The Ponovezher Rov and the Arch

 סגירת חשבון עם טיטוס

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם (דברים כט, ט) התחיל משה לפייסם, אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה, והרי אתם קיימים לפניו (רש"י).​

בפירושו של רש"י כאן אנו לומדים שהפסוק 'אתם נצבים' הוא גם כהבטחה לישראל לדורי דורות שלעולם לא יעשה הקב"ה בכם כלייה ח"ו, תמיד יהיו חיים וקיימים וניצבים! אומות ואימפריות גדולות במשך הדורות נמחקו ונאבד זכרם, ורק עם ישראל, שה אחת בין שבעים זאבים, גם לאחר כל הרדיפות והצרות, חי וקיים לנצח נצחים.

באחד ממסעותיו של הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זי"ע, הרב מפוניבז', לגיוס תמיכות עבור ישיבת פוניבז' בבני ברק, הוא הגיע ל'רומא', כאשר אליו מתלווה ד"ר ר' משה רוטשילד ז"ל. באחד הימים נסעו ברחובות רומא, כאשר לפליאתו שומע ר' משה את הרב מפוניבז' לוחש לעצמו כמה פעמים: 'אני הולך לגמור אתו את החשבון אחת ולתמיד!...' הדברים היו נשמעים תמוהים וחסרי פשר.

הפתרון לתעלומה הגדולה הגיע כאשר הרכב עבר סמוך ל'שער טיטוס', אותו הקים טיטוס בעת חורבן המקדש כאות נצחונו על ישראל. הרב מפוניבז' ביקש מהנהג לעצור, הוא יצא והביט על הכיתוב החקוק על השער: 'יהודה השבויה, לא תהיה...' ואז הכריז בסערת רגשות ובקול גדול: 'טיטוס! טיטוס! לפני אלפיים שנה רצית למחוק את עם ישראל, מבלי להשאיר להם שם ושארית, ראה נא טיטוס, מי מכיר אותך היום? האם יש בעולמנו אנשים הרואים עצמם כממשיכי מורשתך?! ואילו אני, מגיע עכשיו מבני ברק שבארץ ישראל, הארץ שרצית להחריב, וברגע זה יושבים למעלה מחמש מאות בחורים על התורה שכל כך שאפת להשכיח מאתנו, וזאת לבד ממאות מוסדות תורה בכל רחבי תבל שבהם נמצאים עוד אלפים ורבבות של לומדי תורה'!---

הרב מפוניבז' עדיין לא גמר את "החשבון", מסביבו התאספו צעירים רומאים, אבל הוא לא פחד, והמשיך לנאום ליד שער טיסוס: 'את קודש הקודשים אמנם ביזית וחרפת בצורה נוראה, אבל מציע אני לך לבוא עכשיו אל הכותל המערבי, ותראה איך יומם ולילה עומדים שם יהודים ומבכים את החורבן, מצפים ומייחלים לבניית המקדש, ולומדים ומשננים את תבנית ההיכל, והוא האות והמופת המובהק ביותר שבית המקדש שלנו אכן יבנה במהרה! אתה נשכחת לנצח ואבדה שמך, ויהודה היה תהיה, ופרוח תפרח'!

I am posting this because it is written so well. When my father told me the story, also contemporaneously, I think that he heard it from the Ponovezher's son, Reb Avrohom. The way I heard it was that his driver was rushing to get him to the airport, and the Rov insisted on stopping at the arch. The driver got more and more nervous, but the Rov was resolved, and he dismissed all the concerns. The Rov got out at the arch, and said exactly what this story quotes him as saying. But as I heard it, he actually kicked the arch.

When I said this over at a gathering in Chicago, Rashi Schnell, ע'ה, was very excited to hear it, because she said that when this happened, she was working at the Ponovezh office in New York, and everyone in the office heard about it, and it made, of course, an unforgettable roshem.

Questions for Nitzavim Vayeilech 2026

Nitzavim

1. The Levush in the halachos of Yamim Noraim, brought by the Taz in תרפ'ב, holds that to say מלוך על כל העולם כולו בכבודך is redundant, and you should just say מלוך על כל העולם, or מלוך על העולם כולו. Bring a raya from our parsha that the Torah does use that form.

2. Another language question.   We think of “from x to x” as from beginning to end, like from a to z, from soup to nuts (we would say "from gefilte fish to compot,) or from top to bottom.  But when Avraham told the king of Sedom that he wanted nothing from him, he said מחוט ועד שרוך נעל, from a thread to a leather strap, both trifling items. Apparently, it was used for emphasis, to mean “absolutely nothing,” like gornisht mit gornisht. Where do we find the same expression in this week’s parsha.

3.  The word for master, מר, is a homonym for the word for bitter. Where do we find the same kind of homonym in this week's parsha, where the same word is used for master and for bitter.

4. In last week's parsha, the dikduk of Sefer Torah is feminine. 

28:61, גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת

Find where in this week's parsha, Sefer Torah is masculine. 

 5. Only in this parsha are we told that Sedom and Amora had sister cities that were destroyed along with them. What are their names?

6. Pesukim in our parsha that say that if you sincerely resolve to do teshuva, then Hashem will help you do it.

7. A passuk about teshuva in our parsha that hints to the name of the month before Rosh Hashanna.

Vayeilech

1.  There is an opinion among the Rishonim that a Geir is not obligated to come to the Beis HaMikdash for Aliyah l'Regel, because he does not own land from the division of Eretz Yisrael, and the Gemara in Pesachim 8b says that only those who own land are chayav in Aliyah l'Regel. Some Rishonim disagree, and say he is chayav- the Rambam does not bring any such petur and the Meiri clearly says he is chayav. But assuming that he is pattur from Aliyah l'Regel, there is one regel when he has to be in Yerushalayim and one where he has to be in the Beis HaMikdash. What are they?

2. Does the Torah obligate people to go to the Mikdash for Hakhel.

3. Find a remez for techiyas hameisim in the parsha.

Netzavim

1. The Levush in the halachos of Yamim Noraim, brought by the Taz in תרפ'ב, holds that to say מלוך על כל העולם כולו בכבודך is redundant, and you should just say מלוך על כל העולם, or מלוך על העולם כולו. Bring a raya from our parsha that the Torah does use that form.

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל׃

טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ

The passuk itemizes everyone, and it could have skipped כולכם. You see that this is an acceptable style of speech. All of you: x, y, and z.

According to the Rama miPano brought in Reb Akiva Eiger on Chulin 4b, the word "kol," even in Tanach, is not meant to be taken literally. I realized this when working on קרוב השם לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. 

In light of Rosh Hashannah, this is a perfect example of סקירא אחת and כבני מרון. As a group-כולכם.  But equally, an examination of every individual -כל איש ישראל.

 2. Another language question.

We think of “from x to x” as from beginning to end, like from a to z, from soup to nuts (we would say "from gefilte fish to compot,) or from top to bottom.  But when Avraham told the king of Sedom that he wanted nothing from him, he said מחוט ועד שרוך נעל, from a thread to a leather strap, both trifling items. Apparently, it was used for emphasis, to mean “absolutely nothing,” like gornisht mit gornisht. Where do we find the same expression in this week’s parsha.

In 29:10.

טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ׃

In light of Rosh Hashannah, I think the point is that 

הלא כל הגיבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו. וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי רוב מעשינו תוהו וימי חיינו הבל לפניך ומותר האדם מן הבהמה אין

that every human being stands in judgment before the Ribono shel Olam, from the greatest to the least, all face the same judgment. And who knows who is favored? We can not know from our human eyes. 

האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב

and in Shamayim, in the world of truth, 

עליונים למטה ותחתונים למעלה. 

The same span we see between a king and a child might exist between the two who we see as the lowest, the chotev eitzim and the shoev mayim.

3.  The word for master, מר, is a homonym for the word for bitter. Where do we find the same kind of homonym in this week's parsha, where the same word is used for master and for bitter.

29:9

אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל

29:17

פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה

4. In last week's parsha, the dikduk of Sefer Torah is feminine. 

28:61, גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת

Find where in this week's parsha, Sefer Torah is masculine. 

29:20, הכתובה בספר התורה הזה

Rashi explains

הכתובה בספר התורה הזה. וּלְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר "גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה … בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת"? הַזֹּאת — לְשׁוֹן נְקֵבָה מוּסָב אֶל הַתּוֹרָה, הַזֶּה — לְשׁוֹן זָכָר מוּסָב אֶל הַסֵּפֶר, וְעַל יְדֵי פִסּוּק הַטְּעָמִים הֵן נֶחֱלָקִין לִשְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת, בְּפָרָשַׁת הַקְּלָלוֹת הַטִּפְּחָא נְתוּנָה תַּחַת בְּסֵפֶר, וְהַתּוֹרָה הַזֹּאת דְּבוּקִים זֶה לָזֶה, לְכָךְ אָמַר הַזֹּאת, וְכָאן הַטִּפְּחָא נְתוּנָה תַּחַת הַתּוֹרָה, נִמְצָא סֵפֶר הַתּוֹרָה דְּבוּקִים זֶה לָזֶה, לְפִיכָךְ לְשׁוֹן זָכָר נוֹפֵל אַחֲרָיו, שֶׁהַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַסֵּפֶר:

In the first, it is tipcha meircha. In the second, it is meircha tipcha. Mercha begins a phrase, tipcha is a separator.

אֲשֶׁר֙ לֹ֣א כָת֔וּב בְּסֵ֖פֶר הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֑את

הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּֽה

But this explanation really explains nothing. The difference in trop is a consequence of a difference in meaning. What remains to be seen is why did the Torah change the description of Sefer Torah from Sefer (Torah) to (Sefer) Torah?

I do not know.

 5. Only in this parsha are we told that Sedom and Amora had sister cities that were destroyed along with them. What are their names?

29:22, Adma and Tzevoyim, from the five city axis of  בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם,  בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה, שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, שֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צביים,  וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר.

Reb Chaim Kanievsky asks why Tzoar was not mentioned here, and he says that it was destroyed in a different manner.

6. Pesukim in our parsha that say that if you sincerely resolve to do teshuva, then Hashem will help you do it.

30:2,

וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ׃

30:6,

וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ.

 Ramban-

וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ, זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ (שבת קד) הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ, מַבְטִיחֲךָ שֶׁתָּשׁוּב אֵלָיו בְּכָל לְבָבְךָ, וְהוּא יַעֲזֹר אוֹתְךָ.

7. A passuk about teshuva in our parsha that hints to the name of the month before Rosh Hashanna.

30:6,

וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ.

True, the name of the month is not lashon hakodesh and has no more kedusha than Yom Rishon being called Sunday. But I think that simanim were put into the Torah in anticipation of the name the Jewish People will actually use, no less than references to individuals who would be born and named thousands of years later or countries that did not exist at the time of Mattan Torah. Also, once you know that the names of Malachim also came from Bavel, it should be obvious that they have true significance, no less than מנצפ'ך. As the Satmarer says in his Tshuvos Divrei Yoel (OC 15)

ובמ״ר שם ר"ל אומר אף שמות המלאכים עלו מבבל ונראה קצת דבחדא מחתא מחתינהו שמות המלאכים ושמות החדשים ושמות המלאכים בוודאי אינו אלא "התגלות" משמים

In light of Rosh Hashannah, it's kedai to remember how the Kitzur organized them.

קיצור שלחן ערוך קכ״ח:א׳

עוֹד אָמְרוּ דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת, וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. 

וְכֵן אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. 

וְכֵן אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. 

רֶמֶז לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, שֶׁהֵם, תְּשׁוּבָה, תְּפִלָּה וּצְדָקָה, שֶׁצְרִיכִין לְהִזְדָּרֵז בָּהֶם בְּחֹדֶשׁ זֶה.  וּמָל ה' וְגוֹ' רוֹמֵז לִתְשׁוּבָה. אֲנִי לְדוֹדִי וְגוֹ' רוֹמֵז לִתְפִלָּה, שֶׁהִיא רִנַּת דּוֹדִים. אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, רוֹמֵז לִצְדָקָה.

I would only add וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה מקום, the reference to Arei Miklat, in that the month of Elul and the Yamim Noraim are the refuge for one who wants to be saved from his terrible fate.

Vayeilech

1.  There is an opinion among the Rishonim that a Geir is not obligated to come to the Beis HaMikdash for Aliyah l'Regel, because he does not own land from the division of Eretz Yisrael, and the Gemara in Pesachim 8b says that only those who own land are chayav in Aliyah l'Regel. Some Rishonim disagree, and say he is chayav- the Rambam does not bring any such petur and the Meiri clearly says he is chayav. But assuming that he is pattur from Aliyah l'Regel, there is one regel when he has to be in Yerushalayim and one where he has to be in the Beis HaMikdash. What are they?

He has to be in Yerushalayim on Pesach. All but one Rishon, Tosfos in Pesachim 2b mei'alyah, say that land is not necessary for the chiyuv korban.  

From our parsha - 31:12. He has to be in the Beis HaMikdash on Sukkos in the year of Shemittah, for Hakhel. The Torah says clearly וגרך אשר בשעריך that Geirim do have to be there. (Taama d'Kra.)

It is true that the Rambam (3 Chagiga 2) says כל הפטור מן הראיה פטור ממצות הקהל חוץ מן הנשים והטף והערל and does not mention Geirim, but that is because he holds that Geirim are chayav in R'iyah. 

2. Does the Torah obligate people to go to the Mikdash for Hakhel.

The pesukim say (31:11-12)

 תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם 

הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו 

Some people see this as a machlokes Rambam saying it's only an obligation on the king and the leaders to gather the people, and the Chinuch who says every person is obligated to pay attention. Rambam Asei 16-

היא שצונו להקהיל את העם ביום השני של סכות במוצאי שמטה ולקרוא קצת פרשיות ממשנה תורה באזניהם 

Chinuch 612-

שנצטוינו שיקהל עם ישראל כלו אנשים ונשים וטף, במוצאי שנת השמטה בחג הסכות

I don't accept that the Rambam means that. Why would he argue on the Gemara in Kiddushin 34 that says that women would be pattur because of Zeman Grama if not for the explicit obligation. Also, how can it be that the king has an obligation to teach, but the people have no obligation to be taught.  There is no reason to say something when it is so obvious. It's kal vachomer bigger than למה לי קרא, סברא הוא.

The same question would apply to Birkas Kohanim. The Kohanim definitely have a mitzvah. Do the people have a mitzva to be present? Same issue.

