Menora did not have a crown because crowns are a symbol, a simulacrum, of flame. See  Iyov 29:2-3, 

מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי.  בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ.

The Menora did not need a symbol, it defined the crown, just like the Kesser sheim tov.  It did not need a נזר or a זר because it had a  זוהר. All the other crowns are imitations of the crown of the Shem Tov.

 

 5. Medrashim indicate that the Mishkan corresponds to the entire world, that what we do in the Mishkan perfects the entire world. What word is used both at the completion of the creation of the world and at the completion of the building of the Mishkan?

 40:33, 

וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה.

 and 39:32,

וַתֵּכֶל כׇּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ.

 

like Breishis 2:1-2

ויכלו השמים והארץ וכל צבאם 

ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה

 This is alluded to in the Baal HaTurim here:

ותכל. אית לומר כי עתה כלה מלאכת כל העולם:

 This is also indicated in Brachos 55a, 

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: יוֹדֵעַ הָיָה בְּצַלְאֵל לְצָרֵף אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בָּהֶן שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כְּתִיב הָכָא: ״וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחׇכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת״, וּכְתִיב הָתָם: ״ה׳ בְּחׇכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה״. וּכְתִיב: ״בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ״.

 and at length in the Medrash Tanchuma in Pekudei 2.

אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי אַסִּי, לָמָּה הוּא אוֹמֵר, ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ (תהלים כו, ח), בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד בְּרִיאַת עוֹלָם. כֵּיצַד, בָּרִאשׁוֹן כְּתִיב: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, וּכְתִיב: נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה (תהלים קד, ב). וּבַמִּשְׁכָּן מַה כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים (שמות כו, ז). בַּשֵּׁנִי, יִהְי רָקִיעַ, וְאוֹמֵר בָּהֶן הַבְדָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם (שמות כו, לג). בַּשְּׁלִישִׁי כְּתִיב מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: יִקָּווּ הַמַּיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת וְגוֹ' וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם (שמות ל, יח). בָּרְבִיעִי בָּרָא מְאוֹרוֹת, דִּכְתִיב: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב (שמות כה, לא). בַּחֲמִישִׁי בָּרָא עוֹפוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף. וּבַמִּשְׁכָּן, כְּנֶגְדָּן לַעֲשׂוֹת קָּרְבָּנוֹת, כְּבָשִׂים וְעוֹפוֹת. וּבַמִּשְׁכָּן, וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׁי כְנָפַיִם לְמַעְלָה (שמות לה, כ). בַּשִּׁשִּׁי נִבְרָא אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ (בראשית א, כז), בִּכְבוֹד יוֹצְרוֹ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב אָדָם, שֶׁהוּא כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁנִּמְשַׁח לַעֲבֹד וּלְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי ה'. בַּשְּׁבִיעִי, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַתֵּכֶל כָּל עֲבוֹדַת בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה. בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב: וַיְכַל אֱלֹהִים. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת (במדבר ז, א). בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב: וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ (במדבר ז, א). וְלָמָּה הַמִּשְׁכָּן שָׁקוּל כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אֶלָּא מַה שָּׁמַיִם וָאָרֶץ הֵם עֵדִים עַל יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ (דברים ל, יט), אַף מִשְׁכָּן עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. לְכָךְ נֶאֱמַר: ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְגוֹ'. 

 It is worth mentioning another Baal HaTurim. In the tefilla Friday night, we say חמדת ימים אותו קראת. Many point out that nowhere does Hashem call Shabbos the Chemdas Hayamim. So the Baal HaTurim in Breishis 2:2 says 

ויכל אלהים תרגום ירושלמי וחמד זהו שאמרו חמדת ימים אותו קראת. 

We don't have this Targum on that passuk, but the Baal HaTurim did. Knowing that ויכל connotes "precious" or "beloved" sheds light on the use of the term here.

 And once we're talking about that pshat in vayechal, here's a nice thought from the Tzror haMor, also very apropos to the Mishkan.

 ולזה אמרו כי ויכלו הוא לשון חמדה כמו נכספה וגם כלתה. ויכל אלהים ביום ז' ויחמד כי ה' חמד בהם להכינם לשבתו וזהו ויכלו שנכספו לפניו שמים וארץ. וכן ויכל אלהים ביום השביעי ויחמד ביום ז' מכל שאר הימים. וזהו שאמרו חמדת ימים אותו קראת. וכן ויכל אלהים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה 

לפי שהשבת נתן קיום לכל הדברים. ולכן חמד השם ביום ז' יותר מכל המלאכות שעשה אחר שהיום הזה נתן קיום לכל הדברים ולכל המלאכות ולפי שיום השבת נותן כח לכל הדברים. 

