Questions for Emor

In 2025, I asked 2, 4, 7, 8, 10 and 11.

1. Does the mitzva to honor a Kohen, "vekidashto," apply to a Kohen before Bar Mitzva? 

2. Teruma can be eaten only by a Kohen.  A  non-kohen who eats Teruma is punished severely. Is this restriction due to its holiness, or to ensure, by restricting non-kohanim from eating it, that only Kohanim will benefit from it.

3. Two cases where one may not bring an animal as a korban because it is “מחוסר זמן בגופו,” it needs time before it is allowed. One is a lav, one is a bittul assei.

4. Are you allowed to shecht and eat an animal before it is eight days old?

5. What law is shared by korbanos and bris milah.

6. Every Yomtov is called Shabbos in this parsha except for one. What is the exception.

7. What is the calendar date of Pesach?

8. Can you show me where the Torah says what grain was used for the Minchas HaOmer?

9. Can you show me where the Torah says how the MInchas Shtei HaLechem differs from other Mincha offerings?

10. When did Klal Yisrael first do the mitzva of Sefiras HaOmer?

11. When is the best time to tell someone to pick up a lambs sandwich?

 

 

1. Does the mitzva to honor a Kohen, "vekidashto," apply to a Kohen before Bar Mitzva? 

No. The mitzva is because he is fit to do avodah. Until that time, there is no mitzva to honor him.

21:8

וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה לך

Chinuch 269  on 21:6

קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את אשי ה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדש

וְהָיוּ קֹדֶשׁ לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין שֶׁלֹּא נֹאמַר אַחַר שֶׁזֶּה אֵינוֹ רָאוּי לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם, לָמָּה זֶה נַקְדִּימֵהוּ וּנְכַבְּדֵהוּ? עַל כֵּן אָמְרוּ וְהָיוּ קֹדֶשׁ, כְּלוֹמַר הַזֶּרַע הוּא מְיֻחָס כֻּלּוֹ, תָּמִים וּבַעַל מוּם.

Minchas Chinuch there:

והנה הרהמ"ח מביא בשם ספרא דיהי' קודש לרבות בעלי מומין אף על פי שא"ר להקריב לחם אלהיהם מכל מקום הוא בכלל מצוה זו והר"מ שם מביא דמ"ע לקדשו ומביא רק הקרא וקדשתו כי את לחם כו' נראה דבע"מ אינו בכלל זה וצ"ע כיון שמבואר בספרא מריבוי דגם בע"מ בכלל. והנה חללים ודאי אינם מצווים לכבדם דהרי הם כזרים לכ"ד. והנה המ"א סימן רפ"ב כתב מסברתו דכהן קטן אינו מצוה לקדשו דאינו ראוי לעבודה ובאמת כאן מבואר להיפוך אף דאינו ראוי לעבוד' מצוה לכבדו וגם קטן אוכל קדשים כמו בע"מ אך שאינו בחלוקה כמבואר בזבחים ובר"מ ע"כ נ"ל לפי דעת הרהמ"ח דגם קטן וחרש מצוה לכבדם.

Rav Chaim K is quoted as having said the MInchas Chinuch’s chiyuv is only miderabanan.  See page 132 here:

https://beinenu.com/sites/default/files/alonim/211_31_83_0.pdf

 

2. Teruma can be eaten only by a Kohen.  A  non-kohen who eats Teruma is punished severely. Is this restriction due to its holiness, or to ensure, by restricting non-kohanim from eating it, that only Kohanim will benefit from it.

22:10 

וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש

22:11

וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו

The fact that his avadim can eat it strongly implies that it is primarily a property issue. But honestly, it’s impossible to know. It obviously has kedusha: it can not be eaten by a kohen who is tamei nor when it is tamei. A Yisrael who eats it is chayav missah.  Although his eved knaani may eat it, his eved ivri may not, and a zar is chayav missa for eating it, and a kohen tamei is not allowed to eat it.

Rashba Nedarim 12a, on being matfis in trumah:

כחלת אהרן וכתרומתו מותר. פירוש משום דחשבינן ליה כדבר האסור ולא כדבר הנדור, וטעמא דמילתא דאע"ג דצריך לקרות להם שם מכל מקום לאו כקרבן הם, כיון שהם מותרים אפילו למקנת כספו של כהן, אלא הרי הם כנכסי כהן ונכסי בניו ובנותיו, אלא שלא זכה אותם רחמנא לאכלן אלא לכהן ולבני ביתו, ודבר האסור הוא, מה שאין כן בבכור שהוא קרבן ואסור לכל, חוץ מזכרי כהונה וכמו שכתבתי למעלה.

And the Raavad Nedarim 1:11

האומר פירות אלו עלי כו' שאין שם דרך להביא אלו בנדר ונדבה. א"א אנו רגילין לפרש מפני שהחלה והתרומה לכהן נכסיו הן וכחולין לגבי ישראל הן והחטאת והאשם כיון שקדושתן ע"י אדם מתפיס בנדר הוא שאין דוקא נדר ונדבה וזהו שרבי יעקב אומר מתפיס בבכור אסור מפני שמצוה להקדישו ואף ע"פ שאינו נדר אבל מתפיס בחלת אהרן ותרומתו מותר אע"פ שחייב להקדישן והטעם כמו שפירשתי שזו נכסי כהן ונכסי אשתו ובנותיו אבל הבכור אינו אלא לזכרים שכל דברים אלו ענינם כאומר הרי הן כקרבן הקרב בירושלים:

 

 

3. Two cases where one may not bring an animal as a korban because it is “מחוסר זמן בגופו,” it needs time before it is allowed. One is a lav, one is a bittul assei.

22:27

שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן

22:28

ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד

 

4. Are you allowed to shecht and eat an animal before it is eight days old?

Yes. It is only unfit to be used as a korban. There is nothing wrong with shechting it for other purposes.

22:27

שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן

An entirely different issue, the concern that it may not be a viable animal, mandates that you you know it is not premature - that the gestation was full term. Otherwise, you would have to wait to the eighth day to ensure that it was not a nefel. But if you are sure it is a full term, healthy animal, you can shecht it the day it is born. YD 15:2. 

5. What law is shared by korbanos and bris milah.

Neither may be done before the eighth day after birth.  22:27

שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליה

 

6. Every Yomtov is called Shabbos in this parsha except for one. What is the exception.

The exception is Shavuos.  All are called שבת except for שבועות

Pesach  23:15  וספרתם לכם ממחרת השבת

Rosh HaShannah 23:24  באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה

Yom Kippur מערב עד ערב תשבתו שבתכם  23:32 

Sukkos and Shmini Atzeres  23:39  ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון

(But the Medrashim find a connection for Shavuos too: Example, Lekach Tov/Psikta d'Rav Tuviah:

ששת ימים תעשה מלאכה. ומה ענין השבת אצל המועדות ללמדך שכל המחלל את המועדות כאלו מחלל השבת. וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש. מהו שבת שבתון ללמדך שכל המועדות נקראו שבתון. 

יום טוב ראשון של פסח נקרא שבת שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת. 

יום טוב של עצרת נקרא שבת שנאמר עד ממחרת השבת השביעית זה יום טוב של עצרת שמתקדש מן הלילה ומחרתו יום חמשים, 

ראש השנה נקרא שבתון שנאמר באחד לחדש יהיה לכם שבתון. 

