Vayeishev, Breishis 37:25. Eating During Davening

For those that like to skip to the end of a teshuva, the answer is an unqualified Yes, a qualified Yes, and No.

****************

In our parsha, we are told that after they threw Yosef into a pit, the brothers sat and ate bread.  Before eating bread, they certainly made a bracha.  Of course, they also davened when it was time to daven. So our parsha involves the topics of Birkas HaNehenin and Tefilla.  With that in mind,......

When davening before the amud recently, we were worried about some minor coughing and hoarseness interfering with our davening.  Naturally, one would simply drink some water and continue.  Doing so during davening involves several interesting questions.

Of course, one might say that drinking plain water because of hoarseness or a cough does not necessitate a bracha at all.  That may be true, but it is also boring.  So let's say that you're really thirsty, and you will enjoy the water that you drink, or someone brings you sweet tea or a candy, so you would have to make a birkas hanehenin.

Before beginning, we want to point out that this issue is not simple to resolve.  Rav Ephraim Greenblatt says he just does not know.  See his Rivevos 6:29.  So if you feel you know the answer intuitively, it is not intuition, it is guessing.  As it turns out, we are mattir much more broadly than Rav Greenblatt, and it's not a guess.

Another important point.  We're discussing eating or drinking during tefilla.  This has nothing whatsoever to do with לא תאכלו על הדם or with  ואותי השלכת אחרי גויך in Brachos 10b.  We're talking where those issues are not applicable (e.g., OC 83:3.)

So there is a great deal to talk about.  Current likut sefarim bring down the opinions of many of our great contemporaries.  With all due respect, and in light of the fact that my chiyuv of talmud torah, unlike that of women, is not merely to know what to do, simply listing the opinions of Reb Chaim Kanievsky and Reb Nissim Karelitz and on and on would just be a sin, besides the fact that without seeing their reasoning in writing by their own hand or their own print, it's often either useless or misleading..  We am more interested in learning and discussing the sugya - with your help.

An important introduction to the concept of Hefsek.

There are two dinim in "Hefsek."  One is a halachic standard that establishes at what point does an Interruption cause Discontinuity, and the other is a halacha that Prohibits an Interruption that shows Disrespect.

ישנן שני מושגים בפרשת הפסק. דין הפסק שנובע מסילוק והיסח הדעת, ודין הפסק של איסור מחמת זלזול תפילה

The concept "hefsek" assumes a state of "Keviyus."  In other words, the yesod of hefsek is that it is interrupting or removing a keviyus. Here are two applications that illustrate the different kinds of hefsek.

                  1. Keviyus of a meal or achila.  When you make a bracha, you're koveya that the eating includes everything at that meal.  This is true for Shehakol and for HaMotzi.  HaMotzi has a greater keviyus and is harder to interrupt, but the idea is the same.  Hefsek interruption by achila involves  סילוק והיסח הדעת, distraction, or a diversion from the Keviyus.  This kind of hefsek has nothing to do with issur or hetter, it does not matter why you interrupted, whether it was an life emergency or a lark, whether it was to shmuess with someone or to go to a levayah.  If the diversion is of a nature that it breaks the keviyus, it is a hefsek.  (The phrase "סילוק והיסח הדעת" comes from the MB 178 sk 48.)

A similar din of hefsek is found by Birkos HaMitzvos: when you make a bracha on a ma'aseh mitzvah, such as kisui hadam, or bedikas chametz, and you begin to look for Chametz or you do one kisui, that bracha applies to subsequent kisuyim and bedikos, so long as there has not been a hefsek of  היסח הדעת.  Of course, what constitutes היסח הדעת depends on the degree of keviyus required.  (A yungermahn in our Kollel in Chicago, Rabbi Neuberger, suggested this distinction between nehenin and mitzvos, such that talking between drinks is not a problem while talking between mitzvos might be:  He said that food requires that you have made a bracha on achila, but it does not have to be a bracha on the food.  Mitzvos require that you have made a bracha on that mitzva. So for mitzvos, you are always in the condition of "between hamotzi and achila."  In our terminology, a greater keviyus is required between the Bracha and the ma'aseh mitzva.)

                  2.  Keviyus of tefilla.  This keviyus involves both an aspect that is the same as the keviyus of achila and an additional aspect of issur. Where do we find, in Tefilla, the concept of hefsek of סילוק?  We find it by the din of שהה כדי לגמור את כולה.  See, e.g., MB 104 sk 16.  The other din, that is unique to Tefilla, is the din issur.  Keviyus of tefilla means that you are not allowed to interrupt because of the importance of making the tefilla a tefilla kevu'ah, not ara'i.  So while the keviyus of a "break" is similar to the idea of היסח הדעת as achila, the idea of hefsek as an איסור which relates to the importance of tefilla kevu'ah will depend on the  חומר of that particular tefilla, and the need for the interruption.  If it's a זלזול, then it's called a hefskek and it is אסור.  Therefore we find that it might be muttar to respond to one person's greeting, but assur to respond to another's.  

Having said that issur or hetter of Hefsek in tefilla depends on the requirement of keviyus of that part of tefilla and the justification for the interruption, our questions might have different answers for different parts of tefilla, such as Bein HaPrakim and B'emtza Perek and in middle of Shemoneh Esrei.  But, you say, who would think you can eat in middle of Shemoneh Esrei!  You are standing lifnei haMelech!  The answer is that a diabetic that must eat something in middle of davening, will obviously do so.  But may he eat without a bracha?  If he can eat, maybe he must make a bracha!  After all, the Bracha is a mattir; eating without a bracha is like gezel (Brachos 35a, beginning of Keizad Mevarchim,)  As we will see, there is good reason to be mattir even for non-life-threatening situations.

Here are the general questions.

1.  First of all, is one allowed to eat or drink during davening?  Perhaps the act of eating during tefilla is a hefsek.  Just because tefilla is not a hefsek during a meal (OC 178:6) does not prove that eating is not a hefsek during davening. (During eating, unrelated speech is not a hefsek, so tefilla is not a hefsek.  But during tefilla, when unrelated speech is a hefsek, perhaps eating is a hefsek too.)  On the other hand, it might not be different that any other bodily need that does not contradict the kedusha of tefilla, such as breathing or coughing.

2. Let us assume that eating is not, or is sometimes not, a hefsek, so there are times that you can drink during davening.  I assume that the best thing would be to prepare for this eventuality by making a bracha on something before beginning to daven.  But if he did not, and then he needs to eat or drink, may one- must one- make a bracha in middle of davening, or would the bracha be a hefsek?

3. And if the bracha is a hefsek, may he or she eat without making a bracha, or would the impossibility to make a bracha result in an issur to eat?


Of course, the answer will depend on the circumstances.

1. Medical emergency.  Where he has to eat, such as a diabetic, and he eats a fruit or a candy that requires a bracha. Obviously, he can eat.  Does he make a bracha?
2. Pressing physical need in order to continue davening properly.  Where he wants to eat because he is coughing, or he is in pain, and this makes tefilla difficult, especially where he is davening for the amud.  Here, both questions apply.  Can he eat in middle of tefilla?  If he does, should he make a bracha?
3. To prevent discomfort and to improve the quality of his davening.  He can muddle through davening even if he does not eat or drink.  But he wants to eat so his throat won't bother him or so he can daven with a clear voice. Again, both questions apply.  Can he eat in middle of tefilla?  If he does, should he make a bracha?



Relevant sugyos:

1. צורך תפילה לא הוי הפסק

Brachos 40a, that something that is necessary for what you're doing is not called a hefsek.

