Yisrael vis a vis Yishmael and Eisav. Open and Closed Systems

Yishmael is in the news, so here are some interesting things the mefarshim say about Yishmael, and how he differs from the other antagonists of the Jewish people who fall under the rubric of Eisav.  The basic idea is that Klal Yisrael and the other kingdoms that ruled us comprise closed systems  (ולאום מלאום יאמץ.)   The dynamic of Klal Yisrael vis a vis Yishmael is open system (וברכתיה והיתה לגוים, and לגוי אשימנו כי זרעך הוא.)

The Ibn Ezra (Daniel 7:14) says

וכתוב שם לארבע רוחות השמים, כאשר אמר: ארבעה ראשים לחיותא ושם אפרשנו, והחיה הרביעית הנראה הוא מלכות ישמעאל, היא הנמשלת בחלום נבוכדנצר לברזל ובנבואה כתוב ושינין די פרזל לה ולא הזכיר זאת הרביעית בנבואה השנית ולא ברביעית, רק בנבואה הזאת פירש דבריה עד בוא הגואל. 

ובנבואה השנית פירש דבר החיה השלישית והשלים כל דבריה עד בוא הגואל, כי בימי אלה שתי המלכיות יבא כאשר הזכיר בחלום: וביומיהון די מלכיא אינון. 

The Ramban disagrees with the Ibn Ezra.

 ורבי אברהם נשתבש בזה והכניס בזה מלכות ישמעאל כי נפל פחדם עליו וטען איך לא תמנה מלכות גדולה ועצומה כמוה.  וזאת הטענה מחסרון דעת כי הארבע מלכויות שראה דניאל כולן עומדות בזו אחר זו כל אחת גוברת על הקודמת ותופסת המלכות ממנה וכל אחת ממשכת בישראל שעבוד וגלות בימי מלכותה, ולכך הראה דניאל בחלומו כי ישתעבדו בנו הכשדים ואחריהם יתפסו הפרסיים המלכות וישתעבדו בנו ואחריהם במקומם היונים ואחר כך יגברו הרומיים ויתפסו המלכות וישתעבדו בנו עד עת קץ כי לא תפסק מלכותם רק ביד הגואל. והנה גלותנו כימי ארבע מלכויות אבל אם יהיו בעולם מלכויות אחרות בימי ארבע אלו לא ימנם הכתוב ולא ראם דניאל ואין לו צורך כלל בראייתם לידיעת הגאולה. והנה בימי פרס ויון וגם היום יש בעולם מלכויות גדולות מלבד רומי וישמעאל, כאנשי הודו וכוש ורומנא והתרתר וזולתם, ואם כן יחשוב מלכויות רבות. וידוע כי רומי הגלתנו בימי אספסינוס וטיטוס לא ישמעאלים ולכך בכל מקום שאנו גם בישמעאל וגם מהודו ועד כוש בגלות רומי אנחנו עד שתאבד זכרה ונגאל ממנה. ומי יודע ואולי תאבד עוד מלכות ישמעאל קודם המשיח. אבל החיה הרביעית היא אשר הגלתנו כמו שאמר בה וקרנא דכן עבדא קרב עם קדישין ויכלה להון ותמשוך בנו גלותה עד המשיח דכתיב עד די אתה עתיק יומיא ודינא יהיב לקדושי עליונין וזמנא מטא ומלכותא החסינו קדישין וכל מבין במראות דניאל ימצא פירוש זה מפורש שם כי במראה השנית ראה האיל המנגח ונתפרש לו כי הוא מלכות פרס והצפיר והשעיר הוא מלך יון והקרן הגדולה הוא המלך הראשון אלכסנדר הגובר על פרס. וכעצמו נשתבר מלכותו ותעמדנה ארבע תחתיה. הם ארבעה שלישיו המולכים תחתיו במותו והזכיר הכתוב ומן האחת מהם יצא קרן אחת מצעירה ותגדל יתר אל הנגב ואל המזרח ואל הצבי ואמר בה ועד שר הצבא הגדיל וממנו הורם התמיד והנה זה דבר ברור למלכות רומי היוצא מיון שהוא אחד מבניו והוא המסיר התמיד ולכן נקראו לו שניהם בהמה אחת והוא הצפיר והשעיר שאחת מקרנותיו גדלה והסירה התמיד ושם עוד ראיות כזה וקבלת רז"ל אמת היא ואינה צריכה חיזוק.