יום הכפורים שבת שבתון. 

סוכות ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון.)

  

7. What is the calendar date of Pesach?

The fourteenth of Nissan, not the fifteenth. Nowhere in Tanach does the word Pesach refer to anything but the Korban. It never is used as the name of the Yomtov.    

23:5-6

בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים פסח לה

ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות ליהוה שבעת ימים מצות תאכלו

Even in Yehoshua  5:1, where the Gemara darshans

ויאכלו  מעבור הארץ ממחרת הפסח וגו' (יהושע ה, יא), ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא  אכול דהקריבו עומר והדר אכול

so it sounds like  ממחרת הפסח is the first day of chol hamoed, that just means “the day after they ATE the korban Pesach.”  See Tos RH 13a dh D’akrivu, where RT told the ibn Ezra that ממחרת הפסח can mean two things – bringing and eating.

דאקריבו עומר והדר אכול. הקשה ר' אברהם אבן עזרא הא ממחרת הפסח היינו ט"ו בניסן שהוא מחרת שחיטת הפסח הנשחט בי"ד כדכתיב בפרשת מסעי ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה וזה היה בט"ו והשיב לו ר"ת דה"ק קרא ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח כלומר מן הישן מצות וקלוי דהוא חדש אכלו בעצם היום הזה דהיינו ט"ז דאקריבו עומר והדר אכול

 

8. Can you show me where the Torah says what grain was used for the Minchas HaOmer?

No, you can not, because there is no such passuk. It is only known from our Mesora and drashos of Chazal that it is, uniquely, made of barley flour.  See Menachos 68b.

That Gemara in Menachos brings from R Eliezer that in the passuk in Vayikra 2:14 that says, referring to the Omer,  ואם תקריב מנחת בכורים ליהוה אביב קלוי באש, the word אביב means barley, as it did in Mitzrayim where it says (Shemos 9:31) כי השעורה אביב, but the Rambam (תמידין ומוספין ז:א) says that barley is Halacha l'Moshe miSinai. Anyway, from the fact that R Akiva argues with R Eliezer you see that it is not a pshat-in-the-word drasha.)

9. Can you show me where the Torah says how the MInchas Shtei HaLechem differs from other Mincha offerings?

Yes, you can. 23:17 It was made of Chametz. Other menachos are strictly Matza.

ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה’

 

10. When did Klal Yisrael first do the mitzva of Sefiras HaOmer?

Reading our Parsha literally, one would point to 23:10-15 that says the Minchas HaOmer was only when we came to Eretz Yisrael, and Sefiras HaOmer only was a mitzva when there was a Minchas HaOmer.

דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את־קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן 

והניף את העמר לפני יהוה לרצנכם ממחרת השבת יניפנו הכהן 

ועשיתם ביום הניפכם את העמר כבש תמים בן שנתו לעלה לה' 

ומנחתו שני עשרנים סלת בלולה בשמן אשה לה' ריח ניחח ונסכה יין רביעת ההין 

ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד־עצם היום הזה עד הביאכם את־קרבן אלהיכם חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם       

וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את־עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה

That means, only when you get to Eretz Yisroel will you bring the Korban Omer from Israeli barley, and only then will you have the mitzva of Sefiras HaOmer.

But in fact there are many machlokos about what these pesukim mean. 

A. Did Klal Yisrael bring an Omer in the Midbar, or only when they came to Eretz Yisrael? Tosfos Menachos 45b, yes. Keren Orah Menachos 45b, yes.  Tosfos RH 13 dh דאקריבו, no (brings Yerushalmi Challah 2 that when they came to EY the very old tevuah was assur; if they had brought the Omer in the midbar, it would have been mattir the old tevuah.)  Rash Challah 2:1, no, similar to Tosfos in RH - ותימה גדול למה לא התירן העומר של אשתקד ושמא דלא חל איסור חדש עד השתא וגם לא קרב העומר במדבר דביאה כתיב ביה. Ohr Hachaim here- no. . 

B. Is the Mitzva of Sefira bound to a. actual bringing of the Korban, or b. to a time when  you are obligated to bring the Korban (ר"ח מובא בגרי'ז מנחות ס'ו), or c. to the first day of Chol HaMoed, irrespective of any Minchas HaOmer obligation. Most rishonim, brought in the Ran in the end of Pesachim, only miderabanan. Rambam תמידים ומוספין 7:24 and Shulchan Aruch- deoraysa. (Even according to the Rambam it could be that before they came to Eretz Yisrael they was no mitvah.)

So according to Tosfos in Menachos, they brought the Omer in the Midbar, and of course they also counted Sefiras HaOmer. According to all the rest, they did not bring the Korban, and whether Sefira is tied to the Korban depends on a, b, and c in paragraph B.

But one thing is certain; there was no mitzva of Sefiras HaOmer before Mattan Torah. But the Medrash brought by the Ran in the end of Pesachim says that Klal Yisrael on its own initiative counted the days, out of excitement. So it would be like Birkas Kohanim, which was first said by Aharon without any mitzvah, and then the Torah made it into a Mitzvah, and even though now, both Sefira and Birkas Kohanim may not be a mitzva, Chazal said to do them miderabanan because of their innate symbolic and spiritual weight. The Medrash as brought by the Ran-

ובהגדה אמרו: בשעה שאמר להם משה "תעבדון את אלקים על ההר הזה", אמרו לו ישראל: "משה רבינו! אימתי עבודה זו? אמר להם: "לסוף חמישים יום." והיו מונין כל אחד ואחד לעצמו, מכאן קבעו חכמים לספירת העומר. כלומר: בזמן הזה שאין אנו מביאין קרבן ולא עומר, אלא מחשבין חמישים יום לשמחת התורה כמו שמנו ישראל באותו זמן. וזהו דרך דרש, דעיקרא דמילתא הוא שזהו זכר למקדש.

11. When is the best time to tell someone to pick up a lambs sandwich?

On Shavuos.  23:20

והניף הכהן אתם על לחם הבכורים תנופה לפני ה’ על שני כבשים קדש יהיו

The Holiday Between Shavuos and Rosh HaShanna

 Rab Schwab in Maayan Beis Hashoeiva in Emor (Vayikra 23:22) discusses the Medrash brought there by Rashi.

ובקצרכם. .......... אָמַר ר' אַבְדִּימֵי בְּרַבִּי יוֹסֵף, מָה רָאָה הַכָּתוּב לִתְּנָהּ בְאֶמְצַע הָרְגָלִים — פֶּסַח וַעֲצֶרֶת מִכָּאן וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְחַג מִכָּאן — ? לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה לֶעָנִי כָּרָאוּי, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהִקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו בְּתוֹכוֹ (ספרא):

Why does the Torah see fit to interpose the laws of Leket, Shikchah, and Pei'ah, here, in middle of the description of the holidays of the year? To teach you that one who gives matanos properly to aniyim, it is as if the Mikdash was built in his days and he brought his korbanos in the Beis Hamikdash.

Rav Schwab asks, what is the connection between matnos aniyim and binyan habayis? And whatever the connection is, why is it taught specifically here?

