Two Entirely Different Kinds of Tzedaka

In Selichos we say

לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך

How is chesed different than maasim?  Aren’t chasadim maasim?
R Ahron answers that it means “we are not entitled to ask for chesed from Hashem (as Moshe Rabbeinu did in Va'eschanan,) and we haven't done maasim tovim.”

(I don't have my MRA here, so I don't know how he explains what it means to "not be on the madreigah to even ask for chesed," since chesed by nature is not something you have to earn.)

Reb Moshe in the new Kol Rom on Rosh Hashannah page 193 says:

.... תמוה מה הכוונה "לא בחסד" שבודאי אין לומר שהפירוש הוא שאינו רוצה חסד מהקב"ה, דהרי אדרבה הוא מבקש אח"כ רחמים ממנו.

Ella mai, it means he is not coming to ask for schar on the basis of Chesed that he did, but then what's the difference betweenלא בחסד and לא במעשים? Chesed obviously means a maaseh chesed, so it's also a maaseh.

R Moshe answers that chesed means making yourself into a Baal Chesed, into a person that really loves the poor and weak and sincerely desires to help them, מה שהאדם עצמו נעשה "בעל חסד".   A Baal Chesed doesn't have to overcome his stinginess when he gives Tzedaka- he has to think carefully about when he is required to limit his desire to help others. Just for making yourself into a baal chesed, you have something to ask the Ribono shel Olam for rachamim. Maasim, on the other hand, are the acts of goodness we do because we know we are obligated to do them.  So it means "We cannot claim the ultimate achievement, that we have changed ourselves into Baalei Chesed, and we cannot even say that we have fulfilled our basic duty to help the poor because we are obligated to do so.

Along these lines, I saw a fascinating Sefer haIkkarim, brought by the Avnei Miluim, and others who were mechavein to the Baal haIkkarim, who say that all the special schar for tzedaka is only for those who give tzedaka with love and know that it is a privilege to give things away to the poor. If you give it because you have to, no brachos for you.

 The Avnei Miluim in 71:1 brings Tosfos in BB 8b:

Gemara, 

דרבא אכפיה לרב נתן בר אמי, ושקיל מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה.

Tosfos,

אכפיה לרב נתן. וא"ת והא בפרק כל הבשר (חולין דף קי: ושם ד"ה כל) אמר כל מ"ע שמתן שכרה [כתובה] בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרים עליה וגבי צדקה כתיב כי פתוח תפתח את ידך לו וכתיב כי בגלל הדבר הזה יברכך (דברים ט״ו:י׳) 

ואר"ת דהאי כפיה בדברים כמו כפייה ועל בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף נג.) ועוד תירץ דהכא קבלו עליהם שיכופו אותן הגבאי 

ולר"י נראה דבצדקה כופין משום דאית בה לאו דכתיב בה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ וגו' 

ולריצב"א נראה דהא דאין ב"ד מוזהרין על מצות עשה שמתן שכרן בצדה היינו דאין נענשין וכן משמע בירושלמי דהמוכר את הספינה וההיא דכל הבשר (שם) דלא הוה מוקיר אבוה וכפתוהו ואמר להו שבקוהו ה"פ אינכם מוזהרין להכריחו עד שיעשה כשאר מצות עשה דאם א"ל עשה סוכה ולולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו כדאמר בהכותב (כתובות דף פו: ושם) [וע"ע תוס' כתובות מט: ד"ה אכפייה ותוס' חולין קי: ד"ה כל]:

The Avnei Miluim says one answer from the Maharik,

ומהרי"ק כתב בשם רבינו אליהו דלא מקרי מתן שכרה בצדה כיון דלא כתי' בי' אריכות ימים

and then he says this interesting teretz based on the Sefer HaIkarim.

ולענ"ד נראה לפמ"ש בעקרים דלמען יברכך לא קאי על הגוף הנתינה רק על הא דלא ירע לבבך בתתך לו שהוא נותן בשמחה ובטוב לבב ולא קאי על נתן תתן ע"ש, וא"כ א"ש דכופין על הצדקה ומשום דכיון דאינו נותן ברצון א"כ אין כאן טוב לבב והכפיי' היא על הנתינה לבדה ובנתינה לחודה ליכא מתן שכרה בצדה

The words of the Baal HaIkarim are in מאמר ג' פרק ל'ג א.  Another link - here. 