Whatever you feel about this question, some want to relate this to the question about our Krias HaTorah, whether it is a personal obligation for individuals- Biur Halacha 146:2 dh יוש מתירים and Igros OC IV:23, or an obligation on the Tzibur as a whole that Krias HaTorah must take place in a minyan- Rosh Brachos 1:7 and Tzitz Eliezer 18:5, that as long as a minyan is paying attention, you can be maavir sedra or do the daf.

On this topic, there is a Chasam Sofer who strongly emphasizes that the Mitzva of Hakhel requires that you pay attnetion to every single word. In the Drashos page 26 he asks that bringing the children is good for the children, but the fathers are going to try to explain what the king is saying to their children, and they won't be able to pay proper attention to their own mitzva. They might hear it, technically, but it will be מתעסק, and they will not be yotzei. He learns this is the Gemara's question of טף למה הן באין. 

Here is his answer:

אמנם כן הוא בטבע בני אברהם אבינו כ''א מתאוה וחושק להעמיד בנו לעמוד חזק ביראת השם ותורתו כדכתיב באאע''ה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו אחריו ושמרו ואע''פ שעי''ז הוא מפסיד לעצמו מ''מ כאשר בוער בו תשוקה זו ללמוד לבניו תורת ה' ויראתו ובאמת מפסיד מ''ע של עצמו דכוונת מצות חינוךמפסיד כוונת מצוה של עצמו אך לעומת זה שכרו של האב גדול יותר ויותר על שהפסיד לעצמו כדי להעמיד בן צדיק ות'''ח, והיינו כדי ליתן שכר למביאהם 

Yes, he won't be yotzei. But it's worth it to lose this once in seven year national gathering mitzvah of Torah b'Rabbim in order to be mechaneich your children.

 3. Find a remez for techiyas hameisim in the parsha.

31:16, הנך שוכב עם אבותיך וקם from San 90b.  

But it depends on the punctuation, whether the וקם ends the first phrase or begins the next one, וקם העם הזה וזנה. We hold that since the word וקם is אין לו הכרע, the pshat in the pasuk is correct either way so it is a raya to techiyas hameisim (Maharsha there in Sanhedrin.) The minim held that it's either/or, and only one is correct, so it's no raya.

שאלו מינין את רבן גמליאל מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים אמר להם מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קיבלו ממנו מן התורה דכתיב (דברים לא, טז) ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם. אמרו לו ודילמא וקם העם הזה וזנה.

Questions for Nitzavim

1. The Levush in the halachos of Yamim Noraim, brought by the Taz in תרפ'ב, holds that to say מלוך על כל העולם כולו בכבודך is redundant, and you should just say מלוך על כל העולם, or מלוך על העולם כולו. Bring a raya from our parsha that the Torah does use that form.

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל׃

טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ

The passuk itemizes everyone, and it could have skipped כולכם. You see that this is an acceptable style of speech. All of you: x, y, and z.

According to the Rama miPano brought in Reb Akiva Eiger on Chulin 4b, the word "kol," even in Tanach, is not meant to be taken literally. I realized this when working on קרוב השם לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. 

In light of Rosh Hashannah, this is a perfect example of סקירא אחת and כבני מרון. As a group-כולכם.  But equally, an examination of every individual -כל איש ישראל.

 2. Another language question.

We think of “from x to x” as from beginning to end, like from a to z, from soup to nuts (we would say "from gefilte fish to compot,) or from top to bottom.  But when Avraham told the king of Sedom that he wanted nothing from him, he said מחוט ועד שרוך נעל, from a thread to a leather strap, both trifling items. Apparently, it was used for emphasis, to mean “absolutely nothing,” like gornisht mit gornisht. Where do we find the same expression in this week’s parsha.

In 29:10.

טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ׃

  In light of Rosh Hashannah, I think the point is that 

הלא כל הגיבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו. וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי רוב מעשינו תוהו וימי חיינו הבל לפניך ומותר האדם מן הבהמה אין

that every human being stands in judgment before the Ribono shel Olam, from the greatest to the least, all face the same judgment. And who knows who is favored? We can not know from our human eyes. 

האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב

and in Shamayim, in the world of truth, 

עליונים למטה ותחתונים למעלה. 

The same span we see between a king and a child might exist between the two who we see as the lowest, the chotev eitzim and the shoev mayim.

3. In last week's parsha, the dikduk of Sefer Torah is feminine. 

28:61, גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת

Find where in this week's parsha, Sefer Torah is masculine. 

29:20, הכתובה בספר התורה הזה

Rashi explains

הכתובה בספר התורה הזה. וּלְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר "גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה … בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת"? הַזֹּאת — לְשׁוֹן נְקֵבָה מוּסָב אֶל הַתּוֹרָה, הַזֶּה — לְשׁוֹן זָכָר מוּסָב אֶל הַסֵּפֶר, וְעַל יְדֵי פִסּוּק הַטְּעָמִים הֵן נֶחֱלָקִין לִשְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת, בְּפָרָשַׁת הַקְּלָלוֹת הַטִּפְּחָא נְתוּנָה תַּחַת בְּסֵפֶר, וְהַתּוֹרָה הַזֹּאת דְּבוּקִים זֶה לָזֶה, לְכָךְ אָמַר הַזֹּאת, וְכָאן הַטִּפְּחָא נְתוּנָה תַּחַת הַתּוֹרָה, נִמְצָא סֵפֶר הַתּוֹרָה דְּבוּקִים זֶה לָזֶה, לְפִיכָךְ לְשׁוֹן זָכָר נוֹפֵל אַחֲרָיו, שֶׁהַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַסֵּפֶר:

In the first, it is tipcha meircha. In the second, it is meircha tipcha. Mercha begins a phrase, tipcha is a separator.

אֲשֶׁר֙ לֹ֣א כָת֔וּב בְּסֵ֖פֶר הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֑את

הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּֽה

But this explanation really explains nothing. The difference in trop is a consequence of a difference in meaning. What remains to be seen is why did the Torah change the description of Sefer Torah from Sefer (Torah) to (Sefer) Torah?

Good luck. 

 4. Only in this parsha are we told that Sedom and Amora had sister cities that were destroyed along with them. What are their names?

29:22, Adma and Tzevoyim, from the five city axis of  בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם,  בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה, שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, שֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צביים,  וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר.

 

5. Pesukim in our parsha that say that if you truly resolve to do teshuva, then Hashem will help you do it.

30:2,

וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ׃

30:6,

וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ.

 Ramban-

וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ, זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ (שבת קד) הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ, מַבְטִיחֲךָ שֶׁתָּשׁוּב אֵלָיו בְּכָל לְבָבְךָ, וְהוּא יַעֲזֹר אוֹתְךָ.

6. A passuk about teshuva in our parsha that hints to the name of the month before Rosh Hashanna.

30:6,

וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ.

True, the name of the month is not lashon hakodesh and has no more kedusha than Yom Rishon being called Sunday. But I think that simanim were put into the Torah in anticipation of the name the Jewish People will actually use, no less than references to individuals who would be born and named thousands of years later or countries that did not exist at the time of Mattan Torah.

In light of Rosh Hashannah, it's kedai to remember how the Kitzur organized them.

קיצור שלחן ערוך קכ״ח:א׳

עוֹד אָמְרוּ דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת, וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. רֶמֶז לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, שֶׁהֵם, תְּשׁוּבָה, תְּפִלָּה וּצְדָקָה, שֶׁצְרִיכִין לְהִזְדָּרֵז בָּהֶם בְּחֹדֶשׁ זֶה. וּמָל ה' וְגוֹ' רוֹמֵז לִתְשׁוּבָה. אֲנִי לְדוֹדִי וְגוֹ' רוֹמֵז לִתְפִלָּה, שֶׁהִיא רִנַּת דּוֹדִים. אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, רוֹמֵז לִצְדָקָה.

