Chicago Chesed Fund

https://www.chicagochesedfund.org/

Sunday, June 26, 2022

A Rare Meshech Chochma on Tzitzis

Rare in the sense that it is very unusual for Reb Meir Simcha to talk about physical symbolism. Also, this is a brilliant interpretation about tztizis that can enhance and inform our mitzva every single day, and considering the tremendous dissemination of Torah knowledge in our day, I am bewildered as to why this is not more widely known. As we will see, this idea relates very closely to the connection of Tzitzis and marriage.

I am going to begin with the drasha I used at a sheva brachos this past Friday night, parshas Shlach, and lead in to Reb Meir Simcha. I also have the whole piece verbatim at the end, because, obviously, his own words are precious.


I attended a wedding Monday night, and it was magnificent, baruch Hashem. The families, the chassan and kallah, the friends, each enhanced the simcha. What struck me as most remarkable was the chuppah. The picture does not do it justice. It was eeenormous. One almost expected a caveman to throw a femur into the air.


The chuppah brought to mind the Gemara in the beginning of Sukkah and Eiruvin - למעלה מכ' ימעט, that a sukkah, or korah, that is higher than twenty amos is passul. Does this mean that the Chassan and Kallah are not married? No. They are married. Even though a sukkah/korah about twenty is passul, that is not a problem by a chuppah.

One reason the Gemara gives for the psul for Sukkah is that it is lacking למען ידעו. If the schach is so high, the people inside will not be cognizant of the schach, and the Torah requires that you be aware of the schach when you fulfil the mitzvah. This, of course, it not required by a chuppah. But the truth is, even if it were a requirement in a chuppah, it would be kosher here. The Gemara says that if there is an architectural element that draws the eye upwards, it is kosher no matter how tall it is - דפנות מגיעות לסכך, or an אמלתרא. In this case, there was such an element, and that was the tallis, high above, tzitzis hanging down, flapping in the wind, the tallis of the kallah's great grandfather.

There is a strong connection between tzitzis and marriage. The Minhag among Eastern Europeans is to not wear Tallis Gadol till married. Even among Yekkes, they do not cover their heads with the tallis until they are married. What is the connection?

The Maharil says that the reason is because parsha of marriage is next to the Parsha of Tzitzis. Also, we find in Megillas Rus (3:9) the expression for marriage being  ופרשת כנפיך על אמתך-  spread your garment over your maidservant. Rashi says  וּפְָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ. כְּנַף בִּגְדְּךָ לְכַסּוֹתִי בְטַלִּיתְךָ וְהוּא לְשׁוֹן נִשּׂוּאִין. (Similarly, but inappropriate for Sheva Brachos, is the issur Eishes Av, Devarim 23:1, לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו) 

These mekoros only prove the connection. They do not explain the connection. What is the real underlying reason?

Reb Meir Simcha in the end of Shlach, 15:40 says that the world is intentionally imperfect. The RBS'O created a perfect heaven that reflects His glory, an Olam Atzilus, השמים שמים לשם, but an imperfect Earth. Hashem used the name Shakkai, and that means that He said Dai, enough, He stopped in middle. We are used to thinking that this was a limitation of expansion, of כמות,  but the truth is that it was most importantly a limitation of איכות, of spiritual and physical perfection. Hashem stopped before this world was spiritually perfected, because He wanted to give that job to mankind, to enable man to bring the world to its spiritual and physical perfection and thereby be a shutaf with Hashem in the briyas haolam - והארץ נתן לבני אדם. The passuk says אלא תולדות שמים וארץ בהבראם with the letters of behibaram an anagram for Avraham, b'Avraham, אל תיקרי בהבראם אלא באברהם, Avraham avinu was the first to partner in the perfection of the world. Our tafkid is to perfect the world. This is the symbol of tzitzis. On the daled kanfos of the beged, like the daled kanfos ha'aretz, work remains to be done. Our world is far, far, from perfect - and that is why there are tzitzis on the four corners. The tzitzis are one third braided, and mostly, two thirds, loose strings. There are loose threads all over the daled kanfos ha'aretz. Our job is to fix those loose strings, to braid them together.

The RBS'O gave us an imperfect world, but he gave us all the ingredients we need to make it perfect. This can only be done with Hashem's help, the pesil tcheiles. To take those loose strings and continue God's work, and make something of them, this is only possible when the RBS'O is in everything we do. 

And this is only possible when a man and woman gets married, and they go home and each one wants to make a perfect world for the other, more than they want for themselves, they want to make life perfect for the other, and בזמן ששלום ביניהם שכינה ביניהם. With that experience, you can put on your tallis, open the door, and go out and make the whole world a better place in ruchniyus and gashmiyus.

You have to read the whole thing, but this is the final paragraph in Reb Meir Simcha. 