Maharal introduction to Ner Mitzva agrees with the Ibn Ezra and answers the Ramban's kashe.

 ויש בני אדם שואלים״ והיכן רמז מלכות ישמעאל שהיא מלכות רבתא ותקיפא, ותשובת שאלה זאת מה שלא זכר מלכות ישמעאל, כי לא יתשב הכתוב רק המלכות שקבלו מלכות קדישין עליונים שירשו מלכות ישראל וכוחם והם אלו ד׳ מלכיות ואם לא שבטל מלכות ישראל לא הגיע להם המלכות, אבל מלכות ישמעאל לא ירש כהו מן מלכות ישראל כי כחו ותוקפו

 נתן לו השם יתברך בפני עצמו בשביל שהיה מזרע אברהם והשם יתברך אמר (בראשית יז, כ) ולישמעאל שמעתיך, והגה נתן השם יתברך כח ותוקף לישמעאל בפני עצמו ומזה אין מדבר כאשר מזכיר אלו ד׳ מלכיות רק אשר ירשו כח ותוקפם של ישראל ולבסוף יהזרו הם המלכות לישראל,

The idea is that the other kingdoms drew their strength from Klal Yisrael's weakness; when we weren't doing what we should be doing, the koach of the world fell into their hands.  It was a balance and a closed system.  What one lost, the other gained.  See, for example, Megilla 6a,

קסרי וירושלים אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמן ישבו שתיהן אל תאמן חרבה קסרי וישבה ירושלים חרבה ירושלים וישבה קסרי תאמן שנאמר (יחזקאל כו) אמלאה החרבה אם מליאה זו חרבה זו אם מליאה זו חרבה זו רב נחמן בר יצחק אמר מהכא (בראשית כה) ולאום מלאום יאמץ

The Mahrsha in Pesachim 42 applies this idea to all bracha- 

דבר זה מבואר כי הברכה והקללה של עשו תלוים בזכות וחובת ישראל כמו שאמר יצחק והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך ולזה בהויות המקדש על מכונו בזכות הנסכים שהיו מביאים בבית המקדש היה להם ברכה שלא היה יינם מחמיץ כי שם היה מקור הברכה במקום השיתין כמפורש במסכת סוכה אבל כשחייבו חובת הגלות ובטלו הנסכים באה אותה הברכה לאדום מה שנאמר אמלאה החרבה

But Yishmael is entitled to malchus and power on its own because of Avraham's bracha, so it can have malchus irrespective of Klal Yisrael's matzav.  Why is this so?  Because the others contradict the idea of the malchus of the Ribono shel Olam and draw strength from hester panim.  They are antagonists.  Yishmael farkehrt is a soldier of monotheism and the yesodos of the Torah.  They don't draw strength from hester panim, their strength stems from their emuna.  They are crazy pereh adams, they are innately, perhaps ineluctably, savage, but they do have faith in Hashem.  They are our rivals.

(I say their savagery may be ineluctable reflecting the words of the Maharil Diskin and the Chafetz Chaim.
Maharil Diskin on Pereh Adam-

הוא יהיה פרא אדם ידוע שבכל מקום יבוא שם התואר אחר שם העצם כמו 'ועיר פרא' וכמו 'איש נבון' 'איש חכם' 'אדם טוב' 'אדם רע' שם העצם קודם, ולא נמצא (כמעט) בשום מקום במקרא שם התואר קודם, ויתכן לומר שכאן רמז רמז שעיקרו יהיה פרא ושם אדם יהיה טפל אצלו לשם פרא, כי זה יהיה העיקר

Chafetz Chaim, brought in one of the likkut sefarim, possibly MeiShulchan Gavo'ah, says that the Pereh is a constant.  If a Yishmael is trained to be a doctor, he will be a Pereh Adam Doctor.  If he's a philosopher, he will be a Pereh Adam Philosopher.
Even so, I hate to say that a baal bechirah cannot overcome a techunas hanefesh, and I'm sure that with effort and generations of tzadikim they can be very fine people, just like Reb Moshe says (EH IV:23:3) about a pegam in yichus that leads to azus.  We all know of Arabs that endangered their lives to save Jews out of pure chesed.  But the vein of rishus is very strong.  See, for example, Igros EH IV:14, kal vachomer to our discussion.)

