Questions for Vayeira 2026

         Our Parsha Questions are crafted to be challenging even to Talmidei Chachamim but answerable by anyone who pays careful attention to the Krias HaTorah. I  saw this practiced in Marlboro, NJ.  They are meant to be presented before Krias HaTorah and answered afterwards, giving everyone the chance to show the answer chapter and verse. I usually include some that are simple so that everyone can participate.   I find that it increases attention to Krias HaTorah and is mentally stimulating both for the audience and for me. 

1. The Yerushalmi in Brachos 1:1 says that the description of malachim in Yechezkel 1:7 as ורגליהם רגל ישרה means their legs have no joints. Where do we see this hinted at in our parsha. 

18:4, Avraham told them השענו תחת העץ, lean. When someone sits down, the Torah uses the term לשבת, as by Haggar when it says in 21:16

וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. 

So why didn't Avraham ask them to sit down? Apparently he saw they could not sit down like normal people. (Not a real pshat, because hisha'anu means recline, like the heseiba at a seder - relax, stay a while.)

2. In 18:3 Avraham says ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך and there is a machlokes whether it was an honorific addressed to the travelers or a request to Hashem that He allow him to interrupt his Tefilla to take care of his guests.

In 19:2 Lot says הנה נא אדוני סורו נא and nobody says it was anything but a term of honor for the travelers. 

If by Lot there is no doubt that it is an honorific, why would we think differently when Avraham used the word? 

-Because the Parsha begins with וירא אליו השם, and then apparently drops the subject and says nothing more about the Shechina- unless when Avraham says Adonai he is saying to Hashem "Please excuse me."

-Because by Avraham they were described as Anashim, simple travelers, so Adonai is incongruous. By Lot, they were described as Malachim, having an awesome appearance, so the term Adonai is fitting in the simple sense of an honorific. 

-Maybe the difference of Patach by Lot and Kametz by Avraham.

3. Modern day Muslims are known to be careful to eat Halal that was properly slaughtered and to show hospitality to guests. Where do we see the first examples of these behaviors in our parsha?

18:7, where Avraham told Yishmael to shecht an animal in honor of the guests.

וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ׃

4. Name the 2 sons of Lot, which most people get wrong.

19:37-38, Moav and Ben Ami.

5. The Gemara in Kiddushin 32 says אין זקן אלא מי שקנה חכמה. 

Two times in our parsha that it just means old, and definitely not wise.

The men of Sdom, and Lot, as described by his daughters. 

19:4

טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כׇּל הָעָם מִקָּצֶה.

19:31

וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כׇּל הָאָרֶץ. 

6. Find a repudiation of the concept of secular humanism in the parsha.

20:11, רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי.

7.  In ובא לציון when we say ברוך הוא אלוקינו שהבדילנו מן התועים, the word תועים  means to be spiritually lost. In our parsha, when it says about Haggar in 21:14

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.

Chazal say that וַתֵּתַע means she lost her faith. Where do we see this word used just to mean physically lost or homeless.

20:13, where Avraham said to Avimelech

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי וָאֹמַר לָהּ זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי אֶל כׇּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה אִמְרִי לִי אָחִי הוּא.

8.   In 18:12, Sarah says that she is old and wrinkled. 

וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה

If so, what was Avraham afraid of? Even if you say that the last time Avraham looked at her, before the incident with Pharaoh back in Lech Lecha, she was young and beautiful, so he thought she still looked that way, but why in fact did Avimelech kidnap her?

Apparently, she regained her youthful beauty after the Malachim left, and the episode with Avimelech followed, and then she became pregnant with Yitzchak. (Ramban and Radak.)

9. In Yiddish and German, naar means fool. The Hebrew homophone Naar is etymologically unrelated to that word, but it does denote youthful or childlike, which is probably why the German meaning was adopted into Yiddish. Show that a father can call his son a naar even if he's 37 years old and wise.

22:5, ואני והנער נלכה עד כה.

Sarah was a בת תשעים when she had Yitzchak, and died at 127 at the time of the Akeida, so Yitzchak was 37 and Avraham called him hanaar. 

Combining Question 9 with Question 5, you could ask  ""The Gemara in Kiddushin 32 says אין זקן אלא מי שקנה חכמה.  Where in our parsha is a זקן a נער and where is a נער a זקן."

10. When did a Malach intervene to prevent a the death of a young man, and then give a bracha to him. 

Two times. Yishmael in 21:18, and Yitzchak in 22:12 & 17.

11. A person not named once in the parsha, but referred to 15 times. Find examples.

Yishmael. Once where Avraham told him to prepare the meat, one when he was expelled, and once by the Akeida.

12. Where did two go up but only one came down.

2 went up, Avraham and Yitzchak, 22:5, ואני והנער נלכה.

1 came down, apparently, only Avraham. 22:19, וישב אברהם אל נעריו.

13. Four times someone woke early.

19:27 Avraham to daven Shachris and to see the fate of Sedom

20:8 Avimelech to tell his people about his dream

21:14 Avraham to send Hagar away

22:3 Avraham to go to the Akeida.

I'm just throwing this in because it's interesting. The Seforno in 21:1 says

וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. כְּאָמְרוֹ (בראשית יז:טז) "וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן", שֶׁלֹּא כְּמִנְהַג הַמּוֹלִידִים בְּעֵת זִקְנָה שֶׁיּוֹלִידוּ עַל הָרוֹב נְקֵבָה:

This is the Seforno's observation; he was a doctor, and apparently this is what he saw. Is this something that we see statistically? Yes, it is. I came across this in Psychology Today magazine. There were no working links to the original studies, and the graphs were not in the article, which is from 2018.

The National Child Development Study replicates these findings from earlier studies. As the following graph shows, the association between the age of the parent and the sex of the first child is not monotonic, but there is a general decline in the proportion of sons as the parents get older. Teenage parents are particularly likely to have sons, with the proportion of sons at .5327, and older parents over the age of 40 are significantly less likely to have sons, with the proportion of sons at .3557. Two-thirds of children born to parents over 40 are girls! The bivariate correlation between the probability of having a son and the age of the parent is significantly negative (r = -.030, p < .001, n = 9,301). Each year in the parent’s age decreases the odds of having a son as the first child by 1%.

As you can see in the following two graphs, the association between the age of the parents and the sex of the first child is stronger among women than among men. In fact, the bivariate correlation between the probability of having a son and the age of the parent is only statistically significantly negative among women (r = -.34, p < .05, n = 4,864), not among men (r = -.024, ns, n = 4,437). Among women, each year in age decreases the odds of having a son as the first child by 1.2%. However, the graph below clearly shows that fathers over the age of 40 are significantly less likely to have sons, with the proportion of sons at .3592.

