1. Does the mitzva to honor a Kohen, "vekidashto," apply to a Kohen before Bar Mitzva?
2. Teruma can be eaten only by a Kohen. A non-kohen who eats Teruma is punished severely- according to the Tanna in the Braisa misa bidei shamayim, according to Rav Malkos. Is this restriction due to the holiness of Teruma, or to ensure, by restricting non-kohanim from eating it, that only Kohanim will benefit from it.
3. Two cases in our parsha where one may not bring an animal as a korban because it is “מחוסר זמן בגופו,” it needs time before it is allowed. One is a lav, one is an assei.
4. Are you allowed to shecht and eat an animal before it is eight days old?
5. What law is shared by korbanos and bris milah.
6. Every Yomtov is called Shabbos in this parsha except for one. What is the exception.
7. What is the calendar date of Pesach?
8. Can you show me where the Torah says what grain was used for the Minchas HaOmer?
9. Can you show me where the Torah says how the MInchas Shtei HaLechem differs from other Mincha offerings?
10. When did Klal Yisrael first do the mitzva of Sefiras HaOmer?
11. When is the best time to tell someone to pick up a lambs sandwich?
12. Our lunar calendar is synchronized to the solar year by adding a month seven years out of 19 because the Torah says that Nissan and Pesach must be in the Spring- as the Rambam says, "והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה שנאמר שמור את חדש האביב". Where in our parsha do we see another example of the Yamim Tovim tied to the solar calendar.
13. In what sense is the megadeif treated uniquely like a korban.
1. Does the mitzva to honor a Kohen, "vekidashto," apply to a Kohen before Bar Mitzva?
No. The mitzva is because he is fit to do avodah. Until that time, there is no mitzva to honor him. A kohen before bar mitzva does not do the avodah.
21:8
וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה לך
Chinuch 269 on 21:6
קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את אשי ה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדש
וְהָיוּ קֹדֶשׁ לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין שֶׁלֹּא נֹאמַר אַחַר שֶׁזֶּה אֵינוֹ רָאוּי לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם, לָמָּה זֶה נַקְדִּימֵהוּ וּנְכַבְּדֵהוּ? עַל כֵּן אָמְרוּ וְהָיוּ קֹדֶשׁ, כְּלוֹמַר הַזֶּרַע הוּא מְיֻחָס כֻּלּוֹ, תָּמִים וּבַעַל מוּם.
Minchas Chinuch there:
והנה הרהמ"ח מביא בשם ספרא דיהי' קודש לרבות בעלי מומין אף על פי שא"ר להקריב לחם אלהיהם מכל מקום הוא בכלל מצוה זו והר"מ שם מביא דמ"ע לקדשו ומביא רק הקרא וקדשתו כי את לחם כו' נראה דבע"מ אינו בכלל זה וצ"ע כיון שמבואר בספרא מריבוי דגם בע"מ בכלל. והנה חללים ודאי אינם מצווים לכבדם דהרי הם כזרים לכ"ד.
והנה המ"א סימן רפ"ב כתב מסברתו דכהן קטן אינו מצוה לקדשו דאינו ראוי לעבודה ובאמת כאן מבואר להיפוך אף דאינו ראוי לעבוד' מצוה לכבדו וגם קטן אוכל קדשים כמו בע"מ אך שאינו בחלוקה כמבואר בזבחים ובר"מ ע"כ נ"ל לפי דעת הרהמ"ח דגם קטן וחרש מצוה לכבדם.
Rav Chaim K is quoted as having said the MInchas Chinuch’s chiyuv is only miderabanan. https://beinenu.com/sites/default/files/alonim/211_31_83_0.pdf (the Aspaklaria for Emor תשפ'ג page 132.)
The Ksav Sofer in Gittin 58a points out that the comparison to baal mum is not good, because a baal mum can duchen, but a kattan cannot.
In the next paragraph, (totally unlike his teshuva in OC 15,) he brings something remarkable from his father- that there are two dinim in kvod kohanim. One is כי את לחם אלהיך הוא מקריב, and he can't be mochel on that when he is in that parsha. The other is just the chiyuv kavod because he is a Kohen, and that is his to be mochel. This matches the Chinuch's limud from והיו קודש, to be marbeh all zera Aharon, like the Gemara in Kiddushin 66b about והיתה לו ולזרעו אחריו and ברך ה' חילו.
