Toldos. The Consequence of Learning with Simcha

(This was part of a post that got too long, so I divided it.)

An interesting Alshich on 27:41.

ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי כו'. אפשר הוא סמוך אל הפסוק הקודם והיה כאשר תריד. שהוא כמשז"ל (שם פ' ס"ז) שבהבטל יעקב מן התורה ימשול בו בברכות חרבו. לכן אמר יקרבו ימי אבל אבי, שאז אסור לעסוק בתורה, שלא יהיה הקול קול יעקב, ואהרגה בחרב ברכתי את יעקב אחי.

Someone asks, but there are plenty of things that an aveil can learn, so even if he's an aveil, what he learns should be meigin!

I saw that the Kli Yakar (he and the Alshich were contemporaries) says the same thing (and adds that this is why an Avel needs shmira, because he doesn't have the protection of Torah.) I mention the Kli Yakar because as you will see, he cleverly adds one important extra nekuda.

קרבו ימי אבל אבי. תלה הדבר בימי אבל לפי שאבל אסור לעסוק בתורה בפקודי ה' ישרים משמחי לב, ויצחק אמר והיה כאשר תריד דהיינו בזמן שלא יעסקו בתורה ופרקת עלו, וא״כ באבלו ודאי לא יעסוק בתורה ולא יהיה לו דבר המגין עליו ואז אהרגה את אחי ומטעם זה ארז״ל (ברכות מד:) שהאבל צריך שמירה לפי שאין בו התורה המגינה עליו שנאמר (משלי ו כב) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך.

Why does he mention the basis for the issur for an aveil to learn Torah, that it's mesamei'ach? That's not the topic here. It would have been enough for him to simply state that an Aveil is assur to learn, and so he would have no protection of Torah. The answer is that the protection of limud hatorah is only when your learning brings you to simcha. Yes, an aveil can learn many things during aveilus, but it won't be a learning with simcha. Mimeila, he won't have the protection of being oseik batorah. 

I saw this explanation in a sefer "שער בת רבים" from R Chaim Fenster, who has a haskama from the Beis Haleivi. It was also said by R Chaim Kaufman, Rosh Yeshiva of Tiferes Yaakov/Gateshead in his משחת שמן, who also quotes the Shaar Bas Rabbim, as follows:

ודברי הכלי יקר יש לפרש גם באופן דס"ל שמותר לאבל ללמוד הדברים הרעים. ומה שאינה מגינה עליו היינו ע"פ מש"כ הרב ברטנורא לפרש מאמר התנא (אבות פ"ד מ"ב) שכר מצוה מצוה, שכל מה שאדם משתכר ומתענג בעשיית המצוה נחשב לו למצוה בפני עצמה, ונוטל שכר על המצוה שעשה, ועל העונג וההנאה שנהנה בעשייתה. ועד"ז איתא בכתב סופר פרשת ראה בפסוק (דברים ט'ו י) 'כי בגלל הדבר הזה יברכך' בשם בעל ההפלאה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אבל שמחת מצוה שיש לאדם בעשיית המצוה - על זה מקבל שכר בעולם הזה. (וכ"כ גם בפלא יועץ ערך שמחה והחיד"א בלב דוד פי"ד אות ג' ל'ה.) ואפשר שכמו כן שכר ההגנה שהתורה מגינה על האדם בהאי עלמא היא על השמחה שהוא שמח בלימודה, ולכן אין התורה שהאבל לומד מגינה עליו, מפני שלומדה מתוך עצבות וצער. ושוב ראיתי בספר שער בת רבים שמפרש הפסוק כפירוש הכלי יקר, ומוסיף ההסבר כדברנו, שגם המעט שמותר לו ללמוד בימי אבלו הוא לימוד בצער, ואין כח באותו לימוד להצילו ממות ולהגן עליו. 

This is very, very, debatable. To say a yesod like that you need one of Aristotle's three classic "proofs," ethos, pathos, or logos. Pathos is the appeal to emotion. Logos is logical evidence. Ethos is the credibility of the speaker, based on known scholarship and status.  In this case, we really don't have Pathos or Logos. All that remains is Ethos, so the one that says it has to be a person of known stature. I respect everyone that prints sefarim, especially before printing sefarim became commonplace, and of course I respect a Rosh Yeshiva in Gateshead. The problem is that sometimes, and especially in drush/mussar, people say things because the effect on the reader is salutary, not because they're really true. Like making up miracle stories for the Vaad Hair.

The Gemara in Sotah 21 says 

אלא אמר רבא תורה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא מצוה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא

Rashi explains אגוני מגנא מן הפורענות and מן היסורין, and מצלא מיצה"ר. So Torah should be meigin with or without simcha, and doing it with simcha should not matter at all. It could be that regarding the special havtacha involving the tension between Yaakov and Eisav of הקל קול יעקב והידים ידי עשו, Torah that is machri'ah the balance has to be with simcha.

I saw Reb Moshe in Parshas Vayeitzei discusses something very similar.  On 32:3, the last passuk in Vayeitzei,

ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוקים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים

Reb Moshe in the Kol Rom says

לכאורה תמוה מה ראה יעקב שהם מחנה אלוקים, הרי כל המלאכים הם מחנה אלוקים

So he explains that every mitzva creates a malach that requests reward. So if a person does a mitzva, even not in a way of hiddur and simcha, a malach is created and there is schar. But that is not fully Hashem's will., because a person ought to do mitzvos "בשמחה ובאהבה ולשמה". When Yaakov saw that the malachim created by his mitzvos wanted to guard him, he understood that they were malachim created by mitzvos done properly, and their presence created a מחנה אלוקים.

והתבונן יעקב וראה שמלאכים אלו שנעשו ממעשיו ורוצים לשמרו הם "מחנה אלהים" ממש.

Reb Moshe is saying in general that mitzvos are meigin when they are done with simcha, in the manner the רבונו של עולם wants. I don't know if this applies to limud hatorah. After all, according to the Gemara in Sotah, there has to be a difference between the protection of Torah and the protection of Mitzvos.

Toldos. Yitzchak as an Olah Temimah

Sefer Birkas Ish from Rabbi Avrohom Shain. On 26:2, he brings from Rashi that Hashem told Yitzchak not to leave Knaan because he was an olah temimah.

אל תרד מצרימה. שֶׁהָיָה דַּעְתּוֹ לָרֶדֶת מִצְרַיְמָה, כְּמוֹ שֶׁיָּרַד אָבִיו בִּימֵי הָרָעָב; אָמַר לוֹ: אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה, שֶׁאַתָּה עוֹלָה תְמִימָה, וְאֵין חוּצָה לָאָרֶץ כְּדַאי לְךָ:

He asks that Yitzchak already knew about his unique status earlier in 25:26, where Rashi says that even after he saw that Rivka was an akara, he couldn't take her shifcha, as Avraham did, because he was an olah temima.

בן ששים שנה. י' שָׁנִים מִשֶּׁנְּשָׂאָהּ עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית בַּת י"ג שָׁנָה וּרְאוּיָה לְהֵרָיוֹן, וְי' שָׁנִים הַלָּלוּ צָפָה וְהִִמְתִּין לָהּ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אָבִיו לְשָׂרָה; כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְעַבְּרָה, יָדַע שֶׁהִיא עֲקָרָה, וְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ (יבמות ס"ד), וְשִׁפְחָה לֹא רָצָה לִשָּׂא, לְפִי שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה לִהְיוֹת עוֹלָה תְמִימָה:

Rabbi Shain answers that for psul yotzei you need kedushas kli shoreis. By a korban, that's the maaseh shechita. Yitzchak knew he was an olah temimah, but since no actual avoda was done with him, he thought he didn't have the din psul yotzei. (Rabbi Shain conflates kedushas kli shareis with maaseh avodah.)

But the pshat is that Hashem didn't tell Avraham Avinu to shecht him, the avodah by Yitzchak was to be placed on the mizbeiach. If so, he certainly did have the avodah done on him, and mimeilah he is subject to the psul yotzei.

Dr. Meir Zahtz asked, but if that was the avodah, then farkert, it should be neesah mitzvaso and he should lose his kedusha legamri!

He answered that this would only apply by a normal korban, where the avodah has a clear beginning and end. In the case of Yitzchak, since the avodah was to place him on the mizbeiach, it could be that the avoda continued his whole life. The placing on the mizbeiach was the beginning of the avodah, not the entirety of the avodah.



Shaul wrote that the Brisker Rov says the same thing to explain why there would be a psul yotzei. I checked and did find it. The Rov says that since the avodah here was meichaim, all the dinei yotzei applied. I didn't find the Rov in his sefarim, but I found it quoted by Reb AY Sorotzkin.

ונראה דהנה מרן הרי"ז ז"ל אמר דהיה חלוק הדין עולה של יצחק משאר עולות בזה שבעולת יצחק נאמר דין עבודה מיוחדה של העלאה דבכל העולות מחיים אין בהן שוס דין עבודה כלל והשם קרבן שלהם מתחיל עם השחיטה שהיא ראשונה לעבודות ואז מתחלת הקרבתו ומשא"כ בעולת יצחק נתחדש דדין הקרבתו היתה מחיים ע"י העלאה ועפי"ז ביאר מאי דאיחא ברש"י עה"ס אל תשלח ידך אל הנער דאמר לו אברהם אם כן לחנם באמי לכאן אעשה בו חבלה ואוציא ממנו מעט דם וצ"ע לשם מה רצה אברהם לחבול בו להוציא ממנו דם ולהמבואר י"ל דסבר אברהם כיון דחלוק עולת יצחק משאר כל העולות בזה שיש לו דיני הקרבה לפני שחיטה א"כ אף דנאמר לו שלא לשחטו מ"מ דין הזריקה לא פקע מיני' ואפשר לעשות בו עבודת הזריקה מחיים דדוקא בכל הקרבנוח דלפני השחיטה אין בהם כל דיני הקרבה והקרבתן מתחלת עם השחיטה 

משו''ה תליא הזריקה בשחיטה אבל ביצחק דנעשה בו מעשה הקרבה מחיים היה סבור אברהם דאף זריקה צריכה להעשות בו והנה בילקוט איתא אתה עולה תמימה מה אם עולה יוצאת חוץ לקלעים נפסלה אף אם תצא לחו"ל אתה נפסל וצ"ע דהא בקרבן מחיים אין בו כלל פסול יוצא ומה שייך גבי' יצחק שיפסל ביוצא אכן לסי המבואר דביצחק הי' בו דין קרבן עולה מיוחד של עבודת העלאה מחיים ודין עבודת הקרבתו התחילה מחיים לכך שסיר שייך בו פסול יוצא מחיים כיון דהיה עליו דין קרבן גמור מחיים עכ"ד 

Still, Rav Shain enhances the vort by using it to explain the shakla v'tarya, that even though Yitzchak knew he was an olah as far as not marrying a shifcha, he did not realize the second half that he was subject to the psul Yotzei. Also, I was mosif the he'ara from Reb Meir Zahtz.

