Beshalach. Shabbos is the Mekor HaBracha

In Lecha Dodi we say that Shabbos is the source of Bracha.

לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה

What does that mean, that Shabbos is the Mekor, the source, of bracha?  As we may surmise from its appearance in Lecha Dodi, this idea stems from Toras HaNistar. Indeed, it is found in the Zohar in this week's parsha and in Parshas Yisro, as well as the Ramban and Rabbeinu Bachaya in Parshas Breishis.  (Sources appear following the post.)

Although I am not conversant in Toras HaNistar, this idea does appear in many places.  For example, the Lechem HaPanim on the Shulchan in the Mikdash was the conduit of parnassa, and the Kohanim ate that Lechem HaPanim davka on Shabbos.   It is implicit in the words of Rashi in Breishis that Hashem blessed Shabbos with the Man - which makes one wonder, on the contrary, there was no Man on Shabbos.  Obviously, the source of the Bracha of the Man was the Kedusha of Shabbos, as we will see from the Ramban.

Another example - the Gemara in Beitza about the costs of making Shabbos and the minhagim of Shammai and Hillel. The Gemara says that although our budget is determined on Rosh HaShannah, we have an open expense account for kavod and oneg Shabbos, and that is not part of the budget- precisely like the Man, and davka because Oneg Shabbos is the source of Parnassa, not a draw on our Parnassa.

And finally, the Gemara in Shabbos 118, that one who is "me'aneig" Shabbos is granted endless blessings -

 אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי, כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר  אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו'. רב נחמן בר יצחק אמר, ניצול משעבוד גלויות וכו'.

אמר רב יהודה אמר רב, כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו וכו'. לפיכך צריך האדם לזרז את עצמו כדי לכבד את השבת.

We are lucky to have Baalei Machshava that make the concept accessible to us. I found two, and both are fascinating.  The first is from Rav Sternbuch, and the second is from Rav Tzvi Pesach Frank.  Both imply a very interesting application of this concept.

Rav Sternbuch on passuk 16:26

ששת ימים תלקטהו (ט״ז, כ״ו) 

בזוה״ק מפו׳ ״אמאי לא אשתכח מנא ביומא שביעאה משום דההדא יומא מתברכן מיניה כל שיתא יומין עילאין וכל חד וחד יהיב מזוניה לתתא כל חד ביומיה מההיא ברכה דמתברכאן דיומא שביעאה״ ונראה הביאור ששבת משפיע שפע פרנסה לכל ימות השבוע, כי בשעה ששובת מכל מלאכתו ואינו דואג להמציא טרף לביתו ומשליך על ה׳ יהבו שהוא יספק לו צרכיו, מתברך ביום זה בשפע ברכה להצליח במעשיו כל ימות השבוע, ולכן לא ירד מן ביום השביעי, כי אין זה זמן לדאוג לפרנסתו אלא להיפך בשביתה לגמרי ממלאכתו הוא מתברך בפרנסה בשפע, וזהו הוראה לדורות דהשביתה לגמרי בשבת מכל מלאכה דאפילו דבור בעניני חפציו אסור, זוכה לברכת ה׳ להצלחה כל ימי השבוע בפרנסתו.

Rav Sternbuch's point is that davka the total reliance on Hashem's provenance is the source of success in our worldly endeavors.   The blessing that ensures the success of our efforts comes on a day when we make no effort at all, on a day when we declare that we are totally reliant on the Ribono shel Olam. The one day when we could not go out and find Man is the day that ensures there will be Man to be found the other six days of the week.

Rav Kook, in "Peninei Rabbeinu Tzvi Pesach" (from Rav Kook) recorded in his private journal an amazing and instructive story he saw from the Beis HaLeivi.

"זכור את יום השבת לקדשו“ (שמות ב, ז)

באחד מפּנקסיו, מביא רבינו סיפור לא ידוﬠ על הגאון בﬠל "בית הלוי" מבריסק:

פﬠם, ביום שבח קודש, נכנס אצלו אחד מבﬠלי הבתים של בריסק, כשﬠל פניו

נסוך צﬠר גדול. הוא סיפר לרב כי בתו מקשה ללדת מזה שלושה ימים, ולדברי הרופאים היא בסכנה גדולה. הוא ביקש מהרב שיתפלל עבורה. 

להפתﬠתו, שאלו הבית הלוי: האם כבר קידשת על היין? השיב האיש, ״מרוב צﬠרי לא הייתי מסוגל".

 "אם כך“, פסק הרב, "קודם כל קדש ﬠל היין, ולאחר מכן טול את ידיך. הנך מוזמן לסﬠוד ﬠל שולחני את סﬠודת השבת". 

ישב האיש לסעודה. הגאון מבריסק האריך ﬠמו הרבה, ולבסוף שאלו אם נהנה מהסﬠודה. האורח השיב בחיוב. "אם כך", אמר הרב, "לך ﬠתה לשאול מה שלום בתך". לאחר שﬠה קלה שב האיש ופניו קורנות מאושר: “בתי ילדה בן במזל טוב״, בישר לרב, "אך מוכרח אני להבין: מדוﬠ הכריח אותי רבינו לקדש ולסעוד?" 

השיב לו ה״בית הלוי": "הלא מקרא מלא הוא (תהלים לז, ד): "והתﬠנג ﬠל ה' ־ ויתן לך משאלות לבך", ולכן גרמתי לך להתﬠנג, כדי שיתמלאו משאלות לבך לטובה."

The fascinating thing, to me, is that this reflects the words Hashem said to Moshe Rabbeinu before Kriyas Yam Suf -

ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו 

The point is this: Shabbos is the Mekor of Bracha. Now that we're privy to this information, it would make sense to spend Shabbos in prayer and supplication, as we do on Rosh Hashanna. True, to the extent that tearful prayer would negate Oneg Shabbos, it would be disallowed, but at least a little bit! It's the time of bracha, seize the opportunity!
But that is false. The Beis HaLevi did not tell his guest to grab a Tehillim, and Klal Yisrael in the Midbar did not spend Shabbos praying that they should be zocheh that the Man would fall reliably the next week. The job we have to to be mechabeid Shabbos through Oneg. That is the only job. On Shabbos, Tefilla is irrelevant. (please see note below before the Mekoros section.)  Mah titz'ak eilai!  Set the table with shining tableware, sit down, sing Zemiros, gladden the hearts of the lonely, have a beautiful seuda, say beautiful and inspiring Divrei Torah, and don't worry about davenning.


Note:

I thank the person who wrote in to clarify the words "Tefilla is irrelevant." This is the comment, followed by my response.

Anonymous January 17, 2019 at 10:33 AM
..... your statement that "On Shabbos, tefilla is irrelevant... forget about davenning" hardly seems like a proper conclusion, since after all, we still have tefillos on Shabbos, don't we? The difference is only that on Shabbos we don't do שאילת צרכיו as we do the rest of the week. So on Shabbos, the davenning is not for the purpose of petitioning for our needs, but rather focuses instead on connecting to Hashem and tapping into the kedusha of Shabbos. But the fact that the focus of the Shabbos davening is different to the focus of the weekday davening does not mean that on Shabbos, davening is irrelevant. On the contrary, the Shabbos davening is elevated to a higher plane than the weekday davening, and that's why we traditionally spend more time davening during Shabbos than we spend during any other day of the week.


Eliezer Eisenberg January 17, 2019 at 11:12 AM
That is exactly what I meant. I got caught up in the idea and wrote too fast. I was thinking of the Or Zorua in the Hagohos Ashri in Brachos 9b that says that we don't really have to be masmich ge'ula to tefilla on Shabbos, because it's not a tefilla of yom tzara, i.e., as the Shagas Aryeh says in 16, that it's hoda'ah, not bakasha. It's a completely different concept, it's not tefilla as it is generally thought of.
Thanks for pointing that out. I'll fix it.

I think that clarifies what I meant. Tefilla on Shabbos is not Tefilla as it is normally thought of. It is not Bakasha, it is Shevach v'Hodaya. True, the word "Tefilla" is sometimes (Tefillas Chana), albeit rarely, used in Tanach for the latter, but it is predominantly used for the former. In Chazal Tefilla certainly includes bakasha.  In this post, I wanted to use the word "Tefilla" as synonymous with צעקה, as in "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו"

Since I have the Mekoros for everything else here, here's the Shaagas Aryeh on the Or Zarua.

תשובה בהגהות אשר"י בפ"ק דברכות (סי' י ד"ה בשבת) כתב בשם אור זרוע בשבת אין צריך לסמוך גאולה לתפלה הואיל ונפקא לן מ"יענך ה' ביום צרה" דכתיב בתריה "יהיו לרצון אמרי פי" ושבת לאו יום צרה הוא ע"כ  ..........................  

