The Importance of Mesibas Preida, Tzeischem L'Shalom, Goodbye Party.

 Three parts.

Part One: Sources in Chazal for the idea of marking a person's departure from his home city with a סעודת או מסיבת פרידה, וצאתכם לשלום

Part Two: The story of the Beilis Trial, and how it relates to the idea of a Seudas Preida.

Part Three: An insight into the interconnectedness of all men, and even more so the people in the Jewish community, and the beauty that is hidden in so many people כפלח הרימון, and how important it is to try to understand, and appreciate, and admire our fellow Jews. 

 Part I

To some extent, you don't need a makor in Chazal for things that are obviously good and true. On the other hand, we do like to cite sources for everything, such as in Gittin 6a, 

והא בבל לצפונה דא"י קיימא דכתיב (ירמיהו א, יד) ויאמר ה' אלי מצפון תפתח הרעה

So, is there a source for gathering to wish a friend off when he leaves the community?  I have three. 

Two are from the stories of Eliahu and Elisha.

The first is in Malachim I 19:19-21.

וַיֵּ֣לֶךְ מִ֠שָּׁם וַיִּמְצָ֞א אֶת־אֱלִישָׁ֤ע בֶּן־שָׁפָט֙ וְה֣וּא חֹרֵ֔שׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר צְמָדִים֙ לְפָנָ֔יו וְה֖וּא בִּשְׁנֵ֣ים הֶעָשָׂ֑ר וַיַּעֲבֹ֤ר אֵלִיָּ֙הוּ֙ אֵלָ֔יו וַיַּשְׁלֵ֥ךְ אַדַּרְתּ֖וֹ אֵלָֽיו׃

וַיַּעֲזֹ֣ב אֶת־הַבָּקָ֗ר וַיָּ֙רָץ֙ אַחֲרֵ֣י אֵֽלִיָּ֔הוּ וַיֹּ֗אמֶר אֶשְּׁקָה־נָּא֙ לְאָבִ֣י וּלְאִמִּ֔י וְאֵלְכָ֖ה אַחֲרֶ֑יךָ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לֵ֣ךְ שׁ֔וּב כִּ֥י מֶה־עָשִׂ֖יתִי לָֽךְ׃

וַיָּ֨שָׁב מֵאַחֲרָ֜יו וַיִּקַּ֣ח אֶת־צֶ֧מֶד הַבָּקָ֣ר וַיִּזְבָּחֵ֗הוּ וּבִכְלִ֤י הַבָּקָר֙ בִּשְּׁלָ֣ם הַבָּשָׂ֔ר וַיִּתֵּ֥ן לָעָ֖ם וַיֹּאכֵ֑לוּ וַיָּ֗קָם וַיֵּ֛לֶךְ אַחֲרֵ֥י אֵלִיָּ֖הוּ וַיְשָׁרְתֵֽהוּ׃

The Radak in 21 says

וישב מאחריו. לנשק לאביו ולאמו אף על פי שלא ספר הכתוב ואחר כך שחט הבקר ועשה סעודה באותו השדה לחורשים ולעם אשר באו אחריו ללוותו וזהו שאמר ויתן לעם כי מהעם לא היו אתו בשדה כי אם אחד עשר החורשים אלא זהו פירושו כי הלך לקחת רשות מאביו ומאמו ובאו אחריו מאנשי עירו ללוותו כי הוא נפרד מהם:

The second is in Melachim II 2:9.

וַיְהִ֣י כְעָבְרָ֗ם וְאֵ֨לִיָּ֜הוּ אָמַ֤ר אֶל־אֱלִישָׁע֙ שְׁאַל֙ מָ֣ה אֶֽעֱשֶׂה־לָּ֔ךְ בְּטֶ֖רֶם אֶלָּקַ֣ח מֵעִמָּ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע וִֽיהִי־נָ֛א פִּֽי־שְׁנַ֥יִם בְּרוּחֲךָ֖ אֵלָֽי׃

וַיֹּ֖אמֶר הִקְשִׁ֣יתָ לִשְׁא֑וֹל אִם־תִּרְאֶ֨ה אֹתִ֜י לֻקָּ֤ח מֵֽאִתָּךְ֙ יְהִֽי־לְךָ֣ כֵ֔ן וְאִם־אַ֖יִן לֹ֥א יִהְיֶֽה׃

It certainly was a hard request to fulfill!  What did Eliahu mean, that the only chance it will come true would be if Elisha saw him taken away? 

I believe the idea was that we don't truly understand and certainly do not fully appreciate what we have until the moment before it is taken away from us. 

Eliahu told Elisha that to be truly inspired by him, by Eliahu, to the degree that his heart and mind would open up to siyata dishmaya of such great ruach hakodesh and nevuah, he would need to witness Eliahu being taken away from him. 

We see that to understand and appreciate our fellows, we need to face the imminent reality of their going away, and that will give each side the opportunity to be inspired by the other's middos tovos.

The third is ... that you don't need a makor for a seudas preida because it is a kal vachomer from halvoyas orchim. As one small example of the importance of levoyas orchim, see Rambam Aveil 14:2

שכר הלויה מרובה מן הכל. (!)  והוא החק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה. מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן. וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה. שנאמר וירא והנה שלשה אנשים. ולוויים יותר מהכנסתן. אמרו חכמים כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים:

If being melaveh orchim is so vitally important, that its schar is "Merubah min hakol," that one who does it is keeping him alive, and one who fails to do so is like a rotzei'ach, then kal vachomer that applies to an individual that lived in your community and who is now leaving. If you do it for some tumbleweed orei'ach, how much more so must you do it for a member of the community that is moving away!

Part II

I just had the honor and privilege to make a Kiddush to mark a member of our community leaving Chicago. He was born and raised here, his parents came as infants, and his great grandparents came here in 1912. The Kiddush was on Parshas Tazri'a Metzora. We found a perfect connection of being melaveh our friend with the parsha of Tzaraas, as odd as that may sound.

The Alshich in Vayikra 12:1 asks, the appellation "Adam" for the Metzora seems inappropriate. Adam is the term used for an elevated human being, and here it is used for a hateful despicable person. 

ועל פי דרכנו נשית לב אל מלת אדם. כי הוא לפי האמת התואר המשובח שבתוארי המין האנושי כנודע מספר הזוהר ולמה נתייחד באשר שנא ה'.

Rav Galinski answered the question with the story of the Beilis trial in 1911. Harav Galinski says the story his way, but I will tell it as my father did, which is much better.

