Shoftim Devarim 20:19. Bal Tashchis

The Torah prohibits the wanton destruction of things that have value. 

כי־תצור אל־עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור

Incomprehensible Gemara in Shabbos 140b.

 ואמר רב חסדא: האי מאן דאפשר ליה למיכל נהמא דשערי ואכל דחיטי קעבר משום ״בל תשחית״. ואמר רב פפא: האי מאן דאפשר למישתי שיכרא ושתי חמרא — עובר משום ״בל תשחית״. ולאו מילתא היא — ״בל תשחית״ דגופא עדיף.

I once used this in Reb Moshe's house. The rebbitzen, my wife's grandmother, was pushing desert, and I was full, so I declined. She said "I will have to throw it out, and that is bal tashchis!" Having experienced this conversation many times with my mother, I responded to the Rebbitzen with something that had stood me in good stead at home - "״בל תשחית דגופא עדיף and explained what I meant. Reb Moshe smiled  and took my side.

But let's go back to the Gemara.

It is very hard to believe that Rav Chisda and Rav Pappa would hold that it is  bal tashchis to spend extra unless there is an objective nutritional or medicinal benefit to be gained from the more expensive item, that paying more for a more enjoyable food is bal tashchis. 

And even if you say that Rav Chisda did not mean you're oiver on a deoraysa, and he was saying it derech mussar, it is still asking too much. Does Rav Chisda mean that if you are not Reb Yehuda HaNasi, who famously said that he never ate anything for pleasure, only because it was necessary for kiyum haguf or to demonstrate his authority (כתובות ק"ד: לא נהניתי אפילו באצבע קטנה. תוס'- דאמרינן במדרש עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו ומייתי הא עובדא דרבי) then you are doing an avla, you have מדות מגונות?

And worse. The Gemara answers לאו מילתא היא, "That's not true at all. Harm to the body is worse than waste of money." Does that mean that the Gemara accepts Rav Chisda's philosophy, but says it does not apply here because the health benefit outweighs the monetary cost? Does that mean that Rav Chisda disagreed, and held that the health benefit is not that important, so spending extra is wasteful?  The whole Gemara is incomprehensible. And so you look at the Maharasha, and what he says makes your hair stand on end.  To the extent that you have to wonder if he really wrote this, and if he did, whether he wrote it during the month of Adar:

ואמר רב פפא האי מאן דאפשר למשתי שיכרא כו' ולאו מלתא היא כו'. ורב פפא לטובת עצמו אמרה שהוא היה עושה שכר כדאמרי' פ' ע"פ דאמר רב פפא אי לאו דעבדי שיכרא לא איעתרו וק"ל:

(That Gemara in Pesachim actually says that the quote might have been from either Rav Pappa or Rav Chisda, or perhaps both, and they are the baal memras in our Gemara:

אמר רב פפא אי לא דרמאי שכרא לא איעתרי א"ד אמר רב חסדא אי לא דרמאי שכרא לא איעתרי)

The Sfas Emes takes Rav Chisda at face value, that only health benefit justifies higher expenditure. 

Worse than all of this, there are certain poskim that write that Rav Chisda's rule is true lehalacha, that the Gemara accepts the essence of Rav Chisda/Pappa, and only disagrees in cases where there is some nutritional benefit from the more expensive item. I am dust on the soles of their shoes, and I beg their forgiveness, and they know so much more than me, and are certainly more holy than I am, but that's ridiculous.

The Meiri says that Rav Chisda is talking to poor people, and telling them that they need to be vigilant about their spending.  It is a warning to the poor, or to bnei Torah that learn in poverty, to be extremely deliberate in their expenditures, and not even think about spending more because "it tastes better."  Either  the Meiri is learning that the term bal tashchis is not meant literally here, or that bal tashchis is situational - in an arid land, wasting water is bal tashchis, but it is not when Lake Michigan is flooding the Chicago shoreline. This probably is useful in understanding the problem the nosei keilim have with the Rama in 296

 ונוהגין לשפוך מכוס של יין על הארץ קודם שסיים בורא פרי הגפן כדי שלא יהיה הכוס פגום וטעם השפיכה דאמרינן כל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה ועושין כן לסימן טוב בתחלת השבוע גם שופכין מן הכוס לאחר הבדלה ומכבין בו הנר ורוחצים בו עיניו משום חיבוב המצוה:

But the Meiri's interpretation requires that we limit Rav Chisda/Pappa's words to poor people, and also wonder about the use of the term bal tashchis.

So I have two good explanations. One from RYF Perlow on the Smag, which is pretty good, but leaves Rav Chisda difficult, and one from my father in law shlitah, which is good all around

הגר"י פערלא בביאור לספר המצוות של רס"ג (ל"ת רמט)

"ולכן נראה דודאי מאי דקאמר ולאו מילתא היא, על עיקר מילתא הוא דקאמר דלאו מילתא היא, כלומר דלא שייך הכא איסורא דבל תשחית כלל. ומאי דמסיק בל תשחית דגופא עדיף, לדבריהם הוא דקאמר, דלדבריהם דשייך בזה בל תשחית א"כ גם בגוף שייך בזה בל תשחית ובל תשחית דגופא עדיף. אבל לקושטא דמילתא לא שייך בזה בל תשחית כלל לא בלחם ויין ולא בגוף".

My father in law shlita, Rav Reuven Feinstein: (and it turns out that the Smak, brought at the end of this discussion, would agree with the tochen, but not the way to see it in the Gemara.)

Rav Chisda personally did not enjoy one more than the other, and the same for Rav Pappa. For them, the increased cost of wheat/wine was absurd - like diamonds, people only thought them precious because they are knowingly participating in a self effected fraud.  A rational person would say there was no difference - in a blind test, you wouldn't be able to tell which was which, like vodka without labels on the bottle.  Additionally, they did not think there was any nutritional difference between them.  If so, the extra money was simply wasted. The Gemara responds that first of all, there is a real difference in taste, and that, of course, justifies the extra expenditure.  And furthermore, even for people that cannot discern the difference, wine and wheat have health benefits over beer and barley.

   But Grey Goose would still be bal tashchis.

Ok, to be perfectly honest, I don't really believe that. Perception affects experience, and presentation and anticipation physically influence taste, among other experiences. As the Gemara succinctly ( יומא ע'ד ב) says, המאכילך מן במדבר למען ענותך רבי אמי ורבי אסי חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו וחד אמר אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל טואמר רב יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין   And, with apologies to the Ramchal, החיצוניות מעוררת את הפנימיות.

If you like likkutim,  Eitz Hasadeh, a book about Bal Tashchis from one Yitzchak Shtesman,  See here in the sefer.

And speaking of likkutim, here are the words of the Monei Hamitzvos on Bal Tashchis.

ספר המצוות לרמב"ם

המצווה הנ"ז ממצוות לא עשה - 

האזהרה שהוזהרנו מלכרות אילנות עושי פרי בשעת המצור על עיר כדי להציק לאנשיה ולהכאיב לבם.

והוא אומרו יתעלה: "לא תשחית את עצה – ואותו לא תכרת" (דברים כ, יט).

וכן נכנסת כל השחתה בכלל לאו זה, כגון: מי שישרוף בגד לבטלה או ישבור כלי לבטלה – הרי זה עובר משום "לא תשחית" ולוקה. ובסוף מכות נתבאר, שקוצץ אילנות טובות – לוקה.

אמרו: ואזהרתיה מהכא: "ממנו תאכל ואותו לא תכרות".

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ב מבבא בתרא.

ספר מצוות גדול, רבי משה מקוצי

לאוין, רכ״ט

כי תצור על עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדוח עליה גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור 

מכאן שאסור לכרות ולהשחית כל אילני מאכל ולא במצור בלבד דהא אמרינן בפ' החובל (בבא קמא דף צ"א) דקלא דטעין קבא אסיר למקצייה ואם היה מעולה כדמים לבניין מלפירות מותר וגם כשהשרשים מכחישים את הגפנים ביניקתם צוה שמואל בב"ק [דף צ"ב] לקצץ האילן, ופירש רבינו שמואל כי זה כמו אלא כלומר אלא אותו עץ מאכל שהאדם יכול לבא שם בין האילנות מפניך במצור ולירות בחיצים מבין האילנות אותו עץ אתה מותר לכרות, רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת, וגרסינן בפ' החובל (בבא קמא דף צ"א) רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל, כי לא עץ מאכל זה אילן סרק ודורש כן מפני שהיה לו ליכתוב רק עץ אשר לא עץ מאכל הוא, ופירש רבינו משה [בפ"ו דמלכים] אשר תדע כלו' שידעת שהיה עץ מאכל מתחילה ועתה הזקין ואינו עושה אלא דבר מועט אבל רבינו שלמה פי' [בגמרא שם] אם אינך יודע קרוב למצור אלא הוא קחנו ואפילו של מאכל הוא' ומכאן למדנו איסור השחתה בכל דבר דהא גרסינן במס' קידושין [כן הוא בגמרא שם דף ל"ב] דרב הונא קרע מאניה באפיה בריה למיחזי אי קפיד אי לא קפיד ומקשה שם והא קעבר משום בל תשחית, וגרסינן בשבת [דף קכ"ט] רבא בקעו ליה ספסל אחת לעשות לו אש להתחמם א"ל אביי והא קעבר מר משום בל תשחית א"ל בל תשחית דגופאי עדיף, וכן ביבמות [דף מ"ד] גרסינן אמר רב יוסף כאן שנה ר' לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להם, ואם אדם משחית שום דבר להטיל אימה על בני ביתו כדי שיראו ממנו ויהיה שלום בביתו מותר ששכר הטלת יראתו מרובה על השחתו כדאמרינן בשבת [דף ק"ה] רב ששת שדי מוניני ארישא דאמתיה רב הונא תבר נכתמא:

ספר מצוות קטן, רבי יצחק מקורביל

סימן קע"ה.