He answers the second question first. These seemingly incongruous pesukim actually fit here perfectly, because they refer to a holiday that occurs between Shavuos and Rosh HaShannah. That holiday is Tisha Ba'av. 

The passuk in Zechariah (8:19) says

כה אמר יהוה צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו

What we experience as a day of mourning for the destruction of the Mikdash will transform into a celebration, because the Mikdash will be rebuilt on that very day.

Who will rebuild it? Mashiach ben David. David Hamelech owes his existence to Rus and Boaz. We see in Megillas Rus that their relationship stemmed from the mitzva of Leket Shikcha and Pei'ah, the Matnos Aniyim that are mentioned in this no-longer-incongruous passuk. Thus, the Binyan Habayis directly relates to Matnos Aniyim.

(Liberties taken, not all from Rav Schwab.) The point is that there is a holiday between Shavuos and Rosh Hashannah, where the Torah inserts these pesukim. But it is a phantom holiday, amorphous and mutable. If Klal Yisrael lovingly cares for the poor and friendless, then it will be a joyful holiday of Binyan Beis Hamikdash. Unfortunately, in our current circumstances, it is a lugubrious commemoration of the consequences of selfishness and sinas chinam. 

With this, he says, we understand the old minhag of the young women dancing in the vineyards - the Mecholos - on Yom Kippur and the fifteenth of Av. Bishlema Yom Kippur, we understand that the men will not have improper thoughts, and their interest in a good shidduch will be l'sheim shamayim. But the fifteenth of Av? Isn't this an invitation to improper thoughts and sin? 

The answer is that just as Shlomo HaMelech celebrated his Chanukas HaBayis for seven days, Tu Ba'av will be the seventh day of a holiday that begins on Tisha Ba'av, with intermediate days of Chol Hamoed, just like Pesach and Sukkos. At the finale of this wonderful holiday, young men and women will be inspired to seek a match that will enable a lifetime of Zikui Harabbim and Avodas Hashem. 

This is a wonderful pshat. I just saw something from the Ari zal that while slightly different, is essentially the same and also fits perfectly into Rashi's Sifra in Emor. The Ari zal in LIkutei Torah Ki Sisa, Shemos 32:5, says

ויאמר חג לה' מחר הנה תימא גדולה בדבר זה וכבר תרצו ז"ל מלת ויבן מזבח לה' שכונתו לש"ש הי' אך החג הזה מה יאמר בו ואיך כתבה תורה פלסתר ואיך יצאו דברים כאלה מפי אהרן אמנם סוד הנמרץ בזה כי העגל נעשה בי"ו בתמוז ובי"ז נשתברו הלוחות ועתיר הקב"ה להפכם ליו"ט נמצא כי חג לה' מחר כי יש מחר לאחר זמן וכ"מ בדרז"ל

So the Ari is saying that the yomtov will begin on Shiva Asar and end on Tisha Ba'av, while Rav Schwab is saying that it will begin on Shiva Asar and end on Tisha.  Many ask that it is odd that the ikkar yomtov, Tisha Ba'av, would end the holiday, because on the Yamim Tovim that we have, the ikkar simcha is at the beginning. In any case, Rav Schwab was unaware of the this Kisvei HaAri, but his view of the future yomtov is more understandable, that it begins on Tisha Ba'av and ends on Tes Vov Ba'av.

When I said this at the table, one of my grandchildren asked me, "If the Torah calls it a moed, then why don't we make havdalah?" Good point, and I imagine that when Zechariah's nevuah is fulfilled, we really will make both havdalah and kiddush. The answer is that unlike tachanun, havdalah is not talui in Moed alone, it also requires that you are going from issur melacha to hetter, or greater issur to lesser issur. Moed it may be, but there is no metziyus of issur melacha.

Reb Chaim Brown said an interesting hearah. The Mecholos on Yom Kippur and the fifteenth of Av seem to have been davka in the environs of a Mikdash or Mishkan. The Mishna says בנות ירושלים, and the passuk in Shoftim 21:21 also mentions davka the young women of Shiloh, where the Mishkan was at that time.

וּרְאִיתֶ֗ם וְ֠הִנֵּ֠ה אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֮ לָח֣וּל בַּמְּחֹלוֹת֒ וִֽיצָאתֶם֙ מִן־הַכְּרָמִ֔ים וַחֲטַפְתֶּ֥ם לָכֶ֛ם אִ֥ישׁ אִשְׁתּ֖וֹ מִבְּנ֣וֹת שִׁיל֑וֹ וַהֲלַכְתֶּ֖ם אֶ֥רֶץ בִּנְיָמִֽן׃

So it is very yitachen that it was only in those places, in the light of the Aron Hakodesh and the avodah, that these dances could take place in purity.  

He also pointed out what Reb Chaim Kanievsky says in his Taamah Dikra here on the relevance of Matnos aniyim in connection with Rus and Naami.

ובקצרכם וגו' לעני ולגר תעזב אותם. עי' בתו"כ למה כתובה פרשה זו כאן שכבר כתובה בפ' קדושים, ואפשר לומר עוד שרמזה כאן התורה למעשה רות שהיתה גיורת ולקטה הלקט לכן כתיב לעני ולגר והיא באה בתחלת קציר שעורים (ואמרו במדרש שזה קציר העומר) ולכן סמכו כאן לקציר העומר, ולגר עם האות שלפניה ושלאחרי' אותיות לגיורת, ויש כאן עוד רמזים לזה ולגר תעזב, תעזב אותיות בעז והת' עם ראש וסוף תיבת ולגר אותיות רות, לעני ולגר תעזב אתם בגימטריא זו נעמי ורות המואביה כלתה. 

Putting the Taama Dikra togther with the Mayan Beis Hashoeivah tremendously enhances both.  Kideamri inshi, 

אז מ'גייט אויפן ריכטיגן וועג, טרעפט מען זיך.  

Behar. Spectacular is the Benchmark

Chazal say that farmers that keep Shmittah are mighty and valorous, like angels in their selfless fulfillment of Hashem's command. The Lutzker Rov says the reason Yovel only applies when all Klal Yisrael is in the land is because we cannot be expected to leave the land fallow for two years in a row unless two kedushos combine to bring about a supreme matzav of Kedusha - when the holy Klal Yisrael is fully settled in the holy land of Israel. The one year of Shemitah is barely possible, but two years? Impossible. 

So the observance of Shemitah is on the edge of human ability. On the other hand, in the Tochecha we are told that if (and, unfortunately, when,) Klal Yisroel fails to observe the law of Shemitah, the punishment is Galus, so that the land will rest in full payment of the Shmitah years it was wrongly worked. 

I don't understand. If fulfillment of Shmitah is so amazing - superhuman! - how can we be told that if you don't keep Shmita, the land will spit you out in disgust? As a young friend put it, someone is told that lifting a one thousand pound weight is possible, but only for the greatest athletes. Then he is told that if he doesn't pick it up, he will be severely beaten.

Similarly, the passuk in 23:32 says  ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל. Don't be mechallel, and I will be made holy among you. Are these the only possibilities?

I saw that Reb Doniel Movshovitz says exactly that. 

