Friday, October 20, 2017

Noach, Breishis 6:7. Chein

The Rambam says that an individual's fate is determined according to the majority (more accurately, the preponderance,) of his actions. Just as this is true for an individual, so too it is true for a country or the whole world. This clearly indicates that when a country or the world is judged, they are judged as a whole, and the fate of any component individual is subordinate to that of his cohort.

Rambam Teshuva 3:2


אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו שנאמר על רוב עונך. וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו'. וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהן מיד הן נשחתין שנאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם. ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם. יש זכות שהיא כנגד כמה עונות שנאמר יען נמצא בו דבר טוב. ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות:

The Rambam proves that the world is judged as a whole from the passuk regarding the Mabul, where Hashem condemned the entire world because רבה רעת האדם, because mankind as a whole, 
האדם, was guilty.

Reb Chaim, among others, asks that the passuk used to illustrate the rule seems to contradict rather than support. The Rambam's point is that you go after the rov: the application of that rule would be the destruction of the entire world. In the case of the passuk cited, regarding the Dor HaMabul, one family was saved, which seems to contradict the rule.

(The raya from Sdom is not shver. That Avraham's tefilla would have saved any tzadikim would have been an exception in response to tefilla. Lot, too, was saved in the zechus of Avraham, who wasn't part of the gzeira. But the raya from the Dor HaMabul is shver.)

Reb Chaim answers that yes, ordinarily, individuals are subsumed in the collective, and if the world is condemned, individuals who who might personally deserve mercy will die. Noach was saved despite the rule, because he was a Tzadik Gamur, a Tzadik Tamim. In his zechus, his family was saved as well.

The Rov explains Reb Chaim: If Noach had even one sin, that sin would be added to the world's tally of aveiros, and because that sin would tie him to them, he would die along with them despite his personal tzidkus. But Noach did not even have one sin. Therefore, he had no shaichus to the world's aveiros, and the din rov did not apply to him. (He was a cheftza bifnei atzmo, there was no ta'aruvos.)  (See Addendum, where I bring a similar svara from the Sfas Emes.)

That's Reb Chaim. I personally like the Or HaChaim's approach. The Or HaChaim doesn't mention the Rambam, but what he says answers Reb Chaim's question.

The last passuk in Parshas Breishis,  
ונח מצא חן בעיני ה'

The Or HaChaim there:
 ונח מצא חן בעיני ה' פירוש לא לצד מעשיו כי בבחינת החזרה שחזר ה' מבריאת האדם לא יצילנו היותו צדיק ולזה הוצרך לומר מצא חן ולא מחאו. ואין מזה הוכחה לומר כי לא היה צדיק כי הגם שהיה צדיק לא תצילנו צדקתו אלא בחינת החן שהשיג מאמצעות בחינת המצות, כי יש לך לדעת כי יש מצוה שתועלתה היא להמשיך חן על האדם, או בבחינת ג' או ד' מצות ידועות, וה' לא הודיע תועליות המצות לטעם שאמרו ז''ל (תנחומא עקב) שירוצו כל העולם לתועליות, וזה נח זכה ומצא החן גם שמו יגיד כן נח חן: 

The point is, ein hochi nami, mitzad hadin Noach would not have been saved. He was saved because of his Chein. Chein has its own rules.  (Reb Chaim points out that the Or HaChaim shtims with the Midrash Rabbah (29:1), and the Gemara in San 108a:
תנא דבי ר' ישמעאל אף על נח נחתך גזר דין אלא שמצא חן בעיני ה' שנאמר נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני ה)

We don't know what brings about Chein. The Or HaChaim says that this information is intentionally hidden from us. But some mitzvos, some ma'asim tovim, generate Chein, and Noach had it. 

What an interesting idea! Certain specific mitzvos bring Chein....but which mitzvos they are? Not your business.  Still, it's thought provoking - in fact, the mystery makes it even more interesting! Considering the mistake of the Eitz HaDaas we probably should resist the temptation of hidden knowledge..... but, come on, what can possibly go wrong?


1 through 4 are from R Asher Weiss.

1. 
"לענוים יתן חן" (משלי ג, לד), וכפירוש המלבי"ם שם: "אבל לענוים שאינם מתגאים לחלוק על חוקי החכמה, שמצד ענותנותם יודעים כי שכלם קצר מהשיג תעלומותיה יתן ד' שיהיו לחן בעיני הבריות".
2. 
"חן וכבוד יתן ד' לא ימנע טוב להולכים בתמים" (תהלים פד, יב), וביאר רד"ק שם: "חן וכבוד יתן ד' לאותם שיהיו הולכים בתמים וישובו אליו בכל ליבם"

3.
 "כל מי שיש עליו חן בידוע שיש בו יראת שמים, שנאמר (תהלים קג, יז) וחסד ד' מעולם ועד עולם על יראיו" (סוכה מט ע"ב).

4. 
כתובות (דף עז ע"ב) "רבי יוחנן מכריז הזהרו מזבובים של בעלי ראתן רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה.  רבי אלעזר לא עייל באהליה, רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההוא מבואה", אך רבי יהושע בן לוי מיכרך הוי כריך בהו ועסיק בתורה שנאמר "אילת אהבים ויעלת חן" אם חן מעלה על לומדיה אגוני לא מגנא?. ולמדנו שהתורה אילת אהבים ויעלת חן היא, שמעלה חן על לומדיה.


Rav Asher Weiss, without mentioning the Or HaChaim, points out that these four are specifically mentioned by Noach.
 ארבעה תנאים יש למציאת חן בעיני אלוקים ואדם - וכולהו איתנייהו בנח. 
ענוה כדפירש רש"י (ע"ז ו ע"א) "נח תמים בדרכיו - ענין עניו ושפל רוח". 
תמימות דכתיב "תמים היה בדורותיו" וכמו שפירש הספורנו "תמים במושכלות". 
יראת שמים שנאמר "את האלוקים התהלך נח" ופירש האונקלוס "את האלוקים התהלך נח" - בדחלתא ד' הליך נח". 
עסק התורה - כמו שכתב רש"י "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה, הטהורה - העתידה להיות טהורה לישראל, למדנו שלמד נח תורה", 
הרי שנח שלם היה בכל המעלות והמידות שבהם זוכה האדם למצוא חן בעיני אלקים ואדם.




5.The Chovas HaLevavos (Avodas Elokim 5):
וירוץ לעבודתו בשמחה ובטוב לבב מאהבתו שימצא חן בעיניו ויתקרב אל רצונו ויתחנן לו תמיד לרצות אותו

This Chovas HaLevavos really echoes two pesukim in Yirmiahu. 
Yirmiah 31:1
כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל.
Yirmiah 2:2
כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה

Our faith - that our intimate relationship with and love of Hashem would ensure our everlasting faithfulness to the covenant, and in Hashem, that He would continue to love us. Faith and love overcome fear and doubt and bring a person to do avodas Hashem cheerfully and without hesitation. 

This type of Chein we find by a Chasan and Kallah as well - every Chassan and Kallah are taking a chance - לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. And every Kallah has chein -
 לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן.


ADDENDA
1. 
I used this at a Sheva Brachos. I said that the kallah's family is famous for their chein, and it stems from these middos. The bracha was that Chassan and Kallah join the natural gift of Chein they have with her mesora of middos tovos and perpetuate that chein.  After I spoke, someone came over and pointed out that except for one, they are middos tovos, not mitzvos. He suggested that maybe pshat is that it is the one mitzva that brings chein - but only if it is done in the context of the other middos. There are plenty of ameilim batorah that don't have any chein in people's eyes, at least as far as I can tell. And that's certainly true of yerei'ei shamayim. But when they occur together, when an ameil batorah is also an Anav, Yarei Shamayim, Tamim, and Zariz b'mitzvos, then his ameilus batorah will bring him chein, both before Hashem and to people.  
I don't know if this is like the Or Hachaim or not, but it's an excellent hosafa.