אבל עיקר דבר זה יש ללמוד מפירש"י רפ"ק דברכות ד ב גבי הא דאמר רבי יוחנן איזהו בן עוה"ב זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית ופירש"י ד"ה זה הסומך וסמיכת גאולה לתפלה רמזה דוד בספר תהלים דכתיב ה' צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה ואמר בברכות ירושלמי מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך יצא המלך ומצאו שהפליג אף הוא הפליג אלא יהא אדם מקרב להקב"ה אליו ומרצהו בתשבחות וקילוסין של יציאת מצרים ומתקרב אליו ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו ע"כ הרי עיקר הטעם של סמיכת גאולה לתפלה כדי לקרב להקב"ה אליו על ידי קילוסין של יצ"מ ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו כדי שתקובל תפלתו וזה לא שייך אלא בימי צרה שהן ימי החול שאדם מתפלל בהן י"ח ברכות שיש בהן שאלת צרכיו וצרותיו של אדם אבל לא בשבת שאין מתפלל בהן אלא שבע שאין בהן שאלת צרכיו ומהאי טעמא כתבו מקצת רבוותא שאין להתפלל בשבת תפלת נדבה הואיל ואין בתפלת שבת שאלת צרכיו אלא דברי שבח בלבד ולהאי טעמא ביו"ט נמי א"צ לסמוך גאולה לתפלה דהא אינו מתפלל בהן י"ח ברכות שיש בהן שאלת צרכיו זהו מה שנ"ל בטעמו של האו"ז 

**************************************************************
MEKOROS

The zohar in Yisro by the dibros that Shabbos is the source of Bracha:
Zohar 2:88a:4 

זכור את יום השבת

"זכור את יום השבת לקדשו".    רבי יצחק אמר, כתיב (שם ב ג) "ויברך אלהי"ם את יום השביעי", וכתיב במן (שמות טז כו) "ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו" - כיון דלא משתכח ביה מזוני מה ברכתא אשתכח ביה? אלא הכי תאנא, כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין, ותאנא אמאי לא אשתכח מנא ביומא שביעאה, משום דההוא יומא מתברכאן מיניה כל שיתא יומין עלאין, וכל חד וחד יהיב מזוניה לתתא כל חד ביומוי, מההיא ברכה דמתברכאן ביומא שביעאה.    ובגיני כך מאן דאיהו בדרגא דמהימנותא, בעי לסדרא פתורא, ולאתקנא סעודתא בליליא דשבתא, בגין דיתברך פתוריה כל אינון שיתא יומין, דהא בההוא זמנא אזדמן ברכה לאתברכא כל שיתא יומין דשבתא, וברכתא לא אשתכח בפתורא ריקניא, ועל כך בעי לסדרא פתוריה בליליא דשבתא בנהמי ובמזוני.

רבי יצחק אמר, אפילו ביומא דשבתא נמי. רבי יהודה אמר, בעי לאתענגא בהאי יומא, ולמיכל תלת סעודתי בשבתא, בגין דישתכח שבעא וענוגא בהאי יומא בעלמא. רבי אבא אמר, לאזדמנא ברכתא באינון יומין דלעילא, דמתברכאן מהאי יומא, והאי יומא מליא רישיה דזעיר אנפין, מטלא דנחית מעתיקא קדישא סתימא דכלא, ואטיל לחקלא דתפוחין קדישין, תלת זמני מכד עייל שבתא, בגין דיתברכון כלהו כחדא.

ועל דא בעי בר נש לאתענגא תלת זמנין אלין, דהא בהא תליא מהימנותא דלעילא, בעתיקא קדישא, ובזעיר אנפין, ובחקלא דתפוחין. ובעי בר נש לאתענגא בהו ולמחדי בהו, ומאן דגרע סעודתא מנייהו, אחזי פגימותא לעילא, ועונשיה דההוא בר נש סגי, בגיני כך בעי לסדרא פתוריה תלת זמני מכד עייל שבתא, ולא ישתכח פתוריה ריקניא, ותשרי ברכתא עליה כל שאר יומי דשבתא, ובהאי מלה אחזי ותלי מהימנותא לעילא.

and similar here on 63b:5-8

ויאמר משה אליהם איש אל יותר ממנו עד בקר. אמר רבי יהודה, בכל יומא ויומא, מתברך עלמא מההוא יומא עלאה, דהא כל שיתא יומין מתברכאן מיומא שביעאה. וכל יומא יהיב מההוא ברכה דקביל בההוא יומא דיליה. 

ו 

ועל דא משה אמר, איש אל יותר ממנו עד בקר. מאי טעמא. בגין דלא יהיב, ולא יוזיף יומא דא לחבריה, אלא כל חד וחד שליט בלחודוי, בההוא יומא דיליה. דהא לא שליט יומא ביומא דחבריה. 

ז 

בגיני כך, כל אינון (נ''א אמר רבי יהודה כל יומא ויומא מתברך מההוא יומא עילאה יומא שביעאה ומתברכן כל שיתא יומין כל חד וחד בלחודוי וכל יומא יהיב ביומא דיליה מההוא ברכה דקביל מההוא יומא עילאה ועל דא משה אמר איש אל יותר ממנו עד בקר דהא לא שליט יומא ביומא דלאו דיליה וכל אינון) חמשא יומין שליטין ביומייהו, ואשתכח ביה, מה דקבילו, ויומא שתיתאה אשתכח ביה יתיר. ואזלא הא, כהא דאמר רבי אלעזר, מאי דכתיב יום הששי, ולא אתמר הכי בכל שאר יומין. אלא הכי אוקמוה, הששי. דאזדווגא (דאזדמנא) ביה מטרוניתא. לאתקנא פתורא למלכא, ובגין כך, אשתכחו ביה תרין חולקין, חד ליומיה, וחד לתקונא, בחדוותא דמלכא במטרוניתא. 

ח 

וההוא ליליא, חדוותא דמטרוניתא במלכא, וזווגא דלהון, ומתברכאן כל שיתא יומין, כל חד וחד בלחודוי. בגין כך, בעי בר נש לסדרא פתוריה בליליא דשבתא, בגין דשארי עליה ברכאן מלעילא, וברכתא לא אשתכח על פתורא ריקניא, (וההוא ליליא חדותא דמטרוניתא במלכא וזווגא דלהון) בגין כך, תלמידי חכמים דידעין רזא דא, זווגא דלהון מערב שבת לערב שבת. 

And the Rishonim in Breishis 2:3.
Ramban

וַיְבָרֶךְ וַיְקַדֵּשׁ ברכו במן וקדשו במן והמקרא כתוב על העתיד לשון רבינו שלמה מבראשית רבה (יא ב) ובשם הגאון רב סעדיה אמרו שהברכה והקידוש על השומרים שיהיו מבורכים ומקודשים ואין משמע הכתוב שידבר על העתיד ורבי אברהם אמר כי הברכה תוספת טוב שיתחדש הגופות יתרון כח בתולדות ובנשמה יתרון השכל וַיְקַדֵּשׁ אותו שלא עשה בו מלאכה כשאר הימים ודברו בזה נכון למאמינים בו כי אין זה מושג בהרגש לאנשים והאמת כי הברכה ביום השבת היא מעין הברכות והוא יסוד עולם וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כי ימשוך מן הקדש ואם תבין דברי זה תדע מה שאמרו בבראשית רבה (יא ח) לפי שאין לו בן זוג ומה שאמרו עוד כנסת ישראל תהא בן זוגך ותשכיל כי בשבת נפש יתירה באמת

and Rabbeinu Bachaya there in a very similar vein.


The Lechem HaPanim is the source of Bracha for Parnass:

רמב"ן:

זר זהב - ...וכן הדבר שזה סוד השולחן, כי ברכת השם מעת היות העולם לא תברא יש מאין. אבל עולם כמנהגו נוהג, דכתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, אבל כאשר יהי שם שרש דבר תחול עליו הברכה ותוסיף בו, כאשר אמר אלישע הגידי לי מה יש לך בבית, וחלה הברכה על אסוך שמן, וכן השולחן בלחם הפנים בו תחול הברכה, וממנו יבא השובע לכל ישראל, לכך אמרו כל כהן שמגיעו כפול אוכל ושבע. (שמות כה כד)

לחם פנים - רש"י, ולשון המשנה בן זומא אומר לחם פנים, בעבור שיהיה לו פנים, אבל כל זה יהיה לדברי האומר כיצד עושין אותו כמין תיבה פרוצה, אבל לדברי האומר כמין ספינה רוקדת, אינו כן... ועל דרך האמת כי תבין מלת לפני תבין שמו וסודו, כי בעבור היותו כן היה מונח בצפון, כי ברכת ה' היא תעשיר, כענין שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך ובירכתיך, וכבר רמזתי בו... (שם כה ל)

ספר החינוך:

להשים בבית המקדש לפני ה' לחם תמיד, שנאמר ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד. משרשי המצוה, שצונה הא-ל ב"ה מצוה תמידית בלחם, לפי שבו יחיה האדם, ועל כן צריך אליו להיות הברכה מצויה בו תמיד, ומתוך עסקנו בו לקיים עליו מצות השי"ת,יהיה הרצון והברכה חלים עלינו ויתברך במעינו, כי בכל שעושה בו האדם רצון השי"ת, בו הוא מתברך, ולפי כל ענין וענין שישים מגמת פניו ומחשבותיו ועסקיו בדבר מצוה, לפיהן מעין הברכה נובע עליו... ועל הלחם הזה בעצמו אמרו, כי מפני שהוא תשמיש המצוה ובו נעשה רצון הא-ל, היתה הברכה דבקה בו ביותר, וכל אחד מן הכהנים שהגיע לו ממנו כפול היה שבע... ואמרו המפרשים שאין מן הלחם לגבוה כלום, אלא הלבונה שנקטרת בכל שבת כשמסלקין הלחם, אין כונתם חלילה להיות חילוק כלל בין הלבונה והלחם למעלה, וקיום מצות הא-ל בלחם ובלבונה אחד הוא... אבל כל אלה הענינים יכתבו על צד העוסקים, כי הלחם שנאכל לכהנים אין לכתב עליו שכלו לשם, כי הם יאכלוהו. נמצא כי אין כולו לשם, כי אחרים יחלקו בו, אבל בכל מה שלא יהנה בו האדם כלל, אלא שעושה ממנו מצות בוראו וכלה לגמרי במצוה, בזה נוכל לומר עליו כי כולו לה'... והרמב"ם כתב אבל השולחן והיות הלחם עליו תמיד לא ידעתי לו סבה, ואיני יודע לאיזה דבר איחס אותו עד היום... (תרומה מצוה צז)