שלא להשחית עץ מאכל דכתיב (דברים כ׳:כ׳) לא תשחית את עצה וכתיב רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת ובכלל זה שלא להשחי' כל דבר אלא אם היה מעולה יותר לדמי עצים קוצץ האילן: או אם היה צריך לאותו דבר להשחיתו כדי לעשות הנאת גופו בל תשחית דגופיה עדיף: וכן כדי להטיל מורא על בני ביתו מותר וקאמר התם דוקא במנא תבירי :

Please note a fascinating thought from the Smak, that the Gemara's answer to Rav P/H was precisely  that if you enjoy it, it's not baal tashchis. Interesting how you're going to read that meaning into the words בל תשחית דגופיה עדיף!

ספר החינוך, תלמיד הרשב"א

תקכט. שלא להשחית אילני מאכל - ספר החינוך

שנמנענו מלכרות האילנות כשנצור על עיר כדי להצר לאנשי העיר ולהכאיב לבותם, ועל זה נאמר (דברים כ יט) לא תשחית את עצה וגו' ואותו לא תכרת, וכמו כן נכנס תחת זה הלאו, שלא לעשות שום הפסד, כגון לשרוף, או לקרוע בגד או לשבור כלי לבטלה, ובכל עניינים אלו ובכל כיוצא בם שיהיה בהם השחתה.

ואמרו זכרונם לברכה תמיד בגמרא (קידושין לב, א) והא קא עבר משום בל תשחית, ומכל מקום אין מלקין אלא בקוצץ אילני מאכל, שהוא מפורש בכתוב, אבל בשאר ההשחתות מכין אותו מכת מרדות.

שורש המצוה

ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה, ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגיר של חרדל בעולם. ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כוחם. ולא כן הרשעים אחיהם של מזיקים, שמחים בהשחתת עולם, והמה משחיתים את עצמם במידה שאדם מודד בה מודדין לו. כלומר, בה הוא נדבק לעולם, וכעניין שכתוב (משלי יז, ה) שמח לאיד לא ינקה רע. והחפץ בטוב ושמח בו, נפשו בטוב תלין לעולם. זה ידוע ומפרסם.

מדיני המצוה

מה שאמרו זכרונם לברכה, שלא אסרה תורה שלא לקוץ אילני מאכל, אלא בקוצץ אותם דרך השחתה, אבל ודאי מותר לקוץ אם ימצא בדבר תועלת. כגון שיהיו דמי אותו העץ יקרים וזה רצה למכרו, או לסלק בקציצתן נזק, כגון שהיה מזיק אילנות אחרים טובים ממנו, או מפני שמזיק בשדות אחדים. בכל צדדין אלו ובכל כיוצא בו מותר.

וכל אילן סרק, אמרו זכרונם לברכהשמותר לקוץ ואפילו בשאינו צריך לו, וכל אילן מאכל שהוא זקן מאוד עד שאינו עושה אלא מעט פרות, שאין ראוי לטרוח בו בשבילן. ואמרו זכרונם לברכה, בזית כל שהיא עושה פחות מרבע זיתים מותר לקוץ אותה, ובדקל שיעשה פחות מקב תמרים.

ודרך כלל אסרו זכרונם לברכה לעשות כל דבר של השחתה, והמשחית שום דבר מתוך חימה, אמרו עליו (שבת קה, ב) שהוא כעובד עבודה זרה, שכן דרכו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כן, ואם יאמין אותו למחר יאמר לו לך עבוד עבודה זרה. כלומר שכל אדם חייב לגעור ביצרו ולכבוש תאוותו עד שיגביר נפש המשכלת על נפש המתאווה עד שתהיה לה לאמה, והיא גברת לעולם ועד.

ואמנם הביאו בגמרא מעשים בקצת החכמים שמראים עצמן כעוסים, כדי לייסר בני ביתם ולזרזן, ומשליכין מידם שום מאכל או שום דבר, ומכל מקום השגחתם היתה בהם לעולם שלא ישליכו דבר שיהא נשחת בזה.

ויתר פרטי המצוה, בבבא בתרא פרק שני [ה' מלכים פ''ז].

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות

והעובר על זה והשחית אילני מאכל עבר על לאו זה וחייב מלקות. ועל שאר השחתה בכל שאר דברים שאינן מפרשים מכין אותו מכת מרדות.

Shoftim, Devarim 19:13. Pity Prohibited

Updated Wednesday 8/26/2020 11:10 am -  explanation of Reb Ahron's shitta in the beginning, and a Tzror HaMor at end.

The Torah warns us not to have pity on a murderer. You might find the widely diverging words of the mefarshim very interesting. 

Rashi, from the Sifrei, and the Ramban, and the Rambam, say that it is natural to recoil from the obligation to execute a murderer. This might even be how you ought to feel. We are Rachmanim bnei Rachmanim! Human life if precious! Let the God who gave the life take it, not me! But, as the Ramban says,  failure to punish the wicked harms all of mankind by weakening the vitally important deterrent effect of a strict code of justice. Put aside your mercy and do what needs to be done, as unpleasant as it is.

The Rambam and the Chinuch indicate that there is nothing intrinsically wrong with pity on a condemned man, other than the problem that it might lead to finding excuses to not execute him. In order to ensure that he is executed, in order to preserve the deterrent, the Torah warned us to avoid empathizing with him. Or her. 

The Ohr HaChaim says that the act of executing even a murderer is indeed terrible, and it can engender a bloodthirsty love of violence, but Hashem promises that He will ensure that this does not happen.

Reb Aharon Kotler argues with the entire premise. He says (like Rav Sternbuch in many places) that if it's a mitzva, it is rachamim. There is no "moral code," there is no "rachamim," other than "what the Torah teaches us to do." Mitzva=Rachamim.  The only source of moral rules is the RBSO; something is good because the RBSO says it is; the way to lead a good life is to do what the RBSO wants. Because it is in its deepest essence rachamim, it is all good, it can not harm you. It will make you a greater rachaman. Additionally, the mere existence of a malefactor causes direct harm to all of mankind, and destroying him or her is the greatest philanthropy. As many say in the sugya of משנין מפני השלום, in some cases, what looks like a lie is really אמת.

(I have an approach to explain the difference between Reb Ahron and the other mefarshim. The other mefarshim hold that these acts are acts of Achzariyus, but under the circumstances, the need for achzariyus is docheh the need to have rachmanus. As the Or HaChayim says, although you had to do an achzariyusdikkeh act, Hashem will ensure it will not harm your middos. Reb Ahron holds that it's not dechuya, it's hutra. Under these circumstances, these acts are bichlal not achzariyus at all. It is just a different kind of rachamim.)

I have discussed this elsewhere, with a focus on Rav Sternbuch.  And Reb Chaim Brown lists several baalei hashkafa that discuss this as well., including Rav Bloch in Shiurei Da'as and contemporaries.

Here are their words.

11 through 13:

יא וכי־יהיה איש שנא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת ונס אל־אחת הערים האל

יב ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם ונתנו אתו ביד גאל הדם ומת

יג לא־תחוס עינך עליו ובערת דם־הנקי מישראל וטוב לך

Rashi brings the Sifrei, 

לא תחוס עינך. שֶׁלֹּא תֹאמַר הָרִאשׁוֹן כְּבָר נֶהֱרַג, לָמָּה אָנוּ הוֹרְגִים אֶת זֶה וְנִמְצְאוּ שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים הֲרוּגִים?

that the Torah was anticipating those merciful souls that say that "Nothing is to be gained through capital punishment! The victim has no benefit, and how will killing a second person be of any use?" As attributed to the once respected Gandhi, “An eye for an eye will leave the whole world blind.”

The Ramban adds that in many cases, there might be a natural aversion to administering corporal punishment. Here, it might be fear of the murderer, or, as the Sifrei says, the sense that the act of killing another person is not justified. This is why the Torah has to emphasize that we should not shy away from doing justice. The Ramban adds that in this case, the Torah tells us why such pity is misplaced and ultimately injurious to society - 

וטעם וטוב לך כי ביעור הדם הנקי מצוה וטובה גדולה לך להציל ממות נפשך כי הרחמנות על הרוצחים שפיכות דמים מידי הרוצחים ומידי אחרים המתפרצים:

that capital punishment has an important deterrent effect, and avoiding it due to emotional abhorrence of taking another life, will cause the death of more innocent people.