Why does Yishmael Have the Name of Hashem

 ירושלמי תענית ב ו

רבי שמעון בן לקיש בשם רבי ינאי. שיתף הקדוש ברוך הוא שמו הגדול בישראל. למלך שהיה לו מפתח של פלמנטרין קטנה. אמר המלך. אם אני מניחה כמות שהיא אבידה היא. אלא הריני עושה לה שלשלת. שאם אבדה. השלשלת תהא מוכחת עליה. כך אמר הקדוש ברוך הוא. אם מניח אני את ישראל כמות שהם נבלעין הן בין האומות. אלא הרי אני משתף שמי הגדול בהם והן חיים. מה טעם. וישמעו הכנעני וכל יושבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול. שהוא משותף בנו. [מיד] ויאמר יי אל יהושע קום לך. קם לך ההוא דאדכרת. רבי ינאי זעירא בשם אבהתיה. כל מי שאינו כשר כיהושע שאם יפול על פניו ויאמר לו הקדוש ברוך הוא קום לך. אל יפול. [ו]בלבד יחיד על הציבור.

נצח ישראל י:ט'ו

ובירושלמי דתענית (פ"ב ה"ו), ריש לקיש בשם רבי ינאי אמר, שתף הקב"ה שמו בישראל. למה הדבר דומה, למלך שהיה לו מפתח פלטרין קטנה, אמר אם אני אניח המפתח כמו שהיא, הרי היא אבודה, אלא הרי אני קובע בה שלשלת, שאם תהיה אבודה, תהיה השלשלת מונח עלי. כך אמר הקב"ה, אם אני מניח את בני ישראל, הרי הם אבודים בין האומות. אלא הרי אני משתף שמי הגדול בהם, מה טעם, "וישמע הכנעני ויושבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול" (ר' יהושע ז, ט), שהוא משותף בנו, עד כאן. וביאור ענין זה, כי העולם הזה הוא פלטרין של מלך, וישראל הם מפתח של פלטרין, שאם אין ישראל הרי דומה לפלטרין שהוא סגור. וכאשר הפלטרין סגור אין הפלטרין משמש כלום, ולא נקרא 'בית', כי אין לו פתיחה. כך אם אין ישראל, אין הפלטרין - שהוא העולם - משמש כלום, והוא סגור, וכאילו אין שם פלטרין עליו כלל. ולפיכך נקרא ישראל מפתח קטנה, שהם אומה קטנה, והם המפתח של הפלטרין הגדולה. וכבר התבאר כי ישראל נחשבים שהם כמו צורה אל העולם, ולכך מדמה את ישראל למפתח, שהמפתח פותחת הטרקלין עד שהיא פתוחה. וכאשר אין המפתח, הפלטרין היא סגורה, והוא כמו גלמי כלי עץ, אשר הוא סתום ואין לו בית קיבול, ואין לה צורת טרקלין, שהוא פתוח:

ואמר שאם יהיה מניח ישראל כמו שהם, יהיו נאבדים בין האומות. כי ישראל הם אומה נבדלת מכל האומות, והיא אומה לעצמה מיוחדת כמו שהתבאר. ואין ספק שהאומה הישראלית כל האומות מתנגדים לה, והיו המתנגדים גוברין עליה ומבטלין אותה כאשר הם בגלות והם תחתיהם. לכך שתף שמו בהם, כלומר, שהם דביקים אל השם יתברך, ובזה אין האומות יכולים להם, כאשר שתף השם בשמם. ודבר זה נקרא 'שלשלת', כי השלשלת משלשל ומחבר המפתח שלא יהיה נאבד ממנו. לכך מה ששתף השם יתברך שמו בהם, הוא השלשלת המחבר אותם אל השם יתברך, שלא יהיו נאבדים בין האומות, והם דביקים בו, כדכתיב (דברים ד, ד) "ואתם הדבקים בה' אלקיכם וגו'". ואינו דומה ל"ישמעאל", שאף כי גם אצלו שם "אל", אינו דומה לשם "ישראל", כי נקרא "ישמעאל" שהשם שמע תפילת הגר (בראשית טז, יא). אבל אצל "ישראל", לשון "אל" מורה שיש בהם ענין אלקי, שהרי בשביל זה נקרא יעקב בשם "ישראל" - "שרית עם אלקים ועם אנשים" (בראשית לב, כט). ואם כן שם "ישראל" רוצה לומר שהיה ביעקב ענין אלקי על שם "שרית עם אלקים ותוכל", ולפיכך נקרא זהו 'שתף שמו בשמם'. ולכך אמר הכתוב (יהושע ז, ט) "והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול", כי מאחר ששתף השם בשמם, אם כן אם יכריתו אותם מן הארץ "ומה תעשה לשמך הגדול", שדבר זה מגיע אל שמו:

אמנם נראה לי, כי מה שאמרו כאן ששתף שמו בשמם שלא יהיו נאבדים בין האומות, שאין פירושו שלא יהיו נאבדים כאשר הם בגלותם בין האומות, שאף אם אינם בגלות צריכים ישראל לשתוף שמו בשמם, שלא יהיו ישראל בטלים בין האומות, כי האומות מרובים, ויהיו ישראל חס ושלום בטלים בהם, ואז לא יהיה כאן מפתח לפלטרין הגדולה, כמו שהתבאר למעלה. ולכך קבע בישראל שלשלת המחבר אותם אל השם יתברך, ובזה הם נמצאים ונבדלים בפני עצמם, שהם חלק ה' (דברים לב, ט), ואינם בטלים אצל הרוב. אבל לענין ישראל בגלותם הוא ענין אחר, שהשם יתברך בעצמו עמהם בגלותם:

The way the Nefesh HaChaim 1:19 learns the Yerushalmi makes the kashe even bigger. To understand why, you'll have to read it yourself from 1:1, especially 1:7. 

Pirkei dRebbi Eliezer implies that the Shem in Yishmael is more than tangential: Regarding Bilaam's words in Bamidbar 24:23,

פרקי דרבי אליעזר ל׳:י״א

אָמַר בִּלְעָם: מִשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, לֹא שָׂם שְׁמוֹ לְאֶחָד מֵהֶם אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל. הוֹאִיל וְהִשְׁוָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל לִשְׁמוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אוֹי מִי יִחְיֶה בְּיָמָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל״.

Rabbi Doctor Gary Schreiber suggested that Yishmaeil was born with the potential to be a partner with Yitzchak, as Yitzchak thought would be the case with Yaakov and Eisav, and (BB 16b) א"ר יוחנן ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו. So when he was born, the Sheim as part of his name was appropriate. It's not pleasant to think so, but maybe Yishmael was the original true heir, and only later something happened that resulted in ביצחק יקרא לך זרע. 

I would be happy to hear what other people have to say about this Yerushalmi. 

(Please do not write to tell me that the scholarly term is "Theophoric Names." I prefer to not use that kind of term.)

Questions for Lech Lecha 2026

   Our Parsha Questions are crafted to be challenging even to Talmidei Chachamim but answerable by anyone who pays careful attention to the Krias HaTorah. I  saw this practiced in Marlboro, NJ.  They are meant to be presented before Krias HaTorah and answered afterwards, giving everyone the chance to show the answer chapter and verse. I usually include some that are simple so that everyone can participate.   I find that it increases attention to Krias HaTorah and is mentally stimulating both for the audience and for me. 

