Thoughts on Purim / Kippurim from Rav Edelstein, Reb Tzadok, Reb Kulefsky, and the Sfas Emes.

 I'll begin with the way Harav Gershon Edelstein zatzal asked the question in a shiur in 2017.

ידוע מהאר"י ז"ל, שיום הכיפורים הוא כ"פורים" ויש להבין, שהרי יום כיפור הוא יום שכולו קדושה, ומתענים חמישה עינויים, ומתנתקים מכל ענייני הגשמיות, ואילו בפורים עוסקים בענייני גשמיות, במשתה ובשמחה, וכיצד יתכן שזוכים בו יותר מיום כיפור? בפרט שידוע שבפורים יש הרגשה של פריקת עול…

(I was going to pick out highlights, but it's straight highlight, so here it is.  After the shmuess from R Gershon I will have the Drasha I gave in preparation for Purim this year, 2024/pei daled.)

מדוע תיקנו משלוחי מנות? I שיחה מיוחדת מיוחד ממרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א על חג הפורים

ידוע מהאר"י ז"ל שיום הכיפורים הוא כ"פורים", היינו שבבחינה מסויימת פורים הוא זמן מסוגל יותר, ויכולים לזכות בו למעלות רוחניות יותר מיום כיפור, ולכן יום הכיפורים נתלה בפורים – כ"פורים".

ויש להבין, שהרי יום כיפור הוא יום שכולו קדושה, ובמשך כל היום עוסקים בתפילה ווידויים, ומתענים חמישה עינויים, ומתנתקים מכל ענייני הגשמיות, ועוסקים רק ברוחניות, וגם זוכים לטהרה ולכפרת עוונות, ואילו בפורים עוסקים הרבה בענייני גשמיות, במשתה ובשמחה, וכיצד יתכן שזוכים בו יותר מיום כיפור?

בפרט שידוע שבפורים יש הרגשה של פריקת עול, ורבים סבורים כאילו שיש "פטור" מתלמוד תורה בימים אלו, וגם מאלו שלומדים יש שמרגישים שזו מידת חסידות, וכאילו נוהגים "לפנים משורת הדין" במה שלומדים תורה בפורים, ובאופן של פריקת עול לא רק שלא מתעלים כמו ביום כיפור, אלא יש גם ירידה, וכבר אמרו (אבות ג', ה'): "כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ וכל הפורק ממנו עול תורה נותנים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ", ואמנם ב"ה יש גם רבים בקרב הציבור שאינם נוהגים בפריקת עול בפורים.

ונראה שהיא הנותנת, דווקא משום שבפורים הנסיון גדול יותר, ומצד הטבע נמשכים בו לפריקת עול, לכן מי שעומד בנסיון ואינו פורק עול בפורים זוכה לדרגות גבוהות יותר, כי ככל שהנסיון אצל האדם יותר גדול, שמצד טבעו הוא אוהב פריקת עול, ולמרות הכל מתגבר ועומד בנסיון, זוכה בזה למדרגה יותר גבוהה, וכיון שבפורים הנסיונות יותר גדולים מיום כיפור, לכן מי שמתגבר עליהם זוכה למדרגות יותר גבוהות מיום כיפור.

להרבות באהבה ואחווה

אמנם יש להבין מהו עניין תקנת משלוח מנות ומתנות לאביונים. ידוע שהענין בזה הוא להרבות באהבה ואחווה בין איש לרעהו, אבל צריך ביאור מה זה שייך לנס פורים, בשלמא תקנת קריאת המגילה והזכרת 'על הניסים' מובן שהם כדי להזכיר את הנס ולחזק את הרגשת ההודאה, אבל מה השייכות בין מידות טובות לנס פורים, ומדוע דווקא בימים אלו תיקנו תקנות לחיזוק המידות הטובות?

ונראה לבאר בזה, כי הנה מידות טובות הם יסוד כל התורה כולה, וכמו שכתב בספר שערי קדושה לרבי חיים ויטאל שמי שחסר לו בשלמות המידות כל מצוה שהוא מקיים אינה בשלמות, והיינו שחסר בקדושת המצוה, שהמצוה מקדשת את האדם, ועושה תיקונים בכל העולמות העליונים, ומשפיעה שם שמחה ואור, וזהו בזמן שאדם עושה את המצוה לשם שמים, אבל אם חסר לו בשלמות המידות, הרי זה מלווה את כל המצוות שהוא עושה, שכל מצוה ומצוה שהוא עושה יש בה נגיעות של מידות רעות, ואינו מקיים את המצוות בשלמות לשם שמים, וממילא חסר בשלמות קדושת המצוה.

ונמצא שאם חסר לאדם קצת אהבת הבריות, שאינו מקיים ואהבת לרעך כמוך ממש, הרי זה חיסרון בשלמות כל התורה, ולכן אמרו (ירושלמי נדרים ט', ד') "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", היינו שחסר בשלמות כל התורה אם חסר באהבת הבריות.

והדרך לאהבת הבריות ולמידות טובות היא גם על ידי תורה, כי היצר הרע מפתה את האדם לתחרות ולמידות רעות, שירגיש שהכל שייך לו, וכביכול צריך לדאוג רק לעצמו שיהיה לו טוב, ואינו צריך להתחשב עם השני, וכדי להגבר על היצר צריכים לעסוק בתורה, כמו שאמרו חז"ל (קידושין ל, ב) "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין".

אמנם תורה תבלין לבד אינו מספיק לשנות את טבע המידות, כמו שכתב באור ישראל לרבי ישראל סלנטר (מכתב י"ד) "ההתהפכות מרע לטוב בלי לימוד המוסרי הוא כמו בקשת הראיה בלי עין ושמיעה בלי אוזן", היינו שכדי שישתנה הטבע צריכים עבודה מיוחדת על המידה עצמה, על פי חכמת הנפש שבספרי המוסר, להתרגל במידות הטובות ולעקור את המידות הרעות, עד שהרגל נעשה טבע, וכגון מי שהוא בעל גאווה לשנות את הטבע שיהיה ענו בלב.

ואמנם גם לימוד המוסר אינו מספיק, אלא צריכים תפילה על מידות טובות, וכפי שמבקשים בסוף שמונה עשרה 'ולמקללי נפשי תידום' היינו שלא יהא אכפת לי שמבזים אותי, ולא להרגיש צער בזה.

ומבקשים תחילה 'נצור לשוני מרע' שלא לדבר לשון הרע. ויש להבין למה צריכים להתפלל נצור לשוני מרע, הרי זה תלוי באדם עצמו שלא ידבר לשון הרע, כמו שכתוב (תהילים ל"ד, י"ד) "נצור לשונך מרע", ומדוע צריכים תפילה על זה, עד כדי כך שהאמוראים הקדושים היו מבקשים על זה בסוף תפילתם (ברכות י"ז, א), ומבואר כי לא מספיק מה שאדם משתדל בעצמו, אלא צריך גם לבקש רחמים, מפני שהיצר הרע חזק מאד, וצריכים סייעתא דשמיא להתגבר עליו כמו שאמרו (בקידושין שם) 'שאלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו', ומה שכתוב "נצור לשונך מרע" היינו על ידי השתדלות יחד עם תפילה.

בפרט בענין לשון הרע, יש יצר הרע חזק מאד לדבר לשון הרע, ויותר מזה קשה שלא לשמוע ולא להאמין ללשון הרע, ומצינו שאמרו חז"ל (כתובות ה, ב) מפני מה אצבעותיו של אדם דומות ליתדות שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעותיו באזניו.

ומי שכבר שמע לשון הרע, כתוב (משלי ט"ו, ד') 'מרפא לשון עץ חיים', היינו שעסק התורה הוא רפואה ללשון הרע, ונחלקו בגמרא (ערכין טו, ב) אם זוהי רק עצה לכתחילה למנוע שלא להיכשל בלשון הרע, או אפילו אחרי שכבר נכשל, עסק התורה מרפא ועוקר את החטא, וכל זה בזמן שכוונתו ורצונו לעקור את המידה הזאת.

קיימו וקיבלו – במידות טובות

על כל פנים נתבאר כי חיסרון במידות הוא חיסרון בשלמות כל התורה, ושלמות המידות מוכרחת היא לצורך קיום כל התורה, ובזה מובן מה שתיקנו בפורים תקנות לחיזוק המידות הטובות בין אדם לחברו, שהרי בפורים כלל ישראל קיבלו את התורה מאהבה, וכדאיתא בגמרא (שבת פח, א) שבמעמד הר סיני כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, ובימי אחשורוש חזרו וקיבלו את התורה מאהבה שנאמר "קיימו וקיבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר.

ובאמת יש להבין כיצד יתכן שבמעמד הר סיני לאחר כל הניסים ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף, היו במדרגה נמוכה יותר מימי אחשורוש, וקיבלו את התורה רק מיראה ולא מאהבה.