הדבר הנותן שלמות אל המצוה כדי שיושג על ידה התכלית המכוון בה הוא השמחה, כי השמחה נותנת גמר ושלמות אל הדבר הנפעל, עד שהפעל האחד בעצמו כשיעשה בשמחה ובטוב לב יקרא מעלה, וכאשר יעשה בעצבון יקרא פחיתות, וזה דבר נתבאר במאמר השני מספר המדות לאריסטו, כי הנדיב כשיעשה פעל הנדיבות והוא שמח בפעל ההוא יקרא מעלה, ואם יפעלהו בעצבון יקרא פחיתות. וכן נמצא הכתוב מיעד הגמול על עשית הצדקה בשמחה, אמר נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלהיך, תלה הברכה בולא ירע לבבך ולא בנתון תתן לו.

 The Mishna l'melech and the Minchas Chinuch both came up with the idea independently and were mechaven to the Ikarim and to the Avnei Miluim. But one has more courage. 

In Avadim 3:14 the Mishna L'melech says

ועוד היה נ"ל חילוק אחר דאפשר דאין המתן שכר דהענקה אלא על מה שלא יקשה בעיניו אלא שמעניק בלב טוב ובנפש חפצה ואם אינו מעניק לו בלב טוב זהו עונשו שלא יהיה מבורך מה' אבל על הענקה עצמה לא שמענו לא עונש ולא שכר ולפי זה כייפינן ליה וזה היה נ"ל חילוק נכון אלא דקשיא לי צדקה דהתם נמי כתיב ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה וגו' וא"כ נימא דהמתן שכר לא קאי אלא על לא ירע לבבך אבל על הצדקה עצמה ליכא מתן שכר ומש"ה אכפייה רבא

so, oddly, he says the teretz by haanaka, but says it can't be, because then it would answer Tosfos by Tzedaka. Which is what the Avnei Miluim wants to do.

The Minchas Chinuch in 479 also came up with it independently, but prefaces it with לולא דברי....

He says

והנה אם כופין על מצוה זו כמו על שאר מצות כגון לולב וכו' דמכין אותו עד שת"נ דעת הרמב"ם והרבה ראשונים דכופין אך הקושי' הא הו"ל מ"ע שמתן שכרה בצדה וכל מ"ע שמ"ש בצדה אין כופין ותירצו דאיכא לאוין לא תאמץ וכו' וזה כמבואר בתוס' כ"פ בחולין וב"ב ובכתובות גבי רבא דאכפי' לר"נ והתוס' תירצו עוד תירוצים דבאמת אין כופין ואכפי' בדברים או רשות ביד ב"ד או הי' קיצותא דמתא ועיין בב"י סי' רמ"ח דהכריע דכופין דכן דעת רוב הראשונים. ולולי דברי רבותינו הראשונים שכולם תפסו במושלם דצדקה הו"ל מ"ע שמתן שכרה בצדה איני מבין דכתיב בפסוק נתן תתן וכו' ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל וגו' יברכך אם כן אפשר דמתן שכר קאי על טובת הלב אבל על עיקר הצדקה אינו מבואר המתן שכר כלל.

 

Zaitegeh Zachen: 

The Ikarim says that ולא ירע לבבך is not a lav. It is a condition for the Bracha. 

The Ramban, on the other hand, learns that it's a lav- if you give tzedaka, but grudgingly and wishing you didn't have to give it to him, you are over a lav. In his שכחת הלאוין  he says

המצוה הי"ז. שנמנענו גם כן שלא יחר בעינינו בתתנו צדקה לעניים ולא נתן אותה אליהם בעין רעה ונחשוב אותה מיעוט לנו. אבל יהיה זה בעינינו שכר ותועלת ותוספת בממוננו לפי שהוא יתברך ישלם לנו הכל בכמה כפלים. והוא אמרו יתברך: 'נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה י"י אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך'. וזה גם כן זכרו בעל ההלכות.

The Rambam also says that it is a lav, but only if he doesn't give the money.  Rambam Shmitah 9:30,

מי שנמנע מלהלוות את חבירו קודם השמיטה, שמא יתאחר החוב שלו וישמט, עבר בלא תעשה, שנאמר השמר לך פן יהיה דבר וגו'. וחטא גדול הוא, שהרי הזהירה עליו תורה בשני לאוין, שנאמר השמר לך פן וגו', וכל מקום שנאמר השמר, או פן, או אל, הרי זה מצות לא תעשה. והתורה הקפידה על מחשבה רעה זו, וקראתו בליעל, והרי הוסיף הכתוב להזהיר ולצוות שלא ימנע אלא יתן, שנאמר נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו וגו'.