ולכן העיר הבורא אותנו במצות ציצית ולהורות כי המציאות היא בגד שמשני צדדיו יש עדיין חוטין שעדיין לא נארגו ולכן צריר גדיל וענף והיינו שגם בפעולות שהאדם יעשה בבחירתו בחיים ובטוב ולהלוך בדרכי ד' גם בזה עזר ממרום תסעדהו וכמאמרם אלמלא הקב"ה עוזרו וכו' וגם בזה יהא נארג קצת מהשי"ת ומסיועו האלקי להמתעורר לבוא לטהר ואתה בן אדם הכן לבבך לבלי לכת אחרי העין והלבן ולתת רסן בעד התאוות החומריות ולדבק בהשי"ת ובכל דבר מחלקי הבריאה יעשה מצוה מקשרת אותך להשי"ת וכמאמרם בתו"כ י אין לך דבר שאין בו מצוה למקום ובזה יפיקו ברכה כל מעינות הטבע עפ"י ההשגחה האלקיח לבלי די ותצא הבריאה לשלמותה האמיתית כפי כוונת השי"ת ואתה בן אדם אם תארוג את הבריאה תעשה שותף להשי"ת במעשה בראשית וכמאמרם כל הדן דין אמת כף וזהו שאמרו סנהדרין צ"ט כל העוסק בתורה לשמה כו' כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה שנאמר לנטוע שמים וליסד ארץ כף ואולי יש לומר על הך ועשיתם אתם ועשיתם אתם שהוא כאילו עשאו לעצמו י י ויתכן שעל זה בא ההוט שבו פותל ומגדל הענף נדברי רמב"ם י שחוט אחד תכלת ובו מגדל הענף עיין בהלכות ציצית מראה תכלת שזהו מראה הקשת אשר עליו אמר ביחזקאל נ כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ד' שלדבריו מורה שהשי"ת המאציל כל הוא הרוקם הוא העושה גם בפעולת הבחירי וכמאמר הכתוב ' מד' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ כו' ובוא אחי וראה מאמרם בחגיגה היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי וגער בו הקב"ה והעמידו היינו שהניח זה להאדם הבחירי שהוא ישלים אותה והוא יעשה ויבנה פלטרין של מעלה ושל מטה ולכן בא הרמז במצות ציצית ג"כ באופן זה כשתי פקיעות של שתי ויש בזה עוד דרושים עמוקים ואכ"מ ודו"ק היטב 

********************

Another reason that the Gemara passels a twenty amah sukkah is that a Sukkah has to be a דירת עראי, an impermanent type of structure, and if it's that tall, it has to be sturdy. This obviously does not apply to a chuppah. On the contrary! A chuppah is a symbol of בנין עדי עד, and the sturdier, the better.

What makes a house sturdy? Two things. You need an excellent foundation, it has to go deep and rest on solid ground.  Whatever you have, if you don't have a foundation, you don't have a house. The foundation of a bayis ne'eman is your parents and grandparents, the world they gave you, the example they set, the casual chesed they did and the way they talked about others with sympathy and being דן לכף זכות, the schools they sent you to, their respectful relationship with a Rebbi.

But it's not enough to have a great foundation. Yellowstone National Park flooded last week, and there's a great video of a nice riverside house sliding into the river. Great walls, awesome roof, they stayed intact as they serenely floated down the Yellowstone River, for all I know they had a great foundation too. But it was undercut, and the house lost its connection to its foundation. 

A foundation is the most important element, but you have to be well tied in to the foundation.

When you have that Tallis above you, and you are tied in to a strong, deep, foundation, then you can build a Bayis Neeman b'Yisrael.

(See also this Drasha on Tzitzis and a bayis neeman.)


Here is the whole piece. 

כוונת מצות ציצית לדעתי כך דזה ידוע הבורא יתברך בחכמתו המתאחדת עמו ברא מציאות ראויה לו היא תעיד על שלמותו וחכמתו ומציאותו המחויבת והקודמת אולם העולם השפל ברא ספוגי* וזה כי הניח אותה לבעל הבחירה וכמאמר הכתוב והארץ נתן לבני אדם שהוא ישלים בריאתה ויפיק אותה לענין נשגב ינעלה וזהו בהבראם א"ת אלא באברהם ^ י ואם האדם מישר דרכו ושומר פקודת הבורא יתברך אז הטבע כלי חפץ אצל ההשגחה ותתפשט כחותיה לאין גבול וכמו שמצאנו בשני דשמעון בן שטה שהיו עושים כשני כליות כו' וכן ברבוי דעובד אדום ועושר של שלמה וכיו"ב וזה שאמרו מאי שדי שאמר לעולמו די והיינו שדי ורב הכנות הכיז ועשה והזמין לעולמו שהם יוכלו להוציא הבריאה אל שלמותה באופן הטבעי ג"כ אם ישמרו דרכי ד' לאופן נשגב ואופן יותר נעלה עד כי יצא מגדר הטבע 

(I think that's an error, and it should say ספירי, referring to the decreasing levels of the creation.)

