I
There's a Chasam Sofer in this week's parsha that says two fascinating things. I'm going to do an interpretive translation of what he says and we'll see where it leads.
1.
ואמר טפכם נשיכם אעפ״י שהנשים בכלל כל ישראל המצווים ומוזהרים חזר והזכירם עם טפכם כי אחז״ל הני נשי במאי זכיין באמתוני גברייהו מב״כ ובמקרי בנייהו לבי כנשתא ואחז״ל פ״ק דחגיגה ראב״ע דרש בפ׳ הקהל אם אנשים באים ללמוד נשים באים לשמוע טף למה באים ליתן שכר טוב למביאיהם כי נ״ל הא דשאיל נשי במאי זכיין ר״ל במאי זכיין יותר מאנשים דאמרינן גדולת הבטחה שהבטיח לנשים יותר מאנשים דכתיב נשים שאננות בנות בוטחות עפ״ק דברכות ובמאי זכו יותר ואמר בזכות שמחזיקים ידי בעליהם ומגדלים בניהם לתורה כי הבעלים בעצמם ומכש״כ הבנים אפשר שיקלקלו ויקופח שכרם אבל הנשים עשות שלהם להחזיק ידיהם כאלו הם בטוחים בצדקתם ותורתם ע״כ אם יקלקלו הם ח׳יו מ״מ שכר האשה לא יקופח כאלו היא מגדלת בעל ובן צדיקים גמורים ע״כ גדול הנאמר בהם מבאנשים
If a woman sends her husband out to learn, if she encourages him to be kovei'a ittim, and he goes out to a seder, and he wastes his time, then the woman has the complete schar of talmud Torah, and the man has nothing but the punishment for bittul Torah. It's not her fault that he didn't learn: she did what she was obligated to do. In Olam Haba, she will shine with the brilliance of Torah, and he will be....what? An empty cup of coffee? A list of fantasy football stats? Nothing, nothing, nothing. (Harav Moshe Kaufman, my cousin, showed me a similar Netziv in Brachos 17a.)
2.
ואחז״ל מיכל בת שאול הניחה תפילין עיין פ׳ המוצא תפילין ובתוס׳ שם נראה היא רפתה ידי בעלה מעבודה ה' ואמרה לדוד הגלות נגלוסת מלך ישראל כא׳ הריקים ונענשה ולא הי' לה ולד עד יום מותה כי גם בני׳ לא גידלה לתורה והיא סברה גדול הנאמר בנשים לא מטעם החזקת ידי בעל ובניהם אלא משום דמקיימת מ"ע שהז"נ אעפ"י שאינה מצווה וטעתה וחשבה כמאן דס"ל קדושין ל"א ע"א גדול שאינה מצווה ועושה יותר ממצווה ועושה ומשו"ה הניחה תפילין והנה בפ' הקהל משמע קצת שהקפיד על הטף אעפ"י שאינם מצווים כלל בשום מצוה אלא להיות שהאשה אינה מצווה ועושה כיון דכתיב למען ילמדו ולמען ישמעו וקאי לימוד אנשים שמחוייבים בעקרי מצות התורה והשמיעה בעלמא קאי אהנשים שאינם מצווים כ"כ כן כ' המפרשים א"כ מוכח שאין נחת לפניו באינו מצוויים ועושים והטף באו למצות חינוך לא עליהם יעבור כוס הציווי כלל אלא ליתן שכר טוב לאבות המחנכים המביאים אותם לידי חיוב לכשיוגדלו והיינו אם אנשים באים ללמוד ונשים רק לשמוע ש"מ אינו מצווה אין חשוב א"כ טף למה באים שהרי אינם מצווים בשום מצוה ואמר ליתן שכר למביאיהם לידי כך והנה עי"ז יזדרזו הנשים לגדל בניהם לתורה כי לא יזכו ע"י אינו מצוה ועושה כטעותה של מיכל בת שאול אלא ע"י גידול בניהם ע"כ אמר שם אין הדור יתום שראב"ע שרוי בתוכה כי מעתה ישגיחו האמהות על הבנים להביאם לבית הספר
Michal bas Shaul held like Reb Yosef's hava amina, that eino metzuva v'osseh is greater than metzuva v'oseh. She wore tefillin, as everyone knows from the Gemara in Eiruvin, and that was emblematic of her attitude about women and Zman Grama mitzvos. She didn't want to be bothered to encourage or enable her husband to grow in Torah, because she was busy learning and doing and growing on her own. This is why she had no children till the day she died: her tafkid was to enable others to learn, and by declining to engage in her specific function; the siyata dishmaya for her consonant ability to bear children was impaired.