אמר רב טול ברוך טול ברוך א"צ לברך, הבא מלח הבא לפתן צריך לברך. ור' יוחנן אמר אפי' הביאו מלח הביאו לפתן נמי א"צ לברך, גביל לתורי גביל לתורי צריך לברך. ורב ששת אמר אפי' גביל לתורי נמי א"צ לברך דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת

and OC 167, MA OC 66 sk 4 etc.
Rav says it's not a hefsek when your dibbur is necessary for the Bracha. Rav Yochanan adds even when it is necessary for the food that you're about to eat.  Rav Sheishes says, even if it is only tangentially related to your meal, such as the need to feed your animals before you eat.
The Magen Avraham in 236 sk 1 says the same applies to Tefilla.

2. מותר להפסיק מפני צורך גדול

OC 66:3, what to do if you hear kaddish or kedusha during davening, and responding to someone whom you fear or respect.
and Magen Avraham 66 sk 5, that one may interrupt tefilla for the bracha on thunder.
דאם פוסק לשאול מפני כבוד בשר ודם ק"ו מפני כבוד הקדוש ברוך הוא ומה"ט נ"ל דאם שמע קול רעמים יפסיק ויברך
Aruch Hashulchan 66:6-

לקדיש ולקדושה ול"ברכו" מפסיק אפילו באמצע הפסוק. דאם מפני כבוד בשר ודם מפסיקים, קל וחומר כבוד שמים. וזהו כמשיב לא כשואל, דכיון שכולם משיבים להשליח ציבור שבחו של הקדוש ברוך הוא – מוכרח גם הוא להשיב.

ולכן גם אם שמע קול רעם וברק מחויב לברך אף באמצע הפסוק מטעם שנתבאר (מגן אברהם סעיף קטן ה'), דזהו גם כן כמשיב ולא כשואל

3. כשאינו יכול לברך ברכת הנהנין מהרהר בלבו ודיו

The Taz in OC 62 sk 1 that says that if you drink at night, you don't have to drag yourself out of bed, just have kavana for she'hakol in your mind. However, the Aruch HaShulchan, in his attempt to simplify the Taz, complicates it.

 ערוך השלחן  סימן סב 

סעיף ו

כתבו רבותינו בעלי השולחן ערוך בסעיף ד: אם מחמת חולי או אונס אחר קרא קריאת שמע בלבו – יצא. ואף לכתחילה יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי, ואינו יכול לנקותו משום אונס – יהרהר בלבו. ובלבד שלא יהא המקום מטונף לגמרי, דאסור להרהר בדברי תורה במקום הטנופת. עד כאן לשונו. 

ביאור הדברים נראה לי דהכי פירושו: דוודאי קיימא לן להלכה דהרהור לאו כדיבור דמי. דכן פסקו התוספות והרא"ש בברכות (כ ב) כרב חסדא דהרהור לאו כדיבור דמי, וכן פסקו תלמידי רבינו יונה שם בשם הגאונים, וכן פסקו המאור והראב"ד בספר תמים דעים סימן ר"מ (לבד הריא"ז בשלטי גיבורים שם, והיא דעה יחידאה).

ואפילו הרמב"ם שפסק בפרק ראשון מברכות דיוצאין הברכות בהרהור, מכל מקום בקריאת שמע נראה ברור דמודה דאין יוצאין בזה. וראיה דבברכות כתב ואם לא השמיע לאזניו – יצא, בין שהוציא בשפתיו בין שבירך בלבו עד כאן לשונו. ובקריאת שמע שקודם לברכות כתב ואם לא השמיע לאזנו – יצא.

עיין שם. ולא סיים "בין שבירך בלבו" – שמע מינה דבקריאת שמע לא יצא. והטעם נראה דבקריאת שמע כתיב "ודברת בם". מיהו על כל פנים דעת כל רבותינו דלא יצא ידי קריאת שמע בהרהור. וכן העיקר לדינא.

 סעיף ז

וזהו כוונת רבותינו בעלי השולחן ערוך אם מחמת חולי או אונס... – יצא. כלומר: דאף על גב דהרהור לאו כדיבור דמי, מכל מקום כשאי אפשר בענין אחר – יצא בזה. כלומר: דטוב משלא לקרות כלל. דהכי אמרינן לרב חסדא דלכן בעל קרי מהרהר בלבו, כדי שלא יהא כל העולם עוסקין בו והוא יושב ובטל, עיין שם. ובוודאי אם עבר האונס או החולי בתוך הזמן קריאת שמע – יחזור ויקראנה בפיו, אלא דלא שכיח.  וזהו שכתבו אחר כך:ואף לכתחילה יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי...כלומר: דמשום דמקודם אמר "יצא" לשון דיעבד, לזה אומר דאין כאן לכתחילה ודיעבד, דוודאי גם בדיעבד לא יצא בהרהור מי שיכול לדבר. אלא דאותם שאינם יכולים לדבר יוצאים בזה, ובהם אפילו לכתחילה כיון שאי אפשר בענין אחר. ולכן גם במקום שאינו נקי לגמרי – אסור מפני הספק לדבר בפה, ובהרהור מותר. וכן מי שצמא בלילה במיטתו, שאי אפשר לו ליטול ידיו ולקום ממיטתו – הוא משוקע בשינה והוי כלא אפשר, ומהרהר הברכה בלבו (ט"ז סעיף קטן א'). אבל במקום מטונף לגמרי – גם בהרהור אסור. (כן נראה לעניות דעתי. ובזה מתורץ קושיות האליה רבה סעיף קטן ב'.

4. כשאינו יכול לברך ברכת הנהנין מחמת אונס קל אסור לאכול

On the other hand, the MB 62 sk 9 and 84 sk 7 says that an oneis that makes bracha impossible does not mean that you can eat without a bracha, it means that you can't eat.  In the Biyur in 62 he explains that a bracha is not just a mitzva, which would mean that where you cannot do the mitzva it does not pertain, but it is also a mattir.  AND, he says, it's not really an oneis, because you have the option of walking into to the next room, making a bracha and drinking, and then continuing to drink in the room where you can't make the bracha.  The point is that he emphasizes the "Mattir" and "Gzeila" aspect of birkas hanehenin.  But I believe that he only means it where it''s not really an oneis.

5. עוסק במצוה פטור מן המצוה

The petur of an onein from birkos hanehenin is Oseik Be'Mitzvah/Tirda.  Obviously, we don't say the onein shouldn't eat, or should minimize his eating, because that would negatively affect his ability to do what the mitzvah he needs to do.  This might apply to someone who is in middle of davening.  But, again, if there's a Mattir aspect, Oseik would not help.

6.  פטור פועלים העוסקים במלאכתן מלברך ברכת הנהנין

Brachos 16b, laborers that eat during work should not make a bracha on their food, according to the girsa of Rashi and Tosfos, or that they do have to make a bracha, according to the girsa of the Rif and the Geonim. But the Rosh and Tosfos are goreis the opposite, that laborers are obligated to make the birkas hanehenin, and the shittah of the Rif/Geonim is not brought down in OC.

7.  ברכת הנהנהין דאורייתא

As a general matter, besides the Gemara about gozeil in Keitzad Mevorchim, it's worth pointing out the Pnei Yehoshua I heard from R Chaim Brown that Bracha Rishona is Deoraysa, although the form of the Bracha is not. Here's the Pnei Yehoshua, from the beginning of Keitzad Mevorchin.

