Chicago Chesed Fund

Sunday, November 11, 2018

Vayeitzei. Interesting Consequences of Gender Change.

This is an introductory question which will lead us to two fascinating observations about gender changes.

How many Shevatim come from Rachel, and how many from Leah.

The answer, of course, is two from Rachel and six from Leah.

A more correct answer is, three from Rachel and seven or eight from Leah.

Yosef's sons, Ephraim and Menashe, were counted as two independent Shvatim, which gives Rachel three. And according to the Pirkei D'Rebbi Eliezer (38), Yosef's wife, Asnas, was his niece, Dinah's daughter, and Dinah was Leah's daughter, so Asnas was Leah's granddaughter. Therefore, her two sons were from Leah as well as Rachel. Since when you count Ephraim and Menashe separately you usually drop Levi, Leah's total was either seven or eight.  So: How many shevatim are from Rachel? Three. How many shevatim are from Leah? Seven or eight, depending on whether you count Levi. Two of these are shevatim that share both Rachel and Leah.

   I think this is another example of the aphorism of Baalei Musser, פון וויתר פארלירט מען נישט, you never suffer a loss by foregoing what you are entitled to for another's benefit. Here, Leah, out of sympathy for her sister, gave up the opportunity to be the mother of another shevet (Brachos 60a). But she regained that shevet as a grandmother, and she regained it with interest.

The idea that identity goes through the maternal side is not without precedent. You have, for one example, the Gemara in Megilla (12a that Mordechai was called HaYehudi because his mother was from Shevet Yehuda. Anyway, our concept of yichus does not matter. Women have their own ideas of yichus, and they decide on their own who is "theirs." Their definition probably doesn't match (and doesn't need to match) what it says in Halacha.  If  you're not married, trust me on this. The ones that just gave her nachas are from her side, and the troublemakers are yours.

The relationship of Ephraim and Menashe to Leah resulted from a combination of many events. Leah davenned that Hashem should change the fetus she was carrying from a boy to a girl, and that was Dinah. Dinah was the victim of Shechem's assault, and the child of the pregnancy that resulted from that assault ended up being adopted by Potiphera, and then married to Yosef.

Reb Yaakov in his Emes L'Yakov points out that just as Dinah was supposed to be a boy but turned into a girl, one of Rachel's kids should have been a girl, but turned out to be a boy (in order that Rachel should have two Shevatim and to attain a sum of twelve boys.) Let's assume that would be Yosef.

→  Reb Yaakov says that although Dinah was born female and Yosef was born male, they retained some character traits from their original gender. Or their mazal, or whatever you want. That is why Dinah was a יצאנית/gregarious and outgoing (not like Rashi in Vayishlach that it came from Leah,) and why Yosef was מסלסל בשערו/excessively concerned about his physical appearance.  

Reb Yaakov is saying that sometimes a person is born with a personality that does not quite match the stereotype of their physical gender. This is a self-evident truth - we all know people like this. Still, I think that this particular vort would have been better left in the realm of Torah she'Baal Peh.

Reb Avrohom Wagner brought up the Targum Yonasan and the Paytan that say that the fetuses were switched, not altered. Would Reb Yaakov's idea work according to them?

I responded that current research seems to provide evidence that the uterine hormonal environment contributes significantly to sexual expression, to the extent that a female twin of a male will have measurable gender related biological differences from single female fetuses.  I pointed out the abstracts of two relevant studies:

If someone started out carrying a male fetus, and it was exchanged for a female fetus, or the reverse, it seems reasonable that there would be significant consequences.

Friday, November 9, 2018

Toldos, Breishis 27:46. Kibbud Av and Shiduchim.

Rivka told Yaakov to stay away from the local women - she said they disgusted her to death. Any decent child would take such strong words from a parent to heart. But Rav Sternbuch finds that Rivka's choice of words illustrate the opinion of the Gaon and the Netziv regarding the limits of Kibud Av when it comes to a child's shiduch.

The Rema in YD 240:25, from the Maharik, paskens that a child does not have to listen to a parent's orders regarding shiduchim. If a child wants to marry someone, and the parent objects, the mitzva of Kibud Av does not apply and the child is not obliged to heed the parent. This applies to sons and daughters, to fathers and mothers.
הגה וכן אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן א"צ לשמוע אל האב (מהרי"ק שורש קס"ז):

The Gaon says this is because the mitzva of kibud is limited to the parent's personal needs, such as food and lodging and clothing. This does not include the choice of a child's spouse.

The Netziv says that applies when the parent insists on a particular shidduch for the child's own good. If, however, the child's choice of a particular spouse would cause the parent emotional distress, be it social disgrace or personal grief, then the child is obligated under the mitzva of kibud to comply.

With this Netziv in mind, Rav Sternbuch says that this explains why Rivka did not say that the local women were just "רעות בנות כנען". Had she said this, Yaakov would remain free to make his own assessment and his own decision. By saying that the local women disgusted her unto death, this brought it under the rubric of kibud for the parent's own emotional health, a true kibud obligation.

From Rav Sternbuch here:
ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת
רבקה לא פירשה ליעקב בפשטות שטובתו היא שיקה אשה מבני משפחתה שראויות לו יותר וכפי שמובא בשו"ע יו"ד ר"מ ס"ק כ"ה שאדם' שמוחה בבנו איזו אשה לשאת אין הבן חייב לשמוע לו ומבאר הגר"א שהטעם בכיבוד אב היינו לצרכי האב להאכילו ולהשקותו וכדו' אבל אם מבקשים מבנם לטובתו שלו אין בזה חיוב כיבוד אב ואם ולפי זה כתב בשו"ת משיב דבר יו"ד סימן (ז') [מ'] שבזיווג אם ההורים טוענים שבזיון הוא להם חייב הבן לשמוע לקולם משום כיבוד אב ואם ולזה אמרה רבקה ליצחק דאף שאיז בידה לצוות לבנה איזו לקחת הרי שהדבר נוגע לה שקצתי בחיי מפני בנות חת וחייב הוא לשמוע מדין כיבוד אב ואם

(The mareh makom to the Netziv is incorrect. It is in YD 50, not 7.) 
The Netziv:

משיב דבר סי׳ נ׳

נראה דהא דאי' ביו"ד (סי' ר"מ סכ"ה) וכן אם האב מוחה בבן לישא איזה אשה שיחפוץ בה, א"צ הבן לשמוע
אל האב, זה אינו אלא באופן שאין באשה שחפץ בה בזיון וצער לאב אבל ביש בזיון אסור לישאנה:

והנה נאמר ע"ז הדין שאר טעמים במהרי"ק (שורש קס"ו א') דכבוד אב אינו אלא במה שנוגע לו להאכילו
וכדומה, אבל במה שאינו נוגע לו אין חיוב, וזה הטעם הביא בביאור הגר"א ז"ל בשם חי' רמב"ן ורשב"א
יבמות פ"א שאין עיקר מצות כ"א אלא במה שיש לו הנאה כו', ולפי זה הטעם אם היה נוגע נשיאת אשה זו
להנאתו היה מחויב לישאנה ולא אחרת, וכש"כ שאסור לישא אשה שהיא בזיון אב דגרע טובא דקאי בארור
מקלה אביו ואמו, ואפילו מחילת אב דקיי"ל דאב יכול למחול ע"כ, מכ"מ על בזיונו א"א למחול כמש"כ
השאלתות דר"א (סי' ס') והכי פשיט בשו"ת הריב"ש והובא בבד"ה יו"ד (סי' של"ד), 