ויש לבאר מפני שדרגות הולכות בהדרגה, וצריכים תחילה להשיג מדרגת היראה, ורק אחר כך זוכים למדרגת האהבה שהיא מדרגה גבוהה יותר, לכן במתן תורה הראשון במעמד הר סיני השיגו את המדרגה הראשונה שהיא מדרגת היראה, וקיבלו את התורה מיראה, ורק אחר כך בימי אחשורוש, שכבר היתה להם מדרגת היראה ממה שקיבלו בסיני, אז היו יכולים להוסיף על זה ולזכות גם למדרגת האהבה הגבוהה יותר, ולקבל את התורה מאהבה.

ומאחר שימי הפורים הם זמן קבלת התורה מאהבה, לכן בימים אלו יש להרבות באהבה ואחווה בין איש לרעהו, כיון שלצורך התורה צריכים מידות טובות, ולכן יחד עם מה שקיימו וקיבלו את התורה מאהבה, תיקנו גם משלוח מנות ומתנות לאביונים לחיזוק המידות הטובות, והרגל נעשה טבע, כשעושים מעשים טובים מתוך מידות טובות זה מחזק את המידות הטובות. זה הכלל, כשאדם עושה מעשה טוב מתוך אהבת המעשה הטוב מתחזקת בו המידה הזאת, וככל שעושה יותר מעשים טובים, נעשה יותר ויותר טוב.

וזו היא עצה להצלחה בתורה, כדי לזכות שתהא קבלת התורה מאהבה צריכים מידות טובות, שלא יהיו לאדם דרישות, וירגיש שלא מגיע לו כלום, ויוותר לאחרים, ויאהב כל אחד ואחד, אלו הן מידות טובות הנצרכות לקבלת התורה מאהבה.

ההנהגה בפורים

והנה כתוב בספרים כי השפעת המועדות חוזרת בכל שנה ושנה, שאפשר לזכות שוב למעלות שהיו באותו הזמן, ובימי הפורים שקיבלו את התורה מאהבה, זהו זמן המסוגל, שיכולים לזכות בו לתורה מאהבה, וצריכים לנצל את הזמן המסוגל לזה.

וב"ה בשנים האחרונות בהרבה ממקומות התורה קובעים סדרי לימוד בפורים, אפילו אברכים בעלי משפחה, ושמעתי שגם בחוץ לארץ יש מקומות שלומדים סדרים שלמים בפורים, בלילה וביום, ועל ידי זה רואים ישועות! אנשים שזקוקים לישועה זוכים לישועה בזכות לימוד התורה בפורים, זוהי המעלה של תורה בפורים.

כמובן שצריכים גם לקיים מצוות היום, וצריך להיות בשמחה ובמצב רוח טוב, שהתמדת התורה תהיה מתוך אהבת הבריות ומידות טובות, ושלא יהיה על חשבון מישהו אחר, שבני המשפחה לא יסבלו מזה, וגם הם ירגישו אווירה שמחה בפורים.

ועוד יש לדעת בענין שמחת פורים, הנה אמרו חז"ל (מגילה ז', ב') חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו', ופשוט כי תכלית השמחה הוא להגיע על ידה לאהבת השם ולקבלת התורה מאהבה, וכן הביא הביאור הלכה סימן תרצ"ה מדברי המאירי "שלא נצטוו" על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא בשמחה של תענוג, שיגיע מתוכה לאהבת השם יתברך, והודאה על הניסים שעשה לנו".

אבל יש שבאים מתוך השמחה לקלות ראש ופריקת עול, וצריכים לדעת מה שכתב הביאור הלכה בשם חיי אדם כי "היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצוות בנטילת ידיים וברכה וברכת המזון או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהג קלות ראש מוטב שלא ישתכר וכל מעשיו יהיו לשם שמים", היינו שאם יש חשש ששמחת פורים תגרום איזה זלזול ופריקת עול במשהו, יצא שכרו בהפסדו, ואין על זה שכר, רק הפסד, ולדאבוננו הרבה מהציבור נכשלים בזה.

והנה ימי הפורים נועדו להרבות באהבה ואחווה, אבל יש כאלה שלהיפך, בפורים מתירים לעצמם לפגוע במי שיש להם חשבון איתו, ועושים ליצנות או אונאת דברים, על ידי "עיתון קיר" וכיוצא בזה. צריכים לדעת שאין לזה שום היתר! וכבר דיברתי על זה הרבה פעמים וסיפרתי עובדות על אלו שעשו דברים כאלו בפורים, אפילו מעשים שאינם חמורים כל כך, אבל היה איזה זלזול בבין אדם לחברו, ולבסוף נענשו בעונשים משונים שלא כדרך הטבע.

עיקרם של ימי הפורים הוא תורה ומידות טובות, וזו הזכות הגדולה לכל אחד ואחד, שנזכה באמת להתחזק בתורה ובמידות טובות. תחילת השמחה היא באדר, וממשיכים אחר כך בניסן, כמו שכתב רש"י בתענית (כט, א)  משנכנס אדר – ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח, חודש ניסן הוא גם זמן של שמחה, שהיו בו ניסים, ולאחר מכן באים ימי הספירה שהם זמן של חיזוק והכנה לקבלת התורה.

יהי רצון שנזכה כולנו להתחזק בכל הדברים הצריכים חיזוק.

 מתוך עלון 'דרכי החיזוק', תשע"ז

Here are my thoughts.

It known that the Gaon said that other yamim tovim are חצי לה' וחצי לכם. Yom Kippur is כולו ל'ה,  and Purim is כולו לכם. So the two days are two halves of one unified combination.  This is good, of course, according to R Yehoshua in Psachim 68b. It leaves us room to think about how the other Tannaim would understand it.

I saw that R Y M Kulefsky suggested that although the kedusha of Yom Kippur is tremendously greater than that of Purim, Purim has a certain advantage. Yom Kippur is entirely bein adam lamakom. On Purim we have both Mitzvos Hayom that are bein adam lamakom, in PIrsum HaNeis, and lechaveiro, in Mishloach Manos.

He finds this inadequate, because the bein adam lamakom on Purim is not comparable in any way to the bein adam lamakom on Yom Kippur. 

He answers with the Rambam at the end of his list of Mitzvos in the intro to the Yad, where he says, regarding the derabanan of Megillas Esther, 

אלא כך אנו אומרים, שהנביאים עם בית דין תיקנו וציוו לקרות המגילה בעונתה כדי להזכיר שבחיו של הקדוש ברוך הוא ותשועות שעשה לנו, והיה קרוב לשווענו כדי לברכו ולהללו, וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה, "ומי גוי גדול, אשר לו אלוהים קרובים אליו" (ראה דברים ד,ז; דברים ד,ח). .ועל דרך זו היא כל מצוה ומצוה שהיא מדברי סופרים, בין עשה ובין לא תעשה.

that the central theme of Purim is that Hashem answers our tefillos.  It is said that the Brisker Rov pointed out that the piyut Shoshanas Yaakov says the exact same thing-

להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא ייכלמו לנצח כל החוסים בך. 

We see that this is the central theme, this is the point of the pirsum haneis: The Ribono shel Olam answers the tefilla of Klal Yisrael. Whose tefillos? קוויו וכל החוסים בו. 

Obviously, this is reflected in our Matanos and Mishlochim, which manifest the idea that כל הפושט יד נותנים לו. 

As Rav Tzadok  פרי צדיק, פורים א׳ and countless others have said,

והקב"ה מקיים מצותיו תחלה (ויקרא רבה בחקותי)וכן מתנות לאביונים דאיתא (ירושלמי מגילה פ"א ה"ד) אין מדקדקין במצות פורים אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנין לו.והקב"ה מקיים מצות זקנים, ונותן צדקה לכל דורשי ישועתו בכל ענינים.

which matters mostly because it coincides with the theme of שכל קוויך לא יבושו and שאמת מה שהבטיחנו בתורה, "ומי גוי גדול, אשר לו אלוהים קרובים אליו" .  

The Gemara in Megilla 5b says that Chazal initially wanted Purim to be a Yomtov including Issur Melacha, but Klal Yisrael, אם לא נביאים, decided that it should not be assur b'melacha. Chazal said משתה ושמחה ויום טוב, but we said  משתה ושמחה alone. So the Sfas Emes (brought in Likutei Yehuda Purim page 1) says that if it were a Yomtov with issur melacha, Havdala would be necessary. 

ומטעם זה לא קבלו עליהם את יום הפורים להיות יום טוב כדי שלא יצטרכו לעשות הבדלה

Rav Kukefsky said that this was because the mussar haskeil of Purim is davka that בכל קראנו אליו, and saying havdala would imply that this promise is limited to one day. Because Purim is not limited, they decided to forego issur melacha and thereby eliminate the need for Havdala.