One thing the Chasam Sofer says is that אין נחת לפניו באינו מצוויים ועושים. I found that to resonate with the Baal Ha'Itur and the Yereim brought by the Rosh in RH 4:7, which is surprising since we in Ashkenaz pasken like the Rav'yah (brought in the Rosh) and the Ra'avad (in the beginning of Toras Kohanim by Semicha), who hold that whatever a man does has full mitzva significance by a woman. (For an basic outline of some of these opinions, see here.) I have to admit, though, that the Shaagas Aryeh in 106 also goes with that mehalach where he assers carrying a shofar through reshus harabim for a woman that needs to hear tekiyos. Still, I think the Chasam Sofer is going even farther than characterizing it as mere כדי לעשות נחת רוח לנשים (Chagiga 16b).
The Chasam Sofer ends by saying that
והנה עד"ז יזדרזו הנשים לגדל בניהם לתורה כי לא יזכו ע״י אינו מצוה ועושה כטעותה של מיכל בת שאול
אלא ע״׳ גידול בניהם
II
In the comments, it was pointed out that this restrictive role assignment can be difficult to bear. Many women resent what seems to be an assumption of unfitness for intellectual tasks and an inferior role in public prayer. It is clear, however, that role assignment is common in the Torah, and we are very serious about working within those roles.
For example: Some families of the Leviim were assigned to guard the gates, an Honor Guard in the Beis Hamikdash. Other families of the Leviim were given the responsibility of singing and playing instruments in the Beis Hamikdash. These familial guilds were absolute and unchangeable, to the extent that if a Levi of the latter were to perform the former, he would be guilty of a capital crime- Erchin 11b,
אמר אביי נקיטינן משורר ששיער בשל חבירו במיתה שנאמר (במדבר ג) והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד וגו' והזר הקרב יומת מאי זר אילימא זר ממש הכתיב חדא זימנא אלא לאו זר דאותה עבודה:
It goes without saying that if a non-kohen were to perform certain avodos that require Kehunah, he would also incur a commensurate punishment.
Why is this true? Is the offense against the Korbanos? Is it because he was pogeim the avodah? No. I believe it is because of his transgression of the division and assignment of Kohanim and Yisraelim, just as the previous case must be because he had no right to cross the line out of his particular role. It is a din of Poretz Geder, of bittul Mechitzos, of Basadeh Triefa.
III
Regarding the Chasam Sofer above in I. Someone once told me this idea, that if a woman encourages her husband to learn, and he wastes his time, in Olam Haba he will be an amaretz, and she will be the Rosh Yeshiva, because she did her job exactly as she should have. I scoffed. I said this is no different than Yechezkel's prayer that the men of Anasos should give their tzedaka to fakers, so they don't have the zechus of helping the poor. It's sad, but when you put your money down, and the horse is lame, you lose. But, as I said, the Chasam Sofer says I am wrong. The women will be zocheh as if her husband was learning with hasmadah.
In December 2017/Teiveis '78, I saw something from Rav Chaim Kanievsky on Yessachar and Zevulun.