כתבי הסבא מקלם ח״ב תר״ח

ועוד נכתב בזה (ויקרא כב לא לב) ושמרתם מצותי גו' ולא תחללו את שם קדשי שבאי עשיית המצוות בהידור ובדקדוק המחויב לכבוד המצוה יש בזה מגדר חלול השם החמור מאד שנראה ממנו זלזול בעבודה או אי הבנה בתוכנה מהותה ותכליתה ומצוי גם לפעמים שע"י שהאדם עוסק במצוה בשביל זה מקל הוא לעצמו באיזה עוול בחשבו כי ע"י המצוה כבר יוכל לסמוך לעשות איזה עוול ואי יושר והדבר עמוק בכוחות האדם ואכמ"ל מובן שאם באופן שאינו עוסק בהמצוה לשמה ועושה אותה שלא כמאמרה וכהלכתה שאז אפשר שיכנס בגדר זכה נעשית לו סם חיים וחלילה לא זכה נעשית וכו׳ ולזה הוא שהקדים הכתוב שור וגו' שיהיה הכל כהלכתו

דניא' מובשוביץ 

But that does not convince me. I've met two people that saw Reb Doniel, my mother and Yosef Aronovitz, zichronam livracha, and they both used exactly the same words (in Yiddish) to describe him - "He was a Malach, not a human being." And this is by the standards of the Kelmer Talmud Torah. So ein hachi nami, for a malach, of course kedusha is the only option, and lack of kedusha is chillul hashem.

But I saw the same idea in Reb Moshe's writings.  He says in the Darash  in Emor 22:32,

ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל 

ול תחללו ונקדשתי, ופי׳ רש״י ממשמע שנאמר ולא תחללו מת״ך ונקדשתי  ולכאורה לא מובן הא הרבה דברים שליכא חלול וליכא קדוש ושייך שתהיה מצוה גם  לקדש? 

וצ"ל שמה שהאדם מאומד איך שצריך הוא להתנהג אם אינו עושה כן הוא ממילא חלול, וכדאיתא ביומא דף פ"ו כגון אנא דלא יהיבנא דמי לאלתר וכגון אנא דמסגינא ד"א בלא תפילין שלרב ולר יוחנן כשאינם עושים כן הוא חלול ה׳ אף שלגבי אחריני שלא אמודין בכך ליכא חלול ויש למילף מזה גם לאנשים סתם אם הוא ת"ח ומתרשל בלמודו כשאומדין אותו שיכול ללמוד יותר או לעשיר שיכול ליתן סך גדול על דבר גדול ונותן פחות הוא חלול ונמצא שכל שאינו מקדש הוא מחלל והוא מוסר גדול וראיה מהקרא להא דיומא

Reb Moshe says the same thing  by Eisav's rejection of the dangerous responsibilities of the Bechorah, in Bereishis 25:323.

הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה  

פרש"י שקשה ליזהר בה ולכאורה תמוה מה שנחשב זה לבזיון הבכורה כיון שמרוב חשיבותה היה ירא לקבלה ונראה שהוא משום שאדם צריך לקבל עליו לעשות לכבוד שמים אף שיש בזה אחריות כבדה ואף שיהיו עליו כמה ערעורים ע"י זה ואם אינו עושה כן הוא בכלל בזיון דכדאי הוא כבוד שמים ומצות ה' שיקבל עליו לעשות אף שיש בזה כמה עניני אחריות דלא כהרבה אנשים שאין רוצים לקבל רבנות וכדומה מצד יראת האחריות ויראת אנשים שיערערו וכדומה 

Even though he gave away the bechorah because Yaakov told him that it was a dangerous responsibility, he was said to be mevazeh the bechorah - ויבז עשו את הבכורה.

Reb Yerucham says a similar thing, in DCh'uM,  Vayikra, Emor, Biurim, 21:4.

העתקנו באריכות כל דבריך כי כשעם מפורש יוצא עיקר ענין קידוש השם ויסוד דיניו למתקוה לכל פרטיו עיקרו הוא הכרות השם (קאנטיקייט) את ה' האמרת העם דברים כ יט לעשותו חטיבה מיוחדת כסכרת מכל בכל וכל לנשאו בתכלית הגלוי ולהיות כולו אומר כבוד כל מבטא שפתים וכל אשר ירמזון עינים וכל הנהגה ופועל ידים כולם יאמרו כי הטוב ושעיקר וששועלת והיקר אשר בעולם הוא עבודת השי"ת ויראתו ותורתו בכל מבטא שפתים וכל אשר ירמזון עינים יתראה גלוי וברור קדותה והתנשאותן עד כי יאמדו עליו ודאי ברוך אלקי שניצון בן שטח בכל הנהגה רפרצל ידים יה פוכח וניכר מעלת השם ויוממותו הוא ענין וקדשנו במצוותיו הוציאנו והגביהנו הפרישנו והבדילנו ניכרים במעלותינו מהרונים ומצוינים על כל שעל ושעל הוא ענין הקדושה הבלטות והכרות המעלוס והפך הקדושה הוא מציאות החילול הוא השפלת מעלה אי הכרות ועלעלה זהו ענין התילול אם אף כל דהו מהאדם אף רמז אחד של עינים לא יקראו גלוי הצטיינות מעלתם הנה זה חילול ודאה נפלאות לראות מאשר נאמר פסוק ח אני ה' מקדישכם את הכהנים יעוין רמב"ן וכן להלן פסוק סו כי אני ה' מקוער אשר לא נאמד כזאת גי אם בכהנים כי הקדושה באמת היא בחינה הנקנית ברצון ובהשלמת החפץ והחשק בה ולא בכפייה ובכהנים אמד הכתוב וקדשתו על כרחו יפוין אור החיים כי קדושתם של הכהנים היא מצד עצם מעלתם' נתונה להם מאת השי"ת הצל כן נאמר עליהם פסוק ו ולא יחללו שם אלקההם כי באי ד כרת משלה הוא חילול השם ודאי וכנראה שגם בנזיר כן הוא הענין שדין איסור טומאתו למתים הוא מצד חילול השם כי נזיר ודאי בר מעלה ודא ואסור הוא ע"כ לחלל מעלתו ומעניין מאוד אשר כתב הספורנו במדבר ו ו וז"ל על נפש מת לא יבא לא יחלל עסקי קדושתו להתעסק בכבוד מתים וכאמרם ז"ל המבלי אין קוברים בטבריא שלהתיך לנציבין הנה ככהן כן נזיר וכנזיר כן ת"ח עומדים באזהרה לא לחלל מעלתם כל אהד בדיניו לפרטיהם אמדו בגמ' יומט פו היכי דמי תילול השם אמר רב כגון אנא וכו' ר' יוחנן אמר כגון אנא וכו' דבי ר' ינאי אמרי כל שחבריו מתביישין מחמת שמורתו וכר וכו' ואם תאמר הלא מצינו גדרים שיכולים למהול על כבודם אבל כל זה לא במקום כבוד מעלה איש מעלה אין לו דין לכשול על כבודו כי את המעלה הוא מחלל השא חילול השם ודאי מעלה וחילול שני דברים הפכים הם ובמקום חילול הנה זה ביטול המעלה ומעלה כי ישנה לו אינו הבעל להסירה בגונו עליו ודאי נקרא הפסוק וקידשתו בע"כ וכופין אותו לעמוד במעלתו אין לו הרשות להבטל ממנה אדם אשר יאמר אני לא איכפת לי ואוהב אני לחיות בין בהמות אין בזה ענין של הקפדה ולא הקפדה אדם אתה ולא בהמוך ובמקומך אתה מוכרח לערפד בן רביבה כי יאמר עניו אנכי ולא מקפיד ואינני רוצה להתגאות על חברת אנשים פשוטים לא בני תורה אלא עמהם אשב ואתערב וכמוהם בשוה את הנה הוא המתחייב בנפשו את מעלתו הוא מחלל וחילול מעלה הוא חילול שמו ית הגרי"ב זצל' הי' אומר שאף שנפסק הדין יור"ד רמג ב דאין בדורנו עכשיו חכם לענין שיתנו לו ליטרא דדהבא אם מביישו אבל לענין חילול הנטם הננו ודאי כתלכידי חכמים על מעלותיו לא יכול אדם לניקול ואפילו במקום מצוה אסור לו לחלל מעלתו כמנבאר בכהן ובנזיר ובמעשה דר"ע בנציבין הנ"ל בני תורה