The idea that they parallel us in deriving their strength from their faith in Hashem is the Pirkei D'Rebbi Eliezer (perek 30 in most prints,) brought, for example, in Rabbeinu Bachay in Balak.

אמר בלעם: משבעים לשונות שברא הב"ה בעולמו לא שם שמו לאחד מהם אלא לישראל, הואיל והשוה הב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל, אוי מי יחיה בימיו שנ' אוי מי יחיה משומו א-ל ". ועוד נאמר שם פרק לא " ולמה נקרא שמו ישמעאל שעתיד לשמוע הקב"ה באנקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים לפיכך נקרא שמו ישמעאל 

Rabbeinu Bachay in Balak.

אוי מי יחיה משומו אל. ע"ד הפשט מן הגזרות האלה ששם אל בעולם על ידי מלך אשור, שהרי הוא נצח את כל הגוים ובלבל כל האומות: ועל דרך המדרש אוי מי יחיה משומו אל, על ישמעאל, שהרי בני קין מזרעו של ישמעאל הם. ומה שאמר כי אם יהיה לבער קין כלומר כי אם יהיה קין לבער אש. ומה שנקרא זרע ישמעאל קין, על שם שישבו באחוזת קין, וכן הוא אומר (שופטים ד) וחבר הקיני נפרד מקין, והלא כל בני קין נכרתו במי המבול, אלא על שם שישבו באחוזת קין נקראו בני קין וישיבתן מלכות אשור. אמר בלעם, מכל שבעים לשון שברא הקב"ה בעולמו לא שם שמו אלא לישראל ולישמעאל, שנאמר (בראשית טז) וקראת שמו ישמעאל, וכיון שהשוה הקב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל, אוי מי יחיה משמו אל, אוי מי יחיה בימיו, כך דרשו בפרקי רבי אליעזר: ואם תשכיל תמצא כי המקטרג הזה שבארץ רמז בפסוק זה שם המקטרג הגדול שיש לישראל בשמים, והוא שר המדבר שרף מעופף ונפש גלגל מאדים, כי בעבור שראה שנפל ממועצותיו ולא הועיל קטיגורו בכל נבואותיו לא במדת הדין ולא במדת רחמים על כן וישת אל המדבר פניו, להעזר בו כנגד ישראל, ולכך התחיל לצעוק מי יחיה מגזרותיו, כלומר מי יחיה בגלות עשו, ושני הווי"ן רמז לשנים עשר כנפיו, וזהו מבואר

Also on the fourth malchus, Reb Chaim Vital.

 רבי חיים וויטאל  בספר עץ הדעת טוב על תהלים, (שם קכ״ד), על פסוק שיר המעלות לולי ד׳ שהיה לנו ובו

כבר ידעת בי הגליות אינם אלא ד/ בבל ומדי ויון ואדום. אבל עוד עתידין ישראל להיות באחרית הימים בגלות ישמעאל

 בנזבר בפרקי ר׳ אליעזר ובמדרשי רז׳׳ל, ובספר הזוהר סוף פרשת לך לך ובענין משא דומה וכר. ושם בפרשת לך לך אמר כי ישמעאל להיותו בן אברהם ונימול נקרא פרא אדם ולא אדם גמור מפני שמל ולא פרע. אבל שאר ד׳ הגליות הן משולות אל החיות כנזכר בספר דניאל. והנה דוד ע״ה נתנבא ברוח הקודש במזמור זה כל מה שישראל עתידין להיות בגלות הנזכר.

 והנה בהיות ישראל בגליות הארבעה הם עתידין לומר לולי ד׳ שהיה לנו נא. בלומר עתה בד׳ גליות אלו היינו אובדין

 לגמרי כמ״ש אח׳׳ב אזי חיים בלעונו וכו׳ וסרס את המקרא כאילו אמר יאמר ישראל לולי ד׳ שהיה לנו. ר״ל עתה באלו הד׳ מלכיות.

