Changing Onesh to Tzadik ve'ra lo, Changing Schar to Rasha ve'tov lo.

The Radvaz was asked, why does the tochecha in in Bechokosai include words of tanchumin, but the tochecha in Ki Savo does not include any worlds of tanchumin.

 שו'ת רדב'ז תשס'ט

שאלת ממני למה לא נכתבת נחמה בקללות של והיה כי תבא אל הארץ כמו בקללות של אם בחקתי:  

תשובה שאלה זו נשאלה בספר הזוהר ותירצו דהא כתיב גם כל חלי וכל מכה וגומר יעלם השם וגו' מלשון העלמה ולא מלשון העלאה וא"ת כי מה שאמר הכתוב אחר כך עליך מורה שהוא העלאה ותו דאיכא בתר האי קרא כמה קללות ודרך הנחמה שתבא בסוף ויש לתרץ לפי שיטת המדרש דאין הכי נמי דפשטיה דקרא קללה הוא אלא דרמוז לן הנחמה בנקודה: 

ומה שנ"ל לתרץ כי אין צריך נחמה בפרשת כי תבא לפי שנחמתם בצדם שאין פסוק ופסוק שלא הוזכר בו שם ההויה המורה על הרחמים להודיע שהמדה היא ברחמים על דרך ומחץ וידיו תרפנה ואין לך נחמה גדולה מזו. 

עוד יש לתרץ כי פרשת אתם נצבים היא קשורה למעלה עם פרשת והיה כי תבא והרי הוא בכלל הברית והכי משמע מדכתיב לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו וגו' והרי יש בסופה נחמות דכתיב והיה כי יבואו עליך וגו' ושבת עד וגו' ושב ה' אלהיך וגו' עד סוף הפרשת כולה נחמה והרי זה נכון:

Focusing on his own first answer,

כי אין צריך נחמה בפרשת כי תבא לפי שנחמתם בצדם שאין פסוק ופסוק שלא הוזכר בו שם ההויה המורה על הרחמים להודיע שהמדה היא ברחמים על דרך ומחץ וידיו תרפנה ואין לך נחמה גדולה מזו. 

Rav Tzvi Bergman says he heard this Radvaz said over. He did not see it inside; I have search engines, so I found it; but I am going with Reb Bergman's explanation.    In volume one, in Bechukosai, Rav Bergman says

והנלענ"ד בזה בהקדם מה ששמעתי בשם הרדב"ז לבאר מדוע בתוכחה הראשונה שבפרשת בחוקותי נאמר לבסוף נחמה, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וגד, ובתוכחה השניה שבפרשת כי תבוא לא נאמר שום נחמה, ואמר הרדב"ז משום דהתוכחה הראשונה בכל הקללות נאמרו ואם תלכו עמי בקרי אף אני אלך עמכם בקרי, וזהו קללה גדולה, לכך הוצרכה התורה לכתוב בסופה נחמה, משא"כ התוכחה השניה שבפרשת כי תבוא בכל עונש ועונש נאמר בו, יכך ה', יתן ה' אותך, כו' כו'. אם ה' המעניש, אם מרגישים שזהו עונש מכוון מהקב"ה אין זה קללה, אדרבה אם אב מייסר את בנו אין לך נחמה גדולה מזו ולכך א"צ לבסוף נחמה ודוק, 