Rambam Sanhedrin 20:4

אסור לבית דין לחוס על ההורג שלא יאמרו כבר נהרג זה ומה תועלת יש בהריגת האחר ונמצאו מתרשלין בהריגתו. שנאמר ולא תחוס עינך ובערת דם הנקי. וכן אסור לבית דין לחוס על מי שנתחייב קנס שלא יאמרו עני הוא זה שלא בכוונה עשה אלא מגבין ממנו כל שיש לו בלא חנינה שנאמר ולא תחוס עינך. וכן בדיני ממונות אין מרחמין על הדל. שלא תאמר עני הוא זה ובעל דינו עשיר הואיל ואני והעשיר חייבין לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בכבוד. על זה הזהירה תורה ודל לא תהדר בריבו. ונאמר לא תשא פני דל. אסור להדר פני גדול כיצד הרי שבאו לפניך שנים לדין אחד חכם גדול ואחד הדיוט לא תקדים לשאול בשלומו של גדול ולא תסביר לו פנים ולא תכבדנו. כדי שלא יסתתמו טענותיו של אחר. אלא אינו נפנה לאחד מהן עד שיגמר הדין שנאמר לא תהדר פני גדול. אמרו חכמים אל תאמר עשיר הוא זה בן גדולים הוא זה היאך אביישנו ואראה בבושתו. לכך נאמר לא תהדר פני גדול:

The Rambam says that the issur applies only to Beis Din, and adds the words "and it will result in unwillingness to execute the criminal."  

The Radvaz expands this, somewhat- he says that even the verbal expression of pity is assur - 

אסור לב"ד לחוס על ההורג וכו'. ג"ז שם במכילתא. אלא דקשיא לי על מ"ש אסור לב"ד והלא לאו גמור הוא והכי הוה ליה למימר כל ב"ד שחס על ההורג עובר בלאו וכו'. וי"ל שמלבד הלאו אסור לומר דברים שנראה מהם שהוא חס על ההורג שעל ידי כך יבאו להתרשל בהריגתו וכן נראה מדברי רבינו:

The Rambam and the Chinuch seem to coincide. It is because of the Rambam's approach that the Chinuch says that this issur of Lo Sachos only applies to men, and only where it actually results in avoiding the administration of the punishment (contrary to the Radvaz who says it is an additional issur, the Chinuch presents it as a Taam HaMitzvah.) The Chinuch is by knasos, but says that the same applies to capital punishment.

מצוה תקכא - לא לחוס על החובל

שנמנענו מלחמול על מי שהרג חברו או חיסר אחד מאבריו, שלא יאמר הדיין "עני זה שכרת יד חברו או סימא עינו, לא בכוונה עשה זה". ויחמול עליו וירחמהו מלשלם לו כדי רשעתו, ועל זה נאמר "ולא תחוס עינך, נפש בנפש וגו'" (דברים יט, כא). ונכפלה המניעה בזה במקום אחר, שנאמר "לא תחס עינך עליו, ובערת דם הנקי" (שם, יג).

שורש מצוה זו ידוע, שאם לא נייסר המזיקין ונבער הרע מקרבנו, איש את רעהו חיים בלעו, ולא יתיישבו המדינות. אין הצורך להאריך בו הדיבור.

דיני המצוה קצרים, מבוארים בלשון הכתוב.

ונוהג איסור זה בזכרים כי להם לעשות המשפט, ובזמן הבית. והדין העובר על זה והעלים עינו מלענש המחיב כפי רשעתו עבר על לאו זה, אבל אין בו מלקות, לפי שאין בו מעשה,

Reb Aharon Kotler says something very interesting and novel on this halacha. He says that failure to execute a murderer inherently drives away the Shechina and brutalizes society.  The mere existence of the murderer harms mankind as a whole, so executing him cures society of a deadly illness. (He says it by Ir Hanidachas, and תן לחכם ויחכם עוד.)

משנת רבי אהרן ח"א קמ"ג

ובפרשת עיר הנדחת כתוב דברים י"ג י"ח ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ובשבת קנא ב ר"ג ברבי אומר מלמד שכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים וכתבו המפרשים שלא תחשוש שיש בכאן מדת אכזריות ח"ו והיינו שאף שהוא דין תורה מ"מ הקיום למעשה נוטע ח"ו כח אבירות לב לזה אמר שאינו כן כי באמת הדין הזה הוא רחמים גדולים והצלה לכלל וזה גורם מדת רחמים בישראל שירוחמו מן השמים כי אחרי שבפנימיות הענין מונח בזה רחמים לכשעושה זה מצד ציווי התורה מתגברת בישראל מדת הרחמים ובהנהגת מדה כנגד מדה ירוחמו ומפורש בסנהדרין קיא ב אקרא דולא ידבק בידך מאומה מן החרם שם שם שכל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו רשעים נסתלק חרון אף מן העולם ובספרי בקרא שם למען ישוב ה' מחרון אפו וכו' כל זמן שאלילים בעולם חרון אף בעולם ואמרו זה על הנהנה מאלילים או מעיר הנדחת הרי דאף קיום הממון דעיה"נ גורם חרון אף  הדין החמור הוא רחמים ממש ואז"ל קהלת רבה ז' על הפסוק אל תהי צדיק הרבה בשאול בחיר ה' במעשה דאגג כל המרחם על האכזרים סופו שנעשה אכזרי על הרחמנים והיינו שכשם שהאכזריות על האכזרים היא רחמנות כן הרחמנות על האכזרים היא אכזריות נגד מדת הרחמנים ותוכנה הפנימי הוא אכזריות וזהו שסופו להיות אכזרי על הרחמנים וגרם לשאול מעשה דנוב עיר הכהנים 

I especially enjoyed Reb Aharon's words in juxtaposition with the Ohr HaChaim words to the contrary there - that the words venasan lachem rachamim is not, as Reb Aharon says, a simple statement of fact, but instead a promise that although doing this would naturally engender the worst middos of bloody violence, Hashem promises that He will cure you of this illness and you will remain a rachaman by nature.

ונתן לך רחמים ורחמך. כוונת מאמר זה כאן לפי שצוה על עיר הנדחת שיהרגו כל העיר לפי חרב ואפילו בהמתם מעשה הזה יוליד טבע האכזריות בלב האדם, כמו שספרו לנו הישמעאלים כת הרוצחים במאמר המלך כי יש להם חשק גדול בשעה שהורגים אדם ונכרתה מהם שורש הרחמים והיו לאכזר, והבחינה עצמה תהיה נשרשת ברוצחי עיר הנדחת לזה אמר להם הבטחה שיתן להם ה' רחמים הגם שהטבע יוליד בהם האכזריות מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש לבטל כח האכזריות שנולד בהם מכח המעשה.

One more important point.

How does Reb Aharon understands the machlokes Tanaim in Makkos (7a),

רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים, אלו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף הן מרבין שופכי דמים בישראל:

It seems that if not for the deterrence issue, everyone would agree with Rabbi Tarfon and Rabbi Akiva, that the importance of executing a murderer is only the deterrent value, but otherwise it would be virtuous to help the malefactor avoid punishment!  According to Reb Aharon, that should not be true. If he is a rasha gamur, you should not seek to confuse the witnesses and get him off on a technicality!

But we're talking about Reb Aharon here, one of the greatest Torah minds of the century, not what people now call גאונים. So it is obvious that Reb Aharon is right and the kashe from that mishna does not contradict what he says. 

I think the answer is what is indicated in Makkos 11b. A kohen gadol's death releases the inmates of the Arei Miklat. On 11a the Gemara said the Kohen Gadol's mother used to send them food so they shouldn't pray for her son's death. The Gemara asks, but why would a totally unjust curse or prayer have any effect at all? The Gemara answers that the Kohen Gadol is not blameless. Had he been more caring or righteous, his prayers would have prevented the accidental death.  Then, on 11b, the Gemara says that even if he was only appointed Kohen Gadol after the accidental killing but before the trial, he also bears responsibility. Why? Because he should have prayed that the defendant be found not guilty and not liable to exile to the Ir Miklat.  That is puzzling. If the man is guilty, what justice is served by finding him not guilty? 

Evidently, like it or not, the court's decision creates a reality even klapei shmaya. Rebbi Tarfon and Rebbi Akiva hold the same is true for a meizid. If you find him pattur, he is bemtziyus pattur.  But the Chachamim hold that even if it is true by a meizid klapei shmaya, setting him free by getting the witnesses to contradict each other on a triviality means that everyone knows he is guilty and that he is getting away with it.  So you need the execution for purposes of deterrence.

UPDATE ON REB AHARON'S PSHAT:

I found the Tzror Hamor here says something similar to Reb Ahron.  

Today's True Fact:  The Tzror Hamor's granddaughter married the Beis Yosef.  

Another True Fact: The Tzror HaMor was among the generation that was driven out of Portugal, and he was at one point imprisoned and tortured until he escaped and fled to Morocco. I mention this because it makes his words about how a man behaves in extremis very poignant.