עוד נאמר טעם ע"ז הדין
במהרי"ק שם משום דמצוה לישא אשה שנושאת חן בעיניו, וא"כ יש בדבר נדנוד עבירה למחות על הבן שלא
ישאנה, ובזה אין מצות כ"א, ובאמת כ"כ התוס' בכורות (דף כ"ט א') דהא דאי' דמותר לילך לבית הפרס לישא
אשה אפילו באפשר לישא גם בל"ז, אלא מכ"מ רוצה באשה זו, ונחשב למצוה והיינו כמו ללמוד תורה אמרינן
אף ע"ג שאפשר ללמוד במק"א משום שלא מכל אדם זוכה ללמוד, וה"ה לא מכל אשה אדם זוכה להבנות:
איברא כ"ז דוחה מצות כ"א מהא דאי' ביבמות (ו') איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה', כלכם

חייבים בכבודי, וכ"ז אינו אלא מ"ע דמורא וכבוד אבל בזיון דקאי בארור לא מצינו:

Chazon Ish EH p 287 agrees with the Netziv. He distinguishes between a father that is upset that the child did what he wanted and not what the father wants, where the father is obligated to stay out of it and the son has no mitzvas kibud, and a father that is upset that such a girl would come into his family and his son's family. Precisely what the Netziv says.
I've seen melaktim that think the Chazon Ish contradicts the Netziv. This is because there is no longer any high financial or scholarly threshold to be crossed before one prints a sefer.

שם תוד"ה רב יהודה לפי שזהו גוף הכיבוד כו' ואע"ג דאמרינן בסמוך כו' מבואר מדבריהם שאין הבן חייב לעשות רצון אביו במה שאין לאב שום תועלת וכ"כ הרמב"ן והרשב"א יבמות ו' והביאם הגר"א סי' ר"מ ס"ק ל"ו 
ומיהו קשה דהא כתבו תו' ל"א ב' ד"ה ר"ט בשם ירושלמי דרצונה זהו כיבוד ואם האב רוצה בתקנת בנו ומצטער כשנושא אשה שאינה לרצון האב למה יהא רשאי לצערו ואינו בכלל מורא ולמה דבר זה קל מסותר דבריו בהכרעת הדעת בלבד
והגר"א ז"ל סיים דברשב"א משמע דדוקא לענין דחית לאו לא חשיב עשה של תורה ואפשר דכונת רשב"א דמ"מ הוא חיוב דאורייתא שהרי רצון התורה בכיבוד אב ומוראו אלא שעיקר העשה הוא בכיבוד של מאכילו ומשקהו וכעין שכתבו תו' שבועות כ"ב ב' ד"ה אהיתירא בחצי שיעור
ומיהו דברי התו' ורשב"א הוא בדבר שאין לאב רצון כלל במעשה שמצוהו אבל בדבר שחפץ באמת כמו נידון מהרי"ק לא שמענו שיהא רשאי לצערו ועיקר טעמו של מהרי"ק שהאב צריך לבטל רצונו מפני רצון בנו בכה"ג ואין הבן חייב בכיבוד זה כמו שאינו חייב ליתן מתנות לאביו מפני שהאב חומד חפציו ואפי' למ"ד משל בן אינו חייב בזה כמו שאינו חייב בהעדפה ועוד שמצוה באשה שהוא חפץ וכמו שהאריך מהרי"ק לים למירמי אימתא כו' 

From Yalkut Yosef, the psakim of Rav Ovadiah Yosef written by his son R Yitzchak. He also says like the Netziv, and makes the same connection to Rivka's words as R Sternbuch.

יז  אם הבן רוצה לישא אשה שאינה צנועה, וממשפחה פחותה, ויש לאביו צער ועגמת נפש מנישואיו שיהיו עם הנערה ההיא, ומצוה האב על בנו לבל ישאנה, חייב לשמוע בקולו. כי בנישואיו עמה גורם להוריו צער ובזיון, ונאמר ארור מקלה אביו ואמו. וכן מצינו בתורה שציוה יצחק אבינו את יעקב אבינו שלא יקח אשה מבנות כנען מפני שהיו רעים וחטאים עם מדות מושחתות, ולכן אמרה רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת, , וישמע יעקב אל אביו ואל אמו. אבל אם היא אשה כשרה וצנועה כשאר בנות ישראל הכשרות, אפילו אם ציוהו אביו
בפירוש לבל ישאנה, אינו חייב לשמוע לאביו. ואפילו אם נפטר אביו לבית עולמו אחר שציוהו על זה, אין לחוש בזה משום מצוה לקיים דברי המת, אלא ישא אשה כשרה כראות עיניו.

יח מי שהוריו ציוו אותו שלא לישא אשה פלונית רק מפני שהיא מעדה מסויימת, אין לו לשמוע להם, אחר שנתברר לבן שהיא יראת שמים ובעלת מדות. וכן אב שציוה את בתו שלא תשא איש פלוני מפני שאינו ממשפחה מכובדת, וכדומה, אינה חייבת לשמוע בקולו, שאין בזה מצות כיבוד אב ואם. וכן אם האשה בעלת מדות טובות ויראת ה', אבל אינה מוצאת חן בעיני אביו או אמו, או שאביו טוען שאינה הגונה לבנו, ולדעת הבן אשה זו הגונה לו, אין לו לשמוע בקולם שלא לשאתה. אך יעשה זאת במתינות ובעצת חכם.

The Tzitz Eliezer and Shevet HaLevi pasken not like the Netziv, the Chazon Ish, and Rav Ovdiah Yosef.  They say that the "arur makleh" only applies where that was the child's motivation. If the child makes a personal choice for his own needs, and the parents are distressed by the child's choice, this is not included in Makleh, and the Maharik's rule will still apply.  

 ציץ אליעזר חלק סו סי' לד אות ג' 

שבט הלוי חלק ב' סי' יז אות יא

This post deals exclusively with the Halacha. Outside of Halacha, there are two matters of common sense.

It is hard to believe that a decision so personal and so important to one's future as who to marry could be in the power of anyone but the person himself. Who has any right to interfere?
On the other hand, that is obviously not the case with girls under 12. Perhaps having brought someone into the world gives the parents rights equal to the child's. And again, we live in a Democracy and in a time when personal rights are paramount. In the ancient world, the king had the right of life or death over his subjects, to say nothing of the right to decide who each would marry. In fact, he himself was required to marry the person that would benefit his family and his kingdom. He could not simply marry his inamorata. To some extent, a family was a small kingdom, and the paterfamilias its king.

Second, obviously young people have no idea of what they're doing or what matters or what they're getting themselves into. If they don't listen to their parents, they're probably making a big mistake. There are exceptions, of course, where the child has more seichel and less gaiva than the parents, but generally, even without the Netziv, it makes sense to pay serious attention to them. Where you are having trouble doing that, consult with a wise and experienced person before making a decision.

Thursday, November 8, 2018

Toldos. Chinuch Before It's Too Late, and Forever Holding Eisav's Heel

These are from an old Journal of mine. Parts are well known, but there are things here that you won't find elsewhere.

25:25.  Admoni.  Rav Hirsch's daring criticism.

Chanoch lana’ar al pi darko.  The description ‘admoni’ is also used by Dovid Hamelech in I Shmuel 16:12, where Shmuel, right before Hashem told him to anoint Dovid, described him as “admoni im yefei einayim vetov ro’i.”  The Malbim there explains that Eisov and Dovid shared certain character traits of passion and violence, but Eisov followed the natural course of his personality, while Dovid sublimated his character traits to serve the Ribono shel Olam, he redirected his inclination towards battle inwards, and he became a tzadik gamur and a brave soldier of Hashem.