 משמע מלשון כל הפוסקים דלפום הך מסקנא דהכא כל ברכת הנהנין הן מדרבנן לבר מברכת המזון לחוד ולרשב״א ברכת ז׳ מינין דלאחריו נמי מדאורייתא אבל בשאר ברכות מודה ולענ״ד יש לתמוה דהא בכל הש״ס משמע דמידי דאתיא מסברא הוי מדאורייתא ואדרבה מקשה הש״ס הא למה לי קרא סברא וכו׳ מיהו נראה לענ״ד דאפילו את״ל דסברא זו הוי נמי מדאורייתא אפ״ה אתי שפיר הא דקיי״ל דספק ברכות להקל משום דלא שייך להחמיר דכיון דאסור לברך ברכה שאינה צריכה משו״ה ממילא אזלה לה הך סברא ומהאי טעמא גופא נמי א״ש דבעל קרי על המזון אינו מברך לפניו דכיון דלא מחייב אלא מסברא והוא מונע עצמו משום כבוד דשם אינו שייך הך סברא 

Which, to me, means that the mitzva aspect is Deoraysa, but the "Gezel" aspect is derabanan, and only applies when the mitzvah aspect applies.  Also, it means to me that you can be yotzei the deoraysa with hirhur, as from the Taz in #3.  Which is close to something R Nissim Kaplan said in 1984.  Reb Shlomo Zalman also says this in his Halichos Shlomo.

8. מותר להפסיק הפסק גמור בשמונה עשרה לצורך התפילה

The great kula of the Chayei Adam:

 כתב החיי"א בכלל כ"ה סע"ט וז"ל העומד בתפילה ונסתפק באיזה דין איך יתפלל כגון ששכח איזה דבר בתפילה מותר לילך ממקומו למקום מיוחד ולעיין שם בספר ואם מותר לשאול הדין צ"ע ונ"ל דמותר עכ"ל וע"ש בנשמת אדם שנימק הפסק משום דכל שיחה שהיא לצורך אותו דבר לא הוי הפסק

Here's what someone wrote about this: Basically, he says that the Emek Bracha argues with the Chayei Adam, because according to Reb Chaim's pshat in tefilla, it doesn't matter why you went to the seforim shank to look up a shaileh, you're not standing lifnei hamelech.  He, this author, says it's odd to argue with the Chayei Adam based on Reb Chaim, when both the Mishna Berura and the Chazon Ish disagree with Reb Chaim.

 שם ספר : זכרון יעקב - ברכות שם מחבר: מרל, שמואל גרשון בן נחום יצחק שנת הדפסה: תשס"ב מקום הדפסה: גייטסהעד

 והנה כתב הרמב"ם פ"ד מהל' תפילה הט"ו וז"ל כוונת הלב כיצד כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה ואס התפלל בלי כוונה חוור ומתפלל בכוונה וכו' כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה עכ"ל והקשה הגר"ח ז"ל בספרו שזה סותר מש"כ הרמב"ם ריש פרק י' ראם כיוון את לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך ותירץ הגר"ח דאיכא תרי מיני כוונות חדא כוונת פירוש המלות והענינים ועוד איכא כוונה שצריך לכווין כאילו שכינה כנגדו והנה הכוונה של פירוש המלות אינה אלא תנאי בתפילה אבל בלי כוונה זו גם כן מיקרי תפילה וע"כ סגי בזה שיכוון בברכה ראשונה אבל הכוונה של שכינה כנגדו אינה רק תנאי בתפילה אלא זוהי כל ענין התפילה מה שהוא עומד לפני השכינה דאל"ה לא מקרי תפילה כלל וע"כ צריך כוונה זו בכל הי"ח ברכות לעיכובא וזהו שסתם הרמב"ם בפ"ד כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה וכו"' ודוקא כוונה זו צריך בכל התפילה אבל הכוונה של פירוש המלות אינו צריך אלא בברכה ראשונה ובזה הוא דמיירי הרמב"ם בפרק י' עכ"ד הגר"ח בקצרה

 ומכח ביאור הגר"ח בדברי הרמב"ם השיג ס' עמק ברכה עמ' י"א על החיי"א הנ"ל וז"ל ולענ"ד ברור שאין כן הדין דודאי אסור להפסיק באמצע התפילה לצורך התפילה וכו' הרי בתפילה בעינן שכינה נגדו וזהו כל עיקר ענין התפילה כמו שנתבאר א"כ אם מפסיק בשיחה הרי הוא מפסיק בשכינה נגדו ושוב אינו עומד לפני השכינה והוי כאלו גמר תפילתו ומה מהני לזה מה שהוא לצורך התפילה עכ"ד וע"ע בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' ט"ז בענין זה 

ג ברם לא זכיתי להבין מכמה טעמים איך העמק ברכה דחה פסק החיי"א כל כך בפשיטות חדא הרי אם ימשיך להתפלל ולא יפסיק לברר הדין יש לחוש שמא הוא טעה וכל שאר הברכות יהיו ברכות לבטלה ולפי הבנת המג"א סי' רט"ו סק"ו בשיטת הרמב"ם ברכה לבטלה אסור מה"ת משום לא תשא וע' לקמן סק"ה בשם הפמ"ג

עוד קשה לי דיש להקשות על העמק ברכה לטעמיך מי ניחא הרי ברגע שהוא נסתפק באמצע תפילת י"ח באיזה דין איך יתפלל הרי כבר תשיב הפסק מפני שהסיח דעתו אז באותו זמן מהכוונה לעמוד לפני השכינה וא"כ לפי סברת העמק ברכה הוי כאילו גמר תפילתו אפילו אם אינו מפסיק יותר לעיין בספר או לשאול הדין ומש"כ העמק ברכה אם מפסיק בשיחה הרי הוא מפסיק בשכינה נגדו ושוב אינו עומד לפני השכינה והוי כאילו גמר תפילתו 

השכינה והוי כאילו גמר תפילתו אני הדל לא מצאתי רמז לסוף דבריו בדברי הגר"ח הנ"ל ולולא דמסתפינא אמינא אנא ששפיר יש לקיים הכרעת החיי"א ולאחר שהפסיק לצורך שוב יכוון שעומד לפני השכינה ויכול להמשיך לגמור תפילתו

 ד איברא קיי"ל שצריך לומר הפסוק ה' שפתי תפתח וכו"' לפני תחילת שמונה עשרה ע' ברכות דף ט' ע"ב ונראה הטעם כדי שיפנה את לבו מכל הטרדות ויראה עצמו כעומד לפני השכינה ע' לעיל סק"ב בשם הרמב"ם ועלה בדעתי דבר חדש דלפי החיי"א הנ"ל סק"א אולי רצוי לומר שוב הפסוק הזה לאחר שהפסיק לצורך התפילה לפני שממשיך לכוון 

בתפילתו כדי שיזכור לכוון שעומד לפני השכינה ואינו דומה להא שכתב השע"ת סי' קי"ד סק"ו בשם הריטב"א בכה"ג שחוזר לראש הברכה ראשונה שאינו צריך לחזור לומר ה' שפתי תפתח וכו"' דהתם לא היה הפסק גמור בתפילתו משא"כ בנידון דידן שהפסיק לעיין בספר וצ"ע לדינא 