I would only add אנה לידו ושמתי לך מקום, the reference to Arei Miklat, in that the month of Elul and the Yamim Noraim are the refuge for one who wants to be saved from his terrible fate.

 

Netzavim and Vayeilech. Guest Post and New Video

The first part is from Rabbi Avraham Bukspan, author of several excellent Parsha works, whose Frand-like style begins with likkut but ultimately creates something special and uniquely his.

This is followed by a video by Rabbi Sendy Shulman. Rabbi Shulman is one of the new Musmachim at my son's kollel, KHA, Kollel Horaah of America, in Marlboro New Jersey. They just successfully concluded a fund-raising campaign, and in his well-crafted speech Rabbi Shulman used an insight from Harav Shmuel Brudny to express the feelings of the Yungeleit.

A moment's thought will reveal that the two divrei Torah are contradictory. Rabbi Bukspan says that a Rebbi has to consciously abandon his focus on personal growth in favor of his Talmidim, while Rabbi Shulman says that the path to one's greatest growth in Gadlus BaTorah comes from dedicating your life to your talmidim!

Of course, it is not a stirah at all. 

מתלמידי יותר מכולם!!!!

After the bechina, my son told the musmachim that the Rabbi Heinemann they saw is not the same as the Rabbi Heinemann of fifty years ago. His dedication to the tzibur has resulted in growth in gadlus far greater than focus on himself. As Reb Chiya said to Reb Chanina (BM 85b), his dedication to his talmidim resulted in his Torah being greater and truer than Reb Chanina's, who was far more talented than him.   בהדי דידי קא מינצית?

כי הוו מינצו ר' חנינא ור' חייא אמר ליה ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי קא מינצית ח"ו אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפילפולי אמר ליה ר' חייא לר' חנינא בהדי דידי קא מינצית דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נישבי וציידנא טבי ומאכילנא בשרייהו ליתמי ואריכנא מגילתא וכתבנא חמשה חומשי וסליקנא למתא ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי ואמרנא להו עד דהדרנא ואתינא אקרו אהדדי ואתנו אהדדי ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל היינו דאמר רבי כמה גדולים מעשי חייא

Vayeilech 1 — Standing or Walking?

 ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל 

So now, write this song for yourselves, and teach it to the Children of Israel, place it in their mouth, so that this song shall be for Me a witness against the Children of Israel (Devarim 31:19).

               From the phrase, “Ve’simah be’fihem — Place it in their mouth,” the Gemara (Eruvin 54b) concludes that a rebbi must present his lessons to his students: “ad she’tehei sedurah be’fihem — until it is organized in their mouth.”  Torah must be taught in a clear manner, allowing for the talmid to absorb and internalize the information properly, without any confusion. 

           In HaKsav VeHaKabbalah, Rav Yaakov Mecklenburg says that the Gemara learns this from the Torah’s use of the root ש.י.מ.  for putting or placing, as opposed to the verb נ.ת.נ.. While נ.ת.נ. denotes any kind of placement, ש.י.מ. refers to a careful, deliberate, and methodical arrangement. 

            We see this from the mitzvah for the Kohen to take the ashes from the korbanos that are on top of the Mizbe’ach and place them alongside it: “Ve’samo eitzel haMizbe’ach” (Vayikra 6:3). In Toras Kohanim (Tzav 2:4), Chazal define the word “ve’samo” as calmly placing, in a way that the ashes do not scatter. Thus, the shoresh of ש.י.מ.  implies placement in an unhurried and careful manner.

            HaKsav VeHaKabbalah uses this definition to explain “Ve’simah be’fihem.”  Torah needs to be taught in an organized and calculated fashion, guaranteeing that the information is not scattered in the students’ minds, but is neatly arranged.  At times, a rebbi may need to give his talmidim large amounts of information. But if the material is transmitted in a disorganized or  an unsystematic way, the students become overwhelmed and find it difficult to integrate the lesson in their minds, to understand how the various pieces of information fit together.  By use of the word “simah,” which implies a more measured and purposeful method, Chazal associate the preferred procedure of teaching Torah to the careful placement of the ash in a neatly arranged and organized pile. All teachers are thereby urged to put forth their best effort at presenting the material in a slow, patient, and organized manner. This way, all the critical information can be properly and precisely understood and put into its proper context.

Rav Yaakov Kamenetsky discusses the ideal rebbi described by our Chazal. In Malachi (2:7), we are taught: “Ki sifsei Kohen yishmeru daas ve’Sorah yevakshu mi’pihu ki malach Hashem Tzevakos hu — For the lips of the Kohen should safeguard knowledge, and people should seek Torah from his mouth; for he is a malach of Hashem, Master of Legions.” Based on this verse, the Gemara (Chagigah 15b) tells us that if a rebbi is “domeh le’malach Hashem,” similar to an angel of G-d, we should learn Torah from him. If not, we should not.

            What exactly does a malach look like? How can we recognize the rebbi we are looking for? Rav Yaakov explains that a malach is an omeid, a stationary being. It does not grow or evolve, but always stays the same. A human, however, is a mehalech, with the capacity to move, to grow and evolve (see Zecharyahu 3:7); he is, hopefully, in a constant state of forward progress. (See Tetzaveh, Staying Alive, on this subject.) A rebbi, though, explains Rav Yaakov, must be like a malach, where he is not concerned about his own growth and development, but the growth and development of his students.

            A true rebbi is only focused on the proper presentation of the appropriate material, and when needed, presents it in a simplified fashion. His role is to see that his students are the ones going places; they are the ones who need to grow as they learn, digest, and retain the material. Such a rebbi is like a malach, for his only ambition is to see his talmidim progress.

             “Nitzavim or Vayeilech?” Standing or going? From a play on words on these two parashiyos, we have a question every person must ask himself. Am I standing still or am I going and growing?

            Every rebbi must ask the same question in a slightly modified form: “Nitzavim or Vayeilech?” Am I willing to stand still, putting aside an aspect of my personal growth, so that my talmidim can move forward and develop as they should?

Ahd kahn divrei Rabbi Bukspan. 

And now Rabbi Shulman's speech.

Nitzavim, Devarim 29:17. The Pen is Mightier than the Sword

Almost all yamim tovim have two days because of safek, but the days of Rosh Hashanna are not misafek, they’re called vadai and yomah arichta. Why is this so? There are, as always, two answers: a technically correct one, which is well known, and a deeper, perhaps truer, answer.

I believe that answer is as follows. What follows was inspired by the sefer Menachem Tzion (from Rav Menachem Sachs, Rav Tzvi Pesach Frank's son in law, founder of the Associated Talmud Torah in Chicago, and father in law of Rabbi Jack D. Frank z'l of KJBS.)