Expanding on this, Rav Shimshon Refael Hirsch in this parsha, on 25:27, says a wonderful thing.  The possuk says that “vayigdelu haneorim, vehinei Eisov...veYakov...”  Rashi says that while they were little, what they were wasn’t evident from their behavior, and nobody checked into them to see what they were, but as soon as they turned 13, one went to bais medrash, and one went to avoda zoro.  Rav Hirsch says that while the message and goal of a Torah life is relatively simple, the way it is transmitted has infinite variations.  The method of teaching for a child with a scholarly bent, if used for a ‘vildeh chaya’, is a recipe for disaster.  The Torah is criticizing how Yitzchok and Rivka raised their children.  They didn’t analyze their personalities sufficiently to discern what method of teaching would be best for each, and so Eisov just learned enough to enable him to duplicitously exploit a facade of  righteousness, while Yakov became a tzadik.  Dovid Hamelech’s parents did not make this mistake, and provided chinuch which encouraged Dovid to tame his ‘admimus’ and use it in the service of Hashem.

The fact that Eisav was attracted to avodah zara before he was born really doesn’t contradict this vort: as we know, some people are just aggressive and lebedik, and when faced with avoda zara, they are attracted to it without any motive, just because it’s wild and crazy.  They can end up either joining it or destroying it, but they can’t just ignore it.  And in any case, the point is that the education that is right for one child is not necessarily right for another.  The chinuch of a Yaakov for an Eisav is recipe for disaster.

This, I believe, is why Hashem made them twins.  The same stories and mussar haskeil could have occurred if they were born one after the other, as were Yitzchok and Yishmoeil.  The Ribono shel Olam did it this way to show that they were twins, they were born and raised together, they experienced identical circumstances, and they turned out vastly different. Again, the lesson is that each child needs very careful evaluation and constant scrutiny. Young people change, and you can not rely on any apparent trajectory.

R' Michoel Raitzik visited my Father zeicher tzadik livracha on September 9, 2006 and told me that the Pnei Yehoshua in Kiddushin 82b asks about the stirah between Rebbi Nehoro’i’s Meini’ach ani kol umnus... and the gemora that says that a father has to teach his child a craft.  He says that it depends on the child.  If your child is not ro’ui to sit and learn, then you are chayov to teach him a craft.  Reb Michel said that he asked Rav Hutner for reshus to go to college, and Rav Hutner told him absolutely not.  He asked, but you let so-and-so go!  Rav Hutner told him, first of all, it’s not your business what I tell other bochurim.  Second of all, the difference is that that boy cannot sit and learn three sedorim, and if he had to sit in Beis Medrash all three sedorim, he wouldn’t learn in any of them, so he has to do something else so that he can at least learn two sedorim.  You, on the other hand, can learn all three sedorim, and you can’t go to college.

Here is the Pnei Yehoshua.
 ר' נהוראי אומר מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה כו׳ 
לכאורה נראה דר' נהוראי לית ליה הא דאמרינן לעיל בפ"ק נדף כ"ט ע"א דחייב אדם ללמד בנו אומנות ואמרינן נמי בפרקי אבות (פרק ב' משנה ב') כל תורה שאין עמה מלאכה ודרך ארץ סופה בטילה
אלא דלמאי דפרישית בסמוך אתי שפיר דלא פליג דודאי מידת כל אדם ללמוד תורה ודרך ארץ דאין כל אדם זוכה לכך שיהא מלאכתו נעשית ע"י אחרים וא"כ ח"ו אפשר שיבא לידי לסטיות או לידי בזיון התורה אמנם ר' נהוראי כלפי עצמו אמר כן לפי שראה שבנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו בענין שיהא ת"ח גמור וצדיק גמור שמלאכתו יהא נעשית ע"י אחרים ומש"ה אמר דמניח כל אומניות שבעולם ואינו מלמדו אלא תורה ואין לו לחוש לפרנסתו בתורה עם דרך ארץ כיון שמלאכתו יהא נעשית ע"י אחרים דגם במעלליו יתנכר נער גם כי יזקין לא יסור ממנה 
ומסיק ואזיל שהתורה משמרתו מכל רע בענין שאין לו לחוש שע"י יסורין שיבואו עליו יצטרך לבטל מתורה שהרי התורה מצילתו מכל רע ואף מיסורין כדאיתא בברכות (ה׳ ע"א) ועוד דאף אם אפשר שע"י זקנה ויסורין של אהבה יבטל מתלמוד תורה אעפ"כ יאכל מפירות התורה שלמד בילדותו כמו שפרש"י 

והשתא נמי אתי שפיר הא דמייתי מהא דכתיב באברהם בזקנותו וה' ברך את אברהם בכל וקשיא לי דלפרש"י לא מייתי מידי דודאי אברהם בזקנותו למד תורה ואדרבה מהאי קרא ילפינן דאברהם זקן ויושב בישיבה היה אבל למאי דפרישית אתי שפיר דשפיר מייתי מיהא ראייה דבת"ח וצדיק גמור מלאכתו נעשית ע"י אחרים כדמצינו באברהם דכתיב וה' ברך אותו בכל ודרשינן מיניה שהטעימו הקב"ה מעין עולם הבא ויתכן יותר למאי דפרישית לעיל דהרעותי מעשי וקפחתי פרנסתי נגד חטא אדם הראשון קאי עד שבא אברהם ותיקן וצירף עד שכרת לו הקב"ה ברית והטעימו מעין עולם הבא כמו שהיה קודם חטא אדם הראשון וכן יהיה לעתיד שעתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות וכלי מילת יהי רצון שיהיה במהרה בימינו אמן וכן יהי רצון 


25:26.  Ochezes ba’akeiv Eisov.  Rav Kook in the Ein Ayoh says that the name ‘Yaakov’ refers to Klal Yisroel’s task of holding back the natural inclination of mankind to give free rein to their yeitzer hora.  We brought the notions of mercy and pity on the weak and chesed to the world, and thereby held them back from the evil they would otherwise do.  There are times, though, that our duty is to confront and fight the exponents of evil who deny the validity of our moral teachings.  That is why we are also called Yisroel, the one who wages war.  Yaakov and Yisrael. Teaching by example and  persuasion, and fighting barbaric immorality.

Friday, November 2, 2018

Chayei Sara. Another Example of Teleology.

In a recent post I wrote:

Sara did not die before her time. Sarah's years were over and her time had come. The Satan just used the Akeida as the instrument of bringing about that death (borrowing Reb Yaakov Kamenetzky's words as brought in the Tallelei Oros page 248. Reb Yaakov adds that this is why the passuk begins with Chayei Sarah..127, and ends with the words sh'nei chayei Sara - this was the number of years she was allotted. When she was born, she was given 127 years. Those years had run out. This is also brought in the Kol Rom as something Reb Yaakov said to Reb Moshe when he came to be menachem aveil at his Shiva on his sister, Rebbitzen Small. I also just saw it in the Emes L'Yaakov, where he proves this because later it says that when Yitzchak turned 123, he realized that he had to get moving on a shidduch for Yaakov, because a man needs to worry when he reaches a parent's age of death, and his mother had died at 127. If her death was the result of some malicious act of the Satan, that number would be irrelevant to the length of his life. The fact that he viewed his mother's 127 years as possibly foreshadowing his own lifespan proves that her death at that age was because she had reached her predestined lifespan.)

The Lutzker Rov says exactly the same in the Oznayim LaTorah.

