Shavuos pei daled: Why We Read Rus on Shavuos

 to be refined later, putting down so it doesn't get lost.

Abudraham: We lein Rus on Shavuos. 

Gives two reasons. 

It was in the harvest season, as is Shavuos.

Rus was misgayer, as we were at Mattan Torah.

Both explanations are adequate because one assumes that "we decided to lein all the five Megillos on the five moadim, so any connection will suffice for pairing them up, for assigning them to a particular one."

Four more satisfying explanations, purely my judgment.

1. Birkei Yosef quoting Simlah Chadasha: Dovid died on Shavuos, so he must have been born on Shavuos. So we read Rus not so much because of Shavuos, but in honor of Dovid Hamelech. (Unless you can come up with something that associates the character of malchus beis Dovid with the essence of Shavuos.)

2. RTzPF Mikra'ei Kodesh Pesach III Miluim for Shavuos 35: תורה שבכתב without תורה שבעל פה is impossible and ruinous. From Torah shebichsav alone, we would never have accepted Rus into K'hal Hashem, and where would Beis Dovid come from? So the lesson is that at the Yomtov of Kabalas Hatorah, we must keep in mind that we could not exist with Torah shebichsav alone, and Torah shebaal peh is no less essential.

3. Pri Megadim in the Hakdama to OC, and Chidah intro to his sefer Simchas HaRegel: Rus had the courage and certainty and אמונה ובטחון  of לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרוע, to enter into her covenant with the RBSO in the worst situation, poor, widowed and friendless in a strange land, similar to our conditions in the midbar when we left Mitzrayim. Davka because of that courage and certainty, that אמונה ובטחון, she lived to see her great-great-grandson seated on the throne of Israel and master of his world (Rashi Melachim I 2:19). 

4.  Based on the Elya Rabba Os yud: Shavuos is the yomtov of Kabalas Hatorah. Our kiyum hamitzvos is not meant to be limited to the letter of the law. The mitzvos are meant to be transformative. When it says in the Aseres Hadibros lo sirtzach, it includes מלבין פני חבירו. When it says לא תגנב it includes גניבת דעת. When it says לא תנאף  it includes of the זימה that the RBSO hates. This is why at the end of Parshas Yisro the Torah interposes three mitzvos-

  לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם 

מזבח אדמה תעשה־לי וזבחת עליו את־עלתיך ואת־שלמיך את־צאנך ואת־בקרך בכל־המקום אשר אזכיר את־שמי אבוא אליך וברכתיך 

ואם־מזבח אבנים תעשה־לי לא־תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה 

ולא־תעלה במעלת על־מזבחי אשר לא־תגלה ערותך עליו

Elohei chesef teaches that Avodah Zara should be so unthinkable that we do not even allow images that others have worshipped into our houses. The din of avnei gazis is because Retzicha is so horrible that the RBSO does not allow iron shaped stone on the mizbeiach. Ni'uf is so repulsive that the Mizbei'ach should have a ramp so that kohanim doing the avoda walk and comport themselves like malachim. 

This expansive definition of dinim expresses itself in explicit mitzvos, and in Avos and Toldos of mitzvos, and in the din of נבל ברשות התורה.

This is why the nations declined the invitation to Mattan Torah. They were already bound by the dinim of retzicha and gneiva and arayos, but that went only as far as the literal application, and Torah requires that we become a Torahdikkeh nation, ממלכת כהנים וגוי קדוש.

The only way that learning Torah can have this effect on a person is if he makes himself a beis kibbul for Torah. Only a person who is daveik bashem is such a beis kibbul. How can a person be daveik bashem? Only through והלכת בדרכיו. What does that entail? Chesed. מה הוא....

והא ראייה, from Sotah 14a, דרש ר' שמלאי: תורה – תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים 

Megillas Rus, from beginning to end, is a lesson of Chesed. This is very evident, so you don't need it, but the Malbim makes this a theme of the Megilla.

אמר ר' זעירא: מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב גומלי חסדים 

So on Shavuos, when we are mekabeil mitzvos as we would be standing at Har Sinai, we have to make a kabalas mitzvos that will transform us into a ממלכת כהנים וגוי קדוש, not people who are נבלים ברשות התורה. The only way to do that is to be muchshor such that the words of Torah will penetrate our souls and transform us. That requires that we become like Rus, the quintessence of Chesed.

Drasha Shavuos 2022 תשפ'ב

The most important element in attaining gadlus in Torah is unremitting ameilus. But after ameilus, and even after knowing kol hatorah kulah, there are other factors that make a difference in the quality of your Torah.

Bava Metzia 85b

כי הוו מינצו ר' חנינא ור' חייא אמר ליה ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי קא מינצית ח"ו אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפילפולי אמר ליה ר' חייא לר' חנינא בהדי דידי קא מינצית דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נישבי וציידנא טבי ומאכילנא בשרייהו ליתמי ואריכנא מגילתא וכתבנא חמשה חומשי וסליקנא למתא ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי ואמרנא להו עד דהדרנא ואתינא אקרו אהדדי ואתנו אהדדי ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל היינו דאמר רבי כמה גדולים מעשי חיי

We see from Rav Chiya's method of ensuring the permanence of Torah that if you want Torah to have a kiyum, it has to be learned in kedusha and tahara, and that any admixture of tumah weakens its kiyum. Total kedusha and tahara, absolute guaranty of permanence.

A similar thought is found in Sukka 45b on the passuk in Shemos 26:15

תניא נמי הכי: 'עצי שטים עמדים' - שעומדים דרך גדילתן. דבר אחר: 'עמדים' - שמעמידין את ציפוין. דבר אחר: 'עמדים' - שמא תאמר אבד סיברם ובטל סיכויין, תלמוד לומר 'עצי שטים עמדים', שעומדים לעולם ולעולמי עולמים.

It is said from the Gaon and from the Maharsha that the reason the Krashim are eternal is that they were planted from seed by Yaakov Avinu in Knaan for use in the Mishkan , transported to Mitzrayim, brought to the Midbar, and fashioned by Betzalel and Uri ben Chur, every moment in perfect kedusha and lisheim shamayim. Such a yetzira is eternal. Of course, this is not an all or none. The more kedusha, the less shelo lishma, the more kiyum the Torah has.

But I do not understand what Rav Chiya's proved as far as his argument with Rav Chanina. Rav Chanina and Rav Chiya, the gedolei hador, were arguing. Rav Chanina said "With me you argue? My mind is so glatt and deep from my learning Torah that if c'v Klal Yisrael would forget the Torah, I could recreate it purely from my chochma and seichel hayashar." Rav Chiya answers, "With me you argue? I made sure that Torah will never be forgotten from Klal Yisrael." So what? That makes Rav Chiya a bigger lamden? It makes him a great benefactor. It makes him a great teacher. But how does that mean that his piskei halacha are one iota better?

We see from here that if your Torah is more similar to the Torah as it was given on Sinai, then it is more emes le'amito; you have greater siyata dishmaya to be omeid on the emes. By being marbitz Torah in such a manner, Rav Chiya's Torah was domeh to the Torah of Mattan Torah that was given to the whole Klal Yisrael. Mimeila, he had more siyata dishmaya to be mechaven el haemes.

We see the same idea is the Sefer Hamikna in Kedushin 30a. What would you say if there were an argument between a father and a grandfather about who gets to learn with a boy? Pashtus, the father wins. It says limadetem es bneichem, it's mitzvas haav al haben. Here is what the Baal Hafla'ah says.

שם מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר חורב וכו' נראה לפרש מפני שאמרו חז"ל אינו דומה לשומע מפי הרב או ששמע מפי התלמיד וכן מצינו בכל דור ודוד מימות משה רבינו ע"ה שנתמעט ההשגה כפי ריחוק המקבלי' זה מזה והארכנו בזה בפתיחו' ספר מס' כתובות ובשאר מקומות וזה הטעם שאמרה תורה שילמד את בן בנו אף על גב שמחוייב בנו ללמדו שהוא אביו אלא שאינו דומה ממה שיקבל מבנו למה שיקבל ממנו לכך חייבה התורה לאבי אביו שהוא עדיף טפי וכיון שמצינו ששכר הגמול המלמד את חבירו תורה הש"י משפיע לו חכמה וכמו שאמרו מתלמידי יותר מכולם וכן בהופכו העונש הוא במיעוט החכמה וכמו שאמרו חז"ל בפסוק עשיר ורש נפגשו ומפורש בחידושינו בפסוק ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל שדרשו חז"ל שהי' זקן ויושב בישיבה שע"י כן בירך ה' אותו בחכמה העליונה הכוללת הכל ופירשנו בזה מה שאמרו חז"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם אף על פי ששם חכם הוא מורה שהוא מלמד לאחרי' מ"מ נקרא לומד מכל אדם שהוא מקבל מהם שעל ידם הקדוש ברוך הוא משפיע לו חכמה וכן הוא הגמול הזה שהוא מכווין ללמד את בן בנו כדי לקרב קבלתו כן הקדוש ברוך הוא מקרב קבלתו כאילו קיבלו מהר חורב וק"ל  

And look at the Maharsha in Yevamos 14a. 

