Chicago Chesed Fund

https://www.chicagochesedfund.org/
Showing posts with label Shlach. Show all posts
Showing posts with label Shlach. Show all posts

Sunday, June 26, 2022

A Rare Meshech Chochma on Tzitzis

Rare in the sense that it is very unusual for Reb Meir Simcha to talk about physical symbolism. Also, this is a brilliant interpretation about tztizis that can enhance and inform our mitzva every single day, and considering the tremendous dissemination of Torah knowledge in our day, I am bewildered as to why this is not more widely known. As we will see, this idea relates very closely to the connection of Tzitzis and marriage.

I am going to begin with the drasha I used at a sheva brachos this past Friday night, parshas Shlach, and lead in to Reb Meir Simcha. I also have the whole piece verbatim at the end, because, obviously, his own words are precious.


I attended a wedding Monday night, and it was magnificent, baruch Hashem. The families, the chassan and kallah, the friends, each enhanced the simcha. What struck me as most remarkable was the chuppah. The picture does not do it justice. It was eeenormous. One almost expected a caveman to throw a femur into the air.


The chuppah brought to mind the Gemara in the beginning of Sukkah and Eiruvin - למעלה מכ' ימעט, that a sukkah, or korah, that is higher than twenty amos is passul. Does this mean that the Chassan and Kallah are not married? No. They are married. Even though a sukkah/korah about twenty is passul, that is not a problem by a chuppah.

One reason the Gemara gives for the psul for Sukkah is that it is lacking למען ידעו. If the schach is so high, the people inside will not be cognizant of the schach, and the Torah requires that you be aware of the schach when you fulfill the mitzvah. This, of course, it not required by a chuppah. But the truth is, even if it were a requirement in a chuppah, it would be kosher here. The Gemara says that if there is an architectural element that draws the eye upwards, it is kosher no matter how tall it is - דפנות מגיעות לסכך, or an אמלתרא. In this case, there was such an element, and that was the tallis, high above, tzitzis hanging down, flapping in the wind, the tallis of the kallah's great grandfather.

There is a strong connection between tzitzis and marriage. The Minhag among Eastern Europeans is to not wear Tallis Gadol till married. Even among Yekkes, they do not cover their heads with the tallis until they are married. What is the connection?

The Maharil says that the reason is because parsha of marriage is next to the Parsha of Tzitzis. Also, we find in Megillas Rus (3:9) the expression for marriage being  ופרשת כנפיך על אמתך-  spread your garment over your maidservant. Rashi says  וּפְָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ. כְּנַף בִּגְדְּךָ לְכַסּוֹתִי בְטַלִּיתְךָ וְהוּא לְשׁוֹן נִשּׂוּאִין. (Similarly, but inappropriate for Sheva Brachos, is the issur Eishes Av, Devarim 23:1, לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו) 

These mekoros only prove the connection. They do not explain the connection. What is the real underlying reason?

Reb Meir Simcha in the end of Shlach, 15:40 says that the world is intentionally imperfect. The RBS'O created a perfect heaven that reflects His glory, an Olam Atzilus, השמים שמים לשם, but an imperfect Earth. Hashem used the name Shakkai, and that means that He said Dai, enough, He stopped in middle. We are used to thinking that this was a limitation of expansion, of כמות,  but the truth is that it was most importantly a limitation of איכות, of spiritual and physical perfection. Hashem stopped before this world was spiritually perfected, because He wanted to give that job to mankind, to enable man to bring the world to its spiritual and physical perfection and thereby be a shutaf with Hashem in the briyas haolam - והארץ נתן לבני אדם. The passuk says אלא תולדות שמים וארץ בהבראם with the letters of behibaram an anagram for Avraham, b'Avraham, אל תיקרי בהבראם אלא באברהם, Avraham avinu was the first to partner in the perfection of the world. Our tafkid is to perfect the world. This is the symbol of tzitzis. On the daled kanfos of the beged, like the daled kanfos ha'aretz, work remains to be done. Our world is far, far, from perfect - and that is why there are tzitzis on the four corners. The tzitzis are one third braided, and mostly, two thirds, loose strings. There are loose threads all over the daled kanfos ha'aretz. Our job is to fix those loose strings, to braid them together.

The RBS'O gave us an imperfect world, but he gave us all the ingredients we need to make it perfect. This can only be done with Hashem's help, the pesil tcheiles. To take those loose strings and continue God's work, and make something of them, this is only possible when the RBS'O is in everything we do. 

And this is only possible when a man and woman gets married, and they go home and each one wants to make a perfect world for the other, more than they want for themselves, they want to make life perfect for the other, and בזמן ששלום ביניהם שכינה ביניהם. With that experience, you can put on your tallis, open the door, and go out and make the whole world a better place in ruchniyus and gashmiyus.

You have to read the whole thing, but this is the final paragraph in Reb Meir Simcha. 

ולכן העיר הבורא אותנו במצות ציצית ולהורות כי המציאות היא בגד שמשני צדדיו יש עדיין חוטין שעדיין לא נארגו ולכן צריר גדיל וענף והיינו שגם בפעולות שהאדם יעשה בבחירתו בחיים ובטוב ולהלוך בדרכי ד' גם בזה עזר ממרום תסעדהו וכמאמרם אלמלא הקב"ה עוזרו וכו' וגם בזה יהא נארג קצת מהשי"ת ומסיועו האלקי להמתעורר לבוא לטהר ואתה בן אדם הכן לבבך לבלי לכת אחרי העין והלבן ולתת רסן בעד התאוות החומריות ולדבק בהשי"ת ובכל דבר מחלקי הבריאה יעשה מצוה מקשרת אותך להשי"ת וכמאמרם בתו"כ י אין לך דבר שאין בו מצוה למקום ובזה יפיקו ברכה כל מעינות הטבע עפ"י ההשגחה האלקיח לבלי די ותצא הבריאה לשלמותה האמיתית כפי כוונת השי"ת ואתה בן אדם אם תארוג את הבריאה תעשה שותף להשי"ת במעשה בראשית וכמאמרם כל הדן דין אמת כף וזהו שאמרו סנהדרין צ"ט כל העוסק בתורה לשמה כו' כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה שנאמר לנטוע שמים וליסד ארץ כף ואולי יש לומר על הך ועשיתם אתם ועשיתם אתם שהוא כאילו עשאו לעצמו י י ויתכן שעל זה בא ההוט שבו פותל ומגדל הענף נדברי רמב"ם י שחוט אחד תכלת ובו מגדל הענף עיין בהלכות ציצית מראה תכלת שזהו מראה הקשת אשר עליו אמר ביחזקאל נ כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ד' שלדבריו מורה שהשי"ת המאציל כל הוא הרוקם הוא העושה גם בפעולת הבחירי וכמאמר הכתוב ' מד' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ כו' ובוא אחי וראה מאמרם בחגיגה היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי וגער בו הקב"ה והעמידו היינו שהניח זה להאדם הבחירי שהוא ישלים אותה והוא יעשה ויבנה פלטרין של מעלה ושל מטה ולכן בא הרמז במצות ציצית ג"כ באופן זה כשתי פקיעות של שתי ויש בזה עוד דרושים עמוקים ואכ"מ ודו"ק היטב 

********************

Another reason that the Gemara passels a twenty amah sukkah is that a Sukkah has to be a דירת עראי, an impermanent type of structure, and if it's that tall, it has to be sturdy. This obviously does not apply to a chuppah. On the contrary! A chuppah is a symbol of בנין עדי עד, and the sturdier, the better.

What makes a house sturdy? Two things. You need an excellent foundation, it has to go deep and rest on solid ground.  Whatever you have, if you don't have a foundation, you don't have a house. The foundation of a bayis ne'eman is your parents and grandparents, the world they gave you, the example they set, the casual chesed they did and the way they talked about others with sympathy and being דן לכף זכות, the schools they sent you to, their respectful relationship with a Rebbi.

But it's not enough to have a great foundation. Yellowstone National Park flooded last week, and there's a great video of a nice riverside house sliding into the river. Great walls, awesome roof, they stayed intact as they serenely floated down the Yellowstone River, for all I know they had a great foundation too. But it was undercut, and the house lost its connection to its foundation. 

A foundation is the most important element, but you have to be well tied in to the foundation.

When you have that Tallis above you, and you are tied in to a strong, deep, foundation, then you can build a Bayis Neeman b'Yisrael.

(See also this Drasha on Tzitzis and a bayis neeman.)


Here is the whole piece. 