שם משמואל:

ועל פי זה יש ליתן טעם על לחם הפנים הבא מצה ולא חמץ. ולכאורה הנה שבת היא עוד במעלה יתירה משבועות, ששבת היא יומא דנשמתא מעין עולם הבא, ומאחר דבשבועות אין מזיק חמץ, אדרבא מצוה להביא חמץ, למה בשבת אסור להביא חמץ. אבל יובן זה עם מה שאמרנו הרבה פעמים כי יש בשבת ב' בחינות, בחינה אחת שהיא אחר ששת ימי המעשה, והיא כדמיון עולם הבא שאחר עולם הזה, ובחינה שניה שהיא ראשית לימי המעשה הבאים, ומניה שיתא יומין מתברכין. והנה לחם הפנים הנסדר בשבת ומונח על השולחן עד השבת הבאה, וממנו בא שובע לעולם כמו שכתב הרמב"ן, ואיננו יכולין לומר שהוא מצד הבחינה הראשונה שבשבת, שהיא השלמה אחר ששת ימי המעשה שעברו, שהרי איננה נגמרת מצותו עד השבת הבאה, ואין לו ענין עם ששת ימי המעשה, רק סילוק הלחם והקטרת הבזיכין שייכים לשבת שעברה, אבל הסידור היא מפאת הבחינה השניה שבשבת, שהיא התחלה וראשית לימי המעשה הבאים, וכל התחלה וראשית צריכה להיות מצה ולא חמץ כנ"ל, אבל יום טוב של שבועות שהוא רק מפאת השלמה אחר ימי הספירה, על כן בא חמץ. (שמות תצוה תרע"ב)

פרי צדיק:

...ויש גם כן ב' המדרגות בהמשכת הקדושה, ועל זה אמר והיתה לאהרן ולבניו, שהקדושה להכניס בלחם הפנים יהיה לאהרן ולבניו, וכדאמרינן שם (יומא ל"ט) מ' שנה ששימש שמעון הצדיק וכו' ונשתלחה ברכה וכו' ובלחם הפנים, וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע, ויש אוכלו ומותיר וכו'... והוא על ידי הקדושה שנתן שמעון הצדיק הכהן הגדול בלחם הפנים. וקדושה היא ברכה, כמו שכתוב בזוהר הקדוש שם. וכן כל הכהנים נתנו אז קדושה וברכה בלחם הפנים, ולפי הכנת הכהן האוכלו כן שרה הברכה במעיין, יש אוכלו ושבע, ויש אוכלו ומותיר... ומכל מקום אחר כך מקבלים הם קדושה מאכילת לחם הפנים, כמו שכתוב בזוהר הקדש בגין ההוא לחם מזונא דהוו לקטו כהני אתברכו כל מזונא וכו', מזונא דקא נפיק מגו שלחן מברך מזונא דכהני, היינו שהועיל לכהנים אכילת לחם הפנים לכל האכילות שאכלו תמיד שיהיו בקדושה, ומשום הכי כתיב אחר כך ואכלוהו לשון זכר, שאז נעשה לחם הפנים המשפיע קדושה לכהנים... (ויקרא אמור י)

Shammai and Hillel and the introductory words in Beitzah 15b-16a

תני רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה

כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת י"ט והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו

א"ר אבהו מאי קראה (תהלים פא, ד) תקעו בחדש שופר (בכסא) ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וכתיב (תהלים פא, ה) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני הוא דכתיב (בראשית מז, כב) ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה מר זוטרא אמר מהכא (משלי ל, ח) הטריפני לחם חקי

תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה

אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים שנאמר (תהלים סח, כ) ברוך ה' יום יום תניא נמי הכי בית שמאי אומרים מחד שביך לשבתיך ובית הלל אומרים ברוך ה' יום יום

Rashi

כל מזונותיו של אדם - כל מה שעתיד להשתכר בשנה שיהא נזון משם קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו ויש לו ליזהר

 מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו:

חוץ מהוצאת שבתות - אותה לא פסקו לו מה ישתכר לצרכה ומהיכן תבואהו אלא לפי מה שרגיל ממציאים לו לשעה או לאחר שעה:

פוחתין לו - כלומר ממציאין לו שכר מועט:

ואוכל את הראשונה - נמצא אוכלה לזו כדי שתהא היפה נאכלת בשבת דהויא לה אכילתה של הראשונה לכבוד שבת:

לשם שמים - בוטח שתזדמן לו נאה לשבת:

מחד שביך לשבתיך - מאחד בשבת שלך תן לבך לשבת הבאה:

יום יום - יעמס לנו את צרכינו ועזרתנו:

An excellent synopsis from sefer Dan Yadin on Brachos (from a contemporary named Nissan Dayan, Bnei Brak,) page 135 on Brachos 29a

ובזה ביארנו בס"ד בסה"ק מעין גנים עה"ת בפ' אמור מש"כ בלחם הפנים ביום השבת ביום השבת יערכנו וכו"' דיש לדקדק כפל אומרו ביום השבת ביום השבת ולמה שנתבאר י"ל בהקדים

מש"כ הרמב"ן בפ תרומה דע"י השלחן שהיה במקדש יבא השובע לכל ישראל כי ברכת השם מעת היות העולם לא תברא יש מאין אבל עולם כמנהגו נוהג אבל כאשר יהיה שם שורש דבר תחול עליו הברכה ותוסיף בו כאשר היה עם כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא הסר בימי אליהו וכן האסוך שמן בימי אלישע בן הדבר בשלחן דע"י לחם הפנים תחול הברכה ולכך אמרו כהן שמגיעו כפול אוכל ושבע עוד כתב הרמב"ן שם דנקרא לחם הפנים ע"ד שנאמר תמיד שהיה מונח בצפון כי ברכת ה' היא תעשיר וכו' יעויי"ש ואיתא בזוה"ק דבעי בר נש לסדרא פתוריה תלת זמני דלא ישתכח פתוריה ריקנא ותשרי ברכתא עליה כל שאר יומי דשבתא משום דמההוא יומא מתברכן מיניה כל שיתא יומין וכו' וכתי' ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו וא"כ מה ברכתא אשתכח ביה כיון דלא משתכחי ביה מזוני אלא דההוא יומא מתברכן מיניה כל מזוני וכו' יעויי"ש זוהר פ' יתרו הכלל העולה מכל האמור דע"י השבת באה הברכה על ששת ימי המעשה ולא ש ע י ההכנות שבימי החול יש מזון וברכה דלולי השבת היינו שמירתה אין נפש וקיום לעולם כנז' באוה"ח הנ"ל וע"י שמירת חשבת באה הנפש וקיום וברכת השפע לעולם הה י"ל רומז הפסוק ביום השבת ביום השבת יערכנו היינו דע"י עריכת לחם הפנים לפני ה' ביום השבת עי"ז באה הברכה לעולם ובזה אפשר עוד הפעם לערוך לחם לשבת הבאה וכן לעולם ונמצא דלא העבודה שבימות החול שעל ידם מכינים הלחם עי"ז עורכים הלחם בשלחן

ביום השבת אלא דווקא ע י העריכת לחם ביום השבת זה הנותן הברכה שיהיה בחול לחם ושיהיה אפשר שוב בשבת הבאה לעורכו ונמצא דשבת עורכת לשבת וכאילו כתי' ביום השבת יערכנו ביום השבת יערכנו ואם לא יערכנו בידם השבת והשלחן יהיה ריק לא תחול הברכה ולא יהיה מה לערוך ביום השבת הבאה ונכון הוא בס"ד והנה בגט' יומא פה נאמרו כמה טעמים במה שפקוח נפש דוחה את השבת ובסה"ק הרי בשמים הבאתי בס"ד טעם נוסף

Yisro, Shemos 20:8. Remember the Day of Shabbos to Make it Holy. זכור את יום השבת לקדשו

The Rambam says that you can make kiddush Friday night even if it is not yet Shabbos.  This indicates that you can make Kiddush De'oraysa not only in the daytime, but even before you accept Shabbos upon yourself.  In other words, you can make kiddush and then polish your shoes and take a shower and go to a movie and then come home and eat your seuda.  


Because you shouldn't believe such things without evidence-


Reb Elchanan (Kovetz Shiurim II 30:1): 

דברמב"ם פכ"ט מהל' שבת כתב דמצוות זכור את יום השבת אינה דוקא בשבת אלא סמוך לכניסתו וסמוך ליציאתו ומה"ט יוצא גם בהבדלה מבעוד יום אף דהבדלה ג"כ דאורייתא להרמב"ם

The Netziv (Meromei Sadeh beginning of Arvei Pesachim 99b): 

דעת הרמב"ם שאין תוספת לשבת ומכ"מ קי"ל דמקדש מבעוד יום

In the course of a discussion over at Chaim B's site, an idea developed in the comments that we were told has been said by Reb Yosef Ber (US).  The idea was the although Shabbos is the classic example (e.g., Chulin 101b) of a kedusha that exists without any human input, the passuk in the Aseres Hadibros that says לקדשו might indicate that we too are Mekadeish Shabbos in some manner- not a mere commemoration, but a chalos kedusha that we create.