On the other hand, Chazal say the opposite! We are told that Sara was supposed to live to 175, but 48 years were taken away from her because she asked Hashem judge the complaint she had against Avraham for being close to Hagar. A person who demands Hashem's justice against another is examined with Middas Hadin, and as a result, Sara lost those 48 years. So could Reb Yaakov and The Lutzker Rov (and Reb Moshe, and yibadeil l'chaim, Rav Chaim Kanievsky,) say that she had run out of the time that had been allotted her when she was born?  

The answer is that Sara was allotted 175 years. There was also a reality that she would live 127 years. To resolve the contradiction, from the moment she was born there was a gzeira that she would do something that would cause her to lose 48 years. When she called for Hashem's justice against Avraham, that slip, that small error, was mobilized to bring about the necessary result of losing 48 years.  I don't know why that is. Maybe someone else needed 48 years from a Sarah, like David Hamelech needed 70 years from the Yetzir Kapo shel HKBH. Maybe there is an ongoing tension between the Briyah with Din and with Rachamim. But there's no point in speculating about the why. What matters is being aware of the yesod.

This foundational idea appears in many garbs, some of which we have discussed in other places. However it appears, this is the basic thought:  (First, please note that this does overlap to some extent the issue of Yedia Ubechira, but it is much more broad.) 
History is predestined.
Mankind has free choice.
The Ribono shel Olam wants world events, public and private, to be the consequence of the choices we make. 
For that purpose, we are either shepherded towards behaving in a certain manner, or our behavior is construed in a manner, that will provide the necessary impetus toward a specific predestined end. 
Thus, the historical imperative brings about its cause. 

We are used to thinking that the cause brings about the effect. In the ruchniyusdikkeh world, it is actually the effect that brings about the cause.

Theologians have used the term "Teleology," from Telos, end or results, and logy, meaning doctrine. They use it to rationalize evolution, saying that mankind is the purpose of creation, and the eons of seemingly random geological and biological evolution that brought about the existence of man was actually divinely directed towards that goal.   I don't believe that is true.  I think Hashem created Adam HaRishon from the earth on Rosh Hashannah. I only bring it because it is a simple application of the idea that is similar to what we're talking about here, similar enough that I can borrow the term.

After posting this, I was graced with three excellent marei mekomos from two wonderful readers, R Micha Berger who showed me the Meshech Chochma, Dr Nachum Stone who showed me the Beis Haleivi, and Reb Menachem Shafran who showed me the Ben Yehoyada/Yetiv Lev, where this idea is stated very clearly. This post has been updated to incorporate them.  

Bottom line: this yesod has been stated by Rav Schwab, Reb Yaakov, the Lutzker Rov, the Meshech Chochma, and the Beis Haleivi. I think it is explicit in the Tanchuma I bring below as well. There are minor variations on the theme, but they all agree about the yesod.

Here are the posts where we discussed this in the past - separately, before I realized they are all based on the same idea - with updates.   

In the post "The Avos Fulfilled All the Mitzvos, and Lot's Matza"

But even given that Mitzvos all have a "ta'am," I always quote Rav Schwab's aphorism about Ta'amei HaMitzvos: המצווה סיבה לטעם, לא הטעם סיבה להמצווה
The Mitzvah caused the events we call "the reasons for the mitzvah" to occur, not the other way around. Because we needed a rationale for Matzah, Matzah played a part in the shibud and geula of Mitzrayim. If there weren't a Mitzrayim, something else would have happened that lent meaning to the Mitzvah of Matzah.
and thank you, Dr. Nachum J Stone, for showing me the Beis Haleivi in Parshas Bo. He says this yesod very, very, clearly.

ועל דבריו אלו באה התשובה ואף אתה הקהה את שניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים ויש כדברים אלו תשובה וסתירה גדולה לכל דברי האפיקורסות שלו והוא דאע"ג דטעם זה אמת הפסח שעשו ישראל במצרים בשעת מעשה היתה הוראה לביטול ע"ז שלהם מ"מ עוד חידש להרשע חידוש דברים שלא ידע מהם והוא דגם בהמצות שאנו יודעין בהם הטעם וכמו במצה שאמרו בה טעם על שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שגאלם וכן מרור שבא לזכר שמררו המצריים חייהם ופסח על שפסח על בתי אבותינו מ"מ בודאי ראין זה עיקר יסודה של המצוה ולא מטעם זה נתחדשה המצוה והטעם אינו רק דבשביל זה מוטל עלינו החוב לקיים ולעשות מצוה זו ולא נהיה כפויי טובה  וכן דקדקו רבותינו ואמרו מצה זו שאנו אוכלין כו' על שום שלא הספיק בצקם כו' דהוא רק טעם דמש"ה אנחנו מקיימים מצוה זו 
אבל עיקר יסודה של המצוה למה כך היא המצוה איננו בשביל זה מה שהיה במצרים דהרי התורה קדמה לעולם וגם קודם העולם היתה התורה והיה כתיב בה מצות מצה וגם אברהם אבינו וכל האבות קיימו התורה כולה עד שלא ניתנה וא"כ הוא בליל ט"ו בניסן אכל אברהם מצה ומרור אע"ג דאז היה קודם גלות מצרים 
ועל כרחך מצות אלו לא נצמחו מגאולת מצרים רק הוא להיפוך דמזכות מצות פסח ומצה ומרור שיש בלילה הזאת נצמחה גאולתן ממצרים בלילה זו 
וזהו דמשיב להרשע על חקירותיו והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לא אמר לו בעבור שיצאתי ממצרים אני עושה המצוה רק להיפוך בעבור מצות אלו נתחדש לנו יצ"מ
וזהו בכלל בכל טעמי המצות דלא בשביל הטעם נעשה המצוה רק להיפוך דבעבור המצוה בא הטעם 

וכמו דראינו דבזכות פסח ומצה ומרור שיש בלילה זו זכו להגאל ושלא הספיק בצקם להחמיץ וכן זכינו לבטל ע"ז של המצריים בפומבי לעין כל ולא יחרץ כלב לשונו וכן הוא בכל המצות 

ובזה נסתרו כל חקירותיו של הרשע דאין לו מקום לערער לומר דבהבטל הטעם בטל המצוה חלילה ונמצא דהמצוה בעצמה בעצם יסודה היא חוקה לא נודע לנו עיקר טעמה והיא קיימת לעולמים בלא הפסק 

Briefly, the idea is that Moshe Rabbeinu was the one that should have led Klal Yisrael into Eretz Yisrael. For some reason, this could not actually happen. The effectuation of what needed to happen began all the way back in Mitzrayim and culminated by Meriva. But all of those events and decisions and choices were merely the means of ensuring a basis for not having Moshe enter Eretz Yisrael. He never had a chance.

Rashi in Vezos Haberacha (Devarim 33:8) says the following:
 וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה.
Translation:   And of Levi he said: "Your Tummim and Urim belong to Your pious man, whom You tested (teriveihu) at Massah and whom You tried at the waters of Merivah.                 Rashi:
תריבהו וגו': כתרגומו. דבר אחר תריבהו על מי מריבה נסתקפת לו לבוא בעלילה, אם משה אמר (במדבר כ, י) שמעו נא המורים, אהרן ומרים מה עשו:
Translation:  and whom You tried…: As the Targum renders it.  Another explanation: “Teriveihu” — You brought about a pretext against him [Levi], for even if Moses [was punished with death and not permitted to enter the Land of Israel because he] said to Israel, “Listen now, you rebels!” (see Bamidbar 20:10), but [how do we understand why] Aaron and Miriam [were also punished with death and were not permitted to enter the Land of Israel] — what did they do [to deserve this]?- [Sifrei 33:8]
What does the Sifrei mean? What does עלילה mean?  In what sense was it a "pretext?"
It appears that for Moshe Rabbeinu, his inability to enter Eretz Yisrael was a foregone conclusion that was waiting for a cause.
Chazal discuss this in several places, but I have to warn you that their explanation leaves us with as many questions as we came with.  At the end of this discussion, I bring a safer alternative from the Maharitz Chayos.
For clarity, I'm labeling each source, starting with the Tanchuma.