Toldos. Tzadik Ben Tzadik, Tzadik Ben Rasha

The classic issue of the Gemara in Yevamos 64 brought by Rashi:

ויעתר לו. לוֹ וְלֹא לָהּ, שֶׁאֵין דּוֹמָה תְפִלַּת צַדִּיק בֶּן צַדִּיק לִתְפִלַּת צַדִּיק בֶּן רָשָׁע, לְפִיכָךְ לוֹ וְלֹא לָהּ:

In general, it has to be reconciled with the concept of  במקום שבעלי תשובה עומדים.

And there seems to be a stira in the Tur between regular hilchos tefilla in 53 where he favors the baal teshuva and hilchos taanis in 579 where he favors the tzadik ben tzadik.  

The Taz in 53:3 says that the Tur favors the tzadik ben rasha:

בטור כתוב בשם הרא"ש שאין מעלות הש"ץ תלוי ביחוס משפחה דאם הוא מן משפחה בזויה וצדיק טוב לקרב מזרע רחוקים שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב וכ' רש"ל מ"מ אם שניהם שוים בודאי מיוחס קודם לשאינו מיוחס כי אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק כו' עכ"ל. ולעד"נ מדכתב הרא"ש טוב לקרב מזרע רחוקים ש"מ שיש כאן עוד אחר מזרע שאינם רחוקים דלשון טוב לקרב משמע שיש ברירה ואפ"ה טוב לקרב זה שהוא אינו מיוחס כדי לקרבו לאותו זרע לשכינה דרחמנא לבא בעי ותהיה תפלתו נשמעת יותר מצדיק בן צדיק וזה נלמד מפסוק לרחוק ולקרוב כנ"ל:

And this seems to be contrary to what the Tur himself says in 579, where he says

ואח"כ עומדין להתפלל. ואם היה אותו שאומר לפניהם דברים כבושין בקי וראוי להתפלל עומד להתפלל, ואם לאו מעמידין ש"צ וראוי. ואיזהו ראוי? זה הרגיל בתפילה ובכל הברכות, ורגיל לקרות בתורה ונביאים וכתובים, ויש לו טיפול ואין לו במה לפרנס, ויש לו יגיעה בשדה, ושפל ברך ופרקו נאה ומרוצה לעם, ולא יהא בעל עבירות ולא יצא עליו שם רע בילדותו, ויש לו נעימה וקולו ערב. והרמב"ם ז"ל הוסיף בו: ולא יהא בבניו ובבני ביתו וקרוביו ובכל הנלוים אליו בעל עבירה. 

More basically, it's interesting that the baal tefilla matters. Who cares who the baal tefilla is? The only thing he does that's different than us is repeat shemoneh esrei. We say our own, so who cares? Is there some special benefit from his shemoneh esrei? Is it because it is a tefilla with the participation of the whole tzibur? Does that make it a more important tefilla? If so, this is the only place that shows that to be true. Generally, we (I) assume that chazaras hashatz is just a takana that we continue out of habit. But to think that the spiritual quality of the baal tefilla matters? Since when?

Bishlema when the Shaliach Tzibur was expected to independently create a tefilla, then it mattered very much. For example, תענית כ"ה ע"ב, 
שוב מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה ירד רבי עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו למענך רחם עלינו וירדו גשמים הוו מרנני רבנן יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו
But that's not what we do now. Now, the shliach tzibur's job is to be motzi amei ha'aretz, and nothing more.

Rabbi Dr. NJ Stone politely differed. Basically, he asked me whether I was being sarcastic, because if I meant this seriously, it would be a disgrace. He referred to the famous Rambam in Tefilla, as interpreted by Hagaon Rav Yosef Ber Soloveichik.
Perek 8, various:

תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים. לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור. ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור.

וכיצד היא תפלת הציבור יהיה אחד מתפלל בקול רם והכל שומעים.

implying that there's תפילה בציבור and תפילת הציבור.

But the truth is that the Beis Yosef in 124 brings from the Rambam in a teshuva that he agreed that the chazaras hashatz was only to be motzi those who didn't daven, and that the reason we listen now is so his tefilla should not be a bracha levatala. 

שו"ת "פאר והדר" (קמח)  

הואיל ותקנו חכמים שירד שליח ציבור לפני התיבה להוציא את מי שאינו בקי לא תהיה חזרת השליח ציבור ברכה לבטלה כלל מפני עיקר התקנה ואף ע"פ שלא יהיה בקהל מי שאינו בקי... וכן כל דבר הנתקן בשביל דבר אחר אין ענינו שלא נעשית התקנה ההיא עד שיהיה שם אותו הדבר שנתקנה בשבילו.

and

והכל מודים שתקנת תפלה בציבור וצורתה היא שהכל יתפללו בלחש ויחזור שליח ציבור על התפילה בקול רם... ומה שחייב אותי לעשות זאת הוא שהאנשים כולם בשעת תפילת שליח ציבור אינם משגיחים למה שהוא אומר אלא מסיחין זה עם זה ויוצאין (החוצה) והוא מברך ברכה לבטלה כמעט, הואיל ואין שומע לה.

So let's not exaggerate the significance of the chazaras hashatz.

At most, I would say that the shaliach tzibur is the face of the tzibur before the Ribono shel Olam. Otherwise, he's just the conducter of the orchestra. His job is to elicit from the artists their best work, and make sure that their work creates a harmonious whole. 

I was told that it's not just Harav JBS, that others also say that the chazaras hashatz is more chashuv than tefillah b'lachash.  I am aware that this is based on the Arizal. But the Arizal is "על דרך הסוד." I am talking "על דרף הפשט."  Once we go down that fork in the road, then Baruch Sheim is more important than Shema.

(Here is the Arizal as said over by the Ben Ish Chai in Parshas Teruma 2.

אף על גב דטעם הפשטי של החזרה הוא להוציא מי שאינו בקי, אין זה עיקר הטעם, דבזמן הזה כמעט בטל טעם זה, דהכל מתפללין בסידורים, והמתפלל בעל פה בקי הוא, ואם יש עם הארץ לגמרי, הנה זה עומד כאבן ולא תועיל לו החזרה שאינו נותן לב עליה, מאחר דאין מבין כלום, אך באמת טעם העקרי של החזרה הוא שמבואר בדברי רבינו האר"י ז"ל על פי הסוד, ומפורש בספר הכונות, דבחזרת התפלה חוזרים ונעשים כל התיקונים שנעשו בתפלת לחש, אלא דהחזרה היא מגעת במקום עליון וגבוה יותר ממקום שמגעת שם תפלה דלחש, וזה הטעם דתפלת לחש צריך לדקדק מאד לאומרה בלחש, והקפידו בזוהר מאד על המרים קולו בתפילתו, מפני הפחד מן הקליפות שלא יתאחזו בה, אבל חזרה להיותה במקום עליון וגבוה, אין אחיזה לקליפות שם, לכך אומרים אותה בקול רם באין פחד, ולפי זה משני דברים תוכל להבין מעלת החזרה, האחד דאומרים אותה בקול רם, והשני דלא ניתן רשות ליחיד לחזור התפלה, כי אם דוקא לציבור שהם עשרה, לכך אין לבטל חזרה כלל, אלא רק בשעת הדחק שלא נשאר זמן, או שהם עשרה בצמצום, וברור לו שיש בהם אנשים המונים שאין נותנים לבם לחזרה, ואפילו על אמנים לא יתנו לב לענות, דאז כל כהאי גוונא יתפלל השליח ציבור שלש ראשונות בקול רם עם הציבור כשהם מתפללין בלחש, כדי שיאמר קדושת נקדישך ונעריצך, ואחר חתימת אתה קדוש גם השליח צבור יסיים התפלה בלחש, ועיין מנחת אהרן כלל טז אות נו, עיין שם. כמנהג הזה, יעוין שם:)

Toldos. Chinuch Before It's Too Late, and Forever Holding Eisav's Heel

These are from an old Journal of mine. Parts are well known, but there are things here that you won't find elsewhere. I posted it last year, but I decided that the comments need to be incorporated. Until I actually put them in, I have them in the body of the post.

25:25.  Admoni.  Rav Hirsch's daring criticism.

Chanoch lana’ar al pi darko.  The description ‘admoni’ is also used by Dovid Hamelech in I Shmuel 16:12, where Shmuel, right before Hashem told him to anoint Dovid, described him as “admoni im yefei einayim vetov ro’i.”  The Malbim there explains that Eisov and Dovid shared certain character traits of passion and violence, but Eisov followed the natural course of his personality, while Dovid sublimated his character traits to serve the Ribono shel Olam, he redirected his inclination towards battle inwards, and he became a tzadik gamur and a brave soldier of Hashem.