The sources for this idea are the the Ramban in Yisro and the Yerushalmi brought in Tosfos in Arvei Psachim, as follows.

Ramban Shemos 20:7.

אבל לרבותינו עוד בו מדרש ממלת לקדשו, שנקדשהו בזכרון, כענין וקדשתם את שנת החמשים שנה (ויקרא כה י), שהוא טעון קדוש ב"ד לומר ביובל מקודש מקודש, אף כאן צוה שנזכור את יום השבת בקדשנו אותו. וכך אמרו במכילתא (כאן): לקדשו, קדשהו בברכה, מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו, אין לי אלא ליום, ללילה מנין, ת"ל ושמרתם את השבת (להלן לא יד), וזהו קדוש היום, והוא מן התורה, אינו אסמכתא. וכך אמרו (ברכות כ ב): נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה, וזה על קדוש הלילה, לפי שכל הטעונים קדוש מתקדשים בכניסתן פעם אחת, כגון קדוש החדש, וקדוש היובל

Yerushalmi:
I'm too lazy to find the Yerushalmi, but I think it's in one of the tosfosin on the first daf of Arvei Psachim.  The idea is that Yerushalmi brings that the nusach of the bracha is מקדש ישראל והשבת, just like we say  on Yomtov.  On Yomtov, it makes sense, because our kiddush Hachodesh is a necessary ingredient in determining which day has Kedusha.  The kedusha of Shabbos, on the other hand, seems to have nothing to do with our input.  The language of the Yerushalmi's bracha indicates that we do contribute to the chalos din kedusha of Shabbos.

The concept is not unique.  For example, Nedarim 13a:

בכור נמי מתפיסו בנדר הוא דתניא משום רבי אמרו מנין לנולד בכור בתוך ביתו שמצוה להקדישו שנאמר (דברים טו) הזכר תקדיש ומאן דשרי כי לא מקדיש ליה מי לא מיקדיש

Reb Tzadok in his Pri Tzadik in Yisro:

 והנה בנוסח האר״י הק׳ נמצא בקידוש מ״ב  תיבות ובזהר הק׳ מפורש שיש בהברכה ל״ה תיבות  ונדחקו ליישב זה.

 אכן נראה ברור שלא נחשבו התיבות הכפולות שנמצא בברכה זו שהם ז׳  תיבות . ברוך אתה ה׳ בנו ושבת באהבה וברצון. והענין שנכפלו ז׳ תיבות הוא שמה שישראל מכניסים הקדושה לשבת הם מחזירים ג״כ  להש״י שמכירין שהוא ג״כ מהשי״ת

וזהו שנמצא בברכה ז׳ תיבות כנגד מדת מלכות. והיינו ל״ה תיבות שבהם ז׳ פעמים ה׳ כנגד ה׳ מדות שמצד ישראל שכל א׳ כלול מז ׳. ועוד ז׳ תיבות נגד מדת מלכות שהם כפולים לרמז שהם גם מצד השי״ת. והוא דמה שמודים על השבת שהנחיל לנו שע״י זה מכניסים קדושה לשבת זה מחזירים להשי״ת ׳ ומודים לו על שנחן לנו כח להודות לו ע״ז ולהכניס קדושה לשבת וזה שנכפלו תיבות בא״י .  

וכן מה שישראל מכניסים הקדושה ע״ י  שמענגים השבת כמ״ש (מ״ר נשא פ׳ י׳ וש״מ) מקדשו במאכל ומשתה וכו׳ והיינו שמקבלים השבת  באהבה וברצון זהו ג״כ מצד השי״ת וע״כ נכפלו תיבות בנו ושבת באהבה וברצון. ומרמז שמה השי״ת הנחיל באהבה וברצון השבת  ובחר בנו הוא ע״י שישראל מקבלים השבת באהבה וברצון ורוצים בהשי״ת  וכגגד זה השי״ת הנחיל השבת באהבה וברצון ובחר ורצה בנו וכאמור

(It has also been sort of spoken about by R' Aryeh Leib Frommer, the Kozhiglover Rov.  He was one of the Roshei Yeshiva in 'Chachmei Lublin' and wrote the Teshuvos and the Hagadas Eretz Tzvi, and a sefer on Chumash.  This is from his Eretz Tzvi al HaTorah, here.  (He has a similar idea in his teshuvos, towards the end, but it is not as well developed as this.)

ושמרו בנ״י את  השבת לעשות את השבת וגו׳ (ל״א, ט״ז). בתרגום יונתן "למעבד תפנוקי שבתא". נראה לענ״ד לבאר, עפימ״ש השל״ה, אהא דאי׳ בש״ס (פסחים סח, ב) הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם, מ׳׳ט וקראת לשבת עונג, וכ' השל״ה דטעמא דמילתא כדאמרינן התם, הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ״ט יום שניתנה בו תורה הוא, וכן שבת דבשבת ניתנה תורה לישראל. מבואר מזה חידוש גדול, דחיוב עוגג שבת הוא מצד דניתנה בו תורה. ועוד חידוש, אע״ג דשבת קביעא וקיימא, מ״מ יש בו צד קדושה שבאה מחמת ישראל, שמחמתו חיוב עונג שבת, דהרי מת שניתנה תורה בשבת היא ע״י שהוסיף משה יום אהד מדעתו, ומתן תורה שבו גורם ג״כ קדושת שבת, כמבואר בשל״ה,  נמצא דיש לישראל ג״כ חלק בקדושת שבת.

 ודבר זה מתאים עם דברי הפני יהושע (שבת פ״ו, ב) בהא דיליף דבשבת ניתנה תורה מגזירה שוה זכור זכור, והקשה הא הקב״ה אמר ליתן תורה בערב שבת, ומה הי׳ נעשה אז עם הגזירה שוה, ותירץ דאם היתה התורה ניתנת בערב שבת היה תוב

 בלוחות הראשונות שמור ולא זכור, עי״ש. ולפי הנ״ל  נכון, דשמור קאי על מצוות לא תעשה של שבת, דהשמר הוא לא עשה, וזכור על מצות עשה דשבת דהיינו עוגג, ועשה דעונג נתחדשה ע״י שניתנה תורה בשבת, וא״כ אם היה מתן תורה בערב שבת לא היה כתוב זכור רק שמור לבד. וק״ל. ובזה אתי שפיר דברי הפסוק: לעשות את השבת, על עונג שבת, דלגבי מצוה .

 זו דעוגג נהשב כאילו ישראל מקדשי ליה לשבת, דחלק הקדושה הזו אשר מחמתה הייבים בעוגג באה ע״י שהוסיף משה יום אחד מדעתו, ע״כ שפיר כתוב על זה : לעשות  את השבת, שהם עושים גוף השבת, דכמו בקבלת התורה קדשו ישראל

 את השבת בגרימתם שמתן תורה היה מחמתם, כך תמיד בעסק התורה מוסיפין היל בקדושת יום השבת, וע״כ איתא בתגדב״א (פכ״ו) זכור — מקדשו במקרא ובמשנה, גם איתא בתנדב״א (פ״א) שבת יעשה כולו תורה. גם נכון לפי זה שכל ענין מתן תורה סדרו חז״ל במס׳ שבת, מחמת דכל קדושת השבת שנוספה במתן תורה [זולת מה שניתן במרה] בא ע״י מתן תורח, ע״כ שפיר  מישך שייכי אהדדי

Anyway, the point I'm making is this:  It seems to me that the Rambam's idea of making kiddush Erev Shabbos only makes sense if Kiddush is statement of recognition, a ceremonial commemoration.  If our saying Kiddush is supposed to make a chalos hekdesh, there is absolutely no way that you should be able to do it before Shabbos Mamosh.  You can't be mekadiesh something before it exists.

It's kind of ironic that when Reb Elchonon says over the Rambam about making kiddush before you're mekabel Shabbos, as I brought above in the beginning, he quotes the passuk זכור את יום השבת without the last word- לקדשו.  I think that Zachor, you can do on Friday.  לקדשו, on the other hand, if you want to say that  לקדשו means that you are making a chalos kedusha, that needs to be on Shabbos itself.


Reb Chaim B tells me that Rabbi Wahrman of HANC uses many of these Marei Mekomos and comes to exactly the opposite conclusion.  I'm ok with that.

UPDATED A New Discussion about Computers and Shabbos

I found some interesting sources during the week of Parshas Beshalach in ayin gimmel, and I posted the information there, but I'm putting it here at the end of the post as well.


Last week, in Parshas Vayakhel, in passuk 35:33, the words מלאכת מחשבת, Me'leches Machashaves appeared.  These words are understood by Chazal as the fundamental definition of what sort of work is prohibited on Shabbos.  Mesorah's translation is "craft of design."  Most often, the way Chazal interpret this phrase is to limit the legal definition of 'work,' in Hilchos Shabbos, to cases of specific intent.

The next section is divided into two parts.  Option One is for people without experience in Hilchos Shabbos.  Option Two is for people who prefer straight yeshivishe talk.

Option One
In tort law, Specific Intent is defined as follows:

The mental purpose, aim, or design to accomplish a specific harm or result by acting in a manner prohibited by law.  Specific intent requires that the defendant intended to achieve some result additional to the criminal act in order to prove all the elements needed to be found guilty of the crime. It differs from general intent, which only requires proof that the defendant intended to do the prohibited act. For example, the crime of larceny requires not only the general intent to take property, but also the specific intent to permanently deprive another of the property.