2. Thank you to my cousin, Harav Moshe Kaufman, editor of the Masores Moshe series, who showed me the Sfas Emes Taanis 21b that says a svara similar to Reb Chaim. The Gemara says that Sura once suffered from Dever, plague, but there were no infections in Rav's neighborhood. People thought it was in Rav's zechus, but the Gemara says no, Rav's zechus was greater than that; the yeshua was because of some other guy there that was a baal chesed. Obviously, that doesn't track. What does "too great" mean? So the Sfas Emes brings from his grandfather, the Chidushei HaRi"m, that the zechus of a tzadik only works for others where the punishment would involve him as well. To save him, the punishment doesn't come at all. But Rav would not have been endangered even if everyone around him died, so his zechus didn't operate on their behalf.
 כ״א ע״ב 

הא מילתא זוטרא לי׳ לרב ותמוה כמ״ש במהרש״א דהא בכלל מאתים מנה ע״ש, ול״נ לפרש דמי שזכותו כ״כ גדול דאפי׳ שולט ת״ו פורעניות בשכנים היא נשמר ממילא אין השכיניס נצולין בזכותו רק מי שזכותו מועט מציל כדי שלא יהי׳ ניזוק גם הוא, וכעין זה פי׳ אדוני מ״ז ז״ל בפ׳ וירא בחמשים צדיקים תוך העיר דאי׳ במדרש צדיקים ניבלי ופי׳ הוא ז״ל דכיון שכשיבוא אנדרלמוסיא אינו מבחין וגם הם יהיו נאבדים לכן יש להציל בעבורם כל העיר, מיהו גם לפי פשוטי י״ל דאי הוי בזכותו הוי מציל טפי א״כ ע״כ אין זכותו מגין עליהם מטעם דלא צייתי לי׳ או שאין מככדין אותו כראוי והצלה שלהם הי׳ מטעם אחר:

The mechanics might be slightly different, but the svara is very similar.

Wednesday, October 18, 2017

Breishis. From Which of Adam's Sons Are We All Descended

I thought it would be fun to post this because so many people get the answer wrong.

From which of Adam's sons are we all descended?

The obvious answer is, Sheis. People assume that Kayin's line was wiped out, and that we're all from Sheis only, but that's not necessarily true.  According to Rashi, we are descended from Kayin just as much as we are descended from Sheis. 

Na'ama was Noach's wife. According to Rashi, this Naama was a descendant of Kayin: she was the daughter of Lamech, son of Mesusha'eil, son of Mechuya'eil, son of Chanoch, son of Kayin. 

Others (see Mei'am Lo'ez Breishis page 107,) though, say that Noach's Naama was not the one referred to as Kayin's descendant, it was some other Na'ama that was descended from Sheis.

But going with Rashi, and assuming that the three sons of Noach were all from his wife Na'ama, they, and we, may all be 50% descended from Kayin.

I don't know who Kayin's sons married. Maybe they married descendants of Sheis. But if Kayin's family only married Kayin descendants up till Noach, that means that our mitochondrial DNA is all Kayin-ish, assuming, again, that Kayin married his own twin. 

(Since Og was king of the Emori, I assume that he was not from Kayin.)

A great addition from R Avrohom Wagner:

Also interesting to note (as featured at my Shabbos table every Shabbos Bereishis) is that Noach was the first person (that we know of) to have his father and father-in-law share a name - they were both called Lemech.
So their family lines were Noach, ben Lamech ben Mesushelach ben Chanoch ben ben ben Keinan , and Naama was bas Lemech ben Mesusha'eil ben Mechuya'eil ben Chanoch ben Kayin.

This certainly would have made it easier to pick names for the kids if not for the fact that they generally made up new names.

A great observation from R Micha Berger:
Notice also that it's Qayin's kids who develop cities, metalurgy, music, .... It's like Noach's side is credited for its moral message, and he marries someone from the line that started developing the tools with which we can better implement that morality.

I replied,
Fascinating. More prosaically,the doers come from Kayin and the dreamers from Sheis.

Monday, October 16, 2017

Moon Shadows and Geshem After Hoshanna Rabba

We're familiar with the idea that a person's moon shadow on the night of Hoshanna Rabba reveals whether he'll live out the year. The Rokei'ach (Siman 221), as brought in the Recanti, says that this is related to the tefilla of Geshem on Shemini Atzeres.  Since Hoshanna Rabba is the final decision as to who will live, it only makes sense to apportion rain after that decision is made. First decide who's going to live, and then you'll know what needs to be given out - the ones that aren't going to live don't need rain. The malachim have to do a poll of "how many people will there be that need rain," so after the final decision of life or death is made on Hoshanna Rabba is made, the siman is made visible. Once you know the numbers, you can apportion the rain. He says it's not a din that Tefillas Geshem is on Shmini Atzeres - it's a din in "the day that follows Hoshanna Rabba."

The Rokei'ach - 
 לפי שבחג עת המים והוצרכו בלילה שלפניו לראות כמה קרקפתא דגברי צריכין לפרנסה ומראין בצל ואומרים המלאכים פלוני לא יחיה הרי אינו צריך למים ולפרנסה סר צילם מעליהם


Recanti in Shlach on the passuk סר צלם מעליהם:
תב הרב הגדול ז"ל יתכן שירמוז למה שנודע כי בליל החותם לא יהיה צל לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא ולכך יאמר כבר סר צלם ונגזר עליהם מיתה ויי' אתנו ושוכן בקרבנו ועושה לנו נפלאות בעיני כל רואה על כן אל תיראום עכ"ל הרב ז"ל. וטעם הענין וסודו ארמוז לך כבר הודעתיך שאין דבר קטן וגדול למטה שאין לו כח למעלה ובהיות כחו עמו מגין עליו ויש לו צל כענין יי' צלך על יד ימינך (תהלים קכא' ה'). ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך (תהלים ה' יב'). אומר לי מחסי (תהלים צא' ב'). ובסור כחו מעליו צלו סר ובסור צלו מעליו הירח או השמש או האור שולטין בכל צדדיו. ובעבור כי הנהגת העולם השפל היא ע"י השכינה שנאמר והוא ישפוט תבל בצדק (תהלים ט' ט') וכתיב וכל מעשהו באמונה (תהלים לג' ד') והיא פועלת למטה בהשגחה פרטית על כל אדם ומעשהו כענין שנאמר היפלא מיי' דבר וכתיב באשת חיל צופיה הליכות ביתה (משלי לא' כז') אם כן כשצילתה עלינו אז השם יתברך שומרנו וצלנו כענין שנאמר ובצל ידי כסיתיך (ישעיה נא' טז'). אמנם כשהוא מונח למקרים כענין ומפניך אסתר אין צילה על ראשו רק הוא הפקר אף כי הכל תלוי בתשובה ובמעשים טובים. אמנם החולה צריך זכות ותפלה שירפאהו השם יתעלה יותר מן הבריא שלא יבא עליו חולי וכך הוא המדה בעני ובעשיר מאיר עיני שניהם ה' וכבר שמעתי מפי חסידים ואנשי מעשה שראו באדם אחד שלא היה לו צל ובאותה לילה עצמה עשה תשובה וינחם יי' על הרעה ובאותה לילה עצמה ראה צל על ראשו להצילו מרעתו. אמנם הטעם בליל הושענא רבה יותר משאר לילות הבנתי מדברי הר' אלעזר מוורמשא ז"ל כי בחג נידונין על המים והוא יום אחרון שבחג שאז נחתם לחיים כי כפי צורך החיים כך המים באים לעולם ורז"ל רמזו ענין זה בפרק קמא דתעניות כי יהיב קב"ה שבעה לחיי הוא דיהיב שנאמר ומשביע לכל חי רצון (תהלים קמה' טז') ובפרק קמא דכריתות ובפרק אחרון דהוריות אמר רב אמי האי מאן דבעי למדע אי מסיק שתיה אי לא וכו'.  ותמה אני על ר' אלעזר שכתב כי אין זה נוהג רק באדם כי שמעתי כי יש שנסו ענין זה בעופות שרצו לשחוט למחר ובליל הושענא לא היה להם צל ולכן יש אומרים ביום הושענא יחתמון. והשעה אמרו קצת חכמי הקבלה כי לא ניתן לפרש ואני לא קבלתיה. ועוד יש לפרש סר צלם שירמוז לשרי מעלה שאין האומה נופלת עד שנופל השר שלה למעלה תחלה שנאמר יפקוד יי' על צבא המרום במרום (ישעיה כד' כא') ואחרי כן על מלכי האדמה על אדמה (שם) וכן מפורש בספר דניאל אמרו כי כבר סר הכח אשר בצלו יחיו בגוים ויי' משפילם הוא אתנו על כן אל תיראום. וכן אמרו במדרש שיר השירים ונסו הצללים אלו שרי אומות העולם והמלאכים שלהם הם הצל על האומות אמנם בני ישראל אמרו בצלו חמדתי וישבתי (שה"ש ב' ג') שאינו רק חלק יי' יתברך וכבר רמזתי זה:

Tuesday, October 10, 2017

Sukkos ayin ches, 2017

1. It's common knowledge that you can only use those lulav holders made out of palm leaves to hold the lulav. This almost universally acknowledged fact is false. You can use rubber bands if you like.
See MB 651 SK 9 and 10, and Aruch Hashulchan there sk 5. You really don't need the poskim to hold your hand, ,because it's practically mefurash in the Gemara there after the mishna on 36b about Reb Yehuda and the Rabannan about iggud. Once you know that although binding the three minim is not necessary, but is viewed in halacha as an enhancement of the beauty of the lulav or the kiyum hamitzva, and once you know that whatever is used for noi is not chotzeitz, there's nothing to talk about.
The reason this mistake is so popular is because when it comes to some other interposition between the hand and the lulav, perhaps even a ring on your finger, the issue of chatzitza and the din of min b'mino do become relevant. That is not the case where the other material is serving the mitzva by enhancing the kiyum or the appearance.
The Kappos Temarim there does say that chasidim and anshei maaseh use palm holders, like we do; but if you'll look at the KT inside, you will quickly realize that his first teretz is a reeeeal stretch - a concept completely unheard of l'halacha -  and that his second teretz is most logical. True, he does say that chasidim and anshei maaseh use the palm leaf holders, but I'm neither, and you probably aren't, either. If it's easier, or nicer, to use Raffit (really great stuff!! Check out their entire line!!) or ribbons or leather or Livestrong rubber wrist bands, it's 100% fine.
This is especially useful towards the end of the yomtov, when things are starting to fall apart. Just toss the humdrum holder and use something beautiful.

2. Black leaves on aravos are fine. The din of shinui mareh being considered serious enough to passel is only applied to Esrogim.

Allow me to qualify "fine." It's not beautiful, and if you have the option of using new green ones, you certainly should.

I verified the black leave answer with my father in law who said that as long as they're not dry they're kosher.


In a stunning coincidence, this morning, Hoshanna Rabba, I was davening in the Yeshiva of Staten Island in front of an old friend. He is an adam chashuv by any standard: a baal mussar, an life-long expert marbitz Torah - eight grade rebbi for forty years, now a tenth grade rebbi in one of the most intense yeshivos in the US, and so forth. His wife asked me not to mention him by name, because he should have gotten over his annoyance with greedy aravah sellers and gotten fresh aravos, and le'mayseh rubber bands are not exactly shpitz hiddur, but he lives on Pleasant Plains Avenue in Staten Island.
Here is a picture of his lulav.


Blackened Aravos and Rubber Bands! How nice of him to provide an illustration for this post!



UPDATE
Reb Avrohom Wagner said a he'ara on my first point. He notes that the Mishna Berurua in 651:8 brings from the Tshuvos Agura B'ohelecha that he's "metzadeid" to allow those lulav holders even though the lashon of the poskim is that they should be "kashur," which might imply knots. Reb Avrohom says that the MB's is not comfortable with the Mishna Berura's reliance on the Agura B'ohelehca. 
Here are the words of the Mishna Berura:
ח בקשר גמור - ולא בעניבה דאין זה קשר הנאסר בשבת ויו"ט ולא מקרי אגד ועיין בתשובת אגורה באהלך שמצדד דמה שנוהגין העולם שלא לעשות קשר אלא עושין מן עלי לולב כמין בית יד ותוחבין הלולב בו ג"ז בכלל קשר ע"ש

This is how I responded in the comments.

I don't understand what you mean. Bishlema if egged is a din deoraysa for the tzura of the mitzva, you can be mechaleik between kesharim. But if it's meshum noi, what possible logic is there to say there's more noi if it's a kesher shel kayomo? Anything that firmly holds them together is noi, whether the concept is based on appearance of hiddur in the kiyum of the mitzvah. This is, indeed, what the Agura Bohalecha says in response to machmirim - 
ואנוכי הדיוט לא ראיתי טענה מספקת דהא לדידן דלא צריך אגד אלא לנוי וכי גזירה היא ב׳ קשרי' ודאי דהיינו טעמא דבב׳ קשרים איכא נוי ומהדק יפה ולא משלפי לכאן ולכאן משאיב בעניבה


I admit, though, that the Mishna Berura seems to hold that you do need a double knot mamesh, and he only mentions the Agura B'O in a lukewarm way - עיין בתשובת אגורה באהלך שמצדד - like a bedieved. I am confident that in the case of a firm binding, unlike a mere bow, it's hard to believe there's anything to worry about. But I was wrong about the Kugel, and maybe I'm wrong now, too. Decide on your own.



Saturday, September 30, 2017

Vezos HaBracha, Devarim 33;2 Eish Das, Fire Waterfall.

This discussion of the word, or words, Eish Das, begins with Reb Ahron Kotler, then on to the Imrei Emes, the Chasam Sofer, and Reb Elya Bachur. Then a slight detour to Rav Baruch Ezrachi.  All, in their own ways, saw the same thing in these words. 


מימינו אשדת [אש דת] למו 

Mattan Torah is described as "From His right hand, EishDas to them."  Pronounced EishDas, read as separate words - Eish Das, literally means Fire Creed, or Fiery Law or Doctrine.