The prosecutor enlisted an alleged religious expert in Judaic rituals, a notoriously anti Semitic Catholic priest, Justinas Pranaitis. While the defense had emphasized that Judaism famously abhorred the taking of human life, Pranaitis said that this was a lie, and he could prove it from the Talmud. The Talmud says that the Jews consider the Gentiles as not human. True, a Jew would never kill a fellow human being, but the Jews consider Gentiles as animals, and no more care about their lives than they would about a cat, or a chicken. They would kill a Gentile for even the most trivial reason, or for no reason at all. After all, the Talmud says in Yevamos 60b

ניא, וכן היה רשב"י אומר: קברי גוים אינן מטמאין באהל שנאמר: 'ואתן צאני מרעיתי אדם אתם', אתם קרויין אדם ואין הגוים קרויין אדם

Clear. The Jews view the Gentiles as subhuman, and would kill them with absolutely no mercy or pang of conscience.

This accusation struck fear in the Jewish community. Pogroms were being prepared, priests were preaching against the deicide Jew, and a repeat of the Khmelnytsky massacres was imminent.

The defense desperately sent a message to Rav Meir Shapiro. What should we do? How can we answer this accusation??

Rav Shapiro told him exactly what to say, and this was the defense.

The Talmud means something entirely different.  The Jews have forever been pacifists who never shed blood.. Only the blindly antisemitic would misunderstand the Gemara, because its meaning is very clear.

When a Gentile looks at the newspaper, and he sees that thousands of people are starving in China, and if he reacts at all he will sigh, and shake his head, and then turn the page. But if a Jew finds out that there is a Jew in China that doesn't have Matza for Pesach, he will be at the Chinese embassy the next morning with a box of Matza. The Gentile may pity the distant stranger, but the Jew feels the pain of a fellow Jew as if it were his own, even though he never met him, and will never meet him. 

This is what the Gemara means. We, the Jewish People, are Adam, in the singular. We are not separate individuals with a common religion. We are all like one, all parts of one organism. That is what אתם קרויין אדם ואין הגוים קרויין אדם means. We are all like one.

And if you deny this, I will prove that not only is it true, but that you yourselves know that it to be true. 

If you open the newspaper, and there is a story about Ivan, who murdered his neighbor, you will say, "Terrible! Ivan is a murderer." But if you open the paper, and you see a story about Yankel Kohen who murdered his neighbor, you won't say "Yankel Kohen is a murderer." You will say "Terrible! The Jews are murderers!" Why? What's the difference between Ivan the murderer and Yankel the murderer? The answer is that you yourselves know, you yourselves believe in your hearts, that all the Jews are Adam, one person, but the Gentiles, each one is separate from the other.

This response struck like a bolt of lightning. It hit at both the priest's misinterpretation of the Gemara, and also spoke directly to the tens of thousands of Russians that were sharpening their knives, waiting to kill the Jews because of one Menachem Mendel Beilis.

This answers the Alshich's question. A Jewish neshama is not separate from other Jews. We are all one, and we mourn each other's pain and celebrate each other's happiness. If a Jew does not act like that, if he is a ganov and a holeich rachil and az ponim, that means that he is like a limb that is cut off of a body. This spiritual disease manifests itself in Tzaraas, where the person loses his own limbs. Davka because we are Adam, because our neshamos are all interconnected, a man who behaves in the opposite manner has a deadly and mortal spiritual affliction.

When a person is a member of the community, he is not just one person by himself. He is an integral part of everyone else that lives there. When he has the opportunity to do good for others, he takes advantage of the moment. If he has a snow plow, all the neighbors have clear sidewalks. If he has left over from Shabbos, he makes sure it is delivered to someone that might not have enough to eat. When some people came to Chicago from South Africa, he made sure that they would become part of the community, and he shepherded them along until they found their land legs. These are only small chasadim that I happen to know about, but the point is that this person is a vital part of the entire community, or each and every one of us. The connection is mutual and indivisible. On the one hand, that means that with his leaving, we all are losing an important part of our lives, but on the other hand, wherever he goes, he remains part of what and who we are.

Part III

Robert Fulghum

The Barber

Hair grows at the rate of about half an inch a month.  I don't know where he got his facts, but Mr. Washington came up with that one when we were comparing barbers.  That means that about eight feet of hair had been cut off my head and face in the last sixteen years by my barber.

 I hadn't thought much about it until I called to make my usual appointment and found that my barber had left to go into building maintenance.  What?  How could he do this?  My barber.  It felt like a death in the family.  There was so much more to our relationship than sartorial statistics.

 We started out as categories to each other:  "barber" and "customer."  Then we became "redneck ignorant barber" and "pinko egghead minister."  Once a month we reviewed the world and our lives and explored our positions.  We sparred over civil rights and Vietnam and lots of elections.  We became mirrors, confidants, confessors, therapists, and companions in an odd sort of way.  We went through being thirty years old and then forty.  We discussed and argued and joked, but always with a certain thoughtful deference. 

After all, I was his customer.  And he was standing there with his razor in his hand.

 I found out that his dad was a country policeman, that he grew up poor in a tiny town and had prejudices about Indians.  He found out that I had the same small-town roots and grew up with prejudices about Blacks.  Our kids were the same ages, and we suffered through the same stages of parenthood together.  We shared wife stories and children stories and car troubles and lawn problems.  I found out he gave his day off to giving free haircuts to old men in nursing homes.  He found out a few good things about me, too, I suppose.

 I never saw him outside the barber shop, never met his wife or children, never sat in his home or ate a meal with him.  Yet he became a terribly important fixture in my life.  Perhaps a lot more important than if we had been next-door neighbors.  The quality of our relationship was partly created by a peculiar distance.  There's a real sense of loss in his leaving.  I feel like not having my hair cut anymore, though eight feet of hair may seem strange.

 Without realizing it, we fill important places in each other's lives.  It's that way with a minister and congregation.  Or with the guy at the corner grocery, the mechanic at the local garage, the family doctor, teachers, neighbors, co-workers.  Good people, who are always "there," who can be relied upon in small, important ways.  People who teach us, bless us, encourage us, support us, uplift us in the dailiness of life.  We never tell them.  I don't know why, but we don't.

 And, of course, we fill that role ourselves.  There are those who depend on us, watch us, learn from us, take from us.  And we never know.  Don't sell yourself short.  You may never have proof of your importance, but you are more important than you think.

 It reminds me of an old Sufi story of a good man who was granted one wish by God.  The man said he would like to go about doing good without knowing about it.  God granted his wish.  And then God decided that it was such a good idea, he would grant that wish to all human beings.  And so it has been to this day.