ה עוד הוקשה לי בהבנת השגת העמק ברכה על החיי"א דגברא אגברא קרמית אתמהה דהרי מוכח דהמ"ב לא פירש בדעת הרמב"ם כמש"כ הגר"ח לחלק בין ב' מיני כוונות וא"כ יתכן שהחיי"א גם כן פליג על יסוד זה ויע' בשו"ע סי' צ"ח סע"ג  שכ' בזה"ל יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת ושלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה עכ"ל וכ' בביאור הלכה שם דצריך האדם ליזהר בזה כי יש כמה פוסקים המצריכים לחזור ולהתפלל מחמת זה והמאמר מרדכי ומגן גבורים הוכיחו מהרמב"ם הל' תפילה פ"ד הטס דסבר ג"כ הכי וכ' הבה"ל בצה"ל ולדעתי אין ראיה כל כך דמה שאמר הרמב"ם שם יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהוא נושא משאוי ומשליכו והולך לו בודאי הוא רק לכתחילה וכן הפמ"ג כתב דיש לחוש לחשש ברכה לבטלה ואין להחמיר בדיעבד עוד נ"ל פשוט דאפי' לדעת המאמ"ר ומגן גבורים אין לעיכובא רק באבות לבד ובשאר ברכות התפילה הוי רק לכתחילה דהלא לדידהו עיקר הטעם משום כוונה וכמו שהוכיחו מהרמב"ם הנ"ל וא"כ בשאר ברכות לא הוי לעיכובא בדיעבד עכ"ל הבה"ל הרי דנקט המ"ב בפשיטות דדברי הרמב"ם בפ"י מהל' תפילה דכוונה אינה מעכבת אלא בברכה ראשונה עולים בקנה אחד עם מש"כ שם בפרק ד' לענין מהות הכוונה דגם כוונה זו הנזכרת בפרק ד' אינה מעכבת אלא באבות וסמך הרמב ם בפ"ד על מה שיפרש הגדר לענין עיכובא בפרק י' וכל זה דלא כהבנת הגר"ח בדעת הרמב"ם ששר שהחזו"א בגליונותיו על הרמב"ם ג"כ נחלק עם הגר"ח וביאר שיטת הרמב"ם ע"ד הבה"ל וכפי שנתבאר וע"ע בס' אהל ברוך עמ' תקמד שדן בדברי העמק ברכה 

And along these lines, and very relevant to this discussion, see Igros OC 4:16.
I say it that the Chayei Adam and Reb Moshe are important because some of our questions deal with tzorech tefilla, to some extent- hoarseness that interferes with his davening for himself or at the amud.

Here is a brief outline of Reb Moshe's teshuva.
Reb Ephraim Greenblatt asked him whether it's muttar to be mafsik for the sake of other people's tefilla in those places where you're allowed to be mafsik for your own tefilla's sake.  In Rav Greenblatt's shailah, he indicates that he holds that for your own need of tefilla, you can be mafsik in middle of shemoneh esrei.  On that, Reb Moshe says two things.  First, that between the brachos of shemoneh esrei, no hefsek is allowed except for pikuach nefesh.  But, importantly, he says there is a machlokes whether tzorech tefilla is called a hefsek that is muttar, or that it is not a hefsek at all.  For example, he brings the Magen Avraham in 236 sk 1 that says that tzorech tefilla is like havei melech, which is not a hefsek at all, and he holds not like the Maharshal who is only mattir by maariv because it's a reshus- because, apparently, the Mahrshal holds it's a hefsek which needs a hetter.

Most importantly, Reb Moshe says that this is a machlokes betgween the Rambam (and the Rashba) and Tosfos.  Tosfos Brachos 40a holds that the hetter to talk the bracha and achila is only muttar if it's directly relevant to the bracha of hamotzi, i.e., melach.  But the Rambam holds that anything having to do with the meal is muttar, and that is because tzorech achila is not a hefsek at all.  צורך תפילה לא הוי הפסק כלל

So according to Reb Moshe's Rambam/Rashba, tzorech tefilla, like drinking because he's hoarse, is not a hefsek at all, and would be muttar in middle of Shemoneh Esrei between brachos.  According to Tosfos, it would be assur during Shmoneh esrei.

Also, Reb Moshe says that even the Rambam would not be mattir in middle of a bracha in Shemoneh Esrei, because  that is a hefsek in all cases "כיון שמקלקל הברכה".  Even if צורך תפילה לא הוי הפסק כלל, being mekalkeil a bracha is inherently a hefsek.


So, here's what I think.

It is muttar to drink during davening when it enhances your tefilla.  Doing so to enhance  your tefilla is neither  סילוק והיסח הדעת nor is it by any means  זלזול תפילה. This is certainly muttar bein haprakim, and I think it's muttar even be'emtza perek.
When you eat or drink during davening, you can make a regular bracha.
However, during Shemoneh Esrei, although you can eat, if necessary, you should eat between brachos, and not during a bracha.  If you do eat during a bracha in Shemoneh Esrei, you should make the bracha in your heart, not verbally.  

I would have considered being mattir drinking and making a bracha between brachos during Shemoneh Esrei, because this has support from the Chayei Adam and Reb Moshe and the excellent svara of Tzorech, But I have a problem with the pashtus of the Gemara  in Brachos 21b
כי אתא רב דימי אמר ר' יהודה ור"ש תלמידי דרבי יוחנן אמרי לכל אין מפסיקין חוץ מן יהא שמו הגדול מבורך שאפילו עוסק במעשה מרכבה פוסק ולית הלכתא כותיה
To me, לכל אין מפסיקין is mashma לכל, which is an absolute.  So during Shemoneh Esrei it's better to do like the Taz and make the bracha in your heart.

In additional support of my opinion,

1.  Aruch Hshulchn 66:5

אם לא היה לו טלית ותפילין כשהתחיל להתפלל או שכח להניחם, ובאמצע התפילה בא לו הטלית והתפילין או נזכר עליהם, פסק רבינו הבית יוסף בסעיף ב שיכול להפסיק בין הפרקים להניחם, ויברך עליהם.

והטעם פשוט: דכיון דלהניחן חייב – ממילא דמברך עליהן. דלא גרע משואל מפני הכבוד, והברכה היא כבוד המצוה. ורבינו הרמ"א כתב: ויש אומרים שלא יברך עליהם עד אחר התפילה, והכי נהוג לענין טלית.

עד כאן לשונו, כלומר: דיש אומרים סבירא ליה דכיון דיכול לברך אחר כך, למה לו להפסיק? אבל אין זה טעם נכון, ובעל דעה זה בעצמו חזר בו (עיין בית יוסף בבדק הבית) מטעם שבארנו. ורק לענין הטלית יש לקיים דעה זו, דכיון דטלית אינו חובה לתפילה – אין מן הראוי שברכתו תדחה איסור ההפסק. אבל תפילין שהם חובה – בוודאי ברכתם דוחה, דהוי כמפני הכבוד.(עיין מגן אברהם סעיף קטן ד'. ודייק ותמצא קל.

MB sk 16

אבל תפילין דהוא חובת הגוף וגם בלתי התפילין הוא כמעיד עדות שקר בעצמו ח"ו שאומר וקשרתם ואיננו קושר ע"כ נקטינן כדעה הראשונה דלא חשיבה הפסק

True, they are talking about bein haprakim of Krias Shma.  But I say that the tzorech of water to enable you to daven properly is a bigger tzorech and less of a hefsek, and would be muttar even b'emtza perek, and even between brachos in Shemoneh Esrei.

2.  If brand names will make you happier, here's what a likkut sefer, Mareh Davar 4, Avraham Hart, Bnei Brak tof shin ayin, has to say about this.