Reb Ahron Kotler, in middle of the Hakafos in the last year of his life, stopped the hakafos and gave a drasha with great emotion. In it, he quoted the Sifri that says 
מימינו אש דת למו תורה כולה אש אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה
Torah is all fire. If not the Das/doctrine that was given with it, no man could "stand in it." You have to realize that the idiom "stand in it" in Hebrew has a dual meaning, just as it does in English. It means either that he couldn't survive before it - he couldn't stand - or that he couldn't understand it, he couldn't grasp its meaning.
Reb Aharon said that the Torah we have, which involves mitzvos and ethics, is like a shadow on a wall. The shadows are generated by the fire light of the Torah in the world of truth, and the shadows are cast in our life experience.  We, humans, couldn't possibly grasp the fiery essence of the Torah. This is why Hashem gave us mitzvos and middos in our world, so that if we dedicate our lives to living them and doing them, it will enable us to get a glimmer, a glimpse, of the true meaning of what we've been doing. It is an Eish/Fire. We can't deal with this kind of fire. But Hashem gave us the Das, the practical Torah, so that we can grow and develop and eventually, in this world or the next, begin to grasp the deep truth and meaning of the Fire Torah.
ואלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה ומה שיכולים לקנותה ולהתחבר לדברים הוא רק ע"י ההלכות המשתייכות לעולם הזה אשר יש לנו מושג בזה ועל ידי כך אפשר להגיע אח"כ גם להאש להסודות ופנימיות התורה והוא שכל הלכות התורה מה שנקראו דת וכן כל מוסרי התורה נובעים הם מהאש של תורה מפנימיותה והן בבואה שלה ויכולים על ידם לעמוד בה


The Imrei Emes says, albeit succinctly, something that feels similar. He says that when the passuk says Ner Mitzvah veTorah Or, it means that mitzvos are merely like a lamp, a utensil that enables us to carry the burning light of Torah. 
על ידי המצוה יכולים לאחוז באש דכתיב כי נר מצוה ותורה אור שהנר הוא הכלי שעל ידו יכולים לאחוז האור שלא להכוות

The estimable Rav Chaim Brown showed me that this is really from the Sfas Emes at the very end of Sukkos.  He says
וזאת הברכה כו׳ ה׳ מסינ׳ בא כו׳ אש דת למו חובב עמים כל קדושיו בידך והם תכו לרגליך כו׳ קהלת יעקב כוי. התורה נעלמה מעין כל חי והיא אש ממש. אבל מתפשט ממנה נחלים ודרכים עד שיש לכל איש ישראל הלק בה. וזה שהנחילנו מרע״ה מורשה קהלה יעקב שיהי׳ לכל איש חלק בה.  והוא ע״י התרי״ג מצוה. זאה התורה אשר שם משה שיהי׳ מתפשט הארת התורה בתרי״ג מצות. ז״ש צוה לנו משה בהתחלקות תרי״ג פקודין.


I found it interesting that the Chasam Sofer, without mentioning the Sifri, says something along the same lines, based on the Kri and Ksiv. He explains that Eish Das, as we read it, means fire doctrine. But as it's written, Eishdas, it is like the Hebrew word for waterfall, as we find Ashdos Hapisgah, or Eshed Hanechalim. He explains that from Hashem's right hand, it comes as Eish Das, fire. But Hashem was kind enough to enable us to experience it by allowing us to receive it not as fire, but as water, a waterfall from above. Mimino, Eish Das, fire. But for us, Eishdas lamo, water.  See below for the original. 

אשדת למו - הקב"ה נתנו כאש. ואצלינו, מצדינו, הוא כמים



The first to point out this relation to Ashdos, waterfalls, is Reb Elya Bachur, in his notes on the Radak's Sharashim. Everybody jumps on his and says he's wrong, but that's because they're straitlaced baalei dikduk. If they would loosen up a little, they would appreciate the idea that he's saying the Torah chose this word, and used a Kri/Ksiv, to communicate the dual nature of our Torah, that it is at the same time like water and like fire - just as the Chasam Sofer says. 


And finally, I bring Rav Baruch Ezrachi's ecstatic reference to Reb Ahron's vort. However, I  believe that his application to the Gemara in Shabbos is not at all what Reb Ahron is saying. In fact, I think it contradicts Reb Ahron's pshat in the Sifri. Maybe, maybe, it could work with the Chasam Sofer and the Gerrer and Reb Elya Bachur.

Now here are the originals. I found them inspiring, and you might want to read them as they were written, without my slant.

Intro to Reb Ahron's words
הנה בנו של רבינו הגדול זללה"ה הגה"צ מו"ה רבי יוסף חיים שניאור קוטלר זללה"ה כותב בהקדמתו למשנת אהרן על הרמב"ם הלכות שכנים ברעדה זוכרים העומדים לפניו את שיחו באמצע ההקפות בשמחת תורה כשהיה מדבר על לימוד התורה וכבוד התורה שחזר בדמעות על מאמר חז"ל על הפסוק מימינו אש דת למו דברים לג אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה ספרי שם בשיחתו של רבינו הגדול זללה"ה בעת ההקפות בשמחת תורה האחרונה לחייו והיא שיחתו האחרונה לפני פטירתו מוצאים אנו שהאריך רבינו הגדול זללה"ה להסביר כונת הספרי וכדלהלן אמנם נראה כי עיקר התרגשותו עד דמעות בעת דברו מלימוד התורה וכבוד התורה בהזכירו את דברי הספרי היתה מתוך הרגשתו בגודל עוצמת מציאות התורה שמתגלה מתוך דברי הספרי שמציאותה האמיתית היא מין אש קודש שמצד עצמה היא לגמרי למעלה מתפיסתינו לית מחשבה תפיסה בה כלל וכל תפיסתנו בה היא אך ורק מצד הדת שניתנה עמה לתורה כזאת זכינו ובתורה כזאת עסקנו עם כל מה שהמציאות הזאת מחייבת ואלו הן דברי רבינו שנאמרו במעמד הנ"ל משנת רבי אהרן ח"ג עט' סא 