I added a story I saw from R Y Zilberstein's shiur. A gadol batorah came to him with a serious problem. Great story, of course.

שאלה. אחד מארגוני הצדקה הכריז שהתורמים מעל סכום מסוים, יזכו ששמותיהם בצירוף הבקשה בה חפצים, יועברו לתלמיד חכם, ירא שמים וצדיק, שיעתיר עבורם ביום הפורים, שעליו נאמר 'כל הפושט יד (גם בתפילה) נותנים לו'. ובכן, רשימת השמות והבקשות הועברו לתלמיד חכם, והוא מתחיל להתפלל בעד התורמים, והנה הוא נתקל בתרומה שנתקבלה מאת יהודי בשם א. בן ש. ובצידה בקשתו: 'מתחנן שיעתירו בעדי לשלום בית עם רעייתי ש. בת ר.', ותורם 788 שקלים (כמניין שלום בית). כעבור שתי שמות נוספים, הגיעה בקשה לתפילה בעד הגברת: ש. בת ר. ובקשתה: 'משוועת לגט, מבעלי א. בן ש.', ותרמה עבור זאת 360 שקלים. חושב התלמיד חכם בליבו, השמות הללו מוכרים לי, ונזכר בבקשה הקודמת של הבעל, לשלום בית. נמצא אפוא שהבעל תרם להשכנת השלום בבית, ואשתו תרמה לפירוק השותפות.

בא התלמיד חכם ושאל: כיצד יש לנהוג כעת, וכי ניתן להתפלל על שתי בקשות שסותרות זו את זו, ואם לא אמלא את בקשת האשה, האם יש כאן בעיה מצד 'חושן משפט', שכן תרמה רק על דעת שתזכה שנזכירה לזכייה בגט המיוחל. 

תשובה. נוסח התפילה שיש להתפלל עבור בני הזוג הוא, שיעזור השי"ת שתזכה למה שטוב לה באמת. כי קמיה שמיא גליא, אם הטוב עבורה הוא להמשיך לחיות עם בעלה או להתגרש. ואף על פי שהאשה דרשה שיתפללו לגט, ותרמה רק לשם כך, מכל מקום בקשה זו (על דבר מסוים) נובעת מחמת חסרון ידיעה ובורות, וכעת, אנו 'נפרש' את בקשתה באופן הראוי והמועיל עבורה. 

[וכעין דברי הספר חסידים (סימן תד), שכתב: 'איש שנדר ב(סתם לתלמוד תורה), ואמר דעתי למצוה רבה, לתת כסף לספר תורה, לפי שהוא יחשוב שאין מצוה (גדולה) יותר מזו. יאמר לו [החכם], כיון שלבך למצוה ושיהיה מעיין תדיר, הרי בספר תורה שאתה חפץ, אינה כל כך מעלה, שהרי יש לקהל הרבה ספרי תורה, אלא תן לצורך ספרים )ספרי לימוד(, להשאיל שילמדו, וצדקתך תעמוד לעד'. דהיינו, החכם מייעץ ליהודי )החסר ידיעה( מהי המצוה היותר חשובה שכדאי לו לעשות בכספו, ואף שחשב לייעדו לספר תורה, מן הסתם הוא מתכוין למה שיורו לו חכמים שכדאי לעשות )ויעו"ש במקור החסד(

[. ומסופר על הגאון רבי יצחק מוולאז'ין זצ"ל, שהופיע פעם בראש משלחת של גדולי ישראל בארמונו של הצאר הרוסי. מיד בכניסתו, פנה אליו הצאר ואמר לו: "יש לי שאלה קשה לשאול אותך, ידוע לי שאתם היהודים בכל שבת ושבת מתפללים ומברכים את הצאר לשלומו ושינצח בכל מלחמותיו, אני גם בקשתי מאחד היהודים שיתרגם לי את נוסח הברכה הזו, אולם עתה אני יודע שכל הדברים הללו אינם אלא מן השפה ולחוץ, שכן כפי שידוע לי תפילה זו נאמרת על ידי אותם היהודים בכל מדינה ומדינה, ואם כן, כיצד מתפרשת תפילה זו, הרי יש לי שנים ארוכות מלחמה עם קיסר גרמניה, ואם גם בגרמניה מתפללים היהודים לניצחון מלכם, ואתם כאן מתפללים לניצחון מלככם, אם כן כיצד מתיישבת סתירה זו?".

 הגר"י מוולוז'ין השיבו באופן מיידי: 'הרי פיך אמר שתירגמו לך את התפילה, ויודע אתה היטב את נוסחה. כיון שכך בודאי שמת לב שהתפילה מתחילה במילים: "הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, הוא יגדל וירומם וינשא וכו', את הקיסר האהוב",... ונשאלת השאלה, וכי אין שבח אחר של הקדוש ברוך הוא המתאים לקובעו בתפילה זו, אלא בזה שהקב"ה מכוון את האוניות בלב ים ומפלס להם דרך ונתיב?!'. "ובכן, התשובה היא כיון שהאניות נוסעות בעזרת מפרשים שהרוח נושבת בהם, תאר לעצמך שעתה נמצאת אוניה במזרח וברצונה להפליג למערב, צריכה היא אם כן רוח מזרחית, באותה שעה ממש יוצאת אוניה מהמערב שפניה מועדות למזרח, היא צריכה כמובן רוח מערבית, כיצד בכל זאת מתנהלת תנועת האוניות על אף קושי זה? אלא זהו כוחו של הקדוש ברוך הוא! אף כאן, יכול הקדוש ברוך הוא ל'סדר' שגם אתה תנצח, וגם אויבך קיסר גרמניה ינצח...". 

תשובה מחודדת זו כבשה את ליבו של הצאר, ומאז דברי הגר"י מוולאז'ין היו נשמעים אצלו בכבוד ובהערכה, על אף שהצאר היה ידוע כשונא ישראל.

 וכעין זאת נאמר גם בנידון שאלתנו, יש להתפלל גם עבור הבעל וגם עבור האשה, כדי שהשי"ת יסדר את הטוב ביותר עבורם, ואין כאן כל חשש של גזל, כי אליבא דאמת הת"ח התפלל גם על האיש וגם על האשה כרצונם, והקב"ה יסדר הטוב ביותר עבורם.

For me, the mussar haskeil is that Hashem hears our tefillos and answers our tefillos, but Hashem does not do what we want. When you daven, talk about your problem and ask that the Ribono shel Olam solve your problem with Rachamim. How the problem will be solved is not up to you.

Exploiting the Newly Dead

 Thinking about the interplay of the two themes of Purim, that it a special time of ratzon for Hashem to answer our Tefillos, and we, here on Earth, give tzedaka to whoever asks for it- deserving or not כל הפושט יד נותנים לו- reminded me of the crass self interest we see at funerals.

Every levaya people ask the niftar for mechila. I have been told that many gedolim say that asking a recent niftar to be a meilitz yosher or for help in shidduchim or for anything else is not right, because they are suddenly immersed in the most terrifying time of their existence (even Reb Yochanan ben Zakai  ברכות כח ע"ב), when they and the Beis Din shel Maalah review their lives, what they did, what they failed to do, and all the inconceivably enormous consequences of those deeds and misdeeds and failures, all masks and delusions and excuses are ripped away and they face the ultimate and terrible truth, and they really have neither the time nor the inclination to put in a good word for you. 

But the fact is that people say "please be mochel me if I this, or that, or whatever." Why? I think this is because you have the nifter over a barrel.  This soul that is about to be judged, when you ask them to be mochel you, they know very well that this is not the time to say "No, I will not be mochel you, you hurt me, you cheated me, you ignored me, you wronged me," and so on. A soul that is unwilling to be mochel is asking for trouble. במדה שאדם מודד בו מודדים לו. The judges on the Heavenly Court would rightly say "You aren't mochel, and you ask for mechila? You are such a kapdan, we should be mevateir?" Even on erev Yom Kippur, this is a major theme of the תפילה זכה . So the niftar has no choice. Even if you really wronged him, and really do not deserve the mechila, you'll get it anyway.  I think that's pretty nasty. If you want mechilla, figure out a way to undo the wrong you did. Do mitzvos in his or her name, give tzedaka, learn mishnayos, build an orphanage, whatever. But don't take advantage of the nifter's terror to get what you don't deserve just by asking mechila.  I personally hope that when I die, people will walk by and say they're mochel me. That would be a nice thing to do. 

For Purim Katan

 I heard this in the name of Reb Akiva Eiger, as quoted by a Rav Nassan Adler (not that one) who heard it from Reb Akiva Eiger. 