Expanding on this, Rav Shimshon Refael Hirsch in this parsha, on 25:27, says a wonderful thing.  The possuk says that “vayigdelu haneorim, vehinei Eisov...veYakov...”  Rashi says that while they were little, what they were wasn’t evident from their behavior, and nobody checked into them to see what they were, but as soon as they turned 13, one went to bais medrash, and one went to avoda zoro.  Rav Hirsch says that while the message and goal of a Torah life is relatively simple, the way it is transmitted has infinite variations.  The method of teaching for a child with a scholarly bent, if used for a ‘vildeh chaya’, is a recipe for disaster.  The Torah is criticizing how Yitzchok and Rivka raised their children.  They didn’t analyze their personalities sufficiently to discern what method of teaching would be best for each, and so Eisov just learned enough to enable him to duplicitously exploit a facade of  righteousness, while Yakov became a tzadik.  Dovid Hamelech’s parents did not make this mistake, and provided chinuch which encouraged Dovid to tame his ‘admimus’ and use it in the service of Hashem.

The fact that Eisav was attracted to avodah zara before he was born really doesn’t contradict this vort: as we know, some people are just aggressive and lebedik, and when faced with avoda zara, they are attracted to it without any motive, just because it’s wild and crazy.  They can end up either joining it or destroying it, but they can’t just ignore it.  And in any case, the point is that the education that is right for one child is not necessarily right for another.  The chinuch of a Yaakov for an Eisav is recipe for disaster.

This, I believe, is why Hashem made them twins.  The same stories and mussar haskeil could have occurred if they were born one after the other, as were Yitzchok and Yishmoeil.  The Ribono shel Olam did it this way to show that they were twins, they were born and raised together, they experienced identical circumstances, and they turned out vastly different. Again, the lesson is that each child needs very careful evaluation and constant scrutiny. Young people change, and you can not rely on any apparent trajectory.

R' Michoel Raitzik visited my Father zeicher tzadik livracha on September 9, 2006 and told me that the Pnei Yehoshua in Kiddushin 82b asks about the stirah between Rebbi Nehoro’i’s Meini’ach ani kol umnus... and the gemora that says that a father has to teach his child a craft.  He says that it depends on the child.  If your child is not ro’ui to sit and learn, then you are chayov to teach him a craft.  Reb Michel said that he asked Rav Hutner for reshus to go to college, and Rav Hutner told him absolutely not.  He asked, but you let so-and-so go!  Rav Hutner told him, first of all, it’s not your business what I tell other bochurim.  Second of all, the difference is that that boy cannot sit and learn three sedorim, and if he had to sit in Beis Medrash all three sedorim, he wouldn’t learn in any of them, so he has to do something else so that he can at least learn two sedorim.  You, on the other hand, can learn all three sedorim, and you can’t go to college.

Here is the Pnei Yehoshua.

 ר' נהוראי אומר מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה כו׳ 

לכאורה נראה דר' נהוראי לית ליה הא דאמרינן לעיל בפ"ק נדף כ"ט ע"א דחייב אדם ללמד בנו אומנות ואמרינן נמי בפרקי אבות (פרק ב' משנה ב') כל תורה שאין עמה מלאכה ודרך ארץ סופה בטילה

אלא דלמאי דפרישית בסמוך אתי שפיר דלא פליג דודאי מידת כל אדם ללמוד תורה ודרך ארץ דאין כל אדם זוכה לכך שיהא מלאכתו נעשית ע"י אחרים וא"כ ח"ו אפשר שיבא לידי לסטיות או לידי בזיון התורה אמנם ר' נהוראי כלפי עצמו אמר כן לפי שראה שבנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו בענין שיהא ת"ח גמור וצדיק גמור שמלאכתו יהא נעשית ע"י אחרים ומש"ה אמר דמניח כל אומניות שבעולם ואינו מלמדו אלא תורה ואין לו לחוש לפרנסתו בתורה עם דרך ארץ כיון שמלאכתו יהא נעשית ע"י אחרים דגם במעלליו יתנכר נער גם כי יזקין לא יסור ממנה 

ומסיק ואזיל שהתורה משמרתו מכל רע בענין שאין לו לחוש שע"י יסורין שיבואו עליו יצטרך לבטל מתורה שהרי התורה מצילתו מכל רע ואף מיסורין כדאיתא בברכות (ה׳ ע"א) ועוד דאף אם אפשר שע"י זקנה ויסורין של אהבה יבטל מתלמוד תורה אעפ"כ יאכל מפירות התורה שלמד בילדותו כמו שפרש"י 

והשתא נמי אתי שפיר הא דמייתי מהא דכתיב באברהם בזקנותו וה' ברך את אברהם בכל וקשיא לי דלפרש"י לא מייתי מידי דודאי אברהם בזקנותו למד תורה ואדרבה מהאי קרא ילפינן דאברהם זקן ויושב בישיבה היה אבל למאי דפרישית אתי שפיר דשפיר מייתי מיהא ראייה דבת"ח וצדיק גמור מלאכתו נעשית ע"י אחרים כדמצינו באברהם דכתיב וה' ברך אותו בכל ודרשינן מיניה שהטעימו הקב"ה מעין עולם הבא ויתכן יותר למאי דפרישית לעיל דהרעותי מעשי וקפחתי פרנסתי נגד חטא אדם הראשון קאי עד שבא אברהם ותיקן וצירף עד שכרת לו הקב"ה ברית והטעימו מעין עולם הבא כמו שהיה קודם חטא אדם הראשון וכן יהיה לעתיד שעתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות וכלי מילת יהי רצון שיהיה במהרה בימינו אמן וכן יהי רצון 

*********************************************************************

25:26.  Ochezes ba’akeiv Eisov.  Rav Kook in the Ein Ayoh says that the name ‘Yaakov’ refers to Klal Yisroel’s task of holding back the natural inclination of mankind to give free rein to their yeitzer hora.  We spread the notions of mercy and pity on the weak and chesed to the world, and thereby held them back from the evil they would otherwise do.  There are times, though, that our duty is to confront and fight the exponents of evil who deny the validity of our moral teachings.  That is why we are also called Yisroel, the one who wages war.  Yaakov and Yisrael. Teaching by example and  persuasion, and fighting barbaric immorality.

1. 
   Avrohom WagnerNovember 9, 2018 at 10:55 AM

   The implications of Rav Hirsch's vort are truly terrifying. It dovetails well, though, with the famous Brisker Rav on the possuk in this week's haftarah הלא אח עשו ליעקב, that while Yitzchok and Yishmoel's respective roles were predetermined, and of Yitchok's offspring only one was destined to be chosen, the one who would be the ביצחק ולא כל יצחק could as well have been Esav as Yaakov. Only once Esav left the proper path did it become ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי.
   
   Perhaps this even mitigates the implications somewhat: Esav and Yaakov were twins to force (to a degree) a unified method of education. Given their diametrically opposed proclivities, it was inevitable that whichever method of chinuch was chosen, one would emerge worthy of being an Av of the Nation of Hashem, and the other would go OTD, in the modern parlance. This was a necessary defining moment as to which direction the character of the Am Hashem would take.
   
   This fits well with Rav Kook's vort, too. וידו אוחזת בעקב עשו - these two titans are locked in an eternal struggle, with Yaakov restraining Esav from free reign and Esav undermining Yaakov's support, for neither can thrive while the other survives.

   
   
   Replies
   

   
   
   
   Eliezer EisenbergNovember 9, 2018 at 12:04 PM
   Thank you for the good he'aros.
   Especially the second paragraph - that this was another "setup." The imperative was that one would be the progenitor of the Am Hanivchar, and the other their antagonist. By arranging that such different children would have the same chinuch, that outcome was practically guaranteed.
   I should put that into the Teleology post. I really don't like that word, but I can't think of a better one. Reverse causality doesn't cover it all.
   Yasher Koach!
   
   
   
   
2. 
   AnonymousNovember 9, 2018 at 12:35 PM

   "The fact that Eisav was attracted to avodah zara before he was born really doesn’t contradict this vort: as we know, some people are just aggressive and lebedik, and when faced with avoda zara, they are attracted to it without any motive, just because it’s wild and crazy. They can end up either joining it or destroying it, but they can’t just ignore it." Might this answer the Maharsha's kashye (Sanhedrin 91b)?

   
   
   Replies
   

   1. 
      Eliezer EisenbergNovember 9, 2018 at 1:18 PM

      Thank you for bringing up that Mahrsha. I think my approach is valid, but of course it's the tip of the iceberg.
      For those that don't have the Mahrsha in front of them, here's a basic survey. The Gemara is one of the dialogues between Rebbi and Antoninus, including "When is the Yetzer Hara injected into the person."
      Mahrsha:
      ויש להקשות מהא דאמרינן בפ"ב דיומא (פב:) ההיא עוברה דארחה ביוה"כ, אתו (כצ"ל, וכ"ה בגמ' שם.) לקמיה דר"מ. א"ל, לחישו לה. ולא אלחישא. קרי עליה, זורו רשעים מרחם. מהא מוכח ששולט יצה"ר גם במעי אמו. ובהא יש ליישב, דע"י אמו כי התם אפשר דשולט בו יצה"ר קודם היציאה אבל בולד עצמו אינו שולט וכו' אך קשה מהא דדרשינן גבי ויתרוצצו הבנים בקרבה שהיתה עוברת על פתח עבודת כוכבים והיה עשו מפרכס לצאת.
      
      The Maharal asks the same question, and also asks on Rashi here ממעיך יפרדו מן המעים הם נפרדים זה לרשעו וזה לתומו. משמע, דוקא מן המעים נפרדים ולא בעודם בבטן.
      So he answers
      שבאמת יצר הרע הגורם לאדם לרצות לחטוא בא משעת היציאה וכמ"ש בסנהדרין (שם), ומה שפרכס עשו לצאת כשראה בית עבודה זרה אינו משום שיצרו השיאו לכך אלא משום שהיה עשו מתאוה לשוב אל מינו ואל טבעו. וכן גבי יעקב שפירכס לצאת לבתי מדרשות לא מצד יצרו הטוב אלא משום שנתעורר לשוב לטבעו ולמינו.
      I'm not experienced in Maharals.
      