צריכים תמיד לשמור על מעלתם בנפשו הוא לא להשפילה ולא לחללה בני תורה צריכים תמיד להכיר מעלתם לכל ולהתנהג בהתנשאות כמעלתם באהבת הבריות וכבוד הבריות ומדבר בנחת עם הבריות עד שכולם יאמרו עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלבסי תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו הוא ענין הקדוש גלוי ומוכר לכל אבל בן תורה כי עושה הנהגותיו שוה כשאר בני אדם יהי' אף מחמת טענתם ונמוקים צודקים אבל סוכ"ס הרי היוצא מזה כי בן תורה ולאו בן תורה שוים ושקולים הם הנה זה עצמו של חלול אין קדוש כה' השי"ת הוא מופרש ומובדל מכל מושגים קדושה היא כי ניכרת מעל כל ניכרת היא בכל שעל ושעל אחרת מכל מציאות וכן כל מעלה צריכה לעמתי בבועלתה מופרשת ומובדלת וניכרת לכל מכמו ואם לאו הרלהו חילול הפוכו של קדושה

These mefarshim are learning that the passuk is another way of saying ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. Those are the only options. There is no inertia, there is no floating in life. You rise, or you fall.

And this fits perfectly with the Netziv in שאר ישראל.   There's a fascinating (and hard to find) essay by the Netziv called She'or Yisrael, in which he addresses the causes of antisemitism. Among other things, he says that in this world, there are natural levels - דומם, צומח, חי, מדבר, ישראל. Many have said that when something on a certain level loses its natural advantage and its specific function, its deterioration makes it fall below everything beneath it. The Netziv says that the natural function of Klal Yisrael is kedusha and prishus and histapkus. A Yisrael that does not have these traits appears subhuman, like a חיה.

 ואחר שזה הוא צורת ישראל, שיהיה בדד בגויים ומובדל מהם, על כן, בשעה שמבקש לפרוץ הבדד ולהתחקות אל פעולתם ולבסוף להסיר צורת היהדות, מה הקב״ה עושה באותה שעה להעמידו על תכלית צורתו, הנה הוא מעורר שנאה מן העמים בפועל, ומרחיקין אותו בעסקיהם ובמושבם עד שבעל כרחם ניכרת צורת ישראל ודבר ה׳ יקום

 לעולם.

עוד זאת טבע הענין נותן, שבהשחית ישראל את צורתו היא היהדות, נעשה שפל ונבזה בעיני העמים. כי זה כלל בטבע,.דכל בעל צורה גבוהה, כשנשחתה צורתו זאת, אזי נעשה פחות הרבה יותר גם מאשר איננו בעל צורה גבוהה כמותו, כמו בדומם צומח חי מדבר, שהצומח בשעה שפסק כח הצמיחה הרי זה נובל וגרוע מדומם, וכן החי אחר שמת ופסקה חיותו הרי זה מבאיש וגרוע הרבה יותר מהצומח הנובל, האדם כשמאבד דעתו הרי הוא גרוע מחיה ובהמה, וכן אדם המזיק גרוע מכל חיה רעה, כמו שכתבנו בהעמק דבר בראשית ו' מקרא ה'. והכי נמי ישראל כשמאבד צורתו היא היהדות כשהיא גבוהה נעשה גרוע מכל אדם חי, והרי הוא דומה אז כקוף בפני אדם, וחושבים אותו לבריה שאין עליה הצורה האנושית כלל.

 ודבר זה מרומז במקרא שם ו' כ"א. ״ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול״, והיחס אומר דרשוני ופרשוני, מה נצרך הכתוב ליחס את שם שהוא אחי יפת הגדול ובמה נקרא יפת אחיו הגדול עד ששם מתיחס אחריו שהוא אחיו אלא בא המקרא ללמדנו דשם באמת היה גדול במעלת צורתו מיפת ומשום הכי ביחס

בניו שהיתה להם אותה הצורה הנשאה היינו בני עבר ביחס זה היה גדול הרבה מיפת וע"ז כתיב אטי כל בני עכר היינו שהיו אנשי מעלה גבוהים מבני יפת ועל אלה האחרונים נאמר יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם המשמעו שבני יפת יהיו בעלי שכל וירגישו בחכמת בני שם באהלי תורתו שהיא אלהית ואין לה קץ ותכלית כמו לחכמת ודעת אנושית ומשום הכי יבאו גם המה לשכון באהלי שם ללמוד מהם דעות ישרות ומדות טובות אבל כל זה רק ביחס בניו של שם שזכו למעלת בני עבר משא"כ שארי כניו שלא הגיעו למעלת בני עבר המה פחותים בצורתם מבני יפת הגדול בצורתם האנושית וביחס בניו אלה נקרא אחי יפת הגדול ומשום הכי אנו מתבזים במה שקוראים אותנו בני שם שגרוע הוא מבני יפת הגדול אבל כשאנו נקראים בני ישראל או זרע אברהם אזי אנו במעלה גבוהה מבני יפת.

 ואחרי שכן הוא שבאבדן הצורה הישראלית תאבד גם כן הצורה האנושית בעיני העמים על כן לא יפלא אפוא בעינינו אם שפלים ונבזים אנחנו בעיניהם כאילו העברנו מעלינו הצורה האנושית כלה והושע הנביא ח' ח' אמר ״נבלע ישראל עתה היה בגוים ככלי אין חפץ בו״, פירוש כאשר נבלעה היהדות, ונשארה בסתר לבבם בלבד, ובגלוי יבושו בצור מחצבם, עתה שהגיעו למדרגה כזאת, היו בגוים בבזיון ככלי אין חפץ בו, שאינו עומד אלא להיות נשבר ח"ו.

There are other ways to learn this. For example, you have Rabbeinu Bachye on 22:32, who understands the contrast to teach us that although the sin of Chilul Hashem cannot be erased with Teshuva, it can be remedied through Kiddush Hashem.

ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל. חלול ה' הוא עון חמור ביותר, ומצינו שויתר הקב"ה על עבודה זרה ולא ויתר על חלול ה', והוא שאמר הנביא (יחזקאל כ) ואתם בית ישראל איש את גלוליו לכו עבדו ואת שם קדשי לא תחללו עוד, ואמרו רז"ל על עון זה שאין כח ביום הכפורים לכפר ולא בתשובה לתלות ולא ביסורין למרק, אלא כלן תולין ומיתה ממרקת.