It would be fine if the yesod of  the Ikarim were incompatible with the Rambam by Get Me'usah, but I don't think that is true. According to the Rambam by  ( גירושין ב:כ  from Kiddushin 50a)

שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחיב בו מן התורה לעשותו כגון מי שהכה עד שמכר או עד שנתן. אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עברה והכה עד שעשה דבר שחיב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העברות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו.

the concept of giving tzedaka unwillingly is self contradictory. Once  you twist his arm, and he grudgingly writes a check (רוצה אני), the act is interpreted as being willing, and not under duress. All you did was to free him from the clutches of his Yetzer Hara and allow his true self to express itself. If it's willing, then he gets the bracha. Does that mean that the shitta of the Ikkarim is fundamentally incompatible with the Rambam, because once you force him to give, he is giving happily? No.

The Rambam never said that if you force a man to do what he is chayav to do that he is happy about it. Willing, yes. Happy, not necessarily.

The Ikarim is not like Rashi, and probably not like the Sifri.

Rashi Devarim 24:19 by שכחה:

למען יברכך. וְאַעַ"פִּ שֶׁבָּאת לְיָדוֹ שֶׁלֹּא בְמִתְכַּוֵּן, קַ"וָ לָעוֹשֶׂה בְמִתְכַּוֵּן. אֱמֹר מֵעַתָּה נָפְלָה סֶלַע מִיָּדוֹ וּמְצָאָהּ עָנִי וְנִתְפַּרְנֵס בָּהּ — הֲרֵי הוּא מִתְבָּרֵךְ עָלֶיהָ

The Sifri:

אמר רבי אלעזר בן עזריה מנין למאבד סלע מתוך ידו ומצאה עני והלך ונתפרנס בה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה תלמוד לומר לגר ליתום ולאלמנה יהיה, והלא דברים קל וחומר אם מי שלא נתכוון לזכות וזכה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה המתכוון לזכות וזכה על אחת כמה וכמה

According to Rashi and the Sifri, the bracha is for the metziyus of the poor person receiving it, even if you don't know that he got it.

According to the Ikkarim, if he doesn't give the tzedaka with simcha, he does not get the unique schar of tzedaka.  The Ikarim says הכתוב מיעד הגמול על עשית הצדקה בשמחה, אמר נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ אלהיך, תלה הברכה בולא ירע לבבך ולא בנתון תתן לו.. To me, that means that the schar is for the simcha. In most cases, it's a binary between simcha and ro'a leiv, so ro'a leiv means no simcha. But the same is true for inadvertent. There is no simcha, and no reason for the special bracha. That's the whole point of the Ikarim, that it is the simcha that is the תכלית המכוון.

Just a Passuk in Ashrei. (updated and reposted)

originally posted in '23. Updated and edited, so it deserved re-posting. It is timely because we begin Selichos with Ashrei.

The question is, what does it mean קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת.  If it is limited to אשר יקראהו באמת, then it is not לְכָל קֹרְאָיו.  

Wouldn't the passuk make more sense if it just said  קרוב ה' לכל אשר יקראהו באמת?

(Another question is, what is this באמת? What is this key to successful tefilla? That is the subject of a future post.) 

Here is a list of the approaches discussed below.

1. Medrash Eicha- "לכל" is not all-inclusive, and it is understood that there are limits. 

2. Malbim- one is tefilla מיראה and the other is מאהבה.

3. Radak- Everyone! Jew and Gentile, Breslever and Kelmer, saint and sinner. But only if it is sincere.

4. Baal HaTanya/Mezritscher Maggid/Reb Yosef Ber- there is a category of tefilla, and a category of tefilla with Torah. Similar to the Malbim.

5.  Reb Yitzchok Blazer- tefilla is heard and answered, but the answer is given in accordance to Hashem's plan. Emes is a description of the response to tefilla. There are variations on this, but that's what I think he means.

6. Chiddushei HaRim/Sfas Emes- the tefilla of the average man is only granted entry when it is elevated by the tefilla of the Rebbe.