      Reb Mordcheh Joffe there, in the Levush Ha'orah, asks that first of all, it's still shver on the Gemara. Second, it would excuse reshaim. So he says that Yaakov and Eisav were unique in this respect. This is also clear in the Sefer Chasidim, that says that Yaakov and Eisav were created along with the Torah, long before the world was created.

      
      
   2. 
      Avrohom WagnerNovember 9, 2018 at 1:23 PM

      From the fact that Avrohom was already told כי ביצחק ולא כל יצחק, we see that one of the children was predestined to not follow in Avrohom's ways even before conception. This is obviously not a function of the regular yetzer horah's implantation.

      
      
   3. 
      Eliezer EisenbergNovember 9, 2018 at 1:33 PM

      I agree. But as you said, which direction each child would take was not necessarily destined. The על פתח עבודת כוכבים היה עשו מפרכס לצאת seems to stack the deck.

      
      

Toldos. Rav Rudderman and Rav Shmuel Birnbaum.

This story was said by Rabbi Bussel, from Reb Avrohom Birnbaum, from his father Reb Shmuel.

Reb Shmuel once met Rav Rudderman and he asked him for a bracha. Rav Rudderman asked him, why did the vision of the Sulam and the Ribono shel Olam's bracha take place right beforeYakov went to Lavan. He left home fourteen years before! (As Rashi says at the end of Toldos.)  Why no vision, why no bracha before that?

The answer is that someone who is נטמן בבית עבר does not need any brachos.

עד כאן from Rav Rudderman.

My hosafos: This was important for me, because a friend is going to Eretz Yisrael, he is having all kinds of problems - financial, physical, and mental problems plague him and his closest relatives. He complained bitterly that if you aren't a big millionaire, you don't have a chance to get in to get a bracha from R Chaim Kanievsky. As far as my earthly eyes can see, my friend is a tzadik. He is moser nefesh for his fellow Jews from early morning to late at night, and he still found time to earn Yadin Yadin, and he sits and learns every spare moment.  I said that R Chaim owes hakaras hatov to the people that give him money to marry off yesomim and feed the hungry. Why shouldn't he favor them? He famously has zero time, and he just can't sit and talk to all of Klal Yisrael.  My friend may not be on the mizrach in this world, but he's a perfect example of the Gemara in BB,

כי הא דיוסף בריה דר' יהושע חלש אינגיד א"ל אבוה מאי חזית אמר ליה עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה אמר ליה עולם ברור ראית

Until then, the consolation I gave him was that he does need brachos. He is the hand of the Ribono shel Olam, as hard as that may be. On his madreiga, he needs to be mispallel directly to the Ribono shel Olam, not to look for Brachos from gedolim. So I told him what Rav Rudderman said, and added the following.

Where are Avraham Avinu's Brachos to his son Yitzchak? Nowhere. Because Yitzchak was an עולה  תמימה. Where are the Brachos to kohanim? The Gemara in Chulin 49 brings the Machlokes R Yishmael and R Akiva about what ani avorcheim means, but everyone agrees that birkas kohanim is not for the kohanim. Why? Why don't the kohanim get their own bracha? The answer is because they're nitman b'veis Ever.

דתניא (במדבר ו, כג) כה תברכו את בני ישראל רבי ישמעאל אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים לכהנים עצמן לא למדנו כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקדוש ברוך הוא מברך לכהנים 

רבי עקיבא אומר למדנו ברכה לישראל מפי כהנים מפי גבורה לא למדנו כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקדוש ברוך הוא מסכים על ידם אלא רבי עקיבא ברכה לכהנים מנא ליה אמר רב נחמן בר יצחק (בראשית יב, ג) מואברכה מברכיך

Toldos, Breishis 27:46. Kibbud Av and Shiduchim.

Rivka told Yaakov to stay away from the local women - she said they disgusted her to death. Any decent child would take such strong words from a parent to heart. But Rav Sternbuch finds that Rivka's choice of words illustrate the opinion of the Gaon and the Netziv regarding the limits of Kibud Av when it comes to a child's shiduch.

The Rema in YD 240:25, from the Maharik, paskens that a child does not have to listen to a parent's orders regarding shiduchim. If a child wants to marry someone, and the parent objects, the mitzva of Kibud Av does not apply and the child is not obliged to heed the parent. This applies to sons and daughters, to fathers and mothers.

הגה וכן אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן א"צ לשמוע אל האב (מהרי"ק שורש קס"ז):

The Gaon says this is because the mitzva of kibud is limited to the parent's personal needs, such as food and lodging and clothing. This does not include the choice of a child's spouse.

The Netziv says that applies when the parent insists on a particular shidduch for the child's own good. If, however, the child's choice of a particular spouse would cause the parent emotional distress, be it social disgrace or personal grief, then the child is obligated under the mitzva of kibud to comply.

With this Netziv in mind, Rav Sternbuch says that this explains why Rivka did not say that the local women were just "רעות בנות כנען". Had she said this, Yaakov would remain free to make his own assessment and his own decision. By saying that the local women disgusted her unto death, this brought it under the rubric of kibud for the parent's own emotional health, a true kibud obligation.

From Rav Sternbuch here:

ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת

רבקה לא פירשה ליעקב בפשטות שטובתו היא שיקה אשה מבני משפחתה שראויות לו יותר וכפי שמובא בשו"ע יו"ד ר"מ ס"ק כ"ה שאדם' שמוחה בבנו איזו אשה לשאת אין הבן חייב לשמוע לו ומבאר הגר"א שהטעם בכיבוד אב היינו לצרכי האב להאכילו ולהשקותו וכדו' אבל אם מבקשים מבנם לטובתו שלו אין בזה חיוב כיבוד אב ואם ולפי זה כתב בשו"ת משיב דבר יו"ד סימן (ז') [מ'] שבזיווג אם ההורים טוענים שבזיון הוא להם חייב הבן לשמוע לקולם משום כיבוד אב ואם ולזה אמרה רבקה ליצחק דאף שאיז בידה לצוות לבנה איזו לקחת הרי שהדבר נוגע לה שקצתי בחיי מפני בנות חת וחייב הוא לשמוע מדין כיבוד אב ואם

(The mareh makom to the Netziv is incorrect. It is in YD 50, not 7.) 

The Netziv:

משיב דבר סי׳ נ׳

נראה דהא דאי' ביו"ד (סי' ר"מ סכ"ה) וכן אם האב מוחה בבן לישא איזה אשה שיחפוץ בה, א"צ הבן לשמוע

אל האב, זה אינו אלא באופן שאין באשה שחפץ בה בזיון וצער לאב אבל ביש בזיון אסור לישאנה:

והנה נאמר ע"ז הדין שאר טעמים במהרי"ק (שורש קס"ו א') דכבוד אב אינו אלא במה שנוגע לו להאכילו

וכדומה, אבל במה שאינו נוגע לו אין חיוב, וזה הטעם הביא בביאור הגר"א ז"ל בשם חי' רמב"ן ורשב"א

יבמות פ"א שאין עיקר מצות כ"א אלא במה שיש לו הנאה כו', ולפי זה הטעם אם היה נוגע נשיאת אשה זו

להנאתו היה מחויב לישאנה ולא אחרת, וכש"כ שאסור לישא אשה שהיא בזיון אב דגרע טובא דקאי בארור

מקלה אביו ואמו, ואפילו מחילת אב דקיי"ל דאב יכול למחול ע"כ, מכ"מ על בזיונו א"א למחול כמש"כ

השאלתות דר"א (סי' ס') והכי פשיט בשו"ת הריב"ש והובא בבד"ה יו"ד (סי' של"ד), 

עוד נאמר טעם ע"ז הדין

במהרי"ק שם משום דמצוה לישא אשה שנושאת חן בעיניו, וא"כ יש בדבר נדנוד עבירה למחות על הבן שלא

ישאנה, ובזה אין מצות כ"א, ובאמת כ"כ התוס' בכורות (דף כ"ט א') דהא דאי' דמותר לילך לבית הפרס לישא

אשה אפילו באפשר לישא גם בל"ז, אלא מכ"מ רוצה באשה זו, ונחשב למצוה והיינו כמו ללמוד תורה אמרינן

אף ע"ג שאפשר ללמוד במק"א משום שלא מכל אדם זוכה ללמוד, וה"ה לא מכל אשה אדם זוכה להבנות:

איברא כ"ז דוחה מצות כ"א מהא דאי' ביבמות (ו') איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה', כלכם

חייבים בכבודי, וכ"ז אינו אלא מ"ע דמורא וכבוד אבל בזיון דקאי בארור לא מצינו:

Chazon Ish EH p 287 agrees with the Netziv. He distinguishes between a father that is upset that the child did what he wanted and not what the father wants, where the father is obligated to stay out of it and the son has no mitzvas kibud, and a father that is upset that such a girl would come into his family and his son's family. Precisely what the Netziv says.
I've seen melaktim that think the Chazon Ish contradicts the Netziv. This is because there is no longer any high financial or scholarly threshold to be crossed before one prints a sefer.