1.  Arguments mushroom. What starts as a simple disagreement tends to draw in otherwise trivial differences and inflate their significance so that arguments become virulent, bitter, fights.  This is something we have all experienced, and is what Tosfos in Pesachim 113b d'h שראה בו is talking about. Where do we see this in the words used to describe the differences between the shepherds of Lot and Avram.

In 13:7, it starts with a Riv. In 13:8, Avram says "Let's not allow this to become a Meriva." Riv is one argument. Meriva is far worse. Avram said "We need to deal with this, or the Riv is going to become a Meriva."

וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ.

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ.

(Rav Avraham Bukspan from the Shela Hakadosh, and Ben Yehoyada Sanhedrin 7a in the name of the Alshich)

Sometimes the only way to achieve peace is to stay away from each other. See Baal Haturim on 13:10,

וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כׇּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו.

Baal HaTurim-

ויפרדו איש מעל אחיו ס"ת שלום לומר כדי לעשות שלום נתפרדו

2.   Avram called Lot his brother.

13:8

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ.

Did he call him a brother because he was his nephew or because he was his brother in law, Sarah's brother.

Because he was his nephew. He also called Sara his sister because she was his niece- 20:12,

וְגַם אׇמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה.

so apparently that was their way of speaking.

3.   Long before the Chashmonaim who were kohanim declared themselves kings, Moshe Rabbeinu was a kohen and king, (Zevahim 102a). Who else was both a kohen and a king.

Malkitzedek. 14:2

וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן

4.  Chazal interpret the names of the kings as descriptions of how wicked they were.  How do we know that were adjectives, and not just the names on their birth certificates?

Because one of them is not named, he is just referred to as the king of Tzoar. It must be that he wasn’t a rasha like the rest of them, so there is no benefit or mussar in knowing his name.

14:2

עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צביים [צְבוֹיִים] וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר.

5.  A territory named for someone who was not born yet.

14:7 (Rashi.)

וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר. 

14:14

וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן.

6. Assuming that if you find a valuable item you have to give Maaser Kesafim: What if you find a lost object that you are allowed to keep, for example,loose cash in a public marketplace. But you investigate and find out who lost it, and lifnim mishuras hadin you decide to return it. Do you have to give maaser?

Apparently, yes. Avram chose to give the spoils of war back to the king of Sedom, but he gave maaser from everything to Malkitzedek. (See Taama d'Kra.)

Unless the person who lost it is also poor. Then giving it back is bichlal in the parsha of tzedaka. 

7.  The word fish in English can be singular or plural. What about the word Tzipor in Hebrew?

See 15:9-10

וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל.

וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִפֹּר לֹא בָתָר.

Which tzipor? Apparently, tzipor can be plural. (ibn Ezra. But PdRE 28 says tzipor here refers to the ben yonah.)

8.  According to the Ramban and the Radak, in our parsha we see Avram sinning twice and Sara once.  What are the cases?

Ramban:

"ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלוקים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ, שנצטוה עליה בתחילה, עון אשר חטא, כי האלוקים ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה. במקום המשפט שמה הרשע והחטא".

"חטאה אמנו בעינוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי".

Many many achronim, including the Maharal and people of our generation say that either the Ramban is wrong or that this was not written by the Ramban or that the Ramban found some Medrash that we do not have that says this, because without clear proof, you don't say that the Avos sinned.

But Chazal do say (Nedrarim 32a) that the galus Mitzrayim was a punishment for something Avram did, and offers three possibilities: 

אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ וְנִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנָיו לְמִצְרַיִם מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים — מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרְיָיא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ״. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁהִפְרִיז עַל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה״. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שֶׁהִפְרִישׁ בְּנֵי אָדָם מִלְּהִכָּנֵס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ״.

So Parshas Lech Lecha is full of examples of what is called a sin if you live with Middas HaDin.

9.  Four people in the Parsha who were given names min hashamayim.

Avraham and Sarah, and Yishmael and Yitzchak.

16:11

וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה’ הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה’ אֶל עָנְיֵךְ.

7:19

ויאמר אלהים אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק

 If you're wondering why Hashem put His name into Yishmael's name, like Yisrael, see this post.

Miktzas Shevacho Befanav

עירובין יח:

 אמר רבי ירמיה בן אלעזר, מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו וכולו שלא בפניו, מקצת שבחו בפניו – דכתיבעירו (בראשית ז, א) "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה", כולו שלא בפניו - דכתיב (שם ו, ט) "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו"

רש"י:

 "אומרים מקצת שבחו בפניו - כלומר דרך ארץ הוא, שאף על פי שאדם משבח את חברו, שלא בפניו הרבה, אין מרבה בשבחו לפניו, מפני שנראה כמחניף". 

 יפה תואר בר"ר לב, ג  מצינו שאומרים מקצת שבחו כו'. זה איננו דין וחוב אבל הוא מדרך ארץ וכמו שפירש"י בעירובין בפ"ב. אבל אם ירצה מותר לו לגמור כל שבחו בפניו:

Rashi's pshat, that kol shevacho appears like chanifus, is not applicable when Hashem is talking to a man. It applies, of course, in the lesson to people, but not when Hashem said miktzas to Noach. True, it is possible that it is not meaningful when Hashem does it and Hashem did it only to teach us how to behave, as we find by the נמלך  of נעשה את האדם, but that is an unsatisfying explanation. Assuming that there is a rationale for miktzas when Hashem used it for Noach, what is the pshat?

The Maharsha offers a slightly different explanation, independently given and expanded upon by the Pele Yoetz, (although he did not see the Maharsha).

מהרש"א בח"א שם

  בפניו  כו'. עיין פרש"י מפני שנראה כמחניף כו' עכ"ל ולכאורה יש בזה לתת טעם אחר דהיינו שלא יהא לב שומע גס בו ויחזיק טובה לעצמו אבל האי טעמא לא שייך בהקב"ה שאמרו בב"ר מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם בפניו שנאמר אמרו לאלהים מה נורא מעשיך וכו' עיין שם אבל טעמא דמחניף שייך ביה ודו"ק:

  