ולכן צותה התורה שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים וכו' בענין שיעבור עליהם יום השבת ויתן להם כח וקיום. וכן צוה השם המילה שתהיה בשמיני בענין שיעבור עליו שבת ויתן לו כח וקיום לסבול המילה.

ואם יהיה פי' ויכל אלהים כפשוטו זהו הפי' הנכון והאמיתי כי אע"פ שנגמרו כל המלאכות בו' ימים עם כל זה לא היה להם קיום גמור כאומרו עמודי שמים ירופפו עד שבא יום שבת ונתן להם קיום וזהו ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה כי ביום השבת כלה כל המלאכות ואחר השבת נתן להם הכח הראוי לכל אחד ואחד.

 

6. On the basis of a close similarity of its name, some scholars believe that one of the ingredients of the Shemen Hamishcha, the  Anointing Oil was Cannabis. Which ingredient do you think that was?

Kenei Bosem. See, for example, Kaneh Bosem 101: The Botanical, Linguistic, Archaeological and Contextual case for Hebrew 'kaneh' as 'Cannabis'

But nobody was getting high. This is the Shemen Hamishcha, which was neither burned nor ingested, not the Ketores. Still, from the couple of times I smelled dried cannabis, I know that some varieties have a wonderful fragrance.

7. What words in our parsha indicate that an unvoiced decision, a mental resolution, to give tzedaka, cannot be retracted and creates a legal obligation, and why do you think this applies uniquely to hekdesh/tzedakah.

---35:5, כל נדיב לבו יביאה 

See Rema in  יו”ד סימן רנח, סעיף יג.

הגה אם חשב בלבו ליתן איזה דבר לצדקה חייב לקיים מחשבתו ואין צריך אמירה אלא דאם אמר היו כופין אותו לקיים (מרדכי פ"ק דקדושין ובפ"ק דב"ב ובהגהות ובמהרי"ק שורש קפ"ה ומה"ר פרץ ובהגהות סמ"ק ורא"ש פ"ק דתענית) וי"א דאם לא הוציא בפיו אינו כלום (הרא"ש כלל י"ג) והעיקר כסברא הראשונה (ועיין בחושן המשפט סי' רי"ב):

Why are tzedaka and hekdesh different than other nedarim and shvu'os? I do not know.

Questions for Ki Sisa

This week I'm posting the ones that ought to be asked in shul. Separately, I'm putting up the whole thing. 

 

1.  30:12-13

.... ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם 

זה  יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש ...

The Torah could have called the half-shekel that averts a plague “chatzi shekel” (חצי) but instead calls it  “machatzis” (מחצית). How does that form of the word show that Tzedaka stands between life and death?

--- The word “machatzis” (מחצית) — “a half” — has five letters, and the middle letter is a "צ", the first letter of the word “tzedakah.” Flanking the "צ" there is a "ח" and a "י", "חי"— “life.” The exterior letters of the word are "מ" and "ת", death. Thus, the Torah is suggesting that "צ" — tzedakah — is the mitzvah which stands between life and death. Tzedakah can distance death and bring life to those who practice it.

(פרדס יוסף)

 

2.  When is a person over an issur deoraysa when he gives tzedaka.

--- 30:15

הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל

Ramban

וְטַעַם הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט שֶׁיָּבִיאוּ הַשְּׁקָלִים בַּהַשְׁוָיָה הַנִּזְכֶּרֶת. וְהַנִּרְאֶה מִן הַכָּתוּב הַזֶּה שֶׁאִם הֵבִיא הַדַּל בְּשִׁקְלוֹ פָּחוֹת מִמַּחֲצִית הַשֶּׁקֶל, שֶׁהוּא עוֹבֵר בַּלָּאו הַזֶּה, שֶׁהַכָּתוּב הַזֶּה מְנִיעָה. שֶׁאִם נֹאמַר בְּ"הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה" שֶׁיִּהְיֶה שְׁלִילוֹת, לוֹמַר שֶׁבְּכָךְ דַּי לוֹ, לֹא נוּכַל לְפָרֵשׁ כֵּן בְּ"וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט". וְאִם כֵּן שְׁתֵּיהֶן מְנִיעוֹת, אִם שָׁקַל הֶעָשִׁיר הַיְּחִידִי יוֹתֵר, וְשָׁקַל הַדַּל פָּחוֹת, עָבַר בְּלָאו. וְשֶׁמָּא מַה שֶׁהָיוּ תּוֹרְמִין בַּקֻּפּוֹת עַל הָאָבוּד וְעַל הֶעָתִיד לִגָּבוֹת (כתובות קח.) יְתַקֵּן לָהֶם זֶה, כִּי הַדַּל הַמַּמְעִיט בַּמּוֹתָר עָתִיד לִגָּבוֹת הוּא, וּמִן הֶעָשִׁיר הַמַּרְבֶּה לֹא יִתְרְמוּ הַגַּבָּאִין בְּיִתְרוֹן, וְלֹא יְהוּ מְזַכִּין בְּמוֹתָרוֹת. וְרָאִיתִי לְבַעַל הֲלָכוֹת וּלְכָל הַמּוֹנִים הַמִּצְוֹת שֶׁלֹּא הִזְכִּירוּ הַלָּאו הַזֶּה:

 

 

3.  It should be self-evident that an aveira that is punished with missas Beis Din can not be transgressed to save one's life, that a person can not choose to do the aveira in order to save his life. This is the case with three famous aveiros, Avodah Zara, Gilui araiyos, and Shfichas damim.  In our parsha, there is one mitzvah for which deliberate transgression is punished by death, but one is permitted, even required, to transgress it where there is any risk of death.

--- Shabbos. See Reb Meir Simcha 31:14 for the reason.

Partial quote:

דלא יהיה לפלא, הלא השבת גופיה נדחית מפני פקוח נפש אחת מישראל, והרי היא קלה אף מפני ספק פקוח נפשו של אדם, ומי שעובר על השבת נהרג ונסקל? אכן באמת קדושת השבת נדחית מפני נפשו של ישראל, כי אם אין ישראל ליכא שבת בעולם ומי יעידו על שביתות השם ממעשיו ועל קדמותו בעולם, אכן אם הישראלי לא שמר את השבת הוא גרוע ונבזה אף מן הבהמה ונסקל וזה כפרתו, כי גם אם אינו נסקל נפשו נכרתת מן הקשר האמיץ אשר קשורה כנסת ישראל בד' ובתורתו ומיתתו טובה גדולה לו וכמאמרם ז"ל כל המומתין מתודין מיתתי תהא כפרה על העון הזה עיי"ש.

 (My axiomatic assumption is not 100% correct. If it were, you would not need "מאי חזית" by שפיכת דמים. But if it's true enough for Reb Meir Simcha, it is true enough to serve as an axiom.)

 

4. In most mitzvos, there is the preparation and there is the mitzva. Shabbos is an exception. The preparation is a mitzvah in itself, to the extent that if possible, it should not be delegated: You should do some food preparation for Shabbos yourself. Where do we see this?

--- 31:16

ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם

Rabbeinu Bachay:

לעשות את השבת. ע"ד הפשט לתקן לצרכי שבת (בראשית י״ח:ח׳) מלשון וימהר לעשות אותו, וכן (שם יח) ובן הבקר אשר עשה הכל לשון תקון, ובאור הכתוב שיהא אדם זהיר בכבוד שבת להשמר מכל מלאכה ולהשתדל שיכין לצורך השבת כדי שיהא לו מנה יפה לשבת

Targum YbU

וְיִנְטְרוּן בְּנֵי יִשְרָאֵל יַת שַׁבְּתָא לְמֶעֱבַד תַּפְנוּקֵי שַׁבְּתָא לְדָרֵיהוֹן קְיַים עֲלָם

As seen in the Gemara Kiddushin 41a,

אָמַר רַב יוֹסֵף: מִצְוָה בּוֹ יוֹתֵר מִבִּשְׁלוּחוֹ. כִּי הָא דְּרַב סָפְרָא מְחָרֵיךְ רֵישָׁא, רָבָא מָלַח שִׁיבּוּטָא.

 

5. Who wrote the Aseres HaDibros on the second luchos.

--- 34:1

ויאמר ה אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת

Many learned people get mixed up because of 34:27

ויאמר ה אל משה כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל

and 34:28

וַיְהִי שָׁם עם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים׃

It is clear that even though that "He" in the first half of the passuk is Moshe, but "He" in the second half, vayichtov, is Hashem, as the Ramban says.

Everyone (except for one misunderstood Medrash) states emphatically that Hashem wrote the Aseres HaDibros on the second luchos. 

Ramban (34:27-28) answers that Moshe wrote the Sefer HaBris on the Luchos. 

וְטַעַם וַיִּכְתֹּב עַל הַלּוּחוֹת פֵּרוּשׁ ה', וְלֹא יַחְזֹר לְמֹשֶׁה, כִּי כֵן אָמַר (שמות ל"ד:א') "וְכָתַבְתִּי עַל הַלּוּחוֹת", וְכֵן בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים י ג ד) "וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי, וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן". וּמִפְּנֵי שֶׁאָמַר "כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן", יָדַעְנוּ כִּי הֵם כְּתוּבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים, וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ "וְכָתַבְתִּי" (שמות ל"ד:א'), בְּאֶצְבָּעִי, וְיָדַעְתָּ פֵּרוּשׁ אֶצְבַּע מִן הַיָּד (רמב"ן על שמות י"ד:ל"א):

Others say he wrote other things. But the Aseres HaDibros was without question by Hashem.    Good example, the Netziv here:

כתב לך את הדברים האלה. לפי הפשט למד מעניינו דבכתיבה על הלוחת מיירי. ולא כמש״כ הרמב״ן שצוהו לכתוב על הספר הברית ולקרוא באזני העם כמו שהיה אז בראשונות שהרי לא נזכר ענין הקריאה והירידה בינתים אפילו בצווי. וא״א לפרש כתיבה בס״ת שאינו מדבר בס״ת עד מצות כתבו לכם את השירה הזאת. דשם כתיב על ספר. אלא בכתיבה על הלוחות שמדבר בענינם מיירי. אמנם ודאי לא בעשרת הדברות מדבר. שהרי הקב״ה אמר וכתבתי על הלוחות. ותו דלזה לא היה נצרך לפרש טעם כי ע״פ הדברים האלה וגו׳ שהרי משה עלה בשבילם ואין זה דבר חדש. אלא בכל התורה נצטוה משה שמלבד שיכתוב ה׳ על הלוחות עשרת הדברים יכתוב משה על הלוחות את הדברים האלה מבראשית עד לעיני כל ישראל. וכמו שהיו חקוקים על הלוחות הראשונות כמו שכתוב לעיל כ״ד י״ג. ואתנה לך את לחות האבן והתורה. כך היו חקוקים על הלוחות השניות ע״י משה. וכבר נתבאר שם שאין הפי׳ שהיו כתובים כמו שהתורה לפנינו אלא השמות שבהם נבראו שו״א. והן הן גופי תורה אחר שנתפשטו:

 

 

6. Source that teshuva requires vidui. Not only vidui, but an explicit description of how bad the aveira was.

--- 32:31,

וישב משה אל ה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב

 

*********************************************

 

The whole list of questions:

 

Necessary to answer some questions- not in the Parsha, but common knowledge: 

The Gemara in Pesachim 87b says that when the luchos were broken, the letters flew in the air. לוּחוֹת נִשְׁבְּרוּ וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת.  The implication is that the same letters were used to write the second luchos.  

Also: the Gemara in Shabbos 104b says the letters of the luchos went all the way through the stone. 

Also the Gemara Krisus 6b that Chelbena has an unpleasant odor.

 

1.  Two people are introduced in this Parsha. Both of their fathers are mentioned (X son of Y), but only the grandfather of one (X son of Y son of Z.). Why.

 Betzalel and Ahaliav. Betzalel's grandfather Chur is mentioned because Chur died trying to prevent the Eigel, and his grandson built the Mishkan, a kapara for, or a consequence of, the aveira of the Eigel.

 

2.  It should be self-evident that an aveira that is punished with missas Beis Din can not be transgressed to save one's life, that a person can not choose to do the aveira in order to save his life. This is the case with three famous aveiros, Avodah Zara, Gilui araiyos, and Shfichas damim.  In our parsha, there is one mitzvah for which deliberate transgression is punished by death, but one is permitted, even required, to transgress it where there is any risk of death.

 Shabbos. See Reb Meir Simcha 31:14 for the reason.

Partial quote:

דלא יהיה לפלא, הלא השבת גופיה נדחית מפני פקוח נפש אחת מישראל, והרי היא קלה אף מפני ספק פקוח נפשו של אדם, ומי שעובר על השבת נהרג ונסקל?? אכן באמת קדושת השבת נדחית מפני נפשו של ישראל, כי אם אין ישראל ליכא שבת בעולם ומי יעידו על שביתות השם ממעשיו ועל קדמותו בעולם, אכן אם הישראלי לא שמר את השבת הוא גרוע ונבזה אף מן הבהמה ונסקל וזה כפרתו, כי גם אם אינו נסקל נפשו נכרתת מן הקשר האמיץ אשר קשורה כנסת ישראל בד' ובתורתו ומיתתו טובה גדולה לו וכמאמרם ז"ל כל המומתין מתודין מיתתי תהא כפרה על העון הזה עיי"ש.

   (My axiomatic assumption is not 100% correct. If it were, you would not need "מאי חזית" by שפיכת דמים. But if it's true enough for Reb Meir Simcha, it is true enough to serve as an axiom.)

 