כוונת מצות ציצית לדעתי כך, דזה ידוע, הבורא יתברך בחכמתו המתאחדת עמו ברא מציאות ראויה לו, היא תעיד על שלמותו וחכמתו ומציאותו המחויבת והקודמת, אולם העולם השפל ברא ספוגי*, וזה כי הניח אותה לבעל הבחירה, וכמאמר הכתוב והארץ נתן לבני אדם, שהוא ישלים בריאותה ויפיק אותה לענין נשגב ונעלה, וזהו בהבראם א״ת אלא באברהם, ואם האדם מישר דרכו ושומר פקודת הבורא יתברך, אז הטבע כלי חפץ אצל ההשגחה, ותתפשט כחותיה לאין גבול, וכמו שמצאנו בשני דשמעון בן שטח, שהיו עושים כשני כליות כו׳, וכן ברבוי דעובד אדום, ועושר של דור שלמה וכיו״ב, וזה שאמרו מאי שדי שאמר לעולמו די, והיינו, שדי ורב הכנות הכין ועשה, והזמין לעולמו, שהם יוכלו להוציא הבריאה אל שלמותה באופן הטבעי ג״כ, אם ישמרו דרכי ה׳, לאופן נשגב ואופן יותר נעלה, עד כי יצא מגדר הטבע לענין אלהי, וזהו שאמר ר׳ עקיבא במדרש תמורה על מצות מילה מעשי הקב״ה נאים, או מעשי בו״ד והשיב מעשי בו״ד כמו גלוסקה יפה יותר או חיטים, ולכן גם מצות מילה רצה הקב״ה להניח לאדם שיהי׳ לו במה להתגדר גם בגופו, ולכן ברא מותרות בבריאה, והאדם יבוא וימול בשר ערלתו, ובזה יחתום להיות עבד לה׳, ולכן מצאנו בירושלמי ובמד״ר על הא דדריש ר׳ לוי נימול אברהם בדק ומצא עצמו נימול, שצעק עליו ככרוכיא ר׳ זעירא כזבנא, שקרנא, מפני כי כל ענין מצות מילה הוא מה שכון הבורא יתברך שהניח מותרות בבריאה, כדי לזכות האדם שיזדכך נפשו בקיום מצותה ויהא מקיים בזה חפץ ורצון הבורא יתברך, א״כ מה אתה אומר, שגם זה עשה ע״י פעולת הקב״ה, א״כ שוב בטלה הכוונה האמיתית בברוא הבורא יתברך דבר טפל ומותר בבריאה, לכן צעק עליו כזבנא, שקרנא, שזהו שקר נראה ומאמר שסותרו מעצמו.

ומה יאות לפי זה, דבמצות מילה לאברהם אבינו כתוב מעת שנצטווה והרגיש, כי הוא אינו תמים כל זמן שלא מל כתוב שם אלהים וידבר אתו אלהים, ויאמר אלהים כו׳, וכן בוירא כתוב וימל כו׳ כאשר צוה אותו אלהים, שהוא השלמת הבריאה, שהניח השי״ת להסיר מותרות הבריאה, ע״י האדם והוא יהיה כאלהים להשלים הבריאה, שע״ז נאמר שם אלהים, וכיון שמל כתוב וירא ה׳ שם מלא על עולם מלא, וכמו שביארנו.

והנה הבריאה בכללה מצאנו להכתוב שמכנה האצילות הראשונה בשם מלבוש, וזה עטה אור כשלמה, וכן מצאנו במדרש נתעטף הקב״ה כו׳, והוא כי כמו המלבוש חוצץ ומכסה האדם, אשר לא יראה האדם ובשרו, רק לבושו, כן, להבדיל, כביכול אם כי באמת אין חוצץ ואין מבדיל, וכמאמר הכתוב אתה הוא ה׳ לבדך, ומפרש אימתי אתה לבדך, אתה עשית השמים והארץ כו׳ אף לאחרי עשייתך שמים וארץ ג״כ יאות לומר, כי הבורא יתברך לבדו הוא, וכמו שהיה קודם בריאת העולם, וכבר האריכו בזה הרבה לכן אקצר, אבל לעין המוחש, השפל, אשר בל יוכל להשיג שום רוחניי ומכש״כ כבודו יתברך, הבריאה היא כמו מעטה להמאציל עד כי איש בער לא ידע ונבל יחשוב בלבו אין כו׳, ולכן נקרא כללות הבריאה בשם בגד, ולפי הקדמתנו קודם, כי הבריאה עדיין לא נגמרה, והניח הבורא יתברך להבחירי, שהוא ישלים אותה והוא יוציאנה לשלמותה [אולי כוונה שניה היא במאמרם רוח צפונית פתוחה. והבן],

 ולכן העיר הבורא אותנו במצות ציצית ולהורות, כי המציאות היא בגד, שמשני צדדיו יש עדיין חוטין שעדיין לא נארגו, ולכן צריך גדיל וענף, והיינו להורות, שגם בפעולות שהאדם יעשה בבחירתו בחיים ובטוב ולהלוך בדרכי ה׳, גם בזה עזר ממרום תסעדהו, וכמאמרם אלמלא הקב״ה עוזרו וכו׳, וגם בזה יהא נארג קצת מהשי״ת ומסיועו האלהי להמתעורר לבוא לטהר, ואתה בן אדם הכן לבבך ולבלי לכת אחרי העין והלב, ולתת רסן בעד התאוות החומריות ולדבק בהשי״ת, ובכל דבר מחלקי הבריאה יעשה מצוה מקשרת אותם להשי״ת, וכמאמרם בתו״כ אין לך דבר שאין בו מצוה למקום, ובזה יפיקו ברכה כל מעינות הטבע עפ״י ההשגחה האלהית לבלי די, ותצא הבריאה לשלמותה האמיתית כפי כוונת השי״ת, ואתה בן אדם אם תארוג את הבריאה תעשה שותף להשי״ת במעשה בראשית, וכמאמרם כל הדן דין אמת כו׳, וזהו שאמרו סנהדרין צ״ט כל העוסק בתורה לשמה כו׳ כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה שנאמר לנטוע שמים וליסד ארץ כו׳. ואולי יש לומר על הך ועשיתם אתם ועשיתם אתם, שהוא כאילו עשאו לעצמו. ויתכן, שעל זה בא החוט שבו פותל ומגדל הענף [כדברי רמב״ם שחוט אחד תכלת ובו מגדל הענף עיין בהלכות ציצית] מראה תכלת, שזהו מראה הקשת אשר עליו אמר ביחזקאל כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה׳, שלדבריו מורה, שהשי״ת המאציל כל, הוא הרוקם, הוא העושה גם בפעולת הבחירי, וכמאמר הכתוב מה׳ מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ כו׳. ובוא אחי וראה מאמרם בחגיגה היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי וגער בו הקב״ה והעמידו, היינו, שהניח זה להאדם הבחירי, שהוא ישלים אותה והוא יעשה ויבנה פלטרין של מעלה ושל מטה. ולכן בא הרמז במצות ציצית ג״כ באופן זה כשתי פקיעות של שתי ויש בזה עוד דרושים עמוקים, ואכ״מ. ודו״ק היטב.

(I think that's an error, and it should say ספירי, referring to the decreasing levels of the creation.)


Monday, July 1, 2019

Shlach. Word Choice Exposes Secret Thoughts


Reading the Parshas HaMeraglim reveals very little about what the problem was, about the root of the tragic episode.  Only in Arvos Mo'av, when Moshe Rabbeinu reviews the history of Klal Yisrael during his time as their leader, do we get an idea of where we went wrong.

Devarim 1:22
ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו־לנו את־הארץ וישבו אתנו דבר את־הדרך אשר נעלה־בה ואת הערים אשר נבא אליהן

Rashi
ותקרבון אלי כלכם. בְּעִרְבּוּבְיָא; וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (דברים ה') "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ וְגוֹ'", אוֹתָהּ קְרִיבָה הָיְתָה הוֹגֶנֶת – יְלָדִים מְכַבְּדִים אֶת הַזְּקֵנִים וּשְׁלָחוּם לִפְנֵיהֶם, וּזְקֵנִים מְכַבְּדִים אֶת הָרָאשִׁים לָלֶכֶת לִפְנֵיהֶם, אֲבָל כָּאן "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם" בְּעִרְבּוּבְיָא – יְלָדִים דּוֹחֲפִין אֶת הַזְּקֵנִים, וּזְקֵנִים דּוֹחֲפִין אֶת הָרָאשִׁים (ספרי):

Also, both the Kli Yakar and the Shach al HaTorah.

Shach al HaTorah
Not Shabsai Kohen (Vilna 1622-1663.) Mordechai Kohen (Tzfas  slightly earlier.)
ויתורו את ארץ כנען לא כמו שאמרו הם ויחפרו לנו את הארץ שפיהם הכשילם שאמרו ויחפרו שעל ידי זה השליחות נגזר עליהם שימותו במדבר והיו בכל לילה חופרים קבריהם ושוכבים בתוכם ולמחר מכריזים הבדלו חיים מתוך מתים אלא ויתרו כתיב היתרון שיש לארץ כנען על שאר ארצות 

Kli Yakar (Prague 1550-1619)
ויתורו את ארץ כנען מצינו ג' לשונות בענין זה ויתורו ויחפרו וירגלו כי ישראל אמרו (דברים א כב) נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ והקב"ה אמר ויתורו את ארץ כנען ובמרגלים כתיב (שם א כד) וירגלו אותה לפי שג' דעות היו באותה עצה כי הקב"ה אמר ויתורו שיש במשמעתו גם לשון יתרון כי רצה הקב"ה להראות להם יתרון הארץ על כל הארצות כמ"ש (שמות ג ח) ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה וטובה זו היא הטובה הרוחנית מצד היותה אוירא דמחכים (ב"ב קנח) כי זה הכנה אל האדם לבא על ידו לכלל הטובה האמיתית כי אין לאדם יתרון תחת השמש זולתו ויתרון ארץ זה בכל היא (קהלת ה ח) אבל ישראל רוח אחרת היתה עמהם כי תמיד היו מבקשים תואנה לשוב מצרימה וע"כ אמרו ויחפרו שיש במשמעתו לשון חרפה כי ערות הארץ רצו לראות כדי שיהיה להם מקום ללון ולומר נתנה ראש ונשובה מצרימה אבל מ"מ לא בקשו שיוציאו מלבם דבה שקרית והמרגלים השחיתו התעיבו יותר ממה שבקשו מהם והוציאו מלבם מלין שקרים כדרך כל הולך רכיל המפליג כל דבר להגיד יותר ממה שראה לכך נאמר וירגלו אותה כי רגל לשון רכיל כמו שפירש"י על פסוק לא תלך רכיל  (ויקרא יט טז)  

So, what do we have?
1. That they did not have Yishuv HaDaas. They were Pochazim. Every Baal Mussar knows that Pezizus, haste, panic, impetuousness, leads to self destructive behavior.