 פלא יועץ ערך "שבח" שס״א

שבח - אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ערובין יח ב) אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו, וכלו שלא בפניו. והטעם שאין אומרים כלו בפניו, נראה דהינו כדי שלא תזוח דעתו ולא ירום לבבו. אבל מקצת אומרים, כדי שיזדרז בעשית הטוב בראותו שיהללוהו בשערים מעשיו, וגם כדי להרבות אהבה ואחוה, שלום ורעות, באפן שצריך פלס ומאזני משפט, שאם רואה אדם שאינו אדוק כל כך באהבת השם, ויש לחוש שתכבד עליו עבודת המצוה, ראוי להגיד שבחו ושכרה של מצוה שהוא עושה, ולומר לו: אשריך מה טוב חלקך שאתה קונה עולם הבא במעשיך, וכהנה דברים המלהיבים את הלב, כדי שיחזיק במעזו לעשות מצות, או כדי שישבחוהו, או כדי לזכות לשכר טוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, אבל לאיש טוב שהוא אדוק באהבת השם ועושה מעשיו לשם שמים ולא בשביל שישבחוהו, ראוי להזהר ולהשמר מלשבחו לפניו כלל וכלל, בפרט בדור יתום זה, כי יצר הגאוה היא רעה גדולה, שהרי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה ה). בשמתא, מאן דאית בה. מי זוטר מאי דכתיב (משלי טז ה) תועבת ה' כל גבה לב. כל דהוא גבה לב. ואם לעולם יצר הגאוה סמוך, על אחת כמה וכמה בשמעו שיהללוהו בשערים מעשיו גבר אויב ומסיתו הסת כפול שיתגאה. וצריך שיהא איש מלחמות שיתגבר על יצרו בעת ההיא, כדי שינצל ממנו בחשב מחשבות טהורות, מה לי ולשבחן של בריות, או לכבודם שהם מכבדים אותי, מאחר כי פשעי אני אדע, ואפשר שאני בזוי נתעב ונאלח ונמאס לפני בוראי ולפני כל צבא המרום, ומה יתן לי ומה יוסיף אם בני אדם טועים בי, אוי לי על שברי כי גדול כים שברי לפני פלס ומאזני משפט אשר לה', שדן את כל אדם לפי מה שהוא, כזאת וכזאת צריך שהחי יתן אל לבו תכף שישבחוהו או יכבדוהו כדי שינצל מהגאוה, כלי האי ואולי:

I offer a mussar-based explanation that is similar to the Maharsha. 

In Novarodok they learned mussar with התפעלות, as Reb Yisrael Salanter wanted. The most famous mussar joke from Novarodok is that a bochur came to yeshiva, and after a few months of absorbing the hashkafa of the yeshiva, he was strenuously shukling during mussar seder and saying tearfully "Oy, ich bin gornisht, ich bin gornisht!"  Two older bachurim were watching, and they shook their heads and said, "Look at  him....he just came to the yeshiva and he already thinks he is a gornisht ("ער מיינט אז ער איז שיין א גארנישט")." 

But there is something that is not a joke at all, and it comes from the Kelmer Talmud Torah. Everyone in Ponovezh knew that if Rav Chatzkel Levenstein would describe someone as  "a fartiker (א פֿאַרטיקער) " it was a dreadful criticism. Fartik means completed, done, a finished product. If Reb Chatzkel called someone a fartiker, that meant that the person was willfully blind to critical self-examination and growth, that he had nowhere to go, that he would, at best, spiritually stagnate.  

Noach, whatever he was, had attained that madreiga through life-long ameilus. He knew exactly what he hoped to be. If the Ribono shel Olam would tell him that he had reached his goal, he would lose that fire, that bren, to keep working on himself. So the Ribono shel Olam told him he was takkeh a tzadik. But He did not tell him he was a tamim and an es HaElokim his-halech. You slow down when you cross the finish line. If a man were to hear that he has reached a certain height, which involved his dedicated and diligent effort, he might not be driven to grow. If he is described as being less than he knows he ought to be, then he will redouble his efforts.

The chassan I was talking about is a red-head. (This is not a chisaron by any means. My mother told me that in Litteh, Reb Chaim Stein was known as "Der Reiteh Masmid." In Litteh at that time, it was especially funny, because when someone was described as a "Reiter," that usually meant he was a communist. For example, before my uncle and aunt Reb Motel and Basia Pogremanski became baalei Teshuva, Berta was a famous communist, and famously led demonstrationד carrying a hammer and sickle flag from atop a horse. She was known as Berta di Roiteh.)  

I know of two famous red-heads described in Tanach. One was Eisav, and the other was Dovid HaMelech. What was the definitive difference? You see it in the name Eisav. Eisav was Assui, he was na'aseh v'nigmar. He was a Fartiker. He believed he was perfect as he was and there was no need for ameilus to make himself better. Whatever he learned from his father was just to confirm what he already was. He did not learn because he sought hadracha from his father or from the Ribono shel Olam. Dovid HaMelech was a red-head, and Yishai thought he had the same teva as Eisav, but he actually was the opposite. Dovid HaMelech was the greatest Mevakeish!   His whole life was one of struggle with himself, an unending fight to grow in dveikus and ruchniyus. Once in his whole life Dovid thought he could rest. He told the Ribono shel Olam, (Sanhedrin 107a) why am I not counted among the Avos? Hashem answered that they had withstood many tests, while he had not. Dovid answered (Tehillim 26:1-3

לְדָוִד  שׇׁפְטֵנִי ה' כִּי אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וּבַה' בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד׃ 

בְּחָנֵנִיה' וְנַסֵּנִי (צרופה) [צׇרְפָה] כִלְיוֹתַי וְלִבִּי׃ 

כִּי־חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי וְהִתְהַלַּכְתִּי בַּאֲמִתֶּךָ׃

I am ready to be tested. The Ribono shel Olam immediately tested him with Bas Sheva. The point is that at that one moment, Dovid, whose greatest gadlus was that he was a mevakeish,  said "Ich bin fartik!" and the Ribono shel Olam made it clear that of all people, this was something Dovid HaMelech should not have said.

Life is struggle. אדם לעמל יולד. A person who thinks he can rest is doing a very dangerous thing. 

The Kallah's Great Great Grandfather, Reb Moshe, said something dreadful about this.

(I am pasting this arichus from a long-ago post, because it is on target.)

Reb Moshe in the Darash here (in parshas Shoftim,) and in the Kol Ram II, says

ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלקיך [טז כב] פרש"י אעפ"י שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאוה אלו חק לעבודת כוכבים.

ולכאורה תמוה דמה בכך שהם עושים כן הא גם מזבחות עושין ומקריבין קרבנות ומ"מ יש חיוב לישראל בהם דלא מינייהו קא גמרינן.

ונראה שהכוונה שאחר מתן תורה צריך האדם לילך מעלה מעלה בתורה ובמצות באיכות ובכמות, ואף אם חיה כבר שבעים שנה והיה צדיק, והיו מעשיו הטובים מרובים כ"כ שאף אם בשנים האחרונות לא יעסוק בתורה ולא יעשה מעשים טובים ועוד יחטא מ"מ יהיו מעשיו הטובים יותר, שלכן עלול לטעות שכבר הוא צדיק שזוכה לשכר בעוה"ב, וע"ז מפורש ביחזקאל [לג יז] שאינו כן, שלא כמחשבת העם שאמרו לא יתכן דרך זה, וטענתם הוא בזה שהוא רוב זכיות, אבל באמת אינו כן, דרוב זכיות נחשב רק במי שכל ימיו עד שמת רצה לעשות מעשים טובים אך שחטא זהו צדיק, אבל כשהחליט שיותר אינו צריך משום שכבר יש לו הרבה זכיות אזי לא נחשב לכלום, וזהו איסור מצבה דהוא מאבן אחת שעומד ולא מוסיף כלום זכיות, אבל קודם מתן תורה שלא נתחייבו היה גם זה אהוב, אבל אחר מתן תורה, אף אם יניח רק מה שעשה לפנים משורת הדין נמי הוא חטא גדול ושנא זה השי"ת כי גם לפנים משוה"ד הוא מציווי השי"ת, ונחשב מצווה ועושה לזה.