 Mr. Fulghum's story strikes me as a very good reminder of the real and true interconnectedness of every member of the Jewish community, of the preciousness of every Jewish soul and its drive to do tzedaka and chesed, and how important it is to remember that it is not the great and feted philanthropists and tzadikim that make us who we are, it is those quiet heroes with shining souls that live next door to us.

The Ancient and Tragic History of Racial Profiling

 Breishis 39:1

ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים איש מצרי מיד הישמעאלים אשר הורדהו שמה

Medrash Rabba Vayeishev Breishis 86:3

וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר אִישׁ מִצְרִי, גְּבַר עָרוּם, וּמָה הֲוַת עֲרִימוּתֵיהּ, אֲמַר בְּכָל מָקוֹם גֶּרְמָנִי מוֹכֵר כּוּשִׁי, וְכָאן כּוּשִׁי מוֹכֵר גֶּרְמָנִי, אֵין זֶה עָבֶד

Clever man, that Potiphar. He knew that something was amiss.  

I found this somewhat puzzling, because even given the norms of this peculiar institution, it seems to me that you could kidnap or vanquish anyone and sell him in another country, no matter what color he might be. Evidently, people were categorized by color and commodified, and a person that did not fit into that schema was not thought of as a natural slave.

But let us assume that Potiphar, and the Medrash, were describing the reality of the slave trade. What do the words גרמני and כושי mean?

Vayikra 13:4

ואם בהרת לבנה היא בעור בשרו

Mishna Negaim 1:1

מראות נגעים שנים שהן ארבעה.

בהרת עזה כשלג ...

How do we know that Baheres is bright white?

Abayei in Shavuos 6b

ומנלן דבהרת עזה היא אמר אביי אמר קרא (ויקרא יג, ד) ואם בהרת לבנה היא היא לבנה ואין אחרת לבנה

So in Negaim 2:1, the Mishna says 

בהרת עזה נראית בגרמוני כהה, והכהה בכושי עזה.

and the Rambam there explains that Garmani is related to the Aramaic for "bone."  They are as white as bone.

גרמני שם הלבן ביותר מיוחס אל העצם אשר שמו גרמא

Rabbi Yishmael in the Mishna points out that we Jews are of an intermediate, woody color.

רבי ישמעאל אומר, בני ישראל, אני כפרתן, הרי הן כאשכרוע, לא שחורים ולא לבנים, אלא בינוניים.

From the Medrash, though, it is clear that the Jew's hues are much closer to that of the Germanim than that of the Kushim.  Apparently the Yishmeailim that were selling Yosef were of a swarthier hue than Yosef, even before we were supplanted by the Khazars.

The Gaon in Eliahu Rabba (and Reb Elyah Bachur in his Tishbi) says that the word Garmani refers to the descendents of Gomer, who lived up North, while the Kushim lived in the South.

בגרמוני – זה איש מבני גומר כדאמרינן ביומא גומר זה גרממיא, וגרסינן גרמניא וכ"ה בילקוט. והוא שבני נח דרים בג' רוחות העולם, שם במזרח, יפת בצפון, חם בדרום, ומפני שהחמה בדרום נמוך הוא מאוד בני אדם הדרים שם שחורים וכוש הוא מבני חם ודר בסוף דרום, הלכך הם שחורים ביותר מחמת השמש, ובני יפת הם דרים בצפון ורחוקים הם מהשמש, הלכך הם לבנים. וגומר דר בסוף צפון הלכך הם לבנים ביותר וכו'.

The Tiferes Yisrael brings the Gaon but he says that their color has nothing to do with their environment. They just are like that naturally. Germani and Kushi are just place names.

ולם לפע"ד הרי לפי"ז לא תלי כלל באיזה אקלימא הוא דר, שיש שנולד כך משונה בעורו, ונקרא בל"א אלבינוס, והוא מום באדם ונקרא בלשון המשנה לבקן [בכורות פ"ז מ"ו], ולמה לא קראו תנא גם הכא כן, ותו מסתבר דכמו כושי שהזכיר תנא, נקרא על שם ארצו, כך גרמני על שם ארצו נקרא].

The Tosfos Anshei Sheim there adds the sefer Beis Dovid who says that the Germans are not the whitest. They are not nearly as white as Hollanders.

מכאן תשובה למ"ש הרמ"ז, וז"ל, בגרמוני אנשי גרמניא הם לבנים ביותר, וכ"מ במוסף ערוך (ערך גרמן ב), ע"כ, וליתא דגרמוני אין פירושו איש מגרמניא דתנא בא"י קאי, ואילו היה המוסף הערוך בגרמניא היה רואה בעיניו שאינם לבנים כ"כ כמו אנשי הולנדיא שהיא ארץ מולדתו.

His complaint is not really valid, though, because in Megilla 6b it says 

גרממיא של אדום שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו.

which says that Germamia is from Edom, the son of Shem, while in Yoma 10a it says they are from Yefes - 4

בני יפת גומר ומגוג ומדי, גומר זה גרמניא

and the Gaon says that the correct girsa in both places is Germanya, not Germamya. So are they from Sheim or Yefes? Evidently, they are both white, but there was some movement of populations such that the original Germamians ended up in Holland, while the current residents, who are slightly less white, are really of Italian origin.

Ayy, you're going to say that Sancherev mixed up all the nations?

בשנת תרנ"ח כשביקר וילהלם קיסר גרמניה בירושלים וכל בני העיר בראשות גדולי התורה יצאו לבקר את פניו, השתמט רבינו באומרו כי מה שאמרו חז"ל (ברכות ט ב) א"ר יוחנן לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפי' לקראת מלכי עובדי כוכבים שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עובדי כוכבים, לא נאמר לגבי מלך מזרעו של עמלק.

עי' בס' אורחות רבינו מהגרי"י קנייבסקי זצ"ל שקיבל את דברי רבינו, ולא היה תמוה בעיניו על שהורה שלא לברך אף שהיה בידו סמכות של מלך, אלא דהקשה שהרי במסכת ידים (פ"ד מ"ד) מובא שכבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות א"כ מנין לנו שהגרמנים המה מזרע עמלק. ואמר הגריי"ק זצ"ל דאפשר שדעת הגרי"ח מקורה במגילה, דאמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אל תתן לעשיו הרשע תאות לבו, זממו אל תפק זו גרממיא של אדום, שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו. וכתב הגאון ר' יעקב עמדין בהגהותיו על מסכת מגילה שכוונת הגמ' על ארץ גרמניה, וכ"ה גירסת הגר"א, ולפי"ז מבוארת דעת הגמ' כאן דאומה זו לא בלבל סנחריב, וחולקת על המשנה דמס' ידים.