לענין אלקי וזהו שאמר ר' עקיבא במדרש תמורה על מצות מילה מעשי הקב"ה נאים או מעשי בו"ד והשיב מעשי בו"ד כמו גלוסקה יפה יותר או חיטים ולכן גם מצות מילה רצה הקב"ה להניח לאדם שיה לו במה להתגדר גם בגופו ולכן ברא מותרות בבריאה והאדם יבוא וימול בשר ערלתו ובזה יחתום להיות עבד לד' ולכן מצאנו בירושלמי ובמד"ר ן על הא דדריש ר' לוי נימול אברהם בדק ומצא עצמו נימול שצעק עליו ככרוכיא ר' זעירא כזבנא שקרנא מפני כי כל ענין מצות מילה הוא מה שכוון הבורא יתברך שהניח מותרות בבריאה כדי לזכות האדם שיזדכך נפשו בקיום מצותה ויהא מקיים בזה חפץ ורצון הבורא יתברך א"כ מה אתה אומר שגם זה עשה ע"י פעולת הקב"ה א"כ שוב בטלה הכוונה האמיתית בברוא הבורא יתברך דבר טפל ומותר בבריאה לכן צעק עליו כזבנא שקרנא שזהו שקר נראה ומאמר שסותרו מעצמיו ומה יאות לפי זה דבמצות מילה לאברהם אבינו כתוב מעת שנצטווה והרגיש כי הוא אינו תמים כל זמן שלא מל כתוב שם אלדים וידבר אתו אלדים ויאמר אלדים כו' ז כן בוירא כתוב וימל כף כאשר צוה אותו אלדים שהוא השלמת הבריאה שהניח השי"ת להסיר מותרות הבריאה ע"י האדם והוא יהיה כאלדים להשלים הבריאה שע"ז נאמר שם אלדים וכיון שמל כתוב וירא ד' שם מלא על עולם מלא וכבי שביארנו והנה הבריאה בכללה מצאנו להכתוב שמכנה האצילות הראשונה בשם מלבוש וזה עטה אור כשלמה וכן מצאנו במדרש נתעטף הקב"ה כהי והוא כי כמו המלבוש חוצץ ומכסה האדם אשר לא יראה האדם ובשרו רק לבושו כן להבדיל כביכול אם כי באמת אין חוצץ ואין 

מבדיל וכמאמר הכתוב אתה הוא ד' לבדך ומפרש אימתי אתה לבדך אתה עשית השמים יהארץ כו' אף לאחרי עשייתך שמים וארץ ג"כ יאות לומר כי הבורא יתברך לבדו הוא וכמו שהיה קודם בריאת העולם וכבר האריכו בזה הרבה לכן אקצר אבל לעין המותש השפל אשר בל יוכל להשיג שום רוחגיי ומכש"כ כבודו יתברך הבריאה היא כמו מעטה להמאציל עד כי איש בער לא ידע ונבל יחשוב בלבו אין כו' ולכן נקרא כללות הבריאה בשם בגד ולפי הקדמתנו קודם כי הבריאה עדיין לא נגמרה והניח הבורא יתברך להבהירי שהוא ישלים אותה והוא יוציאנה לשלמותה אולי כוונה שניה היא במאמרם רוח צפונית פתוחה והבן 

ולכן העיר הבורא אותנו במצות ציצית ולהורות כי המציאות היא בגד שמשני צדדיו יש עדיין חוטין שעדיין לא נארגו ולכן צריר גדיל וענף והיינו שגם בפעולות שהאדם יעשה בבחירתו בחיים ובטוב ולהלוך בדרכי ד' גם בזה עזר ממרום תסעדהו וכמאמרם אלמלא הקב"ה עוזרו וכו' וגם בזה יהא נארג קצת מהשי"ת ומסיועו האלקי להמתעורר לבוא לטהר ואתה בן אדם הכן לבבך לבלי לכת אחרי העין והלבן ולתת רסן בעד התאוות החומריות ולדבק בהשי"ת ובכל דבר מחלקי הבריאה יעשה מצוה מקשרת אותך להשי"ת וכמאמרם בתו"כ י אין לך דבר שאין בו מצוה למקום ובזה יפיקו ברכה כל מעינות הטבע עפ"י ההשגחה האלקיח לבלי די ותצא הבריאה לשלמותה האמיתית כפי כוונת השי"ת ואתה בן אדם אם תארוג את הבריאה תעשה שותף להשי"ת במעשה בראשית וכמאמרם כל הדן דין אמת כף וזהו שאמרו סנהדרין צ"ט כל העוסק בתורה לשמה כו' כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה שנאמר לנטוע שמים וליסד ארץ כף ואולי יש לומר על הך ועשיתם אתם ועשיתם אתם שהוא כאילו עשאו לעצמו י י ויתכן שעל זה בא ההוט שבו פותל ומגדל הענף נדברי רמב"ם י שחוט אחד תכלת ובו מגדל הענף עיין בהלכות ציצית מראה תכלת שזהו מראה הקשת אשר עליו אמר ביחזקאל נ כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ד' שלדבריו מורה שהשי"ת המאציל כל הוא הרוקם הוא העושה גם בפעולת הבחירי וכמאמר הכתוב ' מד' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ כו' ובוא אחי וראה מאמרם בחגיגה היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי וגער בו הקב"ה והעמידו היינו שהניח זה להאדם הבהירי שהוא ישלים אותה והוא יעשה ויבנה פלטרין של מעלה ושל מטה ולכן בא הרמז במצות ציצית ג"כ באופן זה כשתי פקיעות של שתי ויש בזה עוד דרושים עמוקים ואכ"מ ודו"ק היטב 







Friday, June 24, 2022

Asking a Tzadik to Daven For You.

We all are familiar with the Gemara in BB 116a that

 כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים. 