מי שבאמצע תפילת שמונה עשרה חייב לשתות משום פיקוח נפש וכגון שבמוצאי צום באמצע שמ"ע מרגיש סחרחורת שאם לא ישתה יתעלף ואם ישתה וינוח מעט יוכל להמשיך את השמ"ע יש לעיין אם צריך לברך על השתיה וכגון שמצד בריאותו יכול לברך כיון שאסור להנות בלא ברכה או דלמא משום הפסק בשמ"ע לא יברך כיון שדעתו להמשיך את השמ"ע ומבואר במשנ"ב סי' פ"ד ס"ק ז' שאין לשתות אף במקום שאסור לברך כגון במרחץ ובאבני נזר או"ח סי' ל"ז ס"ק ח' כתב שכשאסור לברך אין איסור לאכול וכדחזינן בבעל קרי שאוכל ולא מברך ולא אמרינן שאסור לאכול עד שיטבול ונראה דאף דמשום הפסק בשמ"ע יש לדון אם צריך לברך מ"מ משום עוסק במצוה לכאורה הוא פטור מלברך דכיון דדיבור באמצע שמ"ע הוא הפסק יותר משהיה בשתיקה עי' סי' ק"ד והברכה על השתיה היא סתירה לתפילת שמ"ע מחמת ההפסק שבאמירתה א"כ שייך בזה הכלל שכל העוסק במצוה פטור מהמצוה ופטור גם מברכות הנהנין וכדחזינן לגבי אונן שפטור מברכות הנהנין ועיקר הפטור של אונן הוא מחמת שעוסק במצוה ואף בעוסק במצוה דרבנן מ"מ פטור ממצוה דרבנן ולענין אם פטור ממצוה דאורייתא עי' קובץ הערות סי' מ"ח ס"ק י"א שדי חמד מערכת ע' כלל מ"ה ביה"ל סי' ע"ב סעי' ד' ואף דשרי להפסיק באמצע ק"ש לדבר שבקדושה ולא פטרינן ליה משום שעוסק במצוה שאני התם דכל שאינו נחשב הפסק בק"ש אין גם לפוטרו מחמת עוסק במצוה דכיון דתרוייהו עניני תפילה ושבח אין אחד סותר לשני ועי' משנ"ב סי' ס"ו ס"ק י"ט אשי ישראל סי' י"ט הערה ט' ציץ אליעזר ח"ח סי' כ"ג משא"כ ברכת הנהנין באמצע שמ"ע הוא הפסק אלא דאתינן לחייבו משום דאסור להנות בלא ברכה לזה מהני הא דעוסק במצוה פטור מהמצוה ואף שכעת אינו מתפלל מ"מ הוא באמצע התפילה וצורך התפילה הוא שיהא בלא הפסק באמצע וכעין שכתב במשנ"ב סי' ע"א ס"ק י"ג שהחופר קבר למת פטור מק"ש אף בשעה שנח מעט דחשיב עדיין עוסק במצוה שעי"ז יתחזק כוחו אלא שיש קצת לחלק שכשנח באמצע חפירת הקבר אזי הק"ש מפריע לו במנוחה שעוסק בה כעת משא"כ כששותה באמצע שמ"ע אינו עסוק כעת בתפילה אלא שהדיבור יקלקל לו בתפילה שממשיך אח"כ וצ"ע אם גם בכה"ג יש פטור של עוסק במצוה וכן שמעתי מהגר"נ קרליץ שליט"א שלא יברך על השתיה באמצע שמ"ע 

ובעלון מים חיים מהגרי"א דינר שליט"א באלול תש"ע כתב שדעת הגראי"ל שטיינמן והגר"ח קניבסקי שליט"א שיברך ודעת הגר"נ קרליץ שליט"א שלא יברך מחמת הפסק ודעת הגרי"ט וייס שליט"א שמחמת ספק יהרהר בליבו את הברכה ע"כ ובחשוקי חמד על ברכות כ"ד ע"ב הביא על ניד"ד דדעת הגרפ"א פאלק שליט"א שאסור לברך וכמש"כ המשנ"ב סי' צ' ס"ק פ"ד שמי שעומד בתפילה ויש מי רגלים לידו אסור להפסיק בדיבור להביא לו מים כיון שאיסור מי רגלים הוא מדרבנן ע"כ וכל דבריהם שם אי פטור מלברך מחמת שעושה הפסק בשמ"ע ולפמש"כ לעיל לכאורה יש לפטור מברכה מחמת שעוסק במצוה 

ושריר בשו"ע סי' ק"ג סעי' ב' שמי שנצרך להפיח באמצע התפילה ולא יכול להעמיד עצמו ילך לאחוריו ארבע אמות ואחר שהפיח יאמר רבון העולמים יצרתנו נקבים וכר וכתב המשנ"ב דהא דשרי לומר זאת באמצע התפילה דכיון שהתפילה מופסקת כבר יכול להפסיק נמי ולומר דבר זה ולכאורה לפי"ז ה"ה בניד"ד דכיון שהתפילה מופסקת מחמת השתיה יכול גם לברך וכן בחשוקי חמד ברכות כ"ד ע"ב כתב שהגר"ח קניבסקי שליט"א צידד שיתכן שיש לברך על מה שאוכל באמצע שמ"ע דמאחר דחייב להפסיק ולאכול חייב גם לברך כעין המפסיק להפיח שאומר ריבון העולמים וכו' 

אמנם בעמק ברכה הל' תפילה אות א' הביא שהגדול ממינסק אמר שמי ששכח שהגדול ממינסק אמר שמי ששכח יעו"י ולא עקר רגליו שדינו לחזור לרצה מותר לו לומר דברים שבקדושה כיון שהתפילה מופסקת וכמו מי שנצרך להפיח אך בעמק ברכה פליג וס"ל דדוקא בנצרך להפיח שהולך לאחריו ד"א ועקר רגליו מלעמוד כנגד השכינה חשיב שהתפילה מופסקת וא"כ בניד"ד לפי העמק ברכה אם לא עקר רגליו י"ל דלא חשיב שהתפילה מופסקת כ"כ כדי להתיר לברך וצ"ע ובחשוקי חמד שם מסיק שיברך בלב וכמבואר בשו"ע סי' ס"ב סעי' ד' שכשלא יכול לקרוא ק"ש יקרא בהרהור וכן הט"ז סי' ס"ב ס"ק א' כתב שמי שצמא בלילה במטתו שא"א לו ליטול ידיו ולברך יהרהר הברכה בליבו וישתה עי' משנ"ב סי' ס"ב ס"ק ח' ועי' שבת שבתון עמ קכ"ו ועי' שבט הלוי ח"י סי' ק"ח לענין יחיד שלא שמע את התקיעות דמיושב אם יברך באמצע שמ"ע 

התקיעות שבאמצע שמ"ע ועי' בנודב"י או"ח סי' מ"א שדן להתיר להפסיק באמצע ק"ש ומגילה לקידוש לבנה וצ"ב אמאי אין פטור של עוסק במצוה 

3.  The Bechor Shor argues on the Magen Avraham that we brought who allows saying the Bracha on thunder bein haprakim.  But you should know that the reason the Bechor Shor argues is that you can't prove birkos shevach from the hetter to answer Kaddish and Kedusha; you're busy saying one shevach, you shouldn't interrupt with a different shevach.  Only Kaddish and Kedusha, where not saying it is disrespectful, is muttar.  It is pashut that the Bechor Shor would agree that saying Birkas HaNehenin would be muttar, because unlike Re'eimim, which is just Shevach, Nehenin is more similar to Kaddish and Kedusha, due to the svaros in Brachos 35, as I mentioned above.  Whether nehenin is a mitzva or a mattir, it is not just shevach.

Aruch Hshlchn 66:6

לקדיש ולקדושה ול"ברכו" מפסיק אפילו באמצע הפסוק. דאם מפני כבוד בשר ודם מפסיקים, קל וחומר כבוד שמים. וזהו כמשיב לא כשואל, דכיון שכולם משיבים להשליח ציבור שבחו של הקדוש ברוך הוא – מוכרח גם הוא להשיב.