וראיתי שזה מבואר בזהר חדש פרשת כי תבוא נ"ט ע"ב, ר"ש בן יוחאי אזל לי' וערק למדברא דלוד, ואתגניז בחד מערתא הוא ור' אלעזר ברי', אתרחיש לון ניסא, ונפק להו חד חרובא וחד מעיינא דמיא, אכלי מההוא חרובא ושתאן מאינון מיין, כו', יומא חד הוו חכימיא בבי מדרשא, שואלין ואמרין. קללות שבתורת כהנים אינון כנגד בית ראשון. קללות שבמשנה תורה, כנגד בית שני וגלות אחרון [וכ"כ הרמב"ן בפי' על התורה ויקרא פ' בחוקותי כ"ו ט"ז, ועיין במהרש"א בחד"א בבא בתרא פ"ח ע"ב], בקללות שבת"כ אית בהו הבטחות וחביבו דקב"ה לישראל דכתיב וזכרתי את בריתי יעקב וגו', ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו', קללות שבמשנה תורה לית בהו הבטחות ולית בהו נחמה כלל , קם ר' יהודא בר אלעאי ואמר, חבל על גריעותא דבר יוחאי, ולית מאן דידע מיני' וכו', ר' יוסי ב"ר יהודא קם יומא חד בצפרא, חמא כל אינון עופין דאינון הוו טאסן, ושפנינא חדא אזלא בתרייהו, קם על רגלוי ואמר, שפנינא שפנינא מהימנא וכו', זיל ועביד לי שליחותא חדא לבר יוחאי וכו', כתב פתקא חדא וכו', וקמת שפנינא ונטלת בפומה, ואזלת לגבי דר"ש ושויאת לי' בכנפא, אסתכל בההוא פתקא ובכה וכו', ואמר בכינא על פרישותנא מן חבריא, ובכינא על מלין אלין דלא אתגליין להו וכו', אדהכי אתא אליהו ז"ל חמי דבכי, אמר כו' כך אמר קב"ה כו', זכאה חולקך דקודשא בריך הוא בעי ביקרך, כל הבטחות ונחמות דישראל בהני קללות כתיבי, וכו' קב"ה אע"ג דלייט, מלוי ברחימו, אתחזיין באתגליא לווטין, ואינון טבוון סגיאן וכו', מה דלא הוה כן באינון קדמאין דכלהו הוו בדינא תקיף וכו' וקשיא מכל אינון קללות, כו' עכ"ל ולענ"ד ביאור דברי הזהר הוא כמו שהבאנו בשם הרדב"ז דכל ענשי שמים אם מרגישים שזה עונש מן השמים אין זה פורענות אלא לימוד מוסר עם האדם ואין זה קללה אלא ברכה ונחמה וכמש'כ.

In volume two, in Metzora, Harav Bergman goes farther, and uses it to explain why Shimshon knew that he was "owed" compensation, schar, for being blinded- when he was blinded as a punishment for straying after his eyes.

והנראה בזה ע"פ מש"כ בספרי שערי אורה עה"ת בפ' בהעלותך בדברי הרדב"ז שהתוכחה שבפרשת בחוקתי אין 2 צריכה נחמה כיון שאם מרגישים שה' הוא המוכיח והמעניש אין זה תוכחה אלא זהו גופא נחמה, ורק בפ' בחוקתי ששם נאמר ואם תלכו עמי בקרי כשאין מרגישים שהקב"ה הוא המעניש אז זה צרה דבעי נחמה יעויי"ש שביארתי היטב ענין פורענות, וזה רבות בשנים ששמעתי לבאר מה שהגמ' אומרת על שמשון והובא ברש"י בשופטים על אתר ששמשון ביקש להקב"ה נקמה עבור אחת מעיניו מפלשתים ועבור העין השניה בא לעולם הבא, שלכאורה צע"ג דהרי הגמ' אומרת בסוטה שם ששמשון הלך אחר עיניו שנאמר כי ישרה הוא בעיני לפיכך נקרו פלשתים את עיניו וא"כ הי' זה עונש עבור שהלך אחר עיניו א"כ מה שייך שכר ע"ז, והביאור דכיון ששמשון הרגיש שהקב"ה מעניש אותו ומלמד אותו ע"י כך שלא ילך אחר עיניו אין זה עונש אלא לימוד ואף שסוף סוף ע"י הלימוד הפסיד עיניו ע"ז מגיע לו תשלום גמול ועבור העין השניה בא לחיי העוה"ב דאם הקב"ה את האדם אין זה עונש אלא לימוד, וכיון שהוא מפסיד בלימוד את העינים מגיע לו תשלום שכר עבור זה והדברים עמוקים מאד. 

This is far more than כשלקה הרי הוא כאחיך.   He is saying that when a person is punished for an aveira, if he is matzdik alav es hadin, if he recognizes that it is from Hashem, then his suffering is re-cast. A person who is punished min hashamayim deserves his punishment, and it is suffering that he earned by his aveira. He sinned, he was punished, account closed. Obviously, he is not going to get schar in olam haba to make up for his suffering!  It's not yesurim shel ahava! But according to Rav Bergman's pshat in the Radvaz, as soon as he recognizes that he suffered because of his aveira and that it is a tochecha from the Ribono shel Olam, everything changes. It becomes like a tzadik who suffered in this world, who gets schar b'olam haba to balance out his suffering b'olam hazeh.

עד כאן דברי הרב.

It seems to me that the converse should also be true. If suffering for aveiros in this world changes עונשין into tzadik v'ra lo as soon as he realizes that it all came from Hashem because of his sins, then so, too, a man who does mitzvos and is אוכל פירותיהן בעולם הזה, and he doesn't pay attention to why he is living such a tranquil and blessed life, and thinks כוחי ועוצם ידי, that he is the engineer of his beautiful life, then the opposite should be true: all the schar mitzva that he earned and enjoyed b'olam hazeh is recast as unearned and undeserved hana'ah, it becomes like rasha v'tov lo, and in olam haba, he will have to pay back for it.