 I came across something very similar in  the Sifri in Bamidbar 11:2, brought here in Rashi.

ספרי במדבר פ״ו:א׳

ויצעק העם אל משה. וכי מה היה משה מועילם, והלא אין ראוי לומר אלא ויצעק העם אל ה'! ומה תלמוד לומר ויצעק העם אל משה? היה ר' שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על בנו, והלך לו הבן ההוא אצל אוהבו של מלך, אמר לו: צא ובקש לי מאבא. כך הלכו ישראל אל משה, אמרו לו: בקש עלינו מלפני המקום. 


From the baal haRokeiach, and directly relating to our discussion, see there note 21:  https://www.beureihatefila.com/files/Machnisei_Rachamim_1.pdf

The Rokeiach is particularly relevant to people who go to kevarim and so forth to ask for intercession and tefilla.  

Coincidentially, I saw the following dvar torah that touches on this topic on my father in law's desk.  This is from one of his forthcoming Sefarim. His approach, of course, is more nuanced, and avoids the haughty "I'm a misnageid, I don't go to anyone for brachos or tefillos, that's just avoda zara," and the ignorant shunting off the avoda of tefilla to the rebbe. Here it is, with his permission.

וישמע אלקים את קול הנער (כא, יז)


פרש״י, מכאן שיפה תפלת החולה מתפילת אחריםעליו והיא קודמת להתקבל. ויש לעיין האי ליישב דברי רש״י עם מה דאיתא בבבא בתרא (קט"ז ע"א)

דרש ר' פנחס בר חמא כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שלפי מה שמבואר מדברי רש״י שתפילת עצמו קודמת להתקבל, למה ילך אצל חכם לבקש עליו רחמים.*


ונראה לבאר, שרבי פנחס בר חמא מיירי כשאין החולה יכול לתפלל על עצמו, לכן אמרינן שילך אצל חכם ויתפלל עבורו, אבל אם יכול החולה להתפלל ודאי יתפלל על עצמו, קודם שיבקש מהחכם להתפלל עבורו. וכן מדוייק הלשון ״כל שיש לו חולה בתוך ביתו", שמשמעו אנשים אחרים כגון בני ביתו, שהם יבקשו מהחכם להתפלל בעד החולה, שעדיף תפילת החכם מתפילתם, אבל על החולה עצמו לא נאמר שילך אצל חכם.


עוד אפשר לומר, אף שבדרך כלל מתקבל תפילת החולה קודם, מ״מ לפעמים אינו מתקבל מטעמים הכמוסים. ולכן, אם לאחר שהתפלל החולה בעד עצמו אינו נראה שנתקבל תפילתו, אזי ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, ואפשר יצטרף תפילתו עם תפלת החכם להתקבל.


נמצא, כל שיכול החולה להתפלל, ודאי יתפלל על עצמו תחילה. ואחר כך אם ירצה ילך אצל החכם (ובפרט אם לא ראה שנתקבל תפילתו), שאין מי שיאמר שאין תועלת בתפילת החכם. ואדרבא מלשון רש״י משמע שאפילו תפילת אחרים מועלת, שהא כתב ״תפילת החולה קודמת להתקבל,, משמע שתפילת שניהם מתקבל אלא שתפילת החולה מתקבל תחילה, וא״כ כ״ש שמועלת תפילת החכם. [וכעין זה מצינו אצל אבא חלקיה, ש״קדם עננא מהך זוית דקיימו דביתהר (תענית כג, ב), שממון שהיתה יותר זכותים לאשתו, תפילתה קדמה להתקבל.]


[והיה מקום ליישב הקושיא מצד אחר, כי הנה הביא רבי פנחס בר חמא מקור לדבריו, ממשלי (טז,יד), ״חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה״, ו א״ כ משמע שתכלית תפילת החכם, הוא להסיר כעס ותימה מאת רבש״ע, שמועלת ע״י זכותיו של החכם, וכן פירש הגר, א (שם). ולפי״ז יש לפרש, דודאי יתפלל החולה בעד עצמו שיתרפא מחליו, כי הוא מכיר את נגעי לבו, אבל גם ילך אצל החכם, כדי להשתכך את כעס הרבש״ע מחמת אהבת החכם. אמנם לפי מה שכתב הרש״ש על הרשב״ם, אין ענין חמת המלך שייך לחולה, עיי״ש.]


אמנם עדיין יש לעורר על דברי רש׳׳י, מהא דאיתא בברכות (ה, ב), כשחלש ר׳ יוחנן נתן ידו לרבי חנינא והעלהו מחליו, ופריך הגמרא למה לא עשה כן ר׳ יוחנן לעצמו, הלא אנו רואין שהצליח ר׳ יוחנן להעלות רבי חייא בר אבא מחליו, ומשני "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין״. אלמא שעדיף כח אחרים להוציאו ממצבו יותר מעצמו, ואילו הכא אמרינן שתפילת החולה עדיף מתפלת חבירו.