2.  That while the Ribono shel Olam, or Moshe, used the word ויתורו, Klal Yisrael said ויחפרו. As both the Kli Yakar and Rav Mordechai HaKohen say, although the two words are technically synonymous, choosing one over the other reveals a tremendous difference in what motivates you. ויתורו connotes "looking for the benefit." ויחפרו , the way I like to say this vort, means "dig up dirt." The Kli Yakar says it relates to חרפה. Even though that requires transposition of two letters, that doesn't matter. We're talking about the secrets of the soul, and in our mouths, the two words are very similar. The Shach says it relates to the graves they dug on Tisha B'Av.

I used this vort by an Aufruf for my great nephew, Binyomin Ray, and my son Mordechai used it at a nephew's Bar Mitzva. The point is the same. Nothing in life is perfect. The Ribono shel Olam always challenges us. The attitude towards challenges, the lenses through which we view the world, makes the difference between a life that poisons itself and everyone around it, and a blessed and fruitful life.  Do you look for opportunities that the Ribono shel Olam is giving you, or do you kvetch and cry and run away?   Will you live with an עין טובה or an עין רעה?  Will you live with  ויתורו or ויחפרו. 

Friday, June 8, 2018

Shelach. The Damage Caused by Lashon Hara

This is from Rabbi Moshe Dovid Berman, Laureate of the Kollel Hora'ah of America.
I think it is a wonderful insight!

Seeing the Good
R' Moshe Dovid Berman
The sin of the spies in this week’s Parsha is juxtaposed with the story of Miriam at the end of last weeks Parsha.  Rashi quotes from the Medrash that this is in order to highlight the fact that the spies didn’t learn from Miriam the severity of speaking Lashon Horah.  One may ask: What sin is there speaking Lashon Horah regarding a land?  A land is inanimate, has no feelings and cannot be hurt, so what is wrong with speaking negatively about it?  We could understand if the spies were punished for doubting Hashem’s ability to bring the Jewish people into Eretz Yisroel; but why were they punished for speaking evil about the land?

In truth one can ask the same regarding Miriam: When Miriam spoke Lashon Horah about Moshe, Moshe was not in any way harmed, nor did he feel slighted, as the Torah testifies והאיש משה עניו מכל אדם אשר על פני האדמה.  Yet she was still punished.  Perhaps we could infer from this that aside for the harm done to the one spoken about, there is the fact that one focused on negative aspects of someone else. Hashem wants us to look upon others benevolently, with an עין טובה.  When one speaks Lashon Horah one is highlighting the negative in someone else, and that is in itself a sin.  It is this concept which the spies should have learned from Miriam: not to focus on the bad, rather to look at everything with an עיין טובה.  When one looks at every thing with an עין טובה he will not speak evil even regarding inanimate objects.

Wednesday, June 6, 2018

Teiglach


Hard knots of spicy sweetness - honey, raisins, and ginger. Real Litvisheh Teiglach, not those decadent piles of soft, sticky, teiglach you see in the bakery.

If I had to relate this to the Parsha, I would talk about the mitzva of Challah on items that are boiled, not baked and have no water but do have honey (see note at end), or, for last week's parsha, the mahn being described as tzapichis bidvash. But mostly this is just because I'm proud we finally grasped the nettle and made them. And then we ate them.


Here are thirteen recipes I found that are similar to ours. Ours is last, in Hebrew, and is mostly like XIII - A Taste of Israel, and one from The Women's Guild of the Sydenham Shul. We used considerably more vodka than any of the recipes call for, both in the teiglach and in the teigel-macher.

If the individuals whose recipes I placed here wish to assert their intellectual property rights, I encourage them to contact me.  Once contacted, I will immediately remove their recipe.

Suggestions: Make sure the dough is soft, but not sticky. The final product will be slightly softer, and it's much easier to work with. Second, instead of making a knot, make a ring with overlapping ends and twist one of the overlapping ends to the inside. That will become a knot. It also helps to slightly dust the rope with ginger before knotting.


I

By Gwen Beinart

Ingredients:
6 eggs
1 Tablespoon Oil
1 Tablespoon Brandy
Pinch salt
2 teaspoons grated orange zest
½ teaspoon baking powder

Flour: 3 cups to start
Syrup: 2 lbs or 1 kilo tin golden syrup,
3 cups sugar, and 2 ½ cups water

Directions:
1. Slightly beat 6 eggs with oil, add brandy, salt, orange rind and then baking powder.

2. Add 3 cups flour sifted (one at a time).

3. Take a little bit on a small heap of flour and work in flour until dough is soft, slightly sticky but pliable. Roll into shapes in floured hands.

4. Put into floured tray to dry – preferably in sun for approximately 20 minutes, s turning over after 10 minutes

5. In the meantime, put syrup, sugar and water on to boil in large heavy pot (or weighted lid).

6. When boiling fast add teiglach. Close lid and boil on high for 5 mins

7. Then turn down to medium/high (low to medium on gas) to boil for 30-35 mins (26 – 30 on gas) before lifting lid. (Very important to weigh down the lid!)

8. Wipe lid and stir in quick motion every 5 mins until done (an additional approximately 20-30 minutes, or six stirs). Total time on the stove is 1 hour 10 mins according to Mommy but on gas probably a total of 55 mins)

9. Special note for gas : after 1st 5 min fast boil move pot to medium size plate on medium gas for 30 mins. Then do the lid/wipe/stir @ 5 min interval either 5 or 6 times in total.

10. When done take off 1 ½ cups of syrup for next batch

11. Then put in 1 heaped teaspoon ground ginger and half to ¾ cup boiling water down the side of the pot.

12. Stir until bubbling stops and take out teiglach onto damp board or plate. Leave to cool.

13. Can roll in chopped nuts if desired.

14. Store in plastic air tight container.

15. If making further batch add ½ used syrup and ½ new to same other ingredients – usually better



II

By Tina Wasserman

Ingredients
3 egg, beaten
3tbsp. vegetable or canola oil
2tbsp. water
1/2tsp. pure vanilla extract
2 1/2cup all-purpose flour
1/4tsp. Kosher salt
1/4tsp. baking powder
1/4tsp. ground ginger
1lb. honey
1/2cup sugar
2tsp. orange zest
 rainbow sprinkles or nonpareil decorations (optional)
 nuts or candied cherries (optional)
Servings:
10  servings

Instructions
Preheat oven to 375 degrees.
In a small bowl, combine the eggs, oil, water and vanilla, and beat with a fork or whisk until light and well-combined. Set aside.
In a medium bowl, combine the flour, salt, ginger, and baking powder. Add the egg mixture to dry ingredients and stir with a fork until well incorporated. Knead inside the bowl, using your hands, until the dough feels smooth and looks shiny. Cover the bowl with plastic wrap and let rest for 15 minutes.
After 15 minutes, roll out small handfuls of dough into long, 1/2-inch wide ropes. Cut each rope into 1/3 inch pieces. Roll each piece of dough into balls and place balls onto ungreased cookie sheets. Bake for 20–22 minutes or until golden brown.
While the dough is baking, making the honey syrup: In a large, heavy, 3-quart saucepan, add the honey, sugar, ginger, and orange zest and slowly bring to a boil, stirring occasionally. Reduce heat and simmer for exactly 10 minutes.
Add the teiglach balls to the honey mixture and stir with a wooden spoon until all the teiglach is well-coated. (If you want to add nuts or candied cherries, add them now.) Spoon into paper muffin or cupcake cups and sprinkle with nonpareils or colored sprinkles if you are using them.


III 

By Rebecca Firkser

In a large bowl, whisk together 2 cups all purpose flour, 1½ teaspoon baking powder, ½ teaspoon cinnamon, and a pinch of kosher salt. Beat in 3 eggs and 1 teaspoon sesame oil. Use your hands to form the mixture into a sticky dough, then turn out onto a floured work surface. Knead the dough until it just comes together, then form the dough into a long log. 


Cut the dough into 12 pieces, and roll each piece into a strip about 3 inches long, then pull each in half. Stretch those 24 strips out until they’ve doubled in length, then tie each into a knot (similar to garlic knots you may find in a pizza place), tucking the edges into the center as well.

Mix 2 cups honey with ½ cup granulated sugar, ⅓ cup water, 1 tablespoon lemon juice, and a 1-inch knob of peeled and grated fresh ginger in a large stock pot. Heat the mixture over low, whisking all the while to dissolve the sugar. Bring the mixture to a boil over medium high heat. 

Drop the prepared dough knots into the boiling honey syrup and then reduce the heat to a high simmer. Cook the teiglach for 40-50 minutes, giving the mixture a stir every 10 minutes. After every 15 minutes or so, add ⅓ cup water to the pot.