Reb Ahron
שיחה זו נאמרה כשמחת תורה תשכ"ג והיא השיחה האחרונה שאמר מרן זצוק"ל לפני פטירתו 
בספרי על הפסוק דברים ל"ג ב' מימינו אש דת למו תורה כולה אש אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה והוא דההשגה שלנו בתורה מצומצמת מאד וכל סיפורי התורה הן סודות עמוקים וכדבריהם ז"ל בר"ר א' ב' בי נסתכל וברא עולמו שכל העולמות נבראו ע"י התורה וכלולים בה כל סודות הבריאה והסודות עליונים מעשה מרכבה ומעשי בראשית ועיין ברמב"ן בהקדמתו לפירוש התורה שהאריך בזה ואלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה ומה שיכולים לקנותה ולהתחבר לדברים הוא רק ע"י ההלכות המשתייכות לעולם הזה אשר יש לנו מושג בזה ועל ידי כך אפשר להגיע אח"כ גם להאש להסודות ופנימיות התורה והוא שכל הלכות התורה מה שנקראו דת וכן כל מוסרי התורה נובעים הם מהאש של תורה מפנימיותה והן בבואה שלה ויכולים על ידם לעמוד בה והנה ידוע דהגר"א זצוק"ל הראה את כל דברי חז"ל בנגלה ובנסתר מפורשים בתורת משה ואמר הגר"א זצוק"ל כי כל שאין מתאים עפ"י סוד גם הפשט אינו אמת ואמר שלעת זקנתו שזכה לדעת את הסוד אז ראה שהפשטים הם אמת וגם בני דורו הכירו שהוא בתכלית ההעלם להסתיר חכמתו והשגותיו ונשלח ממרום כדי שנכיר מעט גדולת חז"ל וגדולת הקדמונים וכאשר אמר הוא ז"ל שהוא רחוק בתכלית מחכמת האמוראים שכל דבריהם במ"ט שערי בינה ובגמ' שבת קכד ב והא רב כהנא איקלע לבי רב ואמר אייתו ליה שותא לכהנא ליתיב עליה והוכיחו מזה בגמ' כמה הלכות בהלכות מוקצה דרוקא לצורך גופו ומקומו מותר הא מחמה לצל אסור והגע בעצמך איך דיברו הקדמונים ואיך דיברו הנביאים ואיך היא תורתו של הקב"ה וכמה למדו משיחת חולין ולא מדברי תורה עד כמה מגיעים הדברים בתורה עצמה והנה בקריאת הפרשיות בספר בראשית וכל הסיפורים המובאים בהם לכאורה ענין הדת והמצוות בהם מעט וכמעט א"א לעמוד עליהם כלל אך האמת היא כמ"ש במעלות התורה בשם הגר"א דיש מצוות הרבה יותר מתרי"ג מצוות שמנו והביא ראיה מספר בראשית דכל עניני התורה הרי הם ציווים ואזהרות ודרכי הנהגה גם מוסריים נפלאים בלימודים גדולים במה הוא הכח של מעשה טוב ומה שכרו ואיך פועל לדורות וכן להיפך פירוש החטא דע"י חטא אחד יאבד טובה הרבה ועד כמה מגיע הפסד החטא לדורות וכל זה אף בלי אזהרה וכמה הוא ההפסד בחטא באזהרות שכליות כמו במעשה חם וחטא אדם הראשון גם דוגמאות ולימודים בקיום למעשה והתוצאות מזה והוא מ"ש הפסוק ישעי' מ"ח י"ז אני ה' מדריכך בדרך תלך דמלבד כל עניני העתיד ומעשי אבות סימן לבנים סוטה לד א וכל מה שעבר ויעבור על כלל ישראל עד ימות המשיח הכל גלוי והוקדם בתורה באופן מופתי נורא מאד מה שרואים בחוש וכל יסודות הקבלה הנאמנת שראו אלו את אלו וקיפלו את העולם וכ"ז בגילוי הפשטים והענינים ושייך בה ג"כ אש דת דאפשר לעמוד ע"י הדת בהאש עצמה של תורה  
ובגמ' עבודה זרה יד ב עבודה זרה דאברהם אבינו מסכת ע"ז ד' מאה פרקי הוויין והביאור בדברי הגמ' דבהכרת אברהם את בוראו וההתרחקות בתכלית מכל שמץ עבודה זרה הגיע הרבה יותר בהכרתו ובמקום חמשה פרקים במסכת ע"ז שיש לנו והנמסר בתורה שבעל פה היו אצלו ד' מאות פרקים ובודאי יש לזה מקור ושורש בסיפורי התורה מאברהם הרי דיש בסיפורי התורה אלו דת ולימוד הקיום למעשה באופן מבהיל למשל כל גדר חסרון בטחון בהשי"ת כל חלישות בהכרת השגחה פרטית וכל מחשבה לתלות המאורעות בסיבות ומקרים ענין החנופה דמדמה אותה החוה"ל שער הבטחון לשמץ ע"ז דעובד לבני אדם וכן ענין הבוטח באדם ובכל ענינים אלו יש דברים דקים ורחוקים יותר והנה לדוגמא בדיני חו"מ הר"ז חלק התורה וקיימו האבות עד שלא ניתנה תורה ומצינו במה שאמר אברהם למלך סדום בראשית י"ד כ"כ הרמתי ידי אל ה' א ל עליון קנה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך והנה עפ"י דין הרי היה הכל שלו מצד יאוש ומצד כיבוש מלחמה וגם מלך סדום לא ביקש כלל את הרכוש כי כן היה גם בנימוסיהם ובכ"ז החזיר אברהם בדקדוק עצום רק מה שאכלו הנערים והנה מה שייך זה לאברהם לחייבו ע"ז ומזה הוכיחו חז"ל חולין פט א קשה גזל הנאכל ואף שע"פ דין תורה היה הכל ממש שלו אך לפי מדרגות אאע"ה ולפי החו"מ של אברהם אבינו גם זה חשוב כמו גזל והנה במה שנשבע אברהם לכאורה למה הוצרך להשבע על זה וכי אין די בהבטחה של אברהם אבינו אכן גדר השבועה הוא כדי לזרוזי נפשיה ועשה תחבולה ליתר זריזות או דענין השבועה היה בגדר של גמילות חסד למלך סדום שהנוח דעתו ויהיה בטוח לגמרי שיקבל הכל ובאמת גדרי התורה ונתיבותיה הם כללים גדולים ומסויימים בהלכות פרטיות הכוללות כל אדם וכל מקום אכן מראין הם מהו דעת הקב"ה וכל אחד לפי מצבו ודעתו מחויב להוסיף כהנה וכהנה ובב"מ פג א בעובדא דרבב"ח עם הנהו שקולאי דא"ל דינא הכי וא"ל אין למען תלך בדרך טובים וכתב הגר"א דבאמת זה הוא לגבי כל אדם שחייב ללכת לפנים משורת הדין וכאמרם ז"ל שם ל ב לא חרבה ירושלים אלא לפי שהעמידו דבריהם על ד"ת היינו שלא הלכו לפנים משורת הדין והא דקאמר אח"כ ואורחות צדיקים תשמור דמשמע דחשיב דרגא גדולה ביותר החנו דלענין לשלם להם שכרם נחשב גם לצדיקים לדרגה גבוהה אבל מ"מ בעצם דינא הכי לגבייהו והיינו דלגבי רבב"ח זהו הדין ממש וההבדל בין דין ולפנים משורת הדין הוא לגבי המקבל דלגבי דין רשאי לכופו או בי"ד כופין אותו ואחרי דפטור על פי דין אין השני רשאי ליקח ממנו והו"ל מדיני גזילה אם יקח שלא ברצונו דאצלו זהו הדין וכל שהוא לרצון הקב"ה זהו דין והנה בשבועת אברהם למלך סדום הרי זה היפוך טבע הנדיב כמ"ש משלי י"ז ז' לא נאוה לנבל שפת יתר אף כי לנדיב שפת שקר ואמרו בגמ' סוכה מט ב אברהם נקרא נדיב והוא המקור של נדיבות והרי מובן עד כמה מספיק דברו ומאברהם למדו  ב"מ פז א דצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה אכן רצה לגדור עצמו עוד יותר ולהתחייב על מעשה הטוב בשבועה במס' בבא בחרא פירטו חז"ל את כל דיני שכנים ושותפים איך להתרחק מלהזיק וגם איך לתקן כדי שלא יגיע להזיק את שכנו בשמירה ותיקונים הנצרכים והנה הלכות אלו כולם על פי דין ממש אכן מהלכות אלו יש ללמוד ענין שכן טוב שזהו מהדברים שידבק בהם האדם וזוהי דרך ישרה ומכח זה נבנו כל אלו ההלכות אבל רובא דרובא דההלכות דשכן טוב לא יתכן להעמידם בהלכות מסויימות והוא דבכל משאו ומתנו עם שכניו וחבריו ובענין המלכת את חברך בנחת רוח ובכל עניני התועליות הגשמיות שירגיש תבירו את עצמו בטוב ובגוף ההלכות עצמן הרי ישנן כמה ענינים הדומים לענינים אלו אף שלא נתפרשו אך זו דרכה של תורה לדמויי מילתא למילתא וכמה וכמה הלכות היוצאים מעצם היסוד הן דהרבה מההלכות הם לפנים משורת הדין אבל זה הדין עצמו בפרט מחובת גמילות חסד ושמירת ההלכות והזהירות בהם מגברת בנפש האדם ובהנהגתו את היסודות ובכוחו להשיג ולהבין את מלוא מובן הענין דשכן טוב ועוד יותר ההלכות דשכן טוב בנוגע לרוחניות דגם בזה הלא נאמרו הלכות כהא דכופין זה את זה ליקח ס"ת ולבנות ביהכנ"ס רמב"ם הל' תפילה פי"א ה"א ובמשא ומתן דשכנים נאמרו חיובים גדולים ומכריעים ובפרט בשכנים קרובים כבני הישיבה שנמצאים תמיד ביחד ואפשר להשפיע בחיזוק ודיבוק חברים ובפלפול התלמידים ובפרט בהנהגה ביראת שמים ודרך ארץ וכדו' וח"ו להיפך בהרגל הריבוי בשיחה בטילה וליצנות ועוד וזה נכנס בגדר נזקי שכנים וענין דשכן טוב מלבד עוד כמה הלכות גדולות בזיכוי הרבים ולהיפך ח"ו ובלמוד הענינים האלו צריך להתבונן גם מנקודה זו ותן לחכם ויחכם עוד משלי ט' ט' והנה בשבועת אברהם למלך סדום הביא הרמב"ן שם בשם הספרי שכן מצינו בכל הצדיקים שמשביעין את יצרן שלא לעשות והוא דאף כי לא היה לו שום חיוב והכרח ליתן למלך סדום ומנדיבות הלב הבטיח ליחן כי אף אם לא יתן לא יהא לו חטא על פי דין ומ"מ חיזק עצמו ביתר שאת בשבועה שיהא מוכרח בקיום החסד וכבר דיברנו בענין בתחבולות תעשה לך מלחמה משלי כ"ד ו' והוא מלחמה ברוחניות וכן הוא בגמ' בבר בתרא ג א כי הא דרב אשי חזא בה תיוהא בכנישתא דמתא מחסיה סתריה ועייל לפורייה להתם ולא אפקיה עד דמתקין לה שפיכי רואים אנו עד היכן הדברים מגיעים באופן שלא ישוער כלל דהתם הרי רב אשי חזי ביה תיוהא דמותר עפ"י דין לסתור בית כנישתא כמבואר שם בגמ' וגם נזדרז מאד בבנין וגם היה סיפק בידו לעשות דהלא היו אצלו תורה וגדולה במקום אחד גיטין נט א ומ"מ עשה תחבולות שיזדרז עד שהכניס מיטתו לשם ללון בבית בלתי גמור וסבל מגשם ומחמה וקור במקום חרב והרוס וכ"ז הוא כדי שיבנה מהר ולמה כל הצער הזה הרי אין גורם בכך במציאות למהר את הבנין דהרי הדבר רק תלוי ברצונו ויחליט בלא"ה לעשות כל האפשרי והנה נמצאנו למרים דמלבד עוצם החסידות חזינן כי השתמשו בתחבולות חזקות כי מגודל הצער יתחדשו דברים ואפשרויות שונות איך למהר את הבנין וצריך 

