Chicago Chesed Fund

https://www.chicagochesedfund.org/

Wednesday, August 26, 2020

Shoftim Devarim 20:19. Bal Tashchis

The Torah prohibits the wanton destruction of things that have value. 

כי־תצור אל־עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור

Incomprehensible Gemara in Shabbos 140b.

 ואמר רב חסדא: האי מאן דאפשר ליה למיכל נהמא דשערי ואכל דחיטי קעבר משום ״בל תשחית״. ואמר רב פפא: האי מאן דאפשר למישתי שיכרא ושתי חמרא — עובר משום ״בל תשחית״. ולאו מילתא היא — ״בל תשחית״ דגופא עדיף.

I once used this in Reb Moshe's house. The rebbitzen, my wife's grandmother, was pushing desert, and I was full, so I declined. She said "I will have to throw it out, and that is bal tashchis!" Having experienced this conversation many times with my mother, I responded to the Rebbitzen with something that had stood me in good stead at home - "״בל תשחית דגופא עדיף and explained what I meant. Reb Moshe smiled  and took my side.

But let's go back to the Gemara.

It is very hard to believe that Rav Chisda and Rav Pappa would hold that it is  bal tashchis to spend extra unless there is an objective nutritional or medicinal benefit to be gained from the more expensive item, that paying more for a more enjoyable food is bal tashchis. 

And even if you say that Rav Chisda did not mean you're oiver on a deoraysa, and he was saying it derech mussar, it is still asking too much. Does Rav Chisda mean that if you are not Reb Yehuda HaNasi, who famously said that he never ate anything for pleasure, only because it was necessary for kiyum haguf or to demonstrate his authority (כתובות ק"ד: לא נהניתי אפילו באצבע קטנה. תוס'- דאמרינן במדרש עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו ומייתי הא עובדא דרבי) then you are doing an avla, you have מדות מגונות?

And worse. The Gemara answers לאו מילתא היא, "That's not true at all. Harm to the body is worse than waste of money." Does that mean that the Gemara accepts Rav Chisda's philosophy, but says it does not apply here because the health benefit outweighs the monetary cost? Does that mean that Rav Chisda disagreed, and held that the health benefit is not that important, so spending extra is wasteful?  The whole Gemara is incomprehensible. And so you look at the Maharasha, and what he says makes your hair stand on end.  To the extent that you have to wonder if he really wrote this, and if he did, whether he wrote it during the month of Adar:

ואמר רב פפא האי מאן דאפשר למשתי שיכרא כו' ולאו מלתא היא כו'. ורב פפא לטובת עצמו אמרה שהוא היה עושה שכר כדאמרי' פ' ע"פ דאמר רב פפא אי לאו דעבדי שיכרא לא איעתרו וק"ל:

(That Gemara in Pesachim actually says that the quote might have been from either Rav Pappa or Rav Chisda, or perhaps both, and they are the baal memras in our Gemara:

אמר רב פפא אי לא דרמאי שכרא לא איעתרי א"ד אמר רב חסדא אי לא דרמאי שכרא לא איעתרי)

The Sfas Emes takes Rav Chisda at face value, that only health benefit justifies higher expenditure. 

Worse than all of this, there are certain poskim that write that Rav Chisda's rule is true lehalacha, that the Gemara accepts the essence of Rav Chisda/Pappa, and only disagrees in cases where there is some nutritional benefit from the more expensive item. I am dust on the soles of their shoes, and I beg their forgiveness, and they know so much more than me, and are certainly more holy than I am, but that's ridiculous.

The Meiri says that Rav Chisda is talking to poor people, and telling them that they need to be vigilant about their spending.  It is a warning to the poor, or to bnei Torah that learn in poverty, to be extremely deliberate in their expenditures, and not even think about spending more because "it tastes better."  Either  the Meiri is learning that the term bal tashchis is not meant literally here, or that bal tashchis is situational - in an arid land, wasting water is bal tashchis, but it is not when Lake Michigan is flooding the Chicago shoreline. This probably is useful in understanding the problem the nosei keilim have with the Rama in 296

 ונוהגין לשפוך מכוס של יין על הארץ קודם שסיים בורא פרי הגפן כדי שלא יהיה הכוס פגום וטעם השפיכה דאמרינן כל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה ועושין כן לסימן טוב בתחלת השבוע גם שופכין מן הכוס לאחר הבדלה ומכבין בו הנר ורוחצים בו עיניו משום חיבוב המצוה:

But the Meiri's interpretation requires that we limit Rav Chisda/Pappa's words to poor people, and also wonder about the use of the term bal tashchis.

So I have two good explanations. One from RYF Perlow on the Smag, which is pretty good, but leaves Rav Chisda difficult, and one from my father in law shlitah, which is good all around

הגר"י פערלא בביאור לספר המצוות של רס"ג (ל"ת רמט)

"ולכן נראה דודאי מאי דקאמר ולאו מילתא היא, על עיקר מילתא הוא דקאמר דלאו מילתא היא, כלומר דלא שייך הכא איסורא דבל תשחית כלל. ומאי דמסיק בל תשחית דגופא עדיף, לדבריהם הוא דקאמר, דלדבריהם דשייך בזה בל תשחית א"כ גם בגוף שייך בזה בל תשחית ובל תשחית דגופא עדיף. אבל לקושטא דמילתא לא שייך בזה בל תשחית כלל לא בלחם ויין ולא בגוף".


