Lech Lecha and Vayeira

We're all familiar with Chazal's dictum that Hachnassas Orchim is bigger than receiving the Shechina. Rashi brings it down, of course, in the beginning of Vayeira, where Avram asked Hashem's leave to run after the passing travelers.

Rav Shach points out that we find exactly this concept earlier, in Parchas Lech Lecha. Rashi says (13:14) that only after Lot left did Hashem once again speak to Avram. Avram must have realized why his level of Ruach Hakodesh diminished when he took Lot in, but this did not stop him from doing that chesed, from finding someone else, such as Nachor, to take him in. Why? Because taking care of a person that needs your help is bigger than hakbalas Pnei haShechina.

The lesson is that while nevuah and kabalas pnei Shechina is unimaginably great, it is even greater to behave as the Ribono shel Olam behaves, vehalachta bidrachav, mah Hu Rachum.... It is greater to incorporate into yourself Hashem's middos than to speak to the Ribono shel Olam.

I found this in the Tallelei Oros in Lech Lecha. I'm copying it verbatim because it's not his, it's from Rav Shach, so there is no intellectual property issue.

יג יד  וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו 

רש"י - כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו

כמה נפלא הדבר למתבונן היטב שהנה אברהם הרי בודאי היה יודע דעת התורה שהמתחבר לרשע הקב"ה פורש ממנו ואפילו הכי היה הולך עם לוט ולא אמר כלום אף שבכך מנע מעצמו השראת השכינה עליו והרחיק מעצמו את המעלה הזו שכן בשעה שהקב"ה מדבר עם האדם מה גדולה ונעלית היא אז מדרגתו של האדם ואעפי"כ לא חש אברהם על זה ודבק עם לוט ועשה חסד אתו 

וזהו מה שאמרו חז"ל (שבת קכ ע"א) גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה ולמדו זאת ממש"כ בריש וירא שאמר הקב"ה לאברהם אל נא תעבור מעל עבדך שאף שעל ידי דיבורו עם הקב"ה הרי עולה למדרגה גבוהה גבוהה מכל משוס לא חש לזה כלל שגדולה הכנסת אורחים 

וזהו הטעם שלא חש על מה שפרש ממנו הקדוש ברוך הוא בדבר שדבק בלוט בן אחיו 

אמנם אח"כ כשנעשתה מריבה בין רועי לוט לרועי אברהם ויוכל להיות שיגרם היזק ופגיעה על ידי איזה אופן שיהיה אז אמר אברהם הפרד נא מעלי 

וזהו מה שאמרו חז"ל (סוטה י ע"א)  תורה תחילתה גמילות חסדים, כי הם דברים העומדים ברומו של עולם ויש להשתדל ולחוש לאהבת אחים ורעים ואנשים אורחים אף שהיה נדמה לו כערביים יעו"ש בפרש"י ריש וירא מה נפלא הדבר 

מרשימות מרן הגרא"מ שך שליט"א מכו"מ ד' ש"פ 

Eikev. ללכת - Laleches Three Times

Considering the name of the Parsha, Eikev/heel, it's a nice coincidence that the Chafetz Chaim speaks about the theme of walking in the parsha,

In a 'foot'note at the end of the foreword to his Ahavas Chesed, the Chafetz Chaim notes that the expression laleches bidrachav/to walk in His ways is used three times in Parshas Eikev.

ח ו      ללכת בדרכיו וליראה אתו

י יב     ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו

יא כב  לאהבה את ה' אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו

-to walk in His ways and to fear;

-to fear and to walk in His ways and to love;
-to love and to walk in His ways and to hold fast to Him.

In the Chafetz Chaim's analysis, there is a pattern and progression here that involves four elements- A=yir'ah/fear; B=ahava/love; and C=dveikus/clinging, each preceded with laleches.
Laleches → A;
with A, Laleches → B;
with B, Laleches → C.

The result of A is the basis of B; each iteration is a higher madreiga; and after naming the result of the previous one, the new accomplishment is preceded with Lalaeches.

What is this laleches that enables a person to achieve A, and then enables a person to move from A to B to C?  The Chafetz Chaim says that laleches, walking, is chesed.  We don't float away from our fellow man when we become more God-like, we are drawn ever closer to our fellow man.  Our empathy, our service to our fellow man, is the foundation of everything we do in avodas Hashem, and it is Chesed is  that enables a person to reach every one of the madreigos- yira, ahava, and dveikus.

This sounds like a platitude. Why on earth should chesed and sympathy be the foundation of personal spiritual growth? It may be hard to understand, but if the Chafetz Chaim says it, it's true. After all, he didn't write a book called Ahavas Sin'ah, even though there are people that it's a mitzva to dislike.  But in all honesty, you can't think about this for a second without realizing that the basic definition of ruchniyus is learning from the Ribono shel Olam, and the essential limud is to emulate His ways. So without vehalachta bidrachav, nothing else that  you do is going to be worth a thing. What is vehalachta bidrachav? מה הוא רחום אף אתה רחום.... and all the middos of rachamim of the Ribono shel Olam. Doing avodas Hashem without והלכת בדרכיו is laughable.