The Tanchuma in Parshas Vayeishev (4), that says that Moshe Rabbeinu had absolutely no chance of entering Eretz Yisrael.  If he hadn't struck the rock, he would have done something else.  If he lived a perfect life and was absolutely blameless, perhaps someone he was responsible for would have done something wrong.  The point is that the reality of his not entering Eretz Yisrael was determined  long before he struck the rock at Meriva.   

The Tanchuma says that certain human choices and/or the consequences of those choices are preordained.  Hashem ensures that they come to pass through subtle manipulation.  There is no suppression of free will, and Hashem does not force people to act in certain ways.  Instead, Hashem puts people in positions where the likely result will be behavior that will move history in the desired direction, or that Hashem chooses a Middah (Din or Rachamim) that generates the intended consequences from a human action.  The story of Mankind is teleological; certain events must ultimately occur, and seemingly unrelated or random events will inevitably lead to those ends.    Here is the Tanchuma.
ויוסף הורד מצרימה, 

זש"ה לכו חזו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם תהלים כה

א"ר יהושע בן קרחה אף הנוראות שאתה מביא עלינו בעלילה את מביאן

בא וראה כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם מיום הראשון ברא מלאך המות מנין א"ר ברכיה משום שנאמר וחושך על פני תהום (בראשית א) זה מלאך המות המחשיך פניהם של בריות, ואדם נברא בששי ועלילה נתלה בו שהוא הביא את המיתה לעולם שנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות, 

מלה"ד למי שמבקש לגרש את אשתו כשבקש לילך לביתו כתב גט נכנס לביתו והגט בידו מבקש עלילה ליתנו לה, אמר לה מזגו לי את הכוס שאשתה, מזגה לו, כיון שנטל הכוס מידה אמר לה הרי זה גיטך, אמרה לו מה פשעי, אמר לה צאי מביתי שמזגת לי כוס פשור, אמרה לו כבר היית יודע שאני עתידה למזוג לך כוס פשור שכתבת הגט והביאתו בידך, אף כך אמר אדם לפני הקב"ה רבש"ע עד שלא בראת עולמך קודם שני אלפים שנה היתה תורה אצלך אמון שכך כתיב (משלי ח) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום ב' אלפים שנה וכתיב בה (במדבר יט) זאת התורה אדם כי ימות באהל אלולי שהתקנת 

מות לבריות היית כותב בה כך אלא באת לתלות בי את העלילה הוי נורא עלילה על בני אדם, 

וכן אתה מוצא שא"ל הקדוש ברוך הוא למשה (דברים א) אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה וגו', איש זה משה דכתיב (במדבר יב) והאיש משה ענו. האיש המסויים באנשים, וכן אתה אומר (שמואל א יז) והאיש בימי שאול זקן בא באנשים, וכן הוא אומר (שמות ו) עתה תראה אשר אעשה לפרעה במלחמת פרעה אתה רואה ואין אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים, וכיון שאמר להם שמעו נא המורים (במדבר כ) א"ל הקב"ה לכן לא תביאו את הקהל הזה, הוי נורא עלילה

וכן הוא אומר ביוסף ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם על ידי לשון של ארגמן שעשה לו כתונת פסים נכתב עליו ד' אונאות, פסים פ' פוטיפר ס' סוחרים י' ישמעאלים מ' מדינים בשביל כתונת פסים גרם לכל השבטים לירד למצרים, וא"ר יודן היה הקדוש ברוך הוא מבקש לקיים גזירת ידוע תדע, והביא עלילה לכל דברים אלו כדי שיאהב יעקב את יוסף וישנאוהו אחיו וימכרו אותו לישמעאלים ויורידוהו למצרים וישמע יעקב שיוסף חי במצרים וירד עם השבטים וישתעבדו שם, הוי ויוסף הורד מצרימה אל תקרי הורד אלא הוריד את אביו והשבטים למצרים, א"ר תנחומא למה"ד לפרה שמבקשין ליתן עול בצוארה והיא מונעת העול מן צוארה מה עשו נטלו את בנה מאחריה ומשכו אותה לאותו מקום שמבקשין בו לחרוש והיה העגל גועה, שמעה הפרה בנה גועה הלכה שלא בטובתה בשביל בנה כך הקב"ה היה מבקש לקיים גזירת ידוע תדע והביא עלילה לכל אלו 

הדברים וירדו למצרים ופרעו את השטר לכך נאמר ויוסף הורד מצרימה הוי נורא עלילה וגו':
Then there is the Medrash Rabba (in MR Breishis 85:1 on Breishis 38:1)

ויהי בעת ההוא: רבי שמואל בר נחמן פתח (ירמיה כט, יא): "כי אנכי ידעתי את המחשבת" שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ותעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק לקח לו אשה, והקדוש ברוך הוא היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח.
And the Bach in his Sefer on Rus, משיב נפש.

 וא״ר יוחנן ביקש (יהודה) לעבור וזימן לו הקב״ה מלאך שהוא ממונה על התאוה א״ל יהודה היכן אתה הולך מהיכן מלכים עומדים מהיכן גדולי׳ עומדים ויט אליה אל הדרך בעל כרחו שלא בטובתו   ומעין זה היתה דעת נעמי כי הלא ראתה ברוח הקודש שלא נמצא אז במשפחת יהודה צדיק וטוב שהוא גדול יוחר מבועז שממנו יצא שרש ישי אלא שהמשיך ידו מרות שעל כן לא היה מהדד אחריה ועל כן היתה היא ממצאת עצמה אליו לשכוב מרגלותיו כדרך שעשתה תמר באופן שהמלאך הממונה על התאוה יאמר אליו מהיכן מלכים עומדים כו׳ עד שבעל כרחו שלא בטובתו יבא אליה לבראות אורו של משיח

gU directs us to the parsha of involuntary manslaughter and Ir Miklat. Shemos 21:13:

 ואשר לא צדה, והאלקים אנה לידו--ושמתי לך מקום, אשר ינוס שמה.
Translation:  But one who did not stalk [him], but God brought [it] about into his hand, I will make for [him] a place to which he can flee.Rashi:
אנה לידו: זימן לידו, לשון לא תאונה אליך רעה (תהלים צא י), לא יאונה לצדיק כל און (משלי יב כא), מתאנה הוא לי (מלכים ב' ה ז), מזדמן למצוא לי עילה:
Translation:  brought [it] about into his hand: Heb. אִנָּה, made it ready for his hand, an expression similar to “No harm will be prepared (תְאוּנֶּה) for you” (Ps. 91:10); No wrong shall be prepared (יְאוּנֶּה) (Prov. 12:21); [and] “he is preparing himself (מִתְאַנֶה) against me” (II Kings 5:7), [meaning that] he is preparing himself to find a pretext against me.Next Rashi:
והאלקים אנה לידו: ולמה תצא זאת מלפניו, הוא שאמר דוד (שמואל א' כד יג) כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע, ומשל הקדמוני היא התורה, שהיא משל הקב"ה שהוא קדמונו של עולם. והיכן אמרה תורה מרשעים יצא רשע, והא-להים אנה לידו. במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם, אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד, ולא היו עדים בדבר שיעידו, זה לא נהרג וזה לא גלה, והקב"ה מזמנן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג שוגג עולה בסולם ונופל על זה שהרג במזיד והורגו, ועדים מעידים עליו ומחייבים אותו לגלות, נמצא זה שהרג בשוגג גולה, וזה שהרג במזיד נהרג:
Translation: but God brought [it] about into his hand: Now why should this go out from before Him? That is what David said, “As the proverb of the Ancient One says, ‘From the wicked comes forth wickedness’” (I Samuel 24:14). The proverb of the Ancient One is the Torah, which is the proverb of the Holy One, blessed is He, Who is the Ancient One of the world. Now where did the Torah say, “From the wicked comes forth wickedness” ? [This refers to:] “but God brought [it] about into his hand.” To what is the text referring? To two people, one who killed unintentionally and one who killed intentionally, but there were no witnesses who would testify to the matter. This one [who killed intentionally] was not executed, and that one [who killed unintentionally] was not exiled [to the refuge cities]. So the Holy One, blessed is He, brings them [both] to one inn. The one who killed intentionally sits under a ladder, and the one who killed unintentionally is ascending the ladder, and he falls on the one who had killed intentionally and kills him, and witnesses testify about him and sentence him to exile. The result is that the one who killed unintentionally is exiled, and the one who killed intentionally was killed. -[From Mechilta, Makkos 10b]

Chaim B points out something that has to be addressed.  Reb Meir Simcha in his introduction to Sefer Shemos asks, what does it mean that Hashem told Moshe Rabbeinu וגם בך יאמינו לעולם?  But Moshe was a human being, and capable of making choices, good or bad, righteous or wicked.  How could Hashem tell him that he would be forever trustworthy?  Reb Meir Simcha answers that indeed at that point, Moshe Rabbeinu's bechira was taken away.  He had reached the perfection human beings are capable of, and there was no point in his retaining his bechira.  Reb Meir Simcah's words, with some ellipses, are

ועל כרחין שהשי״ת שלל ממנו הבחירה לגמרי ונשאר מוכרח כמלאכים שמשה שמצר עצמו עמל ויגע כל כך עד שהעלה עצמו למדרגה הגבוה שבמדרגות האנושי השלימית היותר האפשרי לכן וכה שיבעל ממנו הבחירה א״כ זה עיקר תכלית הבריאה לזכך החומר עד שישיב בשרו גם לרוחני 


אבל כל ישראל שהמה לא היו ראוים למדרגה ונבואה כזו, רק כדי לקיים הדת - שלא יבוא שום מבהיל להכחיש דבר אחד על ידי אות ומופת, הוכרחו לעלות למעלה רמה כזו לשמוע קול אלקים
אח"כ, הלא שבו לבחירה, שאם לא כן אין תכלית תו בברייתם, כיון שזכייתם שסרה בהם הבחירה - והיה השכלתם בהירה בלי עירוב דמיון וגשם כלל, עד כי הוכרחו כמלאכים שמוכרחים מצד שכלם, שעל זה נאמר (שבת פח, א) "כפה עליהם הר כגיגית", שהיו מוכרחים מצד שכלם והשגתם לקבל עליהם התורה - והיה ענין מקריי, היינו שהיה רק להיות מאמינים בנבואת משה לא מצד האותות, ויאמינו בד' לעולם. אם כן, מה שיותר מן ההכרח, הלא נאות לפניהן לשוב אל הבחירה. ובלא בחירה הלא לא היה להם שכר על קיום התורה, שעל הכרח אין שכר, כיון שלא מצד עמלם והכנתם היה סר מאתם הבחירה.
וזה שאמר: "שובו לכם לאהליכם", היינו לבחירה ולכוחות הגוף, המוקף באלפי כוחות דמיונות ההטעאה שקריות תאוות חשק וכיו"ב, וזה ה"אוהל", שהגוף הוא אוהל הנפש, שבעת מתן תורה יצאה נשמתם (שבת פח, ב), הוא שהחומר לא היה חוצץ מאומה. "ואתה פה עמוד עמדי", שזהו אצלו בטלה כל כוחות הגוף וחומריותו, והשגתו צלולה ובהירה, ונעדר בחירתו ונשאר משכיל מעוצם השגתו מוכרח להשלימות היותר נעלה.
So how does Reb Meir Simcha understand the episode of Mei Meriva?  According to Reb Meir Simcha, then, we have to say that whatever decision Moshe Rabbeinu made at Meriva, it was a fulfillment of Hashem's will.  If so, the idea of the Tanchuma and Sifrei, as applied to Moshe Rabbeinu at Meriva, is certainly true.
But, as I point out in the comments, this makes it hard to read the criticism in the passuk, לא האמנתם בי להקדישני .  Rabbi Kupperman in his notes to his edition of the Meshech Chochma asks this question, and he says that Moshe Rabbeinu was not entirely bereft of bechira; he was like a Malach, and even a Malach has some degree of Bechira, and can be punished for failure, as he cites from the Medrash Rabba on Bereishis 19:13, where the Malachim said  כי משחיתים אנחנו את המקום הזה, and they were punished either for revealing a secret or for saying "we," not "Hashem."  The Medrash there says that their punishment was they were Nidcheh from their Mechitza-

מלאכי השרת ע"י שגילו מסטורין של הקדוש ברוך הוא, נדחו ממחיצתן מאה ושלושים ושמונה שנה. 
אמר רבי חמא בר חנינא: על שנתגאו ואמרו כי משחיתים אנחנו את המקום הזה 
This is supported by a similar discussion in the Ramban (Devarim 30:6), who says that being without Bechira is the state of Adam before the sin.  And, of course, Adam Harishon did sin.
 "ומל ה' אלהיך את לבבך - זהו שאמרו (שבת קד א) הבא לטהר מסייעין אותו, מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך והוא יעזור אותך. ונראה מן הכתובים ענין זה שאומר, כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע. אבל לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל. והיא המילה הנזכרת כאן. כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה. וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והפכו, כמו שפירשתי בסדר בראשית ב:ט:
So whatever it was that Moshe Rabbeinu decided, it was good and righteous.  As far as human perception, as far as משפט, what Moshe Rabbeinu did was kulo tov ve'yashar.  By the standards of pure middas hadin, by the standards of חוקת התורה, even a good and righteous decision may not be adequate.  
Or you could answer that his not having Bechira was limited to certain parameters, namely, where the wrong choice could affect his reliability vis a vis יאמינו לעולם, Klal Yisrael's trust in Moshe Rabbeinu.  


This is absolutely unrelated to the concept of ידיעה ובחירה, Hashem's knowledge of future events, as the Rishonim explain regarding the actions of the Egyptians, (except, perhaps, that the Raavad's assessment there might apply to this discussion- אני אומר שהם דברי נערות.)  The Tanchuma is saying that Hashem takes an active role as events progress; Hashem decides what needs to happen, and He ensures that it does happen, either by indirectly manipulating human behavior until the desired act occurs, or by applying Middas HaDin where Middas HaRachamim might otherwise have applied or vice versa.

See Divrei Dovid in Shemos 4:13, who says that Moshe Rabbeinu already knew in Mitzrayim that he most likely would not be allowed to enter Eretz Yisrael.  See also Netziv here in 33:8.
Dr. Stone reminds us of the Gemara in Sanhedrin (111a) that says that Moshe's fate was sealed all the way back in Mitzrayim, when he said mei'az basi el Pharaoh heira la'am hazeh.