This is like the Maharal's approach to birkas hanehenin, that Hashem created a world with beauty and wonder and sustenance, all so that people recognize Him as its source. If a person uses this world without recognizing the chesed that provided it, he is a gazlan, a thief. 

Questions for Achrei Mos Kedoshim

1.  Which two mitzvos of יום כיפור cause one to become טמא?  (Which four other Mitzva acts cause one to become טמא?)

2.  A large part of the chataos of Yom Kippur are burned outside the city. Does this require a Kohen, or can a  non-Kohen do it?

3. In this Parsha, and in all חמשה חומשי תורה, two different words are used to describe the burning of Korbanos. What are they. Can you think of why these different words are used?

4.  In most cases, who was chosen to succeed the כהן גדול?

5.  Now that there is no Beis HaMikdash, can someone bring a real Korban Olah wherever he wants, on a private mizbei'ach?

--Alternative way to ask the question, but it's probably too 'clever:'  Now that there is no Beis HaMikdash, is there any way a Jewish person can have the zechus of an actual physical Korban brought anywhere on a private mizvei'ach? 

6.  Show me where a future event is referred to in past tense.

7.  In this parsha, what three similar but very distinct laws appear in the same passuk?

8.  In this parsha, which three laws refer to Peiyos?    In which is hiddur mitzva possible and in which is hiddur mitzva not possible?

9.  When is it assur to be kind to a poor person.

10.  There is a limit to how much you have to spend to fulfill a mitzva. If buying an esrog would be ruinously expensive, you are allowed to skip the mitzva that year. (BK 9b Tos d”h Ileima.) On the other hand, you do have to spend a fortune to avoid doing an aveira.   (See Shulchan Aruch OC 656 and Mishna Berura there sk 8-10.) In our parsha, show me a case where doing a mitzva creates the same degree of obligation as avoiding an aveira.

11.  If a person already has a tattoo, is he obligated under dinei Torah to remove it?

 

 

 

1.  Which two mitzvos of יום כיפור cause one to become טמא?  (Which four other Mitzva acts cause one to become טמא?)

16:26 and 16:28

The one who takes the שעיר המשתלח and the one who burns the בשר ועור של פר ושעיר הנשרפים  of Yom Kippur.

16:26

והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים ואחרי כן יבוא אל המחנה

16:28

והשרף אתם יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים ואחרי כן יבוא אל המחנה

The other cases are:  The one who actually burns the פרה אדומה, the one who throws the  עץ ארז ואזוב ושני תולעת into the fire, and the one who gathers the ashes.  (NOT the one who throws the mei chatas on the tamei.)  The fourth case is one who does the maaseh mitzva of Pirya v’rivya. (Fittingly, at the other end of that process, childbirth, but childbirth is technically not a maaseh mitzvah. But one might observe that Man is conceived in tumah, he is born in tumah, and he dies in tumah.)

2.  A large part of the chataos of Yom Kippur, like a few other korbanos in Parshas Vayikra, are burned outside the city. Does this require a Kohen, or can a  non-Kohen do it?

Any normal talmid chacham would say "Of course it has to be a Kohen. What, you think it's stam issurei hanaah? It's like the eimurim of every korban, but the sreifa is done michutz lamachaneh. 

That is what makes it such a great question, because the pesukim in our parsha say nothing about needing a Kohen for the sreifa, no more than needing a Kohen for the Ish Itti. And, more conclusively, see the Rambam in  ז מעשה הקרבנות ה who says black and white that a non-kohen can burn any of these korbanos.  

וְכֵיצַד מַעֲשֵׂה חַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת. שׁוֹחֵט וְזוֹרֵק דָּמָם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאַחַר כָּךְ קוֹרְעָם וּמוֹצִיא הָאֵימוּרִים וְנוֹתְנָן בִּכְלִי וּמוֹלְחָן וְזוֹרְקָן עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים. וּמוֹצִיא שְׁאֵרִיתָן חוּץ לָעִיר. וּמְנַתְּחִין אוֹתָן שָׁם כְּנִתְחֵי הָעוֹלָה בְּעוֹרָן. וְשׂוֹרְפִין אוֹתָן שָׁם בְּבֵית הַדֶּשֶׁן:  

שְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת לִשְׂרֵפָה. אֶחָד בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה וּבוֹ שׂוֹרְפִין פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין וְאֵמוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁנִּפְסְלוּ וּפָרִים וּשְׂעִירִים שֶׁל חַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת אִם אֵרַע בָּהֶם פָּסוּל בֵּין לִפְנֵי זְרִיקָה בֵּין לְאַחַר זְרִיקָה. כְּגוֹן שֶׁנִּטְמְאוּ אוֹ שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לָעֲזָרָה עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן לָצֵאת. אוֹ שֶׁלָּן הַבָּשָׂר אוֹ לָנוּ הָאֵימוּרִין שֶׁלָּהֶן:  

וְהַמָּקוֹם הַשֵּׁנִי בְּהַר הַבַּיִת וּשְׁמוֹ בִּירָה. וּבוֹ שׂוֹרְפִין חַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת אִם אֵרַע בָּהֶן פְּסוּל אַחַר צֵאתָן מִן הָעֲזָרָה. וְהַמָּקוֹם הַשְּׁלִישִׁי חוּץ לִירוּשָׁלַיִם וְהוּא הַנִּקְרָא בֵּית הַדֶּשֶׁן. וְשָׁם שׂוֹרְפִין חַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵן נִשְׂרָפוֹת כְּמִצְוָתָן:  

וּשְׂרֵפַת כָּל הַנִּשְׂרָפִין כְּשֵׁרָה 👈בְּזָר👉 וּבַלַּיְלָה.

based on 

ירושלמי יומא ספ"ו תני ר' זרי' זר ששרף מטמא בגדים לא צריכא וכו' מה שיהי' כשרים בלילה קו"ח מה אם הקטיר אימורים שאין כשרים בזר כשרים בלילה אלו שכן כשרים בזר אינו דין שיהי' כשרים בלילה:

So, now that this is established, can a non-Jew burn these korbanos? Like the Magen Avraham (תמ"ו ס"ק ב) says from the Shelah on biyur Chametz?

 (I think that the Nisrofin the mitzva is "see to it that they are burned," not the act of burning. This is to answer Reb Akiva Eiger's (in Mishnayos) and the Sfas Emes's (in the Gemara) kashe on Rashi Temura 34a who says

 כל הנשרפין לא יקברו - דלמא אתי איניש ואשכח להו ואכיל להו:

and they ask no, it's because you have a mitzva of sreifa. Reb Akiva Eiger has the same complaint on the Shelah brought in the Magen Avraham in תמ"ו)

No, it has to be a Jew. Because it says he and his clothing will become tamei, 16:28:

והשרף אתם יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים ואחרי כן יבוא אל המחנה 

which obviously does not apply to a non-Jew.

 

However! The Chizkuni on 16:27 says that only Kohanim can burn the nisrofin: 

 ושרפו באש הכהנים ישרפו 

Whatever the reason that he says not like the Yerushalmi/Rambam, you see that the pashtus is that it does require Kohanim, just like regular אימורים.  

  

3. In this Parsha, and in all חמשה חומשי תורה, two different words are used to describe the burning of Korbanos. What are they. Can you think of why these different words are used?

 

16:25  ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה

16:27  ואת פר החטאת ואת  שעיר החטאת אשר הובא את־דמם לכפר בקדש יוציא אל־מחוץ למחנה ושרפו באש את־ערתם ואת־בשרם ואת־פרשם

 

Without exception, in all of Vayikra, those parts of the korban that are burned on the Mizbaieach are described as והקטיר (and it always says הכהן) and those that are burned outside the machanaeh are described as ושרף (and it never says הכהן), which is really why the Rambam mentioned in #2 says that the burning of Chataos Hanisrafos can be done by a non-kohen. 

It seems that the explanation is obvious. והקטיר comes from the shoresh kitor, like by Sedom, and it is hif'il. Meaning that the burning is done IN ORDER TO PRODUCE SMOKE/RAY'ACH NICHO'ACH.. But ושרף just means burn it, בנין קל. Burn it because there's a mitzva to burn it. 

It's amazing that I have not found anyone who says this. It looks like it's rock solid. And it makes the Chizkuni mentioned above in 2 more shver.

UPDATE A WEEK LATER: The exception is the Parah Adumah. It says saraf, and obviously only a kohen can do it. Bamidbar 19:4-5. But the observation is still correct regarding Korbanos that have kedushas haguf. The din Kehuna by Parah Adumah is an entirely different sugya.  But at least the most important common element does apply- that it is done מחוץ למחנה.

 

4.  In most cases, who was chosen to succeed the כהן גדול?

The son of the previous Kohen Gadol. 16:32

וכפר הכהן אשר ימשח אתו ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו 

 

5.  Now that there is no Beis HaMikdash, can someone bring a real Korban Olah wherever he wants, on a private mizbei'ach?