7. Commenter Menachem said דער קאשע פאנגט זאח נישט אן. He said the word "כל" doesn't mean "all." It means generally. He said this is so because the Gemara says אין למדים מן הכללות. I thought he was just goofing around. Then I remembered that Reb Akiva Eiger brings from the Rama miPano like him, joke's on me. It's not a 100% tzushtell, but it's enough to support the suggestion. This is similar to the Medrash Eicha.

8. Again from Menachem quoting the Chida- Kol means teshuva for previous years. B'emes means only during Aseres Yemei Teshuva. I suspect that this is a darshan's asmachta, what one would say when you need a passuk to support an important message.

Medrash Eicha  shows that this form is found in six places in Tanach.  This one is on Eicha 3:25, טוב ה' לקוו לנפש תדרשנו.

(איכה ג') טוב ה' לקויו. יכול לכל? תלמוד לומר: לנפש תדרשנו. 

ודכוותיה: (תהלים ע"ג) אך טוב לישראל אלהים. יכול לכל? תלמוד לומר: לברי לבב. אלו שלבם ברור עליהם שאין בידן עון.

 ודכוותיה: (שם פ"ד) אשרי אדם עוז לו בך. יכול לכל? תלמוד לומר: מסלות בלבבם. אלו דשבילי אוריתא כבושין בלבהון. ודכוותיה: (שם קכ"ה) הטיבה ה' לטובים. יכול לכל? תלמוד לומר: ולישרים בלבותם. 

ודכוותיה: (שם קמ"ה) קרוב ה' לכל קוראיו. יכול לכל? תלמוד לומר: לכל אשר יקראוהו באמת. 

ודכוותיה: (מיכה ז') מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. יכול לכל? תלמוד לומר: לשארית נחלתו. 

So according to the Medrash, the end of the passuk tells you pshat in the beginning; "Kol" is not "everyone."  What bothers me is that in the six pesukim brought, only the one in Ashrei starts with "kol." So bishlema  לקויו and  לישראל  and אדם עוז לו בך and עובר על פשע, fine, that is not לכל. But the passuk in Ashrei says לכל קוראיו. How can you say  "...יכול לכל, תלמוד לומר"  that you might think it's lechol? It actually says לכל!

The Malbim says that the passuk tells us about two types of avodah: Chol is those who do avodah mei'yirah, and Be'emes is those who do avodah mei'ahavah, and the pesukim that follow describe how Hashem's relationship with them differs. This means that there is an implied conjunctive adverb - X; and also Y.

145:18

קרוב, מביא עוד ראיה על ההשגחה ממה שהוא קרוב לכל קוראיו בתפלה לבד אם יקראוהו באמת בלא לב ולב, והגם ששומע לכל קוראיו מ"מ יש מדרגות באיכות מלואת בקשתם בין העובדים מאהבה להעובדים מיראה, בשני דברים, א, כי ...

145:19

(יט-כ)  ... רצון יריאיו יעשה ואת שועתם ישמע, ואז ויושיעם, רק אחר ששועו לישועה. אבל שומר ה' את כל אוהביו, את העובדים מאהבה הוא שומר תמיד בל תבא עליהם צרה, ולא יצטרכו לצעוק, זאת שנית שהעובדים מיראה אם יצעקו מני צר ועל רשעים שבאים להרע להם, אז רק יושיעם לבד, אבל לא ישמיד ויעשה נקמה באויביהם, אבל להעובדים מאהבה גם את הרשעים שרצו להרע להם ישמיד, שכפי מדרגת העבודה והקורבה לאלהים כן מדרגת ההשגחה:

The Radak has a pshat that I find most structurally convincing - the chol is to include a category, a cohort, that one might think that their tefilla is disdained. Then, after saying that Hashem does listen to their tefillos too, the passuk goes on to say that tefillah, no matter whose, requires emes. The Radak's Chol is gentiles; "all" means "no matter what nation they are-" tefilla is not limited to Jews. But no matter who it is, tefilla requires emes.

מאיזה עם שיהיה ובלבד שיקראוהו באמת שפיו ולבו שוים:

(דהיינו הרישא באה לרבות שזה מכל העמים).

Here is what the Baal HaTanya says, end of perek 37.

