Questions for Chukas and Balak

Chukas 

 1.   Bring a raya from the words of the parsha that a Parah Adumah has to be 100% red, and rov is not good enough.

2.   What can a non-kohen do in the process of the Parah Adumah

3.   By all things that are Tamei, the Torah calls them Tamei. There is one exception the body of a dead person. The Torah never calls the body Tamei. It doesn’t say tamei hu, yihyeh tamei.  It just says that one who touches it is tamei.  How would you explain the difference?

4.   Where did they keep the Matteh of Mei Meriva when it was not being used. What does this imply about whose matteh it was.

5,   In Mitzrayim and at Krias Yam Suf, Moshe took the Matteh and used it. By the war with Amalek in Beshalach, Moshe took the Matteh but did not use it, he just raised his hands. For example, see Netziv there 17:9, where he says

אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלהים בידי. באמת לא השתמש באותו מעשה במטה כלל.

According to the Netziv, taking the Matteh to the war with Amalek was in case the Jews were not משעבד לבם לאביהם שבשמים then Moshe would just do nissim with the matteh. Others say that it was taken as a sign of authority.

Where do we see in this parsha that Moshe was required to bring the Matteh but to not use it.

6.   The Gemara in Moed Kattan 15b says that an aveil cannot go into the Mikdash. Where do we see that restriction playing out in our parsha.

7    A source for the idea that departed ancestors share the emotions of the living.

8.    An example that people with impulse control problems should not rely on their resolutions.

9.    According to Rav Tarfon, for a neder to be binding, it can not involve any element of doubt.  Nedarim require Hafla'ah, clarity and certainty, and any neder that is based on an "if" is not a neder. Where do we see in our Parsha that a conditional neder is binding?  

10.    Is a kohen gadol allowed to be under the same roof as a dead person?

 

Balak  

1. Targum Yonasan and the Gemara in Sanhedrin 105a say that Bilaam was Lavan, or he was a gilgul of Lavan. Lavan had given Rivka a bracha וַיְבָרְכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה . How could a curse to destroy them be effective if he already gave them a bracha?

 2. Our parsha says that Balak was not interested in getting a bracha that he should be strong and great. He wanted a klala on the Jews. Are we misunderstanding something? Can it really be that an enemy of the Jews would be totally reject the option of becoming a great nation on their own and instead use all their strength and everything they have to try to destroy us.

3. Unless you are under examination in a courtroom, a question means that the speaker does not know the answer. Where do we find that Hashem asks a question and implies that He needed to hear the answer or that He wants to establish a fact. Extra credit: find three other such cases, all in Sefer Breishis.

 4. Who claps his hands even though he is not happy.

 5. When chasidus began, misnagdim believed that some chasidim had a faith in their rebbes that was close to idol worship. Tell me two of the most famous early leaders of Chasidus whose names begin with the name of an avoda zara. This is just a joke. 

 6. Name the six weapons that appear in the parsha.

7. Find a bird and a nest in the parsha.

 8. Chazal say that when the tzadikim of the generation saw what Zimri was doing, they were so shaken up that they gathered to say Krias Shema at the entrance of the Mishkan. How does this relate to the unusual name of Pinchas’ weapon, which appears only this one time in Chumash.

9. Chazal tell us that Bilaam knew the daily instant when Hashem invoked Middas Hadin and planned to use it for the klalah. In fact, the word he was going to use was כלם, kaleim, which are the first three letters after alef through yud, which represent the ten maamaros of brias haolam. To prevent this, Hashem rearranged the whole spiritual world and did not have that moment.  How does this relate to an otherwise inexplicable change in the behavior of Klal Yisrael that followed immediately after?  How did this show Bilaam’s brilliant strategy?

10. Pesachim 111a, do not walk between two women, nor allow a woman to walk between two men, probably because of Kishuf problems. If you have no choice, you should say a passuk that begins and ends with  אל or a passuk that begins with לא  and  stop with the second or third time it says לא in that passuk.

תנו רבנן: שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין. ואלו הן: הכלב והדקל והאשה. ויש אומרים: אף החזיר, ויש אומרים: אף הנחש. ואי ממצעין מאי תקנתיה? אמר רב פפא: נפתח ב״אל״ ונפסיק ב״אל״. אי נמי, נפתח ב״לא״ ונפסיק ב״לא״. הני בי תרי דמצעא להו אשה נדה, אם תחלת נדתה היא — הורגת אחד מהן, אם סוף נדתה היא — מריבה עושה ביניהן. מאי תקנתיה? נפתח ב״אל״ ונפסיק ב״אל״.

 מאי תקנתיה אמר רב פפא נפתח באל ונפסיק באל אי נמי נפתח בלא ונפסיק בלא

Using the pesukim is definitely better than what happened in the Hesed Le’Avraham shul in 2023, when a poor yungerman was arrested on charges of child abduction because he was trying to get out after a bris, and the hallway was full of women, and he tried to get the boy to be mafsik, and the mother was sure he was kidnapping him.

Both are in our parsha,  the first with Lo, and the second starts with Eil and the third ends with Eil.

 

 

CHUKAS

1.   Bring a raya from the words of the parsha that a Parah Adumah has to be 100% red, and rov is not good enough.

The word “temimah” in 19:2

ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום

It says in the end of the passuk that it has to be free of blemish. So what does it mean when it says temimah? It must mean that it adumah temimah, completely red. 

ספרי פיסקא קכ"ג  

פרה. שומע אני שחורה או לבנה – תלמוד לומר תמימה. תמימה באדמות או תמימה במומים? כשהוא אומר אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול – הרי מומים אמורים; הא מה תלמוד לומר תמימה – שתהא תמימה באדמות.

There is a halacha l’Moshe miSinai that two black hairs make it passul. People think the halacha halacha l’Moshe miSinai is coming to be machmir, that it is passul even if it has only two. I think that it is coming to be meikil; that without the halacha halacha l’Moshe miSinai, even one hair would make it passul, because temimah means completely red, there's no din rov.

2.   What can a non-kohen do in the process of the Parah Adumah

A non-Cohen can gather the ash, because it says “Ish Tahor”, meaning there are no other qualifications other than that. (Yoma 43)

The same is true for the mixing of the ash into water and the actual sprinkling on the tamei.

There is a machlokes Rav and Shmuel whether he can do the shechita.