So the Germanic people, or at least the Nordic people, are not included in the bilbul of Sancherev.

As for Kush/כוש, that name appears in Breishis 2:13, וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ. Later, Cham named his son Kush. Perhaps the names used in Breishis are al shem ha'asid. I think it is self evident that the Kush in Megillas Esther has nothing to do with the African Kush associated with the usual Kushim and the son of Cham. That Kush refers to the mountain range that runs from Afghanistan through Pakistan, north of today's India.

(Much of the above is derived from here.)

Achrei Mos. The Se'ir Azazel

The term "Scapegoat" expresses an error on the part of non-Jewish readers of the Torah. They believed that the Azazel goat was allowed to escape. Our tradition teaches that it was not allowed to escape, it was thrown off a cliff to its death.

Here is the etymology of Scapegoat.

scapegoat (n.)

1530, "goat sent into the wilderness on the Day of Atonement as a symbolic bearer of the sins of the people," coined by Tyndale from scape, a shortening of escape (see scape (v.)) + goat; the whole word translating Latin caper emissarius, itself a translation in Vulgate of Hebrew 'azazel (Leviticus xvi.8, 10, 26), which was read as 'ez ozel "goat that departs," but which others hold to be the proper name of a devil or demon in Jewish mythology

 Indeed, the words of the Torah do not state explicitly that the goat is killed.  But in all honesty, the idea that all the sacrifices are slaughtered, including the Parah Adumah and the Egla Arufa, and davka the goat that symbolically carries the nation's sins would just be set free to wander in the desert, is untenable, even without Torah she'baal peh.  One suspects that they chose to disregard the most likely explanation only because doing so would lend credence to our mesorah. 

Rabbi Dr. Scheiber argues that from taharas metzora (Vayikra 14 4-7) you see that sometimes, an animal used for kapara/exoneration is set free.  Additionally, he points out that just a few perakim separate the paired animals in last week's Parshas Metzora and the paired animals in this week's Parshas Achrei Mos. In the case of Metzora, it is clear that the un-slaughtered bird is set free. On what basis can we be so confident that by Yom Kippur the unslaughtered goat is killed? At least it remains ambiguous, and it would be reasonable to resolve the ambiguity of the shiluach of the sa'ir from the explicit din of the shiluach of the tzipor.

I responded that one must note the differing terminology of the two parshiyos:

וצוה הכהן ולקח למטהר שתי־צפרים חיות טהרות ועץ ארז ושני תולעת ואזב

וצוה הכהן ושחט את־הצפור האחת אל־כלי־חרש על־מים חיים

את־הצפר החיה יקח אתה ואת־עץ הארז ואת־שני התולעת ואת־האזב וטבל אותם ואת הצפר החיה בדם הצפר השחטה על המים החיים

והזה על המטהר מן־הצרעת שבע פעמים וטהרו ושלח את־הצפר החיה על־פני השדה

Five times in four pesukim is the term chaya used. In the last passuk, it says that  ושלח את הצפר החיה על־פני השדה, once again calling it Chaya when he sets it free. But by the seir Azazel, in the last reference, it does not call it the Chay. It says  ושלח את השעיר במדבר.

So yes, we do find a case of shiluach to freedom of the second of paired animals where the first was killed. But both from the sair's job of "carrying sin," and from the fact that Chaya is dropped in the last passuk, I think it is clear that it is not meant to remain alive. This change in the description of the tzipor removes the ambiguity from the Sa'ir.

Rabbi Schreiber responded

All you have proven is that the bird is alive.

The question at hand is :

Is the Torah contrasting the treatment of the bird to that of the goat or is it a saying the goat is to be treated LIKE the other paired animal

However 

I could make this distinction:

The birds are brought after the tzaraas has resolved -presumably the person has done teshuva and learned their lesson.

In contrast the saier works לשבין בין לשאינם שבין.

So the Torah is saying the metzora has redeemed themselves while Klal Yisroel has not yet demonstrated their worthiness for כפרה.

Rashi mentions this as well. 

On passuk 16:10,

והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני יהוה לכפר עליו לשלח אתו לעזאזל המדברה:

Oneklos says

וּצְפִירָא דִּי סְלִיק עֲלוֹהִי עַדְבָא לַעֲזָאזֵל יִתָּקַם כַּד חַי קֳדָם יְיָ לְכַפָּרָא עֲלוֹהִי לְשַׁלַּח יָתֵיהּ לַעֲזָאזֵל לְמַדְבְּרָא:

Rashi explains,

יעמד חי. כְּמוֹ יֻעֲמַד חַי — עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וְתַרְגּוּמוֹ יִתָּקַם כַּד חַי; מַה תַּ"ל? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לְשַׁלֵּחַ אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל וְאֵינִי יוֹדֵעַ שִׁלּוּחוֹ אִם לְמִיתָה אִם לְחַיִּים, לְכָךְ נֶאֱמַר יָעֳמַד חַי, עֲמִידָתוֹ חַי עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּחַ, מִכָּאן שֶׁשִּׁלּוּחוֹ לְמִיתָה (ספרא):

Why does he translate יעמד חי  as  יִתָּקַם כַּד חַי?   The words כַּד חַי mean "while it is alive," and the "while it is" is not in the words of the passuk. Elsewhere, Onkelos translates חי simply as חי. He explains that this is because the verses below do not state explicitly that the goat is sent to its death, but only that it is "sent off in the wilderness."   Psukim 21-22 - 

וסמך אהרן את־שתי ידו [ידיו] על ראש השעיר החי והתודה עליו את כל עונת בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן אתם על־ראש השעיר ושלח ביד איש עתי המדברה

ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל־ארץ גזרה ושלח את השעיר במדבר

This is why the Targum needs to explain that חי only means that while the other goat of the pair was just slaughtered as a chatas, this one remains alive for the moment. But it, too, will later be killed.  Psukim 9-10 - 

והקריב אהרן את־השעיר אשר עלה עליו הגורל ליהוה ועשהו חטאת

והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני יהוה לכפר עליו לשלח אתו לעזאזל המדברה

Tazria Metzora. Death and Life

This has two halves that make a whole.


Part one is from Rabbi Abraham Bukspan.

"וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ". (ויקרא יג:מה-מו)

הדברים נראים ככפל הלשון. הפסוק משמיענו ש"כל ימי אשר הנגע בו יטמא", וחוזר ואומר "טמא הוא". מה ביאור הדבר?