לא נמנעו ב"ש לישא וכו' לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו. הגם שא"א שיהיו שני הדעות אמת לאמתו מ"מ מצד השלום ואהבה שהיה ביניהם כולם אמת כמ"ש בחגיגה (ג:) כי כולם דברי אלהים חיים נתנו מרועה א' וק"ל:

He starts by saying that they can't both really be right (אמת לאמתו), but because of the shalom between them they are all emes. What does that mean? Because of Shalom, emes becomes emes le'amito?

The Gemara in Chagiga the Maharsha brought

ואף הוא פתח ודרש (קהלת יב, יא) דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד...בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא דכתיב (שמות כ, א) וידבר אלקים את כל הדברים האלה

but that Gemara says nothing about Shalom creating Emes.

Maybe the Maharsha is thinking about the gemara in Eiruvin 13b,

א"ר אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלקים חיים הן והלכה כב"ה וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלקים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי ב"ש ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן

(The Ritva there in Eiruvin, however, is incompatible with the Maharsha's words that only one can be אמת לאמתו, but they don't have to shtim with the Ritva.  

אלו ואלו דברי אלקים חיים. שאלו רבני צרפת ז"ל היאך אפשר שיהו שניהם דברי אלקים חיים וזה אוסר וזה מתיר, ותירצו כי כשעלה משה למרום לקבל תורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר, ושאל להקב"ה על זה, ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור ויהיה הכרעה כמותם.)

With the Maharsha and the Gemara in Chagiga, it could be that Reb Chiya was saying that as far as psak halacha goes, there is a din that learning and teaching Torah in a manner that reflects the original Mattan Torah gives you the home field advantage for halacha psukah.

We have a similar idea in Tosfos BB10b.

Gemara

דיוסף בריה דרבי יהושע חלש אינגיד אמר ליה אבוה מאי חזית אמר ליה עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה אמר ליה עולם ברור ראית

Tosfos

עליונים למטה ותחתונים למעלה. פי' ר"ח דאמרו הגאונים שקבלה בידם רב מפי רב דעולם הפוך היינו שראה שמואל דהוה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידיה משום דמיחה בשמואל בפר' במה בהמה (שבת נה) גבי ההיא איתתא דאתיא וצוחא קמיה דשמואל ולא אשגח בה א"ל רב יהודה לית ליה למר אוטם אזנו מזעקת דל וגו':

How does that make Reb Yehuda the Rosh Yeshiva and Shmuel, his life long rebbi, the talmid?

Evidently, being נושא בעול עם חבירו makes your Torah more emes le'amito. Why? Because that is what Mattan Torah was like, it was ויחן ישראל, it was davka davka because כאיש אחד בלב אחד. Torah that comes from that middah is כנתיתה.

The same goes for the Gemara BB22a.

דתניא (דברים ד, ט) והודעתם לבניך ולבני בניך וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע 

If you are kovei'a ittim, whether it is for an hour or half an hour, you can not do it with one eye on TikTok and one eye on the Chumash. You have to be totally immersed for as long as your seder lasts.

When I said this in Shul, I ended with words of encouragement. I said that for adults, making the commitment to be kovei'a ittim is hard. We are not so mutable as we were as when we were young. But Torah is different. This determination is what is required, and when you make that conscious and sincere decision, you will have siyata dishmaya to acheive it.  That is precisely the lesson of the entire Yomtov. I heard (from Rabbi Avrohom Bukspan from Rabbi Frand Junior from Rabbi Doniel Pransky) a great pshat in a Rashi in Megillas Rus 2:3

ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקצרים

Rashi

וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה. מָצִינוּ בְמִדְרַשׁ רוּת, עַד לָא אֲזָלַת אָתַת? שֶׁהוּא אוֹמֵר "וַתָּבוֹא", וְאַחַר "וַתְּלַקֵּט". אֶלָּא שֶׁהָיְתָה מְסַמֶּנֶת הַדְּרָכִים קֹדֶם שֶׁנִכְנְסָה לַשָּׂדֶה, וְהָלְכָה וּבָאָה וְחָזְרָה לָעִיר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סִמָּנִים וְצִיּוּנִים שֶׁלֹּא תִטְעֶה בַּשְּׁבִילִין וְתֵדַע לָשׁוּב:

What is the Medrash telling us? Why do we need to know this? It seems totally uninformative.  But the pshat is that the navi is telling us what Rus was like, that she was obsessively meticulous and planned out. She did not go anywhere before knowing exactly how to go and exactly how to come back. But when it came to her decision to become a Jew and follow the Torah, she knew very well that everything she was used to, everything set in her world, was no longer reliable. She knew absolutely nothing about where her future would take her, but she said 

ותאמר רות אל־תפגעי־בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל־אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי

באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהוה לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך

She did what Klal Yisrael did at Sinai. Unlike the other nations that asked מה כתיב ביה, we said נעשה ונשמע, come what may. We trusted the Ribono shel Olam, and we decided to through our lot with the Torah. 

זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה  

So take advantage of what the Yomtov offers. Make that commitment, whether for a half hour or whatever, but that half hour is sacrosanct. You are in the עולם האמת, focus, learn in kedusha and tahara, and bring the experience of Mattan Torah into your own life. 

Shavuos ayin tes/2019. Derech Eretz Kodma LaTorah

I saw this in Rav Yeruchem Olshin's Yarei'ach L"moadim. It speaks for itself.

ושמעתי מעשה נפלא על הג״ר משה פיינשטיין זצ״ל בעל האגרות משה שכיבד פעם רב אחד לדרוש בישיבתו וישב שם הגר״ם זצ״ל מרוכז באזנים מקשיבות לכל מילה ומילה היוצאת מפי הדורש. אחר הדרשה ניגש אליו אחד מתלמידיו [הג״ר שמחה בונם קאהן שליט״א - רב דקהל עטרת ישעיה  ליקוואוד] ושאלו, הרי הדורש דרש בשפת אנגלית, והרי אין כת״ר מבין שפת אנגלית.

להפתעתו השיב לו הגר״מ זצ״ל שאכן לא הבין אפילו מילה אחת

א"כ, שאלו התלמיד, מה זה שישב שם כת"ר והקשיב כאילו הוא מבין ומאזין לכל דברי הדורש?

השיב לו הגר"ם זצ"ל, הרי אחר הדרשה אני חוזר לביתי ומשיב צשובות לשואלים בהלכה, והרי אמרו חז"ל (מגילה כ"ז:) דרך ארץ קדמה לתורה,  ובלי דרך ארץ לא אזכה לסייעתא דשמיא. ולשבת אצל דרשה ולא להקשיב אינו דרך ארץ, לכן עשיתי כל מה שביכלתי להתנהג בדרך ארץ כלפי הדורש, אע״פ שלא הבנתי מילה, ע״כ.

The Three Singularities of Avodas Hakorbanos of Shavuos and Why They Are So Important

Rav Moshe in the Kol Rom points out two unique characteristics of the avoda of Shavuos, singularities among Korbanos Tzibbur.  Harav Mordechai Eisenberg and I combined his two explanations to highlight an additional lesson.
One unique avoda is the hakrava of not one but two Se'irei Izim see Rashi Vayikra 23:19), in contradistinction with every other Moed. The other is the use of Chametz in a Korban Minchas Tzibbur, the Shtei Halechem.

The Gemara in Zvachim 6b explains that the Sa'ir is always used to for Kappara for tumas mikdash v'kadashav. The reason we have two here is to remind us that we really ought to bring this kappara every moment, but the Torah had pity on us. But why, he asks, is this lesson taught davka on Shavu'os?
He answers that with Mattan Torah, Klal Yisrael became a Mikdash and they became Kodoshim. In order to properly receive the Torah, they needed to be mekadesh themselves. (We added that after they received the Torah, they were seen as examples of what the Torah does to a person.) Just as Mikdash v'kadashav require total focus and care, and the slightest hesech hada'as needs kapara, so too Klal Yisrael, to be worthy of the Torah and as representatives of the Torah, the slightest hesech hada'as is like tumas mikdash v'kadashav. This is why on Shavuos we have two se'irim. One if to be mechaper for failings in shmiras Mikdash, and the second one is to remind us that if we are not constantly vigilant, our hesech hada'as is also tumas mikdash v'kadashav.

The Korban of Shtei Halechem relates to Reb Elozor's words in Pesachim 68b,

א"ר אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה הוא.

Rashi -

דבעינן נמי לכם - שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו:

The limud is that the first korban mincha after yetzias mitzrayim was barley, which is edible but not really fit for humans. Before we got the Torah, we had to view spirituality as incompatible with physicality. But the Torah teaches us how to convert gashmiyus to ruchniyus - that instead of mortification of the body and asceticism, we can and must use all the physical pleasures of this world in the service of the Ribono shel Olam; not because we pursue physical gratification, but because these things are gifts from Hashem that enhance our lives and make us happy and grateful and better Avdei Hashem.

We pointed out that these two lessons seem incompatible. On the one hand, we are told that Kabbalas Hatorah means that we have to be constantly vigilant to be like malachim, and not be mei'si'ach da'as from our tafkid to be holy even for a second. On the other hand, we are told that we may and should enjoy this world. The answer is that davka through limud hatorah can we resolve the apparent contradiction. It is indeed possible, like Rabbeinu HaKadosh, to have all sorts of hanaos from this world and yet to not be neheneh even one finger's worth.