ויש לפרש, שנתינת יד להתרפאות הוא ענין סגולה, ודבר סגוליי אינו נעשה על ידי עצמו. ודבר זה דומה לענין של ברכה, שאין האדם מברך את עצמו מאחר שהוא ענין סגוליי, והיינו שאמרו חז׳׳ל ״לא תהא ברכת הדיוט קל בעיניך׳ (ברכות ז,א), שמכיון שהוא ענין של סגולה אין אנו יודעין למי שייך הסגולה. אבל התפילה שהוא דבר טבעי, לבקש מאביו שבשמים שימלא בקשותיו, (עיין מהרש׳׳א קדושין כט,ב ד׳ה אפשר), אזי עדיף תפלת עצמו להתקדם להתקבל מתפילת אחרים, וכמו שביארנו.


ונראה לתת טעם, למה יפה תפילת החולה וקודמת להתקבל. שתפילת החולה כולל בתוכו יותר תוכן מתפילת אחרים ואפילו אם הוא חכם, כי רק החולה יכול למסור הרגשי לבו, וכל שהתפילה יותר מפורט ומורגש מקובלת יותר. משל למה׳׳ד דומה, למי שצריך בירור הלכה, כששולחו ע״י שליח לאו דוקא יעריך אותו השליח עם כל פרטיה ודקדוקיה, כי א׳׳א למסור לשליח רגשי לבו, ולכן אין ביכולת השליח לפרט השאלה כראוי. (וכעין זה כתב היפה תואר על המדרש(נג, יד), ״כי הוא מתפלל מתוך צרתו״).


מיהו אין טעם זה מתיישבת כ״כ, כי כאן תפילת האחרים על ישמעאל היתה של הגר אמו, ובודאי יש לאם החולה הרבה צער, ולפעמים אפילו יותר מהחולה עצמו, ואפילו הכי אמרינן שתפילת החולה;ישמעאל, נתקבלה תחילה.


ובכל אופן, ברורים דברי רש״י, שעדיף לחולה תפילת עצמו מתפילת אחרים.


ולכן צריכים להשים לב, מה שעושים הרבה אנשים כשנמצאים בצער או במצב קשה, שבאים אצל החכם ומוסרים לפניו צרותיהם, שאל יחשוב האדם שמאחר שיתפלל החכם בעבורו, כבר עשה כל מה שצריך ואין עליו עוד לעשות. שלפי מה שמבואר כאן שתפילת החולה עצמו יפה לו וקודמת להתקבל, אין לחולה להפסיק מלהתפלל בעד עצמו ולפרט נגעי לבו לפני אביו שבשמים, שתפילתו מועיל הרבה יותר מתפילת החכם. ובפרט מה שמצוי פעמים הרבה, שמעולם לא בקשו מחכם שיתפלל עבורם, ורק בקשו ממנו דברי ברכה וחיזוק, שבודאי ימשיכו להתפלל. כי כבר ביארנו שאין ענין הברכה מענין התפילה ואיננו דומה לו כלל, שהברכה הוא ענין של סגולה משא"כ התפילה, וא״כ בודאי אין הברכה שוה לתפילת החולה.


*(עיין מה שפירש המאירי על הגמרא (שם), וז״ל ילך אצל חכם וילמוד הימנו דרכי התפילות ויבקש רחמים עכ״ל, ולפי״ז אין מקום לקושיא זו.)


Mazel Tov at a Siyum or Chag Hasmicha

Over the last months I've attended a grandson's siyum on Shas, another grandson's siyum on Shisha Sidrei Mishna, and a Chag Hasmicha at my son's Kollel, Kollel Horaah of America in Marlboro, NJ.


At every single event, someone said that saying Mazal Tov is out of place, because these occasions are the result of hard work and discipline and have nothing to do with mazal. You don't say mazal tov on Ameilus!

This has been attributed to the Briskers (an attribution that has been validated,) and (which I do not believe) to Reb Moshe. 

Whoever said it, I, and Gandalf, disagree. 

“Do you wish me a good morning, or mean that it is a good morning whether I want it or not; or that you feel good this morning; or that it is a morning to be good on?”

Mazal Tov is not a statement that what you have is the result of mazal, and it is not "congratulations".  It is a wish and a bracha that you will have good mazal in the future, and that is very, very appropriate. When a person makes a siyum, or gets smicha, you are celebrating three things.

1.     You join in your friend's happiness of a great goal attained after disciplined and dedicated hard work. You (if you are not suffering from ASD, or a psychopath who is indifferent to other's emotions) are happy that the other person has worked so hard and has accomplished something so precious.

2.     You celebrate the new kedusha in the world. Unlike those that say "מאי אהני לן רבנן," you know that every talmid chacham that rises another darga of sincere Yedias HaTorah makes the world a better place and brings it closer to the Ribono shel Olam. That is a simcha for everyone!

3.       A. Now that this person has finished a section of the Torah, the next time he learns it he will be learning a different Torah. אינו דומה! Anyone that has learned Eiruvin knows that after learning it once, you know very little. After chazering, it becomes a new masechta. Now that you've learned it, you need mazal and siyata dishmaya that when you learn it again, it will reveal its secrets and you will be zocheh לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא.  

        B. Now that this person has assimilated a body of knowledge, and kal vachomer when he has hetter horaah, he has the opportunity to put his knowledge to use in his own life and in that of others. For that, you need mazal for siyata dishmaya that you should use it well.