והנה, המשכה והארה זו, שהאדם ממשיך ומאיר מהארת אור אין-סוף ברוך הוא על נפשו ועל נפשות כל ישראל, היא השכינה, כנסת ישראל, מקור כל נשמות ישראל, כמו שיתבאר לקמן, ע"י עסק התורה נקראת בלשון קריאה, "קורא בתורה", פירוש, שעל-ידי עסק התורה קורא להקב"ה לבוא אליו כביכול, כאדם הקורא לחבירו שיבא אליו, וכבן קטן הקורא לאביו לבא אליו להיות עמו בצווותא חדא ולא ליפרד ממנו ולישאר יחידי ח"ו.

וזהו שכתוב (תהלים קמה יח): "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת", ואין אמת אלא תורה, דהיינו שקורא להקב"ה על-ידי התורה דוקא, לאפוקי מי שקורא אותו שלא על ידי עסק התורה אלא צועק כך "אבא! אבא!", וכמו שקובל עליו הנביא (ישעיהו סד ו): "ואין קורא בשמך כו'", וכמו שנכתב במקום אחר.

ומזה יתבונן המשכיל להמשיך עליו יראה גדולה בשעת עסק התורה, כמו שנכתב לעיל.

The way the Mezritcher Magid [סו"ס קעב (מלכות וז"א)] says a similar explanation, that there is keriyah, which is tefillah, and there is keriah with "emes," i.e., Torah. Both have an effect, but they work in different ways. So the end of the passuk is not modifying the beginning. There is a colon after Karov Hashem, and two disparate types of keriyah are listed.  The two latter pshatim also assume a conjunctive adverb.

The Baal HaTanya and the Maggid both stem from the fundamental shittah that Torah is dveikus. I wonder how Reb Chaim Volozhiner would feel about this pshat in the passuk. (Although it's hard to dismiss it, in light of the Bach in OC 47 ד"ה ומ"ש דאמר רב יהודה אמר רב.)

UPDATE 11/5/23

I just heard a speech by R Eliyahu Soloveichick at Landers in which he quotes his uncle bringing the passuk in Eicha  2:19

קוּמִי רֹנִּי (בליל) [בַלַּיְלָה] לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי

Pashtus, the passuk is talking about tefillah. But the Gemara in Tamid 32b says that it refers to limud haTorah. If a person learns with great devotion, with sweetness and song, it is nochach pnei Hashem, it will bring him close to Hakadosh Baruch Hu. 

תנא רבי חייא: כל העוסק בתורה בלילה – שכינה כנגדו, שנאמר: ״קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה׳ (וגו׳)״.

The pashtus of the Gemara is straightforward, that this kind of limud hatorah that is called "rinah balayla," is especially great and brings you close the Hashem. But he says that we have to understand how this leads into the end of the passuk.

קוּמִי רֹנִּי בליל [בַלַּיְלָה] לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ עַל נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ הָעֲטוּפִים בְּרָעָב בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת.

What does limud hatorah have to do with raising up your hands for the life of your children? That is not Torah, that is Tefilla!  He says in the sefer Lzeicher Abba Mori that the conclusion is obvious. If one learns with devotion, it is a form of Tefillah.  It must be that this kind of limud haTorah is a form of Tefilla.

רינה של תורה בלילה היא תחליף לבקשת ספוגת דמעות.  וכי הקדוש ברוך הוא זקוק לתפילת צרכיו של אדם המבקש?

Torah learned with immersive devotion takes the place of the greatest tefilla.

Here is the drasha:

https://www.landertorah.com/shiur/14889/our-response-to-the-%D7%A2%D7%AA-%D7%A6%D7%A8%D7%94

Listen beginning at 10:16, the reference to the passuk in Eicha.

If so, I have to say that Rav Yosef Ber would 100% agree with the Baal Shem Tov's pshat in the passuk in Ashrei. There is tefillah, "קוראיו," and there is form of Tefilla that is learning Torah with devotion, which is "יקראוהו באמת." 

UPDATE 9/26/24

I just saw this from Reb Chaim Stein in the name of Reb Yitzchak Blazer.

ומובא לפרש בשם הגר"י בלאזר זצ"ל, שמילת 'אמת' לא קאי על המבקש אלא על הבקשה עצמה. וכך אמר דוד: כל הפונה לקרוא לה' ישיג קירבת ה', כקטון כגדול בלי שום תנאי נוסף, אמנם לאו דוקא שתיעשה בקשתו  "יכול לכל?" שכל הקורא ישיג בקשתו, "ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת" דהיינו מי שקוראו ומבקש בקשה של אמת, דהיינו בקשה שלפי * האמת טובה היא .