3.   By all things that are Tamei, the Torah calls them Tamei. There is one exception the body of a dead person. The Torah never calls the body Tamei. It doesn’t say tamei hu, yihyeh tamei.  It just says that one who touches it is tamei.  How would you explain the difference?

ספרי זוטא (חקת פי"ט י"א הובא בילקוט רמז תשס"א) הנוגע במת, נוגע במת טמא אין מת עצמו טמא נוגע במת טמא אין בנה של שונמית טמא אמרו בנה של שונמית כשמת כל שהיה עמו בבית טמא היה טומאת שבעה וכשחיה היה טהור לקודש חזרו ונגעו בו טמאוהו הם ה"ז אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טימאתני,

The Sifri says that unlike all other things that are tamei, the body of a dead person is not tamei. It just causes tumah in others. When the child of the Shunamis was revived, he was not tamei.

This is not unique. There are other tumos that are caused by objects that are not tamei, such as a נבילת עוף טהור, which causes tuma to one who eats it (מטמא בגדים בבית הבליעה), but not to one who touches it. But see Reb Chaim Avos HaTuma 3:1 who says it is a tumah of maga, not maaseh, but it is only metamei maga in a particular place.

 4.   Where did they keep the Matteh of Mei Meriva when it was not being used. What does this imply about whose matteh it was.

20:9, 

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ.

Milifnei Hashem sounds like it was Aharon’s matteh, because that's the only matteh we know was kept in the Mishkan. 

The Chizkuni in 20:8 says this as well- it was the matteh with Aharon's name on it that was kept in the Kodesh Kodashim.

קח את המטה זה המטה של אהרן דהא כתיב כאן ויקח משה את המטה מלפני ה׳‎ וזהו מקלו של אהרן כדכתיב בפרשת קרח (17:25) השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי, ועוד דמקלו של אהרן היה אות לבני מרי והיינו דאמר משה שמעו נא המורים וכבר טעה משה שאמר לו הקב״‎ה קח את המטה סבר משה להכות בסלע והקב״‎ה לא אמר קח את המטה אלא לפי שלא היה לאות לבני מרי.

But I have a hard time visualizing Moshe hitting the rock with a matteh that had flowers on it.

5,   In Mitzrayim and at Krias Yam Suf, Moshe took the Matteh and used it. By the war with Amalek in Beshalach, Moshe took the Matteh but did not use it, he just raised his hands. For example, see Netziv there 17:9, where he says

אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלהים בידי. באמת לא השתמש באותו מעשה במטה כלל.

According to the Netziv, taking the Matteh to the war with Amalek was in case the Jews were not משעבד לבם לאביהם שבשמים then Moshe would just do nissim with the matteh. Others say that it was taken as a sign of authority.

Where do we see in this parsha that Moshe was required to bring the Matteh but to not use it.

By Mei Meriva, where Hashem told him (20:80)

קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו

6.   The Gemara in Moed Kattan 15b says that an aveil cannot go into the Mikdash. Where do we see that restriction playing out in our parsha.

In 20:6, which was right after Miriam died, it says that Moshe and Aharon only went to the entrance of the Ohel Moed to daven.

ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אהל מועד ויפלו על פניהם

Whereas after the story of Korach, when the people complained, (17:8) it says they went into the Ohel Moed.

ויבא משה ואהרן אל פני אהל מועד 

7.    A source for the idea that departed ancestors share the emotions of the living.

20:15 

וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ.

Rashi

ולאבתינו. מִכָּאן שֶׁהָאָבוֹת מִצְטַעֲרִים בַּקֶּבֶר כְּשֶׁפֻּרְעָנוּת בָּאָה עַל יִשְֹרָאֵל (עי' תנחומא י'ב):

Tanchuma

 שֶׁל אָבוֹת כָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרִים וְלַאֲבוֹתֵינוּ. לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּצָּרָה, אַף הֵם בַּצָּרָה

It's not only to suffer. The Mekubalim tell us that the souls of the departed come to the wedding of their children and grandchildren (see Zohar Pinchas, Shu”t Maharash Engel vol. 7 page 119, and Yesod Veshoresh Haovodah Shaar Hakolel 15)

8.    An example that people with impulse control problems should not rely on their resolutions.

20:18   וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱד֔וֹם לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר בִּ֑י פֶּן־בַּחֶ֖רֶב אֵצֵ֥א לִקְרָאתֶֽךָ׃

The word “pen” indicates that they would agree to allow Bnei Yisrael safe passage, but they knew they were children of Eisav, and it was impossible to know what might trigger a violent reaction.  They were saying, even if we sign an agreement, we can not trust ourselves to keep our word. If we lose our temper, agreements mean nothing. 

 9.    According to Rav Tarfon, for a neder to be binding, it can not involve any element of doubt.  Nedarim require Hafla'ah, clarity and certainty, and any neder that is based on an "if" is not a neder. Where do we see in our Parsha that a conditional neder is binding?  

In our parsha (21:2-3) the nation said 

וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם 

וישמע ה' בקול ישראל ויתן את הכנעני ויחרם אתהם ואת עריהם ויקרא שם המקום חרמה

We see that a conditional neder is binding. This seems to be contrary to Rav Tarfon who said that certainty at the time a neder is made is essential, and the neder is not binding without it. Nedarim 21a, where two people made conditional nedarim - one said "If he is X, I am a nazir," and the other said "If he is NOT X, I am a nazir."

ר' יהודה היא, דאמר משום רבי טרפון: לעולם אין אחד מהן נזיר, לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה

Ran there- 

לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה – וה"ה לנדרים דאיתקש לנזירות דלא חייל אלא א"כ יקבל בלא תנאי הלכך מוכר ולוקח שתלו נדרם בתנאי אף על פי שעברו על תנאם לא חיילי נדרייהו".

The Keren Orah asks from our Parsha and says it could be that the great danger they faced makes even an uncertain neder binding.