בהזדמנות רבינו אמר חידוש בענין הסכם ׳ששכר וזבולון, שאכן איתא בזוהר שהזבולון ידע ללמוד כמו היששכר, אבל הוסיף, רבינו שצריך שיששכר יהיה לו התנאים להיות תלמיד חכם. אבל אם למשל יש לו מידות רעות, ואינו יכול להתקיים בו להיות תלמיד חכם, לא יתכן שהזבולון יהיה יותר טוב מהיששכר, ולכן ע״כ לא ידע ללמוד.
So he seems to contradict the Chasam Sofer. You pick the wrong person to support, you don't get any zechusim.
When I said this over at my kiddush, a visitor, Andrew Herenstein, said that Reb Chaim has nothing to do with the Chasam Sofer, and I realized that he is right. By Yessachar/Zevulun, Zevulun is also chayav to learn Torah. But the din is mechadeish that he can fulfill his chiyuv by supporting someone that is learning. If it turns out he picked wrong, he gets nothing. Mah she'ein kein by the Chasam Sofer's case, the wife has no mitzva of Talmud Torah. Her fundamental mitzva is to encourage and enable the men in her family to learn. If she does that, then she has done exactly what her mitzva of Talmud Torah comprises, and of course she will have the full zechus of limud hatorah.
UPDATE FEBRUARY 2024, ADAR I PEI DALED
I just saw from the Chafetz Chaim in his Sheim Olam something that can be read to contradict the Chasam Sofer, but it's not necessarily meant to be analyzed that carefully. You decide. It is in a note on Shaar 11.
שמעתי על גדול הדור אחד שהשיב לאשתו לפני מיתתו כשבקשה ממנו שיתן לה חלק בעוה"ב בתורתו ובמצוותיו, "מה לך לבקשני בענין חלק, כשיהיה לי גם לך יהיה, כיון שאת סייעתני לעבודת השם, וכמו בעולם הזה כשהבעל הוא עשיר גם אשתו עשירה, ואם ח"ו לא יהיה לי, גם לך לא יהיה, כי כשהבעל עני גם אשתו עניה".
Later, looking around online, I came across this, which brings others, a contemporary (the Maharit Algazi) and a predecessor (R Shmuel Primo, and I have no idea if his entanglements make him unquotable,) who say exactly (in the latter case, mamash step by step,) like the Chasam Sofer as follows:
עד"ז כתב המהרי"ט אלגאזי בספרו קדושת יו"ט
)דף פג.( דפעמים יש שהאנשים מתבטלים מחמת
יסורין שבאו עליהן ואין להם שכר באותה שעה אלא
כפועל בטל, אך הנשים המעשות את בעליהן, אף
בזמן שבעליהן בטלים יקחו חלק שלהם, דהלא
השתדלו ועשו את כל המוטל עליהן לעשות, ולמה
יגרע חלקן. ]ובאמת שכ"כ נמי המהר"ש פרימו )קושטא
ת"ה, דרוש לפ' בהר כו, ג( לענין המחזיק ביד מי שאינו לומד
לשמה, שמקבל המחזיק שכרו מושלם- גם אם הלומד לא
למד לשמה, והביא לזה את דברי הגמ' הנ"ל דגדולה
הבטחתן של הנשים וכו' וסיים: האיש פעמים עוסק שלא
לשמה ואבד שכרו, ואם לא זכה נעשית לו סם המות, לא כן
האשה לא אבדה שכרה, כיון שהיא כיוונה לשם שמים, ואם
הוא עשה שלא כהוגן מה היה לעשות יותר. ועד"ז כתב נמי
החת"ס )פרשת אמור עה"פ אשה זונה( וז"ל: והאמת כי טוב
מאוד לעם הארץ המחזיק לומדי תורה, כי מלבד מה שנוטל
חלק עמו, עוד יותר מזה, כי אע"פ שהתלמיד חכם ח"ו אינו
מהשלמים, מ"מ המחזיק נוטל שכרו משלם, כי מה הוי ליה
למעבד, ולמה יפסיד. וע"ע בשו"ת בית שלמה )יו"ד ח"ב סי'
צד([.