Reb Moshe says that it is true, if a person is more mitzvos than aveiros, he is a tzadik. But that is only if he continues to actively do mitzvos. If a person says "I'm set, I have so many mitzvos that I don't have to do more, because even if I happen to sin, my mitzvos outweigh whatever I might do," then his mitzvos do not help him and he is adjudged a Rasha. You can't become inert.

(Note too his fascinating words about a person that has in the past done mitzvos lifnim mishuras hadin, and now he retires and just does what's required - this is A Great Sin and is hated by the Ribono shel Olam! For this person, lifnim mishuras hadin is metzuveh v'oseh! This is a concept that Reb Moshe uses in many places, such as the mitzvos of Limud Hatorah and Trumas Hamishkan.)

(I am aware that Reb Moshe's yesod about losing zechus of past mitzvos out of inertia or a change in direction seems to be inconsistent with Reish Lakish in Kiddushin 40b, and I don't have a teretz.)

Reb Moshe makes a reference to a passuk in Yechezkel, which for some reason he thinks we all know. In case you don't, here's the perek he refers to, with great thanks to Sefaria. Reb Moshe's raya is from Psukim 12 through 21. What it says is

וְאַתָּה בֶן־אָדָם אֱמֹר אֶל־בְּנֵי־עַמְּךָ צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא־יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ וְצַדִּיק לֹא יוּכַל לִחְיוֹת בָּהּ בְּיוֹם חֲטֹאתוֹ׃

בְּאׇמְרִי לַצַּדִּיק חָיֹה יִחְיֶה וְהוּא־בָטַח עַל־צִדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל כׇּל־צִדְקֹתָו לֹא תִזָּכַרְנָה וּבְעַוְלוֹ אֲשֶׁר־עָשָׂה בּוֹ יָמוּת׃

וּבְאׇמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְשָׁב מֵחַטָּאתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה׃

חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם בְּחֻקּוֹת הַחַיִּים הָלַךְ לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עָוֶל חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת׃

כׇּל־חַטֹּאתָו אֲשֶׁר חָטָא לֹא תִזָּכַרְנָה לוֹ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה חָיוֹ יִחְיֶה׃

וְאָמְרוּ בְּנֵי עַמְּךָ לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי וְהֵמָּה דַּרְכָּם לֹא־יִתָּכֵן׃

בְּשׁוּב־צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל וּמֵת בָּהֶם׃

וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה׃

וַאֲמַרְתֶּם לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפּוֹט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל׃

 

Now, O mortal, say to your people: The righteousness of the righteous shall not save them when they transgress, nor shall the wickedness of the wicked cause them to stumble when they turn back from their wickedness. The righteous shall not survive through their righteousness when they sin. 

When I say of the righteous “They shall surely live,” and, relying on their righteousness, they commit iniquity, none of their righteous deeds shall be remembered; but for the iniquity that they have committed they shall die.  

So, too, when I say to the wicked, “You shall die,” and they turn back from their sinfulness and do what is just and right—  

if the wicked restore a pledge, make good what they have taken by robbery, follow the laws of life, and do not commit iniquity—they shall live, they shall not die.  

None of the sins that they committed shall be remembered against them; since they do what is just and right, they shall live. 

Your people say, “The Sovereign’s way is unfair.” But it is their way that is unfair!  

When someone righteous turns away from their righteous deeds to commit iniquity, they shall die for it.  

And when someone wicked turns back from wickedness and does what is just and right, it is they who shall live by virtue of these things.  

And will you say, “The Sovereign’s way is unfair”? I will judge each one of you according to your own ways, O House of Israel!

 The navi is saying that a tzadik that is confident in his zechuyos and so he commits iniquity, he will die even if he is rove zechyos, and a rasha that turns to the good will live, even if he is rove aveiros. According to Reb Moshe, the  ועשה עול is just the fact that he is בטח על צדקתו.  The tzadik that abandons growth abandons what he achieved in the past.  If you're not actively seeking to do more, then your zechusim won't help you.  (I saw the same pshat in a sefer called Even HaRoshah, from R Naftali Klatzkin, Warsaw 1887:

 עוד ואמרו בני עמך לא יתכן דרך ה׳ והמה דרכם לא יתכן בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בה ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחי׳ ואמרתם לא יתן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל. וכן הוא ביחזקאל י"ח. ושם אמר הדרכי לא יתכנו בית ישראל הלא דרכיכם לא יתכן לכן איש כדרכיו וגו' ומוקשה כפל הענין.

וביאור הכתובים וביאור הדברים שהצדיק בשובו מצדקתו ועשה עול עוד מעשיו טובין יותר מהרשע שהחל לשוב מרשעתו (כמו העשיר ורב הון שירד מכסיו שעוד ירבה הונו מעני אשר החל עתה הצליח בעסקיו) ובכ״ז ימות הצדיק השב מצדקתו ויחי' הרשע השב מרשעו באשר הי"ת ישפוט דרכי האדם ומעלליו אם פונה לדרך הטוב או לרעה )

Many years ago, when Reb Moshe was already elderly and frail, I asked him why he insists on getting up before four a.m. to learn. He answered " אז איך וועל נישט לערנען וועל איך ווערן אן עמארץ"  If I do not learn, I will become an am ha'aretz. Reb Moshe had a photographic memory, and knew the Pri Megadim by heart, to say nothing of Bavli and Yerushalmi. Even in his old age, weak and tired, he said that he could not rest, that he had to continue to push himself as far as humanly possible.

 (This was delivered at the Sheva Brachos of my granddaughter, Shimmi, and her chassan, Azarya Coren. I then spoke about how you see definitive character traits in both the Chassan and Kallah, that they are the opposite of being a fartikers, they are mevakshim, but this part does not belong on a blog.)

 

Questions for Noach 2026

  Our Parsha Questions are crafted to be challenging even to Talmidei Chachamim but answerable by anyone who pays careful attention to the Krias HaTorah. I  saw this practiced in Marlboro, NJ.  They are meant to be presented before Krias HaTorah and answered afterwards, giving everyone the chance to show the answer chapter and verse. I usually include some that are simple so that everyone can participate.   I find that it increases attention to Krias HaTorah and is mentally stimulating both for the audience and for me. Some parshios are better than others; this week's was less fruitful than usual, but so it goes.

1.  How many giraffes were on the Teiva.

Fourteen. Giraffes are kosher Chayos, and Noach took seven pairs of every animal and bird that were tahor.   7:2 

מִכֹּל  הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ׃

Honestly, I don't know if Noach brought fourteen of every genus and every species. I would assume that he brought cows, and that covered everything in that genus. He didn't have to bring extra zebus and yaks. 

 

2.  Where do we see the rule of מקצת שבחו בפניו?  What do you think underlies this idea?

From Eiruvin 18- In the beginning Hashem describes Noach as a tzadik tamim, but when talking to him in 7:1, he says that he is a tzadik, and does not mention tamim.

כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה.

As for what the reason is, I plan to post that after the Shabbos Sheva Brachos for my granddaughter this week.

3.  Did the animals that live in water die? 

No. 7:22

כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ׃

4. Why? 

Because the gzeira said that only land animals had become degraded.  6:12

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ.