Dr. Meir Zahtz threw in a complication. I made the mistake of introducing this vort by asking my shiur if they could name two unusual things of the Avoda that are done only on Shavuos. I was looking for the two se'irim and the Chametz. But Dr. Zahtz said that the Shelmei Tzibbur, the two kvasim that accompany the Shtei HaLechem, are unique. You don't find Shelmei Tzibbur le'doros other than here, and the fact that it's kodesh kodoshim is surprising as well. As is, the vort is gold, but he's right. I'd love to find an explanation for these shelmei tzibbur as well, but so far, I have nothing satisfying.

UPDATE EREV SHAVUOS PEI GIMMEL/23

I was talking to Reb Mordechai, and he added that this special hetter/reinterpretation of pleasure as  a way to serve the Ribono shel Olam davka creates the need for extra vigilance, which explains the double seir izim. Once  you know that hanaos olam hazeh are muttar, even a mitzvah, it is likely that you'll be seduced by the pleasure into making the pleasure a tachlis in itself and forgetting that the purpose is avodas hashem. Like Shabbos and Yomtov. Sure, oneg and simcha are a mitzva, but it's easy enough to make the oneg the ikker and the simcha the excuse, the tafel.

This might also explain the Shelmei Tzibbur. The Shlamim are for celebration, and davka on Shavuos we reiterate the importance of using hana'ah gashmis to be better avdei Hashem and makirei tov, and we do this by a national korban shlamim. 

UPDATE EREV SHAVUOS PEI DALED/24

In Emor (ויקרא כ"ד י"ט), one Sa'ir is mentioned and refered to as a Chatas. In Pinchas (Bamidbar 28:26-30) the Torah mentions the other sa'ir lechaper, but it is not called Chatas. 

The Daas Zkeinim asks why the Torah does not call the sa'ir a Chatas as in all the other moadim, and quotes a Yerushalmi RH 4:8, which he quotes as a Medrash.

כתיב גבי שבועות שעיר עזים לכפר עליכם ולא כתיב לחטאת מפני כבוד התורה שנתנה בו ביום וזהו אשר יסד הפייט דיום הבכורים חטאת לא נזכר למען יהי דבר המלך למנוחה. ד"א לפי שהיו אז ישראל נקיים מכל חטאת כדאיתא במדרש משקבלתם עליכם עול תורה והמצות מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מעולם וזהו שייסד הפייט בזולת של שבועות קבלו מלכותי ולא תאשמו:

Our Yerushalmi

רבי משרשיא בשם רבי אידי. בכל־הקרבנות כתוב חטא ובעצרת אין כתוב חטא. אמר להן הקדוש ברוך הוא. מכיון שקיבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם.

This is a very big chiddush, that kabalas hatorah has the power to be mechaper, and that this total kapparah is granted as soon as we are mekabeil. Not the actual ameilus, but the kabbalah of עול מצוות

But there is a far greater chiddush here. 

 

Yerushalmi Yoma 8:7

וְחַטָּאתִ֖י נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃ שֶׁלֹּא יְהוּ בְעֵינָיו כְּאִילּוּ לֹא עֲשָׂאָן. אֶלָּא כָעֲשָׂאָן וְנִמְחַל לוֹ.

and Rabbeinu Yona Avos 3:16

שאע"פ שהעונות נמחלין לבעלי התשובה. נימנין אותן תחלה. מיד שגמרו מלעשותן ואחרי כן אם יחזור בתשובה מוחלין לו. כדאמרינן במדרש אינו כמי שלא עשאו. אלא עשאו ונמחל שגדול מי שאינו עושה ממי שעושה ומוחלין לו.

But Pnei Moshe about the kapara of Shavuos in the Yerushalmi-

בכל הקרבנות. מוספי רגלים כתיב בשעיר חטא ושעיר חטאת אחד ושעיר עזים אחד חטאת לכפר מלבד בעצרת כתיב שעיר עזים אחד לכפר עליכם אמר להם הקב"ה מכיון שקבלתם עליכם עול תורה שניתנה בעצרת להיות עמל ויגע בה כל צרכיכם מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מימיכם ואין החטא נזכר לפני לפי שהתורה מכפרת עליכם:

Teshuva and Yom Kippur are mechaper for aveiros, but the aveira is still on your life list; just that it has a mark that says niskaper- עשאו ונמחל . But the kapara of Shavuos is unique!  כאלו לא חטאתם מימיכם ואין החטא נזכר לפני.

How is this possible? Why is this true? 

I realized the answer to this kashe when I saw Rabbeinu Bachay's way of explaining why the word "chatas" is not there.   He does not say exactly like the Yerushalmi. 

Rabbeinu Bachay

וביום הבכורים. חג השבועות נקרא בכורי קציר חטים על שם שתי הלחם, שהם תחלה למנחת חטים הבאה מן החדש.

ויש לך להתבונן למה לא הזכיר כאן בשעיר של עצרת חטאת, כשם שהזכיר בכל המועדים שבפרשה זו, והטעם בזה על דרך הפשט לפי שעצרת זמן מתן תורה ושם היו ישראל כנולד זה בלא חטא.

(וע"ד הקבלה ירמוז לעצרתו של עולם שבו יבטל יצר הרע לגמרי וגדר אבניו נהרסה.)

The answer is that pshat is not like the Pnei Moshe's כיון שקבלתם עליכם עול תורה שניתנה בעצרת להיות עמל ויגע בה כל צרכיכם.  If you learn like the Pnei Moshe, this koach of עמילות ought to apply all year round.  The pshat is that kabalas hatorah on Shavuos has a din of כקטן שנולד. 

The idea is that kabbalas Hatorah on Shavuos is not a mechaper. It is a geirus. Unlike Geirus, all your maalos come with you. But as far as your aveiros are concerned, you are כקטן שנולד. 

The amazing thing is that it should not be like Geirus. Bishlema at Sinai, it was really a geirus, and it could be that the idea of  כקטן שנולד made sense (keeping in mind Tosfos and the Maharal about how it was less of a discontinuity than gentile to Jew.) But for  us, we were born members of כלל ישראל and we lived out whole lives as members of כלל ישראל, and kabalas hatorah is totally not a geirus. 

I think the pshat is that the same way other ימים טובים לדורות have a segula of the original event, the same is true for Shavuos. But in the case of Shavuos, the segula of the original event is a fantastic benefit. It's not just a day that is mesugal for קבלת התורה. It gives us the opportunity to do a maaseh of kabbalas hatorah that gives us a din of  כקטן שנולד, just like the original kabbalas hatorah.  That consequence of the original kabalas hatorah at Mattan Torah still remains and is accessible to anyone who is mekabel even bazman hazeh.

This could be the lesson of the Shelmei Tzibbur. Kodshei kodoshim can not become kodshim kallim. But on Shavuos, kodshim kallim get a הקדש עילוי and even the Shlamim can become kodshei kodoshim. 

Parshas Bamidbar and Shavuos - מנו ועצרו, but It Is Not the Numbers

When Chazal instituted the reading of the Torah on Shabbos, the order of Parshiyos was not fixed. Nonetheless, there were certain requirements. The Gemara (Megilla 31b) says that the tochecha in Bechukosai must be done before Shavuos, and that of Netzavim before Rosh Hashannah.

תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ראש השנה היא אין עצרת נמי ראש השנה היא דתנן ובעצרת על פירות האילן 

Tosfos there in Megilla has a slightly different perspective - that we do not want any vestige of klala to be read immediately after these two beginnings, so we get them out of the way.

שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר"ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לר"ה ומטעם זה אנו קורין במדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת

The Maharit in a Teshuva adds that not only do we not want to read the klalos after these dates, we want to davka have a parsha in between, to be mafsik.

וכתבו התוס' שנהגו העולם להפסיק בפרש' אחת בין קללות לעצרת והוא פ' במדבר סיני וכשם שאמרו שלא לאחר כך אמרו שלא להקדים שיהיו קורין אותם שתי שבתות שלפני עצרת דלא מינכרא מילתא שכלו קללותיה אא"כ נקראים בסמוך לאחרית השנה

The implication is that in setting the order of Parshiyos it was more important to avoid a negative, to see to it that these two parshiyos of Tochacha for the sins of the past are not hanging over our heads at our new beginnings, on Shavuos and on Rosh Hashannah. Shavuos is the Rosh Hashanna for tree crops, and the first of Tishrei is the Rosh Hashanna for mankind.

Over time, simanim were developed to help us remember what to read. As the Mechaber says in OC 428:4,

 וסימן לפשוטה יפקדו ופסחו ולמעוברת סגרו ופסחו מנו ועצרו צומו וצלו קומו ותקעו:

So the siman for Shavuos is מנו ועצרו, Me'nu-count, atzru-Shavuos. On leap years, Bamidbar is two weeks before and Naso is immediately before Shavuos.

As is often the case, the reasons given by our Chachamim for their takanos are not the whole story. I don't know why, but sometimes the real reasons are hidden and left for discovery by individuals that pay more attention. Perhaps Chazal wanted us to experience the pleasure of discovery. With that in mind, I'd like to say something I heard from Harav Shimon Kalman Goldstein. The vort is his; he is not responsible for my presentation or my hosafos.

Medrash Rabba Parshas Vayeitzei, where Yaakov meets Rachel by the well, 70:9. Some see in it a foreshadowing of Mattan Torah.

ר' יוחנן פתר לה: בסיני,

וירא והנה באר, זה סיני.

והנה שם שלושה, כהנים לוים וישראלים.