Also Reb Ahron
ג ועוד ענין יש בלמחזיקים בה דידוע דהתורה קדמה לעולם ולכל העולמות העליונים כי כל העולמות נבראו ע"י התורה וכדבריהם ז"ל בראשית רבה א' ב' בי נסתכל וברא עולמו שכל העולמות נבראו ע"י התורה וכלולים בה כל סודות הבריאה והסודות העליונים מעשי מרכבה ומעשי בראשית וכל מה שהיה וכל מה שיהיה בכלל ובפרט עד סוף כל הדורות וכולה שמותיו של הקב"ה ועיין ברמב"ן בהקדמתו לפירוש התורה שהאריך בזה וזהו שאמרו בספרי אקרא דברים ל"ג ב' דמימינו אש דת למו תורה כולה אש אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה והנה ההשגה שלנו בתורה היא מצומצמת מאד אך מ"מ אם אנו עמלים בתורה בכל הכוחות הרי אנו כאדם המחזיק בענף העץ שע"ז הרי הוא מחובר לעץ וכמחזיק בכולו ועי"ז שלומד אדם בעולם הזה את התורה שהיא בגדר לימוד אלף בית לגבי סודות התורה ישיג בעולם האמת את כל המכוון בתורה זו שלמד בה 



Imrei Emes, very nice - ner mitzva torah or, ner meaning the utensil that enables you to carry the fire.
וכו להאכות גם כן היתה התורה ועד שלא ניתנה היתה נקראת אש ואיתא כספרי אש דת למו אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה אש היא מדרגה גבוהה ועל ידי משה רבינו נעשית התורה מורשה קהלת יעקב ונקראת דת משה על ידי המצוה יכולים לאחוז באש דכתיב כי נר מצוה ותורה אור שהנר הוא הכלי שעל ידו יכולים לאחוז האור שלא להכוות והנר מאיר אף כחורין וכסדקין וזה דאיתא רצה הקכ"ה לזכות את ישראל לפיכך הרכה להם תורה ומצות שנאמר וכו יגדיל תורה ויאדיר וזה על ידי משה רכינו כדאיתא תורה צוה לנו משה וכו תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי איתא במדרש מעשה בר ינאי וכו וראה אדם אחד וכו א"ל ירותתי גכך וכו תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב מורשה קהלת 




Chasam Sofer Drashos Sukkos 5568  
פרשת הברכה תקס״ח לפ״ק     מימינו אש דת למו הנה תיבת אשדת נכתב אחד ונקרא שתים והרצון בזה כי הקב"ה נתן לנו התורה שהיא אש ועי"ז מהראוי שנהי' עומדים נגד כל כאש כמאחז"ל עזין שבאומות ישראל שנאמר אש דת למו ביצה כ"ה ואמרו האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא לי' שנאמר הלא דברי כאש נאם ה' תענית ד' ואמרי' למה נמשלו ד"ת למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולך למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה שם ז' וכתיב לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט ממעטים עצמכם לפני חולין פ"ט נמצא שני הפכים בנושא אחד וישראל משתמשים בההפכים האלו במקום הראוי ובזמן הראוי לעבודת ה' דהיינו נכנעים כמים לפני הי"ת וסובלים בעבורו וממעטים עצמם והרי הם כאש להגביה לבם בדרכי ה' נגד כל העמים העומדים עליהם עזין שבאומות ישראל ^ והנה אם תכתוב ב' תיבות נפרדים אש דת יהי' משמעו כפשוטו דת של אש ואם תכתבנה מלה אחת יהי' אשדת כמו אשדות הפסגה דברים ג' י"ז שהוא נחל היורד מההר למקום נמוך כמו חקת ואשד הנחלים וזהו מימינו אש דת אמנם אשדת למו הקב"ה נתנו כאש ואצלינו מצדינו הוא כמים ^ ומפרש באידך קרא ואמר והם תכו לרגלך לענין זה הם כמים להיות תוכים תחת רגלך ולא יגבהו עליך ח"ו אמנם ישא מדברותיך הם מנשאים ומרוממים עצמם אצל תורתיך בענין זה הם בבחינת אש להגביה לבם בדרכי הי"ת 





דת     לפני כל ידעי דת ודין (אסתר א, יג.), ואת דתי המלך (שם ג, ה.), ודתיהם שונות (שם ג, ה.), לעשות כדת היום (שם ט, יג), והדת נתנה כשושן הבירה (שם ג, טו.), אשר לא נ ־ת (שם ד, טו.), ענין הכל התורה והחוק .

Remark by Reb Elya Bachur   
דת    א״א אין לשאול למה לא הביא אש דת למו . (דברים ם לג, ב.) , כי אף על פי שהוא קרי ב׳ תיבות הוא כתיב מלה אחת אשדת לשון אשדות הפסגה (דברים נ, יז.) 