Thus, in Hilchos Shabbos,  מלאכת מחשבת means that two elements must be present for a finding of  transgression of Shabbos: intention to do the specific prohibited act, and intention for a particular result.  If a person intended to do one prohibited melacha but did another, he didn't have intention to do that act, and it's not מלאכת מחשבת.  If a person intended to do a prohibited act, but was doing it for a purpose other than the usual purpose of the melacha, then he lacks the intent to achieve the prohibited result, and it's not מלאכת מחשבת. In both cases, מלאכת מחשבת teaches us that this person is not legally culpable for the what he did.

Option Two
In Yeshivish, we would say that Chillul Shabbos requires two things:
כוונה for a  מעשה  and   כוונה  for a תוצאה :  intent to do a specific act, and intent to generate a specific result.  The תוצאה has to be the purpose for which the Melacha was done in the building of the Mishkan.  Classic application: if a person digs a hole, he can be said to be creating a pit, or building a pit.  If he is digging because he wants sand, then even if he digs a perfect hole, it is not Meleches Machsheves.  He is lacking the specific intent required for a melacha of building.


Generally, מלאכת מחשבת narrows the cases that are called Melacha of chillul Shabbos.  But מלאכת מחשבת can also be used to include cases that would otherwise be excluded.  For example: If a person throws wheat and chaff up into the air, and the wind blows away the chaff and allows the wheat to fall to the ground, it is considered his act, because he is intentionally using existing forces to complete the act that he began and he intended (Aruch Hashulchan 242:24.  I don't know why the Aruch Hashulachan says it as if it were a chidush. It is an open Rashi in Bava Kamma 60a. and the Rosh there and the Rach in Shabbos 120b argue and say the svara is because that is the classic definition of the melacha, so the concept is limited to Zoreh.  Similarly, the Gemara says that nursing a child is technically a melacha, but of course it is muttar.  But why is it a melacha?  The woman is just putting the child to her breast, and the child nurses!  The child is doing the melacha, not the woman.  The answer is that because children naturally nurse, if you put a child to a breast with the intention that the child nurse, then the result is called your מלאכת מחשבת.  The same ought to be true by putting a leech on someone's skin, and just like Zoreh is a machlokes Rashi and the Rosh/Rach, this too is a machlokes between the Magen Avraham, who holds it's a grama even when you put grain into an active mill and certainly when you put a leech on skin, against the Even Ha'Ozer who holds it's a perfect melacha gmura, at the end of 328. Another example of this is in Tosfos Shabbos 73b.  For further discussion, see Totzos Chaim 8:3)

So now, here is a new question.

There is a nascent technology called BCI, Brain Computer Interface.  This enables a person to control a computer via his thoughts, or, more correctly, it trains a person to generate brain activity that controls a computer.  The computer doesn't read your mind.  As with Voice Recognition software, the computer and the person work together to create a lexicon of commands.  Brain activity A (visualize Netanyahu) means that the cursor moves the right, Brain activity B (visualize Shulamit Aloni) means left, and Brain activity C (think of smelling a bowl of hot cholent) means stop, and so forth.  See, for example, here.  (This is not what Stephen Hawking uses.  His devices respond to small muscle movements.)

At the moment, this infant technology is barely crawling.  It will soon become enormously efficient and popular.  One can easily imagine an earphone that functions as an inductive coil- or a yarmulkeh with a sensor- sensitive enough to distinguish between various brain activities, which could be used to control a computer.  One could do anything, from turning on a light to starting a war, by means of his brain activity.   All it will take is an Israeli with some spare time and a soldering gun.

Would this be called melacha on Shabbos?  You are not lifting a finger.  You are not moving or even talking.   You are not "doing" any act at all.

My opinion is that the centrality of kavana in the din of מלאכת מחשבת would make this a melacha de'oraysa.  Both the melacha and the result are intended.  The result is proximate and definite and immediate.  This is a melacha gemura.

It goes without saying that Reb Moshe, who prohibited the use of Shabbos clocks for anything but heat and light, would prohibit this at least on a Derabanan level.  But I'm not talking about Derabanans and Kavod Shabbos here, I'm talking about a De'oraysa.

Clarification:
This is not at all related to issues of voice controlled computers or microphones or hearing aids.  In all of those cases, the problem is the sound wave you generated impinging upon the receiver.  And please do not confuse this with infrared motion detectors, or computer controlled motion detectors.  In those cases, your action results in melacha being done, no less than if there were a string attached to you that pulled a switch when you moved.  You are basically pulling the switch.  In our case, you are doing absolutely no physical act.
This is not at all related to issues of whether the use of electrical mechanisms is assur or why it is assur.  I'm talking about a one hundred percent melacha de'oraysa- igniting a fire that cooks a pot of meat- that was done by sending a signal via my brain activity to a computer to do it.

UPDATE I
Over the last two days, I spoke about this to several Talmidei Chachamim.

• One said that it is not a melacha at all and muttar mid'oraysa.  Melacha requires a physical act on my part.  This person is a highly respected posek.  He also holds that Rav Elyashiv's issur to walk where motion activated cameras will turn on is completely wrong, as does Rav Wosner.
• One said that it is melacha gemura and assur mid'oraysa.  Interesting svara offered by the second person:  He said, a melacha was done.  The question is, to whom to be meyacheis the melacha.  So, if a person tells a goy to do a melacha, the melacha is mis'yacheis to the goy.  But if I make the computer do the melacha, it's mis'yacheis to me.  great unknown says that this svara is contradicted by Reb Akiva Eiger in the Teshuvos #8 where he argues on the Nesivos regarding mis'asek.
• Another talmid chacham said that it is no different than the brain telling the hand to light a fire.  The hand's action is my action.  The computer here becomes my hand, and the melacha is a ma'aseh be'yadayim.

UPDATE II

An excellent and helpful comment posted by the antipodean bar nash pc directs us to the Gemara in Sanhedrin 101a.  The Gemara says that it is muttar to 'paralyze' an animal via a lechisha/incantation, even though it essentially traps the animal, and trapping is an Av Melacha.  He said that the reason for this hetter is the absence of an act of Tzeidah.  This is highly debatable, as will soon discuss.  But Reb Chaim Kanievsky assumes that is the pshat in Rashi in the following paragraph.  (And the tzushtell is notable for another reason, as well- he wants to be machria the issue of whether מלאכת מחשב is called מלאכת מחשבת from a case of מלאכת מכשף.)
(I do not have a copy of the sefer.  I copied this from an online citation, and made several minor changes. It  is not complete, as indicated by the ellipses, and I cannot vouch for its accuracy.)

בספר דרך אמונה על הלכות שמיטה ויובל להגאון ר"ח קנייבסקי שליט'א, הקשה: “ויל"ע דבסנהדרין ק"א א' אמרי

לוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת ואין בכך משום צידה [...] אע"ג דע"י הלחש אינו יכול לזוז ממקומו

עד שנוכל לתופסו מ"מ...מותר דאין זה צידה טבעית ויל"ע מ"ש גבי שביעית דאסור גם פעולה שאינה

טבעית ומ"ש שבת דמותר" (דרך אמונה, שמיטה ויובל, פרק א, הלכה ז, ביאור הלכה ד"ה סוקרין). לאחר

מכן הוא מביא שני תירוצים, בתירוצו הראשון הוא עומד על ההבחנה המהותית שבין שביתת הארץ מעבר

לשביתת האדם ממלאכה, ובין שבת שבו רק האדם שובת, משכך, היות ולחישה אינה פוגעת בשביתת

האדם מותר ללחוש בשבת, אולם בשביעית “האיסור הוא שהארץ לא תיעבד ולכן גם ע"י סגולה הרי הארץ

נעבדה על ידו" (שם). עוד תירץ הרב קנייבסקי, על פי ההבחנה שבין דיבור ומעשה: “דבאמת אין חילוק

בין שבת לשביעית רק החילוק הוא אם עושה איזה מעשה או שאין עושה כלום רק לוחש דכשעושה מעשה

באמת גם בשבת יהיה אסור אבל בלחישה בעלמא גם בשביעית יהיה מותר".

According to his first teretz, there is a difference between the concept of the issurim of Shabbos and the issurim of the rest of the Torah.  He says that Shabbos prohibits the human act, while other dinim prohibit causing a result.  On Shabbos, we don't care that fires are set, as long as you didn't do the act of setting them.  Magical incantations are not included in the legal definition of Melacha, simply because they are supernatural.  Therefore, no melacha has been done and no issur transgressed.  During the year of Shvi'is, we care very much that the land should not be worked, irrespective of who works it, so even a supernatural method that causes land to be worked would be assur on Shvi'is.  According to this, Rashi is dealing with an entirely different issue, that of  " אין זה צידה טבעית" , and this has nothing to do with BCI. 

According to his second teretz, Shabbos and the whole Torah are the same, and l'chisha would be muttar in all cases because it does not involve a human action.  The Torah only prohibits a human action, not thoughts that result in action.  If so, a BCI ma'aseh would be muttar in kol hatorah kulah.