My father in law shlita, Rav Reuven Feinstein: (and it turns out that the Smak, brought at the end of this discussion, would agree with the tochen, but not the way to see it in the Gemara.)

Rav Chisda personally did not enjoy one more than the other, and the same for Rav Pappa. For them, the increased cost of wheat/wine was absurd - like diamonds, people only thought them precious because they are knowingly participating in a self effected fraud.  A rational person would say there was no difference - in a blind test, you wouldn't be able to tell which was which, like vodka without labels on the bottle.  Additionally, they did not think there was any nutritional difference between them.  If so, the extra money was simply wasted. The Gemara responds that first of all, there is a real difference in taste, and that, of course, justifies the extra expenditure.  And furthermore, even for people that cannot discern the difference, wine and wheat have health benefits over beer and barley.

   But Grey Goose would still be bal tashchis.

Ok, to be perfectly honest, I don't really believe that. Perception affects experience, and presentation and anticipation physically influence taste, among other experiences. As the Gemara succinctly ( יומא ע'ד ב) says, המאכילך מן במדבר למען ענותך רבי אמי ורבי אסי חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו וחד אמר אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל טואמר רב יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין   And, with apologies to the Ramchal, החיצוניות מעוררת את הפנימיות.


If you like likkutim,  Eitz Hasadeh, a book about Bal Tashchis from one Yitzchak Shtesman,  See here in the sefer.


And speaking of likkutim, here are the words of the Monei Hamitzvos on Bal Tashchis.

ספר המצוות לרמב"ם
המצווה הנ"ז ממצוות לא עשה - 
האזהרה שהוזהרנו מלכרות אילנות עושי פרי בשעת המצור על עיר כדי להציק לאנשיה ולהכאיב לבם.
והוא אומרו יתעלה: "לא תשחית את עצה – ואותו לא תכרת" (דברים כ, יט).
וכן נכנסת כל השחתה בכלל לאו זה, כגון: מי שישרוף בגד לבטלה או ישבור כלי לבטלה – הרי זה עובר משום "לא תשחית" ולוקה. ובסוף מכות נתבאר, שקוצץ אילנות טובות – לוקה.
אמרו: ואזהרתיה מהכא: "ממנו תאכל ואותו לא תכרות".
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ב מבבא בתרא.


ספר מצוות גדול, רבי משה מקוצי
לאוין, רכ״ט
כי תצור על עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדוח עליה גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור 
מכאן שאסור לכרות ולהשחית כל אילני מאכל ולא במצור בלבד דהא אמרינן בפ' החובל (בבא קמא דף צ"א) דקלא דטעין קבא אסיר למקצייה ואם היה מעולה כדמים לבניין מלפירות מותר וגם כשהשרשים מכחישים את הגפנים ביניקתם צוה שמואל בב"ק [דף צ"ב] לקצץ האילן, ופירש רבינו שמואל כי זה כמו אלא כלומר אלא אותו עץ מאכל שהאדם יכול לבא שם בין האילנות מפניך במצור ולירות בחיצים מבין האילנות אותו עץ אתה מותר לכרות, רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת, וגרסינן בפ' החובל (בבא קמא דף צ"א) רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל, כי לא עץ מאכל זה אילן סרק ודורש כן מפני שהיה לו ליכתוב רק עץ אשר לא עץ מאכל הוא, ופירש רבינו משה [בפ"ו דמלכים] אשר תדע כלו' שידעת שהיה עץ מאכל מתחילה ועתה הזקין ואינו עושה אלא דבר מועט אבל רבינו שלמה פי' [בגמרא שם] אם אינך יודע קרוב למצור אלא הוא קחנו ואפילו של מאכל הוא' ומכאן למדנו איסור השחתה בכל דבר דהא גרסינן במס' קידושין [כן הוא בגמרא שם דף ל"ב] דרב הונא קרע מאניה באפיה בריה למיחזי אי קפיד אי לא קפיד ומקשה שם והא קעבר משום בל תשחית, וגרסינן בשבת [דף קכ"ט] רבא בקעו ליה ספסל אחת לעשות לו אש להתחמם א"ל אביי והא קעבר מר משום בל תשחית א"ל בל תשחית דגופאי עדיף, וכן ביבמות [דף מ"ד] גרסינן אמר רב יוסף כאן שנה ר' לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להם, ואם אדם משחית שום דבר להטיל אימה על בני ביתו כדי שיראו ממנו ויהיה שלום בביתו מותר ששכר הטלת יראתו מרובה על השחתו כדאמרינן בשבת [דף ק"ה] רב ששת שדי מוניני ארישא דאמתיה רב הונא תבר נכתמא:

ספר מצוות קטן, רבי יצחק מקורביל
סימן קע"ה.
שלא להשחית עץ מאכל דכתיב (דברים כ׳:כ׳) לא תשחית את עצה וכתיב רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת ובכלל זה שלא להשחי' כל דבר אלא אם היה מעולה יותר לדמי עצים קוצץ האילן: או אם היה צריך לאותו דבר להשחיתו כדי לעשות הנאת גופו בל תשחית דגופיה עדיף: וכן כדי להטיל מורא על בני ביתו מותר וקאמר התם דוקא במנא תבירי :

Please note a fascinating thought from the Smak, that the Gemara's answer to Rav P/H was precisely  that if you enjoy it, it's not baal tashchis. Interesting how you're going to read that meaning into the words בל תשחית דגופיה עדיף!