Yes,  if the someone is not Jewish. A Jew is severely proscribed from bringing Korbanos outside of the Mikdash - but a non-Jew has no such prohibition. We recognize the Korban of a non-Jew as a perfectly kosher Korban (Zevachim 116b) (although he can bring only a Korban Olah,) and inasmuch as his korbanos have no time or place restrictions, non-Jews can bring a Korban Olah even today, wherever they want. (איפרא הורמיז ורבא, זבחים קט"ז:)   Only non-Jews could do the avoda.   17:3-4

איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה

ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו

Rav Chaim Kanievsky (Taama d'Kra) mentions that although the gentile (and ONLY the gentile) can do the avodah, only a Jew is allowed to do the shechita, because the shechita of a non-Jew is a neveila. 

בפ' שחוטי חוץ כתיב (לעיל פסוק ג') איש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו', וכאן בפ' העלאה כתיב איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם אשר יעלה וגו', וי"ל דגבי שחיטה לא הוצרך להזכיר גרים דגם בגיותן לא מצינו שהותרו לשחוט בחוץ דהרי שחיטת גוי נבלה ואין זו שחיטה לדידן אבל גבי העלאה דבגיותן הותרו להעלות בחוץ כמ"ש בזבחים קט"ז ב' הוצרך להזהיר שעתה שנתגיירו נאסרו בזה.

I understand how that works according to Rav Shimon in the Mishna in Zevachim 45a who says a Yisrael can assist a gentile in bringing his korban-

קדשי גוים – אין חייבין עליהם משום פיגול, נותר וטמא; והשוחטן בחוץ – פטור. דברי רבי שמעון

But it is difficult according to Reb Yosi there who says the Yisrael is chayav kareis, So how can a gentile bring a korban bizman hazeh?  Zevachim 116b

גוים בזמן הזה רשאין לעשות כן. מנא הני מילי? דתנו רבנן: ״דבר אל בני ישראל״ – בני ישראל מצווין על שחוטי חוץ, ואין הגוים מצווין על שחוטי חוץ. לפיכך כל אחד ואחד בונה לו במה לעצמו, ומקריב עליה כל מה שירצה. אמר רבי יעקב בר אחא אמר רב אסי: אסור לסייען ולעשות שליחותן. אמר רבה: ולאורינהו שרי. 

Tosfos there says that according to R Yosi, it shouldn't say assur, it should say chayav kareis, so Tosfos answers that it is referring to the avodos that are not included in the chiyuv kareis of shechutei chutz. But the point is that from Tosfos you see that the hetter for goyim to be makriv now is true even according to Rav Yosi.

אסור לסייען ואסור לעשות שליחותן - תימה לר' יוסי דאמר לעיל בפרק ב"ש (זבחים דף מה.) דקדשי עובדי כוכבים השוחטן בחוץ חייב לא ה"ל למיתני הכא לשון אסור כדמוכח בריש פ' בתרא דיומא (דף עג:) דחיוב כרת לית ליה למיתני אסור וי"ל דקתני אסור לפי שיש כמה עבודות דלא מיחייב עלייהו בחוץ דאסור לסייען דגזרינן אטו עבודה דבת חיובא:

RAE asks that this makes the defense of Chonyo difficult, and the Rashash says ein hochi nami, Chonyo made a mistake, but it was a mistake of how to darshen.

Menachos 109b

יִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְהוּנָּה גְּדוֹלָה אֶלְבּוֹשׁ בְּאוּנְקְלִי שֶׁלִּיכִי וְאֶחְגּוֹר בְּצִילְצוֹל שֶׁלִּיכִי״. בִּקְּשׁוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לְהׇרְגוֹ, סָח לָהֶם כׇּל הַמְאוֹרָע, בִּקְּשׁוּ לַהֲרוֹג אֶת חוֹנְיוֹ, רָץ מִפְּנֵיהֶם, וְרָצוּ אַחֲרָיו, רָץ לְבֵית הַמֶּלֶךְ, וְרָצוּ אַחֲרָיו, כׇּל הָרוֹאֶה אוֹתוֹ אוֹמֵר: זֶה הוּא, זֶה הוּא, הָלַךְ לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם, וּבָנָה שָׁם מִזְבֵּחַ, וְהֶעֱלָה עָלָיו לְשֵׁם שָׁמַיִם,

Tosfos

והעלה עליו עולה לשם שמים. תימה הרי יש כאן איסור שחוטי חוץ ונראה דלבני נח היה מעלה (לעובדי כוכבים) הנודרים נדרים ונדבות:

RAE

ד"ה והעלה כו' לעכו"ם הנודרים נדרים ונדבות. עי' זבחים מה ע"א ושם קטו ע"ב תוס' ד"ה אסור:

Rashash in Zevachim 116

גמרא אסור לסייען ולעשות שליחותן. בתור"ע העלה מזה בצ"ע דברי התוס' במנחות (קט ב) בד"ה והעלה וע"ש בצ"ק שפי' כוונת התוס' דחוניו לא הקריב בעצמו רק דאורינהו. ול"נ דבאמת טעה בזה דהיה סבור דקדשי עובד כוכבים מותר לישראל אפי' לעשות ולהיות שלוחם. ולפיכך פסלה המשנה שם הכהנים לשמש בבהמ"ק. רק לפי הס"ד דהתוס' דהקריבו קרבנות ישראל תמהו איך טעה בזה דזיל קרי ב"ר הוא. וזה ג"כ שלא כדברי הרש"א שם בהבנת דברי התוס':

So I am stuck. How can RChK say that a Korban Akum today requires that a Yisrael do the shechita. I'm sure there is a simple answer, but so far, it escapes me.

 

--Alternative way to ask the question, but it's probably too 'clever:'  Now that there is no Beis HaMikdash, is there any way a Jewish person can have the zechus of an actual physical Korban brought anywhere on a private mizvei'ach? 

Yes,  if the someone is not Jewish. A Jew is absolutely prohibited from bringing Korbanos outside of the Mikdash - but a non-Jew has no such prohibition. Inasmuch as we recognize the Korban of a non-Jew as a perfectly kosher Korban (Zevachim 116b) (although he can bring only a Korban Olah,) and inasmuch as his korbanos have no geographic restrictions, non-Jews can bring a Korban Olah even today, wherever they want. (איפרא הורמיז ורבא, זבחים קט"ז:)   Only non-Jews could do the avoda.   17:3-4

איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה

ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו

How would this accrue to a Jew's benefit? It is possible that one can do a mitzva with the kavana that the zechus should benefit another person. Example: BB 10b, האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיה בני. So the gentile could bring his Korban intending that the zechus would go to the Yisrael. 

But if you disagree with that case, here's another. If a Jew enabled a gentile to bring a korban - not that he buy it for the Jew, but that the gentile will now be able to afford to bring a korban- the zechus of the korban will accrue, at least to some extent, to the Jew who enabled him. We see this in, for example, the מהר"ם אלשקר סי' ק"א   quoting Rav Hai Gaon on the subject of purchasing actual zechusim, not just the zechus of being mechazeik.

 וכן המסעד מקיימי מצוות כדי שיוכלו לקיים יש לו שכר על כך ולהם, וביותר מי שעוזר עסוקים בתורה ובמצוות להפנות לבותם לעסוק בה יש לו שכר, והשכר שיש לו על פעולתו הוא.

 

6.  Show me where a future event is referred to in past tense.

18:28

ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם

See Mishnas R Aharon in Bechukosai 26:45. Gevaldik.

יתר על כך מצינו, שהתורה מדברת על העבר והעתיד כאחד, דהנה בפרשת עריות כתוב (ויקרא י"ח, כ"ח): "ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם", והרי פסוק זה נאמר בעודם במדבר, וז' העמים היו עדיין בארץ, וא"כ איך אומרת התורה "כאשר קאה" - בלשון עבר? אלא הביאור הוא שהבורא ית' הינו למעלה מן הזמן, עבר ועתיד הינם יחד אצלו, וממילא גלוי לו שהארץ תקיא את ז' העמים כאילו שזה כבר אחר המעשה

Some people might say, hmm, that sounds very similar to the 'az' in בראשית י'ב:ו. Gary Schreiber added שמות ט'ז לה,  ad bo'am,  

ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען.

 

7.  In this parsha, what three similar but very distinct laws appear in the same passuk?

The three prohibitions of Kilayim mixtures are all found in one passuk: (1) not to hitch different species of animals together when plowing one's field, (2) not to mix seeds when planting, and (3) not to mix wool and linen in the same garment (19:19).

 

8.  In this parsha, which three laws refer to Peiyos?    In which is hiddur mitzva possible and in which is hiddur mitzva not possible?

Three laws refer to Peiyos: (1) Do not harvest the "corner/edge of your field," but rather leave it for the poor  (19:9). (2) Do not round off "the corner/edge of your heads, (3) nor destroy the "the corner/edge of your beards" (19:27).

Hiddur mitzva is only possible by fulfilling a positive mitzva in a superior manner. There is no hiddur mitzva in avoiding an issur. Regarding Peiyos of the head and beard, there is only an issur to cut them.  By the Peiyah of the field, there is both an issur to cut it (חינוך רי"ז) and a mitzvas assei to leave it (חינוך רט"ז).