This reminds us of Yaakov's bracha to Yosef in 48:16

הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכׇּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.

Why did the land animals become corrupt and degraded? Because they shared an environment with sinful Mankind. Fish live in a different world, and were not affected by what Mankind was doing. The bracha of Yaakov was similar to Reb Akiva's words to Pappos ben Yehuda in Brachos 61b, that only the Jews immersion in Torah keeps them alive. Yaakov said to Yosef, even you, who are the viceroy of Egypt, even you know that you can only survive if you seal your ruchniyus in your own environment of Torah and Kedusha. You live in an invisible bubble. You may be בקרב הארץ, but you are still in the water. וידגו לרב בקרב הארץ. 

5.  Where do you find a remez that crows brought food to Eliahu in the word יבושת in the passuk 8:7  וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.

יבשת is תשבי, Eliahu HaTishbi.

6.  If an animal kills a man, is there a consequence to the animal?

That seems to be the simple meaning of 9:5.

וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כׇּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת־נֶפֶשׁ הָאָדָם׃

The ibn Ezra and the Radak take it to mean exactly that. The Ramban, however, considers it, but finds it difficult to understand and tries to suggest alternatives. 

 ibn Ezra:

ואך את דמכם. פירושו התרתי לכם לשפוך דם כל חי זולתי דמכם של נפשותיכם שאתם אדם לא התרתי רק אדרשנו כטעם דורש דמים וזה כלל, ואחר כן ביאר ומיד האדם, אם יהרגו רבים את יחיד, או יחיד את יחיד אני אדרוש הדם, גם אדרשנו מיד כל חיה שאצוה לאחרת שיהרגנה

The Radak like the ibn Ezra:

מיד כל חיה אדרשנו – שאתננה ביד חיה אחרת להרגה או ביד אדם. ואף על פי שאין גמול ועונש לשאר בעלי חיים אלא לאדם שהוא בעל שכל, בעסק האדם יש להם גמול ועונש, כמו שאמר הנה: מיד כל חיה אדרשנו, ונאמר: ושד בהמות יחיתן (חבקוק ב׳:י״ז), ונאמר בגמול: ולא שבר {את} החמור (מלכים א י״ג:כ״ח).

Ramban:

מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ תָּמֵהַּ אֲנִי אִם הַדְּרִישָׁה כְּמַשְׁמָעָהּ, מִיַּד הַחַיָּה כְּמוֹ מִיַּד הָאָדָם לִהְיוֹת עֹנֶשׁ בַּדָּבָר, וְאֵין בַּחַיָּה דַּעַת שֶׁתֵּעָנֵשׁ אוֹ שֶׁתְּקַבֵּל שָׂכָר. וְאוּלַי יִהְיֶה כֵן בְּעִנְיַן דַּם הָאָדָם לְבַדּוֹ, שֶׁכָּל הַחַיָּה שֶׁתִּטְרֹף אוֹתוֹ תִּטָּרֵף, כִּי גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא. וְזֶה טַעַם "סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ" (שמות כא כח), וְאֵינֶנּוּ לְהַעֲנִישׁ אֶת בְּעָלָיו בְּמָמוֹן, כִּי אֲפִלּוּ שׁוֹר הַמִּדְבָּר חַיָּב מִיתָה (ב"ק מד), וְצִוָּה כֵן בִּבְנֵי נֹחַ כִּבְיִשְׂרָאֵל. וְיִהְיֶה טַעַם "שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם" כָּל שׁוֹפֵךְ, בֵּין חַיָּה בֵּין אָדָם, וְהִנֵּה דָּמוֹ נִדְרָשׁ בְּבֵית דִּין וּבִידֵי שָׁמַיִם. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה טַעַם "מִיַּד כָּל חַיָּה", שֶׁתִּהְיֶה הַנְּקָמָה בְּשׁוֹפֵךְ הַדָּם מִיַּד כָּל חַיָּה, כְּמוֹ "כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ" (ישעיהו מ ב), וְאָמַר אַךְ דִּמְכֶם אֶדְרֹשׁ וְאֶנְקֹם אוֹתוֹ בְּיָד כָּל חַיָּה, כִּי אֶשְׁלַח בָּרוֹצֵחַ כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְאֶשְׁלַח בּוֹ גַּם הָאָדָם וְלֹא יִנָּצֵל מִיָּדָם. וְכָמוֹהוּ "מִכָּל צֹרְרַי הָיִיתִי חֶרְפָּה" (תהלים לא יב), מִיָּדָם, "זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים וְנַחֲלַת אִמְרוֹ מֵאֵל" (איוב כ כט). וְאוּלַי הַדְּרִישָׁה מִיַּד הַחַיָּה הִיא שֶׁלֹּא תִּטְרֹף הָאָדָם, כִּי כֵן שָׂם בְּטִבְעָם. 

The ibn Ezra and the Radak don't seem to be as bothered as the Ramban, and they just say it as a fact. ibn Ezra:

ואך את דמכם. פירושו התרתי לכם לשפוך דם כל חי זולתי דמכם של נפשותיכם שאתם אדם לא התרתי רק אדרשנו כטעם דורש דמים וזה כלל, ואחר כן ביאר ומיד האדם, אם יהרגו רבים את יחיד, או יחיד את יחיד אני אדרוש הדם, גם אדרשנו מיד כל חיה שאצוה לאחרת שיהרגנה

and The Rambam, who views animals as machines outside of Divine providence or reward or punishment.

רמב"ם, מוֹרֶה הַנְּבוּכִים חֵלֶק שְׁלִישִׁי פֶּרֶק י"ז:

ואשר אאמינהו אני בזאת הפינה – רצוני לומר: בהשגחה אלהית – הוא מה שאספר לך. ואיני נסמך בזאת האמונה אשר אספרה למה שהביאני אליו המופת, אבל אסמך בה למה התבאר אצלי שהוא כונת תורת האלוה וספרי נביאינו. וזה הדעת אשר אאמינהו הוא יותר מעט ההרחקות מן הדעות הקודמות ויותר קרוב אל ההקש השכלי. והוא שאני אאמין שההשגחה האלהית אמנם היא בזה העולם התחתון – רצוני לומר: מתחת גלגל הירח – באישי מין האדם לבד, וזה המין לבדו הוא אשר כל עניני אישיו ומה שישיגם מטוב או רע נמשך אחר הדין, כמו שאמר ״כי כל דרכיו משפט״; אבל שאר בעלי החיים וכל שכן הצמחים וזולתם, דעתי בהם דעת אריסטו, לא אאמין כלל שזה העלה נפל בהשגחה בו, ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזרה מאת האלוה ורצונו האישי עתה, ולא שהרוק אשר רקק אותו ראובן התנועע עד שנפל על זה היתוש במקום מיוחד והרגו בגזרת האלוה ולא שזה הדג חטף ובלע זאת התולעת מעל פני המים ברצון אלהי אישי – אבל אלה כולם אצלי במקרה גמור כמו שחושב אריסטו. ואולם ההשגחה האלהית לפי דעתי ולפי מה שאני רואה, היא נמשכת אחר השפע האלהי – והמין אשר נדבק בו השפע ההוא השכלי, עד ששב בעל שכל ונגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל שכל, הוא אשר התחברה אליו ההשגחה האלהית ושיערה לו כל פעולותיו על צד הגמול והעונש. 