For a crunchier pastry, raw teiglach balls can be fried in hot canola or grapeseed oil until golden brown or baked at 375ºF for 25-30 minutes minutes, and then simply dunked in the honey syrup.

Teiglach are finished when the dough is a deep golden brown, so depending on the heat of your honey syrup, they may require up to an hour of boiling to finish cooking completely.

While the teiglach are cooking, fill a shallow bowl with ½ cup sesame seeds ⅓ cup chopped toasted almonds, ⅓ cup chopped toasted walnuts, ¼ cup diced candied ginger, and ¼ cup chopped dried cherries. Line a baking sheet with waxed paper, then butter or grease the paper with cooking spray.

Fish the teiglach out of the pot with a slotted spoon and drop them a few at a time into the bowl with sesame seeds and almonds. Roll 3 teiglach at a time into the nuts and fruit mixture then place each mound onto the greased cookie sheet.


Use the leftover honey syrup in any place you’d use maple syrup: on pancakes or waffles, yogurt, or to sweeten drinks. It also makes a killer cocktail sweetener: try whisking it into a hot toddy, a bee’s knees, or an Old Fashioned.



IV 

Teiglach 

From Gil Marks’ The World of Jewish Cooking

Dough

3 large eggs, lightly beaten
½ teaspoon baking powder
¼ teaspoon salt
About 1 ¾ cups all-purpose flour

Syrup

1 cup honey
½ cup sugar
½ teaspoon ground ginger
1 cup coarsely chopped walnuts, blanched almonds, or hazelnuts (optional)
1/3 to ½ cup minced candied fruit (optional)

Preheat the oven to 350 degrees. Grease a large baking sheet or two small ones. Oil a large plate or second baking sheet.

To make the dough: Combine the eggs, baking powder, and salt. Gradually stir in enough flour to make a soft, workable dough. Place on a lightly floured surface and, using floured hands, knead until smooth, 2 to 3 minutes.

Cut the dough into 1/3-inch thick strips and roll into ropes. Cut into 1/3-inch pieces and roll each piece into a ball. (The dough will still be a little sticky at this point but simply roll the dough in a little bit of flour. It is okay that the dough pieces are not smooth, as this will allow the honey to seep inside.)

Arrange the dough pieces in a single layer on the oiled baking sheet. Bake, until very lightly browned, 10 to 15 minutes. Let cool.

To make the syrup: Stir the honey, sugar, and ginger in a large saucepan over low heat until the sugar dissolves. Stop stirring, increase the heat to medium-high, and bring to a boil. Reduce the heat to low and simmer for 10 minutes.

Add the dough pieces and cook, stirring frequently with a wooden spoon, for 10 minutes. Add the nuts and fruit if desired, and cook until the syrup is a deep brown and the dough pieces sound hollow when tapped, about 10 additional minutes.

Pour the teiglach along with the syrup onto the oiled plate or baking sheet and let stand until cool enough to handle.

Using wet hands, shape into 2 to 3 inch mounds or shape into 1 large mound. Let cool completely. Store in an airtight container at room temperature.


V

by Katherine Romanow

My grandmother, who lived with us for around 10 years, in Bayside, Queens, made teiglach every Chanukkah for many years, and my Mother after her, for probably almost as many years. The ingredients in the Teiglach recipe I got from my Mom are almost identical to the one above by Katherine, but our preparation process is quite different: We always roll the dough out into 1/4 or 1/3 " ropes (rather than strips). These are chopped to about 5 - 6 " long / ea .... and are then tied into loose knots. I lay these dough knots out carefully on a broad, floured platter, while tying more of them, and bringing a large pot of the honey and ginger to a boil. Once most of the dough is tied into knots, I begin dropping them, 1 at a time, into the biggest bubble of the boiling honey syrup. Once all of the remaining dough knots have been tied and dropped into the boiling the dough knots, allow them to boil for around 20 minutes, until golden brown. Once done, can add around 1/2 C water for each 2 C's of honey, to thin down the syrup. Then cool in a casserole dish, and once cooled, cover and store, or serve. The Teiglachs will become more crunchy once they are completely cooled, and will continue getting more crunchy as the days pass, which is how I like them best. However, you may prefer them in the more tender phase just after cooling.


Ingredients:
Syrup:
1 lb. honey
¾ cup water (plus more if needed)
2 Tablespoons lemon juice
2 cups sugar
Dough:
6 eggs
1 Tablespoons ginger
½ Tablespoon salt
3 Tablespoons oil
1 tsp baking powder
3½ cup flour (plus ½ cup or more for rolling dough)
Garnish:
¾ cup slivered almonds
½ cup whole glacéed cherries
½ cup sesame seeds
Instructions:
Line 2 cookie sheets with aluminum foil and oil lightly. Set aside.
In a large, heavy pot (at least 6-quart capacity*) mix together the honey, water, lemon juice, and sugar. Heat to boiling.
* (This pot size may seem too large; however, the syrup would overflow a smaller pot later in the recipe.)
While the honey syrup is heating, beat together the eggs, oil, ginger, and salt until blended. Sift together the baking powder and 3½ cups flour. Add to the egg mixture to form a sticky dough.
Cut into 8 pieces. Dust each piece with flour and roll between your hands until it forms a “snake” about ¾ inch in diameter. Slice each snake into about 10 slices, ¾ inch thick.
Add to the boiling syrup and simmer slowly for about an hour. It is important to cook the dough for the full time.
At the end of the first half hour, the teiglach will be an attractive golden color , but they will not be hard and crisp. Further cooking will improve their texture and make them a beautiful dark mahogany color.
Stir gently every 10 minutes or so during the cooking period. If the liquid seems close to evaporating, add more water, about 1/3 cup at a time. Ten minutes before the end of the hour, add the almonds and cherries. Stir frequently until done, to make sure that the syrup doesn’t burn.
When the cooking is complete, remove pan from heat. Immediately place the teiglach, almonds, and cherries on the oiled pans, keeping as much of the leftover syrup as possible on the pot.
Separate the teiglach so that they don’t stick together.
Stir the sesame seeds into the leftover syrup, adjusting the quantity to the amount of syrup that remains, if necessary. When the sesame-syrup mass cools enough to be handled, form it into spheres the size of gumballs.
Work quickly but carefully: the syrup is extremely hot at first, but will become too hard to shape as it cools. Form the teiglach into pyramids–one large or several small–and decorate with the cherries, sesame balls, and slivered almonds.
Note: Teiglach keep very well and make an excellent gift. If it is necessary to cover them, use lightly oiled aluminum foil. Some cooks roll the finished teiglach in finely chopped nuts or coconut, which makes them less sticky. Others form the teiglach dough into shapes, such as spheres or knots. They can be stuffed with bits of nut or dried fruit before they are cooked.



VI

Also by Tina Wasserman
(but these are the pyramid kind.)
Growing up on Long Island meant that before the High Holidays almost every bakery had a sign in its window that implored people to place their challah and Teiglach  orders early. In Dallas it was a little known treat but I taught how to make it every chance I got.  You will enjoy sitting around the table and picking the sticky balls off their pyramid.  Here’s to a sweet year!

3 eggs

3 tablespoons oil

½ teaspoon vanilla

2 Tablespoons water

2 1/2 cups flour

¼ teaspoon salt

1/4-teaspoon ginger

1 teaspoon baking powder



1 pound wildflower honey (any honey is O.K. but wildflower is the best)

½ cup sugar

½ teaspoon ginger

1 piece of orange zest 2″ long 1/2 inch wide

1 cup toasted hazelnuts

1/2 cup candied cherries or raisins

————————————————————————————————–

Preheat the oven to 375F.
In a small bowl combine the eggs, oil, water, and vanilla and beat with a fork or whisk until light and combined.  In a medium bowl, combine the flour, salt, ginger, and baking powder.
Add the liquid ingredients to the dry ingredients and stir with a fork until well combined.  Knead with your hands for a few minutes until dough is smooth and shiny.  Cover with plastic wrap and let rest for 10 minutes.
Roll out small balls of dough into long 1/2-inch wide snakes and cut into 1/3 inch pieces.  Roll dough pieces briefly in your hands to make balls and place them on ungreased cookie sheets. Bake for 20 – 22 minutes or until golden brown.  Cool completely or freeze until later use.
When you are ready to complete recipe, combine the honey, sugar, orange zest and ginger in a heavy 3-quart saucepan and bring slowly to a boil.  Simmer for 10 minutes. Remove from heat and add the teiglach balls, nuts and cherries or raisins to the honey mixture and stir to coat well.  Place in a pie plate or individual tart tins mounded to form a pyramid.


VII

Rene Price got this recipe from her mom’s best friend, Sylvia, who Rene referred to as “Aunty Sylvia.” The recipe calls for 4 pounds of syrup, a syrup that Rene remembers being different than honey. A good substitute might be cane sugar syrup, which can be found at Global Foods Market or Whole Foods.  

Dough
Ingredients 
·      6 eggs
·      1 tsp ginger
·      1 tsp sugar
·      1 egg cup oil
·      Flour - about 3 cups (Flour needed depends on egg shell size, and the amount of oil it measures. Dough must be a sticky consistency.)