שם תוד"ה רב יהודה לפי שזהו גוף הכיבוד כו' ואע"ג דאמרינן בסמוך כו' מבואר מדבריהם שאין הבן חייב לעשות רצון אביו במה שאין לאב שום תועלת וכ"כ הרמב"ן והרשב"א יבמות ו' והביאם הגר"א סי' ר"מ ס"ק ל"ו 

ומיהו קשה דהא כתבו תו' ל"א ב' ד"ה ר"ט בשם ירושלמי דרצונה זהו כיבוד ואם האב רוצה בתקנת בנו ומצטער כשנושא אשה שאינה לרצון האב למה יהא רשאי לצערו ואינו בכלל מורא ולמה דבר זה קל מסותר דבריו בהכרעת הדעת בלבד

והגר"א ז"ל סיים דברשב"א משמע דדוקא לענין דחית לאו לא חשיב עשה של תורה ואפשר דכונת רשב"א דמ"מ הוא חיוב דאורייתא שהרי רצון התורה בכיבוד אב ומוראו אלא שעיקר העשה הוא בכיבוד של מאכילו ומשקהו וכעין שכתבו תו' שבועות כ"ב ב' ד"ה אהיתירא בחצי שיעור

ומיהו דברי התו' ורשב"א הוא בדבר שאין לאב רצון כלל במעשה שמצוהו אבל בדבר שחפץ באמת כמו נידון מהרי"ק לא שמענו שיהא רשאי לצערו ועיקר טעמו של מהרי"ק שהאב צריך לבטל רצונו מפני רצון בנו בכה"ג ואין הבן חייב בכיבוד זה כמו שאינו חייב ליתן מתנות לאביו מפני שהאב חומד חפציו ואפי' למ"ד משל בן אינו חייב בזה כמו שאינו חייב בהעדפה ועוד שמצוה באשה שהוא חפץ וכמו שהאריך מהרי"ק לים למירמי אימתא כו' 

From Yalkut Yosef, the psakim of Rav Ovadiah Yosef written by his son R Yitzchak. He also says like the Netziv, and makes the same connection to Rivka's words as R Sternbuch.

יז  אם הבן רוצה לישא אשה שאינה צנועה, וממשפחה פחותה, ויש לאביו צער ועגמת נפש מנישואיו שיהיו עם הנערה ההיא, ומצוה האב על בנו לבל ישאנה, חייב לשמוע בקולו. כי בנישואיו עמה גורם להוריו צער ובזיון, ונאמר ארור מקלה אביו ואמו. וכן מצינו בתורה שציוה יצחק אבינו את יעקב אבינו שלא יקח אשה מבנות כנען מפני שהיו רעים וחטאים עם מדות מושחתות, ולכן אמרה רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת, , וישמע יעקב אל אביו ואל אמו. אבל אם היא אשה כשרה וצנועה כשאר בנות ישראל הכשרות, אפילו אם ציוהו אביו

בפירוש לבל ישאנה, אינו חייב לשמוע לאביו. ואפילו אם נפטר אביו לבית עולמו אחר שציוהו על זה, אין לחוש בזה משום מצוה לקיים דברי המת, אלא ישא אשה כשרה כראות עיניו.

יח מי שהוריו ציוו אותו שלא לישא אשה פלונית רק מפני שהיא מעדה מסויימת, אין לו לשמוע להם, אחר שנתברר לבן שהיא יראת שמים ובעלת מדות. וכן אב שציוה את בתו שלא תשא איש פלוני מפני שאינו ממשפחה מכובדת, וכדומה, אינה חייבת לשמוע בקולו, שאין בזה מצות כיבוד אב ואם. וכן אם האשה בעלת מדות טובות ויראת ה', אבל אינה מוצאת חן בעיני אביו או אמו, או שאביו טוען שאינה הגונה לבנו, ולדעת הבן אשה זו הגונה לו, אין לו לשמוע בקולם שלא לשאתה. אך יעשה זאת במתינות ובעצת חכם.

The Tzitz Eliezer and Shevet HaLevi pasken not like the Netziv, the Chazon Ish, and Rav Ovdiah Yosef.  They say that the "arur makleh" only applies where that was the child's motivation. If the child makes a personal choice for his own needs, and the parents are distressed by the child's choice, this is not included in Makleh, and the Maharik's rule will still apply.  

 ציץ אליעזר חלק סו סי' לד אות ג' 

שבט הלוי חלק ב' סי' יז אות יא

Note: 

This post deals exclusively with the Halacha. Outside of Halacha, there are two matters of common sense.

It is hard to believe that a decision so personal and so important to one's future as who to marry could be in the power of anyone but the person himself. Who has any right to interfere?
On the other hand, that is obviously not the case with girls under 12. Perhaps having brought someone into the world gives the parents rights equal to the child's. And again, we live in a Democracy and in a time when personal rights are paramount. In the ancient world, the king had the right of life or death over his subjects, to say nothing of the right to decide who each would marry. In fact, he himself was required to marry the person that would benefit his family and his kingdom. He could not simply marry his inamorata. To some extent, a family was a small kingdom, and the paterfamilias its king.

Second, obviously young people have no idea of what they're doing or what matters or what they're getting themselves into. If they don't listen to their parents, they're probably making a big mistake. There are exceptions, of course, where the child has more seichel and less gaiva than the parents, but generally, even without the Netziv, it makes sense to pay serious attention to them. Where you are having trouble doing that, consult with a wise and experienced person before making a decision.

Toldos. Family Dynamics

As the Netziv explains, Sefer Breishis, Sefer HaYashar (AZ 25a), teaches us the fundamental social and moral characteristics of Klal Yisrael. In that spirit, allow me to point out three recurring examples of family dynamics that I find in Breishis. These are: the superior status of the first-born; the loving relationship of brothers; and the proper wife's graceful subordination to her husband.

Theory:
The superior status of the first born.
Reality:
 - Without exception, the first-borns in the Torah squander their potential and are supplanted by their younger brother. Without exception.

Theory:
The loving relationship of brothers.
Reality:
 - Until Moshe and Aharon, in every fraternal relationship in the Torah (where we know something about the family,) one of the brothers tries to kill the other.  Moshe and Aharon are the first exception. (Moshe grew up away from home.)
(I was challenged by the sons of Noach and by Avraham and his brothers. Neither is a pircha on my yesod. See end note.)

Theory:
The proper wife's graceful subordination to her husband.
Reality:
 - Sarah: Shema b'kolah - most famously, regarding Yishmael.
 - Rivkah: Substituting Yaakov for Eisav in receiving the Brachos.
 - Rachel and Leah: Rachel enabled Lavan's substitution to succeed, to Yaakov's extreme dismay;
 - Yaakov consulted with Rachel and Leah before leaving Lavan's house, despite having been given orders in a nevu'ah; and they, apparently, were the ones to decide who would sleep with Yaakov.
 - The pivotal influence of Korach's wife and of On ben Peles' wife on, respectively, utter destruction and from-the-edge-of-the-precipice survival. (San 109b)
 - Tzlalfonis, Manoach's wife. The Gemara (Brachos 61a) says that her husband correctly deferred to her superiority.
 - Devorah and her husband, Barak. When they went to war, he was afraid to go alone (Shoftim 4:8.)  He was right to be afraid. He was the general, but she won the war.


I'd like to add "the importance of avoiding favoritism within a family,"  both among children and co-wives, but I don't have quite enough examples.

I did not post this for entertainment. I find this pattern strange mitchila v'ad sof, and I am sharing my puzzlement. You're not likely to find it mentioned, and certainly not discussed, in the ubiquitous and oleaginous Parsha Sefarim.




Note
Regarding the constant war among brothers; I found this was a Tanchuma in Parshas Shemos by וראך ושמח בלבו that not only says what I said, but also presents it in the same way.  (Buber Parshas Shemos #24.)

ד"א לך לקראת משה המדברה. זש"ה מי יתנך כאח לי (שה"ש ח א), ישראל אומרים להקב"ה מי יתנך כאח לי, כאיזה אח, את מוצא מתחילת ברייתו של עולם ועד עכשיו האחין שונאין זה לזה, קין שנא להבל והרגו, שנאמר ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו (בראשית ד ח), ישמעאל שנא ליצחק, שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק (שם כא ט), ואין מצחק אלא שביקש להרגו, שנאמר יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (ש"ב ב יד), ועשו שנא ליעקב, שנאמר ויאמר עשו בלבו וגו' (בראשית כז מא), והשבטים שנאו ליוסף, שנאמר וישנאו אותו (שם לז ד), וכאיזה אח, אמרו ישראל כמשה ואהרן, שנאמר הנה מהטוב ומה נעים וגו' (תהלים קלג א), שהיו אוהבים זה לזה, ומחבבים זה לזה, שבשעה שנטל משה את המלכות, ואהרן כהונה גדולה, לא קנאו זה לזה, אלא היו שמחין, זה בגדולת זה, וזה בגדולת זה, תדע לך שכן אתה מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה ועתה (לך) [לכה] ואשלחך אל פרעה וגו' (שמות ג י), א"ל משה שלח נא ביד תשלח (שם ד יג), את סבור שמא עיכב משה שלא לילך, לא עשה אלא כמכבד לאהרן, אמר משה עד שלא עמדתי היה אהרן מתנבא להם שמונים שנה, הוא שנאמר ואודע להם בארץ מצרים (יחזקאל כ ה), ומנין שאהרן היה מתנבא להם, שנאמר ויבא איש אלהים אל עלי, ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי (לבית) [אל בית] אביך בהיותם במצרים לבית פרעה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן (ש"א ב כז כח), אמר לו כל השנים הללו היה אהרן מתנבא להם, ועכשיו אני בא להם בתחום אחי שיהא מיצר, לכך לא ביקש משה לילך, א"ל הקב"ה אהרן אחיך אינו מיצר בדבר הזה, אלא ישמח תדע לך שהוא יוצא לאנפטי שלך, שנאמר הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו (שמות ד יד), לא בפיו בלבד אלא בלבו, לבו יותר מפיו, וראך ושמח בלבו, אמר ר' שמעון בן יוחי הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים, שנאמר ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן (שמות כח ל), הוי וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, כיון שאמר לו כך קיבל עליו לילך, מיד נגלה הקב"ה על אהרן, א"ל צא לקראת משה אחיך, כדי שידע שאתה שמח בדבר, לכך נאמר לך לקראת משה המדברה, הוי מי יתנך כאח לי כמשה ואהרן, שהיו אוהבין זה לזה, אמצאך בחוץ אשקך (שה"ש ח א) וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו (שמות ד כז). 