מאן תנא ארבעה נדרים, ר"י משום ר"ט היא, דאמר לעולם אין אחד מהן נזיר, שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה. ופי' ז"ל דבין בנזירות ובין בנדרים לר"ט לא הוי נדר ונזיר אם תלה באיזה תנאי, דבעינן שיהא הדבר מפורש בלי שום תנאי. ויש לדקדק מראשון לנודרים יעקב אבינו ע"ה (בראשית כ"ח, כ' – כ"ב) אם יהיה אלהים עמדי כו', וכל אשר תתן לי כו', ונענש על איחור נדרו (ב"ר פ"א, ב'). ולר"ט הא לא חל הנדר כלל, כיון שתלה בתנאי. וכן נאמר מפורש (במדבר כ"א, ב') וידר ישראל נדר אם כו' והחרמתי את עריהם כו', משמע דהוי נדר אפילו אם תלאו בתנאי. וכן חנה ויפתח כולם נדרו בתנאי. ובסנהדרין פרק זה בורר (כ"ה ע"א) אמרינן דהא דמשחקי בקוביא הוי אסמכתא הוא משום דר"י משום ר"ט. ופי' ז"ל דאי אסמכתא קניא אם כן ניתן להפלאה, ולמה ממעט ליה מכי יפליא. אלא ודאי שמע מינה דאסמכתא לא קניא משום דלא סמכא דעתיה, ומשום הכי לאו נדר הוא. ור' יהודה אליביה דנפשיה פליג התם וסבירא ליה דמשחק בקוביא לאו אסמכתא הוא. אבל גם הוא מודה דאיכא גוונא דאית ביה אסמכתא. כגון אם תלה בתנאי שהוא בידו. וכמו שכתבו התוס' ז"ל שם בסנהדרין (כ"ד ע"ב ד"ה כל כי האי) ובעירובין (פ"ב ע"א ד"ה אמר). ואם כן לדידיה נמי איכא למידרש דרשא דכי יפליא להאי גוונא, כגון שתלה בתנאי שבידו. וכן משמע בריש מכילתין (ה' ע"ב) דסתמא דגמרא דריש מה נזירות בהפלאה אף נדרים בהפלאה, עיין שם בדברי הר"ן ז"ל. אבל בחגיגה סוף פ"ק (דף י' ע"א) משמע דלרבנן דר"ט לא דרשינן כי יפליא להאי דרשא ע"ש. ומכל מקום צריך עיון בכל הני תנאים שהוזכרו אצל נזירות ונדרים והקדש אי שייך בהן אסמכתא. ואמאי פליג ר"ט בכולהו. ונדרים האמורים בכתובים יש לומר דנודר בעת צרה שאני, דגמר ומשעבד נפשיה, וגם ר"ט מודה, וצ"ע בזה

 

I never saw this as a problem. I do not think it has to be binding for it to be meaningful. It was a resolution, a promise, a statement of intent about what they would do if they won the war. For some reason, many achronim assume the opposite, that since it says "neder," that word means "a legally recognized neder," and that includes being enforceable. I do not know why that is true.

10.    Is a kohen gadol allowed to be under the same roof as a dead person?

Eliezer became kohen gadol upon Aharon’s death, and he was in the cave with him.

Was this an exception to the rule?

Rav Shteinman (Ayeles HaShachar) brings the Baal HaTurim that implies that Elazar didn't become the Kohen Gadol until after he was anointed, in which case he was still a kohen hedyot and permitted to be present at Aharon's death. This is difficult, because that seems to be the whole point of Moshe dressing him in Aharon’s bigdei kohen gadol.

Sfas Emes (Kerisos5) says that Elazar did not need an additional anointing to become Kohen Gadol, since he had already been anointed during the seven days of the consecration of the Mishkan. 

But the question can be answered with the Ramban in 19:2 who says that those who die through Neshikah, without the involvement of the malach hamaves, have no tumah and impart no tumah.  Aharon died בנשיקה.

כִּי הַנִּפְטָרִים בִּנְשִׁיקָה לֹא יְטַמְּאוּ מִן הַדִּין, וְהוּא שֶׁאָמְרוּ: ״צַדִּיקִים אֵינָן מְטַמְּאִין״.

Also the Recanati in Chukas 5.

הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים כבר כתבנו כי סבת טומאת המת הוא מצד מלאך המות שהטיל בו זוהמא והמטמא בו צריך טהרה. אמנם מי שמת בנשיקה מת על פי יי' כפי הדבקה בשכינה ואין רוח הטומאה שולט במיתתן לפיכך אין האויר נפסד לפי ששמרו נשמתן ולא נתפתו ביצר הרע ונשארו טהורות ולבנות כמו שנופחו מפי יי' יתברך ועל כן יציאתם גם כן היא על פי יי' יתברך ושם נדבקין

I am not sure if this is compatible with the Sifri Zuta I brought above.

 

 

 BALAK

1. Targum Yonasan and the Gemara in Sanhedrin 105a say that Bilaam was Lavan, or he was a gilgul of Lavan. Lavan gave Rivka a bracha אֲחֹתֵ֕נוּ אַ֥תְּ הֲיִ֖י לְאַלְפֵ֣י רְבָבָ֑ה. How could a curse to destroy them be effective if he already gave them a bracha?

The bracha to Rivka could be fulfilled through Eisav. All the havtachos to Avraham and to Yitzchak could have been fulfilled through Eisav. That's why it says in the Hagada that there was a Gzeira on Avraham's descendants at the BBhB, and  ואתן לעשו את הר שעיר ויעקב ובניו ירדו מצרים.  It could have gone the other way.

In fact, many meforshim say that this is what Lavan meant in the bracha- You are our sister, and children take after their uncles. Achoseinu aht! May your children be like me, all little Lavans, not tzadikim like you and your husband. That is why we use the same nusach by a wedding- because when we say achoseinu aht, we mean that they should be like us, Shomrei Torah Umitzvos. So cursing them just meant that he wanted to make sure that his bracha should be fulfilled as he meant it.

Alternatively, that the klalah was only to scare them and chase them away, not to kill them.  22:6-

ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ

But that was just Balak. Bilaam wanted kilayon annihilation. So it's not a good answer.

  2. Our parsha says that Balak was not interested in getting a bracha that he should be strong and great. He wanted a klala on the Jews. Are we misunderstanding something? Can it really be that an enemy of the Jews would be totally reject the option of becoming a great nation on their own and instead use all their strength and everything they have to try to destroy us.

No, that’s the mesorah of the Arabs, all the way down to the Arabs in Gaza. They could have built a magnificent country, extending through Sinai, if they had focused on personal success instead of murdering Jews.

 3. Unless you are under examination in a courtroom, a question means that the speaker does not know the answer. Where do we find that Hashem asks a question and implies that He needed to hear the answer or that He wants to establish a fact. Extra credit: find three other such cases, all in Sefer Breishis.