Orach Chaim 697:

אין אומרים תחנה בי"ד וט"ו שבאדר ראשון ודין תענית והספד בהן ובו סעיף אחד:
יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלין על פניהם ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה ואסורים בהספד ותענית אבל שאר דברים אין נוהגים בהם וי"א דאף בהספד ותענית מותרים: הגה והמנהג כסברא ראשונה. י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון (טור 

אין אומרים תחנה בי"ד וט"ו שבאדר ראשון ודין תענית והספד בהן ובו סעיף אחד:

יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלין על פניהם ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה ואסורים בהספד ותענית אבל שאר דברים אין נוהגים בהם וי"א דאף בהספד ותענית מותרים: הגה והמנהג כסברא ראשונה. י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון (טור בשם הרי"ף) ואין נוהגין כן מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים (הג"מ בשם סמ"ק) וטוב לב משתה תמיד:בשם הרי"ף) ואין נוהגין כן מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים (הג"מ בשם סמ"ק) וטוב לב משתה תמיד:

Shaarei Teshuva:

י"ד. עבה"ט ועבט"ז שהביא בשם הגהות תשב"ץ שרבינו יחיאל מפאריז רגיל להרבות בסעודה ולהזמין בני אדם כמשמעות לשון המשנה אין בין אדר כו' ושפי' מסיים רמ"א וטוב לב משתה תמיד ועיין בר"י שכת' מור"מ ז"ל בחכמה יסד חתימה מעין פתיחה שני תמידין כסדרן הוא פתח בריש הגהותיו שויתי ה' לנגדי תמיד וחתם וטוב לב משתה תמיד כו' ע"ש. נ"ל שלפי שרצה לסיים בדבר טוב ודבר בעתו נקט לישנא מעליא דקרא לצחות וטוב לב דהיינו שטוב שיעשה בב' האדרים משתה

Gemara Megilla 6b:

מַתְנִי׳ קָרְאוּ אֶת הַמְּגִילָּה בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וְנִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה — קוֹרִין אוֹתָהּ בַּאֲדָר שֵׁנִי. אֵין בֵּין אֲדָר הָרִאשׁוֹן לַאֲדָר הַשֵּׁנִי אֶלָּא קְרִיאַת הַמְּגִילָּה וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.

Gemara there:

וּמַתְנִיתִין חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: אֵין בֵּין אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁבַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן לְאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁבַּאֲדָר הַשֵּׁנִי אֶלָּא מִקְרָא מְגִילָּה וּמַתָּנוֹת. הָא לְעִנְיַן הֶסְפֵּד וְתַעֲנִית — זֶה וָזֶה שָׁוִין,

Implication of the Mishna is that there is a mitzva of mishteh v'simcha in Adar Rishon - Adar Rishon is the same as Adar Sheini, and the only thing it doesn't have is Megilla and Matanos. 

Implication of Gemara is that only regarding the one vestige of simcha, i.e., not to fast or be maspid, are they the same, but they are not the same regarding the general mitzva of Mishteh vSimcha.

This is pointed out by Tosfos there dh ורבי אליעזר.

יש שנוהגין לעשות ימי משתה ושמחה בארבעה עשר ובחמשה עשר של אדר הראשון וריהטא דמתניתין נמי משמע כן מדקאמר אלא מקרא מגילה (ב) בלבד ומתנות עניים מכלל דלענין משתה ושמחה זה וזה שוין ולא נהירא דהא אמרינן בגמרא הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין מכלל דשמחה ומשתה ליכא דע"כ לא תליא הא בהא דאי תליא הא בהא לאשמעינן דמשתה ושמחה נהגו בהו וממילא נאסר בהספד דהא הימים האמורים במגילת תענית האסורים בהספד אין בהן משתה ושמחה וכן הלכה שאין צריך להחמיר לעשות משתה ושמחה באדר הראשון

Reb Akiva Eiger: this is what the Rama means when he says טוב לב משתה תמיד. He is thinking about the Gemara in BB 145b:

אמר רבי זירא אמר רב מאי דכתיב כל ימי עני רעים זה בעל גמרא וטוב לב משתה תמיד זה בעל משנה

Zogt Reb Akiva Eiger, from the Mishna it seems that there is a mitzva of Mishteh v'Simcha on Purim Kattan. From the Gemara is seems there is no such mitzva on Purim Kattan.  טוב לב משתה תמיד -  זה בעל משנה -  - if you follow the Mishna, you will have mishteh v'simcha on Purim katan.

(Reb Chaim B brings a surprising Chiddush from Reb Chaim Kanievsky on Purim Kattan Meshulash and a less surprising Chiddush from the Lubavitcher Rebbe on Purim Kattan in general.)

The Lechem Hapanim and Purim

This is something my grandson, R Yaakov Jofen, is saying to his friends at the seuda at his yeshiva. I like it, (besides the נחת of hearing a good vort from a grandson who is speaking in his yeshiva,) and I think it can be developed nicely.

In the end of Emor, the Torah lists the moadim, which ends with וידבר משה את מעדי יהוה אל בני ישראל. Immediately after, in the beginning of Tzav, the Torah describes the oil that is used for the Menorah and how it is used, and the flour for the Lechem Hapanim and how they are used on the Shulchan.  Is there a connection between the moadim and these two avodos?

(One might say "Of course! סמוכין is one of the yud gimmel middos!" But it is not. Neither is היקש. They are probably subcategories of Gzeira Shava, and as such it is possible that they are darshened only per a specific mesora. But for drush, you don't need a mesora to darshen smuchin.)

Here is what the Sefer HaRokeach says.

ספר הרוקח

הלכות חנוכה סימן רכה

בפרשת אמור אל הכהנים התחיל שבת ורגלים פסח עצרת ראש השנה ויום הכפורים סכות. וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל וסמיך ליה ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור רמז לחנוכה שמן זית זך מן המובחר.

הלכות פורים סימן רמ

לכך רמז בפרשת אמור אל הכהנים לאחר פרשת מועדות שמן זית זך רמז לחנוכה ואחריו ולקחת סולת ואפית רמז לפורים משתה ושמחה:

My grandson is going with a different mehalach. He is going to say that the remez of the Shulchan to Purim is that Amalek's power, the weakness of Klal Yisrael, it the מפוזר ומפורד. It was the danger brought about by the pirud that awakened us, and the Taaneisim and the conscious decision to stick together was the refuah, evidence of achdus.  The Megilla is progression from מפוזר ומפורד to the ultimate לך כנוס את כל היהודים. (As said in Medrash Shocher Tov 22:5. Unfortunately, its being somewhat platitudinous is a barrier to appreciation.) It was that achdus that replicated, perhaps surpassed, the כאיש אחד בלב אחד that was the essential prerequisite for Kaballas HaTorah of ויחן ישראל נגד ההר. The Shulchan's twelve chalos are a remez to the twelve shvatim, as said by the ibn Ezra and Chizkuni in Vayikra 24:5-6. As such, the Lechem Hapanim represents the joining of the disparate shvatim lifnei Hashem.

(I would add that Purim is the only moeid that involves a mitzva that can only be done with a נותן and a מקבל.) 

He said that in the Megilla the kri/ksiv of Kibeil/Kiblu is a remez to this marvelous achdus, in 9:27.

קימו וקבל [וקבלו] היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה

He said this from the Gaon, but I searched and did not find any such; I don't believe there is such a Gaon. The gaon does say that although all of Klal Yisrael was through kefiyah, Moshe was mekabel willingly.

Here is the Gaon.

בספר קול אליהו (אסתר ט כז) בגמרא מסכת מגילה (ז א) אסתר ברוח הקודש נאמרה וכו' אמר שמואל וכו' שנאמר קימו וקבלו קיימו למעלה מה שקיבלו למטה וכו' ואמרינן שם בגמרא דרבא אמר דדברי שמואל לית להו פירכא וכו' ע"ש, והקשו בתוס' הא במס' שבת (פח א) גבי מכאן מודעה רבה לאורייתא אמר רבא שם דהדר קבלוהו בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר וכו' ע"ש. 

ויש לתרץ דהנה בקרא דקימו וקבלו יש קרי וכתיב, דהקרי הוא וקבלו, והכתיב הוא וקבל, א"כ י"ל דהכא למד שמואל מהקרי קבלו, דקיימו למעלה מה שקבלו למטה, והתם במס' שבת למד רבא מהכתיב, קבל, דקיימו השתא מה שקבל משה רבינו ע"ה מכבר, והראיה דהכא במס' מגילה הגירסא "שנאמר" קימו וקבלו ר"ל הקרי שאומרים אנחנו, ובמסכת שבת הגירסא "דכתיב" קימו וקבלו היינו הכתיב, עכ"ל 

That Gaon is used to explain how Moshe could pasken on Miriam, because he did have a din קטן שנולד. 