תניא אמר ר' אלעזר ברבי יוסי פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים מצאתי זקן אחד ואמר לי בא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך מהם טבעו בים מהם הרגו בחרב מהם מעכו בבנין ועל דבר זה נענש משה רבינו שנא' ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך אמרתי לאברהם קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בד' מאות שקל כסף ולא הרהר על מדותי אמרתי ליצחק גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך בקשו עבדיו מים לשתות ולא מצאו עד שעשו מריבה שנאמר ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים ולא הרהר אחר מדותי אמרתי ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ביקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה ולא הרהר אחר מדותי ולא אמרו לי מה שמך ואתה אמרת לי מה שמך בתחלה ועכשיו אתה אומר לי והצל לא הצלת את עמך עתה תראה (את) אשר אעשה לפרעה במלחמת פרעה אתה רואה ואי אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים 

In the comments you will see a fascinating coincidence - that Rav Micha Berger posted a shiur this week on precisely the same topic, and even with almost the same title, but focused on another chapter in this week's parsha. He brings Reb Meir Simcha here, and it is crystal clear that Reb Meir Simcha is teaching exactly this lesson, albeit with a slightly different kneitch. Reb Meir Simcha says that Hashem put a thought into Eliezer's mind, while I like to think that the mechanism relies on total free will.  It doesn't matter. I'm not interested in making a stand on something only the Ribono shel Olam can know.

Here is Rav Micha's comment:
Funny, my Meshekh Chokhmah shiur on Facebook this week was about Rav Meir Simchah haKohein's portrayal of the finding of Rivqa seeming to focus on Eliezer trying to make sure teleology dominates. (Including his reversal of causality in his comment at 24:15 -- because teleology's explanations start at the goal and work backwards.
Shiur: Meshekh Chokhmah discussed (3 comments):

and here is the bombshell paragraph from Reb Meir Simcha that Reb Micha brings in the above citations:

משך חכמה, חיי שרה 24:15

ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת. לפי דרכי הלשון הו"ל למיכתב ויהי טרם כלה הוא לדבר אך הענין. דלפי הנראה הבקשה של אליעזר הוא הסיבה ומה שרבקה יצאת וכדה על שכמה הוא המסובב. אולם האמת לא כן כי השם רצה להראות שרבקה בת זוגו של יצחק שם הדברים בפי אליעזר שיעשה נסיון בהשקיית מים וידע מזה שרבקה בת זוגו וא"כ יציאת רבקה הוא הסיבה והמסובב הוא שידבר זה אליעזר בזה שאמר ויהי מה הוא שהיה שהוא טרם כלה לדבר היינו שדבורו היה מהשם ודו"ק בזה.

And thank you to Reb Menachem Shafran for pointing out something from the Ben Yehoyada that is also based on this idea, that our choices, although autonomous and entirely brought about by our pursuit of personal goals, are the tip of the iceberg, most of which, hidden from our eyes below the surface, is the machination of Hashem's will in the world. This happens to echo something my Rosh Yeshiva told me on a train in 1976.  The Ben Yehoyada is in Brachos 3a, discussing something he saw in the Yetiv Leiv.

ברכות ג׳ ע״א
פעם אחת הייתי מהלך בדרך י"ל למה האריך לומר הייתי מהלך בדרך ודי לומר פעם אחת נכנסתי לחורבה ונ"ל בס"ד ע"פ מ' הרב ייטב לב בביאור תפלת כה"ג ואל יכנסו תפלת עוברי דרכים לענין הגשם שיש שתי בחינות הא׳ נקרא עוברי דרכים שכל מטרת לבו רק לבוא ולהגיע למחוז חפצו ובדרך הוא רץ עדי יגיע למקומו והב׳ נקרא הולכי דרכים והיינו שיודיע שבכל מקום אשר תדרוך כף רגלו הלאה ה׳ מכין מצעדיו למען יתקן שם איזה ניצוץ קדוש השייך לנשמתו וזה עיקר מהלכו רק ששם לו השי"ת סיבה למחוז חפצו למען יסע דרך הילוכו בכל המקומות עדי יגיע שמה ולזה אמר מה' מצעדי גבר כוננו אך האדם דרכו יחפץ לצורך חפצו ועל הבחינה הזאת שנקראים הולכי דרכים לא התפלל כה"ג ולכן רחב"ד שהיה מבחינה זו שהם הולכיי דרכים פסק הגשם בעבורו ולז"א אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה׳ ע"כ ע'ש  ועל הבחינה הזאת שנקראים הולכי דרכים, לא התפלל כהן גדול, ולכן רבי חנינא בן דוסא, שהיה מבחינה זו, שהם הולכי דרכים, פסק הגשם בעבורו, ולזה אמר [תהלים קי"ט א'] אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. עד כאן עיין שם: 

נמצא מדת הצדיקים, אפילו כשיוצאים לדרך בשביל עסק גשמי, הם מאמינים כי עסק זה היה סיבה מאת ה', כדי שילכו בדרך זה, וילקטו משם ניצוצי קדושה, ולכן אלו נקראים הולכי דרכים, אבל אותם שאין להם אמונה זו, הם נקראים עוברי דרכים, ולכן רבי יוסי, מאחר שהי' מסוג הולכי דרכים, נמצאת הליכתו בדרך חשובה לדבר מצוה, ועל כן לא חש לניזקין המזדמנין להיות מן החורבה, הן מצד מזיקין, הן מצד מפולת, וזה שאמר פעם אחת הייתי מהלך בדרך, מהלך דייקא, כלומר לא הייתי מסוג עוברי דרכים, אלא מסוג מהלכי, שהייתי מאמין שהליכתי באותו הדרך, בשביל בירור נצוצי קדושה, שנמצא אני עוסק במצוה, ולכך נכנסתי לחורבה אחת ולא חששתי מן הנזיקין שלה, דשלוחי מצוה אינם ניזוקין: 

To sum this all up, here is a passuk in Mishlei (20:24.) We make decisions, and we act on our choices, but the results of our actions were decreed before the world was created.

מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו

Tuesday, October 30, 2018

Charidy Event for Kollel Hora'ah of America TODAY

Kollel Hora'ah of America is raising most of the year's budget today. This is a institution that does what no other kollel does in the United States - it gives on the ground training in psak and community leadership skills, including crisis management, marriage counseling, child safety, and public speaking, all taught by recognized experts.

And, they produce poskim whose gadlus batorah amazed Rabbi Heinemann in Baltimore and Harav Dovid and Harav Reuven Feinstein.

To all my dear readers and friends that responded and donated to the Kollel, thank you very, very much. May Hashem reward you ba'olam hazeh and l'olam haba.  To all my dear readers who read this in time to participate but chose not to, or put it off, I don't chalila have any tainos!  Not everyone finds it easy to put their hands into their pockets.

Vayeira. Sedom and Pilegesh b'Giv'ah

It is clear that when Shmuel Hanavi wrote Sefer Shoftim he described the events of Pilegesh b'Givah to correspond point by point to the behavior of the people of Sedom. After Binyamin was defeated, the other Shvatim prohibited intermarriage with the remaining women, just as an issur chitun was decreed on Amon and Moav.