ורגילים אנו להביא את הפסוק: "רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'" (תהלים לד, כ), שהנה הפסוק מכריז ואומר שתמיד ניצל הצדיק מכל צרה שלא תהיה! והפירוש הוא, שאכן הקב"ה מציל ומשגיח על הצדיק בשבע עינים, אלא שההצלה וההשגחה לא באים תמיד באופן שעין אדם תשופנו, ולפעמים נעשה עמו מה שנראה כאילו הוא היפך הצלתו, אבל הקב"ה עינו אל יראיו

ומתנהג עמו באופן שהכי מועיל לטובת הצדיק באמת.

In the note there, it says

ראה 'לב אליהו', סוף קונטרס 'שביבי לב', בשם הג"ר יצחק בלזר זצ"ל שתיבת "אמת" קאי על המבוקש ולא על המתבקש. אבל שם מובא ש"יקראוהו באמת" פירושו שמבקש להתקרב לאמת. ומסיים שם: "מיהו כל זה לגבי המבוקש, אבל האדם אם הוא

רק קורא להתקרב אל האמת עונים לו, יהי' מי שיהי' הקורא, ובהכי נתקיים רישא דקרא 'קרוב ה' לכל'". וברור שפירוש אחר יש כאן. אולם רבינו מפרש באופן אחר ובענותנותו הביאו בשם הגרי"ב זצ"ל

UPDATE 9/18/25

I saw this derech from the Chidushei HaRim, and 👉it's more Chasiddish than the Mezritscher Maggid.

from Matzav.

Hundreds of chassidim gathered under the leadership of the Gerer Rosh Yeshiva, Rav Shaul Alter, for the first Selichos. Before the Selichos began, Rav Shaul addressed the crowd with words of inspiration, preparing them for the Yamim Nora’im. The gathering took place at the Pnei Menachem beis medrash.

In his remarks, the Rosh Yeshiva focused on the opening tefillah of Selichos, Ashrei yoshvei veisecha, and asked a penetrating question on one of its central pesukim. “‘Karov Hashem lechol kor’av, lechol asher yikra’uhu be’emes’ — ‘Hashem is close to all who call Him, to all who call Him in truth.’ Chazal explain: ‘Karov Hashem lechol kor’av — one might think this means to everyone. Therefore the pasuk concludes: ‘lechol asher yikra’uhu be’emes,’ only to those who call Him in truth.’ So how can we begin the solemn Selichos with such a verse? Can we really consider ourselves as those who ‘call Him in truth’? Truth is the seal of the Ribono Shel Olam.”

Rav Shaul then quoted the interpretation of his grandfather, the Chiddushei HaRim. “If the pasuk applies only to those who call in truth, why does it begin with the phrase, ‘Karov Hashem lechol kor’av’? The Chiddushei HaRim explained: through those few who indeed call upon Hashem with absolute truth, the merit extends upward for all, granting an elevation and acceptance to everyone. That is why it says ‘lechol kor’av’ — their sincerity uplifts the tefillos of the entire tzibbur.”

He went on to cite the Sfas Emes, who understood the phrase “those who call in truth” as referring to the dor hamidbar led by Moshe Rabbeinu. “Their role,” explained Rav Shaul, “was to establish the path of teshuvah for the generations. Moshe Rabbeinu was the true ‘korei be’emes,’ and in every generation there is a ‘Moshe sheb’doro.’ When we connect ourselves to that, our tefillos can be elevated and accepted Above.”

The Rosh Yeshiva concluded with a practical charge: “But we must also be ‘kor’av’ — those who call upon the Ribono Shel Olam. Not to seek Him only for our needs or desires, but to truly call to Him, to yearn for closeness and connection. ‘Bechol koreinu eilav’ — to call out with the desire to draw near to Him. May Hashem help us at the very least to be among ‘all those who call upon Him,’ to merit that ‘Karov Hashem lechol kor’av,’ and may our prayers be accepted with a kesivah v’chasimah tovah.”

Menachem's answer:

Menachem

Does "ein lemeidin min hachlolos" apply to pesukim? If it does, then maybe this passuk is not really different from the rest in the medrash.

Eliezer 

Forgive me for asking, but are you serious? That's a novel application of "ein lemeidin min haklolos." Clever, sure, but really novel.