ישנו הבדל מהותי בין טומאת צרעת לכל הטומאות; נגע הצרעת אינו 'טומאה' בעצמו, אלא הוא מורה שהאדם בכללותו הינו טמא. הצרעת היא טומאה רוחנית ביסודה, ובאה כתוצאה מהחטא (ערכין טז.). מראה הנגע הינו אך ביטוי חיצוני של נגע רוחני פנימי וטומאת הנפש הנמשכת מכך.

מסיבה זו חייבה התורה את המצורע להכריז על טומאתו, מה שלא מצינו בשאר הטומאות. כי כאשר יגע האדם בדבר טמא, אין הטומאה חלק מעצמותו - אלא היא חיצונית, שבאה עליו מהדבר הטמא. מגעו בגוף המת, לדוגמא, גורמת לטומאת המת להתפשט בכל גופו והוא זקוק לטבילה במקוה בכדי ליטהר.

לא כן הדבר בטומאת צרעת - אלא להיפך!

מקור הטומאה הוא בתוככי האדם עצמו. מטבע החטא שהוא מוליד טומאה בעצם גוף האדם, כטומאת המת והנבלה עצמם. מראה הנגע שבידו אינו אלא סימן חיצוני לטומאתו הפנימית ונגעו הרוחני. הטומאה אינה מתפשטת מהמראה שבידו לכל גופו; גופו טמא במהותו ומראה הנגע הוא רק סימן וביטוי חיצוני לכך.

משום כך חייבה התורה את המצורע לשבת בדד מחוץ למחנה; מוכרחים להגן על כולם מפני האיש הזה, מפאת היותו מקור הטומאה הממארת במהותו. ולכן גם ציוותה אותו התורה שיכריז המצורע על טומאתו (רש"י יג:מה).

וזה גם ביאור כפל הלשון "יטמא טמא הוא" - שאל תדמה בדעתך שהצרוע הינו טמא מפני שיש בגופו נגע, לא כן - אלא הוא טמא כי "טמא הוא"! הוא ועוונותיו הם סיבת הטומאה. טומאתו הינה שורשית ואישית. הוא גרם לה בעצמו, ורק בידו לתקנה.

ונראה שזוהי כוונת רבינו האבן עזרא (פסוק מו) במילותיו השקולות: "כל ימי אשר הנגע בו יטמא - כי טמא הוא באמת".

כי טומאת המצורע - טומאת המהות היא.

*

Part two is from Rabbi Yisroel Raisman from Rav Pam.

Rav Pam would often describe his mother, someone who never spoke Lashon Hara, but not because she learned Hilchos Lashon Hara, not because she learned the Sefer Chofetz Chaim. It was because she looked at people with a good eye, she always looked to see a person in a positive way.

The trick to avoiding Lashon Hara is not to fight it every single time, but to battle the root cause of Lashon Hara. 

The root cause of Lashon Hara is the bad eye with which a person looks at others. When a person has complaints about others. That’s the problem, the problem is we don’t look at people with a happy enough eye, with a happy enough face. We don’t Fargin other people. 

*

Combining the two parts, one can discern that the living death of Tzaraas and the guarantee of life of Shemiras HaLashon are opposite ends of one spectrum.

Shemiras HaLashon per se, i.e., refraining from Lashon Hara, is not the opposite of Tzaraas. The Shemiras Halashon of Rav Pam's mother, the Ayin Tov that allows you to see the good in other people, to be happy at their success and to mourn their failings, that Ayin Tov that is the real essence of not saying Lashon Hara, because you respect the other person and wish him well. That is the opposite of the spiritual corruption of Tzaraas.

The contrast is between the teva of jealousy and not fargining, on the one hand, and true joy at another's happiness on the other. That v'ahavta is the reason for the bracha of oheiv yomim and lir'os tov, or arichus yomim and a pleasant life, precisely the opposite of the spiritual corruption of the metzora that brings removal from society and death of the body piece by piece. It brings me'urav im habriyos/daas habriyos nocheh and chiyus to the entire body.



We often see righteous fulminations against extravagant weddings and vacations and homes, all expressed as distaste with such crass exhibitionism, such boorish vulgarity, such heartless selfishness. The vast majority of such diatribes are based not in mussar or even in "good taste," but just green eyed jealousy or a sense of inferiority.  Oh, that's disgusting, look at his private jet, oh, look at the Olympic pool in his basement, of, look at his Saville Row suits and million dollar jewelry.... why doesn't he give his money to the poor, or pay the rabbeim, or......

If, lu yetzuyor, a Rothschild would say that he is opposed to such extravagance and will henceforth not wear million dollar jewelry or buy a hotel in the Alps for a pied a terre for the occasional yomtov or fly in the Philharmonic for a Bar Mitzvah, it might mean something. If it's just you or me burchering, it's most probably just jealousy. If the interest on the cash in your CD were ten million dollars a year, and if you were giving the right amount of tzedaka of your money and your time, if when you made that wedding you paid for the weddings of three poor yesomim, you would be entirely right in making a fantastic extravaganza for your simchos. There would be absolutely nothing wrong with it. That's how you celebrate.  You're happy! You want to go overboard! You want to express your excitement and joy!  If you, the complainer, want to be rich, and you are not, that's not the fault of the rich. It is because you are not smart enough, or not disciplined enough, or not driven enough, or too timid to commit, or, of course, you don't have the siyata dishmaya. Or, as Reb Moshe once said to someone, maybe you had a tzadik ancestor that prayed that you should not have the nisyonos of wealth.

Instead of working on other people's middos, work on your own. If you see someone doing an aveira, then give him mussar.  If you see someone and it looks like they're having too good a time, they're being so self indulgent - just try to not be a metzora. Be a Tov Ayin hu yevorach and be happy for him.

Coincidentally, this point was limned by Rabbi Dr. Nachum Stone of Maalei Adumim in his shul bulletin, which I reproduce in entirety.

Parashot Acharei –Mot and Kedoshim   

Nachum J Stone

.ויקרא 18:3

כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם־בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ׃

In our parsha we read"  and their customs do not follow”

When a passuk is written with an abstract clause, it can't be interpreted literally. One cannot “walk” in a set of laws or behaviors. This invites a wide range of interpretations. Some interpret, not to follow the laws of the gentiles. Some interpretations are hairstyle, behavior, architecture, dress, fashion. Rambam following a number of Talmudic citations rules “all the above”.