ואמנם מצינו תקנה לעון חלול השם כשיקדש את השם כנגד מה שחלל, ולכך סמך לו ונקדשתי וכן אמר הכתוב (משלי טז) בחסד ואמת יכופר עון, כלומר עון הרשע והשקר שהם הפך חסד ואמת, כענין החולי שאינו מתרפא אלא בהפכו, ומפורש אמרו רז"ל חטא אדם בלשון הרע יעסוק בתורה, חטא אדם בעיניו יזילם דמעות, וכן אמר דוד (תהלים קיט) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך, לא שמרתי לא נאמר אלא לא שמרו. ועוד אמרו רז"ל אם עשית חבילות של עברות עשה כנגדן חבילות של מצות. רגלים ממהרות לרוץ לרע יהיו רצין לדבר מצוה, ידים שופכות דם נקי יקשור תפילין על ידו ויתן צדקה לעניים.

Another pshat is offered by the Sfas Emes in Emor, who says that zehirus in avoiding chillul Hashem will bring about Kiddush Hashem.

בפסוק ולא תחללו וגו' ונקדשתי, מצות עשה לקדש שמו ית', כמו שאמרו, מסור עצמך וקדש שמי, ובודאי יש מצוה זו לעולם אף שאין באין לידי נסיון, רק שהמצוה לקדש שמו ית'. וחכמים הוסיפו מסור עצמך, כי אי אפשר להיות מקוים ונקדשתי רק על ידי מסירת הנפש, וכשאדם מוכן לזה בא לכלל קדושה, כי מאחר שכתוב "בתוך בני ישראל", אם כן צריך האדם להיות נבדל מגשמיות, שהוא בחינת קדושה, וזאת לא יוכל להיות בלתי מסירת הנפש. והרי אמרו חכמים המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי, אם כן יש ללמוד קל וחומר מדה טובה המרובה שעל ידי קידוש שמו בסתר זוכין גם כן לבא להקדושה בהתגלות, ובסתר הוא בלב, וצריך כל איש הישראלי לייגע עצמו להכין את עצמו למסירות נפש בעבור קדושת שמו ית', ובכל מצוה כשמוכן לזה זוכה לקדושה, וגם נראה שהכתוב מקדים ולא תחללו כי חילול השם הוא דבר גדול, ומי שירא מאד מחלול השם ושומר כל מעשיו תמיד לבל יתחלל שמו ית' על ידי גרמתו שכרו שיזכה לקדש שמו ית' ושאם יבא לידי נסיון יעמוד בנסיונו... (תרל"ח)

בפסוק ולא תחללו וגו' ונקדשתי, כי קדוש השם היא מצוה גדולה וזוכין לה על ידי שנשמרים בעצמם מאד מחילול ה' חס ושלום שאין לזה שיעור, וכפי מה שנשמרים מזה זוכין לקדוש ה', וחכמים הגידו המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי, אם כן מדה טובה מרובה, השומר עצמו מחלול השם זוכה שיתגלה על ידו כבוד שמים בעולם, כי "ונקדשתי" היא הבטחה גם כן בפרט ובכלל, שבסוף יתגלה קדושת שמו ית' על ידי בני ישראל... (תרמ"א)

Another pshat is that yes, keeping Shmita shows valor and angelic faith, but all that is needed is to resolve to do your best. Once a person makes that resolution, the Ribono shel Olam will help him. This was something my father zatzal said over from his mesorah in Slabodka, and which I heard from the Ponovezher Rov (when asked how he had so much energy although he ate almost nothing.) Instead of writing it out myself, I found it said well in the name of Rav Ezrachi by someone named Abramovsky:

מאת: הרב ישראל אברמובסקי

"ותרא את התיבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה"

מביא רש"י מגמ' בסוטה שנשתרבבה אמתה אמות הרבה

ויש לתמוה האם לא היה יותר פשוט לעשות נס שהתיבה תשוט אל עבר שפת היאור,למה נצטרך לעשות פלא כ"כ גדול שנשתרבבה אמתה אמות הרבה.

שמעתי לבאר מהגרב"מ אזרחי שליט"א ידוע שכל מדינה מתוקנת מכינה מחסני חירום, שמא יבואו ימים קשים שמא יגיעו זמנים שאינם מתוקנים, מלחמות, מגפות, מכות,ובכדי לקדם את פני הרעה מכינה המדינה מחסנים ענקיים עמוסים במזון ותרופות למשך חודשים רבים,אך מחסנים אלו סגורים הרמטית ואין גישה אליהם אלא בשעת חירום אם יעיז מישהו לגעת בהם בזמנים רגילים ייענש מיד שהרי הם מיועדים לשעת חירום שעת אין ברירה!

כך ברא הבורא את האדם בבריאה, כשנברא האדם ניתן בתוכו כל טוב, כישרונות ברוכים, מידות טובות, גבורה אך יחד עם זאת ברא הקב"ה לכל אדם מחסני חירום, בהם אסור לגעת בטרם הגיעה השעה שהיא שעת חירום. ומתי היא השעה כאשר נוצל כל אשר זמין בתוכו של האדם כאשר הוא זקוק לחירום שאין לפניו מקור אחר למחייה, וכאשר נפתחים המחסנים אין גבול לאוצרות הנשפכים מבפנים,אין סוף של ניסים

אבל רק בתנאי שכעת שעת חרום, רעב של חרום.

ניצבת בתיה בת פרעה על שפת היאור, ומרחוק שטה התיבה בין הגלים והיא מוכנה לעשות הכל בכדי להגיע להציל ולמשות את התבה אבל כל ניסיונותיה לא צלחו, ובכ"ז היא מאד מאד רוצה, ובתוך תוכה דחף שאיננו הגיוני מושיט את ידה לקראת התיבה, ובשעת הושטת היד ברור שלא תגיע אל התיבה אבל יש ביטוי לרצונה מעבר לקצה יכולתה, ולכן נפתחים המחסנים, וממחסני החירום יוצאת יד ארוכה על טבעית שתופסת ולוקחת את התיבה – והנה הוא משה.

אומר הרבנו יונה בשערי תשובה"כי יעזור ד' לשבים כאשר אין טבעם משגת ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיג מעלת אהבתו"

אומר הרבנו יונה כאשר נגמרה השגת ידו של האדם הטבעית אז יעזור ד' לשבים. אבל בלבד שינצל האדם את כל מה שניתן לו מהבורא רק שעת חירום שעת אין ברירה.

זה ה'סייעתא דשמיא' שמושפעת על האדם אבל 'פתחו לי פתח.. ואני אפתח לכם..'

Emor. A Halacha Riddle

קטן שנולד בששי ומילתו דוחה שבת.

Give me a case where a child is born on Friday and his Bris Milah is docheh Shabbos.  


I am NOT looking for Kav Hata'arich or Shkiyah Shniyah or Pikuach Nefesh answers.

When I say "born on Friday," I mean Friday before Shkiyah, not secular Friday that ends at midnight. He was born on Yom HaShishi. He was born כחצות היום בעצם היום הזה on Friday.

The answer is simple, and despite that, I'm pretty confident that n o b o d y will figure it out. I would offer a prize, but I'm not quite confident enough to risk postage to the other side of the world.