Method
1.     Roll pieces of dough and then shape into round doughnut shapes with a hole in middle.
2.     While you are working the dough, please keep bowl of dough covered with a wet cloth. You want to keep dough moist.
3.     Place doughnut shaped teiglach on floured baking tray and when dough is complete place tray in 150-degree oven to dry outside of dough.
4.     Leave in oven 2 to 3 hours. You want the outside to be dry and the inside will be moist. You are not cooking the teiglach.

Syrup
Ingredients
·      4lbs syrup
·      1tsp ginger
·      1 cup sugar
·      2 cups boiling water

Method
1.     Heat syrup mixture in very wide pan across multiple burners of stove.
2.     Bring syrup  to boil.
3.     Add teiglach to syrup.
4.     It will cook fast.
5.     When they are ready switch off stove and add 2 cups boiling water to boiling syrup pan.
6.     Take teiglach out and put on a damp board. 
7.     Sprinkle with sugar, small quantities at a time.
8.     The boiling process should take about 1 hour.

Important tip: When you think the teiglach look ready, leave it for a few more minutes, then add the water.




VIII

By Rachelle Urist of Ann Arbor, Michigan 

Ingredients

Syrup:

1 cup sugar
1 cup honey
Dough:

2 cups flour
3 eggs
1/4 teaspoon salt
2 tablespoons oil (Grapeseed oil is good for this.)
Plus:

raisins and nuts
Preparation

Mix dough ingredients to make a soft dough just stiff enough to handle. Divide dough into several parts and roll each into a long rope about ½ inch in diameter. Cut into ½ inch pieces. Bring honey and sugar to a rolling boil in a deep kettle. Drop pieces of dough in, a few at a time, to prevent lowering of temperature. Cover and simmer ½ hour, shaking pan occasionally to prevent sticking. When top layer has browned, turn gently with a wooden spoon to bring bottom ones to top. Cook until all are golden brown and sound hollow when stirred. Add raisins and nuts. To test, break open a teigel, and if inside is crisp and dry, remove from heat. Add ½ cup boiling water and stir just before turning off heat. Let cool slightly. Remove teiglach with a perforated spoon, and heap in bowls. Pour some of the syrup over the teiglach. Serve. Eat.

Notes:

Once you get the hang of it, it’s nice to double the recipe. Then you get lots of bowls of it, and you can give some as gifts.
1/4 tsp ginger is optional. I don’t happen to use ginger in this recipe, because the honey gives it enough bite for me.
The proportions of honey and sugar can vary. It can get expensive using lots of honey, and it tastes just fine using more sugar – so long as there’s SOME honey, and so long as there’s enough water added at the end to turn the sugar (and honey) into syrup. The cookbooks never mention adding hot water. If you don’t add hot water, the results will be that the cooled honey/sugar mixture and the honey-coated teiglach will be hard as rocks and inedible.
Any kind of nut works. Filberts, Hazelnuts, walnuts, almonds – whatever you like. You can also add bits of dried apricot. Or you can use a combination of dark and light raisins.


IX

By Lynne Jacobson

Teiglach

Dough Ingredients:

6 large eggs, minus 1 white 
1 Tbsp. corn oil 
1/8 tsp. ground cinnamon 
1/8 tsp. vanilla 
1/8 tsp. ground ginger 
pinch of salt 
3 cups all-purpose flour

Syrup Ingredients:

2 cups water 
3 cups Lyle's Golden Syrup, a South African sweetener that can be ordered on Amazon.com, or substitute with honey 
2 cups granulated sugar

In a large mixing bowl, beat eggs until frothy. Add the remaining dough ingredients. Beat until a soft dough forms.

Take a small amount of dough and roll it in your palms, forming a ball 1/4-inch in diameter. Continue until no dough remains. (If the dough is sticky, moisten hands with water.) Place teiglach balls on a platter and reserve.

To Prepare Syrup: Place all syrup preparation ingredients into a large, deep pot. Stir to blend. Cover the pot; bring it a low boil. Remove the pot from the flame. One by one, carefully slide each teiglach ball into the syrup. Give the pot a quick stir and then cover it. Return to the flame and bring to low boil. Do not uncover the pot for 20 minutes. Watch the pot almost continuously to avoid a spillover. Should the syrup rise more than halfway up the pot, lower the flame immediately.

Open pot and stir the contents. Teiglach should be brown. If not, simmer a few minutes more. Remove from flame; cool to room temperature. Serve immediately or place in an airtight container.

Makes about 100 teiglach.


X, XI, and XII

Thank you to Adinah Oschry of Yerushalayim for sending me the Women's Guild Recipe Book from the Sydenham Shul in Johannesburg. It dates from the early seventies, when her father, Rabbi Leonard Oschry, was the Rabbi in that shul, and her mother, the saintly Rebben Oshry, encouraged the ladies to take part in shul activities.
Unfortunately, we have no record of Rebben Oschry's heavenly oatmeal cookies. The last time I had one was sixty two years ago, and I can still taste it.
Sydenham Highlands - North Recipe Book


XIII

This recipe is from the book A Taste of Israel: From Classic Litvak to Modern Israeli by Nida Degutienė, published in 2015 by Struik Lifestyle. For more information on the book, click here.

This is almost exactly like my mother's recipe, below, if you skip the nuts and lemon and add a lot of ginger.

Ingredients
DOUGH
6 eggs
4 tablespoons cooking oil
2 tablespoons vodka
5 tablespoons sugar
1 teaspoon salt
1 teaspoon baking powder
4½ cups cake flour (or more if the dough is very soft)
SYRUP
2 cups water
2 cups runny honey
1 cup sugar
Zest of 1 lemon
Juice of ½ lemon
1 teaspoon ground ginger
½ cup chopped nuts (walnuts, hazelnuts) and desiccated coconut, or sesame seeds or poppy seeds

Method
In a bowl, beat the eggs together with the oil, vodka, sugar and salt. In a separate bowl, combine the baking powder and flour, then mix well. Add the flour mixture, bit by bit, to the egg mixture, mixing all the while. The resulting dough should be soft but not sticky. Divide the dough into three pieces. Coat your hands in flour and roll each piece into a long rope. Shape the ropes into whatever shape you like for the teiglach:Some roll the dough out in thin cylinders and slice them into 2cm-long gnocchi-shaped chunks; others shape their teiglach into little knots – they roll the dough out into even thinner cylinders, slice them into 3- to 4cm-long strips and then tie the strips into little knots.

For the syrup, combine all the ingredients in a large pot and bring to the boil. When it begins to bubble, carefully place the teiglach, one by one, into the pot. Reduce the heat and cover with a tightly fitting lid. Without removing the lid, boil for 40 to 45 minutes, then stir. Continue cooking, uncovered, until the pastries are a dark, reddish shade. This is the true teiglach colour. During the boiling, be careful not to burn the honey syrup. If it seems too thick, CAREFULLY add a little water. (It might boil violently and spray you with extremely hot honey if you add too much water too quickly.)

Line a baking tray with parchment paper. Using tongs or a slotted spoon, remove the boiled teiglach from the honey syrup and place on the prepared tray. Make sure the pastries do not touch one another or else they will stick together. If you like, pour the remaining honey syrup over the teiglach. Sprinkle with nuts and coconut, or sesame or poppy seeds, and leave to dry for at least 1 hour. They will never fully dry out and are meant to be enjoyed sticky.

Since this is the recipe I have been using, and since the amazing author is apparently one of the extremely rare Lithuanian philosemites, here is a photo of the page in her book.






IMPORTANT UPDATE
We couldn't find my mother zichronah livracha's recipe, and we got it from my cousins in Israel, who took down the instructions on a visit to Chicago. I will, bli neder, try this, and report on the results. It is very different from any of the above - you add sugar to the honey, and after boiling them, you bake them, I assume on a baking sheet. I am assuming that the temperature is Celsius, so the 180 means 350. The 650 grams is 1.4 lbs of honey.  Also, I don't know where the cinnamon came from. Nobody in the family ever tasted a teigel that had cinnamon. Ginger, and only ginger. Nonetheless, having seen internet meivinim saying that ginger and cinnamon go very well together, I do plan to try it some day.





Halacha note:
Kneadable dough that is boiled: We pasken it is not chayav Challah but are machmir like Rabbeinu Tam, so we take without a bracha. As for fruit juice but no water in the dough, see Aruch Hashulchan 329:1, that the Mishna says chayav, the Rosh etc say we don't seem to pasken like the mishna so take without a bracha, the Rashba that we do pasken like the mishna so do make a bracha, and the Aruch Hashulchan that says that even if you don't take on flour plus fruit juice, you would make a bracha when it's of the seven mashkim including honey, and Reb Moshe that says in the name of the Beis Hillel in YD there that even then you should not make a bracha.
HOWEVER, the ערוך השלחן יו"ד שכט:יד says that when it's made without water, and it's boiled, there is no reason to be machmir at all, and there's no need to take challah even misafeik.
What bracha? Generally, cooked dough is mezonos, but only because it's not to'ar lechem / turisa d'nahama. But waffles and doughnuts are turisa d'nahama, and probably so are teiglach. See OC 168:3 and 13. So even though the psak is mezonos even if you are kovei'a, it's better to make a mezonos and then hamotzi on a piece of bread. To reverse is problematic because that kind of snackey thing would need its own bracha during a seuda.

Tuesday, June 5, 2018

Shlach, Bamidbar 15:41. Tzitzis and Marital Sanctity

In the end of Parshas Shlach the Sifri brings the story of the famous courtesan.