ואמר ובערת הדם הנקי מישראל. ..... או שרמז בזה סוד גדול מסתרי התורה בענין ההרוגים. כי ההרוג ששופכים דמו כמים הולך נע ונד בארץ ואינו עולה למעלה ונפשו ירעה לו. לפי שאולי במרירות נפשו אמר דברים לא כן בשעת ההריגה. וז"ש בתעניות על יאשיהו גחין עליה ירמיהו וכו'. כי אולי אגב צעריה אמר דברים לא כן. ושמע שאמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי וכו'. עד שנראה שרוב ההרוגים אגב צערייהו יהרהרו בלבם או יאמרו בפיהם כלפי שמיא. עד שלזאת הסבה נשמתם אינה עולה למעלה במהרה. ומיני מדות הדין שהם הכלבים עזי נפש פוגעות בהם. ולכן אמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ולכן אמר בקין קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. ובאומרו מן האדמה נראה שלא עלו למעלה. כי הדם הוא הנפש והולכים נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר. עד שינקמו נקמתו ויהרגו לרוצח. עד שלזאת הסבה צותה התורה לא תחוס על הרוצח. והחומל עליו עושה רע להרוג. שהולך נע ונד ודמיו צועקים אלי מן האדמה. וזהו לא תחניפו את הארץ. ואמר לארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו וכמו שפירשתי במקומו. ואז כששופכים דם הרוצח. מיד עולה נפש ההרוג למעלה. ובזה מבערים אותו מן הארץ שהולך וצועק ואומר אל נקמות ה'. ובזה גורם רע ליושבי הארץ אחר שאין עושין דין. וכששופכים דם הרוצח מיד מתבער אותו דם ההרוג מן הארץ. ולזה אמר בכאן לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי מישראל. כי זהו דם ההרוג שנשפך על לא חמס בכפיו והולך נע ונד בארץ. ובשעת הנקמה עולה מן הארץ ואינו שואל דין כנגד ישראל. וזהו וטוב לך. כי בנקמה. כמו שעושין טוב להרוג. כן עושים טוב לכל ישראל. וזהו סוד עגלה ערופה כמו שנפרש שם בע"ה. ולכן תמצא שכתב ג"כ שם ואתה תבער דם הנקי וגו':

I'm not really following what he means. He says that as the victim of murder dies, he is likely to say or think things that a man of faith should not be saying or thinking, and he regrets this after his death and his soul wanders the earth. Then, he says that in general, a murdered man's soul wanders the Earth until revenge is taken from the murderer, and until then, his cries for justice and revenge harm the living. So I am left not knowing whether the soul wanders the Earth because of shame for his impetuous words, or because he desperately wants to take revenge.  

But for our purposes, my point is that he is saying that the pshat in לא־תחוס עינך עליו ובערת דם־הנקי מישראל וטוב לך is that by punishing the murderer, you are doing tov both for the victim and for all living people.

Shoftim. Zakein Mamrei. The Only Exception to the Rule of Inui HaDin

I have no surprises for you here. It's just that there are two unusual halachos in the parsha that are sometimes glossed over.

I

Zaken Mamrei shares an unusual halacha with three other cases, and that is the din of Hachraza. The Gemara in Sanhadrin 89a says

ת"ר ארבעה צריכין הכרזה המסית ובן סורר ומורה וזקן ממרא ועדים זוממין בכולהו כתיב בהו וכל העם וכל ישראל בעדים זוממין כתיב והנשארי' דלא כולי עלמא חזו לסהדותא:

that before carrying out the punishment of Meisis, Ben Sorer, Zaken Mamrei, and Eidim Zomemim, the court is required to publicize what is about to take place.
One assumes that the logic of this publication is because these may seem like relatively minor sins that are being punished severely, so it behooves the court to publicize what is happening to emphasize and underline that these sins are far more serious than one might otherwise think. (Rav Bergman in his Shaarei Orah/Maamarim.)

Pashtus, the hachraza by zomemim is only when they are being executed. This is implicit in the Rashi here (19:20) that says 

ישמעו ויראו. מִכָּאן שֶׁצְּרִיכִין הַכְרָזָה – אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי נֶהֱרָגִין עַל שֶׁהוּזַמּוּ בְּבֵית דִּין (סנהדרין פ"ט):

However, the Rambam says that the din hachraza by zomemim applies even to the most minor cases, such as when they attempted to cheat a man out of his money
Eidus 18:7

עדים זוממים צריכין הכרזה. והיאך היא ההכרזה שלהן. כותבין ושולחין בכל עיר ועיר פלוני ופלוני העידו בכך וכך והוזמו והרגנום. או לקו בפנינו או ענשנו אותן כך וכך דינרין. שנאמר והנשארים ישמעו וייראו:

II

But the more interesting din in the parsha, a din that is unique to Zaken Mamrei, is that the rule of Inui Hadin is not applied. A Zaken Mamrei is kept in prison until the next of the Shalosh Regalim. Gut Yontif, Mr. Justice.

17:13

כל־העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד

Rashi 

וכל העם ישמעו. מִכָּאן שֶׁמַּמְתִּינִין לוֹ עַד הָרֶגֶל וּמְמִיתִין אוֹתוֹ בָּרֶגֶל (סנהדרין פ"ט):

The Rambam (Mamrim 3:8) puts these two halachos together.

ותופסין אותו ומעלין אותו משם לירושלים. ואין ממיתין אותו בבית דין שבעירו ולא בבית דין הגדול שיצא חוץ לירושלים אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים. ועד הרגל משמרין אותו וחונקין אותו ברגל. שנאמר וכל ישראל ישמעו וייראו מכלל שצריך הכרזה. וארבעה צריכין הכרזה. זקן ממרא. ועדים זוממין. והמסית. ובן סורר ומורה. שהרי בכולן נאמר ישמעו וייראו:

Rav Bergman (Maamarim) says that this hamtana is because his act is a sin against the achdus of Klal Yisrael, and so his execution has to take place when all Klal Yisrael is gathered and they realize how dangerous pirud would be.

It's pashut that a Zaken Mamrei that changed his mind after they paskened he's chayav missa is chayav anyway. Teshuva doesn't help for Beis Din shel Mattah, and this is no different from any other aveira. His original rebellious psak caused him to be chayav missas beis din. 

(The question is, how can we interpret Kol Ho'am by Zaken to mean to wait till Yomtov but by the others to mean send a letter out. This is the Lechem Mishna's question.

ארבעה צריכים הכרזה וכו'. הרב כ"מ כתב דר' עקיבא לא פליג אלא גבי זקן ממרא ומודה לר' יהודה בשאר. והרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל פרשת שופטים תמה על רש"י ז"ל דלמה לא כתב כן גבי סורר ומורה דצריך המתנה כר' עקיבא משמע דמשמע ליה דר' עקיבא אכולהו פליג ואפילו נאמר דלא פליג אלא אזקן ממרא יש לתמוה מה שתמה שם דהיכן ראה המתנה ברגל בכתוב יותר בזקן ממרא מבאחריני. ונ"ל דר' עקיבא דייק מדשני קרא גבי זקן ממרא וכתב ולא יזידון עוד ובאחריני לא כתב אלא ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה דהיינו גבי מסית וכן גבי עדים זוממים וגבי בן סורר לא כתב אלא וכל העם ישמעו וייראו לחוד משמע דאתא קרא לומר הכרזה אלימתא גבי זקן ממרא דהיינו שממתינין עד הרגל מה שאין כן באחריני והשתא ניחא מה שהקשה ר' יהודה מי כתיב יראו וייראו דאיהו לא דייק אלא מקרא דלא יזידון עוד והשתא הוי פירוש ישמעו וייראו בזקן ממרא לר' עקיבא מלשון הבנה שיבינו הדבר ועונשו ולא יזידון עוד אבל לעולם דרואים אותו בעיניהם ושינוי דלא יזידון עוד הכריחו לר' עקיבא לומר כן. ומ"מ קשה לי על רש"י ז"ל בפירוש החומש למה לא פירש ההכרזה בפרשת ראה גבי מסית שהוא ראשון מהארבעה הנזכרים בכתוב וגם למה לא כתב ששולחים בכל המקומות כלשון ר"י וכמו שכתב רבינו ועוד רבינו לא ידעתי למה הזכיר הכרזה במסית בהלכות ע"א וכבר התעוררתי על זה לעיל:

Either the pshat is like Rav Bergman, that you davka need to environment of the Moed, or that the Zaken Mamrei's aveira is specific to Yerushalayim, where the Sanhedrin is seated, so it's mistavra that the hachraza requires the actual presence of all of Klal Yisrael instead of sending out letters.) 

Eikev Devarim 7:12. Escorting Departing Guests - מצות הלוית האורח

Our most interesting Halvayas Orchim experience was in the early seventies when we had to go to Philadelphia to see Doctor Ascovitz. We stopped by Rav Shmuel Kamenetzki's house to say hello - our grandfather and his father were contemporaries in Kelm and remained close after Reb Yaakov left the Talmud Torah. When we left Reb Shmuel's house, he walked us all the way to the train station. How can one forget an experience like that?

UPDATE May 24 2023:

Rabbi Doctor Dovid Greenblatt is a member of my Daf Yomi shiur. When I mentioned the above story, he told me his story about Reb Yaakov that shows that taking the mitzva os halvoyas orchim very seriously is a mesora in the Kemenestzki family.

Reb Dovid, his mother, and his older brother, had a shailah they needed to ask Reb Yaakov. Reb Elyah Lopian's son in law, Rabbi Yosef Vilenski,  got them an appointment. They all drove to Toronto and spoke to Reb Yaakov. When they left, Reb Yaakov insisted on walking out with them to the car, and even opened the car door for Rav Vilenski. Rav Vilenski was very embarrassed, and asked Reb Yaakov to let him open the door himself, but Reb Yaakov refused, saying that he is happy to be mechabed Reb Elyah's son in law. 