        C. When a person gets smicha, or learns a significant limmud, he is like a sefer Torah. He might have the opportunity to spread his knowledge, to teach, to influence, to be a leader. Or he might just go home and do nothing with all that he has. We all know there are great poskim and lomdim who are crowned Kings of the world, and others, of equal or greater stature, that have to stand in line to buy Challah erev shabbos and you can barely find a minyan for his levaya. What is the difference? Mazel!  Even a sefer Torah needs mazal - one beautiful and holy sefer will lie gathering dust until it cracks and crumbles from age and disuse, and the other is used every krias hatorah. ( נשא קל"ד."תקוני הזהר צ״ט ב, "דכלא תליא במזלא אפילו ספר תורה שבהיכל) So if anyone needs the bracha of mazal tov, it is someone that finished a masechta or a new musmach.

This bothers me. How can the Briskers be so narrow minded that they don't realize that the mazel tov by a siyum is a blessing for the future? Bishlema when the Brisker Rov was told on a yortzeit that his father's neshama should have an aliyah, he got angry and said "Why are you saying that to me? Talk to the wall!" But a mazel tov by a siyum is treif?? I assume this is because the Brisker idea of a glorious future is that they emulate exactly and not one iota more their heroes of the past. Their future is the past. With that mindset, it is understandable that they interpret any good wishes by a siyum as an assessment of how well you've recreated the past, not a hope of dynamically achieving a fruitful and beautiful future. 

I guess they hold that the Gemara in Megilla 6b,

 גואמר רבי יצחק, אם יאמר לך אדם: יגעתי ולא מצאתי  אל תאמן. לא יגעתי ומצאתי אל תאמן. יגעתי ומצאתי תאמן. דהני מילי בדברי תורה

means that all that matters is ameilus. But I can't see how that's possible. After all the ameilus, you need special mazal to become a marbitz Torah and be mechaven el ho'emes.

In any case, the mussar haskeil is that you can and should say mazal tov by a siyum and by a chag hasmicha. The Brisker Rov says No; Eisenberg, for what it's worth, says Yes. Just as by a wedding, you wish the chasan and kallah good mazal on the new world they hope to create, so, too, by a siyum and smicha, you wish the chasan haneshef good mazal with his new kedusha and Torah.

Thursday, June 9, 2022

Drasha Shavuos 2022 תשפ'ב

The most important element in attaining gadlus in Torah is unremitting ameilus. But after ameilus, and even after knowing kol hatorah kulah, there are other factors that make a difference in the quality of your Torah.


Bava Metzia 85b

Friday, March 18, 2022

Tzav. Three He'aros on Zerizus

 1. Rashi in the beginning of the parsha:

צו את אהרן. אֵין צַו אֶלָּא לְשׁוֹן זֵרוּז מִיָּד וּלְדוֹרוֹת; אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּיוֹתֵר צָרִיךְ הַכָּתוּב לְזָרֵז בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס (ספרא):

Rashi in Devarim 1:16:

ואצוה את שפטיכם. אָמַרְתִּי לָהֶם הֱווּ מְתוּנִין בַּדִּין – אִם בָּא דִּין לְפָנֶיךָ פַּעַם אַחַת, שְׁתַּיִם, וְשָׁלוֹשׁ, אַל תֹּאמַר כְּבָר בָּא דִּין זֶה לְפָנַי פְּעָמִים הַרְבֵּה, אֶלָּא הֱיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בּוֹ (שם):

Rav Bergman (Ma'amarim here in Tzav) points out that Mesinus in the context of din means moving slowly - as in Brachos 20a,

כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה אגלאי מילתא דכותית היא שיימוה בארבע מאה זוזי א"ל מה שמך אמרה ליה מתון אמר לה מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא:

Rashi there:

מתון מתון - לשון מאתן:

ד' מאות - ב' פעמים ב' מאות כלומר השם גרם לי לשון אחר מתון מתון לשון המתנה אם המתנתי הייתי משתכר ד' מאות זוז:

So what does Tzav connote? Alacrity or deliberation? Rav Bergman answers that there is physical atzlus and there is mental atzlus. A person that is mentally lazy will answer questions by rote. A person that is a mental Zariz will think through the question and the circumstances and quickly review the basis for the psak.

So Zrizus is always speed and alacrity. But in the case of psak, it means to be mentally agile and quick, and to use every iteration of a question as an opportunity to reexamine old certainties.

2.  From Reb Yerucham.  The word tzivui was used in regard to the exact same dinim in Tetzaveh. Two ziruzim were needed, exactly as the Mesillas Yesharim says in perek 7. I am widely known as something of an expert on atzlus, so trust me when I tell you that the Ramchal is right. Sometimes you decide something needs to be done, and somehow you congratulate yourself on your strength of character as demonstrated by your decision, and the self-congratulatory satisfaction replaces the actual motivation to get it done. The same happens when you begin a project that takes time and work, and after a day or two..... 


3.  Reb Moshe, in the new Kol Rom, says that the instruction of zerizus is particularly important in the parsha of Olah. A person brings an olah, which seems to yield very little practical benefit to anyone, and it reminds him that our efforts are not tied to our success. The Ribono shel Olam decides what will succeed and what we will have. A person might use this faith, this sharp spiritual perception, to justify sloth. So the Torah says No, whatever you choose to do for a parnassah, don't do it half heartedly. Do it with energy and diligence and focus - with Zerizus!