22:9, מי האנשים האלה עמך

Breishis    3:9, אייכה.     4:9, אי הבל אחיך      18:13, למה זה צחקה שרה

 4. Who clapped his hands even though he was not happy.

24:10   ויחר־אף בלק אל־בלעם ויספק את־כפיו 

  5. When chasidus began, misnagdim believed that some chasidim had faith in their rebbes that was close to worship. Tell me two early leaders of Chasidus whose names begin with the name of an avoda zara. This is a joke. 

Baal. The Baal Shem Tov and the Baal HaTanya.

 6. Name the six weapons that appear in the parsha.

Sword, Cherev twice, once Bilaam telling his donkey he would kill him if he had a sword, and once in the hand of the Malach.      

Arrows in 24:8,  וחיציו ימחץ.  

A staff, makel and sheivet, twice:  22:26, Bilaam hit the asson with a מקל, and 25:17  וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת.  

and Pinchas’ spear, romach.

 7. Find a bird and a nest in the parsha.

Ben Tzipor,

and 24:21,וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ.

 8. Chazal say that when the tzadikim of the generation saw what Zimri was doing, they were so shaken up that they gathered to say Krias Shema at the entrance of the Mishkan. How does this relate to the unusual name of Pinchas’ weapon, which appears only this one time in Chumash.

 וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקׇם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. 25:7

Romach appears only here in Chumash, but several times in Neviim.

 Romach totals 248, the number of words in Krias Shema. The gedolim said Krias Shema, Pinchas took the lesson of mesiras nefesh of Krias Shema in his hands and did something about it.

9. Chazal tell us that Bilaam knew the daily instant when Hashem invoked Middas Hadin and planned to use it for the klalah. In fact, the word he was going to use was כלם, kaleim, which are the first three letters after alef through yud, which represent the ten maamaros of brias haolam. To prevent this, Hashem rearranged the whole spiritual world and did not have that moment.  How does this relate to an otherwise inexplicable change in the behavior of Klal Yisrael that followed immediately after?  How did this show Bilaam’s brilliant strategy?

In Mitzrayim, we lived for two hundred ten years with absolute tzniyus and chastity and total rejection of marrying a non-Jew. Now, after Yetzias Mitzrayim, and Mattan Torah, and forty years of eating lechem abirim, suddenly the men shamelessly start chasing shiksas???  The only explanation is that there was the sudden change in middas hadin, the absence of Zaam, caused a drop in yiras shamayim. That is why Pinchas is described as בקנאו את קנאתי, the Kinah Hashem would normally have had. 

Bilaam’s plan from day one was either Hashem would have that moment of anger and he would exploit it with a curse; or if Hashem would avoid that moment, then Klal Yisrael would be more likely to sin, and he would send in the Bnos Moav. 

I wonder if Bnos Moav was his main plan from the first moment. He knew that the RBSO was less likely to interfere with bechira, so all he had to do was weaken their yiras shamayim.

10. Pesachim 111a, do not walk between two women, nor allow a woman to walk between two men, probably because of Kishuf problems. If you have no choice, you should say a passuk that begins and ends with  אל or a passuk that begins with לא  and  stop with the second or third time it says לא in that passuk.

תנו רבנן: שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין. ואלו הן: הכלב והדקל והאשה. ויש אומרים: אף החזיר, ויש אומרים: אף הנחש. ואי ממצעין מאי תקנתיה? אמר רב פפא: נפתח ב״אל״ ונפסיק ב״אל״. אי נמי, נפתח ב״לא״ ונפסיק ב״לא״. הני בי תרי דמצעא להו אשה נדה, אם תחלת נדתה היא — הורגת אחד מהן, אם סוף נדתה היא — מריבה עושה ביניהן. מאי תקנתיה? נפתח ב״אל״ ונפסיק ב״אל״.

 מאי תקנתיה אמר רב פפא נפתח באל ונפסיק באל אי נמי נפתח בלא ונפסיק בלא

Using the pesukim is definitely better than what happened in the Hesed Le’Avraham shul in 2023, when a poor yungerman was arrested on charges of child abduction because he was trying to get out after a bris, and the hallway was full of women, and he tried to get the boy to be mafsik, and the mother was sure he was kidnapping him.

Both are in our parsha,  the first with Lo, and the second starts with Eil and the third ends with Eil.

23:19 

לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה

23:22-23

אל מוציאם ממצרים כתועפת ראם לו   כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל

 

 

 

Questions for Chukas

1.   Is a Parah Adumah kasher if it is mostly red, or does it have to be 100% red.

2.   What can a non-kohen do in the process of the Parah Adumah

✫3.   By all things that are Tamei, the Torah calls them Tamei. There is one exception. By a dead person, the Torah never calls the body Tamei. It doesn’t say tamei hu, yihyeh tamei.  It just says that one who touches it is tamei.  How would you explain the difference?

✫4.   Where did they keep the Matteh of Mei Meriva when it was not being used. What does this imply about whose matteh it was.

✫5.    A source for the idea that departed ancestors share the emotions of the living.

✫6.    An example that people with impulse control problems should not rely on their resolutions.

✫7.    According to Rav Tarfon, for a neder to be binding, it can not involve any element of doubt.  Nedarim require Hafla'ah- clarity and certainty, and any neder that is based on an "if" is not a neder. Where do we see in our Parsha that a conditional neder is binding?  

✫8.    Is a kohen gadol allowed to be under the same roof as a dead person?

1.   Is a Parah Adumah kasher if it is mostly red, or does it have to be 100% red.

Even two hairs that are not red make it passul. Proof- the word “temimah” in 19:2

ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום

It says in the end of the passuk that it has to be free of blemish. So what does it mean when it says temimah? It must mean that it adumah temimah, completely red. 

ספרי פיסקא קכ"ג  

פרה. שומע אני שחורה או לבנה – תלמוד לומר תמימה. תמימה באדמות או תמימה במומים? כשהוא אומר אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול – הרי מומים אמורים; הא מה תלמוד לומר תמימה – שתהא תמימה באדמות.

There is a halacha l’moshe misinai that two black hairs make it passul. People think the hlmm is a chumra, that it is passul even if it has only two. I think that it is coming to be meikil; that without the hlmm, even one hair would make it passul, because temimah means completely red, there's no din rov.

2.   What can a non-kohen do in the process of the Parah Adumah

From reading our parsha, it appears that he can only gather the ash, because it says “Ish Tahor”, meaning there are no other qualifications other than that. (Yoma 43)

In fact, there is a machlokes Rav and Shmuel whether he can do the shechita.