ולכן גם אם שמע קול רעם וברק מחויב לברך אף באמצע הפסוק מטעם שנתבאר (מגן אברהם סעיף קטן ה'), דזהו גם כן כמשיב ולא כשואל.

MB sk 19

(יט) מפסיק — דאם פוסק לשאול מפני כבוד ב"ו ק"ו מפני כבוד הקב"ה ומה"ט נראה דאם שמע קול רעמים יפסיק ויברך דהוי מצוה עוברת ויש חולקין דכיון שהוא עוסק בשבחו של מקום אין לו לפסוק בשביל שבח אחר ולא דמי לכל הני דהוי דבר שבקדושה [תבואות שור וא"ר ושארי אחרונים] גם מח"א משמע דאם שמען באמצע אין לו לברך עליהן כ"א כששמע אותן בין הפרקים

4.  Above, we brought down the Magen Avraham OC 66 sk 4 about the bracha on a tallis in middle of davenning.  The Mishna Berura, (66 sk 16) in discussing this, says an interesting thing.  He says that Tefillin you can put on and make a bracha, but a tallis, better to put it on but make the bracha afterwards.  But, he says,  והיכא שהוא יושב בבהכ"נ ומתבייש לישב בלי טלית לכו"ע יכול לברך עליו בין הפרקים.  So if he's embarrassed, he definitely can put on the tallis and make a bracha bein haprakim.  So you see that once you are embarrassed, it becomes a צורך תפילה, and that enables you to make a bracha on it.

Shoftim, Devarim 20:8. Between Yishtabach and Barchu, בין ישתבח ליוצר

This is an improvement of an earlier version.  After masa umatan with (arranged chronologically) Harabbanim Micha, Chaim HaQoton, Chaim B, Shimon Kalman G, and Shlomo T, the numerous changes and improvements made it clear that it needed to be posted auf neu.

When there's time between Yishtabach and Yotzer, I am maavir sedra.  (When they cannot immediately begin birkos Krias Shema, the tzibur should say Yishtabach and then wait.  The shliach tzibur should wait and say Yishtabach immediately before Kaddish.  Mishna Berura 53:10-11.)  I have been criticized for this because of the Yerushalmi.  The criticism is mistaken.

In our parsha (20:8) the Torah tells us :

ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו

and Chazal (Sotah 43a) explain that the ירא ורך הלבב is a person that has legitimate fears because of his sins- זה המתיירא מעבירות שבידו.  The Tur brings from the Yerushalmi  that one of those aveiros is talking between Yishtabach and Yotzer, (or, if you're davening with a minyan, between Yishtabach and Barchu.)  One who talks between Yishtabach and Yotzer has a sin on his hands, and he is unfit to fight in a war on behalf of Klal Yisrael.

Tur OC 51:

וכ"כ רב אלפס והוסיף לומר שלא לדבר בין ישתבח ליוצר אור וז"ל מיבעי ליה לאיניש דלא לאשתעויי מכי מתחיל ב"ש עד דמסיים י"ח וכן יש בירושלמי השח בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו וחוזרין עליה ממערכי המלחמה

The Mechaber in OC 54 says

המספר בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה
ויש מי שאומר שלצרכי צבור או לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה מותר להפסיק

The Rema adds

הגה: ומזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה או לקבול בבית הכנסת שיעשה לו דין בין ישתבח ליוצר דכל זה מיקרי לצורך מצוה ולאחר כך כשחוזרין להתפלל יאמר השליח ציבור מקצת פסוקי דזמרה ויאמר קדיש עליהם כי לעולם אין אומרים קדיש בלא תהלה שלפניו ולכן מתחילין ערבית בלא קדיש

The יש מי שאומר is the Kolbo and Rav Amram Gaon.

So the Mechaber brings those that are mattir announcements of Tzorchei tzibur and tzedaka distributions, and the Rema's נהגו is mattir to make a mi shebeirach for cholim or for individuals to proclaim legal grievances.

All these cases might be considered tzorchei rabbim, even the announcement of personal claims, because the tzibbur needs a time when people can seek justice.  As the Rema says, this is all לצורך מצוה, which might mean a pressing communal mitzva.  But the Maharshal goes further.

The Ateres Zekeinim in OC 56:1, brings from the Maharshal that the issur is only to talk about pointless and trivial things:

דלא אסרו להפסיק אלא במילי דבטלה  אבל דברי שבח מעין המאורה פשיטא דשרי 

The words of the Maharshal  (Teshuvos 64) are:

 ואין אני חושש  להפסיק כין ישתבח ליוצר אור דלא אסרו להפסק אלא מילת' דברי הבאי ובטלה אבל שבח מעין המאורע פשיטא דשרי

So if it isn't clear enough from the way Ateres Zkeinim quotes the Maharshal, it should be from the original: he only prohibits  דברי הבאי ובטלה.  The fact that he then says אבל שבח מעין המאורע פשיטא דשרי does not make this a אלא מהא ליכא למישמע מינה.  He is not limiting the hetter to that case.  He is discussing the minhag of adding responses (ועתה יגדל נא כח ה) to kaddish, and whether one may do so between Yishtabach and Yotzer.  Regarding those pesukim and shvachim, he says that of course it's muttar.  The only thing that's assur is דברי הבאי ובטלה.

The Maharshal is not really a surprise.  The word the Rif uses is לאשתעויי; and the Mechaber,  המספר.  This is not like a regular hefsek, where the dibbur breaks the structure, it's more like a din in hesech hada'as or זלזול.

But even without the Maharshal, !סברא היא, למה לי קרא    Bishlema between Geula and Tefilla Chazal tell us we can't be mafsik because of the smichus of the pesukim  "יהיו לרצון... וגואלי" – היינו גאולה, וסמיך ליה: "יענך ה' ביום צרה" והיינו תפילה.  Bishlema during Hallel or Birkos Krias Shema or Pesukei d'Zimra, where it begins and ends with a bracha, where there's a hemshech, you can't be mafsik because the brachos are like one bracha.  But what's the connection between pesukei d'zimra and birkos krias shema?  You say Chatzi Kadesh davka because they're different parts of davenning.  What kind of din hefsek is it?  

The pshat is that it's not because Pesukei d'Zimra and Birkos krias shma and shmoneh esrei are a hemshech, only in the sense that you have to be makdim Birkos Krias Shema and Shemoneh Esrei with Pesukei d'Zimra.  There is a tremendous difference between "hefsek in one cheftza of tefilla" and "hefsek after a hakdamah."  By a hemshech, any hefsek breaks the the hemshech.  But by a hakdama, only a hesech hadaas be'poeil breaks the din hakdama.  In the former, even a shlilus hefsek will break it, but in the latter, it's only a problem when you are mafsik be'poeil.  Chazal tell us (Brachos 32b) that חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכוונו את לבם למקום.  If you talk devarim beteilim, then it's not related to the rest of the tefilla at all, you didn't precede your Shmoneh Esrei with Pesukei d'Zimra.  The Pesukei d'Zimra and the rest of your tefilla is no longer a חטיבה אחת.

I have to admit something, though.  I don't understand why Chazal are so makpid to not be mafsik between Netillas Yadayim and Hamotzi, even to the extent of taking more time than walking 22 amos.  If I can't understand why such a kpeida exists, I can't be confident of my svara here either.  But even if you argue that the issur hefsek here is similar to the svara of תיכף לנטילה ברכה, and that any talk takes away from תיכף, then first of all, I say that there are three תיכףs, not four, and it's pure speculation to say that yishtabach/yotzer falls under the same heading.  But more importantly, I have another Maharshal that deals with the din of תיכף.  