[11 avoda zara 1-3]

Rashi quoting the medrash halacha explains

ובחקתיהם לא תלכו. מַה הִנִּיחַ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא אָמַר? אֶלָּא אֵלּוּ נִימוֹסוֹת שֶׁלָּהֶן — דְּבָרִים הַחֲקוּקִין לָהֶם — כְּגוֹן טַרְטִיָּאוֹת וְאִצְטַדִיָּאוֹת,:

 “their theaters and circuses” in other words, their leisure activities. Rambam did not bring this at all in his longer list of forbidden activities.

As we (hopefully) enter the last stages of our CoronaVirus isolation, I think that we can better appreciate Rashi’s interpretation, which seems to be more metaphoric or abstract than Rambam. 

 To a large degree, many of us have been forced into almost full-time leisure mode. What did we do with our time? A lot of everything, of course. The mix of activities are on a continuum of spiritual, intellectual, mundane, mindless and perhaps even embarrassing. The choices we made to a large degree indicate our values. 

Rashi is instructing us to avoid the entertainments that do not promote or perhaps are even in conflict with our ideals and mores. As we emerge from our isolation, we can use the opportunity to evaluate how we used our time.

*******

In today's (Wednesday) Daf, Shabbat 54b, the discussion surrounds a certain cow who walked about on Shabbat improperly adorned with a decorative ribbon. (It is forbidden to have one’s animal carry an unnecessary burden in the public domain on Shabbat.) The cow is identified as belonging to Ribi Elazar ben Azariya, even though it was not his. The gemara explains that Ribi Elazar ben Azariya is assigned responsibility for the cow, which belonged to a neighbor, because he didn't protest the inappropriate decoration. The leaders of a community are responsible for the behavior of the collective.

Each of us has a leadership role to play within our families, communities, employment. And that is leading by example. Certainly, no one should stick their noses into anyone else's affairs. We must all get our own priorities in order. Have we taken steps to welcome God into our lives? Does our behavior properly express the purpose of our being?

As we strive to make our day-to-day lives reflect the ideals of Judaism, we help each other and all of Am Yisrael. When we accept Rashi’s advice to limit our adoption of entertainments of the gentiles, we can start walking in the Godly path. 

The Korban Oleh V'yoreid - Mnemonics

This was originally posted ten years ago on another website that had a different style of writing, but I I think some people might find it useful. So I'm re-posting with minor changes. It's kind of timely, too, because several of the simanim are Pesachdik, like דצ"כ עד"ש באח"ב, and יקנה"ז, and יד שחט דם.


There is an unusual type of korban called Oleh Veyoreid, a Variable Korban.
The Torah describes the korban a Metzora must bring to complete his process of purification. The same type of korban appears in Parshas Vayikra, immediately following the Korban Chatas. This type of korban offers a range of options according one's ability to pay. This class of Korbanos is called "Oleh Ve'Yoreid," "rising and falling," and they are found in only five situations. These disparate underlying obligations, and the particular korbanos brought in each case, vary widely; sometimes there are three levels, sometimes two. And don't be misled by the name "Oleh." The name has nothing to do with Korban Olah-- they involve Chatas and Minchah at least as much as Olah.


How can a person remember when you bring an Oleh Veyoreid? With a Mnemonic, or, an Abbreviation.
When I was learning Maseches Shavu'os, I found it helpful to develop an acronym as a mnemonic to help me remember the cases where a Korban Oleh Ve'yoreid is brought.

Mnemonics we know and love.
Many of us remember the acronym we used to memorize the names of the Great Lakes from west to east- HOMES; Huron, Ontario, Michigan, Erie, and Superior, or Sohcahtoa for algebra. Students of anatomy remember the three layers of the krum shel mo'ach with DAP-- Dura, Arachnoid, and Pia Maters. The US military famously abbreviates everything, and the Gemara is full of acronyms: The word 'Shas' is itself an acronym. In the Seder on Pesach, every child remembers the order of the Makkos because of the Siman. The Tosfos Yomtov in Mishnayos loves to do this as well, and calendar calculation handbooks are infested with them. I thought it would be interesting to list the ones I am aware of and have found useful.
Please don't ask me to post things like Chabad, or Yaavetz, or Rambam or Rashba. The words I have serve to remind of of the things they abbreviate, whereas nobody cares how the Rashba was called up for an aliyah-- his name, for us, is the Rashba. And I know about Moshe Ve'Kalev, which defines when the Elokim or the Shem Adnus has a vowel under the first Aleph (Mei'Elokim, but Veilokim). I just find that kind of stuff stultifying.
anguage searchers, yaknehaz, yad shachat dam, askelav gudu. Seven Mitvos bnei Noach
Test yourself!
The first line of each Siman has the Siman and what it refers to. The next lines explain what the Siman means.
Here's a suggestion: print this out, read the Siman but cover the explanation, and see if you can remember, or figure out, what the letters of the siman mean. Some are childishly simple. Some are decidedly not. Some are new and were invented by this writer.

If the Tosfos in Eiruvin I quote below applies to you, as it does to me, you might find the simanim very helpful.

עירובין נד: אר"ח אין התורה נקנית אלא בסימנים

. וכתב התוס שם ד"ה כי וז"ל כשאנו מסיימים המסכתא ומתחילין האחרת מיד שוכחין הראשונה

א) תנ"ך, ש"ס

/

ב) דצ"ך עד"ש באח"ב

/

ג) יד שחט דם – משקים המכשירין אוכלים לקבל טומאה-או"ח קנ"ח ד

יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם, מים

The reason it's in Orach Chaim is that these liquids, if on a fruit or vegetable you are eating, will obligate you to wash your hands. This is why we do Urchatz at the Seder.