וראיתי בחידושי אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכ' דגם הר"ת התכווין למ"ש רבינו פטר אלא דס"ל בזמן שבגדיהם עלי' ולחם אלקי' הם מקריבי' א"א להם למחול ע"כ כי כבוד ד' הוא אבל בזה"ז שאינם משרתי ד' רק מצוה לכבדם וכבוד דדהו הוא יכולי' למחול ותשוב' הר"ת ושל אבינו פטר עולי' בקנה א'
2. Teruma can be eaten only by a Kohen. A non-kohen who eats Teruma is punished severely- according to the Tanna in the Braisa misa bidei shamayim, according to Rav Malkos. Is this restriction due to the holiness of Teruma, or to ensure, by restricting non-kohanim from eating it, that only Kohanim will benefit from it.
22:10
וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש
22:11
וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו
The fact that his avadim knaanim can eat it strongly implies that it is primarily a property issue. Similarly, the Kohen can feed it to his animals, in cases where it is not a waste of food that is fit for human consumption. I'm told this is actually done in Eretz Yisrael now, following Rav Tzvi Pesach Frank and the Chazon Ish. RShZA holds that even bizman hazeh one should not use it for animal feed as long as it is fit for human consumption.
But honestly, it’s impossible to know. It obviously has kedusha: it can not be eaten by a kohen who is tamei nor when the Teruma is tamei, and that is obviously because of its kedusha. Also, we find no such concept by the zeroa lechayayim and keivah. Also, the issur tevel to a kohen is not mistavra if it was only a protection סייג concept.
Rashba Nedarim 12a, on being matfis in trumah:
כחלת אהרן וכתרומתו מותר. פירוש משום דחשבינן ליה כדבר האסור ולא כדבר הנדור, וטעמא דמילתא דאע"ג דצריך לקרות להם שם מכל מקום לאו כקרבן הם, כיון שהם מותרים אפילו למקנת כספו של כהן, אלא הרי הם כנכסי כהן ונכסי בניו ובנותיו, אלא שלא זכה אותם רחמנא לאכלן אלא לכהן ולבני ביתו, ודבר האסור הוא, מה שאין כן בבכור שהוא קרבן ואסור לכל, חוץ מזכרי כהונה וכמו שכתבתי למעלה.
And the Raavad Nedarim 1:11
האומר פירות אלו עלי כו' שאין שם דרך להביא אלו בנדר ונדבה. א"א אנו רגילין לפרש מפני שהחלה והתרומה לכהן נכסיו הן וכחולין לגבי ישראל הן והחטאת והאשם כיון שקדושתן ע"י אדם מתפיס בנדר הוא שאין דוקא נדר ונדבה וזהו שרבי יעקב אומר מתפיס בבכור אסור מפני שמצוה להקדישו ואף ע"פ שאינו נדר אבל מתפיס בחלת אהרן ותרומתו מותר אע"פ שחייב להקדישן והטעם כמו שפירשתי שזו נכסי כהן ונכסי אשתו ובנותיו אבל הבכור אינו אלא לזכרים שכל דברים אלו ענינם כאומר הרי הן כקרבן הקרב בירושלים:
3. Two cases in our parsha where one may not bring an animal as a korban because it is “מחוסר זמן בגופו,” it needs time before it is allowed. One is a lav, one is an assei.
22:27
שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן
22:28
ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד
4. Are you allowed to shecht and eat an animal before it is eight days old?
Yes. It is only unfit to be used as a korban. There is nothing wrong with shechting it for other purposes.
22:27
שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן
An entirely different issue, the concern that it may not be a viable animal, mandates that you you know it is not premature - that the gestation was full term. Otherwise, you would have to wait to the eighth day to ensure that it was not a nefel. But if you are sure it is a full term, healthy animal, you can shecht it the day it is born. YD 15:2.