Many disagree with REB's pshat in the Radak as to the meaning of Eishdas, because the Radak himself brings Eish Das in Shoresh Eish, i.e., fire. For example, a journal called  המסדרונה - שנה שניה, I think volume 3, says
בשרש דת אערכה משפט לפני כל יודעי דת ״א"א אין לשאול למה לא הביא אש דת למו כי אע"פ שהוא קרי ב' תיבות הוא כתיב תבה אחת אשדת לשון אשדות הפסגה״ ע"כ ויש לשאול אליו איך יפרש על פי רד"ק אש דת לשון אשדות ולא זכר כי רד"ק הביא אש דת בשרש אש וישכחהו אשר לא כדת עוד יש לשאול איפוא מצא ומאין יצא אש דת מן אשדות ואיך יצא ומה טעם המשל והמליצה ושכלי קצר הנוצה לא עלה לדעת מה חפצה וכי בימינו ישפוך או יהפוך למטה מה רצה אם לא בדרך רחוקה ודחוקה בכונה רצוצה פרוצה ובמרוצה לוחצה ואתם יודעי דת עוצו עצה 


Rav Ezrachi in his Birkas Mordechai.
ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש מימינו אש דת למו דברים לג ב אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה בספרי שם 
לדבר חז"ל זה הפנה אותי מרן הגאון הרב רבי אהרן קוטלר זצוקללה"ה בספרו משנת רבי אהרן חלק ג עמוד סג והרי חלק מדברי קדשו:
 והוא דההשגה שלנו בתורה מצומצמת מאד וכל סיפורי התורה הם סודות עמוקים וכדבריהם ז"ל כי נסתכל וברא עולמו שכל העולמות נבראו על ידי התורה וכלולים בה כל סודות הבריאה לסודות עליונים מעשה מרכבה ומעשה בראשית וכו' ומה שיכולים לקנותה ולהתחבר לדברים הוא רק על ידי ההלכות המשתייכות לעולם הזה אשר יש לנו מושג בזה ועל ידי כך אפשר להגיע אח"כ גם להאש להסודות ופנימיות התורה והוא שכל הלכות התורה מה שנקראו דת וכן כל מוסרי התורה נובעים הם מהאש של תורה ופנימיותה והן בבואה שלה ויכולים על ידם לעמוד בה וכו' 
אך האמת היא כמ"ש במעלות התורה בשם הגר"א דיש מצוות הרבה יותר מתרי"ג מצוות שמנו והביא ראיה מספר בראשית וכו' בלימודים גדולים כמה הוא הכח של מעשה טוב ומה שכרו ואיך פועל לדורות וכן להיפך וכו' 
נזכרנו כי זכינו לפרש כך את עצם הסוד רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו שבת פח של נעשה ונשמע 
כי אמנם רז הוא וכמו כן הוא כלי תשמיש משתמשים בו 
(עכ״ל)
לאמור: רק על ידי הנעשה מבינים ומשיגים את הנשמע כי זוהי סגולת התורה והמצוות שהבנתם באה רק מתוך עשייתם 
אבל מרן הגרא"ק זצוקללה"ה אמר כאן יותר מכך 
הוא ז"ל אמר שעל ידי העשייה של המצוות מתגלים גם סודות ופנימיות התורה 
זה מחודש מאד מאד 
גם לכאורה עדיין לא נקלט כל כך האומנם סודות ופנימיות התורה אך בין תבין 
היות שסודות ופנימיות התורה אינם מתגלים אלא למי שראוי לכך והיות שאין ראוי לכך אלא מי שעמל עליהם להבינם ולהשיגם     עמל זה תלוי הוא ומותנה בדת למו היינו בעשייה של תורה ומצוות לא יתכן להשיג מה מהשגות הפנימיות או מסודות התורה אם לא ימלא עצמו בהשתלמות הדת למו כי רק באופן זה היינו במהלך של דת למו יכשיר עצמו ויחסן עצמו מפני האש זהו שאמר וכתב מרן הגהא"ק כי רק על ידי ההלכות המשתייכות לעולם הזה וכו' אפשר אחר כך להגיע גם להאש להסודות ופנימיות התורה וכו' י אך 
עוד נראה בפשטות טפי הלא בגמרא במסכת שבת פח ע"ב מבואר שכאשר בא משה לקבל תורה בימי שהותו בשמים במשך ארבעים יום וארבעים לילה נתקל בהתנגדות עזה מאד של מלאכי מעלה מלאכי מעלה טענו טענה מוצקה עד כדי תמיהה היתכן שילוד אשה יסתובב בינותם וכמו כן היתכן שחמדה גנוזה מזה תתקע"ד דורות תצא מגניזתה ותנתן לבני אדם משה רבינו התמלא פחד ודאגה באמרו מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם לא היתה לו עצה להנצל מהמלאכים אלא אם כן יאחוז בכסא כבודו של הקב"ה ומה השיב להם משה רבינו למלאכים למצרים ירדתם בין עמים אתם שרויין שעובדין ע"ז כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות משא ומתן יש ביניכם אב ואם יש לכם   קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם מהו תוכן תשובתו של משה רבינו דת למו הם המלאכים ביקשו להפעיל עליו את האש שכן אמנם התורה עצמה אש היא אין גישה אליה אם יגש ישרף אבל מרגע נתינתה אותה האש הפכה להיות דת למו כלומר האש עצמה הפכה לדת לסו תורת חיים זהו שאמרו חז"ל בביאור הפסוק שאין לך חסד גדול מזה שכן רק כך תתכן הגישה אל תורה כשהיא דת למו זהו מה שהתחולל בסיני מהפך מאש לדת למו 






Acharei kichlos hakol, I have to admit that something about this was bothering me over Yom Kippur. This leaves me with the feeling that the Torah, as we know it, needs something supernatural behind it in order to make it wonderful. Why is that necessary? Isn't the Torah that we have, as we have it, enough? If you look at the night sky, and realize that the entire solar system is less than a speck of sand in the vast universe, you will be awed. It turns out that there are far, far, more stars in the universe than grains of sand on all of the Earth. This is not conjecture. It is based on actual observation. So do you really need anything to make you feel awed at how enormous the universe is? Then why do we need this in order to get excited about the Torah? What we have is not amazing enough?  I guess the answer is, it's not puffery. It's a Sifri. We don't need to puff up the perfect and beautiful Torah. But the fact, the metziyus, is that the Torah that we have is just a tiny part of the Torah shel Eish as it is known to the Malachim.

Saturday, September 23, 2017

Making Kugel on Yomtov

Warning: This post records the process of my change of mind on the halachic issue discussed.


Among the shailos that were brought to me on Yomtov was the following. Someone's wife made potato kugel on the second day of Rosh Hashannah, from scratch. The shailah as presented was,
1. Is this techina and therefore assur.
2. If it is techina, and it was assur, what do we do with the kugel.

The concept that making kugel involves tochein surprised several of my friends. Some did not know that tochein is assur on yomtov, others did not realize that grating potatoes is tochein, and others thought that since freshly made potato kugel tastes better, it's muttar even if it is tochein, just as grinding spices is muttar under those circumstances.

I'd be happy to hear what you would have said.

Reaction:
Someone sent this, from a website that does psakim from Rav Ovadia Yosef, apparently from his son, Rav Yitzchak Yosef.

לאור מה שלמדנו, נוכל ללמוד לגבי הכנת קציצות ירק (לטקס) ביום טוב, שהאשה לוקחת תפוחי אדמה, וגוררת אותם על ידי מורג חרוץ (פומפיה), ואחר כך עושה מהם עיסה ומטגנת קציצות. לכאורה היה נראה שאסור לעשות כן ביום טוב, משום שגרירת הירקות על ידי כלי המיוחד לכך, דומה למלאכת טוחן האסורה בשבת, ומלאכה זו אסורה גם ביום טוב, שהרי היא בכלל המלאכות הבאות לפני לישת הבצק, כאשר טוחנים את החטים לעשות מהן קמח. אולם למעשה מותר לגרור ביום טוב ירקות לצורך טיגון וכדומה, מפני שהיקלו חכמים בדבר במגררת פרטית שיש בבתים, מפני שאין דרך לגרור הרבה ירקות במגררת כזו, אלא מעט לפי מה שיש בו צורך ליום טוב עצמו. ומאחר ואי אפשר לגרור את הירקות מראש, שהרי טעמם מתקלקל לאחר יום, לכן יש להקל בדבר.'