Menachem

Dead serious, not Yom kiPurim Toirah! My impression is that the word klolos in that phrase is not specifically referring to "rules" but rather to generalizations- meaning any time the word kol is used; in other words, every "kol" is a klal, and ein lemeidin means its basically lav davka (afilu bmakom shenemar chutz!). My only safeik is if it applies to pesukim, or if we'll say lashon chachomim lechud...

Menachem

Although I am very tired, admittedly. I may just wake up in the morning and wonder what kind of krummeh kop would say such a thing.

Eliezer EisenbergSeptember 22, 2023 at 3:43 PM

Ok, you win. Reb Akiva Eiger in the Gilyon on Chulin 4b.

(Gemara there:

ודלמא גברי דאחאב הוו מעלו לא ס"ד דכתיב (משלי כט, יב) מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים 

Reb Akiva Eiger:

גמ' לא ס"ד דכתיב מושל מקשיב וכו'. אין למדין מן הכללות צא ולמד מדורו של יהויקים ודורו של צדקיה כדאיתא בסנהדרין דף קג ועיין מאמר חיקור הדין ח"א פ"ב:

Reb Akive Eiger is bringing from the Rama MiPano's Asarah Maamaros אין למדין מן הכללות, so even though the passuk says kol meshorsov, this cannot be taken literally, as we see by Yehoyakim in whose time there were many great tzadikim.)

Menachem

Wow great mareh makom, thanks! 

PLEASE NOTE: Menachem's Reb Akiva Eiger is really the meaning of the Medrash Eicha we started with. Kol does not mean all.

From the Chida, again thanks to Menachem. In his words:

The Chida in Ahavas Dovid towards the end of drush daled has an interesting pshat in the medrash. His yesod based on the mekubalim is that teshuva doesn't help for aveiros done in previous years, except during aseres yemei teshuva. Karov Hashem lchol korav, he says, means even those who want kapparah for previous years. Then, al pi the medrash, the end of the passuk is magdir that to l'chol asher yikra'uhu be'emes- emes referring to aseres yemei teshuva when the middah of "ve'emes" is sholeit.

Ki Savo. A good explanation for the term "Viduy."

 Two questions. 

1. The classic question: Chazal describe the Maaser proclamation as a Viduy. 

The first such reference is in the last perek in Maaser Sheni, Mishna 10. It is so described in other Mishnayos, like in Sotah, the Gemara and all the Rishonim. 

Chazal's choice of that word is difficult to understand. 

In the Torah, viduy is only used regarding confession of aveiros, such as Bamidbar 5:6-7,

דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל בה' ואשמה הנפש ההוא. והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו ונתן לאשר אשם לו

So why did Chazal choose this term when the man is stating that he did everything he was supposed to do?

(It is true that in English, for example, "confession" is used for a public declaration of faith in religious doctrine- "a confession of faith."  But there is no confession of faith by Maaser, only by Bikkurim. By Maaser it is just a statement that he did what he is obligated to do, עשיתי ככל אשר צויתני.  It might mean "attestation," or "assertion," from the root הודעה, to make known. That's what it seems from the last mishna in Maaser Sheini, where it says יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָיוֹת הַמַּעֲשֵׂר. It is also possible that unlike Viduy of sin which comes from מודה\הודאה, this Viduy comes from וודאי, certainty- you are certifying a fact, that you did everything right. But it clearly is not used that way in other mishnayos and elsewhere in Chazal. It is used as Viduy, not Hoda'ah. )

One of the many teirutzim - The Seforno says that Chazal's use of the term Viduy it is a reference to the avodah taken away from the Bechor. This is a dochek.   But at least we can use the Seforno's question to validate the assumption that it means to admit/confess, and that is indeed how everyone does understand it.

2. On 26:13

ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי

Rashi brings the Gemara in Brachos

ולא שכחתי. מִלְּבָרֶכְךָ עַל הַפְרָשַׁת מַעַשְׂרוֹת (ברכות מ')

Is this really a din deoraysa, that you have to make a birkas hamitzvos on Hafrashas Truma? Highly unlikely.  At most, you can say that  מִלְּבָרֶכְךָ is a personal expression of gratitude for the gift of such a mitzva.