3.  When is a person over an issur deoraysa when he gives tzedaka.

30:15

הֶעָשִׁיר לֹא־יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל

Ramban

וְטַעַם הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט שֶׁיָּבִיאוּ הַשְּׁקָלִים בַּהַשְׁוָיָה הַנִּזְכֶּרֶת. וְהַנִּרְאֶה מִן הַכָּתוּב הַזֶּה שֶׁאִם הֵבִיא הַדַּל בְּשִׁקְלוֹ פָּחוֹת מִמַּחֲצִית הַשֶּׁקֶל, שֶׁהוּא עוֹבֵר בַּלָּאו הַזֶּה, שֶׁהַכָּתוּב הַזֶּה מְנִיעָה. שֶׁאִם נֹאמַר בְּ"הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה" שֶׁיִּהְיֶה שְׁלִילוֹת, לוֹמַר שֶׁבְּכָךְ דַּי לוֹ, לֹא נוּכַל לְפָרֵשׁ כֵּן בְּ"וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט". וְאִם כֵּן שְׁתֵּיהֶן מְנִיעוֹת, אִם שָׁקַל הֶעָשִׁיר הַיְּחִידִי יוֹתֵר, וְשָׁקַל הַדַּל פָּחוֹת, עָבַר בְּלָאו. וְשֶׁמָּא מַה שֶׁהָיוּ תּוֹרְמִין בַּקֻּפּוֹת עַל הָאָבוּד וְעַל הֶעָתִיד לִגָּבוֹת (כתובות קח.) יְתַקֵּן לָהֶם זֶה, כִּי הַדַּל הַמַּמְעִיט בַּמּוֹתָר עָתִיד לִגָּבוֹת הוּא, וּמִן הֶעָשִׁיר הַמַּרְבֶּה לֹא יִתְרְמוּ הַגַּבָּאִין בְּיִתְרוֹן, וְלֹא יְהוּ מְזַכִּין בְּמוֹתָרוֹת. וְרָאִיתִי לְבַעַל הֲלָכוֹת וּלְכָל הַמּוֹנִים הַמִּצְוֹת שֶׁלֹּא הִזְכִּירוּ הַלָּאו הַזֶּה:

 

 

4.  30:12-13

.... ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם 

זה  יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש ...

The Torah could have called the half-shekel that averts a plague “chatzi shekel” (חצי) but instead calls it  “machatzis” (מחצית). How does that form of the word show that Tzedaka stands between life and death?

The word “machatzis” (מחצית) — “a half” — has five letters, and the middle letter is a "צ", the first letter of the word “tzedakah.” Flanking the "צ" there is a "ח" and a "י", "חי"— “life.” The exterior letters of the word are "מ" and "ת", death. Thus, the Torah is suggesting that "צ" — tzedakah — is the mitzvah which stands between life and death. Tzedakah can distance death and bring life to those who practice it.

(פרדס יוסף)

 

5. The Gemara in Gittin 20a decides that where writing is required, relief carving is not called writing (where  you remove the material outside the letters and leave the letters untouched,) but incising or carving letters out is called writing. Tosfos says the Gemara could have proven that from the Luchos, which were called “written” but were carved out, as it says in 32:26. Can you think of a reason to disagree with Tosfos?

When Moshe threw the luchos down the letters flew into the air. If they were just the absence of stone, there would be nothing to fly. It must be that there were actual letters; but they were purely spiritual, and when placed on the stone they removed the stone in that place. As Benny Singer said, they were “Hole”y letters. If so, Tosfos Raya is off. They were real letters that broke away the stone when placed on the luchos. The point is that they were not formed only by the absence of stone; they were letters that when placed on the luchos removed the stone in their place.

Discussion:

The Maharsha in Pesachim 87b says that being able to see these invisible letters flying off was also a miracle.

אותיות פורחות כו׳. מדלא כתיב ואשברם לפניכם דריש ליה שראו דבר פלא שהעין פונה להסתכל בו כדפירש״י ועי״ל דמשמע לעיניכם שכולם ראו וזה דבר שא״א שיהיו כולם ראו שבירת הלוחות שהיו ישראל מפוזרים ומפורדים במחנה ישראל ג׳ פרסאות על ג׳ פרסאות אבל אותיות פורחות למעלה אפשר שכולם ראו בו וכה״ג אמרי׳ פ״ק דע״ז (דף יז.) בס״ת שנשרפה עם ר״ח בן תרדיון שראו גליון ס״ת נשרפו ואותיות פורחות והתם ניחא טפי שאותיות ס״ת הן שהיו כתובים על הקלף היו פורחות אבל הכא לפי מה שאמרו שהיו חרותים האותיות מעבר לעבר ומ״ס וסמ״ך בלוחות בנס היו עומדין נמצא כשנשתברו הלוחות לא היו ממש באותיות כי אויר היו ויש ליישב דגם זה נס היה ונס בתוך נס היה שראו אותיות אלו שהן אויר היו פורחות ודו״ק:

 The Korban HaEida Yerushalmi Taanis 4:5 says

 הכתב עצמו פרח. אף ע"ג שהיו חקוקים מ"מ היו בדיו שחור ע"ג החקיקה:

All this is not like the Mishna Avos 5:6 about והכתב, והמכתב, והלוחות being created bein hashmashos.

 

6.  The issur deoraysa of writing on Shabbos is only if you write words that make sense. Writing a string of letters that means nothing is not chillul Shabbos deoraysa. Prove that writing Hebrew from left to right is called intelligible writing.