 

3.   By all things that are Tamei, the Torah calls them Tamei. There is one exception. By a dead person, the Torah never calls the body Tamei. It doesn’t say tamei hu, yihyeh tamei.  It just says that one who touches it is tamei.  How would you explain the difference?

ספרי זוטא (חקת פי"ט י"א הובא בילקוט רמז תשס"א) הנוגע במת, נוגע במת טמא אין מת עצמו טמא נוגע במת טמא אין בנה של שונמית טמא אמרו בנה של שונמית כשמת כל שהיה עמו בבית טמא היה טומאת שבעה וכשחיה היה טהור לקודש חזרו ונגעו בו טמאוהו הם ה"ז אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טימאתני,

The Sifri says that unlike all other things that are tamei, the body of a dead person is not tamei. It just causes tumah in others. When the child of the Shunamis was revived, he was not tamei.

This is not unique. There are other tumos that are caused by objects that are not tamei, such as a נבילת עוף טהור, which causes tuma to one who eats it (מטמא בגדים בבית הבליעה), but not to one who touches it.

4.   Where did they keep the Matteh of Mei Meriva when it was not being used. What does this imply about whose matteh it was.

20:9, ויקח משה את המטה מלפני ה' כאשר צוהו

Which sounds like it was Aharon’s matteh, because that's the only matteh we know was kept in the Mishkan.

17:25, ויאמר ה' אל משה השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי

5.    A source for the idea that departed ancestors share the emotions of the living.

20:15   וַיֵּרְד֤וּ אֲבֹתֵ֙ינוּ֙ מִצְרַ֔יְמָה וַנֵּ֥שֶׁב בְּמִצְרַ֖יִם יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וַיָּרֵ֥עוּ לָ֛נוּ מִצְרַ֖יִם וְלַאֲבֹתֵֽינוּ׃

Rashi

ולאבתינו. מִכָּאן שֶׁהָאָבוֹת מִצְטַעֲרִים בַּקֶּבֶר כְּשֶׁפֻּרְעָנוּת בָּאָה עַל יִשְֹרָאֵל (עי' תנחומא י'ב):

Tanchuma

 שֶׁל אָבוֹת כָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרִים וְלַאֲבוֹתֵינוּ. לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּצָּרָה, אַף הֵם בַּצָּרָה

It's not only to suffer. The Mekubalim tell us that the souls of the departed come to the wedding of their children and grandchildren (see Zohar Pinchas, Shu”t Maharash Engel vol. 7 page 119, and Yesod Veshoresh Haovodah Shaar Hakolel 15)

6.    An example that people with impulse control problems should not rely on their resolutions.

20:18   וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱד֔וֹם לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר בִּ֑י פֶּן־בַּחֶ֖רֶב אֵצֵ֥א לִקְרָאתֶֽךָ׃

The word “pen” indicates that they would agree to allow Bnei Yisrael safe passage, but they knew they were children of Eisav, and it was impossible to know what might trigger a violent reaction.

 

7.    According to Rav Tarfon, for a neder to be binding, it can not involve any element of doubt.  Nedarim require Hafla'ah, clarity and certainty, and any neder that is based on an "if" is not a neder. Where do we see in our Parsha that a conditional neder is binding?  

In our parsha (21:2-3) the nation said 

וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתן תתן את־העם הזה בידי והחרמתי את עריהם 

וישמע ה' בקול ישראל ויתן את הכנעני ויחרם אתהם ואת עריהם ויקרא שם המקום חרמה

We see that a conditional neder is binding. This seems to be contrary to Rav Tarfon who said that certainty at the time a neder is made is essential, and the neder is not binding without it. Nedarim 21a, where two people made conditional nedarim - one said "If he is X, I am a nazir," and the other said "If he is NOT X, I am a nazir."

ר' יהודה היא, דאמר משום רבי טרפון: לעולם אין אחד מהן נזיר, לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה

Ran there- 

לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה – וה"ה לנדרים דאיתקש לנזירות דלא חייל אלא א"כ יקבל בלא תנאי הלכך מוכר ולוקח שתלו נדרם בתנאי אף על פי שעברו על תנאם לא חיילי נדרייהו". וכן בעוד ראשונים שנדרים הוקשו לנזירות.

The Keren Orah asks from our Parsha and says it could be that the great danger they faced makes even an uncertain neder binding.

מאן תנא ארבעה נדרים, ר"י משום ר"ט היא, דאמר לעולם אין אחד מהן נזיר, שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה. ופי' ז"ל דבין בנזירות ובין בנדרים לר"ט לא הוי נדר ונזיר אם תלה באיזה תנאי, דבעינן שיהא הדבר מפורש בלי שום תנאי. ויש לדקדק מראשון לנודרים יעקב אבינו ע"ה (בראשית כ"ח, כ' – כ"ב) אם יהיה אלהים עמדי כו', וכל אשר תתן לי כו', ונענש על איחור נדרו (ב"ר פ"א, ב'). ולר"ט הא לא חל הנדר כלל, כיון שתלה בתנאי. וכן נאמר מפורש (במדבר כ"א, ב') וידר ישראל נדר אם כו' והחרמתי את עריהם כו', משמע דהוי נדר אפילו אם תלאו בתנאי. וכן חנה ויפתח כולם נדרו בתנאי. ובסנהדרין פרק זה בורר (כ"ה ע"א) אמרינן דהא דמשחקי בקוביא הוי אסמכתא הוא משום דר"י משום ר"ט. ופי' ז"ל דאי אסמכתא קניא אם כן ניתן להפלאה, ולמה ממעט ליה מכי יפליא. אלא ודאי שמע מינה דאסמכתא לא קניא משום דלא סמכא דעתיה, ומשום הכי לאו נדר הוא. ור' יהודה אליביה דנפשיה פליג התם וסבירא ליה דמשחק בקוביא לאו אסמכתא הוא. אבל גם הוא מודה דאיכא גוונא דאית ביה אסמכתא. כגון אם תלה בתנאי שהוא בידו. וכמו שכתבו התוס' ז"ל שם בסנהדרין (כ"ד ע"ב ד"ה כל כי האי) ובעירובין (פ"ב ע"א ד"ה אמר). ואם כן לדידיה נמי איכא למידרש דרשא דכי יפליא להאי גוונא, כגון שתלה בתנאי שבידו. וכן משמע בריש מכילתין (ה' ע"ב) דסתמא דגמרא דריש מה נזירות בהפלאה אף נדרים בהפלאה, עיין שם בדברי הר"ן ז"ל. אבל בחגיגה סוף פ"ק (דף י' ע"א) משמע דלרבנן דר"ט לא דרשינן כי יפליא להאי דרשא ע"ש. ומכל מקום צריך עיון בכל הני תנאים שהוזכרו אצל נזירות ונדרים והקדש אי שייך בהן אסמכתא. ואמאי פליג ר"ט בכולהו. ונדרים האמורים בכתובים יש לומר דנודר בעת צרה שאני, דגמר ומשעבד נפשיה, וגם ר"ט מודה, וצ"ע בזה