I also heard a MASTERPIECE of a vort from Harav Sholom Shpitz on this: In Avos, it says 

משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים, הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סיג לתורה:  

שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר, על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים:  

אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק

Why קבל by Moshe, and only appears again by Shimon Hatzadik? Because קבל means willingly, without כפה עליהם, without מודעה רבה לאורייתא. When did that change? When did all of Klal Yisrael get the din of קבלה ברצון? By Purim - after  מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, which included Mordechai. After Mordechai and the קיימו וקבלו of Purim, it can say קבל by all the ones that follow.

I happened to see someone quote the Baal HaTanya as saying pshat that when the Gemara in Shabbos 88a says that הדר קבלוה refers to the קימו וקבלו,  it's not the pshat they were mekabeil after the victory: They were mekabeil during the eleven months between the evil decree on Pesach and its nullification on Purim. Not only could individual Jews have become collaborators, they simply could have rejected their identity and escaped the gzeira - and not one single Jew did that. They chose to remain true to their identity at the price of their lives. That is an unbelievable, miraculous, level of achdus.

Here is another idea that connects Purim to the Lechem Hapanim, which will become obvious as soon as I begin.

Rashi in Devarimn 25:18 brings the Tanchuma on אשר קרך 

אשר קרך בדרך. לְשׁוֹן מִקְרֶה; דָּבָר אַחֵר — לְשׁוֹן קֶרִי וְטֻמְאָה שֶׁהָיָה מְטַמְּאָן בְּמִשְׁכַּב זְכוּר; דָּ"אַ — לְשׁוֹן קֹר וְחֹם, צִנֶּנְךָ וְהִפְשִׁירְךָ מֵרְתִיחָתְךָ, שֶׁהָיוּ כָל הָאֻמּוֹת יְרֵאִים לְהִלָּחֵם בָּכֶם וּבָא זֶה וְהִתְחִיל וְהֶרְאָה מָקוֹם לַאֲחֵרִים; מָשָׁל לְאַמְבָּטִי רוֹתַחַת שֶׁאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לֵירֵד בְּתוֹכָהּ, בָּא בֶן בְּלִיַּעַל אֶחָד קָפַץ וְיָרַד לְתוֹכָהּ, אַעַ"פִּ שֶׁנִּכְוָה הֵקֵרָהּ אוֹתָהּ בִּפְנֵי אֲחֵרִים (תנחומא):

The Lechem HaPanim represented the opposite - it was a symbol of Chamimus.

Chagiga 26b:

מלמד שמגביהין אותו ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים, ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום, סילוקו כסידורו. דאמר רבי יהושע בן לוי: נס גדול נעשה בלחם הפנים, כסידורו כך סילוקו, שנאמר: ״לשום לחם חום ביום הלקחו״.

The Lechem HaPanim remained oven-hot for the entire week, its chamimus did not flag with the passage of time.  The chill of Amaleik is precisely the quality that the Lechem HaPanim negates. Is this not a good reason for the Lechem HaPanim to represent Purim?

Vayikra. Korbanos and Fiscal Probity; Aveilus and Shalach Manos; Aveilus and Davening for the Amud.

This is the Kollel Horaah of America's Parsha Sheet. Each of the three sections is insightful and informative, and I found it particularly interesting this week.  

Gaining a Closer Relationship with Hashem R' Moshe Orgel The תורה in this weeks פרשה writes a one פסוק introduction prior to detailing the specifics of the korbanos, “אדם כי יקריב מכם קרבן וכו” The גמ׳ derives many הלכות from this פסוק. One of them is derived from the word כי יקריב מכם קרבן אדם. Rashi explains that we learn that someone bringing a קרבן must do so from his own animals and money and not from stealing someone else’s, just like אדם הראשון did not possess any stolen objects – as he had no one to steal from; so too one's קרבן may not be from stolen property. There are many other מצות which have the same exclusion – not to come from stolen property, for example; the תורה says that a לולב must be לכם from your property, not of someone else’s. קרבנות is the only place where the תורה alludes to this using the word אדם . What is unique about the פרשה of קרבנות that requires a different more complicated לימוד as opposed to the תורה simply writing לכם or something of that sort?  The word קרבן denotes קורבה, closeness. The purpose of bringing a קרבן is to gain a closer relationship with Hashem and strive higher in רוחניות. The תורה is teaching us that in regard to this מצוה it is not merely enough to do the mitzvah with your own money, but rather you should be like אדם הראשון. He did not have one penny that was not his, nor could he covet someone else’s property as there was no one else in the world but him. Theft by him was an impossibility, not simply a choice. When someone steals, he is not only doing the actual sin, he is in addition demonstrating his lack of אמונה ובטחון. If he truly knows that Hashem will provide with all he needs and that it is predestined each year what he will attain that year, he wouldn’t be stealing as there would be no point he is only getting a certain amount of money anyway. A person needs to recognize that just as is was impossible for אדם הראשון to steal, so too it is impossible for one to achieve anything through theft. With this idea in mind it is easy to understand what is unique about קרבנות that requires the law of stealing to come from the word אדם. The word אדם is not just teaching us a single focused law, rather an idea of how someone should conduct themselves. While attempting to come closer to Hashem through קרבנות or through תפילה one must make sure that the rest of one’s actions and thoughts are also up to par. Working on אמונה ובטחון to a level where one recognizes that all is from Hashem and one’s actions can’t change that is an integral aspect of the עבודה of the קרבנות. May we all be זוכה to become closer to Hashem, both through תפילה as well as אמונה ובטחון.

Editor's remark: 1. Chazal learn from the words Adam ki yakriv that just as Adam Harishon brought korbanos that were 100% his, with no admixture of theft, our korbanos must be equally pure. Rabbi Orgel sees this as a far broader lesson - if you want to bring a korban, YOU have to be like Adam. If you possess any stolen property, your korban is undesireable. I would put it this way: By Korban Pesach, if you own Chametz at the time of the hakrava, the korban is improper (you're over a lahv, but the Korban is kasher - Rambam Pesach 1:5.) Just as it is assur to bring a Korban Pesach when you own Chametz, so too it is assur to bring any Korban if you possess property that was acquired dishonestly.  It's not a lahv, and it doesn't passel the korban, but it's meguneh, and if you're looking for Ritzui, that's not where to look.  It might be interesting to think about whether this applies to Shemoneh Esrei. אורח חיים Rabbi Shmuel Goldstein Question: Can an Avel give and be given Mishloach Manos? Answer: The Gemara says that an Avel during Shivah, (the first seven days, counting from the funeral), may not say Shalom Aleichem to others [a]. One may not say Shalom Aleichem to an Avel throughout Shloshim, (the first thirty days counting from the funeral), and for the twelve months if the Avel is in Aveilus for a parent [b]. There are different opinions with regard to greeting someone with saying Shalom Aleichem on Shabbos [c]. It is permitted to give a Bracha to an Avel, and therefore one can say “good Shabbos” [d]. Saying “good morning” is also technically permitted. Some refrain from doing so, especially during Shivah [e]. The Ramah says that many people say Shalom after thirty days, during the twelve months of Avielus for a parent, but he says that he doesn’t know what they rely on, unless our greeting isn’t like the one in the time of Chazal [f]. Most Acharonim do not give credence to this leniency [g]. However it seems the Ramah may have been referring to statements like “good morning” [h]. The Maharil says that giving someone a present is the same as saying Shalom Aleichem, and therefore one may not give Mishloach Manos to an Avel. This would apply to giving an Avel throughout Shloshim, and for the twelve months if the Avel is in Aveilus for a parent [i]. Although an Avel during Shivah may not give presents, since Mishloach Manos is an obligation, they may and must give [j]. Some Acharonim say an Avel should only give Mishloach Manos to one or two people [k]. Either way an Avel should not give extra happy things in the Mishloach Manos [l]. Those who are lenient, and give an Avel, are relying on those who opine that Purim is like Shabbos regarding Aveilus combined with relying on those who opine that Shalom Aleichem is permitted on Shabbos [m]. If an Avel is after the third day of Aveilus, and they were given Mishloach Manos, they may accept it [n]. It is permitted to give Mishloach Manos to a Rebbe or someone whom the gift is almost like part of a salary [o]. Editor's remark: This halacha of Mishloach Manos and Aveilus is not widely known, nor is the proscription from greeting an aveil with Shalom Aleichem during the entire year. As Rabbi Goldstein quoted from the Maharil, these two laws are the same - giving Shalach Manos is like greeting with Shalom Aleichem. It's also worth remembering that this applies during Kiddush Levana. יורה דעה R' Mechi Plittman