Sifri 115:2
רבי נתן אומר אין כל מצוה ומצוה שאין מתן שכרה בצדה צא ולמד ממצות ציצית מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצוות ציצית שמע שיש זונה בכרכי הים מיתה נוטלת ד' מאות זהובים בשכרה שיגר לה שבע מאות זוזים וקבעה לו זמן כיון שהגיע זמנו בא וישב לו על פתח ביתה נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו האיש שקבעת לו זמן הרי הוא יושב על פתח הבית אמרה לה יכנס כיון שנכנס הציעה לו שבע מטות (אחת) [שש] של כסף ואחת של זהב והיא היתה בעליונה. ובין כל אחת ואחת (ספסלים) [סולם] של כסף ועליון של זהב. כיון שהגיע לאותו מעשה באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו נדמו לו כארבעה אנשים מיד נשמט וישב לו על גבי קרקע אף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע אמרה לו גפה של רומי איני (מניחתך) [מניחך] עד שתאמר מה [מום] ראית בי אמר לה העבודה לא ראיתי בך מום שאיו כיופיך בכל העולם אלא מצוה (קלה) [אחת] צונו ה' אלהינו וכתוב בה אני ה' אלהיכם אני ה' אלהיכם ב' פעמים. אני ה' אלהיכם אני עתיד לשלם שכר. אני ה' אלהיכם עתיד ליפרע . אמרה לו העבודה איני מניחתך עד שתכתוב לי שמך ושם עירך ושם מדרשך שאתה למד בו תורה וכתב לה שמו ושם עירו ושם רבו ושם מדרשו שלמד בו תורה עמדה ובזבזה את כל ממונה שליש למלכות שליש לעניים ושליש נטלה עמה [חוץ מאותן מצעות] ובאת ועמדה בבית מדרשו של (ר' חייא) [ר' מאיר] אמרה לו רבי גיירני אמר לה ושמא עיניך נתת באחד מן התלמידים הוציאה לו כתב שבידה אמר (לו) [לה] זכי במקחך אותן המצעות שהציעה (לך) [לו] באיסור (תציע לך) [הציעה לו] בהיתר זה מתן שכרה בעולם הזה ובעולם הבא איני יודע כמה:

Essentially the same in Menachos 44a
מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן כשהגיע זמנו בא וישב על הפתח נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו אדם ששיגר ליך ד' מאות זהובים בא וישב על הפתח אמרה היא יכנס נכנס הציעה לו ז' מטות שש של כסף ואחת של זהב ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו נשמט וישב לו ע"ג קרקע ואף היא נשמטה וישבה ע"ג קרקע אמרה לו גפה של רומי שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי אמר לה העבודה שלא ראיתי אשה יפה כמותך אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה וכתיב בה (במדבר טו, מא) אני ה' אלהיכם שתי פעמים אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר עכשיו נדמו עלי כד' עדים אמרה לו איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה כתב ונתן בידה עמדה וחילקה כל נכסיה שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה חוץ מאותן מצעות ובאת לבית מדרשו של ר' חייא אמרה לו רבי צוה עלי ויעשוני גיורת אמר לה בתי שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים הוציאה כתב מידה ונתנה לו אמר לה לכי זכי במקחך אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר זה מתן שכרו בעה"ז ולעה"ב איני יודע כמה

Note that the Tzitzis didn't merely warn him about the sin he was about to commit, it reminded him of the two ends of the spectrum.
אני ה' אלהיכם אני ה' אלהיכם ב' פעמים. אני ה' אלהיכם אני עתיד לשלם שכר. אני ה' אלהיכם עתיד ליפרע.
It would seem that the message that mattered at that moment would have been the warning. The idea that good deeds bring schar was not really what mattered at the moment!   Evidently, the Gemara wanted to make the point that one act has within itself two entirely opposite potentials. The very same act might be the reason for schar or it might be the reason for onesh.
Chazal do use this method of contrast to instruct in several places, such as Reb Yochanan in Nazir 23a and several other places,
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (הושע יד, י) כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה זה שאכלו לשום מצוה צדיקים ילכו בם זה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו בם
and
לוט ושתי בנותיו עמו: הן שנתכוונו לשם מצוה, וצדיקים ילכו בם. הוא שנתכוין לשם עבירה, ופושעים יכשלו בם.


The Malbim in Rus 3:9 points out that when Rus made her proposition to Boaz, she used the metaphor of "the corners of your garment" to make this very point to him.
ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גאל אתה
Rashi says that this was a refined way to propose that he marry her.
וּפְָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ. כְּנַף בִּגְדְּךָ לְכַסּוֹתִי בְטַלִּיתְךָ וְהוּא לְשׁוֹן נִשּׂוּאִין:
The Malbim adds that it was a reference to Tzitzis. By mentioning Tzitzis, Rus was making the point that the relationship she was proposing would embody holiness.
ותאמר אנכי רות אמתך, ר"ל בל תחשוב זאת לפריצות אם נקבה תסובב גבר כי אני אמתך, שכמו שיש קשר בין האמה העבריה ובין האדון שמחויב ליעדה כן יש קשר ביני ובינך מצד מצות יבום וע"כ ופרשת כנפך על אמתך, היא מליצה נלקחה מן העופות שפורשים כנפיהם על בני זוגם בעת הזווג. וגם רמזה שאין זה ביאה שלא כמצות התורה שכנפי הבגד שיש בהם ציצית מצילים מביאה זו כמעשה המוזכר בספרי סוף שלח בזונה שהיתה בכרכי הים שהיתה נוטלת ד' מאות זוזי בשכרה, כי בהפך בביאה זו תפרוש עלי כנפי בגדיך כי היא ביאת מצוה כי גואל אתה:

So you see Chazal's point in making the contrast. Tzitzis represent the potential for both the uplifting spirituality and the degrading animalism of sexual congress. In the case of Rus and Boaz, it was used as a symbol of sanctity. In the case of that person with the zonah, it reminded him that he wasn't just being bad, he was abusing something that ought to have tremendous kedusha. Ultimately, he was able to experience the relationship with her in a matzav of kedusha and tahara instead of degrading hefkeirus and tumah.


Sunday, June 3, 2018

Shelach, Bamidbar 15:38. Tzitzis and Tulips

In Targum Onkelos, the word "Tzitzis" is translated "Kruspedin."
במדבר טו, לח - 
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת 
אונקלוס - 
מַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן וְיַעֲבְּדוּן לְהוֹן כְּרוּסְפְּדִין עַל כַּנְפֵי כְסוּתְהוֹן לְדָרֵיהוֹן וְיִתְּנוּן עַל כְּרוּסְפְּדָא דְכַנְפָא חוּטָא דִתְכֶלְתָּא 

Strange word. There's an Amora Rav Kruspeda'i, brought in RH 16b,
אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בראש השנה
who is brought in the Yerushalmi there (1:3) as רבי קריספא. Who knows? Maybe he was an ancestor of Rav Scheinberg zatzal. 

In Latin, Crispa means curly, not exactly how it's used in Onkelos, but the Targum is Aramis, not Latin, and the meaning is close enough. But today, May 31 2018, I got my annual John Scheepers flower bulb catalogue - and it's used there exactly as Onkelos used it!



(On a side note, I've grown them, and they are even more beautiful in real life than they are in the pictures. Cummins is amazing.)

I have since learned that the use of the term is not unusual in botanical nomenclature. Another example is Hibiscus schizopetalus, which is also called Hibisco-crespo. But again, in those cases, it simply means curly or serrated. 

When I first posted this, someone sent in a link to a website that mentioned a family called Kruspedin in the sixteen hundreds. I checked further and learned that the family apparently existed as recently as 1885. 
בנו של ר' זאב וואלף הוא ר' אברהם ישראל איינהורן, זוגתו מרת פרומע חיה בת ר' מנחם ישראל כרוספדין, נפטרה י"ד ניסן תרמ"ו. ר' אברהם ישראל גם הוא מכר את כתב ידו של אביו לאלמנה והאחים ראם, והזכירו זאת בראש המדרש רבה שלהם. והוא גם הביא לדפוס את הספר מעייני יהושע, מהרב הגאון המאור הגדול הצדיק המפורסם מו"ה יהושע העשיל כץ הנקרא בפי כל ר' העשיל ריינעס [תלמיד חבר לר' אלכסנדר זיסקינד בעל יסוד ושורש העבודה] , והוא פרוש ובאור על ספר שנות אליהו למשניות זרעים שחברו הגאון מוילנא. וילנא תרמח. בהסכמות לספר מאריכים רבני וילנא והוראדנא בשבחו. בספר יש גם רשימה ארוכה של פרענומעראנטן, בהם רבים מבני משפחתו.

I also found out that the Septuagint uses the same word. 

I also found that the disciples of Yeshu שם רשעים ירקב use the term as well. In one of their stories, the ignorant, hearing that he can perform miracles, crowd around him and try to touch the tzitzis/kraspedou on Yoshkeh's begged. Here it is in context:

the fringe 
κρασπέδου - kraspedou 
a border, tassel (of uncertain origin)

of His cloak 
ἱματίου - imatiou 
an outer garment, a cloak, robe dim. form of heima (a garment)

Wednesday, June 21, 2017

Shlach. When the Opposite of Reb Zeira's Rule Applies

I'm putting this up because I thought it too interesting to fall between the cracks. Also, Rav Simcha Soloveitchik says it's brilliant, so even discounting for גוזמה and חנופה, it must be ok. Please forgive the peculiarities - I don't have time to make it pretty.