I never saw this as a problem. I do not think it has to be binding for it to be meaningful. It was a resolution, a promise, a statement of intent about what they would do if they won the war. For some reason, many achronim assume the opposite, that since it says "neder," that word means "a legally recognized neder," and that includes being enforceable. I do not know why that is true.

8.    Is a kohen gadol allowed to be under the same roof as a dead person?

Eliezer became kohen gadol upon Aharon’s death, and he was in the cave with him.

Was this an exception to the rule?

Rav Shteinman (Ayeles HaShachar) brings the Baal HaTurim that implies that Elazar didn't become the Kohen Gadol until after he was anointed, in which case he was still a kohen hedyot and permitted to be present at Aharon's death. This is difficult, because that seems to be the whole point of Moshe dressing him in Aharon’s bigdei kohen gadol.

S'fas Emes (Kerisos5) says that Elazar did not need an additional anointing to become Kohen Gadol, since he had already been anointed during the seven days of the consecration of the Mishkan. 

But the question can be answered with the Ramban in 19:2 who says that those who die through Neshikah, without the malach hamaves, have no tumah.  Aharon died בנשיקה.

כִּי הַנִּפְטָרִים בִּנְשִׁיקָה לֹא יְטַמְּאוּ מִן הַדִּין, וְהוּא שֶׁאָמְרוּ: ״צַדִּיקִים אֵינָן מְטַמְּאִין״.

Also the Recanati in Chukas 5.

הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים כבר כתבנו כי סבת טומאת המת הוא מצד מלאך המות שהטיל בו זוהמא והמטמא בו צריך טהרה. אמנם מי שמת בנשיקה מת על פי יי' כפי הדבקה בשכינה ואין רוח הטומאה שולט במיתתן לפיכך אין האויר נפסד לפי ששמרו נשמתן ולא נתפתו ביצר הרע ונשארו טהורות ולבנות כמו שנופחו מפי יי' יתברך ועל כן יציאתם גם כן היא על פי יי' יתברך ושם נדבקין

This seems incompatible with the Sifri Zuta I brought above.

Chukas. Chukim and Sichliyos

Many, many, meforshim emphasize that we do mitzvos sichliyos not because of our seichel. We do them because the RBSO commanded us to do them.

Examples, and I'm going to add more as time goes on:

The Netziv asks why it says על האדמה by Kibbud Av in the Aseres Hadibros. He answers that we all know that the ikker of mitzvos is in Eretz Yisrael. But we might think that this only applies to mitzvos that we only do because of Hashem's tzivui. But sichliyos would apply no less in chutz la'aretz. So Hashem says that this is not correct. Even Kibbud Av, the paradigm of sichliyos, is done because of Hashem's tzivui, because it is commanded among the Taryag. As such, it is more meaningful in Eretz Yisrael than it is in chutz la'aretz. You do it because of Hashem's tzivuy.

Reb Micha Berger mentioned a very clear example of this shittah, as follows:

See Arukh haShulchan OC 1:14:

... וכן מיסודי הדת לעשות כל המצות לא מפני שהשכל מחייב כן, כגון במצות שבין אדם לחברו, אלא מפני שהקדוש ברוך הוא צוה אותנו לעשות כן. ולכן נאמר בדברות האחרונות בשבת ובכיבוד אב: כאשר צוך ה' אלהיך". משום דזה מוסכם בכל אום ולשון שהאדם צריך לנוח יום אחד בשבוע כדי לחזק כחותיו, וכן ההסכמה בכל אום ולשון לכבד הוריו. ולזה אמרה תורה: "שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך", "כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלהיך". כלומר: ולא מפני שהשכל מחייב כן. ובדברות הראשונות קודם חטא העגל לא הוצרכו לאזהרה זו, לפי שהיו כולם במדרגת מלאכים, כדכתיב: "אני אמרתי אלהים אתם, ובני עליון כולכם"....

On the other hand, Reb Moshe, for example, says, why does it say אם כסף תלוה את עמי העני והגר..... it's not an "if," it's a chiyuv. He explains that Hashem wants us to be rachamanim, to the point that even if there was no tzvuy we would do it on our own initiative.  This seems to be farkehrt from the others.

Darash Moshe, Yisro.

ואם מזבח אבנים (כ כב) 

בג' מקומות נאמר אם והוא חובה, אם מזבח אבנים, והוא חובה, אם כסף תלוה [להלן כב כד], והוא חובה, ואם תקריב מנחת בכורים [ויקרא ב יד], והוא חובה. עיין ברש"י. וצריך להבין הטעם. ונראה שאף שאמרו [תו"כ קדושים] אל יאמר א"א בבשר חזיר אלא אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך, מ"מ יש דברים שהתורה מקפדת שגם ירצה זה ברצון נפש ממש, והוא שיכין עצמו וטבעו לרצות לעשות דברים טובים. שמה שנדמה לבני אדם שהוא קרבן יהיה אצלו דבר קביעות, וכחלק מטבעו. וזה הוא כוונת מזבח אבנים, שהוא דבר קבוע ולא נפסד לעולם. וכשיעשה רק מחמת שהוא כפוי מהקב"ה ליחן צדקה ולשמור שבת וכדומה, עלול שלא יהיה זה דבר קבוע. וגם הקביעות שייך שיהיה רק ע"י אמונה גדולה ובטחון בהשי"ת עם הידיעה שרק מידו הכל, שאז לא יהיה שום נסיון. ולכן נאמר אם, שאף שהוא חובה, רוצה השי"ת שיהיה זה בדרך רצון שהוא בלשון אם. וכן מצות הלואה וצדקה רצון התורה שירצה בלב שלם לא רק מצד כפיה ממצות התורה אלא שישנה טבעו שירצה בעצם לעשות טובות שרק בזה יהיה קיום העולם. וכן מנחת ביכורים ליתן הראשית להשי"ת ישנה טבעו שירצה ברצון גמור ולכן נכתב בהו אם שהוא לשון רצון 

Even the Netziv seems to say farkert in his hakdama to Breishis about Sefer Yesharim.