Ba’alei mussar say that the reason ‘pen’ is repeated is that the yetzer hara has two strategies of attack.
One is to find a crack in one’s faith; if a person just takes his emunah for granted, and does not reflect on how Hashem runs the world and hashgacha pratis, there may be a weakness in his emunah that he is not even aware of. This is the ‘"פן יש בכם...אשר לבבו פונה"”--the ‘pen’, the doubt and weakness in bitachon that is within the person himself. The Gematria of Amalek and of Sofeik is 240.
The other strategy is if the person’s emunah is good, the Yetzer Hara looks for a chance to convince the person that what is actually an aveira is not so bad, not really assur, maybe even a big mitzvah to do--this is the "pen" of a person who does not stay aware of what is muttar and what is assur, he has a “pen” about what the halacha is. While he may start out doing things that are arguably only maaaaybe a safek, it is a שורש פורה רוש ולענה of maizid gamur, it is a root that produces poisonous fruit. It's an easy ride from “eh, it’s probably muttar.” "not only is it muttar, it’s probably a mitzvah." This is the ‘Pen’ of “shoresh poreh rosh vela’ana.”

As an instrument of spiritual destruction, the ‘pen’ is mightier than the sword. It's easier to withstand an external threat to our lives for our faith than to withstand internal doubt hiding in unexamined faith, and a negligent lack of clarity in halacha.

We see now that this series of psukim lists the five most dangerous factors that lead to a life of aveiros. They are:
1. Vatir’u es shikutzeihem- ותראו את שקוציהם
2. Pen #1,
3. Pen #2,
4. Vehisbareich bil’vavo- והתברך בלבבו , and
5. leimor shalom yi’hiyeh li- לאמר שלום יהיה לי.

Vatir’u is exposure to anti-Torah immorality, especially when that bad behavior is celebrated in society, what I call “ha’ro’eh sotah be’hiddurah. Pen #1 is weakness in faith. Pen #2 is not caring enough to know for sure what the halacha is. Vehisbareich is intellectual arrogance, the attitude that whatever I do is fine, and nobody can tell me that I am wrong. Shalom yiheyeh li means that I don’t care how my behavior influences orther people because I don’t care what happens to other people, as long as sholom yiheyeh li, as long as I’m going to be alright.

1. Exposure to immoral behavior.
2. Uncertainty of faith.
3. Ignorance of halachah.
4. Intellectual arrogance.
5. Indifference to the well-being of the community.
If a person sees any of these characteristics or attributes in himself, it’s a good sign that needs to re-examine his lifestyle.


We cannot come into Rosh Hashanna with a ‘pen', with sfeikos. There are no "sfeikos" on Rosh Hashanna. You have to deal with your doubts before the day comes, because if you walk into shul unprepared on Rosh Hashanna, you have lost a tremendous opportunity. You have to prepare for the Yomim Noraim by examining where you stand, who you are, what you are proud of, what you are ashamed of, and then you can benefit from Rosh Hashanna. Chazal absolutely did not want a person to come and say, well, it’s a sfeika diyoma, maybe it’s not today, I still have tomorrow....chazal want us to know that this is not the case. Today is the day, and there is no tomorrow. The time to prepare for Rosh Hashanna is not when you walk into shul on Rosh Hashanna, it’s when we begin the slichos.

And here's a mashal about the great enemy of teshuva- procrastination.
In Europe, the chimney sweeps, the Koimenkerrers, were looked down upon. Their work left them filthy and covered with tar and soot, and besides the dirty layer of ash, their skin was stained and they smelled like wet ash and the residue of all the food that had been cooked in the fireplace. There was a man who needed to marry off his daughter, but he was a koimen kerrer, and nobody would look at his daughter. The Shadchan decided that he would try his luck in a neighboring town, where the father's trade was not known, and he was successful. As soon as the daughter became engaged, the father decided that he would do no chimney sweeping for a month before the wedding. A month would be enough time to scrape all the ash and tar off, and it would be enough time for the stains in his skin to go away, and he could come to the wedding as clean as anyone else, and cause no embarrasment to his daughter and to his family.

Sure enough, a few days into the month, he realized that he had to pay for the wedding, and money was tight, so he decided that two weeks of enforced vacation would be enough, and he could try to do a couple of jobs in order to get some money together. After the two weeks went by, of course, a friend came over and said, please, my chimney is blocked and really needs to be cleaned, could you please just do this one job? Well, for a friend...and anyway, two weeks is plenty of time. One week before the wedding, a long time customer came over and said, look, you've been doing my work for years, and I don't want to give the work to someone else, but I need the job done, and if you can't do it, I'll have to go to the competition. Sure enough, he decided that under the circumstances, he had to do the work, which took almost the entire week. But, he thought, I'll really scrub myself on the day of the wedding. The stains won't come off, and I might still smell a little, but a little scented soap will do the job, and I'll still look decent. Comes the morning of the wedding, and he is absolutely determined that the morning will be spent in the shvitz with a bar of fels naptha, and he'll be fine. On the way to the bath, there's an emergency. Someone comes over and says that if his chimney is not swept, his wife will leave him, he will be made to look like a fool, he'll die of shame, and he is willing to pay ten times the going rate for the job, but please, please, it's just two hours of work. Well, ten times the rate! And I'll be finished by noon, plenty of time to clean up enough for the wedding. So it's off to work. But this is a difficult job, and it's an old chimney, and as he's finishing up, ma'aseh sattan! He gets stuck in the chimney. It takes three men and two ropes, but after two hours, he is dragged out of the chimney, he's never been so filthy and smelly and tarred, and if he doesn't leave RIGHT NOW he'll miss the chupah, so he runs off to the wedding covered from head to foot in tar and wet ash and rancid grease, his clothing ripped, you can barely tell he's human. (From the sefer Kerem Tzvi, from Reb Tzvi Hirsh Farber of London in the 1930s.)

The story is only funny until you realize that it's really about how you yourself have spent the entire month of Ellul and what you're likely to look like on Rosh Hashannah.

(An earlier version of this post was published in 2007.)

Nitzavim, Devarim 30:7. Doing Mitzvos Without Kavana

The writer of the Chayei Adam also wrote a kitzur and peirush of the Sefer Chareidim.  In Perek 1:10 he says that even if you hold that מצות אינן צריכות כונה, and so you do fulfill a mitzva when you do it without Kavana, at the same time you transgress an issur de'oraysa by failing to have kavana.  You're yotzei the mitzva you did, but you were mevateil a different asei, the asei that is stated in the pesukim: ואותו תעבד and ולעבדו בכל לבבכם.

I'll say it again.  The Chayei Adam says, if you do a mitzva without Kavana you transgress (by omission) the requirement that we serve God with all out hearts.  This is even if we pasken you're yotzei the mitzva without kavana. You fulfilled the mitzva- let's say, the mitzva of Tzitzis.  But you did it by rote; you didn't involve your heart or your mind.  You've failed to do what you were commanded in the separate asei of ואותו תעבד, because the עבודה that is required in ואותו תעבד is לעבדו בכל לבבכם.

 להרבה פוסקים מ״ע מה״ת להתפלל בכל יום בכונת הלב שנאמר ואותו תעבד וכתיב ולעבדו בכל לבבכם ואמרו חכמינו ז״ל איזה עבודה שהיא בלב זו תפלה והמתפלל בלא כונה ופשיטא שלא התפלל כלל ביטל עשה זו ועונשו חמור ולכן כתבנו בהלכות תפלה שראוי לכל איש שאחר תפלת שמנה עשרה יתפלל תפלה קצרה מה שהוא צריך ויהיה בלב שלם כדי לקיים מצוה זו
  נראה לי דלכולי עלמא על כל פנים העושה איזה מצוה מן המצות בלא כונה ביטל עשה זו שהרי לכולי עלמא נאמר מקרא זה על כל המצות ואף למאן דאמר מצות אינן צריכות כונה היינו שעכ״פ יוצא ידי המצוה ומ״מ עבר על עשה זו

This is not really from our parsha, but it is a little connected.  In our parsha it says (30:7)

ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך

That's close enough.