5. What law is shared by korbanos and bris milah.
Neither may be done before the eighth day after birth. 22:27
שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליה
But there is a vast difference in halacha. A korban brought before eight days old is 100% passul. A bris done before eight days old is mostly kasher bedi'eved. Here is the Aruch Hashulchan in 262:
זמן המילה ביום השמיני ולא קודם, כמפורש בתורה. ודווקא ביום ולא בלילה. וכך שנו חכמים (יבמות עב ב): "השמיני ימול" – יכול בין ביום ובין בלילה? תלמוד לומר: "ביום". אין לי אלא שנמול לשמיני, נמול לתשיעי ולעשירי ולאחר עשר מניין? תלמוד לומר: "וביום", עיין שם (עיין שבת קלא א). ואם נמול תוך שמונה, כתב הרא"ש בפרק תשעה עשר דשבת (סימן ה') בשם הר"ש, דאין צורך להטיף ממנו דם ברית. ובהגהות מיימוניות פרק ראשון ממילה (רמב"ם הלכות מילה א) כתב דכשמלוהו בלילה צריך להטיף ממנו דם ברית, ולילה אף לאחר שמונה גריע מתוך שמונה וביום. וזהו דעת רבינו הרמ"א, שכתב: עבר ומל בלילה – צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית. מלו תוך שמונה וביום – יצא. עד כאן לשונו. וסבירה ליה דדעות אלו לא פליגי. ואף שלפי הסברא טפי גריעא תוך שמונה, שעדיין לא הגיע זמנו לימול, מנימול לאחר שמונה שכבר הגיע זמנו ומלו בלילה, ועל כל פנים שוין הן. והרא"ש מחולק עם הג"מ, וזהו דעת רבינו הבית יוסף בספרו הגדול, עיין שם. מכל מקום רבינו הרמ"א לא סבירא ליה כן, וטעמו נראה דביום הוא זמן המילה לכל העולם. ולכן אף על פי שתינוק זה עדיין בתוך שמונה – מכל מקום הוי מילה. מה שאין כן בלילה.
6. Every Yomtov is called Shabbos in this parsha except for one. What is the exception.
The exception is Shavuos. All are called שבת except for שבועות
Pesach 23:15 וספרתם לכם ממחרת השבת
Rosh HaShannah 23:24 באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה
Yom Kippur מערב עד ערב תשבתו שבתכם 23:32
Sukkos and Shmini Atzeres 23:39 ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון
(But the Medrashim find a connection for Shavuos too: Example, Lekach Tov/Psikta d'Rav Tuviah:
ששת ימים תעשה מלאכה. ומה ענין השבת אצל המועדות ללמדך שכל המחלל את המועדות כאלו מחלל השבת. וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש. מהו שבת שבתון ללמדך שכל המועדות נקראו שבתון.
יום טוב ראשון של פסח נקרא שבת שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת.
יום טוב של עצרת נקרא שבת שנאמר עד ממחרת השבת השביעית זה יום טוב של עצרת שמתקדש מן הלילה ומחרתו יום חמשים,
ראש השנה נקרא שבתון שנאמר באחד לחדש יהיה לכם שבתון.
יום הכפורים שבת שבתון.
סוכות ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון.
Obviously, you can't say that a Medrash is a dochak, but if I saw it anywhere else I would say that it would be better to remain with the he'ara instead of the forced claim that mimochras hashabbos hasheviis means that Shavuos is called Shabbos.)
7. What is the calendar date of Pesach?
The fourteenth of Nissan, not the fifteenth. Nowhere in Tanach does the word Pesach refer to anything but the Korban. It never is used as the name of the Yomtov.
23:5-6
בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים פסח לה
ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות ליהוה שבעת ימים מצות תאכלו
Even in Yehoshua 5:1, where the Gemara darshans
ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח וגו' (יהושע ה, יא), ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול דהקריבו עומר והדר אכול
so it sounds like ממחרת הפסח is the first day of chol hamoed, that just means “the day after they ATE the korban Pesach.” See Tos RH 13a dh D’akrivu, where RT told the ibn Ezra that ממחרת הפסח can mean two things – bringing and eating.
דאקריבו עומר והדר אכול. הקשה ר' אברהם אבן עזרא הא ממחרת הפסח היינו ט"ו בניסן שהוא מחרת שחיטת הפסח הנשחט בי"ד כדכתיב בפרשת מסעי ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה וזה היה בט"ו והשיב לו ר"ת דה"ק קרא ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח כלומר מן הישן מצות וקלוי דהוא חדש אכלו בעצם היום הזה דהיינו ט"ז דאקריבו עומר והדר אכול
8. Can you show me where the Torah says what grain was used for the Minchas HaOmer?
No, you can not, because there is no such passuk. It is only known from our Mesora and drashos of Chazal that it is, uniquely, made of barley flour. See Menachos 68b.
That Gemara in Menachos brings from R Eliezer that in the passuk in Vayikra 2:14 that says, referring to the Omer, ואם תקריב מנחת בכורים ליהוה אביב קלוי באש, the word אביב means barley, as it did in Mitzrayim where it says (Shemos 9:31) כי השעורה אביב, but the Rambam (תמידין ומוספין ז:א) says that barley is Halacha l'Moshe miSinai. Anyway, from the fact that R Akiva argues with R Eliezer you see that it is not a pshat-in-the-word drasha. Aviv just means "premature green" or "milky" stage grain that has a different sugar/starch profile.)