32:15-16

וַיִּ֜פֶן וַיֵּ֤רֶד מֹשֶׁה֙ מִן־הָהָ֔ר וּשְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָעֵדֻ֖ת בְּיָד֑וֹ לֻחֹ֗ת כְּתֻבִים֙ מִשְּׁנֵ֣י עֶבְרֵיהֶ֔ם מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה הֵ֥ם כְּתֻבִֽים׃ טזוְהַ֨לֻּחֹ֔ת מַעֲשֵׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים הֵ֑מָּה וְהַמִּכְתָּ֗ב מִכְתַּ֤ב אֱלֹהִים֙ ה֔וּא חָר֖וּת עַל־הַלֻּחֹֽת׃

Meaning they were backwards on the other side, and it’s called kesuvim. It’s true, however, that some learn that the words came out from right to left on both sides.

 

7. In most mitzvos, there is the preparation and there is the mitzva. Shabbos is an exception. The preparation is a mitzvah in itself, to the extent that if possible, it should not be delegated: You should do some food preparation for Shabbos yourself. Where do we see this?

31:16

ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם

Rabbeinu Bachay:

לעשות את השבת. ע"ד הפשט לתקן לצרכי שבת (בראשית י״ח:ח׳) מלשון וימהר לעשות אותו, וכן (שם יח) ובן הבקר אשר עשה הכל לשון תקון, ובאור הכתוב שיהא אדם זהיר בכבוד שבת להשמר מכל מלאכה ולהשתדל שיכין לצורך השבת כדי שיהא לו מנה יפה לשבת

Targum YbU

וְיִנְטְרוּן בְּנֵי יִשְרָאֵל יַת שַׁבְּתָא לְמֶעֱבַד תַּפְנוּקֵי שַׁבְּתָא לְדָרֵיהוֹן קְיַים עֲלָם

As seen in the Gemara Kiddushin 41a,

אָמַר רַב יוֹסֵף: מִצְוָה בּוֹ יוֹתֵר מִבִּשְׁלוּחוֹ. כִּי הָא דְּרַב סָפְרָא מְחָרֵיךְ רֵישָׁא, רָבָא מָלַח שִׁיבּוּטָא.

 

 

8. Who wrote the Aseres HaDibros on the second luchos.

--- 34:1

ויאמר ה אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת

Many learned people get mixed up because of 34:27

ויאמר ה אל משה כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל

and 34:28

וַיְהִי־שָׁם עם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל־הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים׃

It is clear that even though that "He" in the first half of the passuk is Moshe, but "He" in the second half, vayichtov, is Hashem, as the Ramban says.

Everyone (except for one misunderstood Medrash) states emphatically that Hashem wrote the Aseres HaDibros on the second luchos. 

Ramban (34:27-28) answers that Moshe wrote the Sefer HaBris on the Luchos. 

וְטַעַם וַיִּכְתֹּב עַל הַלּוּחוֹת פֵּרוּשׁ ה', וְלֹא יַחְזֹר לְמֹשֶׁה, כִּי כֵן אָמַר (שמות ל"ד:א') "וְכָתַבְתִּי עַל הַלּוּחוֹת", וְכֵן בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים י ג ד) "וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי, וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן". וּמִפְּנֵי שֶׁאָמַר "כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן", יָדַעְנוּ כִּי הֵם כְּתוּבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים, וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ "וְכָתַבְתִּי" (שמות ל"ד:א'), בְּאֶצְבָּעִי, וְיָדַעְתָּ פֵּרוּשׁ אֶצְבַּע מִן הַיָּד (רמב"ן על שמות י"ד:ל"א):

Others say he wrote other things. But the Aseres HaDibros was without question by Hashem.    Good example, the Netziv here:

כתב לך את הדברים האלה. לפי הפשט למד מעניינו דבכתיבה על הלוחת מיירי. ולא כמש״כ הרמב״ן שצוהו לכתוב על הספר הברית ולקרוא באזני העם כמו שהיה אז בראשונות שהרי לא נזכר ענין הקריאה והירידה בינתים אפילו בצווי. וא״א לפרש כתיבה בס״ת שאינו מדבר בס״ת עד מצות כתבו לכם את השירה הזאת. דשם כתיב על ספר. אלא בכתיבה על הלוחות שמדבר בענינם מיירי. אמנם ודאי לא בעשרת הדברות מדבר. שהרי הקב״ה אמר וכתבתי על הלוחות. ותו דלזה לא היה נצרך לפרש טעם כי ע״פ הדברים האלה וגו׳ שהרי משה עלה בשבילם ואין זה דבר חדש. אלא בכל התורה נצטוה משה שמלבד שיכתוב ה׳ על הלוחות עשרת הדברים יכתוב משה על הלוחות את הדברים האלה מבראשית עד לעיני כל ישראל. וכמו שהיו חקוקים על הלוחות הראשונות כמו שכתוב לעיל כ״ד י״ג. ואתנה לך את לחות האבן והתורה. כך היו חקוקים על הלוחות השניות ע״י משה. וכבר נתבאר שם שאין הפי׳ שהיו כתובים כמו שהתורה לפנינו אלא השמות שבהם נבראו שו״א. והן הן גופי תורה אחר שנתפשטו:

 

9.  Given a choice to daven with a tzibur that is all tzadikim or a tzibur in which there are some tzadikim and some resha’im, where is it better to daven.