/

ד) יעל קגם – המקומות שההלכה כאביי כנגד רבא – ב"מ כ"ד

יאוש, עד זומם, לחי, קידושין, גילוי דעת, מומר

/

ה) שבטים – קרבן עולה ויורד

שמיעת קול, בטוי, טומאת מקדש, יולדת, מצורע

/

ו) נפשע – קרבנות על מעשה מזיד

נזיר, פקדון, שפחה חרופה, עדות

/

ז) מפק"מ – חיובי בעל ואשתו

מ"מ – מזונות תחת מעשה ידים

פ"פ - פדיונה תחת פירות

ק"ק – קבורתה תחת כתובתה

מ"מ – מעה כסף תחת מותר מעשה ידיה

/

ח) ותמנ"ע – חטאות המתות - רע"ב ריש פ"ד דתמורה

ולד, תמורה, מתו בעליה, נתכפרו בעליה, עברה שנתה

/

ט) דן חנק נפש – יו"ד כ"ט – דיני טריפות

דרוסה, נקובה, חסרה, נטולה, קרועה, נפולה, פסוקה, שבורה

/

י) רח"ש or שח"ר– קרבנות בעלייה לרגל

ראייה, שמחה, חגיגה

/

יא) שמ"ט – יש שליח לדבר עבירה

שליחות יד, מעילה, טבח ומכר

/

יב) שמ"ע – שבועות דאו' בבית דין

שומרים, מודה במקצת, עדות

/

יג) פזר קשב – שמיני עצרת הוי רגל לפני עצמו

פייס, זמן, רגל, קרבן, שיר, ברכה

/

יד) אסקלב גודו – שיעורים

איפה = ג' סאה

סאה = ו' קב

קב = ד' לוג

לוג = ו' ביצה

/

כל אסקלב בה גודו

כור = ב' לתך

לתך = ה' איפה

/

טו) חמשה – דיני כוס של ברכה -טור או"ח קפ"ז

חי, מלא, שטיפה, הדחה

/

טז) שצ"ם חנכ"ל—סדר כוכבי לכת בבריאת העולם בנוגע לתקופת החמה -ראש השנה י"א

שבתאי; צדק; מאדים; חמה;נוגה; כוכב; לבנה

/

יז) יקנה"ז: סדר קידוש והבדלה ביום טוב מוצאי שבת

יין קידוש נר הבדלה זמן

The reason for the fjirst pictures is because the Hagada illustrators, late 1400s and early 1500s, intended the picture of the Rabbit Hunt as a visual pun: in German, hunting a rabbit is jag den Haz, or Yagen Haz, or Yaknehaz. Why the second guy, mid-14th Century Catalonia, put it by Dayeinu I have no idea. He probably saw it in an earlier Hagada and didn't get the joke, and thought that 'rabbit hunts' had some deep connection to the Seder as an allegory for the history of the Jews.

/

יח) אבגד+3: שבע מצוות בני נח

אבר, ברכת השם, גזל, דינים, + עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכת דמים

/

 יט) חיים: ברכת הגומל וקרבן תודה - אורח חיים רי'ט

חבוש, יסורים, ים, מדבר

/

כ) יבנה: סדר הבדלה - אורח חיים רצ'ו

יין, בשמים, נר, הבדלה

/

כא) שעטנז גץ

אותיות שיש בהן תג בכתב אשורית

בד"ק חי"ה

אותיות שצריכות תג אחד או שניים

מלאכת סופר

אותיות שאין בהן תגים כלל

/

כב) קרובץ

הפזמונים שמוסיפים בתוך התפילה בימים טובים ומועדים

קול רנה וישועה באהלי צדיקם (בית יוסף, או,ח ס'ח)
רמ'א או'ח קי'ב - פירוש קרובות ליוצר ויש אומרים שהוא ראשי תיבות קול רנה וישועה באהלי צדיקים

and since it's always interesting bring things from R Elya Bachur, this is what he says in Hatishbi

קרבץ האשכנזים קורין לפיוטים שאומרים בשבתות וימים טובים קרובץ ולא מצאו לזה טעם רק שאומרים שהוא ראשי תיבות קול רנה וישועה באהלי צדיקים תהלים קיא סו ולזה הטעם אין טעם ולא אוכל להאריך והנני נותן לך טעם איך נפל בינינו זה השבוש הנה ידוע כי אנחנו האשכנזים באנו מגזע הצרפתים כי כאשר גורשנו מצרפת בשנת כל"ה גרש יגרש שמות יא א נתפשטנו בארץ אשכנז ונשארו בפינו הרבה מלות מלשונם ורבים ממנו סבורים שהם מלשון הקודש כמו שכתכתי במלת סרגנס והנה הפיוטים נקראו קרובות בתי"ו לפי שמקרבין אותן אל התפלה  וכן קוראים אותן כל שאר היהודים וכן זכרם הרד"ק בשרש עתר עיין שם ולפי שהצרפתים אינם מבדילין במבטא בין הצד"י ובין התי"ו הרפויה וכאשר שמענו שאמרו קרבות חשבנו שאומרין קרבוץ וקדמוננו לא מצאו טעם למה נקרא כן אלא שהוא ראשי תיבות כדלעיל ואחר כך מצאתי בספר האשירי בפרק אין עומדין ברכות פ"ה סימן כא וזה לשונו ורבי אליעזר הקלירי שעשה קרבוץ וכולי ואני אומר אולי לפי שגם הוא היה אשכנזי היה רגיל לקראם קרבוץ ועוד הרי הוא קרא אותם קרבוץ ולא קרובץ ובזה בטלין דברי הראשי תיבות דלעיל ועוד אפילו הוי"ו הראשונה לא תתכן במלה בהיות הבי"ת דגושה ודוק 

Thank you to R Avrohom Wagner for the he'ara.

/

כג) פרדס

פשט, רמז, דרוש, סוד

(והעיר אחי הגדול שליט'א ש'ספרד' הוא אותו דבר, רק שהספרדים מקדימים ה'סוד' לה'פשט.')

/

כד) בי"ה שמ"ו  שש העמודות בספר התורה הפותחות באותיות מיוחדות

בראשית, יהודה בפרשת ויחי, הבאים בראש שירת הים, שמור לך בפרשת כי תשא, מה טובו בפרשת בלק, ואעידה בראש שירת

האזינו

ערוך השולחן סימן רעג סעיף כג

וכתב רבינו הרמ"א

יש סופרים מדקדקים לכתוב אותיות בי"ה שמ"ו בראש העמודים. וכן קצת המדקדקים לכתוב בראש כל עמוד וי"ו, וקורין אותו "ווי העמודים". ואין לדקדק בכל זה. ואפילו המדקדק יזהר שלא ימעט או ירחיב הכתב לפעמים משום זה, כי כל דברים אלו אין להם שורש על מה שיסמוכו. עד כאן לשונו.

אבל כמה גדולים כתבו שיש ליזהר באלו הששה שיהיו בראש הדף. ויש רוצים לפסול גם בדיעבד (ש"ך סעיף קטן ו בשם הגמ"ר). ובוודאי לפסול בדיעבד אין סברא, כיון שלא נזכר בגמרא. אך לכתחילה וודאי שיש ליזהר.

וסימן: לרוכב בערבות בי"ה שמ"ו (רבינו בחיי.

והבי"ת הוא "בראשית".

