We've discussed this several times, but we have something new to add. Most recently, in 2013, this is what we said;
As far as I know, there are three instances where choosing to do something one time obligates you to do it forever. I would love a common denominator, but I am almost sure there isn't any.
One is not obligated to give the Machatzis Hashekel until the age of twenty years. A person that gives the Machatzis Hashekel before he is twenty years old, or a father that gave on behalf of his minor child, is thereafter obligated to give it annually. (Rambam I Shekalim 7). The Rambam there in Pirush Hamishna says שאומרים לו מאחר שנתת עליו השנה שעברה והעמדת עליו זאת המצוה תן עליו תמיד עד (שיגיע) [שיגדיל] ולא תפסוק )
There is no obligation to fast on Rosh Hashanna, but one is allowed to fast. A Taanis Chalom is certainly muttar. However, once a person fasts Taanis Chalom on Rosh Hashannah, he is obligated to fast on Rosh Hashanna forever. (OC 597:3. The halacha is brought in the Beis Yosef from the Hagahos Maimoniyos who says this was the minhag of the Ra"m of Ruttenberg- יש לנו קבלה מקדמונינו שהמתענה פעם אחת בראש השנה תענית חלום, יתענה כל ימיו בראש השנה שני הימים. וכן נהג הר"מ על ידי שהתענה פעם אחת בראש השנה תענית חלום התענה כל ימיו. The Aruch Hashulchan there brings an explanation from the Agur. And, by the way, the Chasam Sofer (168) said about this mesora דבר זה אין לו שרש בש״ס רק קבלה קדמונית שאיימו עלינו ומי יבא אחריהם, so he apparently wasn't impressed with the Aggur's explanation.)
Many people have a minhag to follow the opinion that Chadash is not assur outside of Eretz Yisrael. Although many people adopt stringencies in halacha during the Aseres Yemei Teshuva, those who eat Chadash the whole year do not avoid it during the Aseres Yemei Teshuva. If a person chooses to be machmir on Chadash during Aseres Yemei Teshuva, he is obligated to be machmir forever- not just during the Aseres Yemei Teshuva, even the rest of the year. (Aruch Hashulchan 603:2 - after discussing that a person ought to be machmir on things during Aseres Yemei Teshuva, he says
ונראה לעניות דעתי דזה אינו אלא בדברים שאין בהם איסור מן הדין, דבזה אינו אלא הידור בעלמא, ונכון להדר זה בימים אלו. אבל דברים שיש פוסקים לאיסור מן הדין, אלא שנוהגים על דעת דעת המתירין, כמו חדש בחוץ לארץ, או בשר בלא סירכה, וכיוצא בזה – אי אפשר לנהוג כן בעשרת ימי תשובה. דכיון שאין אוכלין בימים אלו – הרי זה כקבלו עליהם דיעות האוסרים. ואם כן איך יאכלו אחר כך?ה)
I'm not looking for dinim of nedarim, like Nezirus Shimshon, or hilchos shutfim, like the kind of brick you use between properties. And I don't think Arayos, like the permanent issur of a daughter-in-law, is relevant. In normal cases, these are the only ones I know of. Anyone have any others?
Chaim B, in a comment, said that he believes that the din by Shekalim is a din in nedarim. I am starting to wonder about that. Maybe all of these are from the parsha of nedarim. But I still don't know why the din neder is so chamur in these cases so that it's chal forever without recourse although you never intended this consequence. Another interesting lead is the following from the Chayei Adam (127:10), which is kind of like the Aruch Hashulchan, and also kind of the opposite of the Aruch Hashulchan. He's talking about the need to be mattir neder for a minhag tov.