(You need to see it inside, but I can't quote it verbatim because A, it's copyrighted, and B, even if I decided it's ok to steal someone's hard work, it's not available online.)

Friday, March 11, 2022

Vayikra. Nochach and Nistar, Second and Third Person by Korbanos. Ich und Du

The instructions of Korbanos are in third person- he. See 1:3, 1:14, 1:10, 3:1 - יקריב אתו, והקריב מן התרים,  זכר תמים יקריבנו, אם־זכר אם נקבה תמים יקריבנו . 

However, the Korban Mincha is stated in second person- you. See 2:11, 2:12, and 2:13 - אשר תקריבו, קרבן ראשית תקריבו , וכל קרבן מנחתך במלח תמלח. 

In Shmoneh Esrei, all brachos follow the format of Nochach/Nistar, with one exception. Modim could follow the same format and end with Hatov Shemo, veLo na'eh lehodos. But it doesn't. It is stated in second person - hatov shimcha, lecha na'eh lehodos.

Reb Yaakov Emden in Beis Yaakov says that the eighteen verses in Yehi chevod correspond to the brachos in Shmoneh Esrei. It has been pointed out that all but one are lashon nistar - the fourth verse, Hashem Shimcha leolam va'ed Hashem Zichrecha ledor vador. It seems that this verse corresponds with Modim. 

Why? What is the common denominator?

Rav Bergman (Shaarei Orah/Maamarim/Vayikra) points out that whereas other korbanos yield a benefit to the baalim, this is not true by a minchas nedava. No kapara at all (he quotes the Steipler in Zevachim as stating this) and the baalim never ever eats any of it. Even a Kohen doesn't eat from his own Mincha, because it's kallil. (This is an oddity that I never saw an explanation for until now!) Indeed, when discussing the Minchas Chotei, the Torah does not use the lashon nochach.

Lechoira, you can ask that one of the Menachos mentioned above is the Minchas Ha'Omer, that is mattir Chodosh, which is a tremendous benefit. But, remarkably enough, the Sifra says that the Torah introduces the parsha of Minchas Haomer with Im to teach you that you should be makriv as a nedava, not for the toeles of hetter - ואם תקריב מנחת בכורים!
ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרשה יג ב-ג
[ב] ר' שמעון אומר "ואם תקריב מנחת בכורים לשם" – זו מנחה באה חובה. יכול נדבה? כשהוא אומר (ויקרא כג, י) "והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן" למד שאינה באה אלא חובה.
[ג] ואם כן למה נאמר "ואם"? לומר אם אתם מביאים אותה לרצון מעלה אני עליכם כאילו נדבה הבאתם אותה, ואם אין אתם מביאים אותה לרצון מעלה אני עליכם כאילו לא הבאתם אותה אלא לצורך עצמכם.

Pretty cool, no?

Rav Bergman has a different mehalach, but I would suggest that the common denominator is that both by Modim and by Korban Mincha, you are not there to get anything. By Modim, you're not saying "Give," you're saying "thank you for what you've given." Sure, there are plenty of unctuous sycophants who only express gratitude to ingratiate themselves, but that is not the intent of the bracha of Modim. 

The idea is that in both cases, one is approaching the Ribono shel Olam with absolutely no self interest, only to express respect and love and gratitude. Such a person is a ben bayis, not an outsider, and the relationship is Ich/Du, Lashon Nochach.

Friday, February 25, 2022

Vayakhel, Shemos 35:30, 31. Betzalel ben Uri ben Chur l’matei Yehudah....Chochmoh, tvunoh, vodaas.

Originally published in 2007. It's very good, so I'm putting it in the front of the line.


Reb Meir Simchah here (Meshech Chochmoh) asks, why does the possuk list Betzalel’s yichus selectively, noting specifically his ancestors Chur and Yehudah.


He answers that one is faced with the possibility of the ultimate sacrifice, of martyrdom, close and meticulous rational analysis is untimely. When Nachshon and Shevet Yehudah were faced with the test of whether they would jump into the Red Sea, and when Chur was faced with a mob of hysterics demanding an Eigel, if Nachshon and Chur had indulged in careful critical analysis and deep consideration of the alternatives and ramifications, they never would have moved: they would have suffered from “the paralysis of analysis.” But they had the deeper wisdom and strength to do what needed to be done without hesitation, and what they did echoes throughout all time. He brings an epigram from the Chosid Yaavetz– "analysis saps the strength of the will." 
  דהחקירה תעכב [ברצון הפנימי] מלמסור נפשו על קדוש השם יתברך
So, middoh k’neged middoh, Hashem filled Betzalel with wisdom. When the time came, and there was a need for careful and prudent wisdom, Hashem granted that as a gift to the descendant of these two people who had shown they knew the limits of chochmoh.