I've been wondering about this for decades. I've been arguing about this with Rav Dovid Zucker for at least thirty years. The idea that we should supress our human kindness and focus exclusively on the fact that it's a mitzva in the Torah makes it cold and bloodless. Imagine doing Kibbud Av, and saying to yourself, "I really don't care if he's hungry. But vibalt the RBSO was metzaveh on Kibbud, I'll get him something to eat." Pretty horrible, I think.

Last Friday, erev Chukas, my son Rav Mordechai said an excellent answer. It is one of those that, like the Gaon, is impossible to think of, and once told, everyone says "Well, that's obvious." It's not obvious at all. The problem is that people think they understand the answer when they do not.

To understand the answer, we need to begin with what will appear to be an impossible yesod:

 - If a person does chesed only because he has a soft heart, he is a loving altruist, then he is not doing the mitzva properly.
 - If a person does chesed only because the RBSO commanded it, he is not doing the mitzva properly.
 - If a person does chesed for both reasons, because he is a loving humanist and because the RBSO commanded it, he is not doing the mitzva properly.

That seems to leave us thinking that no possiblities are left, and nobody can do the mitzva properly. But that is not the case.

We do chesed because the RBSO told us not only to do chesed, but that we should develop our souls to be baalei chesed. We do Chesed because the RBSO told us that the middah of chesed is a wonderful thing, and that He wants us to be BAALEI chesed, and for that we need to be baalei chesed in our hearts.

Hashem told us to kill all that live in an ir hanidachas, but that does not mean that we should be people that enjoy killing children. Hashem told us to do chesed, but that does mean that we should be people that enjoy doing chesed.
Not only should we enjoy doing chesed, but we should do it so many times, and work on ourselves so  much, that we would do it even if Hashem would not command us to do it.

This is really an application of  והלכת בדרכיו. Hashem does chesed not because it is imposed upon Him externally. Hashem does chesed because that is what Hashem does inherently. If you want to be מה הוא רחום, then you have to be an inherent Rachum, not a Rachum because someone is making do rachamim.

Reb Mordechai added that this is why the Gemara in Kiddushin relates the Parah by Dama with his Kibbud Av. For him, Kibbud was a sichlis. For us, they're both chukim. But Kibbud is a chok that is supposed to change us so that it becomes so natural that not doing it would be unthinkable. This is not the case with Parah, or kashrus, or korbanos. It's only by mitzvos of Chesed.


Rav Dr NJ Stone responded to the above sentence "so that it becomes so natural that not doing it would be unthinkable. This is not the case with Parah, or kashrus, or korbanos. It's only by mitzvos of Chesed." with an email titled "Why? Says Who?", and he continued and said 

"why not the others ? maybe tahara should become second nature? kodshim ?"

All I can say is, I have no idea. Maybe he's right. Maybe the dinim of kedusha and kashrus are meant to teach us to develop spiritual sensitivity to whatever enhances or contradicts them. But I know that in the mah hu/af atta list of "vehalachta bidrachav" it doesn't say anything about kashrus. 

Shemos. The Common Denominator of Moshe Rabbeinu's Missteps

Hashem expressed anger against Moshe Rabbeinu twice: at the Sneh (ויחר אף, Shemos 4:14,) because he excessively resisted Hashem's mission, and at Mei Meriva (התאנף, Devarim 1:37,) because he struck the rock instead of talking to it. In both cases, Hashem's anger had serious consequences. At the Sneh, Moshe Rabbeinu lost the Kehuna (Rashi 4:14) and possibly his right to enter Eretz Yisrael (Rashi 4:13,) and at Mei Meriva, the gzeira that he would not enter Eretz Yisrael was finalized (Rashi Devarim 20:12.)

It is possible that the common denominator is, ironically, Moshe Rabbeinu's middah tova of דרך ארץ קדמה לתורה. In both cases, Moshe's acute sensitivity to the honor of his brother and sister contributed to his behavior.  

At the Sneh, Moshe was worried about Aharon. He was concerned that if he were to lead the Jews out of Mitzrayim (הוצא את עמי בני ישראל ממצרים...) and bring the Torah to Klal Yisrael (תעבדון את האלהים על ההר הזה,) it would dishonor Aharon, who was older, and was the Navi and beloved spiritual leader of the Jews in Mitzrayim for so many years. 

As Rashi says, (Shemos 4:10)

גם מתמול וגו'. לָמַדְנוּ שֶׁכָּל ז' יָמִים הָיָה הַקָּבָּ"ה מְפַתֶּה אֶת מֹשֶׁה בַּסְּנֶה לֵילֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, "מִתְּמוֹל", "שִׁלְשֹׁם", "מֵאָז דַּבֶּרְךָ" הֲרֵי ג' וּשְׁלוֹשָׁה גַמִּין רִבּוּיִין הֵם, הֲרֵי שִׁשָּׁה, וְהוּא הָיָה עוֹמֵד בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּשֶׁאָמַר לוֹ זֹאת עוֹד שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח, עַד שֶׁחָרָה בּוֹ וְקִבֵּל עָלָיו (שמות רבה); וְכָל זֶה שֶׁלֹּא הָיָה רוֹצֶה לִטֹּל גְּדֻלָּה עַל אַהֲרֹן אָחִיו שֶׁהָיָה גָּדוֹל הֵימֶנּוּ וְנָבִיא הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם" (שמואל א ב') – הוּא אַהֲרֹן, וְכֵן "וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם … וָאֹמַר אֲלֵיהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ" (יחזקאל כ'), וְאוֹתָהּ נְבוּאָה לְאַהֲרֹן נֶאֶמְרָה (תנחומא): 

At Mei Meriva, it was his respect for and hakaras hatov to Miriam. The Be'er that had accompanied the Jews for all the years was in Miriam's zechus, and it disappeared with her death. Moshe was told to bring the Be'er back, but this time it would be in his own zechus. When Hashem now told him to take the staff and speak to the stone, Moshe realized that when the Be'er appeared in the zechus of Miriam, he had to hit the stone, but now, in his zechus, it seemed that it would be enough to speak to it - a far greater miracle. But Miriam was the reason Moshe Rabbeinu was born! She watched over him as he floated in the Nile! She was the Nevi'ah whose encouragement and bravery had kept Klal Yisrael alive in Mitzrayim! That he would in some way detract from Miriam's honor caused Moshe Rabbeinu great distress, and this subconsciously influenced him (it gave him a negiyus, and negiyus influences us without our realizing it) to interpret Hashem's words to mean that he should hit the stone this time as well. (We discussed this elsewhere, in the context of Tefillas Geshem.)