Toldos: Yaakov and Eisav

I broke my wrist two weeks ago, and it was hard to type, but I'm better now. The Ribono shel Olam sent me to an awesome surgeon- a South African Litvishe Yid- that put in eight screws and a plate, but I have absolutely no pain and a great range of motion and with therapy, I hope to recover fully.  Putting on tallis and tefillin was not easy for the first week, particularly because of the broken wrist on the right and torn rotator cuff and fractured rib on the left side.

I was ten feet up a ladder, and the ladder slid off of the object it was propped up on. My roofer friend says that based on his experience, a fall like that ought to have broken either my back or my neck, so a mere broken wrist, rib, and rotator cuff is a great chesed.

No, it was not foolish to put the ladder on the piece of furniture. I did it cautiously and with careful thought, and what happened was simply something I did not anticipate, involving changes in leverage and center of gravity. But I admit that an observer would have been put in mind of Buster Keaton in his silent film comedies. One of my grandchildren asked me what I was thinking as I fell- and in fact, the mind manages to think many thoughts in what might be the penultimate moment. I was thinking that if I was found dead with the ladders, my grandchildren would think that I had been foolhardy and that all my lessons about being prudent and careful and planning out what you do were not true, that I myself did not practice that way of life. I survived, and that's good enough.

Writing at the end of December, I am adding the before and after x-rays- the left from the emergency room, and the right four weeks later, partially healed and with plates and pins.

In any case, back to Yaakov and Eisav.
This was my drasha at my great nephew's bar mitzva- Mordechai Gavriel Ray.

Reb Yerucham points out that Targum Yonasan explains yoshev ohalim as Tava Olphan, a seeker of instruction. Similarly, David Hamelech says oso avakesh, shivti be'veis Hashem. On the other hand, Eisav is called Yodei'a tzayid, Ish sadeh. Onkelos says yodei'a tzayid means gvar nachshirchon. Tosfos in BK 94b says this means a man of rest. It's remarkable that Rashi learns yodei'a tzayid differently, (he learns it means one who entraps his father into thinking he is a tzadik,) but then Rashi says pshat in Ish Sadeh that he was an ish batteil, who liked to hunt. So although Rashi differes from Onkelos on the translation of the particular words, he agrees that the passuk, albeit in a different section, says that a defining characteristic of Eisav was that he was a man that didn't like to work to accomplish. The meforshim in BB 139 say that sharchi means one who doesn't want to create a business, a batlan.

One would not think that the essential distinction between them was this, but Reb Yerucham said that Yaakov was a mevakesh, and Eisav was an ish batteil. They say that in the Mir, one would disparage someone who appeared to have a high opinion of himself by referring to him as "A Fartiger," a finished person, meaning like Eisav- done, he feels no need to grow, no need to seek.  This does not mean that Eisav was lazy. He was actually a very busy man. But his work was to satisfy his own desires, not to improve himself or to improve the world around him.

They say a story about Reb Chaim Shmulevitz along these lines, and the story is brought in several places, including the likkutim on chumash (e.g. Yalkut Lekach Tov.) My brother in law, Rabbi Moshe Faskowitz, said they have the story wrong. He is in a position to know, because he spent years with is grandfather, Reb Avraham Jofen, and he was very close with his cousin, Reb Chaim Shmuelevitz. The true story is that Reb Chaim Shmuelevitz used to spend Ellul with his uncle, Reb Avraham Jofen, in Novarodok. He asked him who is the biggest metzuyan in the yeshiva, and Reb Avraham pointed to a certain bachur. Reb Chaim was surprised, and asked, not the Steipler? Reb Avraham answered "You didn't ask who was the biggest lamdan. You asked who is the biggest metzuyan. That bachur is the biggest metzuyan, because he is the biggest mevakesh in the Yeshiva."

(Please note: I know that the story is said over very differently in several sefarim, including the Lekach Tov and a book by Rabbi Pesach Krohn. But I can tell you several interesting facts: On the one hand, Reb Chaim Shmuelevitz's oldest son, Reb Refoel, said that the whole story is a fabrication, because everyone knows that the Steipler was the biggest lamdan and the biggest mevakesh and the biggest yarei shamayim in the yeshiva. But he didn't say that his father told him that the story wasn't true, just that he held that it couldn't be true. On the other hand, Reb Chaim himself told the story exactly as I said it to my brother in law, Harav Moshe Faskowitz. After I said it over at a bar mitzva this Shabbos, a young man, Avi Triester, came over and told me that he heard the story from Reb Avrohom Shmuelevitz, Reb Chaim's younger son, and he said it over exactly as I did, and said that the other versions of the story are not true. So I have two eidim kesheirim, my brother in law, and Reb Avrohom Shmuelevetiz, who say that they heard the story from Reb Chaim. In my book, that settles it. I actually like the way the story goes in the other books better, but unfortunately, they're not what actually happened.)

Remarkably, the defining distinction between Yaakov and Eisav became evident when the became adults, at the age of thirteen. I think it's a nice lesson for young men, don't float through life. Be a mevakesh! Don't accept the status quo, not in your personal life and not in communal life.  Look, scrutinize, recognize need for change, and when you see a need for change, set a goal and work toward it.  Keep your eyes open for opportunity for growth and accomplishment and self improvement. Be a mevakesh.

N.B.
Reb Chaim B, in his blog, quotes the story I have here with Reb Chaim Shmuelevitz, and makes the excellent point that with this we understand why Yaakov's tefilla is Arvis- because davka Yaakov represents doing something because you feel an internal need to do more than necessary, to find new ways to do avodas Hashem.

Mitzva Chicanery חטוף ובריך

 כי בתחבולות תעשה לך מלחמה

I am currently a chiyuv to say kaddish.  When there is more than one such chiyuv in shul, conflict inevitably arises about who should have the amud, who gets maftir, and so forth.  Many fine poskim say that it's not right to fight, and if the other person insists, it's a bigger zechus to the niftar to be a rodef shalom.  Be mevateir.

I believe that if you were being bullied out of ten thousand dollars, you wouldn't be such a big rodef shalom.  If you believe that the neshamos are is in a matzav of din and they afraid, and hungry for zechusim, and you are the only one that can help them, and it's like you became the parent to your parent, and they are depending on you to comfort and feed them..... why would you be mevateir?  If you cared enough, you wouldn't be mevateir.

But I'm sure the above-referenced poskim are right.  After all, peace is a beautiful thing and it is a great zechus to ensure that peace reigns. Still, I don't recall any explicit source in Chazal that supports this psak.  For Kaddish, we have a makor in Maseches Kallah R as brought in the Beis Yosef YD 376 and Rabbeinu Bachaye in Shoftim.  But avoiding machlokes?  Where does it say this is a zechus for the neshama?  Is it possible that the psak really is an application of Meshanin mipnei haShalom rather than the real issues of ke'dimah? Certainly, it is wise to tell this to the the disputants in order to avoid bloodshed in shul so that the less aggressive (better baal middos, bigger mentsch, more feckless and weak-willed, whatever you want,) of the two will be mevateir. I do admit, though, that it would be ironic to fight for the amud so you can say more kadeishim, and every kaddish you say ends with a tefilla for Shalom.  

In this week's parsha, we learn about Rachel/Yaakov's subterfuge to ensure that Eisav would not get the brachos and that he, Yaakov, would.  Many mefarshim explain that this was all done with ruach hakodesh.  However, there are those that do not relegate this to inscrutable ruach hakodesh, but instead say that what happened here is an approach of general application, as we will see.  

The Shaarei Teshuva (OC 482) about Boaz is very interesting, and he relates it to Yaakov as well.  I'm bringing it as brought in two sefarim that I think span the discussion, the Titen Emes L'Yaakov, and Pardes Yosef.

The basic idea is that the Shaarei Teshuva brings from an Iggeres Shmuel that when Boaz presented the issue of marrying Rus to Ploni Almoni, he knew with Ruach HaKodesh that Rus was the אם המלכות, the progenitor of royalty, and he passionately desired to have a share in that glorious future.  So he presented Rus as "That Moavi woman."  "You want to marry this woman from the debased nation of Moav, the giyores from those despicable people?  Go ahead, it's your choice, and have a nice life." This was intended to leave a bad impression on Ploni, and it worked.  Ploni declined, and Boaz swooped in an snatched her. This was a ruse.  It was a subterfuge.  He says the same applies to Yaakov and the Brachos.  Ayyy, this is wrong, this is unethical?  Oh, that's only true by money matters.  When it comes to mitzvos, especially mitzvos that stand be'rumo shel olam, it's every man for himself, chayecha kodmin, and kol d'alim gavar.  

In other words, Yaakov was an איש תם, but he was not a תם מוותר.

(The Iggeres Shmuel: Written by רבי שמואל (די) אוזידא, who lived from 1545 to 1601.  He was among the first talmidim of the Arizal and later of Reb Chaim Vital.  A Rosh Yeshiva in Tzefas, he also produced the anthology Medrash Shmuel on Avos.)