Let me point out that Reb Chaim Kanievsky's point that speech is neither action nor legally actionable is not contrary to the generally accepted issur on talking into a microphone or using voice recognition software to write or control a computer on Shabbos.  The difference is as follows:

In talking into a microphone, the issur is the impingement of the voice/pressure wave/air movement upon the microphone, because that impact directly causes electrical changes, and directly generating electrical changes on Shabbos is assur.  Here, by the Lechisha, there's no issur on Lechisha on Shabbos.  The issur is the trapping.  The man is not trapping, he is talking.  His voice is not doing a melacha; the effect of his voice is causing a melacha to happen.

UPDATE III

Tosfos in Gittin 31a DH B'machshava says that a melacha that is done with intent alone (Tosfos is talking about being mafrish Truma with machshava and the issur of mesakein) is assur on Shabbos.  The Chida in his Pnei David on Beshalach 16:23 brings a raya from Tosfos to the Maharsh Primo who said that since the Mahn that fell in the Midbar could be changed into whatever form you desired by intent alone- you could make it into baked, or cooked, or broiled simply by desiring that it be so- it was assur to make this change on Shabbos.  The Teshuvos Har Tzvi (OC I 174) says that this really is clear in the passuk אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ , because the Mechilta says it means that the Mahn actually cooked/baked/broiled itself according to the owner's intent, and it's clear in the passuk that this change had to be done before Shabbos began. (It's not clear to me, though, because according to Reb Akiva Eiger's pshat in the Rambam 9 Shabbos 3 onהמבשל על האור ... דבר שאינו צריך בישול כלל פטורbishul of the Mahn could not be de'oraysa.  It's a great kashe on the Rambam, but irrelevant to the halacha.)

However, the Chida, in his sefer Yosef Ometz (92:2) brings that Tosfos in Menachos 55 says the opposite, that if the hafrasha is done with thought alone, it is muttar on Shabbos.  The Chida's resolution of this stira, and a discussion on the topic as a whole, can be found in the Sefer Sdei Tzofim on Menachos, page 402 (page 408 on Hebrewbooks.org , or if that doesn't work, then go here and then go to page 408).

I know that some people are going to point out Reb Akiva Eiger's Teshuva in 159 about making a kinyan before Shabbos that will be chall on Shabbos.  I say it's irrelevant. I'm too lazy to discuss it, and just wrote this so nobody should say "Ha!  You forgot Reb Akiva Eiger's teshuva!"  I didn't.

Lastly, let me point out that the Rashi in Sanhedrin 101 is not at all clear as to why it is muttar, as indicated in Reb Chaim's two teirutzim.  Concordant with Reb Chaim's first pshat, the Levush and the Mishna Berura (328 SK 143) learn that Rashi was mattir either because it's not the normal derech or because it's supernatural.  According to both the Levush and the MB, we have no proof that Rashi would be mattir machshava.  In fact, it is very likely that if Rashi held that machshava is bichlal not a ma'aseh melacha, he (or the people who read into him) wouldn't have to come up with other hetteirim like shinui or not derech hateva.  Since he (they) did, it proves that machshava can be considered melacha.  Therefore, according to these pshatim in Rashi, our case, which is natural and will soon be common, might be assur gamur:

According to the Rambam who holds that the lachash is a meaningless superstition, the Gemara is no raya at all, since he holds it’s muttar because the lachash doesn't work.

FINAL UPDATE

What we end up having is the following:

• A stirah in Tosfos, Gittin 31 (Assur) and Menachos 55 (Muttar).  UPDATE:  This is not correct.  Both are mattir.
• An ambiguous Rashi (that Rav Kanievsky in his second pshat reads to mean Muttar for sure on Shabbos, and possibly in all isurim; but according to his first pshat, and according to the Levush (OC 328) that Rashi was mattir because it's not the normal derech of Tzeidah, and the Mishna Berura in 328 SK 143 that Rashi was mattir because it's not derech hateva, we have no proof that Rashi would be mattir machshava, and most likely a proof that Rashi would asser. 
• The shittos of the Maharash Primo and Rav Tzvi Pesach Frank (Assur). 
• The Magen Avraham that holds that putting wheat into a mill that is already turning is called a grama, despite the intent and immediate result.  It’s possible that according to the Magen Avraham, machshava cannot make something that is not called your ma’aseh into your ma’aseh.

Bottom line:

• Assur: Rav Tzvi Pesach Frank.
• Muttar: Rav Kanievsky in his second pshat in Rashi. 
• Most likely Assur in Rashi and L'halacha: Levush, Mishna Berurah, and Reb Chaim Kanievsky in his first pshat in Rashi.
• Probably Muttar: the Magen Avraham.

So the surprising result is that for chillul Shabbos, the preponderance of shittos is that no physical act is necessary.  Chillul Shabbos can be the result of pure machshava IF the machshava causes the melacha directly and immediately and definitely, and it is commonly done in this way.  And it goes without saying that every normal posseik would agree that it would be a zilzul Shabbos to do melacha with machshava.

It could be that Shabbos is unique, that Meleches Machseves results in a chumra that makes it assur, as the Aruch Hashulchan (quoted above) says.  In fact, while not very much like the mleches hamishkan, this would be a nice match with the type of melacha involved in the creation of the world.  What the halacha would be in other issurim besides Shabbos remains unanswered, outside of the universal hetter of Reb Chaim Kanievsky's second pshat in Rashi, which, we have seen, is contrary to the Levush and the Mishna Berura.


UPDATE:
I posted on this again in 2013, in Parshas Beshalach, here.  I'm also pasting the newer post here.  I normally would just erase both and make a new one, but I hate to eliminate the comments, and I don't have the time to put them into the post.


A double portion of the Mahn came down on Friday, because people would not be allowed to carry it to their houses on Shabbos.  This way, they had their Shabbos food in their houses before Shabbos.  They were also told be sure to cook or bake the Mahn before Shabbos began.  

את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו

There is a discussion in the Mechilta here about exactly how the Mahn was prepared.  Rebbi Yehoshua holds that the mere thought of baking would miraculously transform the Mahn into a baked preparation, and the thought of cooking would render the Mahn cooked.  Rebbi Elazar HaModa'i says that it would taste as if it were prepared the way you wanted, but there was no physical change.  (I suppose this is what underlies the machlokes Reb Ami and Reb Asi in Yoma 74b whether the tribulation of the Mahn was not having food in the pantry or not seeing the food you're tasting.)

יאמר אליהם הוא אשר דבר ה', אמרו לו אימתי אמר להם מחר: את אשר תאפו אפו, ר' יהושע אומר מי שהוא רוצה אפוי היה מתאפה לו והרוצה מבושל היה מתבשל לו. ר' אלעזר המודעי אומר הרוצה לאכול דבר אפוי היה טועם בו כל אפויים שבעולם והרוצה לאכול דבר מבושל היה טועם בו כל בשולים שבעולם ר' אליעזר אומר על אפוי אפו ועל מבושל בשלו הא כיצד יום טוב שחל להיות ערב שבת מנין שאין רשאין לא לאפות ולא לבשל אלא אם כן עירבו ת"ל את אשר תאפו אפו אפו על אפוי ובשלו על מבושל:

Two years ago, I posted a discussion about BCI technology, with which a person can control a computer via thought patterns.  Absolutely no movement is involved; sensors detect and analyze variations in brain wave activity and the program responds to this variation.  Once you can move and click a cursor with brain activity, you can do every single one of the thirty nine melachos of Shabbos without lifting a finger.  

BCI stands for brain–computer interface (BCI).  Other terms used are mind-machine interface (MMI), and direct neural interface, and brain–machine interface (BMI),  For the latest on BCI, go here.

Having seen this Mechilta, and some other sources, it is time for an update.  Some of this material was briefly mentioned in the original post, but most of it is new, like the Mechilta.

Harav Tzvi Pesach Frank, in his pirush on Chumash here and in a teshuva, and the Mirkeves Hamishna and the Netziv in their peirushim on the Mechilta, note that our Mechilta shows that according to Rebbi Yehoshua, this form of melacha is assur on Shabbos; that it needed to be done before Shabbos, even though the cooking and baking would be effected by thought alone.

(Please note that this Mechilta is completely incomprehensible- to me- if we're going to read it literally from a halachic standpoint.  Even if thought would make it cooked, the thought did not cook it.  I'm not talking about the Bishul b'chama/Bishul b'eish issue, I'm talking about no bishul at all happening.  It turned it into a food that was identical with something that had been cooked.  It was נתהפך to become a thing that is Mevushal, but there is no event of בישול taking place.  What we have here is like a thought that takes an object that was in a Reshus Hayachid and makes it re-appear in a Reshus Harabbim.  There was no akira, there was no ha'avara, there was no hanacha.  Before it was there, now it's here.  We have the shiur of a melacha, and we have the effect of a melacha, but the melacha wasn't done.  There's a consequence without a sequence.  Bishlema by netilas neshama, causing death is the melacha, and however you do it it's assur.  Here, it's the act of bishul that is assur and the fact that the food gets cooked is for the chiyuv on a shiur of the melacha.  It's like Zorei'ah, planting: the issur is the planting, and the fact that the seed sprouts is just a test of whether your act of planting was a melacha.  Here, it's impossible that such a thing would be bishul.  Maybe it would be makeh b'patish, but that doesn't make sense either, since it was perfectly good even without the machshava.  But I don't care that this is shver.  The Achronim see the Mechilta as a raya to this question, so I'm going with that.  I guess the problem is not bishul, but Mesaken Manna, like the next source says.)