Reb Meir Simcha 35:30
ראו קרא ד' כשם כצלאל כו' כן חור למטה יהודה כו' הענין דמסירת נפש צריך להיות שלא בחקירה והתחכמות יתירה ויהודה מסר עצמו בים במסירת נפש כמו דאיתא בתוספתא דסוטה וכן חור מסר עצמו בעגל דהחקירה תעכב [ברצון פנימי] מלמסור נפשו על קדוש השי"ת כעדות יעב"ץ החסיד לכן אמר שבעבור זה שלא חקרו ולא נתחכמו יותר מדאי לכן וימלא אותו בחכמה ובדעת כו' והבן 

Reb Meir Simcha ends his discussion with with “vehovein.” He clearly means to say that his pshat is not just his usual standard of a brilliant and deep vort, or a new iteration of a truism. And the reason is because at first glance, he seems to be advocating imprudence and foolhardiness! This, obviously, is not what he wants us to come away with. We are all too familiar with the delusional extremists whose acts of 'martyrdom' fill the newspapers. What, then, does he mean?

The answer is this: Reb Meir Simcha is not saying that there is an alternative to prudent wisdom. He is saying that along with chochmas hatorah, you have to develop another kind of chochmoh, and that is the chochmoh of mussor and hashkofoh. This is what the Torah means by "chochmo, tevuna, voda'as. Only when you combine Chochmas Hatorah with the Binoh of mussor and hashkofo do you come to Da'as, the knowledge of what needs to be done right now. If you only have the wisdom of havonas hatorah, you are lacking a crucial part of what a ben Torah must develop. People talk about ‘the fifth shulchon oruch.’ Everyone has their own opinion of what comprises this part of shulchon oruch, and it is usually cited in support of some unsupportable and foolish opinion that contradicts daas torah. In fact, however, this part of Shulchon Oruch is not an alternative to the first four parts. The fifth shulchon oruch is the mussor and hashkofoh that cannot be written on paper. Only if a person knows and understands kol hatorah kuloh, and he also is a godol in hashkofoh and mussor, only then can he trust that his kol demomoh dakoh comes from an inculcated sense of what the right thing to do is.

My father (Shlitah) Hareini Kapparas Mishkavo, liked to say that if someone would open a store that sold common sense, it would go bankrupt, because everyone thinks he has plenty of common sense. In fact, though, common sense is a rare and precious commodity. The same is true regarding the Tevunoh VoDa'as the Torah mentions here.

In Parshas Titzaveh, 30:7, it says B’heitivo es haneiros yaktirenu. The ketores is brought in middle of the hatovas haneiros. While this is a well known halachah which many of us say before pesukei de'zimra every day, did you ever wonder why this is so? Why must we interrupt the preparation of the menorah in order to burn the ketores? Where do we find a Gzeiras Hakasuv that requires that Oseik Bemitzvah should davka stop in middle to do a different mitzvah? Reb Moshe in the original Dorash Moshe says that a talmid chochom (the menorah) needs to have a sense of smell (the ketores) – to be able to discern that something is wrong even when nothing apparent is evident, to be able to sense when people are using the Torah to trick others into following false philosophies. He brings Sanhedrin 93b about the Melech Hamoshiach who is “morach v’do’in.” He explains that this is not a din of nevu’ah, it is simply a sense that every yorei shomayim develops to some degree.

This is what Reb Meir Simcha is talking about. A talmid chochom that does not develop this extra sense, and who relies on just his wisdom, is incomplete, and he should remember that the ketores is an essential part of the hatovas hamenorah.

Here is what bothers me. Why was this quality necessary, or relevant, to davka Betzalel? Of course you need kavana, and chachma, and daas, to fabricate the keilim and invest them with kedusha. As we have said elsewhere, the degree and quality of kavana is an essential part of the keilim and the begadim, no less than in writing a Sefer Torah. But why this particular techunas hanefesh? There was no mesiras nefesh involved here.

My nephew, Harav Yitzchak Buchalter, suggested the following. We know the story said about the Ramak, who said in a drasha that total bitachon will mean the Ribono shel Olam will take care of you 100%. A simple Jew listened, and sold his horse and wagon, we all know the story. The lesson is that the talmidim of Reb Moshe Cordevero were each and every one a gadol in Chochma and Mussar and Kabbala. But they were not simple Jews, they were great thinkers. As such, they had the problem the Chosid Yaavetz described. When Betzalel made the keilim, he had to have the deep wisdom of the heart, which entails dakusdikkeh kavanos that are entirely outside of a normal person's comprehension. To make the keilim with these kavanos required a faith in siyata dishmaya that the kavanos were exactly as they needed to be, with no sfeikos at all. 

  A young medical school student I met, Reb Jacobowitz from Baltimore, said the following, and I think it's superb. Chazal tell us again and again that Betzalel and Ahaliav and indeed all the craftsmen were איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אותו, which means they didn't apprentice, they didn't practice, they were inspired with divine wisdom and skill which expressed itself in their sublime work.  As the Ramban says in 35:21,
כי לא היה בהם שלמד את המלאכות האלה ממלמד, או מי שאימן בהן ידיו כלל, אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן, ויגבה לבו בדרכי ה' (דה''ב יז ו) לבא לפני משה לאמר לו אני אעשה כל אשר אדני דובר 
 If so, the type of chochma needed here is beyond learned chochma. It is the tevunas haleiv that was exemplified by Nachshon and Chur, a direct connection to kedusha and truth.