Question: When should an Avel serve as the Shatz? Are there any times when he should not act as שליח ציבור? Answer: The רמ''א writes that the minhag has become that an avel does not daven for the amud on שבת ויו”ט [a]. The ש''ך explains that the same applies to the ימים נוראים [b]. The נודה ביהודה understands that to mean only ראש השנה ויום כפור and not ימי סליחות ועשרת ימי תשובה [c], during which the אבל can indeed lead the ציבור. The reason for this minhag is that it is inapropiate for one in mourning to lead the congregation when the congregation is in a state of שמחה [d]. It is important to note that his is a minhag and not an איסור [e]. This applies, both, to a son during the twelve months after losing a parent, and to any mourner for the duration of שלושים of a close relative [f]. Many אחרונים ask [g]; the רמ''א himself writes his sefer דרכי משה, that an אבל refrains from serving as שליח ציבור on ראש חודש as well. Furthermore, the source for רמ''א is the מהרי"ל who implies that this halacha applies to any day that we say הלל. That would include חנוכה ופורים [h]. So why then, does the רמ''א only mention שבת ויו''ט in the שלחן ערוך. The ערוך השלחן answers that the רמ''א only listed the days on which an אבל does not daven for the amud the entire day i.e. שבת ויו"ט. On ראש חודש or חנוכה ופורים just refrain from davening in the morning, but he may daven for the עמוד for מנחה ומעריב [i]. This is the opinion of the משנה ברורה [j] as well. There are some who understand this minhag to allow the אבל to daven שחרית as well and just not daven הלל ומוסף [k]. On חול המועד there is a dispute if an אבל should daven for the amud at all. Some maintain that he should refrain from serving as ש''ץ for it is similar to a יו”ט [l]. However, many אחרונים are of the opinion that on any day we say הלל an אבל should not daven for the amud even מנחה ומעריב. This was the opinion of Rav Moshe [m]. All other days that we don’t say תחנון for example, ל"ג בעומר ט"ו שבט ט"ו באב an אבל may daven for the amud [n]. There is an opinion that rules that any day that you don’t say קל ארך אפים and למנצח an אבל should not daven for the amud. That would include ערב פסח, ט' באב, ערב יו"כ, שושן פורים, פורים קטן [o]. However, it’s clear from the source of the רמ''א that only days which הלל is said is there a minhag for an אבל not to be the ש''ץ. This minhag comes from a different source which doesn’t agree with the רמ''א.  If the chazon for the shul during the ימים נוראים is an אבל he may daven for the עמוד if no one can replace him and his abilities [p]. On Shabbos and יו''ט if no one inspires the shul like him then he may be the Shatz [q], but just because he sounds good is not a heter. The same applies to the reading of the מגילה if no one can pronounce the words and read כהלכה like him then he may read the מגילה [r]. Otherwise he should refrain. Editor's remark: The halacha that an aveil may daven for the amud on yomtov if the tzibbur needs him became relevant to a friend this past year. He had retained to daven on the Yamim Nor'aim, and he became an aveil the day before Rosh Hashannah. He was the only Shliach Tzibbur available for that certain shul. I told him to leave the Shiva house during shiva, and fly back to Chicago to daven for the Amud on Rosh Hashanna.

To receive Points to Ponder weekly via email, please contactkollelhoraah@gmail.com or text KHAWEEKLY to 22828

מראה מקומות לדין אורח חיים

a) גמרא מו"ק טו. וכא:

b) גמרא מו"ק טו. וכא:

c) ע' רא"ש מו"ק פרק ג' סי' כ"ח ול"ח

מירושלמי ברכות ב:ז, רמב"ם אבל י:א. ש"ע שפה:ג.

d) שלמת חיים תכ"ה [קל"ג], גשה"ח כא:ז:ד-ז, להורות נתן חלק ב' סי' ל"ז

e) ע' לקט יושר עמ' ק"י, מ"ב תקנ"ד ס"ק מ"א, באר משה חלק ד' סי' ק"ו, להורות נתן חלק ב' סי' ל"ז

f) רמ"א שפה:א

g) ש"ך יו"ד שפ"ה ס"ק ג' ומג"א או"ח תקנ"ד ס"ק כ"א

h) ע' בה"ט יו"ד שפ"ה ס"ק ב', מ"ב תקנ"ד ס"ק מ"א, לקט יושר עמ' ק"י, באר משה חלק ד' סי' ק"ו, להורות נתן חלק ב' סי' ל"ז

i) הובא ברמ"א יו"ד שפה:ג ובאו"ח תרצו:ו

j) ש"ע או"ח תרצו:ו עם מ"ב ס"ק י"ז

k) נחלת שבעה סי' י"ז וקובץ הלכות פרק ט"ו הע' מ"ד

l) מ"ב תרצ"ו ס"ק י"ח

m)  ע' מג"א או"ח תרצ"ו

n) כתב סופר או"ח סי' קמ"א

o) דברי למכיאל חלק ה' סי' רל"ז 

מראה מקומות לדין יורה דעה

a רמ"א יו"ד שע"ו

b) ש"ך שם סקי"ד בשם המהרי"ל

c) נו"ב או"ח סי' ל"ב

d) שו"ת מהרי"ל סי' כ"ב

e) רמ"א שם

f) מ"ב או"ח תקפ"א סק"ז

g) ערוך השלחן שע"ו סקי"ד

h) כל בו על אבילות עמ' רפ"ז

i) ערוך השלחן שם ועיין מהר"ם שיק או"ח קפ"ג שכן נוהג החת"ס

j) מ"ב תקפ"א סק"ז ותרע"א סקמ"ד ותרפ"ג סק"א

k) גליון מהרש"א סי' שע"ו ובא"ר או"ח סס"י תקפ"ב ופרמ"ג תרע"א מ"ז סק"ח וגשר החיים כ"ג:ה

l) מ"ב תרע"א סקמ"ד בשם הפמ"ג וגשר החיים כ"ג:ד סברו לא התפלל ושו"ת מהר"ם מינץ מ"ג וערוך השלחן שם סברו יכול התפלל

m) רבבות אפרים ח"א תמ"ג בשם ר' משה

n) מ"ב תרע"א סקמ"ד וגשר החיים כ"ג:ו

o) מ"ב קל"ב במאמר קדישים ונועם מגדים להפמ"ג מנהגים א'

p) ש"ך שע"ו סקי"ד בשם מהרי"ו

q) כן משמע מדרכי משה במה שכתב "אף" ימים נוראים ומ"ב תקפ"א ז' ותרצ"ו י"ב ולא כב"ח יו"דשפ"ו

r) מ"ב תרצ"ו סקי"ב

To receive Points to Ponder weekly via email, please contact kollelhoraah@gmail.com or text KHAWEEKLY to 22828

UPDATE:

From a column by  by Rabbi Daniel Mann. Rabbi Mann is a Dayan for Eretz Hemdah and a staff member of Yeshiva University's Gruss Kollel in Israel. He is a senior member of the Eretz Hemdah responder staff, editor of Hemdat Yamim and the author of Living the Halachic Process, volumes 1 and 2 and A Glimpse of Greatness.

Question: Is it permitted for an avel (mourner) to serve as a chazan for Yamim Noraim (Rosh Hashana and Yom Kippur)? Whose decision is it – the shul’s or the avel’s?

Answer: The classical source on the topic is the Maharil (15th century, Ashkenaz), based on the Maharam. In contrast to the rabbi who asked him the question, the Maharil (Shut 128) states that the minhag is that an avel does not serve as a chazan on Shabbat and Yom Tov or on Rosh Hashana and Yom Kippur. The Rama (Yoreh Deah 376:4) cites this minhag in regards to Shabbat and Yom Tov and adds on “… even though there is no prohibition in the matter.” The Shach (ad loc. 14) and Pitchei Teshuva (ad loc. 8) posit that the rule is the same for the Yamim Noraim.  

The Meir Netivim (80) posits that there is no problem with an avel being a chazan on special days. What the sources are saying is that as opposed to a regular weekday, when an avel makes a point of being the chazan, the minhag is that they do not make an effort on Shabbat, etc. However, if it works out for the avel to do so, there is no reason to stop him. 

However, the great majority of Acharonim understand that we do not allow an avel to be the chazan on these days. The Rama only means that it is not a classic prohibition but a bad idea which we do not choose to allow (see Noda B’Yehuda I, OC 32). The Maharil implies that the problem is that all of these days are happy days (in varying degrees and aspects). It is possible to explain either that it is not appropriate for an avel to expose himself to the happy tefilla as a chazan (Shut Maharam Shick, OC 183) or that the avel is insufficiently capable of giving the tzibbur’s tefilla the level of festivity it deserves (see Zera Emet III, 164). 

There is another approach to the reason for the avel not to be chazan on special days. The Pri Megadim (Eshel Avraham 581:4) invokes the idea (see Taz, OC 660:2) that during aveilut, there is an element of din (strict judgment) that hangs over the avel. Therefore, it is unwise for the community to be represented by one who is more likely than usual to attract negative judgment. According to this approach, even if the avel decides that he wants to be chazan, it is appropriate for the tzibbur to refuse. The Pri Megadim raises another ramification of this approach. Although the onset of Rosh Hashana after completion of shiva removes the halachic status of avel from a mourner for a relative other than a parent, the spiritual situation of the effect of din continues until thirty days have passed. Therefore, even such a person should not be a chazan at that point. 