כי מן הבאר ההיא, שמשם שמעו עשרת הדברות.

והאבן גדולה, זו שכינה.

ונאספו שמה כל העדרים

ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר, משום ר' שמואל: שאילו היו ישראל חסרים עוד אחד, לא היו מקבלים את התורה.

וגללו את האבן, שמשם היו שומעים את הקול ושמעו עשרת הדברות.

והשיבו את האבן, (שמות כ): אתם ראיתם כי מן השמים דברתי וגו':

To emphasize the relevant part of the Medrash -

ונאספו שמה כל העדרים

ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר, משום ר' שמואל: שאילו היו ישראל חסרים עוד אחד, לא היו מקבלים את התורה.

The Y'dei Moshe there explains

לפי דאיתא שאותיות התורה הם ס' רבוא נגד ס' רבוא נשמות ישראל על כן היו צריכים להיות דוקא במילואם ששים רבוא והרי מצינו מנחות ל א' בספר תורה שאם חסר אות אחת פסולה

Every single Jew at Mattan Torah was essential to Kabbalas HaTorah. If even one was missing, the Torah could not be given. Every letter corresponds to one Jew; you can't have a marriage with only one party; a Torah letter without a Jew whose Neshama resonates to that particular frequency is a dead and non-functional letter, and the Torah would be passul.  This can be seen in the Siman of Krias HaTorah - מנו ועצרו. Counting Klal Yisrael, as spoken about in Parshas Bamidbar, is essential to Kabbalas HaTorah. 

Let me make this clearer. Certainly, we see from here that every individual has a chelek in Torah, and that Torah is incomplete if anyone is not zocheh to his cheilek. But to me, there is a bigger chiddush here. Why were the shishim ribo necessary? It is certainly possible that this is a stratum of kedusha. You have a mezuman, an eidah/minyan, 22,000, and certainly 600,000, you have a step up in the darga of kedusha. One might say that this is why the shishim ribo were needed at Sinai, it was a critical mass, a quorum. . Or, like the Ramban says, because it includes all the permutations of human thought, Chacham HaRazim. The chidush here is that it was not so, it was not a matter of critical mass, or חכם הרזים. It simply is that every letter corresponded to an individual. Without that marriage, the letter was defective. We don't just passively receive the Torah - it is a dynamic relationship comprising two parts, the written Torah and the neshamos of Klal Yisrael.

It's not a matter of quantity, it's interrelationship, it's parallelism.

When Na'ami tried to discourage Rus from becoming a giyores, she told her that we have 613 mitzvos, and Rus answered עמך עמי. How were Rus's words responsive? Perhaps we can say that the Torah and the Mitzvos are not given to individuals, it was given to Klal Yisrael. Only Klal Yisrael as a whole can fulfill the entirety of the taryag, and only Klal Yisrael is fit for Kabbalas HaTorah- in this world, Klal Yisrael and the Torah are a unity.

It was not only the men that experienced this at Mattan Torah. The Ribono shel Olam gave us the din of prisha to ensure that the women were worthy of Kabalas HaTorah, no differently than the men. Whether the shishim ribo somehow includes the women, or that a man and a woman form a single unit, or, as the Pnei Yehoshua (Kiddushin 30a) suggests, we count על דרך מזה ומזה הם כתובים, I don't know. As the Chasam Sofer קובץ תשובות סימן נב says

"נשאלתי אם יש אתי לפרש הנמצא בספרי חצונים לרז"ל כי יש ששים רבוא אותיות לתורה, ואמרו כי ישראל ר"ת כן הוא, ועמדו למנין כל התנ"ך ואין בו כמו אלו.

תשובה. דברים הללו לא נמצאו בש"ס כי אם בספרי המקובלים, ואין לנו עסק בנסתרות ולא אתנו יודע עד מה, ואיך נעמוד למנין אותיות התורה. וכבר העידו חז"ל [קידושין ל' ע"א] שאין אנו בקיאין בחסרות ויתירות. 

And this vital and essential connection is not of merely historical interest, something that happened long ago in Midbar Sinai. The relationship of the Torah and Klal Yisrael is renewed every year, as if we are actually experiencing  a new Mattan Torah. This is true to the extent that there is a minhag to not do any surgical procedures before Shavuos, because the malachim were being mekatreig in order to prevent the gift of the Torah to the Jews, and that Kitrug happens every single year when the vows are renewed (see OC 468:9, Rema - ונהגו שלא להקיז דם בשום ערב יום טוב ואין לשנות, and MB sk38, (לח) שלא להקיז - דבערב שבועות יצא שד דשמו טבוח ואלו לא קיבלו ישראל את התורה הוי טבח להי לבשרייהו ולדמייהו וגזרו רבנן על כל עיו"ט משום ערב שבועות ושרעפי"ן שקורין באנקע"ס או קעפ זעצי"ן יש מתירין מלבד הו"ר שהוא יום הדין ועכ"פ בערב שבועות יש להחמיר.)  Every single Jew has a cheilek of Torah, and without his cheilek, the Torah is diminished.


I want to end with something the Maharsham says in his third introduction to his Teshuvos, something he heard in the name of the Nesivos.

שמעתי בשם הגאון מליסא ז"ל לפרש מש"כ כי לא דבר ריק הוא מכם כי הנה בתורה יש מקומות הכתובים ובזוה"ק ומדרשים דתיבת ישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה ועי׳ פני יהושע קידושין לי ובחידושי חת"ס סוף חולין מש"כ בזה ויש גם מקומות פנוים וריקנים בתורה כמו בין חומש לחומש ובין פרשה לפרשה ודומיהם אבל באמת לא ריק הוא כי גם שם מלא אותיות נסתרים וגניזים שאינם נראים לעין והענין כי יש נשמות ישראל הראויים להדבק באותיות התורה ויש מהם שאינם ראוים להדבק בהאותיות ומ"מ נמשך חיותם ממקום הריק שבתורה 

The spaces have kedusha too. Some are zocheh to correspond to a letter, others to a space. The spaces serve a vital purpose and give meaning to the written letters.

My son Shlomo added that if you see the story with Yaakov and Rachel as a remez to Mattan Torah, you should also see there that even with everything in place, you need mesiras nefesh and ahavas hatorah in order to bring the Torah from potential to actual. You need a יחד לב of מסירת נפש.
Breishis 29:10

ויהי כאשר ראה יעקב את־רחל בת־לבן אחי אמו ואת־צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את־האבן מעל פי הבאר וישק את־צאן לבן אחי אמו

I have to add something I saw at Reb Chaim Brown's website that adds beautifully to this idea.  This is what he says:

....this amazing Koznitzer Magid (at the end of Avodas Yisrael) should make your Yom Tov.  In the last perek of Avos R' Yehoshua ben Levi tells us that a bas kol echoes from Sinai every day bemoaning those who ignore Torah.  The Mishna describes these people using the pasuk, "Nezem zahav b'af chazir...," it is like a golden ring in the snout of a pig.  M'mah nafshacha, asks the Koznitzer, how does this analogy make sense?  If people are learning, then they are not dragging the gold ring through the mud; if they are not learning, then they don't have the gold ring to begin with!  They have nothing, no connection -- where's the gold ring?
The answer must be, says the Koznitzer Magid, that every Jew, from the day he/she is born, has a connection to Torah built into his/her DNA.  We're not born with a silver spoon in our mouths -- we are born with a gold ring, a nezem zahav, the beauty of Torah.  The Mishna is telling us that it's up to us to make the most of that innate connection.  We can either seize the opportunity and hear the call from Sinai, or we can end up dragging that gold ring through the mud.  

 That's exactly what I'm saying. Like it or not, every Jewish Neshama is related to a letter in the Torah, its own kinyan. If the person becomes a tzadik, wonderful! If he becomes a rasha, the yachas to Torah is still there, but nebach, he's dragging it through filth.

Shavuos. A good pshat in the Gemara in Avoda Zara

Avodah Zarah 2b.  The Gemara begins with a prophetic description of the reaction of the nations when Klal Yisrael is rewarded for keeping the Torah.  They argue that had they been "chosen" at Har Sinai, they would have faithfully kept the mitzvos.  Hashem responds that He offered the Torah to all the nations before it was given to Klal Yisrael, and it was their choice to decline.

אומרים לפניו רבש"ע כלום נתת לנו ולא קיבלנוה ומי מצי למימר הכי והכתי' ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכתיב אלוה מתימן יבוא וגו' מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן א"ר יוחנן מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה אלא הכי אמרי כלום קיבלנוה ולא קיימנוה ועל דא תברתהון אמאי לא קבלתוה אלא כך אומרים לפניו רבש"ע כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה כמו שעשית לישראל דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר ואמר רב דימי בר חמא מלמד שכפה הקב"ה הר כגיגית על ישראל ואמר להם אם אתם מקבלין את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם מיד אומר להם הקב"ה הראשונות ישמיעונו שנא' וראשונות ישמיענו שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם ומנלן דלא קיימום דתני רב יוסף עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים מאי ראה ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום כיון שלא קיימום עמד והתירן להן איתגורי איתגור א"כ מצינו חוטא נשכר אמר מר בריה דרבינא לומרלומר שאף על פי שמקיימין אותן אין מקבלין עליהם שכר ולא והתניא היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול תלמוד לומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול אלא לומר לך שאין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה דאמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה 

The Mishneh leMelech in Prashas Drachim asks what he calls a Pliyah nisgava.

כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה כמו שעשית לישראל כו', מיד אומר להם הקב"ה שבע מצות שקבלתם היכן קיימתם כו', אשר הפליאה נשגבה אם כן מתחלה מאי קסבר למה בא אליהם ליתן להם התורה, אמנם דע כי לתת בכפיה אין זה נתינה אבל הכפיה אשר כפה את ישראל לא היה אונס, כמ"ש הרמב"ם ז"ל  ((ב' גירושין כ', הובאו דבריו בתוס' יו"ט פרק ט' משנה ח' דגיטין) בטעם גט המעושה בישראל כשר, כי הוא אנוס מדעתו הרעה, ואחר כי לעשות כל המצות הוא רוצה, רק יצרו תוקפו שלא לגרש, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו, ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו , עכ״ל . וא״כ הדבר בהיפך, מה שהיה מהצורך לכופו זה היה אונס כמאמר יצרו אנסו, אבל תכלית נפש הישראלי ורצונו להתדבק מאד במצות רק היה לו הזדמנות אונס היצר, וזה אונס, עיכ לישראל כפה ההר כגיגית לדחות אונס היצר, ובא אונס כפיית ההר ודחה אונס היצר, ונשאר בנפשם הרצון הטבעיי מחפץ הלב והנפש, לא כן ישמעאל ושעיר המה מיאנו לא באונס, רק בעבור (תהלים נ״מ) זורו רשעים מרחם, א״כ מה זו טענה כלום כפית עלינו ההר, הלא שבע מצות שקבלתם היכן קיימתם , ואם כן רחוקים אתם בעצם ומה יועיל הכפיה,. והענין נכבד לנבון רוח

He's saying that they were already not doing even the sheva mitzvos before Mattan Torah.  But the Ribono shel Olam gave them a second chance, and offered the Torah to them.  They declined.  Later, Le'asid lavo, they are going to complain, "Yes, we declined.  But You should have forced us to accept it with Kafa aleihem, like you did for the Jews! If You had threatened to kill us on the spot if we didn't accept, we would have been wonderfully motivated!"  To that, Hashem responds that Kabalas HaTorah is only shayach with ratzon, with nichusa, and they are not even in the parsha of the Rambam's Kefiyah.  That idea that Kefiyah results in ratzon only applies to Klal Yisrael.

It's great, but he assumes that the Rambam's din applied even before Mattan Torah, which I would not have thought to be the case.  Also, it does not shtim with the Gemara in Shabbos 88a. 

ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה-מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב (אסתר ט) קיימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר

According to the Prashas Drachim, it wouldn't be a moda'ah.

Both of my tainos are easy to answer simply.  Which reminds us of what H L Mencken said, "For every complex problem there is an answer that is clear, simple, and wrong."

I stumbled upon one person that asks on the Rambam from the Gemara in Shabbos, the Maharash Danon brought in the Ohel Yosef there in hilchos Gittin.  He says that "the Chachmei Kushta" (Istanbul=Constantinople=Kushta) answer as I did.  He disagrees, (ironically, based on something the Prashas Drachim says elsewhere, when he could have brought this Prashas Drachim that clearly contradicts it,) and says another teretz, but I don't understand it.

ושמעתי מקשים מפה קדוש מהר"ש דאנון נר"ו שא"כ היכי קאמר בפר"ע מלמד שכפה עליהם ההר כגגית א"ר מכאן מודעא רבה לאורייתא שלפי דברי הרמב"ם אין כאן מודעא שאע"פ שמתחילה היה ע"י אונס מ"מ בשעת הקבלה גמרו וקבלו מלב ומנפש ואמר לי שחכמי קושט' יע"ה ניח' להו לתרץ שקוד' קבל' לא היו אז ישר' וק' לי דקודם קבלת התורה כבר קבלו עליהם כמה מצות כגון שבת ופרה ודינים במרה הופקדו וכ"כ בעל עשרה מאמרות בחיקור דין ח"ג פי"ג דישר' שפרשו קודם מ"ת ללכת בדרכי ישראל היה להם דין ישר' ע"כ וכ"ש למ"ד דאבות העולם יצאו מכלל בני נח אפי' להקל כמו שהאריך למעניתם הר"ב פרשת דרכים ז"ל בד"א יע"ש והכא נמי דכתיב קודם מתן תורה בשירת הים ויאמינו בה' ובמשה עבדו שודאי היו נוהגים ללכת בדרכי ישראל. אם כן הדרא קושיא לדוכתיה אודעא זו מה עושה ובדברי הרמב"ם הנ"ל הוא היה אומר מהר"ש דאנון הנ"ל מ"ש מתוך שלא לשמה בא לשמה רוצה לומר מתוך שכופין לאדם לעשות מצוה והוא עושה שלא לשמה מתחילה אבל בגמר המצוה גמר ועושה אותה לשמה ודוק

Why We say Hallel on Shavuos

Why do we say Hallel on Shavuos?

This seems like an odd question.  Everyone knows that we say Hallel on Yomtov, and Shavuos is a Yomtov.  The Gemara in Arachin (10a-b) lays out the factors that create a chiyuv to say Hallel on eighteen days of the year, and those reasons certainly apply to Shavuos.  The Gemara lists the factors as answers to questions, as follows.

-Why do we say Hallel the first day of Pesach, but not on Chol HaMoed?  Because while on the first day of Pesach a new kind of Korban is required, there is no change of Korbanos on Chol HaMoed.  Hallel is only said on a day when a special and different public korban is brought.

-If "change of Korban" is the reason, why don't we say Hallel on Shabbos, when a different korban than every day is brought?  Because Shabbos is not called "Moed."

-Rosh Chodesh, which is called Moed and has a new korban, why don't we say the regular Hallel?  Because Rosh Chodesh is not sanctified/distinguished by a prohibition of work.

-Rosh HaShanna and Yom Kippur, which have new korbanos, are called Moed, and upon which work is prohibited, why no Hallel?  Because the mood it too somber for this kind of Shira.

-But Chanuka, which has no special korban, and is not a moed, and work is not prohibited, why do we say Hallel?  Because of the miracle that happened.

-So why not Purim?  Because the miracle was outside of the land of Israel after the land of Israel was sanctified, or because we are still "servants of Achashveirosh," or because reading the Megilla is essentially the same as saying Hallel.

New Korban, plus Moed, plus issur melacha, plus simcha.  Or in commemoration of a great miracle.

The problem is the Levush.

When the Levush discusses Hallel on Pesach, he simply says that you say it-  וגומרין ההלל ומברכין עליו לקרוא את הלל.  When he discusses Hallel on Sukkos, he simply says that you say it, and adds that you even say it on Chol HaMoed, unlike Pesach- וגומרין ההלל וכן כל ח׳ ימי חחג ואע״ג דבפסח אין גומרין אותו כל ימי החג רק ב' ימים הראשונים שאני סוכות כיון שכל יום חלוק בקרבנותיו מיום שלפניו חשוב כל יום כיו"ט בפני עצמו. But when he discusses Hallel on Shvuos, the Levush in 494 says that Hallel on Shavuos is a song of celebration for the great gift of the Torah from Sinai.  וגומרין הלל בשני הימים שאומרים שירה על נתינת התורה.  Can someone explain why he needed to add this explanation for Hallel on Shavuos?  And if he's going to explain it, why doesn't he simply say what the Gemara in Arachin says?  You say Hallel on Shavuos because it is a Moed of simcha that is assur in melacha on which we bring a special korban.

 The answer I have is based on the Ramban in Sefer HaMitzvos, the Ran in Arvei Pesachim, and the Gaon in OC 22.

Here is the two line version of my teretz.  When there was a Beis HaMikdash, Hallel was deoraysa for the tzibur because of the chiluk korbanos, but now, when there are no korbanos, it would be derbanan if not for its connection with the mitzvos hayom.  Whereas on other Moadim, Hallel is still deoraysa because it is associated with the discrete mitzvos hayom; on Shavuos, where there is no active mitzvas hayom other than hakaras hatov for mattan torah, hallel is a cheilek of the mitzvas hayom of shira for Mattan Torah.

Longer version of the teretz:There are two dinim in saying Hallel. One is Hallel for a day of Moed etc, as listed in the Gemara in Arachin, and the other is a Hallel on special mitzvos (Ran.) 

Chiluk korban creates a chiyuv hallel, and that might be deoraysa for the tzibur, but it might be derabanan for individuals.  But the moed's unique mitzvos hayom create a chiyuv deoraysa to say Hallel (Ramban) and this can apply even to yechidim.

On Pesach and Sukkos, Hallel is part of the unique mitzvos hayom (Gaon in OC 22.)

The Gaon's pshat is great for Pesach and Sukkos, when there are special mitzvos hayom, but it would seem that the Gaon is ignoring Shavuos.

We  have to say that on Shavuos, there is a mitzvas hayom for yechidim, too.  That is the Mitzva to celebrate mattan Torah, and it is that mitzva that makes Hallel deoraysa for Yechidim.  Unlike the other times that Hallel is Deoraysa for yechidim, where it becomes a cheilek of another mitzva (like shira is part of a korban,) here, it is not just a cheilek of the mitzva in the sense that shira for a mitzva is part of a mitzva.  It is the mitzva gufa, it is a part of the kiyum of the mitzvas hayom.  The Mitzvas Hayom is celebrating Mattan Torah, hispaalus and hakaras hatov for Mattan Torah, and this is how you express hispaalus and hakoras hatov.