ספר החינוך, תלמיד הרשב"א
תקכט. שלא להשחית אילני מאכל - ספר החינוך
שנמנענו מלכרות האילנות כשנצור על עיר כדי להצר לאנשי העיר ולהכאיב לבותם, ועל זה נאמר (דברים כ יט) לא תשחית את עצה וגו' ואותו לא תכרת, וכמו כן נכנס תחת זה הלאו, שלא לעשות שום הפסד, כגון לשרוף, או לקרוע בגד או לשבור כלי לבטלה, ובכל עניינים אלו ובכל כיוצא בם שיהיה בהם השחתה.
ואמרו זכרונם לברכה תמיד בגמרא (קידושין לב, א) והא קא עבר משום בל תשחית, ומכל מקום אין מלקין אלא בקוצץ אילני מאכל, שהוא מפורש בכתוב, אבל בשאר ההשחתות מכין אותו מכת מרדות.

שורש המצוה
ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה, ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגיר של חרדל בעולם. ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כוחם. ולא כן הרשעים אחיהם של מזיקים, שמחים בהשחתת עולם, והמה משחיתים את עצמם במידה שאדם מודד בה מודדין לו. כלומר, בה הוא נדבק לעולם, וכעניין שכתוב (משלי יז, ה) שמח לאיד לא ינקה רע. והחפץ בטוב ושמח בו, נפשו בטוב תלין לעולם. זה ידוע ומפרסם.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה, שלא אסרה תורה שלא לקוץ אילני מאכל, אלא בקוצץ אותם דרך השחתה, אבל ודאי מותר לקוץ אם ימצא בדבר תועלת. כגון שיהיו דמי אותו העץ יקרים וזה רצה למכרו, או לסלק בקציצתן נזק, כגון שהיה מזיק אילנות אחרים טובים ממנו, או מפני שמזיק בשדות אחדים. בכל צדדין אלו ובכל כיוצא בו מותר.
וכל אילן סרק, אמרו זכרונם לברכהשמותר לקוץ ואפילו בשאינו צריך לו, וכל אילן מאכל שהוא זקן מאוד עד שאינו עושה אלא מעט פרות, שאין ראוי לטרוח בו בשבילן. ואמרו זכרונם לברכה, בזית כל שהיא עושה פחות מרבע זיתים מותר לקוץ אותה, ובדקל שיעשה פחות מקב תמרים.

ודרך כלל אסרו זכרונם לברכה לעשות כל דבר של השחתה, והמשחית שום דבר מתוך חימה, אמרו עליו (שבת קה, ב) שהוא כעובד עבודה זרה, שכן דרכו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כן, ואם יאמין אותו למחר יאמר לו לך עבוד עבודה זרה. כלומר שכל אדם חייב לגעור ביצרו ולכבוש תאוותו עד שיגביר נפש המשכלת על נפש המתאווה עד שתהיה לה לאמה, והיא גברת לעולם ועד.
ואמנם הביאו בגמרא מעשים בקצת החכמים שמראים עצמן כעוסים, כדי לייסר בני ביתם ולזרזן, ומשליכין מידם שום מאכל או שום דבר, ומכל מקום השגחתם היתה בהם לעולם שלא ישליכו דבר שיהא נשחת בזה.
ויתר פרטי המצוה, בבבא בתרא פרק שני [ה' מלכים פ''ז].

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות
והעובר על זה והשחית אילני מאכל עבר על לאו זה וחייב מלקות. ועל שאר השחתה בכל שאר דברים שאינן מפרשים מכין אותו מכת מרדות.

2 comments:

  1. If I may attempt to alleviate your dismay at the words of the Maharsha, I would suggest that he does not ch"v mean to insinuate that R' Pappa was "paskening" something he didnt believe in order to gain monetarily. Of course R' Pappa believed it to be true. Maybe the Maharsha is addressing why R' Pappa felt the need to repeat what R' Chisda essentially said already, with a different example- and the answer being that he wanted to give people a reason to buy beer (from him). Nothing wrong with that! And that would also explain why the Maharsha felt there was a need to comment on R' Pappa and not on R' Chisda- as we know, the Maharsha is not one to throw a "geshmake he'ara" out there without some sort of kashya that needs to be addressed.

    ReplyDelete
    Replies
    1. Good. That's a nice approach. I have to put it in. Rav Pappa was just saying that Reb Chisda's idea applies just as well to beer, so all the baalei mussar should stop drinking wine, and drink more beer. I think that irrespective of Reb Chisda, this is a good idea.

      Delete