It should be pointed out that this idea, even if it is valid lehalacha, (which I humbly don't think is the case, especially since it's really not in the Iggeres Shmuel,) should be applied with care, because the circumstances very much matter, as follows.
1.  There are Mitzvos that belong to a particular individual, such as a father making a bris, and the shochet doing kisui hadam, or the owner being tovel keilim.  Simply taking away these mizvos is gneiva and is punished with the fine of ten gold coins.
2.  Even in those cases, it appears that the Iggeres Shmuel allows misdirection such that the owner of the mizvos will not want to do them, at which point you can take them.
3.  In other cases, the other person has precedence, but the mitzva does not belong to him.  In such cases, some would allow the interloper to just snatch it away.
4.  Where the other person has no precedence, but is in the process of trying to begin doing the mitzva, he is called עני המהפך בחררה, a poor man who is turning over trash looking for something of value, and he sees something, and wants to pick it up.  In cases of monetary law, if someone else runs over and takes it, he is considered contemptible, and can be called "Rasha" in public.  The question is whether the rule of עני המהפך בחררה applies to mitzvos, and even if you don't agree with the Iggeres Shmuel, there is reason to think this might be muttar.  For example, see the Aruch HaShulchan CM 237:5, where he says (off-handedly) that Rabbeinu Tam holds there is no din of מהפך בחררה in Mitzvos and he paskens that way.

Pardeis Yosef:

ובשערי תשובה או"ח סי' תפ"ב סק״א הביא מ"ש באגרת שמואל על רות במ"ש רות לגואל ביום קנית רות המואביה לפי שצפה ברוה"ק שעתיד לצאת מחלצ' שלשלת מלכות בית דוד לכן אמר המואביה כדי שימאן הוא ויקחנה הוא ויזכה לשלשלת גדולה ואף שאסור לרמות חבירו ליקח את שלו זה בדבר שבממון אבל במצות אף שא"א ליקח מיד הזוכה כגון כסוי ומילה וכיוצא מ"מ כל שלא זכה עדיין הם כמדבר המופקר לכל וכל אדם נצטוה להשלים את נפשו ולזכות במצות וזה ענין יעקב בבכורה ובברכות לפי שראה וידע שעשו התמכר לעשות רע והוא היה צריך לזה לשלימות נפשי וכ שעד"ז פירש הכתוב מחמס אחיך יעקב תכסך בושה בעובדיה א' י' שהכוונה שיוכיחו לעשו על פניו מעניני יעקב שלא בא לו בנקל מה שצריך לשלימות על שהוצרך להערים ולעשות בתחבולות וטצדקות דאפשר שנדמה כמו חמס הכניס עצמו בזה לפי צורך שעה לזכות בהם להחיות עצמו חיי עולם ולכן תכסהו בושה לעשו אשר בידו טובו ומאס בטוב ובחר ברע מ"ש והדברים מתוקים מדבש עכ"ל

 והנה נאמן עלי הדין שכ' באגרת שמואל כן אבל אנכי חפשתי בכל הספר ולא מצאתי שום רמז מזה שם וראיתי עוד בשם הג"ר חיים מוולאזשנע ז"ל משל לאב שהי' לו ב' בנים א' ישר הולך וא' שובב והישר סבל הרבה מאחיו השובב והביא תמיד דבתו רע לאביו על אחיו השובב פ"א בא השיבב לאביו עם פצעים שהוכה מאחיו האב תחת לענוש הטוב על הכותו את אחיו עוד נתן מתנת יד לבנו השובב ואנשי הבית הביטו בתמהון על זה וענה האב להם יודע אנכי מזג בני הטוב שאינו מוכשר להכות באגרוף רשע על לא דבר ואם קרה כזאת אני מתאר עד היכן לחץ אותו השובב שהוצרך להניף ישיו עליו הישר באדם וז"פ מחמס אחיך יעקב אם יעקב התם נצרך לשלוח בחמס ידיו זה האות על הלחץ שסיבל מעשו חמס ממנו כל מקורי הפרנסה ואין לו עצה ומוכרח להכשל במעשים מגונים כן יכולים לומר על אותם ההולכים בדרך אשר אינו נכון כל כך כי הגלות ותנאי החיים המרים המה בעוכריהם וה' ירחם

Titein Emmes:

ראיתי חידוש בשערי תשובה או״ח סימן תפ״ב שהביא דברי אגרת שמואל על רות במה שאמר בועז לגואל ביום קגותך מיד רות המואבי׳, לפי שצפה ברוח הקודש שעתיד לצאת מחלצי׳ שלשלת מלכות בית דוד לכך אמר המואבי׳ כדי שימאן הוא ויקחנה הוא ויזכה לשלשלת גדולה ההיא, ואף דאםור לרמות חבירו לקהת את שלו זהו בדבר שבממון אבל במצות אף שא״א ליקה מיד הזוכה בנון כסוי ומילה וכיוצא מ״מ כל שלא זכה עדיין הם כמדבר המופקר לכל וכל אדם נצטוה להשלים את נפשו ולזכות במצוד. וזה ענין יעקב אבינו ע״ה בבכורה וברכות לפי שראה וידע שעשו התמכר לעשות הרע והוא אין צריך לזה והוא הי׳ צריך לזה לשלימות נפשו, ע״כ. ושוב מצאתי במקור חסד על ספר חסידים סי׳ קנ״ה ס״ק י״א שהביא דברי השערי תשובה והוסיף אמנם על כל כזה נאמר ויראת מאלקיך שזהו דבר המסור ללב היודע אם לעקל אם לעקלקלות כי במקום שיתרבה כבוד שמים כשתעשה המצוה על ידי מי שעדיף ממנו ודאי כבוד שמים עדיף ויקבל שכר על הפרישה כמו שמצינו אצל האבות הקדושים איתני עולם במצות הזימון בפסחים קי״ט: אברהם אמר איני מברך וכו׳ עיי״ש. (אמר המלקט דבריו חידוש בעיני כי הרי חייך קודם). ועוד זאת מצאתי בספר הברית (עניני מילד.) דף ק״ע שג״כ הביא השערי תשובה הנ״ל והוסיף וז״ל וכתב בספר ברית אבות ומזה יש ללמוד במי׳ שיודע מחבירו שמחזר אחר אבי הבן שיכבדנו במצות חיתוך או במצות סנדקאות וקידם הוא אצל אבי הבן ולקח המצוה, אין זה בדין עני המהפך בחררה וכו׳ כי זהו דוקא בדבר שבממון אבל בדבר מצוה כל אדם נצטוה להשלים את נפשו ובדין עשה. עכ״ל.

 ועיין עוד בדעת זקנים מבעלי התום׳ בראשית כ״ה ל״ד בשם ר׳ יהודה החסיד, מכאן אתה למד שאם יש ביד רשע ס״ת או מצוה אחרת דמותר לצדיק לרמותו וליטלו ממנו, ע״ב. וחידוש נוסף למדנו מדבריו דמרשע יש לרמות אף במצוה שכבר זכה בו לקחתו ממנו משא״כ אם אינו רשע מותר לרמותו רק אם עדיין לא זכה בה כדברי אגרת שמואל הנ״ל. ולכאורה יש לדמות דברי אגרת שמואל לענין אם רב אחד צריך להתאכסן בעיר אהד ויש לו שם שלשה תלמידים בעיר ההוא וכולם רוצים לזכות במצות הכנסת אורחים, והקדים אחד מהם והזמין הרב להיות אצלו אבל הרב סירב משום איזה סיבה, ונודע דבר ההזמנה לתלמיד שני שמותר לו לומר לשלישי דע לך שפלוני הקדים והזמין הרב להיות אצלו, וכוונתו בזה כדי שחברו התלמיד השלישי כשישמע זה יתיאש מלהזמין הרב בחושבו שנענה להזמנת התלמיד הראשון, ובכך ילך השני ויזכה במצות הכנסת אורחים שעדיין לא זכה בה אחד מהם. אבל שאלתי את הגאון הרב יוסף שלום אלישיב שליט״א ואסר במקרה הזה מכיון שאומר ״פלוני הקדים והזמין״ יש בזה חצי אמת שגם זה שקר, משא״כ אצל בועז לא אמר שום שקר. ועיין עוד גמ׳ יומא כ״ג. בעגין הפיים שהיו עושין בבית המקדש בין הבחנים, ומי שהוציא אנודל הי׳ לוקה מן הממונה, הרי שם רצה לעשות רמאות לזכות במצוה שעדיין לא זכה בה חברו ולמה אסור לפי דברי אנרת שמואל. אמנם י״ל דחי׳ בין הבחנים הסכם מקובל לא לעשות כך דאל״ה לא יהי׳ שום סדר בחלוקת העבודה ומשיה הי׳ אסור אף בשביל לזכות במצוה. או די״ל דשם אם ירמה באצבעותיו לזכות במצוד. זה נחשב למעשה של שקר גמור ולא הותר רק כשאין כאן שקר ממש כדלעיל. ועיין חגיגה יג. במעשה דרב יוסף וסבי דפומבדיתא, אמרו לי׳ ליגמרין מר במעשה מרכבה וכוי. ועיין עוד חלק ב׳ סימן ו׳(נ) דברי שו״ת שמן ראש סי׳ ם״ד.

Let's put it this way: if the gabbai comes over to  you and asks if you're a kohen or a levi, and you can figure out a way of making him think you're a levi when you're not, the Iggeres Shmuel would definitely say you should go ahead.  Maybe "Well, I'm not a Kohen, and my grandson is a Levi, so I'll let you guess what I am....."


I just had an interesting experience, and I'm not sure what to make of it.  As I said, I'm saying kaddish for my mother this year.  At Mincha on Shabbos, a friend came over and said that he wanted to daven for the amud Maariv, because he has yahrtzeit for his father.  I said sure, no problem.  After all, a yahrtzeit has precedence over a regular aveil.  Later, a little before maariv, I asked if he's davening shachris tomorrow morning in this shul, because if he is, I would daven elsewhere.  He said, no, his father's yahrtzeit is not tonight, it is on Tuesday.  So why did he want the amud motzei Shabbos?  Because there is a tiny little nothing of a minhag to daven maariv motzei shabbos when you have yahrtzeit that week.  It is of no halachic standing.  It is basically nothing.  

When I realized that, I arranged for the Rabbi to tell him that I come first.  He was very disappointed, and quickly walked out of shul to look for another minyan.

I don't know if he did it on purpose, but if he did, it would be a very nice application of our discussion.  He said he wanted the amud tonight because he has yahrtzeit.  All true.  But his yahrtzeit is on TUESDAY, not tonight.  A little chicanery in the pursuit of a mitzvah.