You could say that on Pesach and Sukkos, Hallel is a סניף of the mitzvas hayom.  On Shavuos, Hallel is a סעיף of the mitzvas hayom.

My answer makes sense.  Whether the Levush had this in mind is a different question.

But there is a much simpler answer, based on the Gemara in Pesachim 68b.

א"ר אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה הוא

Rashi-

דבעינן נמי לכם. שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו

From this Gemara and Rashi, we see from Rebbi Eliezer, although on other yomim tovim he holds you have the option of kulo lashem, on Shavuos, we have to express our joy through Simcha kipshuta.  Reb Shlomo Zalman in Halichos Shlomo says that it is clear in Rashi that it's not just that you have to be besimcha, you have to show other people that you are besimcha!  שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו.  If so, it could be that the Levush was simply applying this Gemara to the din of Hallel.  On other yamim tovim, Hallel is a side mitzva that expresses our simcha.  But Shavuos is one of a kind.  On Shavuos, Hallel is a fundamental part of what the Yomtov is all about.  On Pesach, Hallel is zaitik.  On Sukkos, Hallel is zaitik.  On Shavuos, Hallel is not zaitik, it is the ikkar of the mitzvas hayom  שאומרים שירה על נתינת התורה.

לכשתמצי לומר, the second teretz is not really different than the first teretz.  

Mekoros:

Ramban in Sefer HaMitzvos:

הלל דראש חדש לאו דאורייתא' ומשמעות זה דבימים שהיחיד גומר בהם את ההלל הוא דאורייתא. ובמסכת ערכין (י ב) 'דרשו בו השיר יהיה לכם כליל התקדש חג לילה המקודש לחג טעון שירה שאינו מקודש לחג אינו טעון שירה'. ואע"פ שזה מדברי קבלה הוא, אבל יאמר הנביא כי ישירו לאל המושיע אותם מיד סנחריב כאשר הם משוררים בליל התקדש חג והוא ליל אכילת הפסח שהיו משוררין בקול גדול כמו שאמרו (פסחי' פה ב) 'כזית פסחא והלילא פקע איגרא'. ועוד אם הוא מדבריהם למה יתמה ר' יוסי 'אפשר שחטו ישראל את פסחיהם ולא אמרו שירה נטלו את לולביהן ולא אמרו הלל'. והלא דוד אמרו כדברי הרב והוא ובית דינו תקנוהו או ב"ד שלאחריהם תקנו אותו על הפסח ועל הלולב, וכיון שתקנה הוא אין לו לר' יוסי קושיא על מי שיתן אותה התקנה לדוד האומר ההלל או לב"ד אחרון, אבל הראוי שיהא מייחס אותה לאנשי כנסת הגדולה שמתקנין תפלות וברכות. ועל כל פנים יאמרו שהלל זה עצמו מוקדם לדוד. והנראה מדבריהם שהוא מן התורה כמו שפירשתי. ויהיה הלכה למשה מסיני, או שהוא בכלל השמחה שנצטוינו בה כמו שכתוב 'וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם', כי עיקר השירה בפה וכלי לבסומי קלא, הוא ונצטוינו בשמחת השיר על הקרבן ושלא בשעת הקרבן בכלל השמחה אלא שמיעטו ראשי חדשים בגבולין מפני שאינו מקודש לחג ואינו טעון שירה 4 . ושם במסכת ערכין (יא א) אמרו 'מניין לעיקר שירה מן התורה? מהכא 'תחת אשר לא עבדת את ה' א-להיך בשמחה ובטוב לבב' אי זו היא עבודה שהיא בשמחה ובטוב לבב? הוי אומר זו שירה'. אם כן אפשר שנדרוש בימים טובים שכתוב שמחה ונתרבו כל מיני שמחות שתהא השירה מכללם. אבל בשני ממסכת ברכות (יד א) אמרו 'בהלל ובמגלה מהו שיפסיק? מי אמרינן קריית שמע דאורייתא פוסק הלל דרבנן לא כל שכן או דלמא פרסומי ניסא עדיף'. וזה מראה שהוא מדבריהם. אבל אפשר שעל ימי חנכה ועל ימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל נאמר וכמו שחלקו אחר כך במימרא הסמוכה לזו ודומיא דמגלה שאלו אבל הלל באכילת פסחים ונטילת לולב יהיה מן התורה כמו שנראה מפשטי שמועות אלו שהזכרנו. ומכל מקום בעל ההלכות פטור מכל התביעות והתרעומות הללו

Ran in Arvei Pesachim:

 ד״ה מאי ברכת השיר וכו׳  מדמברכינן בליל פסחים לאחר  קריאת ההלל יהללוך משמע שמברכין לפניו לגמור הלל כדרך שמברכין לפניו לגמור הלל בכל הימים שגומרין אותו שאי אפשר שיברכו לאחריו ולא לפניו וכו׳ וראי׳ לדבר מדתניא במסכת סופרים ר״ש בן יהוצדק אומר שמונה עשר יום ולילה אחד יחיד גומר בהן את ההלל וכו׳ וכי תימא דהא בגמרא דילן בערכין תני לה דרשב״י דאמר י׳׳ח שיחיד גומר בהן את ההלל ולא קתני לילה הראשון של פסח לאו קושיא היא דהתם הלל שעל עשיית מצוה לא קתני תדע דהא לא מני נמי הלל שבשחיטת פסחים וכו׳

Gaon OC 22:  (The part I want is where he addresses the kashe of Tosfos in Sukkah 46, why don't we make a shehechiyanu on the mitzva of saying Hallel.  His answer is that Hallel is not an independent mitzva, it is part of the mitzvas hayom, of pesach or netillas lulav, and you do say shehechiyanu on those.  As I said, he seems to ignore Shavuos.  It must be that unlike Pesach and Sukkos, where there's a cheftza of the yomtov celebration and a cheftza of mitzvas hayom, the whole cheftza of Shavuos is celebrating Mattan Torah, so the shehechiyanu on kiddush will patter Hallel too.)

    וע' י"ד סי' רס"ה בטור וז"ל כתב הרמב"ם שאבי הבן מברך שהחיינו על כל מילה ובעל העיטור כ' שאין לו לברך וכ"כ ר"י והוא דברי תוס' ובע"ה הנ"ל ובש"ע שם כ' דברי הרמב"ם ובהג"ה כ' דברי תוס' ובע"ה אבל בהג"ה סי' כ"ח ס"ב כ' כדברי הרמב"ם ודברי הרמב"ם הן עיקר דהוכחת תוס' אין מוכרח כנ"ל וכ"ש לדחות מה שמפורש בתוספתא להדיא וכ"כ ב"י בי"ד סי' רס"ה בשם הרשב"א דמדינא יש לברך כמו בפדיון הבן רק מהלל קשה כמ"ש תוס' דסוכה שם וגם תירוצם אין מספיק דכ"ש בהלל דיש בו שמחה וצ"ל הטעם דהלל אינו מצוה בפ"ע כמ"ש בע"פ אפשר ישראל עושין פסחיהן ונוטלין לולביהן כו' וכן דעת הטור כאן כהרמב"ם שכ' לשון התוספתא אות באות ומה שהקשה ב"י דלמה לא כ' הטור ג"כ בתפילין ועפ"ז כ' מהרי"א וב"י דס"ל להטור כבע"ה וליתא דשהחיינו לא מברך אלא העושה לעצמו דוקא כמ"ש הרמב"ם שם וכ"כ תוס' ורש"י בסוכה שם וכמ"ש בגמ' שם העושה כו' לעצמו וכ"ה בתוספתא שם בכל המצות לעצמו וכ"כ הטור כאן וזה אינו בתפילין שרגיל הוא דהסופר עושה וכמ"ש בחולין ט' א' ד"ה ואידך כו' כדאמר כו' ובציצית צ"ל כפירש"י שם"

And here's the Gemara in Arachin.

דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל שמונה ימי החג ושמונה ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב (הראשון) של עצרת ובגולה עשרים ואחד תשעה ימי החג ושמונה ימי חנוכה ושני ימים טובים של פסח ושני ימים טובים של עצרת מאי שנא בחג דאמרי' כל יומא ומאי שנא בפסח דלא אמרינן כל יומא דחג חלוקין בקרבנותיהן דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן שבת דחלוקה בקרבנותיה לימא לא איקרי מועד ראש חודש דאיקרי מועד לימא לא איקדיש בעשיית מלאכה דכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג לילה המקודש לחג טעון שירה  ושאין מקודש לחג אין טעון שירה ראש השנה ויום הכיפורים דאיקרו מועד ואיקדוש בעשיית מלאכה לימא משום דר' אבהו דאמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביום הכפורים אמר להן אפשר מלךיושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה לפני והא חנוכה דלא הכי ולא הכי וקאמר משום ניסא פורים דאיכא ניסא לימא אמר רבי יצחק לפי שאין אומרים  שירה על נס שבחוצה לארץ מתקיף לה רב נחמן בר יצחק והרי יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ הוא ואמרינן הלל כדתניא עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה רב נחמן אמר קרייתה זו היא הלילא רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן ולר"נ דאמר קרייתה זו היא הלילא התניא משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה כיון שגלו חזרו להיתירן הראשון

Shavuos; The Recurrence of Mattan Torah

Two parts;  Part I discusses our minhag to avoid elective medical procedures Erev Shavuos, and explains that it is based on the fact that Shavu'os is not just a commemoration or a celebration of Mattan Torah, it is a recurrence of Mattan Torah, a re-experience that includes all the ruchniusdikeh events that surrounded the first Mattan Torah.  This pshat inspires a new answer to the Magen Avraham's question about the nusach of tefilla on Shavuos.  Part II addresses the question of lighting Yahrtzeit candles on Yomtov, which is particularly relevant when Yomtov falls on Motzei Shabbos.