Here is the only hint you're getting:
The answer is derived from, or at least closely related to, something in this week's parsha, Emor.



This is the kind of question my son, Rav Mordechai, asks on his bechinos at the Kollel in Marlboro, Kollel Hora'ah of America. The particular question, however, was invented by Harav Shimon Kalman Goldstein of Chicago. Rabbi Goldstein learned for many years with Reb Boruch Sorotzkin, and is a mechaber of more than fifty sefarim, none of which has been printed.

I'm enjoying this. This is my wife, Malkie, who has a real Gemara kop, after saying that it can't be, giving me a look of frustrated annoyance, and repeating that it just can not be.
But it can. To her credit, she refuses to give up.

WE HAVE A WINNER!!

From the comments - Rabbi Yehuda Oppenheimer of Toronto.

Anonymous  
May 12, 2017 at 8:17 AM

If on the Friday which is the 8th day the father was mekabel shabbos early and then wants to do the bris it would seem from the taz that he can still do the bris despite the fact that he is being doche (tosfos) shabbos. YO

Eliezer Eisenberg   
May 12, 2017 at 8:45 AM

WE HAVE A WINNER!!!!!!

I was not expecting anyone to get it, at least not till they were on their way to early mincha today! 

The connection to the Parsha is the makor for Tosfos Shabbos, in Yuma 81b, is in 23:32, ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש.

Why do you say "the father" davka? What if the Mohel was in Shul for the early kabbalas Shabbos, and they rushed in and said the doctor cleared the baby for a bris right now?

It doesn't matter if you hold Tosfos Shabbos is derabanan except for Yom Kippur, because there are plenty of Rishonim that hold it's deoraysa even by Shabbos, like the Rif and Bahag, and anyway everyone would agree that the teretz applies by Yom Kippur, which, as rj pointed out, is called Shabbos as well.

I told my wife that Rabbi Oppenheimer got the answer, and she still doesn't want to hear it - she wants to figure it out herself!  Amazing. I'll bet she wakes me up at three a.m. and tells me the answer.

Rabbi Oppenheimer later wrote that his reference to the father is lav davka. I don't think that you need a Taz, though.  I think it's pashut. The child has a chiyuv milah, it's the eighth day for him. Milah on the eighth day is docheh Shabbos. So who cares if the Mohel was mekabel Shabbos? He has an eighth day child that needs a bris.  To say that the specific Gzeiras Hakasuv that says that Milah is docheh never did and can not apply to a Friday baby, is, I think, false. Milah bizmano is docheh, I don't care if it's a Friday baby or a Shabbos baby. The maaseh Milah bizmano is docheh Shabbos. 

True, there was an אפשר לקיים שניהם option earlier in the day, but I don't think that is relevant by the Dechiyah of Milah, and certainly not now when there no longer is an alternative. 

Would I have to try to find a mohel that wasn't mekabel Shabbos? This would be a machlokes Mechaber and the Gaon who say that Milah is dechuya on Shabbos, not hutra, and the Ran (128b) and the Rema there who say it is hutra.

Should a Mohel that knows that he might have to do a bris refrain from being Mekabel Shabbos early (according to the rishonim that asser by ishtapuch chamimei)? I'm arguing about this with a friend now, but probably yes, he should refrain from being mekabel Shabbos early.


UPDATE:
I've learned that answering this question involves a specific type of problem solving skill, which is not simply a matter of IQ power. Twice this Shabbos I saw gifted talmidei chachamim unable to figure it out, and the answer comes sailing in from a corner you did not expect to hear from.

UPDATE:
My son Harav Avrohom Shlomo, Shoel uMeishiv in Rav Jofen's Novarodok in Flatbush, said he has a problem with the Gemara in Pesachim 72a-b, by ta'ah bidvar mitzvah, where a Friday baby is called "לא ניתנה שבת לידחות אצלו" This is not shver at all. It means that come Saturday, the Friday baby is not in the parsha of dichui.

UPDATE September 2024.

I mentioned this to my nephews, among whom is Harav Yitzchak Buchhalter of Lakewood, a illui and gaon. He said he does not believe that what I said is true.  My initial reaction was that what I said is as solid as a rock and impregnable.

It's been pregned. 

He directs our attention to the Taz in a teshuva he brings in the beginning of OC 430, where it is clear that he holds that if the kabalas Shabbos stands, the mohel would be prohibited from making the bris.

Additionally, he showed me the Minchas Kohen who says this ex plis sit ly.

https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19373&st=&pgnum=56&hilite=

I am thrilled to learn that there is another way to see this, but I am truly bewildered on how it is possible that what we said is not correct. 

Emor, Vayikra 12:36. A Minhag Not to Work During Sefira

There's an all-but-forgotten minhag involving Sefiras HaOmer that in a pure coincidence, directly relates to our parsha, Parshas Emor (apologies to Israelis,) in two ways.

The Tur in 493 brings from Rabbeinu Yerucham from Rav Haii Gaon the minhag to refrain from work during the Sefira period beginning at Shkia and ending at Shachris. He says the reason is that the talmidim of R Akiva died before Shkia, people took care of the burial after that, and they were too busy to do their normal work. He then says that ונהגו הנשים שלא לעשות מלאכה משתשקע החמה. He goes on to offer another reason- because regarding Sefiras Ha'Omer the Torah says שבע שבתות תמימות תהיינה , and the word שבתות relates to שבות, Shvus, to be at rest.  Here's the Tur.

 מצאתי כתוב מנהג שלא עשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה עד שחרית משום תלמידי רבי עקיבא שמתו סמוך לשקיעת החמה ונקברו אחר שקיעת החמה והיה העם בטלין ממלאכה על גן גזרו שלא לעשות שמחה בינתיים ונהגו הנשים שלא לעשות מלאכה משתשקע החמה ועוד שאנו סופרים העומר אחר שקיעת החמה וכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה מלשון שבות 

This is also in the Mechaber in 493:4, where he says, like the Tur, 

נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה ואילך.

The Mishna Berura says (from the Pri Chadash) that נשים is lav davka, and the minhag is found among both men and women.

The Aruch HaShulchan expands somewhat on this.

כתב רבינו הבית יוסף בסעיף ד:נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת, משקיעת החמה ואילך.עד כאן לשונו, זכר לנשים צדקניות שהיו בימי רבי עקיבא שקדמו אצל תלמידיו להתעסק בהן (אליה רבה סעיף קטן יא בשם תניא). ויש שכתבו דגם אנשים לא יעשו מלאכה בזמן זה (שם בשם כנסת הגדולה). וכן משמע מלשון הטור, אלא דגם הוא סיים דהנשים נוהגות שלא לעשות, כלומר: דהמנהג היה לכל מפני שהתלמידים מתו לאחר השקיעה, אלא שלא קבלו עליהם מנהג זה רק הנשים. וגם הן לא נמנעו ממלאכה רק מן אחר השקיעה, עד אחר תפילת ערבית אחר הספירה. ויש רמז לזה: "וספרת... שבע שבתות", לשון "שבות ממלאכה" (טור). וגם עתה יש נשים שנוהגות כן.

Although the Aruch HaShulchan says that some women still are noheig like this, I have never seen it, and I think that it's practically non-existent today. But who knows? I heard they still sell bub and nahit in Bnei Brak for Purim, so minhagim can be persistant. 