We find the mitzva of Halvayas Orchim in Parshas Vayigash, as explained by the Kli Yakar in his re-interpretation of the famous Chazal about the wagons Yosef sent to Yaakov. He explains that the wagons were indeed a reference to the din of Egla Arufa, but specifically because of the connection of Egla Arufa to Halvayas Orchim.

וירא את העגלות אשר שלח יוסף וגו'. פירש רש"י סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה, לפיכך וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא אשר שלח פרעה. ופירושו רחוק מאוד וכי דרכו של רש"י להוציא המקרא מפשוטו לגמרי, שהרי הכתוב אומר אשר שלח יוסף לשאת אותו, ועוד עגלות למה לי די בעגלה אחת. ע"כ אומר אני שגם רש"י הבין עגלות כפשוטו, אך מה שנאמר אשר שלח יוסף ולא נאמר אשר שלח פרעה, הבין רש"י מזה ששלח פירושו לויה, שיוסף עשה לויה לאותן עגלות אשר שלח, שכן נאמר וישלח את אחיו וילכו ואין שילוח זה אלא לויה, ויוסף למד דין הלויה מן יעקב, שכן נאמר (לז.יג) לכה ואשלחך אליהם, וכי אחר שילך ישלחו, ומה היה המקרא חסר אם היה אומר לכה אליהם, אלא שאמר ללותו, ויעקב למד דין הלויה מן אברהם, שנאמר (בראשית יח.טז) ואברהם הולך עמם לשלחם, פירש"י ללותם, וז"ש וישלחהו מעמק חברון, ששלוח זה היינו לויה, ולמד דין הלויה מעמק אותו צדיק הקבור בחברון, כי אברהם התחיל בלויה ויטע אשל. נוטריקון אכילה שתיה לויה, וכשליוה יעקב את יוסף מסתמא הגיד לו מצות הלויה שמקורה מן פרשת עגלה ערופה, שיאמרו זקני העיר ידינו לא שפכה את הדם הזה שלא פטרנוהו בלא לויה (סוטה מה:) וכן עשה גם יוסף כשליוה את אחיו מסתמא היה נפטר מהם מתוך דברי הלכה הליכות עולם, להגיד להם דין הלויה אשר בה היה עסוק, וכתיב וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם וכללו בזה כל הדברים, הן הדברים שדבר להם בביתו, הן הדברים אשר דבר אליהם כשליוה אותם, ושם דבר עמהם דין פרשת עגלה ערופה. 

The idea that when Yaakov sent Yosef to find his brothers he accompanied him till Chevron is also found in the Baal Haturim  (37:14), 

וישלחהו מעמק חברון. אע"פ שחברון הוא בהר כדכתיב ויעלו בהר ויבואו עד חברון ליווהו עד העמק ומשם שלחו 

The mitzva of לוית אורחים also relates to Parshas Eikev because it is a classic example of עקב תשמעון.  

Rabbeinu Bachay says in the beginning of the Parsha. 

ודרשו רז"ל בלשון עקב שהוא אזהרה לאדם על המצות שאדם דש בעקביו שלא יקל בהן, לפי שיש בני אדם שאינן חוששין בקצת מצות שהן קלות בעיניהם ודשין אותן בעקב, וכבר גלו לנו רז"ל כי עונש המצות שאדם מזלזל בהן ודש אותן בעקביו בעוה"ז מקיף אותו ליום הדין, שנאמר (תהלים מט) עון עקבי יסובני. 

ועוד יכלול עון עקבי יסובני, שבא להזהיר על אותן מצות שהוא חייב לפסוע בהן והן פסיעות של מצוה, כגון ללכת אל בית הכנסת ולבית המדרש ולבקר את החולים וללוות את המתים ולנחם אבלים, כל אלו מצות של פסיעות ושכרן גדול, וכבר אמרו רז"ל שאפילו בשבת מותר לו לרוץ לבית הכנסת שנאמר (הושע יא) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג, ואם אינו מקיים מצות של פסיעות אותו עון יסובהו ליום הדין, זהו עון עקבי יסובני.

In the second paragraph, Rabbeinu Bachay uses Levayas Meisim as an example of mitzvos that are done with one's feet, by walking, and says that the Torah is warning us that if one would fail to do these mitzvos, he will be punished. 

In the first paragraph, he says that eikev is a general reference to the type of Mitzvos that people are wont to ignore.
Had Rabbeinu Bachay been writing in our time, would have used Levayas Orchim in the first paragraph, because it is a classic example of a mitzva that people trample upon because it seems unimportant -  מצוה קלה שאדם דש בעקביו.  In our time, Levayas Orchim is done about as often as pidyon petter chamor, and with less enthusiasm.  Even though the Gemara in Sota 46b says that it is like Pikuach Nefesh, it is just not done any more.

But the fact is that in the Rishonim you see how important this mitzva is.    

Rambam Avel 14:1-3

1.

מצות עשה של דבריהם לבקר חולים. ולנחם אבלים. ולהוציא המת. ולהכניס הכלה. וללוות האורחים. ולהתעסק בכל צרכי הקבורה. לשאת על הכתף. ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור. וכן לשמח הכלה והחתן. ולסעדם בכל צרכיהם. ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור. אע"פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך. כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים. עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות:

2.

שכר הלויה מרובה מן הכל. (!)  והוא החק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה. מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן. וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה. שנאמר וירא והנה שלשה אנשים. ולוויים יותר מהכנסתן. אמרו חכמים כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים:

3.

כופין ללוייה כדרך שכופין לצדקה. ובית דין היו מתקנין שלוחין ללוות אדם העובר ממקום למקום. ואם נתעצלו בדבר זה מעלה עליהם כאילו שפכו דמים. אפילו המלוה את חבירו ארבע אמות יש לו שכר הרבה. וכמה שיעור לויה שחייב אדם בה. הרב לתלמיד עד עבורה של עיר. והאיש לחבירו עד תחום שבת. והתלמיד לרב עד פרסה. ואם היה רבו מובהק עד שלש פרסאות:

The Daas Zkeinim on this in Vayishlach, Breishis 32:33, connects the malach's assault on Yaakov with the failure of his children to be me'laveh him.

על כן לא יאכלו בני ישראל. ע"כ לזכרון הנס שניצל יעקב מן המלאך שלא נגע אלא בכף יריכו ולא הרגו משל לאדם שהוא חש בראשו תמיד או בלבו ומקבל עליו שלא לאכול עוד מן הראש או מן הלב כדי שיהיה לו רפואה. ד"א ע"כ שעשו בני ישראל שלא כהוגן שהניחוהו ללכת יחידי ולא עשו לו לויה והוזק על ידם בגיד הנשה לכך אסר להם הקב"ה גיד הנשה כדי שיהיו זהירין במצות לויה משם ואילך ולכך הוזהר יעקב ללות את יוסף בנו כששלחו אל אחיו:

The Moshav Zkeinim in Vayeira (18:16) also says that it is greater than hakbalas pnei Shechina (like the Rambam said) and therefore it is docheh other mitzvos.

(י"ז) וי"י אמר המכסה וסמך וי"י ללמד כשהמלוה מדבר עם הנלוה בדברי תורה מיד שכינה שורה עליו וכן הוא אומר (מ"ב ב' י"א) ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וגו' ודורש (תענית י' ב') הולך לשון הלכה היה מדבר 

ד"א לכך סמך וי"י שאברהם הניח שכינה לעשות לוייה מכאן אמרי׳ פטורין מבתי כנסיות ומבתי מדרשות לעשות לוייה ומכאן פסק דמבטלין תלמוד תורה ותפלה כדי לעשות לויה שהוא פקוח נפש

(Although it's interesting that in the first pshat, he says that when the melaveh talks to the nilveh in learning, the Shechina rests upon him, and then he says that levaya outweighs hashra'as haShechina. Lechoira, according to the first teretz, there's no raya that it's docheh kabalas pnei Shechina, because adderaba, it is gorem kabalas pnei Shechina. So it's not just two pshatim, it's two mutually exclusive pshatim.)

And Rashi in Vayeira, 18:16

ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדם ואברהם הלך עמם לשלחם 

רש"י

"לשלחם"  ללוותם, כסבור אורחים הם.

I was recently menachem aveil the Gottesman family for the petirah of the Adam Chashuv v'yakar Me'od, Rabbi Moshe Gottesman, a dear friend of the Feinsteins. The sons told me that they once visited Reb Moshe on the Lower East Side, and when they left he walked them to the elevator over their protests - and watched them through the glass as the elevator went down. But Reb Moshe was the exception in this, as in so many other things.

Saying that we don't give it the attention it seems to deserve is not meant as criticism. Even the poskim seem to give it less weight than it seems to deserve.  For example, the Tur and the Mechaber don't bring it down at all!  That needs explanation. Now that we see how important this mitzva is, why did the Tur/Mechaber not mention it? (Even Reb Yeshaya Pick Berlin, in his list of Halachos that the Poskim do not bring down - his "אומר השכחה" - does not mention this, either. Maybe that's because at least the Rambam and the Darkei Moshe do bring it, and he's doing halachos nobody brings down.) It seems from the Tur and Mechaber's omission that this halacha is not considered important any more. 