I

In Hilchos Pesach, the Rama at the end of OC 468:9 brings from the Kol Bo/Rabbeinu Yerucham a minhag to not have a blood-letting procedure done the day before any yomtov.  The Magen Avraham explains that the Gemara (Shabbos 129b:  מעלי יומא טבא חולשא מעלי יומא דעצרתא סכנתא וגזרו רבנן אכולהו מעלי יומא טבא משום יומא טבא דעצרת דנפיק ביה זיקא ושמיה טבוח דאי לא קבלו ישראל תורה הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו ) says that this is a "gzeira" of Chazal because when we were about to receive the Torah, a demon named Tavo'ach came forth, and if Klal Yisrael had not accepted the Torah, he would have slaughtered them all, he would have spilled their blood.  Since this threat took place Erev Shavuos, we avoid blood letting at that time.  In order to ensure compliance with the minhag of Erev Shavous, Chazal extended the issur to include all Arvei Yamim Tovim.

The Mishna Berura brings from the Chayei Adam and Pri Megadim that this only applies when it is an optional health maintenance procedure.  If, however, you're doing it because of any sort of real need, then it is muttar because Dashu bo Rabbim, which means that nobody paid attention to the danger and it became just like any normal life activity that we do despite some attendant risk.  'שומר פתאים ה.

Rav Waldenberg, in his Tzitz Eliezer (12:46) is much more strict on this matter,and prohibits all medical procedures that involve bleeding unless there is an exigent need:

למדנו מהאמור כי בערבי ימים טובים ובמיוחד בערב חג השבועות יש למנוע כל פעולה בגוף שגורמת לפתיחת ורידי הדם  או  לעקירת ונזילת דם ממקום  למקום והתפרצותם  חוצח או כל שינוי שהוא במהלכו הטבעי של הדם בגוף, כי יש חשש סכנה  לכך, כי באשר שיום זה איתרע מזלייהו  של ישראל וניתן  בו רשות  בזמנו — ולו על תנאי —לפגוע לרעה בבשר גופם ודמם לכן מיועד יום זה כאילו לתמיד לתת יד חפשי לשטן המשחית לפגוע בגוף האדם הישראלי

He says that Sefardim don't have to be machmir, but Ashkenazim must follow the lead of the Rama and take this minhag/halacha very seriously.

This halacha, I think, is, "a custom More honour'd in the breach than the observance", like the issur to go to work on Purim or erev Shabbos after zman mincha.  But Harav Shimon Kalman Goldstein pointed out something much more important than the actual Minhag in and of itself.  We are told that Yamim Tovim are not only a commemoration, but an actual re-experience.  The character and potential of a day recur annually, and just as the beginning of Chodesh Av is a time of sadness and danger, and Adar a time of happiness and opportunity, and Nissan a time of Geula, so too all the Yamim Tovim present to us the same awesome opportunities as occurred at the original event.  Shavuos is a day that is mesugal for Kabalas Hatorah and spiritual awakening.  But Shavuos is even more so than other Yamim Tovim, as the Netziv says in his Haamek Davar in Devarim 16:12, 

באשר אז זמן מתן תורתנו ומסוגל בזה היום שניתן בו בתחילה לדורות להתבונן בהם ולקבלם עליו להגות בהם כמש"כ הרשב"א בשו"ת ס' תי"ג דכל יום מימי הבריאה פועל יותר בדבר שנתחדש בו יותר משאר ימים.  

The events of other days were manifestations of ideas that existed prior to that day.  The Mattan Torah that took place on that day was a singular and unprecedented event, and so Mattan Torah was the דבר שנתחדש בו just like Shvisa was nischadeish on Shabbos and every Shabbos there is a chalos of Shvisa and kedusha and the Neshama Yeseira.  From the moment of Mattan Torah, the day was recast forever.  Shavuos is a re-experience of Kabalas Hatorah to the extent that even the events that surrounded that day, even the dialogue with the malachim about not eating Basar B'Chalav (see Toras Chaim in Bava Metzia 86 DH D'Kama and brought in the נוהג כצאן יוסף), even the threat by the demon Tavo'ach, all of it happens every year on Shavu'os.  It's not a tableau vivant like the Seder, it's a new Kabbalas HaTorah, including אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם  (Shabbos 88a.)

This is the lashon of the Toras Chaim:

איתא במדרש דמלאכי השרת אכלו בשר בחלב, והכי איתא בתהלים רבה (מדרש תהלים ח, ב) בשלשה מקומות נתווכחו המלאכים עם הקדוש ברוך הוא וכו' בשעה שבא לברא את האדם לפניו אמרו לו מה אנוש כי תזכרנו וכו', ובשעה שבא ליתן תורה לישראל אמרו לפניו וכו' ,(ובשעה שבא הקדש ברוך הוא להשרות שכינתו במשכן אמרו לפניו וכו' ), ובשעה שעשו את העגל שמחו מלאכי השרת אמרו עכשיו תחזור התורה אלינו, אמרו לפניו וכו', אמר להן הקדוש ברוך הוא כולהו זימנין קטיגורתין עליהון ואתון בשעת דאתיתו לגבי דאברהם מי לא קאכליתו בשר וחלב דכתיב (בראשית יח, ח) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה וכו', ואילו תינוק שלהן כשהוא בא מבית רבו, ואמו נותנת לו פת ובשר וגבינה לאכול, והוא אומר לה היום למדני רבי לא תבשל גדי בחלב אמו (שומת לד, כו), מיד הלכו בפחי נפש. ואפשר דמהאי טעמא נוהגין לאכול מאכלי חלב ביום מתן תורה ואחר כך אוכלין בשר, כדי שיראו המלאכים מה שאנחנו נזהרין יפה במצות בשר בחלב, לאכול חלב תחילה ואחר כך בשר על ידי קינוח והדחה ושאר אזהרות, ועל ידי כן אין להן מקום לקטרג עלינו ביום מתן תורה, דחיישינן שמא יקטרגו עתה, כמו שעשו בשעת מתן תורה, דמהאי טעמא אין מקיזין דם במעלי יומא סבא משום מעלי יומא טבא דעצרת (שבת קכט:) דחיישינן דלמא אכתי נפק ההוא זיקא דשמיה טבוח. הכי נמי חיישינן דאכתי יקטרגו עלינו, וכשרואין שאנחנו נזהרין במצוה זו שעברו עליה חוששין לקטרג, פן ישיב להן הקדוש ברוך הוא כבראשונה אתם אכלתם בשר בחלב והרי תינוק שלהם נזהר יותר מכם.

- I just saw something very interesting from Rav Yitzchak Zilberstein, brought on Yeshiva World News, that dovetails perfectly, as follows:

In one of his shiurim, HaGaon HaRav Yitzchak Zilberstein explained that his father-in-law, Maran HaGaon Rav Yosef Sholom Elyashiv ZATZAL would on erev Shavuos visit the sick, remembering that we learn that prior to giving Bnei Yisrael the Torah on Shavuos, Hashem healed all the sick, including the blind, deaf and mute – all were healed.
Rav Elyashiv explained to a sick man that every year, on Shavuos, this power is renewed. This is a time when one may call upon Hashem and asked to be healed; even for such illnesses that we generally feel there is no cure.
It was asked at what time on yomtov may one ask for a refuah. Rav Elyashiv pondered for a moment and stated the time is when we read the Aseres HaDibros in the torah reading.

I'm not sure what he means by "the time we read the Aseres HaDibros."  He probably means immediately before.  But most importantly, as we have just seen, the concept is an extrapolation of the idea of the Kol Bo/Rabbeinu Yerusham.  Just as we have a minhag to avoid medical procedures erev yomtov because the malach is being mekatreig again, so, too, the segula of refuah that preceded mattan Torah recurs on this day.

It goes without saying that the way we accept the Torah at the time it is given has a tremendous effect on how we are zocheh to siyata dishmaya in learning.  Shavuos is a recurrence of Mattan Torah; therefore it is a recurrence of Kabalas HaTorah; it is therefore a time when we can be zocheh to a resurgence of siyata dishmaya in limud haTorah.

Another interesting idea; the Magen Avraham asks that according to how we pasken in Yoreh Dei'ah, Mattan Torah was actually on the seventh of Sivan, while we celebrate it on the sixth, so why do we say zman mattan toraseinu.  There are many, many answers to this question, such as the Chasam Sofer that says that the fifth was Na'aseh v'Nishma, the sixth was when it could have happened had Moshe Rabbeinu not added an additional day of preparation, and the seventh when it actually occurred.  But how about this for a teretz- since Shavuos is not simply a commemoration, it is a recurrence, it recurs when we are kovei'a the Yomtov, just like Moshe Rabbeinu was kovei'a the first time.  It's zman mattan Toraseinu not because it's an anniversary of an ancient event, it is zman mattan Toraseinu because we are kovei'a the date of the new Mattan Torah.