In case you think he's just giving mussar and that he doesn't mean this le'halacha, here's someone that takes his words at face value: the Imrei Binah of R Meir Auerbach (OC 14.)

The Imrei Binah brings the Chayei Adam, and says that he has a problem with it: if it's true that according to the shitta that מצות אינן צריכות כונה, if you do a mitzva without kavana you're yotzei but you are over a bittul asei, then it should be a מצוה הבאה בעבירה;  if it's a MHB'A, then you won't be yotzei the Mitzva.  So he says that this gufa is the basis of the machlokes of whether mitzvos require kavana.  One holds that the asei of בכל לבבכם is global and becomes an element of every mitzva, and so מצות צריכות כונה.  The other holds that it is an independent mitzva that does not create an overlay requirement of kavana in other mitzvos, and so מצות אינן צריכות כונה, and you won't be over the lav when you do a mitzva without kavana.

So why take a chance?  Even for us Yeshivaleit, we ought to think about mitzvos as we do them.  We don't have to say hineni this and that, but we certainly ought to have kavana that we're putting on the tallis in order to fulfill the mitzva of tzitzis.

Rabbi Aron Leibtag, the rabbi of the shul where I say my shiur, pointed out that while the Chayei Adam sees in לעבדו בכל לבבכם the regular din of "Kavana to fulfill the mitzva," it seems that the passuk is teaching us to do mitzvos with more than that- a good description would be the Rambam at the end of Meila (8:8,) where he says that we need to do mitzvos with a full awareness and appreciation of the sublime and exalted source of each and every mitzva.  I would add that we ought to have a sense of what a privilege it is to be commanded and to do those mitzvos- we all know the story of the Gaon and tzitzis; let's learn to appreciate mitzvos while we live.  (For a lengthier discussion of this approach, see Meta-Mitzvos.)

ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו. ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו. ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול. בוא וראה כמה החמירה תורה במעילה. ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם אדון העולם עליהם בדברים בלבד נתקדשו וכל הנוהג בהן מנהג חול מעל בה ואפילו היה שוגג צריך כפרה. קל וחומר למצוה שחקק לנו הקב"ה שלא יבעט האדם בהן מפני שלא ידע טעמן. ולא יחפה דברים אשר לא כן על השם ולא יחשוב בהן מחשבתו כדברי החול. הרי נאמר בתורה ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם. אמרו חכמים ליתן שמירה ועשייה לחוקים כמשפטים. והעשייה ידועה והיא שיעשה החוקים. והשמירה שיזהר בהן ולא ידמה שהן פחותין מן המשפטים. והמשפטים הן המצות שטעמן גלוי וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה כגון איסור גזל ושפיכות דמים וכיבוד אב ואם. והחוקים הן המצות שאין טעמן ידוע. אמרו חכמים חוקים חקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן

Nitzavim, Devarim 29:10. Achievement Through Empowerment

I
There's a Chasam Sofer in this week's parsha that says two fascinating things.  I'm going to do an interpretive translation of what he says and we'll see where it leads.

1.

ואמר טפכם נשיכם אעפ״י שהנשים בכלל כל ישראל המצווים ומוזהרים חזר והזכירם עם טפכם כי אחז״ל הני נשי במאי זכיין באמתוני גברייהו מב״כ ובמקרי בנייהו לבי כנשתא ואחז״ל פ״ק דחגיגה ראב״ע דרש בפ׳ הקהל אם אנשים באים ללמוד נשים באים לשמוע טף למה באים ליתן שכר טוב למביאיהם כי נ״ל הא דשאיל נשי במאי זכיין ר״ל במאי זכיין יותר מאנשים דאמרינן גדולת הבטחה שהבטיח לנשים יותר מאנשים דכתיב נשים שאננות בנות בוטחות עפ״ק דברכות ובמאי זכו יותר ואמר בזכות שמחזיקים ידי בעליהם ומגדלים בניהם לתורה כי הבעלים בעצמם ומכש״כ הבנים אפשר שיקלקלו ויקופח שכרם אבל הנשים עשות שלהם להחזיק ידיהם  כאלו הם בטוחים בצדקתם ותורתם ע״כ אם יקלקלו הם ח׳יו מ״מ שכר האשה לא יקופח כאלו היא מגדלת בעל ובן צדיקים גמורים ע״כ גדול הנאמר בהם מבאנשים

If a woman sends her husband out to learn, if she encourages him to be kovei'a ittim, and he goes out to a seder, and he wastes his time, then the woman has the complete schar of talmud Torah, and the man has nothing but the punishment for bittul Torah.  It's not her fault that he didn't learn:  she did what she was obligated to do.  In Olam Haba, she will shine with the brilliance of Torah, and he will be....what?  An empty cup of coffee?  A list of fantasy football stats?  Nothing, nothing, nothing.  (Harav Moshe Kaufman, my cousin, showed me a similar Netziv in Brachos 17a.)

2.

ואחז״ל מיכל בת שאול הניחה תפילין עיין פ׳ המוצא תפילין ובתוס׳ שם נראה היא רפתה ידי בעלה מעבודה ה' ואמרה לדוד הגלות נגלוסת מלך ישראל כא׳ הריקים ונענשה ולא הי' לה ולד עד יום מותה כי גם בני׳ לא גידלה לתורה והיא סברה גדול הנאמר בנשים לא מטעם החזקת ידי בעל ובניהם אלא משום דמקיימת מ"ע שהז"נ אעפ"י שאינה מצווה וטעתה וחשבה כמאן דס"ל קדושין ל"א ע"א גדול שאינה מצווה ועושה יותר ממצווה ועושה ומשו"ה הניחה תפילין  והנה בפ' הקהל משמע קצת שהקפיד על הטף אעפ"י שאינם מצווים כלל בשום מצוה אלא להיות שהאשה אינה מצווה ועושה כיון דכתיב למען ילמדו ולמען ישמעו וקאי לימוד אנשים שמחוייבים בעקרי מצות התורה והשמיעה בעלמא קאי אהנשים שאינם מצווים כ"כ כן כ' המפרשים א"כ מוכח שאין נחת לפניו באינו מצוויים ועושים והטף באו למצות חינוך לא עליהם יעבור כוס הציווי כלל אלא ליתן שכר טוב לאבות המחנכים המביאים אותם לידי חיוב לכשיוגדלו והיינו אם אנשים באים ללמוד ונשים רק לשמוע ש"מ אינו מצווה אין חשוב א"כ טף למה באים שהרי אינם מצווים בשום מצוה ואמר ליתן שכר למביאיהם לידי כך והנה עי"ז יזדרזו הנשים לגדל בניהם לתורה כי לא יזכו ע"י אינו מצוה ועושה כטעותה של מיכל בת שאול אלא ע"י גידול בניהם ע"כ אמר שם אין הדור יתום שראב"ע שרוי בתוכה כי מעתה ישגיחו האמהות על הבנים להביאם לבית הספר 

Michal bas Shaul held like Reb Yosef's hava amina, that eino metzuva v'osseh is greater than metzuva v'oseh.  She wore tefillin, as everyone knows from the Gemara in Eiruvin, and that was emblematic of her attitude about women and Zman Grama mitzvos.  She didn't want to be bothered to encourage or enable her husband to grow in Torah, because she was busy learning and doing and growing on her own.  This is why she had no children till the day she died: her tafkid was to enable others to learn, and by declining to engage in her specific function; the siyata dishmaya for her consonant ability to bear children was impaired.