Why? How can this be?

Before beginning, and with the reality of the diminished observance of this mitzvah in our times in mind, still and all this halacha does not have to be limited to the dead.  You can and should do it with the living, too. As you will see, the Chafetz Chaim strongly encourages people to do this. I advise that you do like Rav Shmuel Kamenetsky, and go the extra mile, or at least walk people a little away from your house when they leave. 

First, we have the Darkei Moshe.  The Darkei Moshe (CM 426:1) says that now people don't expect to be accompanied, so they are mochel. Still, he says, despite that mechila, one ought to do at least daled amos. (I don't know who the Yalkut Mahar'rash is.)

ובילקוט מהרר"ש מצאתי האידנא אין נוהגין ללוות תלמיד לרבו עד פרסה משום דבזמן הזה מוחלין על כבודם ויש לילך עמו או עם חבירו עד לפני שער העיר או לכל הפחות ארבע אמות

The Be'er Sheva in Sota 46b has a very different approach:

כופין ללויה ששכר הלויה אין לה שיעור כו' 

כל דיני לויה כתבן הרמב"ם ז"ל בריש פרק בתרא דהלכות אבל פרק י"ד ה"ב וכן כתבן הסמ"ג בהלכות אבל עשה דרבנן ב' והסמ"ק בסימן מ"ו 
אבל הטור ושאר המחברים האחרונים השמיטן ולא ידענא למה 
ואפשר משום דבזמן הזה אין נוהגין דיני לויה מפני שכל הדרכים הם בחזקת סכנה טפי ממה שהיו בימי חכמי הגמרא כמו שכתבו התוס' בפרק בתרא דכתובות קי ב ד"ה הוא אומר גבי הוא אמר לעלות לארץ ישראל כו' שאינו נוהג בזמן הזה שאיכא סכנת דרכים שאין אדם חייב למסור עצמו לסכנה בעבור לויה משום דחייך קודמין כן נ"ל 

This is obviously a docheik, and the Be'er Sheva is alone in this explanation. Besides the Darkei Moshe who says it's just a matter of mechila, here are the Aruch HaShulchan, the Chafetz Chaim, and the Chazon Ish, who all take the opposite position - the Be'er Sheva says we don't do it because it's too dangerous, and everyone else says we don't do it because it's not as dangerous as it used to be. 

The  Aruch Hashulchan is in CM 426:2, where he says 

אם נתעצלו בדבר זה מעלה עליהם הכתוב כאילו שפכו דמים ועכשיו לא נהגו בזה מפני שאין הולכין ברגל אלא נוסעים בקרון ואינו נוסע לבדו

and then he brings the Darkei Moshe.

Very similar is the shitta of the Chazon Ish as brought in the עמק ברכה from  Rav Pomeranchik in גמ"ח שבגופו אות ד, that since now there are many travelers on the roads, each one is being melaveh the other, which patters you from being melaveh.  The Chazon Ish is also brought in Rav Sternbuch's Taam Vadaas in Vayeira, Breishis 18:16-17, where he says

 ולדעת רבינו החזון איש זצ"ל שבזמן הזה אין חובת לויה כל כך כיון שברחוב או ברכב מצויים אנשים והם כמלוים לאדם

He also brings it in Parshas Shoftim by Egla Arufa. 

ידינו לא שפכו את הדם הזה (כא, ז).

פירש״י וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דם הם אלא ל א ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה.

ושמעתי בשם רבנו החזון איש זצ״ל ביסוד מצות לויה שאינו אלא מפני הסכנה כשהולך יחידי, וכהיום שהדרך שמתלוים עוד אנשים בנסיעה באוטו אין בזה משום חובת לויה, אמנם אצל כמה מגדולי ישראל ראינו שקיימו בעצמם מצות לויה והיו מקפידים מאד על כך, ודעתם שיש בז ה משום כבוד ומטעם הזה נצטוינו בלויה.

The Chofetz Chaim in Ahavas Chesed says that the laxity is based on the fact that it's safer now - but then emphasizes that you better do it anyway.

והנה מגמרא משמע שם, דאסור להאורח למחל על מצות לויה, דאמר שם: כל שאינו מלוה ומתלוה, כאלו שופך דמים. 

אך יש לומר, דשם קאי על עקר לויה, דהינו, שלא ילוו אותו כלל, מה שאין כן לשעורין הללו. וסמך לדבר זה ממה דאיתא שם בגמרא, דרבינא אלויה לרבא בר יצחק ארבע אמות בעיר, ועל כרחך משום דמחל לו על היתר. ועוד היה נראה לי לומר, דמה שכתב הרמב''ם דבית דין היו מתקנין שלוחין וכו'. הינו, דוקא בזמן שהדרכים אינם מסמנים, ואם יטעה בהן, יש סכנה מפני חיות ולסטים; אבל במקומותינו, שהדרכים מישבים וגם הם מסמנים, אין בכלל זה. ועקר סברא זו למדתי מספר 'עיון יעקב', עין שם. אבל כל זה הוא רק ללמד זכות על העולם, במה שאינם זהירים לילך עד פרסה או עד תחום שבת; אבל חלילה לפטר עצמו ממצות לויה לגמרי, כי מגמרא משמע, שהוא דבר סגלה להמתלוה, שלא יארע לו אסון בדרך. וגם על ידי הלויה נגמר המצוה בשלמות, כי אש''ל ראשי תבות: א'כילה, ש'תיה, ל'ויה. [ושמעתי, שהיה מעשה במכניס אורח אחד, ששלט אש בנכסיו. ותמהו העולם עליו, על מה לא הגנה עליו זכות מצותו ואמר גדול הדור אחד, מפני שמנהגו היה רק לקבל את האורחים באכילה ושתיה, ולא ללוותם כלל; ואכילה ושתיה ראשי תבות 'אש'. ורצה לומר, שעל כן לא היה כח בהמצוה להגן עליו, כי שם 'אשל' אינו מנח, אלא אם כן השלימה כראוי]. ובפרט אם הלויה היא לתועלת, להורות לו את הדרך, יש חיוב גדול בזה. וכמו שכתב במהרש''א (בסוטה שם), דאף דמצוה ללוותו בכל גוני, מכל מקום עקר לויה היא להראות להמתלוה את הדרך, שלא יכשל בה, עין שם. וזהו מה שסימתי בפנים. 

My עשה לך רב וקנה לך חבר Harav Shimon Kalman Goldstein, (who should get a mazal tov, because he's probably finishing his fifty first sefer, which, like the other fifty, he will not publish,) told me something he heard from the Satmerer Rov at Shalosh Seudos of this week's parsha many years ago in Williamsburg. The Rov brought the passuk (Tehillim 49:6)

למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני 

He said in the name of his grandfather that Dovid HaMelech was worried that when he comes to the Olam Ha'emes he will find out that he will be punished for עון עקבי. What is עון עקבי? He explained that it refers to the mitzva of Levayas Orchim, a mitzva done by walking. Dovid Hamelech certainly was mekayeim that mitzva. But the problem is that being melaveh someone benefits them because your mitzvos go along with him and protect him, you are sending malachei rachamim along with the traveler to protect  him.  BUT, he said, that's only true IF the melaveh is a tzadik and sends zechusim. If the melaveh is a rasha, he's not doing the traveler any favors, he's not sending malachei rachamim, he is sending malachei chavalah, which the traveler does not need. Dovid HaMelech was afraidi that he would be punished for his levayas orchim if it turned out to hurt the people he was trying to help.

The Satmerer then said that this is the reason we do not do Levayas Orchim in our time - because we are risking harming the traveler instead of helping him. Who knows what kind of malachim you're sending with him! So it is better to just let him go on his own. This is why we don't do levaya bizman hazeh.


The idea that levaya means you're sending malachim with the traveler is actually in the Maharsha in Sota, who says that besides the importance of levaya on a lonely and dangerous road, there is a segula benefit from levaya even in the city streets, because the melaveh's malachim go with the traveler.

 ומיהו ודאי גם בעיר שייך לוי' אפי' בד' אמות גם אם לאו יחיד הוא והוא ודאי דבר סגוליי שהמתלוה ניצל מהזיקא דמטא לידי' כיון שהתחיל ללוותו ד"א גם בעיר הרי כוונתו ודעתו להצילו בדרך ומחשבתו ורצונו מהני לי' לחבירו בכל הדרך להצילו ע"ד רצון יראיו יעשה או שמלאכיו של המלוה גומרים מחשבתו ורצונו לילך במקומו עם המתלוה ולהצילו מהיזוק 

This is the pshat in the Gemara there that 

אמר רב יהודה אמר רב כל המלוה את חבירו ארבע אמות בעיר אינו ניזוק

Aaay, you're going to ask, but what do the Mahrsha do with the Gemara in Sotah that says that בשביל ד' פסיעות שלוה פרעה לאברהם נשתעבד בבניו ד' מאות שנה ?  Pharaoh was not a tzadik gamur, but still  we see that his levaya of Avraham was a great zechus? 

On this Harav Goldstein showed me the Keren Orah that explains what the pshat is with Pharaoh's halvayah.