The Maharil (ibid.) says that if there is no viable alternative to the avel as chazan, then he is allowed to serve. The biggest difference in practice between different communities is in determining what is and is not an alternative. According to some (see opinions Divrei Sofrim, YD 376:92), it is enough that the chazan serves on a yearly basis so that it not look as if he is being chazan because he is in aveilut. The Afarkasta D’ania (I:156) explains that we don’t want it to look like the deceased is wicked, as others do not need protection on special days. He also suggests that having been chazan once before is enough (once may create chazaka rights – Shaarei Teshuva 581:7). The Mateh Ephrayim (581:24) says that it is permitted as long as the avel is clearly more qualified (on cantorial or religious grounds) to the alternative. If the avel receives payment that is financially significant for him, this is reason for leniency (ibid.). 

In a past discussion, about an avel as chazan on Rosh Chodesh, we explored the topic of whose decision it should be to allow the avel to serve as chazan; the findings were not conclusive. This is true here as well, and much depends on the reasons given above. It is best if a decision is made based on consultation between the rabbi and the chazan, and it is best if all involved explore the matter with flexibility and sensitivity. Certainly, a congregant should not make a fuss over the matter (see Meir Netivim ibid.).  

Ki Sisa. Interesting Facts About the Chelbenah in the Ketores

The chelbe'na symbolizes "Poshei Yisrael," and RChbBiz in Krisus 6 says that a community fast that does not include sinners is not a fast at all.
Krisus 6b

א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת אביי אמר מהכא (עמוס ט, ו) ואגודתו על ארץ יסדה

A similar thought is expressed in two other places.

Menachos 27a by the four minim on Sukkos

ד' מינין שבלולב ב' מהן עושין פירות וב' מהם אין עושין פירות העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין ושאין עושין פירות יהיו זקוקין לעושין פירות ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת

Maharsha there

ד' מינין שבלולב ב' מהן עושין פירות כו' וב' מהם אין עושין כו'. כל דברי המאמר מפורש בפיוט יום ראשון דסוכות וכמו בעץ הדר ריח וטעם כן כו' וכמו הם אגודים כו' ולכפר אלה על אלה כו' ע"ש באורך דהיינו ב' כתות מהן שעושין פירות דהיינו מעשים טובים נדמו לאתרוג ולולב שעושים פירות ושנים מכן שאין עושין פירות ומעשים טובים נדמו להדס ולערבה דאין עושין פירות וצריכין להיות אגודה א' שיגינו צדיקים על רשעים וק"ל:

Sanhedrin 37a by Yitzchak's bracha to Yaakov where it says וירח את ריח בגדיו.

סוגה בשושנים שאפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בהן פרצות והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרב כהנא אמריתו נדה שרי לייחודי בהדי גברא אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת אמר ליה התורה העידה עלינו סוגה בשושנים שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בהן פרצות ריש לקיש אמר מהכא (שיר השירים ו, ז) כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאין מצות כרמון ר' זירא אמר מהכא (בראשית כז, כז) וירח את ריח בגדיו אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו 

There are four approaches to that statement.

1. They are sinners, but they still join us in the fast, and we should not reject them. (Rashi here)

2. They are sinners, but they still join us in the fast, and they play an important part in our community so we should welcome them. (Drashos HaRan Drush 1.)

3. This are only welcome when they are sincere about their tefillos, and want to do teshuva, but they are not strong enough to really do teshuva, so our prayers will join with theirs and enhance their Teshuva. (Maharal, his neighbor the Kli Yakar, and their contemporary the Mabit, and the Chida.)

4. This are only welcome if they already did teshuva. If they didn't, we don't want them. (Rabbeinu Gershom in Krisus, the Maharsha in Krisus.)



Another interesting fact about the Chelbenah for Purim:

We all know that Mordechai is alluded to in the fragrances that comprised the shemen hamishcha in Mor Deror, translated as "Mira Dachya." This Mor was also used in the Ketores - the Mor that we mention in Pittum HaKetores, which is among the other ingredients that are not explicit in the Torah. (The Ramban/Malbim in 30:34 say they are hinted at in the word "Samim" that begins the Ketores, which means "take the samim mentioned above that were used in the Shemen HaMishcha, and also....."  However, the Avnei Nezer holds that the Mor (cholem) in the Shemen HaMishcha was musk from the musk ox and the Mor (kametz) in the Ketores was a plant derivative.)   Not everyone knows that the Chelbe'nah, in the Ketores, is the same gematria as Haman. Off the cuff, this might be reflected in the fact that Haman's grandchildren were talmidei chachamim. Alternatively, it might be because it was Haman's threat of extermination that led to Kimu v'Kiblu. And, of course, many baalei machshava have said that the former is related to the latter. (מאדים is the same gematria.)

Drashos HaRan 1:15

וזהו הענין הנרמז בחלבנה הנכנסת בסמני הקטורת, כי עם היות ריח החלבנה מצד עצמה בלתי נאותה, אפשר שיהיה לה כח לעורר ולהוציא איכויות הסמים האחרים ולעורר בשמיותם. 

It would be nice if we could find a connection between the Ketores and Esther, but all I can think of is the fact that she was perfumed for a year in several of the ingredients used in the ketores, a pretty poor connection - ששה חודשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים. Or that she was called Hadassa, a fragrant plant, but it is not an ingredient of the Ketores.

Alternatively, we could say that Esther was not merumaz in the Ketores, but she is in the daled minim, in the Hadassim. True, the Haddas is a symbol of maasim tovim without peiros, but, unfortunately, that was Esther's fate as well, considering that her children were not part of Klal  Yisrael. So both Mordechai/Mor Dror, and Esther/Haddas, are present in places where they are bound up with people without any zechusim of their own, the Chelbenah and the Aravos. 

Terumah: Always, Constant, Forever. Tamid in the Mishkan and on Purim

Several years ago, I posted the following on the word "Tamid."  That discussion actually relates very nicely to Rosh Chodesh Adar Rishon, as we will demonstrate.

In (Teruma and Titzaveh) we come across the word Tamid many times.  Once you're on the lookout, you will realize that it is found here at a frequency far greater than anywhere else in Tanach.   What you may not realize is this:
The word תמיד appears in the Torah exactly 24 times, either as תמיד  or as התמיד. How many of those times are in dinim of Kodshim?
Twenty three.
Of the twenty four in Chumash, twenty three are in dinim of Kodshim.  "HaTamid" appears seven times, every single one in kodshim.  Of the seventeen 'Tamids' in the Torah, sixteen are Kodshim and one is not.  The single, the solitary, the sole exception is in Devarim 11:12.

אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃

A land the Lord, your God, looks after; the eyes of Lord your God are upon it constantly from the beginning of the year to the end of the year.

In a case like this, it is obvious that the exception proves the rule: that the one ostensible anomaly actually teaches us something important about the other iterations.  I intend to speak about this at greater length in Vayikra, but I will put it briefly here:  תמיד is a state of being.  In an ephemeral, time-bound world, תמיד can truly apply only at its nexus with the eternal, where the physical and the spiritual are kneaded together.  Hashgacha Pratis is another manifestation of this integration.  The physical cannot be permanent; solidity is a symptom of impermanence.  It is that which appears to our senses to be insubstantial, the spiritual, that can be permanent.
The main focus of this post is to discuss the various meanings the word has, and also to analyze its place in the structure of certain sentences.
In these two parshios, the word תמיד is found regarding:
the Lechem Hapanim/Shulchan,
the Menorah,
the Choshen Hamishpat (twice),
the Tzitz,
the Korban Tamid (twice),
and the Ketores.
But 'Constant' is inconstant.  The meaning of the word varies with almost every application.  Sometimes it means constant/every night, sometimes it means constant/every twelve hours, and sometimes it means constant/every second of every day.  Sometimes תמיד means that the object itself should be constantly present, sometimes it refers to the object's effect, and sometimes constancy means there should be no lapse of attention.  In our parsha, Rashi mentions this twice: in 27:20 by the Menora and in 29:42 by the Olas Tamid.  Rashi in Chagiga 26b also discusses this, saying that תמיד in the Menora is like by the Olas Tamid and the Chavitin, that 24 hours shouldn't go by without them, but by the Shulchan, it means (according to the Rabanan in Shabbos 133b) constant without a moment's lapse.  In English, the words "continuous" and "continual"  and "constant" distinguish among various sorts of tamid, but in Lashon Hakodesh we often have single words comprising numerous variations, and we are expected to determine the specific meaning from drashos or context.
The Mizrachi and the Gur Aryeh in this parsha speak briefly about the variation.  Nothing I've seen is completely satisfying, and I wouldn't even bother trying to find the principle myself.  (In fact, the Mizrachi, Gur Aryeh, Malbim and others here assume that Tosfos in Chagia 26 argues with Rashi regarding the Menorah, that Rashi holds it means every night, and Tosfos holds it refers to the Ner Maaravi, but I don't see that is what Tosfos means.  Not only is Tosfos not arguing on Rashi at all, I think that Tosfos is reinforcing Rashi's pshat.)