☞The Maharshal (Teshuva 34) says that Divrei Torah are not a hefsek specifically in the context of talking between Netillas Yadayim and HaMotzi, as we discussed here.  In that teshuva, he is mattir saying divrei Torah between Netillas Yadayim and Hamotzi because Torah is a necessity of the meal, as Chazal say (Avos 3:4) that שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים. אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא  I say that the exact same thing is true by learning before Yotzer, because the passuk says in Mishlei מסיר אוזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה.  Same svarra.  So both of the Maharshal's teshuvos would support my habit, unless you hold that being maavir sedra is not דברי תורה שכל העולם עומד עליהם.

One might cavil (as Harav Shimon Kalman G did) that the Mishna in Avos means that you have to learn specifically during that meal, but the passuk in Mishlei doesn't mean that you need to learn specifically during davening.  I say that this is not a kashe.  Nobody says you have to learn before HaMotzi, just some time during the meal, but that is enough for the Maharshal to call it צורך סעודה, because a seuda without Torah is a miuskeit.  Learning is just as much a צורך תפילה as learning is a צורך סעודה.  If its a tzorech, it's not a hefsek.☜

On the other hand, the Magen Avraham in 56 sk 7 brings that the Ari Za'l was much more machmir on this hefsek, and that he opposed and considered a hefsek specifically those responses people add to kaddish between Yishtabach and Yotzer that the Maharshal was mattir.  Similarly, the Magen Avraham in 54 sk 2 says that he's not sure that it's muttar to say a chapter of Tehillim between Yishtabach and yotzer, like the Shir HaMaalos many people say during Aseres Yemei Teshuva.  It is clear that the Magen Avraham and the Ari Zal held not like the Maharshal.  (The Ari Za'l and the Maharshal, both Lurias, were cousins and contemporaries and died one and a half years apart.)

So I have several choices.  When there's a slow baal tefilla, I could daven more slowly, or start later; or sit and think, but if I start a trend of thought, it shters my davening afterwards. I can't read a sefer from the achronim, because if he says an absurd, I get upset, and if he says good, I get excited, and either way, it shters my davening.  The simple meaning of the language of the Yerushalmi and the Rishonim is like the Teshuvos Maharshal.  Additionally, many kehillos do say a capital Tehillim before Barchu, which shows that the minhag is not like the Magen Avraham.  So I rely on the Maharshal and I'm maavir sedra. There's a special pleasure in learning when you're motivated by both the Yetzer HaTov and the Yetzer HaRa.

(There is one minor complication.  When a person does interrupt between Yishtabach and kaddish, he has to read a few paragraphs of tehillim in order to justify the kaddish, as I quoted from the Rema in OC 54.  It has happened that I was sitting being maavir sedra, and I was called to daven for the amud.  They know that I've already said yishtabach, so the guy that said Pesukei D'Zimra says Yishtabach, and I am expected to start with kaddish.  According to the Rema, I can't say kaddish unless I say some Tehillim.  My hetter is that limud hatorah also justifies kaddish, and also that I'm saying kaddish on behalf of the tzibbur that wasn't being maavir sedra.)

THANK YOU Reb Chaim B for pointing out that what I said is very close to the Aruch HaShulchan, Rav Ovadia, and the Debriziner.

The Aruch HaShulchan says that the problem is only something that is not at all a דבר שבקדושה, i.e., divrei chol.  After saying that one may not talk between Yishtabach and Yotzer, he says

ואין זה ענין למה שיש נוהגים לומר בעשרת ימי תשובה "שיר המעלות ממעמקים" אחר "ישתבח", דזה נחשב כמסדר התפילה, כמו דלהרמב"ם אומרים "אז ישיר" אחר "ישתבח" כמו שכתבתי בסימן נ"א. והפסק לא מקרי רק דברי חול.

And also, he says that this isn't really a matter of hefsek, like the din hefsek in middle of pesukei dezimra.  It's more like hesech hadaas:

ומכל מקום כיון דשני ענינים הם – לא דמו לגמרי להפסק באמצע פסוקי דזמרה. וזהו שכתבו רבותינו בעלי השולחן ערוך בסעיף ג, וזה לשונם:

ויש מי שאומר שלצרכי ציבור, או לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה – מותר להפסיק. ומזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה, או לקבול בבית הכנסת שיעשו לו דין בין "ישתבח" ל"יוצר", דכל זה מקרי לצורך מצוה.

He also says that he doesn't know why the Magen Avraham (even though he's based on the Ari Za'l,) was uncomfortable with Shir HaMaalos.

והמגן אברהם סעיף קטן ב' נשאר ב"צריך עיון", ולא ידעתי למה

The Debriziner (III:20) and Rav Ovadia Yosef in Yabia Omer (2:4) both say that mei'ikar hadin, one may learn out loud, but that they both were machmir and only learned silently.  I am not one of the Gedolei HaDor, and it would be presumptuous for me to take on such a chumra.  So bring on the slow baalei tefilla.  I can be maavir sedra.


☞After I wrote this, I showed it to two talmidei chachamim v'yirei'ei shamayim, Harav Shimon Kalman G and Harav Shlomo T.
Harav Shimon Kalman said this is a rayah to the pshat they say in the Gemara in Brachos 19a: It says

אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה שמא סלקא דעתך אלא ודאי עשה תשובה 

the Gemara means that if you see a talmid chacham do an aveira, you can be sure that by the next morning he will have written a teshuva to prove that it was muttar.
Harav Shlomo more or less said that it was an affront to the whole concept of Tefilla, and implied that it was in the parsha of מגלה פנים בתורה.

In light of that, I was pleased to come across the Ra'ah in his Chidushim on Brachos 31b.  Everything that I said- both the svara and the hachra'a- and everything that the Aruch HaShulchan says, is מפורש יוצא מפי the Ra'ah in the name of the Ramban.  Other than constitutional stubbornness, there is no reason to think that the any of the Rishonim, the Rosh/Tur/Mechaber, the Manhig, even the Meiri I bring in the end note, mean anything different than the Ramban.  They're all just different ways of saying the same thing.

The Ra'ah in Brachos (or here, in a better print,) says that the din to not be mafsik between Yishtabach and Yotzer is different than the issur hefsek during Birkos Krias Shema.  Avoiding talk between Yishtabach and Yotzer is מצוה מן המובחר, but hefsek between Baruch She'Amar and Yishtabach is an issur.   The Ra'ah says this in the name of his Rebbi, the Ramban.  The Ra'ah:

כי קאמרינן בפסוקי דזמרה ומאי נינהו מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל קה ותקינו רבנן למימר ברכה מקמייהו וברכה מבתרייהו ומאי נינהו ברוך שאמר וישתבח הילכך מיבעי ליה לאיניש דלא לאישתעויי מכי מתחיל ברוך שאמר עד דמסיים שמונה עשרה. פי' זה כתב רבינו ז"ל למצוה מן המובחר שכיון שאמר תחלה דברי שבח ובירך עליהם אין ראוי להפסיק עד שיגמור תפלתו, אבל ודאי לענין חובה אסור לו מכיון  שפתח ברוך שאמר עד שיגמור ישתבח שהרי ישתבח סמוכה היא לברוך שאמר 

To sum up: Based on the svara, the Ra'ah and the Aruch HaShulchan, the Debrecziner's psak, and in light of the minhag to say Shir HaMaalos before Baruchu, it is muttar to be maavir sedra after Yishtabach.