With all tzadikim, of course. The Levona in the Ketores only proves that when reshaim do teshuva they add to Klal Yisrael. Also, the Maharsha there in Krisus says that the hetter is only when they are batteil ten to one. Or twenty to two.

 

10. Show me where Hashem tells Moshe to go and he does not go.

32:17

וידבר יהוה אל־משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים

(In Eikev, 9:12, it says not only רד, like here, it says רד מהר)

 

1 How many punishments do we find for the people who worshipped the Eigel

Three. 32:20, the effect of drinking the water with gold dust; 32:35 a plague, ויגוף יי' את העם, and 32:27 they were killed by the Leviim, שִׂימוּ אִישׁ־חַרְבּוֹ עַל־יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ־אֶת־אָחִיו וְאִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת־קְרֹבוֹ׃

  

12. Source that teshuva requires vidui. Not only vidui, but an explicit description of how bad the aveira was.

 

32:31,

וישב משה אל ה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב

 

13.  How many Ohel Moeds were there.

Two. Besides the regular Ohel Moed built by Betzalel and Oholiav, there was also the Beis Medrash of Moshe Rabbeinu that was outside the machaneh, at least for a while; 33:7;

וומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל מבקש ה יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה

14.   Our Parsha mentions the calf/Eigel. Name the four other animals mentioned in the parsha.

שור, כבש וחמור by Bechor in 34:19-20, and גדי in 34:26 by basar b'chalav.

 

15.   Forms of the word "nassa" appear four times in our parsha. How is the word used here? The first is Ki Sisa.

32:32, ועתה אם תשא חטאתם

34:7, נשא עון ופשע וחטאה 

34:31, ויקרא אלהם משה וישבו אליו אהרן וכל הנשאים בעדה 

Extra credit: The Tiferes Yisrael in in Yevamos Perek 7 comment #7 suggests (somewhat tongue in cheek) several explanations of the Hebrew word for marriage, "Nisu'in."  They are:

-Gift (מתנה, כמו וישא משאות מאת פניו),

-Burden (משא עליו),

-Elevation (נס מתנוסס),

-or Oath/promise (לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא).

Here is the Tiferes Yisrael.

בת ישראל שניסת

 [נ"ל לפעמים נקט שנשאת ופעמים שניסת, ע"ש ב' בחינות שבאשה, לעזר וכנגדו, בזמן שהיא לו לעזר. היא לו כמתנה, כמו וישא משאות מאת פניו, ובזמן שכנגדו היא לו לנסיון, או איפכא בזמן שלעזר היא כנס מתנוסס לבעלה, ואם לאו, היא כמשא עליו. או נ"ל דנישאת הוא ע"ש לא תשא שם ד"א לשוא, ובל"א "אנגעשווארען ווארדען", כמ"ד כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך, וניסת הוא לשון למען ענותך לנסותך, שגם היא מורגלת ע"י הנשואין בדברים קשים, והם אעפ"כ להיטיב באחרית, כדכתיב הרבה ארבה עצבונך. ואח"כ תגל האם בפרי בטנה]:

 

 What do you think the word "Eirusin" (betrothal, the first stage of marriage,) comes from? Good luck. You're on your own with this one.  I have my opinion, for what it's worth. (Hint: it's probably not related to eres/poison.  If  you feel that it is, A., join the club. B.,  talk to my son Rav Mordechai in Marlboro. He has better things to do, but he does counsel many such unfortunates.)

 

 

 

Matanos l'evyonim on Purim

 Is matan b'seiser preferable in Matanos l'evyonim on Purim? 

Someone sent me the following question, and it led to the Meil Tzedakah. 

Good Morning,  R’Eliezer.

      Can I as your opinion on something ?

      If you had two foods in front of you:   one has a small amount of non-kosher ingredient inside, but it is definitely Batul, while the second food has 100% kosher ingredients – I think that most people would choose to eat the food that is completely kosher and not have to rely on the halachic concept of bitul.   (Notwithstanding that famous shita of the Bnei Yissoscher who prefers to use the food with bitul).

 

    So, here is my question.    For Matanot L’Evyonim, when I give $100 to my rabbi to distribute for me, how do I know that he won’t be giving all of my $100 to just one poor man?    But my mitzva is to give to two poor men!    Therefore, my understanding is that we rely on the halachic principle of  ברירה  since this is a D’Rabanan matter.   We’ll assume, halachically, that my $100 that he distributes will wind up going to two poor people.