One thing the Chasam Sofer says is that אין נחת לפניו באינו מצוויים ועושים.  I found that to resonate with the Baal Ha'Itur and the Yereim brought by the Rosh in RH 4:7, which is surprising since we in Ashkenaz pasken like the Rav'yah (brought in the Rosh) and the Ra'avad (in the beginning of Toras Kohanim by Semicha), who hold that whatever a man does has full mitzva significance by a woman.  (For an basic outline of some of these opinions, see here.)  I have to admit, though, that the Shaagas Aryeh in 106 also goes with that mehalach where he assers carrying a shofar through reshus harabim for a woman that needs to hear tekiyos.  Still, I think the Chasam Sofer is going even farther than characterizing it as mere כדי לעשות נחת רוח לנשים (Chagiga 16b).

The Chasam Sofer ends by saying that

והנה עד"ז יזדרזו הנשים לגדל בניהם לתורה כי לא יזכו ע״י אינו מצוה ועושה כטעותה של מיכל בת שאול

 אלא ע״׳ גידול בניהם

II
In the comments, it was pointed out that this restrictive role assignment can be difficult to bear.  Many women resent what seems to be an assumption of unfitness for intellectual tasks and an inferior role in public prayer.  It is clear, however, that role assignment is common in the Torah, and we are very serious about working within those roles.


For example:  Some families of the Leviim were assigned to guard the gates, an Honor Guard in the Beis Hamikdash.  Other families of the Leviim were given the responsibility of singing and playing instruments in the Beis Hamikdash.  These familial guilds were absolute and unchangeable, to the extent that if a Levi of the latter were to perform the former, he would be guilty of a capital crime- Erchin 11b,

 אמר אביי נקיטינן משורר ששיער בשל חבירו במיתה שנאמר (במדבר ג) והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד וגו' והזר הקרב יומת מאי זר אילימא זר ממש הכתיב חדא זימנא אלא לאו זר דאותה עבודה:

It goes without saying that if a non-kohen were to perform certain avodos that require Kehunah, he would also incur a commensurate punishment.  

Why is this true?  Is the offense against the Korbanos?  Is it because he was pogeim the avodah?  No.  I believe it is because of his transgression of the division and assignment of Kohanim and Yisraelim, just as the previous case must be because he had no right to cross the line out of his particular role.  It is a din of  Poretz Geder, of bittul Mechitzos, of Basadeh Triefa. 

III

Regarding the Chasam Sofer above in I. Someone once told me this idea, that if a woman encourages her husband to learn, and he wastes his time, in Olam Haba he will be an amaretz, and she will be the Rosh Yeshiva, because she did her job exactly as she should have. I scoffed. I said this is no different than Yechezkel's prayer that the men of Anasos should give their tzedaka to fakers, so they don't have the zechus of helping the poor. It's sad, but when you put your money down, and the horse is lame, you lose.  But, as I said, the Chasam Sofer says I am wrong. The women will be zocheh as if her husband was learning with hasmadah.

In December 2017/Teiveis '78, I saw something from Rav Chaim Kanievsky on Yessachar and Zevulun. 

בהזדמנות רבינו אמר חידוש בענין הסכם ׳ששכר וזבולון, שאכן איתא בזוהר שהזבולון ידע ללמוד כמו היששכר, אבל הוסיף, רבינו שצריך שיששכר יהיה לו התנאים להיות תלמיד חכם. אבל אם למשל יש לו מידות רעות, ואינו יכול להתקיים בו להיות תלמיד חכם, לא יתכן שהזבולון יהיה יותר טוב מהיששכר, ולכן ע״כ לא ידע ללמוד.

So he seems to contradict the Chasam Sofer. You pick the wrong person to support, you don't get any zechusim. 

When I said this over at my kiddush, a visitor, Andrew Herenstein, said that Reb Chaim has nothing to do with the Chasam Sofer, and I realized that he is right. By Yessachar/Zevulun, Zevulun is also chayav to learn Torah. But the din is mechadeish that he can fulfill his chiyuv by supporting someone that is learning. If it turns out he picked wrong, he gets nothing. Mah she'ein kein by the Chasam Sofer's case, the wife has no mitzva of Talmud Torah. Her fundamental mitzva is to encourage and enable the men in her family to learn. If she does that, then she has done exactly what her mitzva of Talmud Torah comprises, and of course she will have the full zechus of limud hatorah.

UPDATE FEBRUARY 2024, ADAR I PEI DALED

I just saw from the Chafetz Chaim in his Sheim Olam something that can be read to contradict the Chasam Sofer, but it's not necessarily meant to be analyzed that carefully. You decide. It is in a note on Shaar 11.

"ח"ח בס' שם עולם (שער החזקת התורה פי"א) 

שמעתי על גדול הדור אחד שהשיב לאשתו לפני מיתתו כשבקשה ממנו שיתן לה חלק בעוה"ב בתורתו ובמצוותיו, "מה לך לבקשני בענין חלק, כשיהיה לי גם לך יהיה, כיון שאת סייעתני לעבודת השם, וכמו בעולם הזה כשהבעל הוא עשיר גם אשתו עשירה, ואם ח"ו לא יהיה לי, גם לך לא יהיה, כי כשהבעל עני גם אשתו עניה".

Later, looking around online, I came across this, which brings others, a contemporary (the Maharit Algazi) and a predecessor (R Shmuel Primo, and I have no idea if his entanglements make him unquotable,) who say exactly (in the latter case, mamash step by step,) like the Chasam Sofer as follows:

עד"ז כתב המהרי"ט אלגאזי בספרו קדושת יו"ט )דף פג.( דפעמים יש שהאנשים מתבטלים מחמת יסורין שבאו עליהן ואין להם שכר באותה שעה אלא כפועל בטל, אך הנשים המעשות את בעליהן, אף בזמן שבעליהן בטלים יקחו חלק שלהם, דהלא השתדלו ועשו את כל המוטל עליהן לעשות, ולמה יגרע חלקן. ]ובאמת שכ"כ נמי המהר"ש פרימו )קושטא ת"ה, דרוש לפ' בהר כו, ג( לענין המחזיק ביד מי שאינו לומד לשמה, שמקבל המחזיק שכרו מושלם- גם אם הלומד לא למד לשמה, והביא לזה את דברי הגמ' הנ"ל דגדולה הבטחתן של הנשים וכו' וסיים: האיש פעמים עוסק שלא לשמה ואבד שכרו, ואם לא זכה נעשית לו סם המות, לא כן האשה לא אבדה שכרה, כיון שהיא כיוונה לשם שמים, ואם הוא עשה שלא כהוגן מה היה לעשות יותר. ועד"ז כתב נמי החת"ס )פרשת אמור עה"פ אשה זונה( וז"ל: והאמת כי טוב מאוד לעם הארץ המחזיק לומדי תורה, כי מלבד מה שנוטל חלק עמו, עוד יותר מזה, כי אע"פ שהתלמיד חכם ח"ו אינו מהשלמים, מ"מ המחזיק נוטל שכרו משלם, כי מה הוי ליה למעבד, ולמה יפסיד. וע"ע בשו"ת בית שלמה )יו"ד ח"ב סי' צד([. 

UPDATE OCTOBER 2024

Another discussion I found. Some is already above, and it is certainly useful to keep Andrew Herenstein's observation in mind.