Notes: 

•      The halacha of not being mafsik, which the Tur brings from the Yerushalmi, is not in our Yerushalmi, but the Sefer HaManhig says he saw it in his Yerushalmi.
•      Talmidei Rabbeinu Yonah in Brachos 31b say it's in a Medrash, but it's not in our Medrashim. 
•      The Meiri there in Brachos, and Rabbeinu Yerucham brought in the Beis Yosef quoting a yeish omrim, disagree with the halacha entirely.  Meiri:

ותקנו הגאונים לברך בהם (ר"ל בפסוקי דזמרא) לפניהם ולאחריהם.מעתה אסור לשוח בתוכם.   ויש מי שמוחה אף להפסיק בין ברכה אחרונה שלהם, רצוני לומר ישתבח, ובין ברכה ראשונה של ק״ש, ר'ל יוצר אור, אלא אם כן באמן, ואין זה נראה

I am aware of two problems one can raise on our hachra'a.

1. It could be that the Ra'ah/Ramban simply didn't have the Yerushalmi/Medrash, and that they held like the Meiri, but we, that we pasken like the Sefer HaManhig and Talmidei Rabbeinu Yona, asser.  I don't accept this, because there is no reason to make it a machlokes rishonim when they could all basically agree that devarim beteilim are assur, but divrei Torah uMitzvos are muttar.

2.  If the problem is that talking breaks the connection between Pesukei d'Zimra and Birkos Krias Sham/Shmoneh Esrei, maybe Divrei Torah is a bigger hefsek than stam talk, because of the chashivus of Divrei Torah- the more chashuv, the greater the hefsek, like chatzitza in tevilla.  I don't accept this, because it's patently absurd.  If you don't see that it's absurd, my condolences; anyway, Torah gufa is a hachana for tefilla, as I said in the Maharshal.  


Generally on the topic of being Maavir Sedra- I never was maavir sedra as a young man.  It was not something the lomdim  in my cohort would find time to do.  I once was talking to Reb Moshe and I said it's amazing that Chazal would make such a din, when one could be learning b'iyun and spending his time more profitably.  He answered that Chazal were kovei'a in halacha to be maavir sedra, and the idea that you could find something better to do with the time doesn't matter.  I was mekabel tochacha, and have been maavir sedra ever since.  But I still wish I could hire someone to do it for me.

Va'eira 6:7, Hamotzi and A Cool Hetter

The essential point of this post comprises six paragraphs.  They are all related, but you have to be patient.

The passuk says הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם, who will take you from the burdens of Mitzrayim.   Since Hashem is talking to Moshe long before they left, the simple meaning of the passuk is that hamotzi is "who is going to take you out."  If so, then, הַמּוֹצִיא would be the wrong word to use in the bracha of Hamotzi, which thanks Hashem for the bread we are eating which He brought forth from the ground, not what He will do in the future.  Nonetheless, the Gemara in Brachos 38a/b says that lehalacha we do say Hamotzi and not Motzi, and we interpret our verse to mean "I will do something that will inspire future generations to remember that I took them out of Mitzrayim."

The gemara there says that someone told Reb Zeira that Reb Z'vid's son was a talmid chacham and an expert in brachos.  Reb Zeira said "send him to me, and I'll decide if he's a talmid chacham."  When the young man came, Reb Zeira gave him bread and told to to eat it.  He said Motzi, not Hamotzi.  Reb Zeira said, "this person you call a baki in brachos?  Everyone knows that Motzi is a good nusach.  If he were a talmid chacham, he should have said Hamotzi, which would be a chiddush in halacha and an interesting pshat in the passuk in Va'eira."  Reb Moshe points out, (and I'm pretty sure he was quoting a Rosh which I can't remember at the moment,) that evidently it was expected that a talmid chacham, in a new place, would choose a non-standard novel nusach of Hamotzi just so that he would have the opportunity to say a shiur and show that he knew how to learn.

It is assur to talk or delay unnecessarily between netilas yadayim and hamotzi.  But the first Magen Avraham in OC 166 brings an opinion (Rabbeinu Tam) that on Shabbos, this problem is not as serious.  The issur hefsek before hamotzi is not like hefsek in davening, where the problem is zilzul, disrespect of the tefilla.  Here, the problem is that you might get involved in something else and distracted, and end up not eating at all.  On Shabbos, when you have a mitzva to eat, and there's a festive table set, there is no such concern, so go ahead and talk.  Actually, he's talking about making kiddush or havdalah before hamotzi, but (as is clear in the Aruch Hashulchan there) the logic pertains just as well to any talking.  We don't hold like that, though, le'halacha.

AND....  It so happens that the Shlah in the first volume toward the end of Kedusha brings from Tshuvos Maharshal that you can talk Divrei Torah between netillas yadayim and hamotzi because you are allowed to interrupt to talk about things that are needed for the meal, and divrei torah are certainly needed at the meal, as Reb Chanina ben Tradyon and Rebbi Shimon say in Avos 3:3-4

רבי חנניא בן תרדיון אומר, שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב לצים. אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, שכינה שרויה ביניהם

רבי שמעון אומר, שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאלו אכלו מזבחי מתים  אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאלו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא

But no, we don't hold like the Shlah, though, le'halacha.

But what about combining the two heteirim?  If someone wants to talk in learning before hamotzi on Shabbos, he has two svaros to be meikil- the Rabbeinu Tam/Magen Avraham and the Tshuvos Maharshal/Shlah.  Would such a thing be a lechatchila le'halacha? No.  Is it worth doing it just for the shock and awe, and then tell people why you did it, just as Rav Zeira expected Reb Zevid's son to do?  Definitely.  

And it would be perfect for this week's parsha.  Wash, say ahl netilas yadayim, and say a dvar torah before hamotzi.  The Dvar Torah would be to explain that the nusach of Hamotzi is connected to this week's parsha, but at one time, most people said Motzi, not Hamotzi; but Reb Zeira held that a talmid chacham should use the non-standard so he could say a shiur about why he did so and the pshat in the passuk in Va'eira.  So you see that it's good to be somech on daas yachid in the bracha of Hamotzi in order to show a chiddush in Torah.  Normally, we're not allowed to talk before hamotzi, but we are going to follow Reb Zeira's advice and do so because here, there are two reasons why we can be meikil: Shabbos, according to the Magen Avraham/Rabbeinu Tam, and for divrei torah, according to the Shlah/Mahrshal.  Presto!  (For those that feel that I am playing fast and loose with the halacha, please do two things: first, please realize that we're not talking about hilchos mikvaos here; and second, see the second picture in the column on the right.)


Speaking of the dinim of hefsek and this week's parsha:  There's a sefer from the Dubner Maggid on the parshios.  In this week's parsha, he connects Yetzias Mitzrayim to the Rama's din in 119.  The Rama in 119 says that there's less of a problem of smichas geula l'tfila on Shabbos.  Normally, the requirement that we not interrupt is based on the psukim of ya'ancha next to Hashem sfasai tiftach, and since on Shabbos it's not a time of "tefilla to be saved from yom tzara", the psukim don't apply.  The Magid says that on Shabbos we daven for simcha, not to be saved from suffering, and that's pshat in not having a din of tefilla of yom tzara.

So while I wouldn't recommend relying on the Rama regarding geula/tefilla, I do think there's a special mitzva to say a dvar Torah between Netilas Yadayim and Hamotzi on Friday night of Parshas Va'eira. 
~~~~~~~