UPDATE OCTOBER 2024
Another discussion I found. Some is already above, and it is certainly useful to keep Andrew Herenstein's observation in mind.
האם שכרו של ה"זבולון" תלוי בכוונת הלומד תורה - אם היא לשמה?
דרש רבא, מאי דכתיב (ירמי' יח, כג) "יהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם", אמר ירמיה לפני הקב"ה, רבונו של עולם אפילו בשעה שעושין צדקה - הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים, כדי שלא יקבלו עליה שכר (טז ע"ב. הובא גם במס' בבא בתרא ט ע"ב).
ישנה מחלוקת קדומה בענין מחזיקי לומדי תורה - והלומד תורה לומד שלא לשמה, האם נגרע שכרם של המחזיקים או לא. מצד אחד, יש לומר שלא נגרע שכרו כלום, שהרי המחזיק לומד תורה עשה כדת וכדין, וקיים מצותו לשם שמים כראוי וכנכון, ולמה אם כן ייגרע שכרו אם הלומד לא למד כראוי וכנכון. מאידך גיסא, יש מקום לומר שיגרע שכרו של המחזיק, כי כל תכלית מצותו היא להחזיק את לומדי תורה, וכשתכלית זו לא נתמלאה כדבעי, לא מגיע לו שכר.
בספר 'אמרי שפר' למהר"ש פרימו זצ"ל (קושטא ת"ה, דרוש לפר' בהר כו, ג) מובא בשם ראשונים כדעה הראשונה, שהמחזיק מקבל שכרו משלם - גם אם הלומד לא למד לשמה, וביארו בזה הגמרא (ברכות יז.): "גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים, שנאמר (ישעי' לב, ט) 'נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי', כי מעלת הנשים היא במה שמחזיקות את בעליהן ובניהן לתורה, כמו שאמרו (שם): "א"ל רב לרבי חייא, נשים במאי זכיין, באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן", ואמנם "האיש פעמים עוסק שלא לשמה ואבד שכרו, ואם לא זכה נעשה לו סם המות, לא כן האשה לא אבדה שכרה, כיון שהיא כיוונה לשמים, ואם הוא עשה שלא כהוגן מה היה לעשות יותר".
לעומתם, ממשיך מהר"ש פרימו וכותב: "ולעניית דעתי, קשה טובה לזאת ההקדמה, מהא דאמרינן בצדקה 'הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים', ואם לפי דברי הראשונים, למה יאבד שכרו, כיון דאיהו מיהא למצוה איכוון". כלומר, לפי האמור אינו מובן מה שביקש ירמיה הנביא על אנשי ענתות: "רבונו של עולם אפילו בשעה שעושין צדקה - הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים, כדי שלא יקבלו עליה שכר", מדוע לא מגיע להם שכרם משלם, הלא הנותנים נתנו כהוגן, ומדוע יגרע שכרם כשהמקבלים אינם מתנהגים כהוגן.
ולכן מסיק: "נלענ"ד, דאם התורה הוא שלא לשמה - גם המחזיק בידו אין לו שכר, יען כי מכחו הוא בא לו, ואם המקור מושחת מאין תמצא מים במורד, ובודאי דיש לו מיהא שכר כמכוין לעשות מצוה ולא עשאה, אבל לא שכר גמור, כמי שעוסק בתורה ממש".