What, you ask, does this have to do with our Parsha? Two things.

First, there's an interesting Mor UKtziah, who gives an additional reason for the minhag.  He relates it to the Ramban in our Parshas who calls the days between Pesach and Shavuos "chol hamo'ed."   והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג והוא יום מתן תורה  So if it's chol hamo'eid, it makes sense to mark it with some degree of abeyance. 

בב"י סוף הסימן מצאתי כתוב כו' ועיין באחרונים שהביאו משם ספר תניא שהאסור מגיע לנשים וכתב בעל הכנסת הגדולה שדבר בהווה שנשים דרכן לעשות מלאכת התפירה וה"ה לאנשים וכך נ"ל עיקר שהטעם הוא כדי להיות היכר שלא לשכוח מצות הספירה שהיא בלילה ומתוך שאסורין במלאכה זוכרים ונותנים לב לקיים המצוה לפ"ז דווקא באנשים שייך האי דינא עוד נ"ל משום שימים הללו הם דוגמת ח"ה כי חג השבועות הוא כמו שמיני עצרת דחג אלא שחס הקב"ה שלא לאסור מלאכת האנשים בימים ההם דזמן חרישה וקצירה היא מ"מ חשו חכמים לדבר לאסור מלאכת הלילה ושל נשים 

In his siddur he says he likes this pshat- 

((בסדור מבוי י"ב יומי ניסן)   "ועשיתי לו סמוכות נאות עיין מו"ק"

Although the the Mor uKetzi'ah offers some basis for why the Geonim said it was a minhag among women (it's harvest season and men can't sacrifice the time, or it's a time when only the women are doing serious work of sewing and the such,) the Tur certainly didn't know the Mor uKetziah's svara, so it's a mystery why he says women in the second mention.  He says women, and it's lav davka?? What is this, gender neutral style???  (And even the RYE's first pshat, he says, would mean that davka men and not women ought to have the minhag.  Furthermore, Rav Yosef Molko, Salonika early 1700s, in his Shulchan Gavo'ah, says that by him, no men had the minhag, but women did.) 

My speculation was simply that even after the minhag had disappeared among men the fact was that there were still some women that kept the minhag, which would not be surprising. As the Aruch HaShulchan says,  דהמנהג היה לכל מפני שהתלמידים מתו לאחר השקיעה, אלא שלא קבלו עליהם מנהג זה רק הנשים

But I later realized that there could be a better explanation.

Reb Moshe (YD II:137) was asked whether women are allowed to cut their hair during Sefira. He leans towards being mattir, because we find many that are mattir for them even during Shiva, but he says that unless it's very important, it's better to be machmir.

In light of Reb Moshe's words, it's interesting to see that the Nehar Shalom (Rav Shabsai Ventura, 1750,) writes, regarding the words נהגו הנשים, why not men, 

אפשר דכיון דגברי הא עבדי אבילות במה שאין מסתפרי׳ לא החמירו נמי בהא דמלאכה 

which shows two things: that in his time and place, women did cut their hair during sefira, as Reb Moshe says, and that he thought that the reason for davka women to refrain from melacha after shkiah was since they did not refrain from cutting their hair, this was their alternative way to show aveilus.

And that brings us to the second coincidental connection between this minhag and our parsha.

In the very first passuk in our parsha, which enjoins the sons of Aharon from becoming Tamei, the Baal HaTurim, Rabbeinu Bachaya, the Moshav Zkeinim in the name of the R'I, and the Rokeiach all say the same thing (but I didn't see them inside- I couldn't bring myself to look.  Even though the basic idea of שגרמו מיתה לעולם is common- a Medrash in Breishis and a Yerushalmi Sanhedrin 2:4 as brought in Tosfos in Sanhedrin 20a and by the light of havdala and the Yerushalmi in Shabbos 20:1 that that's why they have נדה וחלה והדלקת הנר and so forth, it's just not my department. I just saw it brought down in our Parsha:) 

בעל הטורים: "בני אהרן. ולא בנות אהרן,לפי שהם גרמו מיתה לדורות", וכ"כ הרבינו בחיי. וברוקח עה"ת

מבואר יותר: "בני אהרן. בגימטריא אלה הזכרים, לפי שהעבודה בזכרים, ועוד, לפי שהנשים גרמו מיתה לעולם לכך רשאות לטמאות למתים"

This relates to our discussion because the next line in the Nehar Shalom is

א״נ כיון דאשה הביאה מיתה לעולם החמירו הן להתאבל על מיתת תלמידי ר״ע טפי

The connection of the minhag to the special relationship of women and death precedes the Nehar Shalom by five hundred years, to the time of the Rishonim- albeit with a different slant.  While the Nehar Shalom sees it as a chumra for mournful expiation, the Shibalei HaLeket explains that the minhag commemorates and congratulates the dedicated women of that generation who took upon themselves to honor and bury the dead. True, that alacrity stems from their desire to expiate their role in bringing death to the world, but in the end, that self-sacrificial dedication deserves recognition and reward, and the purpose of the minhag is to laud them and to show our gratitude for what they did.

Shibalei HaLeket (1210-1240)  235:

שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה לאחר שקיעת החמה בימים שבין פסח לעצרת יש תולין הטעם לפי שבין פסח לעצרת מתו תלמיד׳ ר"ע קרוב לשקיעת החמה ובשם הרב ר' שמחה משפירא זצ"ל מצאתי עדיין צריכין אנו למודעי בבראשית רבה פרשח י"ז דגרסינן התם מפני מה הנשים מהלכות אצל המת חחלח אמר להן מפנ׳ שהם גרמו מיתה לעולם הולכות אל המת תחילה והלכך בידהן ובהן נוהגת מדה זו זריזות ונשכרות להודיע שבחן בכל דור ודוד שקדמו אצל אותן התלמידים ולכבדן ולהתעסק בהן לפיכך נהגו שלא לעשות מלאכה באותו העת זכר לנשים צדקניות שהיו באותו הדור. 

So, two connections to our parsha. 

1. Why the minhag to refrain from Melacha during Sefira? Because the Ramban calls the Sefira period Chol HaMoed.

2. Why is the Minhag especially by women? Because a woman brought death to the world, and women were mekabeil special chumros having to do with the death of Reb Akiva's talmidim (Nehar Shalom) or that since they brought death to the world they dedicated themselves to the care and honor of the dead, in particular to the Talmidim of Reb Akiva, and we honor that service with this minhag (Shibalei HaLeket.)
(3. And tangentially, we see in the Nehar Shalom that in his time, women cut their hair during Sefira, as Reb Moshe says.)

Just for shleimus, at the end the Nehar Shalom does say

אבל הפר״ח כתב דנשים אורחא דמלתא נקט ולאידך טעמא שכתב הטור מדכתיב שבע שבתות לשון שבות וכו׳ פשי' שאין חילוק בין גברי לנשי :

(In case there's someone out there that decides he/she wants to adopt the minhag, just don't. There's no reason to resurrect something that might have had meaning at one time but no longer does. If you insist on taking on the minhag, know that it is clear in the Pri Megadim and the EA- Butchacher that the minhag, such as it is, only means serious melacha (as the Yaavetz says in his siddur, מלאכה גמורה וארוכה,) and only till Lag Ba'Omer.)