The Moshav Zkeinim in Bamidbar (11:8) says the following:

 אמרינן בסיפרי ועשו אותו עוגות וכוי, ותימה הא כתיב (שמות ט״ז כ״ג) את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העודף אלמא היה נאפה ומתבשל ואין לומר לאו דווקא אפו אלא תחשבו עליו, ולדבר[יו] (ה)מתבשל למה היה אסור בשבת לחשוב עליו שיש בו טעם תבשיל, וי״ל [דכיון] דלא היה מתהפך אלא על פי דבורו לתבשיל חשוב תקון דהא אפילו הפרת נדרים לצורך שבת איבעיא לן בנדרים (ע״ז אי) ובסוף שבת (קנ׳׳ז אי) אי שרי בשבת, ואע״ג דהתם שרי הכא חשיב תקון

which means that he holds it is assur, although he says דבורו.

On the other hand, Tosfos in several places indicates that it would be muttar; Fact 1.Designating Truma on Shabbos is assur under Mesaken Manna, a toldah of Makkeh Be'Patish.  Fact 2. Although lechatchila one should not designate Truma with thought alone, if one does so it is effective.  Combining Fact 1 and 2, Tosfos in Gittin 31a DH Bemachshava, and in Chulin 7a DH Vedilma and Bechoros 59a DH Bemachshava says that to do so on Shabbos with thought alone would be muttar.  Also, the Shittah in Beitza 34b says this.  (It's easy to mis-read Tosfos, but what he's saying is that even though machshava would be effective and muttar as far as hilchos Shabbos are concerned, the possibility of doing it with machshava is not sufficient to be mattir a physical hafrasha.)

The Achiezer in 2:49:4 talks about our Tosfos, and mentions that he has several problems with Tosfos' Shittah which he does not answer.  But he says that even according to Tosfos, that it's muttar to be mafrish on Shabbos with thought alone, that's only because Tevel has inherent Truma potential, so you're only designating which part is Truma.  But by Hekdesh, where you're creating an entirely new status, and this status causes a transfer of ownership, such a machshava is like a maaseh and would be assur on Shabbos.  But he says that this is only because ownership transfers generate a concern that you might write, and so are assur miderabanan.  The implication is that a real melacha, if done with Machshava, would be muttar.

Along the same lines, see Reb Akiva Eiger brought in the Shaar Tziyun in 633 sk 14, regarding a too-tall sukkah that has a pile of dirt in middle, and before yomtov you weren't mevateil the dirt, that he is not sure if if it is muttar to be mentally mevateil the dirt to the ground, because it would make the Sukka kasher and therefore be mesaken manna/makeh b'patish.  I cannot find this RAE anywhere except this Shaar Tziyun.  Anyway, from this RAE is appears that he's mesupak regarding the issue of mesaken manna with machshava.

And the best part- Reb Meir Don Plotzki (Kli Chemda) in Beshalach proposes that there is a difference between Shabbos and Yomtov.  On Shabbos, which is an eternal and immutable commemoration of Hashem's Shvisa creating the world through His Machshava, the issur includes melacha that is done with machshava.  But Yomtov, whose kedusha is created by Beis Din, by humans, the issur is only on melacha that is done with an act, the human sort of melacha.  Wouldn't that be interesting, to be mattir BCI melacha on Yomtov but not on Shabbos?

I found a nice article on this topic.  He cites most, if not all, of my references, here.  Here's his summation:

סקירת השיטות שראינו, מהן ניתן להפיק שיטה הלכתית בנוגע ל-BCI:

א.    הגרשז"א – המחשבה כמעשה (בהלכות מסוימות) לענין שבת.

ב.    הרב רוזן – בדיקת התוצאות הסופיות של תהליכים (גם פנימיים) וקישורם למקורם.

ג.    עמדת ה'חומרא' של הכלי-חמדה – כשעשיית המלאכה נעשית כרגיל על ידי המחשבה, אזי זו איננה מנגנון של כ'לאחר-יד' גרידא.

ד.    עמדת ה'קולא' של הכלי-חמדה – פעולה המתבצעת על ידי מחשבה אינה מלאכה גמורה בגידרה, אלא 'רק' איסורא.

ה.    הקהילות יעקב – מעמד של 'עדיף מכלאחר-יד' לפעולה סגולית בהלכות שבת, שלא כדרכה.

ו.     הקהילות יעקב – דרכה של פעולה כזו היא תמיד ה'לא טבעית', לא גזרו חכמים בה.

ז.     הרב זאב לב (והגרשז"א) – החילוק בין החפצא לגברא באדם ובפעולותיו בעולם. זהו היחס המפורש ביותר לנושא, ובשילוב עם חילוק החפצא/גברא זהו פיתוח של מערך מחשבתי עם השלכות הלכתיות קונקרטיות.

Yisro, Shemos 20:11. Ki Sheishes Yamim. Why Isn't Shabbos a Universal Mitzvah?

Shabbos commemorates the creation of the universe — “כי ששת ימים עשה...על כן בירך ". In Va’eschanan, Devorim 5:15, Shabbos is also associated with the exodus from Mitzrayim— “וזכרת כי עבד היית...על כן ציוך"

Reb Meir Simcha In Parshas Va’eschanan asks: Hashem's creation of the world is not specific to the Jewish people.  Since Shabbos was intended to memorialize the creation, it should be universal, observed by all mankind. Why, then, is the opposite true; not only is Shemiras Shabbos not obligatory for non-Jews, it is even prohibited to them.  A non-Jew's observance of the Shabbos through shemirah is considered transgressive; עכו'ם ששבת חייב מיתה (Sanhedrin 58b)  In Shemoneh Esrei of Friday night, we stress this exclusionary nature; "ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים."

Here are eight good answers to this question.  Please note that this is not a purely academic discussion, though there would be nothing wrong with that.  The answers highlight the nature of Shabbos, and can enhance our appreciation of its Kedusha.

{R Meir Simcha’s teretz:} when we commemorate the creation of the universe, we are saying that it was not, as Deists believe, a momentary nexus between G-d and the universe during which matter was created and the laws of nature set into motion, and then left on its own forever.  We believe that the universe has purpose and a destiny, and its Creator is constantly involved in His work through “mechadeish betuvo bechol yom tamid ma’aseh breishis’- He renews the creation every day - and hashgachas Hashem, Divine Providence. Our testimony to briyas ha’olam is very different than simple eidus of sheishes yamim of creation and a day of rest. Only we, who experienced yetzias Mitzrayim, which demonstrated Hashgachas Hashem, can testify from our own experience that the creation was purposeful and that Hashem continues to intervene and direct nature towards that divine purpose. Our national history, our personal experience of ongoing suffering and redemption, continually demonstrates Divine Providence.  A gentile shemiras Shabbos, even by Chachmei Umos Ha'Olam, would be testimony to something they never experienced and which they cannot experience, and it would be, in a sense, a falsehood. (The Sfas Emes in Parshas Bo brings from the RI'M that the Asara Ma’amaros she’bahem nivra ha’olam, the ten utterances that created the world, were transfigured to become the Eser Makkos, the ten plagues, and then the Aseres Hadibros, the Ten Commandments. If you think about it for a moment, you will realize that this approach is consistent with R Meir Simcha, in that the three events were intimately related and naturally consequential.)

{Reb Moshe’s teretz:} Reb Moshe, in the first volume of Kol Rom, on Shemos 20:2, brings the Ibn Ezra who asks that the Aseres Hadibros should have begun with briyas ha’olam and not yetzias Mitzrayim. Instead of asher hotzeisicha, it should say "Anochi Hashem Elokecha ashe barasi es ha'olam.  He answers that awareness of briyas ha’olam is not as important as awareness of continued hashgachah, similar to Reb Meir Simcha.
In Kol Rom 3 on page 103, he directly asks Reb Meir Simcha’s question, and says another answer: The word “tohu” is used in Ma’aseh breishis to describe the chaotic state of the universe before it was given any form.  The Gemara that says that the first two thousand years of the briyah are characterized as “tohu”, primordial chaos, because the Torah was only learned by individuals.  Only after Avraham, who taught the world and had three hundred talmidim, did the millennia of ‘Torah’ begin, which ended the years of ‘tohu’.  So, if a world without Torah is Tohu, it must be that without Torah, the briyah is not finished. Therefore, it is only with yetzias Mitzrayim, which was letzorech matan Torah, that the briyah was truly complete. The reason the world the is Tohu before Mattan Torah is because the creation was conditional: if you accept the Torah, the world will continue to exist, and if not, it will disintegrate.  Since the Creation was conditional, and Torah is the fulfillment of the condition, and Yetzias Mitzrayim was for the purpose of Mattan torah, eidus of the briyah has to include eidus of Yetzias Mitzrayim/matan Torah.

{The Sfas Emes’ teretz:} The Sfas Emes in Shemos 16:29 brings a Zohar which apparently answers this question, by saying that every day has a malbush but not Shabbos, which is Malchus, which only we can be zoche to because we were nizdacheich through yetzias Mitzrayim. (I only mention this because I know it means something to people who learn this aspect of Torah, even though I'm not among them.)