והנה, הגאון החיד"א הביא את דבריו בספרו 'ראש דוד' (פר' קדושים ובפר' זאת הברכה), ודן בהם ותלה ענין זה במחלוקת אמוראים, דהנה במסכת בבא בתרא (שם) הובא מאמר זה בתוספת דברים, כמו שאמרו: "אמר רבי יצחק, מאי דכתיב (משלי כא, כא) 'רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד', משום דרודף צדקה ימצא צדקה, אלא לומר לך, כל הרודף אחר צדקה הקב"ה ממציא לו מעות ועושה בהן צדקה, רב נחמן בר יצחק אמר הקב"ה ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות להן צדקה כדי לקבל עליהם שכרו, לאפוקי מאי, לאפוקי מדדרש רבה, דדרש רבה, מאי דכתיב 'ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם', אמר ירמיה לפני הקב"ה, רבש"ע אפילו בשעה שכופין את יצרן ומבקשין לעשות צדקה לפניך הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנין כדי שלא יקבלו עליהן שכר". ע"כ. הרי שלפי דעת רבי יצחק נאמרה ההבטחה "ימצא חיים צדקה וכבוד" - על המצאת מעות לעשות צדקה, ולא על המצאת אנשים מהוגנים דווקא, ואילו לרב נחמן בן יצחק נאמרה ההבטחה גם על המצאת אנשים מהוגנים, כי אכן בענין זה נחלקו רבי יצחק ורנב"י, אם נגרע שכר הנותן - כשהמקבל הוא אדם שאינו הגון (וע"ע בס' 'קדושת יום טוב' להרי"ט אלגאזי, יום טוב דרבנן פב, ד).
ובעיקר ההערה יש להביא דברי ה'נמוקי יוסף' (ו, ב מדפי הרי"ף ד"ה הא) בשם הרמ"ה וז"ל: "הא ד'אינו מקבל שכר', היינו דווקא במי שיודע בו שאינו הגון, אבל אם אינו מכירו ואפשר שהוא הגון, שכר יש לו שהרי לשם מצוה מתכוין, ועוד אי לא תימא הכי, אתה נועל דלת בפני כמה מהוגנים במקום שאינם מכירים, ומעשה דרבי מסייע לן (ראה ב"ב ח.), דהדר אמר 'יכנסו הכל'". מפורש יוצא, שאם מצד המחזיקי תורה היתה הנתינה כהוגן, כשנתינתו היתה לשם מצוה, לא נגרע שכרו כלל, ומה שאמר ירמיה "הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים, כדי שלא יקבלו עליה שכר", כוונתו היתה, שידעו שהם נותנים לאנשים שאינם מהוגנים, ובאופן כזה בוודאי יגרע שכרם, כי אזי בוודאי לא היתה כוונתם לשמים (ראה 'גור אריה' על מכילתין, ליוורנו תרי"א).
ולגופו של ענין - לגבי המחזיק לומדי תורה והלומד אינו לומד לשמה, מצינו שיטה נוספת בזה, והיא מה שכתב הגרי"י אלגאזי זי"ע (בעמ"ח 'ארעא דרבנן') בספרו 'שארית יעקב', שהדבר תלוי באם מחזיק את הלומד על תנאי שיקבל מחצה שכר לימודו, באופן כזה נגרע חלקו כאשר הלימוד לא היה כהוגן, אכן, באם החזיק בסתם, מקבל שכרו משלם - גם כאשר לא היה לימודו על האופן הנכון.
עוד יש להביא דברי ה'חתם סופר' (פר' אמור בפסוק אשה זונה) בענין זה, וז"ל: "והאמת כי טוב מאוד לעם הארץ המחזיק לומדי תורה, כי מלבד מה שנוטל חלק עמו, עוד יותר מזה, כי אע"פ שהתלמיד חכם ח"ו אינו מהשלמים, מ"מ המחזיק נוטל שכרו משלם, כי מה הוי ליה למיעבד, ולמה יפסיד". וכן האריך בזה בשו"ת 'בית שלמה' (יו"ד ח"ב סי' צד), וכתב שגם כשהלומד - לומד לקנטר, שזו מדרגה של שלא לשמה שעליה אמרו חז"ל (ברכות יז.) "נוח שלא נברא", עכ"ז לא נגרע השכר של המחזיקו (ראה עוד 'שיחת חפץ חיים' סי' ז דף לט).