Reb Zeira's famous rule 
(for example in Menochos 13b) is that כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו.  Something the Torah says is part of a Mitzva is sometimes essential and sometimes not. Where the Torah does not make it fundamentally essential, the rule tells us that although you can do without, that is only where under the circumstances you could have done the act. IF, however, the circumstances are such as to make it impossible to do the act, then you can not fulfill the Mitzvah. 

The first application is by a Korban Mincha: Most Menachos are meant to be mixed with oil. Failure to mix the oil into the flour would not render the Mincha unfit: you simply will have missed the opportunity to do the mitzva of "mixing the flour with oil." But this is true only where you could have mixed it. Where you could not mix it, then failure to mix renders the Mincha unfit.
Other applications:
Nedorim 73a, that even though a man can be meifir without hearing the neder, a cheresh cannot be meifir.
Yevomos 104b, that even though reading is not me'akeiv, a mute man or woman cannot do chalitza.
BB 81b, you need ro'ui to read by Bikurim.
Taz in OC 689 that a deaf person is not chayav Birkas Hamozon, Megilla, Krias Shema based on kol horo'ui. See also Shagas Aryeh 6 - 7.
Kiddushin 25 on Ro'ui le'biyas mayim regarding beis hastorim.

In fact, the Sdei Chemed in Klal Choph 37 brings the Mas'as Binyomin who says the rule doesn't apply by derbabonons, proving that from the fact that if you're during shmoneh esrei shomei'a k'oneh works, even though you're not allowed to talk. Many argue, and he brings many that say that indeed there is no s'k when you're not allowed to talk.

It doesn't bother me that there are exceptions to this rule. For example: leaning on a Korban is not essential. Shouldn't we say, according to Reb Zeira, that at least you have to be ABLE to lean on it? No. As Tosfos says in Gittin 28b, there are pesukim that indicate that even where Smicha is impossible, the Korban is still Kosher. But what does bother me is that sometimes exactly the opposite of Reb Zeira's rule is true- that where you can do it, you must do it, but where you can't, it doesn't matter

With that in mind, I wonder why they make Reb Zeira's rule the universal one, and the contrary cases all just exceptions to the rule. ESPECIALLY when the basis of Reb Zeira's rule is vague (Tosfos Menochos 18b "Svoro b'Alma; Rashbam  BB 81b, that it's not called a Mincha unless the circumstances are such where the mitzvos could be fulfilled - שצוה הקב"ה להביא מנחה שיכול לקיים בהן מצות בלילה; another Rishon I can't remember who says because it's a לא שינה הכתוב לעכב.) Yes, there are droshos for each exception, there's always a reason for the opposite to be applied, but opposites they are. You have some drasha to say like Reb Zeira, you have drashos to say the opposite, and I just can't believe that Reb Zeira's rule is so self evident that we should prefer it. Extrapolating Reb Zeira all over the place is just not right.

1. The Korbon of Geirus, which is in this week's parsha - 15:14, even if you hold that a me'ukov korbon cannot marry a bas yisroel, or at least - see Netziv here in Sifrei - a Bas Yisroel from a choshuveh yichus, whatever that means.  See page 21, where he says

והרשב"א כתב בזה"ל והא דאמרינן אינו גר עד שימול ויטבול אבל הרצאת דמים לא מעכבא אע"ג דהוי באבותינו מדכתיב וכי יגור וגו' וכדאי' בכריתות פרק ד' מחו"כ ולכאורה כוונת הרשב"א משום שאינו מעכב בזמן הזה לא פסיקא ליה למתני אבל יותר נראה דאפילו בזמן הבית אינו מעכבו מלהיות גר כמילה וטבילה אלא כיון שמל וטבל קידושיו קידושין וה"ה כישראל לכל דבר ואינו יכול לחזור בו אלא שאינו כישראל כשר להשיא לו אשה מיוחסת וכשרה ואסור באכילת קדשים וכיו"ב כתב הרמב"ן והביאו הרשב"א ד' מ"ה לדעת הרי"ף בגר שקבל בפני ג' ומל או טבל בפני עצמו דגר הוא ולא פסלינן לזרעיה אלא דלא מנסבינן לי' בת ישראל לכתחילה ולענין שחרור עבדים יש הרבה פרטים כיוב"ז והכי מדויק לשון הגמ' דכריתות שם גר כי מייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל בקהל ולא קאמר למהוי גר וכן מדויק מש"כ הרמב"ם ריש ה' מחו"כ שקרבנו עכבו להיות גר גמור ולהיות ככל כשרי ישראל כו' משמע דגר מיהא הוי ובהל' א"ב שם כתב דלדורות כשירצה עכו"ם להכנם לברית צריך ג' דברים אלו מילה וטבילה והרצאת קרבן ובה"ו כתב שאינו גר עד שימול ויטבול ולא זכר הרצאת דמים אלא כמש"כ דאינו מעכב עיקר הגירות וע"ע להלן ראיה מתוספתא וכי תימא מנלן לחלק בין מילה וטבילה להרצאות דמים ע"ז כתב הרשב"א מדכתיב לדורותיכם ואי היה מעכב בדיעבד האיך היה מהני בזמן הזה אלא לכתחילה מעכב להשיאו אשה והשתא הכל בדיעבד
which explains that ein hochi nami, the fact that it's good without korbon now proves that it was never that important. 
Getting back to business - the fact is that when there was a Mizbei'ach, then the korbon was essential. But when there's no bayis, he doesn't need it at all. See Krisus 8 and 9 and Eirchin in the beginning of perek arba mechusrei kapara.

2. The Korbon Ho'Omer, when there's no bayis, he'ir yom is mattir, but when there is, Chodosh remains assur until you are actually makriv the korbon. Menochos 68a

3. When there's a Mizbei'ach, then you don't have complete kaporo until you're makriv the appropriate korbon. But when there isn't a Mizbei'ach, teshuva brings complete kaporo. This is implicit in the Rambam in the beginning of Teshuva. 
The Mabit in Beis Elokim mentions this and explains it by saying that a sin in the time of the Mikdosh has an extra layer of damage that can only be repaired by a korbon.

מבי"ט בית אלקים שער התשובה פרק ב
וענין הקרבנות שיהיה החוטא מעוכב כפרה עד אשר יקריב חטאתו או אשמו גם שחזר בתשובה לפני האל יתברך, הוא דבר צריך ביאור, כי כיון שהתשובה מכפרת על החטאים ונקרא צדיק בהרהור תשובה בלבו מה לי בזמן שבית המקדש קיים מה לי בזמן שאין בית המקדש קיים, ואם הוא צריך לקרבן והוא מעוכב כפרה בזמן הבית, א"כ בזמן שאין בית המקדש קיים לא תהיה לו כפרה בתשובה עד אשר יבנה בית המקדש, והדבר ידוע כי התשובה מכפרת בכל זמן:



ולכן אני אומר כי התשובה לעולם היא מקובלת אם גמר בלבו שלא לשוב עוד וניחם על מה שעשה, כי היא מצות הגוף ואינה תלויה בארץ ולא בזמן בית המקדש, כי היא מהדברים שקדמו לעולם ולא היה קיום לעולם זולתה, אלא שיש הפרש מה בקבלת התשובה בין שני הזמנים, והזא, כי בזמן שאין בית המקדש קיים התשובה מתקבלת על כל עונות קלים וחמורים עם קבלת העונש כמו שנתבאר למעלה, בין שחטא במזיד בין שחטא בשוגג, כי כיון שהיא מכפרת על המזיד כל שכן על השוגג, ואופן התשובה על השוגג הוא בשיתן אל לבו שאם היה ירא וחרד מעבור על דברי האל יתברך לא היה חטא בא על ידו, והיה ראוי שידע באמת בכל פועל שרוצה לעשותו קודם שיעשנו שהוא פועל היתר ואינו מכעיס בו את יוצרו, ולכן ינחם על מה שעשה בשוגג וישוב לעתיד שיהיה זהיר וזריז במעשיו שלא יאונה לו כל און, כי הצדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם, ובזמן שבית המקדש היה קיים אין תשובה זו מספקת על השוגג עד שיביא את קרבנו, וגם על קצת עונות שאמרו חכמים שמביאין קרבן עליהם על המזיד כשוגג:




וטעם זה, כי בזמן שבית המקדש ושכינה שרויה למטה במקום המיוחד היא מכינה את האנשים לחכמה ויראת חטא יותר מזמן שאין מקום מיוחד לשכינה אלא שהולכת אתנו בגלות בעונותינו ואינה נראית אלא היא נסתרת בינינו וכאמרו (דברים ל"א) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וגו', כי לא יקרא הענין נסתר כי אם בהיותו במציאות במקום ידוע אלא שאינו נראה ונגלה, וכן הוא הסתרת השכינה שהיא אתנו אלא שהיא מסותרת בעונותינו, ולכן בזמן שהיא נגלית היא מועילה לאנשים להשפיע עליהם רוח דעת ויראת ה', וכמו שראינו כי מיום שנסתרה השכינה פסקה הנבואה, כי אפילו בבית שני חסרו חמשה דברים (יומא כ"א), וכמו שאמר הכתוב (חגי ב') וארצה בו ואכבד חסר ה':