 ואגב אבאר שלשה פסוקים שיש בענין זה, שצריכים הבנה.

דהנה בתחלת פרשת עקב כתיב (דברים ח' ו'): ''ושמרת את מצות ה' אלהיך ללכת בדרכיו וליראה אתו''. הנה כתוב הליכה בדרכיו קדם יראה. 

ובחמישי כתיב (דברים י' י"ב): ''ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו וגו'''. שנתה התורה לכתב הליכה בדרכיו אחר יראה וקדם אהבה. 

ובשביעי כתיב (דברים י"א כ"ב): ''כי אם שמר תשמרון את כל המצוה הזאת וגו' לאהבה את ה' אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו''. הרי דכתבה הליכה בדרכיו אחר האהבה וקדם הדבקות. 

ונראה דיש שלש מדרגות בעבודת ה': אחד - היראה, ולמעלה מזה - האהבה, ולמעלה מזה - הדבקות בה'. והחלוק בין האהבה לדבקות הוא, דאהבה נקרא אפילו כשמתעורר בלבו האהבה לה' לפרקים; מה שאין כן דבקות מקרי, אם האהבה תקועה בלבו תמיד. ועל ידי זה נדבק נפשו לה', כן כתב הרמב''ן (שם). 

ועתה יבוא הכל על נכון בעזרת ה'. דהתורה מלמדנו, שהאדם אינו זוכה לשום מדרגה, עד שירגיל נפשו מתחלה ללכת בדרכי טובו של הקדוש ברוך הוא להיות רחום וחנון וגומל חסד. ולזה כתב בתחלת עקב (שם ח' ו') ''ללכת בדרכיו וליראה אתו'', להורות דלהשיג מדרגת היראה צריך שיקדמנה המדה טובה הזו. ואחר כך גלה לנו הכתוב עוד בפרשה חמישי, דאפילו אחר שהשיג יראת ה', לא יחשב בנפשו: עתה ראוי לי רק להתבונן כל ימי חיי בעניני היראה ורוממות ה', וללמד תורתו הקדושה, ולא להסתכל כלל בעניני טובות זולתי. ולזה בא הכתוב ואמר בפרשה חמישי (שם י' י"ב): ''ועתה ישראל וגו' ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו'' - להורות, דאף מי שזכה ליראת ה', וצריך לעלות למדרגה היותר גבוה מזה, והינו האהבה, ומסתמא האיש ההוא נבדל מעניני העולם, אף על פי כן לא יזכה למדרגת האהבה, עד שיקים עתה גם כן ''ללכת בכל דרכיו'', דהינו להיות רחום וגומל חסד וכדפרש רש''י בסוף עקב (שם י"א כ"ב), עין שם. ולכך הקדים ההליכה בדרכיו קדם האהבה [ובזה ניחא גם כן מה שלא כתבה התורה ''וללכת'' בו''ו העטוף, רק ללכת משום דבו''ו הוה משמע דקאי על יראה שלפניה, והוה משמע דאחר היראה יראה להשיג מדרגה זו. ובאמת זה אינו, דלא זכה אדם להשיג יראת ה' בלי מדה טובה זו, לכך כתב (שם י' י"ב) ''ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו'', להורות דעל ידי זה שיתנהג גם עתה במדת טובו יתברך, יזכה לבסוף גם לאהבה]. ואחר כך בפרשה שביעי (שם י"א כ"ב) הוסיף הכתוב עוד לנו לאמר, דאף מי שזכה למדרגת האהבה, ובודאי האיש ההוא נבדל מעניני העולם לגמרי, לא יחשב בנפשו: עתה בודאי ראוי לי רק להתבונן בתורה ובגדלת ה' תמיד, כדי שאזכה להיות דבק בה' בתמידות, שזהו באמת העקר; על כן איני צריך לבלות זמן כלל, ולהסתכל בעניני טובות זולתי. ולזה בא הכתוב ואמר: ''כי אם שמר תשמרון וגו' לאהבה את ה' אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו'', להורות דאף לזכות להשיג מדרגת הדבקות בה', צריך גם כן שיתחזק עוד במדה טובה הזו של הליכה בדרכיו, דהינו, להיות רחום וגומל חסד. ובזכות זה יעזרהו ה', ויתחסד עמו לזכותו להיות דבק בה' בתמידות. ולכך כתב ''ללכת וגו''', ולא כתב ''וללכת'' כדי להורות דאינו קאי על האהבה שלפניה, רק על ולדבקה בו שכתוב אחרי זה. ובזה ניחא עוד מה דבתחלת עקב כתיב: ''ללכת בדרכיו'' ובפרשה חמישי ושביעי כתיב: ''בכל דרכיו'', להורות דלהשיג אהבה ודבקות, צריך שיתחזק האדם לילך בכל השלש עשרה מדות דוקא.