וכל זה בדבר שקבלו מעצמם. אבל דברים שיש בו מחלוקת בין הפוסקים ובמקום א' נהגו כדברי האוסר, אם כן לא קבלו עליהם איסור חדש שיהיה נראה לנדר, אלא שקבלו עליהם שדבר זה אסור באיסור תורה או מדרבנן, לא מהני בזה שום התרה, שאין בדורותינו מי שיכול להכריע נגד אותו חכם שאוסר, כי אם אפשר לחד בדרא (פ"ח שם סי' ב'). ולפי זה אותן אנשים שנוהגים שלא לשתות ולאכול חדש, היינו על פי דעת כל הפוסקים הראשונים, ומחמת חולשתם או שאינם בריאים רוצים להתיר נדרם, נראה לי דאם קיבל עליו מחמת שחשש שידע שכל הראשונים אוסרים, ואם כן כבר קיבל עליו באיסור תורה ולא מחמת נדר, ודינו ככל איסורי תורה שאסור, רק לחולי שיש בו סכנה לא מהני התרה. אבל אם לאו בר הכי הוא רק שסבר שהוא חסידות, אם כן דינו כמקבל משום פרישות בסי' ח'. ונראה לי דדוקא בזה. אבל במי שנהג תמיד להמתין בין אכילת בשר לחלב ו' שעות, ועכשיו מפני חולשתו רצה לנהוג כהמקילין להמתין רק איזה שעות, כיון דלכל הדיעות, אין האיסור רק מחמת סייג וגדר, ואם כן מהני לזה התרה להמקילין בסי' ט'
This past week, Parshas Ki Sisa, I was by my Shver Shlitah in Staten Island, and we had a group of children at the table. I prepared several questions for them.
- How could Moshe carry the Luchos from Har Sinai to the Machaneh Yisrael on Yom Kippur;
- Which three keilim in the Mishkan had crowns, and why;
- Who wrote the second luchos, and Find me a passuk in Ki Sisa that says so but another passuk that seems to say the opposite;
- Identify three dinim that change when a person is twenty years old.
The dinim that begin at twenty are joining the army and giving Machatzis haShekel, and a yasom cannot sell inherited land until he is twenty years old.
We recently noticed another example that is both right and wrong. The Maharam Mintz says that a child cannot say a Birkas HaGomel before Bar Mitzvah, because he is not subject to heavenly punishment for his own sins, and so he cannot be called "Chayavim." On that basis, the Lachmei Todah (brought in RAE in Hagahos OC 219) asks that since the Gemara in Shabbos 89b indicates that person is not subject to heavenly capital punishment for his sins until the age of twenty, nobody should say the bracha until the age of twenty. So it's a nice kashe, but even though many poskim (including the Mishna Berura) do not allow a child before Bar Mitzva to make the Bracha, nobody really paskens that way regarding a person under twenty, as the Tzitz Eliezer (14:20) conclusively demonstrates.
After dealing with these, I asked the adults the question we discussed above- which mitzvos they know that you don't have to do, but if you do them once, you're stuck forever. My father in law added one that we hadn't noticed, so now there are four. He said that if a person fasts on a parent's first Yohrtzeit, he must fast on the Yohrtzeit forever, or until Techiyas Hameisim bimheira b'yameinu.
UPDATE I 3/3/16
Rabbi Dr. Nachum S points out that if a person would be machmir on the Rambam's shitta of Chalitah after melicha, he would be obligated to keep that chumra forever, and, perhaps, could not eat at anyone's house who is not machmir- in other words, everyone else in the world.
UPDATE II 3/3/16
R Shlome Schwartz suggests a common denominator for the irreversible chumros- they share an element of Kofer Nefesh.