פֶּרֶק מ:

40  והיות הבהמה נהרגת כשתהרוג אדם, אינו לקחת דין ממנה כמו שירחיקו עלינו הצדוקים, אבל הוא לקחת הדין מבעליה; ומפני זה נאסר להנות מבשרה כדי שיפליג בעל הבהמה לשמרה, וידע שאם תהרוג גדול או קטן בן חורין או עבד יפסיד מדמיה על כל פניו ואם תהיה ׳מועדת׳ – יתחיב ׳כופר׳ מוסף על אבדת דמיה. והיא הסיבה בעצמה בהריגת ׳הבהמה הנרבעת׳ שיזהר בעל הבהמה בה וישמרה כשמרו אנשי ביתו שלא תעלם מעיניו – שחמלת בני אדם על ממונם כחמלתם על נפשם, וקצת בני אדם יגדיל ממונו על נפשו, אמנם להשוות ביניהם הוא על הרוב: ״ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו״.

Rav Yosef Engel just reports on what he sees in the Medrash.

רַבִּי יוֹסֵף ענגיל, בֵּית הָאוֹצָר מַעֲרֶכֶת א כְּלָל קכ"א:

והנה מצאתי עוד דדבר זה אם שייך עונש בבע"ח הוא מחלוקת חכמים בב"ר פרשה כ"ו וז"ל אמר ר"א אין לך אדם שהוא מתחייב באדם הזה אלא אדם כיוצא בו (אין מי שיהא תובעין עליו דין שמים אם הזיק את האדם רק אדם המזיק את האדם הוא דיש עליו דין) ר' נתן אומר אפי' זאב וכלב (תובעין עליהם דין שמים אם הזיקו לאדם, רש"י) ר' הונא בר גוריון אמר אפי' מקל אפי' רצועה הה"ד כי את עול סובלו ואת מטה שכמו שבט הנוגש בו החתות ביום מדין ביום הדין א"ר אחא אף אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון רבנן אמרין מהכא כי האדם עץ השדה מה האדם נותן דין וחשבון אף עצים נותנין דין וחשבון עכ"ל המדרש

: הנה כאן ג' דעות. א' דרק באדם הוא דשייך עונש. ב' דגם בבע"ח יש עונש אם הזיק לאדם. ג' דגם בדומם שייך עונש אם ניזק אדם על ידו וכדאמר אפי' מקל כו'. ודע דדברי המ"ר אלה הם ג"כ במדרש קהלת עה"כ עת אשר שלט האדם באדם לרע לו ושם נאמר אר"א אין לך שהוא מתחייב ע"י אדם זה אלא אדם כיוצא בו [וכן צ"ל וודאי גם בב"ר הנ"ל ותיבת אדם הראשונה דב"ר הנ"ל הוא ט"ס] שנא' עת אשר שלט האדם (באדם לרע לו ומוכח דרק אדם השולט באדם הוא לרע לו של השולט דנענש משא"כ בע"ח ושאר דברים השולטים באדם אין נענשים) ר' יונתן אומר אפי' מקל אפי' רצועה מתחייבין ע"י אדם זה וכו' כדאיתא בב"ר רק דמה שנאמר בב"ר בשם ר' אחא נאמר במדרש קהלת בשם ר' חמא בר גוריון ע"ש

: והנה הדעה הג' הנ"ל דאפי' מקל או רצועה נפלאה מהבין וגם אין מבואר מהו עונש הדומם אם מזיק לאדם ובילקוט קהלת שם יש עוד שינוי גירסא ממה שהוא במדרש דתחת הלימוד הנמצא במדרש אהא דאפי' מקל כו' מקרא דכי את עול סובלו איתא בילקוט וז"ל א"ר אחא אפי' מקל אפילו רצועה מתחייבין ע"י האדם שנא' שופך דם האדם עכ"ל. ומזה ראי' לפי' רש"י וראב"ע ורמב"ן בקרא דשופך דם האדם וגו' מיד כל חי' וגו' דקאי אחי' ממש שתענש אם תהרוג את האדם דלדברי המדרש הנ"ל הרי קאי עוד יותר גם אדומם וכדיליף משופך דם האדם ונראה כוונתו דמפרש לקרא דכל שופך דם האדם יהי' מי שיהי' ואפי' דומם דמו ישפך והוא דלא כפי' הרמב"ן האחר דקאי הכל על אדם ההורג ומיד כל חי' אדרשנו היינו שאדם הרוצח יומת ע"י חי' או שכן שם בטבעה שלא תטרפנו וגם הוא דלא כפי' הספורנו הנ"ל וכמובן

: והנה מאי דמוכח מילקוט הנ"ל דעונש הדומם בהמיתו לאדם הוא ג"כ מיתה וכדמוכח מן הילפותא דיליף לי' משופך דם האדם דכתיב בי' דמו ישפך הוא עוד יותר דבר מפליא [ומכאן ראי' מגולה אל המבואר בצוואת הקדוש ר' פנחס מקאריץ ז"ל שכל הדברים שבעולם יש להם חיות ואפי' הדומם כו' עש"ה בלשונו הטהור] והכוונה שהניצוץ הקדוש שבו הוא חיותו וכנודע בספרי החכמה שאין לך דבר שאין בו ניצוצי קדושה ובדברים האסורים והטמאים הם בהעלם גדול וע"כ דומם אשר הומת אדם על ידו מסתלק ממנו הקדושה שבו ונשאר בו רק קדושה מועטת מתעלמת דאל"כ לא הי' אפשר להיות לו מציאות וכנודע בספרי החכמה] וזהו מיתתו

: ועיין מנחות (דף נ"ג ע"א) מנין לכל המנחות שנילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו כו' בגופה כתי' מצה תהי' החיי' וברש"י כלומר הכשירנה ושמרה עכ"ל ואין מובן דאמא קרי לי' חיות ואולם עפ"י הנ"ל הדבר מובן לנכון כי הקדושה אשר במנחה נקראת ג"כ חיות שלה ואם באה לידי חימוץ ונפסלת והקדושה מסתלקת ממנה הנה זה סילוק החיות ולכן השמירה שמשמרין אותה מידי פסול מיקרי זה חיות שמחיין את המנחה וזהו מצה תהי' החיי' וכן אוכלים המותרים מיקרי נמי מש"ק חיים לעומת אוכלים אסורים כי האסורים בם קדושה מועטת מתעלמת וזה טעם איסורם וכנודע בספרי החכמה משא"כ דברים המותרים מתייחסים יותר אל הקדושה ויש בהם קדושה יתירה יותר נגלית ולכן מיקרי חיים:

Rashi also rejects the idea of animals being culpable, at least the way the Mizrachi learns Rashi. 