A tzushtell In support of this assertion: The Gur Aryeh in Vayigash (46:10) says there is no sense of אינו מצווה ועושה  by a לא תעשה. 

ואפילו אם אתה אומר מאחר שכל המצות הם מצוות צדיקים וישרים וטובים – למה אין ראוי ומחוייב שיעשו הכל, שהרי מי שאינו מחוייב בדבר כמו הסומא אליבא דרבי יהודה (ב"ק פז.) והנשים במצוות שהם פטורות – מצוה הוא דעבדי ומקבלים שכר, זהו דוקא במצות עשה דיש על זה שכר, אבל מצוות לא תעשה שאין קבול שכר על מצות לא תעשה, ומאחר שלא נצטוו – למה יקיימו. וראיה לזה הנשים שהם פטורות מ"בל תטמאו" (ויקרא כא, א) ו"לא תשחית" (שם יט, כז) אם מקיימים המצוה אין להם שכר כלל על זה, והכי נמי למה להם להפריש עצמם מן דבר שאין אסור להם בזה. אבל מצות עשה יש לעשות ולקיים, כי זה הוא רצונו של מקום, ויש קבול שכר על זה. ולכן תמצא תמיד במצות עשה שהיו מקיימין, כגון שחיטה ושבת, אבל במצוות לא תעשה אין הדבר כך, דלא מסתבר לאסור אחר שלא נצטוו, אלא אם אותו המקיים ראוי שיהיה נזהר בהם:

 

9.  When is it assur to be kind to a poor person.

When he appears before a judge as a party to litigation. 19:13

לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפט עמיתך

 

10.  There is a limit to how much you have to spend to fulfill a mitzva. If buying an esrog would be ruinously expensive, you are allowed to skip the mitzva that year. (BK 9b Tos d”h Ileima.) On the other hand, you do have to spend a fortune to avoid doing an aveira.   (See Shulchan Aruch OC 656 and Mishna Berura there sk 8-10.) In our parsha, show me a case where doing a mitzva creates the same degree of obligation as avoiding an aveira.

The mitzva to rebuke a sinner. 19:17

הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא

You have a mitzva to rebuke someone who is doing an aveira. The end of the passuk means that if you are in a position to prevent him from sinning, and you do not do so, it is as if you yourself did an aveira (Shabbos 54b and Shaarei Teshuva III:72) It follows that doing this mitzva has the same weight as avoiding an aveira.

 

11.  If a person already has a tattoo, is he obligated under dinei Torah to remove it?

No, there is no such obligation other than the chillul Hashem aspect. The issur is not the having. The issur is the writing.          19:28

ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני ה'

___________________________________________________

THERE ARE assumptions made in these answers which I hope you will find arguable. They are, however, defensible.  The fun of this caliber of question is to stimulate thought. 

Examples: 

-Contrary to the implication of the Maharam Alshakar, plenty of poskim say that the shared zechus of enabling others to do mitzvos is only known by limud HaTorah, not by other mitzvos.  See, for example, Meishiv Davar 3:14.

-That there is no din hiddur on Peiyos because it is only an issur, and there is no din hiddur in a lav.  This is not necessarily true according to the Brisker and Reb Moshe definition of hiddur. I have been told that Reb Chaim Kanievsky said that big peiyos is a kiyum of hiddur mitzva. On the other hand, Reb Nachum Stone Shlita says there is no din hiddur on a lav.

-If the din of אבל לא תעשה יתן כל ממונו קודם שיעבור  is because the aveira is done with a קום ועשה, my not being mochiach is still a שב אל תעשה, so my mehalach might be wrong.   If, on the other hand, it is because of the chomer ha'issur, and I'm responsible for someone else's מעשה איסור as if I did it, I would have to give anything to avoid that עונש חמורה.  This will relate to the question of whether the din chomesh applies to Pesach and Mila.  Example: the Maharal says that only in Mitzrayim were they obligated to buy a Pesach for a fortune, because it protected them from dying. Evidently he holds that Pesach Doros, even though bittul is kareis, there is still a din of al yevazveiz. Maharal Shemos 12:21-

אמר כאן לשון זה (שמות יב, כא) 'משכו וקחו לכם', כלומר, כל אחד יקח בין מי שיש לו משלו, ובין מי שאין לו, צריך ליקח אותו בדמים יקרים מאוד... אע"ג דבשאר מצות אין האדם חייב לתת כל אשר לו בשביל מצוה אחת... הכא צריך לתת יותר ממה שהוא חייב לתת בשאר מצות עשה, בשביל שהוא הצלתו כדאמר קרא בפירוש, ואם לא כן יש לחוש לנגף

sure, avoiding kareis is also "chashash negef," but that's only if you should have but you didn't. If you're pattur, there's no kareis.  But (and certainly for milah) then you have the Baal HaTanya's chiddush- 