האם שכרו של ה"זבולון" תלוי בכוונת הלומד תורה - אם היא לשמה?

 

דרש רבא, מאי דכתיב (ירמי' יח, כג) "יהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם", אמר ירמיה לפני הקב"ה, רבונו של עולם אפילו בשעה שעושין צדקה - הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים, כדי שלא יקבלו עליה שכר (טז ע"ב. הובא גם במס' בבא בתרא ט ע"ב).

ישנה מחלוקת קדומה בענין מחזיקי לומדי תורה - והלומד תורה לומד שלא לשמה, האם נגרע שכרם של המחזיקים או לא. מצד אחד, יש לומר שלא נגרע שכרו כלום, שהרי המחזיק לומד תורה עשה כדת וכדין, וקיים מצותו לשם שמים כראוי וכנכון, ולמה אם כן ייגרע שכרו אם הלומד לא למד כראוי וכנכון. מאידך גיסא, יש מקום לומר שיגרע שכרו של המחזיק, כי כל תכלית מצותו היא להחזיק את לומדי תורה, וכשתכלית זו לא נתמלאה כדבעי, לא מגיע לו שכר.

בספר 'אמרי שפר' למהר"ש פרימו זצ"ל (קושטא ת"ה, דרוש לפר' בהר כו, ג) מובא בשם ראשונים כדעה הראשונה, שהמחזיק מקבל שכרו משלם - גם אם הלומד לא למד לשמה, וביארו בזה הגמרא (ברכות יז.): "גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים, שנאמר (ישעי' לב, ט) 'נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי', כי מעלת הנשים היא במה שמחזיקות את בעליהן ובניהן לתורה, כמו שאמרו (שם): "א"ל רב לרבי חייא, נשים במאי זכיין, באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן", ואמנם "האיש פעמים עוסק שלא לשמה ואבד שכרו, ואם לא זכה נעשה לו סם המות, לא כן האשה לא אבדה שכרה, כיון שהיא כיוונה לשמים, ואם הוא עשה שלא כהוגן מה היה לעשות יותר".

לעומתם, ממשיך מהר"ש פרימו וכותב: "ולעניית דעתי, קשה טובה לזאת ההקדמה, מהא דאמרינן בצדקה 'הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים', ואם לפי דברי הראשונים, למה יאבד שכרו, כיון דאיהו מיהא למצוה איכוון". כלומר, לפי האמור אינו מובן מה שביקש ירמיה הנביא על אנשי ענתות: "רבונו של עולם אפילו בשעה שעושין צדקה - הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים, כדי שלא יקבלו עליה שכר", מדוע לא מגיע להם שכרם משלם, הלא הנותנים נתנו כהוגן, ומדוע יגרע שכרם כשהמקבלים אינם מתנהגים כהוגן.

ולכן מסיק: "נלענ"ד, דאם התורה הוא שלא לשמה - גם המחזיק בידו אין לו שכר, יען כי מכחו הוא בא לו, ואם המקור מושחת מאין תמצא מים במורד, ובודאי דיש לו מיהא שכר כמכוין לעשות מצוה ולא עשאה, אבל לא שכר גמור, כמי שעוסק בתורה ממש".

והנה, הגאון החיד"א הביא את דבריו בספרו 'ראש דוד' (פר' קדושים ובפר' זאת הברכה), ודן בהם ותלה ענין זה במחלוקת אמוראים, דהנה במסכת בבא בתרא (שם) הובא מאמר זה בתוספת דברים, כמו שאמרו: "אמר רבי יצחק, מאי דכתיב (משלי כא, כא) 'רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד', משום דרודף צדקה ימצא צדקה, אלא לומר לך, כל הרודף אחר צדקה הקב"ה ממציא לו מעות ועושה בהן צדקה, רב נחמן בר יצחק אמר הקב"ה ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות להן צדקה כדי לקבל עליהם שכרו, לאפוקי מאי, לאפוקי מדדרש רבה, דדרש רבה, מאי דכתיב 'ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם', אמר ירמיה לפני הקב"ה, רבש"ע אפילו בשעה שכופין את יצרן ומבקשין לעשות צדקה לפניך הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנין כדי שלא יקבלו עליהן שכר". ע"כ. הרי שלפי דעת רבי יצחק נאמרה ההבטחה "ימצא חיים צדקה וכבוד" - על המצאת מעות לעשות צדקה, ולא על המצאת אנשים מהוגנים דווקא, ואילו לרב נחמן בן יצחק נאמרה ההבטחה גם על המצאת אנשים מהוגנים, כי אכן בענין זה נחלקו רבי יצחק ורנב"י, אם נגרע שכר הנותן - כשהמקבל הוא אדם שאינו הגון (וע"ע בס' 'קדושת יום טוב' להרי"ט אלגאזי, יום טוב דרבנן פב, ד).

ובעיקר ההערה יש להביא דברי ה'נמוקי יוסף' (ו, ב מדפי הרי"ף ד"ה הא) בשם הרמ"ה וז"ל: "הא ד'אינו מקבל שכר', היינו דווקא במי שיודע בו שאינו הגון, אבל אם אינו מכירו ואפשר שהוא הגון, שכר יש לו שהרי לשם מצוה מתכוין, ועוד אי לא תימא הכי, אתה נועל דלת בפני כמה מהוגנים במקום שאינם מכירים, ומעשה דרבי מסייע לן (ראה ב"ב ח.), דהדר אמר 'יכנסו הכל'". מפורש יוצא, שאם מצד המחזיקי תורה היתה הנתינה כהוגן, כשנתינתו היתה לשם מצוה, לא נגרע שכרו כלל, ומה שאמר ירמיה "הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים, כדי שלא יקבלו עליה שכר", כוונתו היתה, שידעו שהם נותנים לאנשים שאינם מהוגנים, ובאופן כזה בוודאי יגרע שכרם, כי אזי בוודאי לא היתה כוונתם לשמים (ראה 'גור אריה' על מכילתין, ליוורנו תרי"א).

ולגופו של ענין - לגבי המחזיק לומדי תורה והלומד אינו לומד לשמה, מצינו שיטה נוספת בזה, והיא מה שכתב הגרי"י אלגאזי זי"ע (בעמ"ח 'ארעא דרבנן') בספרו 'שארית יעקב', שהדבר תלוי באם מחזיק את הלומד על תנאי שיקבל מחצה שכר לימודו, באופן כזה נגרע חלקו כאשר הלימוד לא היה כהוגן, אכן, באם החזיק בסתם, מקבל שכרו משלם - גם כאשר לא היה לימודו על האופן הנכון.

עוד יש להביא דברי ה'חתם סופר' (פר' אמור בפסוק אשה זונה) בענין זה, וז"ל: "והאמת כי טוב מאוד לעם הארץ המחזיק לומדי תורה, כי מלבד מה שנוטל חלק עמו, עוד יותר מזה, כי אע"פ שהתלמיד חכם ח"ו אינו מהשלמים, מ"מ המחזיק נוטל שכרו משלם, כי מה הוי ליה למיעבד, ולמה יפסיד". וכן האריך בזה בשו"ת 'בית שלמה' (יו"ד ח"ב סי' צד), וכתב שגם כשהלומד - לומד לקנטר, שזו מדרגה של שלא לשמה שעליה אמרו חז"ל (ברכות יז.) "נוח שלא נברא", עכ"ז לא נגרע השכר של המחזיקו (ראה עוד 'שיחת חפץ חיים' סי' ז דף לט).