Which calls to mind something Senator Barry Goldwater said in his Republican presidential candidate nomination speech.

"I would remind you that extremism in the defense of liberty is no vice! And let me remind you also that moderation in the pursuit of justice is no virtue!"

(For another example of Mitzva chicanery, see my post The Purloined Letter.)


BULLETIN:
This just came in the mail, from my son, Reb Moshe.

"......This is תוכחות חיים from רב חיים פאלאגי, in פרשת קדושים- he says that we should learn דרך ארץ from the stones under Yaakovs head, שעשו מריבה לזכות להניח ראש צדיק עליהן. (Really, its a Rashi, but the addition here is that it is דרך ארץ.)

Some of the kollel people were madche the rayeh, that there there was no risk of hurting another's feelings because, after all, they all had hearts of stone. But I think its a rayeh."

וילמד אדם מוסר ודרך ארץ מאבני המקום שלקח עקב אבינו ע"ה כדכתיב סדר ויצא  ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו ואמרו רז"ל והביאו רש"י בחומש וז"ל וישם מראשותיו עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפי חיות רעות התחילו מריבות זו עם זו זאת אומרת עלי יניח צדיק ראשו וזאת אומרת עלי יניח צדיק ראשו עשאן הקב"ה אבן אחת שנאמר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו עכ"ל והרי הדברים קל וחומר ומה אבנים שהן אבן דומם שאינן רואות ולא שומעות ולא נצטוו בכבוד תלמיד חכם וצדיק עם כל זה עשו מריבה לזכות להניח ראש צדיק עליהן אנחנו עם בני ישראל שנצטווינו במרה וגם יש לנו הנהגת דרך ארץ איך יתכן להיות במקום אהבה ולבחור בתלמיד חכם לשנאו ולבזותו 

תוכחת חיים לרבי חיים פאלאג"י פ' קדושים עמ' סד 

So you see that Reb Chaim Falaji feels it's a positive thing- it's מוסר ודרך ארץ-  to fight for a zechus and not be mevateir.

Ok, we all know that he was making a point.  If stones have the seichel to fight for the zechus of being mechabeid a tzadik, kal vachomer people should have the seichel to not be mevazeh talmid chacham.  But still, he says that sometimes, meriva can be better than indifference.
On the other hand, we don't see that one stone said to another "Eh, who says he's such a big tzadik, it doesn't matter if he puts his head on you" in order to trick the other stone out of the kibbud.

סוף דבר, for the moment: 
I was talking to Harav Meir Lichtman, Rosh Yeshiva of Meor HaTorah Chicago.  He said that his approach to taking the amud when he was an aveil was that he would struggle.  Not fight, struggle. If there was someone there that would insist on taking the amud and would not give in, he would find a minyan that davened later, even if it involved travel and cost him time.  In most cases, he said, he got what he wanted.  The point is that people have to know how to firmly assert their wishes, but to back off if there is a danger of machlokes.  If you really care, you will make the effort to find an alternative.  Sometimes, וויתור is the right choice.  But the וויתור should stem from a conscious choice, not indifference or impotence.

So:
We discussed two aspects of striving to get a mitzva that someone else might take.  One is the struggle, to not give in readily.  The second is the use of misdirection in order to make the other person abandon the mitzvah.  I think it's fair to say that both may be good when used judiciously.  
If a mitzva is important, then treat it like it is important.  Imagine what you would do if you and your friend were competing for a valuable object, and only one of you could get it.  Then do the same for a mitzvah.
As for misdirection, let's think about the passukim in Mishlei (20:12-14): 

 אזן שמעת, ועין ראה ה' עשה גם שניהם.

  אל תאהב שנה פן תורש;  פקח עיניך שבע לחם.

  רע רע יאמר הקונה;  ואזל לו אז יתהלל

The ibn Ezra explains how the first words of the three pesukim work together;

אזן, אל, רע - ג' דבקים. כלומר מאזן לשמוע מוסר והעין לראות התוכחת עשה השם, על כן אל תאהב שנה, שלא נברא העין לישן כי אם שעה ידועה, ואחרי כן לראות ולבחור בדרכי המוסר.. 

פקח עיניך -

פקח עיניך - מן השינה, כי אז תשבע לחם, וראה הקונה שיאמר על הממכר רע רע ויבזהו, כדי שיוכל לקנות בזול וכאשר הולך בעצמו עם הממכר, אז יתהלל ויתפאר בעצמו ויאמר שהוא יודע לקנות דבר נחמד ובאמת כן הוא, שיש זהב ופנינים רבים למי שיש לו שפתי דעת, שידע בעסקי סחורה.

When you're buying, you disparage the merchandise.  Oh, it's not so valuable, it's common, it's imperfect, all because you want to push the merchant into selling it for less.  When you have it and you take it home, then you are willing to admit that it's wonderful.  That's how you do business.  Perhaps, to some extent, you could do the same with mitzvos.  But, again, you need the seichel to draw the line between natural rivalry and fraud.


As Refoel J says in the comments, 

Ben Peturah but that discussion concerns a case of a zero sum game, i.e. where there is only enough water available for one of the two people to live. So we pasken like Rabbi Akiva that one should take the water to save his own life, (rather than sharing with his friend, in which case both would die, or giving it all to his friend so that he would live). But what I am trying to say is that in the realm of ruchniyus, in a case where two people are both interested/vying for the same mitzvah, it is not a zero sum game. For Hashem has a ratzon for each of them, does He not? So if they both analyze the situation honestly, make a true cheshbon hanefesh about what Hashem wants from him in this situation (to be mevateir or not), then both will come out at the end "spiritually richer". That means that it is not the case of the loser being mevateir and the winner being the "alim". Rather, both are following Hashem's will, and they are both winning. And if they find that after making this cheshbon hanefesh they are still at odds with each other, then they should take it to a beis din or a rov, and be מבטל their רצון before the psak din that is issued, which reflects the רצון of Hashem.

UPDATE 2018:
I was reading Rav Chaim Freidlander's Sifsei Chaim on Middos v'avodas hashem II page 574.  In his explanation of the Middah of Tzniyus he says precisely the opposite of the Iggeres Shmuel. He applies it, in one example, to Yoma 39a,

נשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע ויש אוכלו ומותיר מכאן ואילך נשתלחה מאירה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים וכל כהן מגיעו כפול הצנועין מושכין את ידיהן והגרגרנין נוטלין ואוכלין

where tzniyus entails vitur on your semi mitzvah so that others can fulfill it b'hiddur. He says that the distinction of I/He, the preference for my fulfilling a mitzva instead of someone else fulfilling it, is an expression of Chitzoniyus and shows a lack of focus on Pnimiyus and is not tzniyus. According to him, Tzniyus entails exclusive focus on pnimiyus, and the barriers of I/He only exist in a Chitzoniyusdikkeh world. In a pnimi world, no such barriers exist.

ולפי זה נוכל להסביר גם את עניין הצניעות שבאכילת לחם הפנים - "הצנועין מושכין את ידיהם" - כי הם השואפים אל הפנימיות מתחשבים עם תוכן הדברים, הביאור; יש מצות אכילת לחם הפנים וזה צריך להיות בכבוד הרי אוכלים לחם קודש וכאשר הבחינו שאם הם יקחו מלחם הפנים לא יהיה שעור אכילה מספיק לאחרים, ומכיון שאצלם היה העיקר שהמצוה תיעשה, שרצון ד' יקוים ולא ראו צורך שדוקא הם עצמם מחויבים באופן אישי לקיים את המצוה גם אם השני מקיים המצוה הרי נעשה רצונו ית' ואין נפקא מינה מי המקיים את המצוה. ולכן הכהנים הצנועים לא רצו להבליט את עצמם ואפילו בשביל לזכות בדבר כה גדול כלחם הפנים.

ההבלטה הזו שיש "אני" ויש "הוא" ודוקא "אני" הוא שצריך לקיים את המצוה נובעת מחיצוניות כי אם מסתכלים על פנימיות הדברים, אין נפקא מינה מי יקיים את המצוה, כי כולם שותפים ועל כולם מוטל התפקיד לעשות רצונו ית' בשוה וכן בכרם.

Definitely contradictory to the Iggeres Shmuel. But that really doesn't matter. First, it might be a machlokes. Second, Tzniyus is not necessarily that important. True, the navi Micha listed it as the third element, but it is just a way to walk with Hashem. You can walk with Hashem and not be a tzanua. Or maybe this is the difference between the Sar and the Eved.

UPDATE 2021:

יומא ל"ט

הצנועים מושכין את ידיהם - כ' המג"א (נ"ג, כ"ו) דמהא דצנועים נראה דאין להתקוטט בעבור שום מצוה. ותמה

עליו החתם סופר (או"ח ק"מ ,) דאדרבה, מדברי התו"י במס' יומא שם מבואר דאם היו מקיימים המצוה היו מתקוטטים, ורק משום שלא הי' אלא סניף למצוה לא היו מתקוטטים. ומדברי המנ"ח (קל"ד) נראה אפי' טפי מהחת"ס, שהוא כ' דמהגמ' מבואר דליכא שום מצוה לאכול חצי שיעור באכילת מצוה, דאם הי' שום מצוה, אז ודאי לא היו מושכים את ידיהם. וא"כ, יצא דהמג"א ס"ל דאין להתקוטט על שום מצוה, ומהחת"ס יכול להתקוטט עכ"פ על עיקר המצוה, אבל על סניף מצוה אין להתקוטט, מהא דמשכו ידיהם מכפול, דכ' עליו התו"י שהוא רק סניף למצוה, ומהמנ"ח מבואר דאף ע"ז יכול להתקוטט, דאם הי' ענין של חצי שיעור במצוות ס"ל להמנ"ח דלא היו מושכין ידיהם