Rashi:

מיד כל חיה. לְפִי שֶׁחָטְאוּ דוֹר הַמַּבּוּל וְהֻפְקְרוּ לְמַאֲכַל חַיּוֹת רָעוֹת לִשְׁלֹט בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ (תהלים מ"ט), לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ לְהַזְהִיר עֲלֵיהֶן אֶת הַחַיּוֹת:

Mizrachi:

לפיכך הוצרך להזהיר עליהם את החיות. פירוש שיחזרו לטבעם שהוטבעו בו מתחילת ברייתן שלא ירדו בהם כדכתיב ורדו בדגת הים כו' אתם רודים בהם ולא הם בכם לא אזהרה ממש שלא תפול אזהרה למי שאין לו דעת:

7. Chazal tell us that the skins used to cover the Mishkan were from an animal called a Tachash, which had many beautiful colors. In fact, Onkelos translates Tachash as Sasgonah, which means "Shesos begavnin shelo, it rejoices in its beautiful colors." Why was that particularly appropriate for the Mishkan?

Because the rainbow-colored skins are reminiscent of the rainbow, and the rainbow is a siman of kappara and ritzui. 

9:13-15

אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כׇּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכׇל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כׇּל בָּשָׂר.

See my post on the subject .

8.  Find a passuk that has a grandfather, a grandmother, and an uncle

10:7

וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן׃

9.  Assyrian Christians observe the Fast of Nineveh, known in Aramaic as Baʻūṯá d-Ninwáyé, or the Prayer of the Ninevites) for three days to commemorate Yonah's three days in the belly of the whale and the repentance of the people of Nineveh.  What is the specific Assyrian interest in commemorating the story of Yonah?

Because Ninveh has always been the capital city of Assyrians, back from when they first built the city.

10:11

מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח.

10.  Ibn Ezra 11:1 says that "Avraham was amongst the builders of the Tower of Bavel." 

שפה אחת. בפתח קטן תחת האל"ף כשהוא מוכרת, ואם הוא נסמך יבא בפתח גדול ובספר הדקדוק בארתי למה חסר דל"ת אחת והפלגה היתה נראת משקו, הדעת כי אחר מאת שנה אחר המבול היתה ונקרא פלג כי בעת הולדו נפלגה הארץ כתרגום ארמית חצי וכמוהו פלגי מים (תהלים א ג), הם חלקי המים שהנהר יחולק וכן "אי כבוד" (ש"א ד כא) גם "עמנואל" (ישעי' ז יד) שהוא בן הנביא. גם דברי סדר עולם נכונים

 (that Avraham was 48 when the dispersal took place) 

ועליו נסמוך ואם כן הוא היה אברהם מבוני המגדל ואל תתמה, כי נח ושם הי' שם, כי לא מת שם, עד שהיה יעקב אבינו בן חמשים שנה ויותר וטעם שפה אחת לשון אחת, והקרוב אלי שהיה לשון הקדש ושם אדם וחוה, וקין גם שת ופלג לעדים,

Why would the tzadik gamur Avraham Avinu join the building of the Migdal?

Because he was under 40, and not yet the Avraham Avinu that he later became.

Rambam Avoda Zara 1:3

כֵּיוָן שֶׁנִּגְמַל אֵיתָן זֶה הִתְחִיל לְשׁוֹטֵט בְּדַעְתּוֹ וְהוּא קָטָן וְהִתְחִיל לַחֲשֹׁב בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וְהָיָה תָּמֵהַּ הֵיאַךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַגַּלְגַּל הַזֶּה נוֹהֵג תָּמִיד וְלֹא יִהְיֶה לוֹ מַנְהִיג וּמִי יְסַבֵּב אוֹתוֹ. כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיְּסַבֵּב אֶת עַצְמוֹ. וְלֹא הָיָה לוֹ מְלַמֵּד וְלֹא מוֹדִיעַ דָּבָר אֶלָּא מֻשְׁקָע בְּאוּר כַּשְׂדִּים בֵּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הַטִּפְּשִׁים וְאָבִיו וְאִמּוֹ וְכָל הָעָם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְהוּא עוֹבֵד עִמָּהֶם וְלִבּוֹ מְשׁוֹטֵט וּמֵבִין עַד שֶׁהִשִּׂיג דֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְהֵבִין קַו הַצֶּדֶק מִתְּבוּנָתוֹ הַנְּכוֹנָה. וְיָדַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ אֶחָד וְהוּא מַנְהִיג הַגַּלְגַּל וְהוּא בָּרָא הַכּל וְאֵין בְּכָל הַנִּמְצָא אֱלוֹהַּ חוּץ מִמֶּנּוּ. וְיָדַע שֶׁכָּל הָעוֹלָם טוֹעִים וְדָבָר שֶׁגָּרַם לָהֶם לִטְעוֹת זֶה שֶׁעוֹבְדִים אֶת הַכּוֹכָבִים וְאֶת הַצּוּרוֹת עַד שֶׁאָבַד הָאֱמֶת מִדַּעְתָּם. וּבֶן אַרְבָּעִים שָׁנָה הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִכִּיר וְיָדַע הִתְחִיל לְהָשִׁיב תְּשׁוּבוֹת עַל בְּנֵי אוּר כַּשְׂדִּים וְלַעֲרֹךְ דִּין עִמָּהֶם וְלוֹמַר שֶׁאֵין זוֹ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים בָּהּ 

The Ohr Sameach identifies the source of the Rambam as the Medrash Rabbah 39:8

לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי עָוֹן שֶׁהָיִיתִי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְךָ טַל יַלְדוּתֶךָ מַה טַּל זֶה פּוֹרֵחַ, אַף עֲוֹנוֹתֶיךָ פּוֹרְחִים, מַה הַטַּל הַזֶּה סִימָן בְּרָכָה לָעוֹלָם, אַף אַתָּה סִימָן בְּרָכָה לָעוֹלָם,

Even if you hold that he began the process at the age of three, it was not an instantaneous change, as the Mishna l'Melech says. Also the the Meiri in his introduction to Avos:

עד שהגיע הזמן לאברהם אבינו ע״ה שנולד אחר הזמן הנז׳ קצ״ב שנים הוקדש מרחם ומלידה ומבטן ומהריון מבית אסורים יצא למלוך ומאור כשדים ניצול להציל עם עצום עושה דברו לכפר על עם ה׳ ולהשיב את נדחו בתחילת למודו נגלה טוב מזגו ונתפרסם יושר הכנתו עד שכל יודעיו יקוו לו הבינו לאחריתו והוא אצלי אומרם ז״ל עליו נדרים ל״ב א׳ ובב״ר פ״ל ופס״ד בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו רומז על פרסום הכנתו והיות כל העולם מכירים אחדותו הצליח בלימודו והשיג עד תכלית מה שאפשר לפי טבעו והיה אז אברהם אע״ה בן ארבעים שנה והוא אומרם ז״ל במקום אחר בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו וכשראה את עצמו שלם עם ראותו קלקול בני דורו לבשתהו רוח ה׳ וקנא בחכמתו בשם ה׳ וקבץ אלפים ורבבות לעבוד את ה׳ וליחד את שמו בעולם לבער אלילים מן הארץ והיה זה בשנת נ״ב ללידתו והוא שנת יציאתו מחרן