בשביל ארבעה פסיעות שלוה פרעה לאברהם נשתעבד בבניו וכו' והענין כי המלוה את חבירו מגביר כחו על המתלוה והמתלוה ניתן תחת רשות המלוה ובשביל זה ניתן הכח לפרעה להשתעבד בבניו של אברהם מפני שליוהו לאברהם והמשיך כחו ורשותו לשלוט בזרעו ויש לפרש בזה מה שנאמר ויהי בשלח פרעה כו' כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צרה כי ביציאת ישראל ממצרים שילחם פרעה וליוה אותם וזה היה קצת צרה כי תכלית צאתם היה להפרד מתחת יד מצרים והוא בשלחם ולוותם חזר והגביר עליהם כחו ורשותו ולזה לא נחם כו' כי אמר כו' פן ינחם כו' ויסב כו' דרך המדבר ים סוף כו' וכאשר ראו בני ישראל כי מצרים נוסע אחריהם נתייראו אולי יעמוד לו כח הלויה לשלוט בם ח"ו ואמר להם משה מפי הגבורה התיצבו כו' כי אשר ראיתם את מצרים עד הנה לא תוסיפו לראותם כו' כי על הים נשבר כח פרעה לשברי שברים ונתפרדו זמ"ז עד עולם 

So despite the absence from the Tur and the Mechaber, and even from the Omer HaShikcha, you really should be careful to do Levayas Orchim. 

True, according to the Satmerer, there is a risk involved - maybe you're sending malachei chavala!  If you're worried about that, I recommend that you say a dvar Torah as you walk with the traveler. Torah is meigin. (Sota there on 46b- 

אמר רבי יהושע בן לוי המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך.)

Rav Sternbuch in Parshas Shoftim 21:7, which we mentioned above, also mentions this idea, without citing the Maharsha.

ונראה בזה שמכבדו ומלוה אותו מגלה שחפץ ביקרו, וזה גופא סגולה שלא ינזק בהלכו בדרך, כי נמצא המלוה אותו קשור עמו ומיצר הוא בצערו. ואין הקב״ה מביא עליו נזק אם לא נגזר גם על מלווהו שיצטער, כי משפטי ה׳ אמת צדקו יחדיו, ונמצא במה שמלוה אות ו ומראה לו חיבה מצילו מן העונש.

Rav Betzalel Stern, in his B'tzeil HaChochma (4:34) brings the Maharsha and brings many rayos to the yesod. He also brings an interesting explanation for the segula of levayas orchim from the Shlah Hakadosh.

עיי׳ בשלה״ק (מס׳ חולין דף קי״ז מדפי הספר) שכ׳, סוד לוי׳, אומה ישראלית נקראים כנסת ישראל שהם מכונסים מיוחדים באחדות אחד מצד נשמתם וכו׳ והנה כשפירש ישראל מן העיר חוצה לה כל הדרכים בחזקת סכנה וכו׳ לכך באה מצות לוי׳, ולוי׳ לוית חן והכוונה שנשארים בעיר מלוים אח היוצא ומעוררים החיבור כלומר עדיין אנחנו מחוברים כשם שאנחנו בני העיר כך אחה כמונו ומעוררים בזה החיבור שלמעלה דהיינו מצד נשמות, שאף שהגופות נפרדות מ״מ בשרשם מחוברים ואז וכו׳ לא ניזוק היוצא חוצה וכו׳ עכ״ל. 

The Maharal in Nesivos and Agados says something similar, that by accompanying the traveler you are being mechazek his Tzelem Elokim, and a person with a Tzelem Elokim is safe from mazikim.


Here's a slight kulah, even though I don't see how the lomdus works. Rav Ephraim Greenblatt in the Rivevos 6:414 says that you can do Halvayah with a shaliach, and his proof is from Pharaoh's levaya of Avraham. 

 מצות הלוית האורח 

בסוטה יף מ״ו ע"ב מבואר הפסוק הזה ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו א"ר יהושע בן לוי בשביל ארבע פסיעות שלוה פרעה לאברהם נשתעבד כבניו ארבע מאות שנה שנאמר ועבדום וגו' ארבע מאות שנה וביאר הדברים בחומש תורה תמימה בלשון זה אין הכוונה דעיקר השעבוד ר מאות שנה הי׳ בשביל ההלויה דהא אברהם לא חטא בזה מאומה ועוד דעיקר הסבה מהשעבוד מבואר לקמן בפרשה (י"ד י"ד) אלא ר"ל שזכה פרעה ונשתעבדו לו ולא למלך אחר וע' בחא"ג ומה שתפס המספר ד' פסיעות הוא משום דעיקר מצות הלויה היא ד' פסיעות ד' אמות 

והנה מבואר מכאן דהלויה ע"י שליח הוי כמלוה בעצמו שהרי פרעה לוהו לאברהם ע"י אנשים וקרי לי' הלויה וכן יש להביא ראי׳ לזה מאגדה דב"מ פ"ו ב' כל מה שעשה אברהם להמלאכים בעצמו עשה הקב"ה לבניו בעצמו וחשיב שם בשכר שאברהם הולך עמם לשלחם וה' הולך לפניהם ואי ס"ד דמדינא מחויב בעצמו א"כ מאי רבותי' אלא דמדינא רשאי ע"י שליח והוא לגודל חביבותי' לאורחים הלך בעצמו ולכן קיבל שכר ולא ראיתי להפוסקים שיעירו בזה והנה הערתו גדולה מדוע לא הובא הדין דבשליח אפשר לקחם מצות לויה ועוד קשה דהעולם לא נוהגים ולא נזהרים במצות הלוית אורחים וככר העיר כזה בעמק ברכה עמוד קל"ה וכתב וז"ל והגאון בעל חזון איש אמר לי שאפשר דחיוב לויה אינו אלא למי שהולך בדרך יחידי אבל כהיום שנוסעים הרבה אנשים יחד נעשה כל אחד לויה לחברו עכ"ל 

I want to add that even according to Harav Greenblatt that you can do levayas orchim with a shaliach, you're not mekayeim halevayas hameis with a shaliach, because the shaliach has the same chiyuv as you do, and his kiyum can't be misyacheis to two people. I was wondering why that would not apply to Orchim, but I guess that if it's not the shaliach's orei'ach, he has no chiyuv, so I can send him to do my mitzvah.

NOTE - 

Above I brought the Maharsha that says that besides the natural logic that accompanying a man on the road enhances his safety, there is also a segula component, that walking with him as he begins his travel helps him in some supernatural way. I wonder if this explains the difficult Gaon (Aderes Eliahu Devarim 1:12) that says that 
ילכו זה ביקור חולים מפני שבכל המצוות ההליכה אינה תכלית המצוה אבל כאן ההליכה עצמה היא המצוה
In several posts (2013 and 2008) I speculated about the basis for the Gaon's words, and how it relates to the general issue and application of Schar Psiyos. Many achronim say that the Gaon is based on the idea that the Shechina is above the head of a choleh, so walking to visit the choleh is akin to walking to Shul, which puts it into the category of schar psiyos mei'almanah (Sotah 22a.)
But with the Maharsha in mind, I think we can say that the Gaon is telling us that based on the passuk (in Shemos 18:20,  את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ,)  that contrasts ma'aseh with halicha, we see that the Maharsha's idea that the halicha itself is what's helping, then the same is true by bikkur cholim.  ילכו בה is referring to the halicha itself, because the halicha itself is beneficial.  Just like the Maharsha says that by levayas orchim, the act of walking daled amos with the guest, even in the city, provides protection, so too we can say that by bikkur cholim, the act of walking towards the house of the choleh provides a refuah segulis. So the walking by bikkur cholim is not merely a hechsher, it is the mitzva itself, ההליכה עצמה היא המצוה, the walking itself is effective באופן סגוליי.  So the passuk עקב תשמעון teaches us that there are mitzvos where although the walking seems to be no more than a הכשר, that's not really true. 

ההליכה עצמה היא המצוה

Shoftim. Vekara bo. Reb Isser Zalman's definition of Bittul Torah.

I just want to get this Even Ezel down, so I'm copying Rabbi Chaim Brown's post and the comments from his site. I found out about the Even haEzel from him.

Rav Chaim Brown:
5. The Rambam (Melachim 3:5) writes that a king is not permitted to drink like a drunkard, but rather he is supposed to learn Torah and deal with the needs of Klal Yisrael day and night.  The Rambam quotes as proof this pasuk of "v'kara bo kol y'mei chayav."

Don't all of us have to (ideally) learn Torah day and night, to the extent possible?  The Rambam in hil talmud Torah ch 1 paskens this way with respect to any Jew.  So why do we need a special din by a melech that he has to learn day and night?

R' Isser Zalman Meltzer in the Even ha'Azel answers that there is a difference.  If you or I want to relax, we are free to sit down and have a beer, read a book, take a jog.  If that leads to some bitul Torah, we are excused.  Enjoying life is not assur.  Bitul Torah means deliberately not learning when one has nothing else to do and no other interest at the moment.  The melech, however, is different.  The melech is not allowed to sit back and relax with a beer or go for a jog.  He has an affirmative obligation to be engrossed in Torah and the needs of Klal Yisrael every moment, irrespective of his personal interests.

When I saw this Even ha'Azel I understood in a completely different light the statement of "man malchai? -- Rabbanan."  The true kings are the Rabbis, talmidei chachamim, because only they, like kings, are engaged every moment in the dvar Hashem to the exclusion of their own interests and pleasures.
Ad Kahn L'shon R' Chaim Brown.