From an old post on the topic: 

Mar'ei makomos for Birkos Hamitzvos being De'oraysa: Rashi in Ki Savo, Devarim 26:13, and in Brochos 40b, says that "lo avarti...lo shachachti....refers to the birkas hafrasha. Tosfos Yomtov in Bikkurim 5:11, says that the whole Gemora is just an asmachta and the bracha is for sure not De'oraysa. The Tzlach in Brochos 40 brings the TYT, and argues. The Satmerer in his Vayo’el Moshe here says the same thing without bringing the Tzlach. R’ Akiva Eiger in Brochos 15 agrees with the Tzlach, but points out that the Tzlach means that the chiyuv De’oraysa to be meshabei’ach for the mitzvah is after doing the mitzvah, not before. The Shai LaTorah in Ki Savo brings the Griz and R Dovid Soloveitchik that the Gemora in Brochos is mashma that it’s a normal brochoh. The Rogotchover there brings and explains a Sifri and a Yerushalmi on this matter. The Shem Mishmuel brings from his father that he saw a Teshuvas Ri Migash that the bracha Rashi is referring to is She'hechiyanu, and that is a de'oraysa.

Reb Moshe in the new Kol Rom addresses the first question and touches on the second. He says:

The Gemara in Shabbos 31a says that when a person is brought before the Beis Din shel Maalah, they ask him 

מר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין, אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? צפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר? 

Reb Moshe asks, that they ought to ask him about far more serious things, like Chillul Shabbos and treifus, or even basic mitzvos, 

אם לא גזל ולמד תורה וקיים פרו ורבו והאמין בה' וכו', אלא אודות דברים שלכאורה הם מעלות נוספות.  

Reb Moshe explains that this person who stands before the Beis Din is a Ben Torah and a Tzadik, who did all the mitzvos and did no aveiros. The question is whether he kept the Torah כהוגן. Not whether he stole, but whether he was careful in his finances באמונה ודקדוק מבלי להורות היתר לעצמו, whether he learned, but whether his learning was בקביעות ודבר קצוב חוק ולא יעבור. Not whether he did Pirya v'Rivya, but אם עסק בזה כהוגן.  

This is what Viduy Maaser is about. Not the basic kiyum mitzvos, but kiyum with dedication and a whole heart. We see this in the words עשיתי ככל אשר צויתני; not just אשר צויתני, but ככל אשר צויתני. 

This includes dinim derabanan! Of course brachos are derabanan. But a person who does mitzvos with dikduk, will make a bracha on the mitzvos. He doesn't need Chazal to be mesakein a chiyuv brachos, he will anticipate that halacha and make brachos on every mitzva because לבו אומר לו to make a bracha.

Reb Moshe continues and says that this explains the word "Viduy." His words-

לכן נקרא שפיר וידוי מעשר, דיש בזה ענין של וידוי והתעוררות על שאר מצות שאין עושין כהוגן.

Diverging from Reb Moshe's last line, I would say a different answer. I would say that since, as Reb Moshe says, this declaration is about doing mitzvos with love and passion, it is concomitant that the person feels that he did not do enough. Simply (not really simple!) doing all the mitzvos and avoiding aveiros is binary: Do, or do not do. You can get a 100% on that test. But once we're talking about love and passion, you feel that what you have done is nothing, if only you could do more! 

Reb Moshe says the Viduy is for other mitzvos, which you have not done as well as Maaser. I am saying that as soon as you step over into the realm of ahavas Hashem and ahavas Yisrael, it is impossible to do enough. Yes, I even made brachos on hafrasha. Yes, I did it with tuv leiv. Yes, I sought out and delivered it to the people who needed it. But I didn't do it as well as I should have.

That is the Viduy.  Mitzvos, done properly, are done with a driving urge to show your love for the Ribono shel Olam and His Torah. As we say in ידיד נפש, we are so love-sick that we are consumed with a desire to do more.

הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם

נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתֶךָ.

אָנָּא אֵל, נָא, רְפָא נָא לָהּ

בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוֶךָ,

אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא,

וְהָיְתָה לָהּ שִׂמְחַת עוֹלָם.

That is the Viduy of Maaser.  I have done everything, and it's not nearly good enough.

We are beginning the season of Selichos, and the highlight of Selichos is the Viduy. You should know, and it really matters now, that there are two kinds of Viduy. There is the Viduy of Yamim Noraim, of Yir'ah, of what you did wrong; and there is the viduy of Bikkurim, of Ahavah, that I wish I could have done more. It wouldn't hurt to have a little Bikkurim Viduy in the days of אֶבְרַח מִמְּךָ אֵלֶיךָ וְאֶתְכַּסֶּה מֵחֲמָתְךָ בְּצִלֶּךָ, the days of גילו ברעדה.