I don't follow this logic. Maybe it's true that if you grate the potatoes before yomtov they'll lose flavor or turn black. But you could have made the kugel and put it into the refrigerator and warmed it up on yomtov. The difference between fresh baked and refrigerated two days ago and warmed up my be significant to some, but I find it hard to believe it makes it "ee efshar la'asos erev yomtov."

UPDATE

I spoke to my father in law, Harav Reuven Feinstein. He holds that it is assur to grate potatoes for a kugel on Yomtov. His psak came just in time, because I was beginning to doubt my earlier decision - perhaps the hetter we use by spices is subjective, and if so, would apply where the person believes the quality would be enhanced by freshness.

NEXT UPDATE
In the comments, you will see that Avrohom brings from Rav SB Cohen and Rav Yirmiahu Kaganoff that they are mattir.
Additionally, here is what the second most chashuveh person in Ma'aleh Adumim wrote.

b'mchilat kvod torato please ask/ discuss with rav reuvein
i am old enough to remember that in washington heights my sainted great
-grandmother and all the holy offsprungs, and the whole kehilla,made
chopped liver every shabbat morning with the hock-messer.
my father confirms the details and adds that when he was a young yeshiva
student and protested the 'tochen" , rav breur pointed to MB who overtly
allows a hock messer on shabbat
the glorious resultant mush was much finer than anything that could be
done with a potato grater
[ the ingredients were  NOT all cooked [ R"L some used raw onions ],
which should not affect our halacha anyway ]
also , i insist that halacha does not assume a refrigerator
if we can allow mortaring pepper corns what is the problem with potatoes ?

I responded as follows:

I agree. Reb Moshe agrees too. In OC 4 he says he holds like the Aruch Hashulchan who disagrees with the CA (and MB) who hold that a hackmesser is a kli of techina. ON THE OTHER HAND, he does hold that a ribaizen grater is derech techina.
Worse, the Beis Yosef's pshat in the Rambam specifically limits techina on peiros to cases where you're cooking/baking it afterwards, which applies here.
Bottom line, all that matters is whether it's true that fresh grated is better. Now let's agree that grated two days ago, even covered with plastic so it doesn't oxidize, is not as good as fresh grated. But why not grate it and bake it before yomtov? Is there a real difference between fresh baked (or if you're one of those, fresh fried,) and cooked two days ago? Or in your case, mister superior, cooked yesterday?
I don't know. I guess it's better straight out of the oven.
But is that minor difference significant enough?
My opinion has changed. I think fresh out of the oven is far better, and would be mattir techina now. I can see that others would disagree.

Final Update
Reb Dovid Feinstein was mattir without any hestation. Fresh food is better and grinding before יום טוב is not an option.
Mutar lechatchila without a shinui. Period.
Finished. 

Monday, September 18, 2017

Haazinu. Thoughts on a Yohrtzeit. Passing Away and Dying.

My father's זכר צדיק לברכה Yortzeit is Rosh Hashanna. This Rosh Hashanna marks ten years since he was niftar. With that in mind, I'd like to share something Reb Meir Simcha says about death and life.

Reb Meir Simcha addresses a change in describing Aharon's death. In Parshas Pinchas, it says כאשר נאסף אהרן . Here, in Haazinu, it says כאשר מת אהרן. He explains that when Aharon died, his son, Elazar, was a fitting replacement. .הניח בן כמותו: because Elazar could step into Aharon's shoes, Aharon's passing was not a "death." But later, Elazar failed a test (when he did not show sufficient respect for Moshe Rabbeinu's authority after the war with Midian.) At that point, the matzav changed to לא הניח בן כמותו . Elazar no longer could be considered an equal of his father's.  After that point, Aharon, not having a son that could be considered his equal, was said to have "died." 

So Reb Meir Simcha is telling us that הניח or לא הניח is not just a din at the moment of death. It is ongoing.  A man might pass away, but life goes on, he left a worthy legacy. It's sad, but it is not a tragedy.  But years later, when his son behaves in a manner unfit for his father's successor, then the father dies, and misfortune changes to tragedy. Maybe his son should sit shiva again, on his father and on himself.  

Another insight we may glean is that a son that fails to fill his father's place is responsible for his father's death - at least to the extent of the difference between "gathered unto his people" and "dead." That's probably not רציחה, but maybe it's enough to qualify for מכה אביו, or at least  מקלה אביו.

I suppose that it works the other way, too. If, at the time of death, the sons are nothing, and they later achieve greatness, their father becomes less dead. Or there are cases where it is obvious at the moment of death that one's children are not nearly either as good or as great as the father. In that case, at least, there's the finality of dying and being done with it.  I can only speak from experience about one of the types and not the other two.


(לב:נ) והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך ובפרשת פנחס (כז יג) ונאספת אל עמיך גם אתה כאשר נאסף אהרן אחיך ונראה דאמרו [בבבא בתרא] (קטז א) יואב שלא הניח בן כמותו נאמרה בו מיתה דוד שהניח בן כמותו לא נאמרה בו מיתה והנה אמר (שמות ז א) ואהרן אחיך יהיה נביאך ן ואמרו (שמות ז כו) משה ואהרן אהרן ומשה מלמד שהיו שקולים זה לזה (ויקרא רבה לו א) והנה מקודם אמר השי"ת (במדבר כז כא) ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים ועל מנת זה הלא היה אלעזר במעלת אהרן וקם תחתיו ולכן לא נאמר בו מיתה ונאמרה בו אסיפה אבל אחרי זה השיב אלעזר לפני משה בגיעולי מדין במדבר לא כא וכפי מה שאמרו בפרק הדר (עירובין סג א) המורה הלכה בפני רבו מורידים אותו מגדולתו שנאמר ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו"' אע"ג דאמר להו לאחי אבא צוה ואותי לא צוה' אפילו הכי איענש דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמד ולא אשכחן דאיצטריך ליה יהושע עכ"ל הגמרא ואינו במעלת אביו לכן אמר כאשר מת אהרן אחיך שלא הניח בן כמותו 

(In the first posting, I said that I don't know why Reb Meir Simcha mixes in the שהיו שקולים זה לזה discussion. As far as I can tell, it is totally irrelevant. More than irrelevant - it muddles the idea that he is discussing.  If Asifa as opposed to Misa means leaving a worthy successor, why does it say asifa by Moshe, whose sons were not like him at all? Maybe because of Yehoshua, who was like a son. But what's the point of bringing it up here at all?
But Reb Avrohom Wagner sent in an explanation that I think is 100% correct.  He said that Elazar's status as "equal to Aharon" was based on Aharon equals Moshe, and Moshe's talmid muvhak is equal to Moshe - because he viewed himself as totally batteil to his rebbi. A = M
Talmid Muvhak = Rebbi
E was TM of M
∴ E = M
∴ E = A. 
But as soon as he showed a pgam in that hisbatlus, he was no longer considered a cheilek of Moshe, and mimeila he was not considered "equal to Aharon.")


Rav Bergman, in his new edition of his Shaarei Orah, points out a slight consolation, if it can be described that way. When the Torah says (Breishis 48:5) אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, that means that grandchildren can reach a madriega of closeness to their grandparent, and greatness in manifesting what the grandparent stood for, that makes the grandchild equal to a child - and, it would appear, the grandchild can be the הניח בן כמותו. My father used to say from Reb Mottel Pagremansky that we see in linear time, so we think a father is most closely related to his son. But the truth is that sometimes, generations are connected non-linnearly, so a grandchild is more closely related that a child. Now there's an example of ניבא ולא ידע מה ניבא..