וכשהאדם חוטא בזמן שבית המקדש קיים עונו חמור וגדול יותר משני פנים, האחד מצד היותו מושפע מהשכינה לקדש עצמו ולהיותו מוכן לעבודתו עבודת הקודש, והוא בבחירתו הרעה ויצרו הרע מקשה עצמו לדעת ללכת אחרי יצרו הרע. השני מצד היותו כמעיז פנים נגד השכינה בהיותה גלויה ומפורסמת במקום המיוחד והוא עובר על מצות התורה ואינו חושש ואינו מתבייש ממנה, דמיון העבד העובר על דברי האדון בפניו כי אין ספק שענשו גדול, מה שאין כן כשהוא עובר שלא בפניו, או בהיותו במסתר פנים ממנו, והוא בזמן הגלות שאין האדם מוכן כל כך לעבודת השם ויראתו מצד הסתר השכינה, וגם נקל בעיניו לחטוא להיות השכינה נסתרת ממנו, ועל זה חייבה תורה מלקות ומיתת בית דין, כפי החטאים לעוברים שהעיזו פניהם בעדים והתראה בזמן הבית והיות השכינה גלויה, או בהיות בית דין הגדול עומד ליסר הפושעים והחטאים ולהמיתם כפי עונם ולא חשש ולא נתבייש מהם בהיות השכינה נצבת עליהם, כמו שכתוב (תהלים פ"ג) אלהים נצב בעדת אל:



ולכן בזמן שאין בית המקדש קיים ואין ב"ד וסנהדרין, היסורין הבאים על החוטא מספיקים למרק את עונו כמו המיתה בזמן הבית, מצד שאין העון נחשב כל כך חמור בזמן הזה משני הפנים הנזכרים למעלה, כי יש מהיסורין הנחשבים ומצערין את האדם כמו המיתה וכאמרם ז"ל (נדרים ס"ד) ד' חשובים כמתים וכו', וכן החטאים שהם בשוגג אינם נחשבים כל כך חמורים כמו בזמן הבית, ולכך בזמן הבית היה צריך להביא קרבן כפרה על עונו, ובזמן הזה עם התשובה וקצת יסורין שבאים עליו אם החטא הוא חמור יתכפר עונו, כי אפילו בזמן הבית היו באים יסורין על מי שחטא בשוגג אם היה משהה כפרתו, וכמו שמצינו כשנסתפק לו אם חטא בשוגג או לא חטא שמביא אשם תלוי כדי להגין עליו מן היסורין, וכמו שאמרו (בכתובות ל') מיום שחרב בית המקדש אע"פ שבטלו ד' מיתות ב"ד, דין ד' מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו וכו', וזהו כשלא עשה תשובה, שאם עשה תשובה היסורין יעבירו מיתתו וכמו שכתבתי. והתוס' הקשו על זה המאמר, דחזינן כמה פושעים ועובדי עבודת אלילים שמתים על מטתם, ותירצו דע"י תשובה הקב"ה מיקל ולפעמים מוחל לגמרי או זכות תולה לו ואינו נפרע ממנו בחייו ע"כ:

R Nissen Kaplan's remarks in his Shelmei Nissen



ומשמע מדברי המבי"ט שמי שחטא בזמן הזה ועושה תשובה מתכפר לו אף בלא קרבן וכן משמע קצת בלשון הרמב"ם פ"א מהלכות תשובה ה"ג וכן כתב הרמב"ן בשער הגמול וז"ל אע"פ כן אין השוגג ראוי להיענש על שגגתו בגיהנם ובאר שחת אלא שהוא מירוק מאותו עוון ולהתקדש ולהיטהר ממנו כדי שיהא ראוי למעלה ההוגנת למעשיו הטובים בעולם הבא לפיכך חס הקב"ה על עמו ועל חסידיו ונתן להם הקרבנות להתכפר בהם השגגות וכשאין בית המקדש קיים ומשלם עליהם יסורין למרק מהן אותן השגגות ולהתכפר ביסורין כדי להיותם נקיים לעולם הבא



 ולפי"ז לכאורה היה אפשר לומר דלדברי הראשונים מי שחטא בזמן הזה ועושה תשובה ולרמב"ן עם יסורים שוב אינו צריך להביא קרבן אף אם יבנה בית המקדש דכיון דנתכפר לו שוב אין צריך קרבן ולמבי"ט הוי דוקא בעבירות שחטא לאחר החורבן ולרמב"ן אף בעבירות שחטא בזמן שבית המקדש היה קיים 




אלא דלכאורה צ"ע דבגמ' בשבת ויומא דמבואר דאיכא חיוב כתיבה בפינקס אף בזמן הזה ומשמע דשייך חיוב קרבן אף בזמן הזה וצריך לכתוב על פינקסו כדי שיזכור ויוכל להביא קרבן כשיבנה בית המקדש ומצאתי במנחת חינוך מצוה קכ"ט אות ז' שכתב בתוך הדברים בשם הכפתור ופרח דאיכא חיוב קרבן אף בזמן הזה והביא המנח"ח ראיה על זה משבת י"ב ע"ב שכתב על פינקסו שיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה ומיומא דף פ' דהאוכל חלב בזמן הזה צריך לכתוב שיעור 



והיה אפשר לומר דבאמת היינו טעמא דאין אנו כותבין על הפינקס דכיון דמעיקר הדין נתכפר לו בתשובה שוב אינו צריך לכתוב על פנקס שיביא קרבן דכשיבנה בית המקדש אינו מחויב בקרבן שכבר נתכפר לו אלא ראם ירצה יהיה רשאי להביא קרבן אף על חטא שחטא בזמן שלא היה בית המקדש ואינו כחולין בעזרה ובפרט לדרכו של הרמב"ן בשער הגמול ולכן רבי ישמעאל בן אלישע החמיר על עצמו וכתב על פינקסו שכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה ולפי"ז נצטרך לפרש כוונת הגמ' ביומא האוכל חלב בזמן הזה צריך לכתוב שיעור הכוונה דאם רוצה להביא קרבן לעתיד לבא צריך לכתוב השיעור דבלא"ה לא יוכל להביא דשמא ב"ד של אחריהם יאמרו שהשיעור יותר גדול ונמצא דאינו מחויב קרבן כלל והוי חולין בעזרה ומ"מ ההו"א שם בגמ' עדיין צ"ע יעויי"ש וכן נצטרך לדחוק בלשון התוס' בשבועות שכתבו דלא יצטרך לכתוב על פינקסו שיביא חטאת דכוונתם לומר שאין לומר שאמר לו שלבך אנסך לגבי שאין לו מה לכתוב על פינקסו כיון שהוא פטור מקרבן אבל לא נתכוונו לומר שאם חייב קרבן היה צריך לכתוב על פנקסו ומ"מ הלשון דחוק דמשמע יותר דסברי התוס' דצריך לכתוב על פנקסו

אמנם היה נראה דאפשר לומר עוד בזה דאולי בזמן הזה אם אנו עושין תשובה ומתכפר לנו שוב אין אנו צריכין לכתוב על פנקס ראין אנו חייבים עוד בקרבן ואף אם לא הספיק לעשות תשובה עד שנבנה הבית מ"מ לדעת המבי"ט יהיה סגי שיעשה תשובה כיון דבשעת החטא היה שלא בפני הבית ולא היה חטאו גדול כל כך ורק לרמב"ן בכה"ג יצטרך להביא קרבן ומ"מ רבי ישמעאל בן אלישע כיון דהיה בפני הבית כמבואר בגמ' בברכות דף ו' אע"ג דכשחטא בשוגג היה כבר שלא בפני הבית מ"מ כיון שהיה חי בפני הבית צריך כפרה כמו בפני הבית ואף במעשה דרב כהנא ורב אסי בשבועות שמא י"ל דכיון דהוו אמוראים תשיבי בני מעלה וכבפני הבית דמו וצריכים עדיין להביא קרבן חטאת על חטאם אף שחטאו שלא בפני הבית ושמא עד"ז יש לפרש הגמ' ביומא ועדיין צ"ב

ומצינו כעין חילוק זה ברמב"ן עה"ח בפרשת ויקרא פ"ד פסוק ב' וז"ל ולא הזכיר בכהן המשיח וכפר עליו ונסלח לו כאשר הזכיר בשאר החוטאים בקהל ובנשיא ובהדיוט אולי לרוב מעלתו לא יתכפר לו לגמרי עד שיתפלל ויתחנן לאלוקיו כי מלאך השם צבקות הוא וצריך להיות נקי וטהר ידים כו' עכ"ל ועל דרך זה יש לבאר החילוק דמצינו דגבי נשיא כתוב אשר נשיא יחטא ודרשו חז"ל בתורת כהנים אשרי הדור שהנשיא מביא כפרה על שגגתו וראיתי מי שהקשה אמאי לא הזכיר לשון אשר גבי כהן משיח אמנם להנ"ל י"ל דכיון דאין מתכפר להכהן המשיח לגמרי אפילו ע"י הקרבן עד שירבה בתפילה ותשובה וכו' לא נופל על קרבנו לשון אשר מלשון אשרי הדור שהכהן המשיח מביא כפרה על שגגתו


I'm sure there are plenty more "exceptions to the rule." I'd appreciate hearing about any you think of.