II

Yahrtzeit candles, or, נר נשמה.

The minhag is that those that say Yizkor light a yahrtzeit candle that burns over yomtov.  There are those that hold that in that we derive no personal benefit from this lighting,  it cannot fall under the rubric of Tzorech Hayom, and so it is assur to light such a candle on Yomtov itself.  Several people asked me whether this means that this year they would have to have a three day candle burning, since Yizkor is the second day of Yomtov and Yomtov follows Shabbos.  Coincidentally, I saw that the Tzitz Eliezer (6:10) is mattir lighting a yahrtzeit candle / נר נשמה at home on Yomtov, despite his correspondent's vigorous objections.
When I alluded to this problem in my shiur, they asked me what I say the halacha is.  I said that I refuse to discuss it.  They were upset, until Dr. David Grinblatt said that he remembers that Rav Yosef Ber, asked the same question in Boston, said that he refuses to discuss it.  The idea was that the people that are noheg to do it do it; it's less an issue of mutav yihyu then one of rational analysis saying one thing but the minhag Yisrael saying another.  It's hard to know when to take a stand and say the minhag is wrong and when to say that you must be missing something.
I have since learned that Rabbi Shmuel Fuerst of Chicago also assers lighting the yahrtzeit candle on Yomtov.
If you are noheig to light your cigarettes from a yahrtzeit candle, a habit with fascinating multiple-tiered symbolic resonance, then for sure it's muttar.  Or, less morbidly, the yomtov candles.




Postscript:

I came across a very nice piece on Shavuos/Tavo'ach from the Belzers in Antwerp, here:
It goes like this:

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תת"נ, מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף קכט ע"ב

 

בענין "זיקא ושמיה טבוח" שיוצאת בערב חג העצרת

 

בין הימים שאין להקיז בהם דם נמנים גם ערבי ימים טובים, וכדאיתא בגמרא (קכט ע"ב): "מעלי יומא טבא חולשא (כלומר, הקזת דמים בערבי ימים טובים גורמת חולשה), מעלי יומא דעצרתא סכנתא (ואילו בערב שבועות - סכנה), וגזרו רבנן אכולהו מעלי יומא טבא משום יומא טבא דעצרת, דנפיק ביה זיקא ושמיה טבוח, דאי לא קבלו ישראל תורה הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו" (וגזרו חכמים שלא להקיז דם בכל ערבי ימים טובים כדי שלא יבואו להקיז דם בערב חג השבועות, כי בו סכנה היא, משום שבו יוצאת רוח בשם 'טבוח', ואילו לא קבלו בני ישראל את התורה היה טובח את בשרם ודמם), ולכן סכנה היא להקיז דם בערב חג העצרת.

והקשו המפרשים, הלא בני ישראל כבר קבלו את התורה מאז ומקדם, ולמה אם כן ישנה סכנה בכל שנה ושנה בערב חג השבועות. ובספר 'עין אליהו' כתב לבאר, שהוא מעין אמרם ז"ל (מכות יא.) ש"קללת חכם אפילו על תנאי היא באה", ועל כן הגם שנתקיים התנאי, עדיין יוצאת אותה רוח בכל שנה ושנה, ויתר מכן, כי אף שבני ישראל כבר קבלו את התורה, יוצאת היא להזיק משום שמא אינם מקיימים חלילה את התורה, ומחמת זה הוי סכנה.

ומבואר באר היטב ב'מחצית השקל' (סי' תסח סקט"ו) בביאור דין זה: "ונודע, דבכל הזמנים שאירע לאבותינו ענין מה, בשיגיע זמן ההוא שוב מתעורר קצת מעין אותו דבר וענין ההוא", וביתר ארוכה בספה"ק 'מאור עינים' (פר' יתרו ד"ה במסכת שבת) בזה"ל: "אם לא קבלו ישראל את התורה היה נפיק זיקא דשמיה טבוח לפי שקבלו התורה נקרא טבוח ואי לא קבלו היה טובח ח"ו וכו', ונודע שכל מועדי ה' החוזרים חלילה בכל שנה נעשה התיקון בהם כמו בתחילת נתינת המועדים לישראל, כמו פסח הוא גם היום יציאת מצרים, ובשבועות הוא בחינת מתן תורה כנודע, ולכך בבוא יום טוב של עצרת צריך כל אחד להיות בגדר צדיק, בכדי שיהא צור ויסוד עולם לבל יתפשט הזיקא דשמיה טבוח". והיינו, כי שפיר מתעורר הענין של קבלת התורה בכל שנה ושנה, ובני ישראל מקבלים התורה מחדש, וגם הזיקה יוצאת בכל שנה ושנה מחדש על ענין קבלת התורה של אותה השנה.

והנה, המהרש"א מדייק בחידושי אגדות עמ"ס סנהדרין (מג: ד"ה כל הזובח) למה שמה נקראת בשם 'טבוח', ולא 'טובח', דלכאורה, הרי הרוח באה לטבוח את אלו שאינם מקבלים את התורה. ומבאר על פי מה שמצינו שהגמרא (שם) מכנה את הכובש את יצרו בשם "הזובח את יצרו", ובכן כתב: "ועל פי דרך זה יתיישב מה שאמרו פרק מפנין, מעלי יומא דעצרת נפיק ביה זיקא ושמיה טבוח כו', דלכאורה קשה דלא הוי ליה לקרותו 'טבוח' אלא 'טובח' - שבא לטבוח אחרים, אבל לפי מה שאמרו הכא שהכובש את יצרו ומנצחו הוא זובח יצרו, במתן תורה נמי דודאי 'ההוא זיקא' - שהוא השטן הוא יצר הרע הוא רוח מלאך המות שבא לטבוח את ישראל - אילו לא קבלו התורה, אבל כיון שקבלו התורה וכבשו את יצרם, הרי אדרבה זבחו ישראל את היצר הרע ושפיר מקרי טבוח".

ובספה"ק 'מאור עינים' (שם) כתב כעין דברי המהרש"א וביתרון דברים מופלאים, וז"ל: "להבין הענין גם לפי מה שפירשו המפרשים, דה'זיקא' הוא היצר הרע שהוא שטן הוא מלאך המות, ובקבלת התורה נעשו חירות ממלאך המות, שיתכן לפי זה שיקרא 'טובח' ולא 'טבוח'...", ויבואר בהקדם היסוד: "דנודע, כי כל העולם עם כל הנבראים צריכים לקבל החיוּת מהבורא ב"ה בכל עת ובכל רגע, כמו שכתוב 'ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית', כי במעשה בראשית היה הבריאה על ידי חיות חדש שנאצל מהבורא ב"ה בכל הנבראים, וכמו כן גם בכל עת ובכל רגע צריכים שלא יופסק מהם החיות תמיד ויושפע עליהם בתמידות בהשתלשלות מלמעלה למטה מעילה לעלול, שאם יצוייר ח"ו העדר חיותו מן העולם אפילו רגע אחד היה העולם ומלואו בטל ממציאות כנודע".

והנה המשכת החיות אל הנבראים בכל יום תמיד הוא בכח "מה שהצדיקים פועלים - על ידי התורה, המורה להם דרך אשר ילכו בה, ואיך לדבק בו ית' על ידי התורה והמצוות שנתנו בסיני, כמו שאמרו רז"ל (שבת פח.) 'יום הששי' (בראשית א, לה), הידוע הוא ששי בסיון שהתנה הקודשא ב"ה עם מעשה בראשית, 'אם ישראל מקבלין את התורה מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו', כי ממילא על ידי שלא היה נתינת התורה שבה עושים הצדיקים שביל ומעבר השפע לנבראים ממילא היו חוזרים כל הנבראים לתהו ובהו... ואם לא היו ישראל מקבלים התורה ח"ו לא היה צינור כלל לעולם... ולא היה החיות יורד מאין סוף ב"ה ח"ו, ובהעדר החיות היה התפשטות המות ח"ו... ובנתינת התורה נפסק המות מן העולם על ידי החיות שיש לו צינורות על ידי עובדי ה' על ידי התורה".

וממשיך לפרש: "ולכך נקרא ה'זיקא' שהוא יצר הרע הוא מלאך המות נקרא 'טבוח' שהוא טבוח ונשחט ונחתך מן העולם, הכל לפי רוב מורידי החיות, אם יש הרבה צדיקים נחתך יותר לפי ריבוי הצדיקים, וכל זה על ידי התורה, ואם לא קבלו ישראל את התורה היה 'נפיק זיקא דשמיה טבוח', ולפי שקבלו התורה נקרא 'טבוח' ואי לא קבלו היה 'טובח' ח"ו.... ולכך בבוא יום טוב של עצרת צריך כל אחד להיות בגדר צדיק, בכדי שיהא צור ויסוד עולם לבל יתפשט הזיקא דשמיה 'טבוח' ושיקרא טבוח ולא טובח ח"ו כאמור. ולא כל אדם זוכה לזה שיהא בגדר צדיק כזה, והקזת דם הוא סכנה, והשטן מקטרג בשעת הסכנה ח"ו, ומה גם שזה העת שצריך להתחזק כנגדו מתחזק גם הוא, לכך הוא סכנתא להקיז דם".