 אבל עוד יש גלות חמישי אחרון לכולם וקשה מכולם. והוא גלות ישמעאל הנקרא פרא אדם כנ׳׳ל ואינו נמשל אל החיות. ואז יאמרו ישראל באופן אחר. והוא לולי ד׳ שהיה לנו בקום עלינו אדם, כי להיותו אדם לסיבת היותו בן אברהם ויש לו זכות אבות כמו שמצינו שאמר לו ישמעאל יחיה לפניך, וגם יש לו זכות המילה, כי גם לסיבה זו נקרא אדם ולכן גלותו תקיפה משאר ד׳ מלכיות. וכמו שאמרו ח״ל כי לכן נקרא ישמעאל על שעתידין ישראל לצעוק צעקות גדולות בימי גלותו ואז ישמעם א־ל ויענם. ולפי ששאר האומות תמיד היתה בהם ממשלה על שאר אומות, ולא כן ישמעאל שתמיד היו ערביים שוכני אהלים ומדברות ואין להם עסק עם זולתם. אלא נמשלים ללסטים היוצאים ומקפחים בני אדם וחוזרין לאהליהם וכמו שכתוב והוא יהיה פרא אדם ידו בכל וכו/ ואחר כך עתידין למלוך על העולם ועל ישראל. לזה אמר בקום עלינו, על דרך מה שנתבאר בספר הזוהר על פסוק ויקם מלך חדש דבקדמיתא הוה שפיל מכל אומיא והשתא קם למלוכה. וביאר את אשר יאמרו אז ישראל בגלות ישמעאל שקם הערבי ההוא נביאם משפלות גדול לרום מעלות כנודע. וזה אשר יאמרו אז לולי ד׳ שהיה לנו בקום עלינו אדם שהוא ישמעאל, אזי חיים בלעונו וכו׳ כלומר אזי בזמן זה הגלות הה׳ הוא משונה מכל מה שעבר, כי אז חיים היו רוצים לבלוע אותנו עד דרך ״ותבלען השבלים וכו׳ ולא נודע כי באו אל קרבנה״ וכו׳ כי חם ושלום בחרות אפם בנו רצונם למחות שם ישראל מתחת השמים כדמיון הדבר הבלוע שאין מציאותו נודע כלל וכאילו לא היה בנד. וזה אמרו אזי חיים בלעונו וכו/ מה שאין כן בד׳ גליות הראשונות אשר אזי המים שטפונו וכו/ כי גלותם יותר- ] והיינו אז דומים למי ששטפוהו המים וגופו קיים ולא נבלע לגמרי. כי אז הנחלה והכאב לא עבר אלא על נפשנו ולא על הגוף1 מה שאין כן בגלות ישמעאל אשר בלעונו חיים בהיותנו בגוח ונפש מחוברים יחד.

Speaking of Pereh Adam, I saw a fascinating article in the Telegraph today, as follows

Blaming Israel for Palestinian violence is racist: it denies that Arabs are moral agents

The media response to the Jerusalem killings betrays a widespread assumption: that Palestinians are "noble savages" who are not responsible for their actions

The terror attack at a Jerusalem synagogue this week

By Alan Johnson

2:45PM GMT 20 Nov 2014

There were some odd media reactions this week to the murder of four Jews at prayer (and the heroic

Israeli Druze first responder Zidan Saif who tried to rescue them) by two Palestinians perpetrators in

Jerusalem.

• The Canadian Broadcast Company tweeted “Jerusalem police fatally shoot 2 after apparent synagogue attack http://ift.tt/1AaVAdn”

• The CNN headline read ‘4 Israelis, 2 Palestinians dead in Jerusalem’ without noting that the two Palestinians were the terrorists. (CNN later apologised. See the memes here.)

• The Guardian altered a Reuters dispatch about the massacre in Jerusalem to remove any reference to Palestinians.

• In the Left-wing Israeli newspaper Haaretz, the writer Amira Hass wrote about "the despair and anger that pushed the Abu Jamals to attack Jews in a synagogue (emphasis added)."

Of course not all reporting was of this character. But still, what explains the exculpatory impulse, also widespread on social media?

Part of the explanation lies in the profound influence that the anti-Zionist ideology (a system of demonising ideas and representations about Israel and the Jews) nowexercises in our culture. At the heart of the ideology is a deeply buried, often unconscious, assumption about the dichotomous natures of Israelis and Palestinians that warps our understanding of the conflict. Here it is:

Palestinians (and Arabs in general) do not have agency and choice, and so cannot be held accountable and responsible. Israelis do and can; always, and exclusively.

Palestinians are understood as a driven people, dominated by circumstance and emotion, lacking choice, belowthe age of responsibility, never to be held accountable. Israelis are the opposite;

masters of all circumstances, rational and calculating, the root cause of everything, responsible for everything.