9. Can you show me where the Torah says how the MInchas Shtei HaLechem differs from other Mincha offerings?
23:17 It was made of Chametz. Other menachos are strictly Matza.
ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה’
10. When did Klal Yisrael first do the mitzva of Sefiras HaOmer?
Reading our Parsha literally, one would point to 23:10-15 that says the Minchas HaOmer was only when we came to Eretz Yisrael, and Sefiras HaOmer only was a mitzva when there was a Minchas HaOmer.
דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את־קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן
והניף את העמר לפני יהוה לרצנכם ממחרת השבת יניפנו הכהן
ועשיתם ביום הניפכם את העמר כבש תמים בן שנתו לעלה לה'
ומנחתו שני עשרנים סלת בלולה בשמן אשה לה' ריח ניחח ונסכה יין רביעת ההין
ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד־עצם היום הזה עד הביאכם את־קרבן אלהיכם חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם
וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את־עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה
That means, only when you get to Eretz Yisroel will you bring the Korban Omer from Israeli barley, and only then will you have the mitzva of Sefiras HaOmer.
But in fact there are many machlokos about what these pesukim mean.
A. Did Klal Yisrael bring an Omer in the Midbar, or only when they came to Eretz Yisrael? Tosfos Menachos 45b, yes. Keren Orah Menachos 45b, yes. Tosfos RH 13 dh דאקריבו, no (brings Yerushalmi Challah 2 that when they came to EY the very old tevuah was assur; if they had brought the Omer in the midbar, it would have been mattir the old tevuah.) Rash Challah 2:1, no, similar to Tosfos in RH - ותימה גדול למה לא התירן העומר של אשתקד ושמא דלא חל איסור חדש עד השתא וגם לא קרב העומר במדבר דביאה כתיב ביה. Ohr Hachaim here- no. .
B. Is the Mitzva of Sefira bound to a. actual bringing of the Korban, or b. to a time when you are obligated to bring the Korban (ר"ח מובא בגרי'ז מנחות ס'ו), or c. to the first day of Chol HaMoed, irrespective of any Minchas HaOmer obligation. Most rishonim, brought in the Ran in the end of Pesachim, only miderabanan. Rambam תמידים ומוספין 7:24 and Shulchan Aruch- deoraysa. (Even according to the Rambam it could be that before they came to Eretz Yisrael they was no mitvah.)
So according to Tosfos in Menachos, they brought the Omer in the Midbar, and of course they also counted Sefiras HaOmer. According to all the rest, they did not bring the Korban, and whether Sefira is tied to the Korban depends on a, b, and c in paragraph B.
But one thing is certain; there was no mitzva of Sefiras HaOmer before Mattan Torah. But the Medrash brought by the Ran in the end of Pesachim says that Klal Yisrael on its own initiative counted the days, out of excitement. So it would be like Birkas Kohanim, which was first said by Aharon without any mitzvah, and then the Torah made it into a Mitzvah, and even though now, both Sefira and Birkas Kohanim may not be a mitzva, Chazal said to do them miderabanan because of their innate symbolic and spiritual weight. The Medrash as brought by the Ran-
ובהגדה אמרו: בשעה שאמר להם משה "תעבדון את אלקים על ההר הזה", אמרו לו ישראל: "משה רבינו! אימתי עבודה זו? אמר להם: "לסוף חמישים יום." והיו מונין כל אחד ואחד לעצמו, מכאן קבעו חכמים לספירת העומר. כלומר: בזמן הזה שאין אנו מביאין קרבן ולא עומר, אלא מחשבין חמישים יום לשמחת התורה כמו שמנו ישראל באותו זמן. וזהו דרך דרש, דעיקרא דמילתא הוא שזהו זכר למקדש.
11. When is the best time to tell someone to pick up a lambs sandwich?
On Shavuos. 23:20
והניף הכהן אתם על לחם הבכורים תנופה לפני ה’ על שני כבשים קדש יהיו
12. Our lunar calendar is synchronized to the solar year by adding a month seven years out of 19 because the Torah says that Nissan and Pesach must be in the Spring- as the Rambam says, "והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה שנאמר שמור את חדש האביב". Where in our parsha do we see another example of the Yamim Tovim tied to the solar calendar.
By Sukkos, in 23:39.
אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאׇסְפְּכֶם אֶת־תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת־חַג־יְהֹוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן׃