Rambam Melachim 3:5,6 -

המלך אסור לשתות דרך שכרות. שנאמר אל למלכים שתו יין. אלא יהיה עוסק בתורה ובצרכי ישראל ביום ובלילה. שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו:

וכן לא יהיה שטוף בנשים. אפילו לא היתה לו אלא אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטפשים. שנאמר אל תתן לנשים חילך. על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו. שלבו הוא לב כל קהל ישראל לפיכך דבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם שנאמר כל ימי חייו:

Even Ha'Ezel there-

אלא יהיה עסוק. יש לדקדק במה שכתב הרמב"ם דין מיוחד בענך שדבקו הכתוב בתורה יותר משאר העם שנאמר כל יעי חייו ולכן חייב לעכוק בתורה יותר משאר העם וקשה דבהל "ת פ"א הל' כ' כחב עד איית חייב ללמוד תורה עד יום מותו שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ומבואר דזה דין בכל אדם מישראל. ונראה דכאן אנו דנין באיסור המלך לשתות אף שרוצה להתענג בשתיה, וכן בהל ו' שרוצה להיות מצוי אצל אשתו וזה אינו אלא במלך אבל הדיוט מותר לו להתענג אף שזה יגרום לבטול תורה בהכרח ע״י השיכרות או בעילות נשים ולהדיוט אינו אסור אלא לבטל תורה בלי כל סבה שאז אם הוא מסיר לבו מהתורה עובר על ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ועוד הרבה פסוקים מחיובי ת"ת, ועי' בספר מעלות התורה בתחילתו שמנה יותר משלשים מ"ע ומל"ת על ביטול תורה.

Comments:

abukspan
I once spent some time "bothering" Rav Shach and asked him about this Even Haozel.[He is a nephew of Rav Issur Zalman] The issue being whether it shlugs-up all the schmoozen about bittul Torah that I had received. [See the synopsis of this piece -written by Rav Shneur Kotlar- where his wording is that if you are enjoying yourself, shekein nehena, there is no issur of bittul Torah]

He explained that there is little chance of this being an actual hetter. Being that the hetter is that he is enjoying what he is doing, the test will be if he switches to another activity when given the option. Taking a bachur who loves swimming, which he described as an activity with no obvious issur, he said "imagine if a bachur is swimming rather than being in seder learning and his chaveirim come to invite him on a tiyul. If he now opts to go along it is a sign that he was not swimming because he loves it so much, but rather that he was not interested in learning. He really does not want to learn, but knowing that that is wrong he finds some pastime to occupy himself with. He now does not feel that bad. If he chooses to now go on a tiyul it is a sign that his interest was not so much to swim but not to learn. With a better activity coming along, switching to that shows that even the swimming was not for its sake but rather to not be learning. My Rebbi Rav Yakov Weinberg Z`L from Ner Yisroel made the same point, but used reading a kosher book and then being invited to go to a ball-game as the scenario that illustrates this point.

This was in the early 80`s that I heard this and am certain that I am not giving it over with the clarity it deserves.

NOTE:
I want to emphasize and expand on what R Bukspan said from Rav Shach and Rav Weinberg.

Reb Isser Zalman is NOT talking about 'PASTIMES."  People indulge in pastimes because they can't sit idle forever, although there's nothing in particular they want to do, so they find something to do JUST TO PASS THE TIME.  Such activities are not an excuse to not learn. Reb Isser Zalman is talking about doing something that you have a positive desire to do.  A member of our Kiddush chevra, Ms. Miriam Cope, described it as an activity that is undertaken "to fill a void." That's perfect!  

Here's a general mussar haskeil on "Pastimes." It was written by a Roman named Epictetus, who was a major influence on Marcus Aurelius, so he has my mother's haskama. He said,

“Most of what passes for legitimate entertainment is inferior or foolish and only caters to or exploits people's weaknesses. Avoid being one of the mob who indulges in such pastimes. Your life is too short and you have important things to do. Be discriminating about what images and ideas you permit into your mind. If you yourself don't choose what thoughts and images you expose yourself to, someone else will, and their motives may not be the highest. It is the easiest thing in the world to slide imperceptibly into vulgarity. But there's no need for that to happen if you determine not to waste your time and attention on mindless pap.” 

(end of note. now back to the comments.)
Reb Avraham later sent me this note: To you I can tell the whole story. When i found the even h`azel -in the early 80`s i went around to all the mizrach-vant inhabitants asking what they thought.  Rav Weinberg said (and I do quote) "It`s pashut azaoi, rov rishonim hold this! (he referred me to the Ran in nedarim as being the one exception.) I then asked about all the mussar shemuzeh I had gotten in yeshiva regarding bittul Torah. Rav Weinberg responded "I hope not in my yeshivah". 

great Unknown
Reb Moshe in Dorash Moshe Parashat Terumah goes one step further - that if a person does not enjoy learning, he has no chiyuv of yomam valailah beyond b'shochbecha uv'kumecha. If he still learns for other reasons, he only gets schar like a aino metzuva v'oseh.

Apparently, a person who does not enjoy learning cannot be oiver on bittul torah. So much for schmoozen.


Eliezer Eisenberg
Yeah, but if he sits and does nothing, he's over on bal tashchis. I'm something of an expert on the topic.

Eliezer Eisenberg
Like a man that was given a Stradivarius and uses it to shoot paper clips. Boiiinggg!

great Unknown
but oh what a lovely sound it makes...

Eliezer Eisenberg
I have Rabbi Shimon Krasner at my house, and he wanted to say that R Isser Z is only talking about this issur like in Avos 3:10 or Menachos 99 about ופן יסורו מלבבך במסירם מלבו הכתוב מדבר, that as far as that lav is concerned it will not apply to a hedyot when you are engaged in a tainug of reshus. But it will apply to a melech. He admits that it's hard to read it into the words עובר על ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ועוד הרבה פסוקים מחיובי ת"ת, which imply that he's saying his pshat on all the pesukim that are mechayeiv talmud torah.
אלא יהיה עסוק: יש לדקדק במה שכתב הרמב"ם דין מיוחד במלך שדבקו הכתוב בתורה יותר משאר העם שנאמר כל ימי חייו ולכן חייב לעסוק בתורה יותר משאר העם וקשה דבהל ת"ת פ"א הל' כ' כחב עד אימת חייב ללמוד תורה עד יום מותו שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ומבואר דזה דין בכל אדם מישראל ונראה דכאן אנו דנין באיסור המלך לשתות אף שרוצה להתענג בשתיה וכן בהל ו' שרוצה להיות מצוי אצל אשתו וזה אינו אלא במלך אבל הדיוט מותר לו להתענג אף שזה יגרום לבטול תורה בהכרח ע״י השיכרות או בעילות נשים ולהדיוט אינו אסור אלא לבטל תורה בלי כל סבה שאז אם הוא מסיר לבו מהתורה עובר על ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ועוד הרבה פסוקים מחיובי ת"ת ועי' בספר מעלות התורה בתחילתו שמנה יותר משלשים מ"ע ומל"ת על ביטול תורה
Similarly, the Gemara after that in Menachos that you avoid lo yamush if you just learn morning and evening, clearly the Gaon's list of pesukim goes beyond just lo yasuru and lo yamush, and it's hard to see how RIZ's pshat works with those.
I wish I could find it, but my father zatzal used to say from the Chofetz Chaim that businessmen that get together to shmuz are not over bittul torah, but bnei torah are. Because the former talk business, and for them, that's not bittul torah. The bnei torah don't talk business, and they don't talk torah, so for them, it's bittul torah mamash.
תניא רבי יוסי אומר אפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום אלא מה אני מקיים לפני תמיד שלא ילין שלחן בלא לחם א"ר אמי מדבריו של ר' יוסי נלמוד אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות (יהושע א, ח) לא ימוש (את) ספר התורה הזה מפיך אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ ורבא אמר מצוה לאומרו בפני עמי הארץ

Eliezer Eisenberg
Someone asked me on this EhE from Brachos 5a,
כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו שנא' נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו.
Why? If he wants to play ball, he doesn't have to be oseik.

New comment:
Anonymous:

עיין באור שמח הל' ת"ת וכמדומני שהדברים עולם בקנה אחד עם דברי הגרא"ז מלצר, ודברי האו"ש והאה"א משלימים זא"ז. ואולי כוונת הח"ח כדברי האו"ש הנ"ל

He is right, and, as great  Unknown said, this is very similar to what Reb Moshe says about both Limud HaTorah and Trumas  Hamishkan.

UPDATES:
Here's an idea. Maybe Reb Isser Zalman's idea is true, but not practically relevant. The passuk in Mishlei 3:15 says

 יקרה היא מפניים [מפנינים] וכל חפציך לא ישוו בה

We are aware of the Gemara in MK 9b that deals with this as a balance between mitzvos ma'asiyos and limud haTorah. However, I suggest that לא ישוו is a prescriptive, not descriptive: Perhaps it means that yes, if you enjoy doing something else, you're not over on bittul Torah. BUT you are obligated to come to a madreiga where you don't enjoy anything more that you enjoy limud hatorah, and mimeila you lose your hetter. That's what כל חפציך לא ישוו בה means- it's a chiyuv to come to love the Torah so much that nothing else has any taam.