 

     Maybe it is better for me to instead give $50 to one rabbi and $50 to a different rabbi to ensure that my money really does get into the hands of two different poor people – and not to have to rely on the concept of   ברירה  (just like we prefer to not rely on the concept of ביטול  if we don’t need to).

If I give $50 to Rabbi Hertz, who deals with Chabad folks, and if I give another $50 to Rabbi Matanky – it is extremely unlikely that both rabbis will give my money to the same poor man.

 

Where is the flaw in my logic ?    Would giving to two rabbis for distribution really be a preferred method of giving Matanot L’Evyonim ?

I responded as follows:

Hello.

Chavilos. 

I am sure that a reputable rov will distribute the tzedaka with the explicit intention that each donor's gift will go to as many aniyim as optimal for the donor's kiyum hamitzva. As the gizbor, he has the power to make that condition.  Even if he does not, I think it's fair to assume that this is implicit.

Interesting addtion: From the Torah LiShma:

That one ought to actually do the act of giving to each separately to avoid the problem of Chavilos Chavilos.

Furthermore, here is an important thought. Not well known, but it deserves consideration. From the sefer Me'il Tzedaka, by Rav Eliahu Hakohen, Izmir, the 1700s: On Purim, contrary to the mitzva of Tzedaka the whole year, it is better to hand the matana to the poor man yourself. 

חלק ב, סימן א, סימן רכ

...ועל דרך פשט נראה לתת טעם לשבח, למה בשאר ימות השנה נותנה לארנקי של צדקה, ובפורים יתן לעני מיד ליד

דיש לומר מה שנותנה לארנקי של צדקה, כדי שלא יתבייש העני.

ובפורים, שכולם מקבלים זה מזה, עניים ועשירים, דכתיב "ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" (אסתר, ט, כב), אם כן אינו מגיע בִּיּוּש לעני המקבל, לפי שמתחזק העני באמרו: גם הנותן לי מקבל מתנה מחברו. לכן יתן הצדקה בפורים מיד ליד לקיים מצוַת צדקה בעצמו, דמצוה בו יותר מבשלוחו, שהם גבאי צדקה. 

There you have it. On Purim, he says, it is better to hand the matanah to the poor person directly, not through a gizbar.

Besides his svara of מצוה בו יותר מבשלוחו, it is possible that the point of the matanos is like the point of the Mishloach Manos, is to be marbeh rei'us. If so, it is possible that you're not marbeh rei'us when you give it to a gizbar, so you davka should give it directly.

Obviously, there are many aniyim who would be ashamed to take even on Purim. But assuming like the Me'il Tzedaka, if you have someone who all year would want mattan b'seser, but on Purim is not embarrassed at all, it would be better to give directly.

UPDATE:

Thank you to R Moish Pollack for his he'ara. He wrote

That is why it says to give to a evyon. Rabbi Moshe Kaufman said in his Sunday morning shiur an evyon is defined as not embarrassed.

I responded 

Thank you very much for that comment!

This is actually a machlokes between the Chavos Yair and the Aruch HaShulchan.

Chavos Yair in his Mekor Chaim:

ידקדק לשלוח לעניים מרודים ומופלגים הנקראים אביונים

Aruch Hashulchan in תרצ'ד ג

יראה לי דאף על גב דבתורה "עני" ו"אביון" שני דברים הם, כדכתיב ב"תצא": "לא תעשוק שכיר עני ואביון", ושני דברים הם כדאיתא בבבא מציעא (קיא ב) ד"אביון" יותר מעונה מעני. ולשון "אביון" הוא האובה ואינו משיג (רש"י שם), ונגד זה "אביון" אין לו בושת לבקש, והעני יש לו בושת. ואמרינן שם לעניין שכיר, דעני קודם לאביון עיין שם. מיהו על כל פנים שני דברים הם, וכיון דבמגילה כתיבא ו"מתנות לאביונים" – נימא דדווקא אביון ולא עני?ומכל מקום אינו כן. וראיה דבפרשת "ראה" כתיב: "כי יהיה בך אביון… כי לא יחדל אביון… פתח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך" – הרי שפתח ב"אביון" וסיים בשניהם, אלמא דהכל אחד. והא דכתיב "ומתנות לאביונים" – רבותא קאמר: לא מיבעיא עני שיש לו בושה, ובשכר שכיר הוא קודם, אלא אפילו לאביון – יצאת ידי חובתך, ואף על פי שהוא בעצמו מבקש ממך, וכל שכן לעני שמתבייש לבקש, ואתה מקדים ונותן לו – שיש מצוה יותר.

The Me'il Tzedaka I brought down is also on the side of the Aruch HaShulchan. I wish I could find it inside, but I don't have access to the Otzar.

After Shabbos I hope to write a little more.