The Ramban, for example, points out the correspondence, and finds a degree of distinction -
ודע והבן כי ענין פלגש בגבעה אף על פי שהוא נדמה לענין הזה (של סדום) איננו כמוהו לרוע, כי הרשעים ההם לא היה דעתם לכלות הרגל ממקומם, אבל היו שטופי זמה ורצונם במשכב האיש האורח, וכאשר הוציאו אליהם פילגשו נתפייסו בה
ובפרץ ההוא עוד לא היו בו כל אנשי העיר כאשר בסדום, שנאמר בו מנער ועד זקן כל העם מקצה, אבל בגבעה נאמר והנה אנשי העיר אנשי בני בליעל, מקצתם שהיו שרים ותקיפים בעיר כמו שאמר האיש ויקומו עלי בעלי הגבעה, ועל כן לא מיחו האחרים בידם

Similarly, the Malbim -
אנשי בליעל - ההבדל מחטא סדום הוא, בסדום חוקקו חוקים נשחתים מצד השכל וכאן עשו מתאותם הרעה, ולא רצו להרע לזקן שהכניסו לביתו לכן יצא אליהן בלי פחד, וכתיב "מתדפקים" עושים עצמם כדופקים ולא כבסדום שנגשו לשבר הדלת

The search for distinctions underlines the similarity.  It is hard to understand how a people described as inherently and essentially רחמנים, ביישנים, וגומלי חסדים could deteriorate to this level. Even if this event was limited to one small group, this did not take place in a vacuum.  Giva was a large and well populated area, and when Binyamin was confronted, they refused to punish the evil doers.

Binyamin was not like the other Shvatim. Chazal say that Eisav will only fall in the hands of the children of Rachel, Yosef and Binyamin. The Gemara says in many places that Binyamin was so desperate to be the host of the Shechina that the place of the main kedusha of the Mikdash is davka in his territory, Shiloh, Bayis Rishon, and Bayis Sheini.

I understand that people and groups change. Shimon and Levi were fustigated by Yaakov Avinu for their impulsive violence, and while we don't find that Shimon ever changed, Levi did come to embody the highest expression of Torah and Kedusha.  But the degree and nature of this change in Binyamin, the fall from the highest spirituality to utter debasement, from the cynosure of Klal Yisrael to its worst, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, is incomprehensible to me.  Imagine that Klal Yisrael would become Amaleikim and the Amaleikim would become like Klal Yisrael. This is beyond היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו.

The following approach is the only one that makes any sense to me.  It is based on Rav Bergman in his new Shaarei Ora, with a few changes in emphasis.

The owner of the Pilegesh was from Har Ephraim.
The avoda zara of Micha, Pesel Micha, was located in Har Ephraim.
San 103b-
תניא רבי נתן אומר מגרב לשילה ג' מילין והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה בקשו מלאכי השרת לדוחפו אמר להן הקב"ה הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים ועל דבר זה נענשו אנשי פלגש בגבעה אמר להן הקב"ה בכבודי לא מחיתם על כבודו של בשר ודם מחיתם

Then, regarding Amon and Moav,
א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן קסמא גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות מישראל שנאמר (דברים כג, ה) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים

The Maharsha there says that according to Rashi " בקשו מלאכי השרת לדוחפו means to push away Micha. But he explains it refers to the smoke from his maaracha. He explains that the two mixing columns of smoke were seen by everyone. People wondered how Hashem could allow this blasphemy to continue. They all decided that it was because of Micha's philanthropy. This is why the people didn't protest or interfere with Micha - because they said that it appears that Hashem tolerates his Avoda Zara because of his charity, so we too will leave him be.

Maharsha -
לדוחפו כו׳
 פרש"י למיכה ועוד נל"פ לדוחפו לעשן הפסל שהעשן של מערכה מתמר ועולה כמו ששנינו לא נצחה הרוח את עמוד העשן אבל עשן הפסל היה מתעקם ג' מילין והיה מתערב בעשן מערכה ובקשו מה"ש לדחוף אוחזתו עשן הפסל מעשן המערכה שלא יתערב בו
ועד"ז נענשו כו׳ ר״ל שזה הדבר שהיה פתו מצויה לעוברי דרכים הטעה את אנשי ישראל במעשה פלגש בגבעה שלא מיחו במיכה ובאו לעונש כזה שנפלו מהם מ׳ אלף שא״ל הקב״ה בכבודי כו׳

The Maharsha is saying that the בכבודי לא מחיתם was the reason hat in the first two battles between Binyamin and the others, Binyamin was victorious and forty thousand from the other Shvatim died in battle at the hand of Binyamin.

R Bergman asks, why was Binyamin not guilty of the same sin? They, too, ignored the avoda zara of Micha.  True, Klal Yisrael showed greater concern about what happened to the woman than about the biyayon of avoda zara, while Binyamin was indifferent to both. But does that make Binyamin the proper instrument to punish Klal Yisrael? They were almost equally guilty in ignoring Pesel Micha.
Certainly, their punishment was triggered by their horror and demand for justice for the crime against the Pilegesh. But the main sin of Klal Yisrael was that they ignored Pesel Micha. There had to be some reason that Binyamin was the right instrument for punishing the rest of Klal Yisrael. It has to be that whatever Klal Yisrael's sin was, Shevet Binyamin was completely clean of that sin.

She'eilas chacham chatzi teshuva. We began by describing the lofty spirituality of Shevet Binyamin, their consuming desire that the Shechina be in their cheilek.Yosef and Binyamin cried about their vision of the churban of Shilo and the Mikdash, as we saw in Breishis 45:14. Binyamin was so in obsessed with his desire for the Shechina that a strip of land came from his portion and entered into Yehuda's, upon which the mizbei'ach was built, and the Kodesh Kodoshim as well. It was this spirituality that led to their utter debasement.

Klal Yisrael tolerated Micha because they were saw that he lived undisturbed, and the smoke from his korbanos mixed with that of Shiloh. They realized, as Chazal did, that Micha's tranquility was due to his human kindness, his limitless philanthropy. They decided that all that matters in this world is bein adam l'chaveiro, Hillel's "Love thy neighbor as yourself." The mitzvos bein adam lamakom are less important, marginal. A man that dedicates himself to caring for his fellows is a great and good man, even if he brazenly and unashamedly transgresses on even the most fundamental of laws between man and God.

Shevet Binyamin knew that this was dangerously false. They knew that if a person, Jew or Gentile, casts away his obligations to his creator, he is not redeemed by his love for his fellow man. For Binyamin, the Shevet that was inebriated with their love for the Ribono shel Olam, Bein adam lamakom is the essence, and nothing else matters if that is missing.

Extremely disturbed by Klal Yisrael's false and dangerous error, Binyamin decided that they need to go in the opposite direction, to firmly state that bein adam lamakom is the most important thing. To this end, they intentionally de-emphasized the concept of bein adam l'chaveiro. Once you start on the path of not focusing on bein adam lechaveiro, you then begin to ignore it, and indifference turns to disdain.

This is why Amon and Moav are set apart - because they didn't bring us food and water, and they tried to kill us. That seems like a non-sequitor, or at least an incongruity. But it's not. Trajectories are set by little movements, and then acquire an inexorability.

This is a historical reality. As Rav Bergman says, bible proficiency became an inappropriate goal for the Orthodox because of the Christians, and dikduk because of the Maskilim. As Rabbi Nachman Bulman put it, We Orthodox can't have decorum in shul because of the Reform; we can't love Eretz Yisrael because of the anti-religious Zionists; and we can't hope for Mashiach because of the Lubavitchers. Soon there will be nothing left for Frum Jews. Rav Bergman just added studying Tanach and Dikduk.  But the fact remains that this does happen.

From this, Binyamin fell to a point where they were not horrified by the behavior that occurred in Givah, and their antipathy for the rest of Klal Yisrael meant they refused to listen to the demand for justice. In the first two battles, Binaymin was victorious, because they, at least, were initially motivated by their hatred for Avoda Zara. Ultimately, of course, they were vanquished, because the sin was in fact something that recalled the horrible behavior of Sedom.