Now let's talk about sentence structure.  Reb Shimon (Yoma 7b) says that regarding the Tzitz, in the passuk of והיה על מצחו ,תמיד לרצון להם the word תמיד is tied to the following words-- Tamid Le'Ratzon; Reb Yehuda holds it finishes the first phrase-- Ahl Mitzcho Tamid. ;Reb Shimon says a similar thing in another context in Menachos 23. The Shaagas Aryeh in Teshuvos OC 38 writes one of his oft cited pieces on the Rambam's psak regarding the machlokes on the Tamid of the Tzitz, as it applies to Tefillin

טומאה דחויה בציבור כרב שמעון, אפילו אינו על מצחו מרצה כרב שמעון, לא יסיח דעתו מן הציץ ומן התפילין כרב יהודה.)

It's interesting that in the passuk in Devarim 11:12, the word תמיד can be read either way, too, and the Trop shows that it is read as the first word of the second phrase. There's an esnachta under the preceding word. 

(אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ) תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃

In Maariv, both at the end of the first bracha and at the end of the last bracha (Baruch Hashem Le'olam, which is not said in Israel, but is said in most places in the US,) there is a word that is called אין לה הכרע.  This means that we do not know whether it belongs at the end of the first half of the sentence or the beginning of the second.  This word is, of course, תמיד.  In the last bracha, it goes המלך בכבודו תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד.  Tamid might mean בכבודו תמיד, or it might be intended to mean  תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד.  Before saying "Ha, it can't mean the latter, because then it would be repetitive!" please note that the Magen Avraham in  OC 236 favors that way of saying it, without offering any explanation.  The Abudraham says like the Magen Avraham.  On the other hand, the Prisha there, and the Eliahu Rabba brought in the Machtzis Hashekel there, disagree and say it ends the first phrase.   Also, as I mentioned before, the word תמיד in the passuk in Devarim 11:12 seems redundant exactly as our sentence does- תמיד/mei'reishis hashana ve'ahd achris hashana is just likeתמיד/le'olam va'ed.
great Unknown said"we have a parallel construct in "la'ad ul'e olmai olamim [or olmai olmaya"," where no rephrasing is possible. Similarly, "l'olam ul'e olmai olamim."It is possible that we are dealing here with olam hazeh and olam haba."
The Magen Avraham is particularly interesting to me because around eleven years ago, my father Ztz'l davenned on his father's yahrtzeit and said it like the Magen Avraham.  I heard it from him so the same a year later, but even without hearing it again, my father, who could finish any passuk in Tanach if you read him the first half, simply did not make mistakes.  I found it interesting that the Magen Avraham's opinion has survived in a world of homogenized nusach and "right way" "wrong way" attitudes.
So, coincidentally, the word תמיד in Maariv and in the passuk of the Tzitz is ein lah hechra.  This really doesn't mean that Reb Shimon and Reb Yehuda's approaches would yield different meanings to the sentence in Maariv, because it obviously depends on the context.  But certainly, the Magen Avraham's opinion echoes Reb Shimon's pshat in the passuk by the Tzitz, and also the passuk in Devarim, where it would make perfect sense as the end of the first phrase but is given the Trop as the first word of the second phrase.

********************************************************

The reason I re-posted this is because of the marvelous Rema in Orach Chaim that pertains specifically to today's date, February 5, 2019, Rosh Chodesh Adar I (תשע"ט.) 

The last Rema in Orach Chaim is on the topic of Purim and Adar Rishon. OC 697:

אין אומרים תחנה בי"ד וט"ו שבאדר ראשון ודין תענית והספד בהן ובו סעיף אחד:

יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלין על פניהם ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה ואסורים בהספד ותענית אבל שאר דברים אין נוהגים בהם וי"א דאף בהספד ותענית מותרים: הגה והמנהג כסברא ראשונה. י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון (טור בשם הרי"ף) ואין נוהגין כן מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים (הג"מ בשם סמ"ק) וטוב לב משתה תמיד:

The Shaarei Teshuva brings the Chida's observation that the Rema chose these closing words very carefully to echo his first words on Orach Chaim, where he said

הגה שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדבורו במושב המלך כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' מיד יגיע אליו הירא' וההכנעה בפחד הש"י ובושתו ממנו תמיד (מורה נבוכים ח"ג פ' כ"ב) ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת הש"י גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ומיד כשיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה (טור): 

He explains 

.......................................מסיים רמ"א וטוב לב משתה תמיד ועיין ברכי יוסף שכת' מור"מ ז"ל בחכמה יסד חתימה מעין פתיחה שני תמידין כסדרן הוא פתח בריש הגהותיו שויתי ה' לנגדי תמיד וחתם וטוב לב משתה תמיד כו' ע"ש

And most interesting in the connection to Purim, are the words of the Imrei Emes. He brings the Girsa of the Ein Yaakov (Gittin 57b) that Rav Shmuel bar Shilas was the descendant of Haman who learned in Bnei Brak. He brings from the Ari Za"l that the letters of the name bar Shilas are the first letters of shivisi Hashem l'negdi samid. He adds that the appellation of Mordechai HaTzadik, "Yehudi," are the last letters of that phrase. Thus, Rav Shmuel bar Shilas epitomized the lesson of שויתי ה' לנגדי תמיד, and absolutely contradicted the middah ra'ah of Haman by embodying the middah tova of Mordechai Hatzadik, the Ish Yehudi. The holiday of Purim, the high point of a month of מרבים בשמחה, a month which epitomizes טוב לב משתה תמיד, is  best understood by looking at those individuals, Mordechai HaTzadik and Rav Shmuel bar Shilas, whose very names expressed their lives of שויתי ה' לנגדי תמיד.

אמרי אמת - שושן פורים

ותשם אסתר את מרדכי על בית המן, הם הוציאו כל ניצוצות הקדושה מקליפת המן.

איתא מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. ואיתא בעין יעקב, ומנו רב שמואל בר שילת. 

איתא מהאר"י ז"ל דשיל"ת הוא ר"ת שויתי ה' לנגדי תמיד, רב שמואל בר שילת היה מייחד יחודים חדשים בכל יום, וזהו שאיתא בגמרא הטיילין בכל יום וכו' כגון רב שמואל בר שילת, כשנמצאים תמיד במלכות שמים אין לנו שעבודים אחרים, וזהו שויתי וגו' כי מימיני בל אמוט. 

שויתי ה' לנגדי תמיד ס"ת יהודי, איתא בגמרא בבא בתרא שרב שמואל בר שילת היה מלמד תינוקות ולימד לו רב כי מחית לינוקא לא תימחי אלא  בערקתא דמסנא. דקארי קארי דלא קארי ליהוי צוותא לחבריה. וברש"י וסופו לתת לב. 

ערקתא דמסנא זהו רמז למה שאיתא שבשעת השמד צריך למסור נפש אפילו על ערקתא דמסנא, וזה קיים מרדכי דכתיב ולא קם ולא זע ממנו היינו משום דאיתא שהמן עשה עצמו עבודה זרה, ורב שמואל בר שילת הכניס זאת בכל בני ישראל שימסרו עצמם. ואף שכבר הלך מאתנו, דעתו עלינו. וזה שאיתא עוד בגמרא  דרב אשכחיה לרב שמואל בר שילת דהוה קאי בגינתא א"ל שבקתיה להימנותך! א"ל הא תליסר שנין  דלא חזיא לי והשתא נמי דעתאי עלויהו. 

דלא קארי ליהוי צוותא לחבריה היינו כדאיתא כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, ועל ידי זה מתעלים הכל, וזהו וסופו לתת לב. 

וכן מרדכי הכניע את כל היהודים אליו כדאיתא בשפת אמת שזהו שכתוב ושאר היהודים שנעשו שיריים אליו, פורים נותן כח על כל השנה וזהו כי מימיני בל אמוט

In light of what I had written about the word תמיד, that the word whose literal meaning is  "constant" is ironically inconstant, one can say that the different types of תמידיות also apply to the uses of the word in Shivisi tamid and Mishteh tamid - there's tamid, and then there's tamid. The Rema says that it is כדי לצאת ידי המחמירים that one should make the decision to be marbeh ktzas b'simcha. ותן לחכם ויחכם עוד.