והיו"ד הוא "יהודה אתה יודוך אחיך", וכן נהגו הסופרים. ואף שיש אומרים ד"יודוך" הוא בראש הדף. אך כיון ש"יהודה" הוה פרשה, ואם "יודוך" יהיה בראש הדף וב"יהודה אתה" ליכא רק שמונה אותיות והיא פתוחה, ולפי זה לדעת הרמב"ם לא יהיה בשיטה רק שמונה אותיות, שהרי "יהודה" צריך לכתוב בראש השיטה ויהיה בשיטה זו שמונה אותיות, ואיך אפשר להיות כן (הגהות מיימוניות)? וגם הבעל הטורים ורבינו בחיי כתבו דהיו"ד הוא "יהודה".

והה"י הוא "הבאים אחריהם" ב"בשלח".

והשי"ן הוא "שמר לך" ב"כי תשא". ויש מי שאומר "שמור ושמעת" ד"ראה". ויש מי שאומר "שפטים ושטרים". ויש מי שאומר "שני השעירים" ד"אחרי מות". והעיקר כדעה ראשונה, וכן המנהג.

והמ"ם הוא "מה טובו" דבלעם. ויש אומרים "מוצא שפתיך תשמור".

והוי"ו הוא "ואעידה בך" ד"וילך".

(עיין ש"ך סעיף קטן ה שכתב שיש עוד וי"ו לבד "ואעידה", ומביא ראיה מהמרדכי עיין שם. וכבר כתב הנודע ביהודה סימן ע"ז וכן הגרז"מ דאינו כן, וכוונת המרדכי על "ואעידה", עיין שם

/

כה) מפת אאל  מצות הבן על האב

מילה, פדיון, תורה, אומנות, אשה, לשוט

/

כו) ישעה   איסורי הנאה שתופסיו את דמיהן
 From the Tiferes Yisrael in Kiddushin Perek 2

יין נסך, שביעית, עבודה זרה, הקדש. לשיטת הרמב'ם, גם פטר חמור

/

27) FLOPS

What the Chasan's side pays for at a Chareidi wedding

Flowers, Liquor, Orchestra, Photographer, and Sheitel.

/

28)FLOP

What the Chasan's side pays for at a Modern Orthodox wedding

Flowers, Liquor, Orchestra, and Photographer

/

29)

אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ

The Chasam Sofer in Yisro says that the last seven letters of the Aseres Hadibros, Asher Le'rei'echa, are an abbreviation for the seven mitzvos Derabanan.

They are: Aveilus, Simchas Chassan ve'kallah for seven days, Rechitza of Netilas Yadayim, Lechem of Pas and Bishul Akum, Reshuyos of Eiruvin, Amalek of the Takanas Yomtov of Purim, and Kohanim of the Takanas Yomtov to remember the Chashmona'im.

30)

מגע אש

סדר אכילה (כמובן יש לפני זה  המוציא, ואז) מזונות גפן עץ אדמה שהכל

The order of Brachos one should make: Mezonos, Gefen, Eitz, Adamah, and then She'hakol.

31.)

(from lesser unknown in a comment)

1) sifrei EMES (aleph, mem, saf) for the 3 seforim of tanach (Iyov, Mishlei, and Tehillim) that have their own set of trup

2) If i remember correctly, the beginning of each sefer of chumash has an acronym for a mitzvah. for example, breishis stands for bechor rechem emo shloshim yom tifdeh. and shemos stands for shnayim mikreh v'echad targum. I dont know what the other 3 stand for...

4) if we are making up our own, (i don't think i heard these, just threw them together now) yesh shem for the niviyim rishonim, kra aish, for the 5 megillos

32)  :עלץ שלם Brachos that require that you stand.

: עומר, לבנה בחידושה , ציצית , שופר, לולב,  מילה
From the Abarbanel is in his Hilchos Tzitzis D'H כשמתעטף.

33.)  משיח  The four names of Mashiach:

מנחם בן חזקיהו, שילה, ינון, וחנינה


34.)   יארצייט
יום אסיפת רגלי צדיקים (sic יביט) יבית טות
יום אסיפת רגל צדיק יהיה יום טוב 

Another thanks to R Avrohom Wagner for letting us know about this interesting interpretation.

This is from a sefer called Levush Yosef.

יום זה אחינו האשכנזים קוראים אותו בשם יארצייט יש אומרים שהוא ראשי תיבות יום אסיפת רגלי צדיקים יביט טות מלשון ילין בתענית כמובא בדניאל ר י"ט ובת טות שהחיים מתענים לזכותו של המנוח ולהרבות על החיים מידת הרחמים 

ויש אומרים שיארצייט ראשי תיבות יום אסיפת רגל צדיק יהיה יום טוב אוצר הידיעות חלק ג' עמוד שנ"ב 

אומנם רבינו יוסף חיים מבבל הבן איש חי פרשת ויחי שנה ראשונה סעיף י"ד כתב כי משמעות יארצייט הוא יום הפטירה בלשון אשכנז וגם הספרדים הורגלו לקרוא אותו בשם זה בספריהם והוסיף הרב ז"ל שאין בזה ראשי תיבות או רמז אחר כמו שחושבין העולם 

35)  אב שר שמח  דינים שבתי דין בזמן הזה יכולים לדון
תפארת ישראל פרק החובל משנה א
בזה"ז שאין לנו ב"ד סמוכין, אין דנין רק נזקי אש, בור, שן, רגל, שכיח, ממון, חסרון כיס [..... וסי' א'ב' ש'ר' ש'מ'ח'],

Also shown to me by Rav Avrohom Wagner. Thank you!

If you don't like that particular acronym, you can use  בשר אשמח for people who like barbecues, or, switching the ח from  חסרון כיס for a כ, is שם אב כשר, which means that if someone knows his father's name, at least he's not a shetuki. The benefit of the first two is that it puts the avos together - אש, בור, שן, רגל in אב שר שמח and בור, שן, רגל, אש in בשר אשמח . 

36.) מנצפ״ך

From the Gaon. Even though the Gemara (Shabbos 104a) is just talking about the change that seems to have been introduced by the Neviim, it also stands for the five things Moshe Rabbeinu had to ask the Ribono shel Olam.

מקושש

נוקב שם השם

צלפחד

פסח שני

כזבי בת צור

37. )  חשמ"ל

From the Gaon in his peirush (דרך רמז) on Megillas Esther 1:1

 כשבת המלך.

כי ד' רגלי כסא מרכבת הטומאה הוא ד' כתות שאינם מקבלים פני שכינה [והוא חשמ"ל (חנפים שקרים מספרי לשון הרע ליצנים ) דטומאה כידוע]  והכסא עצמו הוא הגאוה, ויצה"ר יושב עליו הוא התאוה כידוע .  ועל זה אמר בשבת המלך על כסא מלכותו שהביא בקרב האדם כל מידות הנ"ל ואז עושה נס לישראל....