It is, palpably, an Orientalist viewof the Palestinians as the Other, except this time they are affirmed as noble savages. It’s a bit racist, to be honest. For example, the Liberal Democrat David Ward MP tweeted that the Palestinian synagogue terrorists had been "driven to madness" - which not only removes agency from them but also sanity.

This groupthink is the reason that parts of the media are reluctant to challenge the Palestinian national movement when it is guilty of rejectionism, terrorism, authoritarianism, corruption and the promotion of a vile culture of incitement, demonization and antisemitism. After all, those things are just not the "the Israel story", are they? As Matt Seaton, comment editor at the NewYork Times, tweeted recently, his opinion pages will only cover Palestinian racism when “they have [a]sovereign state to discriminate with.”

The world viewis being spread by a network of hugely influential public intellectuals. They are shaping much of the debate about the conflict in Britain because their ideas are not remaining in the seminar room but are being 'translated' and popularised by determined activists with status and authority in universities, churches, trade unions, NGOs, political parties and popular culture. 

• Academic and writer Jacqueline Rose says Israel is “the agent” that is responsible for Palestinian suicide terrorism. She uncritically passes on to her readers a defence of the suicide bomber given by Hamas leader Abdul Aziz al-Ratansi (“If he wants to sacrifice his soul in order to defeat the enemy and for God’s sake – well, then he’s a martyr”).

• The Israeli novelist (and Peace Nowfounder) Amos Oz complains that incitement by extremist Palestinian intellectuals leads some Palestinians to be “suffocated and poisoned by blind hate.” The anti-Zionist writer Yitzhak Laor is outraged, denouncing Oz for… “incitement” against the Palestinians.

• Shlomo Sand - whose books are found in Waterstones stores across the UK –expresses his disgust at Jewish Israeli intellectuals who opposed Saddam Hussein during the first Gulf War. Now, Saddam was firing scud missiles at Israeli civilians at the time, so howdid he justify his stance? Palestinians felt “joy” at an ““Arab” showof force”, he wrote, and that should have been decisive.

• Ilan Pappe’s recent book The Idea of Israel (Summary: it was a very Bad Idea and should now be Corrected) offers an apologia for the pro-Nazi war-time Palestinian leader Al-Husseini. So keen was Al-Husseini on Adolf that he formed a Muslim SS Unit, but Pappe reduces all this to “an episode” in the “complex” life of a nationalist; a “foolish flirtation” that should only be of interest to the reader

because it has been exploited by Zionists to “demonise” the Palestinians. Pappe argues that AlHusseini was – here it comes! - “forced” into the alliance with Hitler.

The idea that good/innocent/authentic Palestinians are in a Manichean struggle against bad/guilty/inauthentic Israelis is part of a mind-set - a "theory"of sorts - that became dominant on much of the Left after the 1960s. Let’s call it reactionary anti-imperialism. It divides the world, and everything in it, into two opposed “camps”: Imperialism versus Anti-Imperialism. Anyone shooting at Imperialism (the USA, the UK, Israel, "the West", "the Global North", or just "the Man") is now part of the progressive anti-imperialist “resistance” to imperialism. Once in thrall to this ‘theory’, parts of the left redefined themselves as (not very) critical supporters of, or at least apologists for, the reactionary forces doing the shooting, including radical Islamists.

Here is the Socialist Workers Party theoretician John Molyneux instructing the members in the finer points of reactionary anti-imperialism:

"To put the matter as starkly as possible: from the standpoint of Marxism and international socialism an illiterate conservative superstitious Muslim Palestinian peasant who supports Hamas is more progressive than an educated liberal atheist Israeli who supports Zionism (even critically)."

And here is Judith Butler - a professor at Berkeley and one of the most influential academics on the planet – drawing the political conclusions: “[Hamas and Hezbollah are]social movements that are progressive, that are on the Left, that are part of a global Left.” 

What we learnt (again) this week was that the anti-Zionist ideology, the ludicrously simplistic assumptions it makes about Palestinians and Israelis, and the demonising/exculpatory framework through which it distorts our understanding of the conflict, is now bleeding from the cloisters of academia into those wider structures of feeling and patterns of response that shape our public square.

A prediction: we ain't seen nothing yet.