This is not my psychoanalysis of Moshe Rabbeinu chalila. Here is what the Tzitz Eliezer (17:41) (among other achronim) says. 

לכן עולה בדעתי להוסיף וליישב בעל פי מה שראיתי בספר לב אריה המפורסם על חולין ד' ז' ע"ב שכותב כי מצא טוב טעם והתנצלות לאדון הנביאים זה האיש משה רבינו ע"ה בענין מי מריבה שהסתבכו בו המפרשים לדעת מה היה לו לעבור את פי ה' שצוהו לדבר אל הסלע והוא הכה אותו פעמיים, ובהקדם מה דקשה דמדוע לא צוה השי"ת כן בתחילת נתינת הבאר שהוא הסלע הזה לדבר אליו, רק אמר בפ' בשלח והכית בצור ויצאו ממנו מים. אלא הענין הוא דכבר ארז"ל שהבאר ניתן לישראל בזכות מרים וכאשר מתה מרים נסתלק הבאר וחזר אחר כך בזכות משה והנה מרים לא היה זכותה גדול כ"כ כזכות משה ולזה לא עצר כח זכותה שיופעל הנס בדיבור בעלמא אל הסלע לכך הוצרך לפעולות גשמיות להכות בצור לקרב הדבר קצת אל הטבע וכמ"ש הרד"ק בהא דאלישע שהשים פיו אל פיו אבל אח"כ כשחזר הבאר בזכות משה וזכותו גדלה מאד למעלה ראש היה יכול לפעול הנס בלי עמל ויגיעה ופעולות טבעיות רק גדיבור בעלמא וכיון שפעולת הנס היה יכול לבוא ע"י דיבור לזה הקפיד הוא ית' שיהי' דוקא בדיבור למען יתקדש שמו יותר ואולם זה האיש משה שהי' עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה ומחמת ענוותנותו לא רצה לדבר אל הסלע למען לא יתראה לעיני העם שזכותו גדול מאד מזכות מרים לזה הכה בסלע כאשר בתחילה אמנם הדבר הי' רע בעיני ה' כי במקום שהי' יכול לבוא לידי קידוש שמו מהראוי הי לו להניח מדת ענוותנותו בעת ההוא כנלע"ד להליץ בעד אחננו משה ע"ה והש נכון ונחמד בס"ד עכ"ד ודפח"ח 

As always, the mussar haskeil is not simple. Two diametrically opposed interpretations would be that Moshe was incorrect, and he should have no more worried about what his actions would mean to his siblings than Avraham Avinu worried about what the Akeida would mean to Yitzchak; or that Moshe was correct, and his punishment was a necessary consequence of doing the right thing. There are many intermediate steps between these two approaches.  There's no way to know exactly what lesson should be derived. But this definitely illustrates how seriously we should take Chazal's dictum, "דרך ארץ קדמה לתורה." 

Note

R Menachem Shafran said that sof kol sof, Moshe made the wrong choice. I disagree. For example. Reb Moshe talks about the Gemara in Rosh Hashanna הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח.  Reb Moshe explains that in deciding between litigants, even when both sides are right, the dayan has to make a decision that favors one on some dakkus, or external cheshbon, or because one side is more right than the other, not that he is wrong. This is a mussar haskeil that even when you are right, there can be costs to the decision. Here, too. I wouldn't say it was the wrong choice. I would say it was a choice that had heavy costs. That's what I meant by "his punishment was a necessary consequence of doing the right thing."

Just this morning, I saw something that might be helpful to explain my approach.  A sheet called "א חסידישע גליון", a chasidish parsha sheet, is distributed in my shul. Someone said it was worth reading, so I took it home. The first thing I saw was attributed to the Baal Shem Tov, and I quote:

ד. יא.  אלם או חרש או פקח.  מדוע מונה הכתוב את הפיקח בין שאר בעלי המומים? אלא שמכאן ראיה שגם פיקח יותר מדי נחשב לבעל מום, וכפי שפירשו צדיקים על דברי רש״י בפר׳ קורח: קורח שפיקח היה מה ראה לשטות זו׳ דהיינו שאסור להיות פיקח יותר מדאי.

I think this is a classic example of Chassidishe drush that harkens back to the first days of Chasidus, the days when they wanted to let people know that ahavas Hashem or emuna peshuta is worth more than gadlus batorah. It has nothing at all to do with the pshat in the passuk. Obviously, pikei'ach in that passuk means having normal vision, as opposed to blindness (מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור).  Second, pikchus is not "IQ." PIkchus means seichel hayashar, recognizing what's going on and doing something about it. Third, Pikchus is not a handicap. It can be used badly, just like you can take a Faberge egg and smash someone in the head with it. But genius is not like missing a leg. The point that this vort means to convey is that if a person is too smart, if he jumps to conclusions, if he doesn't work or think carefully, if he is excessively proud of his gifts, this can be harmful to him and to others, but it's not a challenge like being deaf or mute. As I said, the message of the vort is that there are things that are more worthy than genius, whatever you want to put in - Simcha, or Emuna Pshuta, or Yiras Shamayim. 

This helped crystallize my approach. Moshe Rabbeinu was punished not for doing something wrong. He was concerned about dishonoring his brother and his sister. With all that Moshe Rabbeinu was a malach, his gadlus was based on his being a perfect human being. He could not have been the malach that he was without being the superlative human being that he also was. Part of what made Moshe Rabbeinu who he was is this extreme sensitivity and love and empathy for Aharon and Miriam.  If he were to lose this sensitivity, his ruchniyus would have fallen as well.  This must be one of the reasons that a human being cannot reach the fiftieth Shaar Binah. As long as we're alive, there is and there has to be an irreducible tension between being a perfect human being and being a malach. So Moshe was wrong, from the perspective of middas hadin. But from the standpoint of his need to be a human being that lives in this world and aspires to spiritual perfection, he had no choice but to do what he did.