(אגה"ק פ"י): "ומה שאמרו 'המבזבז אל יבזבז יותר מחומש', היינו, דוקא במי שלא חטא, או שתקן חטאיו בסיגופים ותעניות כראוי לתקן כל הפגמים למעלה, אבל מי שצריך לתקן נפשו עדיין, פשיטא דלא גרעה רפואת הנפש מרפואת הגוף, שאין כסף נחשב, וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו כתיב (איוב ב, ד)".

At Shmuel Hillel Eisenberg's Pidyon Haben, Gimmel Iyar Tof Shin Pei Vov

As an introduction, I mentioned that at the Avi Avi Haben's pidyon, forty eight years ago, in the basement of MTJ on Chol HaMoed Pesach, Reb Moshe told my wife that she should say the words זה בני בכורי, because it is all talui on her, not on the father. Nobody else does this, but this is what Reb Moshe told my wife to do. I said that unfortunately, I never thought to ask him why the din of יכיר would not suffice. I speculate that even though it would, as we pasken that yakir applies to all aspects of the status of the child, Reb Moshe preferred for the mother to say it because lemaiseh she is the ikkar of the din of pidyon, not the father. The father can patter from pidyon, and the chiyuv in on him, but the etzem chiyuv comes from the mother.  I other words, of course it is enough if the father says it, but the mother is at least as ra'ui to say it as the father is, so she should participate in the Mitzva.  

Then the drasha. I mentioned three questions. 

The Biur Halacha (656 DH אפילו מצווה עוברת) asks on the din of chomesh from the Gemara in Kiddushin 29b of הוא לפדות ובנו לפדות that it is clear in the Gemara that it's talking where that is all the money he has, not that this is the only chomesh. Why doesn't the rule of עד חומש apply to patter him from pidyon? The Chazon Ish mentions and discusses the question in 143:3.

The famous Rema that there is no din shlichus by pidyon haben. 

It would be possible to answer the first question by saying that pidyon is a simple shibud, and of course there is not din of chomesh on a shibud mammon, but that is diametrically incompatible with the Rema.

Finally, what does it mean for the kohen to say מה בעית טפי?  

I said that the Kohen's question reveals the yesod of pidyon by the bechor. The kohen is asking, what is your life going to be about? What kind of father are  you going to be to this and your other children?  Are you going to spend your time with עמילות to accumulate wealth and status and power- the five shekalim- or are you going to spend your life doing everything possible to raise you children to be gedolei torah and mussar and leaders of klal yisrael? Mai bo'is tfei, what is your life going to be about? Now is the time to decide. If that is the yesod of pidyon, then there is no limit on what you should spend, and you can not do it al yedei shaliach. Sure שלוחו של אדם  is כמותו, ober a tatteh iz er nit, especially this kind of tatteh.

I mentioned that I once asked this baby's father, Yaakov, who his rebbi muvhak is, and he looked at me puzzled, and said, "My father. Of course." Of course of course, because his father learns with him every moment he can spare, and so he does with his other children. He pours every bit of his koach into their growth in Torah and Yiras Shamayim. That is what kind of father Yaakov is going to be to his children. That is what the Pidyon Haben is about.

I said the story of the Ostrovtzer Rov, who was a famous parush. He never ate during the day except on Shabbos and Yomtov. It issaid that he fasted for forty years. Someone asked him, but they say that a person who eats from seudas pidyon haben it is כאילו  he fasted פ'ד תעניתים, 84 taaneisim, so why not take advantage of that? The Rov answered that that just means that eating at a pidyon haben is כאילו he fasted for all the aveiros where Chazal use the expression כאילו.

כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה

כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודה זרה

כל המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר

כל האוכל מצה בערב פסח כאילו...

מי שמתגאה כאילו כופר בעיקר

He said that this expression is found 84 times, and it is for those כאילו aveiros that eating at a pidyon haben is כאילו he fasted. But for real aveiros????

I don't know about that rule of כאילו, but one כאילו  I do know, and that is the כאילו in Kiddushin on daf lamed.

אמר ריב"ל כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני שנאמר "והודעתם לבניך ולבני בניך" וסמיך ליה "יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב"

That כאילו  you can be sure of, and it is something you see in this family, and the Ribono shel Olam should give this young father and his family the siyata dishmaya to see his son learning from his father as he learned from his father.