"I had a thought in trying to find a common thread regarding the cases brought where one time appears to make a chazakah/chiyuv. I remember once seeing a sevara that when it comes to the maximum one is required to lay out for a mitzva (ad chomesh), some say that where the payment obligation is for a kapara for the person, there is no such limit (don't recall where this is brought down). If so, when it comes to these cases: machtzis hashekel, taanis chalom, and certain dinim one takes on during aseres ymei teshuva, these have an element of kofer nefesh in them and maybe that's why it's stricter. "Taanis Chalom on Rosh HaShannah, Machatzis HaShekel, and fasting on a Yohrtzeit for a parent. This does not apply to the case the Aruch HaShulchan, of being machmir on Chadash, because the Aruch HaShulchan say this in all cases, all year- if a person decides for whatever reason to not eat Chadash as a chumra, he can never eat Chadash, he can't even be mattir neder. But this does not weaken R Shlome's point. The Aruch HaShulchan's rule is a halacha issue, that where there is a clear cut machlokes haposkim, with one side saying 100% muttar and the other 100% assur, being machmir is halachically equal to accepting the psak of the machmirim, and that cannot be undone. But the other cases do not have this aspect, so it is only the other cases that need further explanation. So R Shlome's is an interesting suggestion.
R Shlome directs us to the Mareh Makom: it's in Rav Yosef Ber's Harirei Kedem II page 344 Siman 169, as follows:
סימן קסט
בענין מחצית השקל
הנה בהעשה של מחצית השקל מצינו חומר יותר מבכל מ"ע דבכל מצוות שבתורה קי"ל דהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש ואין חיוב לבזבז יותר מחומש שבנכסיו ע' בזה בשו"ע או"ח סי תרנ"ו אולם במחצית השקל כתיב והדל לא ימעיט ונאמר בזה חיוב להוציא את כל ממונו עבור מחצית השקל ועוד יותר מבואר בזה דגם עני שבישראל מחוייב למכור את כסותו בשביל מחצית השקל כש"כ הרמב"ם בפ"א משקלים ה"א אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ושואל או מוכר כסות שעל כתיפו ונותן מחצית השקל כסף שנא' העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וצ"ב מהו החומר שבמצוה זו יותר משאר מצוות אכן נראה דהטעם לזה מפורש בתורה לכפר על נפשותיכם דבלי מחצית השקל יחסר לו כפרת נפשו ועל דבר הנוגע לנפשו הרי מפורש כתיב 'וכל אשר לו יתן אדם בעד נפשו'
ובגמ' יומא (לה ב) מבואר שהלל מחייב את העניים והנה הלל היה משתכר חצי דינר וחצי שכרו היה נותן לת"ת עיי"ש והרי זה יותר מחומש ומהיכ"ת שיתחייב טפי מחומש וע' בלקוטי הלכות למרן הח"ח שם שכ' דשאני ת"ת דהיא חייך ואורך ימיך דת"ת הוא חיי נפש ועל חיי נפש ילפי מהמ"ע של מחצית השקל שמוציאין יותר מחומש וע' באגרת התשובה לבעל שו"ע הרב שכ' שאף שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש אבל בעל תשובה שרוצה ליתן צדקה לכפרת נפשו יכול לתת יותר מחומש והיינו נמי כנ"ל
(I want to clear up a possible misunderstanding. Rav Yosef Ber quotes the Chofetz Chaim that for things that are essential to life you aren't limited to a chomesh: we learn from Hillel that to learn Torah, which is life, you may and must spend whatever you have. Rav Yosef Ber implies that the Chofetz Chaim learned this from Machatzis HaShekel, but the cited Likutei Halachos does not make that connection. The Likutei Halachos is on Yoma daf 35, the story of Hillel, where the Chofetz Chaim says
והנה מוכח מזה דאפילו מי שהוא עני ביותר ג"כ חייב לקבוע עתים לתורה ועוד מוכח מזה שהאדם שאינו יכול ללמוד בעצמו ומוכרח לשכור איזה מלמד לזה, והוא איש עני שמוכרח להרוויח ממלאכה שעושה בשביל אחרים, אף על פי כן צריך לצמצם משכירותו ולחיות בצימצום רב ולשכור אחר שילמדהו תורת ה', ואינו דומה לזה דאמרינן המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, דזהו רק לעניין צדקה אבל לא לעניין תורה, שהוא מחוייב לידע אותה והיא חייו לנצח.