{Ponevezher Rov’s teretz:} The sefer Mishulchan Gavo’ah in Vayikra parshas Emor brings the following vort from the Ponevizher Rov: Shabbos is not just isur melacha. It is the chemdas hayamim, a yom machmadim. It has a kedusha like the kedusha of the mishkan, which was a separate reshus, unique on Earth. Similarly, Shabbos is a time that is unique and separate from all other time. Yisraelim are kodesh— when they create their family and lay the foundation of their home life, they do it with the words ‘mekudeshes li’. Therefore, they can enter into the holy domain of Shabbos. A gentile's unwillingness to accept the will of Hashem contradicts the idea of Shabbos. His observance of Shabbos is a trespass, a falsehood, and a negation of the Shabbos. Maybe the idea is like the din of a korban— that eating the korban is mishulchan gavoha. Only certain people are given the right to eat the korbon, and if someone who is not allowed to eats it he is ne’enash. Although every Yisroel agrees with the idea of korbanos, and is happy to participate in any way he can in the hekdesh, if a Yisroel eats kodshei kodashim, he is punished. The oneg of shevisa on Shabbos is holy, and is like a korbon, and so an akum that partakes of it is like an akum– or a zor– who eats a korban. This pshat is consistent with the rishonim that explain the chiyuv missah of an Akum sheshavas as being based on their issur of gezel, and it also adds that it is gezel of kodshim, a form of gezel that is called me’ilah.
In short, shemiras Shabbos is an act of communion with the kedusha of Shabbos and with Hashem. It is not something that is lying hefker and available to whoever wants it. The ability to participate in shemiras Shabbos is like the meat of korbanos- it is a gift from the Ribono shel Olam to people who have dedicated their lives to Avodas Hashem.

{Rav Hutner’s ha’ara:} The Pachad Yitzchak in the volume on Pesach, in Siman 27, brings that Rashi in Yevamos 48b says that the passuk of “veyinafeish ben amosecha vehageir” means that an akum that does not keep Shabbos is punished, because not-keeping Shabbos is like avodah zara! Tosfos, of course, argues and says that he is not allowed to keep Shabbos. Rav Hutner explains that Rashi must hold like those that say that a geir toshav is mechayev himself to keep the 7 mitzvos in the same manner and with the same philosophical appraoch as a Yisroel keeps those 7 mitzvos, and since for us chillul Shabbos is considered to be like avoda zora, the same applies to him. Therefore, for a geir toshov, chillul shabbos is avoda zora, and he is chayav for the issur of avoda zora. He also brings Rashi in Beitza 16 regarding the fact that goyim will be ne’enash for not keeping Shabbos.

{Harav Reuven Feinstein:}  The first luchos say zachor and mention briyas ha’olam. The second ones say shamor and mention Mitzrayim. Gentiles  should commemorate/zachor Shabbos and are certainly not ne’enash for doing so. But shamor means issur melachah. The issur melachah only applies to Yisrael, because of our status as avdei Hashem that He acquired by taking us out of Mitzrayim. The purpose of the issur melacha is to show that all our work is only to do what our master commands, and when he commands us to stop, we must stop. In fact, the issur melacha only has a associative connection with briyas ha’olom. The causative basis for it is only yetzias Mitzrayim. So an akum that is shoveis from melacha because of Shabbos is saying eidus sheker by claiming to be an eved of Hashem. He may choose to serve Hashem, but he is not His kinyan, His avadim, as we are.

{My teretz:} Shabbos is testimony that the Ribbono shel Olam created the world. A non-Jew has a different idea of what the Ribbono shel Olam is. If he were to keep Shabbos, he would be stating that his-idea-of-God created the world, which is, of course, eidus sheker. And even a geir toshav– if he understood what the Ribbono shel Olam is, he would be misgahyer. His unwillingness to be misgayeir shows that he has a false image of Hashem.  I know it's often said that all monotheist believe in the same God.  It's not true.  How do we define an individual person, how do we distinguish him from other individuals?  By saying that this one does a certain job, has a certain temper, familial relations, preferences and tastes.  Similarly, we 'identify' God by imagining His characteristics, and different religions define those characteristics so disparately that they simply do not identify the same thing at all.  (When I posted this in its original form, in January of 08, LkwdGuy pointed out that a Geir Toshav cannot keep shabbos; it is not among his seven mitzvos.  He asked, since a Geir Toshav accepts the Torah, as the Rambam says, he obviously understands Hashem as we do, so his eidus is no different than ours.  I tried to anticipate and avoid the kashe here, but it's still a good point.  But see what I bring from the Magen Avraham at the end of the post, which answers his kashe.)


{Rabbi Dr. Gary Schreiber:}  The nachash told Chavah that if one eats from the Etz hadaas they will become k'Elokim. However, rather than becoming G-dlike, Chava ate from the etz and was contaminated with zuhama. What happened to the becoming G-dlike? In addition to the etz haddaas was the Etz Hachayim. Initially Adam was not instructed to avoid the etz Hachayim. It was only because he ate from the Etz Hadaas first that he was then forbidden to partake of the Etz Hachaim. DGS suggested that the Etz Hachaim is chachmas ha'Torah and the Etz Hadaas is chochmas ha'olam. By partaking of chachmas ha'aolam prior to chachmas ha'Torah, mankind became contaminated and was no longer able to appreciate the full breadth of Torah. Had he partaken of the etz Hachayim first, he may have been allowed or instructed to partake of the etz hadaas later. By going out of sequence he erred gravely and lost his ability to become a full shutaf with HKBH.  Scientists will tell you that science is amoral. Knowledge is its own good. But this is not true in real life. We must know Torah before engaging in worldly matters so that we can maintain a Torah perspective as we approach the world. The results of unrestrained secular knowledge lead to nuclear holocaust, unrestrained genetic engineering etc. That zuhama was only removed at Matan Torah. We can become shutfim with HKBH in some sense because we have the Torah to guide us. So it is only Yiddin who can become (limited) partners with HKBH who have the full mitzvah of Shabbos.

Briefly:
1. {R Meir Simcha’s teretz:} our eidus is on hashgacha pratis and m’chadeish b’tuvo.
2. {Reb Moshe’s teretz:} before the kiyum hatnai of YM→ MT, the world was really tohu, and since Bri'as Ha'olam includes matan Torah, eidus on the Bri'ah must include eidus on Matan Torah. If you don't keep the mitzvos, you can't say eidus on Matan Torah. Eidus is not just eidus; it is participation in the kiyum ha'olam through kabbalas and kiyum hatorah.
3. {The Sfas Emes’ teretz:} who knows.
4. {Ponevezher Rov’s teretz:} Shabbos has kedushas korban, and it’s assur l’zahr.
5. {Rav Hutner’s he’arah:} Beitza 16 and Yevamos 48 that an akum is ne’enash for not keeping it.
6. {Rav Reuven Feinstein’s teretz:} they can do zachor, but shamor is only for the avadim Hashem was koneh.
7. {My excellent teretz:} their eidus is that their god created the world.
8. {R' D' GS:} Shemiras Shabbos is the key that enables us to join HKBH in creating the world, in changing the world through knowledge and action. This is only possible when one has accepted and understands the Torah, because without Torah the result of knowledge and action will be destruction and chaos.

Micha supported Rav Reuven Feinstein's answer by pointing out that the difference between Yisro and Va'eschanan, but then noted a contradiction to this approach:  He wrote,
"Similarly, "Zakhor es yom haShabbos..." (Yisro) is connected to "ki sheishes yamim asah H' es hashamayim ve'es ha'aretz", but "Shamor" (Va'Eschanan) is "vezakharta ki eved hayisa"."  On the other hand, as he points out,
""VeShameru BY es haShabbos", while "hi beini uvein benei Yisrael os hi le'olam" it returns to the theme of creation "ki sheishes yamim", NOT yetzi'as Mitzrayim."

RYGB, aka Rabbi Bechhoffer, remarked that he believes that Reb Meir Simcha says that gentiles are allowed to and indeed obligated to commemorate Shabbos, but not by resting or kiddush.  Whether Reb Meir Simcha says it or not, it certainly would explain the Rashi that Rav Hutner brings down, as noted above.

great unknown, in the new comments on the post, says that Reb Yaakov says was RYGB attributes to Reb Meir Simcha, and also that he believes there is a Medrash to that effect.  He also points us to the next to last Rashi on Chulin 5a that says האי תנא חמירא ליה שבת כעבודת כוכבים דהעובד עבודת כוכבים כופר בהקב״ה
והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב״ה במעשה בראשית: and since one of the seven mitzvos is Avoda Zara, it follows that they, too, have to somehow commemorate Shabbos.  Not a perfect proof, because without a chiyuv of zachor it could be that merely believing it is enough.  After all, Zechiras Amalek we're yotzei with one time a year.   But the idea of the proof certainly underlies what Reb Reuven/the alleged Reb Meir Simcha/the alleged Medrash say(s).

Here's an extra "requires some thought" part of this dvar torah:
The Magen Avraham 304:24 (cited with approval by the Biur Halacha at the end of that siman) says that a Geir Toshav can be mekabel Shabbos along with other mitzvos; he can accept upon himself whichever mitzvos he chooses, up to 612 mitzvos. He will then remain a ger toshav, but he will be obligated to fulfill the mitzvos he accepted, including Shabbos.
Do all of the teirutzim work with the Magen Avraham?  Does it address LkwdGuy's point?

Just as a minor observation: we have this rule of Akum she'shavas, that Shabbos is exclusively meant to be observed by the Jews, but the reality is that the idea of a day of rest and spirituality is very popular.  The Christians, despite delisting ninety nine percent of the mitzvos, including Bris Milah, kept Shabbos, although they brazenly changed it to Sunday.  The Muslims kept it, albeit repackaged.  Even the Buddhists have their Shabbos concept.  There seems to be something so fundamental about Shabbos, so consonant with human spirituality, that everyone, even those that disparage the mitzvos of the Torah, has to adopt and adapt the concept for their own religions.